Difference between revisions of "Moshe's Killing of the Egyptian/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
Rose.Kochin (talk | contribs) |
m |
||
| Line 6: | Line 6: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | <p>הפרשנים חלוקים בשאלה האם הריגת המצרי על ידי משה היה מעשה מבורך, מגונה, או ניטרלי. חלק מהפרשנים מנסים להצדיק את התנהגותו של משה על ידי השחרת דמותו של הנוגש המצרי. כך, ויקרא רבה ואחרים מציעים שהמצרי התכוון להרוג את העברי ופעולתו של משה לא היתה רצח אלא | + | <p>הפרשנים חלוקים בשאלה האם הריגת המצרי על ידי משה היה מעשה מבורך, מגונה, או ניטרלי. חלק מהפרשנים מנסים להצדיק את התנהגותו של משה על ידי השחרת דמותו של הנוגש המצרי. כך, ויקרא רבה ואחרים מציעים שהמצרי התכוון להרוג את העברי ופעולתו של משה לא היתה רצח אלא הצלת חיים. בדומה, פילון ומקורות בחז"ל מייחסים פשעים נוספים לאיש המצרי, כגון רצח וניאוף, למרות שאינם מוזכרים בפשט הסיפור. מצד שני, רבי עזריה פיגו ורד"צ הופמן מתמקדים לא במצרי עצמו אלא במצב החברתי במצרים באותה התקופה. הם מציעים שתחת מלכות רודנית ומושחתת כל כך, חוקי חברה מקובלים לא היו בתוקף, ולמשה לא הייתה אפשרות אחרת מלבד לקיחת החוק לידיים.</p> |
| − | <p>פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים ובמקום להכפיש את המצרי הם מציעים שמשה לא | + | <p>פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים, ובמקום להכפיש את המצרי, הם מציעים שמשה לא נתכוון להרוג את המצרי. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.</p> |
| − | <p> | + | <p>המניעים לגישות השונות הם גם מילוי פערים טקסטואלים וגם שיקולים פילוסופיים ופולמוסיים. ייתכן שהרצון להגן על משה מפני הביקורת הנוצרית הוא שהוביל לניסיון להצדיק את מעשיו. אפשר שהחשש מפני הצבת משה כמודל של אקטביזם לוחמני או, לחילופין, הרצון לעורר את הקוראים לפעולה הם שהשפיעו על פרשנים אחרים.  </p> |
| − | <p>לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך | + | <p>לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך של שינוי במהלך חייו?</p></div> |
| − | <p>בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.<fn>לסקירה מקיפה של | + | <p>בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.<fn>לסקירה מקיפה של מגוון הדעות והיסודות הפילוסופיים שעליהם הן מבוססות, ראו א. שגיא בספרו,  יהדות: בין דת למוסר (תשנ"ח): 198-182, ובמאמרו הקודם: "<a href="https://toravoda.org.il/wp-content/uploads/2018/01/gilyon199504_2.pdf">ויך את המצרי ויטמנהו בחול: דרכי ההתמודדות של המסורת היהודית עם התנהגותו של משה, ומעמד הגורם המוסרי</a>", ניסן תשנ"ה, עמ' 24.</fn></p> |
<approaches> | <approaches> | ||
| Line 21: | Line 21: | ||
<point><b>"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה"</b> – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבה ושמות רבה מפרשים מחדש ומסבירים שמשמעות מילים אלו היא שמשה ראה בנבואה את עברו של המצרי<fn>ראו להלן את הדיון המדרשי לגבי מעשיו הקודמים של המצרי לאשת האיש העברי.</fn> וכן את תכנוניו לעתיד.<fn>גם ללא נבואה, משה יכל לראות שהמצרי מכה את העברי למוות.</fn> הכתב והקבלה מציע פירוש פשוט יותר ומסביר שמשה הסתכל סביב בתדהמה על כך שהישראלים שבאזור לא מגינים ולא מצילים על בן עמם.</point> | <point><b>"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה"</b> – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבה ושמות רבה מפרשים מחדש ומסבירים שמשמעות מילים אלו היא שמשה ראה בנבואה את עברו של המצרי<fn>ראו להלן את הדיון המדרשי לגבי מעשיו הקודמים של המצרי לאשת האיש העברי.</fn> וכן את תכנוניו לעתיד.<fn>גם ללא נבואה, משה יכל לראות שהמצרי מכה את העברי למוות.</fn> הכתב והקבלה מציע פירוש פשוט יותר ומסביר שמשה הסתכל סביב בתדהמה על כך שהישראלים שבאזור לא מגינים ולא מצילים על בן עמם.</point> | ||
<point><b>"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – גם כאן, גישה זו נמנעת מלהציג את משה כדמות מתגנבת, הבודקת את הסביבה לראות שאין עדים.<fn>אם חייו של העברי היו בסכנה מיידית זו לא היתה צריכה להיות הדאגה העיקרית של משה.</fn> לפיכך, ויקרא רבה ושמות רבה מציינים מספר דעות המפרשים את המילים האלו לומר שאחרים לא היו מסוגלים להתערב.<fn>ראו ר' זאב איינהורן בפירושו (פירוש מהרז"ו) לויקרא רבה ולשמות רבה, ואת קאסוטו המציינים את הרמיזה האפשרית לפסוק שלנו ב<a href="Yeshayahu59-15" data-aht="source">ישעיהו נ״ט:ט״ו-ט״ז</a> ו<a href="Yeshayahu63-5" data-aht="source">ס"ג:ה'</a>, ואת הקשר לדברי הלל באבות ב':ה' "במקום שאין איש/אנשים השתדל להיות איש". אך לא ברור מדוע משה הסכים לפעול רק בתנאי שלא היה אף אחד אחר המסוגל לעשות זאת.</fn> לחילופין, הכתב והקבלה מסבירים שמשה ראה שבני ישראל שנחכו באירוע לא היו מעוניינים להתערב.<fn>ראו ר' עזריה פיגו להלן.</fn></point> | <point><b>"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – גם כאן, גישה זו נמנעת מלהציג את משה כדמות מתגנבת, הבודקת את הסביבה לראות שאין עדים.<fn>אם חייו של העברי היו בסכנה מיידית זו לא היתה צריכה להיות הדאגה העיקרית של משה.</fn> לפיכך, ויקרא רבה ושמות רבה מציינים מספר דעות המפרשים את המילים האלו לומר שאחרים לא היו מסוגלים להתערב.<fn>ראו ר' זאב איינהורן בפירושו (פירוש מהרז"ו) לויקרא רבה ולשמות רבה, ואת קאסוטו המציינים את הרמיזה האפשרית לפסוק שלנו ב<a href="Yeshayahu59-15" data-aht="source">ישעיהו נ״ט:ט״ו-ט״ז</a> ו<a href="Yeshayahu63-5" data-aht="source">ס"ג:ה'</a>, ואת הקשר לדברי הלל באבות ב':ה' "במקום שאין איש/אנשים השתדל להיות איש". אך לא ברור מדוע משה הסכים לפעול רק בתנאי שלא היה אף אחד אחר המסוגל לעשות זאת.</fn> לחילופין, הכתב והקבלה מסבירים שמשה ראה שבני ישראל שנחכו באירוע לא היו מעוניינים להתערב.<fn>ראו ר' עזריה פיגו להלן.</fn></point> | ||
| − | <point><b>סיפור רקע</b> – ויקרא רבה ושמות רבה מקשרים ומאחדים בין ה"אִישׁ מִצְרִי" כאן לבין "אִישׁ מִצְרִי" המוזכר בויקרא כ"ד:י' שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל הנענש בסקילה.<fn>בנוסף למקורות אלו, המונח "אִישׁ מִצְרִי" מופיע בתורה רק בבראשית ל"ט:א' ובשמות ב':י"ט. ראו <a href="$">Midrash</a> למקומות נוספים בהם המדרש מחבר ומאחד בין דמויות.</fn> | + | <point><b>סיפור רקע</b> – ויקרא רבה ושמות רבה מקשרים ומאחדים בין ה"אִישׁ מִצְרִי" כאן לבין "אִישׁ מִצְרִי" המוזכר בויקרא כ"ד:י' שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל הנענש בסקילה.<fn>בנוסף למקורות אלו, המונח "אִישׁ מִצְרִי" מופיע בתורה רק בבראשית ל"ט:א' ובשמות ב':י"ט. ראו <a href="$">Midrash</a> למקומות נוספים בהם המדרש מחבר ומאחד בין דמויות.</fn> בהתבסס על קישור זה הם בונים רקע לסיפור, ומציעים שהעברי גילה שהמצרי שכב עם אישתו,<fn>ראו להלן סקירה רחבה יותר של מוטיב זה.</fn> וכתוצאה מכך המצרי רצה לרצוח אותו כדי שהדבר לא יתגלה. אך לחילופין ניתן להציע שאכזריותו של המצרי היתה ההתנהגות האופיינית כלפי עבדים במזרח הקרוב הקדום.<fn>התורה מחוקקת כנגד התנהגות זו בשמות כ"א.</fn> ראו פילון להלן.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion>עונש מוות | <opinion>עונש מוות | ||
| Line 37: | Line 37: | ||
<p>המצרי נאף עם אשת האיש העברי.</p> | <p>המצרי נאף עם אשת האיש העברי.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="TanchumaShemot9" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot9" data-aht="source">שמות ט׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot2-11" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א-י״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot2-12" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="SeikhelTovShemot2-11" data-aht="source">שכל טוב</a><a href="SeikhelTovShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א</a><a href="R. Menachem b. Shelomo (Seikhel Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' מנחם בן שלמה</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot2-12" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink><fn>חיזקוני מציין שבעוד לרוב נדרשת התראה לחטא לפני שניתן להעניש עליה, אין דרישה כזו כלפי גויים (לפי התקדים בבראשית כ':ג').</fn></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="TanchumaShemot9" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot9" data-aht="source">שמות ט׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot2-11" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א-י״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot2-12" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="SeikhelTovShemot2-11" data-aht="source">שכל טוב</a><a href="SeikhelTovShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א</a><a href="R. Menachem b. Shelomo (Seikhel Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' מנחם בן שלמה</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot2-12" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink><fn>חיזקוני מציין שבעוד לרוב נדרשת התראה לחטא לפני שניתן להעניש עליה, אין דרישה כזו כלפי גויים (לפי התקדים בבראשית כ':ג').</fn></mekorot> | ||
| − | <point><b>סיפור רקע</b> – המקורות מזהים את ה"אִישׁ מִצְרִי" כאותו "אִישׁ מִצְרִי" מויקרא כ"ד:י'<fn>ראו בהערה לעיל שהמונח "אִישׁ מִצְרִי" מופיע רק בשני מקומות נוספים בתורה.</fn> שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל. מוטיב המצרי השוכב עם אשת הישראלי מופיע גם בויקרא רבה המצויין לעיל, אך שם המצרי מנסה להסתיר את מעשיו על ידי הריגת הישראלי, ומשה מנסה למנוע רצח זה. בניגוד לכך, המקורות כאן אינם מציינים ניסיון רצח אלא משה מבקש להרוג את המצרי על הניאוף בעצמו ( | + | <point><b>סיפור רקע</b> – המקורות מזהים את ה"אִישׁ מִצְרִי" כאותו "אִישׁ מִצְרִי" מויקרא כ"ד:י'<fn>ראו בהערה לעיל שהמונח "אִישׁ מִצְרִי" מופיע רק בשני מקומות נוספים בתורה.</fn> שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל. מוטיב המצרי השוכב עם אשת הישראלי מופיע גם בויקרא רבה המצויין לעיל, אך שם המצרי מנסה להסתיר את מעשיו על ידי הריגת הישראלי, ומשה מנסה למנוע רצח זה. בניגוד לכך, המקורות כאן אינם מציינים ניסיון רצח אלא משה מבקש להרוג את המצרי על הניאוף בעצמו (חזקוני מציין זאת במפורש).<fn>שמות רבה מאחד בין שתי האפשרויות, ומציין מראי מקומות המוחיכים שגם על רצח וגם על ניאוף קיים עונש מוות.</fn></point> |
<point><b>יחסים בהסכמה או באונס</b> – בויקרא רבה, המצרי מפתה את אשת העברי אחרי שהיא מתחילה איתו, ובאופן דומה מפורש בשכל טוב "והשמיעה לו לרצון". לעומת זאת, במדרש תנחומא, בשמות רבה, ובפירוש רש"י היא לא רצתה לשכב איתו והמעשה התרחש על ידי מרמה מתוך כך שחשבה שהיא מקיימת יחסי אישות עם בעלה.<fn>נקודת המוצא בויקרא רבא היא ציטוט של המקלל, והמטרה היא להראות כיצד הוא נולד מתוך חטאי הוריו. כך ויקרא רבה מפנה אצבע מאשימה כלפי שני ההורים. בניגוד לכך, המטרה של תנחומא שמות ושל שמות רבה הם למקסם את חטאיו של המצרי ספיציפית ובכך להצדיק ולתמוך במעשיו של משה.</fn> לקח טוב וחיזקוני מתייחסים למקרה כאונס באופן מפורש, בהתאמה לתיאור בדברי הימים למשה רבינו.<fn>בהתאם לשיטתם, ויקרא רבה ל"ב:ה' מקשר בין שם האישה - שלומית, לכך שהיא מפטפטת עם גברים (אמירת שלום) ואילו תנחומא ושמות רבה מקשרים את שמה ליופיה ("שלימה מכל מום").</fn></point> | <point><b>יחסים בהסכמה או באונס</b> – בויקרא רבה, המצרי מפתה את אשת העברי אחרי שהיא מתחילה איתו, ובאופן דומה מפורש בשכל טוב "והשמיעה לו לרצון". לעומת זאת, במדרש תנחומא, בשמות רבה, ובפירוש רש"י היא לא רצתה לשכב איתו והמעשה התרחש על ידי מרמה מתוך כך שחשבה שהיא מקיימת יחסי אישות עם בעלה.<fn>נקודת המוצא בויקרא רבא היא ציטוט של המקלל, והמטרה היא להראות כיצד הוא נולד מתוך חטאי הוריו. כך ויקרא רבה מפנה אצבע מאשימה כלפי שני ההורים. בניגוד לכך, המטרה של תנחומא שמות ושל שמות רבה הם למקסם את חטאיו של המצרי ספיציפית ובכך להצדיק ולתמוך במעשיו של משה.</fn> לקח טוב וחיזקוני מתייחסים למקרה כאונס באופן מפורש, בהתאמה לתיאור בדברי הימים למשה רבינו.<fn>בהתאם לשיטתם, ויקרא רבה ל"ב:ה' מקשר בין שם האישה - שלומית, לכך שהיא מפטפטת עם גברים (אמירת שלום) ואילו תנחומא ושמות רבה מקשרים את שמה ליופיה ("שלימה מכל מום").</fn></point> | ||
<point><b>משמעות המילה "מַכֶּה"</b> – על פי גישות אלו משמעות המילה "מַכֶּה" אינה בהכרח כוונה להרוג ומתייחסת בפשטות להכאה.</point> | <point><b>משמעות המילה "מַכֶּה"</b> – על פי גישות אלו משמעות המילה "מַכֶּה" אינה בהכרח כוונה להרוג ומתייחסת בפשטות להכאה.</point> | ||
| − | <point><b>לקיחת החוק לידיים</b> – חיזקוני מבין את תפקידו של משה כשופט האחראי על אכיפת מצוות בני נח.<fn>ראו רשב"א המובא להלן.</fn> | + | <point><b>לקיחת החוק לידיים</b> – חיזקוני מבין את תפקידו של משה כשופט האחראי על אכיפת מצוות בני נח.<fn>ראו רשב"א המובא להלן.</fn> לחילופין, ייתכן שמקורות אלו סוברים כמו דעת <multilink><a href="AvotDRN20" data-aht="source">אבות דרבי נתן</a><a href="AvotDRN20" data-aht="source">אבות דר׳ נתן נוסח א׳ פרק כ׳</a><a href="Avot DeRabbi Natan" data-aht="parshan">אודות אבות דרבי נתן</a></multilink> שמשה נהג מתוך התייעצות שמיימית לאחר קבלת נבואה.<fn>ראו את <multilink><a href="ShemotRabbah1-28" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-28" data-aht="source">א׳:כ״ח-כ״ט</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> וכן את <multilink><a href="MidrashTehillim24-7" data-aht="source">מדרש תהלים</a><a href="MidrashTehillim24-7" data-aht="source">מדרש תהילים כ״ד:ז׳</a><a href="Midrash Tehillim" data-aht="parshan">אודות מדרש תהלים</a></multilink> שגם מציינים שמשה התייעץ עם מלאכים.</fn></point> |
<point><b>מניעים פולמוסיים</b> – <multilink><a href="SeferHaNitzachon48" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon48" data-aht="source">ספר הניצחון מ״ח</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink> מציע שהדגשת מעשיו האכזריים של המצרי בגישה זו, נעשית מתוך החשש לעניין פולמוסי ומתוך ניסיון להגן על דרכו של משה.<fn>בעוד הוא מציע את זה ביחס לשיטתו של רש"י, ייתכן שמדרשים מוקדמים יותר חשו בצורך הזה גם מכיוון שתאולוגים נוצרים החל מאוגסטין (See Contra Faustum, Book XXII, #70) היו ביקורתיים כלפי פעולותיו של משה.</fn></point> | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – <multilink><a href="SeferHaNitzachon48" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon48" data-aht="source">ספר הניצחון מ״ח</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink> מציע שהדגשת מעשיו האכזריים של המצרי בגישה זו, נעשית מתוך החשש לעניין פולמוסי ומתוך ניסיון להגן על דרכו של משה.<fn>בעוד הוא מציע את זה ביחס לשיטתו של רש"י, ייתכן שמדרשים מוקדמים יותר חשו בצורך הזה גם מכיוון שתאולוגים נוצרים החל מאוגסטין (See Contra Faustum, Book XXII, #70) היו ביקורתיים כלפי פעולותיו של משה.</fn></point> | ||
</subopinion> | </subopinion> | ||
| Line 50: | Line 50: | ||
<ul> | <ul> | ||
<li>חבלה ונזקי גוף כלולים באיסור גניבה שבמצוות בני נח – ר"ן מציע שלפי הבנה זו החוק ועונשו היו חלים גם במקרה שגוי מכה גוי אחר. הוא סובר שדרך פרשנית זו מקבלת חיזוק מסיפורינו בו משה הורג את המצרי לאחר שמכה את האיש העברי, וכל זה לפני מתן תורה, ומעמדו של הישראלי זהה למעמד כל בני נח.</li> | <li>חבלה ונזקי גוף כלולים באיסור גניבה שבמצוות בני נח – ר"ן מציע שלפי הבנה זו החוק ועונשו היו חלים גם במקרה שגוי מכה גוי אחר. הוא סובר שדרך פרשנית זו מקבלת חיזוק מסיפורינו בו משה הורג את המצרי לאחר שמכה את האיש העברי, וכל זה לפני מתן תורה, ומעמדו של הישראלי זהה למעמד כל בני נח.</li> | ||
| − | <li>הכאת יהודי אסורה מכיוון שהוא מקבל מצוות נוספות,<fn>מכאן שהאיסור נפרד משבע מצוות בני נח, ובניגוד אליהם, הוא רלוונטי רק כאשר הקורבן הינו יהודי.</fn> והחבלה בו גורמת לחילול שם ה'<fn>את הרעיון שיש כאן חילול שם ה' ניתן ללמוד מהסמיכות בבבלי בין שתי המימרות של ר' חנינא. הר"ן אינו מציין זאת מפורשות.</fn> – זוהי האפשרות המועדפת על | + | <li>הכאת יהודי אסורה מכיוון שהוא מקבל מצוות נוספות,<fn>מכאן שהאיסור נפרד משבע מצוות בני נח, ובניגוד אליהם, הוא רלוונטי רק כאשר הקורבן הינו יהודי.</fn> והחבלה בו גורמת לחילול שם ה'<fn>את הרעיון שיש כאן חילול שם ה' ניתן ללמוד מהסמיכות בבבלי בין שתי המימרות של ר' חנינא. הר"ן אינו מציין זאת מפורשות.</fn> – זוהי האפשרות המועדפת על ר"ן. לפיכך, גם לפני סיני, לישראלי סטטוס מיוחד מתוקף המצוות הנוספות שהעם כבר קיבל, ומכאן ההצדקה לכך שמשה הורג את האיש המצרי.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>אכיפה שמימית או יישום אנושי</b> – בעוד הבבלי מציין שגוי המכה יהודי ראוי למיתה, אין פירוט לגבי אדם הרשאי והמוסמך לאכוף חוק זה. | <point><b>אכיפה שמימית או יישום אנושי</b> – בעוד הבבלי מציין שגוי המכה יהודי ראוי למיתה, אין פירוט לגבי אדם הרשאי והמוסמך לאכוף חוק זה. | ||
| Line 64: | Line 64: | ||
<p>מעשיו של משה היו בהתאם לנסיבות החריגות ולא היו מבוססות על תקדים משפטי.</p> | <p>מעשיו של משה היו בהתאם לנסיבות החריגות ולא היו מבוססות על תקדים משפטי.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="BinahLaIttim25" data-aht="source">ר׳ עזריה פיגו</a><a href="BinahLaIttim25" data-aht="source">ר׳ עזריה פיג׳ו, בינה לעתים דרוש כ״ה</a><a href="R. Azariah Figo" data-aht="parshan">אודות ר' עזריה פיגו</a></multilink>, <multilink><a href="NetzivShemot2-11" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א-י״ב</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink>, <multilink><a href="RDZHoffmannShemot2-12" data-aht="source">ר׳ דוד צבי הופמן</a><a href="RDZHoffmannShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר' דוד צבי הופמן</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="BinahLaIttim25" data-aht="source">ר׳ עזריה פיגו</a><a href="BinahLaIttim25" data-aht="source">ר׳ עזריה פיג׳ו, בינה לעתים דרוש כ״ה</a><a href="R. Azariah Figo" data-aht="parshan">אודות ר' עזריה פיגו</a></multilink>, <multilink><a href="NetzivShemot2-11" data-aht="source">נצי״ב</a><a href="NetzivShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א-י״ב</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink>, <multilink><a href="RDZHoffmannShemot2-12" data-aht="source">ר׳ דוד צבי הופמן</a><a href="RDZHoffmannShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. David Zvi Hoffmann" data-aht="parshan">אודות ר' דוד צבי הופמן</a></multilink></mekorot> | ||
| − | <point><b>שיפוטי או חוץ-שיפוטי</b> – בעוד רשב"א וספר הניצחון המובא לעיל מתייחסים לחוק הכתוב, רד"צ הופמן טוען שהפרת זכויות האדם במצרים היתה כל כך נפוצה, שנורמות חוקיות לא חלו שם.<fn>לפיכך, הוא אינו מצטט את הבבלי המובא לעיל וכן אינו מציע שמשה נהג בתפקיד השופט, וכן הוא דוחה את הצורך בעמדת הכתב והקבלה הטוענים שחיי העבד העברי היו בסכנה מיידית.</fn> | + | <point><b>שיפוטי או חוץ-שיפוטי</b> – בעוד רשב"א וספר הניצחון המובא לעיל מתייחסים לחוק הכתוב, רד"צ הופמן טוען שהפרת זכויות האדם במצרים היתה כל כך נפוצה, שנורמות חוקיות לא חלו שם.<fn>לפיכך, הוא אינו מצטט את הבבלי המובא לעיל וכן אינו מציע שמשה נהג בתפקיד השופט, וכן הוא דוחה את הצורך בעמדת הכתב והקבלה הטוענים שחיי העבד העברי היו בסכנה מיידית.</fn> להערכתו, רק הריגת המצרי היתה מונעת את החמרת התנהגותו האלימה כלפי העברי, ועל כן משה נדרש לפעול בדרך בה פעל.</point> |
<point><b>משמעות המילה "מַכֶּה"</b> – על פי מקורות אלו המילה "מַכֶּה" היא במשמעות פשוטה של הכאה ולא בהכרח כוונה להרוג.</point> | <point><b>משמעות המילה "מַכֶּה"</b> – על פי מקורות אלו המילה "מַכֶּה" היא במשמעות פשוטה של הכאה ולא בהכרח כוונה להרוג.</point> | ||
<point><b>"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – ר' עזריה פיגו ורד"צ הופמן מסבירים שמשה הביט סביב וראה שאין ישראלי נוסף באזור שיבוא לעזרתו.<fn>ר' עזריה פיגו מרחיב על בסיס רמיזה זו, ומשווה ומנגיד בין זה לבין חוצפתו של העברי ביום למחרת. פירושו מצוטט בספרו של ר' ברוך ישר, ספר בינה לעתים על התורה (p. 75): | <point><b>"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – ר' עזריה פיגו ורד"צ הופמן מסבירים שמשה הביט סביב וראה שאין ישראלי נוסף באזור שיבוא לעזרתו.<fn>ר' עזריה פיגו מרחיב על בסיס רמיזה זו, ומשווה ומנגיד בין זה לבין חוצפתו של העברי ביום למחרת. פירושו מצוטט בספרו של ר' ברוך ישר, ספר בינה לעתים על התורה (p. 75): | ||
| − | <p>"<b>ויאמר לרשע למה תכה רעך</b> – למה לא ידעת להרים יד על שונאך המצרי, ועל אחיך אתה כן מרים יד?... כל עם נורמלי אוהב את אחיו ושונא את מציקו, לא כן עמי האומלל, שונא הוא את אחיו ומגיב על הריגת המצרי."<br/>ר' פיגו מוסיף שהתנהגות זו מסבירה מדוע היה צריך גלות ארוכה במצרים. ראו בהשוואה לשמות רבה א':ל'.</p></fn> בניגוד | + | <p>"<b>ויאמר לרשע למה תכה רעך</b> – למה לא ידעת להרים יד על שונאך המצרי, ועל אחיך אתה כן מרים יד?... כל עם נורמלי אוהב את אחיו ושונא את מציקו, לא כן עמי האומלל, שונא הוא את אחיו ומגיב על הריגת המצרי."<br/>ר' פיגו מוסיף שהתנהגות זו מסבירה מדוע היה צריך גלות ארוכה במצרים. ראו בהשוואה לשמות רבה א':ל'.</p></fn> בניגוד למפרשים אלו, נצי"ב מפרש את המבט כחיפוש אחר סמכות מצרית שתתערב, אך משה הבין שכולם שונאים את הישראלים ואין אדם שיפעל בעדם.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
| Line 74: | Line 74: | ||
<p>מעשיו של משה היו בעייתיות, אבל יש להבין שהם היו בלא כוונה תחילה (שוגג).</p> | <p>מעשיו של משה היו בעייתיות, אבל יש להבין שהם היו בלא כוונה תחילה (שוגג).</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="DevarimRabbah2-29" data-aht="source">דברים רבה (וילנא)</a><a href="DevarimRabbah2-29" data-aht="source">ב׳:כ״ט</a><a href="DevarimRabbahLiebermanVaetchanan" data-aht="source">דברים רבה (ליברמן) ואתחנן (עמ׳ 59)</a><a href="Devarim Rabbah" data-aht="parshan">אודות דברים רבה (וילנא)</a></multilink>,<fn>ראו גם <multilink><a href="TanchumaBuberVaetchanan4" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaetchanan4" data-aht="source">ואתחנן הוספה ד׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink><span class="aht-chrome-space"> ואת המדרש הנמצא בגנזי שכטר כרך 1</span> עמוד 113.</fn> <multilink><a href="RasagMishlei17-19" data-aht="source">רס"ג</a><a href="RasagMishlei17-19" data-aht="source">פירוש רס״ג משלי י״ז:י״ט</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>, <multilink><a href="ZoharMishpatim" data-aht="source">זוהר</a><a href="ZoharMishpatim" data-aht="source">פרשת משפטים דף קי״ד:</a><a href="Zohar" data-aht="parshan">אודות הזוהר</a></multilink>, <multilink><a href="ShelahVaetchanan" data-aht="source">ר׳ יצחק לוריא (האר״י)</a><a href="ShelahVaetchanan" data-aht="source">מובא בשל״ה פרשת ואתחנן, תורה אור, ה׳</a><a href="R. Yitzchak Luria (HaAri)" data-aht="parshan">אודות ר׳ יצחק לוריא</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="DevarimRabbah2-29" data-aht="source">דברים רבה (וילנא)</a><a href="DevarimRabbah2-29" data-aht="source">ב׳:כ״ט</a><a href="DevarimRabbahLiebermanVaetchanan" data-aht="source">דברים רבה (ליברמן) ואתחנן (עמ׳ 59)</a><a href="Devarim Rabbah" data-aht="parshan">אודות דברים רבה (וילנא)</a></multilink>,<fn>ראו גם <multilink><a href="TanchumaBuberVaetchanan4" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaetchanan4" data-aht="source">ואתחנן הוספה ד׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink><span class="aht-chrome-space"> ואת המדרש הנמצא בגנזי שכטר כרך 1</span> עמוד 113.</fn> <multilink><a href="RasagMishlei17-19" data-aht="source">רס"ג</a><a href="RasagMishlei17-19" data-aht="source">פירוש רס״ג משלי י״ז:י״ט</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>, <multilink><a href="ZoharMishpatim" data-aht="source">זוהר</a><a href="ZoharMishpatim" data-aht="source">פרשת משפטים דף קי״ד:</a><a href="Zohar" data-aht="parshan">אודות הזוהר</a></multilink>, <multilink><a href="ShelahVaetchanan" data-aht="source">ר׳ יצחק לוריא (האר״י)</a><a href="ShelahVaetchanan" data-aht="source">מובא בשל״ה פרשת ואתחנן, תורה אור, ה׳</a><a href="R. Yitzchak Luria (HaAri)" data-aht="parshan">אודות ר׳ יצחק לוריא</a></multilink></mekorot> | ||
| − | <point><b>איך זה היה לא מכוון?</b> ר' סעדיה סובר שלמשה לא הייתה כוונה להרוג את המצרי, ומיתתו הייתה בשגגה.<fn>כך ר' קפאח מבין את ר' סעדיה, גם כאן וגם בתפסיר שמות ב':י"ב. [מעניין לציין שיש גם תיאולוגים מוסלמים המסבירים את תיאור הסיפור בקוראן (28:2:15-16) בצורה דומה.] אם זאת ייתכן שהתוצאה הבלתי מכוונת אליה התייחס ר' סעדיה לא היה מות המצרי כי אם הסיפור שסיפר העברי בעקבות המעשה.</fn> | + | <point><b>איך זה היה לא מכוון?</b> ר' סעדיה סובר שלמשה לא הייתה כוונה להרוג את המצרי, ומיתתו הייתה בשגגה.<fn>כך ר' קפאח מבין את ר' סעדיה, גם כאן וגם בתפסיר שמות ב':י"ב. [מעניין לציין שיש גם תיאולוגים מוסלמים המסבירים את תיאור הסיפור בקוראן (28:2:15-16) בצורה דומה.] אם זאת ייתכן שהתוצאה הבלתי מכוונת אליה התייחס ר' סעדיה לא היה מות המצרי כי אם הסיפור שסיפר העברי בעקבות המעשה.</fn> לעומתו, האר"י אומר שלמרות שמשה התכוון להרוג את המצרי, הוא עדיין נחשב כשוגג מכיוון שחשב שהוא צווה לעשות זאת. נראה כי הגישה השניה היא גם התפיסה על פי דברים רבה<fn>גם בגרסא המובאת בוילנא וגם בגרסת ליברמן, מדרש דברים רבה מנסה לקשר בין הריגת המצרי והבריחה למדין לבין קביעת ערי מקלט לרוצח בשגגה. המדרש בגרסת ליברמן מציין בצורה מפורשת יותר שמשה בעצמו ברח לעיר מקלט: "ויך את המצרי, וכיון שהרגו ברח לעיר מקלט שנא' ויברח משה מפני פרעה". בעוד ייתכן שזו אינדיקציה לכך שמשה הרג את המצרי בשוגג, המדרש בגרסת ליברמן מוסיף ומתאר כיצד משה התייעץ עם המלאכים לפני שהחל במעשיו, דבר המצביע דווקא על תכנון מראש של מעשים אלו. מכאן יוצא שהמדרש מבלבל בין מוטיבים אגדיים סותרים או שיש אמירה שמשה יכל לברוח לעיר מקלט בגלל הנסיבות המיוחדות של הרצח. ייתכן גם שמשה נהג על פי החוק המצרי המאפשר מקלט גם לרוצחים במזיד (ראו להלן פירוט אודות אחוזת הכהונה של יתרו), אך אין זה סביר שזו ההנחה בדברים רבה.</fn> ושל הזוהר.</point> |
<point><b>משמעות המילה "מַכֶּה" והמילה "וַיַּךְ"</b> – על פי ר' סעדיה, משמעות השורש הכה בשני המקרים היא להרביץ, ואינה מעידה על כוונה להרוג.<fn>ראו בהשוואה לפירוש הכתב והקבלה המסביר שהמילים "מַכֶּה" וכן "וַיַּךְ" כמכות מוות.</fn></point> | <point><b>משמעות המילה "מַכֶּה" והמילה "וַיַּךְ"</b> – על פי ר' סעדיה, משמעות השורש הכה בשני המקרים היא להרביץ, ואינה מעידה על כוונה להרוג.<fn>ראו בהשוואה לפירוש הכתב והקבלה המסביר שהמילים "מַכֶּה" וכן "וַיַּךְ" כמכות מוות.</fn></point> | ||
<point><b>"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – לפי גישה זו לא ברור מדוע משה הסתכל לצדדים.<fn>ראו את ההערה לעיל המצביעה על חוסר העקביות בניסיון להסביר את מעשיו של משה כפי שעולה בגרסתו של ליברמן למדרש דברים רבה.</fn></point> | <point><b>"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – לפי גישה זו לא ברור מדוע משה הסתכל לצדדים.<fn>ראו את ההערה לעיל המצביעה על חוסר העקביות בניסיון להסביר את מעשיו של משה כפי שעולה בגרסתו של ליברמן למדרש דברים רבה.</fn></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>הערכת לקיחת החוק לידיים</b> – גישתו של ר' סעדיה נמנעת מהאשמת משה בהרג לא מוצדק וכן פוטרת אותו מהבעייתיות בלקיחת החוק לידיים. אך על פי פירוש דברים רבה, הזוהר, והאר"י עולה שבעקבות מעשיו, נדרש משה למידה מסויימת של תשובה או כפרה.</point> |
<point><b>משכנו של יתרו שימש עיר מקלט למשה</b> – יתרון גישה זו בכך שהיא עונה על השאלה מדוע משה נדרש לצאת לגלות עד שגואל דמו של המצרי נפטר (ראו <a href="Shemot4-19" data-aht="source">שמות ד׳:י״ט</a>). בנוסף לכך, ייתכן שעל פי החוק המצרי, למשכנו של יתרו היה מעין חסינות, ולכוחותיו של פרעה לא היתה הסמכות להיכנס.<fn>אולם על פי החוק המצרי משכן הכהן שימש עיר מקלט גם לרוצח במזיד. להרחבה, ראו את הדיון לגבי עמדתו של ר' דן במאמר <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a>.</fn></point> | <point><b>משכנו של יתרו שימש עיר מקלט למשה</b> – יתרון גישה זו בכך שהיא עונה על השאלה מדוע משה נדרש לצאת לגלות עד שגואל דמו של המצרי נפטר (ראו <a href="Shemot4-19" data-aht="source">שמות ד׳:י״ט</a>). בנוסף לכך, ייתכן שעל פי החוק המצרי, למשכנו של יתרו היה מעין חסינות, ולכוחותיו של פרעה לא היתה הסמכות להיכנס.<fn>אולם על פי החוק המצרי משכן הכהן שימש עיר מקלט גם לרוצח במזיד. להרחבה, ראו את הדיון לגבי עמדתו של ר' דן במאמר <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a>.</fn></point> | ||
</category> | </category> | ||
| Line 86: | Line 86: | ||
<point><b>משה נענש</b> – בעוד בתורה אין עונש או אפילו נזיפה במשה על הריגת המצרי, במדרש פטירת משה <fn>ובתיאור דומה שהשתמר בקובץ הקראי אשכול הכופר.</fn> המתאר באופן ציורי את הדיאלוג בין משה לבין הקב"ה לפני מותו, ניתן למצוא טענת אשמה בדברי הקב"ה וכן רמיזה לכך שבעקבות חטא זה משה צריך למות. לחילופין, ניתן להסביר שבגלותו למדין ריצה משה את עונשו.<fn>ראו גם <a href="$">Can Prophets Sin</a>.</fn></point> | <point><b>משה נענש</b> – בעוד בתורה אין עונש או אפילו נזיפה במשה על הריגת המצרי, במדרש פטירת משה <fn>ובתיאור דומה שהשתמר בקובץ הקראי אשכול הכופר.</fn> המתאר באופן ציורי את הדיאלוג בין משה לבין הקב"ה לפני מותו, ניתן למצוא טענת אשמה בדברי הקב"ה וכן רמיזה לכך שבעקבות חטא זה משה צריך למות. לחילופין, ניתן להסביר שבגלותו למדין ריצה משה את עונשו.<fn>ראו גם <a href="$">Can Prophets Sin</a>.</fn></point> | ||
<point><b>מה היה חטאו של משה?</b> במקורות אלו ישנה עמימות בשאלה אם הביקורת על משה נובעת מהשפיטה המוטעית שלו והעוולה שנעשתה (כלומר, המצרי לא היה צריך למות – ראו ר"י בכור שור) או שהביקורת היא על לקיחת החוק לידיים (כלומר, משה חרג מסמכותו כאשר שפט בעצמו את המצרי).</point> | <point><b>מה היה חטאו של משה?</b> במקורות אלו ישנה עמימות בשאלה אם הביקורת על משה נובעת מהשפיטה המוטעית שלו והעוולה שנעשתה (כלומר, המצרי לא היה צריך למות – ראו ר"י בכור שור) או שהביקורת היא על לקיחת החוק לידיים (כלומר, משה חרג מסמכותו כאשר שפט בעצמו את המצרי).</point> | ||
| − | <point><b>גילו של משה</b> – על פי הכתוב משה הורג את המצרי קצת אחרי הגעה לגיל בגרות, ור' מנחם ציוני מייחס את קוצר רוחו לגילו הצעיר יחסית. אך התורה לא מגדירה באופן מפורש נקודת זמן מדוייקת להתרחשות האירועים, וחלק מהפרשנים מציירים את משה כמבוגר בהרבה. ראו<a href="SHE$"> | + | <point><b>גילו של משה</b> – על פי הכתוב משה הורג את המצרי קצת אחרי הגעה לגיל בגרות, ור' מנחם ציוני מייחס את קוצר רוחו לגילו הצעיר יחסית. אך התורה לא מגדירה באופן מפורש נקודת זמן מדוייקת להתרחשות האירועים, וחלק מהפרשנים מציירים את משה כמבוגר בהרבה. ראו<a href="SHE$">כרונולוגיה של שמות ב'-ד'</a> למנעד האפשרויות הרחב.</point> |
| − | <point><b>רגשות שלטו בו</b> – ר"י בכור שור מסביר שמעשיו של משה נבעו מתוך הכעס שהתעורר בעקבות חמלתו לעמו, ולא מתוך חוש קפדני של חוק וסדר.<fn><multilink><a href="RambanShemot2-11" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.</fn> למקרים נוספים בהם משה | + | <point><b>רגשות שלטו בו</b> – ר"י בכור שור מסביר שמעשיו של משה נבעו מתוך הכעס שהתעורר בעקבות חמלתו לעמו, ולא מתוך חוש קפדני של חוק וסדר.<fn><multilink><a href="RambanShemot2-11" data-aht="source">רמב״ן</a><a href="RambanShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.</fn> למקרים נוספים בהם משה מגיב בכעס, ראו <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>.<fn>ראו גם את האגדה המרתקת המצוטטת בתפארת ישראל קידושין ד':ע"ז, וכן את <a href="http://leimanlibrary.com/texts_of_publications/50.%20Rabbi%20Israel%20Lipschutz%20The%20Portrait%20of%20Moses.pdf">Prof. S. Leiman</a>, "Rabbi Israel Lipschutz: The Portrait of Moses," Tradition 24 (1989):91-98.</fn></point> |
</category> | </category> | ||
</approaches> | </approaches> | ||
</page> | </page> | ||
</aht-xml> | </aht-xml> | ||
Version as of 23:51, 9 November 2019
הריגת משה את המצרי
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים בשאלה האם הריגת המצרי על ידי משה היה מעשה מבורך, מגונה, או ניטרלי. חלק מהפרשנים מנסים להצדיק את התנהגותו של משה על ידי השחרת דמותו של הנוגש המצרי. כך, ויקרא רבה ואחרים מציעים שהמצרי התכוון להרוג את העברי ופעולתו של משה לא היתה רצח אלא הצלת חיים. בדומה, פילון ומקורות בחז"ל מייחסים פשעים נוספים לאיש המצרי, כגון רצח וניאוף, למרות שאינם מוזכרים בפשט הסיפור. מצד שני, רבי עזריה פיגו ורד"צ הופמן מתמקדים לא במצרי עצמו אלא במצב החברתי במצרים באותה התקופה. הם מציעים שתחת מלכות רודנית ומושחתת כל כך, חוקי חברה מקובלים לא היו בתוקף, ולמשה לא הייתה אפשרות אחרת מלבד לקיחת החוק לידיים.
פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים, ובמקום להכפיש את המצרי, הם מציעים שמשה לא נתכוון להרוג את המצרי. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.
המניעים לגישות השונות הם גם מילוי פערים טקסטואלים וגם שיקולים פילוסופיים ופולמוסיים. ייתכן שהרצון להגן על משה מפני הביקורת הנוצרית הוא שהוביל לניסיון להצדיק את מעשיו. אפשר שהחשש מפני הצבת משה כמודל של אקטביזם לוחמני או, לחילופין, הרצון לעורר את הקוראים לפעולה הם שהשפיעו על פרשנים אחרים.
לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך של שינוי במהלך חייו?
בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.1
מעשה ראוי להערכה
פעולתו של משה הייתה הולמת וראויה לשבח2 מכיוון שהמצרי סיכן את חיי העברי אותו היכה, או בגלל שהיה אשם בחטאים נוספים.
הצלת חיים
האיש המצרי התכוון לרצוח את האיש העברי, וכל עוברי האורח היו מחוייבים להציל את העברי, גם במחיר חייו של הנוגש מצרי.
משמעות "מַכֶּה" – הקורם והכתב והקבלה מביאים הוכחות שהמילה "מַכֶּה" מעידה לפעמים על הכאה במטרה להרוג.
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבה ושמות רבה מפרשים מחדש ומסבירים שמשמעות מילים אלו היא שמשה ראה בנבואה את עברו של המצרי6 וכן את תכנוניו לעתיד.7 הכתב והקבלה מציע פירוש פשוט יותר ומסביר שמשה הסתכל סביב בתדהמה על כך שהישראלים שבאזור לא מגינים ולא מצילים על בן עמם.
"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – גם כאן, גישה זו נמנעת מלהציג את משה כדמות מתגנבת, הבודקת את הסביבה לראות שאין עדים.8 לפיכך, ויקרא רבה ושמות רבה מציינים מספר דעות המפרשים את המילים האלו לומר שאחרים לא היו מסוגלים להתערב.9 לחילופין, הכתב והקבלה מסבירים שמשה ראה שבני ישראל שנחכו באירוע לא היו מעוניינים להתערב.10
סיפור רקע – ויקרא רבה ושמות רבה מקשרים ומאחדים בין ה"אִישׁ מִצְרִי" כאן לבין "אִישׁ מִצְרִי" המוזכר בויקרא כ"ד:י' שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל הנענש בסקילה.11 בהתבסס על קישור זה הם בונים רקע לסיפור, ומציעים שהעברי גילה שהמצרי שכב עם אישתו,12 וכתוצאה מכך המצרי רצה לרצוח אותו כדי שהדבר לא יתגלה. אך לחילופין ניתן להציע שאכזריותו של המצרי היתה ההתנהגות האופיינית כלפי עבדים במזרח הקרוב הקדום.13 ראו פילון להלן.
עונש מוות
המצרי ביצע פשעים בגינם היה ראוי לעונש מוות, ומשה היה רשאי לקחת את החוק לידיים. קיימות מספר וריאציות לגישה זו:
רצח
הנוגש המצרי רצח ישראלים לפני המקרה שלפנינו.
סיפור רקע – פילון מבקש להציג את ההתרחשות לרקע ניסיונות חוזרים ונשנים של משה להקל על סבלם של העבדים העברים15, ניסיונות שהכעיסו את הנושה המצרי וגרמו לו לרצוח רבים מבני ישראל. אך יש לציין שאין איזכור לכך בטקסט המקראי.
ראוי להערכה – פילון מציין שהיה ראוי להרוג נוגש כה אכזרי.16
לקחת את החוק לידיים – פילון לא מתייחס ישיריות לעניין זה, אך הוא מבין שמשה רק ניצל את זכויותיו כנסיך מצרים ו"כיורש העתידי של מלכות אבותיו". מעניין לציין, שעל פי פילון, פרעה לא כעס על הריגת המצרי, אלא על כך שמשה "נכדו" עזר לאויבי ממלכתו.17
ניאוף
המצרי נאף עם אשת האיש העברי.
סיפור רקע – המקורות מזהים את ה"אִישׁ מִצְרִי" כאותו "אִישׁ מִצְרִי" מויקרא כ"ד:י'19 שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל. מוטיב המצרי השוכב עם אשת הישראלי מופיע גם בויקרא רבה המצויין לעיל, אך שם המצרי מנסה להסתיר את מעשיו על ידי הריגת הישראלי, ומשה מנסה למנוע רצח זה. בניגוד לכך, המקורות כאן אינם מציינים ניסיון רצח אלא משה מבקש להרוג את המצרי על הניאוף בעצמו (חזקוני מציין זאת במפורש).20
יחסים בהסכמה או באונס – בויקרא רבה, המצרי מפתה את אשת העברי אחרי שהיא מתחילה איתו, ובאופן דומה מפורש בשכל טוב "והשמיעה לו לרצון". לעומת זאת, במדרש תנחומא, בשמות רבה, ובפירוש רש"י היא לא רצתה לשכב איתו והמעשה התרחש על ידי מרמה מתוך כך שחשבה שהיא מקיימת יחסי אישות עם בעלה.21 לקח טוב וחיזקוני מתייחסים למקרה כאונס באופן מפורש, בהתאמה לתיאור בדברי הימים למשה רבינו.22
משמעות המילה "מַכֶּה" – על פי גישות אלו משמעות המילה "מַכֶּה" אינה בהכרח כוונה להרוג ומתייחסת בפשטות להכאה.
לקיחת החוק לידיים – חיזקוני מבין את תפקידו של משה כשופט האחראי על אכיפת מצוות בני נח.23 לחילופין, ייתכן שמקורות אלו סוברים כמו דעת אבות דרבי נתן שמשה נהג מתוך התייעצות שמיימית לאחר קבלת נבואה.24
מניעים פולמוסיים – ספר הנצחון מציע שהדגשת מעשיו האכזריים של המצרי בגישה זו, נעשית מתוך החשש לעניין פולמוסי ומתוך ניסיון להגן על דרכו של משה.25
הכאת איש עברי
המצרי היה ראוי לעונש מוות על הכאת האיש העברי.
מקור האיסור והיקף החלת העונש – ר״ן מציע שתי הבנות אפשריות לפסיקת הבבלי:
- חבלה ונזקי גוף כלולים באיסור גניבה שבמצוות בני נח – ר"ן מציע שלפי הבנה זו החוק ועונשו היו חלים גם במקרה שגוי מכה גוי אחר. הוא סובר שדרך פרשנית זו מקבלת חיזוק מסיפורינו בו משה הורג את המצרי לאחר שמכה את האיש העברי, וכל זה לפני מתן תורה, ומעמדו של הישראלי זהה למעמד כל בני נח.
- הכאת יהודי אסורה מכיוון שהוא מקבל מצוות נוספות,26 והחבלה בו גורמת לחילול שם ה'27 – זוהי האפשרות המועדפת על ר"ן. לפיכך, גם לפני סיני, לישראלי סטטוס מיוחד מתוקף המצוות הנוספות שהעם כבר קיבל, ומכאן ההצדקה לכך שמשה הורג את האיש המצרי.
אכיפה שמימית או יישום אנושי – בעוד הבבלי מציין שגוי המכה יהודי ראוי למיתה, אין פירוט לגבי אדם הרשאי והמוסמך לאכוף חוק זה.
לקיחת החוק לידיים – רשב"א מבין שמשה פעל מתוך סמכותו כשופט,31 בעוד נושאי הכלים לרמב"ם סוברים שמשה הוא הרחבה או שלוכה של בית הדין השמימי.32
משמעות המילה "מַכֶּה" – על פי מקורות אלו המילה "מַכֶּה" היא במשמעות פשוטה של הכאה ולא בהכרח כוונה להרוג.
חוקי הג'ונגל
מעשיו של משה היו בהתאם לנסיבות החריגות ולא היו מבוססות על תקדים משפטי.
שיפוטי או חוץ-שיפוטי – בעוד רשב"א וספר הניצחון המובא לעיל מתייחסים לחוק הכתוב, רד"צ הופמן טוען שהפרת זכויות האדם במצרים היתה כל כך נפוצה, שנורמות חוקיות לא חלו שם.33 להערכתו, רק הריגת המצרי היתה מונעת את החמרת התנהגותו האלימה כלפי העברי, ועל כן משה נדרש לפעול בדרך בה פעל.
משמעות המילה "מַכֶּה" – על פי מקורות אלו המילה "מַכֶּה" היא במשמעות פשוטה של הכאה ולא בהכרח כוונה להרוג.
"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – ר' עזריה פיגו ורד"צ הופמן מסבירים שמשה הביט סביב וראה שאין ישראלי נוסף באזור שיבוא לעזרתו.34 בניגוד למפרשים אלו, נצי"ב מפרש את המבט כחיפוש אחר סמכות מצרית שתתערב, אך משה הבין שכולם שונאים את הישראלים ואין אדם שיפעל בעדם.
מעשה לא מכוון
מעשיו של משה היו בעייתיות, אבל יש להבין שהם היו בלא כוונה תחילה (שוגג).
איך זה היה לא מכוון? ר' סעדיה סובר שלמשה לא הייתה כוונה להרוג את המצרי, ומיתתו הייתה בשגגה.36 לעומתו, האר"י אומר שלמרות שמשה התכוון להרוג את המצרי, הוא עדיין נחשב כשוגג מכיוון שחשב שהוא צווה לעשות זאת. נראה כי הגישה השניה היא גם התפיסה על פי דברים רבה37 ושל הזוהר.
משמעות המילה "מַכֶּה" והמילה "וַיַּךְ" – על פי ר' סעדיה, משמעות השורש הכה בשני המקרים היא להרביץ, ואינה מעידה על כוונה להרוג.38
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – לפי גישה זו לא ברור מדוע משה הסתכל לצדדים.39
הערכת לקיחת החוק לידיים – גישתו של ר' סעדיה נמנעת מהאשמת משה בהרג לא מוצדק וכן פוטרת אותו מהבעייתיות בלקיחת החוק לידיים. אך על פי פירוש דברים רבה, הזוהר, והאר"י עולה שבעקבות מעשיו, נדרש משה למידה מסויימת של תשובה או כפרה.
משכנו של יתרו שימש עיר מקלט למשה – יתרון גישה זו בכך שהיא עונה על השאלה מדוע משה נדרש לצאת לגלות עד שגואל דמו של המצרי נפטר (ראו שמות ד׳:י״ט). בנוסף לכך, ייתכן שעל פי החוק המצרי, למשכנו של יתרו היה מעין חסינות, ולכוחותיו של פרעה לא היתה הסמכות להיכנס.40
ראוי לגינוי
משה פעל במזיד וכן שגה במעשיו, וייתכן שכתוצאה מכך הוא נענש.
משה נענש – בעוד בתורה אין עונש או אפילו נזיפה במשה על הריגת המצרי, במדרש פטירת משה 43 המתאר באופן ציורי את הדיאלוג בין משה לבין הקב"ה לפני מותו, ניתן למצוא טענת אשמה בדברי הקב"ה וכן רמיזה לכך שבעקבות חטא זה משה צריך למות. לחילופין, ניתן להסביר שבגלותו למדין ריצה משה את עונשו.44
מה היה חטאו של משה? במקורות אלו ישנה עמימות בשאלה אם הביקורת על משה נובעת מהשפיטה המוטעית שלו והעוולה שנעשתה (כלומר, המצרי לא היה צריך למות – ראו ר"י בכור שור) או שהביקורת היא על לקיחת החוק לידיים (כלומר, משה חרג מסמכותו כאשר שפט בעצמו את המצרי).
גילו של משה – על פי הכתוב משה הורג את המצרי קצת אחרי הגעה לגיל בגרות, ור' מנחם ציוני מייחס את קוצר רוחו לגילו הצעיר יחסית. אך התורה לא מגדירה באופן מפורש נקודת זמן מדוייקת להתרחשות האירועים, וחלק מהפרשנים מציירים את משה כמבוגר בהרבה. ראוכרונולוגיה של שמות ב'-ד' למנעד האפשרויות הרחב.
רגשות שלטו בו – ר"י בכור שור מסביר שמעשיו של משה נבעו מתוך הכעס שהתעורר בעקבות חמלתו לעמו, ולא מתוך חוש קפדני של חוק וסדר.45 למקרים נוספים בהם משה מגיב בכעס, ראו דמותו של משה.46
