Difference between revisions of "Moshe's Killing of the Egyptian/2/he"
Rose.Kochin (talk | contribs) m |
Rose.Kochin (talk | contribs) m |
||
Line 8: | Line 8: | ||
<p>הפרשנים חולקים בשאלה האם הריגת המצרי על ידי משה היה מעשה מבורך, מגונה, או ניטרלי. חלק מהפרשנים מנסים להצדיק את התנהגותו של משה על ידי השחרת דמותו של הנוגש המצרי. כך ויקרא רבה ואחרים מציעים שהמצרי בעצם היה מתכוון להרוג את העברי ומעשה משה לא היה רצח אלא פיקוח נפש. בדומה, פילון ומדרשים רבניים מייחסים פשעים נוספים למצרי כגון רצח וניאוף למרות שאינם מוזכרים בסיפור. מצד שני, רבי עזריה פיגו ורד"צ הופמן מתמקדים לא במצרי עצמו אלא במצב החברתי במצרים בתקופה. הם מציעים שתחת מלכות רודנית ומושחתת כל כך, חוקי חברה מקובלים לא היו בתוקף, ולמשה לא הייתה אפשרות אחרת חוץ מלקחת את החוק בידיים.</p> | <p>הפרשנים חולקים בשאלה האם הריגת המצרי על ידי משה היה מעשה מבורך, מגונה, או ניטרלי. חלק מהפרשנים מנסים להצדיק את התנהגותו של משה על ידי השחרת דמותו של הנוגש המצרי. כך ויקרא רבה ואחרים מציעים שהמצרי בעצם היה מתכוון להרוג את העברי ומעשה משה לא היה רצח אלא פיקוח נפש. בדומה, פילון ומדרשים רבניים מייחסים פשעים נוספים למצרי כגון רצח וניאוף למרות שאינם מוזכרים בסיפור. מצד שני, רבי עזריה פיגו ורד"צ הופמן מתמקדים לא במצרי עצמו אלא במצב החברתי במצרים בתקופה. הם מציעים שתחת מלכות רודנית ומושחתת כל כך, חוקי חברה מקובלים לא היו בתוקף, ולמשה לא הייתה אפשרות אחרת חוץ מלקחת את החוק בידיים.</p> | ||
<p>פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים ובמקום להכפיש את המצרי הם מציעים שמשה לא הרג את המצרי במכוון. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.</p> | <p>פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים ובמקום להכפיש את המצרי הם מציעים שמשה לא הרג את המצרי במכוון. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.</p> | ||
− | <p>הגישות השונות מונעות על ידי | + | <p>הגישות השונות מונעות על ידי פערים טקסטואלים, וכן מתוך שיקולים פילוסופיים ופולמוסיים. ייתכן שהצורך להגן על משה מפני הביקורת הנוצרית הוא שהוביל לניסיון להגן על מעשיו ולהצדיקם. ייתכן שהניסיון לבנות מודל של אקטביזם לוחמני או לחילופין הרצון לעורר את הקוראים לפעולה הם שהשפיעו על פרשנים אחרים.  </p> |
− | + | <p>לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך ומשתנה במהלך חייו?</p></div> | |
− | <p> | ||
− | |||
<p>בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.<fn>For a comprehensive survey of this spectrum and the philosophical underpinnings of the various positions, see A. Sagi in his book יהדות: בין דת למוסר (תשנ"ח): 182-198, and in an earlier article "'He Slew the Egyptian and Hid Him in the Sand': Jewish Tradition and the Moral Element," HUCA 67 (1996): 55-76.</fn></p> | <p>בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.<fn>For a comprehensive survey of this spectrum and the philosophical underpinnings of the various positions, see A. Sagi in his book יהדות: בין דת למוסר (תשנ"ח): 182-198, and in an earlier article "'He Slew the Egyptian and Hid Him in the Sand': Jewish Tradition and the Moral Element," HUCA 67 (1996): 55-76.</fn></p> | ||
<approaches> | <approaches> | ||
− | <category> | + | <category>מוצדק / ראוי להערכה |
− | <p> | + | <p>פעולתו של משה הייתה הולמת וראויה לשבח<fn>ראו פילון להלן המתאר אותו כמעשה דתי. למקורות נוספים המדגישים את האומץ של משה את הקרבתו, ראו <multilink><a href="MekhiltaBeshalach" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaBeshalach" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח, מסכתא דשירה א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaShofetim5" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShofetim5" data-aht="source">שופטים ה׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, ואת <multilink><a href="RambamMoreh2-45" data-aht="source">מורה נבוכים</a><a href="RambamMoreh2-45" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:מ״ה</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>. לעומת זאת, מקורות רבניים רבים המצדיקים את משה, זהירים הרבה יותר בשבחו. ראו א. שנאן, ‏"בין קידוש השם למיתת בית דין: עמדות שונות בספרות היהודית הקדומה כלפי סיפור משה והמצרי", בתוך: קדושת החיים וחירוף הנפש, בעריכת י' גפני וא' רביצקי, (ירושלים תשנ"ב): 67-68, הטוען שמאוחר יותר מקורות רבניים נמנעו מלהציג את פועלו של משה כמודל לחיקוי. הוא מציע שבעקבות כישלון מרד בר כוכבא, היתה זהירות כללית מתוצאות אקטביזם לוחמני, ונטייה לשמור על פרופיל נמוך.</fn> מכיוון שהמצרי סיכן את חיי העברי אותו היכה, או בגלל שהיה אשם בחטאים נוספים.</p> |
<opinion>הצלת חיים | <opinion>הצלת חיים | ||
<p>האיש המצרי התכוון לרצוח את האיש העברי, וכל עוברי האורח היו מחוייבים להציל את העברי, גם במחיר חייו של הנוגש מצרי.</p> | <p>האיש המצרי התכוון לרצוח את האיש העברי, וכל עוברי האורח היו מחוייבים להציל את העברי, גם במחיר חייו של הנוגש מצרי.</p> | ||
Line 22: | Line 20: | ||
<point><b>משמעות "מַכֶּה"</b> – הקורם והכתב והקבלה מביאים הוכחות שהמילה "מַכֶּה" מעידה לפעמים על הכאה במטרה להרוג.</point> | <point><b>משמעות "מַכֶּה"</b> – הקורם והכתב והקבלה מביאים הוכחות שהמילה "מַכֶּה" מעידה לפעמים על הכאה במטרה להרוג.</point> | ||
<point><b>"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה"</b> – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבא ושמות רבא מפרשים מחדש ומסבירים שמשמעות מילים אלו היא שמשה ראה בנבואה את עברו של המצרי<fn>See below for the Midrashic discussion of what the Egyptian had previously done to the Hebrew's wife.</fn> וכן את תכנוניו לעתיד.<fn>Even without prophecy, though, Moshe could have seen that the Egyptian was raining deathblows upon the Hebrew.</fn> הכתב והקבלה מציע פירוש פשוט יותר ומסביר שמשה הסתכל סביב בתדהמה על כך שהישראלים שבאזור לא מגינים ולא מצילים על בן עמם.</point> | <point><b>"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה"</b> – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבא ושמות רבא מפרשים מחדש ומסבירים שמשמעות מילים אלו היא שמשה ראה בנבואה את עברו של המצרי<fn>See below for the Midrashic discussion of what the Egyptian had previously done to the Hebrew's wife.</fn> וכן את תכנוניו לעתיד.<fn>Even without prophecy, though, Moshe could have seen that the Egyptian was raining deathblows upon the Hebrew.</fn> הכתב והקבלה מציע פירוש פשוט יותר ומסביר שמשה הסתכל סביב בתדהמה על כך שהישראלים שבאזור לא מגינים ולא מצילים על בן עמם.</point> | ||
− | <point><b>"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – | + | <point><b>"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – גם כאן, גישה זו נמנעת מלהציג את משה כדמות מתגנבת, הבודקת את הסביבה לראות שאין עדים.<fn>If the Israelite's life was truly in danger, this should not have been Moshe's first concern.</fn> לפיכך, ויקרא רבא ושמות רבה מציינים מספר דעות המפרשים את המילים האלו לומר שאחרים לא היו מסוגלים להתערב.<fn>See R. Ze'ev Einhorn in his commentaries (פירוש מהרז"ו) to Vayikra Rabbah and Shemot Rabbah and Cassuto who note the possible allusion to our verse in <a href="Yeshayahu59-15" data-aht="source">ישעיהו נ״ט:ט״ו-ט״ז</a> ו<a href="Yeshayahu63-5" data-aht="source">ס"ג:ה'</a>, and the connection to Hillel's saying in Avot 2:5 "במקום שאין איש/אנשים השתדל להיות איש". It is not clear, however, why Moshe was willing to act only if there was no other capable person.</fn> לחילופין, הכתב והקבלה מסבירים שמשה ראה ששארHaKetav VeHaKabbalah, on the other hand, explains that Moshe saw that none of the Israelites present were concerned enough to intervene.<fn>Cf. R. Azariah Figo below.</fn></point> |
<point><b>Backdrop</b> – Vayikra Rabbah and Shemot Rabbah identify the "אִישׁ מִצְרִי" with the "אִישׁ מִצְרִי" mentioned in Vayikra 24:10 whose union with an Israelite woman produced the blasphemer.<fn>The only other places in Torah where the term "אִישׁ מִצְרִי" appears are Bereshit 39:1 and Shemot 2:19. See <a href="$">Midrash</a> for other cases where the Midrash consolidates characters.</fn> Based on this, they reconstruct the background to the story, suggesting that the Israelite man had discovered that the Egyptian had slept with his wife,<fn>See below for further analysis of this motif.</fn> and the Egyptian intended to murder him so that nobody would find out. Alternatively, though, the Egyptian's savage conduct was merely typical treatment of slaves in the Ancient Near East.<fn>The Torah legislates against this in Shemot 21.</fn> Cf. Philo below.</point> | <point><b>Backdrop</b> – Vayikra Rabbah and Shemot Rabbah identify the "אִישׁ מִצְרִי" with the "אִישׁ מִצְרִי" mentioned in Vayikra 24:10 whose union with an Israelite woman produced the blasphemer.<fn>The only other places in Torah where the term "אִישׁ מִצְרִי" appears are Bereshit 39:1 and Shemot 2:19. See <a href="$">Midrash</a> for other cases where the Midrash consolidates characters.</fn> Based on this, they reconstruct the background to the story, suggesting that the Israelite man had discovered that the Egyptian had slept with his wife,<fn>See below for further analysis of this motif.</fn> and the Egyptian intended to murder him so that nobody would find out. Alternatively, though, the Egyptian's savage conduct was merely typical treatment of slaves in the Ancient Near East.<fn>The Torah legislates against this in Shemot 21.</fn> Cf. Philo below.</point> | ||
</opinion> | </opinion> |
Version as of 00:28, 1 August 2019
הריגת משה את המצרי
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חולקים בשאלה האם הריגת המצרי על ידי משה היה מעשה מבורך, מגונה, או ניטרלי. חלק מהפרשנים מנסים להצדיק את התנהגותו של משה על ידי השחרת דמותו של הנוגש המצרי. כך ויקרא רבה ואחרים מציעים שהמצרי בעצם היה מתכוון להרוג את העברי ומעשה משה לא היה רצח אלא פיקוח נפש. בדומה, פילון ומדרשים רבניים מייחסים פשעים נוספים למצרי כגון רצח וניאוף למרות שאינם מוזכרים בסיפור. מצד שני, רבי עזריה פיגו ורד"צ הופמן מתמקדים לא במצרי עצמו אלא במצב החברתי במצרים בתקופה. הם מציעים שתחת מלכות רודנית ומושחתת כל כך, חוקי חברה מקובלים לא היו בתוקף, ולמשה לא הייתה אפשרות אחרת חוץ מלקחת את החוק בידיים.
פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים ובמקום להכפיש את המצרי הם מציעים שמשה לא הרג את המצרי במכוון. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.
הגישות השונות מונעות על ידי פערים טקסטואלים, וכן מתוך שיקולים פילוסופיים ופולמוסיים. ייתכן שהצורך להגן על משה מפני הביקורת הנוצרית הוא שהוביל לניסיון להגן על מעשיו ולהצדיקם. ייתכן שהניסיון לבנות מודל של אקטביזם לוחמני או לחילופין הרצון לעורר את הקוראים לפעולה הם שהשפיעו על פרשנים אחרים.
לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך ומשתנה במהלך חייו?
בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.1
מוצדק / ראוי להערכה
פעולתו של משה הייתה הולמת וראויה לשבח2 מכיוון שהמצרי סיכן את חיי העברי אותו היכה, או בגלל שהיה אשם בחטאים נוספים.
הצלת חיים
האיש המצרי התכוון לרצוח את האיש העברי, וכל עוברי האורח היו מחוייבים להציל את העברי, גם במחיר חייו של הנוגש מצרי.
Capital Crimes
The Egyptian had committed crimes for which he was deserving of death, and Moshe was authorized to take the law into his own hands. There are a number of variations of this possibility:
Murder
The Egyptian taskmaster had previously murdered Hebrews.
Adultery
The Egyptian had committed adultery with the Hebrew's wife.
Striking an Israelite
The Egyptian deserved death simply for beating the Hebrew.
- Personal injury is included in the general Noachide prohibition of stealing – The Ran notes that according to this possibility, the law would apply even in a case where a non-Jew struck another non-Jew. He also suggests that this reading could find support from Moshe's killing of the Egyptian, as since this event transpired before the giving of the Torah, the beaten Israelite had merely the same status as any other Noachide.
- Striking a Jew is prohibited because he is the recipient of additional Divine commandments,26 and thus smiting him causes a desecration of God's name27 – This is the Ran's preferred option. Accordingly, even prior to Sinai, the Israelites possessed a special status by virtue of the extra commandments which they had already received, and this is why Moshe was justified in killing the Egyptian.
Law of the Jungle
Moshe's action was due to the extraordinary circumstances and not based on a strict legal precedent.
Unintentional
Moshe's action was problematic, but it was considered to be unintentional (שוגג).
Blameworthy
Moshe's action was both intentional and wrong, and he may have been punished as a result.