EN/HEע/E

Giving One's Seed to Molekh

Sources

Vayikra 18:1-3, 20-24ויקרא י״ח:א׳-ג׳, כ׳-כ״ד

(א) וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם. (ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ... (כ) וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכׇבְתְּךָ לְזָרַע לְטׇמְאָה בָהּ. (כא) וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי י"י. (כב) וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא. (כג) וּבְכׇל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכׇבְתְּךָ לְטׇמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא. (כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכׇל אֵלֶּה כִּי בְכׇל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.

Vayikra 20:1-6ויקרא כ׳:א׳-ו׳

(א) וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. (ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי. (ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ. (ה) וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כׇּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם. (ו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ.

Devarim 12:29-31דברים י״ב:כ״ט-ל״א

(כט) כִּי יַכְרִית י"י אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. (ל) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי. (לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַי"י אֱלֹהֶיךָ כִּי כׇל תּוֹעֲבַת י"י אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם.

Devarim 18:10-11דברים י״ח:י׳-י״א

(י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים.

Melakhim I 11:6-8מלכים א׳ י״א:ו׳-ח׳

(ו) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי י"י וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי י"י כְּדָוִד אָבִיו. (ז) אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן. (ח) וְכֵן עָשָׂה לְכׇל נָשָׁיו הַנׇּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן.

Melakhim II 16:2-4מלכים ב׳ ט״ז:ב׳-ד׳

(ב) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו. (ג) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ י"י אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן.

Melakhim II 17:15-17מלכים ב׳ י״ז:ט״ו-י״ז

(טו) וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְוֺתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה י"י אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם. (טז) וַיַּעַזְבוּ אֶת כׇּל מִצְוֺת י"י אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה [שְׁנֵי] (שנים) עֲגָלִים וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבָּעַל. (יז) וַיַּעֲבִירוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי י"י לְהַכְעִיסוֹ.

Melakhim II 17:29-33מלכים ב׳ י״ז:כ״ט-ל״ג

(כט) וַיִּהְיוּ עֹשִׂים גּוֹי גּוֹי אֱלֹהָיו וַיַּנִּיחוּ בְּבֵית הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ הַשֹּׁמְרֹנִים גּוֹי גּוֹי בְּעָרֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם יֹשְׁבִים שָׁם. (ל) וְאַנְשֵׁי בָבֶל עָשׂוּ אֶת סֻכּוֹת בְּנוֹת וְאַנְשֵׁי כוּת עָשׂוּ אֶת נֵרְגַל וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת אֲשִׁימָא. (לא) וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ [אֱלֹהֵי] (אלה) [סְפַרְוָיִם] (ספרים). (לב) וַיִּהְיוּ יְרֵאִים אֶת י"י וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מִקְצוֹתָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת וַיִּהְיוּ עֹשִׂים לָהֶם בְּבֵית הַבָּמוֹת. (לג) אֶת י"י הָיוּ יְרֵאִים וְאֶת אֱלֹהֵיהֶם הָיוּ עֹבְדִים כְּמִשְׁפַּט הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתָם מִשָּׁם.

Melakhim II 21:1-6מלכים ב׳ כ״א:א׳-ו׳

(א) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמׇלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְשֵׁם אִמּוֹ חֶפְצִי בָהּ. (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי י"י כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ י"י מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ג) וַיָּשׇׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר אִבַּד חִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחֹת לַבַּעַל וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרָה כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁתַּחוּ לְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם. (ד) וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית י"י אֲשֶׁר אָמַר י"י בִּירוּשָׁלַ‍ִם אָשִׂים אֶת שְׁמִי. (ה) וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכׇל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית י"י. (ו) וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי י"י לְהַכְעִיס.

Melakhim II 23:4-20מלכים ב׳ כ״ג:ד׳-כ׳

(ד) וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל י"י אֵת כׇּל הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלַ‍ִם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת עֲפָרָם בֵּית אֵל. (ה) וְהִשְׁבִּית אֶת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאֶת הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם. (ו) וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית י"י מִחוּץ לִירוּשָׁלַ‍ִם אֶל נַחַל קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי הָעָם. (ז) וַיִּתֹּץ אֶת בָּתֵּי הַקְּדֵשִׁים אֲשֶׁר בְּבֵית י"י אֲשֶׁר הַנָּשִׁים אֹרְגוֹת שָׁם בָּתִּים לָאֲשֵׁרָה. (ח) וַיָּבֵא אֶת כׇּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים אֲשֶׁר פֶּתַח שַׁעַר יְהוֹשֻׁעַ שַׂר הָעִיר אֲשֶׁר עַל שְׂמֹאול אִישׁ בְּשַׁעַר הָעִיר. (ט) אַךְ לֹא יַעֲלוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֶל מִזְבַּח י"י בִּירוּשָׁלָ‍ִם כִּי אִם אָכְלוּ מַצּוֹת בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. (י) וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי [בֶן] (בני) הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת בְּנוֹ וְאֶת בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ. (יא) וַיַּשְׁבֵּת אֶת הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית י"י אֶל לִשְׁכַּת נְתַן מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ. (יב) וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עַל הַגָּג עֲלִיַּת אָחָז אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה מְנַשֶּׁה בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית י"י נָתַץ הַמֶּלֶךְ וַיָּרׇץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן. (יג) וְאֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר מִימִין לְהַר הַמַּשְׁחִית אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְעַשְׁתֹּרֶת שִׁקֻּץ צִידֹנִים וְלִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם תּוֹעֲבַת בְּנֵי עַמּוֹן טִמֵּא הַמֶּלֶךְ. (יד) וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיִּכְרֹת אֶת הָאֲשֵׁרִים וַיְמַלֵּא אֶת מְקוֹמָם עַצְמוֹת אָדָם. (טו) וְגַם אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל הַבָּמָה אֲשֶׁר עָשָׂה יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל גַּם אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאֶת הַבָּמָה נָתָץ וַיִּשְׂרֹף אֶת הַבָּמָה הֵדַק לְעָפָר וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה. (טז) וַיִּפֶן יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּרְא אֶת הַקְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁם בָּהָר וַיִּשְׁלַח וַיִּקַּח אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַקְּבָרִים וַיִּשְׂרֹף עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיְטַמְּאֵהוּ כִּדְבַר י"י אֲשֶׁר קָרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (יז) וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בֵּית אֵל. (יח) וַיֹּאמֶר הַנִּיחוּ לוֹ אִישׁ אַל יָנַע עַצְמוֹתָיו וַיְמַלְּטוּ עַצְמוֹתָיו אֵת עַצְמוֹת הַנָּבִיא אֲשֶׁר בָּא מִשֹּׁמְרוֹן. (יט) וְגַם אֶת כׇּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס הֵסִיר יֹאשִׁיָּהוּ וַיַּעַשׂ לָהֶם כְּכׇל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל. (כ) וַיִּזְבַּח אֶת כׇּל כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר שָׁם עַל הַמִּזְבְּחוֹת וַיִּשְׂרֹף אֶת עַצְמוֹת אָדָם עֲלֵיהֶם וַיָּשׇׁב יְרוּשָׁלָ‍ִם.

Yeshayahu 8:21ישעיהו ח׳:כ״א

וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה.

Yeshayahu 30:33ישעיהו ל׳:ל״ג

כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה גַּם [הִיא] (הוא) לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת י"י כְּנַחַל גׇּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ.

Yeshayahu 57:5ישעיהו נ״ז:ה׳

הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים תַּחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים בַּנְּחָלִים תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים.

Yirmeyahu 7:30-32ירמיהו ז׳:ל׳-ל״ב

(ל) כִּי עָשׂוּ בְנֵי יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי נְאֻם י"י שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ. (לא) וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי. (לב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם י"י וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם.

Yirmeyahu 19:3-6ירמיהו י״ט:ג׳-ו׳

(ג) וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר י"י מַלְכֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם כֹּה אָמַר י"י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כׇּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אׇזְנָיו. (ד) יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה וּמָלְאוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם. (ה) וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי. (ו) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם י"י וְלֹא יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה.

Yirmeyahu 32:32-35ירמיהו ל״ב:ל״ב-ל״ה

(לב) עַל כׇּל רָעַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם. (לג) וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר. (לד) וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ. (לה) וַיִּבְנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן [הַחֲטִיא] (הַחֲטִי) אֶת יְהוּדָה.

Yirmeyahu 34:18ירמיהו ל״ד:י״ח

וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו.

Yechezkel 16:20-21יחזקאל ט״ז:כ׳-כ״א

(כ) וַתִּקְחִי אֶת בָּנַיִךְ וְאֶת בְּנוֹתַיִךְ אֲשֶׁר יָלַדְתְּ לִי וַתִּזְבָּחִים לָהֶם לֶאֱכוֹל הַמְעַט מִתַּזְנוּתָיִךְ (מתזנותך). (כא) וַתִּשְׁחֲטִי אֶת בָּנָי וַתִּתְּנִים בְּהַעֲבִיר אוֹתָם לָהֶם.

Yechezkel 20:31יחזקאל כ׳:ל״א

וּבִשְׂאֵת מַתְּנֹתֵיכֶם בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ אַתֶּם נִטְמְאִים לְכׇל גִּלּוּלֵיכֶם עַד הַיּוֹם וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם.

Yechezkel 23:36-39יחזקאל כ״ג:ל״ו-ל״ט

(לו) וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי בֶּן אָדָם הֲתִשְׁפּוֹט אֶת אׇהֳלָה וְאֶת אׇהֳלִיבָה וְהַגֵּד לָהֶן אֵת תוֹעֲבוֹתֵיהֶן. (לז) כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן וְאֶת גִּלּוּלֵיהֶן נִאֵפוּ וְגַם אֶת בְּנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלְדוּ לִי הֶעֱבִירוּ לָהֶם לְאׇכְלָה. (לח) עוֹד זֹאת עָשׂוּ לִי טִמְּאוּ אֶת מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. (לט) וּבְשַׁחֲטָם אֶת בְּנֵיהֶם לְגִלּוּלֵיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא לְחַלְּלוֹ וְהִנֵּה כֹה עָשׂוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי.

Amos 5:26עמוס ה׳:כ״ו

וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם.

Zephanyah 1:5צפניה א׳:ה׳

וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים עַל הַגַּגּוֹת לִצְבָא הַשָּׁמָיִם וְאֶת הַמִּשְׁתַּחֲוִים הַנִּשְׁבָּעִים לַי"י וְהַנִּשְׁבָּעִים בְּמַלְכָּם.

Tehillim 106:37-38תהלים ק״ו:ל״ז-ל״ח

(לז) וַיִּזְבְּחוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם לַשֵּׁדִים. (לח) וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ בַּדָּמִים.

Iyyov 21:10איוב כ״א:י׳

שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל.

Ezra 9:1-2עזרא ט׳:א׳-ב׳

(א) וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי. (ב) כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה.

Divrei HaYamim II 28:1-4דברי הימים ב׳ כ״ח:א׳-ד׳

(א) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י כְּדָוִיד אָבִיו. (ב) וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים. (ג) וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ י"י מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן.

Divrei HaYamim II 33:1-9דברי הימים ב׳ ל״ג:א׳-ט׳

(א) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמׇלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם. (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי י"י כְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ י"י מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ג) וַיָּשׇׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר נִתַּץ יְחִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחוֹת לַבְּעָלִים וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרוֹת וַיִּשְׁתַּחוּ לְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם. (ד) וּבָנָה מִזְבְּחוֹת בְּבֵית י"י אֲשֶׁר אָמַר י"י בִּירוּשָׁלַ‍ִם יִהְיֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם. (ה) וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכׇל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת בֵּית י"י. (ו) וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן הִנֹּם וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי י"י לְהַכְעִיסוֹ. (ז) וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֶל דָּוִיד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם. (ח) וְלֹא אֹסִיף לְהָסִיר אֶת רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֵת כׇּל אֲשֶׁר צִוִּיתִים לְכׇל הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים בְּיַד מֹשֶׁה. (ט) וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד י"י מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

Septuagint Leviticus 18:21תרגום השבעים ויקרא י״ח:כ״א

And you shall not give any of your offspring to serve a ruler, and you shall not profane the holy name, I am the Lord.

Jubilees 30:7-16יובלים ל׳:ז׳-ט״ז

(ז) ולא ייעשו כן מיום הזה והלאה לטמא בת ישראל. (ח) כי בשמים הושת עליהם העונש, להכרית כל אנשי שכם לפי חרב, כי נבלה עשו לבת ישראל. (ט) ויתן אותם ה' ביד בני יעקב להכריתם לפי חרב, ולעשות בהם שפטים. (י) ולא יעשה כדבר הזה בישראל לעולם, לענות בתולה ישראלית. (יא) ואיש איש מישראל אשר יתן או אשר נתן את בתו או את אחותו לאיש מזרע הגוים, מות יומת, ובאבנים ירגמוהו כי חטא ונבלה עשה בישראל. (יב) ואת האשה ישרפו באש, כי טימאה את שם בית אביה ונכרתה מישראל. (יג) ולא ימצא כל טומאה וזנונים בישראל בכל דורות הארץ, כי קדוש ישראל לה'. (יד) וכל איש אשר יעשב תועבה, מות יומת וסקול יסקל. (טו) כי כן נחרת ונכתב על לוחות השמים על כל זרע ישראל העושה טומאה, מות יומת וסקול יסקל. (טז) ולחוק הזה אין קץ הימין ואין סוף ואין סליחה, כי אם הכרת יכרת האיש אשר טימא את בתו בכל ישראל כי מזרעו נתן למולך ועשה ואשם לטמאו.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Vayikra 18:21תרגום ירושלמי (ניאופיטי) ויקרא י״ח:כ״א

ומבניך לא תתן למתעברה בנורא קדם פלחנה נכרייה ולא תפסו ית שמה דאלהכון אמר ייי. נוסח ב: ומן זרעך לא תתן לפלחנה נכריין ולא תיפסון ית שמה דאלהכון כדן אמר י"י.

Targum Yerushalmi (Neofiti) Vayikra 20:2תרגום ירושלמי (ניאופיטי) ויקרא כ׳:ב׳

ולבני ישראל תימר גבר גבר מן בני ישראל ומן גיורה דמתגיירין בישר[אל] די יתן מן בנוי למעברה קדם פלחנה נכרייה מתקטל יתקטל עמה דארעא ירגמון יתה באבניה. נוסח ב: ולבני ישראל תימר גבר גבר מן בני ישראל ומן גיורה דמתגיירין בישראל די יתן מן זרעיה לפלחן נכרייה מתקטל יתקטל עמה דארעא ירגמון יתהון באבניה.

Targum Onkelos Vayikra 18:21תרגום אונקלוס ויקרא י״ח:כ״א

ומבנך לא תתין לאעברא למלך ולא תחיל ית שמא דאלהך אנא יי.

Targum Onkelos Vayikra 20:2תרגום אונקלוס ויקרא כ׳:ב׳

ועם בני ישראל תימר גבר גבר מבני ישראל ומן גיוריא דיתגיירון בישראל דיתין מזרעיה למלך אתקטלא יתקטיל עמא בית ישראל ירגמוניה באבנא.

Mishna Megillah 4:9משנה מגילה ד׳:ט׳

האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו המכנה בעריות משתקין אותו האומר מזרעך לא תתן להעביר למולך (ויקרא י"ח) ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא משתקין אותו בנזיפה.

Mishna Sanhedrin 7:13משנה סנהדרין ז׳:י״ג

הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש...

Tosefta Sanhedrin 10:4-5תוספתא סנהדרין י׳:ד׳-ה׳

(ד) הנותן מזרעו למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש ואינו חייב עד שיעבירנו כדרכו העבירם ברגלו פטור ואינו חייב אלא על יוצאי יריכו. (ה) המעביר את אביו ואת אמו ואת אחותו פטור המעביר את עצמו פטור ר' אלעזר בר' שמעון מחייב אחד מולך ואחד שאר עבודה זרה חייב ור' אלעז' בר' שמע' או' אינו חייב אלא משום מולך בלבד.

Sifra Kedoshim Parashah 10:3ספרא קדושים פרשה י׳:ג׳

אשר יתן מזרעו למולך לא שיתן מזרעו מיכך כך, אשר יתן מזרעו למולך מה תלמוד לומר לפי שנאמר ומזרעך לא תתן יכול אפילו העביר ולא מסר יהא חייב ת"ל אשר יתן מזרעו יכול אפילו מסר ולא העביר יהיה חייב ת"ל ומזרעך לא תתן להעביר למולך, יכול אפילו מסר להעביר למולך שלא באש יהיה חייב תלמוד לומר לא ימצא מעביר בנו ובתו באש וקוסם קסמים, העברה העברה לגזירה שוה, מה העברה האמורה להלן למולך, אף העברה האמורה כאן למולך, ומה העברה האמורה להלן באש אף העברה האמורה כאן באש, נמצית אתה אומר שימסור ויעביר באש למולך.

Sifre Devarim 171ספרי דברים קע״א

מעביר בנו ובתו באש, אין לי אלא בנו ובתו בן בנו ובן בתו מנין תלמוד לומר בתתו מזרעו למולך, עדיין אני אומר כאן באש ולהלן למלך מנין ליתן את האמור כאן להלן ואת האמור להלן כאן נאמר העברה העברה לגזירה שוה מה העברה האמורה כאן באש אף העברה האמורה להלן באש ומה העברה האמורה להלן מולך אף העברה האמורה כאן מולך נמצאת אומר עד שימסור ויעביר באש ובמולך הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו... דבר אחר מעביר בנו ובתו באש זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום עונש שמענו אזהרה לא שמענו תלמוד לומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש רבי יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לעבודה זרה וכורת עמה ברית שנאמר (ירמיה לד יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו.

Midrash Tannaim Devarim 18:9מדרש תנאים דברים י״ח:ט׳

לא ימצא בך מע' בנו וב' באש זה המעביר מזרעו למולך. ד"א לא ימצא בך למה נאמר לפי שהוא אומר (ויק' כ ב) ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יתן מזרעו למלך מות יומת ר' ישמעאל אומר זה הבועל ארמית ומעמיד ממנה בן אויב למקום עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל לא ימצא בך מע' בנו וב' באש. ר' יהודה אומר זה שהוא מעביר בנו ובתו לע"ז וכורת עמה ברית שנ' (יר' לד יח) העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו. וחכמים אומרים זה המעביר בנו ובתו באש ושורפן לע"ז שנ' (יר' ז לא) ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם ואת בנותיהם באש עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל לא ימצא בך מע' בנו ובתו באש.

Yerushalmi Megillah 4:10ירושלמי מגילה ד׳:י׳

מזרעך לא תתן להעביר למולך מזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא תני רבי ישמעאל זה שהוא נושא ארמית ומעמיד ממנה בנים מעמיד אויבים למקום.

Yerushalmi Sanhedrin 7:10ירושלמי סנהדרין ז׳:י׳

אזהרה לנותן מזרעו למולך מניין [ויקרא יח כא] ומזרעך לא תתן להעביר למולך כרת מניין [שם כ ג] כי מזרעו נתן למולך ונכרתה עונש מניין [שם ב] איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן. ומזרעך לא תתן יכול אפילו מסר ולא העביר יהא חייב תלמוד לומר ומזרעך לא תתן להעביר. יכול אפילו מסר והעביר שלא למולך יהא חייב תלמוד לומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך. יכול אפילו מסר והעביר למולך שלא באש יהא חייב תלמוד לומר [דברים יח י] לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש עברה עברה לגזירה שוה מה העברה שנאמר להלן באש אף כאן באש נמצאתה אומר לעולם אינו חייב עד שימסור ויעביר באש למולך. רבי נסה בשם רבי לעזר לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים ויטילנו ויעבירנו. העבירו כדרכו מהו תני היה מושכו ומעבירו תני העבירו ברגלו פטור. רבי לעזר בי רבי שמעון מחייב אחד המולך ואחד שאר עבודה זרה. רבי לעזר בי רבי שמעון אומר אינו חייב אלא למולך בלבד אינו חייב אלא על יוצאי יריכו. א"ר יוחנן טעמא דר' לעזר בי ר"ש מהכא לא ימצא בך בגופך לא ימצא מעביר. והכרתי אותו מקרב עמו לרבות שאר עבודה זרה בהיכרת. עונש מניין מזרעו נתן למולך מות יומת. והוא שהעביר עצמו לא ברגלו הוא עובר מפני שהעביר את עצמו אבל אם היה מושך בו ומעבירו חייב. מה היא דא"ר לעזר בי ר"ש העבירו ברגלו פטור בהוא דאעבריה מזקר. ר' בון בר חייה בעא קומי ר' זעירא מסר ולא העביר תפלוגתא דחזקיה ודר' יוחנן דאיתפלגון טבח ולא מכר חזקיה אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור. ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן ראה לשון שלימדתיך התורה מולך כל שתמליכהו עליך אפילו קיסם אפילו צרור. והכרתי אותו מקרב עמו לרבות שאר ע"ז בהיכרת. רבי נסה בשם רבי לעזר לרבות שאר ע"ז לבנים ולבנות דתני אחד המולך ואחד שאר ע"ז בין שעבדה בבנים ובבנות בין שעבדה באבות ובאמהות חייב אמר ר' זעירה בשאין עבודתה לכן אבל אם היתה עבודתה לכן פטור אמר רבי הילא אפילו עבודתה לכן חייב שתים. מתניתא מסייעא לרבי הילא מולך בכלל עובדי ע"ז היה ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו. אמר ר' תנחום בר ירמיה אתייא דרבי לעזר בי רבי שמעון כשיטת ר' שמעון אביו כמה דר"ש אמר מולך בכלל עובדי ע"ז היה יצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו כן רבי לעזר בי ר' שמעון אמר בכלל עובדי ע"ז היה יצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו.

Yerushalmi Sanhedrin 9:7ירושלמי סנהדרין ט׳:ז׳

הבועל ארמית. תני רבי ישמעאל זה שהוא נושא נכרית ומוליד בנים מעמיד אויבים ממנה למקום.

Peshitta Vayikra 18:21פשיטתא ויקרא י״ח:כ״א

ומן זרעך לא תרמא למבטנו נוכריתא... [ומזרעך לא תיתן לעבר נוכרית...]

Samaritan Pentateuch Vayikra 18:21נוסח השומרוני ויקרא י״ח:כ״א

ומזרעך לא תתן להעביד למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני י"י.

Vulgate Leviticus 18:21וולגטה ויקרא י״ח:כ״א

de semine tuo non dabis ut consecretur idolo Moloch nec pollues nomen Dei tui ego Dominus. [Do not give any of your seed to be consecrated to the idol Moloch, nor defile the name of your God. I am the Lord.]

Bavli Megillah 25aבבלי מגילה כ״ה.

האומר ומזרעך לא תתן להעביר וכו'. תנא דבי רבי ישמעאל בישראל הבא על הכותית והוליד ממנה בן לע"ז הכתוב מדבר.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Vayikra 18:21תרגום ירושלמי (יונתן) ויקרא י״ח:כ״א

And of thy offspring thou shalt not give up any to lie carnally with the daughters of the Gentiles, to perform strange worship; nor shalt thou profane the Name of thy God: I am the Lord.

ומן זרעך לא תיתן בתשמישתה לציד בת עממין למעברא לפולחנא נוכראה ולא תפיס ית שמא דאלקך אנא ייי. [ומזרעך לא תתן בתשמיש אצל בת העמים להעביר לעבודה זרה ולא תחלל את שם אלהיך אני י"י.]

Targum Yerushalmi (Yonatan) Vayikra 20:2-5תרגום ירושלמי (יונתן) ויקרא כ׳:ב׳-ה׳

(2) And with the sons of Israel speak thou, to say: A man of the family of the sons of Israel, whether young or old, who shall make (an offering) of his offspring unto Molek to be burned in the fire, shall be verily put to death: the people of the house of Israel shall punish his guilt by the infliction of stones; (3) and I will cause a reverse, to make prosperity to cease with that man, and will cut him off from among his people; because he gave his offspring in strange worship to pollute My sanctuary, and to profane My holy Name. (4) And if the people of the house of Israel hiding hide, their eyes from that man, when he giveth his offspring unto strange worship, that they might not kill him, (5) then will I appoint a reverse, to make a controversy against that man, and against his family who protect (cover) him, to chastise (them) with afflictions; and him will I destroy, and all who follow him to wander after strange worship, from among their people.

(ב) ועם בני ישראל תמליל גבר טלי או גבר סיב מן גניסת בני ישראל דיעבר מזרעיה למולך למיתוקדא בנורא איתקטלא יתקטיל עמא בית ישראל יחייבון יתיה אטלות אבנין. (ג) ואנא איתן פנוייתא למעסוק בגברא ההוא ואישצי יתיה מגו עמיה ארום מזרעיה יהב לפולחנא נוכראה מן בגלל לסאבא ית מקדשי ולאפסא ית שמא דקודשי. (ד) ואין מכבש יכבשון עמא בית ישראל ית עיניהון מן גברא ההוא בדיתן מזרעיה לפולחנא נוכראה מטול דלא למיקטול יתיה. (ה) ואישוי אנא פנוייתא למעסוק בגברא ההוא ובגיניסתיה דמחפיין עלוי לאתרדאה בייסורי ויתיה אישצי וית כל דטען בתרוי למטעי בתר פולחנא נוכראה מגו עמהון.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Vayikra 18:21תרגום ירושלמי (קטעים) ויקרא י״ח:כ״א

Neither shall ye profane the Name of your God: thus speaketh the Lord.

ומבניך לא תתן למתעברא בנורא קדם פלחנה נכרייה ולא תפסו ית שמה דאלהכון אמר י"י.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Vayikra 20:2תרגום ירושלמי (קטעים) ויקרא כ׳:ב׳

ולבני ישראל תימר גבר גבר מן בני ישראל ומן גיורה דמתגיירין בישראל די יתן מן בנוי למעברה קדם פלחנה נכרייה מתקטל יתקטל עמה דארעה ירגמון יתה באבניה. נוסח אחר: ולבני ישראל תימר גבר טליאו או גבר סיב דישמש עם איתתה מבנת עממיא מתקטל יתקטל עמה דארעה ירגמון יתה באבניה.

R. Saadia Gaon Commentary Shemot 20:13פירוש ר׳ סעדיה גאון שמות כ׳:י״ג

הששי – הגויה.  כמו שאמר ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני ה'.  ובמה הוא קשה מן הנידה?  כי הנידה יש לה עת שתטהר בו ואז היא מותרת.  אבל הכופרת אינה מותרת כלל.

R. Saadia Gaon Commentary Vayikra 18:21פירוש ר׳ סעדיה גאון ויקרא י״ח:כ״א

...בהעביר.  נתברר איפוא שזה מכלל לשונות ההקרבה. הרכבתי אותה שתי פעמים למי שרגיל בה, וכיוצא בזה.  אשר למאמרו בעניין זה "ולא תחלל את אלקיך", הרי זה ממה שמחזק מה שפירשנו כי "מזרעך לא תתן להעביר" – לא תזבח ולא תקריב לאלילים.  כיוצא בו בספר יחזקאל... הבנים לאליל.

R. Saadia Gaon Tafsir Devarim 18:10תפסיר ר׳ סעדיה גאון דברים י״ח:י׳

מבעיר

Yaakov Kirkisani, the Karaite, Kitab al-Anwar wal-Marakib 23יעקב הקירקיסאני הקראי, ספר האורות והמגדלים כ״ג

אמר ענן שהכתוב אין כוונתו בפסוק זה לאסור שיקדיש אדם את בניו לצלמים, אלא שאסר בזה שיוציא אדם מזרעו וישליכו ארצה לבלי תועלת, זאת אומרת שישתמש בכפו או מה שדומה לכפו, או יפשע בזכר, או יסור מן האשה.  ואמר נם כן שמלת ״למולך״ פירושה ללבו, כמו שנאמר (נחמיה ה', ז׳) ״וימלך לבי עלי״. גם הביא ראיה קלה על אמיתות פירוש זה, והיא שהפרק הזה אין בו שום זכר לצלמים או לדבר דומה להם, אלא שכלו מדבר בענייני עריות. ועל פי דבריו נזכרה מצוה זו בשני מקומות: מקום אחד הוא בפרק הצלמים, והוא הפסוק (ויקרא כ׳, ב׳) ״אשר יתן מזרעו למולך מות יומת״, וכוונתו כאן היא איסור לאדם שיקריב את בניו וישרפם, כמו שנאמר (ירמיה ל״ב, ל״ה) ״ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם ואת בנותיהם למולך״, מכיון שאמר שזוהי דרכם של אומות העולם, כגון המצריים והסוריים, כמו שנאמר (דברים י״ב, ל״א) ״כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם״.  המקום השני הוא בפרק זה שמדבר בו בעניני עריות, ואסר בו שיוציא אדם את זרעו למקום שאינו ראוי לו, כמו שנזכר למעלה. אמנם אחינו הקראים, ובנימין בתוכם, לא קבלו את דעתו של ענן בעניין זה, ורק חסידיו של ענן הסכימו לפסק דינו. אדרבא, כל הקראים אומרים שכוונת פסוק זה היא שלא יקריב אדם את בניו לצלמים, ככתוב ״להעביר למולך״, אלא שהזכיר את הדבר הזה בתוך ענייני עריות מפני שדומה הוא להם. ואם לא כן הדבר, למה עשה כך? ויש פירוש אחר לפסוק זה, שהוא פירוש יפה לפי דעתי, והוא שכוונת פסוק זה היא שלא יתן אדם את בנותיו לנשים לגויים עובדי צלמים; והטעם שאם עשית כך וילדה בתך בנים לאישה הגוי והקריבם לצלמים, נמצא שאתה בעצמך נתת מזרעך ומבשרך להקריב לצלם, מכיוון שבני בתך הם זרעך. פירוש זה הוא יפה מאד ומתאים למקום, וכל פירוש דומה לזה חובה עלינו לקבלו, וביחוד מפני שפירוש זה גורם שלא ישמיט הכתוב שום דבר מענייני העריות האסורות, אלא שידבר בו בפרטי פרטים. וגם בנימין, אף על פי שפסק שכוונת פסוק זה היא שלא יקריב אדם את בניו לצלמים, הלך ואמר דבר אחר דומה למה שאמרנו למעלה בעניין שידוכים, דהיינו שהפסוק ״ומזרעך לא תתן״ אסור ממנו להתערב בגוים ולהשתדך בהם, וחיזק את האיסור בפסוק (ויקרא כ׳, ה׳) ״ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו״. בזמננו זה, אמר בנימין, יש לחשוב שכל הגוים דומים לעמון ומואב ואסור להשתדך בהם מכיוון שהם אינם יודעים (את הקב״ה), ונאמר בהם (נחמיה י״ג, א׳) ״אשר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'", ונאמר (שם י״ג, ג׳) ״ויבדילו כל ערב מישראל״, ונאמר (עזרא ט׳, ב׳) ״והתערבו זרע הקדש״, ולא הבדיל בין גוי אחד ובין גוי אחר, ונאמר (נחמיה י', ל״א) ״ואשר לא נתן מבנותינו לעמי הארץ״.

Sefer HaArukh s.v. ארםספר הערוך ארם

ארם האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך ומזרעך לא תתן לאעברא בארמיותא (מגילה כה) פירוש לא תתן מזרעך באומה ידועה שמעבירין זרעם למולך כגון ארמיים שאתה גורם להעביר זרעך למולך ומכלל דבריו משמע ששאר האומות שאין מעבירין מזרעם למולך מותר לפיכך משתקין אותו בנזיפה אלא פירוש הכתוב כדתנא דבי רבי ישמעאל הבא על הכותית והוליד לע"ז הכתוב מדבר דלא שנא מולך משאר בתי ע"ז...

Rashi Vayikra 18:21רש״י ויקרא י״ח:כ״א

למלך – עבודה זרה היא ששמה מולך, וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרים ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש. לא תתן – זו היא מסירתו לכומרים. להעביר למלך – זו (היא) העברת האש.

Rashi Megillah 25aרש״י מגילה כ״ה.

האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך – לא תבא על הכותית ותוליד בן לע״ז. משתקין אותו בנזיפה – שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב״ד על המזיד בהתראה.

Ibn Ezra Vayikra 18:21אבן עזרא ויקרא י״ח:כ״א

למלך – שם צלם ודרשו חז"ל שהוא שם כלל כל מי שימליכנו עליו ויתכן שהוא תועבת בני עמון. ומלת להעביר – כמו לשרוף כי זאת היתה עבודתו ויש אומרים כי יעביר הבן על האש ויש מי שיחיה ויש מי שימות ואחרים פירשו בעבור שאין בפסוק זכר אש להעביר מתורת השם לדת המולך וחללת השם שהוא נקרא עליך שהוא אלהיך בתתך מזרע קודש למולך. והגאון אמר כי הנאוף על שמנה מעלות והקשה שבכלם הבהמה שהיא ממין אחר ואחריה הזכר שכל המין אסור ואחריה ערות אשת אב וחביריה שהן אסורו בכל עת ולא אאריך כי לא יועילו אלו הדברים כי הכתוב אמר על כלם ונכרתו הנפשות העושות.

Ibn Ezra Vayikra 20:1-6אבן עזרא ויקרא כ׳:א׳-ו׳

(א) וטעם וידבר ה' אל משה לאמר – בעבור כי אלה המצות חיוב על כל ישראל ואין גר עמם על כן כתוב בתחלה אל כל עדת ישראל ועתה יחל להזכיר עונש הזנות על כל מי שהוא דר בא"י אזרח או גר תושב והחל מהקשה שבכלם והוא אשר יתן מזרעו למולך והטעם לשכב עם עובדת עבודת כוכבים. (ב) וטעם עם הארץ – ארץ שהוא דר בה אזרח או גר וזה בפרה ס יא. (ג) ואני אתן את פני באיש ההוא – אם היה בסתר ויש אומרים כי טעמו להכרית זרעו. למען טמא את מקדשי – שהוא בתוך ארץ ישראל. ולחלל את שם קדשי – שישמעו הגוים. והיה נראה לנו כי טעם באבן שם המין כמו ויהי לי שור וחמור ודברי הקבלה נכונים והם אמת. ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי נ"ע כי פירוש ובמשפחתו הדומה אליו ומי הביאנו בצרה הזאת רק פירוש כמשמעו כי עם הארץ יעלימו עיניהם בעבור שהם ממשפחתו. (ה) וטעם ואת כל הזונים אחריו – שאם לא יומת יזנו אחרים. (ו) והנפש אשר תפנה אל האבת – טעמו כאשר אכרית הנותן מזרעו למולך בסתר או בגלוי אם לא ימיתוהו עם הארץ כן אכרית הזונה מאחרי לפנות אל האובות ומצאנו נפשים גם כל נפש ארבעה עשר וכן והכרתי אותו.

Ramban Vayikra 18:21רמב״ן ויקרא י״ח:כ״א

(כא) למולך – עבודה זרה ששמה מולך והזכירו הכתוב בשם הידיעה כי היה במצרים ידוע להם ורבי אברהם אמר כי יתכן שהוא מלכום תועבת בני עמון (מלכים ב כג יג) וכן נראה כי כתוב (מלכים א יא ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב ולמולך שקוץ בני עמון וגם הוא היה ידוע להם וכתב רש"י וזו היא עבודתה שמוסר בנו לכומרים והכומרים עושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש לא תתן זהו מסירתו לכומרים להעביר למולך זהו העברת מדורת האש וזה אינו נכון שהרי אמרו בגמרא סנהדרין (סד) העבירו ברגל פטור אלא כמשוורתא דפוריא שהוא מעבירו בתוך האש ממש והזכיר בו הכתוב נתינה והעברה באש שאינו חייב עד שימסרנו לכומרים והעבירו באש כמו שמפורש בסנהדרין וכן מה שאמר הרב שמוסרו לכומרים והם מעבירין אותו וכך כתב אף בפירושיו במסכת סנהדרין (שם סד) ואינו נראה כן מלשונם שם בגמרא ועוד איך יתחייב הוא מיתה בעבודת אחרים ולשון הכתוב עצמו מעביר בנו ובתו באש (דברים יח י) כך נדרש שהאב בעצמו מעבירו אבל הענין כך הוא שהאב עצמו מוסרו לכומרים לשם שקוצם וזהו שכתוב נתן למולך (להלן כ ג) כעין שעושים בפנים כדכתיב ונתנם אל הכהן (לעיל טו יד) ואולי הכומרים עושין בו תנופה או הגשה לפני המולך והם מחזירין אותו לידי האב והוא לוקחו ומעבירו בלהב האש וזהו מעביר בנו ובתו באש וכך אמרו בירושלמי (סנהדרין פ"ז ה"י) לעולם אינו חייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו כלומר שיטלנו מהם ויעבירנו הוא אבל לא היה שורפו שהרי אמרו (סנהדרין סד) המעביר את עצמו פטור שהוא חי אף לאחר העברה וכך פירוש רש"י ועם כל זה הנראה בעיני מהכרע הפסוקים כי היה הבן למאכולת האש שהכתוב אומר (יחזקאל כג לז) וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה ושם (פסוק לט) נאמר ובשחטם את בניהם לגלוליהם שהיו מעבירין אותו באש עד שישרף או שימות באש והיא שחיטתו כי הלשון הזה "העבירו להם" במולך הוא ואמר בו הכתוב "לאכלה" והזכיר בו שחיטה אם כן מה שאמר "כמשוורתא דפוריא" לומר שהיו מעבירין אותו על השלהבת פעמים רבות והוא מת בלהב האש והנה הוא חייב בדין התורה משעת העברה הראשונה משתמשול בו האור כגון שנתפס האש באחד מאיבריו ולכך הוצרכו לומר שהמעביר עצמו פטור אבל היה האש אוכלת בו כי זה היה קרבנם למולך ולשון "מעביר באש" יאמר בכל מקום על הדבר שהוא בוער באש ואיננו אוכל מפני שנותנים אותו באש ומעבירים אותו ממנו ואינו נעשה אפר כנשרפים כענין כלי הגוים שמלבנין אותו באש שנאמר בהן (במדבר לא כג) תעבירו באש וטהר ואמר בבני עמון ( יב לא) והעביר אותם במלבן לומר ששרף אותן כאשר יעשו הלבנים במלבן אם כן מעביר בנו ובתו באש (דברים יח י) היא נתינתו באש שתמשול בו האור לא העברה בעלמא והיא העברה הנזכרת במולך שהיא באש על דעת רבותינו (סנהדרין סד) שלמדו בגזרה שוה העברה העברה מה להלן (דברים יח י) באש אף כאן באש מה כאן למולך אף להלן למולך וראיה לדבריהם שכתוב ביאשיהו (מלכים ב כג י) וטמא את התפת אשר בגיא בן הנום לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למולך אם כן העברה הנזכרת במולך היא באש וכן כתוב במנשה (דהי"ב לג ו) והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנום ומצאתי שכתוב באחז (מלכים ב טז ג) וגם את בנו העביר באש כתועבות הגוים אשר הוריש ה' אותם מפני בני ישראל ובדברי הימים (ב כח ג) נאמר ויבער את בניו באש כתועבות הגוים אשר הוריש אם כן ההעברה היא הבערה באש ממש ומה שאמר הכתוב (מלכים ב יז לא) והספרוים שורפים את בניהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים היא עבודה זרה אחרת שעבודתה לשרוף אותם לגמרי כעולה וכן היו עושין לבעל כמו שכתוב בירמיהו (יט ב) ויצאת אל גיא בן הנום ושם (פסוקים ד ה) כתיב ומלאו את המקום הזה דם נקיים ובנו את במות הבעל לשרוף את בניהם באש עולות לבעל אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי ועוד כתיב (שם לב לה) ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם ואת בנותיהם למולך אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי לעשות התועבה הזאת אבל מפני ששני הפסוקים האלה בבמות הבעל ושניהם בגיא בן הנום והאזהרה בשניהם אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי ושם במקום ההוא הטמא היה שם מולך כמו שכתוב ביאשיהו נראה מכל זה שהיו שורפין את בניהם עולות למולך והוא הבעל ושניהם לשון קרוב כמלכות ואדנות ואיננו בעל פעור ובעל זבוב כי זה יקרא הבעל סתם כאשר יקרא המולך אבל הזכיר בו הכתוב העברה כי עיקר עבודתו בהעברה משתמשול בו האור ותקרא שריפה כי ימותו שם ולכך יקראו עולות וכן אני סובר כי אלהי ספרוים הוא המולך כי הכנוי בהם מלך אבל היו שניהם נעבדים כנו לאחד אדר בלשון כבוד ולשני מלשון עונה ושתפו בשניהם מלך והוא כמו מולך והשריפה היא מיתתם באש כאשר פירשתי ואם נאמר שהשקוצים האלה אינם המולך יתכן כי בעבור היות עבודתם בבנים ובבנות להביאם באש כענין שאמר במולך ישתפו בהם שמו מלך ובעל ואין עבודתם שוה כי המולך בהעברה ואלהי ספרוים בשריפה והבעל בשחיטה ושריפה כעולות ונאמר שהיו במקום התופת אשר בגיא בן הנום במות לבעל ושם עוד מולך ומה שאמר הכתוב (ירמיהו לב לד) ויבנו את במות הבעל אשר בגיא בן הנום להעביר את בניהם למולך יהיה פירושו ולהעביר את בניהם למולך ורבותינו אמרו (סנהדרין סג) אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן שישרוף אותו באש אלא שסכתו אמו בשמן סלמנדרא והנה אחז למולך העביר אותו כדכתיב וגם את בנו העביר באש כתועבות הגוים אשר הוריש ה' מפני בני ישראל וזהו הלשון הכתוב במולך אם כן היא הבערה שתמשול בו האור וימות וניצל הצדיק בסלמנדרא הזו שבראה הקב"ה בעבורו ועל דרך הפשט אמרו כי מעביר בנו ובתו באש מין ממיני הכשפים כי בענין הכשוף נאמר (דברים יח י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ואמר במנשה (דהי"ב לג ו) והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנום ועונן ונחש וכשף ועשה אוב וידעוני וכתיב (מלכים ב יז יז) ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וינחשו והמולך היא עבודה זרה שמקריבין לו הקטנים אבל אחר שמצאנו כתוב (שם כג י) לבלתי להעביר איש את בנו ואת בתו באש למולך נאמנו דברי רבותינו שהכל למולך באש אבל יתכן שהיתה העבודה ההיא להם לקסום שוא והיו מתנבאים בה כפי סכלותם והם נביאי הבעל המקריבים לו הבנים והבנות ויראו להם חלומות שוא ומקסם כזב ולכן תיחס התורה ענין המולך בענין הקסמים כי בכאן (להלן כ ו) סמך אל הנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים ובמשנה תורה כל הפרשה במתנבאים לדעת העתידות בשקר והנה הזכיר הכתוב כי העברת הזרע למולך הוא חלול השם ובפרשה האחרת (להלן כ ג) מוסיף למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי ואולי טעמו למען טמא את העם המקודש לשמי שצויתי (לעיל יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם (להלן כא ח) ולחלל את שם קדשי בעברם על העבירה החמורה לפני כי כן יאמר בעבירות החמורות ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי (עמוס ב ז) ויתכן שיאמר כן מפני שהמקריב מזרעו למולך ואחר כן יבא אל מקדש ה' להקריב קרבן מטמא את המקדש כי קרבנותיו טמאים ותועבה לשם והוא עצמו טמא לעולם שנטמא ברעה שעשה כמו שאמר באוב וידעוני לטמאה בהם (להלן יט לא) וכתיב ובגילוליהם טמאוה (יחזקאל לו יח) והזכיר בו חלול השם כי כאשר ישמעו הגוים שכבד את המולך בזרעו ויקריב מבהמתו קרבן לשם הוא חלול השם וזהו שאמר הנביא (שם כג לז לח) וגם את בניהן אשר ילדו לי העבירו להם לאכלה עוד זאת עשו לי טמאו את מקדשי ביום ההוא ואמר (שם פסוק לט) ובשחטם את בניהם לגלוליהם ויבאו אל מקדשי ביום ההוא לחללו והנה כה עשו בתוך ביתי ועל דרך האמת ישראל זרע הקודש נולדים בבית ה' וזה טעם "אשר ילדו לי" והנה המקריב אותו למולך מטמא מקדשו ומחלל שמו הגדול כלשון ולא יחלל זרעו בעמיו (להלן כא טו) ולכך אמר בו ואני אתן את פני באיש ההוא (שם כ ג) ושמתי אני את פני באיש ההוא (שם פסוק ה) והמשכיל יבין.

Aharon b. Yosef the Karaite, HaMuvchar Vayikra 18:21אהרן בן יוסף הקראי, המובחר ויקרא י״ח:כ״א

ומזרעך לא תתן להעביר למלך – דבר הכתוב בהוה. והוא הדין לזר מזרעו. להעביר – אינו העברה בעלמא, כי נמצא תעבירו באש וטהר (במדבר לא). אבל הוא לשון שרפה, כמו שכתוב באחז וגם את בנו העביר באש כתועבות הגוים (מלכים ב יו). וכן בדברי הימים (ב כח) ויבער את בניו באש, שתשלוט בהם האש לבר וימותו, אבל כזכור בניהם מזבחותם (ירמיה יז) לשרוף אותם לגמרי כמו העולה. למולך – שם הצלם כמו מלכום שקוץ עמונים (מלכים א יא). ולא תחלל את שם אלהיך – אדון כל הארץ, והסמיך ענין זה באשת איש שעכומ"ז מטמאה כנדה וכעריות.