ייחודו של משה – האותות והמופתים
הקדמה
לא קם בישראל כמשה?
הפסוקים המסכמים של התורה מספידים את משה ומדגישים את תפקידו הכפול כנביא ומחולל ניסים:
(י) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. (יא) לְכָל הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. (יב) וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
לכאורה, על פי השבחים הללו, אף נביא אחר לא משתווה למשה, לא רק ביכולתו הנבואית, אלא גם בנפלאות שהוא עשה. מה בעצם היה כל כך מיוחד בניסים שמשה עשה? הלוא נביאים אחרים חוללו ניסים דומים,1 ואפילו מרשימים יותר. למשל, יהושע גרם לשמש לעמוד, ואליהו ואלישע החיו מתים. מה, אם כן, הופך את משה למיוחד כל כך?
שברי משפט
ניסיונות לפרש או לתרגם את פסוקים י"א-י"ב נתקלים בקושי מסוים. כל מילה מהפסוקים מובנת היטב לבדה, אך מבנה המשפט מעלה שאלות. כיצד יש להבין את ה"לְ" בתחילת הפסוקים ("לְכָל ... וּלְכֹל ... וּלְכֹל"), ולמה נראה שנושא הפסוקים הללו חסר? האם שני הפסוקים הללו ממשיכים את פסוק י', כאשר האותות והמופתים הם איכשהו ביטוי ליחסי "פנים אל פנים" האינטימיים של משה עם ה'? מצד שני, האם מיומנותו הנבואית של משה מוגדרת אך ורק על ידי יכולתו לחולל ניסים?
שפע של מונחים
בשני הפסוקים האחרונים המדברים על הניסים שמשה חולל, מופיעים ארבעה כינויים שונים לניסים אלה: "הָאֹתֹת", "הַמּוֹפְתִים", "הַיָּד הַחֲזָקָה", ו"הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל". האם כל מונח מתייחס לאירוע ספציפי, או שמדובר בארבעה פנים של אותו אירוע? התורה קושרת במפורש את שני הביטויים בפסוק י"א להתרחשויות במצרים, אך לא ברור לאיזו תקופה מתייחסים שני המונחים האחרונים בפסוק י"ב. האם הם מדברים גם על התהליך לקראת יציאת מצרים, או שמא הם מתייחסים לניסים נוספים שחולל משה בזמן המסע במדבר?
דברים מול במדבר
דברים ל"ד אינו האזכור הראשון של טבעו המיוחד של משה. גם ה' מרחיב על אותו עניין כשהוא נוזף במרים ובאהרן בבמדבר י"ב:
(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. (ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. (ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.
אך פסוקי במדבר מתמקדים רק בכוחותיו הנבואיים של משה ואינם מזכירים כלל את אינספור הניסים שחולל.2 האם הפסוקים שלנו בדברים ל"ד באים להשלים את התיאור של במדבר ולהוסיף עיקרון חדש, או שהם רק ניסוח אחר לאותו מוטיב?