EN/HEע/E

Mordechai's Legacy – ורצוי לרב אחיו

Sources

Esther 10אסתר י׳

(1) And the king Ahasuerus laid a tribute upon the land, and upon the isles of the sea. (2) And all the acts of his power and of his might, and the full account of the greatness of Mordecai, how the king advanced him, are they not written in the book of the chronicles of the kings of Media and Persia? (3) For Mordecai the Jew was next unto king Ahasuerus, and great among the Jews, and accepted of the multitude of his brethren; seeking the good of his people and speaking peace to all his seed.

(א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ [אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ] (אחשרש) מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם. (ב) וְכׇל מַעֲשֵׂה תׇקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מׇרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס. (ג) כִּי מׇרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכׇל זַרְעוֹ.

Bavli Megillah 16bבבלי מגילה ט״ז:

אמר רבי יוחנן דברי הצומות ומאמר אסתר קיים (את ימי) הפורים האלה כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין

R. Saadia Gaon Tafsir Esther 10:3ר׳ סעדיה גאון תפסיר אסתר י׳:ג׳

לרוב אחיו – לרבים מאחיו.

Rashi Esther 10:3רש״י אסתר י׳:ג׳

לרוב אחיו – ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו.

R. Yosef Kara Esther First Commentary 10:3ר׳ יוסף קרא אסתר פירוש א י׳:ג׳

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו – למדך שמקצה אחיו שלא היה רצוי להם, שהיו מליזים אחריו לומר: ראו מה עשה לנו מרדכי, שנתגרה בהמן, ועל ידו נמכרנו להשמיד להרוג ולאבד, לולי י״י שהיה לנו, שלב מלכים בידו, והיטה לב המלך לצוות אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם. דורש טוב לעמו – לפני המלך והשרים ודובר שלום לכל זרעו.

Rashbam Esther 10:3רשב״ם אסתר י׳:ג׳

לרוב אחיו – לא דקדק הכתוב. הוא הדין לכל אחיו, לפי פשוטו.

Ibn Ezra Esther First Commentary 10:1-3אבן עזרא אסתר פירוש ראשון י׳:א׳-ג׳

(א) וישם המלך אחשורוש מס על הארץ – שאיננה תחת מלכותו, רק פחדו ממנו. וכן על איי הים – הרחוקים ממנו. והזכיר זה הכתוב להודיע כי הצליח בכל דרכיו ונראתה גבורתו אחר היות מרדכי לו למשנה. (ב) תקפו – כמו את כל תוקף (אסתר ט':כ"ט). ופרשת – מגזרת כי לא פורש (במדבר ט"ו:ל"ד). (ב-ג) המלך – כאחד בחשבון שאין דומה לו, והמשנה כמספר שנים, והשלישי תחתיו כשלשה. (ג) ורצוי לרב אחיו – כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים. דורש טוב לעמו – די לו שיעשה טוב לאשר ידרשנו מעמו. והנה הוא היה דורש לעשות טוב. זרעו – הם בניו ובני בניו. ולעולם הבנים יפחדו מאביהם, והוא היה דובר שלום בתחילה, אפילו לבניו שהן כעבדיו, ואף כי לעמו. והנה הזכיר הכתוב גודל מעלתו וענותנותו כאשר הזכיר כן על משה אדונינו: והאיש משה עניו מאד מכל האדם (במדבר י"ב:ג').

Ibn Ezra Esther Second Commentary 10:1-3אבן עזרא אסתר פירוש שני י׳:א׳-ג׳

(א) וישם – יתכן שמרדכי נתן למלך זאת העצה, אומרים כי המס הביאו הפקידים אל מרדכי, ומלת על מושכת אחרת עמה כאלו כתוב ועל איי הים, כמו ובחמתך תיסרני, והנה הארץ היא הגדולה. (ב) וכל מעשה תקפו – לשון הקדש כמו ואם יתקפו האחד והטעם הנצוח. וגבורתו – גבורת הלב. ופרשת – פירוש והטעם כל כך היתה מעלתו שנכתבו דבריו בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי. (ג) כי מרדכי – המלך דומה לאחד שאין דומה לו והקרוב אליו השני במעלה כדמות שנים, ותחתיו השליש שהוא כמו השלשה. וגדול ליהודים – כי חכם גדול היה. ורצוי לרוב אחיו – כי אין יכלת באדם להתרצות לכל אחיו כי כל אחד בקש ממנו בעבור גודל מעלתו מה שהוא ראוי לעשות ואשר איננו ראוי לעשות, אין יהודי שידרוש ממנו שיעשה לו טוב רק הוא מעצמו היה דורש לעשות טוב להם. זרעו – הם הבנים, והנה ככה היתה ענותו כי הוא דובר שלום והטעם נותן שלום בתחלה ואפילו לבניו היה מקדים שלום.

Radak Hoshea 8:12רד״ק הושע ח׳:י״ב

אכתוב לו – כתוב בוי"ו וקרי בלא וי"ו בקמץ חטף התי"ו, מפני סמיכותו למלה זעירא. רבו – כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד בצרי הבי"ת, ופירש הכתוב המצוות שרבו בתורתי, ופירש הקרי, גדולות ונכבדות מתורתי כתבתי לו והנה הם נחשבים לו כמו זר שלא יפנו אליהם, כמו בימי יאשיהו שהיה להם דבר חדש, ספר התורה כשמצאוהו. אכתוב – כמו כתבתי ואמר אכתוב כאלו אני כותב אותם להם בכל יום ויום שהנביאים שאני שולח להם יזהירום על דברי התורה ויזכירום להם ולא שוה להם. רבי – מן על כל רב ביתו שפירושו גדול ונכבד.

Rid Esther 10:3רי״ד אסתר י׳:ג׳

לרוב אחיו – לריבוי אחיו, והם כל ישראל.

Eshkol HaKofer Esther 2:21אשכול הכופר אסתר ב׳:כ״א

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש נראה שזה מיותר שכבר כתב למעלה סמוך לזה ומרדכי יושב בשער המלך ולמה חזר בכאן לומר ומרדכי יושב כו' ועוד למה אמר בימים ההם כי ידוע הוא אבל נראה שכל דבר המגלה הזאה הם נסים נסתרים ואחר שידוע שמרדכי הוא מגדולי הסנהדרין שכן הוזכר שלישי א"כ יקשה איך מלאו לבו לשבת בשער המלך ולעזוב מלעלות השערה אל הזקנים אשר שם האלקים עד שאמרו שפירשו ממנו רוב הסנהדרין דכתיב ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו, לז"א לתרץ כ"ז בימים ההם ר"ל בעבור הימים האיומים ההם מרדכי יושב בשער המלך שאם לא בעבור הזמן שהי' מסוכן והיו ישראל בצרה מצד עונותיהם לא הי' מרדכי יושב שם בטל מן ההורה אבל לפי שהי' מרדכי מרגיש והי' רואה שהקב"ה עתיד לעשות נס לישראל כמ"ש למעלה בפ' ומרדכי מתהלך באומרו כי לא לחנם עלתה אסתר למלוכה אלא שהקב"ה יעשה נס ע"י וכן בכאן בשביל הזמן והימים מרדכי יושב כדי שישמע דבר מה וכן הי'.

Eshkol HaKofer Esther 10:1אשכול הכופר אסתר י׳:א׳

וישם המלך אחשורוש מס על הארץ – הנה דרך המלכים לשום מס על יושבי מלכותו ומה השמיענו בזה לכן פירשו המפרשים שבזכות אסתר ומרדכי כפל פחדו על כל העמים אף אלו שלא היו תחת ממשלתו על כולם שם מס כאלו היו שלו. ואולי נאמר שזכר זה להורות ששם מס על הארץ ואיי הים ולא על ישראל וזהו לכבוד מרדכי היהודי שהיה גדול בבית המלך וכל דברי מלכות נעשים על ידו וזה וכל מעשה תקפו וגבורתו ופרשת גדולת מרדכי הלא הם כתובים בשוה גדולת המלך וגדולת מרדכי עד שלסיבת זה היה בכחו לפטור היהודים מהמס, ואל תתמה על זה כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש ואחר שהיה שני לו יש יכולת בידו לעשות הכל כרצונו ולסיבה זו היה גדול ליהודים ודורש טוב לעמו לדרוש מן המלך טוב עמו שלא יטיל מס עליהם וכן היה דובר שלום לכל זרע יעקב שלא יפחדו ולא יראו מאויביהם אף על פי שעשו בהם כרצונם להשמיד ולהרוג ולאבד. ואולי פסק כי מרדכי היהודי משנה למלך קשור עם מה שכתב הלא הם כתובים על ספר דברי הימים שהיה כתוב שם כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וזה היה מהדברים הגדולים ונפלאים שנמצאו בספר דברי הימים מכל מלכים הקודמים בזמן פרעה ששם יוסף למשנה למלך בסבת חכמתו וזה לא היה דבר גדול באותו הזמן שעדיין לא היה ישראל בשפלות ואדרבה פרעה היה מכיר יודע מעלת אברהם אבינו ע"ה וכל העולם היו יודעין תוקף גבורתו שנצח המלכים ונקרא אב המון גוים ולכן לא היה כל כך דבר גדול מה שהיה יוסף משנה אבל עכשיו בזמן שישראל בגלות ובשפלות דבר נפלא הוא לראות כתוב בספר דברי הימים של מלכי מדי ופרס כי מרדכי היהודי מעוטף בטלית ותפלין היה משנה למלך אחשורוש הגדול שבמלכי פרס ואם עכ"פ היה מתעסק בדברי המלוכה ובהנהגת המדינות היה ניחא אבל כל כך היה חסידותו וקדושתו שאף על פי שהיה משנה למלך היה גדול ליהודים מתעסק בעיניהם להורות להם התורה והמצוה ולא בלבד שהיה משיב לכל מבקש ממנו אלא שהוא היה הולך לדרוש טוב לעמו ולדעת עניניהם ומשתדל לעשות שלום ביניהם ועכ"ז היה משנה למלך ואהוב לכל השרים.

Eshkol HaKofer Esther 10:3אשכול הכופר אסתר י׳:ג׳

ולכן אמר שמרדכי הי' שלם באלו הב' וגם הי' משלים בני דורו מהם. ואמר דורש טוב לעמו בעשיית התורה והמצות וכנגד שלימות המדות אמר ודובר שלום לכל זרעו כי הי' מישרם בדעות האמיתיות באופן שהי' שלימים בגוף ובנפש.

R"E Galiko Esther 10:3ר׳ אלישע גאליקו אסתר י׳:ג׳

האמנם המתרגם ז"ל פי' בדרך אחרת ז"ל ורעי בסגיאתיהון דאחוי ומשמע פשיטות דבריו שאין הו' רצוי על היותו רצוי לאחרים אלא שהיה הוא רוצה וחפץ באחרים ונמצא כוונת המתרגם שאדרבה מספר בשבח מרדכי שעם כל גדולתו היה רוצה וחפץ ברבוי אחיו לומר שעם היותם רבים והיה טורחם ומשאם רב מוטל עליו לא היה נלאה מהשתדל בעד כולם אלא אדרבה חפץ ברבויים וכבר נתפרש לעיל בדרך קרוב לזה ואם הוא מתחלף בפי' מלת לרוב שנתפרש מלשון רבנות וגדולה כמו שפי' לעיל ורוב בניו איך שיהיה בשבח מרדכי הכתוב מדבר... לזה נתן טעם לשבח כי מרדכי היהודי וגו' כלומר בהיות שמרדכי היהודי היה משנה למלך אחשורוש וגו' לכך אני מספר בשבח וגדולת אחשורוש שהרי זה כמרבה בשבח מרדכי שהיה גדול ליהודים כי כפי גדולת המלך כן תהיה גדולת המשנה, וגם נמשך מזה גדולה ליהודים כולם בהיות מרדכי המשנה גדול ליהודים ומלבד ספור שבחיו בגדולתו ושררתו ומעלתו סיים גם כן בשבח צדקתו וחסידותו והוא אומרו רצוי לרוב אחיו וכפי הפירושים שפירשנו לעיל וגם כן היה דורש טוב לעמו באופן שהיה שלם וטוב עם אלקים ועם אנשים ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.

R. Y"S Reggio Esther p.15-16ר׳ י״ש ריגייו אסתר עמ׳ 16-15

מן הטעמים האלה לא ידעתי אם יתרחק מהאמת מי שיחשוב כי לא היה מרדכי מן השרידים אשר ה' קורא ולא יאותו לו התוארים אשר תארוהו בו בזמן מאוחר אחרי שהכתובים עצמם מוכיחים כי לא נמצאו בו התנאים הצריכים לאיש מופת הנצב ברום המעלה ומוכתר במדות יקרות בחכמה וביראת ה', רק היה כאחד העם הנמצאים אז בשושן, ואם הפסוק האחרון דאסתר מרבה לספר בשבחו זה נהיה רק בעבור מה שגדלו המלך אחרי כן בשומו אותו משנה למלכותו, וידוע כמה נקל היה בימים ההם אצל מלכי פרס שיעלה איש פתאום לגדולה, ובפרט אחרי כי הצליח ע"י מקרה להציל חיי המלך בהודיע לאסתר קשר בגתן ותרש, אבל קודם לכן כבר הודיענו כותב המגלה כי לא היה מרדכי מן המיוחסים שבדור ולא היה לו יתר שאת על שאר אחיו, וזה באמרו בתחלת הספור איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי, כי הנה כן מנהג כותבי ספרי הקדש בבואם לספר מציאות איש מן ההמון לומר תחלה שהיה איש אחד במקום פלוני ואח"כ להגיד את שמו, כמו ויהי איש אחד מצרעה וגו' ושמו מנוח (שופטים י"ג:א'), ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו (שם י"ז:א'), ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים (שם י"ט:א'), ויהי איש אחד מן הרמתים (ש"א א'), ויהי איש מבן ימין (שם ט':א'), ואיש במעון וכו' (שם כ"ה:ב') ורבים כן, ואם פעם אחת מצאנו איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתוב אחריו והיה האיש ההוא תם וישר וכו', אין ללמוד מזה כלום נגד הכלל שהצגנו, כי איוב היה איש פרטי אחד אשר קורותיו לא נגעו רק אל עצמו ולא אל בני עמו ולא אל הכלל, אבל בספור מציאות איש אשר פעולותיו וקורותיו נוגעים לטובת כללות אומתו או שהיה לו איזה מנוי של שררה על האחרים לא יזכרהו הכתוב סתם בלשון איש היה וכו' ושמו וכו', אלא יוסיף לו אם בפעם הראשונה או במשך הספור איזה תואר של חשיבות להבדילו מהמון העם, כמו דניאל הנקרא איש חמודות ועזרא הנקרא סופר מהיר ונאמר עליו (שם ז':י') כי הכין לבבו לדרוש את תורת ה' וכו', ונחמיה שהיה מן המבינים את העם לתורה (נחמיה ח':ט') גם היה הראשון מן הבאים על החתום באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים (שם י':ב') אבל מרדכי לא נאמר עליו רק סתם איש יהודי היה בשושן הבירה כאילו אין בו רק זאת הסגולה שהיה יהודי כאחד העם הנמצאים בשושן, ורק לפי שקרה אח"כ על ידו מה שקרה הקדים להזכיר שהיה איש אחד שם הנקרא מרדכי, ושמענו שלולי המקרה הזה המסופר במגלה לא היה ראוי להבדילו משאר העם ולהזכירו ביחוד, גם בהמשך הספור לא נתן לו כותב המגלה שום תואר של חשיבות בחכמה או במדות, רק אמר שהיה גדול בבית המלך ולכן נפל פחדו על כל העמים, ואולי מטעם זה אמר בפסוק האחרון שהיה גדול ליהודים, כלו' שנפל פחדו גם על היהודים, וכל זה בעבור שגדלו המלך, וכבר היה מן הקדמונים מי שהרגיש קצת בזה ואמר (מגלה ט"ז:) לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין, ופירש"י שם לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה, אשר זה נותן מקום לחשוב שהיה רודף אחר הכבוד עד שבעבורו התרשל מהגות בדברי תורה. גם בהמשך הספורים, ובפרט בסוף הספר, תארו תמיד כותב המגלה בשם מרדכי היהודי, ולפי שכבר הודיע בתחלת הענין היותו יהודי יהיה זר מאד לתארו כן פעמים אחרות בהיות נגד המנהג לקרוא כן לאיש אשר כבר קדם יחוסו, כי מעולם לא שמענו אומר ברוך בן נריה היהודי, או זרובבל היהודי, או נחמיה היהודי, ולמה זה למרדכי לבדו יקראו כן? וכי לא ידענו כבר שהוא יהודי? אלא יראה שכונת כותב המגלה לומר כי יהדותו גרמה כל המעשה הזה לפי שחשב עצמו מחוייב לבלתי השתחוות להמן בעבור היותו יהודי כדרך שכתבנו למעלה, ולכן נשאר לו זה השם כשם תואר המורה על פעולותיו, כדרך שקראו לחני שם מעגל (תענית פ"ג) ולשמואל ירחינאי ולנחום איש גם זו בעבור תכונה פרטית הנמצאת בהם או מקרה פרטי אשר קרה להם. והנה ידעתי כי המתחסדים בעם יקראו תגר על הדברים האלה ויחשבום כהוצאת לעז על איש צדיק תמים אשר חז"ל הושיבוהו במעלה נפלאה ומנוהו בכלל הסנהדרין והפליגו לספר בשבחו בכמה מדרשות כנודע; אמנם כפי האמת לא היתה כונתנו בזה להוריד איש מכבודו הראוי לו, גם לא אך להתנגד אל הסברות היותר מפורסמות, הגם כי על הרוב הדבר היותר מפורסם אינו בעבור כן יותר אמתי, אלא רק להבין עומק הפסוקים כפי פשטם הנגלה נתכוננו, כי עם הפשט כרתנו ברית לא נטה ממנו ימין ושמאל, ובעבור כן הוכרחנו להתרחק מן ההגדות אשר כותביהן עצמם לא כיונו לפרש פסוקים על ידן, רק תכלית אחר היה להם במה שכתבו, וכבר החליטו כל החכמים האמתיים שאין להוציא מן המדרשות ביאורי הכתובים, לכן לא אאריך בכיוצא בזה, רק אומר שאין הסברא נותנת היות מרדכי נמנה במספר הסנהדרין, כי מלבד שאין רמז לזה בשום אחד מהפסוקים יהיה זר מאד ישיבתו תמיד בשושן בעוד שהיו שאר אנשי הסנהדרין בירושלים, גם ממה שנזכר (נחמיה ז' ז') בין העולים משבי הגולה שם מרדכי אצל שמות בלשן מספרת בגוי וכו' אין להוכיח שזה הוא מרדכי דמגלה, אלא איש אחר היה ששמו כך כמו שמצאנו הרבה פעמים בס' נחמיה שני אנשים אשר שם אחד להם, וכבר הוכיח הראב"ע שהאיש קיש הנזכר בין אבותיו של מרדכי אינו קיש אבי שאול, וכן הסברא נותנת שהרי בס' ד"ה א' ח' ל"ג (אשר בלי ספק נכתב שנים רבות אחר מעשה דמגלה ואחר ימי עזרא, עיין צונז גאטטעמדיה' פארטרעגע דף ל"א) נזכרו תולדותיו של קיש אבי שאול עד י"ג דורות ועל הדור האחרון מהם אמר (שם פסוק מ') ומרבים בנים ובני בנים מאה וחמשים, אשר בזה הודיענו כותב הספר כי הוא היה מכיר תולדותיו היטב, ועכ"ז לא נזכרו בתוכם לא מרדכי ולא יאיר ולא שמעי מה שלא היה חודל מהזכירם אם היו מזרע שאול. גם בספר בן סירא הנכתב בודאי קרוב לסוף בית שני נזכרו בסופו כמה חסידים וגדולי אומתנו. זרובבל ויהושע בן יהוצדק ונחמיה ושמעון הצריק שהיה בימי אלכסנדר כמה שנים אחר מעשה דמגלה, אבל מרדכי לא נזכר שם. סוף דבר אין בכל כתבי הקדש וספרי הקדמונים משענת או אפילו רמז דחוק אל מה שרצו לייחס אחרי כן אל האיש מרדכי, ואנחנו רק לפרש המקראות באנו.

R. Y"S Reggio Introduction to Esther pp. 6-8ר׳ י״ש ריגייו מפתח אל מגלת אסתר עמ׳ 8-6

בהקבץ נערות רבות אל שושן ובתוכן גם אסתר לא זכר הכתוב שהיה מרדכי דואג ונעצב על הפרדו מבת דודו אשר לקחה לו לבת, גם לא שהזהיר אותה בהזהרות אחר הזהרות לבלתי תסור מדרך התורה ולבלתי תבגוד באמונת אחדות הבורא לזנות אחרי סברות הפרסיים המאמינים בשתי רשויות בהיותה עתה נבדלת מן היהודים ומוכרחת לבלות ימיה בין עם לועז, כמו שהיה ראוי לעשות לאיש חרד על דבר ה׳ ודבק באמונת אבותיו: גם לא מצאנו שהזהיר אותה לבלתי תתגאל בפתבג המלך וביין משתיו, אעפ"י שהיה יודע כי הנערות הנכנסות לבית הנשים לא היו אנוסות ומוכרחות לקחת מזון אשר יושם לפניהן, שהרי כתוב (אסתר ב׳:י״ג) את כל אשר תאמר ינתן לה, ואעפ"י שהיה יודע כי שנים מעט קודם לכן דניאל בבואו עם חבריו אל חצר מלך בבל נתן אל לבו לבלתי התגאל בפתבג המלך והצליח בזה, ואע״פי שהיה יודע כי בודאי אסתר לא תמרה את פיו בדבר חמור כזה אלא תעשה ככל אשד יצוה עליה, כי בן כתוב (שם ב' כ') ומאמר מרדכי אסתר עושה; הנה מכל אלה שתק הכתוב ולא הגיד לנו דבר, אבל הפך מזה הודיענו כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד את עמה ואת מולדתה. ופה יש מקום לשאול: למה נתן לה מרדכי זה הצווי? והלא יותר טוב בכל מצב ובכל זמן שימצא איש ממנו לקרוא בקול גדול כדברי יונה הנביא: עברי אנכי ואת ה׳ אלהי השמים אני ירא! וכן עשה דניאל בארמון נבוכדנצר, וכן כל קדמוני האומה בחירי יה בבואם למקום שלא היו מכירים אותם התפארו בקדוש ישראל והודיעו בשמחה היותם עבדי האל ית׳ ומאמיני תורת משה נאמן ביתו, וכן התנהג אברהם בגרר שאמר לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, והודיעו בזה שהוא ירא אלהים, ולמה זה יתחפש איש ישראל ויתנכר לאביו שבשמים כאלו יבוש ויכלם להודות בקהל עם היותו עברי? ובפרט במצב שהיתה בו אסתר היה ראוי לה להגיד עמה ומולדתה לפי שבהעלמת אמונתה תצטרך להתגאל במאכלות אסורות כשאר הבתולות פן יתפרסם היותה עברית אם תעשה שינוי במאכליה, אבל אם תגיד שהיא עברית היתה יכולה לשאול מאכלים המותרים לה כי כן כתוב את כל אשר תאמר ינתן לה. והמפרשים הרגישו בזה ובקשו לתרץ באופנים שונים, קצתם אמרו כי חשש מרדכי פן יבחר בה המלך בשמעו שהיא מזרע המלוכה, אך זה לא יתכן, כי אם הדבר כן היה ראוי שתגיד מולדתה אחרי הושם כתר מלכות בראשה. כי אז יכבדנה המלך כפלים, ובכל זאת אנו רואים שאף אחרי בחירתה לא הגידה שנא׳ (שם ב׳ ב׳) אין אסתר מגדת. ואחרים אמרו כי רצה שתעלים מולדתה כדי שהיה ביכלתה לעזור יותר את בני עמה במסתרים אם תגיע למלכות, מה שלא היתה יכולה להועיל כל כך אם ידע המלך שהיא ישראלית, יאמר לזכות עמה היא דורשת, אך זרו אינו מספיק, כי מלבד שבהקבץ הבתולות לא היתה עדיין עת צרה ליעקב ורחוק הוא שיקוה אז מרדכי לעזרת המלכה קודם הסכנה, הנה הנסיון הוכיח ההפך, כי כל עוד שהעלימה משפחתה לא הועילה כלום ורק בהגיד עמה ומולדתה יכלה להציל היהודים, כמו שאמרה בפירוש לפני המלך כי נמכרנו אני ועמי, א״כ מה תועלת הגיע לה מהעלמת מולדתה ימים רבים? לכן לא נשאר אלא להחזיק בדעת הראב״ע שכתב בשם יש אומרים כי פחד מרדכי פן לא יקחנה המלך אם ידע שהיא מהגולה, וזה מסכים עם פשטי הספורים הבאים במגלה כי כל חפצו של מרדכי לא היה אלא לראות כתר מלכות על ראש אסתר. ובעבור תוחלתו זאת היה מתהלך יום יום לפני חצר בית הנשים לדעת מה יעשה בה אם תצליח למלוכה כמו שהיה מקוה. הגם כי שרירי ישראל בכל דור ודור המבינים היטב יעוד האומה לא יבקשו שררה זמנית לא לעצמם ולא לבני משפחתם, ובפרט לישב על כס מלכות להשתרר על עם עובדי שתי רשויות ואצל מלך המשתחוה לשמש, והגם כי אין ראוי לישראלי להעלים אמונתו ולהתגאל במאכלים אסורים בשביל שררה כזאת.

Hoil Moshe Esther 10:3הואיל משה אסתר י׳:ג׳

משנה – כל ימי חייו, וגם גדול ונכבד ליהודים ורצוי לאחיו הרבים או גם לגדולים שבהם (עמ"ש למעלה ד':ג'), כי דורש טוב לעמו ולא לעצמו.