Difference between revisions of "Mystery at the Malon/2/he"
m |
m |
||
Line 49: | Line 49: | ||
</subopinion> | </subopinion> | ||
<subopinion name="">ברית עם יתרו שלא למול | <subopinion name="">ברית עם יתרו שלא למול | ||
− | <p>כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו | + | <p>כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה.</p> |
− | <mekorot> | + | <mekorot>ר' אלעזר המודעי ב<multilink><a href="PsJShemot4-24" data-aht="source">תרגום המיוחס ליונתן</a><a href="PsJShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="Targum Pseudo-Jonathan" data-aht="parshan">אודות תרגום המיוחס ליונתן</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">שמות י"ח:ג'</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">מדרש ויושע</a><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">[אוצר המדרשים (אייזנשטיין, עמוד ק"נ)]</a><a href="Midrash Vayosha" data-aht="parshan">אודות מדרש ויושע</a></multilink></mekorot> |
− | <point><b>חטאו של משה ועונש מידתי</b> – | + | <point><b>חטאו של משה ועונש מידתי</b> – באמצעות נתינת רקע רחב יותר לאי-ביצוע המילה והעצמה של השלכותיו הבעייתיות, גישה זו הופכת את חומרת העונש הפוטנציאלי למובנת יותר.</point> |
− | <point><b>כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם?</b> | + | <point><b>כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם?</b> ראב"ע שולל את הגישה הזאת כולה, בטענה שזה בלתי אפשרי שמשה רבינו היה מסכים לתנאים כאלה "ונביא לא יעשה כן. אף כי נביא הנביאים". אחרים חולקים, בניסיון להגן על או לפחות להבין את מעשיו של משה: |
<ul> | <ul> | ||
− | <li> | + | <li>מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא היתה כלל כוונה לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.<fn>The Tur also defends Moshe, but he suggests that Moshe only agreed since he knew that he would eventually bring Yitro to forsake idolatry. For more on whether and when Yitro abandoned idolatry, see <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a>.</fn></li> |
− | <li> | + | <li>אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא היתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.<fn>See <a href="Was Moshe a Murderer" data-aht="page">Was Moshe a Murderer</a> and discussion of R. Dan's position in <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a> for more about Yitro's priestly estate acting as a "city of refuge" for Moshe after he killed the Egyptian.</fn></li> |
− | <li> | + | <li>יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא היתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>ביסוס מקראי</b> – | + | <point><b>ביסוס מקראי</b> – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל איזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה. אלה כוללים:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
− | <li> | + | <li>ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גר הייתי בארץ נכריה") מרמז על להיות "נכרי לה'".</li> |
− | <li> | + | <li>ר' אלעזר המודעי מבין את "ויואל משה לשבת את האיש" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.</li> |
− | <li> | + | <li>זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>הקשר</b> – | + | <point><b>הקשר</b> – ייתכן שהקרבה של פסוקים כ"ג-כ"ד לסיפורינו השפיעה על התפתחותו של המוטיב המדרשי המקורי. יכול להיות שהוא הבין את הדיבור הישיר בגוף שני של "ואמר אליך" בפסוק כ"ג כה' שפונה למשה (ולא לפרעה, שאיננו נוכח), ואומר "ואמר אליך, משה, שלח את הבן שלך ויעבדני (כלומר, למול אותו) ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך" במקרה זה, "בנך בכרך" יתייחס אם כן לבנו הבכור של משה, גרשום.</point> |
− | |||
− | |||
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b><ul> | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b><ul> | ||
− | <li> | + | <li>גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום פסבדו-יונתן. הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות. בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש, וההקשר של "בנך בכרך" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.</li> |
− | <li> | + | <li>אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע. הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.</li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>מי היה נוכח במלון?</b> | + | <point><b>מי היה נוכח במלון?</b> אם הבן היה אליעזר, אז משה ומשפחתו כולה היתה נוכחת. אולם, אם הבן היה גרשום, אפשרי שאליעזר עוד לא נולד.</point> |
− | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – רוב המקורות האלה מציעים שה' שלח מלאך לתקוף את משה. מדרש ויושע הולך צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור "השטן" בדמות נחש.</point> |
− | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המקורות האלה מחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה, כנראה כי הוא זה שחטא. למרות זאת, אם "הנה אנכי הרג את בנך בכרך" מכוון למשה, זהו בנו של משה שנמצא בסכנה.</point> |
− | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – | + | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שאי-ביצוע המילה הוא הבעיה, המילה היא הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point> |
− | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> אם משה הוא זה שהותקף, הוא לא היה יכול לבצע את ברית המילה.  ואם הבן הוא זה שהיה קרוב למיתה, אפשר שציפורה ביצעה את המילה בגלל שהיא או אביה היו אלו שסירבו בהתחלה למילתו.</point> |
− | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> | + | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> אם "ואמר אליך שלח את בני ויעבדני..." בפסוק כ"ג מכוון למשה, ה' אמר בפירוש מה סיכן את חייו של משה. לחילופין, מדרש ויושע מאמץ את המוטיב של ר' יהודה בן ביזנא שמשה נבלע עד למקום המילה, ולכן ציפורה יכלה לנחש את הגורם לבעיה.</point> |
− | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> | + | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> תרגום פסבדו-יונתן מבין שציפורה מציעה את הערלה לרגלי המלאך כקרבן כפרה. מאידך, מדרש ויושע אינו יכול להסביר זאת כרגלי השטן-נחש, כיוון שלנחש אין רגליים. לכן, הוא מתאר את ציפורה מזה דם על רגלי משה, אולי בתור הגנה.</point> |
− | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – | + | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – תרגום פסבדו-יונתן אומר שציפורה התכוונה בדבריה למשה, כיוון שהוא היה זה שנמצא בסכנה.</point> |
</subopinion> | </subopinion> | ||
</opinion> | </opinion> |
Version as of 14:12, 29 December 2014
תעלומת סיפור המלון
גישות פרשניות
סקירה
בנסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעיתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה היתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהיתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' היתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.
בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים ספקטרום של גישות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:
חטא ועונשו
משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:
בן שלא נימול
משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.1 הוריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:
משה התעכב בגלל המסע
זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.
ציפורה התעכבה בגלל המסע
משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.
ברית עם יתרו שלא למול
כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה.
- מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא היתה כלל כוונה לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.19
- אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא היתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.20
- יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא היתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה דמותו של משה.
- ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גר הייתי בארץ נכריה") מרמז על להיות "נכרי לה'".
- ר' אלעזר המודעי מבין את "ויואל משה לשבת את האיש" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.
- זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.
- גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום פסבדו-יונתן. הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות. בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש, וההקשר של "בנך בכרך" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.
- אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע. הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.
שליחות שהתעכבה
משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.
- Lodging at the inn21 – Midrash Yelammedenu and Midrash Aggadah (Buber) say that Moshe procrastinated by staying at the inn.22 This approach likely understands "בַּמָּלוֹן" as an actual guest lodge and not just any place where Moshe pitched a tent for the night.23
- Bringing his family with him to Egypt – Rashbam24 and the Tzeror HaMor suggest that Moshe taking his family caused unnecessary delay.25
- According to Rashbam, the circumcision functioned as some form of sacrifice27 to appease the angel who was trying to kill Moshe.28
- R. Avraham Ibn Daud says that the drawing of blood can have an astrological influence and save people who are in life threatening danger.29
- The Tzeror HaMor, on the other hand, maintains that Moshe rectified his mistake by hurrying off to Egypt and leaving Zipporah with their sons at the inn.30 The account of the circumcision, according to him, is wholly unconnected to either the sin or punishment.31
- Alternatively, Moshe's procrastination was a sign of his lack of identity with his Jewish brothers; performing the circumcision actively showed his connection to his people.32
טעות בשיפוט ופעולה מתקנת
משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.
- Ibn Ezra45 and R. Yosef Kimchi46 suggest that it could have demoralized the Israelites in Egypt47 by causing them to believe that Moshe was merely coming to live with his family in Egypt and that the redemption was not imminent.48
- Shadal posits that Hashem was concerned that Zipporah and Gershom would dissuade Moshe from his dangerous mission out of their fears that Paroh would kill him.49
השלכות טבעיות
לא היה חטא או עונש. חווית סף המוות היתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.
חרדה
החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.
לא מוכן לנבואה
מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.