EN/HEע/E

Miryam's Critique of Moshe in Art

Sources

Bemidbar 12במדבר י״ב

(1) Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman whom he had married; for he had married a Cushite woman. (2) They said, “Has Hashem indeed spoken only with Moses? Hasn’t he spoken also with us?” And Hashem heard it. (3) Now the man Moses was very humble, above all the men who were on the surface of the earth. (4) Hashem spoke suddenly to Moses, to Aaron, and to Miriam, “You three come out to the Tent of Meeting!” The three of them came out. (5) Hashem came down in a pillar of cloud, and stood at the door of the Tent, and called Aaron and Miriam; and they both came forward. (6) He said, “Hear now my words. If there is a prophet among you, I Hashem will make myself known to him in a vision. I will speak with him in a dream. (7) My servant Moses is not so. He is faithful in all my house. (8) With him I will speak mouth to mouth, even plainly, and not in riddles; and he shall see Hashem’s form. Why then were you not afraid to speak against my servant, against Moses?” (9) The anger of Hashem was kindled against them; and he departed. (10) The cloud departed from over the Tent; and behold, Miriam was leprous, as white as snow. Aaron looked at Miriam, and behold, she was leprous. (11) Aaron said to Moses, “Oh, my lord, please don’t count this sin against us, in which we have done foolishly, and in which we have sinned. (12) Let her not, I pray, be as one dead, of whom the flesh is half consumed when he comes out of his mother’s womb.” (13) Moses cried to Hashem, saying, “Heal her, God, I beg you!” (14) Hashem said to Moses, “If her father had but spit in her face, shouldn’t she be ashamed seven days? Let her be shut up outside of the camp seven days, and after that she shall be brought in again.” (15) Miriam was shut up outside of the camp seven days, and the people didn’t travel until Miriam was brought in again. (16) Afterward the people traveled from Hazeroth, and encamped in the wilderness of Paran.

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. (ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר י״י הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע י״י. (ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ד) וַיֹּאמֶר י״י פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל מִרְיָם צְאוּ שְׁלׇשְׁתְּכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ שְׁלׇשְׁתָּם. (ה) וַיֵּרֶד י״י בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. (ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם י״י בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. (ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. (ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת י״י יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. (ט) וַיִּחַר אַף י״י בָּם וַיֵּלַךְ. (י) וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. (יא) וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. (יב) אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. (יג) וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל י״י לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ. (יד) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְאַחַר תֵּאָסֵף. (טו) וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. (טז) וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר פָּארָן.

Sifre Bemidbar 12:2ספרי במדבר י״ב:ב׳

Piska 100 "And they said: Is it only with Moses that the Lord has spoken?" Did He not also speak with our forefathers? And they did not separate from their wives! "Has He not spoken also with us?": And we have not separated from our spouses! "And the Lord heard": We are hereby apprised that no one else was there, but they spoke thus between themselves. R. Nathan says: They also spoke thus to Moses' face, it being written "And the Lord heard and the man Moses" — but Moses suppressed it.

ויאמרו הרק אך במשה – והלא אף עם אבותינו דבר הקב״ה, ולא פירשו מפריה ורביה: והלא גם בנו דבר. ולא פירשנו מפריה ורביה. וישמע י״י – מלמד שלא היתה שם ברייה, אלא בינו לבין עצמו דברו בו, וישמע י״י. רבי נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר וישמע י״י והאיש משה, אלא שכבש משה על הדבר.

Rashi Bemidbar 12:1רש״י במדבר י״ב:א׳

ותדבר AND [MIRIAM AND AARON] SPAKE – The term דבר in every passage where it is used implies harsh language, for so it stales, (Genesis 42:30) "The man, the lord of the land spake (דבר) roughly to us". The term אמר, however, is always an expression denoting supplication, for so it states, (Genesis 19:7) "And he said (ויאמר) 'I beg of you (נא), my brethren, do not so wickedly" ; (verse 6 of this chapter) "And He said (ויאמר), Hear, I pray you (נא), My words' — for the word נא always expresses supplication (Sifrei Bemidbar 99). ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE – She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: "Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, 'Eldad and Medad are prophesying in the camp' (Numbers 11:27). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!" It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow"! (Sifrei Bemidbar 99). האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN – This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bemidbar 99). כושית – The numerical value of this word (736) is the same as that of יפת מראה, a woman of beautiful appearance. על אדות האשה BECAUSE OF THE [CUSHITE] WOMAN – because of her having been divorced by Moses (cf. Note on previous passage). כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN – What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bemidbar 99). האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN – Because of her beauty-she was called, "the Aethiopian" just as a man calls his handsome son "Moor", in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13). כי אשה כשית לקח THAT HE HAD MARRIED A CUSHITE (a beautiful) WOMAN, and had now divorced her.

ותדבר מרים – אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה, וכן הוא אומר: דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות (בראשית מ״ב:ל׳). אין אמירה בכל מקום אלא תחנונים, וכן הוא אומר: ויאמר אל נא אחי וגו׳ (בראשית י״ט:ז׳), ויאמר שמעו נא דברי (במדבר י״ב:ו׳), כל נא לשון בקשה. ותדבר מרים ואהרן – היא פתחה בדבר תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב. ומניין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? ר׳ נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה: אלדד ומידד מתנבאים במחנה (במדבר י״א:כ״ז). כיון ששמעה ציפורה, אמרה: אוי לנשותיהם של אילו, אם נזקקים בעליכן לנבואה יהו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני. משם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו. האשה הכושית – מגיד שהכל מודים ביופיה, כשם שהכל מודים בשחרוריתו של כושי. כושית – בגימטריא יפת מראה, חשבונו של זה כחשבון של זה. על אודות האשה – על אודות גירושיה. כי אשה כושית לקח – מה תלמוד? אלא, יש לך אשה נאה ביופיה ואין נאה במעשיה, במעשיה ולא ביופיה. זו נאה בכל. האשה הכושית – על שם נוייה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה כושי, שלא תשלוט בו עין. כי אשה כושית לקח – ועתה גירשה.

Rashbam Bemidbar 12:1רשב״ם במדבר י״ב:א׳

הכושית THE CUSHITE WOMAN: From the descendants of Ham. כי אשה כושית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN: As it is written in Divre ha-yamim de-Moshe rabbenu. Moses reigned in the land of Cush for forty years and married a certain queen [from there]. He never had intercourse with her. So it is written there [in that midrashic work]. When they [Miriam and Aaron] spoke against him, they did not realize that he had never had intercourse with her. This is the true plain meaning of Scripture. For if they slandered Moses concerning [his marrying] Zipporah, why would the text have to add "for he had married a Cushite woman"? Did we not know already that Zipporah was a Midianite? And another argument [against seeing a reference to Zipporah here]: Zipporah was not a Cushite. For Cush was a descendant of Ham (Gen. 10:6), while Midian was [not a Hamite but a Semite,] a descendant of Keturah who had borne him to Abraham (Gen. 25:2).

כושית – שהיא ממשפחת חם. כי אשה כושית לקח – כדכתיב בדברי הימים דמשה רבנו: שמלך בארץ כוש ארבעים שנה, ולקח מלכה אחת, ולא שכב עמה, כמו שכתוב שם. והם לא ידעו כשדיברו בו, שלא נזקק לה. זהו עיקר פשוטו. שאם בשביל צפורה דיברו, מה צורך לפרש כי אשה כושית לקח? וכי {עד} עתה לא ידענו כי ציפורה מדיינית היא? ועוד תשובה: כי לא היתה כושית, כי כוש מבני חם הוא, ומדיין מבני קטורה אשר ילדה לאברהם.

Ibn Ezra Bemidbar 12:1אבן עזרא במדבר י״ב:א׳

AND MIRIAM…SPOKE. Miriam spoke. Aaron agreed or was silent. Hence he was also punished. Va-tedabber (spoke) is followed by a bet and has a negative connotation. It is similar to va-yedabber ha-am be-Elohim (And the people spoke against God) (Num. 21:5). The verb dabber (spoke) followed by a bet is also found with a positive connotation. It also appears in prophetic statements. Some say that Moses was king of Cush and took a Cushite woman. Onkelos renders Cushite, beautiful. According to Onkelos, Cushite is an honorific term. The Arabs similarly call pitch white. We too refer to a blind person by the term sege nahor (rich of light). But it is illogical to turn a positive name into a negative one. Some say that Cush the Benjaminite (Ps. 7:1) refers to Saul. They say the same with regard to Are ye not as the children of the Ethiopians (Khushiyyim) unto Me (Amos 9:7). I have already explained this.I believe that the Cushite woman is to be identified with Zipporah, for Zipporah was a Midianite. The Midianites are Ishmaelites and they live in tents. Scripture similarly writes: The curtains of the land of Midian do tremble (Hab. 3:7). Because of the sun they do not have any whiteness at all. Zipporah was black and was like a Cushite. [FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN.] These are the words that Miriam spoke. How precious are the words of the ancients who said with regard to the elders, "Happy are they, but woe to their wives." They suspected that Moses refrained from sleeping with Zipporah only because she was not beautiful.

ותדבר מרים – היא דברה, גם אהרן הסכים או החריש, על כן נעשה שותף. וטעם ותדבר עם בי״ת – דרך גנאי, כמו: וידבר העם באלהים (במדבר כ״א:ה׳). גם ימצא לשבח, רק בדרך הנבואה. יש אומרים: כי משה מלך על כוש ולקח אשה כושית. והמתרגם אמר: שפירתא. וטעמו: לשון כבוד, כאשר יקראו הישמעאלים לזפת: הלבן. [וכן כאשר יזפתו האניות יאמרו בוא: נלבן האניה], גם אנחנו נקרא העור: שגיא נהור, [גם הישמעאלים עוד קוראין לחגר ולגבן: אבי קלח, והטעם שוה, כמו: הקלח ועץ ההדס]. והנה לא יתכן שנקרא שם, שהוא לשבח, להפכו לגנאי. ויש אומרים: כי כוש בן ימיני (תהלים ז׳:א׳) הוא שאול, וכן: הלא כבני כושיים אתם (עמוס ט׳:ז׳), וכבר פירשתים (ראב״ע תהלים פירוש שני ז׳:א׳). והישר בעיני: שזו הכושית היא צפורה, כי היא מדינית, ומדינים הם ישמעאלים, והם דרים באהליהם, וכן כתוב: ירגזון יריעות ארץ מדין (חבקוק ג׳:ז׳). ובעבור חום השמש אין בהם לבן כלל, וצפורה היתה שחורה דומה לכושית. וטעם כי אשה כושית לקח – זה הדבור שדברה מרים. ומה נכבד דבר הקדמונים שאמרו על הזקנים: אשריהם ואוי לנשיהם (ספרי במדבר י״ב:א׳). והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם צפורה רק בעבור שאיננה יפה.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 12:1-2ר׳ יוסף בכור שור במדבר י״ב:א׳-ב׳

(א-ב) ותדבר מרים ואהרון במשה – משפילא בלעז. לפי שנשים דברניות (בבלי ברכות מ״ח:), והחזיקה מרים בדבר יותר מאהרן, לכך הקדימה לאהרון, ולכך לקתה היא לבסוף. על דבר {ה}אשה {ה}כושית אשר לקח – לפי הפשט: שהיו אומרים: וכי לא מצא משה אשה מבנות ישראל שיקח לו לאשה, שהלך לקחת לו מבנות הכושים שהם ערלים. וכי בשביל שהקב״ה מדבר עמו מתגאה, שאינו רוצה לישא אשה מבנות ישראל שבקש אשה במרחק. הלא גם בנו דבר – ונשאנו מישראל, ולא נתגאנו בכך. כי אשה כושית לקח – לפי שלא מצינו במקום אחר שמשה לקח אשה כושית, הגיד לך הכתוב כי בודאי אשה כושית לקח. ועל צפורה לא דברו, שלא היתה מישראל, כי אז אנוס היה מפני שהיה בורח, ולא יכול לבא במצרים בתוך בני ישראל. {הרק} אך – דרך הפסוק לדבר כך, לכפול דבריו, כמו המבלי אין קברים (שמות י״ד:י״א). וישמע ה׳ – ותבע עלבונו.

R. Yosef Bekhor Shor Bemidbar 12:3ר׳ יוסף בכור שור במדבר י״ב:ג׳

והאיש משה עניו מאד – מגיד לך הכתוב שמשה לא היה בעל גאוה, ולא נתכוון לשום גאוה, אלא הכי היתה סיבה ומזל שלקח אשה כושית. כמו שכתוב גבי שמשון, גבי אביו ואמו שהיו מוכיחין אותו על שלא היה נושא מבנות ישראל, וכתיב: ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ היא (שופטים י״ד:ד׳). ואף על פי שלא נודע למה היתה סיבה זאת של משה, אין גלויין לנו כל הסודות. ובדברי הימים של משה מספר מן הכושית, כי היתה מלכת הכושים, והיה משה מלך בכוש ארבעים שנה, ואף בזאת היה עניו, שלא היה תובע עלבונו, ולפיכך תבעו הקב״ה.

Ramban Bemidbar 12:3רמב״ן במדבר י״ב:ג׳

NOW THE MAN MOSES WAS VERY MEEK. This [is stated] to tell us that G-d Himself was zealous for Moses' sake on account of his [great] humility, since he would never pay attention to injustice [meted out to him] even if he were to consider it such [and therefore G-d vindicated his innocence]. And Rabbi Abraham ibn Ezra explained [the meaning of this phrase] by saying that Moses never sought superiority over any person, nor did he ever pride himself at all about his high position, and certainly not in relation to his brother, thus they [Miriam and Aaron] sinned by speaking against him for no reason. But in the Sifre [it is said]: "Rabbi Nathan says: They spoke against Moses even in his presence, as it is said, And the Eternal heard it. Now the man Moses was very meek, and he restrained himself about the matter." [According to the Sifre, therefore, Scripture] mentions Moses' meekness in that he endured [their insult] and did not answer them back, and that G-d was [therefore] zealous for his sake.

וטעם והאיש משה ענו מאד – להגיד כי השם קנא לו בעבור ענותו, כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע. ור׳ אברהם מפרש ואמר: כי הוא לא היה מבקש גדולה על שום אדם, ולא יתגאה במעלתו כלל, אף כי על אחיו, והם חוטאים שמדברים עליו חנם. אבל בסיפרי (ספרי במדבר י״ב:ב׳) רבי נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר: וישמע י״י והאיש משה ענו מאד, אלא שכבש משה על הדבר. יזכיר ענותו שסבל ולא ענם, והשם קנא לו.

R. Yosef ibn Kaspi Bemidbar 12:1ר׳ יוסף אבן כספי במדבר י״ב:א׳

ותדבר מרים ואהרן במשה – אם אמר: וידברו מרים ואהרן, היה גם כן נכון. על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כושית לקח – אמר יוסף: מפליא אני על הקדמונים, שלמים הם כולם ממני לא אגיע לפרסת כף רגלם, איך נפל לעולם בדמיונם שיפרשו דבר מן התורה הפך מה שכתוב, אם כשיחליפו שם אל שם הפכי לו, או יוסיפו מלות הפכיות. וזה כי ידוע מה שפירש בזה אונקילוס, אמר רבינו משה: אונקילוס הגר חכם גדול היה, ומאין לו לפרש כושית יפה, שהם הפכים כשחור ולבן. ועוד מאין לו להוסיף מלות הפכיות, אחר כי אשה כושית לקח, כאילו כתוב בתורה כי אשה כושית שלקח, עזב או הרחיק. ואם היתה זאת כונת כותב התורה למה לא כתב כן, ולמה כתב הפכו, ועוד מי התיר לנו לעשות זה. ומדוע אונקולוס כחו גדול לעשות זה, או חכמי התלמוד או אבן עזרא שכולם הסכימו בזה, ומדוע לא נעשה כן אנחנו, איש הישר בעיניו יעשה, עד שנחליף ואהבת את י״י אלהיך (דברים ו׳:ה׳), באמרנו, חלילה: ושנאת את י״י אלהיך, או ואשר אהבת את י״י תשנאהו. ואם תאמר: {משה} קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע והודיעו על פה שכן פירוש זה הפסוק. התשובה: נשוב אל הטענה הראשונה, למה לא נכתב בכתב כמו שהוא הענין, {ולא} לכתוב מלה שכונה בה ההפך, היקרא פירוש המרת המלות הפך בהפך? אבל יקרא פירוש כשיפורשו המלות כמשמעם איך שיפורשו, כמו שפרשו לא תבערו אש (שמות ל״ה:ג׳), ולא תאכלו על הדם (ויקרא י״ט:כ״ו) בפירושים עמוקים, יהיה הכתוב סובל להם, כל שכן שאין בם הפכות, אבל זולת זה יקרא תמורה והפכות ומחיקה ונסיחה ונתיצה, וזה בכל לשון שאתה שומע, ומדוע לא נאמר כי אמרו: ואתכם לקח י״י (דברים ד׳:כ׳) פרושו עזב. וכן ולקח הוא ושכנו (שמות י״ב:ד׳), ומה יתרון לנו בין זה לזה. חי י״י נשגבה בעיני זאת הדרך, המוסכמת מכל הקדמונים עמודי עולם והאמונה והחזוק לתורת משה, לא אוכל לה. חלילה לי מעשות כדבר הזה, או אעזוב לגמרי תורת משה ואאמין בתורה חדשה חלילה כבר נעשית, או אעשה גם אני כמו שיעשו אלה חס ושלום. לכן אומר אני, כי פירוש מה שכתוב בכאן לפי המובן ביאור הכרחי מלשון העברי, כי כושית היא אשה מארץ כוש, ופירוש כי אשה כושית לקח – החזיק, כי כן פירוש שורש הלמ״ד והקו״ף והחי״ת, והפך זה שרש העי״ן והזי״ן והבי״ת, וכל זה הסכמת הלשון. והיה הענין כן: כי משה אחרי נשאו צפורה לקח אשה כושית על צפורה לסבה שידע הוא ע״ה. ואין לשאול טעמים בפעולותיו כי בודאי מחכמה עשה זה, והנה לא ידענו הזמן המוגבל שנשא זאת, אם עתה בנסעם, אם לפנים זמן מה, כי לא נזכר בתורה עדיין, כי גם לא נכתבו בתורה כמה ענינים עברו אז. אבל בעבור שלא נזכר זה, עתה בעבור שלא נבהל באומרו: על אודות האשה הכושית אשר לקח, בעבור שלא שמענו זה מעולם, אמר אחר זה: כי אשה כושית לקח. כאלו אמר: דעו שאשה כושית לקח, ואם {לא} נזכר עדיין, ועליה דברו אלה, כי בעבור העלם מהם סבת זאת ההוספה בלקיחת האשה הזאת, כי אולי חלתה צפורה בבית הסתרים, ואולי מרדה בו, ואולי סבה אחרת לא ידענו מה. ואפשר שידעו אלה סבתה, אבל נעלם מהם סוד ההכרח והחכמה בזה, ולכן דברו על משה בהוסיפו אשה על אשה, כי די לאחת לאיש השלם.