Difference between revisions of "Miracles and Mitzvot at Marah/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky)
 
(Original Author: Yonatan Novetsky, Rabbi Hillel Novetsky)
Line 33: Line 33:
 
<opinion name="">חוקי התורה
 
<opinion name="">חוקי התורה
 
<p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p>
 
<p>ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.</p>
−
<mekorot>R. Yehoshua, R. Elazar HaModai,<fn>Some manuscripts of the Mekhilta DeRabbi Yishmael read R. Eliezer HaModai.  Both R. Eliezer and R. Elazar HaModai appear several times in this section of the Mekhilta, and there are numerous discrepancies between the textual witnesses.</fn> and R. Yehuda in <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> and
+
<mekorot>ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,<fn>בחלק מכתבי היד של המכילתא דרבי ישמעאל כתוב ר' אליעזר המודעי. גם ר' אליעזר (בן הורקנוס) וגם ר' אלעזר המודעי מופיעים מספר פעמים בחלק זה של המכילתא, ויש אי התאמות רבות בין עדי הנוסח.</fn> ור' יהודה ב<multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">מכילתא דרבי ישמעאל</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink>
−
<multilink><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink>,  
+
ו<multilink><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">מכילתא דרשב"י</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink>,  
−
<multilink><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,  
+
<multilink><aht source="SederOlamRabbah5">סדר עולם רבה</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,  
−
<multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">Bavli Sanhedrin</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,  
+
<multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">בבלי סנהדרין</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,  
−
<multilink><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta</aht><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta 4</aht><aht parshan="Seder Olam Zuta" /></multilink>,  
+
<multilink><aht source="SederOlamZuta4">סדר עולם זוטא</aht><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta 4</aht><aht parshan="Seder Olam Zuta" /></multilink>,  
−
<multilink><aht source="PsJShemot15-25">Targum Pseudo-Jonathan</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink>,  
+
<multilink><aht source="PsJShemot15-25">תרגום המיוחס ליונתן</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink>,  
−
<multilink><aht source="RashiShemot15-25">Rashi</aht><aht source="RashiShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht source="RashiShemot24-3">Shemot 24:3</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht source="RashiDevarim5-16">Devarim 5:16</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink>,  
+
<multilink><aht source="RashiShemot15-25">רש"י</aht><aht source="RashiShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht source="RashiShemot24-3">Shemot 24:3</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht source="RashiDevarim5-16">Devarim 5:16</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink>,  
−
<multilink><aht source="LekachTovShemot15-25">Lekach Tov</aht><aht source="LekachTovShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Lekach Tov">About R. Toviah b. Eliezer</aht></multilink>,  
+
<multilink><aht source="LekachTovShemot15-25">לקח טוב</aht><aht source="LekachTovShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Lekach Tov">About R. Toviah b. Eliezer</aht></multilink>,  
−
<multilink><aht source="RambamMoreh3-32">Rambam</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>See also <multilink><aht source="RSBHGBereshit47-22">R. Shemuel b. Chofni Gaon</aht><aht source="RSBHGBereshit47-22">Bereshit 47:22</aht><aht parshan="R. Shemuel b. Chofni Gaon" /></multilink>.</fn>
+
<multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>ראה גם <multilink><aht source="RSBHGBereshit47-22">ר' שמואל בן חפני גאון</aht><aht source="RSBHGBereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht><aht parshan="R. Shemuel b. Chofni Gaon">אודות ר' שמואל בן חפני גאון</aht></multilink>.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
−
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם " בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסויימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point>
+
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסויימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.</point>
−
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>Some of these commentators point to the mention of "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" in Shemot 18:16 and the words "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" regarding Shabbat and honoring parents in Devarim 5:12,16 (according to this opinion, both versions of the Decalogue were uttered by Hashem in one breath) as evidence for this position. For more, see <a href="$">Mitzvot Before Sinai</a>, <aht page="Chronology – Shemot 18">Chronology of Shemot 18</aht> and <aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">Moshe's Duties</aht>.  This position is also what allows the Mekhilta and Rashi to adopt the position that Shemot 24:1-12 occurred before the Decalogue and that the "מִשְׁפָּטִים" mentioned in 24:3 are the ones given at Marah. [Interestingly, <aht source="Pseudo-Philo11-14">Pseudo-Philo 11:14</aht> places the story of Marah after the Decalogue.]</fn></point>
+
<point><b>מצוות לפני הר סיני</b> – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.<fn>חלק מהפרשנים האלה מצביעים על הזכרת "חֻקֵּי הָאֱלֹהִים" בשמות י"ח:ט"ו ועל המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" בנוגע לשבת וכיבוד הורים בדברים ה':י"ב,ט"ו (לשיטה זו, שני הנוסחים של עשרת הדברות נאמרו על ידי ה' בנשימה אחת) כהוכחה לעמדה זו. לעיון נוסף, ראה <a href="$">מצוות לפני סיני</a>, <aht page="Chronology – Shemot 18">סדר האירועים בשמות י"ח</aht> ו<aht page="Moshe's Duties and Yitro's Advice">חובותיו של משה</aht>.  עמדה זו היא גם מה שמאפשר למכילתא ורש"י לאמץ את העמדה ששמות כ"ד:א'-י"ב התרחשו לפני עשרת הדברות ושה"מִשְׁפָּטִים" שמוזכרים בכ"ד:ג' הם אלו שניתנו במרה. [באופן מעניין, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht> ממקם את הסיפור של מרה לאחר עשרת הדברות.]</fn></point>
−
<point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>This view could take the position that the observance of mitzvot was intended to bolster belief in Hashem ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). Cf. the position of R. Saadia et al. below that Marah taught the fundamentals of faith which would then lead to the observance of the commandments.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>See the first opinion in the <multilink><aht source="TzerorShemot15-25">Tzeror HaMor</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink> that the nation could only receive a few mitzvot because they were not yet ready to receive all of the commandments.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>Their words are cited also in Bavli BK 82a, and form the basis for the interpretation of Targum Pseudo-Jonathan Shemot 15:22.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטאפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>See also R. Elazar HaModai in the Mekhilta who explains that "הַמָּיִם" in Shemot 15:27 also refers to Torah. The Rabbinic interpretation may be engaged in a polemic against early Christian exegesis (e.g. Tertullian, On Baptism 9) which claimed that the waters of Marah were baptismal.</fn>  לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צרכיהם הפיזיים.<fn>There is a second Midrashic motif in which the tree used to sweeten the waters of Marah is the "tree of life/Torah" (see Mishlei 3:18). This approach is taken by the "דורשי רשומות" and Rashbi in the Mekhilta, <aht source="Pseudo-Philo11-14">Pseudo-Philo 11:14</aht>, Targum Neofiti, and Targum Pseudo-Jonathan. It is possible that here, too, there exists an underlying polemic against the Christian interpretation that the tree symbolized the cross of Jesus (see for e.g. Origen, Homilies on Exodus 7, who also adds that the bitter waters symbolize the Torah and the commandments). Less subtle polemic from the medieval period can be found in <multilink><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">Hadar Zekeinim</aht><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Hadar Zekeinim" /></multilink> and the Hamburg 45 ms. brought in Tosafot HaShalem.</fn></point>
+
<point><b>מרה – גשמיות ורוחניות</b> – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,<fn>גישה זו יכולה להחזיק בעמדה שקיום המצוות נועד לחיזוק האמונה בה' ("אחרי המעשים נמשכים הלבבות"). ראה גם עמדתו של ר' סעדיה ואחרים להלן שסיפור מרה לימד את הבסיס לאמונה שתוביל בהמשך לקיום המצוות.</fn> ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה<fn>ראה דעה ראשונה ב<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink> שהעם היה יכול לקבל רק מצוות ספורות מכיוון שהם עוד לא היו מוכנים לקבל את כל המצוות.</fn> שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא<fn>דבריהם מצוטטים גם בבבלי ב"ק פ"א., ומהווים את הבסיס לפירושו של תרגום פסבדו-יונתן שמות ט"ו:כ"ב.</fn> הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטאפורה בלבד למחסור בתורה.<fn>ראה גם ר' אלעזר המודעי במכילתא שמסביר ש"הַמָּיִם" בשמות ט"ו:כ"ז גם מתייחס לתורה. אפשר שהפרשנות החז"לית מעורבת בפולמוס נגד פירושים נוצריים מוקדמים (כגון טרטוליאנוס, על הטבילה ט') שטענו שהמים במרה היו מי טבילה.</fn>  לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צרכיהם הפיזיים.<fn>ישנו מוטיב מדרשי נוסף, בו העץ שבו השתמשו כדי להמתיק את המים של מרה הוא "עץ החיים/ התורה" (ראה משלי ג':י"ח). בגישה זו נוקטים ה"דורשי רשומות" ורשב"י במכילתא, <aht source="Pseudo-Philo11-14">פסבדו-פילון י"א:י"ד</aht>, תרגום נאופיטי, ותרגום המיוחס ליונתן. אפשרי שגם כאן ישנו מתחת לפני השטח פולמוס נגד הפירוש הנוצרי שהעץ סימל את הצלב של ישו (ראה לדוגמה אוריגנוס, דרשות על שמות ז', שמוסיף גם שהמים המרים מסמלים את התורה והמצוות). פולמוס גלוי יותר מימי הביניים מופיע ב<multilink><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">הדר זקנים</aht><aht source="HadarZekeinimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Hadar Zekeinim" /></multilink> וכ"י המבורג 45 שמובא בתוספות השלם.</fn></point>
−
<point><b>רפרנטים של "חק ומשפט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>See <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> for the options regarding the relationship between "חֹק" and "מִשְׁפָּט".</fn>  הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסויימת נתנה לפני סיני.<fn>See the notes below regarding Shemot 16:23, Shemot 18:16, and Devarim 5:12,16.</fn>  במכילתא נמצאות שתי  האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חק" ו"משפט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חק" ו"משפט" כשתי ישויות נפרדות:
+
<point><b>רפרנטים של "חק ומשפט"</b> – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,<fn>ראה <aht page="Dictionary:חֹק">חֹק</aht> לאפשרויות לגבי היחס בין "חֹק" ו"מִשְׁפָּט".</fn>  הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסויימת נתנה לפני סיני.<fn>ראה הערות להלן בנוגע לשמות ט"ז:כ"ג, שמות י"ח:ט"ו, ודברים ה':י"ב,ט"ז.</fn>  במכילתא נמצאות שתי  האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חק" ו"משפט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חק" ו"משפט" כשתי ישויות נפרדות:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">R. Yehoshua</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>R. Yehoshua does not explain his selection of these two mitzvot (cf. the somewhat forced explanation in Midrash Aggadah (Buber) Devarim 5:15), but it is likely influenced by the understanding that the words "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" which appear in the Decalogue with regard to both of these commandments implies that they were given prior to the revelation at Sinai. This derivation is explicit in the Bavli Sanhedrin, but the Bavli does not link the words "חֹק וּמִשְׁפָּט" to these precepts (see below). The first source to explicitly merge R. Yehoshua's position with the derivation found in the Bavli is the Lekach Tov. An additional factor which may have led to the choice of Shabbat is the verse in the next chapter (Shemot 16:23) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר" which may be interpreted as referring to a transmission of the laws of Shabbat at an earlier point. For more fundamental explanations of R. Yehoshua's choice of mitzvot, see Rambam below regarding Shabbat as teaching the foundations of belief in Hashem, and <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">R. Yaakov Meidan</a>, "איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר", Megadim 17 (1992): 72-74 who argues that honoring of parents was essential for establishing law and order and the rights of the household head to allocate food and water.</fn></li>
+
<li>שבת ("חֹק") וכיבוד אב ואם ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' יהושע</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>ר' יהושע אינו מנמק את בחירתו בשתי מצוות אלה (ראה גם את ההסבר המאולץ במדרש אגדה (בובר) דברים ה':ט"ו), אך סביר שהיא הושפעה מההבנה שהמילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" שמופיעות בעשרת הדברות בנוגע לשתי המצוות האלה רומזות לכך שהן ניתנו לפני מעמד הר סיני. מסקנה זו מפורשת בבבלי סנהדרין, אך הבבלי אינו מקשר את המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" למצוות האלה (ראה להלן). המקור הראשון שממזג בפירוש את עמדתו ר' יהושע עם המסקנה שנמצאת בבבלי הוא הלקח טוב. גורם נוסף שהוביל אולי לבחירה בשבת הוא הפסוק בפרק הבא (שמות ט"ז:כ"ג) "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר" שאפשר לפרש אותו כמתייחס למסירת דיני השבת לעם בזמן מוקדם יותר. להסברים עקרוניים נוספים על בחירת המצוות של ר' יהושע, ראה רמב"ם להלן שמתייחס לשבת כמלמדת את הבסיס של האמונה בה', ור' יעקב מדן, <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">"איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר"</a>, מגדים י"ז (תשנ"ב): 72-74 שטוען שכיבוד הורים היה חיוני בכדי למסד את החוק והסדר ואת זכויותיו של ראש המשפחה להקצות אוכל ומים.</fn></li>
−
<li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">R. Elazar HaModai</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>In contrast to R. Yehoshua who does not appeal to other Biblical usages of these terms, R. Elazar HaModai adduces support for his position from the appearance of the term "חֹק" (in various forms) with regard to sexual prohibitions (see Vayikra 18:3,4,5,26,30, 20:8,22). In Mekhilta Yitro Amalek 2 he presents an identical interpretation of the "חקים" in Shemot 18:16,20. See also R. Yehuda in <multilink><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mekhilta DeRabbi Yishmael</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> who similarly identifies "מִשְׁפָּט" with the civil laws given under the heading of "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (Shemot 21:1).  However, it is possible that R. Elazar's underlying motivation may be an attempt to define which categories of laws were the most critical for maintaining law and order amongst a new nation camped together in the desert. [In limiting "מִשְׁפָּט" to torts, R. Elazar may be trying to avoid the problem raised in the Bavli that civil law was already given as part of the Noachide commandments.]</fn></li>
+
<li>עריות ("חֹק") ודיני נזיקין ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">ר' אלעזר המודעי</aht><aht source="MekhiltaBeshalachVayassa1">Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Vayassa 1</aht><aht source="MekhiltaDeRashbi15-25">Mekhilta DeRashbi Shemot 15:25</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /><aht parshan="Mekhilta DeRashbi" /></multilink><fn>בניגוד לר' יהושע שאינו מבסס את עמדתו באמצעות הופעות נוספות בתנ"ך של המונחים האלה, ר' אלעזר המודעי מביא ראיה לעמדתו מהופעת המונח "חֹק" (בצורות שונות) בנוגע לאיסורי עריות (ראה ויקרא י"ח:ג',ד',ה',כ"ו,ל', כ':ח',כ"ב). במכילתא יתרו עמלק ב' הוא מציג פירוש זהה ל"חקים" בשמות י"ח:ט"ז,כ'. ראה גם ר' יהודה ב<multilink><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">מכילתא דר' ישמעאל</aht><aht source="MekhiltaMishpatimNezikin1">Mishpatim Nezikin 1</aht><aht parshan="Mekhilta DeRabbi Yishmael" /></multilink> שמזהה בצורה דומה את "מִשְׁפָּט" עם דיני הממונות שניתנו תחת הכותרת "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים" (שמות כ"א:א').  אולם, אפשר שהמניע שנמצא ביסודו של פירושו של ר' אלעזר הוא ניסיון להגדיר איזה מבין סוגי החוקים היו החיוניים ביותר כדי לשמור על הסדר בקרב המחנה של עם חדש שחונה יחד במדבר. [בהגבלת "מִשְׁפָּט" לדיני נזיקין, ר' אלעזר מנסה אולי להתחמק מהבעיה שמועלה בבבלי שדיני ממונות כבר ניתנו כחלק משבע מצוות בני נח.]</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
−
<p>יחד, שתי עמדות תנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>This is not surprising, as the Decalogue would be an obvious place to begin when looking for commandments important enough to be the very first ones given to the nation.</fn>  מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>There may also be a disagreement between the Mekhilta and many of the later sources (other than the Rambam) as to whether the words "חֹק וּמִשְׁפָּט" refer to two different commandments or whether they together constitute a single category of mitzvot. While the Tannaim in the Mekhilta distinguish between the terms (and thus identify each with a single commandment), Seder Olam Rabbah, Bavli Sanhedrin, and the Targum do not and rather appear to treat a "חֹק וּמִשְׁפָּט" as a single entity (and this also allows them to identify more than two commandments).</fn></p>
+
<p>יחד, שתי עמדות תנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.<fn>דבר זה אינו מפתיע, מכיוון שעשרת הדברות הוא מקום מתבקש להתחיל בו כאשר מחפשים מצוות חשובות מספיק כדי להיות הראשונות שניתנות לעם.</fn>  מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:<fn>ייתכן שיש מחלוקת בין המכילתא ורבים מן המקורות המאוחרים יותר (חוץ מהרמב"ם) לגבי השאלה האם המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחסות לשתי מצוות נפרדות או האם הן מהוות יחד סוג יחיד של מצוות. בעוד שהתנאים במכילתא מבדילים בין המונחים (ובכך מזהים כל אחד מהם עם מצווה בודדת), סדר עולם רבה, בבלי סנהדרין, והתרגום אינם עושים זאת, אלא נראה שהם מתייחסים ל" חֹק וּמִשְׁפָּט" כאל ישות אחת (וזה גם מאפשר להם לזהות יותר משתי מצוות).</fn></p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="RambamMoreh3-32">Rambam</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>The Rambam understands "חֹק" like R. Yehoshua and "מִשְׁפָּט" like R. Elazar HaModai, but it is not clear, though, whether the Rambam is drawing from both opinions in the Mekhilta or merely modifying the Bavli. The Rambam explains that these two mitzvot were the ones given because they embody the foundations of both faith and interpersonal relationships (he contrasts them with the laws of sacrifices which were commanded only later).</fn></li>
+
<li>שבת ("חֹק") ודיני ממונות ("מִשְׁפָּט") – <multilink><aht source="RambamMoreh3-32">רמב"ם</aht><aht source="RambamMoreh3-32">Moreh Nevukhim 3:32</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink><fn>הרמב"ם מבין את "חֹק" כמו ר' יהושע ו"מִשְׁפָּט" כמו ר' אלעזר המודעי, אך זה לא ברור האם הרמב"ם שואב את פירושו משתי הדעות במכילתא או רק מציע וריאציה של הבבלי. הרמב"ם מסביר ששתי המצוות האלה היו אלה שניתנו מכיוון שהם מקיפים את היסודות גם של אמונה בה' וגם של מצוות בין אדם לחבירו (הוא עורך השוואה ניגודית ביניהם לדיני הקרבנות, שצוו רק מאוחר יותר).</fn></li>
−
<li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,<fn>Seder Olam Rabbah enumerates a total of ten mitzvot given at Marah, arriving at this number by including the Seven Noachide Laws (among which it also includes civil law) in addition to these three which were given specifically to the Israelites. The Bavli cites this position and questions how it can count "דינים" twice, once as part of the original Noachide Laws and a second time as part of the additional three given to the Israelites. After examining a number of possible variations which attempt to argue that the דינים given at Marah incorporated new details, the Bavli ultimately concludes that this approach must not count דינים as one of the Seven Noachide Laws (but rather, like Tanna debei Menasheh, replaces דינים and &#8207;ברכת ה'&#8207; with סירוס and כלאים). This explanation, though, does not work within Seder Olam Rabbah itself which explicitly counts דינים twice.</fn> <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">Bavli Sanhedrin</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,<fn>While Seder Olam Rabbah does not explain how it arrived at the three mitzvot newly learned at Marah, the Bavli brings two different sources. It suggests that the term "חֹק וּמִשְׁפָּט" refers to דינים, but it derives Shabbat and honoring parents from the verses in Devarim 5 where they are introduced with the words "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (implying that they were known from before the revelation at Sinai). See note above on R. Yehoshua's opinion and the discussion there of Shabbat's appearance in the story of the Manna in Shemot 16.</fn> <multilink><aht source="PsJShemot15-25">Targum Pseudo-Jonathan</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink><fn>Targum Pseudo-Jonathan specifies torts, following R. Elazar HaModai in the Mekhilta. This may also have an advantage of avoiding overlap with the Seven Noachide Laws – see above for the Bavli's discussion of this.</fn></li>
+
<li>שבת, כיבוד אב ואם, ודיני ממונות / נזיקין – <multilink><aht source="SederOlamRabbah5">סדר עולם רבה</aht><aht source="SederOlamRabbah5">Seder Olam Rabbah 5</aht><aht parshan="Seder Olam Rabbah" /></multilink>,<fn>סדר עולם רבה מונה סך של עשר מצוות שניתנו במרה, ומגיע למספר זה על ידי הכללת שבע מצוות בני נח (שכוללים בתוכם גם דיני ממונות) בנוסף לשלושת המצוות שניתנו דווקא לבני ישראל. הבבלי מצטט עמדה זו ומקשה איך היא מונה את "דינים" פעמיים, פעם כחלק משבע מצוות בני נח המקוריות ופעם כחלק משלושת המצוות הנוספות שניתנו לבני ישראל. לאחר עיון במספר וריאציות שונות שמנסות לטעון שהדינים שניתנו במרה הכילו פרטים חדשים, הבבלי מגיע בסופו של דבר למסקנה שגישה זו כנראה לא מונה את דינים כאחת משבע מצוות בני נח (אלא, כמו תנא דבי מנשה, מחליפה את דינים וברכת ה' בסירוס וכלאיים). אולם, הסבר זה לא מועיל לסדר עולם רבה עצמו שמונה בפירוש את דינים פעמיים.</fn> <multilink><aht source="BavliSanhedrin56b">בבלי סנהדרין</aht><aht source="BavliSanhedrin56b">Sanhedrin 56b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>,<fn>בעוד שסדר עולם רבה לא מסביר כיצד הגיע לשלוש המצוות החדשות שנלמדו במרה, הבבלי מביא שני מקורות שונים. הבבלי מציע שהמונח "חֹק וּמִשְׁפָּט" מתייחס לדינים, ודורש את שבת וכיבוד הורים מהפסוקים בדברים ה' שבהם הם מוצגים באמצעות המילים "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (הרומזות לכך שמצוות אלה היו ידועות עוד לפני מעמד הר סיני). ראה בהערה לעיל על דעתו של ר' יהושע והדיון שם על הופעתה של השבת בסיפור המן בשמות ט"ז.</fn> <multilink><aht source="PsJShemot15-25">תרגום המיוחס ליונתן</aht><aht source="PsJShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Targum Pseudo-Jonathan" /></multilink><fn>התרגום המיוחס ליונתן מציין את נזיקין, בעקבות דעתו של ר' אלעזר המודעי במכילתא. יש בכך אולי גם יתרון של מניעת חפיפה עם שבע מצוות בני נח – ראה לעיל את הדיון של הבבלי על כך.</fn></li>
−
<li>שבת, פרה אדומה,<fn>(a) It is not surprising that Tannaitic sources and the Bavli make no mention of the laws of the red heifer (פרה אדומה), as it is hard to imagine that this mitzvah would have deserved first priority at this early stage of the nation's development. It appears that Rashi's commentary bears primary responsibility for the spread of this opinion. An additional early source for פרה אדומה being given at Marah is the <aht source="Yotzer">Yotzer for Parashat Parah</aht> attributed to R. Elazar HaKalir.  [Regarding the original text of Seder Olam Zuta and textual issues in Rashi's own commentary, see below.]<br/>
+
<li>שבת, פרה אדומה,<fn>(א) אין זה מפתיע שהמקורות התנאיים והבבלי אינם מזכירים את דיני פרה אדומה, כיוון שקשה לדמיין שמצווה זו היתה מקבלת עדיפות ראשונה בשלב מוקדם כזה של התפתחות העם. נראה שפירושו של רש"י נושא באחריות העיקרית להתפשטותה של דעה זו. מקור קדום נוסף לכך שפרה אדומה ניתנה במרה הוא ה<aht source="Yotzer">יוצר לפרשת פרה</aht> המיוחס לר' אלעזר הקליר. [בנוגע לטקסט המקורי של סדר עולם זוטא וקשיים טקסטואליים בפירושו של רש"י עצמו, ראה להלן.]<br/>
−
(b) The notion that פרה אדומה was given already at Marah is apparently predicated on the assumption that פרה אדומה is the quintessential example of a "חֹק" (see <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">R. Chaim Paltiel</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> who cites the phrase "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" from Bemidbar 19:2).  But while this is a commonplace assumption today, it also is largely a result of the influence of Rashi himself in his <multilink><aht source="RashiBemidbar19-2">commentary on Bemidbar</aht><aht source="RashiBemidbar19-2">Bemidbar 19:2</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink>.  [Rashi's comments there integrate the motifs of the Bavli and <multilink><aht source="PesiktaDRK4">Pesikta DeRav Kahana</aht><aht source="PesiktaDRK4">Parah 4:1,6</aht><aht parshan="Pesikta DeRav Kahana" /></multilink>.  For other possible interpretations of the phrase in Bemidbar, see <a href="$">Chukkat HaTorah</a>.]  Thus Rashi's commentary regarding Marah is fully consistent with his interpretation in Bemidbar and with his interpretation of "חֻקָּיו" in Shemot 15:26.<br/>
+
(ב) הרעיון שפרה אדומה ניתנה כבר במרה כנראה מתבסס על ההנחה שפרה אדומה היא הדוגמה המובהקת ל"חֹק" (ראה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> המצטט את הביטוי "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה" מבמדבר י"ט:ב'). אך, בעוד שהנחה זו היא רווחת כיום, זוהי גם במידה רבה תוצאה של השפעתו של רש"י עצמו בפרשנותו ל<multilink><aht source="RashiBemidbar19-2">במדבר י"ט:ב'</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink>.  [פירושיו של רש"י שם משלבים את המוטיבים של הבבלי ו<multilink><aht source="PesiktaDRK4">פסיקתא דרב כהנא</aht><aht source="PesiktaDRK4">Parah 4:1,6</aht><aht parshan="Pesikta DeRav Kahana" /></multilink>.  להסברים אפשריים אחרים של הביטוי בבמדבר י"ט, ראה <a href="$">"חקת התורה"</a>.]  כך, פרשנותו של רש"י בנוגע למרה עקבית לחלוטין עם פירושו בבמדבר ועם פירושו ל"חֻקָּיו" בשמות ט"ו:כ"ג.<br/>
−
(c) In contrast, פרה אדומה does not appear in the list of חוקים in <multilink><aht source="SifraAcharei9">Sifra</aht><aht source="SifraAcharei9">Acharei Mot 9</aht><aht parshan="Sifra" /></multilink> and in most textual witnesses of <multilink><aht source="BavliYoma67b">Bavli Yoma</aht><aht source="BavliYoma67b">Yoma 67b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>.  The Bavli is thus also fully consistent in not identifying פרה אדומה as the "חֹק" of Marah. [See also Bavli Gittin 60a that the laws of Parah were given only at the beginning of the second year.  Note, though, that פרה אדומה is found in a Spanish printing of Masekhet Yoma and was likely in the texts which <multilink><aht source="RambamMeilah8-8">Rambam</aht><aht source="RambamMeilah8-8">Hilkhot Meilah 8:8</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink> and <multilink><aht source="RambanVayikra16-8">Ramban</aht><aht source="RambanVayikra16-8">Vayikra 16:8</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink> had before them.]</fn> ודיני ממונות – <multilink><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta</aht><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta 4</aht><aht parshan="Seder Olam Zuta" /></multilink>,<fn>See, however, R. Menachem Kasher in Torah Shelemah 14:293-295 (פרשת בשלח מילואים י"א) and C. Milikowsky, "פרה אדומה לפני סיני - מסורת קדומה או טעות סופרים", in עיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל לכבוד ע"צ מלמד (Jerusalem 1982): 270 who point out that other editions of Seder Olam Zuta do not mention either Marah or פרה אדומה, but instead read: "ובאותה השנה בחודש השני נתנה תורה לישראל, ובאותה השנה בחדש השלישי נתנו לישראל עשרת הדברות, ובשנה השנית נתנה להם תורה בי"ה &#8207;[=ביום הכיפורים]&#8207;". They both conclude that the line in question was a later insertion to the text of Seder Olam Zuta which was influenced by Rashi's commentary. Milikowsky (p. 271) arrives at a similar conclusion regarding the variant texts of Seder Olam Rabbah.</fn> <multilink><aht source="RashiShemot15-25">Rashi</aht><aht source="RashiShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>(a) The Tosafist commentaries of Paneach Raza, Riva, and <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">R. Chaim Paltiel</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> as well as Rashi's supercommentators note that Rashi's position deviates from earlier Rabbinic sources and stands in contradiction to sources which imply that פרה אדומה was given only later (see also Chizkuni's proposed solution) and came to atone for the sin of the golden calf. This causes the Torah Temimah to go so far as to suggest that there is a scribal error in the text of Rashi, and that the original text read "וכ"א" (i.e. וכיבוד אב ואם), and it was then corrupted into "ופ"א" which was then deciphered as ופרה אדומה. Arguing against this theory is that early manuscripts and citations of Rashi all read like our text, and Rashi's commentary to Shemot 24:3 lists both honoring parents and פרה אדומה (see below). Additionally, as noted above, our text of Rashi is also consistent with his interpretations of Shemot 15:26 and Bemidbar 19:2.<br/>
+
(c) בניגוד למה שמופיע ברש"י, פרה אדומה לא מופיעה ברשימת החוקים ב<multilink><aht source="SifraAcharei9">ספרא</aht><aht source="SifraAcharei9">Acharei Mot 9</aht><aht parshan="Sifra" /></multilink> ורוב עדי הנוסח של ה<multilink><aht source="BavliYoma67b">בבלי יומא</aht><aht source="BavliYoma67b">Yoma 67b</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink>.  הבבלי, אם כך, הוא גם עקבי לחלוטין בכך שאינו מזהה את פרה אדומה בתור ה"חֹק" במרה. [ראה גם בבלי גיטין ס'. שהדינים של פרה אדומה ניתנו רק בתחילת השנה השנייה.  אולם, פרה אדומה כן מופיעה בהדפסה ספרדית של מסכת יומא וסביר שגם הופיעה בטקסטים שהיו לעיני ה<multilink><aht source="RambamMeilah8-8">רמב"ם</aht><aht source="RambamMeilah8-8">Hilkhot Meilah 8:8</aht><aht parshan="Rambam">About R. Moshe Maimonides</aht></multilink> ו<multilink><aht source="RambanVayikra16-8">רמב"ן</aht><aht source="RambanVayikra16-8">Vayikra 16:8</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>.]</fn> ודיני ממונות – <multilink><aht source="SederOlamZuta4">סדר עולם זוטא</aht><aht source="SederOlamZuta4">Seder Olam Zuta 4</aht><aht parshan="Seder Olam Zuta" /></multilink>,<fn>אולם, ראה ר' מנחם כשר בתורה שלמה י"ד:293-295 (פרשת בשלח מילואים י"א) וח. מיליקובסקי, "פרה אדומה לפני סיני – מסורת קדומה או טעות סופרים", בעיונים בספרות חז"ל במקרא ובתולדות ישראל לכבוד ע"צ מלמד (ירושלים תשמ"ב):270 שמצביע על כך שרוב המהדורות של סדר עולם זוטא אינן מזכירות לא את מרה ולא את פרה אדומה. אלא, הנוסח בהן הוא: "ובאותה השנה בחודש השני נתנה תורה לישראל, ובאותה השנה בחדש השלישי נתנו לישראל עשרת הדברות, ובשנה השנית נתנה להם תורה בי"ה [=ביום הכיפורים]". שניהם מסיקים שהשורה הנידונה היתה הוספה מאוחרת יותר לטקסט של סדר עולם זוטא שהושפעה מפירושו של רש"י. מיליקובסקי (ע' 271) מגיע למסקנה דומה ביחס לטקסטים השונים של סדר עולם רבה.</fn> <multilink><aht source="RashiShemot15-25">רש"י</aht><aht source="RashiShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>(א) פירושי בעלי התוספות של פענח רזא, ריב”א, ו<multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink>, וגם פרשני רש"י, מציינים שעמדתו של רש"י סוטה ממקורות רבניים קדומים יותר ועומדת בסתירה למקורות שמהם משתמע שפרה אדומה ניתנה רק מאוחר יותר (ראה גם את הפתרון המוצע של חזקוני) ובאה לכפר על חטא העגל. דבר זה גורם לתורה תמימה להרחיק לכת ולהציע שיש טעות סופרים בטקסט של רש"י, ושבטקסט המקורי היה כתוב "וכ"א" (כלומר וכיבוד אב ואם), ושהוא עוּוַת ל"ופ"א" שפוענח לאחר מכן כ"ופרה אדומה". טענת נגד לתיאוריה זו היא שהנוסח בכל כתבי היד הקדומים של רש"י ובציטוטים של רש"י בראשונים הוא כמו הטקסט שלנו, ופירושו של רש"י לשמות כ"ד:ג' מונה גם את כיבוד הורים וגם את פרה אדומה (ראה להלן). בנוסף, כפי שצויין לעיל, הטקסט של רש"י שבידינו הוא גם עקבי עם פירושיו לשמות ט"ו:כ"ו ובמדבר י"ט:ב'.<br/>
−
(b) Like Seder Olam Rabbah above, Rashi does not explain how he derives three different mitzvot from the two words of "חֹק וּמִשְׁפָּט".  See <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">R. Chaim Paltiel</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> who suggests that Rashi learned the laws of the red heifer from "חֹק", civil law from "מִשְׁפָּט", and Shabbat from "וְשָׁם נִסָּהוּ". While this suggestion is consistent with both Rashi's interpretation in Shemot 15:26 that "חֻקָּיו" includes פרה אדומה and his interpretation in Shemot 16:4 that "לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ" refers to a test of whether they would observe the Shabbat, it does not match Rashi's own explanation of "וְשָׁם נִסָּהוּ". For more, see below on Rashi Shemot 24:3. See also <multilink><aht source="RAvrahamShemot16-28">R. Avraham b. HaRambam</aht><aht source="RAvrahamShemot16-28">Shemot 16:28</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> who links the three verses of 15:26, 16:4 and 16:28.</fn></li>
+
(ב) כמו סדר עולם רבה לעיל, רש"י אינו מסביר כיצד הוא מגיע לשלוש מצוות שונות משתי המילים "חֹק וּמִשְׁפָּט".  ראה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> שמציע שרש"י למד את דיני פרה אדומה מ"חֹק", דיני ממונות מ"מִשְׁפָּט", ושבת מ"וְשָׁם נִסָּהוּ". בעוד שהצעה זו עקבית גם עם פירושו של רש"י בשמות ט"ו:כ"ו ש"חקיו" כולל את פרה אדומה וגם עם פירושו בשמות ט"ז:ד' ש"לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ" מתייחס למבחן אם יקיימו את השבת, היא אינה מתאימה להסברו של רש"י עצמו ל "וְשָׁם נִסָּהוּ". לעיון נוסף, ראה להלן על רש"י שמות כ"ד:ג'. ראה גם <multilink><aht source="RAvrahamShemot16-28">ר' אברהם בן הרמב"ם</aht><aht source="RAvrahamShemot16-28">Shemot 16:28</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> שמקשר בין שלושת הפסוקים בשמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וט"ז:כ"ח.</fn></li>
−
<li>שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – <multilink><aht source="RashiShemot24-3">Rashi Shemot 24:3</aht><aht source="RashiShemot24-3">Shemot 24:3</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht source="RashiDevarim5-16">Devarim 5:16</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>See above that Rashi on Shemot 15:25 did not include honoring parents. Rashi on Shemot 24:3 could learn Shabbat and honoring parents from "כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (like the Bavli, and see also discussion of R. Yehoshua above), and then additionally derive פרה אדומה and civil law as the archetypical "חֹק" and "מִשְׁפָּט".</fn></li>
+
<li>שבת, כיבוד אב ואם, פרה אדומה, ודיני ממונות – <multilink><aht source="RashiShemot24-3">רש"י שמות כ"ד:ג'</aht><aht source="RashiShemot24-3">Shemot 24:3</aht><aht source="RashiDevarim5-12">Devarim 5:12</aht><aht source="RashiDevarim5-16">Devarim 5:16</aht><aht parshan="Rashi">About R. Shelomo Yitzchaki</aht></multilink><fn>ראה לעיל שרש"י בשמות ט"ו:כ"ה לא כלל את כיבוד הורים. אפשר שרש"י בשמות כ"ד:ג' לומד את שבת וכיבוד הורים מ"כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ" (כמו הבבלי, וראה גם דיון בדעתו של ר' יהושע לעיל), ובנוסף דורש את פרה אדומה כאב טיפוס של "חֹק" ודיני ממונות בתור האב טיפוס של "מִשְׁפָּט".</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</point>
 
</point>
−
<point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht>),<fn>Ramban, in explaining the position of the Bavli and Rashi, raises a third possibility that would understand נסה as to train or make accustomed. According to this, Hashem wanted the Israelites to gradually become accustomed to mitzvot.</fn> והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.<fn>The exegetes' positions on this question are heavily influenced by how they understood the focus of the story as a whole.</fn>
+
<point><b>המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד'</b> – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht>),<fn>רמב"ן, בהסברת עמדתם של הבבלי ורש"י, מעלה אפשרות שלישית שמבינה את "נסה" בתור לאמן או להרגיל. לשיטה זו, ה' רצה שבני ישראל יתרגלו בהדרגה למצוות.</fn> והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.<fn>עמדות הפרשנים בנוגע לשאלה זו מושפעות מאוד מהדרך בה הם מבינים את המוקד של הסיפור בכללו.</fn>
 
<ul>
 
<ul>
 
<li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
 
<li>לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – <multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>'s third option.  לפי נקודת מבט זו, "ושם נסהו" מתייחס לציוויים של "שם שם לו חק ומשפט" והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>However, see below that both 15:25 and 16:4 can be interpreted in multiple ways. Also, see the note above for the possibility within Rashi's general position that both verses can be interpreted as speaking of a test specifically whether the nation would observe Shabbat.</fn></li>
+
<li>ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ב<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>.  לפי נקודת מבט זו, "ושם נסהו" מתייחס לציוויים של "שם שם לו חק ומשפט" והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" בשמות ט"ז:ד'.<fn>אולם, ראה להלן שגם ט"ו:כ"ה וגם ט"ז:ד' יכולים להתפרש בכמה דרכים. בנוסף, ראה בהערה לעיל לאפשרות בגישה הכללית של רש"י ששני הפסוקים יכולים להתפרש כמדברים על מבחן מסוים – האם בני ישראל ישמרו את השבת.</fn></li>
−
<li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>Cf. R. Saadia below and <multilink><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">Ibn Ezra</aht><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">Shemot Long Commentary 15:25</aht><aht source="IbnEzraShemotShort15-25">Shemot Short Commentary 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham ibn Ezra" /></multilink>.  This approach would need to say either that Hashem intentionally made the waters of Marah bitter (this is the opinion of R. Yehoshua in the Mekhilta) to test the Israelites (this is the opinion of R. Elazar in the Mekhilta, arguing against R. Yehoshua), or that the waters were naturally bitter (R. Elazar) and Hashem chose this particular route in order to test the nation.</fn>  According to Rashi, the Israelites failed the test as they complained in an inappropriate manner.</li>
+
<li>ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.<fn>השווה לר' סעדיה להלן ו<multilink><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">ראב"ע</aht><aht source="IbnEzraShemotLong15-25">Shemot Long Commentary 15:25</aht><aht source="IbnEzraShemotShort15-25">Shemot Short Commentary 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham ibn Ezra" /></multilink>.  גישה זו תצטרך לומר או שה' מירר את מי מרה בכוונה (זוהי דעתו של ר' יהושע במכילתא) בכדי לבחון את בני ישראל (זוהי עמדתו של ר' אלעזר במכילתא, שמתווכח עם דברי ר' יהושע), או שהמים היו מרים בצורה טבעית (ר' אלעזר) וה' בחר את המסלול המסוים הזה בכדי לבחון את העם.</fn>  לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.</li>
−
<li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צרכיהם –  תרגום המיוחס ליונתן<fn>See below for elaboration.</fn></li>
+
<li>בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צרכיהם –  תרגום המיוחס ליונתן<fn>ראה להלן לפיתוח הנושא.</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</li>
 
</li>
−
<li>לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".<fn>R. Yehoshua, though, connects "נִסָּהוּ" to the root נשא, and this exposes him to the criticism of R. Eliezer.  Ralbag, in contrast, brings support from other instances of the root "נסה".</fn>  <multilink><aht source="RalbagShemot15P25">הרלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.<fn>See <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht> for a full discussion.</fn>  האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
+
<li>לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".<fn>ר' יהושע, לעומת זאת, מקשר את "נִסָּהוּ" לשורש נש"א, וזה חושף אותו לביקורת מצד ר' אליעזר. רלב"ג, מאידך, מביא תימוכין מהופעות אחרות של השורש "נסה".</fn>  <multilink><aht source="RalbagShemot15P25">הרלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink> מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.<fn>ראה <aht page="Dictionary:נסה">נסה</aht> לדיון מלא.</fn>  האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.<fn>See also Devarim 4:6-8. Ralbag takes this position explicitly.  Cf. <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">R. Chaim Paltiel</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> who connects "נִסָּהוּ" to נס (a flag), and suggests that the mitzvah of Shabbat was a public symbol ("אות") of Hashem's covenant with the Children of Israel.</fn></li>
+
<li>ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.<fn>ראה גם דברים ד':ו'-ח'. רלב"ג נוקט בעמדה זו במפורש. השווה <multilink><aht source="RCPaltielShemot15-25">ר' חיים פלטיאל</aht><aht source="RCPaltielShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Chaim Paltiel" /></multilink> שמקשר את "נִסָּהוּ" לנס (דגל), ומציע שמצות השבת היתה אות פומבי לברית ה' עם בני ישראל.</fn></li>
−
<li>ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צרכיהם הגופניים.<fn>This option is hinted to in Ralbag's comments.  Cf. <aht source="BenSira38-4">Ben Sira</aht> who states that the purpose of Marah was to demonstrate Hashem's power.</fn></li>
+
<li>ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צרכיהם הגופניים.<fn>אפשרות זו נרמזת בפירוש רלב"ג. ראה גם <aht source="BenSira38-4">בן סירא</aht> שאומר שהמטרה של מרה היתה להפגין את כוחו של ה'.</fn></li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</li>
 
</li>
 
</ul>
 
</ul>
 
</point>
 
</point>
−
<point><b>נושאים ומושאים של שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ</b> – כל המקורות האלו מבינים שב"שם לו" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.<fn>For discussion of the bi-directional testing in the wilderness, see <a href="$">Testing</a>.</fn>  אולם, תרגום המיוחס ליונתן מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).<fn>This follows <multilink><aht source="BavliArakhin15a">Bavli Arakhin</aht><aht source="BavliArakhin15a">Arakhin 15a</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink> which lists this incident as one of the ten times that the Children of Israel tested Hashem (see Bemidbar 14:22). See also <multilink><aht source="AvotDRN38">Avot DeRabbi Natan</aht><aht source="AvotDRN38">Version B, Chapter 38</aht><aht parshan="Avot DeRabbi Natan" /></multilink> which cites our verse as the prooftext for this (the Bavli does not). However, see Devarim 6:16 which may imply that the first time the Israelites tested Hashem was at מסה. For a variation of this approach, see Ralbag below.</fn></point>
+
<point><b>נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ"</b> – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.<fn>לדיון במבחן הדו-כיווני במדבר, ראה <a href="$">נסיון</a>.</fn>  אולם, תרגום המיוחס ליונתן מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).<fn>שיטה זו צועדת בעקבות <multilink><aht source="BavliArakhin15a">בבלי ערכין</aht><aht source="BavliArakhin15a">Arakhin 15a</aht><aht parshan="Talmud Bavli">About the Bavli</aht></multilink> המונה את המאורע הזה בתור אחת מעשר הפעמים שבני ישראל בחנו את ה' (ראה במדבר י"ד:כ"ב). ראה גם <multilink><aht source="AvotDRN38">אבות דרבי נתן</aht><aht source="AvotDRN38">Version B, Chapter 38</aht><aht parshan="Avot DeRabbi Natan" /></multilink> שמצטט את הפסוק שלנו כהוכחה לכך (הבבלי אינו עושה זאת). אולם, ראה דברים ו':ט"ז שאולי משתמע ממנו שהפעם הראשונה בה בני ישראל בחנו את ה' היתה במסה. לוריאציה של גישה זו, ראה רלב"ג להלן.</fn></point>
 
<!--
 
<!--
 
<point><b>Natural or supernatural</b> – According to R. Yehoshua, Hashem temporarily made the waters bitter so that he could sweeten them for the Israelites.  R. Elazar HaModai disagrees and says that the waters were naturally bitter.</point>
 
<point><b>Natural or supernatural</b> – According to R. Yehoshua, Hashem temporarily made the waters bitter so that he could sweeten them for the Israelites.  R. Elazar HaModai disagrees and says that the waters were naturally bitter.</point>
Line 87: Line 87:
 
<opinion name="">קוד התנהגות מוסרי
 
<opinion name="">קוד התנהגות מוסרי
 
<p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p>
 
<p>משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.</p>
−
<mekorot><multilink><aht source="RambanShemot15-25">Ramban</aht><aht source="RambanShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>,<fn>Cf. the first possibility suggested by <multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">R. Avraham b. HaRambam</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> that the "חֹק וּמִשְׁפָּט" refers to ad hoc laws which applied only to the wilderness period and not for future generations.</fn>  
+
<mekorot><multilink><aht source="RambanShemot15-25">רמב"ן</aht><aht source="RambanShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ramban">About R. Moshe Nachmanides</aht></multilink>,<fn>Cf. the first possibility suggested by <multilink><aht source="RAvrahamShemot15-25">R. Avraham b. HaRambam</aht><aht source="RAvrahamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Avraham Maimonides" /></multilink> that the "חֹק וּמִשְׁפָּט" refers to ad hoc laws which applied only to the wilderness period and not for future generations.</fn>  
−
<multilink><aht source="HaRekhasimShemot15-25">HaRekhasim Levik'ah</aht><aht source="HaRekhasimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="HaRekhasim Levik'ah">About R"Y Frankfurter</aht></multilink>,  
+
<multilink><aht source="HaRekhasimShemot15-25">הרכסים לבקעה</aht><aht source="HaRekhasimShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="HaRekhasim Levik'ah">About R"Y Frankfurter</aht></multilink>,  
−
R. Yaakov Meidan<fn>In his <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">article</a>, "איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר", Megadim 17 (1992): 62-63.  After reconstructing the backdrop and need for the "חֹק וּמִשְׁפָּט", R. Meidan attempts to show that this is also underlying the opinion of R. Yehoshua cited above.  In contrast, Ramban views his approach as distinct from that of Chazal.</fn>
+
ר' יעקב מדן<fn>In his <a href="http://www.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega17_medan.pdf" rel="external">article</a>, "איפה ואיפה – עיון בפרשיות נדודי ישראל במדבר", Megadim 17 (1992): 62-63.  After reconstructing the backdrop and need for the "חֹק וּמִשְׁפָּט", R. Meidan attempts to show that this is also underlying the opinion of R. Yehoshua cited above.  In contrast, Ramban views his approach as distinct from that of Chazal.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
 
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <aht source="Yehoshua24-25">יהושע</aht> וספר <aht source="ShemuelI30-25">שמואל</aht> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שם... חק ומשפט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point>
 
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר <aht source="Yehoshua24-25">יהושע</aht> וספר <aht source="ShemuelI30-25">שמואל</aht> שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שם... חק ומשפט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.</point>
Line 110: Line 110:
 
<category name="">עקרונות של ההשגחה האלוקית<!--Fundamentals of Faith-->
 
<category name="">עקרונות של ההשגחה האלוקית<!--Fundamentals of Faith-->
 
<p>האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.</p>
 
<p>האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.</p>
−
<mekorot><multilink><aht source="RasagShemot15-25">R. Saadia Gaon</aht><aht source="RasagShemot15-25">Commentary Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Saadia Gaon" /></multilink>,  
+
<mekorot><multilink><aht source="RasagShemot15-25">ר' סעדיה גאון</aht><aht source="RasagShemot15-25">Commentary Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Saadia Gaon" /></multilink>,  
−
<multilink><aht source="RashbamShemot15-25">Rashbam</aht><aht source="RashbamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RashbamShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="Rashbam">About R. Shemuel b. Meir</aht></multilink>,  
+
<multilink><aht source="RashbamShemot15-25">רשב"ם</aht><aht source="RashbamShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RashbamShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="Rashbam">About R. Shemuel b. Meir</aht></multilink>,  
−
<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">Ralbag</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>,  
+
<multilink><aht source="RalbagShemot15P25">רלב"ג</aht><aht source="RalbagShemot15P25">Beiur Divrei HaParashah Shemot 15:25</aht><aht parshan="Ralbag">About R. Levi b. Gershon</aht></multilink>,  
−
<multilink><aht source="AbarbanelShemot15-25">Abarbanel</aht><aht source="AbarbanelShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Abarbanel">About R. Yitzchak Abarbanel</aht></multilink>,  
+
<multilink><aht source="AbarbanelShemot15-25">אברבנאל</aht><aht source="AbarbanelShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Abarbanel">About R. Yitzchak Abarbanel</aht></multilink>,  
−
<multilink><aht source="ShadalShemot15-25">Shadal</aht><aht source="ShadalShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Shadal">About R. S.D. Luzzatto</aht></multilink>,  
+
<multilink><aht source="ShadalShemot15-25">שד"ל</aht><aht source="ShadalShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="Shadal">About R. S.D. Luzzatto</aht></multilink>,  
−
<multilink><aht source="CassutoShemot15-25">U. Cassuto</aht><aht source="CassutoShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="Umberto Cassuto">About U. Cassuto</aht></multilink>
+
<multilink><aht source="CassutoShemot15-25">מ"ד קאסוטו</aht><aht source="CassutoShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="Umberto Cassuto">About U. Cassuto</aht></multilink>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
 
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>See below that Ralbag (in his first approach) differs in understanding the subject of the verse to be the Israelites and their erroneous theological assumptions.  According to Ralbag also, though, Marah came to teach the principle of Divine providence.  On Rashbam and Ralbag's second approach, see below.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>For a different variation that also emphasizes that Marah came to teach a lesson about mitzvot, see the <multilink><aht source="Akeidat40">Akeidat Yitzchak</aht><aht source="Akeidat40">Shemot #40</aht><aht parshan="Akeidat Yitzchak">About R. Yitzchak Arama</aht></multilink> who explains that the sweetening of the water symbolized that commandments that were at first incomprehensible ("חֹק") and bitter (as they ran counter to the Egyptian lascivious lifestyle) would be transformed into understandable ("מִשְׁפָּט") and sweet ones.  According to R"Y Arama, the Egyptian malady described in 15:26 refers to their hardened hearts which was the cause of their afflictions.</fn>  עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>Abarbanel and Shadal explicitly equate the "חֹק וּמִשְׁפָּט" with 15:26.</fn>  למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <aht source="Yirmeyahu33-25">ירמיהו ל"ג:כ"ה</aht> ו <aht source="Mishlei8-29">משלי ח':כ"ט</aht>.</point>
 
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו</b> – לדעת רוב הפרשנים האלו,<fn>See below that Ralbag (in his first approach) differs in understanding the subject of the verse to be the Israelites and their erroneous theological assumptions.  According to Ralbag also, though, Marah came to teach the principle of Divine providence.  On Rashbam and Ralbag's second approach, see below.</fn> ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.<fn>For a different variation that also emphasizes that Marah came to teach a lesson about mitzvot, see the <multilink><aht source="Akeidat40">Akeidat Yitzchak</aht><aht source="Akeidat40">Shemot #40</aht><aht parshan="Akeidat Yitzchak">About R. Yitzchak Arama</aht></multilink> who explains that the sweetening of the water symbolized that commandments that were at first incomprehensible ("חֹק") and bitter (as they ran counter to the Egyptian lascivious lifestyle) would be transformed into understandable ("מִשְׁפָּט") and sweet ones.  According to R"Y Arama, the Egyptian malady described in 15:26 refers to their hardened hearts which was the cause of their afflictions.</fn>  עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.<fn>Abarbanel and Shadal explicitly equate the "חֹק וּמִשְׁפָּט" with 15:26.</fn>  למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו <aht source="Yirmeyahu33-25">ירמיהו ל"ג:כ"ה</aht> ו <aht source="Mishlei8-29">משלי ח':כ"ט</aht>.</point>
Line 143: Line 143:
 
<opinion name="">מחיה
 
<opinion name="">מחיה
 
<p>ה' סיפק מים לעם.</p>
 
<p>ה' סיפק מים לעם.</p>
−
<mekorot><multilink><aht source="RYBSShemot15-25">R. Yosef Bekhor Shor</aht><aht source="RYBSShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RYBSShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="R. Yosef Bekhor Shor" /></multilink></mekorot>
+
<mekorot><multilink><aht source="RYBSShemot15-25">ר' יוסף בכור שור</aht><aht source="RYBSShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht source="RYBSShemot16-4">Shemot 16:4</aht><aht parshan="R. Yosef Bekhor Shor" /></multilink></mekorot>
 
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>In 15:26 he seems to also present a second option according to which Hashem gave the nation laws which would ensure their good health.</fn>  הוא מצביע על המקרה של <aht source="Bereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>It is unclear whether R"Y Bekhor Shor thinks that "חֹק" means food itself, or merely a portion (of food).  The latter option is developed by R. Meidan above, and he cites numerous prooftexts.  While R"Y Bekhor Shor explains "מִשְׁפָּט" to be synonymous with "חֹק", R. Meidan understands it to be the administrative process through which the food allocations were fixed.</fn></point>
 
<point><b>"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.<fn>In 15:26 he seems to also present a second option according to which Hashem gave the nation laws which would ensure their good health.</fn>  הוא מצביע על המקרה של <aht source="Bereshit47-22">בראשית מ"ז:כ"ב</aht> כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.<fn>It is unclear whether R"Y Bekhor Shor thinks that "חֹק" means food itself, or merely a portion (of food).  The latter option is developed by R. Meidan above, and he cites numerous prooftexts.  While R"Y Bekhor Shor explains "מִשְׁפָּט" to be synonymous with "חֹק", R. Meidan understands it to be the administrative process through which the food allocations were fixed.</fn></point>
 
<point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יוכל לכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צרכיהם.<fn>While this resembles the approach of Rashbam, Abarbanel, and the Biur above that Hashem created the shortages of food and water so that the Israelites would recognize their dependence on Him, R"Y Bekhor Shor emphasizes Hashem's role in providing the solution rather than the problem.  In Shemot 16:4 and Devarim 8:3, though, he explains similarly to Rashbam.</fn></point>
 
<point><b>משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד'</b> – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יוכל לכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צרכיהם.<fn>While this resembles the approach of Rashbam, Abarbanel, and the Biur above that Hashem created the shortages of food and water so that the Israelites would recognize their dependence on Him, R"Y Bekhor Shor emphasizes Hashem's role in providing the solution rather than the problem.  In Shemot 16:4 and Devarim 8:3, though, he explains similarly to Rashbam.</fn></point>
Line 153: Line 153:
 
<opinion name="">תרופות צמחיות
 
<opinion name="">תרופות צמחיות
 
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p>
 
<p>ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.</p>
−
<mekorot>Opinion cited by <multilink><aht source="RBachyaShemot15-25">R. Bachya</aht><aht source="RBachyaShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Bachya b. Asher" /></multilink>,<fn>The roots of this approach may be found already in Ramban who writes:  "נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה".  However, Ramban applies this notion only to explain the word "וַיּוֹרֵהוּ", while explaining the term "חֹק וּמִשְׁפָּט" differently – see above.</fn>  
+
<mekorot>דעה המובאת ע"י <multilink><aht source="RBachyaShemot15-25">ר' בחיי</aht><aht source="RBachyaShemot15-25">Shemot 15:25</aht><aht parshan="R. Bachya b. Asher" /></multilink>,<fn>The roots of this approach may be found already in Ramban who writes:  "נראה בדרך הפשט כי העץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה".  However, Ramban applies this notion only to explain the word "וַיּוֹרֵהוּ", while explaining the term "חֹק וּמִשְׁפָּט" differently – see above.</fn>  
−
<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">Tzeror HaMor</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink><fn>The Tzeror HaMor appears to be working off R. Bachya.</fn>
+
<multilink><aht source="TzerorShemot15-25">צרור המור</aht><aht source="TzerorShemot15-25">Shemot 15:25-26</aht><aht parshan="R. Avraham Saba" /></multilink><fn>The Tzeror HaMor appears to be working off R. Bachya.</fn>
 
</mekorot>
 
</mekorot>
 
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"משפט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>Cf. the Mekhilta which attempts to intensify the miracle by claiming that the waters were sweetened by use of a bitter agent.</fn></point>
 
<point><b>הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"</b> – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"משפט" מתייחס לאלה המובנות יותר.<fn>Cf. the Mekhilta which attempts to intensify the miracle by claiming that the waters were sweetened by use of a bitter agent.</fn></point>

Version as of 16:05, 26 December 2013

נסים ומצוות במרה

גישות פרשניות

סקירה

הסיפור של מרה הוא סיפורה של אומה מתהווה העומדת בפני המציאות המדכאת של חיים במדבר עם אספקה פיזית מוגבלת, ללא תקנון חוקים, מצפן מוסרי מעורפל, ורִיק מחשבתי. פרשנים חולקים איזה מבין עניינים אלה קיבל זכות קדימה וכיצד ה' החל לענות עליהם במרה. לשיטת המכילתא והבבלי, העדיפות הראשונה היתה שבני ישראל יתרגלו לתורה ולמצוות, ואילו הרמב"ן טוען שהאומה נזקקה ללמוד משמעת מוסרית ושליטה עצמית. ר' סעדיה ורלב"ג סוברים שאמונות פילוסופיות היוו בסיס קריטי עוד יותר להתפתחות הדתית של העם, ור' יוסף בכור שור מחזיק בדעה שהדרך ללב העם היתה בסיפוק צרכיהם הגשמיים לפני הכל.

פרשנים גם מתמודדים עם הקושי המבני של כיצד להבין את המעבר בין חציו הראשון של הסיפור שמדווח כיצד ה' סיפק את הצרכים החומריים של האומה לחצי השני שלמראית עין מתאר את ההנחיות הדתיות של ה'. חלק מהדעות במדרשים סוברות שהסיפור כולו עוסק בצרכים רוחניים, והם מסבירים מחדש את המחסור במים כמטאפורה לצימאון רוחני לתורה. בצדו השני של הספקטרום, ר"י בכור שור ור' בחיי טוענים ששני חלקי הסיפור מתמקדים בצרכים החומריים של העם וש"חוק ומשפט" מתייחס לתנאים הפיזיים ולא לציוויים משפטיים.

לבסוף, פרשנים רבים טוענים שאכן קיימים שני פנים נפרדים ושהנס של מרה היה אמור להפגין שבריאות פיזית תלויה בהליכה אחר מצוות ה'.

במהלך חקירת האירועים במרה, פרשנים מציגים דרכים שונות להבין מהם ה "חק ומשפט" ולמה היו נחוצים‏:‏

הנחיות התנהגותיות

במרה, ה' נתן לישראל הוראות לגבי האופן בו עליהם להתנהג. אפשרות זו מסתעפת לאפשרויות משנה בנוגע לשאלה האם הדרכות אלה נועדו לכל הדורות או רק לאומה בשלב המעבר.

חוקי התורה

ה' החל לתת לעם הצגה מוקדמת של חלק מהמצוות הנצחיות של התורה.

מקורות:ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי,1 ור' יהודה במכילתא דרבי ישמעאלBeshalach Vayassa 1Mishpatim Nezikin 1About Mekhilta DeRabbi Yishmael ומכילתא דרשב"יShemot 15:25About Mekhilta DeRashbi, סדר עולם רבהSeder Olam Rabbah 5About Seder Olam Rabbah, בבלי סנהדריןSanhedrin 56bAbout the Bavli, סדר עולם זוטאSeder Olam Zuta 4About Seder Olam Zuta, תרגום המיוחס ליונתןShemot 15:25About Targum Pseudo-Jonathan, רש"יShemot 15:25-26Shemot 24:3Devarim 5:12Devarim 5:16About R. Shelomo Yitzchaki, לקח טובShemot 15:25About R. Toviah b. Eliezer, רמב"םMoreh Nevukhim 3:32About R. Moshe Maimonides2
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הפסוק המקביל "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" בשמות כא:א גם מתייחס לנתינת מצוות, וזה אולי מה שמסתתר מאחורי דברי ר' יהודה במכילתא. אולם, כפי שרמב"ן מציין, אם הפסוק מתייחס לחוקים מסויימים, היה מצופה שהתורה תמנה אותם, כפי שהיא עושה במקרים אחרים.
מצוות לפני הר סיני – כל המקורות האלו מסכימים שישראל קיבלו מספר מצוות קודם ההתגלות בהר סיני.3
מרה – גשמיות ורוחניות – גישה זו מבינה שמצוות ותורה היו האלמנט החיוני ביותר להתפתחותו של עם ישראל,4 ולכן הם היו צריכים להינתן בהזדמנות הראשונה. מרה, כתחנה הראשונה לאחר ים סוף, היתה אם כן המקום בו הוראות יסוד (או לפחות הצגה מקדימה5 שלהם) הועברו לעם יחד עם מים להם נזקקו כדי להרוות את צימאונם הפיזי. ה"דורשי רשומות" במכילתא6 הולכים אפילו צעד נוסף קדימה. הם מציעים שהעדר המים המתואר באפיזודה הוא מטאפורה בלבד למחסור בתורה.7 לדידם, הסיפור כולו סובב אך ורק סביב הצרכים הרוחניים של האומה, ולא צרכיהם הפיזיים.8
רפרנטים של "חק ומשפט" – בניסיון לזהות את הציוויים המסוימים שאליהם מתייחסים מושגים אלה, המקורות הנ"ל מושפעים מהדרך הכללית בה הם מבינים את המושגים האלה,9 הצרכים של אומה שזה עתה זכתה לעצמאות ופסוקים ממקומות אחרים בתורה שאולי מספקים ראיה שהוראה מסויימת נתנה לפני סיני.10 במכילתא נמצאות שתי האפשרויות המוקדמות ביותר לזהות את המושגים "חק" ו"משפט" , אשר כל אחת מהן רואה את "חק" ו"משפט" כשתי ישויות נפרדות:

יחד, שתי עמדות תנאיות האלה מכסות את רוב המצוות בעשרת הדברות.13 מקורות מאוחרים יותר מערבבים ומחברים בין שתי הדעות האלה בכדי ליצור שינויים ושילובים נוספים:14

המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מתחלקת לתתי גישות בשאלה האם "נִסָּהוּ" משמעותו לבחון או לרומם / לפרסם (ראה נסה),23 והאם הוא קשור בנתינת המצוות או בחוסר במים.24
  • לבחון – כך ר' אליעזר ומרבית הפרשנים מבינים את המילה, ופירוש זה מתאים לשימוש הנפוץ של המילה בתנ"ך. ישנם כמה דרכים להבנת המבחן הזה:
    • ה' בחן את האומה בכדי לראות אם ישמעו למצוותיו – האופציה השלישית ברלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon. לפי נקודת מבט זו, "ושם נסהו" מתייחס לציוויים של "שם שם לו חק ומשפט" והפסוק הבא (טו:כו) מפרט שהמבחן הוא: "אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו...". רלב"ג מעיר שקריאה זו גם נתמכת ע"י הקבלה ל"למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" בשמות ט"ז:ד'.25
    • ה' בחן את האומה לראות איך יתלוננו על צרכים גשמיים – רש"י.26 לפי רש"י, בני ישראל נכשלו במבחן כאשר הם התלוננו בצורה שאינה הגונה.
    • בני ישראל בחנו את ה' כדי לראות אם הוא יוכל לספק את צרכיהם – תרגום המיוחס ליונתן27
  • לרומם / להרים על נס – זוהי עמדתו זו של ר' יהושע, והיא עובדת היטב עם בחירתו בשבת בתור ה "חוק".28 הרלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon מפרש בצורה דומה בדעה השנייה שהוא מביא, והוא מצביע על שמות כ':י"ז ותהילים ד':ז' בתור סיוע.29 האופן שבו ה' נישא את ישראל יכול להתבטא באחת משתי דרכים:
    • ה' רומם את בני ישראל מעל שאר העמים בכך שנתן להם את המצוות.30
    • ה' האדיר את בני ישראל בפני שאר העמים בכך שסיפק את צרכיהם הגופניים.31
נושאים ומושאים של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – כל המקורות האלו מבינים שב"שָׂם לוֹ""שָׂם לוֹ" הכוונה שה' נתן משהו לבני ישראל. כמו כן, המכילתא ורש"י מבינים שה' הוא הנושא של "נִסָּהוּ" והוא בוחן את העם.32 אולם, תרגום המיוחס ליונתן מסביר שבני ישראל הם אלו שבחנו את ה' (בדרישתם למים).33

קוד התנהגות מוסרי

משה לימד את העם כיצד להנהיג את עצמם במהלך מסעם במדבר.

מקורות:רמב"ןShemot 15:25About R. Moshe Nachmanides,34 הרכסים לבקעהShemot 15:25About R"Y Frankfurter, ר' יעקב מדן35
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – הרמב"ן והמנחה בלולה מבינים שביטוי זה מתייחס להפיכת מנהג לחיוב. הם מצטטים פסוקים מקבילים מספר יהושע וספר שמואל שבהם יהושע ודוד, באופן דומה, "שם... חק ומשפט", והם מסבירים אותם כמתייחסים לייסוּד של מנהג או אופן פעולה ראוי, ולא לחוקי תורה.
הגדרות של "חק ומשפט"
  • על פי האפשרות הראשונה ברמב"ן, "משפט", וכמו כן "חק" מתייחסים לצורה שבה יסופקו צרכיהם של ישראל במדבר.
  • האפשרות השנייה ברמב"ן רואה את שני המושגים כמקבילים אך כמייצגים פנים שונות של האופן בו ישראל היו צריכים להתנהג במדבר. "חק" מתייחס לבטחון בה' שיענה על צרכיהם ו"משפט" מתייחס להתנהגות הראויה בין אדם לחברו בזמן חנייתם במדבר.
  • רב מידן מחלק בין שני המושגים. הוא מבין את "חק" בתור מִכסָה,36 וקורא את "משפט" בתור התהליך שבאמצעותו הוחלט כמה מים יוקצו לכל משפחה.
המשמעות של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו וט"ז:ד' – גישה זו מבינה ש"נִסָּהוּ" מתייחס למבחן האם בני ישראל ידבקו בתקנון ההתנהגותי שנקבע על ידי ה"חוק ומשפט". הרמב"ן מסביר שהמבחנים, כאן ובשמות ט"ז:ד' הם בכדי לראות איך העם יגיבו לתנאים הקשים של מסעם במדבר. רב מידן רואה באופן דומה את שניהם כבוחנים האם העם ינהג באיפוק ויציית להקצבה הקפדנית של מים ומזון. לפי שיטה זו, ט"ו:כ"ו מפנה חזרה להתנהגות האתית שחוייבה בט"ו:כ"ה.37
התנאים במדבר – לפי השחזור של רב מידן, למרות שה' דאג בצורה על טבעית להתקיימותם של ישראל במדבר, אספקת המזון והמים לא היתה בלתי מוגבלת, ולכן ההקצבה היתה חיונית.38 לכן, כל אדם הוגבל לעומר של מן בכל יום, והמן נשקל כדי לוודא שאף אחד לא לקח יותר מהחלק המגיע לו.
מרה ושליטה עצמית – מרה היתה החנייה הראשונה במדבר, ולכן היה קריטי שכללי היסוד יוסדרו מיד כדי להבטיח את ההישרדות הפיזית וההתנהגות המוסרית של האומה. אילו לא היה העם לומד להפעיל משמעת וריסון עצמי, התוצאה היתה יכולה להיות מהומות ואסון.39 לפי גישה זו, מרה לא היתה חוויה רוחנית נשגבת שבה קיבל העם תצוגה מקדימה של ההתגלות במעמד הר סיני, אלא סיפור ארצי הרבה יותר של סיפוק הצרכים הפיזיים הבסיסיים של האומה ונתינת אפשרות לעבדים שזה עתה שוחררו ליצור חברה מתורבתת.
מוסריות בלתי-תלויה בהלכה – ההתמקדות של רמב"ן בקיומו של תקנון מוסרי בנוסף לציוויים בתורה עקבית עם עמדותיו בויקרא י"ט:ב' ודברים ו':י"ח שמוסריות לא נשלטת רק על ידי מילות החוק.40
נושאים ומושאים של שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ – ה' הוא זה שמחנך ובוחן את העם.
מצוות לפני הר סיני – לפי גישה זו אין צורך להתנות שמצוות כלשהם ניתנו לפני ההתגלות בסיני חוץ משבת שמוזכרת בפירוש בשמות ט"ז.41

עקרונות של ההשגחה האלוקית

האירועים של מרה לימדו את העם שה' נותן שכר לצדיקים ומעניש את החוטאים.

מקורות:ר' סעדיה גאוןCommentary Shemot 15:25About R. Saadia Gaon, רשב"םShemot 15:25Shemot 16:4About R. Shemuel b. Meir, רלב"גBeiur Divrei HaParashah Shemot 15:25About R. Levi b. Gershon, אברבנאלShemot 15:25About R. Yitzchak Abarbanel, שד"לShemot 15:25About R. S.D. Luzzatto, מ"ד קאסוטוShemot 15:25-26About U. Cassuto
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" והיחס בינו לבין לשמות ט"ו:כ"ו – לדעת רוב הפרשנים האלו,42 ביטוי זה מתייחס לקביעת העיקרון התיאולוגי של שכר ועונש על ידי ה'.43 עיקרון זה מפורט אחר כך בט"ו:כ"ו.44 למקרים נוספים שבהם "שָׂם... חֹק" מתייחס לדרכים שבהם ה' מנהל על העולם, ראו ירמיהו ל"ג:כ"ה ו משלי ח':כ"ט.
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט"
  • ר' סעדיה מסביר ש"חֹק" מתייחס לשכר הצדיקים ו"מִשְׁפָּט" מתייחס לדין הרשעים.
  • אברבנאל מבין שגם "חֹק" וגם "מִשְׁפָּט" מתייחסים לעקרון ההשגחה, הראשון מנקודת המבט של בני ישראל והשני מנקודת המבט של ה'. האבחנה שלו מבוססת על הפסוק בתהילים פ"א:ה'.
  • רלב"ג בגישתו השנייה וייתכן שגם הרשב"ם45 מפרשים שהמושג מתייחס למצוות מעשיות. אולם, גם לשיטתם, במרה ה' רק ייסד את הבסיס התיאולוגי46 הנצרך למסירה עתידית של המצוות, אך לא נתן אף אחת מהמצוות עצמן.47
נושאים ומושאים של שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ – רוב המקורות האלו מניחים שה' הוא הנושא של הפעלים האלה והוא זה שמלמד את בני ישראל. רלב"ג (בגישתו הראשונה), לעומת זאת, מבין שהפסוק מתאר את התפיסה השגויה של העם שה' הוא אל מלא חימה המסוגל רק להעניש בני אדם ואת בדיקתם את ה' לראות אם הוא גם יכול לספק את צרכיהם.48 לדעת רלב"ג, המתקת המים ודברי ה' בט"ו:כ"ו היו התגובה שלו לעם שהראתה שה' הוא אל נדיב ששולט גם על הטוב בעולם.49
משמעות "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין שמות ט"ו:כ"ו, ט"ז:ד', וי"ז:ז' – הפרשנים נחלקים כאן בפירושיהם:
  • ה' בחן את בני ישראל - ר' סעדיה מסביר שה' בחן אם העם ינהג כראוי בתנאים קשים.50 שד"ל מציע וריאציה של פירוש זה, שה' בחן אם בני ישראל ימשיכו להתלונן לאחר שסיפק את צרכיהם. שד"ל מצביע על ההקבלה בט"ז:ד'.
  • בני ישראל בחנו את ה' – רלב"ג בגישתו הראשונה – ראה לעיל.51 "נִסָּהוּ" יהיה אם כן מקביל ל"‏נַסֹּתָם אֶת ה'‏" בשמות י"ז:ז'.
  • ה' רומם את בני ישראל בכך שיידע אותם שייתן להם את המצוות – הגישה השנייה ברלב"ג.
  • ה' עשה ניסים לבני ישראל – אברבנאל. הוא מקשר את "נִסָּהוּ" ל"נס".
  • ה' התחיל להרגיל את בני ישראל לסמוך עליו לסיפוק צרכיהם – זו אולי עמדתו של רשב"ם בשמות ט"ז:ד'.52 על ידי סיפוק הצרכים הבסיסיים של העם על בסיס יומי באופן ניסי, ה' היה יכול לטפח את הביטחון שלהם בו ובדרכיו.
השיטה הפדגוגית של מרה – אברבנאל מסביר שבני ישראל היו קודם כל צריכים להפנים את האמונה בהשגחה העליונה ומערכת השכר והעונש של ה' לפני שיכלו לקבל את המצוות. מרה והניסים שבשמות ט"ז–י"ז היו אם כן ניסיון להשיג את המטרה הזו בכדי שבני ישראל יהיו מוכנים להתגלות בהר סיני.53
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שהמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני,54 ורלב"ג מדגיש ששמות כ"א:א' מצביע על כך שדיני ממונות ניתנו רק לאחר עשרת הדברות.55

משאבים להישרדות פיזית

במרה, ה' סיפק את צרכיהם החומריים של העם.

מחיה

ה' סיפק מים לעם.

מקורות:ר' יוסף בכור שורShemot 15:25Shemot 16:4About R. Yosef Bekhor Shor
"שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" – ר"י בכור שור מפרש שהמשמעות של זה היא שה' סיפק מחיה לעם.56 הוא מצביע על המקרה של בראשית מ"ז:כ"ב כדוגמא נוספת בה "חֹק" מתייחס למזון.57
משמעותו של "נִסָּהוּ" והיחס בינו לבין לשמות ט"ז:ד' – לדעת ר"י בכור שור, בשני הפסוקים ה' בוחן את העם לראות אם יוכל לכבוש את ליבם בכך שהוא דואג לכל צרכיהם.58
הבטחת בריאות בט"ו:כ"ו – לעומת רוב הפרשנים האחרים שרואים את הבטחתו של ה' לבריאות כשכר על שמירת המצוות, ר"י בכור שור מסביר שה' רק מספר לעם שזו תהיה התוצאה הטבעית של קיום מצוות כמו כשרות וטומאה.59 אכן, לדעת ר"י בכור שור, זוהי המטרה העיקרית של מצוות אלה.60
השיטה הפדגוגית של מרה – ה' מדגיש את גישת ה"גזר". קודם כל הוא מספק את כל צרכיהם הפיזיים של העם מבלי לבקש או לצפות לדבר בתמורה. רק לאחר שה' יכלכל את העם באמצעות הניסים שלו למשך תקופה, הם יהיו אסירי תודה ויקבלו את מצוותיו. לדעת ר' יוסף בכור שור, סיפור מרה במלואו, כולל מה שקרה בעקבותיו, מתמקד כולו בדאגה של ה' לקיומם ובריאותם של בני ישראל.
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.61

תרופות צמחיות

ה' לימד את משה על סגולותיהם הרפואיות של עשבים.

מקורות:דעה המובאת ע"י ר' בחייShemot 15:25About R. Bachya b. Asher,62 צרור המורShemot 15:25-26About R. Avraham Saba63
הגדרות של "חֹק וּמִשְׁפָּט" – המונחים הללו מתייחסים לעקרונות ולמדע של סגולות צמחים שונים, כאשר משמעות "חק" היא הסגולות הרפואיות המובנות פחות, ו"משפט" מתייחס לאלה המובנות יותר.64
משמעויות של "שָׂם לוֹ" ו"נִסָּהוּ" – ה' העניק למשה ("שָׂם לוֹ") את הידע הבוטאני הזה, ומשה בדק את העץ ("נִסָּהוּ").65
ייעוץ אזהרתי בשמות ט"ו:כ"ו – ה' מזהיר את משה לא לסמוך בצורה בלעדית על הידע הרפואי שזה עתה רכש,66 אלא להתפלל לה' ולקיים את מצוותיו, ובכך למנוע מלכתחילה את פריצתה של מחלה כלשהי.67
נושא אחיד של סיפור מרה – לפי גישה זו, רפואה צמחית וריפוי מי מרה הם הנושא שמקשר בין כל פסוקי הסיפור, ואין כאן מסר כפול.68
מצוות לפני הר סיני – גישה זו אינה צריכה להניח שמצוות ניתנו לפני מעמד הר סיני.69
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Miracles_and_Mitzvot_at_Marah/2/he&oldid=7082&useskin=vector"