Difference between revisions of "Miracles and Mitzvot at Marah/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky)
 
(22 intermediate revisions by 3 users not shown)
Line 2: Line 2:
  
 
<page type="Approaches">
 
<page type="Approaches">
−
<h1>נסים ומצוות במרה</h1>
+
<h1>ניסים ומצוות במרה</h1>
−
 
+
<div><b><center><span class="highlighted-notice">תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך</span></center></b></div>
−
 
+
<div class="overview">
−
<div class="overview" dir="rtl">
 
 
<h2>סקירה</h2>
 
<h2>סקירה</h2>
−
<p>הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק מחשבתי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה היתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם היתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.</p>
+
<p>הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק תאולוגי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה הייתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם הייתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.</p>
−
<continue>
+
<continue>
−
<p>פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים. </p>
+
<p>פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.</p>
−
<p>לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.</p>
+
<p>לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.</p>
−
</continue>
+
</continue></div>
−
</div>
 
−
 
 
−
<!--
 
−
<br/>
 
−
<p style="text-align:center; font-weight:bold; font-size:1.2em">What was the "חֹק וּמִשְׁפָּט" that was received at Marah?</p>
 
−
-->
 
 
<p>במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים&#8207;:&#8207;</p>
 
<p>במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים&#8207;:&#8207;</p>
−
 
 
<approaches>
 
<approaches>
−
<div dir="rtl">
 
−
<!--
 
−
<multilink><aht source="TurShemotLong15-25">Tur</aht><aht source="TurShemotLong15-25">Long Commentary Shemot 15:25</aht><aht parshan="Tur">About R. Yaakov b. Asher</aht></multilink>,
 
−
<multilink><aht source="SefornoShemot15-25">Seforno</aht><aht source="SefornoShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Ovadyah Seforno" /></multilink>,
 
−
<multilink><aht source="MinchahShemot15-25">Minchah Belulah</aht><aht source="MinchahShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Minchah Belulah">About R. Avraham Rappo of Porto</aht></multilink>,
 
−
<multilink><aht source="NetzivShemot15-25">Netziv</aht><aht source="NetzivShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="Netziv">About R. Naftali Z"Y Berlin</aht></multilink>,
 
−
-->
 
  
 
<category>הנחיות התנהגותיות
 
<category>הנחיות התנהגותיות
−
<p>במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.</p>
+
<p>במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.</p>
−
<opinion name="">חוקי התורה
+
<opinion>חוקי התורה
 
<p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p>
 
<p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p>
−
<mekorot>ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,<fn>בחלק מכתבי היד של המכילתא דרבי ישמעאל כתוב ר' אליעזר המודעי. גם ר' אליעזר (בן הורקנוס) וגם ר' אלעזר המודעי מופיעים מספר פעמים בחלק זה של המכילתא,
+
<mekorot>ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,<fn>בחלק מכתבי היד של המכילתא דרבי ישמעאל כתוב ר' אליעזר המודעי. גם ר' אליעזר (
 
</opinion>
 
</opinion>
−
 
+
<opinion>קוד התנהגות מוסרי
−
<opinion name="">קוד התנהגות מוסרי
 
 
<p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p>
 
<p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p>
−
<mekorot><multilink><aht source="RambanShemot15-25">רמב"ן</aht><aht source="RambanShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>,<fn>השווה לאפשרות הראשונה שמציע <multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">ר' אברהם בן הרמב"ם</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> ש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים מסוימים שהיו בתוקף רק לתקופת המדבר ולא לדורות הבאים.</fn>  
+
<mekorot><multilink><a href="RambanShemot15-25" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>,<fn>השווה לאפשרות הראשונה שמציע <multilink><a href="RAvrahamShemot15-25" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם בן הרמב"ם</a></multilink> ש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים מסוימים שהיו בתוקף רק לתקופת המדבר ולא לדורות הבאים.</fn>  
−
<multilink><aht source="HaRekhasimShemot15-25">הרכסים לבקעה</aht><aht source="HaRekhasimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="HaRekhasim Levik'ah">About R"Y Frankfurter</aht></multilink>,  
+
<multilink><a href="HaRekhasimShemot15-25" data-aht="source">הרכסים לבקעה</a><a href="HaRekhasimShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Yehuda Leib Frankfurter (HaRekhasim Levikah)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר</a></multilink>,  
−
ר' יעקב מדן<fn>במאמרו <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 62-63. לאחר שחזור של הרקע והצורך ל"חֹק וּמִשְׁפָּט", ר' מדן מנסה להראות שזה גם עומד בבסיס דעתו של ר' יהושע שצוטט לעיל. בניגוד לזה, רמב"ן רואה את גישתו כנבדלת מזו של חז"ל.</fn>
+
ר' יעקב מדן<fn>במאמרו <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 62-63. לאחר שחזור של הרקע והצורך ל"חֹק וּמִשְׁפָּט", ר' מדן מנסה להראות שזה גם עומד בבסיס דעתו של ר' יהושע שצוטט לעיל. בניגוד לזה, רמב"ן רואה את גישתו כנבדלת מזו של חז"ל.</fn></mekorot>
−
</mekorot>
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <a href="Yehoshua24-25" data-aht="source">יהושע</a> וספר <a href="ShemuelI30-25" data-aht="source">שמואל</a> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <aht source="Yehoshua24-25">יהושע</aht> וספר <aht source="ShemuelI30-25">שמואל</aht> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point>
+
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b><ul>
−
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b>
+
<li>על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.</li>
−
<ul>
+
<li>האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לביטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.</li>
−
<li>על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.</li>
+
<li>רב מדן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,<fn>במיוחד הקצבת אוכל, בדומה לר"י בכור שור להלן. ראה <a href="Dictionary:חֹק" data-aht="page">חֹק</a> להוכחות מקראיות.</fn> וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.</li>
−
<li>האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לבטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.</li>
+
</ul></point>
−
<li>רב מידן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,<fn>במיוחד הקצבת אוכל, בדומה לר"י בכור שור להלן. ראה <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> להוכחות מקראיות.</fn> וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.</li>
+
<point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מדן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.<fn>ראה גם לקח טוב על שמות ט"ו:כ"ו שלומד ממרה "והישר בעיניו תעשה – זו לפנים משורת הדין".</fn></point>
−
</ul>
+
<point><b>התנאים במדבר</b> – לפי השחזור של רב מדן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא הייתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה הייתה חיונית.<fn>התמונה שמצייר ר' מדן מבוססת על פסוקים בדברים ח':ב'-ג' שמתארים את הרעב במדבר. הוא מבין, כמו הרמב"ן (שמות ט"ו-ט"ז ודברים ח'), שהעם היו מורעבים באופן תמידי למרות ירידת המן. פרשנים אחרים, לעומת זאת, מפרשים שהפסוקים בדברים מתארים רק את הרעב שהיה לפני שה' החל להוריד את המן.</fn> לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.</point>
−
</point>
+
<point><b>מרה ושליטה עצמית</b> – מרה הייתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה הייתה יכולה להיות מהומות ואסון.<fn>ר' מדן מצביע על האירוע של קברות התאוה בבמדבר י"א כמקרה בו הליכת העם אחר תאוותיהם הבלתי מרוסנות גרמה לתוצאות טראגיות.</fn> לפי גישה זו, מרה לא הייתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.</point>
−
<point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מידן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.<fn>ראה גם לקח טוב על שמות ט"ו:כ"ו שלומד ממרה "והישר בעיניו תעשה – זו לפנים משורת הדין".</fn></point>
 
−
<point><b>התנאים במדבר</b> – לפי השחזור של רב מידן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא היתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה היתה חיונית.<fn>התמונה שמצייר ר' מדן מבוססת על פסוקים בדברים ח':ב'-ג' שמתארים את הרעב במדבר. הוא מבין, כמו הרמב"ן (שמות ט"ו-ט"ז ודברים ח'), שהעם היו מורעבים באופן תמידי למרות ירידת המן. פרשנים אחרים, לעומת זאת, מפרשים שהפסוקים בדברים מתארים רק את הרעב שהיה לפני שה' החל להוריד את המן.</fn> לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.</point>
 
−
<point><b>מרה ושליטה עצמית</b> – מרה היתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה היתה יכולה להיות מהומות ואסון.<fn>ר' מדן מצביע על האירוע של קברות התאוה בבמדבר י"א כמקרה בו הליכת העם אחר תאוותיהם הבלתי מרוסנות גרמה לתוצאות טראגיות.</fn> לפי גישה זו, מרה לא היתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.</point>
 
 
<point><b>מוסריות בלתי-תלויה בהלכה</b> – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.<fn>ראה גם לקח טוב ופירושיו של רמב"ן על שמות ט"ו:כ"ו.</fn></point>
 
<point><b>מוסריות בלתי-תלויה בהלכה</b> – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.<fn>ראה גם לקח טוב ופירושיו של רמב"ן על שמות ט"ו:כ"ו.</fn></point>
 
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.</point>
 
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.</point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.<fn>ראה רמב"ן דברים ה':י"ב שמסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י. סביר שרמב"ן היה מסביר כמו שד"ל בשמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.<fn>ראה רמב"ן דברים ה':י"ב שמסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י. סביר שרמב"ן היה מסביר כמו שד"ל בשמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
−
 
+
<category>עקרונות של ההשגחה האלוקית
−
<category name="">עקרונות של ההשגחה האלוקית<!--Fundamentals of Faith-->
 
 
<p>האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.</p>
 
<p>האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.</p>
−
<mekorot><multilink><aht source="RasagShemot15-25">ר' סעדיה גאון</aht><aht source="RasagShemot15-25">Commentary Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Saadia Gaon" /></multilink>,  
+
<mekorot><multilink><a href="RasagShemot15-25" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="RasagShemot15-25" data-aht="source">פירוש שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot15-25" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="RashbamShemot16-4" data-aht="source">שמות ט"ז:ד'</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot15P25" data-aht="source">באור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelShemot15-25" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot15-25" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink>, <multilink><a href="CassutoShemot15-25" data-aht="source">מ"ד קאסוטו</a><a href="CassutoShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="Prof. Umberto Cassuto" data-aht="parshan">אודות פרופ' משה דוד קאסוטו</a></multilink></mekorot>
−
<multilink><aht source="RashbamShemot15-25">רשב"ם</aht><aht source="RashbamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RashbamShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="Rashbam">About R. Shemuel b. Meir</aht></multilink>,  
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>ראה להלן שרלב"ג (בגישתו הראשונה) חולק בכך שהוא מבין שהנושא של הפסוק הוא בני ישראל וההנחות התיאולוגיות השגויות שלהם. אך גם לשיטת רלב"ג, המאורע במרה בא כדי ללמד את העיקרון של ההשגחה האלוקית. ראה להלן על גישת רשב"ם וגישתו השנייה של רלב"ג.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>לווריאציה שונה שגם מדגישה שסיפור מרה בא כדי ללמד לקח על מצוות, ראה <multilink><a href="Akeidat40" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat40" data-aht="source">שמות שער מ'</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> שמסביר שהמתקת המים סימלה שהמצוות שהיו לא מובנות בהתחלה ("חֹק") ומרות (כיוון שהם היו בניגוד לסגנון החיים המצרי התאוותני) ייהפכו למובנות ("מִשְׁפָּט") ומתוקות. לדעת ר"י עראמה, המחלה המצרית המוזכרת בט"ו:כ"ו מתייחסת להקשיית לבם שהייתה הגורם לייסוריהם.</fn> עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>אברבנאל ושד"ל משווים במפורש בין "חֹק וּמִשְׁפָּט" לט"ו:כ"ו.</fn> למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <a href="Yirmeyahu33-25" data-aht="source">ירמיהו ל"ג:כ"ה</a> ו<a href="Mishlei8-29" data-aht="source">משלי ח':כ"ט</a>.</point>
−
<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>,  
+
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b><ul>
−
<multilink><aht source="AbarbanelShemot15-25">אברבנאל</aht><aht source="AbarbanelShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Abarbanel">About R. Yitzchak Abarbanel</aht></multilink>,  
+
<li>ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.</li>
−
<multilink><aht source="ShadalShemot15-25">שד"ל</aht><aht source="ShadalShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Shadal">About R. S.D. Luzzatto</aht></multilink>,  
+
<li>אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק ב<a href="Tehillim81-5" data-aht="source">תהילים פ"א:ה'</a>.</li>
−
<multilink><aht source="CassutoShemot15-25">מ"ד קאסוטו</aht><aht source="CassutoShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="Umberto Cassuto">About U. Cassuto</aht></multilink>
+
<li>רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם<fn>ניסוחו של הרשב”ם מעורפל, אך האיזכור בדבריו של "את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם" (השווה דברים ה':א') נראה כאינדיקציה לכך שהוא הבין את הביטוי "חֹק וּמִשְׁפָּט" כמתייחס למצוות ולא לתיאולוגיה.</fn> מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי<fn>השווה לשד"ל שמדבר על "החוק והמשפט הכללי" וקאסוטו שכותב "הקדמה והתחלה לחוקיו ומשפטיו".</fn> הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.<fn>לדעת הרשב"ם והרלב"ג, ה' רק יידע את בני ישראל שהם יקבלו את המצוות האלה בעתיד. לכן, העמדה שהרשב"ם והרלב"ג מתווים חולקת באופן עקרוני על אלו שהמדרש והרמב"ן הציגו לעיל, וקרובה הרבה יותר לזו של רס"ג ואברבנאל.</fn></li>
−
</mekorot>
+
</ul></point>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>ראה להלן שרלב"ג (בגישתו הראשונה) חולק בכך שהוא מבין שהנושא של הפסוק הוא בני ישראל וההנחות התיאולוגיות השגויות שלהם. אך גם לשיטת רלב"ג, המאורע במרה בא כדי ללמד את העיקרון של ההשגחה האלוקית. ראה להלן על גישת רשב"ם וגישתו השנייה של רלב"ג.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>לוריאציה שונה שגם מדגישה שסיפור מרה בא כדי ללמד לקח על מצוות, ראה <multilink><aht source="Akeidat40">עקדת יצחק</aht><aht source="Akeidat40">Shemot #40</aht><aht parshan="Akeidat Yitzchak">About R. Yitzchak Arama</aht></multilink> שמסביר שהמתקת המים סימלה שהמצוות שהיו לא מובנות בהתחלה ("חֹק") ומרות (כיוון שהם היו בניגוד לסגנון החיים המצרי התאוותני) ייהפכו למובנות ("מִשְׁפָּט") ומתוקות. לדעת ר"י עראמה, המחלה המצרית המוזכרת בט"ו:כ"ו מתייחסת להקשיית ליבם שהיתה הגורם לייסוריהם.</fn> עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>אברבנאל ושד"ל משווים במפורש בין "חֹק וּמִשְׁפָּט" לט"ו:כ"ו.</fn> למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <aht source="Yirmeyahu33-25">ירמיהו ל"ג:כ"ה</aht> ו<aht source="Mishlei8-29">משלי ח':כ"ט</aht>.</point>
+
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צורכיהם.<fn>רלב"ג מפתח תיאוריה זו במספר מקומות נוספים – ראה פירושיו על שמות י':י', י"ז:ו'-ז', ל"ב:י"ב.</fn> לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא א-ל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.<fn>רלב"ג מעיר שמרה הייתה הנס הראשון שבו בני ישראל הרוויחו מבלי שצד אחר ייענש.</fn></point>
−
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b>
 
−
<ul>
 
−
<li>ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.</li>
 
−
<li>אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק ב<aht source="Tehillim81-5">תהילים פ"א:ה'</aht>.</li>
 
−
<li>רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם<fn>ניסוחו של הרשב”ם מעורפל, אך האיזכור בדבריו של "את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם" (השווה דברים ה':א') נראה כאינדיקציה לכך שהוא הבין את הביטוי "חֹק וּמִשְׁפָּט" כמתייחס למצוות ולא לתיאולוגיה.</fn> מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי<fn>השווה לשד"ל שמדבר על "החוק והמשפט הכללי" וקאסוטו שכותב "הקדמה והתחלה לחוקיו ומשפטיו".</fn> הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.<fn>לדעת הרשב"ם והרלב"ג, ה' רק יידע את בני ישראל שהם יקבלו את המצוות האלה בעתיד. לכן, העמדה שהרשב"ם והרלב"ג מתווים חולקת באופן עקרוני על אלו שהמדרש והרמב"ן הציגו לעיל, וקרובה הרבה יותר לזו של רס"ג ואברבנאל.</fn></li>
 
−
</ul>
 
−
</point>
 
−
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צורכיהם.<fn>רלב"ג מפתח תיאוריה זו במספר מקומות נוספים – ראה פירושיו על שמות י':י', י"ז:ו'-ז', ל"ב:י"ב.</fn> לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא א-ל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.<fn>רלב"ג מעיר שמרה היתה הנס הראשון שבו בני ישראל הרוויחו מבלי שצד אחר ייענש.</fn></point>
 
 
<point><b>משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז'</b> – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
 
<point><b>משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז'</b> – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
−
<ul>
+
<ul>
−
<li>ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>השווה לרש"י לעיל.</fn> שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li>
+
<li>ה' בחן את בני ישראל&#160;– ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>השווה לרש"י לעיל.</fn> שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li>
−
<li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>השווה לדיון לעיל בעמדתו של התרגום המיוחס ליונתן.</fn> "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"&#8207;נַסֹּתָם אֶת ה'&#8207;" בשמות י"ז:ז'.</li>
+
<li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>השווה לדיון לעיל בעמדתו של התרגום ירושלמי (יונתן).</fn> "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"&#8207;נַסֹּתָם אֶת ה'&#8207;" בשמות י"ז:ז'.</li>
−
<li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li>
+
<li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li>
−
<li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li>
+
<li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li>
−
<li>ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.<fn>עמדה זו מפורשת ב<multilink><aht source="BiurShemot16-4">ביאור</aht><aht source="BiurShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="Biur">About the Biur</aht></multilink>, והיא גם הבנתו הכללית של אברבנאל במטרת הפרשה, אך לא פירושו ל"נִסָּהוּ". השווה ל<multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">ר' אברהם בן הרמב"ם</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> המפרש את "נִסָּהוּ" (כאן ובשמות כ':י"ז) כהסתגלות למצב.</fn> על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.</li>
+
<li>ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.<fn>עמדה זו מפורשת ב<multilink><a href="BiurShemot16-4" data-aht="source">ביאור</a><a href="BiurShemot16-4" data-aht="source">שמות ט"ז:ד'</a><a href="Biur" data-aht="parshan">אודות נתיבות השלום</a></multilink>, והיא גם הבנתו הכללית של אברבנאל במטרת הפרשה, אך לא פירושו ל"נִסָּהוּ". השווה ל<multilink><a href="RAvrahamShemot15-25" data-aht="source">ר' אברהם בן הרמב"ם</a><a href="RAvrahamShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Avraham Maimonides" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם בן הרמב"ם</a></multilink> המפרש את "נִסָּהוּ" (כאן ובשמות כ':י"ז) כהסתגלות למצב.</fn> על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.</li>
−
</ul>
+
</ul></point>
−
</point>
 
 
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.<fn>לדעת אברבנאל, ה' בכוונה גרם לאומה להיות במצב בו חסרו להם אוכל ומים. [לכן הוא מנסה להסביר גם מדוע העם לא נענשו על תלונותיהם באירועים שקדמו לעשרת הדברות.] עמדה זו הפוכה כמעט לחלוטין מזו של ר"י בכור שור להלן. ראה גם את המחלוקת שבין ר' יהושע ור' אלעזר המודעי בשאלה האם המים היו מרים באופן טבעי או שנהפכו למרים כדי ליצור צורך בנס.</fn></point>
 
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.<fn>לדעת אברבנאל, ה' בכוונה גרם לאומה להיות במצב בו חסרו להם אוכל ומים. [לכן הוא מנסה להסביר גם מדוע העם לא נענשו על תלונותיהם באירועים שקדמו לעשרת הדברות.] עמדה זו הפוכה כמעט לחלוטין מזו של ר"י בכור שור להלן. ראה גם את המחלוקת שבין ר' יהושע ור' אלעזר המודעי בשאלה האם המים היו מרים באופן טבעי או שנהפכו למרים כדי ליצור צורך בנס.</fn></point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,<fn>מכיוון שכן, רשב"ם בדברים ה':י"ב מסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י, ורשב"ם כ"ד:א' מניח ששמות כ"ד אירע לאחר עשרת הדברות. ראה גם שד"ל שמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה. לחילופין, ראה ר' סעדיה וקאסוטו שיתרו הגיע רק לאחר מעמד הר סיני. אברבנאל, לעומת זאת, טוען שמשה קיבל את כל דיני הממונות במרה, אך רק בפרשת משפטים הוא קיבל הוראה להעביר את הדינים לעם, ולכן בינתיים משה היה צריך לשפוט בכל מקרה ומקרה.</fn> ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.<fn><multilink><aht source="RalbagShemot16P22">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot16P22">Beiur Divrei HaParashah Shemot 16:22-23</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> גם אומר שמבחינה פדגוגית היה יותר יעיל שבני ישראל יראו שבאופן ניסי ישנה מנה כפולה של מן בערב שבת ולא כלום בשבת לפני שקיבלו את הציווי לשמור שבת.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,<fn>מכיוון שכן, רשב"ם בדברים ה':י"ב מסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י, ורשב"ם כ"ד:א' מניח ששמות כ"ד אירע לאחר עשרת הדברות. ראה גם שד"ל שמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה. לחילופין, ראה ר' סעדיה וקאסוטו שיתרו הגיע רק לאחר מעמד הר סיני. אברבנאל, לעומת זאת, טוען שמשה קיבל את כל דיני הממונות במרה, אך רק בפרשת משפטים הוא קיבל הוראה להעביר את הדינים לעם, ולכן בינתיים משה היה צריך לשפוט בכל מקרה ומקרה.</fn> ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.<fn><multilink><a href="RalbagShemot16P22" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot16P22" data-aht="source">באור דברי הפרשה שמות ט"ז:כ"ב-כ"ג</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> גם אומר שמבחינה פדגוגית היה יותר יעיל שבני ישראל יראו שבאופן ניסי ישנה מנה כפולה של מן בערב שבת ולא כלום בשבת לפני שקיבלו את הציווי לשמור שבת.</fn></point>
 
</category>
 
</category>
−
 
+
<category>משאבים להישרדות פיזית
−
<category name="">משאבים להישרדות פיזית
+
<p>במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.</p>
−
<p>במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.</p>
+
<opinion>מחיה
−
<opinion name="">מחיה
 
 
<p>ה' סיפק מים לעם.</p>
 
<p>ה' סיפק מים לעם.</p>
−
<mekorot><multilink><aht source="RYBSShemot15-25">ר' יוסף בכור שור</aht><aht source="RYBSShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RYBSShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="R. Yosef Bekhor Shor" /></multilink></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="RYBSShemot15-25" data-aht="source">ר' יוסף בכור שור</a><a href="RYBSShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="RYBSShemot16-4" data-aht="source">שמות ט"ז:ד'</a><a href="R. Yosef Bekhor Shor" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בכור שור</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>בט"ו:כ"ו נראה שהוא מציג גם אפשרות נוספת שבה ה' נתן לעם דינים שיבטיחו את בריאותם.</fn> הוא מצביע על המקרה של <aht source="Bereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>לא ברור האם ר"י בכור שור חושב שמשמעות "חֹק" היא המזון עצמו או רק מנה (של מזון). האפשרות האחרונה מפותחת על ידי ר' מדן לעיל, והוא מצטט הוכחות רבות. בעוד שר"י בכור שור מסביר את "מִשְׁפָּט" כמלה נרדפת ל"חֹק", ר' מדן מבין שזהו התהליך הניהולי שבו נקבעו קצבות המזון.</fn></point>
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>בט"ו:כ"ו נראה שהוא מציג גם אפשרות נוספת שבה ה' נתן לעם דינים שיבטיחו את בריאותם.</fn> הוא מצביע על המקרה של <a href="Bereshit47-22" data-aht="source">בראשית מ"ז:כ"ב</a> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>לא ברור האם ר"י בכור שור חושב שמשמעות "חֹק" היא המזון עצמו או רק מנה (של מזון). האפשרות האחרונה מפותחת על ידי ר' מדן לעיל, והוא מצטט הוכחות רבות. בעוד שר"י בכור שור מסביר את "מִשְׁפָּט" כמלה נרדפת ל"חֹק", ר' מדן מבין שזהו התהליך הניהולי שבו נקבעו קצבות המזון.</fn></point>
 
<point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צורכיהם.<fn>בעוד שפירוש זה דומה לגישתם של הרשב"ם, האברבנאל והביאור לעיל שה' יצר את המחסור במזון ומים בכדי שבני ישראל יווכחו בתלותם בהקב"ה, ר"י בכור שור מדגיש את תפקידו של ה' בסיפוק הפתרון ולא הבעיה. בשמות ט"ז:ד' ודברים ח':ג', לעומת זאת, הוא מפרש באופן דומה לרשב"ם.</fn></point>
 
<point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צורכיהם.<fn>בעוד שפירוש זה דומה לגישתם של הרשב"ם, האברבנאל והביאור לעיל שה' יצר את המחסור במזון ומים בכדי שבני ישראל יווכחו בתלותם בהקב"ה, ר"י בכור שור מדגיש את תפקידו של ה' בסיפוק הפתרון ולא הבעיה. בשמות ט"ז:ד' ודברים ח':ג', לעומת זאת, הוא מפרש באופן דומה לרשב"ם.</fn></point>
−
<point><b>הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו</b> – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.<fn>דבר זה עקבי עם הבנתו הכללית של ר"י בכור שור שמטרת ה' במרה היא פשוט להיטיב לעם. הוא משווה את נתינת המצוות להמתקת ה' את המים במרה.</fn> אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.<fn>פירוש זה עקבי עם הפירוש המוצע בידי רשב"ם בויקרא י"א:ג' ובמקומות נוספים – ראה <a href="$">כשרות</a>. ר"י בכור שור עצמו, בויקרא י"א:ב', מציג וריאציה של הסבר זה, לפיה הסיבה לאיסורים אלו היא שלא ראוי לאדם מטונף לבוא לפני ה'.</fn></point>
+
<point><b>הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו</b> – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.<fn>דבר זה עקבי עם הבנתו הכללית של ר"י בכור שור שמטרת ה' במרה היא פשוט להיטיב לעם. הוא משווה את נתינת המצוות להמתקת ה' את המים במרה.</fn> אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.<fn>פירוש זה עקבי עם הפירוש המוצע בידי רשב"ם בויקרא י"א:ג' ובמקומות נוספים – ראה <a href="$">כשרות</a>. ר"י בכור שור עצמו, בויקרא י"א:ב', מציג וריאציה של הסבר זה, לפיה הסיבה לאיסורים אלו היא שלא ראוי לאדם מטונף לבוא לפני ה'.</fn></point>
 
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צורכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.</point>
 
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צורכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.</point>
 
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>ר' יוסף בכור שור שמות כ"ד:א', לעומת זאת, מאמץ את העמדה שכ"ד:א'-י"ב התרחש לפני עשרת הדברות, ויש לכך השפעה על הבנת שמות כ"ד:ג'. ראה גם פירושו לשמות י"ח:ט"ז.</fn></point>
 
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>ר' יוסף בכור שור שמות כ"ד:א', לעומת זאת, מאמץ את העמדה שכ"ד:א'-י"ב התרחש לפני עשרת הדברות, ויש לכך השפעה על הבנת שמות כ"ד:ג'. ראה גם פירושו לשמות י"ח:ט"ז.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
−
 
+
<opinion>תרופות צמחיות
−
<opinion name="">תרופות צמחיות
 
 
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p>
 
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p>
−
<mekorot>דעה המובאת ע"י <multilink><aht source="RBachyaShemot15-25">ר' בחיי</aht><aht source="RBachyaShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Bachya b. Asher" /></multilink>,<fn>שורשי גישה זו קיימים כבר ברמב"ן שכותב: “נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה". אולם, הרמב"ן משתמש ברעיון הזה רק כדי להסביר את המילה "וַיּוֹרֵהוּ", ומסביר את המונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" בצורה שונה – ראה לעיל.</fn>  
+
<mekorot>דעה המובאת ע"י <multilink><a href="RBachyaShemot15-25" data-aht="source">ר' בחיי</a><a href="RBachyaShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink>,<fn>שורשי גישה זו קיימים כבר ברמב"ן שכותב: “נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה". אולם, הרמב"ן משתמש ברעיון הזה רק כדי להסביר את המילה "וַיּוֹרֵהוּ", ומסביר את המונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" בצורה שונה – ראה לעיל.</fn> <multilink><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot15-25" data-aht="source">שמות ט"ו:כ"ה-כ"ו</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink><fn>בעל צרור המור מבוסס כנראה על ר' בחיי.</fn></mekorot>
−
<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink><fn>בעל צרור המור מבוסס כנראה על ר' בחיי.</fn>
 
−
</mekorot>
 
 
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>השווה למכילתא שמנסה להעצים את הנס בכך שהיא טוענת שהמים הומתקו באמצעות גורם מר.</fn></point>
 
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>השווה למכילתא שמנסה להעצים את הנס בכך שהיא טוענת שהמים הומתקו באמצעות גורם מר.</fn></point>
−
<point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>צרור המור גם מציג את האפשרות שב"נִסָּהוּ" הכוונה לכך שה' רומם את כבודו של משה בכך שמסר את המצוות דרכו. אך אפשרויות אלה אינן מתאימות לפירוש "אֲנַסֶּנּוּ" בפסוק המקביל בט"ז:ד'.</fn></point>
+
<point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>צרור המור גם מציג את האפשרות שב"נִסָּהוּ" הכוונה לכך שה' רומם את כבודו של משה בכך שמסר את המצוות דרכו. אך אפשרויות אלה אינן מתאימות לפירוש "אֲנַסֶּנּוּ" בפסוק המקביל בט"ז:ד'.</fn></point>
−
<point><b>ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו</b> – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,<fn>רבים מהמקורות הרבניים הקלאסיים ושל ימות הביניים מציגים יחס אמביוולנטי לרפואה – ראה רמב"ן ויקרא כ"ו:י"א. ר' בחיי ור' אברהם סבע כאן מנסים למתן את האפשרות של השימוש בסיפור מרה כדי לעודד את השימוש בה. באופן מעניין, <aht source="BenSira38-4">בן סירא</aht> מגייס את הסיפור שלנו כדי להלל את יתרונות הרפואה ולעודד את יישומה.</fn> אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.<fn>לא ברור לדעת פרשנים אלה האם האזהרה כוּונה דווקא למשה (שידע לבטוח בה') או לעם כולו.</fn></point>
+
<point><b>ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו</b> – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,<fn>רבים מהמקורות הרבניים הקלאסיים ושל ימות הביניים מציגים יחס אמביוולנטי לרפואה – ראה רמב"ן ויקרא כ"ו:י"א. ר' בחיי ור' אברהם סבע כאן מנסים למתן את האפשרות של השימוש בסיפור מרה כדי לעודד את השימוש בה. באופן מעניין, <a href="BenSira38-4" data-aht="source">בן סירא</a> מגייס את הסיפור שלנו כדי להלל את יתרונות הרפואה ולעודד את יישומה.</fn> אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.<fn>לא ברור לדעת פרשנים אלה האם האזהרה כוּונה דווקא למשה (שידע לבטוח בה') או לעם כולו.</fn></point>
 
<point><b>נושא אחיד של סיפור מרה</b> – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.<fn>ראה ניסוחו של בעל צרור המור "לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... וזה קישור נפלא".</fn></point>
 
<point><b>נושא אחיד של סיפור מרה</b> – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.<fn>ראה ניסוחו של בעל צרור המור "לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... וזה קישור נפלא".</fn></point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>ראה <aht page="Chukkei HaElokim – Statutes Before Sinai">"חקי הא-להים" – מצוות לפני סיני?</aht> ו<aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">תפקידי משה ועצת יתרו</aht> לפירושו של ר' אברהם סבע לשמות י"ח:ט"ז.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>ראה <a href="Chukkei HaElokim – Statutes Before Sinai" data-aht="page">"חקי הא-להים" – מצוות לפני סיני?</a> ו<a href="Moshe's Duties and Yitro's Advice" data-aht="page">תפקידי משה ועצת יתרו</a> לגבי פירושו של ר' אברהם סבע לשמות י"ח:ט"ז.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
−
 
−
</div>
 
 
</approaches>
 
</approaches>
−
 
+
</page>
−
 
 
−
<!--
 
−
<opinion name=""> <span class="unbold"> – There are two variations of this possibility:</span>
 
−
 
 
−
<point><b></b> –
 
−
<ul>
 
−
<li></li>
 
−
<li></li>
 
−
<li></li>
 
−
</ul>
 
−
</point>
 
−
-->
 
−
 
 
−
 
 
−
 
 
−
</page>
 
−
 
 
 
</aht-xml>
 
</aht-xml>

Latest revision as of 10:35, 4 July 2019

ניסים ומצוות במרה

גישות פרשניות

תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך

סקירה

הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק תאולוגי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה הייתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם הייתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.

פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.

לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.

במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים‏:‏

הנחיות התנהגותיות

במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.

חוקי התורה

ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.

מקורות:ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,1 ור' יהודה במכילתא דרבי ישמעאלבשלח ויסע א'משפטים נזיקין א'אודות מכילתא דרבי ישמעאל ומכילתא דרשב"יט"ו:כ"האודות מכילתא דרשב"י, סדר עולם רבהה'אודות סדר עולם רבה, בבלי סנהדריןנ"ו:אודות הבבלי, סדר עולם זוטאד'אודות סדר עולם זוטא, תרגום ירושלמי (יונתן)שמות ט״ו:כ״האודות תרגום ירושלמי (יונתן), רש"ישמות ט"ו:כ"ה-כושמות כ"ד:ג'דברים ה':י"בדברים ה':ט"זאודות ר' שלמה יצחקי, לקח טובשמות ט"ו:כ"האודות ר' טוביה בן אליעזר, רמב"םמורה נבוכים ג':ל"באודות ר' משה בן מיימון2
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.
מצוות לפני הר סיני – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.3
מרה – גשמיות ורוחניות – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,4 ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, הייתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה5 שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא6 הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.7 לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.8
רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,9 הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.10 במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות:

יחד, שתי העמדות התנאים האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.13 מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:14

המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה נסה),23 והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.24
  • לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
    • ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ברלב"גבאור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"האודות ר' לוי בן גרשום. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.25
    • ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.26 לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.
    • בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום ירושלמי (יונתן)27
  • לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".28 רלב"גבאור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"האודות ר' לוי בן גרשום מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהלים ד':ז' בתור סיוע.29 האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
    • ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.30
    • ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צורכיהם הגופניים.31
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.32 אולם, תרגום ירושלמי (יונתן) מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).33

קוד התנהגות מוסרי

משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.

מקורות:רמב"ןשמות ט"ו:כ"האודות ר' משה בן נחמן,34 הרכסים לבקעהשמות ט"ו:כ"האודות ר' יהודה לייב פרנקפורטר, ר' יעקב מדן35
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר יהושע וספר שמואל שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
  • על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.
  • האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לביטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.
  • רב מדן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,36 וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.
המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מדן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.37
התנאים במדבר – לפי השחזור של רב מדן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא הייתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה הייתה חיונית.38 לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.
מרה ושליטה עצמית – מרה הייתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה הייתה יכולה להיות מהומות ואסון.39 לפי גישה זו, מרה לא הייתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.
מוסריות בלתי-תלויה בהלכה – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.40
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.
מצוות לפני הר סיני – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.41

עקרונות של ההשגחה האלוקית

האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.

מקורות:ר' סעדיה גאוןפירוש שמות ט"ו:כ"האודות ר' סעדיה גאון, רשב"םשמות ט"ו:כ"השמות ט"ז:ד'אודות ר' שמואל בן מאיר, רלב"גבאור דברי הפרשה שמות ט"ו:כ"האודות ר' לוי בן גרשום, אברבנאלשמות ט"ו:כ"האודות ר' יצחק אברבנאל, שד"לשמות ט"ו:כ"האודות ר' שמואל דוד לוצאטו, מ"ד קאסוטושמות ט"ו:כ"ה-כ"ואודות פרופ' משה דוד קאסוטו
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו – לדעת רוב הפרשנים האלו,42 ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.43 עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.44 למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו ירמיהו ל"ג:כ"ה ומשלי ח':כ"ט.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
  • ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.
  • אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק בתהילים פ"א:ה'.
  • רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם45 מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי46 הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.47
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צורכיהם.48 לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא א-ל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.49
משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז' – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
  • ה' בחן את בני ישראל – ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.50 שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.
  • בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.51 "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"‏נַסֹּתָם אֶת ה'‏" בשמות י"ז:ז'.
  • ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.
  • ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".
  • ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.52 על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.
השיטה הפדגוגית של מרה – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.53
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,54 ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.55

משאבים להישרדות פיזית

במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.

מחיה

ה' סיפק מים לעם.

מקורות:ר' יוסף בכור שורשמות ט"ו:כ"ה-כ"ושמות ט"ז:ד'אודות ר' יוסף בכור שור
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.56 הוא מצביע על המקרה של בראשית מ"ז:כ"ב כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.57
משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד' – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צורכיהם.58
הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.59 אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.60
השיטה הפדגוגית של מרה – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צורכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.61

תרופות צמחיות

ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.

מקורות:דעה המובאת ע"י ר' בחיישמות ט"ו:כ"האודות ר' בחיי בן אשר,62 צרור המורשמות ט"ו:כ"ה-כ"ואודות ר' אברהם סבע63
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.64
משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").65
ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,66 אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.67
נושא אחיד של סיפור מרה – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.68
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.69
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Miracles_and_Mitzvot_at_Marah/2/he&oldid=54951&useskin=vector"