Difference between revisions of "Moshe's Killing of the Egyptian/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
m |
m |
||
| Line 14: | Line 14: | ||
<category>מעשה ראוי להערכה | <category>מעשה ראוי להערכה | ||
| − | <p>פעולתו של משה הייתה הולמת וראויה לשבח<fn>ראו פילון להלן המתאר אותו כמעשה דתי. למקורות נוספים המדגישים את האומץ של משה את הקרבתו, ראו <multilink><a href="MekhiltaBeshalach" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaBeshalach" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח, מסכתא דשירה א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaShofetim5" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShofetim5" data-aht="source">שופטים ה׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, ואת <multilink><a href="RambamMoreh2-45" data-aht="source">מורה נבוכים</a><a href="RambamMoreh2-45" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:מ״ה</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>. לעומת זאת, מקורות רבניים רבים המצדיקים את משה, זהירים הרבה יותר בשבחו. ראו א. שנאן, ‏"בין קידוש השם למיתת בית דין: עמדות שונות בספרות היהודית הקדומה כלפי סיפור משה והמצרי", בתוך: קדושת החיים וחירוף הנפש, בעריכת י' גפני וא' רביצקי, (ירושלים תשנ"ב): 67-68, הטוען שמאוחר יותר מקורות רבניים נמנעו מלהציג את פועלו של משה כמודל לחיקוי. הוא מציע שבעקבות כישלון מרד בר כוכבא, היתה זהירות כללית מתוצאות אקטביזם לוחמני, ונטייה לשמור על פרופיל נמוך.</fn> מכיוון שהמצרי סיכן את חיי העברי אותו היכה | + | <p>פעולתו של משה הייתה הולמת וראויה לשבח<fn>ראו פילון להלן המתאר אותו כמעשה דתי. למקורות נוספים המדגישים את האומץ של משה את הקרבתו, ראו <multilink><a href="MekhiltaBeshalach" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a><a href="MekhiltaBeshalach" data-aht="source">דרבי ישמעאל בשלח, מסכתא דשירה א׳</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל שמות</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaShofetim5" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShofetim5" data-aht="source">שופטים ה׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, ואת <multilink><a href="RambamMoreh2-45" data-aht="source">מורה נבוכים</a><a href="RambamMoreh2-45" data-aht="source">מורה נבוכים ב׳:מ״ה</a><a href="R. Moshe b. Maimon (Rambam, Maimonides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן מיימון</a></multilink>. לעומת זאת, מקורות רבניים רבים המצדיקים את משה, זהירים הרבה יותר בשבחו. ראו א. שנאן, ‏"בין קידוש השם למיתת בית דין: עמדות שונות בספרות היהודית הקדומה כלפי סיפור משה והמצרי", בתוך: קדושת החיים וחירוף הנפש, בעריכת י' גפני וא' רביצקי, (ירושלים תשנ"ב): 67-68, הטוען שמאוחר יותר מקורות רבניים נמנעו מלהציג את פועלו של משה כמודל לחיקוי. הוא מציע שבעקבות כישלון מרד בר כוכבא, היתה זהירות כללית מתוצאות אקטביזם לוחמני, ונטייה לשמור על פרופיל נמוך.</fn> מכיוון שהמצרי סיכן את חיי העברי אותו היכה או בגלל שהמצרי היה אשם בחטאים נוספים.</p> |
<opinion>הצלת חיים | <opinion>הצלת חיים | ||
<p>האיש המצרי התכוון לרצוח את האיש העברי, וכל עוברי האורח היו מחוייבים להציל את העברי, גם במחיר חייו של הנוגש מצרי.</p> | <p>האיש המצרי התכוון לרצוח את האיש העברי, וכל עוברי האורח היו מחוייבים להציל את העברי, גם במחיר חייו של הנוגש מצרי.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="VayikraRabbah32-4" data-aht="source">ויקרא רבה</a><a href="VayikraRabbah32-4" data-aht="source">ל״ב:ד׳</a><a href="Vayikra Rabbah" data-aht="parshan">אודות ויקרא רבה</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah1-28" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-28" data-aht="source">א׳:כ״ח-כ״ט</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>,<fn>ויקרא רבה ושמות רבה מפתחים גם את הרעיון שהמצרי ניאף עם אשת העברי – ראו להלן את ההשוואה בין המקורות השונים המציגים מוטיב זה.</fn> <multilink><a href="DivreiHaYamimLeMoshe" data-aht="source">דברי הימים למשה רבנו</a><a href="DivreiHaYamimLeMoshe" data-aht="source">דברי הימים למשה רבינו [מובא באוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ׳ 358)]</a><a href="Divrei HaYamim LeMoshe Rabbeinu" data-aht="parshan">אודות דברי הימים למשה רבנו</a></multilink>,<fn>ראו בהשוואה לילקוט שמעוני שמות 166.</fn> <multilink><a href="HaKoremShemot2-11" data-aht="source">הכורם</a><a href="HaKoremShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א</a><a href="Hertz Homberg (HaKorem)" data-aht="parshan">אודות נפתלי הרץ הומברג</a></multilink>, <multilink><a href="HaketavShemot2-11" data-aht="source">הכתב והקבלה</a><a href="HaketavShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א-י״ב</a><a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink><fn><multilink><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="source">(מובא באבסביוס)</a><a href="Artapanus" data-aht="parshan">אודות ארטפנוס</a></multilink> משמיט את סיפור הריגת הנוגש המצרי, אך מוסיף תיאור של משה ההורג את חאנתותס (קצין המלך המצרי) מתוך הגנה עצמית. . [<multilink><a href="Josephus2-11" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-11" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב׳:י״א:א׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, כמו ארטפנוס, אינו מזכיר שמשה הרג את האיש המצרי, ואצל שניהם משה בורח ממצרים בגלל קנאתם. שנאן (במאמרו המצוטט בהערה לעיל) טוען שסופרים יהודים-הלניסטיים "צינזרו" את הסיפור בגלל אי הנוחות של השלכותיו. אולם, הסיפור שב ומופיע בספר היובלים, יחזקאל הטרגיקן, ומוזכר גם על ידי אוסביוס (9:29) כמופיע בתיאורו של דמטריוס הכרונוגרף.]</fn></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="VayikraRabbah32-4" data-aht="source">ויקרא רבה</a><a href="VayikraRabbah32-4" data-aht="source">ל״ב:ד׳</a><a href="Vayikra Rabbah" data-aht="parshan">אודות ויקרא רבה</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah1-28" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-28" data-aht="source">א׳:כ״ח-כ״ט</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>,<fn>ויקרא רבה ושמות רבה מפתחים גם את הרעיון שהמצרי ניאף עם אשת העברי – ראו להלן את ההשוואה בין המקורות השונים המציגים מוטיב זה.</fn> <multilink><a href="DivreiHaYamimLeMoshe" data-aht="source">דברי הימים למשה רבנו</a><a href="DivreiHaYamimLeMoshe" data-aht="source">דברי הימים למשה רבינו [מובא באוצר המדרשים (אייזנשטיין עמ׳ 358)]</a><a href="Divrei HaYamim LeMoshe Rabbeinu" data-aht="parshan">אודות דברי הימים למשה רבנו</a></multilink>,<fn>ראו בהשוואה לילקוט שמעוני שמות 166.</fn> <multilink><a href="HaKoremShemot2-11" data-aht="source">הכורם</a><a href="HaKoremShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א</a><a href="Hertz Homberg (HaKorem)" data-aht="parshan">אודות נפתלי הרץ הומברג</a></multilink>, <multilink><a href="HaketavShemot2-11" data-aht="source">הכתב והקבלה</a><a href="HaketavShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א-י״ב</a><a href="R. Yaakov Mecklenburg (HaKetav VeHaKabbalah)" data-aht="parshan">אודות ר' יעקב מקלנבורג</a></multilink><fn><multilink><a href="Artapanus" data-aht="source">ארטפנוס</a><a href="Artapanus" data-aht="source">(מובא באבסביוס)</a><a href="Artapanus" data-aht="parshan">אודות ארטפנוס</a></multilink> משמיט את סיפור הריגת הנוגש המצרי, אך מוסיף תיאור של משה ההורג את חאנתותס (קצין המלך המצרי) מתוך הגנה עצמית. . [<multilink><a href="Josephus2-11" data-aht="source">יוספוס</a><a href="Josephus2-11" data-aht="source">קדמוניות היהודים ב׳:י״א:א׳</a><a href="Josephus" data-aht="parshan">אודות יוספוס</a></multilink>, כמו ארטפנוס, אינו מזכיר שמשה הרג את האיש המצרי, ואצל שניהם משה בורח ממצרים בגלל קנאתם. שנאן (במאמרו המצוטט בהערה לעיל) טוען שסופרים יהודים-הלניסטיים "צינזרו" את הסיפור בגלל אי הנוחות של השלכותיו. אולם, הסיפור שב ומופיע בספר היובלים, יחזקאל הטרגיקן, ומוזכר גם על ידי אוסביוס (9:29) כמופיע בתיאורו של דמטריוס הכרונוגרף.]</fn></mekorot> | ||
| − | <point><b>משמעות "מַכֶּה"</b> – | + | <point><b>משמעות "מַכֶּה"</b> – הכורם והכתב והקבלה מביאים הוכחות מקראיות שלפעמים מובן המילה "מַכֶּה" הוא הכאה במטרה להרוג.</point> |
| − | <point><b>"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה"</b> – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבה ושמות רבה מפרשים מחדש ומסבירים | + | <point><b>"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה"</b> – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבה ושמות רבה מפרשים את המלים האלה באופן מחדש ומסבירים שמשמעותם היא שמשה ראה במראה נבואה את פעולותיו של המצרי בעבר<fn>ראו להלן את הדיון המדרשי לגבי מעשיו הקודמים של המצרי לאשת האיש העברי.</fn> וכן מה שהיה צפוי המצרי לעשות בעתיד.<fn>גם ללא נבואה, משה יכל לראות שהמצרי מכה את העברי למוות.</fn> הכתב והקבלה מציע פירוש פשוט יותר ומסביר שמשה הסתכל סביב בתדהמה על כך שהישראלים שבאזור לא מגינים על בן עמם.</point> |
| − | <point><b>"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – גם כאן, גישה זו נמנעת מלהציג את משה כדמות מתגנבת, הבודקת את הסביבה לראות שאין עדים.<fn>אם חייו של העברי היו בסכנה מיידית זו לא היתה צריכה להיות הדאגה העיקרית של משה.</fn> לפיכך, ויקרא רבה ושמות רבה | + | <point><b>"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ"</b> – גם כאן, גישה זו נמנעת מלהציג את משה כדמות מתגנבת, הבודקת את הסביבה לראות שאין עדים.<fn>אם חייו של העברי היו בסכנה מיידית זו לא היתה צריכה להיות הדאגה העיקרית של משה.</fn> לפיכך, ויקרא רבה ושמות רבה מציגים מספר דעות המפרשים את המילים האלה כאומרות שאחרים לא היו מסוגלים להתערב.<fn>ראו ר' זאב איינהורן בפירושו (פירוש מהרז"ו) לויקרא רבה ולשמות רבה, ואת קאסוטו המציינים את הרמיזה האפשרית לפסוק שלנו ב<a href="Yeshayahu59-15" data-aht="source">ישעיהו נ״ט:ט״ו-ט״ז</a> ו<a href="Yeshayahu63-5" data-aht="source">ס"ג:ה'</a>, ואת הקשר לדברי הלל באבות ב':ה' "במקום שאין איש/אנשים השתדל להיות איש". אך לא ברור מדוע משה הסכים לפעול רק בתנאי שלא היה אף אחד אחר המסוגל לעשות זאת.</fn> לעומת זה, הכתב והקבלה מסביר שמשה ראה שבני ישראל שנוכחו באירוע לא היו מעוניינים להתערב.<fn>ראו ר' עזריה פיגו להלן.</fn></point> |
| − | <point><b>סיפור רקע</b> – ויקרא רבה ושמות רבה | + | <point><b>סיפור רקע</b> – ויקרא רבה ושמות רבה מזהים את ה"אִישׁ מִצְרִי" בסיפור זה כאותו "אִישׁ מִצְרִי" המוזכר בויקרא כ"ד:י' שהיה בועלה של "אשה ישראלית" ואביו של המקלל שנסקל.<fn>בנוסף למקורות אלו, המונח "אִישׁ מִצְרִי" מופיע בתורה רק בבראשית ל"ט:א' ובשמות ב':י"ט. ראו <a href="$">Midrash</a> למקומות נוספים בהם המדרש מחבר ומאחד בין דמויות.</fn> בהתבסס על קישור זה הם בונים רקע לסיפור, ומציעים שהעברי גילה שהמצרי נאף עם אשתו,<fn>ראו להלן סקירה רחבה יותר של מוטיב זה.</fn> וכתוצאה מכך המצרי רצה לרצוח אותו כדי שהדבר לא יתגלה. לחילופין ניתן להציע שאכזריותו של המצרי היתה ההתנהגות האופיינית כלפי עבדים בתקופה זו.<fn>התורה מחוקקת כנגד התנהגות זו בשמות כ"א.</fn> השוו פילון להלן.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion>עונש מוות | <opinion>עונש מוות | ||
| Line 27: | Line 27: | ||
<subopinion name="רצח"> | <subopinion name="רצח"> | ||
רצח | רצח | ||
| − | <p>הנוגש המצרי רצח ישראלים | + | <p>הנוגש המצרי רצח ישראלים קודם המקרה שלפנינו.</p> |
<mekorot><multilink><a href="PhiloMoses1-8" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloMoses1-8" data-aht="source">על חיי משה א׳:ח׳</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink><fn>ראו <multilink><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">(היגר) מ״ז</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink> המציין שהמצרי רצח איש משבט דן ושכב עם אישתו, וכתוצאה מכך האישה התעברה ונולד המקלל. תיאור זה מקביל לסיפור המופיע בויקרא רבה ובשמות רבה המובאים לעיל, ומכאן יש שהסיקו שעל פי הפרקי דרבי אליעזר הנוגש משמות ב' הרג את האיש העברי. עם זאת, פרקי דרבי אליעזר בעצמו מציין באופן מפורש (מוקדם יותר בפרק מ"ז) שהעברי היה מבני הקהתים (בהתבסס על המילה "מֵאֶחָיו").</fn></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="PhiloMoses1-8" data-aht="source">פילון</a><a href="PhiloMoses1-8" data-aht="source">על חיי משה א׳:ח׳</a><a href="Philo" data-aht="parshan">אודות פילון</a></multilink><fn>ראו <multilink><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">(היגר) מ״ז</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink> המציין שהמצרי רצח איש משבט דן ושכב עם אישתו, וכתוצאה מכך האישה התעברה ונולד המקלל. תיאור זה מקביל לסיפור המופיע בויקרא רבה ובשמות רבה המובאים לעיל, ומכאן יש שהסיקו שעל פי הפרקי דרבי אליעזר הנוגש משמות ב' הרג את האיש העברי. עם זאת, פרקי דרבי אליעזר בעצמו מציין באופן מפורש (מוקדם יותר בפרק מ"ז) שהעברי היה מבני הקהתים (בהתבסס על המילה "מֵאֶחָיו").</fn></mekorot> | ||
| − | <point><b>סיפור רקע</b> – פילון | + | <point><b>סיפור רקע</b> – פילון מציע שהרקע לאירוע היה ניסיונות חוזרים ונשנים של משה להקל על סבלם של העבדים העברים,<fn>ראו שמות רבה א':כ"ז-כ"ח לתיאור דומה של מאמציו של משה.</fn> ניסיונות<span class="aht-chrome-space"> שהכעיסו את הנוגש המצרי וגרמו לו לרצוח רבים מבני ישראל. אולם, יש לציין שאין איזכור לכך בטקסט המקראי.</span></point> |
| − | <point><b>ראוי להערכה</b> – פילון | + | <point><b>ראוי להערכה</b> – פילון מצהיר שהיה מעשה הגון וראוי להרוג נוגש כה אכזרי.<fn>ראו הערה שלעיל, לגבי מקורוות נוספים המהללים את מעשיו של משה.</fn></point> |
| − | <point><b> | + | <point><b>לקיחת החוק לידיים</b> – פילון לא מתייחס ישירות לעניין זה, אך הוא מבין שמשה רק ניצל את זכויותיו כנסיך מצרים ו"כיורש העתידי של מלכות סבו (פרעה)". מעניין לציין, שעל פי פילון, פרעה לא כעס על הריגת המצרי, אלא על כך שמשה "נכדו" עזר לאויבי ממלכתו.<fn>ראו בהשוואה לר"י בכור שור שמות ב':ט"ו החולק.</fn></point> |
</subopinion> | </subopinion> | ||
<subopinion name="ניאוף"> | <subopinion name="ניאוף"> | ||
ניאוף | ניאוף | ||
| − | <p>המצרי נאף עם אשת | + | <p>המצרי נאף עם אשת איש העברי המוכה.</p> |
| − | <mekorot><multilink><a href="TanchumaShemot9" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot9" data-aht="source">שמות ט׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot2-11" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א-י״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot2-12" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="SeikhelTovShemot2-11" data-aht="source">שכל טוב</a><a href="SeikhelTovShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א</a><a href="R. Menachem b. Shelomo (Seikhel Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' מנחם בן שלמה</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot2-12" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink><fn> | + | <mekorot><multilink><a href="TanchumaShemot9" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot9" data-aht="source">שמות ט׳</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot2-11" data-aht="source">רש״י</a><a href="RashiShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א-י״ב</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="LekachTovShemot2-12" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="SeikhelTovShemot2-11" data-aht="source">שכל טוב</a><a href="SeikhelTovShemot2-11" data-aht="source">שמות ב׳:י״א</a><a href="R. Menachem b. Shelomo (Seikhel Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' מנחם בן שלמה</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot2-12" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot2-12" data-aht="source">שמות ב׳:י״ב</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink><fn>חזקוני מציין שבעוד לרוב נדרשת התראה לחטא לפני שניתן להעניש עליה, אין דרישה כזו כלפי גויים (לפי התקדים בבראשית כ':ג').</fn></mekorot> |
| − | <point><b>סיפור רקע</b> – | + | <point><b>סיפור רקע</b> – מקורות אלו מזהים את ה"אִישׁ מִצְרִי" כאותו "אִישׁ מִצְרִי" מויקרא כ"ד:י'<fn>ראו בהערה לעיל שהמונח "אִישׁ מִצְרִי" מופיע רק בשני מקומות נוספים בתורה.</fn> שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל. מוטיב המצרי השוכב עם אשת הישראלי מופיע גם בויקרא רבה המצויין לעיל, אך שם, המצרי מנסה להסתיר את מעשיו על ידי הריגת הישראלי, ומשה מנסה למנוע רצח זה. בניגוד לכך, המקורות כאן אינם מציינים ניסיון רצח, אלא שמשה הרג את המצרי על מעשה הניאוף עצמו (חזקוני מציין זאת במפורש).<fn>שמות רבה מאחד בין שתי האפשרויות, ומציין מראי מקומות המוחיכים שגם על רצח וגם על ניאוף קיים עונש מוות.</fn></point> |
| − | <point><b>יחסים בהסכמה או באונס</b> – בויקרא רבה, המצרי מפתה את אשת העברי | + | <point><b>יחסים בהסכמה או באונס</b> – בויקרא רבה, המצרי מפתה את אשת העברי לאחר שהיא פלרטטה איתו, ובאופן דומה מפורש בשכל טוב הכותב "והשמיעה לו לרצון". לעומת זאת, במדרש תנחומא, בשמות רבה, ובפירוש רש"י, היא לא רצתה לשכב איתו והמעשה התרחש על ידי מרמה מתוך כך שחשבה שהיא מקיימת יחסי אישות עם בעלה.<fn>נקודת המוצא בויקרא רבא היא ציטוט של המקלל, והמטרה היא להראות כיצד הוא נולד מתוך חטאי הוריו. כך ויקרא רבה מפנה אצבע מאשימה כלפי שני ההורים. בניגוד לכך, המטרה של תנחומא שמות ושל שמות רבה הם למקסם את חטאיו של המצרי ספיציפית ובכך להצדיק ולתמוך במעשיו של משה.</fn> לקח טוב וחזקוני סבורים במפורש שהמקרה היה מעשה של אונס, ובהתאם לתיאור בדברי הימים למשה רבינו.<fn>בהתאם לשיטתם, ויקרא רבה ל"ב:ה' מקשר בין שם האישה - שלומית, לכך שהיא מפטפטת עם גברים (אמירת שלום) ואילו תנחומא ושמות רבה מקשרים את שמה ליופיה ("שלימה מכל מום").</fn></point> |
| − | <point><b>משמעות המילה "מַכֶּה"</b> – | + | <point><b>משמעות המילה "מַכֶּה"</b> – לפי גישות אלה, משמעות המילה "מַכֶּה" אינה בהכרח כוונה להרוג, אלא היא מתייחסת בפשטות להכאה.</point> |
| − | <point><b>לקיחת החוק לידיים</b> – | + | <point><b>לקיחת החוק לידיים</b> – חזקוני מבין את תפקידו של משה כשופט שהיה אחראי על אכיפת מצוות בני נח.<fn>ראו רשב"א המובא להלן.</fn> לחילופין, ייתכן שמקורות אלו סוברים כמו עמדת <multilink><a href="AvotDRN20" data-aht="source">אבות דרבי נתן</a><a href="AvotDRN20" data-aht="source">אבות דר׳ נתן נוסח א׳ פרק כ׳</a><a href="Avot DeRabbi Natan" data-aht="parshan">אודות אבות דרבי נתן</a></multilink> שמשה נהג מתוך התייעצות שמיימית לאחר קבלת נבואה.<fn>ראו את <multilink><a href="ShemotRabbah1-28" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-28" data-aht="source">א׳:כ״ח-כ״ט</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> וכן את <multilink><a href="MidrashTehillim24-7" data-aht="source">מדרש תהלים</a><a href="MidrashTehillim24-7" data-aht="source">מדרש תהילים כ״ד:ז׳</a><a href="Midrash Tehillim" data-aht="parshan">אודות מדרש תהלים</a></multilink> שגם מציינים שמשה התייעץ עם מלאכים.</fn></point> |
| − | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – <multilink><a href="SeferHaNitzachon48" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon48" data-aht="source">ספר הניצחון מ״ח</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink>  | + | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – <multilink><a href="SeferHaNitzachon48" data-aht="source">ספר הנצחון</a><a href="SeferHaNitzachon48" data-aht="source">ספר הניצחון מ״ח</a><a href="R. Yom-Tov Lipmann-Muhlhausen" data-aht="parshan">אודות ר' יום טוב ליפמן מילהויזן</a></multilink> מרמז שאחד מן המניעים להדגשת מעשיו האכזריים של המצרי הוא פולמוס עם גויים וניסיון להגן על דמותו והתנהגותו של משה.<fn>בעוד הוא מציע את זה ביחס לשיטתו של רש"י, ייתכן שמדרשים מוקדמים יותר חשו בצורך הזה גם מכיוון שתאולוגים נוצרים החל מאוגסטין (See Contra Faustum, Book XXII, #70) היו ביקורתיים כלפי פעולותיו של משה.</fn></point> |
</subopinion> | </subopinion> | ||
<subopinion name="הכאת איש עברי"> | <subopinion name="הכאת איש עברי"> | ||
Version as of 01:15, 10 November 2019
הריגת משה את המצרי
גישות פרשניות
סקירה
הפרשנים חלוקים בשאלה האם הריגת המצרי על ידי משה היה מעשה מבורך, מגונה, או ניטרלי. חלק מהפרשנים מנסים להצדיק את התנהגותו של משה על ידי השחרת דמותו של הנוגש המצרי. כך, ויקרא רבה ואחרים מציעים שהמצרי התכוון להרוג את העברי ופעולתו של משה לא היתה רצח אלא הצלת חיים. בדומה, פילון ומקורות בחז"ל מייחסים פשעים נוספים לאיש המצרי, כגון רצח וניאוף, למרות שאינם מוזכרים בפשט הסיפור. מצד שני, רבי עזריה פיגו ורד"צ הופמן מתמקדים לא במצרי עצמו אלא במצב החברתי במצרים באותה התקופה. הם מציעים שתחת מלכות רודנית ומושחתת כל כך, חוקי חברה מקובלים לא היו בתוקף, ולמשה לא הייתה אפשרות אחרת מלבד לקיחת החוק לידיים.
פרשנים אחרים תופסים את מעשיו של המצרי על פי פשט הפסוקים, ובמקום להכפיש את המצרי, הם מציעים שמשה לא נתכוון להרוג את המצרי. גישה אחרונה מסיקה שאכן ניתן להאשים את משה על מעשיו.
המניעים לגישות השונות הם גם מילוי פערים טקסטואלים וגם שיקולים פילוסופיים ופולמוסיים. ייתכן שהרצון להגן על משה מפני הביקורת הנוצרית הוא שהוביל לניסיון להצדיק את מעשיו. אפשר שהחשש מפני הצבת משה כמודל של אקטביזם לוחמני או, לחילופין, הרצון לעורר את הקוראים לפעולה הם שהשפיעו על פרשנים אחרים.
לבסוף, ייתכן שהגישות השונות להבנת המקרה מושפעות מהתפיסה הכללית של משה. האם הוא היה מנהיג מושלם או שגם לו היו חסרונות? האם דמותו עוברת תהליך של שינוי במהלך חייו?
בניתוח מעשיו של משה והערכתם, הפרשנים המקראיים מציעים שלוש קטגוריות עיקריות המשתרעות על רוב אפשרויות ההבנה.1
מעשה ראוי להערכה
פעולתו של משה הייתה הולמת וראויה לשבח2 מכיוון שהמצרי סיכן את חיי העברי אותו היכה או בגלל שהמצרי היה אשם בחטאים נוספים.
הצלת חיים
האיש המצרי התכוון לרצוח את האיש העברי, וכל עוברי האורח היו מחוייבים להציל את העברי, גם במחיר חייו של הנוגש מצרי.
משמעות "מַכֶּה" – הכורם והכתב והקבלה מביאים הוכחות מקראיות שלפעמים מובן המילה "מַכֶּה" הוא הכאה במטרה להרוג.
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" – אם משה נדרש להציל את חייו של האיש העברי, לא ברור למה עצר תחילה והסתכל סביבו לוודא שאין אנשים באזור. מכאן, ויקרא רבה ושמות רבה מפרשים את המלים האלה באופן מחדש ומסבירים שמשמעותם היא שמשה ראה במראה נבואה את פעולותיו של המצרי בעבר6 וכן מה שהיה צפוי המצרי לעשות בעתיד.7 הכתב והקבלה מציע פירוש פשוט יותר ומסביר שמשה הסתכל סביב בתדהמה על כך שהישראלים שבאזור לא מגינים על בן עמם.
"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – גם כאן, גישה זו נמנעת מלהציג את משה כדמות מתגנבת, הבודקת את הסביבה לראות שאין עדים.8 לפיכך, ויקרא רבה ושמות רבה מציגים מספר דעות המפרשים את המילים האלה כאומרות שאחרים לא היו מסוגלים להתערב.9 לעומת זה, הכתב והקבלה מסביר שמשה ראה שבני ישראל שנוכחו באירוע לא היו מעוניינים להתערב.10
סיפור רקע – ויקרא רבה ושמות רבה מזהים את ה"אִישׁ מִצְרִי" בסיפור זה כאותו "אִישׁ מִצְרִי" המוזכר בויקרא כ"ד:י' שהיה בועלה של "אשה ישראלית" ואביו של המקלל שנסקל.11 בהתבסס על קישור זה הם בונים רקע לסיפור, ומציעים שהעברי גילה שהמצרי נאף עם אשתו,12 וכתוצאה מכך המצרי רצה לרצוח אותו כדי שהדבר לא יתגלה. לחילופין ניתן להציע שאכזריותו של המצרי היתה ההתנהגות האופיינית כלפי עבדים בתקופה זו.13 השוו פילון להלן.
עונש מוות
המצרי ביצע פשעים בגינם היה ראוי לעונש מוות, ומשה היה רשאי לקחת את החוק לידיים. קיימות מספר וריאציות לגישה זו:
רצח
הנוגש המצרי רצח ישראלים קודם המקרה שלפנינו.
סיפור רקע – פילון מציע שהרקע לאירוע היה ניסיונות חוזרים ונשנים של משה להקל על סבלם של העבדים העברים,15 ניסיונות שהכעיסו את הנוגש המצרי וגרמו לו לרצוח רבים מבני ישראל. אולם, יש לציין שאין איזכור לכך בטקסט המקראי.
ראוי להערכה – פילון מצהיר שהיה מעשה הגון וראוי להרוג נוגש כה אכזרי.16
לקיחת החוק לידיים – פילון לא מתייחס ישירות לעניין זה, אך הוא מבין שמשה רק ניצל את זכויותיו כנסיך מצרים ו"כיורש העתידי של מלכות סבו (פרעה)". מעניין לציין, שעל פי פילון, פרעה לא כעס על הריגת המצרי, אלא על כך שמשה "נכדו" עזר לאויבי ממלכתו.17
ניאוף
המצרי נאף עם אשת איש העברי המוכה.
סיפור רקע – מקורות אלו מזהים את ה"אִישׁ מִצְרִי" כאותו "אִישׁ מִצְרִי" מויקרא כ"ד:י'19 שבנו מהאישה הישראלית הוא המקלל. מוטיב המצרי השוכב עם אשת הישראלי מופיע גם בויקרא רבה המצויין לעיל, אך שם, המצרי מנסה להסתיר את מעשיו על ידי הריגת הישראלי, ומשה מנסה למנוע רצח זה. בניגוד לכך, המקורות כאן אינם מציינים ניסיון רצח, אלא שמשה הרג את המצרי על מעשה הניאוף עצמו (חזקוני מציין זאת במפורש).20
יחסים בהסכמה או באונס – בויקרא רבה, המצרי מפתה את אשת העברי לאחר שהיא פלרטטה איתו, ובאופן דומה מפורש בשכל טוב הכותב "והשמיעה לו לרצון". לעומת זאת, במדרש תנחומא, בשמות רבה, ובפירוש רש"י, היא לא רצתה לשכב איתו והמעשה התרחש על ידי מרמה מתוך כך שחשבה שהיא מקיימת יחסי אישות עם בעלה.21 לקח טוב וחזקוני סבורים במפורש שהמקרה היה מעשה של אונס, ובהתאם לתיאור בדברי הימים למשה רבינו.22
משמעות המילה "מַכֶּה" – לפי גישות אלה, משמעות המילה "מַכֶּה" אינה בהכרח כוונה להרוג, אלא היא מתייחסת בפשטות להכאה.
לקיחת החוק לידיים – חזקוני מבין את תפקידו של משה כשופט שהיה אחראי על אכיפת מצוות בני נח.23 לחילופין, ייתכן שמקורות אלו סוברים כמו עמדת אבות דרבי נתן שמשה נהג מתוך התייעצות שמיימית לאחר קבלת נבואה.24
מניעים פולמוסיים – ספר הנצחון מרמז שאחד מן המניעים להדגשת מעשיו האכזריים של המצרי הוא פולמוס עם גויים וניסיון להגן על דמותו והתנהגותו של משה.25
הכאת איש עברי
המצרי היה ראוי לעונש מוות על הכאת האיש העברי.
מקור האיסור והיקף החלת העונש – ר״ן מציע שתי הבנות אפשריות לפסיקת הבבלי:
- חבלה ונזקי גוף כלולים באיסור גניבה שבמצוות בני נח – ר"ן מציע שלפי הבנה זו החוק ועונשו היו חלים גם במקרה שגוי מכה גוי אחר. הוא סובר שדרך פרשנית זו מקבלת חיזוק מסיפורינו בו משה הורג את המצרי לאחר שמכה את האיש העברי, וכל זה לפני מתן תורה, ומעמדו של הישראלי זהה למעמד כל בני נח.
- הכאת יהודי אסורה מכיוון שהוא מקבל מצוות נוספות,26 והחבלה בו גורמת לחילול שם ה'27 – זוהי האפשרות המועדפת על ר"ן. לפיכך, גם לפני סיני, לישראלי סטטוס מיוחד מתוקף המצוות הנוספות שהעם כבר קיבל, ומכאן ההצדקה לכך שמשה הורג את האיש המצרי.
אכיפה שמימית או יישום אנושי – בעוד הבבלי מציין שגוי המכה יהודי ראוי למיתה, אין פירוט לגבי אדם הרשאי והמוסמך לאכוף חוק זה.
לקיחת החוק לידיים – רשב"א מבין שמשה פעל מתוך סמכותו כשופט,31 בעוד נושאי הכלים לרמב"ם סוברים שמשה הוא הרחבה או שלוכה של בית הדין השמימי.32
משמעות המילה "מַכֶּה" – על פי מקורות אלו המילה "מַכֶּה" היא במשמעות פשוטה של הכאה ולא בהכרח כוונה להרוג.
חוקי הג'ונגל
מעשיו של משה היו בהתאם לנסיבות החריגות ולא היו מבוססות על תקדים משפטי.
שיפוטי או חוץ-שיפוטי – בעוד רשב"א וספר הניצחון המובא לעיל מתייחסים לחוק הכתוב, רד"צ הופמן טוען שהפרת זכויות האדם במצרים היתה כל כך נפוצה, שנורמות חוקיות לא חלו שם.33 להערכתו, רק הריגת המצרי היתה מונעת את החמרת התנהגותו האלימה כלפי העברי, ועל כן משה נדרש לפעול בדרך בה פעל.
משמעות המילה "מַכֶּה" – על פי מקורות אלו המילה "מַכֶּה" היא במשמעות פשוטה של הכאה ולא בהכרח כוונה להרוג.
"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – ר' עזריה פיגו ורד"צ הופמן מסבירים שמשה הביט סביב וראה שאין ישראלי נוסף באזור שיבוא לעזרתו.34 בניגוד למפרשים אלו, נצי"ב מפרש את המבט כחיפוש אחר סמכות מצרית שתתערב, אך משה הבין שכולם שונאים את הישראלים ואין אדם שיפעל בעדם.
מעשה לא מכוון
מעשיו של משה היו בעייתיות, אבל יש להבין שהם היו בלא כוונה תחילה (שוגג).
איך זה היה לא מכוון? ר' סעדיה סובר שלמשה לא הייתה כוונה להרוג את המצרי, ומיתתו הייתה בשגגה.36 לעומתו, האר"י אומר שלמרות שמשה התכוון להרוג את המצרי, הוא עדיין נחשב כשוגג מכיוון שחשב שהוא צווה לעשות זאת. נראה כי הגישה השניה היא גם התפיסה על פי דברים רבה37 ושל הזוהר.
משמעות המילה "מַכֶּה" והמילה "וַיַּךְ" – על פי ר' סעדיה, משמעות השורש הכה בשני המקרים היא להרביץ, ואינה מעידה על כוונה להרוג.38
"וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ" – לפי גישה זו לא ברור מדוע משה הסתכל לצדדים.39
הערכת לקיחת החוק לידיים – גישתו של ר' סעדיה נמנעת מהאשמת משה בהרג לא מוצדק וכן פוטרת אותו מהבעייתיות בלקיחת החוק לידיים. אך על פי פירוש דברים רבה, הזוהר, והאר"י עולה שבעקבות מעשיו, נדרש משה למידה מסויימת של תשובה או כפרה.
משכנו של יתרו שימש עיר מקלט למשה – יתרון גישה זו בכך שהיא עונה על השאלה מדוע משה נדרש לצאת לגלות עד שגואל דמו של המצרי נפטר (ראו שמות ד׳:י״ט). בנוסף לכך, ייתכן שעל פי החוק המצרי, למשכנו של יתרו היה מעין חסינות, ולכוחותיו של פרעה לא היתה הסמכות להיכנס.40
ראוי לגינוי
משה פעל במזיד וכן שגה במעשיו, וייתכן שכתוצאה מכך הוא נענש.
משה נענש – בעוד בתורה אין עונש או אפילו נזיפה במשה על הריגת המצרי, במדרש פטירת משה 43 המתאר באופן ציורי את הדיאלוג בין משה לבין הקב"ה לפני מותו, ניתן למצוא טענת אשמה בדברי הקב"ה וכן רמיזה לכך שבעקבות חטא זה משה צריך למות. לחילופין, ניתן להסביר שבגלותו למדין ריצה משה את עונשו.44
מה היה חטאו של משה? במקורות אלו ישנה עמימות בשאלה אם הביקורת על משה נובעת מהשפיטה המוטעית שלו והעוולה שנעשתה (כלומר, המצרי לא היה צריך למות – ראו ר"י בכור שור) או שהביקורת היא על לקיחת החוק לידיים (כלומר, משה חרג מסמכותו כאשר שפט בעצמו את המצרי).
גילו של משה – על פי הכתוב משה הורג את המצרי קצת אחרי הגעה לגיל בגרות, ור' מנחם ציוני מייחס את קוצר רוחו לגילו הצעיר יחסית. אך התורה לא מגדירה באופן מפורש נקודת זמן מדוייקת להתרחשות האירועים, וחלק מהפרשנים מציירים את משה כמבוגר בהרבה. ראוכרונולוגיה של שמות ב'-ד' למנעד האפשרויות הרחב.
רגשות שלטו בו – ר"י בכור שור מסביר שמעשיו של משה נבעו מתוך הכעס שהתעורר בעקבות חמלתו לעמו, ולא מתוך חוש קפדני של חוק וסדר.45 למקרים נוספים בהם משה מגיב בכעס, ראו דמותו של משה.46
