Difference between revisions of "Mystery at the Malon/2/he"
m |
(Translation: Elisheva Rabinowitz) |
||
Line 80: | Line 80: | ||
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="">שליחות שהתעכבה | <opinion name="">שליחות שהתעכבה | ||
− | <p>משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.</p> | + | <p>משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל.<fn>השווה ראב"ע להלן שאומר שמשה דחה את ברית המילה של בנו, מכיוון שלא רצה לעכב את משימתו.</fn> על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.</p> |
<mekorot><multilink><a href="Yelammedenu" data-aht="source">מדרש ילמדנו</a><a href="Yelammedenu" data-aht="source">גניזה (מאן ק"ב.)</a><a href="Midrash Yelamedeinu" data-aht="parshan">אודות מדרש ילמדנו</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot4-14" data-aht="source">שמות ד':י"ד</a><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="IbnDaud" data-aht="source">ר' אברהם אבן דאוד</a><a href="IbnDaud" data-aht="source">ספר האמונה הרמה מאמר ג' (עמ' 103-102)</a><a href="R. Avraham Ibn Daud" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן דאוד</a></multilink>, <multilink><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="Yelammedenu" data-aht="source">מדרש ילמדנו</a><a href="Yelammedenu" data-aht="source">גניזה (מאן ק"ב.)</a><a href="Midrash Yelamedeinu" data-aht="parshan">אודות מדרש ילמדנו</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot4-14" data-aht="source">שמות ד':י"ד</a><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="IbnDaud" data-aht="source">ר' אברהם אבן דאוד</a><a href="IbnDaud" data-aht="source">ספר האמונה הרמה מאמר ג' (עמ' 103-102)</a><a href="R. Avraham Ibn Daud" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן דאוד</a></multilink>, <multilink><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink></mekorot> | ||
<point><b>חטאו של משה</b> – פרשנים אלה מציעים שתי עבירות אפשריות שהיוו את העיכוב:<br/> | <point><b>חטאו של משה</b> – פרשנים אלה מציעים שתי עבירות אפשריות שהיוו את העיכוב:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li>חנייה במלון – מדרש ילמדנו ומדרש אגדה (בובר) אומרים שמשה השתהה בכך שעצר במלון. סביר שגישה זו מבינה את "בַּמָּלוֹן" בתור אכסניית אורחים ממש ולא סתם מקום שבו משה הקים את אהלו ללילה.</li> | + | <li>חנייה במלון<fn>השווה את  דעתו של ר' יוסי לעיל שגם כן אומר שהמילים "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" מצביעות על הבעיה. בעוד שר' יוסי הבין שהלינה עיכבה את ברית המילה, מדרשים אלה מחזיקים בדעה שהיא עיכבה את משימתו של משה.</fn> – מדרש ילמדנו ומדרש אגדה (בובר) אומרים שמשה השתהה בכך שעצר במלון.<fn>מדרש אגדה מתאר שמשה התלבט מאוד בין המשכת מסעו וכניסה למלון, לא בטוח אם אכן הגיע זמן הגאולה. לא ברור אם מדרש זה מבקר את משה. דבר זה תלוי בדרך בה מפסקים את הטקסט והאם קוראים "כעס עליו הקדוש ברוך הוא" (כמו הטקסט המודפס) או "יכעס עליו הקדוש ברוך הוא" (כמו ההגהה המוצעת שמתאימה יותר להקשר).</fn> סביר שגישה זו מבינה את "בַּמָּלוֹן" בתור אכסניית אורחים ממש ולא סתם מקום שבו משה הקים את אהלו ללילה.<fn>ראה מלון והשווה שד"ל שמות ד':כ"ד שלא מסכים.</fn></li> |
− | <li>הבאת משפחתו יחד איתו למצרים – רשב"ם וצרור המור מציעים שהעובדה שמשה לקח את משפחתו גרמה לעיכוב מיותר.</li> | + | <li>הבאת משפחתו יחד איתו למצרים – רשב"ם<fn>רשב"ם מסביר שה' כבר כעס בעקבות חוסר הרצון של משה בסנה לקחת על עצמו את המשימה, ושתוצאות הכעס בד':י"ד הורגשו רק מאוחר יותר (השווה רש"י שם שמזהה השלכות אחרות). הוא משווה את המקרה הזה למקרים של יעקב, יונה ובלעם שמוענשים על כך שניסו להתחמק מהגשמת רצון ה'.</fn> וצרור המור מציעים שהעובדה שמשה לקח את משפחתו גרמה לעיכוב מיותר.<fn>ר' יוסף קמחי גם מדבר על התמהמהות כללית, אך לא ברור אם דבר זה קשור לכך שמשה הביא את משפחתו. הוא מעיר שהצורך של ה' לומר למשה פעם נוספת "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" מצביע על כך שמשה השתהה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>עונש מידתי</b> – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו. ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.</point> | + | <point><b>עונש מידתי</b> – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו.<fn>ר' אברהם אבן דאוד אומר שכפי שפרעה נענש על כך שלא שחרר את העם מיד, משה נענש על התעכבותו.</fn> ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.</point> |
<point><b>כיצד ברית המילה עזרה?</b> גישה זו נתקלת בקושי רב בהבנת התפקיד של ברית המילה:<br/> | <point><b>כיצד ברית המילה עזרה?</b> גישה זו נתקלת בקושי רב בהבנת התפקיד של ברית המילה:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li>לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.</li> | + | <li>לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן<fn>להקבלה המזרח התיכון הקדום, ראה את התיאור של פילון מגבל שמצוטט על ידי אוסביוס בפרפרטיו אוונגליקה (הכנה לבשורה) א':י': "אך בהופעת מחלות ותמותה, קרונוס מציע את בנו היחיד לקרבן עולה לאביו אורנוס, ומל את עצמו, משכנע את בעלי בריתו לעשות כך גם".</fn> לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.<fn>רשב"ם בד':כ"ו מוסיף שציפורה הבינה שהעיכוב במילה תרמה לעונש של משה, אך לא ברור האם זו היתה רק הבנתה של ציפורה ואיך לשלב דבר זה עם חטא ההתמהמהות. ישנה דו משמעיות דומה בשחזור הסיפור של ר"י קמחי.</fn></li> |
− | <li>ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.</li> | + | <li>ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.<fn>בנוסף להערתו שזו היתה ועודנה דרכם של עובדי אלילים כמו נביאי הבעל בהר הכרמל, הוא גם אומר שזו היתה המטרה של הדם של קרבן הפסח. ראה מטרתו של הפסח. השווה אבן כספי להלן שמסביר באופן דומה את מעשיה של ציפורה ודם הפסח, אך מוסיף שדבר זה הוא אמונה מוטעית.</fn></li> |
− | <li>צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון. לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.</li> | + | <li>צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון.<fn>ככל הנראה לשיטת ר' אברהם סבע, משה עזב ברגע שהבין שדחייתו העמידה אותו בסכנה, ולכן לא היה נוכח בעת המילה. אחד הקשיים עם גישה זו הוא שעזיבת משה את משפחתו אינה מוזכרת בטקסט כאן (ורק נרמזת אולי בשמות י"ח:ב'). השווה ר' סעדיה ור' חננאל לעיל שגם טוענים שמשה לא היה נוכח בעת המילה. לשיטתם, לעומת זאת, משה כבר נפרד מציפורה לפני שהתקיפה אירעה.</fn> לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.<fn>דבר זה רק מוזכר כאן כי, כתוצאה מעזיבת משה למצרים, ציפורה היתה צריכה לבצע זאת בעצמה.</fn></li> |
− | <li>לחילופין, ההשתהות של משה היתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.</li> | + | <li>לחילופין, ההשתהות של משה היתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.<fn>השווה את הגישה השנייה במדרש ילמדנו שמשה לא היה יכול לצוות את בני ישראל למול, עד שבניו שלו יהיו נימולים.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> לשיטת רוב המקורות האלה, זעמו של ה' היה מכוון כלפי משה, מכיוון שהיה זה חטאו. אולם, ר' יוסף קמחי טוען שה' בא להרוג את גרשום.</point> | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> לשיטת רוב המקורות האלה, זעמו של ה' היה מכוון כלפי משה, מכיוון שהיה זה חטאו.<fn>סביר שצרור המור מסכים, אך לשיטתו הסכנה אינה מוציאה את משה מכלל פעולה והוא עדיין מסוגל להמשיך למצרים. לחילופין, צרור המור חושב שהבן נהיה חולה, ומשה עזב למצרים והשאיר את ציפורה לטפל בבנם החולה.</fn> אולם, ר' יוסף קמחי טוען שה' בא להרוג את גרשום.<fn>ר' אברהם אבן דאוד מסכים. ראה גם להלן לפירושו של ר' יוסף קמחי על "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ".</fn></point> |
− | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> רוב הפרשנים האלה כנראה סוברים שאליעזר היה הבן שלא נימול. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום.</point> | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> רוב הפרשנים האלה כנראה סוברים שאליעזר היה הבן שלא נימול. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום.<fn>ראה להלן לבסיס של תיאוריה זו.</fn></point> |
− | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> אלה שסוברים שמשה היה בסכנה יכולים לומר שהוא היה משותק. ר"י קמחי אומר שציפורה פיצתה על כך שקודם לכן לא איפשרה את מילת הבן הזה. לדעת צרור המור, ברגע שמשה נהיה מודע לכעסו של ה', הוא מיהר למצרים, והשאיר את ציפורה מאחור למול את בנם.</point> | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> אלה שסוברים שמשה היה בסכנה יכולים לומר שהוא היה משותק. ר"י קמחי אומר שציפורה פיצתה על כך שקודם לכן לא איפשרה את מילת הבן הזה. לדעת צרור המור, ברגע שמשה נהיה מודע לכעסו של ה', הוא מיהר למצרים, והשאיר את ציפורה מאחור למול את בנם.<fn>צרור המור מוכיח מהעובדה שציפורה ביצעה את המילה שמשה לא היה שם. השווה ר' חננאל לעיל.</fn></point> |
− | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> לדעת ר' יוסף קמחי, משה אמר לה שהגורם לסכנה הוא שגרשום ערל. צרור המור, שאומר שמשה לא היה נוכח, מן הסתם היה סובר בפשטות שהתינוק היה בן שמונה ימים.</point> | + | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> לדעת ר' יוסף קמחי,<fn>השווה ר' אברהם אבן דאוד שאומר שההוראות של משה שיקפו רמז מקדים או ידע מקדים על כיצד בני ישראל יינצלו באמצעות קרבן דם הפסח.</fn> משה אמר לה שהגורם לסכנה הוא שגרשום ערל. צרור המור, שאומר שמשה לא היה נוכח, מן הסתם היה סובר בפשטות שהתינוק היה בן שמונה ימים.</point> |
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b><ul> | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b><ul> | ||
− | <li>משה – רשב"ם אומר שציפורה נגעה בערלה לרגלי משה כדרך לרצות את המלאך.</li> | + | <li>משה – רשב"ם אומר שציפורה נגעה בערלה לרגלי משה כדרך לרצות את המלאך.<fn>מכיוון שלשיטת רשב"ם היתה זו פעולת הקרבה, היה מצופה שציפורה תניח את הערלה לפני רגליו של המלאך – השווה תרגום פסבדו-יונתן לעיל. רשב"ם דוחה אפשרות זו, אך רק מכיוון שהוא לא בטוח שציפורה היתה יכולה לראות את המלאך.</fn></li> |
− | <li>הבן – ר' יוסף קמחי מחזיק בדעה ש"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" מתאר את פעולת המילה עצמה, כאשר "לְרַגְלָיו" הוא כינוי בלשון נקיה לאיבר הזכרות.</li> | + | <li>הבן – ר' יוסף קמחי<fn>ר"י קמחי טוען שהבן היה זה שנמצא בסכנה גדולה, ולכן אין סיבה לגעת ברגליו של משה.</fn> מחזיק בדעה ש"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" מתאר את פעולת המילה עצמה, כאשר "לְרַגְלָיו" הוא כינוי בלשון נקיה לאיבר הזכרות.<fn>ראה חזקוני שמצטט פירוש דומה, שמוסיף שצריך להחליף את סדר המילים בפסוק (סירוס המקרא) ולקרוא אותו כאילו כתוב "ותקח ציפורה צר ותגע לרגליו ותכרת את ערלת בנה".</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חֲתַן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.</point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חֲתַן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.</point> | ||
− | <point><b>הקשר</b> – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחפשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם, ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור". המילים "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.</point> | + | <point><b>הקשר</b> – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחפשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם,<fn>לשיטת ר"י קמחי, היה מצופה שבפסוק ייכתב "להוציאו" במקום "לְשַׁלְּחוֹ".</fn> ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור".<fn>השווה את האפשרות לעיל שהמוטיב המדרשי המקורי קרא את המחצית השנייה של הפסוק באופן דומה. פירושו של ר"י קמחי מצליח לעקוף את הקושי הפרשני שהאזהרה הנוגעת לסירובו של פרעה ומכת בכורות נראית כמקדימה את זמנה ולא במקום.</fn> המילים "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.</point> |
− | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.</point> | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.<fn>באופן מפתיע, לעומת זאת, מרשב"ם בשמות י"ח:ב' נראה שציפורה הגיעה יחד עם משה למצרים – ראה מתי ציפורה חזרה למדין.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
<category name="">טעות בשיפוט ופעולה מתקנת | <category name="">טעות בשיפוט ופעולה מתקנת | ||
<p>משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.</p> | <p>משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.</p> | ||
− | <mekorot><multilink><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מדרש מן הגניזה</a><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מאן (רל"ח.)</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="IbnEzraShemotShort4-20" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot> | + | <mekorot><multilink><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מדרש מן הגניזה</a><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מאן (רל"ח.)</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="IbnEzraShemotShort4-20" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>,<fn>ראה לעיל שר"י קמחי גם מאשים את משה בכך שהתעכב במילוי שליחותו.</fn> <multilink><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot> |
<point><b>טעותו של משה</b> – פרשנים אלה מציעים שתי תוצאות שליליות אפשריות שהיו מתרחשות אילו אשתו של משה וילדיו היו מגיעים למצרים:<br/> | <point><b>טעותו של משה</b> – פרשנים אלה מציעים שתי תוצאות שליליות אפשריות שהיו מתרחשות אילו אשתו של משה וילדיו היו מגיעים למצרים:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li>ראב"ע ור' יוסף קמחי מציעים שזה היה יכול להנמיך את המורל של בני ישראל במצרים בכך שזה היה גורם להם להאמין שמשה מגיע רק בכדי לחיות עם משפחתו במצרים והגאולה איננה ממשמשת ובאה.</li> | + | <li>ראב"ע<fn>ראב"ע מצביע על כך שאין מה להיות מופתע מכך שמשה שגה, מכיוון שאפילו נביאים יכולים לטעות. ראב"ע מצטט את הדוגמא של נתן. להרחבה, ראה נביאים ודמותו של משה.</fn> ור' יוסף קמחי<fn>ר"י קמחי אומר שמשה הביא את משפחתו מכיוון שהוא עצמו חשב שהיציאה ממצרים עוד רחוקה.</fn> מציעים שזה היה יכול להנמיך את המורל של בני ישראל במצרים<fn>ראה רמב"ן ואבן כספי להלן שטוענים נגד עמדה זו, ומציעים שהעובדה שמשה הביא את משפחתו למעשה העלתה את המורל של העם על ידי זה שהראתה בטחון שיציאת מצרים באופק. רמב"ן שמות ה':כ"ב מוסיף ומציע שציפורה חזרה למדין רק כאשר נהיה ברור שיציאת מצרים לא תתרחש מייד.</fn> בכך שזה היה גורם להם להאמין שמשה מגיע רק בכדי לחיות עם משפחתו במצרים והגאולה איננה ממשמשת ובאה.<fn>פרשנים אלה כנראה מחזיקים בדעה שיציאת מצרים התרחשה זמן קצר לאחר מאורע זה. לדיון נוסף, ראה הכרונולוגיה של שמות ה'-ז'.</fn></li> |
− | <li>שד"ל טוען שה' חשש שציפורה וגרשום יניאו את משה מביצוע שליחותו המסוכנת מתוך דאגתם שפרעה יהרוג אותו.</li> | + | <li>שד"ל טוען שה' חשש שציפורה וגרשום יניאו את משה מביצוע שליחותו המסוכנת מתוך דאגתם שפרעה יהרוג אותו.<fn>שד"ל רואה את ציפורה כמשפיעה באופן כללי לרעה על משה – ראה דמותה של ציפורה, וראה גם את דעתו של שד"ל על יתרו בזהותו הדתית של יתרו.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>תגובה מידתית</b> – מעשהו של משה היה טעות בשיקול יותר מאשר חטא ממש, ותגובת ה' נועדה להיות אזהרה מתקנת יותר מאשר עונש.</point> | <point><b>תגובה מידתית</b> – מעשהו של משה היה טעות בשיקול יותר מאשר חטא ממש, ותגובת ה' נועדה להיות אזהרה מתקנת יותר מאשר עונש.</point> | ||
− | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.</point> | + | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו,<fn>ראב"ע אומר שה' יידע את משה שהוא מעדיף שימול את בנו וישאיר אותו עם ציפורה כדי להתאושש ולא להביא אותם יחד איתו למצרים ולדחות את מצוות המילה.</fn> ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים. ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.</point> |
− | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – ראב"ע אומר שה' שלח מלאך. לדעת שד"ל, לעומת זאת, זה רק מצביע על כך שה' גרם למחלה.</point> | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – ראב"ע אומר שה' שלח מלאך.<fn>הוא מצטט את המקרה בשמות י"ג:כ"א וי"ד:י"ט בכדי להציג את השימושים המתחלפים של "ה'” ו"מלאך". ראה ה'.</fn> לדעת שד"ל, לעומת זאת, זה רק מצביע על כך שה' גרם למחלה.</point> |
− | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.</point> | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.<fn>ראה לעיל שר' יוסף קמחי מפרש את הפסוק "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" בתור ה' שמדבר למשה. שד"ל, בעוד שהוא מבין שהפסוק מתייחס לבכורו של פרעה, מציע שהובהר למשה שגורל דומה יכול לקרות לו אם לא ימלא אחר משימתו של ה'. אולם, לשיטת ראב"ע, פסוק זה אינו קשור לאירועים במלון.</fn></point> |
− | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.</point> | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.<fn>לשיטת שד"ל, משה שוכנע ע"י ציפורה לחכות עד שאליעזר יהיה בן שלוש עשרה, כפי מנהג המדיינים.</fn></point> |
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא איפשרה למול את הבן הזה.</point> | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא איפשרה למול את הבן הזה.</point> | ||
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.</point> | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.</point> | ||
− | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב. שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.</point> | + | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב.<fn>השווה לקח טוב, חזקוני ואבן כספי להלן.</fn> שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.<fn>אולם, לשיטת שד"ל, משה לא היה זה שנמצא בסכנה.</fn></point> |
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ראב"ע אומר שתינוקות שזה עתה נימולו מכונים "חֲתַן". בניגוד, שד"ל מסביר שה"חֲתַן" הוא משה.</point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ראב"ע אומר שתינוקות שזה עתה נימולו מכונים "חֲתַן". בניגוד, שד"ל מסביר שה"חֲתַן" הוא משה.</point> | ||
− | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לשיטת ראב"ע ושד"ל, ציפורה חוזרת למדיין לאחר מאורע זה.</point> | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לשיטת ראב"ע ושד"ל, ציפורה חוזרת למדיין לאחר מאורע זה.<fn>ראב"ע תומך בקריאה זו בכך שהוא מצביע על צורת היחיד של "וַיָּשָׁב" בשמות ד':כ'. לעוד, ראה מתי ציפורה חזרה למדין.</fn></point> |
</category> | </category> | ||
<category name="">השלכות טבעיות | <category name="">השלכות טבעיות | ||
− | <p>לא היה חטא או עונש. חווית סף המוות היתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.</p> | + | <p>לא היה חטא או עונש.<fn>השווה את הגישה של ספר היובלים שצוטטה לעיל שגם כן אינה מייחסת חטא כלשהו למשה.</fn> חווית סף המוות היתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.</p> |
<opinion name="">חרדה | <opinion name="">חרדה | ||
<p>החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.</p> | <p>החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">שמות ד':כ'-כ"ו</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">שמות ד':כ'-כ"ו</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink></mekorot> | ||
<point><b>הקשר</b> – ההקשר מתחבר באופן מהותי לסיפורינו. הציווי של ה' למשה לדבר עם פרעה שמופיע בפסוקים אלה הוא מה שגרם לדאגתו ולמחלתו של משה.</point> | <point><b>הקשר</b> – ההקשר מתחבר באופן מהותי לסיפורינו. הציווי של ה' למשה לדבר עם פרעה שמופיע בפסוקים אלה הוא מה שגרם לדאגתו ולמחלתו של משה.</point> | ||
− | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – הפסוק הזה צריך להיקרא כמטאפורה, מכיוון שלשיטת אבן כספי ה' לא ניסה להרוג את משה באופן פעיל.</point> | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – הפסוק הזה צריך להיקרא כמטאפורה, מכיוון שלשיטת אבן כספי ה' לא ניסה להרוג את משה באופן פעיל.<fn>אבן כספי (ד':כ"ו) מסביר שפעולות נזקפות לפעמים לה' מכיוון שה' הוא הגורם האולטמטיבי להכל (“הפועל הראשון"). למקרים נוספים, ראה ה'.</fn></point> |
− | <point><b>מדוע בנו של משה היה ערל?</b> אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול, וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו היתה מילה שנייה.</point> | + | <point><b>מדוע בנו של משה היה ערל?</b> אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול,<fn>אבן כספי (ד':כ"ו) מניח שאליעזר היה בן יותר משמונה ימים (ראה שד"ל שמניח שציפורה לא היתה יכולה לנדוד עם בנה אם הוא רק עתה נולד), ולכן מוכרח להיות שמשה מל אותו לפני כן.</fn> וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו היתה מילה שנייה.</point> |
− | <point><b>הקזת דם הינה הפתרון</b> – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.</point> | + | <point><b>הקזת דם הינה הפתרון</b> – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.<fn>אבן כספי מציע שמריחת דם על המשקופים והמזוזות במצרים בליל מכת בכורות היתה מסיבה דומה; ה' רצה להרגיע את החששות של בני ישראל בשעה שישמעו את צעקות המצרים המתים. לעוד על עמדתו של אבן כספי שהתורה לפעמים לוקחת בחשבון את הדעות המוטעות של ההמון, ראה על ר' יוסף אבן כספי.</fn></point> |
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> מכיוון שמשה היה נתון בחרדה עזה, ציפורה לקחה יוזמה וניסתה להרגיעו.</point> | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> מכיוון שמשה היה נתון בחרדה עזה, ציפורה לקחה יוזמה וניסתה להרגיעו.</point> | ||
− | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".</point> | + | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".<fn>לעוד בדעתו של אבן כספי על נשים, ראה על ר' יוסף אבן כספי.</fn></point> |
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".</point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".</point> | ||
− | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – אבן כספי מחזיק בדעה שציפורה והמשפחה הגיעו יחד עם משה למצרים וחזרו למדין רק לאחר זמן. אבן כספי טוען שהבאת המשפחה על ידי משה נעשתה באישור אלוקי, ונתנה לבני ישראל העלאה נחוצה במורל, באמצעות חיזוק בטחונם במנהיגותו של משה ואמונתם שהגאולה ממשמשת ובאה.</point> | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – אבן כספי מחזיק בדעה שציפורה והמשפחה הגיעו יחד עם משה למצרים וחזרו למדין רק לאחר זמן.<fn>לא ברור מה הוביל את ציפורה לחזור למדין, אך אבן כספי מציע שאולי מישהו חלה או שציפורה פשוט השתוקקה לראות שוב את משפחתה. ראה מתי ציפורה חזרה למדין.</fn> אבן כספי טוען שהבאת המשפחה על ידי משה נעשתה באישור אלוקי, ונתנה לבני ישראל העלאה נחוצה במורל, באמצעות חיזוק בטחונם במנהיגותו של משה ואמונתם שהגאולה ממשמשת ובאה.<fn>אבן כספי הולך בעקבות  ומרחיב את העמדה שפותחה על ידי הרמב"ם. בניגוד, ראב"ע ושד"ל לעיל טוענים שמטרת כל המאורע הזה למנוע את ההשלכות השליליות של הגעת ציפורה וילדיה למצרים. רלב"ג מוצא את שביל  הזהב בנושא זה, ומסכים עם רמב"ן שמעשיו של משה היו ראויים (בתועלת ג' הוא לומד מסיפור זה ש"והוא שאין ראוי לאדם שיעזוב אשתו ובניו ויפרד מהם כי הוא ראוי שישגיח בענינם תמיד. ולזה הסכים שמשה להוליך עמו למצרים אשתו ובניו...”), אך טוען שה' לא היה בעד.<br/>רמב"ן ואבן כספי טוענים שמשפחתו של משה לא רק הצטרפה אליו במצרים, אלא גם הצטרפה אליו שוב במעמד הר סיני לפני עשרת הדברות – ראה הכרונולוגיה של שמות י"ח. הדיוקן של ציפורה שיוצא מכך (ובהשלכה רחבה יותר, של יתרו) הוא הרבה יותר סימפטי – ראה דמותה של ציפורה וזהותו הדתית של יתרו.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="">לא מוכן לנבואה | <opinion name="">לא מוכן לנבואה | ||
− | <p>מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.</p> | + | <p>מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו,<fn>ראה רד"צ הופמן שמסביר באופן דומה שמחלתו של משה היתה כתוצאה מכך שהיה נתון במצב של טומאה בזמן התגלות אלוקית (הוא מביא כביסוס את ישעיהו ו':ה'). אולם, לשיטתו, הטומאה היתה כתוצאה מכך שהיה לו בן שהיה ערל עדיין. אפשרות נוספת היא שמשה היה צריך להיות במצב מתמיד של טהרה כדי להיות מוכן להתגלות אלוקית, וזה דרש התרחקות מאשתו. לעוד, ראה דמותו של משה.</fn> וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.<fn>השווה פירושו של רשב"ם על מות נדב ואביהוא – ראה ויקרא י'.</fn></p> |
<mekorot><multilink><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">שמות ד'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">שמות ד'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink></mekorot> | ||
<point><b>"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן"</b> – בדומה לרבות מהגישות לעיל, אברבנאל מסביר שמילים אלה מזהות את העיסוק בסידורי לינה בתור הגורם לבעיות שהתפתחו.</point> | <point><b>"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן"</b> – בדומה לרבות מהגישות לעיל, אברבנאל מסביר שמילים אלה מזהות את העיסוק בסידורי לינה בתור הגורם לבעיות שהתפתחו.</point> | ||
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – אברבנאל מסביר שב"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" הכוונה שמשה קיבל נבואה. הכוונה במילים "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" אינה שה' רצה להרוג את משה, אלא שחוסר המוכנות שלו לקבל נבואה הובילה אותו למצב של מוות קרוב.</point> | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – אברבנאל מסביר שב"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" הכוונה שמשה קיבל נבואה. הכוונה במילים "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" אינה שה' רצה להרוג את משה, אלא שחוסר המוכנות שלו לקבל נבואה הובילה אותו למצב של מוות קרוב.</point> | ||
− | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדין.</point> | + | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדין.<fn>אברבנאל אינו מסביר מדוע היתה השפעה כלשהי למילה אם זה לא היה באמת הגורם למחלתו של משה.</fn></point> |
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה ("לִי" = בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.</point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה ("לִי" = בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.</point> | ||
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אברבנאל מסביר שאליעזר נולד מייד לפני שעזבו למצרים. מכיוון שמשה לא רצה לדחות את שליחותו, הוא עזב מיד אך עיכב את המילה בגלל הסכנות שנשקפו מהדרך.</point> | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אברבנאל מסביר שאליעזר נולד מייד לפני שעזבו למצרים. מכיוון שמשה לא רצה לדחות את שליחותו, הוא עזב מיד אך עיכב את המילה בגלל הסכנות שנשקפו מהדרך.</point> |
Version as of 11:25, 30 December 2014
תעלומת סיפור המלון
גישות פרשניות
סקירה
בנסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעיתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה היתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהיתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' היתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.
בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים ספקטרום של גישות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:
חטא ועונשו
משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:
בן שלא נימול
משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.1 הוריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:
משה התעכב בגלל המסע
זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.
ציפורה התעכבה בגלל המסע
משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.
ברית עם יתרו שלא למול
כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו24 שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה25 ואחד לה'.26
- מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא היתה כלל כוונה לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.28
- אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא היתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.29
- יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא היתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה דמותו של משה.30
- ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה") מרמז על להיות "נכרי לה'".
- ר' אלעזר המודעי מבין את "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.
- זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.32
- גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום פסבדו-יונתן.34 הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות.35 בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש,36 וההקשר של "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.
- אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע.37 הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.38
שליחות שהתעכבה
משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל.44 על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.
- לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן51 לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.52
- ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.53
- צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון.54 לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.55
- לחילופין, ההשתהות של משה היתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.56
טעות בשיפוט ופעולה מתקנת
משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.
השלכות טבעיות
לא היה חטא או עונש.81 חווית סף המוות היתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.
חרדה
החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.
לא מוכן לנבואה
מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו,88 וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.89