Difference between revisions of "Miracles and Mitzvot at Marah/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky)
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky)
Line 7: Line 7:
 
<div class="overview" dir="rtl">
 
<div class="overview" dir="rtl">
 
<h2>סקירה</h2>
 
<h2>סקירה</h2>
−
<p>הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק מחשבתי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה היתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם היתה בסיפוק צרכיהם הגשמיים לפני הכל.</p>
+
<p>הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק מחשבתי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה היתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם היתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.</p>
 
<continue>
 
<continue>
−
<p>פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטאפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חוק ומשפט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים. </p>
+
<p>פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים. </p>
 
<p>לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.</p>
 
<p>לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.</p>
 
</continue>
 
</continue>
Line 18: Line 18:
 
<p style="text-align:center; font-weight:bold; font-size:1.2em">What was the "חֹק וּמִשְׁפָּט" that was received at Marah?</p>
 
<p style="text-align:center; font-weight:bold; font-size:1.2em">What was the "חֹק וּמִשְׁפָּט" that was received at Marah?</p>
 
-->
 
-->
−
<p>במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה "חק ומשפט" ולמה היו נחוצים&#8207;:&#8207;</p>
+
<p>במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים&#8207;:&#8207;</p>
  
 
<approaches>
 
<approaches>
Line 43: Line 43:
 
<multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>ראה גם <multilink><aht source="RSBHGBereshit47-22">ר' שמואל בן חפני גאון</aht><aht source="RSBHGBereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht><aht parshan="R. Shemuel b. Chofni Gaon">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</aht></multilink>.</fn>
 
<multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>ראה גם <multilink><aht source="RSBHGBereshit47-22">ר' שמואל בן חפני גאון</aht><aht source="RSBHGBereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht><aht parshan="R. Shemuel b. Chofni Gaon">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</aht></multilink>.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסויימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point>
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הנוסחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <aht page="Chronology – Shemot 18">סדר האירועים בשמות י"ח</aht> ו<aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">חובותיו של משה</aht>.  עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הניסוחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <aht page="Chronology – Shemot 18">סדר האירועים בשמות י"ח</aht> ו<aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">חובותיו של משה</aht>.  עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point>
−
<point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). ראה גם עמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום פסבדו-יונתן שמות ט"ו:כ"ב.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטאפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>ראה גם ר' אלעזר המודעי במכילתא שמסביר ש"הַמָּיִם" בשמות ט"ו:כ"ז גם מתייחס לתורה. אפשר שהפרשנות החז"לית מעורבת בפולמוס נגד פירושים נוצריים מוקדמים (כגון טרטוליאנוס, על הטבילה ט') שטענו שהמים במרה היו מי טבילה.</fn>  לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צרכיהם הפיזיים.<fn>ישנו מוטיב מדרשי נוסף, בו העץ שבו השתמשו כדי להמתיק את המים של מרה הוא "עץ החיים/ התורה" (ראה משלי ג':י"ח). בגישה זו נוקטים ה"דורשי רשומות" ורשב"י במכילתא, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht>, תרגום נאופיטי, ותרגום המיוחס ליונתן. אפשרי שגם כאן ישנו מתחת לפני השטח פולמוס נגד הפירוש הנוצרי שהעץ סימל את הצלב של ישו (ראה לדוגמה אוריגנוס, דרשות על שמות ז', שמוסיף גם שהמים המרים מסמלים את התורה והמצוות). פולמוס גלוי יותר מימי הביניים מופיע ב<multilink><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">הדר זקנים</aht><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Hadar Zekeinim" /></multilink> וכ"י המבורג 45 שמובא בתוספות השלם.</fn></point>
+
<point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). השווה לעמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום המיוחס ליונתן שמות ט"ו:כ"ב.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>ראה גם ר' אלעזר המודעי במכילתא שמסביר ש"הַמָּיִם" בשמות ט"ו:כ"ז גם מתייחס לתורה. אפשר שהפרשנות החז"לית מעורבת בפולמוס נגד פירושים נוצריים מוקדמים (כגון טרטוליאנוס, על הטבילה ט') שטענו שהמים במרה היו מי טבילה.</fn>  לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.<fn>ישנו מוטיב מדרשי נוסף, בו העץ שבו השתמשו כדי להמתיק את המים של מרה הוא "עץ החיים/ התורה" (ראה משלי ג':י"ח). בגישה זו נוקטים ה"דורשי רשומות" ורשב"י במכילתא, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht>, תרגום נאופיטי, ותרגום המיוחס ליונתן. אפשרי שגם כאן ישנו מתחת לפני השטח פולמוס נגד הפירוש הנוצרי שהעץ סימל את הצלב של ישו (ראה לדוגמה אוריגנוס, דרשות על שמות ז', שמוסיף גם שהמים המרים מסמלים את התורה והמצוות). פולמוס גלוי יותר מימי הביניים מופיע ב<multilink><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">הדר זקנים</aht><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Hadar Zekeinim" /></multilink> וכ"י המבורג 45 שמובא בתוספות השלם.</fn></point>
−
<point><b>רפרנטים של "חק ומשפט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn>  הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסויימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn>  במכילתא נמצאות שתי  האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חק" ו"משפט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חק" ו"משפט" כשתי ישויות נפרדות:
+
<point><b>רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn>  הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn>  במכילתא נמצאות שתי  האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' יהושע</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>ר' יהושע אינו מנמק את בחירתו בשתי מצוות אלה (ראה גם את ההסבר המאולץ במדרש אגדה (בובר) דברים ה':ט"ו), אך סביר שהיא הושפעה מההבנה שהמילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" שמופיעות בעשרת הדברות בנוגע לשתי המצוות האלה רומזות לכך שהן ניתנו לפני מעמד הר סיני. מסקנה זו מפורשת בבבלי סנהדרין, אך הבבלי אינו מקשר את המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" למצוות האלה (ראה להלן). המקור הראשון שממזג בפירוש את עמדתו ר' יהושע עם המסקנה שנמצאת בבבלי הוא הלקח טוב. גורם נוסף שהוביל אולי לבחירה בשבת הוא הפסוק בפרק הבא (שמות ט"ז:כ"ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר" שאפשר לפרש אותו כמתייחס למסירת דיני השבת לעם בזמן מוקדם יותר. להסברים עקרוניים נוספים על בחירת המצוות של ר' יהושע, ראה רמב"ם להלן שמתייחס לשבת כמלמדת את הבסיס של האמונה בה', ור' יעקב מדן, <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 72-74 שטוען שכיבוד הורים היה חיוני בכדי למסד את החוק והסדר ואת זכויותיו של ראש המשפחה להקצות אוכל ומים.</fn></li>
+
<li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' יהושע</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>ר' יהושע אינו מנמק את בחירתו בשתי מצוות אלה (השווה להסבר המאולץ במקצת במדרש אגדה (בובר) דברים ה':ט"ו), אך סביר שהיא הושפעה מההבנה שהמילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" שמופיעות בעשרת הדברות בנוגע לשתי המצוות האלה רומזות לכך שהן ניתנו לפני מעמד הר סיני. מסקנה זו מפורשת בבבלי סנהדרין, אך הבבלי אינו מקשר את המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" למצוות האלה (ראה להלן). המקור הראשון שממזג בפירוש את עמדתו ר' יהושע עם המסקנה שנמצאת בבבלי הוא הלקח טוב. גורם נוסף שהוביל אולי לבחירה בשבת הוא הפסוק בפרק הבא (שמות ט"ז:כ"ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר" שאפשר לפרש אותו כמתייחס למסירת דיני השבת לעם בזמן מוקדם יותר. להסברים עקרוניים נוספים על בחירת המצוות של ר' יהושע, ראה רמב"ם להלן שמתייחס לשבת כמלמדת את הבסיס של האמונה בה', ור' יעקב מדן, <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 72-74 שטוען שכיבוד הורים היה חיוני בכדי למסד את החוק והסדר ואת זכויותיו של ראש המשפחה להקצות אוכל ומים.</fn></li>
−
<li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' אלעזר המודעי</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חקים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">מכילתא דר' ישמעאל</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א').  אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li>
+
<li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' אלעזר המודעי</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חֻקִּים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">מכילתא דר' ישמעאל</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א').  אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
−
<p>יחד, שתי עמדות תנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>דבר זה אינו מפתיע, מכיוון שעשרת הדברות הוא מקום מתבקש להתחיל בו כאשר מחפשים מצוות חשובות מספיק כדי להיות הראשונות שניתנות לעם.</fn>  מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>ייתכן שיש מחלוקת בין המכילתא ורבים מן המקורות המאוחרים יותר (חוץ מהרמב"ם) לגבי השאלה האם המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחסות לשתי מצוות נפרדות או האם הן מהוות יחד סוג יחיד של מצוות. בעוד שהתנאים במכילתא מבדילים בין המונחים (ובכך מזהים כל אחד מהם עם מצווה בודדת), סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, והתרגום אינם עושים זאת, אלא נראה שהם מתייחסים ל" חֹק וּמִשְׁפָּט" כאל ישות אחת (וזה גם מאפשר להם לזהות יותר משתי מצוות).</fn></p>
+
<p>יחד, שתי העמדות התנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>דבר זה אינו מפתיע, מכיוון שעשרת הדברות הוא מקום מתבקש להתחיל בו כאשר מחפשים מצוות חשובות מספיק כדי להיות הראשונות שניתנות לעם.</fn>  מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>ייתכן שיש מחלוקת בין המכילתא ורבים מן המקורות המאוחרים יותר (חוץ מהרמב"ם) לגבי השאלה האם המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחסות לשתי מצוות נפרדות או האם הן מהוות יחד סוג יחיד של מצוות. בעוד שהתנאים במכילתא מבדילים בין המונחים (ובכך מזהים כל אחד מהם עם מצווה בודדת), סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, והתרגום אינם עושים זאת, אלא נראה שהם מתייחסים ל" חֹק וּמִשְׁפָּט" כאל ישות אחת (וזה גם מאפשר להם לזהות יותר משתי מצוות).</fn></p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחבירו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li>
+
<li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחברו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li>
 
<li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><aht source="SederOlamRabbah5">סדר עולם רבה</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">בבלי סנהדרין</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><aht source="PsJShemot15-25">תרגום המיוחס ליונתן</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink><fn>התרגום המיוחס ליונתן מציין את נזיקין, בעקבות דעתו של ר' אלעזר המודעי במכילתא. יש בכך אולי גם יתרון של מניעת חפיפה עם שבע מצוות בני נח – ראה לעיל את הדיון של הבבלי על כך.</fn></li>
 
<li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><aht source="SederOlamRabbah5">סדר עולם רבה</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">בבלי סנהדרין</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><aht source="PsJShemot15-25">תרגום המיוחס ליונתן</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink><fn>התרגום המיוחס ליונתן מציין את נזיקין, בעקבות דעתו של ר' אלעזר המודעי במכילתא. יש בכך אולי גם יתרון של מניעת חפיפה עם שבע מצוות בני נח – ראה לעיל את הדיון של הבבלי על כך.</fn></li>
 
<li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו היתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<aht source="Yotzer">יוצר לפרשת פרה</aht> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/>
 
<li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו היתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<aht source="Yotzer">יוצר לפרשת פרה</aht> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/>
Line 66: Line 66:
 
<li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
 
<li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>.  לפי נקודת מבט זו, "ושם נסהו" מתייחס לציוויים של "שם שם לו חק ומשפט" והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li>
+
<li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>.  לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li>
 
<li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">ראב"ע</aht><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">Shemot Long Commentary 15:25</aht><aht source="IbnEzraShemotShort15-25">Shemot Short Commentary 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham ibn Ezra" /></multilink>.  גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn>  לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li>
 
<li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">ראב"ע</aht><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">Shemot Long Commentary 15:25</aht><aht source="IbnEzraShemotShort15-25">Shemot Short Commentary 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham ibn Ezra" /></multilink>.  גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn>  לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li>
−
<li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צרכיהם –  תרגום המיוחס ליונתן<fn>ראה להלן לפיתוח הנושא.</fn></li>
+
<li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם –  תרגום המיוחס ליונתן<fn>ראה להלן לפיתוח הנושא.</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</li>
 
</li>
 
<li>לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".<fn>ר' יהושע, לעומת זאת, מקשר את "נִסָּהוּ" לשורש נש"א, וזה חושף אותו לביקורת מצד ר' אליעזר. רלב"ג, מאידך, מביא תימוכין מהופעות אחרות של השורש "נסה".</fn>  <multilink><aht source="RalbagShemot15P25">הרלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.<fn>ראה <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht> לדיון מלא.</fn>  האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
 
<li>לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".<fn>ר' יהושע, לעומת זאת, מקשר את "נִסָּהוּ" לשורש נש"א, וזה חושף אותו לביקורת מצד ר' אליעזר. רלב"ג, מאידך, מביא תימוכין מהופעות אחרות של השורש "נסה".</fn>  <multilink><aht source="RalbagShemot15P25">הרלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.<fn>ראה <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht> לדיון מלא.</fn>  האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.<fn>ראה גם דברים ד':ו'-ח'. רלב"ג נוקט בעמדה זו במפורש. השווה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> שמקשר את "נִסָּהוּ" לנס (דגל), ומציע שמצות השבת היתה אות פומבי לברית ה' עם בני ישראל.</fn></li>
+
<li>ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.<fn>ראה גם דברים ד':ו'-ח'. רלב"ג נוקט בעמדה זו במפורש. השווה ל<multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> שמקשר את "נִסָּהוּ" לנס (דגל), ומציע שמצות השבת היתה אות פומבי לברית ה' עם בני ישראל.</fn></li>
−
<li>ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צרכיהם הגופניים.<fn>אפשרות זו נרמזת בפירוש רלב"ג. ראה גם <aht source="BenSira38-4">בן סירא</aht> שאומר שהמטרה של מרה היתה להפגין את כוחו של ה'.</fn></li>
+
<li>ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צורכיהם הגופניים.<fn>אפשרות זו נרמזת בפירוש רלב"ג. השווה ל<aht source="BenSira38-4">בן סירא</aht> שאומר שהמטרה של מרה היתה להפגין את כוחו של ה'.</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</li>
 
</li>
Line 87: Line 87:
 
<opinion name="">קוד התנהגות מוסרי
 
<opinion name="">קוד התנהגות מוסרי
 
<p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p>
 
<p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p>
−
<mekorot><multilink><aht source="RambanShemot15-25">רמב"ן</aht><aht source="RambanShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>,<fn>Cf. the first possibility suggested by <multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">R. Avraham b. HaRambam</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> that the "חֹק וּמִשְׁפָּט" refers to ad hoc laws which applied only to the wilderness period and not for future generations.</fn>  
+
<mekorot><multilink><aht source="RambanShemot15-25">רמב"ן</aht><aht source="RambanShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>,<fn>השווה לאפשרות הראשונה שמציע <multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">ר' אברהם בן הרמב"ם</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> ש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים מסוימים שהיו בתוקף רק לתקופת המדבר ולא לדורות הבאים.</fn>  
 
<multilink><aht source="HaRekhasimShemot15-25">הרכסים לבקעה</aht><aht source="HaRekhasimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="HaRekhasim Levik'ah">About R"Y Frankfurter</aht></multilink>,  
 
<multilink><aht source="HaRekhasimShemot15-25">הרכסים לבקעה</aht><aht source="HaRekhasimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="HaRekhasim Levik'ah">About R"Y Frankfurter</aht></multilink>,  
−
ר' יעקב מדן<fn>In his <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">article</a>, "איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר", Megadim 17 (1992): 62-63.  After reconstructing the backdrop and need for the "חֹק וּמִשְׁפָּט", R. Meidan attempts to show that this is also underlying the opinion of R. Yehoshua cited above. In contrast, Ramban views his approach as distinct from that of Chazal.</fn>
+
ר' יעקב מדן<fn>במאמרו <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 62-63.  לאחר שחזור של הרקע והצורך ל"חֹק וּמִשְׁפָּט", ר' מדן מנסה להראות שזה גם עומד בבסיס דעתו של ר' יהושע שצוטט לעיל. בניגוד לזה, רמב"ן רואה את גישתו כנבדלת מזו של חז"ל.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <aht source="Yehoshua24-25">יהושע</aht> וספר <aht source="ShemuelI30-25">שמואל</aht> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שם... חק ומשפט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point>
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <aht source="Yehoshua24-25">יהושע</aht> וספר <aht source="ShemuelI30-25">שמואל</aht> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point>
−
<point><b>הגדרות של "חק ומשפט"</b>
+
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "משפט", וכמו כן "חק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צרכיהם של ישראל במדבר.</li>
+
<li>על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.</li>
−
<li>האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חק" מתייחס לבטחון בה' שיענה על צרכיהם ו"משפט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.</li>
+
<li>האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לבטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.</li>
−
<li>רב מידן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חק" בתור מִכסָה,<fn>Particularly a food allocation, similar to R"Y Bekhor Shor below. See <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> for prooftexts.</fn> וקורא את "משפט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.</li>
+
<li>רב מידן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,<fn>במיוחד הקצבת אוכל, בדומה לר"י בכור שור להלן. ראה <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> להוכחות מקראיות.</fn> וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.</li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</point>
 
</point>
−
<point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חוק ומשפט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מידן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.<fn>See also the Lekach Tov Shemot 15:26 who learns from Marah "והישר בעיניו תעשה – זו לפנים משורת הדין".</fn></point>
+
<point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מידן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.<fn>ראה גם לקח טוב על שמות ט"ו:כ"ו שלומד ממרה "והישר בעיניו תעשה – זו לפנים משורת הדין".</fn></point>
−
<point><b>התנאים במדבר</b> – לפי השחזור של רב מידן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא היתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה היתה חיונית.<fn>R. Meidan's picture is based on the verses in Devarim 8:2-3 which describe the hunger in the wilderness. He understands, like Ramban (Shemot 15-16 and Devarim 8), that people were constantly famished despite the manna. Other exegetes, though, interpret that the verses in Devarim describe only how there was hunger before Hashem started raining down the manna.</fn>  לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.</point>
+
<point><b>התנאים במדבר</b> – לפי השחזור של רב מידן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא היתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה היתה חיונית.<fn>התמונה שמצייר ר' מדן מבוססת על פסוקים בדברים ח':ב'-ג' שמתארים את הרעב במדבר. הוא מבין, כמו הרמב"ן (שמות ט"ו-ט"ז ודברים ח'), שהעם היו מורעבים באופן תמידי למרות ירידת המן. פרשנים אחרים, לעומת זאת, מפרשים שהפסוקים בדברים מתארים רק את הרעב שהיה לפני שה' החל להוריד את המן.</fn>  לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.</point>
−
<point><b>מרה ושליטה עצמית</b> – מרה היתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה היתה יכולה להיות מהומות ואסון.<fn>R. Meidan points to the incident of קברות התאוה in Bemidbar 11 as a case where the nation's indulgence of their unbridled desires, in fact, led to tragic consequences.</fn>  לפי גישה זו, מרה לא היתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי  הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.</point>
+
<point><b>מרה ושליטה עצמית</b> – מרה היתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה היתה יכולה להיות מהומות ואסון.<fn>ר' מדן מצביע על האירוע של קברות התאוה בבמדבר י"א כמקרה בו הליכת העם אחר תאוותיהם הבלתי מרוסנות גרמה לתוצאות טראגיות.</fn>  לפי גישה זו, מרה לא היתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי  הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.</point>
−
<point><b>מוסריות בלתי-תלויה בהלכה</b> – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.<fn>See also Lekach Tov and Ramban's interpretations of Shemot 15:26.</fn></point>
+
<point><b>מוסריות בלתי-תלויה בהלכה</b> – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.<fn>ראה גם לקח טוב ופירושיו של רמב"ן על שמות ט"ו:כ"ו.</fn></point>
−
<point><b>נושאים ומושאים של שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ</b> – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.</point>
+
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.</point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.<fn>See Ramban Devarim 5:12 who thus explains "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" differently than the Bavli and Rashi. Ramban would likely explain like Shadal Shemot 18:16 that the "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" mentioned there refers to ad hoc laws.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.<fn>ראה רמב"ן דברים ה':י"ב שמסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י. סביר שרמב"ן היה מסביר כמו שד"ל בשמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
Line 117: Line 117:
 
<multilink><aht source="CassutoShemot15-25">מ"ד קאסוטו</aht><aht source="CassutoShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="Umberto Cassuto">About U. Cassuto</aht></multilink>
 
<multilink><aht source="CassutoShemot15-25">מ"ד קאסוטו</aht><aht source="CassutoShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="Umberto Cassuto">About U. Cassuto</aht></multilink>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>See below that Ralbag (in his first approach) differs in understanding the subject of the verse to be the Israelites and their erroneous theological assumptions. According to Ralbag also, though, Marah came to teach the principle of Divine providence. On Rashbam and Ralbag's second approach, see below.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>For a different variation that also emphasizes that Marah came to teach a lesson about mitzvot, see the <multilink><aht source="Akeidat40">Akeidat Yitzchak</aht><aht source="Akeidat40">Shemot #40</aht><aht parshan="Akeidat Yitzchak">About R. Yitzchak Arama</aht></multilink> who explains that the sweetening of the water symbolized that commandments that were at first incomprehensible ("חֹק") and bitter (as they ran counter to the Egyptian lascivious lifestyle) would be transformed into understandable ("מִשְׁפָּט") and sweet ones. According to R"Y Arama, the Egyptian malady described in 15:26 refers to their hardened hearts which was the cause of their afflictions.</fn>  עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>Abarbanel and Shadal explicitly equate the "חֹק וּמִשְׁפָּט" with 15:26.</fn>  למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <aht source="Yirmeyahu33-25">ירמיהו ל"ג:כ"ה</aht> ו <aht source="Mishlei8-29">משלי ח':כ"ט</aht>.</point>
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>ראה להלן שרלב"ג (בגישתו הראשונה) חולק  בכך שהוא מבין שהנושא של הפסוק הוא בני ישראל וההנחות התיאולוגיות השגויות שלהם. אך גם לשיטת רלב"ג, המאורע במרה בא כדי ללמד את העיקרון של ההשגחה האלוקית. ראה להלן על גישת רשב"ם וגישתו השנייה של רלב"ג.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>לוריאציה שונה שגם מדגישה שסיפור מרה בא כדי ללמד לקח על מצוות, ראה <multilink><aht source="Akeidat40">עקדת יצחק</aht><aht source="Akeidat40">Shemot #40</aht><aht parshan="Akeidat Yitzchak">About R. Yitzchak Arama</aht></multilink> שמסביר שהמתקת המים סימלה שהמצוות שהיו לא מובנות בהתחלה ("חֹק") ומרות (כיוון שהם היו בניגוד לסגנון החיים המצרי התאוותני) ייהפכו למובנות ("מִשְׁפָּט") ומתוקות. לדעת ר"י עראמה, המחלה המצרית המוזכרת בט"ו:כ"ו מתייחסת להקשיית ליבם שהיתה הגורם לייסוריהם.</fn>  עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>אברבנאל ושד"ל משווים במפורש בין "חֹק וּמִשְׁפָּט" לט"ו:כ"ו.</fn>  למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <aht source="Yirmeyahu33-25">ירמיהו ל"ג:כ"ה</aht> ו<aht source="Mishlei8-29">משלי ח':כ"ט</aht>.</point>
 
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b>
 
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b>
 
<ul>
 
<ul>
 
<li>ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.</li>
 
<li>ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.</li>
−
<li>אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק ב<aht source="Tehillim81-5">תהילים פ"א:ה'</aht>.</li>
+
<li>אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק ב<aht source="Tehillim81-5">תהילים פ"א:ה'</aht>.</li>
−
<li>רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם<fn>Rashbam's wording is ambiguous, but his mention of "את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם" would appear to indicate that he understood the phrase "חֹק וּמִשְׁפָּט" to refer to commandments rather than theology.</fn> מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי<fn>Cf. Shadal who speaks of "החוק והמשפט הכללי" and Cassuto who renders "הקדמה והתחלה לחוקיו ומשפטיו".</fn> הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.<fn>According to Rashbam and Ralbag, Hashem only informed the Israelites that they would receive these commandments in the future. Thus, the position that Rashbam and Ralbag stake out differs fundamentally from those of the Midrash and Ramban presented above, and is much closer to that of R. Saadia and Abarbanel.</fn></li>
+
<li>רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם<fn>ניסוחו של הרשב”ם מעורפל, אך האיזכור בדבריו של "את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם" (השווה דברים ה':א') נראה כאינדיקציה לכך שהוא הבין את הביטוי "חֹק וּמִשְׁפָּט" כמתייחס למצוות ולא לתיאולוגיה.</fn> מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי<fn>השווה לשד"ל שמדבר על "החוק והמשפט הכללי" וקאסוטו שכותב "הקדמה והתחלה לחוקיו ומשפטיו".</fn> הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.<fn>לדעת הרשב"ם והרלב"ג, ה' רק יידע את בני ישראל שהם יקבלו את המצוות האלה בעתיד. לכן, העמדה שהרשב"ם והרלב"ג מתווים חולקת באופן עקרוני על אלו שהמדרש והרמב"ן הציגו לעיל, וקרובה הרבה יותר לזו של רס"ג ואברבנאל.</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</point>
 
</point>
−
<point><b>נושאים ומושאים של שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ</b> – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צרכיהם.<fn>Ralbag develops this theory in a number of other places as well – see his comments on Shemot 10:10, 17:6-7, 32:12.</fn>  לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא אל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.<fn>Ralbag notes that Marah was the first miracle in which the Israelites benefitted without a different party being punished.</fn></point>
+
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צורכיהם.<fn>רלב"ג מפתח תיאוריה זו במספר מקומות נוספים – ראה פירושיו על שמות י':י', י"ז:ו'-ז', ל"ב:י"ב.</fn>  לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא א-ל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.<fn>רלב"ג מעיר שמרה היתה הנס הראשון שבו בני ישראל הרוויחו מבלי שצד אחר ייענש.</fn></point>
 
<point><b>משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז'</b> – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
 
<point><b>משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז'</b> – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>Cf. Rashi above.</fn>  שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צרכיהם.  שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li>
+
<li>ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.<fn>השווה לרש"י לעיל.</fn>  שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם.  שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.</li>
−
<li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>Cf. the discussion of Targum Pseudo-Jonathan's position above.</fn>  "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"&#8207;נַסֹּתָם אֶת ה'&#8207;" בשמות י"ז:ז'.</li>
+
<li>בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.<fn>השווה לדיון לעיל בעמדתו של התרגום המיוחס ליונתן.</fn>  "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"&#8207;נַסֹּתָם אֶת ה'&#8207;" בשמות י"ז:ז'.</li>
 
<li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li>
 
<li>ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.</li>
 
<li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li>
 
<li>ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".</li>
−
<li>ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צרכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.<fn>This position is explicit in the <multilink><aht source="BiurShemot16-4">Biur</aht><aht source="BiurShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="Biur">About the Biur</aht></multilink>.  It is also Abarbanel's general understanding of the purpose of the episode, although not his interpretation of "נִסָּהוּ".  Cf. <multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">R. Avraham b. HaRambam</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> who interprets "נִסָּהוּ" (here and in Shemot 20:17) as becoming accustomed to a situation.</fn>  על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.</li>
+
<li>ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.<fn>עמדה זו מפורשת ב<multilink><aht source="BiurShemot16-4">ביאור</aht><aht source="BiurShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="Biur">About the Biur</aht></multilink>, והיא גם הבנתו הכללית של אברבנאל במטרת הפרשה, אך לא פירושו ל"נִסָּהוּ".  השווה ל<multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">ר' אברהם בן הרמב"ם</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> המפרש את "נִסָּהוּ" (כאן ובשמות כ':י"ז) כהסתגלות למצב.</fn>  על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.</li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</point>
 
</point>
−
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.<fn>According to Abarbanel, Hashem intentionally caused the nation to be in a situation where they were lacking food and water. [He thus also attempts to explain why the people were not punished for their complaints in the incidents before the Decalogue.] This view is almost diametrically opposed to that of R"Y Bekhor Shor below. See also the dispute between R. Yehoshua and R. Elazar HaModai over whether the waters were naturally bitter or became that way in order to create a need for the miracle.</fn></point>
+
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.<fn>לדעת אברבנאל, ה' בכוונה גרם לאומה להיות במצב בו חסרו להם אוכל ומים. [לכן הוא מנסה להסביר גם מדוע העם לא נענשו על תלונותיהם באירועים שקדמו לעשרת הדברות.] עמדה זו הפוכה כמעט לחלוטין מזו של ר"י בכור שור להלן. ראה גם את המחלוקת שבין ר' יהושע ור' אלעזר המודעי בשאלה האם המים היו מרים באופן טבעי או שנהפכו למרים כדי ליצור צורך בנס.</fn></point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,<fn>Rashbam Devarim 5:12 thus explains "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" differently than the Bavli and Rashi, and Rashbam 24:1 assumes that Shemot 24 happened after the Decalogue. See also Shadal Shemot 18:16 that the "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" mentioned there refers to ad hoc laws. Alternatively, see R. Saadia and Cassuto that Yitro came after the revelation at Sinai. Abarbanel, though, posits that Moshe received all of civil law at Mara, but that it was not until Parashat Mishpatim that Moshe was instructed to transmit the laws to the people, and thus in the meantime Moshe needed to judge every case.</fn> ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.<fn><multilink><aht source="RalbagShemot16P22">Ralbag</aht><aht source="RalbagShemot16P22">Beiur Divrei HaParashah Shemot 16:22-23</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> also states that it was pedagogically more effective for the Israelites to see that there would miraculously be a double portion of manna on erev Shabbat and none on Shabbat before receiving the commandment to observe Shabbat.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,<fn>מכיוון שכן, רשב"ם בדברים ה':י"ב מסביר את "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" באופן שונה מהבבלי ורש"י, ורשב"ם כ"ד:א' מניח ששמות כ"ד אירע לאחר עשרת הדברות. ראה גם שד"ל שמות י"ח:ט"ז ש"חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" שהוזכרו שם מתייחסים לחוקים שניתנו רק לשעה. לחילופין, ראה ר' סעדיה וקאסוטו שיתרו הגיע רק לאחר מעמד הר סיני. אברבנאל, לעומת זאת, טוען שמשה קיבל את כל דיני הממונות במרה, אך רק בפרשת משפטים הוא קיבל הוראה להעביר את הדינים לעם, ולכן בינתיים משה היה צריך לשפוט בכל מקרה ומקרה.</fn> ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.<fn><multilink><aht source="RalbagShemot16P22">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot16P22">Beiur Divrei HaParashah Shemot 16:22-23</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> גם אומר שמבחינה פדגוגית היה יותר יעיל שבני ישראל יראו שבאופן ניסי ישנה מנה כפולה של מן בערב שבת ולא כלום בשבת לפני שקיבלו את הציווי לשמור שבת.</fn></point>
 
</category>
 
</category>
  
 
<category name="">משאבים להישרדות פיזית
 
<category name="">משאבים להישרדות פיזית
−
<p>במרה, ה' סיפק את צרכיהם החומריים של העם.</p>
+
<p>במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.</p>
 
<opinion name="">מחיה
 
<opinion name="">מחיה
 
<p>ה' סיפק מים לעם.</p>
 
<p>ה' סיפק מים לעם.</p>
 
<mekorot><multilink><aht source="RYBSShemot15-25">ר' יוסף בכור שור</aht><aht source="RYBSShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RYBSShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="R. Yosef Bekhor Shor" /></multilink></mekorot>
 
<mekorot><multilink><aht source="RYBSShemot15-25">ר' יוסף בכור שור</aht><aht source="RYBSShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RYBSShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="R. Yosef Bekhor Shor" /></multilink></mekorot>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>In 15:26 he seems to also present a second option according to which Hashem gave the nation laws which would ensure their good health.</fn>  הוא מצביע על המקרה של <aht source="Bereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>It is unclear whether R"Y Bekhor Shor thinks that "חֹק" means food itself, or merely a portion (of food). The latter option is developed by R. Meidan above, and he cites numerous prooftexts. While R"Y Bekhor Shor explains "מִשְׁפָּט" to be synonymous with "חֹק", R. Meidan understands it to be the administrative process through which the food allocations were fixed.</fn></point>
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>בט"ו:כ"ו נראה שהוא מציג גם אפשרות נוספת שבה ה' נתן לעם דינים שיבטיחו את בריאותם.</fn>  הוא מצביע על המקרה של <aht source="Bereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>לא ברור האם ר"י בכור שור חושב שמשמעות "חֹק" היא המזון עצמו או רק מנה (של מזון). האפשרות האחרונה מפותחת על ידי ר' מדן לעיל, והוא מצטט הוכחות רבות. בעוד שר"י בכור שור מסביר את "מִשְׁפָּט" כמלה נרדפת ל"חֹק", ר' מדן מבין שזהו התהליך הניהולי שבו נקבעו קצבות המזון.</fn></point>
−
<point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יוכל לכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צרכיהם.<fn>While this resembles the approach of Rashbam, Abarbanel, and the Biur above that Hashem created the shortages of food and water so that the Israelites would recognize their dependence on Him, R"Y Bekhor Shor emphasizes Hashem's role in providing the solution rather than the problem. In Shemot 16:4 and Devarim 8:3, though, he explains similarly to Rashbam.</fn></point>
+
<point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יוכל לכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צורכיהם.<fn>בעוד שפירוש זה דומה לגישתם של הרשב"ם, האברבנאל והביאור לעיל שה' יצר את המחסור במזון ומים בכדי שבני ישראל יווכחו בתלותם בהקב"ה, ר"י בכור שור מדגיש את תפקידו של ה' בסיפוק הפתרון ולא הבעיה. בשמות ט"ז:ד' ודברים ח':ג', לעומת זאת, הוא מפרש באופן דומה לרשב"ם.</fn></point>
−
<point><b>הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו</b> – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.<fn>This is consistent with R. Yosef Bekhor Shor's general understanding that Hashem's goal at Marah is simply to be kind to the nation. He equates the giving of the commandments with Hashem's sweetening of the waters of Marah.</fn>  אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.<fn>This is consistent with the interpretation offered by Rashbam Vayikra 11:3 and others – see <a href="$">Kashrut</a>.  R"Y Bekhor Shor Vayikra 11:2, himself, presents a variation of this explanation, according to which the reason for these prohibitions is because it would be disgusting for an unclean person to come before Hashem.</fn></point>
+
<point><b>הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו</b> – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.<fn>דבר זה עקבי עם הבנתו הכללית של ר"י בכור שור שמטרת ה' במרה היא פשוט להיטיב לעם. הוא משווה את נתינת המצוות להמתקת ה' את המים במרה.</fn>  אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.<fn>פירוש זה עקבי עם הפירוש המוצע בידי רשב"ם בויקרא י"א:ג' ובמקומות נוספים – ראה <a href="$">כשרות</a>.  ר"י בכור שור עצמו,  בויקרא י"א:ב', מציג וריאציה של הסבר זה, לפיה הסיבה לאיסורים אלו היא שלא ראוי לאדם מטונף לבוא לפני ה'.</fn></point>
−
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צרכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.</point>
+
<point><b>השיטה הפדגוגית של מרה</b> – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צורכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.</point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>R. Yosef Bekhor Shor Shemot 24:1, however, adopts the position that 24:1-12 occurred before the Decalogue, and this has ramifications for understanding Shemot 24:3. See also his interpretation of Shemot 18:16.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>ר' יוסף בכור שור שמות כ"ד:א', לעומת זאת, מאמץ את העמדה שכ"ד:א'-י"ב התרחש לפני עשרת הדברות, ויש לכך השפעה על הבנת שמות כ"ד:ג'. ראה גם פירושו לשמות י"ח:ט"ז.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
  
 
<opinion name="">תרופות צמחיות
 
<opinion name="">תרופות צמחיות
 
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p>
 
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p>
−
<mekorot>דעה המובאת ע"י <multilink><aht source="RBachyaShemot15-25">ר' בחיי</aht><aht source="RBachyaShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Bachya b. Asher" /></multilink>,<fn>The roots of this approach may be found already in Ramban who writes: "נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה". However, Ramban applies this notion only to explain the word "וַיּוֹרֵהוּ", while explaining the term "חֹק וּמִשְׁפָּט" differently – see above.</fn>  
+
<mekorot>דעה המובאת ע"י <multilink><aht source="RBachyaShemot15-25">ר' בחיי</aht><aht source="RBachyaShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Bachya b. Asher" /></multilink>,<fn>שורשי גישה זו קיימים כבר ברמב"ן שכותב: “נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה". אולם, הרמב"ן משתמש ברעיון הזה רק כדי להסביר את המילה "וַיּוֹרֵהוּ", ומסביר את המונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" בצורה שונה – ראה לעיל.</fn>  
−
<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink><fn>The Tzeror HaMor appears to be working off R. Bachya.</fn>
+
<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink><fn>בעל צרור המור מבוסס כנראה על ר' בחיי.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"משפט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>Cf. the Mekhilta which attempts to intensify the miracle by claiming that the waters were sweetened by use of a bitter agent.</fn></point>
+
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>השווה למכילתא שמנסה להעצים את הנס בכך שהיא טוענת שהמים הומתקו באמצעות גורם מר.</fn></point>
−
<point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>The Tzeror HaMor also presents the possibility that "נִסָּהוּ" means that Hashem raised the honor of Moshe by transmitting the mitzvot through him. Neither of these options would be a viable interpretation of "אֲנַסֶּנּוּ" in the parallel verse in 16:4.</fn></point>
+
<point><b>משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").<fn>צרור המור גם מציג את האפשרות שב"נִסָּהוּ" הכוונה לכך שה' רומם את כבודו של משה בכך שמסר את המצוות דרכו. אך אפשרויות אלה אינן מתאימות לפירוש "אֲנַסֶּנּוּ" בפסוק המקביל בט"ז:ד'.</fn></point>
−
<point><b>ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו</b> – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,<fn>Many classical and medieval rabbinic sources display ambivalent attitudes toward medicine – see Ramban Vayikra 26:11. R. Bachya and R. Avraham Saba here try to temper the possibility of using the Marah story to encourage its practice.  Interestingly, <aht source="BenSira38-4">Ben Sira</aht> employs our story to praise the benefits of medicine and encourage its application.</fn> אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.<fn>It is unclear according to these exegetes whether the warning was intended specifically for Moshe (who presumably knew to trust in Hashem) or for the entire nation.</fn></point>
+
<point><b>ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו</b> – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,<fn>רבים מהמקורות הרבניים הקלאסיים ושל ימות הביניים מציגים יחס אמביוולנטי לרפואה – ראה רמב"ן ויקרא כ"ו:י"א. ר' בחיי ור' אברהם סבע כאן מנסים למתן את האפשרות של השימוש בסיפור מרה כדי לעודד את השימוש בה. באופן מעניין, <aht source="BenSira38-4">בן סירא</aht> מגייס את הסיפור שלנו כדי להלל את יתרונות הרפואה ולעודד את יישומה.</fn> אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.<fn>לא ברור לדעת פרשנים אלה האם האזהרה כוּונה דווקא למשה (שידע לבטוח בה') או לעם כולו.</fn></point>
−
<point><b>נושא אחיד של סיפור מרה</b> – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.<fn>See the formulation of the Tzeror HaMor "לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... וזה קישור נפלא".</fn></point>
+
<point><b>נושא אחיד של סיפור מרה</b> – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.<fn>ראה ניסוחו של בעל צרור המור "לזה סמך מיד ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך... וזה קישור נפלא".</fn></point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>See <aht page="Chukkei HaElokim – Statutes Before Sinai">Chukkei HaElokim – Statutes Before Sinai?</aht> and <aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">Moshe's Duties and Yitro's Advice</aht> for R. Avraham Saba's interpretation of Shemot 18:16.</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.<fn>ראה <aht page="Chukkei HaElokim – Statutes Before Sinai">"חקי הא-להים" – מצוות לפני סיני?</aht> ו<aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">תפקידי משה ועצת יתרו</aht> לפירושו של ר' אברהם סבע לשמות י"ח:ט"ז.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>

Version as of 00:48, 27 December 2013

נסים ומצוות במרה

גישות פרשניות

סקירה

הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק מחשבתי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה היתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם היתה בסיפוק צורכיהם הגשמיים לפני הכל.

פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.

לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.

במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה"חֹק וּמִשְׁפָּט" ולמה היו נחוצים‏:‏

הנחיות התנהגותיות

במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.

חוקי התורה

ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.

מקורות:ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,1 ור' יהודה במכילתא דרבי ישמעאלBeshalach Vayassa 1Mishpatim Nezikin 1About Mekhilta DeRabbi Yishmael ומכילתא דרשב"יShemot 15:25About Mekhilta DeRashbi, סדר עולם רבהSeder Olam Rabbah 5About Seder Olam Rabbah, בבלי סנהדריןSanhedrin 56bAbout the Bavli, סדר עולם זוטאSeder Olam Zuta 4About Seder Olam Zuta, תרגום המיוחס ליונתןShemot 15:25About Targum Pseudo-Jonathan, רש"יShemot 15:25-26Shemot 24:3Devarim 5:12Devarim 5:16About R. Shelomo Yitzchaki, לקח טובShemot 15:25About R. Toviah b. Eliezer, רמב"םMoreh Nevukhim 3:32About R. Moshe Maimonides2
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסוימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.
מצוות לפני הר סיני – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.3
מרה – גשמיות ורוחניות – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,4 ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה5 שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא6 הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטפורה בלבד למחסור בתורה.7 לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צורכיהם הפיזיים.8
רפרנטים של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,9 הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסוימת נתנה לפני סיני.10 במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חֹק" ו"מִשְׁפָּט" כשתי ישויות נפרדות:

יחד, שתי העמדות התנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.13 מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:14

המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה נסה),23 והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.24
  • לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
    • ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ברלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon. לפי נקודת מבט זו, "וְשָׁם נִסָּהוּ" מתייחס לציוויים של "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט", והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֺתָיו וְשָׁמַרְתָּ כׇּל חֻקָּיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא" בשמות ט"ז:ד'.25
    • ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.26 לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.
    • בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צורכיהם – תרגום המיוחס ליונתן27
  • לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".28 הרלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.29 האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
    • ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.30
    • ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צורכיהם הגופניים.31
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.32 אולם, תרגום המיוחס ליונתן מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).33

קוד התנהגות מוסרי

משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.

מקורות:רמב"ןShemot 15:25About R. Moshe Nachmanides,34 הרכסים לבקעהShemot 15:25About R"Y Frankfurter, ר' יעקב מדן35
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר יהושע וספר שמואל שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שָׂם... חֹק וּמִשְׁפָּט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
  • על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "מִשְׁפָּט", וכמו כן "חֹק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צורכיהם של ישראל במדבר.
  • האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חֹק" מתייחס לבטחון בה' שיענה על צורכיהם ו"מִשְׁפָּט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.
  • רב מידן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חֹק" בתור מִכסָה,36 וקורא את "מִשְׁפָּט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.
המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חֹק וּמִשְׁפָּט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מידן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.37
התנאים במדבר – לפי השחזור של רב מידן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא היתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה היתה חיונית.38 לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.
מרה ושליטה עצמית – מרה היתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה היתה יכולה להיות מהומות ואסון.39 לפי גישה זו, מרה לא היתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.
מוסריות בלתי-תלויה בהלכה – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.40
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.
מצוות לפני הר סיני – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.41

עקרונות של ההשגחה האלוקית

האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.

מקורות:ר' סעדיה גאוןCommentary Shemot 15:25About R. Saadia Gaon, רשב"םShemot 15:25Shemot 16:4About R. Shemuel b. Meir, רלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon, אברבנאלShemot 15:25About R. Yitzchak Abarbanel, שד"לShemot 15:25About R. S.D. Luzzatto, מ"ד קאסוטוShemot 15:25-26About U. Cassuto
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו – לדעת רוב הפרשנים האלו,42 ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.43 עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.44 למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו ירמיהו ל"ג:כ"ה ומשלי ח':כ"ט.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
  • ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.
  • אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעיקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק בתהילים פ"א:ה'.
  • רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם45 מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי46 הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.47
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צורכיהם.48 לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא א-ל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.49
משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז' – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
  • ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.50 שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צורכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.
  • בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.51 "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"‏נַסֹּתָם אֶת ה'‏" בשמות י"ז:ז'.
  • ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.
  • ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".
  • ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צורכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.52 על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.
השיטה הפדגוגית של מרה – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.53
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,54 ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.55

משאבים להישרדות פיזית

במרה, ה' סיפק את צורכיהם החומריים של העם.

מחיה

ה' סיפק מים לעם.

מקורות:ר' יוסף בכור שורShemot 15:25Shemot 16:4About R. Yosef Bekhor Shor
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.56 הוא מצביע על המקרה של בראשית מ"ז:כ"ב כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.57
משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד' – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יוכל לכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צורכיהם.58
הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.59 אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.60
השיטה הפדגוגית של מרה – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צורכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.61

תרופות צמחיות

ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.

מקורות:דעה המובאת ע"י ר' בחייShemot 15:25About R. Bachya b. Asher,62 צרור המורShemot 15:25-26About R. Avraham Saba63
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חֹק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לאלה המובנות יותר.64
משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").65
ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,66 אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.67
נושא אחיד של סיפור מרה – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.68
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.69
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Miracles_and_Mitzvot_at_Marah/2/he&oldid=7084&useskin=vector"