Difference between revisions of "Mystery at the Malon/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
Line 111: Line 111:
 
<p>משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.</p>
 
<p>משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.</p>
 
<mekorot><multilink><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מדרש מן הגניזה</a><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מאן (רל"ח.)</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="IbnEzraShemotShort4-20" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot>
 
<mekorot><multilink><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מדרש מן הגניזה</a><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מאן (רל"ח.)</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="IbnEzraShemotShort4-20" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>טעותו של משה</b> – These exegetes suggest two possible negative consequences that would have resulted had Moshe's wife and children arrived in Egypt:
+
<point><b>טעותו של משה</b> – פרשנים אלה מציעים שתי תוצאות שליליות אפשריות שהיו מתרחשות אילו אשתו של משה וילדיו היו מגיעים למצרים:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>Ibn Ezra<fn>Ibn Ezra points out that one should not be surprised that Moshe erred, for even prophets can make mistakes. Ibn Ezra cites the example of Natan. For elaboration, see <a href="PHI$">Prophets</a> and <a href="Moshe" data-aht="page">Moshe's Character</a>.</fn> and R. Yosef Kimchi<fn>R"Y Kimchi says that Moshe brought his family because he himself thought that the Exodus was far off.</fn> suggest that it could have demoralized the Israelites in Egypt<fn>See <multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">Ramban</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">Shemot 4:19</a><a href="Ramban" data-aht="parshan">About R. Moshe Nachmanides</a></multilink> and Ibn Kaspi below who argue against this position, suggesting that Moshe bringing his family actually boosted the nation's morale by demonstrating confidence that the Exodus was on the horizon. Ramban Shemot 5:22 further suggests that Zipporah returned to Midyan only when it became clear that the Exodus would not happen immediately.</fn> by causing them to believe that Moshe was merely coming to live with his family in Egypt and that the redemption was not imminent.<fn>These commentators apparently maintain that the Exodus happened soon after this episode. For further discussion, see <a href="SHE$">Chronology of Shemot 5-7</a>.</fn></li>
+
<li>ראב"ע ור' יוסף קמחי מציעים שזה היה יכול להנמיך את המורל של בני ישראל במצרים בכך שזה היה גורם להם להאמין שמשה מגיע רק בכדי לחיות עם משפחתו במצרים והגאולה איננה ממשמשת ובאה.</li>
−
<li>Shadal posits that Hashem was concerned that Zipporah and Gershom would dissuade Moshe from his dangerous mission out of their fears that Paroh would kill him.<fn>Shadal views Zipporah as having a generally harmful influence on Moshe – see <a href="Zipporah" data-aht="page">Zipporah's Character</a>, and see also Shadal's view of Yitro in <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a>.</fn></li>
+
<li>שד"ל טוען שה' חשש שציפורה וגרשום יניאו את משה מביצוע שליחותו המסוכנת מתוך דאגתם שפרעה יהרוג אותו.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>תגובה מידתית</b> – Moshe's action was more of a miscalculation than an actual sin, and Hashem's reaction was intended more as a corrective warning than as a punishment.</point>
+
<point><b>תגובה מידתית</b> – מעשהו של משה היה טעות בשיקול יותר מאשר חטא ממש, ותגובת ה' נועדה להיות אזהרה מתקנת יותר מאשר עונש.</point>
−
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – Ibn Ezra and Shadal explain that by reminding Moshe of the need to circumcise his son,<fn>Ibn Ezra says that Hashem informed Moshe that He preferred him to circumcise his son and leave him with Zipporah to recuperate rather than taking them to Egypt and postponing the commandment of circumcision.</fn> Hashem arranged that Zipporah would need to stay behind with the children and not accompany Moshe to Egypt.</point>
+
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.</point>
−
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'&#8207;"</b> – Ibn Ezra says that Hashem sent an angel.<fn>He cites the case of Shemot 13:21 and 14:19 to show the interchangeable use of "ה'&#8207;" and "מלאך". See <a href="DIC$">&#8207;ה'&#8207;</a>.</fn> According to Shadal, however, this merely indicates that Hashem brought an illness.</point>
+
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'&#8207;"</b> – ראב"ע אומר שה' שלח מלאך. לדעת שד"ל, לעומת זאת, זה רק מצביע על כך שה' גרם למחלה.</point>
−
<point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> Ibn Ezra says that it must have been Moshe, as otherwise he would have performed the circumcision. He further argues that if the son were sick, one would not circumcise him as doing so would increase the pain and danger. However, R. Yosef Kimchi and Shadal claim that it was Moshe's son Gershom who became ill.<fn>See above that R. Yosef Kimchi interprets the verse "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" as Hashem speaking to Moshe. Shadal, while understanding that the verse refers to Paroh's firstborn, suggests that Moshe was made to understand that a similar fate could befall him if he didn't carry out Hashem's mission. According to Ibn Ezra, though, this verse is unconnected to the events at the inn.</fn></point>
+
<point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.</point>
−
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> Ibn Ezra assumes that Eliezer was the uncircumcised son, having just been born. R. Yosef Kimchi, though, combines this approach with the Midrash above, suggesting that a deal was made with Zipporah and her family not to circumcise Gershom. Shadal holds the somewhat incongruous position that although Gershom was the son whose life was in danger, Eliezer was the uncircumcised one.<fn>According to Shadal, Moshe had been convinced by Zipporah to wait until Eliezer was thirteen, like the practice of the Midianites.</fn></point>
+
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.</point>
−
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> Ibn Ezra maintains that Moshe was incapacitated by illness, while R"Y Kimchi and Shadal says that Zipporah was correcting her mistake of not previously allowing this son to be circumcised.</point>
+
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא איפשרה למול את הבן הזה.</point>
−
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> Ibn Ezra, R"Y Kimchi, and Shadal all explain that Moshe told her that the circumcision would remedy the situation.</point>
+
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.</point>
−
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> Ibn Ezra says that Zipporah dabbed the blood on Moshe's legs as a protective charm, similar to the role played by the Paschal blood on the doorposts in Shemot 12.<fn>Cf. <multilink><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">Lekach Tov</a><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">Shemot 4:25</a><a href="Lekach Tov" data-aht="parshan">About R. Toviah b. Eliezer</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">Chizkuni</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">Shemot 4:25</a><a href="Chizkuni" data-aht="parshan">About R. Chizkiyah b. Manoach</a></multilink>, and Ibn Kaspi below.</fn> Shadal also says that it was Moshe's legs.<fn>According to Shadal, though, Moshe was not the one in danger.</fn></point>
+
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב. שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.</point>
−
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – Ibn Ezra says that newly circumcised babies are referred to as a "חֲתַן". In contrast, Shadal explains that the "חֲתַן" is Moshe.</point>
+
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ראב"ע אומר שתינוקות שזה עתה נימולו מכונים "חֲתַן". בניגוד, שד"ל מסביר שה"חֲתַן" הוא משה.</point>
−
<point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – According to Ibn Ezra and Shadal, Zipporah returns to Midyan after this episode.<fn>Ibn Ezra supports this read by pointing to the singular form of "וַיָּשָׁב" in Shemot 4:20. For more, see <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">When Did Zipporah Return to Midyan</a>.</fn></point>
+
<point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לשיטת ראב"ע ושד"ל, ציפורה חוזרת למדיין לאחר מאורע זה.</point>
 
</category>
 
</category>
 
<category name="">השלכות טבעיות
 
<category name="">השלכות טבעיות
Line 131: Line 131:
 
<opinion name="">חרדה
 
<opinion name="">חרדה
 
<p>החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.</p>
 
<p>החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.</p>
−
<mekorot><multilink><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">R. Yosef ibn Kaspi</a><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">Shemot 4:20-26</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">About R. Yosef ibn Kaspi</a></multilink></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">שמות ד':כ'-כ"ו</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>הקשר</b> – The context is integrally connected to our story. Hashem's charge to Moshe to speak to Paroh which appears in these verses are what leads to Moshe's fear and sickness.</point>
+
<point><b>הקשר</b> – ההקשר מתחבר באופן מהותי לסיפורינו. הציווי של ה' למשה לדבר עם פרעה שמופיע בפסוקים אלה הוא מה שגרם לדאגתו ולמחלתו של משה.</point>
−
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – This verse needs to be read metaphorically, as according to Ibn Kaspi Hashem was not actively trying to kill Moshe.<fn>Ibn Kaspi (4:26) explains that actions are sometimes attributed to Hashem since Hashem is the ultimate cause of everything ("הפועל הראשון"). For additional cases, see <a href="DIC$">&#8207;ה'&#8207;</a>.</fn></point>
+
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – הפסוק הזה צריך להיקרא כמטאפורה, מכיוון שלשיטת אבן כספי ה' לא ניסה להרוג את משה באופן פעיל.</point>
−
<point><b>מדוע בנו של משה היה ערל?</b> Ibn Kaspi claims that the son was already circumcised,<fn>Ibn Kaspi assumes that Eliezer was more than eight days old (see Shadal who assumes that Zipporah could not be traveling if her son had just been born), and thus Moshe must have previously circumcised him.</fn> and Zipporah was simply drawing more blood. He finds support in the plural form of the word "לַמּוּלֹת" (in the phrase "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), which suggests that this was a second circumcision.</point>
+
<point><b>מדוע בנו של משה היה ערל?</b> אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול, וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו היתה מילה שנייה.</point>
−
<point><b>הקזת דם הינה הפתרון</b> – Zipporah drew blood (הטפת דם) because of her belief that blood acts as a charm (a סגולה) to calm nerves.<fn>Ibn Kaspi suggests that putting blood on the doorposts on the night of the Plague of the Firstborn was for a similar reason; Hashem wanted to calm the fears of the Children of Israel as they heard the cries of the dying Egyptians. For elaboration, see <a href="Purpose of the Pesach" data-aht="page">Purpose of the Pesach</a>. For more on Ibn Kaspi's position that the Torah sometimes takes the erroneous views of the masses into consideration, see <a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">About R. Yosef ibn Kaspi</a>.</fn></point>
+
<point><b>הקזת דם הינה הפתרון</b> – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.</point>
−
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> As Moshe was in a state of high anxiety, Zipporah took the initiative to try to tranquilize him.</point>
+
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> מכיוון שמשה היה נתון בחרדה עזה, ציפורה לקחה יוזמה וניסתה להרגיעו.</point>
−
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" –&#160;רגליו של מי?</b> Ibn Kaspi explains that Zipporah dripped blood onto Moshe's legs either because that was the custom or so Moshe wouldn't see and think that her actions were simply "women's silliness".<fn>For more on Ibn Kaspi's view of women, see <a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">About R. Yosef ibn Kaspi</a>.</fn></point>
+
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" –&#160;רגליו של מי?</b> אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".</point>
−
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – Zipporah was fearful of losing her husband and so she cried out to him that he is a "חֲתַן דָּמִים" (a bridegroom of blood). When he was saved, she modifies her statement to make it more positive by adding "לַמּוּלֹת".</point>
+
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".</point>
−
<point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – Ibn Kaspi maintains that Zipporah and family arrived with Moshe in Egypt and only returned to Midyan after some time had passed.<fn>It is unclear what led Zipporah to return to Midyan, but Ibn Kaspi suggests that perhaps someone got sick or Zipporah just longed to see her family again. See <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">When Did Zipporah Return to Midyan</a>.</fn> Ibn Kaspi contends that Moshe's bringing of his family to Egypt was done with Divine approval, and gave the Children of Israel a critically needed morale boost, strengthening their confidence in Moshe's leadership and their belief that the redemption was imminent.<fn>Ibn Kaspi is following and expanding on the position developed by <multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">Ramban</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">Shemot 4:19</a><a href="Ramban" data-aht="parshan">About R. Moshe Nachmanides</a></multilink>. In contrast, Ibn Ezra and Shadal above argue that this entire episode was aimed at preventing the harmful consequences of Zipporah and her children coming to Egypt. Ralbag charts a middle ground on this issue, concurring with Ramban that Moshe's actions were proper (in Toelet 3 he learns from this story that "והוא שאין ראוי לאדם שיעזוב אשתו ובניו ויפרד מהם, כי הוא ראוי שישגיח בענינם תמיד. ולזה הסכים משה להוליך עמו למצרים אשתו ובניו..."), but maintaining that Hashem was not in favor.
+
<point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – אבן כספי מחזיק בדעה שציפורה והמשפחה הגיעו יחד עם משה למצרים וחזרו למדין רק לאחר זמן. אבן כספי טוען שהבאת המשפחה על ידי משה נעשתה באישור אלוקי, ונתנה לבני ישראל העלאה נחוצה במורל, באמצעות חיזוק בטחונם במנהיגותו של משה ואמונתם שהגאולה ממשמשת ובאה.</point>
−
<p>Ramban and Ibn Kaspi posit that Moshe's family not only joined him in Egypt, but that they also rejoined him at Mt. Sinai shortly after the Exodus and before the Decalogue – see <a href="Chronology – Shemot 18" data-aht="page">Chronology of Shemot 18</a>. The resulting portrait of Zipporah (and by extension, Yitro) is a much more sympathetic one – see <a href="Zipporah" data-aht="page">Zipporah's Character</a> and <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">Yitro's Religious Identity</a>.</p></fn></point>
 
 
</opinion>
 
</opinion>
 
<opinion name="">לא מוכן לנבואה
 
<opinion name="">לא מוכן לנבואה
 
<p>מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.</p>
 
<p>מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.</p>
−
<mekorot><multilink><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">Abarbanel</a><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">Shemot 4</a><a href="Abarbanel" data-aht="parshan">About R. Yitzchak Abarbanel</a></multilink></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">שמות ד'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן"</b> – Similar to many of the above approaches, Abarbanel explains that these words identify the preoccupation with lodgings as the cause of the problems which ensued.</point>
+
<point><b>"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן"</b> – בדומה לרבות מהגישות לעיל, אברבנאל מסביר שמילים אלה מזהות את העיסוק בסידורי לינה בתור הגורם לבעיות שהתפתחו.</point>
−
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – Abarbanel explains that "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'&#8207;" means that prophecy came to Moshe. The words "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" don't mean that Hashem wanted to kill Moshe, but rather that his lack of preparedness for prophecy led him near death.</point>
+
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – אברבנאל מסביר שב"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" הכוונה שמשה קיבל נבואה. הכוונה במילים "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" אינה שה' רצה להרוג את משה, אלא שחוסר המוכנות שלו לקבל נבואה הובילה אותו למצב של מוות קרוב.</point>
−
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – Zipporah didn't know the cause of Moshe's sickness, but she assumed that it was either because he had not circumcised his son or because he had erred in bringing his family with him to Egypt. She therefore acted to correct both, first by circumcising her son and then by returning to Midyan.<fn>Abarbanel does not explain why the circumcision had any effect if that was not really the cause of Moshe's sickness.</fn></point>
+
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדין.</point>
−
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – Zipporah referred to Moshe as a "חֲתַן דָּמִים" , her almost dead groom. At first she cast blame on herself (לי=בגללי) but when she saw the effects of the circumcision she said that Moshe was a bridegroom of blood "לַמּוּלֹת" due to the circumcision.</point>
+
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה (לי=בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.</point>
−
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> Abarbanel explains that Eliezer was born just before they left to Egypt. As Moshe didn't want to postpone his mission, he left immediately but delayed the circumcision due to the dangers posed by the journey.</point>
+
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אברבנאל מסביר שאליעזר נולד מייד לפני שעזבו למצרים. מכיוון שמשה לא רצה לדחות את שליחותו, הוא עזב מיד אך עיכב את המילה בגלל הסכנות שנשקפו מהדרך.</point>
−
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> As Moshe was too sick to act, Zipporah took the initiative.</point>
+
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> מכיוון שמשה היה חולה מידי כדי לפעול, ציפורה לקחה את היוזמה.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>

Version as of 14:58, 29 December 2014

תעלומת סיפור המלון

גישות פרשניות

סקירה

בנסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.
הגישה הרווחת ביותר מציעה שמשה אכן נענש על חטא כלשהו. מקורות תנאיים, שנקודת מוצאם היא מברית המילה שבמסקנת הסיפור, מציעים שמשה כנראה התרשל במילת בנו. חלק עושים מאמץ לצמצם את אשמתו של משה בכך שהם מסבירים שהיתה רק התעכבות קלה כתוצאה מהמסע, ור' סעדיה גאון אפילו מסיר את כל האחריות ממשה בכך שהוא מניח שהוא לא היה נוכח במשך המאורע כולו. בניגוד לכך, ר' אלעזר המודעי מנסה למצוא עבירה מתאימה יותר לתגובה הקשה של ה', והוא מציע שמשה חתם הסכם עם יתרו שאחד מבניו לעולם לא יהיה נימול.
אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעיתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה היתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהיתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' היתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.

בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים ספקטרום של גישות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:

חטא ועונשו

משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:

בן שלא נימול

משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.1 הוריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:

משה התעכב בגלל המסע

זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.

מקורות:ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל במשנה נדריםג':י"אאודות משנה נדרים, מכילתא דרבי ישמעאליתרו עמלק א'אודות מכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי נדריםג':ט'אודות ירושלמי נדרים ובבלי נדריםל"א:-ל"ב.אודות בבלי נדרים, שמות רבהה':ח'אודות שמות רבה, רש"ישמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' שלמה יצחקי, רלב"גשמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' לוי בן גרשון, ספורנושמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' עובדיה ספורנו
חטאו של משה – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי2 מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.3
איזה בן לא נימול ומדוע לא? שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.4 אילו היה זה גרשום, ההתעכבות של משה היתה פחות מובנת, ואפשר היה לצפות מה' להעניש את משה מוקדם יותר ולא לחכות עד שישלח אותו למשימתו במצרים.
מי היה במקום הלינה? לגישה זו, המשפחה כולה היתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.5 ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.6 הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת בספר היובליםמ"ח:א'-ה'אודות Jubilees שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.7 רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.8 ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, לא מסכים וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חתן דמים".9 סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מונע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מייד אחרי ששלח אותו למשימה.10
עונש לא מידתי? אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.11
מילה היא הפתרון – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,12 וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.13
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,14 בעוד שרלב"ג מאמץ את הדעה שהיו אלה רגלי הבן.15
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,16 בעוד ששמות רבה וספורנו אומרים שהוא מתייחס למשה, שניצל על ידי דם הערלה.17 רש"י מאחד את האפשרויות בכך שהוא מציע שציפורה למעשה מדברת אל התינוק, אך אומרת שכמעט גרם לחתנה – בעלה – להיהרג.18
הקשר – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.
"אחר שלוחיה" – שמות רבה ורש"י חושבים שבשלב הראשון ציפורה היתה בדרך חזרה למצרים עם משה, ורק לאחר מכן חזרה למדין. ספורנו, לעומת זאת, מציע שהמאורע במלון התרחש בזמן שמשה ליווה את משפחתו חזרה ליתרו במדין. לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדין.
ציפורה התעכבה בגלל המסע

משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.

מקורות:ר' סעדיה גאוןרס"ג מובא בר' יונה אבן ג'נאח ספר השורשים "שלח"רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות ד':כ"דרס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות י"ח:ב'אודות ר' סעדיה גאון, ר' חננאלר' חננאל סוטה פ"ה:ר' חננאל מובא בר' בחיי שמות ד':כ"דאודות ר' חננאל בן חושיאל
האם משה חטא? גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה? ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם במדין בזמן שהוא המשיך לבדו לכיוון מצרים. לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדיין. לכן, רק ציפורה ובניה היו נוכחים במלון.
הקשר – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה היתה רשלנית או שחשבה שזה יכול לחכות עד שתחזור לביתה.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – ר' סעדיה ור' חננאל מסבירים שניהם שהיה זה מלאך, כאשר ר' חננאל מציע כמו המדרש לעיל שהמלאך היה בדמות נחש ובלע את התינוק עד למקום המילה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? מכיוון שמשה לא נוכח, זה יכול להיות רק בנו (אליעזר) שנמצא בסכנה. דעה זו אם כן מתחמקת מהשאלה מדוע שה' יסכן את שליחו.
עונש לא מידתי? קשה להבין מדוע ה' ירצה להרוג את בנו של משה, רק משום שמילתו התעכבה במקצת.
מילה היא הפתרון – מכיוון שעיכוב המילה היה הגורם לבעיה, מובן שביצוע המילה היה הפתרון.
מדוע ציפורה ולא משה? בנקל ניתן להבין למה ציפורה מלה את בנה, שהרי משה לא היה נוכח.  אכן, זו נקודת המוצא של ר' חננאל.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לפי רס"ג, ציפורה קיבלה "השפעה א-לוהית".  ר' חננאל, מאידך, המעבד את המדרש שנחש בלע את התינוק עד מקום המילה, זה היווה סימן ברור למהות הבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? גישה זו יכולה לטעון שמדובר ברגלי התינוק, אך ייתכן שרס"ג מפרש שציפורה הגישה את הערלה לפני המלאך.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' סעדיה ור' חננאל מפרשים שדברי ציפורה מוסבים על התינוק שכמעט מת.
ברית עם יתרו שלא למול

כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה.

מקורות:ר' אלעזר המודעי בתרגום המיוחס ליונתןשמות ד':כ"ד-כ"ואודות תרגום המיוחס ליונתן, מדרש אגדה (בובר)שמות י"ח:ג'אודות מדרש אגדה (בובר), מדרש ויושע[אוצר המדרשים (אייזנשטיין, עמוד ק"נ)]אודות מדרש ויושע
חטאו של משה ועונש מידתי – באמצעות נתינת רקע רחב יותר לאי-ביצוע המילה והעצמה של השלכותיו הבעייתיות, גישה זו הופכת את חומרת העונש הפוטנציאלי למובנת יותר.
כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם? ראב"ע שולל את הגישה הזאת כולה, בטענה שזה בלתי אפשרי שמשה רבינו היה מסכים לתנאים כאלה "ונביא לא יעשה כן. אף כי נביא הנביאים". אחרים חולקים, בניסיון להגן על או לפחות להבין את מעשיו של משה:
  • מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא היתה כלל כוונה לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.19
  • אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא היתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.20
  • יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא היתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה דמותו של משה.
ביסוס מקראי – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל איזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה. אלה כוללים:
  • ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גר הייתי בארץ נכריה") מרמז על להיות "נכרי לה'".
  • ר' אלעזר המודעי מבין את "ויואל משה לשבת את האיש" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.
  • זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.
הקשר – ייתכן שהקרבה של פסוקים כ"ג-כ"ד לסיפורינו השפיעה על התפתחותו של המוטיב המדרשי המקורי. יכול להיות שהוא הבין את הדיבור הישיר בגוף שני של "ואמר אליך" בפסוק כ"ג כה' שפונה למשה (ולא לפרעה, שאיננו נוכח), ואומר "ואמר אליך, משה, שלח את הבן שלך ויעבדני (כלומר, למול אותו) ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך" במקרה זה, "בנך בכרך" יתייחס אם כן לבנו הבכור של משה, גרשום.
איזה בן לא נימול ומדוע לא?
  • גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום פסבדו-יונתן. הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות. בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש, וההקשר של "בנך בכרך" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.
  • אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע. הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.
מי היה נוכח במלון? אם הבן היה אליעזר, אז משה ומשפחתו כולה היתה נוכחת. אולם, אם הבן היה גרשום, אפשרי שאליעזר עוד לא נולד.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – רוב המקורות האלה מציעים שה' שלח מלאך לתקוף את משה. מדרש ויושע הולך צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור "השטן" בדמות נחש.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המקורות האלה מחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה, כנראה כי הוא זה שחטא. למרות זאת, אם "הנה אנכי הרג את בנך בכרך" מכוון למשה, זהו בנו של משה שנמצא בסכנה.
מילה היא הפתרון – מכיוון שאי-ביצוע המילה הוא הבעיה, המילה היא הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? אם משה הוא זה שהותקף, הוא לא היה יכול לבצע את ברית המילה.  ואם הבן הוא זה שהיה קרוב למיתה, אפשר שציפורה ביצעה את המילה בגלל שהיא או אביה היו אלו שסירבו בהתחלה למילתו.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? אם "ואמר אליך שלח את בני ויעבדני..." בפסוק כ"ג מכוון למשה, ה' אמר בפירוש מה סיכן את חייו של משה. לחילופין, מדרש ויושע מאמץ את המוטיב של ר' יהודה בן ביזנא שמשה נבלע עד למקום המילה, ולכן ציפורה יכלה לנחש את הגורם לבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? תרגום פסבדו-יונתן מבין שציפורה מציעה את הערלה לרגלי המלאך כקרבן כפרה. מאידך, מדרש ויושע אינו יכול להסביר זאת כרגלי השטן-נחש, כיוון שלנחש אין רגליים. לכן, הוא מתאר את ציפורה מזה דם על רגלי משה, אולי בתור הגנה.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – תרגום פסבדו-יונתן אומר שציפורה התכוונה בדבריה למשה, כיוון שהוא היה זה שנמצא בסכנה.

שליחות שהתעכבה

משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.

מקורות:מדרש ילמדנוגניזה (מאן ק"ב.)אודות מדרש ילמדנו, מדרש אגדה (בובר)שמות ד':כ"דאודות מדרש אגדה (בובר), רשב"םשמות ד':י"דשמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' שמואל בן מאיר, ר' יוסף קמחיספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)אודות ר' יוסף קמחי, ר' אברהם אבן דאודספר האמונה הרמה מאמר ג' (עמ' 103-102)אודות ר' אברהם אבן דאוד, צרור המורשמות ד':כ"ד-כ"האודות ר' אברהם סבע
חטאו של משה – פרשנים אלה מציעים שתי עבירות אפשריות שהיוו את העיכוב:
  • חנייה במלון – מדרש ילמדנו ומדרש אגדה (בובר) אומרים שמשה השתהה בכך שעצר במלון. סביר שגישה זו מבינה את "במלון" בתור אכסניית אורחים ממש ולא סתם מקום שבו משה הקים את אהלו ללילה.
  • הבאת משפחתו יחד איתו למצרים – רשב"ם וצרור המור מציעים שהעובדה שמשה לקח את משפחתו גרמה לעיכוב מיותר.
עונש מידתי – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו. ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.
כיצד ברית המילה עזרה? גישה זו נתקלת בקושי רב בהבנת התפקיד של ברית המילה:
  • לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.
  • ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.
  • צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון. לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.
  • לחילופין, ההשתהות של משה היתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? לשיטת רוב המקורות האלה, זעמו של ה' היה מכוון כלפי משה, מכיוון שהיה זה חטאו. אולם, ר' יוסף קמחי טוען שה' בא להרוג את גרשום.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? רוב הפרשנים האלה כנראה סוברים שאליעזר היה הבן שלא נימול. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום.
מדוע ציפורה ולא משה? אלה שסוברים שמשה היה בסכנה יכולים לומר שהוא היה משותק. ר"י קמחי אומר שציפורה פיצתה על כך שקודם לכן לא איפשרה את מילת הבן הזה. לדעת צרור המור, ברגע שמשה נהיה מודע לכעסו של ה', הוא מיהר למצרים, והשאיר את ציפורה מאחור למול את בנם.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לדעת ר' יוסף קמחי, משה אמר לה שהגורם לסכנה הוא שגרשום ערל. צרור המור, שאומר שמשה לא היה נוכח, מן הסתם היה סובר בפשטות שהתינוק היה בן שמונה ימים.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?
  • משה – רשב"ם אומר שציפורה נגעה בערלה לרגלי משה כדרך לרצות את המלאך.
  • הבן – ר' יוסף קמחי מחזיק בדעה ש"ותגע לרגליו" מתאר את פעולת המילה עצמה, כאשר "לרגליו" הוא כינוי בלשון נקיה לאיבר הזכרות.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חתן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.
הקשר – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחפשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם, ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור”. המילים "בנך בכרך", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.

טעות בשיפוט ופעולה מתקנת

משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.

מקורות:מדרש מן הגניזהמאן (רל"ח.), אבן עזראהפירוש הארוך שמות ד':כ'הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג-כ"והפירוש הקצר שמות ד':כ'הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' אברהם אבן עזרא, ר' יוסף קמחיספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)אודות ר' יוסף קמחי, שד"לשמות ד':כ"ג-כ"ואודות ר' שמואל דוד לוצאטו
טעותו של משה – פרשנים אלה מציעים שתי תוצאות שליליות אפשריות שהיו מתרחשות אילו אשתו של משה וילדיו היו מגיעים למצרים:
  • ראב"ע ור' יוסף קמחי מציעים שזה היה יכול להנמיך את המורל של בני ישראל במצרים בכך שזה היה גורם להם להאמין שמשה מגיע רק בכדי לחיות עם משפחתו במצרים והגאולה איננה ממשמשת ובאה.
  • שד"ל טוען שה' חשש שציפורה וגרשום יניאו את משה מביצוע שליחותו המסוכנת מתוך דאגתם שפרעה יהרוג אותו.
תגובה מידתית – מעשהו של משה היה טעות בשיקול יותר מאשר חטא ממש, ותגובת ה' נועדה להיות אזהרה מתקנת יותר מאשר עונש.
מילה היא הפתרון – ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – ראב"ע אומר שה' שלח מלאך. לדעת שד"ל, לעומת זאת, זה רק מצביע על כך שה' גרם למחלה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.
מדוע ציפורה ולא משה? ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא איפשרה למול את הבן הזה.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב. שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ראב"ע אומר שתינוקות שזה עתה נימולו מכונים "חֲתַן". בניגוד, שד"ל מסביר שה"חֲתַן" הוא משה.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – לשיטת ראב"ע ושד"ל, ציפורה חוזרת למדיין לאחר מאורע זה.

השלכות טבעיות

לא היה חטא או עונש. חווית סף המוות היתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.

חרדה

החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.

מקורות:ר' יוסף אבן כספישמות ד':כ'-כ"ואודות ר' יוסף אבן כספי
הקשר – ההקשר מתחבר באופן מהותי לסיפורינו. הציווי של ה' למשה לדבר עם פרעה שמופיע בפסוקים אלה הוא מה שגרם לדאגתו ולמחלתו של משה.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – הפסוק הזה צריך להיקרא כמטאפורה, מכיוון שלשיטת אבן כספי ה' לא ניסה להרוג את משה באופן פעיל.
מדוע בנו של משה היה ערל? אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול, וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו היתה מילה שנייה.
הקזת דם הינה הפתרון – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.
מדוע ציפורה ולא משה? מכיוון שמשה היה נתון בחרדה עזה, ציפורה לקחה יוזמה וניסתה להרגיעו.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – אבן כספי מחזיק בדעה שציפורה והמשפחה הגיעו יחד עם משה למצרים וחזרו למדין רק לאחר זמן. אבן כספי טוען שהבאת המשפחה על ידי משה נעשתה באישור אלוקי, ונתנה לבני ישראל העלאה נחוצה במורל, באמצעות חיזוק בטחונם במנהיגותו של משה ואמונתם שהגאולה ממשמשת ובאה.

לא מוכן לנבואה

מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.

מקורות:אברבנאלשמות ד'אודות ר' יצחק אברבנאל
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" – בדומה לרבות מהגישות לעיל, אברבנאל מסביר שמילים אלה מזהות את העיסוק בסידורי לינה בתור הגורם לבעיות שהתפתחו.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – אברבנאל מסביר שב"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" הכוונה שמשה קיבל נבואה. הכוונה במילים "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" אינה שה' רצה להרוג את משה, אלא שחוסר המוכנות שלו לקבל נבואה הובילה אותו למצב של מוות קרוב.
מילה היא הפתרון – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדין.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה (לי=בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? אברבנאל מסביר שאליעזר נולד מייד לפני שעזבו למצרים. מכיוון שמשה לא רצה לדחות את שליחותו, הוא עזב מיד אך עיכב את המילה בגלל הסכנות שנשקפו מהדרך.
מדוע ציפורה ולא משה? מכיוון שמשה היה חולה מידי כדי לפעול, ציפורה לקחה את היוזמה.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Mystery_at_the_Malon/2/he&oldid=16138&useskin=vector"