EN/HEע/E

Mizmor 24: Ascending God's Mountain

Sources

Bemidbar 10:35-36במדבר י׳:ל״ה-ל״ו

(35) It happened, when the ark went forward, that Moses said, "Rise up, Hashem, and let your enemies be scattered! Let those who hate you flee before you!" (36) When it rested, he said, "Return, Hashem, to the ten thousands of the thousands of Israel."

(לה) ׆ וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה י״י וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. (לו) וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה י״י רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. ׆

Bemidbar 14:40-45במדבר י״ד:מ׳-מ״ה

(40) They rose up early in the morning, and went up to the top of the mountain, saying, "Behold, we are here, and will go up to the place which Hashem has promised, for we have sinned." (41) Moses said, "Why now do you disobey the commandment of Hashem, since it shall not prosper? (42) Don't go up, for Hashem isn't among you; that you not be struck down before your enemies. (43) For there the Amalekite and the Canaanite are before you, and you shall fall by the sword. Because you are turned back from following Hashem, therefore Hashem will not be with you." (44) But they presumed to go up to the top of the mountain, but the ark of the covenant of Hashem, and Moses, didn't depart out of the camp. (45) Then the Amalekite came down, and the Canaanite who lived in that mountain, and struck them and beat them down, even to Hormah.

(מ) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר י״י כִּי חָטָאנוּ. (מא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי י״י וְהִוא לֹא תִצְלָח. (מב) אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין י״י בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. (מג) כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי י״י וְלֹא יִהְיֶה י״י עִמָּכֶם. (מד) וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית י״י וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. (מה) וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחׇרְמָה.

Bemidbar 31:6במדבר ל״א:ו׳

Moses sent them, one thousand of every tribe, to the war, them and Phinehas the son of Eleazar the priest, to the war, with the vessels of the sanctuary and the trumpets for the alarm in his hand.

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ.

Yehoshua 6:1-5יהושע ו׳:א׳-ה׳

(1) Now Jericho was tightly shut up because of the Children of Israel; none went out, and none came in. (2) And Hashem said to Joshua, "See, I have given into your hand Jericho and its king, even the mighty men of valor. (3) And you shall encircle the city, all the men of war, going about the city once. Thus shall you do six days. (4) And seven priests shall bear seven rams' horns before the ark; and the seventh day you shall encircle the city seven times, and the priests shall blow with the horns. (5) And it shall be, that when they make a long blast with the ram's horn, and when you hear the sound of the horn, all the people shall shout with a great shout; and the wall of the city shall fall down flat, and the people shall go up, every man straight before him."

(א) וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. (ב) וַיֹּאמֶר י״י אֶל יְהוֹשֻׁעַ רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל. (ג) וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת כֹּה תַעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים. (ד) וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת. (ה) וְהָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל [כְּשׇׁמְעֲכֶם] (בשמעכם) אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר יָרִיעוּ כׇל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ.

Shemuel I 4:1-4שמואל א ד׳:א׳-ד׳

(1) And the word of Samuel came to all Israel. Now Israel went out against the Philistines to battle and encamped beside Eben-ezer; and the Philistines encamped in Aphek. (2) And the Philistines set themselves up against Israel. When the battle had spread, Israel was smitten before the Philistines; and they slew of the army in the field about four thousand men. (3) And when the people had come into the camp, the elders of Israel said, "Why has Hashem smitten us today before the Philistines? Let us fetch the ark of the covenant of Hashem out of Shiloh to us, that He may come among us and save us out of the hand of our enemies." (4) So the people sent to Shiloh, and they brought from there the ark of the covenant of Hashem of hosts, who sits upon the cherubim. And the two sons of Eli, Hophni and Phinehas, were there with the ark of the covenant of God.

(א) וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכׇל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק. (ב) וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ. (ג) וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ י״י הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית י״י וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ. (ד) וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית י״י צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חׇפְנִי וּפִינְחָס.

Shemuel II 11:11שמואל ב י״א:י״א

And Uriah said to David, "The ark, and Israel, and Judah, dwell in booths; and my lord Joab and the servants of my lord are encamped in the open field; shall I then go into my house, to eat and to drink, and to lie with my wife? As you live, and as your soul lives, I will not do this thing."

וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

Yeshayahu 1:10-17ישעיהו א׳:י׳-י״ז

(10) Hear the word of Hashem, you rulers of Sodom. Give ear to the law of our God, you people of Gomorrah. (11) "To what purpose is the multitude of your sacrifices to Me," says Hashem. "I am full of the burnt-offerings of rams and the fat of fed beasts. And I do not delight in the blood of bullocks, or of lambs, or of he-goats. (12) When you come to appear before Me, who has requested this of your hand, to trample My courts? (13) Bring no more vain oblations; it is an offering of abomination to Me. New moon and Sabbath, the holding of convocations – I cannot endure iniquity along with the solemn assembly. (14) Your new moons and your appointed seasons, my soul hates. They are a burden to Me; I am weary to bear them. (15) And when you spread forth your hands, I will hide My eyes from you. Even if you make many prayers, I will not hear; your hands are full of blood. (16) Wash yourselves, cleanse yourselves, put away the evil of your doings from before My eyes. Cease to do evil. (17) Learn to do well. Seek justice, relieve the oppressed, judge the fatherless, plead for the widow."

(י) שִׁמְעוּ דְבַר י״י קְצִינֵי סְדֹם הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ עַם עֲמֹרָה. (יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י״י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. (יד) חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא. (טו) וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ. (טז) רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. (יז) לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה.

Tehillim 24תהלים כ״ד

(1) A Psalm of David. The earth is Hashem's, and all its contents; the world, and those that dwell in it. (2) For He has founded it upon the seas and established it upon the rivers. (3) Who shall ascend into the mountain of Hashem? And who shall stand in His holy place? (4) He that has clean hands, and a pure heart, who has not taken My name in vain, and has not sworn deceitfully. (5) He shall receive a blessing from Hashem, and righteousness from the God of his salvation. (6) Such is the generation of those that seek after Him, that seek Your face, even Jacob. Selah. (7) Lift up your heads, O you gates, and be lifted up, you everlasting doors, that the King of glory may come in. (8) "Who is the King of glory?" Hashem, strong and mighty; Hashem mighty in battle. (9) Lift up your heads, O you gates. Yes, lift them up, you everlasting doors, that the King of glory may come in. (10) "Who then is the King of glory?" Hashem of hosts; He is the King of glory. Selah.

(א) לְדָוִד מִזְמוֹר לַי״י הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. (ב) כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ. (ג) מִי יַעֲלֶה בְהַר י״י וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשׁוֹ. (ד) נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. (ה) יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת י״י וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ. (ו) זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה. (ז) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. (ח) מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד י״י עִזּוּז וְגִבּוֹר י״י גִּבּוֹר מִלְחָמָה. (ט) שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. (י) מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד י״י צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה.

Mishna Tamid 7:4משנה תמיד ז׳:ד׳

The following is a list of each daily psalm that the Levites would recite in the Temple. On the first day of the week they would recite the psalm beginning: “A psalm of David. The earth is the Lord’s and all it contains, the world and all who live in it” (Psalms, chapter 24). On the second day they would recite the psalm beginning: “A song; a psalm of the sons of Korah. Great is the Lord and highly to be praised in the city of God, on His sacred mountain” (Psalms, chapter 48). On the third day they would recite the psalm beginning: “A psalm of Asaph. God stands in the divine assembly; among the judges He delivers judgment” (Psalms, chapter 82). On the fourth day they would recite the psalm beginning: “O Lord God, to Whom vengeance belongs, God to Whom vengeance belongs, shine forth” (Psalms, chapter 94). On the fifth day they would recite the psalm beginning: “For the leader; upon the Gittith, a psalm of Asaph. Sing for joy to God, our strength; shout aloud to the God of Jacob” (Psalms, chapter 81). On the sixth day they would recite the psalm beginning: “The Lord reigns: He is robed in majesty; the Lord is robed, girded with strength” (Psalms, chapter 93). On Shabbat they would recite the psalm beginning: “A psalm, a song for Shabbat day” (Psalms, chapter 92). This is interpreted as a psalm, a song for the future, for the day that will be entirely Shabbat and rest for everlasting life.

הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים: לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ (תהלים כ״ד). בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים: גָּדוֹל ה׳ וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ (תהלים מ״ח). בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט (תהלים פ״ב). בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים: אֵל נְקָמוֹת ה׳ אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ וְגוֹ׳ (תהלים צ״ד). בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב (תהלים פ״א). בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ׳ (תהלים צ״ג). בְּשַׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים: מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת (תהלים צ״ב), מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

Bavli Shabbat 30aבבלי שבת ל׳.

Alternatively, another explanation is given for the verse: “And I praised the dead that are already dead,” is in accordance with that which Rav Yehuda said that Rav said. As Rav Yehuda said that Rav said: What is the meaning of the verse that was written: “Work on my behalf a sign for good; that they that hate me may see it, and be put to shame” (Psalms 86:17)? David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, forgive me for that sin in the matter of Bathsheba. He said to him: It is forgiven you. David said to Him: Show me a sign in my lifetime so that all will know that You have forgiven me. God said to him: In your lifetime I will not make it known that you were forgiven; however, in the lifetime of your son Solomon I will make it known. When Solomon built the Temple and sought to bring the Ark into the Holy of Holies, the gates clung together and could not be opened. Solomon uttered twenty-four songs of praise, as in his prayer there are twenty-four expressions of prayer, song, etc. (I Kings 8), and his prayer was not answered. He began and said: “Lift up your heads, O you gates, and be you lifted up, you everlasting doors; that the King of glory may come in” (Psalms 24:7). Immediately, the gates ran after him to swallow him, as they thought that in the words: “King of glory” he was referring to himself, and they said to him: “Who is the King of glory?” (Psalms 24:8). He said to them: “The Lord strong and mighty, the Lord mighty in battle” (Psalms 24:8). And he said again: “Lift up your heads, O you gates, yea, lift them up, you everlasting doors; that the King of glory may come in. Who then is the King of glory? The Lord of hosts; He is the King of glory. Selah” (Psalms 24:9–10), and he was not answered. When he said: “O Lord God, turn not away the face of Your anointed; remember the good deeds of David Your servant” (II Chronicles 6:42), he was immediately answered, and a fire descended from Heaven (II Chronicles 7:1). At that moment, the faces of all of David’s enemies turned dark like the charred bottom of a pot. And all of Israel knew that the Holy One, Blessed be He, forgave him for that sin. And if so, is it not appropriate what Solomon said: “And I praised the dead that are already dead,” David, more than the living.

גמ׳דָּבָר אַחֵר: ״וְשַׁבֵּחַ אֲנִי וְגוֹ׳⁠ ⁠״ כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר רַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִכְתִיב: {תהלים פ״ו:י״ז} ״עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שׂוֹנְאַי וְיֵבוֹשׁוּ״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מְחוֹל לִי עַל אוֹתוֹ עָוֹן. אָמַר לוֹ: מָחוּל לָךְ. אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת בְּחַיַּי. אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ אֵינִי מוֹדִיעַ; בְּחַיַּי שְׁלֹמֹה בִּנְךָ אֲנִי מוֹדִיעַ. כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בִּיקֵּשׁ לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָּזֶה. אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רְנָנוֹת וְלֹא נַעֲנָה. פָּתַח וְאָמַר: {תהלים כ״ד:ז׳} ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד״ – רְהַטוּ בָּתְרֵיהּ לְמִיבְלְעֵיהּ. אֲמַרוּ: ״מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד״? אֲמַר לְהוּ: ״ה׳ עִזּוּז וְגִבּוֹר״. חָזַר וְאָמַר: {תהלים כ״ד:ט׳} ״שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה׳ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה״, וְלֹא נַעֲנָה. כֵּיוָן שֶׁאָמַר: {דברי הימים ב ו׳:מ״ב} ״ה׳ אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ״, מִיָּד נַעֲנָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶהְפְּכוּ פְּנֵי כׇּל שׂוֹנְאֵי דָוִד כְּשׁוּלֵי קְדֵירָה, וַיֵּדְעוּ כׇל הָעָם וְכׇל יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּחַל לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן. וְלֹא יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: ״וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ״?!

Midrash Tehillim 24:7-10מדרש תהלים כ״ד:ז׳-י'

(ז-י) שאו שערים ראשיכם – את מוצא בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו. והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. וכי לא היה אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי. אלא באותה השעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה. חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה. כיון שאמר (דברי הימים ב ו׳:מ״ב) ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. מיד נענה ונשאו שערים ראשן ונכנס הארון וירדה אש מן השמים. ולמה נצטער שלמה כל כך. מפני שנתגאה ואמר (מלכים א ח׳:י״ג) בנה בניתי בית זבול לך. ר׳ יעקב בריה דרב יהודה אמר בנין בנוי בניתי לך. ר׳ חייא אמר בשם רבי יוסי הכל מסייעין למלך מלכי המלכים אפילו הרוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. אמר רבי ברכיה כתיב (שם ו׳:ז׳) והבית בהבנותו. מאליו היה נבנה. (שם) אבן שלמה מסע. מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה ונתנת על גבי הדימוס. ואמר רבי אבהו ואל תתמה. שכן כתיב (דניאל ו׳:י״ח) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא. וכי יש אבנים בבבל. אלא שקמת מארץ ישראל ובאת וישבה על פי הבאר. רבי הונא אמר מלאך ירד באותה שעה ונדמה בדמות ארי של אבן וישב לו על פי הבאר. הדא הוא דכתיב (שם כ״ג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. ומה לכבוד בשר ודם והיתית אבן חדא ושומת. לכבודו של מלך מלכי המלכים הקב״ה על אחת כמה וכמה. הוי מי הוא זה מלך הכבוד. אמר רבי סימון מי זה מלך שהוא חולק מכבודו ליראיו. ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד. אמר רבי סימון (במדבר י״ב:ט״ו) והעם לא נסע עד האסף מרים. מלמד שנתעכבה לה השכינה. אמר ר׳ לוליאני בשם רבי יצחק כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול. אלהים ידבר ומשה יענה אין כתיב כאן אלא משה ידבר והאלהים יעננו בקול. רבי ברכיה בשם רבי סימון כתיב (בראשית ל״ט:א׳) ויוסף הורד מצרימה. וכתיב (שם ב׳) ויהי ה׳ את יוסף. רבי יודן אמר בשם רבי איבו אין לי אלא בשעת הרוחה בשעת הצרה מנין. שנאמר (שם כ״ג) אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו. כל הכלים שבמקדש עור תחש מלמעלן. ובארון כתיב (במדבר ד׳:ו׳) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה. וכל כך למה כדי שיבוא הארון מסויים. הוי ויבא מלך הכבוד. אמר רבי חזקיה מפני מה נשתנית תכלת מכל מיני צבעונים. מפני שהתכלת דומה לעשבים ועשבים לים וים לרקיע ורקיע לקשת וקשת לענן וענן לכסא וכסא דומה לכבוד שנאמר (יחזקאל א׳:כ״ח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן. ומכבודו חולק ליראיו. זה התכלת. שנאמר (במדבר ט״ו:ל״ח) ועשו להם ציצית. הוי מי זה מלך הכבוד. שהוא חולק מכבודו ליראיו.

R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Tehillim 24ר׳ סעדיה גאון תפסיר תרגום לעברית תהלים כ״ד

(א) שבח לדוד שבו מהלל לה׳. לה׳ הארץ כולה ואת הישוב (עולם) על כל יושביו. (ב) לפי שהוא יסד אותו על ימים. וסדר אותה על נהרות. (ג) אם כך [שהוא עשה את יישוב וכו׳] מי יעלה אל הר ה׳. או מי יתיישב במקום קדשו. (ד) אלא נקי הכפים והלב ומי שלא נשבע בשם בשקר ומי שלא נשבע דרך מרמה. (ה) אם כך [הוא עשה את כל זה] מגיע לו הרכה מאת ה׳ וגם מגיע לו זכות אצל אלוהי ישועתו. (ו) והדור הזה [שהם] מבית יעקוב. מה שמבקשים וחפצים תמיד [הוא] את אור פניך. (ז) [עכשיו הוא פונה אל שערי בית המקדש]. שערים! תרימו את ראשיכם. ופתחי הבית! תתנשאו כדי שיכנס אורו של מלך הכבוד אל קדשו. (ח) שהרי אין מלך הכבוד אלא ה׳ העזוז והגבור. וכמו כן ה׳ גבור מלחמה. (ט) השערים! אחר כך תרימו ראשיכם. ופתחי עולם! תתנשאו כדי שיכנס אור מלך הכבוד אל קדשו [אחרי שנכנס הארון למקומו תכינו עצמכם פתחי עולם לקבל אורו לכל מקום]. (י) לפי שאין מלך הכבוד אלא ה׳ אלוהי הצבאות. לפי שהוא תמיד מלך הכבוד.

Rashi Tehillim 24רש״י תהלים כ״ד

(1) The land...are the Lord's The land of Israel. the world The other lands. (2) founded it upon seas Seven seas surrounded Eretz Yisroel and four rivers: the Jordan, Yarmuk, Karmion, and Pigah. (3-4) Who will ascend upon the Lord's mount Although all the inhabitants of the world are His, not everyone deserves to come near to Him, except these: he who has clean hands, etc. (4) who has not taken My name in vain Who has not sworn with My name and My soul in vain. We find an expression of an oath used with the soul (נפש), as it is stated (in Amos 6:8): "The Lord God swore by Himself (בנפשו)." (6) This [generation,] whose deeds are such – this is the generation of those who seek him. (7) [You] gates, lift your heads In the days of Solomon his son, when he comes to bring the Ark into the Holy of Holies and the gates cling to each other, he [Solomon] recited twenty-four praises, but he was not answered until he said (II Chron. 6:42): "Do not turn back the face of Your anointed; remember the kind deeds of David, Your servant." (9) everlasting portals Portals whose sanctity is everlasting.

(א) לי״י הארץ – ארץ ישראל. תבל – שאר ארצות. (ב) על ימים יסדה – שבעת ימים מקיפין ארץ ישראל, וארבע נהרות: ירדן, וירמוך, קרמיון, ופוגה. (ג-ד) מי יעלה בהר י״י – אף על פי שכל ישבי תבל שלו, אין הכל כדיי ליקרב אליו אלא אלה: נקי כפים וגו׳. (ד) לא נשא לשוא נפשו – לא נשבע בשמו ובנפשו לשוא. מצינו לשון שבועה נופל על נפש, שנאמר: נשבע י״י צבאות בנפשו (ירמיהו נ״א:י״ד). (ו) זה – שכך מעשיו, הוא דור דורשיו. (ז) שאו שערים ראשיכם – בימי שלמה בנו, כשיבא להכניס ארון לבית קדש הקדשים ודבקו שערים זה בזה, אמר עשרים וארבע רננות ולא נענה, עד שאמר: אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך (דברי הימים ב ו׳:מ״ב). (ט) [פתחי עולם – פתחים שקדושתן עולמית.]

Ibn Ezra Tehillim Second Commentary 24אבן עזרא תהלים פירוש שני כ״ד

(א-ב) לדוד – לי״י הארץ ומלואה – כי הוא על ימים – בעבור שיש מקומות בארץ יקבלו כח עליון, כדרך: וזה שער השמים, על כן החל לאמר: לי״י הארץ בעבור בהר י״י. וטעם לי״י הארץ – כי בדרך התולדת נבראה להיותה תחת המים ובחפץ השם יבש קצתה והיא המחצה אשר היא מגולה, על כן כי הוא על. ויאמר ר׳ משה: כי פירוש על – כמו: עם, כמו: ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב) והטעם שלא יהיה על מתכונת ישרה שיחיה אדם עליה כי אם שיהיו סביבה ימים ונהרות. ובן בלעם אמר: כי הטעם שאינה רחוקה מנהר או ים. (ג) מי – הר י״י – זה הר המורייה וזה המזמור חברו דוד אחר דבר גורן ארונה היבוסי. ומי יקום – הטעם לדור בו. (ד) נקי – בעבור היות כל המעשים בידים הזכיר נקי כפים שלא עשה רע והוא בר לבב שהוא העיקר ונפשו עצם כבוד השם, כמו: נשבע י״י בנפשו. וכתוב נפשי – דרך כינוי בעבור כבוד השם, על דרך: והייתי אני ובני שלמה חטאים (מלכים א א׳:כ״א) כאשר פירשתיו. והנה הזכיר המעשה והלב והלשון. (ה) ישא – אמר ישא ברכה כנגד לא נשא לשוא נפשי (תהלים כ״ד:ד׳). (ו) זה – רמז לדור שנבנה הבית בימיהם במות דוד ואחר כך שב לנכח השם כי זה הדור הם מבקשי פניך. סלה – באמת. יעקב סלה – פירוש הם זרע יעקב ואין צריך לפירוש אחר שאמר תחסר מלת אלהי יעקב. (ז) שאו – אמרו קדמונינו ז״ל כי זה רמז להכנס ארון אל בית קדשי הקדשים, על כן כתוב למעלה: במקום קדשו (תהלים כ״ד:ג׳) וזה שאומר לשערים דרך משל. והטעם היות המקום ששם הארון נכון מכל הר גבוה ונשא בעבור הכבוד ששוכן שם. וטעם שערים ופתחי עולם – שהם רבים. ופתחי עולם – שהם עומדים לנצח בעבור כבוד הכבוד. וטעם מלך הכבוד – שבעבורו היה כבוד הבית גדול. (ח) מי – אם ישאל השואל מי זה מלך הכבוד. התשובה י״י עזוז וגבור – שֶיראה גבורתו במעשיו וילחם בעבור קדושיו. והנה הטעם כי בשכון הכבוד בין ישראל ישבו לבטח כי לא יפחד מן האויב. (ט) שאו – פעם שנית רמז לשוב הכבוד בבוא הגואל כי לא היה הכבוד בבית שני. וראשיכם – הראשון בעבור אחר כאילו אמר ושאו פתחי עולם ראשיכם. (י) מי – תוספת הוא בעבור שיעמוד בית שלישי ולא הזכיר גבור מלחמה בעבור וכתתו חרבותם לאיתים (ישעיהו ב׳:ד׳) והארץ תשקט מכל מלחמה. וטעם י״י צבאות – שיהיו אנשי הדור כמו מלאכי השם. וטעם י״י צבאות – כי נקרא השם ככה בעבור צבא השמים כאשר פירשתי לא בעבור צבא ישראל כאשר אמר הגאון.

Radak Tehillim 24רד״ק תהלים כ״ד

(1) A Psalm of David – David composed this Psalm that they might recite it as they brought the ark to the Most Holy House. And this was after he had offered a burnt–offering on Mount Moriah, and the place had been revealed to him, and he knew that there would be (built) the House of the Lord, as it is written in the Books of Chronicles (I. xxii. i). And he says: The earth is the Lord's and the fulness thereof; The world and they that dwell therein – And although the earth is the Lord's, this mountain is called the mountain of the Lord and His Holy Place (specifically), because it is His Holy Place in truth, for it is a habitation (in the earth) corresponding to the Throne of Glory (in heaven). And the expression הארץ (the. earth) includes the whole of the earth, as (Gen. i. i) "the heavens and the earth"; and the expression תבל (world) is equivalent to the inhabited parts; therefore, in connexion with earth, he uses the phrase its fulness, and with world (he uses) and those that dwell therein. (2) For He hath founded it upon (the) seas, And established it upon (the) floods – The earth He has established upon seas and floods for the sake of the creatures upon it; but this mountain He has not founded for all creatures, not even for all the sons of men, but for the clean of hand and pure of heart; and it is the seed of Jacob who seek the Lord, and were bidden to be clean of hand and pure of heart. And so they were often, as in the days of Joshua and in the days of the elders who outlived him, even as it says (Josh. xxiv. 31), "and Israel served the Lord all the days of Joshua"; and so, in the days of the judges all the days of the judges; and in the days of Samuel it says (1 Sam. vii. 2), "All the house of Israel was drawn together after the Lord"; and in the days of David and Solomon; and so in the days of the rest of the kings who were good. And there has not been one such as this among other people to serve the Name unitedly. Therefore he says that none shall ascend this holy hill of the Lord except the seekers after the Lord, and they are the house of Jacob. And in the Haggadic interpretation (Shoher Tob, with some verbal change): "the earth is the Lord's and its fulness – this is the land of Israel: for He hath founded it upon (the) seas and established it upon the floods (rivers), because it rests upon seven seas and four rivers, and these are the seven seas: the Great Sea, the Sea of Sibhkay, the Sea of Tiberias, the Salt Sea, the Sea of Chulta, the Sea of Chulitha, the Sea of Sheryithi, and the Sea of Hispamia; and these are the four rivers: the Jordan, the Yarmukh, the Keramyon, and the Pigah." And the interpretation of upon (the) seas and upon (the) floods is "next to" seas and rivers, as (in the text) (Num. ii. 20), "and next to him (i.e. Ephraim), the tribe of Manasseh." And (it is said) that there is no habitable spot in the world (more than) eighteen days' (journey) distant from the sea, and this is for the provision of moisture for the creatures; and likewise the rivers are for the use (provision) of the creatures; and this is according to what is said (Is. xlv. 18), "He formed it to be inhabited" because He established it so that created beings might live in it. And the reason (for so doing) was because it had not been created so from the beginning, but rather (at first) to be entirely under water; for the waters encompassed it on every side as the air encompassed the waters on every side, and the fire encompasses the air on every side. And behold the earth was under the waters, in accordance with the nature He imposes on them; and He did not make it so at first, in order to demonstrate that all is in His hand and that He varies (their) natures at His pleasure. And God commanded that its first division should be uncovered, so that the creatures might live in it; and (so) He says (Gen. i. 9) "Let the waters under the heaven be gathered unto one place and let the dry land appear." (3) Who shall ascend into the hill of the Lord ? And who shall stand in His holy place ? – Because it is not fitting that every man should ascend it, seeing that it is a place of holiness and repentance. (4) The clean of hand and pure of heart, who hath not lifted up his soul unto vanity, And hath not sworn deceitfully – Notice that he indicates in this verse three dispositions in man, action, thought, and speech; and in the three of them the man will be perfect who shall be clean in his actions, pure in his heart, and trustworthy in his speech. (The marginal reading) is נפשׁי (written) with yodh (= my soul), and is the utterance of God, as (in the verses) (Exod. xx. 7; Deut. v. 11), "Thou shalt not take the name of the Lord thy God in vain"; and נפשׁו (His soul, essence, being) is (equivalent to) His Name. And so it says (in the verse) (Amos. vi. 8), "The Lord God hath sworn by Himself (בנפשׁו)." And the word as written, נפשׁו, i.e. with waw, means his soul, viz. the swearer's; a man shall not lift up unto vanity nor swear deceitfully, but in truth and righteousness. And such swearing is a mitzvah to the fearers of the Name, as is said (in the text) (Deut. vi. 13), "And shalt swear by His Name"; and another verse says (ibid. x. 20), "The Lord thy God shalt thou fear, Him shalt thou serve, and to Him shalt thou cleave, and by His Name shalt thou swear." When these attributes (i.e. service, fear, adhesion) are thine, then by His Name shalt thou swear. And so it says (Jer. iv. 2), "And thou shalt swear 'As the Lord liveth,' in truth, in judgment, and in righteousness." (5) Such an one shall receive a blessing from the Lord, And righteousness from the God of his salvation – Shall receive (ישׂא), i.e. shall take (יקח), as (Ruth i. 4), "And they took (וישׂאו) them wives." A blessing on the analogy of (2 Kings v. 15), "Take now a blessing (present) from thy servant." Or (the) interpretation may be, One shall take to him (a blessing), as (Gen. xliii. 34), "Messes from before him were taken to them" They who go up into the House of the Lord shall receive a blessing from the Lord, because He will give them His blessing and righteousness, and save them from all trouble, and this is from the God of his salvation. (6) This is the generation of them that seek Him – Who shall ascend into the hill of the Lord and in His Holy Place, because he is clean of hand and pure of heart? This is the generation of the seekers of the Lord, and they are Israel. And this happened in the days of Solomon, who built the House. And the Kethib דרשו (him that seeks Him) corresponds to דּוֹר (generation), which is a collective term, singular; and the Keri דֹּרְשָׁיו (them that seek Him) corresponds to the individuals, who are many. That seek Thy face, (even) Jacob – The singer speaks as to God. These are they who seek Thy face in the Holy House, Jacob, and they are Israel; for all the seed of Jacob are called by the name Jacob, as (Jer. xxx. 10) "And thou fear not, O my servant Jacob" with other instances besides; And there is no need to supply seed of as the interpreters have done. And the word Selah I have interpreted in the third Psalm, and there is no need to interpret it in every place where it occurs. (7) Lift up your heads, O ye gates ! – In the Haggadic interpretation (Shoher Tob; Bavli Shabbath 30 a; Moed Katon 9 a; Sanhedrin 107b, and in other places): "it is clear that the gates were fastened together when Solomon sought to bring in the ark into the house of the Holy of Holies." According to the literal interpretation he seems to speak metaphorically, as (in Ps. xcvi. II, 12), "Let the sea roar and the fulness thereof; let the field exult and all that is in it." And so he says, Lift tip your heads, O ye gates ! And be ye lift up, ye everlasting doors; that the King of Glory may come in – For great glory shall ye receive on the day when the King of Glory comes into you. And because the Glory rested on the ark, between the two cherubim, he calls it by the name of the Lord, the King of Glory. And so (2 Sam. vi. 2), "Whereupon is called the Name, even the name of the Lord of Hosts that sitteth upon the cherubim." And so it (the ark) is called (in Josh. iii. 11) " The Lord of all the earth"; and so it is said of it (Num. x. 35) "Rise up, O Lord" (and ibid. 36) "Return, O Lord" And so he says of it (in Ps. xlvii. 6) "God is gone up with a shout" And he says everlasting doors because hitherto the ark travelled from place to place. It came from the desert to Gilgal, and from Gilgal to Shiloh, and from Shiloh to the land of the Philistines, and from the land of the Philistines to Bethshemesh, and from Bethshemesh to Kirjath Je'arim, and from Kirjath Je'arim to the house of Obed Edom, and from the house of Obed to the City of David. And now they brought it into a place where it might remain for ever, and therefore he says everlasting doors. And so he says (in the verse) (i Kings viii. 13), "A place for thee to dwell in for ever" And Sha'ar (gate) is the name for the threshold with the doorpost as it is; and pethach (door, lit. opening) is the name for that which is left from the gate, from the doors and outwards. And so it is called pethach, because it is open continually. (8) Who is the King of Glory ? – as if the gates were asking, Who is the King of Glory ? And the reply: The Lord strong and mighty, The Lord mighty in battle – And he uses these adjectives because the ark used to go out with them in battle, and they were victorious over their enemies by its aid. (9) Lift up your head, O ye gates – The repetition is according to the idiom of the language; he repeats the thought with a change of terms. And the learned Rabbi Abraham ben Ezra wrote that this second verse hints ot the return of the Glory at the coming of the Redeemer. And he expounds Yea, lift up, ye everlasting doors – (supplying) your heads, for your heads, which he has mentioned, is to be understood again (lit. stands in the place of two), according to the idiom of the language, that the King of Glory may come in. (10) Who is the King of Glory? – And in this verse he does not mention mighty in battle, and the reason is, according to our interpretation, because after the ark had once rested in the House of Eternity, it should not go out again to battle; therefore the reply is according to the change of meaning. The Lord of Hosts, He is the King of Glory. Selah – because He appeared in His glory in the House of Eternity. And so Solomon says (in the verse) (1 Kings viii. 12; 2 Chron. vi. 1): "The Lord hath said that He would dwell in the thick darkness? And he says Lord of Hosts, because all the hosts of Israel were coming into this House and offered sacrifice only in it. And according to the interpretation of the learned Rabbi Abraham ben Ezra, (the Psalmist) mentions mighty in battle in the first instance because, while the Glory dwelt among Israel, they should dwell in peace and have no war and not fear an enemy, because the Glory would fight for His holy ones. And he does not mention mighty in battle in the second instance because of (the passage) (Isaiah ii. 4; Mic. iv. 3) "and they shall beat their swords into ploughshares," and the land shall rest from all war. And the reason for Lord of Hosts is because the men of the generation shall be as the angels of the Name (i.e. God), for the Lord is called so because of the host of heaven.

(א) לדוד מזמור – זה המזמור חברו דוד שיאמרו אותו כשיכניסו הארון לבית קדש הקדשים. והיה זה אחר שהעלה עולה בהר המריה ונגלה אליו המקום וידע כי שם יהיה בית י״י כמו שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א כ״ב:א׳). ואמר: לי״י הארץ ומלואה תבל וישבי בה – ואף על פי שכל הארץ היא לי״י זה ההר נקרא הר י״י ומקום קדשו, כי הוא מקום קדשו באמת כי הוא מכון כנגד כסא הכבוד. והארץ היא כוללת כל הארץ כמו: את השמים ואת הארץ (בראשית א׳:א׳). ותבל – הוא מקומות הישוב. לפיכך אמר עם הארץ: ומלואה ועם תבל: וישבי בה. (ב) כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה – וכונן הארץ על ימים ונהרות לצורך הברואים עליה, אבל זה ההר לא כונן אותו לכל הברואים, ואף לא לכל בני אדם אלא לנקי כפים ובר לבב והוא זרע יעקב שהם מבקשי י״י ונצטוו שיהיו נקיי כפים וברי לבב. וכן היו פעמים רבות כמו בימי יהושע ובימי הזקנים אשר האריכו ימים אחריו וכמו שאמר: ויעבד ישראל את י״י כל ימי יהושע (יהושע כ״ד:ל״א). וכן בימי השופטים כל ימי השופטים ובימי שמואל אמר: וינהו כל בית ישראל אחרי י״י (שמואל א ז׳:ב׳). ובימי דוד ושלמה וכן בימי שאר המלכים שהיו טובים. ולא היה כזה באמה אחרת לעבוד את השם יחד, לפיכך אמר כי לא יעלה להר י״י הקדש הזה כי אם דרשי י״י והם בית יעקב. ובדרש (שוחר טוב בקצת שנוי לשון): לי״י הארץ ומלואה זו ארץ ישראל. כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה שיושבת על שבעה ימים ועל ארבעה נהרות ואלו הן שבעה ימים: ימא רבא, ימה דסבכי, ימא דטבריא, ימא דמלחא, ימא דחולתא, ימא דחולייתא, ימא דשרייתי, ימא דאספמיא. ואלו הן ארבעה נהרות: ירדן וירמוך קרמיון ופיגא. ופרוש על ימים ועל נהרות – סמוך לימים ונהרות כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳). ואמרו כי אין ישוב בעולם רחוק מן הים שמונה עשר יום, וזה לתועלת הלחות לברואים. וכן הנהרות לתועלת הברואים. וזהו כמו שאמר: לשבת יצרה (ישעיהו מ״ה:י״ח), שכונן אותה כדי שיחיו היצורים בה. והטעם כי היא מתחלה לא נבראת כך, אלא להיותה כלה תחת המים, כי המים היו סובבים אותה מכל צד, כמו שהאויר סובב המים מכל צד, והאש סובב האויר מכל צד. והנה הארץ תחת המים כפי הטבע שיתן בהם, ולא עשה כן בתחלה כדי להודיע כי הכל בידו והופך הטבעים כרצונו. והאל צוה שתהיה מחיצתה האחת מגלה לשבת היצורים בה ואמר: יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה (בראשית א׳:ט׳). (ג) מי יעלה בהר י״י ומי יקום במקום קדשו – שאין ראוי לכל אדם שיעלה בו לפי שהוא מקום הקדש והתשובה. (ד) נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה – והנה הזכיר שלשת תכונות האדם בפסוק זה. המעשה והמחשבה והדבור, ובשלשתם יהיה האדם שלם שיהיה נקי במעשיו ובר בלבבו ונאמן בדבורו. נפשי – ביו״ד והוא מאמר האל כמו: לא תשא את שם י״י אלהיך לשוא (שמות כ׳:ו׳, דברים ה׳:י׳). ונפשו הוא שמו. וכן אמר: נשבע אדני י״י בנפשו (עמוס ו׳:ח׳). וכתוב נפשו בוא״ו רצונו לומר: אפילו נפשו של הנשבע לא ישא לשוא ולא נשבע למרמה כי אם באמת ובצדקה. ואותה השבועה היא מצוה ליראי השם כמו שנאמר (דברים ו׳:י״ג) ובשמו תשבע. וכתוב אחר אומר: את י״י אלהיך תירא אותו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע (דברים י׳:כ׳): כשיהיו בך אלו המדות אז בשמו תשבע. וכן הוא אומר: ונשבעת חי י״י באמת במשפט ובצדקה (ירמיהו ד׳:ב׳). (ה) ישא ברכה מאת י״י וצדקה מאלהי ישעו: ישא – יקח, כמו: וישאו להם נשים (רות א׳:ד׳). ברכה – על דרך קח נא ברכה מאת עבדך (מלכים ב ה׳:ט״ו). או פרוש: ישא אליו הנושא כמו: וישא משאת מאת פניו אלהם (בראשית מ״ג:ל״ד). אותם שיעלו בבית י״י ישאו ברכה מאת י״י שיתן להם ברכתו וצדקתו ויושיעם מכל צרה וזהו: מאלהי ישעו. (ו) זה דור דרשו מי הוא שיעלה בהר י״י ובמקום קדשו, שהוא נקי כפים ובר לבב? זהו דור דרשי י״י והם ישראל. וזה היה בימי שלמה שבנה הבית. וכתוב דרשו כנגד דור שהוא דרך כלל לשון יחיד. וקרי דרשיו כנגד הפרטים שהם רבים. מבקשי פניך יעקב – כנגד האל מדבר המשורר: הם הם שיבקשו פניך בבית המקדש, יעקב והם ישראל. כי כל זרע יעקב נקראים בשם יעקב, כמו: ואתה אל תירא עבדי יעקב (ירמיהו ל׳:י׳), ואחרים זולתו. ואין צריך להוסיף זרע כמו שפרשו המפרשים. ומלת סלה – פרשתיה במזמור השלישי. ואינני צריך לפרשה בכל מקום. (ז) שאו שערים ראשיכם – הדרש (שוחר טוב. בבלי שבת ל׳., מועד קטן ט׳.. סנהדרין ק״ז: ומקומות אחרים) הוא ידוע, שדבקו השערים זה בזה בשעה שבקש שלמה להכניס הארון בבית קדש הקדשים. ולפי דרך הפשט נראה לומר דרך משל כמו: ירעם הים ומלאו יעלז שדי וכל אשר בו (תהלים צ״ו:י״א-י״ב). וכן אמר: שאו שערים ראשיכם. והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד – כי כבוד גדול תקבלו היום שיבוא בכם מלך הכבוד. ולפי ששכן הכבוד על הארון בין שני הכרובים קראו בשם י״י מלך הכבוד. וכן: אשר נקרא שם שם י״י צבאות ישב הכרבים עליו (שמואל ב ו׳:ב׳). וכן נקרא (יהושע ג׳:י״א) אדון כל הארץ. וכן נאמר עליו: קומה י״י, שובה י״י (במדבר י׳:ל״ה-ל״ו), וכן אמר עליו: עלה אלהים בתרועה (תהלים מ״ז:ו׳). ואמר: פתחי עולם שעד עתה נסע הארון ממקום למקום. בא מן המדבר לגלגל, ומן הגלגל לשילה, ומן שילה לארץ פלשתים, ומארץ פלשתים לבית שמש, ומבית שמש לקרית יערים, ומקרית יערים לבית עובד אדום, ומבית עובד לעיר דוד. ועתה הכניסוהו במקום שיהיה שם לעולם, לפיכך אמר פתחי עולם. וכן אמר: מכון לשבתך עולמים (מלכים א ח׳:י״ג). ושער יקרא האסקופה עם המזוזה כמו שהיא. ופתח יקרא מה שנשאר מן השער מן הדלתות ולחוץ. ולכך נקרא פתח, שהוא נפתח תמיד. (ח) מי זה מלך הכבוד – וכאלו שואלים השערים: מי הוא זה מלך הכבוד? והתשובה: י״י עזוז וגבור י״י גבור מלחמה – ואמר אלה התארים לפי שהארון היה יוצא עמהם במלחמה והיו מנצחים בו איביהם. (ט) שאו שערים ראשיכם – הכפל כמנהג הלשון: כפל ענין במלות שונות. והחכם רבי אברהם בן עזרא כתב: כי זה הפסוק השני רמז לשוב הכבוד בבוא הגואל. ופרש: ושאו פתחי עולם ראשיכם, כי ראשיכם שזכר עומד במקום שנים, כמנהג הלשון. ויבוא מלך הכבוד. (י) מי הוא זה מלך הכבוד – ובזה הפסוק לא הזכיר גבור מלחמה. והטעם לפרושנו כי אחר ששכן הארון בבית עולמים לא יצא עוד למלחמה, לפיכך היתה התשובה כשנות הענין. י״י צבאות הוא מלך הכבוד סלה – שנראה בכבודו בבית עולמים. וכן אמר שלמה: י״י אמר לשכן [לשכון] בערפל (מלכים א ח׳:י״ב, [דברי הימים ב ו׳:א׳]). ואמר י״י צבאות לפי שכל צבאות ישראל היו באים בזה הבית ולא יקריבו אלא בו. ולפרוש החכם רבי אברהם בן עזרא הזכיר גבור מלחמה בראשונה כי בשכון הכבוד בין ישראל ישכנו לבטח ואין להם מלחמה ולא יפחדו מאויב כי הכבוד ילחם בעבור קדושיו, ולא הזכיר בשנית גבור מלחמה בעבור וכתתו חרבותם [חרבתיהם] לאתים (ישעיהו ב׳:ד׳, [מיכה ד׳:ג׳]), והארץ תשקוט מכל מלחמה. וטעם י״י צבאות – שיהיו אנשי הדור כמו מלאכי השם, כי נקרא י״י ככה בעבור צבא השמים.

Sforno Tehillim 24ספורנו תהלים כ״ד

(הקדמה) בזה המזמור התפלל על ישראל שיזכו כולם לימות המשיח ולחיי העולם הבא. אמר: (א) הנה לה׳ הארץ ומלואה. ׳לה׳⁠ ⁠׳ כל ׳הארץ׳: תבל. שהוא החלק המיושב, וחפץ הוא בקיום הכל: (ב) כי הוא על ימים יסדה. והעֵד שהוא חפץ בקיום כולה, כי אמנם ׳יסד אותה על ימים׳, שהקווה המים לצידי הארץ, ׳ותראה היבשה׳ (בראשית א ט): ועל נהרות [יכוננה]. וסידר בה ׳נהרות׳ לצורך יצוריו אשר בה: (ג) אמנם מי יעלה בהר ה׳ - בהר הקודש בירושלים העתידה, שאין הכל זוכים לעלות לה: [ומי יקום] במקום קדשו. במקדש העתיד: (ד) נקי כפים. במעשה: ובר לבב. בדיעות: אשר לא נשא לשוא נפשי. אותו ׳צלם אלקים׳ שקיבלתי גם אני, לא קיבל אותה ׳לשוא׳, שהשלים אותה בתורה ובמצוות: ולא נשבע למרמה. גם שיהיה הדבר אמת, לא ישבע באופן שיחשבו השומעים שישבע על הפכו: (ה) ישא ברכה מאת ה׳. יהי רצון שאף על פי שלא יהיו כל אלה בדור שיגלה בו המשיח, ׳ישא ברכה׳ - שהיא תוספת טובה [מאת ה׳], וצדקה - שהיא לפנים משורת הדין [מאלהי ישעו]: (ו) זה דור דורשיו. הדורש את הר ה׳ ומעון קדשו: מבקשי פניך. בתפילה: יעקב. שהוא דור ׳יעקב׳, שיהיה בעקב ובאחרית הימים: (ז) שאו שערים. שערי ירושלים, כאמרו (ישעיה ס יא) ׳ופתחו שעריך תמיד [וגו׳] להביא אליך חיל גוים׳: ושאו פתחי עולם. פתחי בתי מדרשות שעסקם בחיי ׳עולם׳, שאו ראשיכם שיכנסו בהם רבים, ואז יבוא מלך הכבוד - אשר לו לבדו בלבד זה ׳הכבוד׳, שהוא מסבב וממציא כל נמצא, ואינו מסובב כלל: (ח) עזוז. מולך בעליונים ובתחתונים: וגיבור. ׳יפקוד [ה׳] על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה׳ (ישעיה כד כא): גיבור מלחמה. בהכניעו כל אומות העולם: (י) מי הוא זה. שימלוך ׳הוא׳ לבדו: ה׳ צבאות. שימלוך על צבאותיו, שהם צבאות ישראל וצבאות השמים:

Malbim Tehillim Beur HaInyan 24מלבי״ם תהלים ביאור הענין כ״ד

(א) לדוד מזמור – קבלו חז״ל שמזמור זה נתקן לאמרו בעת הכנסת הארון לבית קה״ק, יצייר בו נשגבות, שאחרי ראינו שייחד ה׳ את הארץ הזאת בהשגחתו המופלאת לכוננה וליסדה לארץ נושבת, הסברא נותנת שיש לו אהבה ודבקות בה, וכמ״ש שמיום שברא הקב״ה את עולמו נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים, אולם חטא הדורות הקדמונים גרמו להפסיק הדבוק הזה עד שבאו האבות שהם התחילו לעלות בהר ה׳ ולהמשיך ההשגחה והשכינה אל הארץ, עד שאח״כ נצטרפו בניהם והגיעו למדרגה שימצא דור שלם שכולם ראוים אל הענין האלהי עד שהתיחדה השכינה לשכון כבוד בתוכו בין כנפי הכרובים, וכבר אמרו חז״ל במדרשם, משל למלך שגזר שלא ירדו בני רומי לסוריא ולא יעלו בני סוריא לרומי לימים בקש המלך לישא אשה מסוריא עמד ובטל את הגזרה, כך תחלה כתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם וכשבא ליתן תורה לעמו ישראל אמר מכאן ואילך יעלו תחתונים אל העליונים וירדו העליונים אל התחתונים ואני ארד תחלה שנאמר וירד ה׳ על הר סיני ואל משה אמר עלה אל ה׳, ר״ל שהגם שהיה מכוונת האלהי שיהיה חבור לעליונים עם התחתונים לא התקיים זה ע״י חטאי הדורות, וכאלו היה גזרה עי״כ שהשמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם, עד שבאו השלמים האבות עד משה איש האלהים שהתחילו לעלות בהר ה׳ וירד ה׳ על הר סיני, וע״י התורה נמצאו דור דורשיו דור שלם ראוים אל הענין הגדול הזה ויעלו אל ה׳ משה ואהרן וזקני ישראל, ואח״ז נזדככו כל העם אל מעלות השלימות מאז ירד ה׳ לשכון כבוד בתוכם במשכן ואח״כ במקדש, וז״ש לה׳ הארץ ומלואה הוא כלל כדור הארץ, וגם תבל ויושבי בה הוא החלק המיושב, ומפרש נגד מ״ש לה׳ הארץ ומלואה (ב) כי הוא על ימים יסדה – שתחלה היתה הארץ כולה מכוסה במים וצוה ה׳ שיקוו המים אל הימים ועי״כ נתיסדה היבשה, ונגד מ״ש תבל ויושבי בה כי על נהרות יכוננה – שגמר בנין הארץ שתהיה ראויה לישוב בני אדם היה ע״י הנהרות שעי״כ ימצאו מים ויכוננו עיר מושב. (ג) מי – ר״ל והנה מן ההשגחה הפרטיית הזה שהשגיח על הארץ יחויב כי לה׳ הארץ ושימצא שכינתו שם ושיהיה לו דיבוק עם התחתונים רק היה צריך שימצאו שלמים אשר יעלו בהר ה׳ ויבטלו את הגזרה שלא יעלו בני סוריא לרומי, אבל מי יעלה בהר ה׳ – וגם אם ימצא מי שיעלה שם לפי שעה מי יקום במקום קדשו – שיעמוד שם בדבקותו ויתהלך לפני האלהים בקדש, הלא לזה צריך שיהיה (ד) נקי כפים במעשים, ובר לבב במחשבותיו ודעותיו, אשר לא נשא לשוא נפשי – כי באמת נתן ה׳ אל האדם הכנות אל השלימות והאושר, א. מצד הנפש האלהית הנמצא בנו שקראה בשם נפשי – כי היא נפש ה׳ וחלק מעצמותו יתברך, והיא תוליכהו אל הר ה׳ אם לא ישא אותה לשוא ודברי רוח והבל להשביתה משלימותה, ב. שהכחות אשר נטע ה׳ באדם רובם נוטים לטוב, כמו כח החכמה והבינה כח המוסרי אשר באדם אשר יעוררהו ויאסרהו במוסר אל הטוב, ועל כוונה זאת אמרו חז״ל במליצתם כשנוצר האדם נר דולק על ראשו, וכשיוצא לאויר העולם משביעים אותו היה צדיק ואל תהיה רשע, הנר היא הנשמה האלהית נר אלהים נשמת אדם, והשבועה הם הכחות המוסריות והתבוניות והמדות הטובות השתולים בנפש שהם יאסרוהו לעשות טוב, כמו שאוסרים את האדם ע״י נדר ושבועה, ועז״א אם לא נשבע למרמה – ר״ל שלא יעבר על השבועה והרגשת המוסר והטוב הנמצא בנפשו הכופה אותו אל עשות הטוב והיושר. (ה) ישא – ואז כשיעלה בהר ה׳ ישא ברכה מאת ה׳ שהוא הסיוע שיסייעו ה׳ וישפיע בו כח להוסיף שלימות שזה גדר הברכה שהיא תוספת על הטוב הנמצא, וגם ישא צדקה מאלהי ישעו שהוא מה שיאציל עליו רוח קדוש ממרום מצד הצדקה העליונה שלא תביט כלל על ההכנה ומעשה האדם כמ״ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. (ו) זה דור דורשיו – עפ״ז אומר שהגם שידמה שהוא דבר רחוק שימצא איש אשר יעלה בהר ה׳, וימים רבים עברו ואין עולה ומוריד ומשתף עליונים ותחתונים, בכ״ז הלא נמצא עתה דור שלם שהגיעו אל המעלה הזאת וכולם עלו בהר ה׳ עד שהדור ההוא שהם כולם דורשי ה׳ ומבקשי פניך הם יעקב – ר״ל הדור ההוא הם כולם במדרגת יעקב, שהוא אשר ראה את הסולם הזה שבו עולים אל האלהים, ובו ירדו מלאכי אל למטה, וישתתפו עליונים ותחתונים, ואז היה ה׳ נצב עליו ולא היו רק יחידים שהיו מרכבה לשכינה, ועתה נמצא דור דורשיו שכולם הם יעקב, וכולם עלו בסולם אל האלהים. (ז) שאו – אחרי שספר כי בטלה הגזרה, וכי נמצא עתה דור קדוש עולים בסולם למעלה למעון הקדש, יחויב מזה שירדו ג״כ תחתונים למטה ושיבא מלך הכבוד לשכון כבוד בהיכלו תחת כנפי הכרובים, עפ״ז יאמר, אתם שערי המקדש שאו ראשיכם – וגם ינשאו פתחי עולם – הפתחים שדרך שם נכנסים מעולם אל עולם, היינו מעולם העליון אל עולם התחתון, ויבא מלך הכבוד – ר״ל שה׳ הוא מלך על הכבוד, שכל הכבוד הנמצא בבריאה הוא מלך עליה, כי הכל מאתו ומלכותו מושלת בכל כבוד והנה ידבר בזה בשתי בחינות, בחינה אחת היא מה שינשאו פתחי עולם – שהנפעל מורה שינשאו מצד ההכרח, והוא מצד שה׳ הוא המושל להרוס כל סדרי הטבע לגמול ולענוש שמצד זה ייראו כולם מפניו יראת הפחד וינשאו מצד יראתו, וע״ז שואל, (ח) מי זה מלך הכבוד – אשר ינשא מצד יראתו ופחדו? משיב מפני שה׳ הוא עזוז וגבור – והוא גבור מלחמה – הגבור הוא מצד כחו בעצמו, והגבור מלחמה הוא היודע טכסיסי מלחמה, ר״ל שהוא גבור מצד עצמו ברצותו להרוס כל חקי הטבע ולהכניע כולם בכחו הנסיי והפלאיי, וגם הוא גבור מלחמה לסדר כל צבאות הטבע כפי רצונו וחכמתו ללחום בצבאותיו ולנצח ולמשול ממשל רב, (כמ״ש עמ״ש ה׳ כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה), ומצד זה ינשאו פתחי עולם מפניו בהכרח מפני פחדו ומוראו. (ט) שאו – עתה יאמר שראוי שישאו השערים ראשם מעצמם ושאו פתחי עולם בלא מכריח ולא מפני פחד העונש רק מצד יראת הרוממות מצד שהוא בורא כל, שמצד זה יחוייב אליו ההכנעה הטבעיית, וע״ז שואל. (י) מי הוא זה מלך הכבוד שישאו מעצמם מלפניו מצד יראת רוממתו? ומשיב ה׳ צבאות – ע״י שכל צבאות הבריאה הם שלו, עי״כ הוא מלך הכבוד – אינו דומה כמלך שהכבוד אינו שלו רק ע״י המכבדים אותו, אבל אחר שכל הצבאות הם שלו א״כ כבודו עצמי לו, והוא עצמו הוא מלך הכבוד.

Hoil Moshe Tehillim 24הואיל משה תהלים כ״ד

(א) לדוד מזמור וגו׳ – מזמור זה מצא לו מקום פה מפני פסוק ג׳ מי יעלה בהר ה׳ החובר יפה עם סיום מזמור הקודם ושבתי בבית ה׳ לארך ימים וחֻבָּר בהעלות דוד את הארון מבית עבד אדום לביתו (דברי הימים ב׳ ט״ו). (ב) כי הוא וגו׳ – ע״ד אשר שמתי חול גבול לים (ירמיה ה׳:כ״ב) ועל להוראת אצל, עשה יסודות לארץ כדי שלא תמוט בהתגעש גלי הים עליה; והוא שעשאה וכוננה הוא אדוניה ולו הרשות לקיים בכולה וכ״ש בביתו מי שירצה. (ג) מי יעלה וגו׳ – גם מזמור זה (כמו מזמור ט״ו) מורה קדושת תורתנו שלא התקינה מחסה לפושעים בבית המקדש כמו שתקנו דתי שאר העמים ורק נקי כפים יקום בבית ה׳. בהר ה׳ – במקום ציון ששם בית דוד ומקום משכן הארון. (ד) נקי כפים ובר לבב – יש פורש מעבירה ועון מחמת פחד עונש אלהי או מדיניי והוא עם כל נקיון כפיו בלבו חורש מחשבות און ולולא יירא כי רעה תבואנו יוציאן מן הכח אל הפעל, וזה איננו כדאי לקום במקום קדש, רק מי שהוא בר לבב מתרחק מן הרע ועושה הטוב מאהבה. נפשי – נפשו כתיב ונכון יותר, נפשו של ה׳ הנזכר למעלה כלומר לא נשא שם ה׳ על שפתיו לקיים דבר שוא ושקר לפני שופטי ארץ; וקרא לשם ה׳ נפשו, כי הנפש בבעלי חיים היא קיומם, ושמות ה׳ וכנוייו הם המזכירים הויתו וכחו, ולפי המקרא נראה שחשבו כל פסוק זה וגם הבא אחריו כתשובה מאת האל על שאלת מי יעלה וגו׳? שהאל בעצמו משיבם ממכון שבתו נקי כפים וגו׳ ע״ד מי האיש החכם ויבן את זאת וגו׳ ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי (ירמיה ט׳:י״א־י״ב). ולא נשבע למרמה – אשר לא נשא לשוא נפשי בב״ד מושבע מפי אחרים ולא נשבע למרמה מפי עצמו שלא בפני ב״ד לרמות בני אדם; ויש לפרש ג״כ מליצת לא נשא לשוא נפשו (לפי המסורת) ע״ד ואליו הוא נושא את נפשו (פרשת תצא), לא בטח בשוא. (ה) וצדקה וגו׳ – יקבל ברכה מאת ה׳ כצדקה כלומר כגמול לישעו ר״ל לפניתו אל ה׳ ולא אל הבלי שוא. (ו) זה דור דורשיו – אם כל בני הדור כן יעשו ראוים הם ליקרא בשם דורשי ה׳ ומבקשי פניו זרע ראוי ליעקב בחיר האבות מחמת דומיתו לה׳. סלה – עמ״ש למעלה ג׳:ג׳ וכאן הוא כנוי לאל ודרך קריאה. (ז) שאו שערים ראשיכם – שיוכל לעבור תחתיכם מלך רם ונשא. והנשאו – בשאר חלקיכם במזוזות ובאמות הספים. (ח) מי הוא זה מלך הכבוד – גם שאלה זו יש ליחסה לאל, ודוד משיב, ה׳ עזוז וגבור, שלא יאמרו שקרא עצמו בשם מלך הכבוד (תלמוד בבלי מסכת שבת ל׳). עזוז – עז ביותר, העז לא יחת רק ישים נפשו בכפו גם ללא דבר רק הגבור לא ישליך נפשו מנגד כ״א לדבר ראוי והגון, ושני התוארים כאן לשון מושאל. (ט) ושאו – ראשיכם, וכפל הענין לחוזק המליצה. (י) צבאות – כבר העיר שד״ל שאין הוראתו צבאות אנשי המלחמה לפי ששם הוי״ה ב״ה הוא שם פרטי ולא מקבל סמיכות וכן מצאנו ה׳ אלהים צבאות (למטה סימן פ׳) בלי סמוך, וצבאות עצמו כנוי לה׳ (משנה שבועות סוף פרק ד׳) ור״ל האל שבו כל הכחות שהגוים מיחסים לצבאי צבאות אלהיהם. סלה – לעולם ולא היה ולא יהיה מלך הכבוד בלתו.