Difference between revisions of "Mystery at the Malon/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
m |
m |
||
| Line 6: | Line 6: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | בניסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.<br/><continue>הגישה הרווחת ביותר מציעה שמשה אכן נענש על חטא כלשהו. מקורות בספרות תנאים, שנקודת מוצאם היא מברית המילה שבמסקנת הסיפור, מציעים שמשה כנראה התרשל במילת בנו. חלקם עושים מאמץ לצמצם את אשמתו של משה בהסברם שהייתה רק התעכבות קלה כתוצאה מהמסע, ור' סעדיה גאון אפילו מסיר את כל האחריות ממשה בכך שהוא מניח שהוא לא היה נוכח במשך המאורע כולו. בניגוד לכך, ר' אלעזר המודעי מנסה למצוא עבירה שמתאימה יותר לתגובה הקשה של ה', והוא מציע שמשה חתם הסכם עם יתרו שאחד מבניו לעולם לא יהיה נימול.<br/> אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של | + | בניסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.<br/><continue>הגישה הרווחת ביותר מציעה שמשה אכן נענש על חטא כלשהו. מקורות בספרות תנאים, שנקודת מוצאם היא מברית המילה שבמסקנת הסיפור, מציעים שמשה כנראה התרשל במילת בנו. חלקם עושים מאמץ לצמצם את אשמתו של משה בהסברם שהייתה רק התעכבות קלה כתוצאה מהמסע, ור' סעדיה גאון אפילו מסיר את כל האחריות ממשה בכך שהוא מניח שהוא לא היה נוכח במשך המאורע כולו. בניגוד לכך, ר' אלעזר המודעי מנסה למצוא עבירה שמתאימה יותר לתגובה הקשה של ה', והוא מציע שמשה חתם הסכם עם יתרו שאחד מבניו לעולם לא יהיה נימול.<br/> אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעייתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה הייתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהייתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' הייתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.</continue></div> |
<p>בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים קשת של דעות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:</p> | <p>בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים קשת של דעות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:</p> | ||
| Line 22: | Line 22: | ||
<point><b>מי היה במקום הלינה?</b> לגישה זו, המשפחה כולה הייתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.</point> | <point><b>מי היה במקום הלינה?</b> לגישה זו, המשפחה כולה הייתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.</point> | ||
<point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.<fn>לעיתים קרובות שליח מכונה על שם שולחו. למקרים נוספים בהם ה' מתייחס אולי למלאך, ראה ראב"ע להלן וראה <a href="ה'" data-aht="page">ה'</a>.</fn> ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.<fn>כך הוא מצוטט בבבלי (גם בנוסחים המודפסים וגם בכתבי היד); במכילתא דרבי ישמעאל ובירושלמי (וראה גם את ההערה במסורת הש"ס בבבלי המודפס) הוא אומר בפשטות "מלאך" (השווה תרגום השבעים ואונקלוס). ראה גם ניאופיטי, תרגום פסבדו-יונתן, וקטעים מתרגומי המקרא מהגניזה שמתייחסים ל"מַלְאָךְ חֲבָּלָא" בניגוד לשמות רבה שמדבר על "מלאך של רחמים". ר' יהודה בן ביזנא בבבלי זוקף את האירוע לכוחות ההרס של "אף וחימה". ראה גם <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">שמות י"ח:ג'</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink> שמדבר על אוריאל בדמות נחש, ומדרש ויושע שיש בו "שטן" בצורת נחש.</fn> הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת ב<multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">ספר היובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">מ"ח:א'-ה'</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות יובלים</a></multilink> שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.<fn>לשיטת ספר היובלים, אפשרי שמשה לא עשה אף חטא – ראה להלן. נראה שספר היובלים מוּנע מהקושי שבהחלטת ה' עצמו להרוג את שלוחו. אולם, פתרון זה יוצר בעיה נפרדת של כיצד משטמה יכולה לפעול כנגד רצון ה', ואיך המעשה של ציפורה הועיל. למקרים נוספים בהם ספר היובלים עושה ניסיון לעקוף קשיים באמצעות ייחוס אירועים מתמיהים למשטמה, ראה <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> ו<a href="Commentators:Jubilees" data-aht="page">אודות ספר היובלים</a>.</fn> רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.</point> | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.<fn>לעיתים קרובות שליח מכונה על שם שולחו. למקרים נוספים בהם ה' מתייחס אולי למלאך, ראה ראב"ע להלן וראה <a href="ה'" data-aht="page">ה'</a>.</fn> ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.<fn>כך הוא מצוטט בבבלי (גם בנוסחים המודפסים וגם בכתבי היד); במכילתא דרבי ישמעאל ובירושלמי (וראה גם את ההערה במסורת הש"ס בבבלי המודפס) הוא אומר בפשטות "מלאך" (השווה תרגום השבעים ואונקלוס). ראה גם ניאופיטי, תרגום פסבדו-יונתן, וקטעים מתרגומי המקרא מהגניזה שמתייחסים ל"מַלְאָךְ חֲבָּלָא" בניגוד לשמות רבה שמדבר על "מלאך של רחמים". ר' יהודה בן ביזנא בבבלי זוקף את האירוע לכוחות ההרס של "אף וחימה". ראה גם <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">שמות י"ח:ג'</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink> שמדבר על אוריאל בדמות נחש, ומדרש ויושע שיש בו "שטן" בצורת נחש.</fn> הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת ב<multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">ספר היובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">מ"ח:א'-ה'</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות יובלים</a></multilink> שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.<fn>לשיטת ספר היובלים, אפשרי שמשה לא עשה אף חטא – ראה להלן. נראה שספר היובלים מוּנע מהקושי שבהחלטת ה' עצמו להרוג את שלוחו. אולם, פתרון זה יוצר בעיה נפרדת של כיצד משטמה יכולה לפעול כנגד רצון ה', ואיך המעשה של ציפורה הועיל. למקרים נוספים בהם ספר היובלים עושה ניסיון לעקוף קשיים באמצעות ייחוס אירועים מתמיהים למשטמה, ראה <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> ו<a href="Commentators:Jubilees" data-aht="page">אודות ספר היובלים</a>.</fn> רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.</point> | ||
| − | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.<fn>דבר זה גם יסביר למה ציפורה ולא משה היא זו שמבצעת את המילה.</fn> ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, חולק וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חֲתַן דָּמִים".<fn>לא כולם מסכימים לגבי מובנו של ביטוי זה, ובכלל האם הוא מתייחס לתינוק. ראה עוד הסברים להלן.</fn> סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מוּנע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.<fn>דבר זה גם יסביר למה ציפורה ולא משה היא זו שמבצעת את המילה.</fn> ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, חולק וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חֲתַן דָּמִים".<fn>לא כולם מסכימים לגבי מובנו של ביטוי זה, ובכלל האם הוא מתייחס לתינוק. ראה עוד הסברים להלן.</fn> סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מוּנע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מיד אחרי ששלח אותו למשימה.<fn>ראה ר' שמואל בן חופני גאון (מצוטט על ידי <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">ראב"ע</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ד</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>) שאומר בפירוש: "חלילה להיות השם מבקש להמית משה שהולך בשליחותו להוציא עמו, רק בקש להמית אליעזר".</fn></point> |
<point><b>עונש לא מידתי?</b> אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.<fn>רלב"ג משיב שה' ציפה ממשה ליותר, מכיוון שמאוחר יותר הוא ישמש דוגמא לעם כולו. ראה גם את ה<multilink><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">תולדות יצחק</a><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Yitzchak Karo" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק קארו</a></multilink>, שאחרי ניתוח ארוך בו הוא מנסה להבין את ההיגיון מאחורי פעולותיהם גם של ה' וגם של משה, מסכם: "סוף סוף החטא קטן מאד ואם כן למה בקש המיתו, יספיק עונש קטן, ועוד שאין עונש מי שלא מל בנו אפילו שיהיה במזיד אלא כרת, וגם זה לו עצמו כשהגדיל ולא לאב". הוא משיב (בדומה לרלב"ג) שה' מדקדק יותר בשפיטת צדיקים.</fn></point> | <point><b>עונש לא מידתי?</b> אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.<fn>רלב"ג משיב שה' ציפה ממשה ליותר, מכיוון שמאוחר יותר הוא ישמש דוגמא לעם כולו. ראה גם את ה<multilink><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">תולדות יצחק</a><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Yitzchak Karo" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק קארו</a></multilink>, שאחרי ניתוח ארוך בו הוא מנסה להבין את ההיגיון מאחורי פעולותיהם גם של ה' וגם של משה, מסכם: "סוף סוף החטא קטן מאד ואם כן למה בקש המיתו, יספיק עונש קטן, ועוד שאין עונש מי שלא מל בנו אפילו שיהיה במזיד אלא כרת, וגם זה לו עצמו כשהגדיל ולא לאב". הוא משיב (בדומה לרלב"ג) שה' מדקדק יותר בשפיטת צדיקים.</fn></point> | ||
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point> | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point> | ||
| Line 36: | Line 36: | ||
<mekorot><multilink><a href="IbnJanach" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="TafsirShemot4-20" data-aht="source">תפסיר רס"ג שמות ד':כ'</a><a href="TafsirShemot4-24" data-aht="source">תפסיר רס"ג שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="IbnJanach" data-aht="source">רס"ג מובא בר' יונה אבן ג'נאח ספר השורשים "שלח"</a><a href="RAvrahamShemot4-24" data-aht="source">רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות ד':כ"ד</a><a href="RAvrahamShemot18-2" data-aht="source">רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות י"ח:ב'</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>ר' סעדיה הוא ככל הנראה ה"אדון" שר' אברהם בן הרמב"ם מצטט בשמות ד':כ"ד.</fn> <multilink><a href="RChananel" data-aht="source">ר' חננאל</a><a href="RChananelYoma85b" data-aht="source">ר' חננאל סוטה פ"ה:</a><a href="RChananel" data-aht="source">ר' חננאל מובא בר' בחיי שמות ד':כ"ד</a><a href="R. Chananel b. Chushiel" data-aht="parshan">אודות ר' חננאל בן חושיאל</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="IbnJanach" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="TafsirShemot4-20" data-aht="source">תפסיר רס"ג שמות ד':כ'</a><a href="TafsirShemot4-24" data-aht="source">תפסיר רס"ג שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="IbnJanach" data-aht="source">רס"ג מובא בר' יונה אבן ג'נאח ספר השורשים "שלח"</a><a href="RAvrahamShemot4-24" data-aht="source">רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות ד':כ"ד</a><a href="RAvrahamShemot18-2" data-aht="source">רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות י"ח:ב'</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>ר' סעדיה הוא ככל הנראה ה"אדון" שר' אברהם בן הרמב"ם מצטט בשמות ד':כ"ד.</fn> <multilink><a href="RChananel" data-aht="source">ר' חננאל</a><a href="RChananelYoma85b" data-aht="source">ר' חננאל סוטה פ"ה:</a><a href="RChananel" data-aht="source">ר' חננאל מובא בר' בחיי שמות ד':כ"ד</a><a href="R. Chananel b. Chushiel" data-aht="parshan">אודות ר' חננאל בן חושיאל</a></multilink></mekorot> | ||
<point><b>האם משה חטא?</b> גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.<fn>ר' סעדיה כאן עקבי עם נטייתו הכללית למתן חטאים לכאורה של נביאים. להרחבה, ראה <a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">ר' סעדיה גאון</a>.</fn></point> | <point><b>האם משה חטא?</b> גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.<fn>ר' סעדיה כאן עקבי עם נטייתו הכללית למתן חטאים לכאורה של נביאים. להרחבה, ראה <a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">ר' סעדיה גאון</a>.</fn></point> | ||
| − | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה?</b> ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה?</b> ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם במדיין בזמן שהוא המשיך לבדו לכיוון מצרים.<fn>דבר זה מסביר את המעבר מצורת הריבוי "וַיַּרְכִּבֵם" לצורת היחיד "וַיָּשָׁב", וכמו כן את "אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" (בשמות י"ח:ב'). ר' חננאל כותב באופן דומה שמשה "שלח אותם לפניו", אך לא ברור אם הוא מתכוון לכך שמשה שלח אותם חזרה למדין או קדימה למצרים.</fn> לניתוח נוסף, ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>. לכן, רק ציפורה ובניה היו נוכחים במלון.<fn>השווה ספורנו לעיל שגם כן מציע שהמאורע התרחש בעת שציפורה הייתה בדרך חזרה למדיין, אך לדעתו משה ליווה אותם ונמצא במקום במשך האירוע כולו.</fn></point> |
<point><b>הקשר</b> – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.</point> | <point><b>הקשר</b> – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.</point> | ||
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה הייתה רשלנית או שחשבה שניתן לחכות עד שתחזור לביתה.</point> | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה הייתה רשלנית או שחשבה שניתן לחכות עד שתחזור לביתה.</point> | ||
| Line 58: | Line 58: | ||
<li>יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא הייתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>.<fn>לאפשרות ההפוכה, שהעיכוב של משה באמת נבע מרצונו לשמר את זהותו היהודית של התינוק, ראה את מאמרו של ר' יואל בן נון "מאבק הזהות של משה – איזה בן לא נימול ומדוע" מגדים נ' (תשס"ט):21-38. ראה גם <a href="TzitzEliezer" data-aht="source">שו"ת ציץ אליעזר י"ח:נ"ה</a> שמצטט את הקריאה המרתקת של הנחלת בנימין את המדרש, שמקבילה לזו של מרכבת המשנה על המכילתא דרבי ישמעאל. הם מציעים שלמרות שמשה אכן היה דתי, יתרו, שהתגייר לאחרונה, היה חשדני כלפי הזר ה"מצרי", וחשב שהוא עובד אלילים. ברצונו העז שנכדיו יעבדו את ה', הוא גרם להם להישבע שלמרות שאחד הבנים (זה של משה!) אולי מיועד לע"ז, הבן השני (זה של יתרו) יהיה לה'. רק לאחר שבועה ("וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה"), האמין יתרו להתעקשותו של משה שהוא למעשה ירא ה'. קריאה זו מעלה שאלות חשובות בנוגע לאופי הדתי גם של משה וגם של יתרו. לדיון נוסף, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>, <a href="Moshe's Family Life" data-aht="page">נישואי משה וציפורה</a> (בנוגע למחלוקת בין ר' סעדיה ור' מבשר הלוי), ו<a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">זהותו הדתית של יתרו</a>. ראה גם <a href="Yosef's Character" data-aht="page">דמותו של יוסף</a> לשאלות מקבילות בהבנת סיפורי יוסף.</fn></li> | <li>יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא הייתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>.<fn>לאפשרות ההפוכה, שהעיכוב של משה באמת נבע מרצונו לשמר את זהותו היהודית של התינוק, ראה את מאמרו של ר' יואל בן נון "מאבק הזהות של משה – איזה בן לא נימול ומדוע" מגדים נ' (תשס"ט):21-38. ראה גם <a href="TzitzEliezer" data-aht="source">שו"ת ציץ אליעזר י"ח:נ"ה</a> שמצטט את הקריאה המרתקת של הנחלת בנימין את המדרש, שמקבילה לזו של מרכבת המשנה על המכילתא דרבי ישמעאל. הם מציעים שלמרות שמשה אכן היה דתי, יתרו, שהתגייר לאחרונה, היה חשדני כלפי הזר ה"מצרי", וחשב שהוא עובד אלילים. ברצונו העז שנכדיו יעבדו את ה', הוא גרם להם להישבע שלמרות שאחד הבנים (זה של משה!) אולי מיועד לע"ז, הבן השני (זה של יתרו) יהיה לה'. רק לאחר שבועה ("וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה"), האמין יתרו להתעקשותו של משה שהוא למעשה ירא ה'. קריאה זו מעלה שאלות חשובות בנוגע לאופי הדתי גם של משה וגם של יתרו. לדיון נוסף, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>, <a href="Moshe's Family Life" data-aht="page">נישואי משה וציפורה</a> (בנוגע למחלוקת בין ר' סעדיה ור' מבשר הלוי), ו<a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">זהותו הדתית של יתרו</a>. ראה גם <a href="Yosef's Character" data-aht="page">דמותו של יוסף</a> לשאלות מקבילות בהבנת סיפורי יוסף.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>ביסוס מקראי</b> – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל | + | <point><b>ביסוס מקראי</b> – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל אזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה.<fn>ההקשר המיידי של פסוקים כ"ג-כ"ד אולי גם השפיע על המדרש – ראה להלן.</fn> אלה כוללים:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
<li>ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה") מרמז על היותו "נכר יה" (נכרי לה').</li> | <li>ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה") מרמז על היותו "נכר יה" (נכרי לה').</li> | ||
| Line 85: | Line 85: | ||
<ul> | <ul> | ||
<li>חנייה במלון<fn>השווה את  דעתו של ר' יוסי לעיל שגם כן אומר שהמילים "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" מצביעות על הבעיה. בעוד שר' יוסי הבין שהלינה עיכבה את ברית המילה, מדרשים אלה מחזיקים בדעה שהיא עיכבה את משימתו של משה.</fn> – מדרש ילמדנו ומדרש אגדה (בובר) אומרים שמשה השתהה בכך שעצר במלון.<fn>מדרש אגדה מתאר שמשה התלבט מאוד בין המשכת מסעו וכניסה למלון, לא בטוח אם אכן הגיע זמן הגאולה. לא ברור אם מדרש זה מבקר את משה. דבר זה תלוי בדרך בה מפסקים את הטקסט והאם קוראים "כעס עליו הקדוש ברוך הוא" (כמו הטקסט המודפס) או "יכעס עליו הקדוש ברוך הוא" (כמו ההגהה המוצעת שמתאימה יותר להקשר).</fn> סביר שגישה זו מבינה את "בַּמָּלוֹן" בתור אכסניית אורחים ממש ולא סתם מקום שבו משה הקים את אהלו ללילה.<fn>ראה <a href="$" data-aht="page">מלון</a> והשווה שד"ל שמות ד':כ"ד שלא מסכים.</fn></li> | <li>חנייה במלון<fn>השווה את  דעתו של ר' יוסי לעיל שגם כן אומר שהמילים "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" מצביעות על הבעיה. בעוד שר' יוסי הבין שהלינה עיכבה את ברית המילה, מדרשים אלה מחזיקים בדעה שהיא עיכבה את משימתו של משה.</fn> – מדרש ילמדנו ומדרש אגדה (בובר) אומרים שמשה השתהה בכך שעצר במלון.<fn>מדרש אגדה מתאר שמשה התלבט מאוד בין המשכת מסעו וכניסה למלון, לא בטוח אם אכן הגיע זמן הגאולה. לא ברור אם מדרש זה מבקר את משה. דבר זה תלוי בדרך בה מפסקים את הטקסט והאם קוראים "כעס עליו הקדוש ברוך הוא" (כמו הטקסט המודפס) או "יכעס עליו הקדוש ברוך הוא" (כמו ההגהה המוצעת שמתאימה יותר להקשר).</fn> סביר שגישה זו מבינה את "בַּמָּלוֹן" בתור אכסניית אורחים ממש ולא סתם מקום שבו משה הקים את אהלו ללילה.<fn>ראה <a href="$" data-aht="page">מלון</a> והשווה שד"ל שמות ד':כ"ד שלא מסכים.</fn></li> | ||
| − | <li>הבאת משפחתו יחד | + | <li>הבאת משפחתו יחד אתו למצרים – רשב"ם<fn>רשב"ם מסביר שה' כבר כעס בעקבות חוסר הרצון של משה בסנה לקחת על עצמו את המשימה, ושתוצאות הכעס בד':י"ד הורגשו רק מאוחר יותר (השווה רש"י שם שמזהה השלכות אחרות). הוא משווה את המקרה הזה למקרים של יעקב, יונה ובלעם שמוענשים על כך שניסו להתחמק מהגשמת רצון ה'.</fn> וצרור המור מציעים שהעובדה שמשה לקח את משפחתו גרמה לעיכוב מיותר.<fn>ר' יוסף קמחי גם מדבר על התמהמהות כללית, אך לא ברור אם דבר זה קשור לכך שמשה הביא את משפחתו. הוא מעיר שהצורך של ה' לומר למשה פעם נוספת "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" מצביע על כך שמשה השתהה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>עונש מידתי</b> – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו.<fn>ר' אברהם אבן דאוד אומר שכפי שפרעה נענש על כך שלא שחרר את העם מיד, משה נענש על התעכבותו.</fn> ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.</point> | <point><b>עונש מידתי</b> – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו.<fn>ר' אברהם אבן דאוד אומר שכפי שפרעה נענש על כך שלא שחרר את העם מיד, משה נענש על התעכבותו.</fn> ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.</point> | ||
| Line 101: | Line 101: | ||
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b><ul> | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b><ul> | ||
<li>משה – רשב"ם אומר שציפורה נגעה בערלה לרגלי משה כדרך לרצות את המלאך.<fn>מכיוון שלשיטת רשב"ם הייתה זו פעולת הקרבה, היה מצופה שציפורה תניח את הערלה לפני רגליו של המלאך – השווה תרגום פסבדו-יונתן לעיל. רשב"ם דוחה אפשרות זו, אך רק מכיוון שהוא לא בטוח שציפורה הייתה יכולה לראות את המלאך.</fn></li> | <li>משה – רשב"ם אומר שציפורה נגעה בערלה לרגלי משה כדרך לרצות את המלאך.<fn>מכיוון שלשיטת רשב"ם הייתה זו פעולת הקרבה, היה מצופה שציפורה תניח את הערלה לפני רגליו של המלאך – השווה תרגום פסבדו-יונתן לעיל. רשב"ם דוחה אפשרות זו, אך רק מכיוון שהוא לא בטוח שציפורה הייתה יכולה לראות את המלאך.</fn></li> | ||
| − | <li>הבן – ר' יוסף קמחי<fn>ר"י קמחי טוען שהבן היה זה שנמצא בסכנה גדולה, ולכן אין סיבה לגעת ברגליו של משה.</fn> מחזיק בדעה ש"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" מתאר את פעולת המילה עצמה, כאשר "לְרַגְלָיו" הוא כינוי בלשון | + | <li>הבן – ר' יוסף קמחי<fn>ר"י קמחי טוען שהבן היה זה שנמצא בסכנה גדולה, ולכן אין סיבה לגעת ברגליו של משה.</fn> מחזיק בדעה ש"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" מתאר את פעולת המילה עצמה, כאשר "לְרַגְלָיו" הוא כינוי בלשון נקייה לאיבר הזכרות.<fn>ראה <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink> שמצטט פירוש דומה, שמוסיף שצריך להחליף את סדר המילים בפסוק (סירוס המקרא) ולקרוא אותו כאילו כתוב "ותקח ציפורה צר ותגע לרגליו ותכרת את ערלת בנה".</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חֲתַן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.</point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חֲתַן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.</point> | ||
| − | <point><b>הקשר</b> – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) | + | <point><b>הקשר</b> – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחופשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם,<fn>לשיטת ר"י קמחי, היה מצופה שבפסוק ייכתב "להוציאו" במקום "לְשַׁלְּחוֹ".</fn> ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור".<fn>השווה את האפשרות לעיל שהמוטיב המדרשי המקורי קרא את המחצית השנייה של הפסוק באופן דומה. פירושו של ר"י קמחי מצליח לעקוף את הקושי הפרשני שהאזהרה הנוגעת לסירובו של פרעה ומכת בכורות נראית כמקדימה את זמנה ולא במקום.</fn> המילים "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.</point> |
<point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.<fn>באופן מפתיע, לעומת זאת, מרשב"ם בשמות י"ח:ב' נראה שציפורה הגיעה יחד עם משה למצרים – ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>.</fn></point> | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.<fn>באופן מפתיע, לעומת זאת, מרשב"ם בשמות י"ח:ב' נראה שציפורה הגיעה יחד עם משה למצרים – ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>.</fn></point> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| Line 121: | Line 121: | ||
<point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.<fn>ראה לעיל שר' יוסף קמחי מפרש את הפסוק "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" בתור ה' שמדבר למשה. שד"ל, בעוד שהוא מבין שהפסוק מתייחס לבכורו של פרעה, מציע שהובהר למשה שגורל דומה יכול לקרות לו אם לא ימלא אחר משימתו של ה'. אולם, לשיטת ראב"ע, פסוק זה אינו קשור לאירועים במלון.</fn></point> | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.<fn>ראה לעיל שר' יוסף קמחי מפרש את הפסוק "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" בתור ה' שמדבר למשה. שד"ל, בעוד שהוא מבין שהפסוק מתייחס לבכורו של פרעה, מציע שהובהר למשה שגורל דומה יכול לקרות לו אם לא ימלא אחר משימתו של ה'. אולם, לשיטת ראב"ע, פסוק זה אינו קשור לאירועים במלון.</fn></point> | ||
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.<fn>לשיטת שד"ל, משה שוכנע ע"י ציפורה לחכות עד שאליעזר יהיה בן שלוש עשרה, כפי מנהג המדיינים.</fn></point> | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.<fn>לשיטת שד"ל, משה שוכנע ע"י ציפורה לחכות עד שאליעזר יהיה בן שלוש עשרה, כפי מנהג המדיינים.</fn></point> | ||
| − | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא אפשרה למול את הבן הזה.</point> |
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.</point> | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.</point> | ||
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב.<fn>השווה <multilink><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, ואבן כספי להלן.</fn> שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.<fn>אולם, לשיטת שד"ל, משה לא היה זה שנמצא בסכנה.</fn></point> | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב.<fn>השווה <multilink><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, ואבן כספי להלן.</fn> שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.<fn>אולם, לשיטת שד"ל, משה לא היה זה שנמצא בסכנה.</fn></point> | ||
| Line 132: | Line 132: | ||
<p>החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.</p> | <p>החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.</p> | ||
<mekorot><multilink><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">שמות ד':כ'-כ"ו</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">שמות ד':כ'-כ"ו</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink></mekorot> | ||
| − | <point><b>הקשר</b> – ההקשר מתחבר באופן מהותי | + | <point><b>הקשר</b> – ההקשר מתחבר באופן מהותי לסיפורנו. הציווי של ה' למשה לדבר עם פרעה שמופיע בפסוקים אלה הוא מה שגרם לדאגתו ולמחלתו של משה.</point> |
| − | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – הפסוק הזה צריך להיקרא | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – הפסוק הזה צריך להיקרא כמטפורה, מכיוון שלשיטת אבן כספי ה' לא ניסה להרוג את משה באופן פעיל.<fn>אבן כספי (ד':כ"ו) מסביר שפעולות נזקפות לפעמים לה' מכיוון שה' הוא הגורם האולטמטיבי להכל (“הפועל הראשון"). למקרים נוספים, ראה <a href="ה'" data-aht="page">ה'</a>.</fn></point> |
<point><b>מדוע בנו של משה היה ערל?</b> אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול,<fn>אבן כספי (ד':כ"ו) מניח שאליעזר היה בן יותר משמונה ימים (ראה שד"ל שמניח שציפורה לא הייתה יכולה לנדוד עם בנה אם הוא רק עתה נולד), ולכן מוכרח להיות שמשה מל אותו לפני כן.</fn> וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו הייתה מילה שנייה.</point> | <point><b>מדוע בנו של משה היה ערל?</b> אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול,<fn>אבן כספי (ד':כ"ו) מניח שאליעזר היה בן יותר משמונה ימים (ראה שד"ל שמניח שציפורה לא הייתה יכולה לנדוד עם בנה אם הוא רק עתה נולד), ולכן מוכרח להיות שמשה מל אותו לפני כן.</fn> וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו הייתה מילה שנייה.</point> | ||
<point><b>הקזת דם היא הפתרון</b> – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.<fn>אבן כספי מציע שמריחת דם על המשקופים והמזוזות במצרים בליל מכת בכורות הייתה מסיבה דומה; ה' רצה להרגיע את החששות של בני ישראל בשעה שישמעו את צעקות המצרים המתים.  להרחבה, עיין <a href="Purpose of the Pesach" data-aht="page">מטרתו של הפסח</a>. לעוד על עמדתו של אבן כספי שהתורה לפעמים לוקחת בחשבון את הדעות המוטעות של ההמון, ראה <a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">ר' יוסף אבן כספי</a>.</fn></point> | <point><b>הקזת דם היא הפתרון</b> – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.<fn>אבן כספי מציע שמריחת דם על המשקופים והמזוזות במצרים בליל מכת בכורות הייתה מסיבה דומה; ה' רצה להרגיע את החששות של בני ישראל בשעה שישמעו את צעקות המצרים המתים.  להרחבה, עיין <a href="Purpose of the Pesach" data-aht="page">מטרתו של הפסח</a>. לעוד על עמדתו של אבן כספי שהתורה לפעמים לוקחת בחשבון את הדעות המוטעות של ההמון, ראה <a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">ר' יוסף אבן כספי</a>.</fn></point> | ||
| Line 139: | Line 139: | ||
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".<fn>לעוד בדעתו של אבן כספי על נשים, ראה <a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">ר' יוסף אבן כספי</a>.</fn></point> | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".<fn>לעוד בדעתו של אבן כספי על נשים, ראה <a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">ר' יוסף אבן כספי</a>.</fn></point> | ||
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".</point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".</point> | ||
| − | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – אבן כספי מחזיק בדעה שציפורה והמשפחה הגיעו יחד עם משה למצרים וחזרו | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – אבן כספי מחזיק בדעה שציפורה והמשפחה הגיעו יחד עם משה למצרים וחזרו למדיין רק לאחר זמן.<fn>לא ברור מה הוביל את ציפורה לחזור למדין, אך אבן כספי מציע שאולי מישהו חלה או שציפורה פשוט השתוקקה לראות שוב את משפחתה. ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>.</fn> אבן כספי טוען שהבאת המשפחה על ידי משה נעשתה באישור אלוקי, ונתנה לבני ישראל העלאה נחוצה במורל, באמצעות חיזוק ביטחונם במנהיגותו של משה ואמונתם שהגאולה ממשמשת ובאה.<fn>אבן כספי הולך בעקבות  ומרחיב את העמדה שפותחה על ידי <multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">שמות ד':י"ט</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>. בניגוד, ראב"ע ושד"ל לעיל טוענים שמטרת כל המאורע הזה למנוע את ההשלכות השליליות של הגעת ציפורה וילדיה למצרים. רלב"ג מוצא את שביל  הזהב בנושא זה, ומסכים עם רמב"ן שמעשיו של משה היו ראויים (בתועלת ג' הוא לומד מסיפור זה ש"והוא שאין ראוי לאדם שיעזוב אשתו ובניו ויפרד מהם כי הוא ראוי שישגיח בענינם תמיד. ולזה הסכים שמשה להוליך עמו למצרים אשתו ובניו..."), אך טוען שה' לא היה בעד.<br/>רמב"ן ואבן כספי טוענים שמשפחתו של משה לא רק הצטרפה אליו במצרים, אלא גם הצטרפה אליו שוב במעמד הר סיני לפני עשרת הדברות – ראה <a href="Chronology – Shemot 18" data-aht="page">הכרונולוגיה של שמות י"ח</a>. הדיוקן של ציפורה שיוצא מכך (ובהשלכה רחבה יותר, של יתרו) הוא הרבה יותר סימפטי – ראה <a href="Zipporah" data-aht="page">דמותה של ציפורה</a> ו<a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="source">זהותו הדתית של יתרו</a>.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
<opinion name="">לא מוכן לנבואה | <opinion name="">לא מוכן לנבואה | ||
| Line 148: | Line 148: | ||
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדיין.<fn>אברבנאל אינו מסביר מדוע הייתה השפעה כלשהי למילה אם זה לא היה באמת הגורם למחלתו של משה.</fn></point> | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדיין.<fn>אברבנאל אינו מסביר מדוע הייתה השפעה כלשהי למילה אם זה לא היה באמת הגורם למחלתו של משה.</fn></point> | ||
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה ("לִי" = בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.</point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה ("לִי" = בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.</point> | ||
| − | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אברבנאל מסביר שאליעזר נולד | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אברבנאל מסביר שאליעזר נולד מיד לפני שעזבו למצרים. מכיוון שמשה לא רצה לדחות את שליחותו, הוא עזב מיד אך עיכב את המילה בגלל הסכנות שנשקפו מהדרך.</point> |
| − | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> מכיוון שמשה היה חולה מידי כדי לפעול, ציפורה לקחה את היוזמה.</point> | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> מכיוון שמשה היה חולה מידי כדי לפעול, ציפורה נאלצה לקחה את היוזמה.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
Version as of 08:15, 8 January 2015
תעלומת סיפור המלון
גישות פרשניות
סקירה
בניסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.הגישה הרווחת ביותר מציעה שמשה אכן נענש על חטא כלשהו. מקורות בספרות תנאים, שנקודת מוצאם היא מברית המילה שבמסקנת הסיפור, מציעים שמשה כנראה התרשל במילת בנו. חלקם עושים מאמץ לצמצם את אשמתו של משה בהסברם שהייתה רק התעכבות קלה כתוצאה מהמסע, ור' סעדיה גאון אפילו מסיר את כל האחריות ממשה בכך שהוא מניח שהוא לא היה נוכח במשך המאורע כולו. בניגוד לכך, ר' אלעזר המודעי מנסה למצוא עבירה שמתאימה יותר לתגובה הקשה של ה', והוא מציע שמשה חתם הסכם עם יתרו שאחד מבניו לעולם לא יהיה נימול.
אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעייתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה הייתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהייתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' הייתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.
אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעייתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה הייתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהייתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' הייתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.
בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים קשת של דעות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:
חטא ועונשו
משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:
בן שלא נימול
משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.1 הווריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:
משה התעכב בגלל המסע
זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.
מקורות:ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל במשנה נדרים, מכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי נדרים, ובבלי נדרים, שמות רבה, רש"י, רלב"ג, ספורנו
חטאו של משה – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי2 מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.3
איזה בן לא נימול ומדוע לא? שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.4 אילו היה זה גרשום, ההתעכבות של משה הייתה פחות מובנת, ואפשר היה לצפות מה' להעניש את משה מוקדם יותר ולא לחכות עד שישלח אותו למשימתו במצרים.
מי היה במקום הלינה? לגישה זו, המשפחה כולה הייתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.5 ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.6 הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת בספר היובלים שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.7 רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.8 ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, חולק וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חֲתַן דָּמִים".9 סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מוּנע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מיד אחרי ששלח אותו למשימה.10
עונש לא מידתי? אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.11
מילה היא הפתרון – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,12 וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.13
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,14 בעוד שרלב"ג מאמץ את הדעה שהיו אלה רגלי הבן.15
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,16 בעוד ששמות רבה וספורנו אומרים שהוא מתייחס למשה, שניצל על ידי דם הערלה.17 רש"י מאחד את האפשרויות בכך שהוא מציע שציפורה למעשה מדברת אל התינוק, אך אומרת שכמעט גרם לחתנה – בעלה – להיהרג.18
הקשר – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – שמות רבה ורש"י חושבים שבשלב הראשון ציפורה הייתה בדרך חזרה למצרים עם משה, ורק לאחר מכן חזרה למדיין. ספורנו, לעומת זאת, מציע שהמאורע במלון התרחש בזמן שמשה ליווה את משפחתו חזרה ליתרו במדיין. לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדין.
ציפורה התעכבה בגלל המסע
משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.
האם משה חטא? גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.20
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה? ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם במדיין בזמן שהוא המשיך לבדו לכיוון מצרים.21 לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדין. לכן, רק ציפורה ובניה היו נוכחים במלון.22
הקשר – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה הייתה רשלנית או שחשבה שניתן לחכות עד שתחזור לביתה.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" – ר' סעדיה ור' חננאל מסבירים שמדובר במלאך, ור' חננאל מציע כמו המדרש לעיל שהמלאך היה בדמות נחש ובלע את התינוק עד למקום המילה.23
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? מכיוון שמשה לא נוכח, זה יכול להיות רק בנו (אליעזר) שנמצא בסכנה. דעה זו אם כן מתחמקת מהשאלה מדוע שה' יסכן את שליחו.
עונש לא מידתי? קשה להבין מדוע ה' ירצה להרוג את בנו של משה, רק משום שמילתו התעכבה במקצת.
מילה היא הפתרון – מכיוון שעיכוב המילה היה הגורם לבעיה, מובן שביצוע המילה היה הפתרון.
מדוע ציפורה ולא משה? בנקל ניתן להבין למה ציפורה מלה את בנה, שהרי משה לא היה נוכח. אכן, זו נקודת המוצא של ר' חננאל.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לפי רס"ג, ציפורה קיבלה "השפעה א-לוהית". ר' חננאל, מאידך, המעבד את המדרש שנחש בלע את התינוק עד מקום המילה, זה היווה סימן ברור למהות הבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? גישה זו יכולה לטעון שמדובר ברגלי התינוק, אך ייתכן שרס"ג מפרש שציפורה הגישה את הערלה לפני המלאך.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' סעדיה ור' חננאל מפרשים שדברי ציפורה מוסבים על התינוק שכמעט מת.
ברית עם יתרו שלא למול
כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואים הזוי עם יתרו24 שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה25 ואחד לה'.26
חטאו של משה ועונש מידתי – באמצעות נתינת רקע רחב יותר לאי-ביצוע המילה והעצמה של השלכותיו הבעייתיות, גישה זו הופכת את חומרת העונש הפוטנציאלי למובנת יותר.
כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם? ראב"ע שולל את הגישה הזאת כולה, בטענה שזה בלתי אפשרי שמשה רבינו היה מסכים לתנאים כאלה "ונביא לא יעשה כן. אף כי נביא הנביאים". אחרים חולקים, בניסיון להגן על או לפחות להבין את מעשיו של משה:
- מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא הייתה כוונה כלל לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.28
- אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא הייתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.29
- יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא הייתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה דמותו של משה.30
ביסוס מקראי – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל אזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה.31 אלה כוללים:
- ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה") מרמז על היותו "נכר יה" (נכרי לה').
- ר' אלעזר המודעי מבין את "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.
- זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.32
הקשר – ייתכן שהקרבה של פסוקים כ"ג-כ"ד לסיפורינו השפיעה על התפתחותו של המוטיב המדרשי המקורי. יכול להיות שהוא הבין את הדיבור הישיר בגוף שני של "וָאֹמַר אֵלֶיךָ" בפסוק כ"ג כה' שפונה למשה (ולא לפרעה, שאיננו נוכח), ואומר "אמרתי אליך, משה, שלח את הבן שלך ויעבדני (כלומר, למול אותו), אך מאנת לשלחו; לכן הנה אנכי הרג את בנך בכרך".33 לפי זה, "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" יתייחס לבנו הבכור של משה, גרשום.
איזה בן לא נימול ומדוע לא?
- גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום המיוחס ליונתן.34 הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות.35 בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש,36 וההקשר של "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.
- אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע.37 הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.38
מי היה נוכח במלון? אם הבן היה אליעזר, אז משה ומשפחתו כולה הייתה נוכחת. אולם, אם הבן היה גרשום, אפשרי שאליעזר עוד לא נולד.39
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" – רוב המקורות האלה מציעים שה' שלח מלאך לתקוף את משה. מדרש ויושע הולך צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור "שטן בדמות נחש".40
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המקורות האלה מחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה, כנראה כי הוא זה שחטא. למרות זאת, אם "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" מכוון למשה, זהו בנו של משה שנמצא בסכנה.
מילה היא הפתרון – מכיוון שאי-ביצוע המילה הוא הבעיה, המילה היא הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? אם משה הוא זה שהותקף, הוא לא היה יכול לבצע את ברית המילה. ואם הבן הוא זה שהיה קרוב למיתה, אפשר שציפורה ביצעה את המילה בגלל שהיא או אביה היו אלו שבהתחלה סירבו למול אותו.41
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? אם "וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי..." בפסוק כ"ג מכוון למשה, אז ה' אמר בפירוש מה סיכן את חייו של משה. לחילופין, מדרש ויושע מאמץ את המוטיב של ר' יהודה בן ביזנא שמשה נבלע עד למקום המילה, ולכן ציפורה יכלה לנחש את הגורם לבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? התרגום המיוחס ליונתן מבין שציפורה מציעה את הערלה לרגלי המלאך כקרבן כפרה. מאידך, מדרש ויושע אינו יכול להסביר זאת כרגלי השטן-נחש, כיוון שלנחש אין רגליים. לכן, הוא מתאר את ציפורה מזה דם על רגלי משה,42 אולי בתור הגנה.43
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – תרגום פסבדו-יונתן אומר שציפורה התכוונה בדבריה למשה, כיוון שהוא היה זה שנמצא בסכנה.
שליחות שהתעכבה
משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל.44 על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.
חטאו של משה – פרשנים אלה מציעים שתי עבירות אפשריות שהיוו את העיכוב:
עונש מידתי – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו.50 ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.
כיצד ברית המילה עזרה? גישה זו נתקלת בקושי רב בהבנת התפקיד של ברית המילה:
- לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן51 לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.52
- ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.53
- צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון.54 לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.55
- לחילופין, ההשתהות של משה הייתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.56
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? לשיטת רוב המקורות האלה, זעמו של ה' היה מכוון כלפי משה, מכיוון שהיה זה חטאו.57 אולם, ר' יוסף קמחי טוען שה' בא להרוג את גרשום.58
איזה בן לא נימול ומדוע לא? רוב הפרשנים האלה כנראה סוברים שאליעזר היה הבן שלא נימול. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום.59
מדוע ציפורה ולא משה? אלה שסוברים שמשה היה בסכנה יכולים לומר שהוא היה משותק. ר"י קמחי אומר שציפורה פיצתה על כך שקודם לכן לא איפשרה את מילת הבן הזה. לדעת צרור המור, ברגע שמשה נהיה מודע לכעסו של ה', הוא מיהר למצרים, והשאיר את ציפורה מאחור למול את בנם.60
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לדעת ר' יוסף קמחי,61 משה אמר לה שהגורם לסכנה הוא שגרשום ערל. צרור המור, שאומר שמשה לא היה נוכח, מן הסתם היה סובר בפשטות שהתינוק היה בן שמונה ימים.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חֲתַן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.
הקשר – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחופשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם,65 ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור".66 המילים "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.67
טעות בשיפוט ופעולה מתקנת
משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.
טעותו של משה – פרשנים אלה מציעים שתי תוצאות שליליות אפשריות שהיו מתרחשות אילו אשתו של משה וילדיו היו מגיעים למצרים:
תגובה מידתית – מעשהו של משה היה טעות בשיקול יותר מאשר חטא ממש, ותגובת ה' נועדה להיות אזהרה מתקנת יותר מאשר עונש.
מילה היא הפתרון – ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו,74 ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים. ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" – ראב"ע אומר שה' שלח מלאך.75 לדעת שד"ל, לעומת זאת, זה רק מצביע על כך שה' גרם למחלה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.76
איזה בן לא נימול ומדוע לא? ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.77
מדוע ציפורה ולא משה? ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא אפשרה למול את הבן הזה.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב.78 שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.79
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ראב"ע אומר שתינוקות שזה עתה נימולו מכונים "חֲתַן". בניגוד, שד"ל מסביר שה"חֲתַן" הוא משה.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – לשיטת ראב"ע ושד"ל, ציפורה חוזרת למדיין לאחר מאורע זה.80
השלכות טבעיות
לא היה חטא או עונש.81 חווית סף המוות הייתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.
חרדה
החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.
מקורות:ר' יוסף אבן כספי
הקשר – ההקשר מתחבר באופן מהותי לסיפורנו. הציווי של ה' למשה לדבר עם פרעה שמופיע בפסוקים אלה הוא מה שגרם לדאגתו ולמחלתו של משה.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – הפסוק הזה צריך להיקרא כמטפורה, מכיוון שלשיטת אבן כספי ה' לא ניסה להרוג את משה באופן פעיל.82
מדוע בנו של משה היה ערל? אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול,83 וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו הייתה מילה שנייה.
הקזת דם היא הפתרון – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.84
מדוע ציפורה ולא משה? מכיוון שמשה היה נתון בחרדה עזה, ציפורה לקחה יוזמה וניסתה להרגיעו.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".85
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".
לא מוכן לנבואה
מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו,88 וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.89
מקורות:אברבנאל
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" – בדומה לרבות מהגישות לעיל, אברבנאל מסביר שמילים אלה מזהות את העיסוק בסידורי לינה בתור הגורם לבעיות שהתפתחו.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – אברבנאל מסביר שב"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" הכוונה שמשה קיבל נבואה. הכוונה במילים "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" אינה שה' רצה להרוג את משה, אלא שחוסר המוכנות שלו לקבל נבואה הובילה אותו למצב של מוות קרוב.
מילה היא הפתרון – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדיין.90
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה ("לִי" = בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? אברבנאל מסביר שאליעזר נולד מיד לפני שעזבו למצרים. מכיוון שמשה לא רצה לדחות את שליחותו, הוא עזב מיד אך עיכב את המילה בגלל הסכנות שנשקפו מהדרך.
מדוע ציפורה ולא משה? מכיוון שמשה היה חולה מידי כדי לפעול, ציפורה נאלצה לקחה את היוזמה.
