EN/HEע/E

Mizmor 145: Transcendence and Immanence

Sources

Tehillim 145תהלים קמ״ה

(1) [A Psalm of] praise; of David. I will extol Thee, my God, O King; And I will bless Thy for name ever and ever. (2) Every day will I bless Thee; And I will praise Thy name for ever and ever. (3) Great is the Lord, and highly to be praised; And His greatness is unsearchable. (4) One generation shall laud Thy works to another, And shall declare Thy mighty acts. (5) The glorious splendour of Thy majesty, And Thy wondrous works, will I rehearse. (6) And men shall speak of the might of Thy tremendous acts; And I will tell of Thy greatness. (7) They shall utter the fame of Thy great goodness, And shall sing of Thy righteousness. (8) The Lord is gracious, and full of compassion; Slow to anger, and of great mercy. (9) The Lord is good to all; And His tender mercies are over all His works. (10) All Thy works shall praise Thee, O Lord; And Thy saints shall bless Thee. (11) They shall speak of the glory of Thy kingdom, And talk of Thy might; (12) To make known to the sons of men His mighty acts, And the glory of the majesty of His kingdom. (13) Thy kingdom is a kingdom for all ages, And Thy dominion endureth throughout all generations. (14) The Lord upholdeth all that fall, And raiseth up all those that are bowed down. (15) The eyes of all wait for Thee, And Thou givest them their food in due season. (16) Thou openest Thy hand, And satisfiest every living thing with favour. (17) The Lord is righteous in all His ways, And gracious in all His works. (18) The Lord is nigh unto all them that call upon Him, To all that call upon Him in truth. (19) He will fulfil the desire of them that fear Him; He also will hear their cry, and will save them. (20) The Lord preserveth all them that love Him; But all the wicked will He destroy. (21) My mouth shall speak the praise of the Lord; And let all flesh bless His holy name for ever and ever.

(א) תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּלֶךְ וַאֲבָרְכָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. (ב) בְּכׇל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד. (ג) גָּדוֹל י״י וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. (ד) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ. (ה) הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ וְדִבְרֵי נִפְלְאֹתֶיךָ אָשִׂיחָה. (ו) וֶעֱזוּז נוֹרְאֹתֶיךָ יֹאמֵרוּ [וּגְדֻלָּתְךָ] (וגדלותיך) אֲסַפְּרֶנָּה. (ז) זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ. (ח) חַנּוּן וְרַחוּם י״י אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדׇל חָסֶד. (ט) טוֹב י״י לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כׇּל מַעֲשָׂיו. (י) יוֹדוּךָ י״י כׇּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ יְבָרְכוּכָה. (יא) כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ. (יב) לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ. (יג) מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כׇּל עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכׇל דּוֹר וָדֹר. (יד) סוֹמֵךְ י״י לְכׇל הַנֹּפְלִים וְזוֹקֵף לְכׇל הַכְּפוּפִים. (טו) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אׇכְלָם בְּעִתּוֹ. (טז) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכׇל חַי רָצוֹן. (יז) צַדִּיק י״י בְּכׇל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכׇל מַעֲשָׂיו. (יח) קָרוֹב י״י לְכׇל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת. (יט) רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם. (כ) שׁוֹמֵר י״י אֶת כׇּל אֹהֲבָיו וְאֵת כׇּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד. (כא) תְּהִלַּת י״י יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כׇּל בָּשָׂר שֵׁם קׇדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

Bavli Berakhot 4bבבלי ברכות ד׳:

Tangential to Rabbi Yoḥanan’s statement that one who juxtaposes redemption and prayer is assured of a place in the World-to-Come, a similar statement is cited. Rabbi Elazar said that Rabbi Avina said: Anyone who recites: “A Psalm of David” (Psalms 145) three times every day is assured of a place in the World-to-Come. This statement extolling the significance of this particular chapter of Psalms, usually referred to as ashrei because its recitation is preceded by recitation of the verse, “Happy [ashrei] are those who dwell in Your House, they praise You Selah” (Psalms 84:5), raises the question: What is the reason that such significance is ascribed to this particular chapter? If you say that it is because it is arranged alphabetically, then let us say: “Happy are they who are upright in the way” (Psalms 119) where the alphabetical arrangement appears eight times. Rather, if you suggest that this particular chapter is recited because it contains praise for God’s provision of sustenance to all of creation: “You open Your hand and satisfy every living thing with favor” (Psalms 145:16), then let him recite the great hallel (Psalms 136), in which numerous praises are written, including: “Who provides food to all flesh, Whose kindness endures forever” (Psalms 136:25). Rather, the reason why tehilla leDavid is accorded preference is because it contains both an alphabetic acrostic as well as mention of God’s provision of sustenance to all creation. Additionally, with regard to this psalm, Rabbi Yoḥanan said: Why is there no verse beginning with the letter nun in ashrei? Because it contains an allusion to the downfall of the enemies of Israel, a euphemism for Israel itself. As it is written: “The virgin of Israel has fallen and she will rise no more; abandoned in her land, none will raise her up” (Amos 5:2), which begins with the letter nun. Due to this verse, ashrei does not include a verse beginning with the letter nun. In order to ease the harsh meaning of this verse, in the West, in Eretz Yisrael, they interpreted it with a slight adjustment: “She has fallen but she shall fall no more; rise, virgin of Israel.” Rav Naḥman bar Yitzḥak adds: Even so, David went and provided support, through divine inspiration. Although King David did not include a verse beginning with the letter nun alluding to Israel’s downfall, he foresaw the verse that would be written by Amos through divine inspiration; and the very next verse, which begins with the letter samekh, reads: “The Lord upholds the fallen and raises up those who are bowed down” (Psalms 145:14). Therefore, through divine inspiration, David offered hope and encouragement; although the virgin of Israel may have fallen, the Lord upholds the fallen.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אַבִּינָא: כָּל הָאוֹמֵר {תהלים קמ״ה:א׳} תְהִלָּה לְדָוִד בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. מַאי טַעֲמָא? אִילֵימָא מִשּׁוּם דְּאָתְיָא בְּאָלֵ״ף בֵּי״ת, נֵימָא {תהלים קי״ט:א׳} ״אַשְׁרֵי תְּמִימֵי דָּרֶךְ״, דְּאָתְיָא בִּתְמָנְיָא אַפִּין! אֵלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ {תהלים קמ״ה:ט״ז} ״פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ״. נֵימָא הַלֵּל הַגָּדוֹל דִּכְתִיב בֵּיהּ {תהלים קל״ו:כ״ה} ״נוֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר״! אֵלָּא מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ תַּרְתֵּי. אֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר נוּ״ן בְּאַשְׁרֵי? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַפָּלָתָן שֶׁל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: {עמוס ה׳:ב׳} ״נָפְלָה לֹא תּוֹסִיף קוּם, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל״. בְּמַעֲרָבָא מְתָרְצִי לַהּ הָכִי: נָפְלָה וְלֹא תּוֹסִיף לִנְפּוֹל עוֹד, קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל! אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֲפִילּוּ הָכִי, חָזַר דָּוִד וּסְמָכָן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים קמ״ה:י״ד} ״סוֹמֵךְ ה׳ לְכָל הַנּוֹפְלִים״.:

Ibn Ezra Tehillim Second Commentary 145:1אבן עזרא תהלים פירוש שני קמ״ה:א׳

תהלה לדוד ארוממך – בדבור ובאמונת הלב. והזכיר המלך – כי הוא המלך באמת. וזהו יסוד כל התהלה הזאת. ואברכה שמך – להוסיף על רוממותיך. והנה הטעם שאדבר שאתה מרומם.

Radak Tehillim 145:1רד״ק תהלים קמ״ה:א׳

תהילה – אלה הששה מזמורים עד סוף הספר הם כולם תהילת האל יתברך ושבחו לפיכך החל בהם ומשלים בהם בתהילה לגודל התהילה וזה המזמור תחילת הפסוק הראשון תהילה ותחילת הפסוק האחרון תהילה והחמשה הללויה בראש ובסוף והכל לגודל התהילה ומתי תהיה תהילת האל גדולה, בקבוץ גליות שיראו כל העם הנפלאות שיעשה עם ישראל לפיכך הזכיר בהם קיבוץ גליות ובנין ירושלים, המזמור הזה תהילה לאל יתברך לפיכך חיברו באל״ף בי״ת ולא חיבר את הנו״ן ולא ידענו למה, ודרשו רז״ל מפני שיש בה מפלתן של אויבי ישראל דכתיב נפלה ולא תוסיף קום וגו׳ והמתבונן בזה המזמור יראה בו נפלאות בורא ומשפטיו על ברואיו לפיכך אמרו רז״ל כל האומר תהילה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא לא אמרו האומרו כך אלא בפיו ובלבו ובלשונו. ארוממך – בלבי ובלשוני שאתה הוא המלך באמת וכל המלכים והמנהיגים תחתונים ועליונים תחת ממשלתך ואתה רם עליהם והמכיר רוממותו יאמר אלהי אבל הוא אלהי כל בשר ואלהי האלהים. לעולם ועד – שמך שהוא קיים לעולם ועד או פירושו אני אברכנו לעולם ועד, הוא כל ימי חיי, או פירושו ארוממך, בזה העולם, ואברכה שמך, לעולם הבא שהוא עולם ועד, ואמר תחילה ארוממך ואחר כך אמר שמך להודיע כי הוא שמו ושמו הוא והוא השם הנכתב ולא נקרא כי האחרים הם שמות התואר וכפל הענין ואמר.

R. Elazar HaRokeach, Commentary to the Siddur (p.163-165)ר׳ אלעזר הרוקח, פירושי סדור התפילה (עמ' קס"ג-קס"ה)

ואברכה א׳, אברכך ב׳, וחסידך יברכוכה ג׳, ויברך כל בשר ד׳, כנגד ד׳ סדרים ומסכת ברכות בראש, לכך ואברכה שמך בראש התהילה, ובעד ד׳ שמים וארץ ים ואויר, שכל בריות שבהם מברבין לפניו... מלכותך הרי בפסוק כל״מ יש מלך זה אחר זה, כל״מ להפך מל״ך, על כן יש בהם מלכות... והתחיל בתהלה לדוד וסיים בתהלת ה׳, והתחיל ואברכה וסיים ויברך, התתיל שמך וסיים שם קדשו, התחיל לעולם ועד וסיים לעולם ועד.

Anonymous Northern French Commentary Tehillim 145פירוש מחכמי צרפת תהלים קמ״ה

(א) תהילה לדוד – לאחר שהניח לו הקב״ה מכל צרותיו, אמר תהילה זו להקב״ה. ארוממך אלהי המלך – הדין עלי לרוממך, שגם אתה רוממתני. (ב) בכל יום אברכך – ברוך שעשה לי ניסים. (ג) ומהולל מאד – הוא גורם עצמו להיות מהולל, שכל כך עושה גדולות וגבורות שבני אדם מהללים אותו. (ד) דור לדור – דור זה שראו מעשיך כמו דורי, ישבח מעשיך לדור אחר, ואותו דור אחר גבורותיך יגידו. (ה) אשיחה – כמו אני עמהם. (ו) ועזוז – כח. אספרנה – עמהם. (ז) יביעו – כמו: יום ליום יביע (תהלים י״ט:ג׳). ויש לפרש לשון גילוי, כמו: נבעו מצפוניו (עובדיה א׳:ו׳). (ח) חנון ורחום – שהרי שאול ואנשיו היו חוטאים בי, והיה ממתין ולא היה רוצה לאבדם, לפי שהיה חנון ורחום. ארך אפים – לרשעים. וגדול חסד – שהיה מגדיל חסדו עמי, ולא מסרנו בידם. (ט-י) לפי שהוא טוב לכל – שהרי לא רצה לאבד שאול ואנשיו מיד, וגם אותי לא מסרני בידם, הרי לך שהוא טוב לכל. ורחמיו על כל מעשיו – לפיכך יודוך. (יג) מלכותך מלכות כל עולמים – כל מלכיות יפסקון, אבל מלכותך מלכות כל עולמים. (יד) סומך י״י לכל הנופלים – כמוני ועמי. (טו) לפיכך עיני כל אליך יסברו – תקוותם בך. (יז) צדיק י״י בכל דרכיו וחסיד – צדיק שהוא עושה טובה לאדם שלא עשה לא טובה ולא רעה, והקב״ה עשה ... ... ... ... ... ... ... ... ... ... וגם חסיד לשאול ואנשיו שהיו חוטאים, והיה סובלם בעולם. (יח) באמת – כמוני ועמי. (כ) את כל אוהביו – אותי ואנשי. את כל הרשעים ישמיד – כל אותם שקמו עלי. (כא) ידבר פי – כדי להודיע לכל, ויברך כל בשר.

Malbim Tehillim Beur HaInyan 145:1מלבי״ם תהלים ביאור הענין קמ״ה:א׳

ארוממך אלוהי המלך – ה׳ נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו, והרוממות הוא מן הצד שהוא מתרומם ונעלם מן ההשגה, ואמר שאתה אלוהי מצד עצמך מרומם מכל ברכה ותהלה, אולם אברכה שמך שמצד שמך שהוא הפרסום שנתפרסמת ע״י ההנהגה, מצד זה אברכך, וגדר הברכה שמברכים את ה׳ הוא השפע והטוב היורד מאת ה׳ אל עולמו ע״י צדקת התחתונים, אתה מקור הברכה והטוב, ויציינהו כמלך הנסתר בכבודו מרומם מכל שריו ועבדיו, ובכ״ז יוצא מאתו ברכה וטוב לכל עמו ועי״כ נודע שמו ומבורך.

Malbim Tehillim Beur HaInyan 145:4מלבי״ם תהלים ביאור הענין קמ״ה:ד׳

דור לדור ישבח מעשיך – אחר שאין אנו משיגים גדולתו מצד עצמו ישבחו רק מעשיך, שרק על ידם אתה ניכר, ויש הבדל בין שבח ותהלה, שגדר השבח שהדבר משביח יותר ממה שהיה מקודם, ור״ל שכל שיוסיפו דור ודור לעיין במעשי ה׳ ובסתרי הטבע, יכירו בם חכמות ופליאות שהיו נעלמים מראשונים, וישבחו את מעשיו שיוסיפו בטובם וחכמתם על מה שהיו עד הנה, עד שכל דור הבא יראה שדור הקודם לא הבין את מעשה ה׳ כראוי, וגברותיך יגידו – חוץ ממה שישבח מעשה הטבע הקבועים מששת ימי בראשית, יגידו גם גבורותיך מה שתעשה בגבורה נגד תהלוכות הטבע, בעת שתרצה להתגבר על אויביך.

Malbim Tehillim Beur HaInyan 145:14-15מלבי״ם תהלים ביאור הענין קמ״ה:י״ד-ט״ו

(יד) סומך – אולם במקום גדולתו שם ענותנותו, כי השגחתו תתפשט על השפלים והנדכאים, שהוא סומך לכל הנופלים ממעלתם ע״י המערכה ורוע מזלם ה׳ סומך אותם בל יפלו ומשנה מזלם לטוב, וזוקף לכל הכפופים אלה שהם ענוים וכופפים א״ע, יזקוף אותם שילכו בקומה זקופה, ר״ל ינטלם וינשאם. (טו) עיני – וגם תתפשט השגחתו לכלכל את ברואיו, שאליך ישברו עיני כל ואתה נותן להם את אכלם בעתו – היינו בעת האוכל, וזה יש שני אופנים, כמ״ש (למעלה ק״ד) תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב, שלפעמים יתן להם בצמצום וילקוטון, ולפעמים יפתח ידו ויתן להם בריוח עד שישבעון טוב, בשביעה יתירה, ואמר בצד האחד ואתה נותן להם את אכלם שהיא הנתינה בצמצום, ורק בעתו בעת האוכל נותן לו כפי הצריך להעמדת החי ולא יותר, אמנם לפעמים.