Difference between revisions of "Mystery at the Malon/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
m
Line 49: Line 49:
 
</subopinion>
 
</subopinion>
 
<subopinion name="">ברית עם יתרו שלא למול
 
<subopinion name="">ברית עם יתרו שלא למול
−
<p>כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו "יהיה מיועד לעבודה זרה".</p>
+
<p>כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה.</p>
−
<mekorot>R. Elazar HaModai in <multilink><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">Mekhilta DeRabbi Yishmael</a><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">Yitro Amalek 1</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">About the Mekhilta DeRabbi Yishmael</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot4-24" data-aht="source">Targum Pseudo-Jonathan</a><a href="PsJShemot4-24" data-aht="source">Shemot 4:24-26</a><a href="Targum Pseudo-Jonathan" data-aht="parshan">About Targum Pseudo-Jonathan</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">Midrash Aggadah (Buber)</a><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">Shemot 18:3</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">About Midrash Aggadah (Buber)</a></multilink>,<fn>See also the דבר אחר in <a href="Aggadah4-24" data-aht="source">Midrash Aggadah (Buber) Shemot 4:24</a>.</fn> <multilink><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">Midrash Vayosha</a><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">Otzar HaMidrashim (Eisenstein p.150)</a><a href="Midrash Vayosha" data-aht="parshan">About Midrash Vayosha</a></multilink></mekorot>
+
<mekorot>ר' אלעזר המודעי ב<multilink><a href="PsJShemot4-24" data-aht="source">תרגום המיוחס ליונתן</a><a href="PsJShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="Targum Pseudo-Jonathan" data-aht="parshan">אודות תרגום המיוחס ליונתן</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">שמות י"ח:ג'</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">מדרש ויושע</a><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">[אוצר המדרשים (אייזנשטיין, עמוד ק"נ)]</a><a href="Midrash Vayosha" data-aht="parshan">אודות מדרש ויושע</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>חטאו של משה ועונש מידתי</b> – By providing a broader backdrop for the lack of circumcision and amplifying its problematic ramifications, this approach makes the severity of the potential punishment more understandable.</point>
+
<point><b>חטאו של משה ועונש מידתי</b> – באמצעות נתינת רקע רחב יותר לאי-ביצוע המילה והעצמה של השלכותיו הבעייתיות, גישה זו הופכת את חומרת העונש הפוטנציאלי למובנת יותר.</point>
−
<point><b>כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם?</b> <multilink><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">Ibn Ezra</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">Short Commentary Shemot 4:25</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink> dismisses this entire approach, claiming that it is impossible that Moshe Rabbeinu would have agreed to such terms "ונביא לא יעשה כן. ואף כי נביא הנביאים". Others disagree, attempting to either defend or at least understand Moshe's actions:
+
<point><b>כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם?</b> ראב"ע שולל את הגישה הזאת כולה, בטענה שזה בלתי אפשרי שמשה רבינו היה מסכים לתנאים כאלה "ונביא לא יעשה כן. אף כי נביא הנביאים". אחרים חולקים, בניסיון להגן על או לפחות להבין את מעשיו של משה:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>Midrash Vayosha says that Moshe actually had no intention of keeping his side of the bargain. Thus, as soon as Eliezer was born, he left for Egypt, planning to circumcise the boy there.<fn>The Tur also defends Moshe, but he suggests that Moshe only agreed since he knew that he would eventually bring Yitro to forsake idolatry. For more on whether and when Yitro abandoned idolatry, see <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a>.</fn></li>
+
<li>מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא היתה כלל כוונה לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.<fn>The Tur also defends Moshe, but he suggests that Moshe only agreed since he knew that he would eventually bring Yitro to forsake idolatry. For more on whether and when Yitro abandoned idolatry, see <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a>.</fn></li>
−
<li>It is possible that Moshe, having found refuge from Paroh in Yitro's home, had no choice but to accept the conditions set by Yitro or find himself once again on the run.<fn>See <a href="Was Moshe a Murderer" data-aht="page">Was Moshe a Murderer</a> and discussion of R. Dan's position in <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a> for more about Yitro's priestly estate acting as a "city of refuge" for Moshe after he killed the Egyptian.</fn></li>
+
<li>אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא היתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.<fn>See <a href="Was Moshe a Murderer" data-aht="page">Was Moshe a Murderer</a> and discussion of R. Dan's position in <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a> for more about Yitro's priestly estate acting as a "city of refuge" for Moshe after he killed the Egyptian.</fn></li>
−
<li>One must also consider the possibility that at this stage of our story, having grown up in Paroh's palace, Moshe's Jewish identity was not fully developed, and he had no qualms about accepting Yitro's request. For more, see <a href="Moshe" data-aht="page">Moshe's Character</a>.<fn>For the opposite possibility, that Moshe's delay really stemmed from his desire to preserve the baby's Jewish identity, see R. Yoel Bin-Nun's article, &#8207;"מאבק הזהות של משה – איזה בן לא נמול ומדוע," מגדים נ (תשס"ט):21-38.  See also <a href="TzitzEliezer" data-aht="source">Shut Tzitz Eliezer 18:53</a> who cites the נחלת בנימין's fascinating read of the Midrash, which parallels that of the Mirkevet HaMishneh on the Mekhilta DeRabbi Yishmael. They suggest that though Moshe actually was observant, Yitro, a recent convert, was suspicious of the "Egyptian" stranger, thinking him to be an idolater. In his desire that his grandchildren worship Hashem, he thus made him swear that though one son (Moshe's!) might be for idolatry, the other son (Yitro's) would be for Hashem. Only after swearing ("וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה"), did Yitro believe Moshe's insistence that he was in fact God-fearing. This reading raises important questions of the nature of both Moshe and Yitro's religiosity. For further discussions, see <a href="Moshe" data-aht="page">Moshe's Character</a>, <a href="Moshe's Family Life" data-aht="page">Moshe and Zipporah's Marriage</a> (regarding the debate between R. Saadia and R. Mubashir HaLevi), and <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a>. See also <a href="Yosef's Character" data-aht="page">Yosef's Character</a> for parallel questions in understanding the Yosef narratives.</fn></li>
+
<li>יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא היתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>ביסוס מקראי</b> – One of the main disadvantages of this approach is that there is no mention of any such agreement in the book of Shemot. Nonetheless, there are a number of possible hints which may have served the Midrashim as textual hooks for the existence of such a contract.<fn>The immediate context of verses 23-24 may have also influenced the Midrash – see below.</fn> These include:
+
<point><b>ביסוס מקראי</b> – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל איזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה. אלה כוללים:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>R. Elazar HaModai notes that the Biblical derivation of Gershom's name ("גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה") alludes to being "foreign to God."</li>
+
<li>ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גר הייתי בארץ נכריה") מרמז על להיות "נכרי לה'".</li>
−
<li>R. Elazar HaModai understands "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" in Shemot 2:21 as a language of oath-taking.</li>
+
<li>ר' אלעזר המודעי מבין את "ויואל משה לשבת את האיש" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.</li>
−
<li>Chazal's identification of the idolatrous priest of Shofetim 18:20 as Moshe's grandson.<fn>See the Tur Shemot 2:16. For a discussion of the parallels which serve to connect the two stories, see <a href="$">Shofetim 17-18</a>.</fn></li>
+
<li>זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>הקשר</b> – It is possible that the proximity of verses 23-24 to our story influenced the development of the original Midrashic motif. It might have understood the second person direct speech of "וָאֹמַר אֵלֶיךָ" in verse 23 as Hashem turning to speak to Moshe (rather than Paroh who is not present), and saying, "I have told you to send your son to worship me (i.e. circumcise him) but you have refused; I will therefore kill your firstborn son."<fn>See R. Yosef Kimchi below, who has a similar read of the verses but with a different understanding of the sin, and see <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">Ibn Ezra</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">Long Commentary Shemot 4:23</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>'s critique of those who say that Hashem is speaking to Moshe in this verse.
+
<point><b>הקשר</b> – ייתכן שהקרבה של פסוקים כ"ג-כ"ד לסיפורינו השפיעה על התפתחותו של המוטיב המדרשי המקורי. יכול להיות שהוא הבין את הדיבור הישיר בגוף שני של "ואמר אליך" בפסוק כ"ג כה' שפונה למשה (ולא לפרעה, שאיננו נוכח), ואומר "ואמר אליך, משה, שלח את הבן שלך ויעבדני (כלומר, למול אותו) ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך" במקרה זה, "בנך בכרך" יתייחס אם כן לבנו הבכור של משה, גרשום.</point>
−
<p>Michael Hochstein offered an interesting variation of this reconstruction, suggesting that perhaps the words "וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ" are a third person feminine form (rather than a second person masculine) and refer to Zipporah who, being an idolater like her father, refused to circumcise her son. Accordingly, the story of Moshe's pact with Yitro and Zipporah has a textual basis, and it is logical why Zipporah is the one to do the circumcision.</p>
 
−
<p>The standard interpretation of verse 23 is that it discusses warning Paroh of the tenth plague. However, this understanding encounters some difficulties: First, the words "וָאֹמַר אֵלֶיךָ" seem redundant after verse 23 states "&#8207;כֹּה אָמַר ה'&#8207;" (cf. Rashi and Ibn Ezra). Additionally, the whole warning regarding Paroh's refusal and the Plague of the Firstborn seems premature as Paroh has not even been asked, let alone refused, to send anyone (cf. R. Saadia's attempt to obviate this problem with the translation in his Tafsir). The alternatives above are able to circumvent these problems.</p></fn> "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" would then refer to Moshe's firstborn son, Gershom.</point>
 
 
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b><ul>
 
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b><ul>
−
<li>Gershom – R. Elazar HaModai in the Mekhilta DeRabbi Yishmael, Targum Pseudo-Jonathan.<fn>In Neofiti and the Targumic fragments from the Genizah the son is not identified.</fn> R. Elazar HaModai's choice of Gershom rather than Eliezer appears to be motivated by the Torah's derivations of the two names.<fn>Eliezer's name which contains an explicit reference to Hashem was logically chosen as the circumcised one, while Gershom, named because "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה", was the "stranger to God".</fn> Additionally, Eliezer has not yet been mentioned explicitly,<fn>His name is mentioned for the first time in Shemot 18:4, although he may have been born already at the time of the episode at the inn – see below.</fn> and the context of "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" may tip the scales toward Gershom.</li>
+
<li>גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום פסבדו-יונתן. הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות. בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש, וההקשר של "בנך בכרך" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.</li>
−
<li>Eliezer – Midrash Aggadah and Midrash Vayosha.<fn>See also the opinion cited by <multilink><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">Ibn Ezra</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">Short Commentary Shemot 4:25</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">About R. Avraham ibn Ezra</a></multilink>.</fn> Their choice of Eliezer explains why Moshe was punished only at the inn, and not already at the time of Gershom's birth.<fn>As there are simpler ways of explaining why Eliezer was not yet circumcised, it is likely that the original Midrashic motif contained Gershom. Only at a later stage was this motif synthesized with the approaches above which focused on Eliezer.</fn></li>
+
<li>אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע. הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>מי היה נוכח במלון?</b> If the son was Eliezer, then Moshe and his entire family were present. However, if the son was Gershom, it is possible that Eliezer was not yet born.<fn>See <multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">Ramban</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">Shemot 4:20</a><a href="Ramban" data-aht="parshan">About R. Moshe Nachmanides</a></multilink> who suggests that the plural form of "בָּנָיו" in Shemot 4:20 is not conclusive, comparing it to a similar plural in Bemidbar 26:8 where there is only one son. Ramban raises various options as to when Zipporah became pregnant with Eliezer, either before the journey, on the way back, or in Egypt. For more, see <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">When Did Zipporah Return to Midyan</a>.</fn></point>
+
<point><b>מי היה נוכח במלון?</b> אם הבן היה אליעזר, אז משה ומשפחתו כולה היתה נוכחת. אולם, אם הבן היה גרשום, אפשרי שאליעזר עוד לא נולד.</point>
−
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'&#8207;"</b> – Most of these sources suggest that Hashem sent an angel to attack Moshe. Midrash Vayosha goes a step further and identifies the angel as a "שטן" in the guise of a snake.<fn>See the discussion above of these possibilities.</fn></point>
+
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'&#8207;"</b> – רוב המקורות האלה מציעים שה' שלח מלאך לתקוף את משה. מדרש ויושע הולך צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור "השטן" בדמות נחש.</point>
−
<point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> Most of these sources maintain that Moshe was endangered, presumably because he was the one who sinned. However, if "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" is directed at Moshe, it is Moshe's son who is in danger.</point>
+
<point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המקורות האלה מחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה, כנראה כי הוא זה שחטא. למרות זאת, אם "הנה אנכי הרג את בנך בכרך" מכוון למשה, זהו בנו של משה שנמצא בסכנה.</point>
−
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – Since the lack of circumcision is the problem, it is the obvious way to rectify the situation.</point>
+
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שאי-ביצוע המילה הוא הבעיה, המילה היא הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point>
−
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> If Moshe was being attacked, he was unavailable. If the son was being attacked, Zipporah may have performed the circumcision because she or her father was the one who had initially refused to have him circumcised.<fn>See <multilink><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">Toledot Yitzchak</a><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">Shemot 4:24-25</a><a href="R. Yitzchak Karo" data-aht="parshan">About R. Yitzchak Karo</a></multilink> who answers similarly.</fn></point>
+
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> אם משה הוא זה שהותקף, הוא לא היה יכול לבצע את ברית המילה.&#160; ואם הבן הוא זה שהיה קרוב למיתה, אפשר שציפורה ביצעה את המילה בגלל שהיא או אביה היו אלו שסירבו בהתחלה למילתו.</point>
−
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> If "וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי..." in verse 23 is directed at Moshe, Hashem stated explicitly what was imperiling Moshe's life. Alternatively, Midrash Vayosha adopts the motif of R. Yehuda b. Bizna that Moshe was being swallowed until the place of his circumcision, and Zipporah thus was able to intuit the cause of the problem.</point>
+
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> אם "ואמר אליך שלח את בני ויעבדני..." בפסוק כ"ג מכוון למשה, ה' אמר בפירוש מה סיכן את חייו של משה. לחילופין, מדרש ויושע מאמץ את המוטיב של ר' יהודה בן ביזנא שמשה נבלע עד למקום המילה, ולכן ציפורה יכלה לנחש את הגורם לבעיה.</point>
−
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> Targum Pseudo-Jonathan understands that Zipporah is presenting the foreskin as a penance offering in front of the angel's legs. Midrash Vayosha, on the other hand, cannot explain it as the Satan-snake's legs, as snakes do not have legs. It thus depicts Zipporah sprinkling blood on Moshe's legs,<fn>Midrash Vayosha may understand "לְרַגְלָיו" as a euphemism for Moshe's genitals (the point past which the Satan-snake was not able to swallow – "לא היה יכול <b>ליגע</b>"). Cf. R"Y Kimchi and <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">Chizkuni</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">Shemot 4:25</a><a href="Chizkuni" data-aht="parshan">About R. Chizkiyah b. Manoach</a></multilink>.</fn> perhaps as protection.<fn>See <multilink><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">Lekach Tov</a><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">Shemot 4:25</a><a href="Lekach Tov" data-aht="parshan">About R. Toviah b. Eliezer</a></multilink>, Ibn Ezra below, <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">Chizkuni</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">Shemot 4:25</a><a href="Chizkuni" data-aht="parshan">About R. Chizkiyah b. Manoach</a></multilink>, and Ibn Kaspi below for the parallel to the Paschal blood on the doorposts.</fn></point>
+
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> תרגום פסבדו-יונתן מבין שציפורה מציעה את הערלה לרגלי המלאך כקרבן כפרה. מאידך, מדרש ויושע אינו יכול להסביר זאת כרגלי השטן-נחש, כיוון שלנחש אין רגליים. לכן, הוא מתאר את ציפורה מזה דם על רגלי משה, אולי בתור הגנה.</point>
−
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – Targum Pseudo-Jonathan says that Zipporah was referring to Moshe, as he was the one endangered.</point>
+
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – תרגום פסבדו-יונתן אומר שציפורה התכוונה בדבריה למשה, כיוון שהוא היה זה שנמצא בסכנה.</point>
 
</subopinion>
 
</subopinion>
 
</opinion>
 
</opinion>

Version as of 14:12, 29 December 2014

תעלומת סיפור המלון

גישות פרשניות

סקירה

בנסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.
הגישה הרווחת ביותר מציעה שמשה אכן נענש על חטא כלשהו. מקורות תנאיים, שנקודת מוצאם היא מברית המילה שבמסקנת הסיפור, מציעים שמשה כנראה התרשל במילת בנו. חלק עושים מאמץ לצמצם את אשמתו של משה בכך שהם מסבירים שהיתה רק התעכבות קלה כתוצאה מהמסע, ור' סעדיה גאון אפילו מסיר את כל האחריות ממשה בכך שהוא מניח שהוא לא היה נוכח במשך המאורע כולו. בניגוד לכך, ר' אלעזר המודעי מנסה למצוא עבירה מתאימה יותר לתגובה הקשה של ה', והוא מציע שמשה חתם הסכם עם יתרו שאחד מבניו לעולם לא יהיה נימול.
אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעיתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה היתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהיתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' היתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.

בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים ספקטרום של גישות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:

חטא ועונשו

משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:

בן שלא נימול

משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.1 הוריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:

משה התעכב בגלל המסע

זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.

מקורות:ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל במשנה נדריםג':י"אאודות משנה נדרים, מכילתא דרבי ישמעאליתרו עמלק א'אודות מכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי נדריםג':ט'אודות ירושלמי נדרים ובבלי נדריםל"א:-ל"ב.אודות בבלי נדרים, שמות רבהה':ח'אודות שמות רבה, רש"ישמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' שלמה יצחקי, רלב"גשמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' לוי בן גרשון, ספורנושמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' עובדיה ספורנו
חטאו של משה – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי2 מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.3
איזה בן לא נימול ומדוע לא? שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.4 אילו היה זה גרשום, ההתעכבות של משה היתה פחות מובנת, ואפשר היה לצפות מה' להעניש את משה מוקדם יותר ולא לחכות עד שישלח אותו למשימתו במצרים.
מי היה במקום הלינה? לגישה זו, המשפחה כולה היתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.5 ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.6 הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת בספר היובליםמ"ח:א'-ה'אודות Jubilees שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.7 רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.8 ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, לא מסכים וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חתן דמים".9 סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מונע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מייד אחרי ששלח אותו למשימה.10
עונש לא מידתי? אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.11
מילה היא הפתרון – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,12 וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.13
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,14 בעוד שרלב"ג מאמץ את הדעה שהיו אלה רגלי הבן.15
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,16 בעוד ששמות רבה וספורנו אומרים שהוא מתייחס למשה, שניצל על ידי דם הערלה.17 רש"י מאחד את האפשרויות בכך שהוא מציע שציפורה למעשה מדברת אל התינוק, אך אומרת שכמעט גרם לחתנה – בעלה – להיהרג.18
הקשר – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.
"אחר שלוחיה" – שמות רבה ורש"י חושבים שבשלב הראשון ציפורה היתה בדרך חזרה למצרים עם משה, ורק לאחר מכן חזרה למדין. ספורנו, לעומת זאת, מציע שהמאורע במלון התרחש בזמן שמשה ליווה את משפחתו חזרה ליתרו במדין. לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדין.
ציפורה התעכבה בגלל המסע

משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.

מקורות:ר' סעדיה גאוןרס"ג מובא בר' יונה אבן ג'נאח ספר השורשים "שלח"רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות ד':כ"דרס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות י"ח:ב'אודות ר' סעדיה גאון, ר' חננאלר' חננאל סוטה פ"ה:ר' חננאל מובא בר' בחיי שמות ד':כ"דאודות ר' חננאל בן חושיאל
האם משה חטא? גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה? ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם במדין בזמן שהוא המשיך לבדו לכיוון מצרים. לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדיין. לכן, רק ציפורה ובניה היו נוכחים במלון.
הקשר – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה היתה רשלנית או שחשבה שזה יכול לחכות עד שתחזור לביתה.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – ר' סעדיה ור' חננאל מסבירים שניהם שהיה זה מלאך, כאשר ר' חננאל מציע כמו המדרש לעיל שהמלאך היה בדמות נחש ובלע את התינוק עד למקום המילה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? מכיוון שמשה לא נוכח, זה יכול להיות רק בנו (אליעזר) שנמצא בסכנה. דעה זו אם כן מתחמקת מהשאלה מדוע שה' יסכן את שליחו.
עונש לא מידתי? קשה להבין מדוע ה' ירצה להרוג את בנו של משה, רק משום שמילתו התעכבה במקצת.
מילה היא הפתרון – מכיוון שעיכוב המילה היה הגורם לבעיה, מובן שביצוע המילה היה הפתרון.
מדוע ציפורה ולא משה? בנקל ניתן להבין למה ציפורה מלה את בנה, שהרי משה לא היה נוכח.  אכן, זו נקודת המוצא של ר' חננאל.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לפי רס"ג, ציפורה קיבלה "השפעה א-לוהית".  ר' חננאל, מאידך, המעבד את המדרש שנחש בלע את התינוק עד מקום המילה, זה היווה סימן ברור למהות הבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? גישה זו יכולה לטעון שמדובר ברגלי התינוק, אך ייתכן שרס"ג מפרש שציפורה הגישה את הערלה לפני המלאך.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' סעדיה ור' חננאל מפרשים שדברי ציפורה מוסבים על התינוק שכמעט מת.
ברית עם יתרו שלא למול

כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה.

מקורות:ר' אלעזר המודעי בתרגום המיוחס ליונתןשמות ד':כ"ד-כ"ואודות תרגום המיוחס ליונתן, מדרש אגדה (בובר)שמות י"ח:ג'אודות מדרש אגדה (בובר), מדרש ויושע[אוצר המדרשים (אייזנשטיין, עמוד ק"נ)]אודות מדרש ויושע
חטאו של משה ועונש מידתי – באמצעות נתינת רקע רחב יותר לאי-ביצוע המילה והעצמה של השלכותיו הבעייתיות, גישה זו הופכת את חומרת העונש הפוטנציאלי למובנת יותר.
כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם? ראב"ע שולל את הגישה הזאת כולה, בטענה שזה בלתי אפשרי שמשה רבינו היה מסכים לתנאים כאלה "ונביא לא יעשה כן. אף כי נביא הנביאים". אחרים חולקים, בניסיון להגן על או לפחות להבין את מעשיו של משה:
  • מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא היתה כלל כוונה לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.19
  • אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא היתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.20
  • יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא היתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה דמותו של משה.
ביסוס מקראי – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל איזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה. אלה כוללים:
  • ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גר הייתי בארץ נכריה") מרמז על להיות "נכרי לה'".
  • ר' אלעזר המודעי מבין את "ויואל משה לשבת את האיש" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.
  • זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.
הקשר – ייתכן שהקרבה של פסוקים כ"ג-כ"ד לסיפורינו השפיעה על התפתחותו של המוטיב המדרשי המקורי. יכול להיות שהוא הבין את הדיבור הישיר בגוף שני של "ואמר אליך" בפסוק כ"ג כה' שפונה למשה (ולא לפרעה, שאיננו נוכח), ואומר "ואמר אליך, משה, שלח את הבן שלך ויעבדני (כלומר, למול אותו) ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך" במקרה זה, "בנך בכרך" יתייחס אם כן לבנו הבכור של משה, גרשום.
איזה בן לא נימול ומדוע לא?
  • גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום פסבדו-יונתן. הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות. בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש, וההקשר של "בנך בכרך" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.
  • אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע. הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.
מי היה נוכח במלון? אם הבן היה אליעזר, אז משה ומשפחתו כולה היתה נוכחת. אולם, אם הבן היה גרשום, אפשרי שאליעזר עוד לא נולד.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – רוב המקורות האלה מציעים שה' שלח מלאך לתקוף את משה. מדרש ויושע הולך צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור "השטן" בדמות נחש.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המקורות האלה מחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה, כנראה כי הוא זה שחטא. למרות זאת, אם "הנה אנכי הרג את בנך בכרך" מכוון למשה, זהו בנו של משה שנמצא בסכנה.
מילה היא הפתרון – מכיוון שאי-ביצוע המילה הוא הבעיה, המילה היא הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? אם משה הוא זה שהותקף, הוא לא היה יכול לבצע את ברית המילה.  ואם הבן הוא זה שהיה קרוב למיתה, אפשר שציפורה ביצעה את המילה בגלל שהיא או אביה היו אלו שסירבו בהתחלה למילתו.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? אם "ואמר אליך שלח את בני ויעבדני..." בפסוק כ"ג מכוון למשה, ה' אמר בפירוש מה סיכן את חייו של משה. לחילופין, מדרש ויושע מאמץ את המוטיב של ר' יהודה בן ביזנא שמשה נבלע עד למקום המילה, ולכן ציפורה יכלה לנחש את הגורם לבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? תרגום פסבדו-יונתן מבין שציפורה מציעה את הערלה לרגלי המלאך כקרבן כפרה. מאידך, מדרש ויושע אינו יכול להסביר זאת כרגלי השטן-נחש, כיוון שלנחש אין רגליים. לכן, הוא מתאר את ציפורה מזה דם על רגלי משה, אולי בתור הגנה.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – תרגום פסבדו-יונתן אומר שציפורה התכוונה בדבריה למשה, כיוון שהוא היה זה שנמצא בסכנה.

שליחות שהתעכבה

משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.

מקורות:Midrash YelammedenuGenizah (Mann 102a)About Midrash Yelammedenu, Midrash Aggadah (Buber)Shemot 4:24About Midrash Aggadah (Buber), RashbamShemot 4:14Shemot 4:24-26About R. Shemuel b. Meir, R. Yosef KimchiSefer HaGalui s.v. אז (p.68-69)About R. Yosef Kimchi, R. Avraham Ibn DaudSefer HaEmunah HaRamah, Maamar 3About Avraham Ibn Daud, Tzeror HaMorShemot 4:24-25About R. Avraham Saba
חטאו של משה – These commentators suggest two possible infractions which constituted the delay:
  • Lodging at the inn21 – Midrash Yelammedenu and Midrash Aggadah (Buber) say that Moshe procrastinated by staying at the inn.22 This approach likely understands "בַּמָּלוֹן" as an actual guest lodge and not just any place where Moshe pitched a tent for the night.23
  • Bringing his family with him to Egypt – Rashbam24 and the Tzeror HaMor suggest that Moshe taking his family caused unnecessary delay.25
עונש מידתי – Hashem's reacted harshly because Moshe's action (or inaction) had consequences for the entire nation.26 Hashem's attack was intended to send a message to Moshe to execute his mission in a timely manner.
כיצד ברית המילה עזרה? This approach encounters great difficulty in understanding the role of circumcision.
  • According to Rashbam, the circumcision functioned as some form of sacrifice27 to appease the angel who was trying to kill Moshe.28
  • R. Avraham Ibn Daud says that the drawing of blood can have an astrological influence and save people who are in life threatening danger.29
  • The Tzeror HaMor, on the other hand, maintains that Moshe rectified his mistake by hurrying off to Egypt and leaving Zipporah with their sons at the inn.30 The account of the circumcision, according to him, is wholly unconnected to either the sin or punishment.31
  • Alternatively, Moshe's procrastination was a sign of his lack of identity with his Jewish brothers; performing the circumcision actively showed his connection to his people.32
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? According to most of these sources, the target of Hashem's wrath was Moshe as it was his sin.33 However, R. Yosef Kimchi claims that Hashem came to kill Gershom.34
איזה בן לא נימול ומדוע לא? Most of these commentators probably hold that Eliezer was the uncircumcised son who had just been born. R. Yosef Kimchi, though, combines this approach with the Midrash above, suggesting that a deal was made with Zipporah and her family not to circumcise Gershom.35
מדוע ציפורה ולא משה? Those who hold that Moshe was endangered can say that he was incapacitated. R"Y Kimchi says that Zipporah was compensating for not previously allowing this son to be circumcised. According to Tzeror HaMor, as soon as Moshe became aware of Hashem's anger, he hurried to Egypt, leaving Zipporah behind to circumcise their son.36
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? According to R"Y Kimchi,37 Moshe told her that the cause of the danger was that Gershom was uncircumcised. The Tzeror HaMor, who says that Moshe was not present, would probably simply maintain that the baby was eight days old.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?
  • Moshe's – Rashbam says that Zipporah touched the foreskin to Moshe's feet as a way of appeasing the angel.38
  • The son's – R. Yosef Kimchi39 maintains that "וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" describes the act of circumcision itself, with "לְרַגְלָיו" being a euphemism for genitals.40
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – According to Rashbam, Zipporah meant that Moshe was saved because of the circumcision. Tzeror HaMor, though, maintains that Moshe was not there and thus understands the "חֲתַן" to be the son with whom Zipporah was playing.
הקשר – R. Yosef Kimchi suggests that verse 23 is integral to our story. Hashem instructs Moshe to command Paroh to let His "son" (The Children of Israel) go and then Hashem turns to Moshe telling him "You have refused to go on my mission to take them out,41 and therefore, I will kill your (Moshe's) firstborn."42 The words "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", according to him, refers to Moshe's firstborn son, Gershom. R. Avraham Ibn Daud adopts a similar approach, arguing that the verse was really directed at Paroh, but that it applied to Moshe as well because he had also caused a delay of the nation's redemption from Egypt.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – According to the Tzeror HaMor, after the circumcision, Zipporah returned with her children to her father's home.43

טעות בשיפוט ופעולה מתקנת

משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.

מקורות:Midrash from the GenizahGenizah (Mann 238a), Ibn EzraLong Commentary Shemot 4:20Long Commentary Shemot 4:23-26Short Commentary Shemot 4:20Short Commentary Shemot 4:24-26About R. Avraham ibn Ezra, R. Yosef KimchiSefer HaGalui s.v. אז (p.68-69)About R. Yosef Kimchi,44 ShadalShemot 4:23-26About R. S.D. Luzzatto
טעותו של משה – These exegetes suggest two possible negative consequences that would have resulted had Moshe's wife and children arrived in Egypt:
  • Ibn Ezra45 and R. Yosef Kimchi46 suggest that it could have demoralized the Israelites in Egypt47 by causing them to believe that Moshe was merely coming to live with his family in Egypt and that the redemption was not imminent.48
  • Shadal posits that Hashem was concerned that Zipporah and Gershom would dissuade Moshe from his dangerous mission out of their fears that Paroh would kill him.49
תגובה מידתית – Moshe's action was more of a miscalculation than an actual sin, and Hashem's reaction was intended more as a corrective warning than as a punishment.
מילה היא הפתרון – Ibn Ezra and Shadal explain that by reminding Moshe of the need to circumcise his son,50 Hashem arranged that Zipporah would need to stay behind with the children and not accompany Moshe to Egypt.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – Ibn Ezra says that Hashem sent an angel.51 According to Shadal, however, this merely indicates that Hashem brought an illness.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? Ibn Ezra says that it must have been Moshe, as otherwise he would have performed the circumcision. He further argues that if the son were sick, one would not circumcise him as doing so would increase the pain and danger. However, R. Yosef Kimchi and Shadal claim that it was Moshe's son Gershom who became ill.52
איזה בן לא נימול ומדוע לא? Ibn Ezra assumes that Eliezer was the uncircumcised son, having just been born. R. Yosef Kimchi, though, combines this approach with the Midrash above, suggesting that a deal was made with Zipporah and her family not to circumcise Gershom. Shadal holds the somewhat incongruous position that although Gershom was the son whose life was in danger, Eliezer was the uncircumcised one.53
מדוע ציפורה ולא משה? Ibn Ezra maintains that Moshe was incapacitated by illness, while R"Y Kimchi and Shadal says that Zipporah was correcting her mistake of not previously allowing this son to be circumcised.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? Ibn Ezra, R"Y Kimchi, and Shadal all explain that Moshe told her that the circumcision would remedy the situation.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? Ibn Ezra says that Zipporah dabbed the blood on Moshe's legs as a protective charm, similar to the role played by the Paschal blood on the doorposts in Shemot 12.54 Shadal also says that it was Moshe's legs.55
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – Ibn Ezra says that newly circumcised babies are referred to as a "חֲתַן". In contrast, Shadal explains that the "חֲתַן" is Moshe.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – According to Ibn Ezra and Shadal, Zipporah returns to Midyan after this episode.56

השלכות טבעיות

לא היה חטא או עונש. חווית סף המוות היתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.

חרדה

החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.

מקורות:R. Yosef ibn KaspiShemot 4:20-26About R. Yosef ibn Kaspi
הקשר – The context is integrally connected to our story. Hashem's charge to Moshe to speak to Paroh which appears in these verses are what leads to Moshe's fear and sickness.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – This verse needs to be read metaphorically, as according to Ibn Kaspi Hashem was not actively trying to kill Moshe.57
מדוע בנו של משה היה ערל? Ibn Kaspi claims that the son was already circumcised,58 and Zipporah was simply drawing more blood. He finds support in the plural form of the word "לַמּוּלֹת" (in the phrase "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), which suggests that this was a second circumcision.
הקזת דם הינה הפתרון – Zipporah drew blood (הטפת דם) because of her belief that blood acts as a charm (a סגולה) to calm nerves.59
מדוע ציפורה ולא משה? As Moshe was in a state of high anxiety, Zipporah took the initiative to try to tranquilize him.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? Ibn Kaspi explains that Zipporah dripped blood onto Moshe's legs either because that was the custom or so Moshe wouldn't see and think that her actions were simply "women's silliness".60
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – Zipporah was fearful of losing her husband and so she cried out to him that he is a "חֲתַן דָּמִים" (a bridegroom of blood). When he was saved, she modifies her statement to make it more positive by adding "לַמּוּלֹת".
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – Ibn Kaspi maintains that Zipporah and family arrived with Moshe in Egypt and only returned to Midyan after some time had passed.61 Ibn Kaspi contends that Moshe's bringing of his family to Egypt was done with Divine approval, and gave the Children of Israel a critically needed morale boost, strengthening their confidence in Moshe's leadership and their belief that the redemption was imminent.62

לא מוכן לנבואה

מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.

מקורות:AbarbanelShemot 4About R. Yitzchak Abarbanel
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" – Similar to many of the above approaches, Abarbanel explains that these words identify the preoccupation with lodgings as the cause of the problems which ensued.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – Abarbanel explains that "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" means that prophecy came to Moshe. The words "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" don't mean that Hashem wanted to kill Moshe, but rather that his lack of preparedness for prophecy led him near death.
מילה היא הפתרון – Zipporah didn't know the cause of Moshe's sickness, but she assumed that it was either because he had not circumcised his son or because he had erred in bringing his family with him to Egypt. She therefore acted to correct both, first by circumcising her son and then by returning to Midyan.63
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – Zipporah referred to Moshe as a "חֲתַן דָּמִים" , her almost dead groom. At first she cast blame on herself (לי=בגללי) but when she saw the effects of the circumcision she said that Moshe was a bridegroom of blood "לַמּוּלֹת" due to the circumcision.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? Abarbanel explains that Eliezer was born just before they left to Egypt. As Moshe didn't want to postpone his mission, he left immediately but delayed the circumcision due to the dangers posed by the journey.
מדוע ציפורה ולא משה? As Moshe was too sick to act, Zipporah took the initiative.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Mystery_at_the_Malon/2/he&oldid=16127&useskin=vector"