Difference between revisions of "Moshe's Killing of the Egyptian/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
Rose.Kochin (talk | contribs) m |
Rose.Kochin (talk | contribs) m |
||
| Line 9: | Line 9: | ||
<p>פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים ובמקום להכפיש את המצרי הם מציעים שמשה לא הרג את המצרי במכוון. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.</p> | <p>פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים ובמקום להכפיש את המצרי הם מציעים שמשה לא הרג את המצרי במכוון. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.</p> | ||
<p>הגישות השונות מונעות על ידי פערים טקסטואלים, וכן מתוך שיקולים פילוסופיים ופולמוסיים. ייתכן שהצורך להגן על משה מפני הביקורת הנוצרית הוא שהוביל לניסיון להגן על מעשיו ולהצדיקם. ייתכן שהניסיון לבנות מודל של אקטביזם לוחמני או לחילופין הרצון לעורר את הקוראים לפעולה הם שהשפיעו על פרשנים אחרים.  </p> | <p>הגישות השונות מונעות על ידי פערים טקסטואלים, וכן מתוך שיקולים פילוסופיים ופולמוסיים. ייתכן שהצורך להגן על משה מפני הביקורת הנוצרית הוא שהוביל לניסיון להגן על מעשיו ולהצדיקם. ייתכן שהניסיון לבנות מודל של אקטביזם לוחמני או לחילופין הרצון לעורר את הקוראים לפעולה הם שהשפיעו על פרשנים אחרים.  </p> | ||
| − | <p>לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך | + | <p>לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך ומשה משתנה במהלך חייו?</p></div> |
<p>בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.<fn>For a comprehensive survey of this spectrum and the philosophical underpinnings of the various positions, see A. Sagi in his book יהדות: בין דת למוסר (תשנ"ח): 182-198, and in an earlier article "'He Slew the Egyptian and Hid Him in the Sand': Jewish Tradition and the Moral Element," HUCA 67 (1996): 55-76.</fn></p> | <p>בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.<fn>For a comprehensive survey of this spectrum and the philosophical underpinnings of the various positions, see A. Sagi in his book יהדות: בין דת למוסר (תשנ"ח): 182-198, and in an earlier article "'He Slew the Egyptian and Hid Him in the Sand': Jewish Tradition and the Moral Element," HUCA 67 (1996): 55-76.</fn></p> | ||
<approaches> | <approaches> | ||
Version as of 04:13, 1 August 2019
הריגת משה את המצרי
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים בשאלה האם הריגת המצרי על ידי משה היה מעשה מבורך, מגונה, או ניטרלי. חלק מהפרשנים מנסים להצדיק את התנהגותו של משה על ידי השחרת דמותו של הנוגש המצרי. כך, ויקרא רבה ואחרים מציעים שהמצרי התכוון להרוג את העברי ופעולתו של משה לא היתה רצח אלא פיקוח נפש. בדומה, פילון ומקורות רבניים מייחסים פשעים נוספים לאיש המצרי, כגון רצח וניאוף, למרות שאינם מוזכרים בפשט הסיפור. מצד שני, רבי עזריה פיגו ורד"צ הופמן מתמקדים לא במצרי עצמו אלא במצב החברתי במצרים באותה התקופה. הם מציעים שתחת מלכות רודנית ומושחתת כל כך, חוקי חברה מקובלים לא היו בתוקף, ולמשה לא הייתה אפשרות אחרת מלבד לקיחת החוק לידיים.
פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים ובמקום להכפיש את המצרי הם מציעים שמשה לא הרג את המצרי במכוון. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.
הגישות השונות מונעות על ידי פערים טקסטואלים, וכן מתוך שיקולים פילוסופיים ופולמוסיים. ייתכן שהצורך להגן על משה מפני הביקורת הנוצרית הוא שהוביל לניסיון להגן על מעשיו ולהצדיקם. ייתכן שהניסיון לבנות מודל של אקטביזם לוחמני או לחילופין הרצון לעורר את הקוראים לפעולה הם שהשפיעו על פרשנים אחרים.
לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך ומשה משתנה במהלך חייו?
בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.1
מוצדק / ראוי להערכה
פעולתו של משה הייתה הולמת וראויה לשבח2 מכיוון שהמצרי סיכן את חיי העברי אותו היכה, או בגלל שהיה אשם בחטאים נוספים.
הצלת חיים
האיש המצרי התכוון לרצוח את האיש העברי, וכל עוברי האורח היו מחוייבים להציל את העברי, גם במחיר חייו של הנוגש מצרי.
משמעות "מַכֶּה" – הקורם והכתב והקבלה מביאים הוכחות שהמילה "מַכֶּה" מעידה לפעמים על הכאה במטרה להרוג.
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבא ושמות רבא מפרשים מחדש ומסבירים שמשמעות מילים אלו היא שמשה ראה בנבואה את עברו של המצרי6 וכן את תכנוניו לעתיד.7 הכתב והקבלה מציע פירוש פשוט יותר ומסביר שמשה הסתכל סביב בתדהמה על כך שהישראלים שבאזור לא מגינים ולא מצילים על בן עמם.
"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – גם כאן, גישה זו נמנעת מלהציג את משה כדמות מתגנבת, הבודקת את הסביבה לראות שאין עדים.8 לפיכך, ויקרא רבא ושמות רבה מציינים מספר דעות המפרשים את המילים האלו לומר שאחרים לא היו מסוגלים להתערב.9 לחילופין, הכתב והקבלה מסבירים שמשה ראה שבני ישראל שנחכו באירוע לא היו מעוניינים להתערב.10
סיפור רקע – ויקרא רבא ושמות רבא מקשרים ומאחדים בין ה"אִישׁ מִצְרִי" כאן לבין "אִישׁ מִצְרִי" המוזכר בויקרא כ"ד:י' שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל הנענש בסקילה.11 בהתבסס על קישור זה הם בונים רקע לסיפור, ומציעים שהעברי גילה שהמצרי שכב עם אישתו,12 וכתוצאה מכך המצרי רצה לרצוח אותו כדי שהדבר לא יתגלה. אך לחילופין ניתן להציע שאכזריותו של המצרי היתה ההתנהגות האופיינית כלפי עבדים במזרח הקרוב הקדום.13 ראו פילון להלן.
עונש מוות
המצרי ביצע פשעים בגינם היה ראוי לעונש מוות, ומשה היה רשאי לקחת את החוק לידיים. קיימות מספר וריאציות לגישה זו:
רצח
הנוגש המצרי רצח ישראלים לפני המקרה שלפנינו.
סיפור רקע – Philo attempts to place the episode in a context in which Moshe's persistent efforts to alleviate the suffering of the Israelite slaves15 had infuriated the Egyptian taskmaster and caused him to murder many of the Israelites. However, there is no hint of this in the Biblical text.
ראוי להערכה – פילון מציין שזו היתה פעולה pious להרוג נוגש כזה אכזר.16
לקחת את החוק לידיים – פילון לא מתייחס ישיריות לעניין זה, אך הוא מבין שמשה רק ניצל את זכויותיו כנסיך מצרים ו"כיורש העתידי של מלכות אבותיו". מעניין לציין, שעל פי פילון, פרעה לא כעס על הריגת המצרי, אלא על כך שמשה "נכדו" עזר לאויבי ממלכתו.17
ניאוף
המצרי נאף עם אשת האיש העברי.
סיפור רקע – המקורות מזהים את ה"אִישׁ מִצְרִי" כאותו "אִישׁ מִצְרִי" מויקרא כ"ד:י'19 שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל. מוטיב המצרי השוכב עם אשת הישראלי מופיע גם בויקרא רבה המצויין לעיל, אך שם המצרי מנסה להסתיר את מעשיו על ידי הריגת הישראלי, ומשה מנסה למנוע רצח זה. בניגוד לכך, המקורות כאן אינם מציינים ניסיון רצח אלא משה מבקש להרוג את המצרי על הניאוף בעצמו (חיזקוני מציין זאת מפורשות).20
יחסים בהסכמה או באונס – בויקרא רבה, המצרי מפתה את אשת העברי אחרי שהיא מתחילה איתו, ובאופן דומה מפורש בשכל טוב "והשמיעה לו לרצון". לעומת זאת, במדרש תנחומא, בשמות רבה, ובפירוש רש"י היא לא רצתה לשכב איתו והמעשה התרחש על ידי מרמה מתוך כך שחשבה שהיא מקיימת יחסי אישות עם בעלה.21 לקח טוב וחיזקוני מתייחסים למקרה כאונס באופן מפורש, בהתאמה לתיאור בדברי הימים למשה רבינו.22
Meaning of "מַכֶּה" – על פי גישות אלו משמעות המילה "מַכֶּה" אינה בהכרח כוונה להרוג ומתייחסת בפשטות להכאה.
לקיחת החוק לידיים – חיזקוני מבין את תפקידו של משה כשופט האחראי על אכיפת מצוות בני נח.23 לחילופין, ייתכן שמקורות אלו סוברים כמו דעת אבות דרבי נתן שמשה נהג מתוך התייעצות שמיימית לאחר קבלת נבואה.24
מניעים פולמוסיים – ספר הנצחון מציע שהדגשת מעשיו האכזריים של המצרי בגישה זו, נעשית מתוך החשש לעניין פולמוסי ומתוך ניסיון להגן על דרכו של משה.25
הכאת איש עברי
המצרי היה ראוי לעונש מוות על הכאת האיש העברי.
מקור האיסור והיקף החלת העונש – ר״ן מציע שתי הבנות אפשריות לפסיקת הבבלי:
- חבלה ונזקי גוף כלולים באיסור גניבה שבמצוות בני נח – ר"ן מציע שלפי הבנה זו החוק ועונשו היו חלים גם במקרה שגוי מכה גוי אחר. הוא סובר שדרך פרשנית זו מקבלת חיזוק מסיפורינו בו משה הורג את המצרי לאחר שמכה את האיש העברי, וכל זה לפני מתן תורה, ומעמדו של הישראלי זהה למעמד כל בני נח.
- הכאת יהודי אסורה מכיוון שהוא מקבל מצוות נוספות,26 והחבלה בו גורמת לחילול שם ה'27 – זוהי האפשרות המועדפת על הר"ן. לפיכך, גם לפני סיני, לישראלי סטטוס מיוחד מתוקף המצוות הנוספות שהעם כבר קיבל, ומכאן ההצדקה לכך שמשה הורג את האיש המצרי.
אכיפה שמימית או יישום אנושי – בעוד הבבלי מציין שגוי המכה יהודי ראוי למיתה, אין פירוט לגבי אדם הרשאי והמוסמך לאכוף חוק זה.
לקיחת החוק לידיים – רשב"א מבין שמשה פעל מתוך סמכותו כשופט,31 בעוד נושאי הכלים לרמב"ם סוברים שמשה הוא הרחבה או שלוכה של בית הדין השמימי.32
משמעות המילה "מַכֶּה" – על פי מקורות אלו המילה "מַכֶּה" היא במשמעות פשוטה הכאה ולא בהכרח כוונה להרוג.
חוקי הג'ונגל
מעשיו של משה היו בהתאם לנסיבות החריגות ולא היו מבוססות על תקדים משפטי.
Judicial or extra-judicial – While the Rashba and Sefer HaNitzachon above appeal to the letter of the law, R. D"Z Hoffmann argues that the trampling of human rights in Egypt was so massive that legal norms did not apply.33 In his estimation, any measure short of killing the Egyptian would not have prevented him from intensifying his abusive behavior in the future, and this is what obligated Moshe to act in the way he did.
Meaning of "מַכֶּה" – According to these sources "מַכֶּה" can mean simply beating and does not necessarily imply an intent to kill.
"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – R. Azariah Figo and R. D"Z Hoffmann explain that Moshe looked around and saw that no other Israelite was coming to the rescue.34 The Netziv, in contrast, interprets that Moshe searched in vain for an Egyptian authority to intervene, but realized that they all hated the Israelites and would not act.
Unintentional
Moshe's action was problematic, but it was considered to be unintentional (שוגג).
How was it unintentional? R. Saadia appears to maintain that Moshe had absolutely no intent to kill, and the Egyptian's death was completely inadvertent.36 In contrast, the Ari says that although Moshe intended to kill the Egyptian, he was considered to be שוגג because he thought he was commanded to do so. This latter approach seems to also be how Devarim Rabbah37 and the Zohar understood the story.
Meaning of "מַכֶּה" and "וַיַּךְ" – According to R. Saadia, the root הכה means to strike in the cases of both the Egyptian and Moshe, and does not imply any intent to kill.38
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – It is unclear why Moshe would have looked to all sides.39
Vigilantism and its evaluation – R. Saadia's approach avoids both the problem of an unjustified killing as well as the issue of Moshe taking the law into his own hands. From Devarim Rabbah, the Zohar, and the Ari, though, it seems that Moshe's action required some degree of repentance or atonement.
Yitro's priestly estate as Moshe's city of refuge – One advantage of this approach is that it explains the need for Moshe to remain in exile until the avengers of the Egyptian's blood had died (see שמות ד׳:י״ט). It is also possible that according to Egyptian law, Yitro's priestly estate was off limits even to Paroh's forces.40
Blameworthy
Moshe's action was both intentional and wrong, and he may have been punished as a result.
Moshe punished – While the Torah does not state that Moshe was punished or even rebuked for taking the life of the Egyptian, the picturesque account of Moshe's dialogue with Hashem before his death found in Midrash Petirat Moshe43 places such an argument in God's mouth and implies that this was the reason Moshe needed to die. Alternatively, Moshe's exile to Midyan may have served as a punishment for Moshe's action.44
What was Moshe's sin? These sources leave some ambiguity as to whether the criticism of Moshe is due to a miscarriage of justice (i.e. the Egyptian did not deserve to die – see R"Y Bekhor Shor) or because of vigilante justice (i.e. Moshe should not have taken it upon himself to serve as judge and jury).
Moshe's age – The Torah implies that the incident happened shortly after Moshe had reached the age of adulthood, and R. Menachem Tziyoni attributes Moshe's impetuosity to his relative youth. However, the Torah does not provide a precise chronological time frame for the episode, and some commentators depict Moshe as much older. See Chronology of Shemot 2-4 for the wide range of possibilities.
Emotions overcame him – R"Y Bekhor Shor attributes Moshe's actions to his anger boiling over out of mercy for his brethren, rather than to a strict sense of law and order.45 For additional cases where Moshe displays anger, see Moshe's Character.46
