EN/HEע/E

Moshe's Duties and Yitro's Advice

Sources

Shemot 18:13שמות י״ח:י״ג

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.

Shemot 18:15-16שמות י״ח:ט״ו-ט״ז

(טו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים. (טז) כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו.

Shemot 18:17-23שמות י״ח:י״ז-כ״ג

(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. (יח) נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. (יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. (כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן. (כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. (כב) וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. (כג) אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

Bemidbar 31:14, 48-49במדבר ל״א:י״ד, מ״ח-מ״ט

(יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. (מח) וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת. (מט) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ.

LXX Shemot 18:15תרגום השבעים שמות י״ח:ט״ו

Because the people come to me to seek judgment from God.

Bavli Eiruvin 54bתלמוד בבלי עירובין נ״ד:

תנו רבנן, כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן, נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן. רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר. נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן, נסתלקו זקנים, נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן. נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד. נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו, נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן, נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן. נמצא ביד הכל ארבעה.

R. Saadia Commentary Shemot 18:15-16פירוש רס״ג שמות י״ח:ט״ו-ט״ז

וענה לו השליח על שתיהן. אמר לו: יש להם ביגיעתם תועלת באחרית. האחת כי יבוא אלי העם לדרש א-להים. והשני כי יהיה להם דבר בא אלי. ועל שני סוגים אלה סובבות שאלות השואל. בהכרח ששאלתו תהיה או בהלכה, מעין תפילה ושאר עבודות ה', או אודות מקרה שאירע ונפל ריב בין שנים, והוא רוצה לפסוק הדין ביניהם. ואז מי ששואל על עבודת ה' עליו אמר הכתוב לדרש, בדומה למה שאמר דרשו את ה' וחיו (עמוס ה':ו'). ומי שבא לשאול על ריב בעניין מסויים, עליו אמר כי יהיה להם דבר בא אלי, כאמרו עד האלהים יבוא דבר שניהם (שמות כ"ב:ח'). משום כך נטה אל הקרוב יותר. ואמר בעניין ריב, שנפל בין שנים, ושפטתי בין איש ובין רעהו. אח"כ חזר לעניין הראשון, שהוא השאלה בעניין עבודות ה', ואמר והודעתי את חוקי הא-להים ואת תורותיו...

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:15-16אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:ט״ו-ט״ז

(טו) ויאמר – השיב משה אני עושה שני דברים. האחד, כי יבא אלי העם לדרש אלהים – והטעם לדרוש תורתו, והדבר השני, כי יהיה להם דבר בא אלי – והשיב על האחרון תחלה, (טז) ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו – לדורש.

Ibn Ezra Shemot Second Commentary 18:19אבן עזרא שמות פירוש שני י״ח:י״ט

וטעם ויהי אלהים עמך – שהשם יעזרך אם עשית זה. ואמר לו בסוף הדברים שיקח רשות מהשם על העצה הזאת, וזהו וצוך אלהים, ואין ספק כי כן עשה. וטעם היה אתה לעם – בעבור העם. והבאת אתה את הדברים – אם הם קשים, ואלה הדברים הם שאמר משה בתחלה, כי יהיה להם דבר בא אלי, ופירש זה אחר כן, את הדבר הקשה יביאו אליך.

Ibn Ezra Shemot First Commentary 18:1אבן עזרא שמות פירוש ראשון י״ח:א׳

וישמע יתרו – לפי דעתי שיתרו בא אל משה אחר שנעשה המשכן, כי יש כדמות ראיות שאמר הכתוב, לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים (שמות י"ח:י"ב). ואמר משה בספר אלה הדברים (דברים א':ו'-ט"ו), שאמר השם למשה, רב לכם שבת בהר הזה ואומר אליכם בעת ההיא ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים (דברים א':ו'). ולא נוכל לומר כי התעכב יתרו עם ישראל חדשים רבים ואחר כן נתן העצה, כי הכתוב אומר ויהי ממחרת. גם יורה על יושר זה הפירוש, שאמר משה לחובב שהוא לפי דעתי יתרו, כאשר אפרש במקומו, נוסעים אנחנו (במדבר י':כ"ט). ועוד, והודעתי את חקי האלהים (שמות י"ח"ט"ז) לא יתכן קודם מתן תורה, כי בראש חודש סיון באו אל הר סיני, כי כן כתוב בחדש השלישי (שמות י"ט:א'). ולעולם הוא ראש חדש כאשר יהיה כתוב חדש בלא מספר. ובפסוק ובראשי חדשיכם (במדבר כ"ח:י"א) אפרש זה. והנה יום שני ומשה עלה אל האלהים, ואחר כן היו נכונים לשלשת ימים. וזאת הפרשה דבקה עם פרשת ויבא עמלק להפריש בין מעשה זה וזה.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 18:15ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ח:ט״ו

(טו-טז) לדרש אלהים – לדרוש דינין ולדון, כמו עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ"ב:ח'). ואני דן אותם, ומודיע להם חוקי האלהים – איך ינהגו כדין וכשורה איש נגד חבירו. (טו) לדרוש אלהים – כמו ותלך לדרוש את ה' (בראשית כ"ה:כ"ב), לידע דעתו ומצותו של הקב"ה.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 18:19ר׳ יוסף בכור שור שמות י״ח:י״ט

מול האלהים – שיבואו לשאול לך בעת הצורך, כאשר ישאל איש בדבר אלהים, שהם יבואו לשאל ממך, ואתה בעת הצורך תשאל להקב"ה, כמו שכתוב: ויקרב משה את משפטן לפני ה' (במדבר כ"ז:ה'). ויש לפרש: מול האלהים – נגד הדיינין, כמו עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ"ב:ח'), שתעמוד כנגדם, כדי שישאלו לך בשעת הצורך, ואתה תשיב דבריהם לפני הקב"ה, כמו שפירשתי.

R. Yehuda HeChasid Shemot 18:20ר׳ יהודה החסיד שמות י״ח:כ׳

והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה - פי' המסעות והחניות, כדכתיב על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, זה אתה צריך להודיעם כי זה אינם יכולין לידע מעצמן, וזהו והודעת להם.

R. Avraham b. HaRambam Shemot 18:22ר׳ אברהם בן הרמב״ם שמות י״ח:כ״ב

ושפטו – המשפט נאמר בכלל על הממשלה וההנהלה ובפרט על פסק הדין בין בעלי הדין בדברי ריבות; וכפי מובנו הכללי נאמר ויקם ה' שפטים ויושיעום מיד שסיהם וגם אל שפטיהם לא שמעו והראיה הנצחת שהכוונה ב"שופטים" אל מנהלים בממשלה מאמר ודבורה אשה נביאה (וג') והיא שפטה את ישראל וג' ויעלו אליה (בני ישראל) למשפט ואשה לא תדון בין בעלי הדינין; והכוונה כאן במאמר ושפטו כפי מובנו הכללי נוסף על מובנו הפרטי.

Ramban Bereshit 25:22רמב״ן בראשית כ״ה:כ״ב

ותלך לדרוש את ה' - לשון רש"י, להגיד מה יהא בסופה. ולא מצאתי דרישה אצל ה' רק להתפלל, כטעם דרשתי את ה' וענני (תהלים לד ה), דרשוני וחיו (עמוס ה ד), חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ ג).

Ramban Shemot 18:15רמב״ן שמות י״ח:ט״ו

כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים", וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (ש"א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה, וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מ"ב ח ח), שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו, וכן ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב), כמו שפירשתי שם, ועוד שאני שופט אותם, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי. ועוד אני מלמד אותם תורה, והודעתי להם את חקי האלהים ואת תורותיו.

Ramban Shemot 18:19רמב״ן שמות י״ח:י״ט

והבאת אתה את הדברים. שיבקשו אל האלהים. הודה לו על הדבר הראשון שאמר כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. ויתכן שהיה גם בזה עצה ממנו, יאמר היה אתה לעם מול האלהים לשבת באהל מועד מזומן לפניו לדרוש אותו, ולא יהיה זה במקום המשפט.

Ramban Shemot 18:20רמב״ן שמות י״ח:כ׳

והזהרת אתהם את החקים ואת התורות - ותודיע להם את הדרך אשר ילכו בה על פי התורה והמצוה. שתזהירם אתה מאד, ותלמדם התורה והמצוה. הודה לו גם במה שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. וגם בזה עצה, להזהיר אותם מאד, ולהתרות אותם במצות ועונשם, אחרי אשר לא יעשה הוא בהם את הדין. אבל במשפט אשר אמרת ושפטתי בין איש ובין רעהו, שים לך שופטים עמך, כי כבד ממך דבר המשפט יותר מן הכל, וטוב לך ולהם להקל מעליך, ונשאו אתך. ובידוע כי היו עם משה שוטרים נוגשים בעם, להביא הנתבעים לפניו ולנגשם בדבר המשפט, והרבה מהם עם השופטים האלו, ולכך אמר במשנה תורה (דברים א טו) ושוטרים לשבטיכם. ואין צריך להזכיר זה בכאן, כי לא היה מעצת יתרו.

Ramban Devarim 1:12רמב״ן דברים א׳:י״ב

וטעם טרחכם ומשאכם וריבכם - על דרך הפשט רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם כמו שפירשתי שם (שמות יח טו). והזכירן לישראל ברמז, אמר "טרחכם" כנגד והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו (שם שם טז), כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם. והזכיר "משאכם" כנגד לדרוש אלהים (שם פסוק טו), שהוא ענין תפלה שמתפלל עליהם, והוא מלשון ונשאת תפלה (מ"ב יט ד), ואל תשא בעדם רנה ותפלה (ירמיה ז טז). "וריבכם", כפשוטו עניני המשפטים.

Ramban Devarim 1:18רמב״ן דברים א׳:י״ח

והטעם להזכיר זה כאן, כי בידוע שזה הענין עצת יתרו והוא אמר למשה (שמ' י"ח:י"ט) היה אתה לעם מול האלהים שיתפלל עליהם בעת צרתם, ואמר לו והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות וגו', שילמדם הוא התורה, אך במשפט נתן לו עצה שימנה שופטים לסייעו, וכבר פרשתיו שם (בפסוק כ). ולכן ספר בכאן, כי כאשר מינה שרי האלפים והמאות לא מינה אותם רק על המשפט, אבל הוא בעצמו ילמדם כל הדברים אשר יעשון על פי התורה, כי שמע לעצת חותנו ויעש כל אשר אמר. ולא הזכיר משה עצתו בכאן, ולא אמר דבר בשם יתרו אשר אמר. ונראה בעיני שלא רצה להזכירו במעמד כל ישראל, לענוותו. או שלא יהיה לכבוד לו שיזכיר לדור הזה כי אשה כושית לקח (במדבר יב א). ויתכן שהטעם, מפני שנמלך בשכינה ועל פי הגבורה נעשה הענין ההוא.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 18:15-16רלב״ג שמות ביאור המילות י״ח:ט״ו-ט״ז

ואמר משה לחותנו: הנה לא אוכל לשים על העם מי שיקל מעלי; וזה, כי כבר יבוא אלי העם בהכרח, לדעת על דרך נבואה מה שישאלו ממני — והנה יהיה הרצון באומרו לדרוש אלהים כטעם 'ותלך לדרֹש את ה'' (בראשית כה, כב) — ובלי ספק שאין בעם מי שיקל מעלי בזה. והנה בענין הדינין אשר ביניהם, לא אוכל גם כן לשים עליהם מי שיקל מעלי; וזה, כי כאשר יהיה להם ריב קצתם עם קצת - בא אלי – לשפוט בין איש ובין רעהו, ואשפוט אותם לפי מה שיתחייב ממצוות התורה, וזה לא יוכל לעשות אחר זולתי, כי לי לבדי יבואו מצוות התורה בנבואה. והנה זכר חקי האלהים ותורֹתיו, לפי שלא יתכן שיִוָּדעו לאדם מדרך החכמה והעיון; ואולם המצוות אשר יחייב אותם השכל בעצמותם - יתכן שידע האדם דיניהם בזולת התורה.

Derashot HaRan 2דרשות הר״ן ב׳

ואחרי יודעה כי אין דרך נשים לה, הלכה לדרוש את ה' מפי נביאים, או התבודדה בעצמה בענין יחול רוח ה' לפעמה, ויגידנה מה יהיה בסופה כדברי רש"י ז"ל (שם), כלומר שנכספה לדעת מה שמורה עליו הענין הזר ההוא. ואף על פי שהרמב"ן ז"ל (שם) לא נתחוור בפירושו, מצד שאמר כי לא מצא דרישה אל השם רק להתפלל, כטעם דרשתי את ה' (תהלים לד ה), דרשוני וחיו (עמוס ה ד), חי אני אם אדרש לכם (יחזקאל כ ג), לפי הנראה נשמט ממנו מקרא שכתוב (מ"ב ח ח) ויאמר המלך אל חזהאל קח בידך מנחה ולך לקראת איש האלהים ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה, וכתוב גם כן (שם א ב) לכו דרשו בבעל זבוב אלהי עקרון אם אחיה מחלי זה, ואלה הדרישות אינן אלא לדעה מראשית אחרית, ואף זו כן, כי נכספה לדעת מה שמורה עליו זה הענין הזר הקורה אליה.

Tzeror Hamor Shemot 18:15-17צרור המור שמות י״ח:ט״ו-י״ז

והנכון אצלי כי יתרו לא שאל אלא בדבר המשפט. ומשה ג"כ לא השיבו אלא על דבר המשפט. ולכן אמר משה כי יבא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר. והרצון בזה שמשה אמר כי בדבר המשפט היה לו לעשות גם דברים שהשופט האמיתי יש לו לעשותם. הא' כשבאים לפניו הבעלי דינין הוא חייב לדונם. וזהו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. כלומר לתבוע דין כמו אלהים לא תקלל. ועוד שנית כי יהיה להם דבר בא אלי. והרצון בזה כי השופט אין די לו שישמע וישפוט בין הבאים לפניו. אבל צריך ג"כ לדרוש ולחקור אחר הדברים הנעשים בעיר שלא כהוגן. ואע"פ שלא יבואו לפניו לבקש דין עליהם. אלא שיצא קול בעיר והדבר נשמע בין אנשי העיר עד שהדברים נודעים מצד עצמם. אבל השופט הוא חייב לחקור הדבר כיצד היה. ולעשות דין ולבער הרע מקרבם. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי. הדבר מצד עצמו בא אלי. וצריך אני לשפוט בין איש ובין רעהו. ולכן נאמר בחזקיה והוכן בחסד כסא וגו' שופט ודורש משפט. שופט זה משמע בין איש ובין רעהו. דורש משפט שהוא מעצמו דורש דבר המשפט אע"פ שלא יבואו לפניו. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי. וי"א כי פירושו כי יהיה להם דבר בא אלי. אחד מהבעלי דינין. אבל אני איני שומע לו עד שיבא חבירו. ואז ושפטתי בין איש ובין רעהו ביחד. לפי שזה בכלל מדבר שקר תרחק. ועוד דבר שלישי והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו. כי אני צריך להודיע לבעלי הדין מהיכן דנתי אותם. וזה כעין שאמרו הראוני מהיכן דנתוני. וזהו והודעתי את חוקי האלהים. שהם חוקי המשפט והדין ומה טעם להם.

Tzeror HaMor Shemot 18:18-23צרור המור שמות י״ח:י״ח-כ״ג

ויתרו השיב עכ"ז לא תקנת כלום כי נבול תבול. לכן שמע בקולי איעצך בדבר המשפט הראוי לך לעשות. ואמר עתה. כלומר ידעתי כי הש"י ידריכך ויתן לך עצה. אבל עתה ביני וביני שמע בקולי. אע"פ שאיני ראוי לתת לך עצה. ויהי אלהים עמך. כלומר ידעתי כי הש"י יסכים על ידי. או ויהי אלהים עמך. בזמן העתיד. היה אתה לעם מול האלהים כלומר האלהים בשמים ואתה על הארץ. ולכן היה אתה לעם במקום האלהים ונגדו. והבאת את הדברים הגדולים אל האלהים. ואח"כ והזהרת אתהם. או היה אתה לעם נגד האלהים שהם הדיינים. כלומר שתעמוד מנגד ולא תתרחק מהם. והבאת אתה את הדברים אל הדיינים ותמסור להם כל דבר המשפט. והזהרת אתהם. אל הדיינים את החוקים ואת התורות. החקים הם הדינים בלי טעם. כדאמרינן שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא. כדין מעמד שלשתן והעושה בית חתנות לבנו קנה. והתורות הם דרכי המשפט שיש להם טעם. והודעת להם את הדרך ילכו בה. בדרכי המשפט. ואת המעשה אשר יעשון. כאומרו כי אם עשות משפט וצדק. באופן שהערך שהשם יתברך שומר עמך. שהוא מצוה לך ואתה מצוה את ישראל. זה הערך בעצמו תשמור עם ישראל. שתהיה אתה מצוה לדיינים והדיינים יצוו וישפטו את ישראל. וזהו היה אתה לעם מול האלהים. ולפי שלא כל האנשים ראוים לדון. ואתה תחזה בחזיון ובחכמה. מכל העם אנשי חיל וראוים לעשות משפט. והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך. בבחינת אלהים. וכל הדבר הקטון ישפטו הם. וזה פי' מה שאמר היה אתה לעם מול האלהים. ובזה הכל מתוקן להסיר הטורח מעליך ומעל העם. וזהו וצוך אלהים ויכלת עמוד וגם כל העם וגו' יבא בשלום בלי טורח.

Akeidat Yitzchak Shemot #43עקדת יצחק שמות שער מ״ג

י ולזה כאשר ראה יתרו ענין זה, והכיר הסבה הראשונה המביאה לכל זה הטורח והכבדות, כמו שנאמר וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם, שאל לו כמי שאינו יודע מה הדבר אשר אתה עושה לעם, ומה זה שאתה יושב לבדך עמהם והם נצבים עליך מבקר עד ערב. והנה הוא אמר אליו כל העניינים אשר יעשה להם אשר בהם יצא היום. האחד, כי רבים מהבאים שם יבואו לדרוש אלהים, והכוונה שהיו הנכבדים שבהם שם לדרוש פניו ולבקר בהיכלו, ואמר דרך מוסר וענוה, כי ידע כי לכבוד הא-להים הם דורשים אותו ומסבירים פניו, והנה בזה יצא קצת היום. והשני, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי וגו', כי הראשונים באים לדרוש אלהים, אמנם השניים הם באים אלי לצורך הדבר ההוא שבא אלי מעצמו, והוא דבר המשפט כנזכר, כי אז ושפטתי בין איש ובין רעהו, ובזה יצא חלק גדול מהיום. ואחר כך אני מתעסק בענין שלישי, והוא אומרו והודעתי את חקי הא-להים ואת תורותיו, כי בידוע שהוא שונה הלכות בכל יום ממה שקבל במרה, כמו שאמרנו, וזהו סבת ההתיצבות הזה כל היום... יא ולהסיר הסבה מעקרא, אמר עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך היה אתה לעם וגו', והכוונה שלא ישפוט אותם משקול דעתו וסברתו, כמו שהיה עושה להם עד הנה, אבל שישתף בדיניהם מצות הש"י וגזרתו, עד שהוא לא יהיה השופט להם, אבל המוליך דבריהם לפני הא-להים ומביא משפטם אליהם, וזה יהיה כשידרוש טרחם ומשאם, כי על כרחם יקבלו עליהם את דין שמים בלי ערעור ופקפוק. יב וגם כשיהיה על זה האופן, תוכל להזהיר אותם וללמדם את החקים והתורות ההמה, והודעת להם את הדרך אשר ילכו בה בלמידת הדינין ואת המעשה אשר יעשון בו, ותוכל למנות מהם אנשים הגונים לשפוט אותם אחר שהמשפטים יהיו מסודרים בפניהם. והוא אומרו ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי א-להים אנשי אמת שונאי בצע ושמת עליהם, כל כמה שתרצה, מהם שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות, או שהיה מצורך העצה להרבות בדיינים, כדי שישתתפו רבים בשררה ולא יערערו על דייניהם, והיא עצה טובה לתחלת אלו העניינים. או לצורך שעתם ומקומם, כמו שיבא כאשר נדבר מצורך התנאים האלה שהזכיר בדיינים, אמנם עכשו נמשיך מה שאנו עליו מענין עקר עצתו, ואומר כי כאשר יהיו על זה האופן מקדימת הידיעה בדינים, יהיו הדיינים בקיאים בהם ושפטו את העם בכל עת. והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך וגו', שאי אפשר שלא יקשה עליהם דבר ממה שלמדתם ותצטרך ללמדם. אמנם הדבר הקטון ישפטו הם מעצמם בלי צורך אל חדוש הלמוד.

Abarbanel Shemot 18אברבנאל שמות י״ח

השאלה הו' ברבוי השופטים שיעץ יתרו לעשות וכן עשאם משה שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות כי הנה לענין המשפט היה די בשרי האלפים ומה צורך לשרי מאות וכל שכן לשרי עשרות כי בידוע שמה שיעשו שרי החמשים הוא מה שיעשו שרי המאות אף כי שרי עשרות שהיה דבר בטל ומותר גמור. ואם עד אותו זמן היה מספיק משה לבדו לשפוט את כל העם איך אחר כך לא נסתפקו בעשרה או בעשרים מנהיגים ושופטים ובחרו לעשות כל כך מהשופטים שהיה עולה מנינם אל (מ)[ע]"ח אלף ות"ר שופטים כמו שהוכיחו (ד' י"ח) בפרק קמא דסנהדרין והביאו רש"י בפירושיו... ולפי שיתרו שאלו סבת הדבר ביאר לו משה סבותיו ואמר כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים ר"ל שהעם הבאים אצלו מהם היו באים לדרוש אלהים ולדעת מה יהיה בדברים העתידים כמו האחיה מחולי זה הימצאו האתונו' והדרישה הזאת היה דבר מיוחד לנביא ולכן עומדים עליו כל א' כפי צרתו. ומהם יבואו לתכלית אחר והוא לצורכי צבור מחניתם ונסיעתם ומושבותיהם ותקנותיהם ועל זה אמר כי יהיה להם דבר בא אלי. ומהם יבואו גם כן לענין המשפט ודברי ריבות ודינין ועליו אמר ושפטתי בין איש ובין רעהו. ומהם יבואו לתכלית אחר והוא ללמוד חוקי אלהים ומצותיו רוצה לומר מאותם שנאמרו למשה במרה ועליו אמר והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו. והרי לך בזה ארבעה מעשים שהיה עושה. מגיד עתידות כנביא מובהק. ומנהיג כללותם כמלך ושופט צדק. ומשפט ומישרים כדיין אמת. ומלמד להועיל כחכם תוריי... ויתרו השיבו על זה לא טוב הדבר אשר אתה עושה לפי שנבול תבול ולאה תלאה גם אתה כמו הם וגם הם כמוך כי כבד ממך הדבר כלומר לעשות בעצמך מבלי שותפות ולא סיוע אחר כל המעשים האלה שזכרתי ולכן עתה שמע בקולי איעצך ואמרו ויהי אלהים עמך פירש"י המלך בגבורה ויותר נראה לפרש שעתה מפני טרדתו לא תחול עליו הנבואה בכל עת אבל עם עצתו יהיה פנוי ואז יהיה אלהים עמו וידבר אליו בכל עת וזה הוא ויהי אלהים עמך. והעצה היא שהנה בענין הראשון מהגדת העתידות אמת הוא שלא יוכל לעשותו איש בלתו וזה הוא היה אתה לעם מול האלהים ר"ל לבקש ולשאול ממנו עניניהם והבאת אתה את הדברים אל האלהים משאלתם ובקשת' כי זה באמת לך הם המצות והתורות שהם האמונות. וגם כן הענין הג' מהנהגות הציבור וצרכיהם לך יאתה ואת' תודיעם את הדרך ילכו בה בהנהגותיהם ואת המעשה אשר יעשון בסדור כללותם כי שלשת המעשים האלה בהכרח הוא שאתה בעצמך תעשה אותם אבל המעשה הרביעי מענין המשפט זה באמת אין ראוי שתעשה אותו אתה לבדך כי לא תוכל שאתו אך אתה תחזה מכל העם... השנוי הד' יתרו יעצו שימנה אנשים לענין המשפט בלבד ומשה מנה אותם השרים עצמן לענין המלחמות גם כן וכמ"ש איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם שהם המלחמות כמו שאבאר במקומו בע"ה ולכן תמצא בספור מלחמות מדין שהיו פקידי החיל ושרי הצבא שרי האלפים ושרי המאות.

Abarbanel Devarim 1אברבנאל דברים א׳

הספק הו' הוא במינוי השופטים שעשה משה שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשי'. ושרי עשרות. והנה לענין המשפט היה די בשרי אלפים ומה לו לירד לשרי מאות כל שכן לשרי עשרות שהיה דבר בטל כי מה שיעשו שרי חמשים הוא אשר יעשוהו שרי מאות ואם עד אותו זמן היה מספיק לישראל כלו בענין המשפט משה לבדו. איך אח"כ לא הסתפקו בעשרה או בעשרים מנהיגים ובחר במנהיגים רבים כל כך שיהיה עולה מנינם לע"ח אלף ות"ר מנהיגים כמו שהוכיח רש"י ז"ל בפרשת יתרו (שמות י"ח כ"ה) במספר ברור והוא דבר זר מאד. גם לא מצאתי בדברי חז"ל והמפרשים במה יבדלו השרים האלה בהנהגותיהם אלו מאלו והוא ענין אשר יצטרך לעיון רב. הספק הז' איך אדונינו משה כשזכר מיני ההנהגה ועמלה הביא לבד ענין המשפחות ולא הגיד דבר מהמלחמו' ולא מהנהגות העם בדרכים בהיותם אז עתידים להכנס לארץ. הלא תראה שדבר גדול ועמל רב הוא לשר הצבא להוליך עם גדול בדרך. ועליו להסכים מתי יסעו. ומתי יחנו. ובאיזה מן המקומות יחנו. ועל איזו עיר ומקום ילחמו תחלה. ובאיזה זמן. גם יש במלחמות עמל מכאוב בהנהגת הלוחמים שלא יסתכנו יותר מדאי ושלא יפחדו. ושלא יברחו וכאמרו ופקדו שרי צבאות בראש העם. ואחז"ל שהיו זקפים בראש העם הלוחמים כדי שלא יברחו. ואיך מרע"ה לא התעורר לכל זה ולא מנה אנשים על העם לכל עניני המלחמות ולא זכר באלו שמנה דבר שיעשו במלחמותיהם. ומיני התחבולות הצריכות אליהם כי רבות הם. וכאמרו כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. ובענינים האלה בין האומות הנהגות רבות ומנהגים מתחלפים. ואם תאמר ששרי אלפים ושרי המאות לא היה זה מהנהגתם תדע לך שאינו כן. כי הנה במלחמות מדין תמצא שפקודי החיל היו שרי האלפים ושרי המאות. וכפי האמת ענין השררה על האלפים ועל המאות איננה בעצם כי אם לשרי החיילים יען כל אחד ינהיג במלחמה הממונים בה בידו יותר בנקל. ושר הצבא הכולל יצוה מה שראוי להעשות לשרי האלפים ולשרי המאות אשר תחתיו. ובזה ידע וישכיל כל איש כל מה שראוי לעשותו מפי השר אשר עליו וכל שר ישמור ויפקוד באופן ראוי המנוי אשר לו. וא"כ יקשה מאד אם היו להנהגת הדרך ולהנהג' המלחמות צריכים שרי צבאות. איך לא מנה אותם משה כמו שמנה השופטים. ואם השרים שמנה הם היו ממונים ג"כ לענין המלחמה ולענין המשפט למה לא זכרו בצואתו ואזהרתו אותם על מנויים. והנה לא ראיתי בדברי חז"ל והמפרשים דבר בהיתר הספק הזה וראוי שאבקש מנוח אשר ייטב לי... (ט) ואמר אליכם בעת ההיא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם וגו' עד ושוטרים לשבטיכם. אחרי שכבר ביאר מרע"ה איך עכוב העם במדבר לא היה בסבת השם יתברך. באר עוד שג"כ לא היה בסבת משה עצמו. כי הוא זרז את העם למה שיצטרך אל מהירות הדרך ולהכנס אל הארץ ולשבת בה. ולפי שמנוי השופטים ושרי האלפים ושרי המאות הוא מתיחס אל ישוב הארץ מדינה ומדינה ועיר ועיר. והוא גם כן דבר מיוחס למלחמות. אמר שכל כך היתה ירושת הארץ קרובה בעיניו לבא שהוא השתדל מיד למנות עליהם השרים והשופטים אשר יצאו לפניהם ואשר יבאו לפניהם. ואשר ישפטו את העם בעריהם וכל זה בחשבו כי ירושת הארץ וכבושה תהיה בידיהם מהרה. והוא ממה שיורה שמרע"ה לא מנה השופטים והשרים אם לא ברצון ישראל ושספר להם תחלה ההכרח המביא אותם לזה. לבל יחשבו שהיה זה ממנו לבעטו בהנהגתם ולמואסו בה. וזהו שאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם לדעתי הוא כמו שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק על האדמה אשר נשבעתי לאבותיו. יאמר עם היות שהייתי יכול להנהיג אתכם במדבר איני יכול לשאת אתכם אל הארץ ולהנהיג אתכם בה ולכבשה ולירש אותה. לפי שבמדבר לא היה צריך כי אם לדון ביניהם וללמדם תורה ומצות והיו כלם מקובצים במחניהם. אבל בהכנסת הארץ תצטרכו שרים רבים עליכם להלחם עם האומות ולכבוש את הערים ולשפוט משפטיכם בארצותיכם ואיך יוכל איש אחד לבדו לשפוט עם רב בדרך ולהדריכם עוד במלחמ'. אם לא יפקד עון על העם שרי הצבא אשר יצאו לפניהם ואשר יבאו לפניהם. וזהו אמרו לא אוכל לבדי שאת אתכם. ר"ל לשאת אתכם אל הארץ אשר אנחנו באים שמה... איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם. ואתה ראית פי' המפרשים בזה הפסוק. והיותר מחוור שבכלם הוא פי' הרמב"ן ז"ל שפי' הטרח בלמוד התורה והמצות כמו שאמר ליתרו והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. ומשאכם הם הנבואות והתפלות. שהיו ישראל שואלים האחיה מחולי זה. הנמצאו האתונות. וכנגדו אמר שמה כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. וריבכם הם הדינים שבין אדם לחבירו ועל זה אמר שם ושפטתי בין איש ובין רעהו. וראיתי מי שהקשה עליו כי משה לא תקן מכל אלו כי אם ענין הדינין שבין אדם לחבירו באמרו שלקח אנשים חכמים. ובענין הלמוד והתפלה עם הגדת העתידות לא תקן כלל ולכן פי' שטורח ומשא וריב כלו הוא בענין הדינין בין אדם לחברו. והם שמות נרדפים על דרך היו עלי לטורח נלאתי נשוא. ואני אומר שאין תפישה להרמב"ן ז"ל במה שאמרו. כי משה אדונינו לא רצה להסיר עצמו מכל ההנהגה. אבל אמר לא אוכל לבדי שאת אתכם רוצה לומר מבלי שותפות. ואמר איכה אשא לבדי להגיד שגם כן הוא יעזור בהנהגה. אבל שראוי שימנו אנשים יעזרו בה. הנה אם לקח החכמים והנבוני' הלא המה יוכלו ללמד את העם ולדון ביניהם. והשאר הגדת העתיד והתפלה לאדון הנביאים. אבל היותר קשה עלי בזה הדרוש הוא. איך אדונינו משה כשזכר מיני ההנהגה ועמלה לא הגיד דבר מהמלחמות ולא מהנהגות הדרכים שהוא הספק הז' שזכרתי. ומפני זה חשבתי אני שעם היות שרש דברי יתרו למשה על דברי המשפט. וזה למה שראה משה ששפט ישראל מן הבקר עד הערב ולא נתחכם בשלמות לראות את הנולד. ולתת עצה בדבר המלחמה העתידה בכבוש הארץ כראוי הנה עם כל זה כבר העיר עלינו מעט מזער בעצתו ואם אינה בשלמות. ולזה אמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל. ואינם העשירים כדברי רש"י ז"ל אבל הם אנשי המלחמה על דרך מה שאמר הכתוב ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה. כי צבא וחיל הם שמות נרדפים יאמרו על העם ההולך למלחמה ועליהם אמר אנשי חיל. לפי שלב אנשי המלחמה אין יראת אלהים על פניהם רק רובם ותמיד כל היום יתאוו תאוה לשלול שלל ולבוז בז. צוה עוד שיהיו אנשי אמת שונאי בצע ובסוף אלה הדברים אמר ושפטו את העם בכל עת וגו'. ומלבד המשפט אמר עוד ונשאו אתך ירצה בענין המלחמה שיעזרו בה וישאו עמו ישראל אל הארץ. ובזה רמז להנהגת הדרכים וסדור המלחמה. ואולי שלזה כוון גם כן באמרו וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום. ירמוז במלת מקומו הארץ הנבחרת שילכו מהרה שמה כי בהיות עליהם שרי האלפים ושרי המאות יבאו בשלום לארצם ומקומם ותהיה כל הארץ לפניהם. ובאין מלחמה יכבשו אותה מה שלא יהיה בהיותם כצאן אשר אין להם רועה. כי ילחמו אלו עם אלו ולא יעשו תועלת במלחמותיהם ולזה משה אדונינו כשספר כאן לישראל כוון בדברו גם כן בשלמות גדול לענייני המלחמה. ולזה אמר טרחכם ומשאכם וריבכם. ירמוז לדעתי בטרחכם. עניניהם אלו עם אלו ודיניהם מה שבין אדם לחבירו. ומשאכם רמז לשאת אותם אל הארץ ולהנהיגם במה שיאות לשרי הצבא ההולכים דרך לנחותם במעגלי צדק בנאות דשא ירביצם על מי מנוחות ינהלם. וכוון באמרו וריבכם על המלחמות והריב אשר ילחמו ויריבו עם אויביהם בדרך. לא על מריבותם אלו עם אלו כי כבר נכלל כלו בטרחכם. אבל וריבכם הוא הריב והמלחמה אשר יהיה להם עם האומות ויהיה אמרו וריבכם על דרך (ישעי' ג') נצב לריב ה' שהוא להלחם עם האומות בעבור ישראל. וכמוהו (שם מט) את יריבך אנכי אריב שהוא גם כן על האומות. וכנגד ג' ההנהגות האלה שהם בינם לחבריהם בישוביהם ודיניהם. ובינם ובין עצמם בדרך ובינם לאויבי' במלחמה אמר הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם. ואמר הבו לכם להגיד שלא נתגאה הוא למנות מעצמו השופטים והשוטרים לבל יאמרו כעדת קרח שהיה ממנה קרוביו ואוהביו. אבל צוה להם שהם ימנו האנשים ההם. והנה אמר חכמים לשפוט בין איש ובין רעהו ולתקן עניניהם ביניהם נגד מה שאמר טרחכם. ואמר ונבונים על מנהיגי העם בדרכים במסעיהם ובתחנותם ובכל מקומות מושבותיהם ובתקון צרכיהם שזה בלי ספק מן פועל התכונה והצדק והשכל המעשי. ואמר וידועים לשבטיכם. על שרי הצבא במלחמו' שצריך שיהיו נכרים וידועים לשבטים באופן שהממונים תחתיהם אליהם יפנו. כי איך יהיה שר צבא אדם זר שאינו נכר אליהם ואיך יפקדם וישמרם. אבל צריך שיהיה נכר וידוע ביניהם. ואח"כ צוה שימנו אותם שימצאו בהם יחד החכמה והתבונה וההכרה לדון ולהנהיג בדברים ולהלחם עם האויבים. ואמר ואשימם בראשיכם. להגיד שכאשר יהיו חכמים ונבוני' וידועי' לא יחוש להיותם ממשפחת רם או ממשפחת בוז כי הנה למעלת חכמתם והנהגתם ישימם ראשים על העם. כי כן ראוי שיהיה המנהיג מאיזו משפחה מעולה... ואמנם בענין המלחמות היה צורך בשרים הקטני' מלבד הגדולי' לפי שפעמים רבות במלחמה יצטרכו אנשי' רבים ללכת לעשות מעשה אחד. ולפעמי' יספיקו אנשי' מועטים לעשותו כפי טבע הדבר הנכסף. והיה עמל גדול בכל עת שיצטרכו עשרה אנשי' או מאה או אלף יבקשם בכל צבא ויבררו אותם אם ברצון האנשים ואם בגורל. וכן גם עוד היום מנהג המלכי' גבורי החיל כשילכו במלחמה שיחלקו כל אנשיהם למשמרות ויעשו בתוך צבאם שרי החיילי' והמלך יביא בידו בכתב כל שרי החיל אשר לו אחד אחד בשמו ומן העם אשר אתו. וכן כל אחד ואחד משרי החיל אנשי מלחמתו יחלק ביד שרים קטני' הסרי' אל משמעתו ויביא שמותם על שפתיו. וכאשר המלך יצטרך לעשות מעשה פרטי כפי מנין אנשי המלחמה אשר בידו ככה יקרא כפי הצריך אליו אל כל אחד ואחד משרי החיילים ויאמר לו כחצות לילה או לעת ערב הכן בחוץ מלאכתך אתה והעם אשר אתך לעשות מה שאצוך. ושר החיל ההוא יכין וכן יגיד אל שאר השרים אשר תחתיו אם כלם אם מקצתם כפי צורך הלוחמי' הראויי' לאותו מעשה או ישלח לאחד מהם לבד אם בעשרה אנשים. אם בחמשי' אם במאה. כפי הכרח העת וצרכו כמו שתראה שעשה מרע"ה במלחמת מדין ששלח אלף למטה ושלח אותם ביד שרי האלפי' ושרי המאות ולא שלח שם לא שרי חמשים ולא שרי עשרות.

Sforno Shemot 18:15-16ספורנו שמות י״ח:ט״ו-ט״ז

(טו) לדרש אלהים - הנשיאים וראשי הדור הבאים על עסקי הרבים וסדרם באים אלי בהכרח לדרש אלהים, כי "על פי ה' יחנו" (במדבר ט, כ). (טז) כי יהיה להם דבר - וכאשר לאלו הראשים הבאים על עסקי צבור יהיה דבר ריב ביניהם. בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו - בין אותם גדולי הדור הבאים על עסקי צבור. והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו - לאותם הגדולים כדי שידעום, כאמרו "וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה, ואחר כן נגשו כל בני ישראל" (להלן לד, לא לב), וכמו שאמרו זכרונם לברכה "כיצד סדר משנה" וכו'. ולשלוש הסיבות האלה יתחייב שימתינו העם מן הבקר עד הערב, עד שיסתלקו הגדולים ואוכל לפנות לשפוט עניי עם.

Sforno Shemot 18:20-22ספורנו שמות י״ח:כ׳-כ״ב

(כ) היה אתה לעם מול האלהים - להודיעם המצות והמשפטים שיצוה, כמליץ בינותם ובין האל יתברך. והבאת אתה את הדברים אל האלהים - מה שלא שמעת, כענין "עמדו ואשמעה" (במדבר ט, ח), וכענין "ויקרב משה את משפטן" (שם כז, ה). (כא) ואתה תחזה מכל העם - תברר ותמנה, כי באלה הג' ענינים צריך שתהיה אתה בעצמך, ולא יספיק זולתך, אבל בעניני פסקי דינים פרטיים יספיקו שרי אלפים שרי מאות וכו'. כי אמנם כשיהיו ארבע מדרגות זו למעלה מזו, הנה ישפוט הקטן ראשונה, והצועק על פסק דינו יצעק אל הגדול ממנו, ומן השני אל השלישי ומן השלישי אל הרביעי, ובכן יהיו מעטים הבאים לפניך לדין. (כב) והקל מעליך - דברי ריבות רבים שלא יצטרכו לבוא לפניך. ונשאו אתך - במה שתצטרך להיות אתה בעצמך הם יעזרוך, כענין "ללמד דעת את העם", אחר ששמעו מפיך, כמו שהזכירו בסדר משנה.

Vilna Gaon Aderet Eliyahu Devarim 1:12-15גר״א אדרת אליהו דברים א׳:י״ב-ט״ו

הנה מקודם אבאר פרשה א' והוא בפרשת יתרו. מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב. הקשה לו ג' דברים: א' התורה והמצות. ב' בין אדם לחבירו. ג' דרכי עבודת השם והמוסר... וז"ש משה לחותנו ג' דברים. א' כי יבא אלי העם לדרש א-להים שידעו כל א' הכללים ופרטים ופרטי פרטיהם של כל אחד וא'. ונגד הב' שבין אדם לחבירו אמר כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וגו'. וכנגד הג' אמר והודעתי את חקי הא-להים ואת תורתיו. ודרכי העבודה והמוסר של כל א' וא' לא נגלה אלא למשה מפי הש"י מפני שזה תלוי בלב וה' יראה לבב. וז"ש לדרש א-להים שה(י)[ו]א חושב את הא-להים בדברו עם כל א' וא' לתקן דרכיו. וכן בכללם ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו את משמרת ה' שמרו ע"פ ה' ביד משה.... ויאמר חתן משה אליו וגו' - השיבו על כל הג' דברים: על המשפטים אמר נבל תבל גם אתה וגו' שלא תוכל לשפוט לכל אחד. גם העם - שלא יוכלו להמתין אחד על משפט חבירו. ואמר גם כמו שאמרו במכילתא אעפ"י שתטול עמך אהרן וחור כו'. ועל מה שאמר שצריך לדרוש א-להים אמר כי כבד ממך הדבר. פי' כי לדרוש א-להים אי אפשר זולתך, וזהו כי כבד ממך לדרוש מה' על כל א' וא', ע"כ תראה שיהיו שופטים בלתך, כי כבר יש לך דבר כבד מאוד שא"א בלתך. ועל והודעתי את חקי א-להים אמר לא תוכל עשהו לבדך אלא תקח לך מסייעין כמ"ש חז"ל (עירובין נ"ד ע"ב) נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו כו'. ואמר עוד ג' דברים: על המשפטים שאפשר בלתך תחזה שופטים אחרים. ועל דרך עבודת השם שא"א בלתך הקל מעליך כי כבד ממך הדבר. ועל התורה והמצות אמר שלא תעשה לבדך אלא כמ"ש חז"ל (שם) נכנס אהרן כו'. והוא אומרו היה אתה לעם מול הא-להי' - פי' מה שהם צריכין לא-להים וזה א"א מבלעדיך היה אתה בעצמך. ועל התורה אמר והודעת להם התורה והמצות. ועל המשפטי' אמר ואתה תחזה ושפטו בכל עת. ומאמר יתרו היה אתה לעם וגו' את החקים וגו' והודעת שהם ג' דברים כולן נכללין בדברי משה, שהוא והודעתי את חקי הא-להים ואת תורתיו.... ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם. ושטרים לשבטיכם לא קאי על השרים אלא על הראשים, ראשים ושטרים לשבטיכם, שג' ראשונים היו ראשים, ושרי עשרות היו שוטרים ודיינים. אבל העיקר שהם היו לשוטרים וכמ"ש בפ' נצבים ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם אעפ"י שהגמרא חושב אותן כולם לדייני ישראל כמ"ש ושפטו בכל עת מ"מ כל אחד היה לו עיקר התמנות לבדו. ויש לתמוה כאן בפסוק למה היו צריכין שרי חמשים ב' למאה. והענין שד' מנהיגים היו לישראל: שופטים ושוטרים - שופטים הן שדנין והשוטרים הם הרודים בעם לקיים הפסק, ועוד היו עליהם ראשים שהם היו מנהיגים את ישראל בכל דבר לצאת ולבוא, ועוד היה זקנים הלומדים תורה. וזה הסדר: שרי האלפים היו מנהיגים את העם והיו ראשים ממש. ושרי המאות הם היו השופטי' ממש. ושרי עשרת הם היו השוטרי' הרודים לקיים את הפסק. ושרי חמשים הם הלומדים תורה לישראל והם הזקנים, כמ"ש (ישעיה ג' י"ד) ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו. זקני הם שרי חמשים, ושריו הם היו שרי המאות שהם השופטים. כמ"ש לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו (סנהדרין ה' ע"א) שבט אלו ראשי גליות הרודין כו' ומחקק אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים... ושרי העשרות היו שוטרים. וכן הג' היו מנהיגין את העם, וכן במלחמה היו אלו מנהיגים כמ"ש ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות וגו' וכן ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפי' ושרי המאות. וז"ש בפ' נצבים ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל וגו'. ראשיכם - שהיו ראשים על כולם והם שרי האלפים, שבטיכם - הם שרי המאות שהם שופטים כמ"ש לא יסור שבט מיהודה, זקניכם - הם שרי החמשים, ושטריכם - שרי העשרות שהם השוטרים, ואח"כ כל איש ישראל.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 18:15-21הכתב והקבלה שמות י״ח:ט״ו-כ״א

כי יבא אלי. השיבו משה שלשה דברים, כי דרכי ה' נחלקים לשלשה, א' התורה והמצוה, ב' בין אדם לחברו, ג' דרכי עבודת ה' והמוסר שהם שלמות העבודה, והוא לעשות אותם מאהבה ומיראה, כי אעפ"י שהתורה והמצות עצמם אהובים וטובים לפני ה' מאד כמ"ש לעולם יעסוק אדם וכו' מ"מ שלמות העבודה היא כשהם מאהבה ומיראה, ופרטיהן רבים מאד, וע"ז נאמר קדושים תהיו כמ"ש רמב"ן שם, וגם צריך לכל אחד ואחד פרטים רבים, וז"ש משה על הג' כי יבא אלי העם לדרוש אלהים, שידע כל אחד הכללים והפרטים ופרטי פרטיהם של כל אחד ואחד. ועל הב' שבין אדם לחברו אמר כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו. ועל הא' אמר והודעתי את חוקי וגו'. והנה דרכי העבודה והמוסר של כל אחד ואחד לא נגלה רק למשה מפי הש"י, כי זה תלוי בלב וה' יראה ללבב, וז"ש לדרוש אלהים, שהוא חושב את האלהים בדברו עם כל אחד ואחד לתקן דרכיו. ולהשגת שלמות העבודה, שהיא עשיית המצות מצד היראה והאהבה, כמה מן הדרישה והשתדלות צריכה, כמ"ש במשלי, אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה', לכן אמר כאן ע"ז לדרוש אלהי'. ולפי שהתורה היא יתד שהכל תלוי בה, לכן אמר משה והודעתי באחרונה. ועל ג' דברים אלה השיבו יתרו: על המשפטים אמר: נבל תבל גם אתה שלא תוכל לשפוט לכל אחד, גם העם, שלא יוכל להמתין אחד על משפט חברו, ואמר גם כמ"ש במכילתא אע"פ שתטול עמך אהרן וחור וכו'. ועל מה שאמר שצריך לדרוש אלהים, אמר כי כבד ממך הדבר, פי' כי לדרוש אלהים אי אפשר זולתך, וזהו כי כבד ממך לדרוש מהש"י על כל אחד ואחד, לכן תראה שיהיו שופטים בלתך, כי כבר יש לך דבר כבד מאד שאי אפשר בלעדך. ועל והודעתי את חוקי אמר, לא תוכל עשהו לבדך אלא תקח לך מסייעים, כמ"ש (עירובין נ"ד) נכנס אהרן ושנה לו משה פרקו. ואמר לו עוד: (יט) היה אתה לעם מול האלהים, פי' מה שהם צריכים לאלהים שאי אפשר זולתך היה אתה בעצמך. ועל התורה אמר (כ) והזהרת אתהם את החקים. ועל המשפטים אמר: (כא) ואתה תחזה ושפטו בכל עת; וחשב ד' אנשי מעלה... ואמר שרי אלפים וגו', כי ד' מנהיגים היו לישראל, שופטים ושוטרים, שופטים הם הדיינים, ושוטרים הם הרודים בעם לקיים פסקי הדיינים. ועוד היה עליהם ראשים שהיו מנהיגים את העם בכל דבר לצאת ולבוא. ועוד היו זקנים והם המלמדים תורה ברבים. וזה סידרן, שרי האלפים היו מנהיגים את העם והיו ראשים ממש. שרי המאות היו השופטים ממש, שרי עשרות היו השוטרים הרודים לקיים פסקי הדיינים. ושרי חמשים הם הזקנים המלמדים תורה ברבים. ואף שכתוב על כלם, ושפטו בכל עת, שהיו כלם דיינים, מכל מקום היה לכל אחד עיקר התמנות לבדו, כל ג' ראשונים היו מנהיגים את העם, וכן במלחמה היו הם המנהיגים כמ"ש ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי מאות. ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי אלפים ושרי מאות, הנה אמר ושפטו, זהו פעולתם לענין המשפטים, ולהודיעם את התורות אמר והקל מעליך שטורח מרובה הוא ללמוד עם כל העם. ועל הג' שהוא צריך להביא את הדברים לאלהים אמר ונשאו אתך (מדברי הגר"א), ובדבריו מתיישבים תמיהות גדולות ועוררתי עליהם בפרשת דברים.

HaKetav VeHaKabbalah Devarim 1:15הכתב והקבלה דברים א׳:ט״ו

שרי אלפים ושרי עשרת. כל ארבעה מינים האלה היו נצרכים אל המשפט, כמ"ש ושפטו את העם בכל עת, ומ"מ כל מין מן השרים היה לו התמנות מיוחד אליו לבד, וזה שרי האלפים היו המנהיגים במלחמה לצאת ולבוא, ושרי המאות היו מיוחדים גם להיות שופטי העם ממש, כמ"ש (מדבר ל"א) ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה, וכן ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות, אמנם שרי החמשים היו מיוחדים ללמד תורה לישראל, והם הנקראים בכ"מ זקנים, והם המעולים שבכולם, ולכן בקללות התחיל בהם, כמ"ש (ישעי' ג' ג') הנה ה' מסיר מירושלים וגו' שר חמשים, וארז"ל (חגיגה י"ד) שיודע לישא וליתן בה' חומשי תורה שיש בה חמשים פרשיות, אמנם שרי העשרות היו מיוחדים להיות שוטרים לקיים הפסק דין, והיו הזקנים כפל כנגד השופטים לפי שהמשפט אינו אלא ביום, וללמוד התורה בין ביום בין בלילה (הנ"ל). ודבריו קלורין לעינים, ונתיישב בם תמיהת התוס' והר"ן (סנהדרין י"ז) דהיכא אמרי' שרי אלפים היו שש מאות, ושרי מאות ששת אלפים, ושרי חמשים י"ב אלף, ושרי עשרות ס' אלף, דהא כדמפקי' מס' רבבות ת"ר לשרי אלפים לא משכחת עוד ו' אלפים לשרי מאות, וכדמפקת כל הני לא מצינו עוד לשרי אלפים י"ב אלף, וכש"כ דלא משכחת לשרי עשרות ס' אלפים. ולדברי הגר"א אין מקום לתמיהתם, כי אף שכולם היו שופטים מ"מ כל אחד היה לו עיקר התמנות לבדו, שרי אלפי' להנהגת המלחמה, שרי מאות לשפוט את העם, שרי חמשי' ללמד תורה ברבי', ושרי עשרות לשוטרי' לרדות על קיום פסקי הדייני' (וכנגדם סידר יתרו ארבע מדרגות, אנשי חיל, הם שרי אלפים, שיש להם כח לסבול טורח המלחמה ולא יפחדו מאויב המתקומם כנגדם, ויודעים בטוב הנהגת אנשי חיל המלחמה. יראי אלהים, הם שרי מאות שיראתם על פניהם מפני הש"י ולא יגורו מפני איש מלשפוט כפי האמת. אנשי אמת, הם שרי חמשים העוסקים תמיד בתורת אמת. שונאי בצע, הם שרי עשרות שלא יטו אחרי בצע כסף ברדותם את בעלי דינים לקיום הפסק), ואחרי שכל אחד מארבע כתות השרים היו לו התמנות מיוחדת, הנה לא נגעה אחת בחברתה כלל בעיקר התמנותם, ובזה לא יתמעט כמות האחרונים מחמת הראשונים. והנה לרבותינו היה מספר כל השרים שבעת רבוא ושמונת אלפים ושש מאות, ותמהו כל המפרשים על המספר המופלג למנות שרים רבים מאד שהם שמינית המחנה, והכתוב אמר בפשע ארץ רבים שרי' הלא שלמה לא מינה רק ששת אלפים כאמור בדברי הימים, והיו ישראל י"ג רבוא כמ"ש בשמואל כשמנאם דוד, (ולסבת קושי' זו נטו מפרשי הפשט מדעת רבותינו ומפרשים בדרך שיתמעטו מכמות השרים, וכבר העירותי בפרשת יתרו על פירושם ומבואר כי הלכו בדרך לא נכונה), ולדברי הגר"א קושיתם מעיקרא ליתא, כי לפי עיקר התמנותם גם כמותם הוא לפי הראוי.

Shadal Shemot 18:15שד״ל שמות י״ח:ט״ו

לדרוש אלהים: כלל שאחריו פרט, כי יהיה להם דבר וגו', והם דיני ממונות וכל מיני ריבות וכל עניני הנהגת הצבור; והנה מוכרח אני לשפוט לבדי, כי הם באים אלי לדרוש אלהים, כלומר לשמוע ממני מענה אלהים, ואין אדם אחר מבלעדי שיוכל לתת להם מענה אלהים.

Shadal Shemot 18:16שד״ל שמות י״ח:ט״ז

את חקי האלהים וגו': מה שהיה האל אומר לו להוראת שעה לצורך הנהגתם, ואין הכוונה על המצוות לדורות, ואין ללמוד מכאן שאחר מתן תורה בא יתרו, כי המצוות היה אומר אותן לכל העם בקהל, לא לכל יחיד ויחיד, ולא היה צריך לישב לפניהם כל היום; הן אמת כי מילת חוק לא תפל על הודעת המשפט בדין פרטי, אך ענינו משפט כללי קיים לדורות, אך הכוונה שהוא היה דן הדינים הפרטיים לפי המשפטים הכלליים שהיה האל מודיעו.

Shadal Shemot 18:20שד״ל שמות י״ח:כ׳

את החוקים ואת התורות; את הדרך; ואת המעשה וגו': כל השייך להנהגת העם בציבור וביחיד, כל זה תאמר להם דרך מצווה לדורות, קודם שיבוא מעשה לידך.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 18:15-16ר׳ דוד צבי הופמן שמות י״ח:ט״ו-ט״ז

דומה שמשה פועל כאן לא רק כשופט, כי אם גם כנביא וגם כמורה... לדרש א-להים - זוהי הפעילות הנבואית, כאשר אנשים הנתונים במצוקה פונים אל ה' ואל נביאו; השוה בראשית כ"ה:כ"ב, שמואל א' ט':ט', מלכים ב' ח':ח'.

R. David Zvi Hoffmann Shemot 18:25ר׳ דוד צבי הופמן שמות י״ח:כ״ה

על כן נראית לנו דעתו של הגר"א, שלפיה היו מוטלים על הדרגים השונים תפקידים שונים. שרי האלף היו הראשים והמנהיגים, שרי המאות - השופטים את העם, ושרי העשרות היו השוטרים שסייעו לבצע את גזרי הדין. שרי החמישים היו מורי העם; ראה ישעיה ג':ג' ומסכת חגיגה יד ע"א. ואכן, מכיוון שהפועל שפ"ט כולל, מלבד מעשה המשפט, גם עשייה מינהלית, אפשר לראות בשרים אלה לדרגותיהם השונות ממונים על הגופים השונים של מערכת המשפט, גם אם אין אנו יכולים כיום לקבוע את פרטיהם של הללו.

R. David Zvi Hoffmann Devarim 1:15ר׳ דוד צבי הופמן דברים א׳:ט״ו

יותר נראית דעתו של הגאון רבינו אליהו מווילנא, בספרו אדרת אליהו, אשר לדבריו היו לשרים הללו תפקידים שונים. שרי האלפים היו רק שרי מלחמה, שרי המאות היו שופטים, שרי העשרות היו שוטרים, שרי החמשים היו מורי התורה אשר לעם, כמו שנראה בישעיהו ג':ג', השווה חגיגה יד. (השווה גם ב"הכתב והקבלה" במקום). אפילו אם לא נקבל את כל פרטי החלוקה הזאת, בכל זאת אפשר להניח שהשרים השונים היו ממונים על הסעיפים השונים של המינהל והשיפוט, שאין בידינו לקבוע היום את פרטיהם, שהרי המילה "שפט" אינה מביעה דווקא פעולת הדיינות, אלא גם שאר פעולות ההנהגה.

U. Cassuto Shemot 18:15-16קאסוטו שמות י״ח:ט״ו-ט״ז

בפירוש פס' ט"ו-ט"ז התלבטו מאד המפרשים. לי נדמה שמשמעות דבריו של משה זוהי: כך אני עושה יען "כי יבֹא אלי העם לדרֹש אלהים"; ודרישה זו יכולה להיות באחת משתי צורות: הראשונה - דרישת שיפוט: "כי יהיה להם דבר", כלומר משפט, דין ודברים, "בא אלי" הדבר הזה, "ושפטתי בין איש ובין רעהו". והשניה היא - כשבאים לדרוש הוראה והדרכה, ואני משיב להם בשם האלוהים "והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו". המילה "דבר" הכלולה בשאלתו הראשונה של יתרו חוזרת, בהוראה אחרת, בתשובתו של משה.

U. Cassuto Shemot 18:19מ״ד קאסוטו שמות י״ח:י״ט

גם לשון עצתו של יתרו נתפרשה על כמה פנים. נדמה לי שכוונת הכתוב היא זו, שיתרו הבין את דברי משה לפי התפיסה האלילית שלו, וראה בהם לא שתי צורות של דרישת אלהים כמשמעותם לפי פירושי (בפס' טז), אלא שלושה עניינים שונים, ועל סמך תפיסה זו השיב מה שהשיב. המילים "היה אתה לעם מול האלהים" מתבארים יפה לפי שיטתם של הכוהנים האליליים המתקרבים אל פסלי האלים להגיש את בקשותיהם של המתפללים, כגון בקשה לרפואה ממחלה או להצלה מצרה כל שהיא. וכך משמעות עצתו של יתרו: אותם החלקים של פעולתך, שרק אתה יכול לעשותם, תמשיך לעסוק בהם אתה בעצמך, אבל רק בהם. "היה אתה לעם", בעד העם, "מול האלהים", לפני אלוהיך, להתפלל אליו בעדם, "והבאת אתה" בעצמך "את הדברים", כלומר את בקשותיהם של בני עמך, "אל האלהים". פעולה זו אני מבין שלא תוכל למוסרה לאיש אחר, ולפיכך תעשה אותה בעצמך.