Difference between revisions of "Mystery at the Malon/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך
m |
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno") |
||
| (54 intermediate revisions by 2 users not shown) | |||
| Line 3: | Line 3: | ||
<page type="Approaches"> | <page type="Approaches"> | ||
<h1>תעלומת סיפור המלון</h1> | <h1>תעלומת סיפור המלון</h1> | ||
| − | + | <div><b><center><span class="highlighted-notice">תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך</span></center></b></div> | |
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | + | בניסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.<br/><continue>הגישה הרווחת ביותר מציעה שמשה אכן נענש על חטא כלשהו. מקורות בספרות תנאים, שנקודת מוצאם היא מברית המילה שבמסקנת הסיפור, מציעים שמשה כנראה התרשל במילת בנו. חלקם עושים מאמץ לצמצם את אשמתו של משה בהסברם שהייתה רק התעכבות קלה כתוצאה מהמסע, ור' סעדיה גאון אפילו מסיר את כל האחריות ממשה בכך שהוא מניח שהוא לא היה נוכח במשך המאורע כולו. בניגוד לכך, ר' אלעזר המודעי מנסה למצוא עבירה שמתאימה יותר לתגובה הקשה של ה', והוא מציע שמשה חתם הסכם עם יתרו שאחד מבניו לעולם לא יהיה נימול.<br/> אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעייתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה הייתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהייתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' הייתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.</continue></div> | |
| − | <p>בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים | + | <p>בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים קשת של דעות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:</p> |
| + | <approaches> | ||
| − | + | <category>חטא ועונשו | |
| − | |||
| − | <category | ||
<p>משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:</p> | <p>משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:</p> | ||
| − | <opinion | + | <opinion>בן שלא נימול |
| − | <p>משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.<fn>לברית מילה יש גם מספר מאפיינים ייחודיים שהופכים אותה למועמד אידיאלי להוות את החטא. היא אחת המצוות היחידות שהיו קיימות כבר בשלב זה, והיא נושאת עונש חמור של כרת למי שעובר עליה. מצד שני, היא גם ניתנת לתיקון בקלות ואינה מותירה כתם של שחיתות מוסרית.</fn> | + | <p>משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.<fn>לברית מילה יש גם מספר מאפיינים ייחודיים שהופכים אותה למועמד אידיאלי להוות את החטא. היא אחת המצוות היחידות שהיו קיימות כבר בשלב זה, והיא נושאת עונש חמור של כרת למי שעובר עליה. מצד שני, היא גם ניתנת לתיקון בקלות ואינה מותירה כתם של שחיתות מוסרית.</fn> הווריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:</p> |
| − | <subopinion | + | <subopinion>משה התעכב בגלל המסע |
<p>זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.</p> | <p>זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.</p> | ||
| − | <mekorot>ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל ב<multilink><a href="MishnaNedarim3-11" data-aht="source">משנה נדרים</a><a href="MishnaNedarim3-11" data-aht="source">ג':י"א</a><a href=" | + | <mekorot>ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל ב<multilink><a href="MishnaNedarim3-11" data-aht="source">משנה נדרים</a><a href="MishnaNedarim3-11" data-aht="source">משנה נדרים ג':י"א</a><a href="Mishna" data-aht="parshan">אודות המשנה</a></multilink>, <multilink><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">יתרו עמלק א'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a></multilink>, <multilink><a href="YerushalmiNedarim3-9" data-aht="source">ירושלמי נדרים</a><a href="YerushalmiNedarim3-9" data-aht="source">ירושלמי נדרים ג':ט'</a><a href="Talmud Yerushalmi" data-aht="parshan">אודות הירושלמי</a></multilink>, ו<multilink><a href="Nedarim31b" data-aht="source">בבלי נדרים</a><a href="Nedarim31b" data-aht="source">בבלי נדרים ל"א:-ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah5-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah5-8" data-aht="source">ה':ח'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot4-24" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot4-24" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="SfornoShemot4-24" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>חטאו של משה</b> – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי<fn>זוהי דעתו של ר' יוסי במכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי, ורוב עדי הנוסח של הבבלי. בדפוס וילנא מובאים הדברים בשם רבי.</fn> מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.<fn>הקטנת | + | <point><b>חטאו של משה</b> – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי<fn>זוהי דעתו של ר' יוסי במכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי, ורוב עדי הנוסח של הבבלי. בדפוס וילנא מובאים הדברים בשם רבי.</fn> מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.<fn>הקטנת ממדי החטא מציגה את משה באור חיובי יותר, אך הופכת את העונש למובן פחות. עמדתו של ר' יוסי גם מעלה את השאלה מדוע היה מצופה ממשה למול את בנו מיד בהגעתו למלון, אם הם עוד היו באמצע מסע מסוכן שבדרך כלל (לדעת ר' יוסי עצמו) הייתה מחייבת עיכוב של המילה. רש"י בנדרים ל"ב. מנסה לתרץ שהמלון היה קרוב מאוד למצרים, ולכן לא הייתה נשקפת סכנה. אולם, מהמשך הסיפור נראה כי הם פגשו את אהרן בהר סיני לאחר מאורע זה, ומשתמע מזה שהם עוד היו במרחק ניכר ממצרים. ראה גם את השיטה המובאת בשיטה מקובצת נדרים ל"ב. שמציעה תשובה חילופית.</fn></point> |
| − | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.<fn>למרות שאליעזר עוד לא הוזכר בפסוקים, צורת הריבוי של " | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.<fn>למרות שאליעזר עוד לא הוזכר בפסוקים, צורת הריבוי של "בָּנָיו" בפסוק כ' מרמזת שהוא כבר נולד. <multilink><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> מוסיף ומסביר שהיעדר האיזכור יכול להיזקף לעובדה הפשוטה שעוד לא נתנו לו שם. ראה, לעומת זאת, את <multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">שמות ד':י"ט-כ'</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> שמציע שצורת הריבוי אינה מכריעה, ומשווה אותה לצורת רבים דומה בבמדבר כ"ו:ח' שם ישנו רק בן אחד.</fn> אילו היה זה גרשום, ההתעכבות של משה הייתה פחות מובנת, ואפשר היה לצפות מה' להעניש את משה מוקדם יותר ולא לחכות עד שישלח אותו למשימתו במצרים.</point> |
| − | <point><b>מי היה במקום הלינה?</b> לגישה זו, המשפחה כולה | + | <point><b>מי היה במקום הלינה?</b> לגישה זו, המשפחה כולה הייתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.</point> |
| − | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.<fn>לעיתים קרובות שליח מכונה על שם שולחו. למקרים נוספים בהם ה' מתייחס אולי למלאך, ראה ראב"ע להלן וראה | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.<fn>לעיתים קרובות שליח מכונה על שם שולחו. למקרים נוספים בהם ה' מתייחס אולי למלאך, ראה ראב"ע להלן וראה <a href="ה'" data-aht="page">ה'</a>.</fn> ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.<fn>כך הוא מצוטט בבבלי (גם בנוסחים המודפסים וגם בכתבי היד); במכילתא דרבי ישמעאל ובירושלמי (וראה גם את ההערה במסורת הש"ס בבבלי המודפס) הוא אומר בפשטות "מלאך" (השווה תרגום השבעים ואונקלוס). ראה גם תרגום ירושלמי (ניאופיטי), תרגום ירושלמי (יונתן), וקטעים מתרגומי המקרא מהגניזה שמתייחסים ל"מַלְאָךְ חֲבָּלָא" בניגוד לשמות רבה שמדבר על "מלאך של רחמים". ר' יהודה בן ביזנא בבבלי זוקף את האירוע לכוחות ההרס של "אף וחימה". ראה גם <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">שמות י"ח:ג'</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink> שמדבר על אוריאל בדמות נחש, ומדרש ויושע שיש בו "שטן" בצורת נחש.</fn> הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת ב<multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">ספר היובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">מ"ח:א'-ה'</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות יובלים</a></multilink> שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.<fn>לשיטת ספר היובלים, אפשרי שמשה לא עשה אף חטא – ראה להלן. נראה שספר היובלים מוּנע מהקושי שבהחלטת ה' עצמו להרוג את שלוחו. אולם, פתרון זה יוצר בעיה נפרדת של כיצד משטמה יכולה לפעול כנגד רצון ה', ואיך המעשה של ציפורה הועיל. למקרים נוספים בהם ספר היובלים עושה ניסיון לעקוף קשיים באמצעות ייחוס אירועים מתמיהים למשטמה, ראה <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> ו<a href="Commentators:Jubilees" data-aht="page">אודות ספר היובלים</a>.</fn> רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.</point> |
| − | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.<fn>דבר זה גם יסביר למה | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.<fn>דבר זה גם יסביר למה ציפורה ולא משה היא זו שמבצעת את המילה.</fn> ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, חולק וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חֲתַן דָּמִים".<fn>לא כולם מסכימים לגבי מובנו של ביטוי זה, ובכלל האם הוא מתייחס לתינוק. ראה עוד הסברים להלן.</fn> סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מוּנע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מיד אחרי ששלח אותו למשימה.<fn>ראה ר' שמואל בן חופני גאון (מצוטט על ידי <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">ראב"ע</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ד</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>) שאומר בפירוש: "חלילה להיות השם מבקש להמית משה שהולך בשליחותו להוציא עמו, רק בקש להמית אליעזר".</fn></point> |
| − | <point><b>עונש לא מידתי?</b> אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.<fn>רלב"ג משיב שה' ציפה ממשה ליותר, מכיוון שמאוחר יותר הוא ישמש דוגמא לעם כולו. ראה גם את ה<multilink><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">תולדות יצחק</a><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Yitzchak Karo" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק קארו</a></multilink>, שאחרי ניתוח ארוך | + | <point><b>עונש לא מידתי?</b> אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.<fn>רלב"ג משיב שה' ציפה ממשה ליותר, מכיוון שמאוחר יותר הוא ישמש דוגמא לעם כולו. ראה גם את ה<multilink><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">תולדות יצחק</a><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Yitzchak Karo" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק קארו</a></multilink>, שאחרי ניתוח ארוך בו הוא מנסה להבין את ההיגיון מאחורי פעולותיהם גם של ה' וגם של משה, מסכם: "סוף סוף החטא קטן מאד ואם כן למה בקש המיתו, יספיק עונש קטן, ועוד שאין עונש מי שלא מל בנו אפילו שיהיה במזיד אלא כרת, וגם זה לו עצמו כשהגדיל ולא לאב". הוא משיב (בדומה לרלב"ג) שה' מדקדק יותר בשפיטת צדיקים.</fn></point> |
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point> | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point> | ||
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.</point> | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.</point> | ||
| − | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,<fn>להקבלות מהמזרח התיכון הקדום, ראה פירוש עולם התנ"ך על שמות (תל אביב, 1993): 49-50.</fn> וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.<fn>לשיטת ר' שמעון בן גמליאל שהתינוק הוא זה שהותקף, | + | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,<fn>להקבלות מהמזרח התיכון הקדום, ראה פירוש עולם התנ"ך על שמות (תל אביב, 1993): 49-50.</fn> וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.<fn>לשיטת ר' שמעון בן גמליאל שהתינוק הוא זה שהותקף, זה אפילו יותר ברור. השווה ר' חננאל להלן.</fn></point> |
| − | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,<fn>מכיוון שמשה נבלע עד למקום המילה, " | + | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,<fn>מכיוון שמשה נבלע עד למקום המילה, "לְרַגְלָיו" זהו אולי כינוי בלשון נקיה לאיברי הזכרות (השווה ר"י קמחי ו<multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>).</fn> בעוד שרלב"ג מאמץ את הדעה שהיו אלה רגלי הבן.<fn>רלב"ג מסביר שציפורה לא הייתה מיומנת במילה ולא ידעה איך לעצור את הדימום, עד שמשה התאושש מספיק כדי לומר לה. לשיטתו, הנושא של "וַתַּגַּע" הוא לא ציפורה, אלא הדם (שלא הוזכר) שזרם במורד רגלי התינוק. [אולם, דם בדרך כלל בא עם צורת הזכר של הפועל.] רלב"ג, כהרגלו, עושה ניסיון להקטין את הממדים של הצדדים העל-טבעיים והקשורים לאמונות תפלות בסיפור – ראה <a href="Ralbag" data-aht="parshan">אודות רלב"ג</a>.</fn></point> |
| − | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,<fn>ר' שמעון בן גמליאל מושפע אולי מהעובדה שבתורה המילה "חתן" אינה מתייחסת אף פעם לבעל אלא לבעלה של הבת. ראה מהרש"א נדרים ל"ב. (חידושי אגדות ד"ה "מי"), וראה ערכים <a href="Dictionary:חָתָן" data-aht="page">חָתָן</a> ו<a href="Dictionary:חֹתֵן_–_חֹתֶנֶת" data-aht="page">חתן</a>. רלב"ג מסכים, אך מסביר שציפורה מתייחסת לכך | + | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,<fn>ר' שמעון בן גמליאל מושפע אולי מהעובדה שבתורה המילה "חתן" אינה מתייחסת אף פעם לבעל אלא לבעלה של הבת. ראה מהרש"א נדרים ל"ב. (חידושי אגדות ד"ה "מי"), וראה ערכים <a href="Dictionary:חָתָן" data-aht="page">חָתָן</a> ו<a href="Dictionary:חֹתֵן_–_חֹתֶנֶת" data-aht="page">חתן</a>. רלב"ג מסכים, אך מסביר שציפורה מתייחסת לכך שזו הפעם הראשונה שהיא חווה ברית מילה.</fn> בעוד ששמות רבה וספורנו אומרים שהוא מתייחס למשה, שניצל על ידי דם הערלה.<fn>ספורנו כותב שציפורה הגנה על התנהלותו של משה בפני המלאך התוקף בכך שהצביעה על כך שמשה התנה את נישואיהם במילת בניהם.</fn> רש"י מאחד את האפשרויות בכך שהוא מציע שציפורה למעשה מדברת אל התינוק, אך אומרת שכמעט גרם לחתנה – בעלה – להיהרג.<fn>לשיטת רש"י, את המילים "אַתָּה לִי" צריך להבין בתור "אתה כמעט גרמת לי".</fn></point> |
<point><b>הקשר</b> – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.</point> | <point><b>הקשר</b> – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.</point> | ||
| − | <point><b>" | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – שמות רבה ורש"י חושבים שבשלב הראשון ציפורה הייתה בדרך חזרה למצרים עם משה, ורק לאחר מכן חזרה למדיין. ספורנו, לעומת זאת, מציע שהמאורע במלון התרחש בזמן שמשה ליווה את משפחתו חזרה ליתרו במדיין. לניתוח נוסף, ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>.</point> |
</subopinion> | </subopinion> | ||
| − | <subopinion | + | <subopinion>ציפורה התעכבה בגלל המסע |
<p>משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.</p> | <p>משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink><a href="IbnJanach" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="IbnJanach" data-aht="source">רס"ג מובא בר' יונה אבן ג'נאח ספר השורשים "שלח"</a><a href="RAvrahamShemot4-24" data-aht="source">רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות ד':כ"ד</a><a href="RAvrahamShemot18-2" data-aht="source">רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות י"ח:ב'</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>, <multilink><a href="RChananel" data-aht="source">ר' חננאל</a><a href="RChananelYoma85b" data-aht="source">ר' חננאל סוטה פ"ה:</a><a href="RChananel" data-aht="source">ר' חננאל מובא בר' בחיי שמות ד':כ"ד</a><a href="R. Chananel b. Chushiel" data-aht="parshan">אודות ר' חננאל בן חושיאל</a></multilink></mekorot> | + | <mekorot><multilink><a href="IbnJanach" data-aht="source">ר' סעדיה גאון</a><a href="TafsirShemot4-20" data-aht="source">תפסיר רס"ג שמות ד':כ'</a><a href="TafsirShemot4-24" data-aht="source">תפסיר רס"ג שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="IbnJanach" data-aht="source">רס"ג מובא בר' יונה אבן ג'נאח ספר השורשים "שלח"</a><a href="RAvrahamShemot4-24" data-aht="source">רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות ד':כ"ד</a><a href="RAvrahamShemot18-2" data-aht="source">רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות י"ח:ב'</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר' סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>ר' סעדיה הוא ככל הנראה ה"אדון" שר' אברהם בן הרמב"ם מצטט בשמות ד':כ"ד.</fn> <multilink><a href="RChananel" data-aht="source">ר' חננאל</a><a href="RChananelYoma85b" data-aht="source">ר' חננאל סוטה פ"ה:</a><a href="RChananel" data-aht="source">ר' חננאל מובא בר' בחיי שמות ד':כ"ד</a><a href="R. Chananel b. Chushiel" data-aht="parshan">אודות ר' חננאל בן חושיאל</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>האם משה חטא?</b> גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.</point> | + | <point><b>האם משה חטא?</b> גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.<fn>ר' סעדיה כאן עקבי עם נטייתו הכללית למתן חטאים לכאורה של נביאים. להרחבה, ראה <a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">ר' סעדיה גאון</a>.</fn></point> |
| − | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה?</b> ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה?</b> ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם במדיין בזמן שהוא המשיך לבדו לכיוון מצרים.<fn>דבר זה מסביר את המעבר מצורת הריבוי "וַיַּרְכִּבֵם" לצורת היחיד "וַיָּשָׁב", וכמו כן את "אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" (בשמות י"ח:ב'). ר' חננאל כותב באופן דומה שמשה "שלח אותם לפניו", אך לא ברור אם הוא מתכוון לכך שמשה שלח אותם חזרה למדין או קדימה למצרים.</fn> לניתוח נוסף, ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>. לכן, רק ציפורה ובניה היו נוכחים במלון.<fn>השווה ספורנו לעיל שגם כן מציע שהמאורע התרחש בעת שציפורה הייתה בדרך חזרה למדיין, אך לדעתו משה ליווה אותם ונמצא במקום במשך האירוע כולו.</fn></point> |
<point><b>הקשר</b> – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.</point> | <point><b>הקשר</b> – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.</point> | ||
| − | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה הייתה רשלנית או שחשבה שניתן לחכות עד שתחזור לביתה.</point> |
| − | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – ר' סעדיה ור' חננאל מסבירים | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – ר' סעדיה ור' חננאל מסבירים שמדובר במלאך, ור' חננאל מציע כמו המדרש לעיל שהמלאך היה בדמות נחש ובלע את התינוק עד למקום המילה.<fn>לשיטת ר' יהודה בן ביזנא ושמות רבה לעיל, משה הוא זה שנבלע, ולא התינוק.</fn></point> |
<point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> מכיוון שמשה לא נוכח, זה יכול להיות רק בנו (אליעזר) שנמצא בסכנה. דעה זו אם כן מתחמקת מהשאלה מדוע שה' יסכן את שליחו.</point> | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> מכיוון שמשה לא נוכח, זה יכול להיות רק בנו (אליעזר) שנמצא בסכנה. דעה זו אם כן מתחמקת מהשאלה מדוע שה' יסכן את שליחו.</point> | ||
<point><b>עונש לא מידתי?</b> קשה להבין מדוע ה' ירצה להרוג את בנו של משה, רק משום שמילתו התעכבה במקצת.</point> | <point><b>עונש לא מידתי?</b> קשה להבין מדוע ה' ירצה להרוג את בנו של משה, רק משום שמילתו התעכבה במקצת.</point> | ||
| Line 48: | Line 47: | ||
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ר' סעדיה ור' חננאל מפרשים שדברי ציפורה מוסבים על התינוק שכמעט מת.</point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ר' סעדיה ור' חננאל מפרשים שדברי ציפורה מוסבים על התינוק שכמעט מת.</point> | ||
</subopinion> | </subopinion> | ||
| − | <subopinion | + | <subopinion>ברית עם יתרו שלא למול |
| − | <p>כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם- | + | <p>כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואים הזוי עם יתרו<fn>לשיטת גרסת המדרש שמצטט <multilink><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, ההסכם הושג עם ציפורה. השווה פירושו של אפרים הסורי על שמות ב':ח' שטוען באופן דומה שציפורה לא אפשרה למשה למול את בנם מכיוון ש"היא הייתה גאה באביה ובאחיה, ולמרות שהיא הסכימה להיות אשתו של משה, היא לא חפצה לאמץ את דתו".</fn> שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה<fn>משמעות  דבר זה אולי היא שהוא יהיה כהן ע"ז, כמו סבו מצד האם יתרו. ראה <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">זהותו הדתית של יתרו</a>.</fn> ואחד לה'.<fn>זהו לשון הבבלי. הניסוח במדרש אגדה (בובר) הוא פחות צורם, ואומר בפשטות שבן אחד יהיה נימול והבן השני לא יהיה. ראה <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink> שמעיר שרק הניסוח האחרון עקבי עם המדרש שיתרו זנח את עבודת האלילים לפני הגעתו של משה למדין. לעיון נוסף, ראה <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">זהותו הדתית של יתרו</a>.</fn></p> |
| − | <mekorot> | + | <mekorot>ר' אלעזר המודעי ב<multilink><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">יתרו עמלק א'</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות מכילתא דרבי ישמעאל</a></multilink>, <multilink><a href="PsJShemot4-24" data-aht="source">תרגום ירושלמי (יונתן)</a><a href="PsJShemot4-24" data-aht="source">שמות ד׳:כ״ד-כ״ו</a><a href="Targum Yerushalmi (Yonatan)" data-aht="parshan">אודות תרגום ירושלמי (יונתן)</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah18-3" data-aht="source">שמות י"ח:ג'</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>,<fn>ראה גם את ה"דבר אחר" ב<multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>.</fn> <multilink><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">מדרש ויושע</a><a href="MidrashVayosha" data-aht="source">[אוצר המדרשים (אייזנשטיין, עמוד ק"נ)]</a><a href="Midrash Vayosha" data-aht="parshan">אודות מדרש ויושע</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>חטאו של משה ועונש מידתי</b> – | + | <point><b>חטאו של משה ועונש מידתי</b> – באמצעות נתינת רקע רחב יותר לאי-ביצוע המילה והעצמה של השלכותיו הבעייתיות, גישה זו הופכת את חומרת העונש הפוטנציאלי למובנת יותר.</point> |
| − | <point><b>כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם?</b> | + | <point><b>כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם?</b> ראב"ע שולל את הגישה הזאת כולה, בטענה שזה בלתי אפשרי שמשה רבינו היה מסכים לתנאים כאלה "ונביא לא יעשה כן. אף כי נביא הנביאים". אחרים חולקים, בניסיון להגן על או לפחות להבין את מעשיו של משה: |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li> | + | <li>מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא הייתה כוונה כלל לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.<fn>הטור גם כן מגן על משה, אך מציע שמשה הסכים רק מכיוון שהוא ידע שיביא בהמשך לכך שיתרו יזנח את עבודת האלילים. לעיון נוסף בנושא האם ומתי יתרו זנח את עבודת האלילים, ראה <a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">זהותו הדתית של יתרו</a>.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא הייתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.<fn>ראה <a href="Moshe's Killing of the Egyptian" data-aht="page">הריגת משה את המצרי</a> ודיון בעמדה של ר' דן ב<a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">זהותו הדתית של יתרו</a> להרחבה על התפקוד של בית הכהן של יתרו כ"עיר מקלט" למשה לאחר שהרג את המצרי.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא הייתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>.<fn>לאפשרות ההפוכה, שהעיכוב של משה באמת נבע מרצונו לשמר את זהותו היהודית של התינוק, ראה את מאמרו של ר' יואל בן נון "מאבק הזהות של משה – איזה בן לא נימול ומדוע" מגדים נ' (תשס"ט):21-38. ראה גם <a href="TzitzEliezer" data-aht="source">שו"ת ציץ אליעזר י"ח:נ"ה</a> שמצטט את הקריאה המרתקת של הנחלת בנימין את המדרש, שמקבילה לזו של מרכבת המשנה על המכילתא דרבי ישמעאל. הם מציעים שלמרות שמשה אכן היה דתי, יתרו, שהתגייר לאחרונה, היה חשדני כלפי הזר ה"מצרי", וחשב שהוא עובד אלילים. ברצונו העז שנכדיו יעבדו את ה', הוא גרם להם להישבע שלמרות שאחד הבנים (זה של משה!) אולי מיועד לע"ז, הבן השני (זה של יתרו) יהיה לה'. רק לאחר שבועה ("וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה"), האמין יתרו להתעקשותו של משה שהוא למעשה ירא ה'. קריאה זו מעלה שאלות חשובות בנוגע לאופי הדתי גם של משה וגם של יתרו. לדיון נוסף, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>, <a href="Moshe's Family Life" data-aht="page">נישואי משה וציפורה</a> (בנוגע למחלוקת בין ר' סעדיה ור' מבשר הלוי), ו<a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="page">זהותו הדתית של יתרו</a>. ראה גם <a href="Yosef's Character" data-aht="page">דמותו של יוסף</a> לשאלות מקבילות בהבנת סיפורי יוסף.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>ביסוס מקראי</b> – | + | <point><b>ביסוס מקראי</b> – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל אזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה.<fn>ההקשר המידי של פסוקים כ"ג-כ"ד אולי גם השפיע על המדרש – ראה להלן.</fn> אלה כוללים:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li> | + | <li>ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה") מרמז על היותו "נכר יה" (נכרי לה').</li> |
| − | <li> | + | <li>ר' אלעזר המודעי מבין את "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.</li> |
| − | <li> | + | <li>זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.<fn>ראה את הטור שמות ב':ט"ו. לדיון בהקבלות שמשמשות קישור בין שני הסיפורים, ראה <a href="$" data-aht="page">שופטים י"ז-י"ח</a>.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>הקשר</b> – | + | <point><b>הקשר</b> – ייתכן שהקרבה של פסוקים כ"ג-כ"ד לסיפורינו השפיעה על התפתחותו של המוטיב המדרשי המקורי. יכול להיות שהוא הבין את הדיבור הישיר בגוף שני של "וָאֹמַר אֵלֶיךָ" בפסוק כ"ג כה' שפונה למשה (ולא לפרעה, שאיננו נוכח), ואומר "אמרתי אליך, משה, שלח את הבן שלך ויעבדני (כלומר, למול אותו), אך מאנת לשלחו; לכן הנה אנכי הרג את בנך בכרך".<fn>ראה ר' יוסף קמחי להלן, שקורא באופן דומה את הפסוקים אך עם הבנה שונה של החטא, וראה ביקורתו של <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">ראב"ע</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> כלפי אלה שאומרים שה' מדבר עם משה בפסוק זה.<br/>מיכאל הוכשטיין הציע וריאציה מעניינת של שחזור זה, ומציע שאולי המילים "וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ" הם בגוף שלישי נקבה (ולא גוף שני זכר) ומתייחסים לציפורה, שבהיותה עובדת אלילים כמו אביה, מאנה למול את בנה. בהתאם, הסיפור של הברית של משה עם יתרו וציפורה מקבל ביסוס מקראי, והגיוני מדוע ציפורה היא זו שמבצעת את המילה.<br/>הפירוש הסטנדרטי לפסוק כ"ג הוא שהוא עוסק באזהרה לפרעה על המכה העשירית. אולם, הבנה זו נתקלת במספר קשיים: ראשית, המילים "וָאֹמַר אֵלֶיךָ" נראות כחוזרות על עצמן לאחר שפסוק כ"ג אומר "כֹּה אָמַר ה'‏" (השווה רש"י וראב"ע). בנוסף, האזהרה כולה שנוגעת לסירובו של פרעה ומכת בכורות נראית כמקדימה את זמנה מכיוון שפרעה עוד לא התבקש, קל וחומר סירב, לשלוח מישהו (השווה את הניסיון של ר' סעדיה לייתר את הבעיה הזו עם תרגומו של התפסיר). החלופות לעיל מסוגלות לעקוף את הבעיות האלה.</fn> לפי זה, "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" יתייחס לבנו הבכור של משה, גרשום.</point> |
| − | |||
| − | |||
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b><ul> | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b><ul> | ||
| − | <li> | + | <li>גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום ירושלמי (יונתן).<fn>בתרגום ירושלמי (ניאופיטי) וקטעי תרגום המקרא מהגניזה הבן לא מזוהה.</fn> הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות.<fn>שמו של אליעזר שמכיל התייחסות מפורשת לה' נבחר באופן הגיוני להיות הנימול, בעוד שגרשום, שנקרא כך כי "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה", היה "נכר יה".</fn> בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש,<fn>שמו מוזכר לראשונה בשמות י"ח:ד', למרות שאפשרי שהוא נולד עוד בזמן התקרית במלון – ראה להלן.</fn> וההקשר של "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.</li> |
| − | <li> | + | <li>אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע.<fn>ראה גם את הדעה המצוטטת על ידי <multilink><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">ראב"ע</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>.</fn> הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.<fn>מכיוון שישנן דרכים פשוטות יותר להסביר מדוע אליעזר עוד לא נימול, סביר שהמוטיב המדרשי המקורי הכיל את גרשום. רק בתקופה מאוחרת יותר אוחד המוטיב הזה עם הגישות לעיל שהתמקדו באליעזר.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>מי היה נוכח במלון?</b> | + | <point><b>מי היה נוכח במלון?</b> אם הבן היה אליעזר, אז משה ומשפחתו כולה הייתה נוכחת. אולם, אם הבן היה גרשום, אפשרי שאליעזר עוד לא נולד.<fn>ראה <multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">שמות ד':י"ט-כ'</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, שמציע שצורת הרבים של "בָּנָיו" בשמות ד':כ' אינו מכריע, ומשווה אותו לצורת ריבוי דומה בבמדבר כ"ו:ח' שם יש רק בן אחד.<br/>רמב"ן מעלה אפשרויות שונות לגבי השאלה מתי ציפורה נכנסה להריון עם אליעזר, לפני המסע, בדרך חזרה, או במצרים. לעוד, ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>.</fn></point> |
| − | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – רוב המקורות האלה מציעים שה' שלח מלאך לתקוף את משה. מדרש ויושע הולך צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור "שטן בדמות נחש".<fn>ראה את הדיון לעיל באפשרויות אלה.</fn></point> |
| − | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המקורות האלה מחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה, כנראה כי הוא זה שחטא. למרות זאת, אם "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" מכוון למשה, זהו בנו של משה שנמצא בסכנה.</point> |
| − | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – | + | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שאי-ביצוע המילה הוא הבעיה, המילה היא הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point> |
| − | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> אם משה הוא זה שהותקף, הוא לא היה יכול לבצע את ברית המילה.  ואם הבן הוא זה שהיה קרוב למיתה, אפשר שציפורה ביצעה את המילה בגלל שהיא או אביה היו אלו שבהתחלה סירבו למול אותו.<fn>ראה <multilink><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">תולדות יצחק</a><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Yitzchak Karo" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק קארו</a></multilink> שעונה באופן דומה.</fn></point> |
| − | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> | + | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> אם "וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי..." בפסוק כ"ג מכוון למשה, אז ה' אמר בפירוש מה סיכן את חייו של משה. לחילופין, מדרש ויושע מאמץ את המוטיב של ר' יהודה בן ביזנא שמשה נבלע עד למקום המילה, ולכן ציפורה יכלה לנחש את הגורם לבעיה.</point> |
| − | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> | + | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> תרגום ירושלמי (יונתן) מבין שציפורה מציעה את הערלה לרגלי המלאך כקרבן כפרה. מאידך, מדרש ויושע אינו יכול להסביר זאת כרגלי השטן-נחש, כיוון שלנחש אין רגליים. לכן, הוא מתאר את ציפורה מזה דם על רגלי משה,<fn>מדרש ויושע מבין אולי את "לְרַגְלָיו" בתור כינוי בלשון נקיה לאיבר הזכרות של משה (הנקודה שאחריה השטן-נחש לא היה מסוגל לבלוע – "לא היה יכול <b>ליגע</b>"). השווה ר"י קמחי ו<multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>.</fn> אולי בתור הגנה.<fn>ראה <multilink><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, ראב"ע להלן, <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, ואבן כספי להלן להקבלה לדם הפסח על המשקופים והמזוזות.</fn></point> |
| − | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – | + | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – תרגום ירושלמי (יונתן) אומר שציפורה התכוונה בדבריה למשה, כיוון שהוא היה זה שנמצא בסכנה.</point> |
</subopinion> | </subopinion> | ||
</opinion> | </opinion> | ||
| − | <opinion | + | <opinion>שליחות שהתעכבה |
| − | <p>משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.</p> | + | <p>משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל.<fn>השווה ראב"ע להלן שאומר שמשה דחה את ברית המילה של בנו, מכיוון שלא רצה לעכב את משימתו.</fn> על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.</p> |
| − | <mekorot><multilink><a href="Yelammedenu" data-aht="source"> | + | <mekorot><multilink><a href="Yelammedenu" data-aht="source">מדרש ילמדנו</a><a href="Yelammedenu" data-aht="source">גניזה (מאן ק"ב.)</a><a href="Midrash Yelamedeinu" data-aht="parshan">אודות מדרש ילמדנו</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot4-14" data-aht="source">שמות ד':י"ד</a><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="IbnDaud" data-aht="source">ר' אברהם אבן דאוד</a><a href="IbnDaud" data-aht="source">ספר האמונה הרמה מאמר ג' (עמ' 103-102)</a><a href="R. Avraham Ibn Daud" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן דאוד</a></multilink>, <multilink><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>חטאו של משה</b> – | + | <point><b>חטאו של משה</b> – פרשנים אלה מציעים שתי עבירות אפשריות שהיוו את העיכוב:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li> | + | <li>חנייה במלון<fn>השווה את  דעתו של ר' יוסי לעיל שגם כן אומר שהמילים "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" מצביעות על הבעיה. בעוד שר' יוסי הבין שהלינה עיכבה את ברית המילה, מדרשים אלה מחזיקים בדעה שהיא עיכבה את משימתו של משה.</fn> – מדרש ילמדנו ומדרש אגדה (בובר) אומרים שמשה השתהה בכך שעצר במלון.<fn>מדרש אגדה מתאר שמשה התלבט מאוד בין המשכת מסעו וכניסה למלון, ולא היה בטוח אם אכן הגיע זמן הגאולה. לא ברור אם מדרש זה אכן מבקר את משה. דבר זה תלוי בדרך בה מפסקים את הטקסט והאם קוראים "כעס עליו הקדוש ברוך הוא" (כמו הטקסט המודפס) או "יכעס עליו הקדוש ברוך הוא" (כמו ההגהה המוצעת שמתאימה יותר להקשר).</fn> סביר שגישה זו מבינה את "בַּמָּלוֹן" בתור אכסניית אורחים ממש ולא סתם מקום שבו משה הקים את אהלו ללילה.<fn>ראה <a href="$" data-aht="page">מלון</a> והשווה שד"ל שמות ד':כ"ד שחולק.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>הבאת משפחתו יחד אתו למצרים – רשב"ם<fn>רשב"ם מסביר שה' כבר כעס בעקבות חוסר הרצון של משה בסנה לקחת על עצמו את המשימה, ושתוצאות הכעס בד':י"ד הורגשו רק מאוחר יותר (השווה רש"י שם שמזהה השלכות אחרות). הוא משווה את המקרה הזה למקרים של יעקב, יונה, ובלעם שמוענשים על כך שניסו להתחמק מהגשמת רצון ה'.</fn> וצרור המור מציעים שהעובדה שמשה לקח את משפחתו גרמה לעיכוב מיותר.<fn>ר' יוסף קמחי גם מדבר על התמהמהות כללית, אך לא ברור אם דבר זה קשור לכך שמשה הביא את משפחתו. הוא מעיר שהצורך של ה' לומר למשה פעם נוספת "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" מצביע על כך שמשה השתהה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>עונש מידתי</b> – | + | <point><b>עונש מידתי</b> – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו.<fn>ר' אברהם אבן דאוד אומר שכפי שפרעה נענש על כך שלא שחרר את העם מיד, משה נענש על התעכבותו.</fn> ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.</point> |
| − | <point><b>כיצד ברית המילה עזרה?</b> | + | <point><b>כיצד ברית המילה עזרה?</b> גישה זו נתקלת בקושי רב בהבנת התפקיד של ברית המילה:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li> | + | <li>לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן<fn>להקבלה המזרח התיכון הקדום, ראה את התיאור של פילון מגבל שמצוטט על ידי אוסביוס בפרפרטיו אוונגליקה (הכנה לבשורה) א':י': "אך בהופעת מחלות ותמותה, קרונוס מציע את בנו היחיד לקרבן עולה לאביו אורנוס, ומל את עצמו, משכנע את בעלי בריתו לעשות כך גם".</fn> לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.<fn>רשב"ם בד':כ"ו מוסיף שציפורה הבינה שהעיכוב במילה תרמה לעונש של משה, אך לא ברור האם זו הייתה רק הבנתה של ציפורה ואיך לשלב דבר זה עם חטא ההתמהמהות. ישנה דו משמעיות דומה בשחזור הסיפור של ר"י קמחי.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.<fn>בנוסף להערתו שזו הייתה ועודנה דרכם של עובדי אלילים כמו נביאי הבעל בהר הכרמל, הוא גם אומר שזו הייתה המטרה של הדם של קרבן הפסח. ראה <a href="Purpose of the Pesach" data-aht="page">מטרתו של הפסח</a>. השווה אבן כספי להלן שמסביר באופן דומה את מעשיה של ציפורה ודם הפסח, אך מוסיף שדבר זה הוא אמונה מוטעית.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון.<fn>ככל הנראה לשיטת ר' אברהם סבע, משה עזב ברגע שהבין שדחייתו העמידה אותו בסכנה, ולכן לא היה נוכח בעת המילה. אחד הקשיים עם גישה זו הוא שעזיבת משה את משפחתו אינה מוזכרת בטקסט כאן (ורק נרמזת אולי בשמות י"ח:ב'). השווה ר' סעדיה ור' חננאל לעיל שגם טוענים שמשה לא היה נוכח בעת המילה. לשיטתם, לעומת זאת, משה כבר נפרד מציפורה לפני שהתקיפה אירעה.</fn> לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.<fn>דבר זה רק מוזכר כאן כי, כתוצאה מעזיבת משה למצרים, ציפורה הייתה צריכה לבצע זאת בעצמה.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>לחילופין, ההשתהות של משה הייתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.<fn>השווה את הגישה השנייה במדרש ילמדנו שמשה לא היה יכול לצוות את בני ישראל למול, עד שבניו שלו יהיו נימולים.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> לשיטת רוב המקורות האלה, זעמו של ה' היה מכוון כלפי משה, מכיוון שהיה זה חטאו.<fn>סביר שצרור המור מסכים, אך לשיטתו הסכנה אינה מוציאה את משה מכלל פעולה והוא עדיין מסוגל להמשיך למצרים. לחילופין, צרור המור חושב שהבן נהיה חולה, ומשה עזב למצרים והשאיר את ציפורה לטפל בבנם החולה.</fn> אולם, ר' יוסף קמחי טוען שה' בא להרוג את גרשום.<fn>ר' אברהם אבן דאוד מסכים. ראה גם להלן לפירושו של ר' יוסף קמחי על "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ".</fn></point> |
| − | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> רוב הפרשנים האלה כנראה סוברים שאליעזר היה הבן שלא נימול. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום.<fn>ראה להלן לבסיס של תיאוריה זו.</fn></point> |
| − | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> אלה שסוברים שמשה היה בסכנה יכולים לומר שהוא היה משותק. ר"י קמחי אומר שציפורה פיצתה על כך שקודם לכן לא איפשרה את מילת הבן הזה. לדעת צרור המור, ברגע שמשה נהיה מודע לכעסו של ה', הוא מיהר למצרים, והשאיר את ציפורה מאחור למול את בנם.<fn>צרור המור מוכיח מהעובדה שציפורה ביצעה את המילה שמשה לא היה שם. השווה ר' חננאל לעיל.</fn></point> |
| − | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> | + | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> לדעת ר' יוסף קמחי,<fn>השווה ר' אברהם אבן דאוד שאומר שההוראות של משה שיקפו רמז מקדים או ידע מקדים על כיצד בני ישראל יינצלו באמצעות קרבן דם הפסח.</fn> משה אמר לה שהגורם לסכנה הוא שגרשום ערל. צרור המור, שאומר שמשה לא היה נוכח, מן הסתם היה סובר בפשטות שהתינוק היה בן שמונה ימים.</point> |
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b><ul> | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b><ul> | ||
| − | <li> | + | <li>משה – רשב"ם אומר שציפורה נגעה בערלה לרגלי משה כדרך לרצות את המלאך.<fn>מכיוון שלשיטת רשב"ם הייתה זו פעולת הקרבה, היה מצופה שציפורה תניח את הערלה לפני רגליו של המלאך – השווה תרגום ירושלמי (יונתן) לעיל. רשב"ם דוחה אפשרות זו, אך רק מכיוון שהוא לא בטוח שציפורה הייתה יכולה לראות את המלאך.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>הבן – ר' יוסף קמחי<fn>ר"י קמחי טוען שהבן היה זה שנמצא בסכנה גדולה, ולכן אין סיבה לגעת ברגליו של משה.</fn> מחזיק בדעה ש"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" מתאר את פעולת המילה עצמה, כאשר "לְרַגְלָיו" הוא כינוי בלשון נקייה לאיבר הזכרות.<fn>ראה <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink> שמצטט פירוש דומה, שמוסיף שצריך להחליף את סדר המילים בפסוק (סירוס המקרא) ולקרוא אותו כאילו כתוב "ותקח ציפורה צר ותגע לרגליו ותכרת את ערלת בנה".</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – | + | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חֲתַן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.</point> |
| − | <point><b>הקשר</b> – | + | <point><b>הקשר</b> – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחופשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם,<fn>לשיטת ר"י קמחי, היה מצופה שבפסוק ייכתב "להוציאו" במקום "לְשַׁלְּחוֹ".</fn> ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור".<fn>השווה את האפשרות לעיל שהמוטיב המדרשי המקורי קרא את המחצית השנייה של הפסוק באופן דומה. פירושו של ר"י קמחי מצליח לעקוף את הקושי הפרשני שהאזהרה הנוגעת לסירובו של פרעה ומכת בכורות נראית כמקדימה את זמנה ולא במקום.</fn> המילים "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.</point> |
| − | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.<fn>באופן מפתיע, לעומת זאת, מרשב"ם בשמות י"ח:ב' נראה שציפורה הגיעה יחד עם משה למצרים – ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>.</fn></point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
| − | <category | + | <category>טעות בשיפוט ופעולה מתקנת |
<p>משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.</p> | <p>משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink><a href="MidrashManuscript" data-aht="source"> | + | <mekorot><multilink><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מדרש מן הגניזה</a><a href="MidrashManuscript" data-aht="source">מאן (רל"ח.)</a></multilink>, <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="IbnEzraShemotShort4-20" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>,<fn>ראה לעיל שר"י קמחי גם מאשים את משה בכך שהתעכב במילוי שליחותו.</fn> <multilink><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שד"ל</a><a href="ShadalShemot4-23" data-aht="source">שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="R. Shemuel David Luzzatto (Shadal)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל דוד לוצאטו</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>טעותו של משה</b> – | + | <point><b>טעותו של משה</b> – פרשנים אלה מציעים שתי תוצאות שליליות אפשריות שהיו מתרחשות אילו אשתו של משה וילדיו היו מגיעים למצרים:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
| − | <li> | + | <li>ראב"ע<fn>ראב"ע מצביע על כך שאין מה להיות מופתע מכך שמשה שגה, מכיוון שאפילו נביאים יכולים לטעות. ראב"ע מצטט את הדוגמא של נתן. להרחבה, ראה <a href="Prophets" data-aht="page">נביאים</a> ו<a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>.</fn> ור' יוסף קמחי<fn>ר"י קמחי אומר שמשה הביא את משפחתו מכיוון שהוא עצמו חשב שהיציאה ממצרים עוד רחוקה.</fn> מציעים שזה היה יכול להנמיך את המורל של בני ישראל במצרים<fn>ראה <multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">שמות ד':י"ט</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> ואבן כספי להלן שטוענים נגד עמדה זו, ומציעים שהעובדה שמשה הביא את משפחתו למעשה העלתה את המורל של העם על ידי זה שהראתה בטחון שיציאת מצרים באופק. רמב"ן שמות ה':כ"ב מוסיף ומציע שציפורה חזרה למדיין רק כאשר נהיה ברור שיציאת מצרים לא תתרחש מיד.</fn> בכך שזה היה גורם להם להאמין שמשה מגיע רק בכדי לחיות עם משפחתו במצרים והגאולה איננה ממשמשת ובאה.<fn>פרשנים אלה כנראה מחזיקים בדעה שיציאת מצרים התרחשה זמן קצר לאחר מאורע זה. לדיון נוסף, ראה <a href="Chronology of Shemot 5-7" data-aht="page">הכרונולוגיה של שמות ה'-ז'</a>.</fn></li> |
| − | <li> | + | <li>שד"ל טוען שה' חשש שציפורה וגרשום יניאו את משה מביצוע שליחותו המסוכנת מתוך דאגתם שפרעה יהרוג אותו.<fn>שד"ל רואה את ציפורה כמשפיעה באופן כללי לרעה על משה – ראה <a href="Zipporah" data-aht="page">דמותה של ציפורה</a>, וראה גם את דעתו של שד"ל על יתרו ב<a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="source">זהותו הדתית של יתרו</a>.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>תגובה מידתית</b> – | + | <point><b>תגובה מידתית</b> – מעשהו של משה היה טעות בשיקול יותר מאשר חטא ממש, ותגובת ה' נועדה להיות אזהרה מתקנת יותר מאשר עונש.</point> |
| − | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – | + | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו,<fn>ראב"ע אומר שה' יידע את משה שהוא מעדיף שימול את בנו וישאיר אותו עם ציפורה כדי להתאושש ולא להביא אותם יחד איתו למצרים ולדחות את מצוות המילה.</fn> ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים. ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.</point> |
| − | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – ראב"ע אומר שה' שלח מלאך.<fn>הוא מצטט את המקרה בשמות י"ג:כ"א וי"ד:י"ט בכדי להציג את השימושים המתחלפים של "ה'” ו"מלאך". ראה <a href="ה'" data-aht="page">ה'</a>.</fn> לדעת שד"ל, לעומת זאת, זה רק מצביע על כך שה' גרם למחלה.</point> |
| − | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.<fn>ראה לעיל שר' יוסף קמחי מפרש את הפסוק "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" בתור ה' שמדבר למשה. שד"ל, בעוד שהוא מבין שהפסוק מתייחס לבכורו של פרעה, מציע שהובהר למשה שגורל דומה יכול לקרות לו אם לא ימלא אחר משימתו של ה'. אולם, לשיטת ראב"ע, פסוק זה אינו קשור לאירועים במלון.</fn></point> |
| − | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.<fn>לשיטת שד"ל, משה שוכנע ע"י ציפורה לחכות עד שאליעזר יהיה בן שלוש עשרה, כפי מנהג המדיינים.</fn></point> |
| − | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא אפשרה למול את הבן הזה.</point> |
| − | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> | + | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.</point> |
| − | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> | + | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב.<fn>השווה <multilink><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">לקח טוב</a><a href="LekachTovShemot4-25" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Toviah b. Eliezer (Lekach Tov)" data-aht="parshan">אודות ר' טוביה בן אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ה</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>, ואבן כספי להלן.</fn> שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.<fn>אולם, לשיטת שד"ל, משה לא היה זה שנמצא בסכנה.</fn></point> |
| − | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – | + | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ראב"ע אומר שתינוקות שזה עתה נימולו מכונים "חֲתַן". בניגוד, שד"ל מסביר שה"חֲתַן" הוא משה.</point> |
| − | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לשיטת ראב"ע ושד"ל, ציפורה חוזרת למדיין לאחר מאורע זה.<fn>ראב"ע תומך בקריאה זו בכך שהוא מצביע על צורת היחיד של "וַיָּשָׁב" בשמות ד':כ'. לעוד, ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>.</fn></point> |
</category> | </category> | ||
| − | <category | + | <category>השלכות טבעיות |
| − | <p>לא היה חטא או עונש. חווית סף המוות | + | <p>לא היה חטא או עונש.<fn>השווה את הגישה של ספר היובלים שצוטטה לעיל שגם כן אינה מייחסת חטא כלשהו למשה.</fn> חווית סף המוות הייתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.</p> |
| − | <opinion | + | <opinion>חרדה |
<p>החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.</p> | <p>החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.</p> | ||
| − | <mekorot><multilink><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source"> | + | <mekorot><multilink><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">ר' יוסף אבן כספי</a><a href="KaspiShemot4-20" data-aht="source">שמות ד':כ'-כ"ו</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אבן כספי</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>הקשר</b> – | + | <point><b>הקשר</b> – ההקשר מתחבר באופן מהותי לסיפורנו. הציווי של ה' למשה לדבר עם פרעה שמופיע בפסוקים אלה הוא מה שגרם לדאגתו ולמחלתו של משה.</point> |
| − | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – הפסוק הזה צריך להיקרא כמטפורה, מכיוון שלשיטת אבן כספי ה' לא ניסה להרוג את משה באופן פעיל.<fn>אבן כספי (ד':כ"ו) מסביר שפעולות נזקפות לפעמים לה' מכיוון שה' הוא הגורם האולטמטיבי להכל (“הפועל הראשון"). למקרים נוספים, ראה <a href="ה'" data-aht="page">ה'</a>.</fn></point> |
| − | <point><b>מדוע בנו של משה היה ערל?</b> | + | <point><b>מדוע בנו של משה היה ערל?</b> אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול,<fn>אבן כספי (ד':כ"ו) מניח שאליעזר היה בן יותר משמונה ימים (ראה שד"ל שמניח שציפורה לא הייתה יכולה לנדוד עם בנה אם הוא רק עתה נולד), ולכן מוכרח להיות שמשה מל אותו לפני כן.</fn> וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו הייתה מילה שנייה.</point> |
| − | <point><b>הקזת דם | + | <point><b>הקזת דם היא הפתרון</b> – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.<fn>אבן כספי מציע שמריחת דם על המשקופים והמזוזות במצרים בליל מכת בכורות הייתה מסיבה דומה; ה' רצה להרגיע את החששות של בני ישראל בשעה שישמעו את צעקות המצרים המתים.  להרחבה, עיין <a href="Purpose of the Pesach" data-aht="page">מטרתו של הפסח</a>. לעוד על עמדתו של אבן כספי שהתורה לפעמים לוקחת בחשבון את הדעות המוטעות של ההמון, ראה <a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">ר' יוסף אבן כספי</a>.</fn></point> |
| − | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> מכיוון שמשה היה נתון בחרדה עזה, ציפורה לקחה יוזמה וניסתה להרגיעו.</point> |
| − | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> | + | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".<fn>לעוד בדעתו של אבן כספי על נשים, ראה <a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">ר' יוסף אבן כספי</a>.</fn></point> |
| − | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – | + | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".</point> |
| − | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – | + | <point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – אבן כספי מחזיק בדעה שציפורה והמשפחה הגיעו יחד עם משה למצרים וחזרו למדיין רק לאחר זמן.<fn>לא ברור מה הוביל את ציפורה לחזור למדין, אך אבן כספי מציע שאולי מישהו חלה או שציפורה פשוט השתוקקה לראות שוב את משפחתה. ראה <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">מתי ציפורה חזרה למדין</a>.</fn> אבן כספי טוען שהבאת המשפחה על ידי משה נעשתה באישור אלוקי, ונתנה לבני ישראל העלאה נחוצה במורל, באמצעות חיזוק ביטחונם במנהיגותו של משה ואמונתם שהגאולה ממשמשת ובאה.<fn>אבן כספי הולך בעקבות  ומרחיב את העמדה שפותחה על ידי <multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">שמות ד':י"ט</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>. בניגוד, ראב"ע ושד"ל לעיל טוענים שמטרת כל המאורע הזה למנוע את ההשלכות השליליות של הגעת ציפורה וילדיה למצרים. רלב"ג מוצא את שביל  הזהב בנושא זה, ומסכים עם רמב"ן שמעשיו של משה היו ראויים (בתועלת ג' הוא לומד מסיפור זה ש"והוא שאין ראוי לאדם שיעזוב אשתו ובניו ויפרד מהם כי הוא ראוי שישגיח בענינם תמיד. ולזה הסכים שמשה להוליך עמו למצרים אשתו ובניו..."), אך טוען שה' לא היה בעד.<br/>רמב"ן ואבן כספי טוענים שמשפחתו של משה לא רק הצטרפה אליו במצרים, אלא גם הצטרפה אליו שוב במעמד הר סיני לפני עשרת הדברות – ראה <a href="Chronology – Shemot 18" data-aht="page">הכרונולוגיה של שמות י"ח</a>. הדיוקן של ציפורה שיוצא מכך (ובהשלכה רחבה יותר, של יתרו) הוא הרבה יותר סימפטי – ראה <a href="Zipporah" data-aht="page">דמותה של ציפורה</a> ו<a href="Yitro – Religious Identity" data-aht="source">זהותו הדתית של יתרו</a>.</fn></point> |
| − | |||
</opinion> | </opinion> | ||
| − | <opinion | + | <opinion>לא מוכן לנבואה |
| − | <p>מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.</p> | + | <p>מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו,<fn>ראה רד"צ הופמן שמסביר באופן דומה שמחלתו של משה הייתה כתוצאה מכך שהיה נתון במצב של טומאה בזמן התגלות אלוקית (הוא מביא כביסוס את ישעיהו ו':ה'). אולם, לשיטתו, הטומאה הייתה כתוצאה מכך שהיה לו בן שהיה ערל עדיין. אפשרות נוספת היא שמשה היה צריך להיות במצב מתמיד של טהרה כדי להיות מוכן להתגלות אלוקית, וזה דרש התרחקות מאשתו. לעוד, ראה <a href="Moshe" data-aht="page">דמותו של משה</a>.</fn> וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.<fn>השווה פירושו של רשב"ם על מות נדב ואביהוא – ראה <a href="$" data-aht="page">ויקרא י'</a>.</fn></p> |
| − | <mekorot><multilink><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source"> | + | <mekorot><multilink><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelShemot4" data-aht="source">שמות ד'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink></mekorot> |
| − | <point><b>"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן"</b> – | + | <point><b>"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן"</b> – בדומה לרבות מהגישות לעיל, אברבנאל מסביר שמילים אלה מזהות את העיסוק בסידורי לינה בתור הגורם לבעיות שהתפתחו.</point> |
| − | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ"</b> – אברבנאל מסביר שב"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" הכוונה שמשה קיבל נבואה. הכוונה במילים "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" אינה שה' רצה להרוג את משה, אלא שחוסר המוכנות שלו לקבל נבואה הובילה אותו למצב של מוות קרוב.</point> |
| − | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – | + | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדיין.<fn>אברבנאל אינו מסביר מדוע הייתה השפעה כלשהי למילה אם זה לא היה באמת הגורם למחלתו של משה.</fn></point> |
| − | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – | + | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה ("לִי" = בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.</point> |
| − | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> אברבנאל מסביר שאליעזר נולד מיד לפני שעזבו למצרים. מכיוון שמשה לא רצה לדחות את שליחותו, הוא עזב מיד אך עיכב את המילה בגלל הסכנות שנשקפו מהדרך.</point> |
| − | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> | + | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> מכיוון שמשה היה חולה מידי כדי לפעול, ציפורה נאלצה לקחה את היוזמה.</point> |
</opinion> | </opinion> | ||
</category> | </category> | ||
Latest revision as of 10:55, 28 January 2023
תעלומת סיפור המלון
גישות פרשניות
סקירה
בניסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.הגישה הרווחת ביותר מציעה שמשה אכן נענש על חטא כלשהו. מקורות בספרות תנאים, שנקודת מוצאם היא מברית המילה שבמסקנת הסיפור, מציעים שמשה כנראה התרשל במילת בנו. חלקם עושים מאמץ לצמצם את אשמתו של משה בהסברם שהייתה רק התעכבות קלה כתוצאה מהמסע, ור' סעדיה גאון אפילו מסיר את כל האחריות ממשה בכך שהוא מניח שהוא לא היה נוכח במשך המאורע כולו. בניגוד לכך, ר' אלעזר המודעי מנסה למצוא עבירה שמתאימה יותר לתגובה הקשה של ה', והוא מציע שמשה חתם הסכם עם יתרו שאחד מבניו לעולם לא יהיה נימול.
אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעייתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה הייתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהייתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' הייתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.
אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעייתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה הייתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהייתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' הייתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.
בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים קשת של דעות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:
חטא ועונשו
משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:
בן שלא נימול
משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.1 הווריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:
משה התעכב בגלל המסע
זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.
מקורות:ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל במשנה נדרים, מכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי נדרים, ובבלי נדרים, שמות רבה, רש"י, רלב"ג, ספורנו
חטאו של משה – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי2 מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.3
איזה בן לא נימול ומדוע לא? שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.4 אילו היה זה גרשום, ההתעכבות של משה הייתה פחות מובנת, ואפשר היה לצפות מה' להעניש את משה מוקדם יותר ולא לחכות עד שישלח אותו למשימתו במצרים.
מי היה במקום הלינה? לגישה זו, המשפחה כולה הייתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.5 ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.6 הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת בספר היובלים שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.7 רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.8 ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, חולק וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חֲתַן דָּמִים".9 סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מוּנע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מיד אחרי ששלח אותו למשימה.10
עונש לא מידתי? אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.11
מילה היא הפתרון – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,12 וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.13
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,14 בעוד שרלב"ג מאמץ את הדעה שהיו אלה רגלי הבן.15
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,16 בעוד ששמות רבה וספורנו אומרים שהוא מתייחס למשה, שניצל על ידי דם הערלה.17 רש"י מאחד את האפשרויות בכך שהוא מציע שציפורה למעשה מדברת אל התינוק, אך אומרת שכמעט גרם לחתנה – בעלה – להיהרג.18
הקשר – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – שמות רבה ורש"י חושבים שבשלב הראשון ציפורה הייתה בדרך חזרה למצרים עם משה, ורק לאחר מכן חזרה למדיין. ספורנו, לעומת זאת, מציע שהמאורע במלון התרחש בזמן שמשה ליווה את משפחתו חזרה ליתרו במדיין. לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדין.
ציפורה התעכבה בגלל המסע
משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.
האם משה חטא? גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.20
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה? ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם במדיין בזמן שהוא המשיך לבדו לכיוון מצרים.21 לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדין. לכן, רק ציפורה ובניה היו נוכחים במלון.22
הקשר – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה הייתה רשלנית או שחשבה שניתן לחכות עד שתחזור לביתה.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" – ר' סעדיה ור' חננאל מסבירים שמדובר במלאך, ור' חננאל מציע כמו המדרש לעיל שהמלאך היה בדמות נחש ובלע את התינוק עד למקום המילה.23
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? מכיוון שמשה לא נוכח, זה יכול להיות רק בנו (אליעזר) שנמצא בסכנה. דעה זו אם כן מתחמקת מהשאלה מדוע שה' יסכן את שליחו.
עונש לא מידתי? קשה להבין מדוע ה' ירצה להרוג את בנו של משה, רק משום שמילתו התעכבה במקצת.
מילה היא הפתרון – מכיוון שעיכוב המילה היה הגורם לבעיה, מובן שביצוע המילה היה הפתרון.
מדוע ציפורה ולא משה? בנקל ניתן להבין למה ציפורה מלה את בנה, שהרי משה לא היה נוכח. אכן, זו נקודת המוצא של ר' חננאל.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לפי רס"ג, ציפורה קיבלה "השפעה א-לוהית". ר' חננאל, מאידך, המעבד את המדרש שנחש בלע את התינוק עד מקום המילה, זה היווה סימן ברור למהות הבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? גישה זו יכולה לטעון שמדובר ברגלי התינוק, אך ייתכן שרס"ג מפרש שציפורה הגישה את הערלה לפני המלאך.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' סעדיה ור' חננאל מפרשים שדברי ציפורה מוסבים על התינוק שכמעט מת.
ברית עם יתרו שלא למול
כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואים הזוי עם יתרו24 שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה25 ואחד לה'.26
חטאו של משה ועונש מידתי – באמצעות נתינת רקע רחב יותר לאי-ביצוע המילה והעצמה של השלכותיו הבעייתיות, גישה זו הופכת את חומרת העונש הפוטנציאלי למובנת יותר.
כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם? ראב"ע שולל את הגישה הזאת כולה, בטענה שזה בלתי אפשרי שמשה רבינו היה מסכים לתנאים כאלה "ונביא לא יעשה כן. אף כי נביא הנביאים". אחרים חולקים, בניסיון להגן על או לפחות להבין את מעשיו של משה:
- מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא הייתה כוונה כלל לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.28
- אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא הייתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.29
- יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא הייתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה דמותו של משה.30
ביסוס מקראי – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל אזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה.31 אלה כוללים:
- ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה") מרמז על היותו "נכר יה" (נכרי לה').
- ר' אלעזר המודעי מבין את "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.
- זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.32
הקשר – ייתכן שהקרבה של פסוקים כ"ג-כ"ד לסיפורינו השפיעה על התפתחותו של המוטיב המדרשי המקורי. יכול להיות שהוא הבין את הדיבור הישיר בגוף שני של "וָאֹמַר אֵלֶיךָ" בפסוק כ"ג כה' שפונה למשה (ולא לפרעה, שאיננו נוכח), ואומר "אמרתי אליך, משה, שלח את הבן שלך ויעבדני (כלומר, למול אותו), אך מאנת לשלחו; לכן הנה אנכי הרג את בנך בכרך".33 לפי זה, "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" יתייחס לבנו הבכור של משה, גרשום.
איזה בן לא נימול ומדוע לא?
- גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום ירושלמי (יונתן).34 הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות.35 בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש,36 וההקשר של "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.
- אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע.37 הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.38
מי היה נוכח במלון? אם הבן היה אליעזר, אז משה ומשפחתו כולה הייתה נוכחת. אולם, אם הבן היה גרשום, אפשרי שאליעזר עוד לא נולד.39
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" – רוב המקורות האלה מציעים שה' שלח מלאך לתקוף את משה. מדרש ויושע הולך צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור "שטן בדמות נחש".40
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המקורות האלה מחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה, כנראה כי הוא זה שחטא. למרות זאת, אם "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" מכוון למשה, זהו בנו של משה שנמצא בסכנה.
מילה היא הפתרון – מכיוון שאי-ביצוע המילה הוא הבעיה, המילה היא הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? אם משה הוא זה שהותקף, הוא לא היה יכול לבצע את ברית המילה. ואם הבן הוא זה שהיה קרוב למיתה, אפשר שציפורה ביצעה את המילה בגלל שהיא או אביה היו אלו שבהתחלה סירבו למול אותו.41
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? אם "וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי..." בפסוק כ"ג מכוון למשה, אז ה' אמר בפירוש מה סיכן את חייו של משה. לחילופין, מדרש ויושע מאמץ את המוטיב של ר' יהודה בן ביזנא שמשה נבלע עד למקום המילה, ולכן ציפורה יכלה לנחש את הגורם לבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? תרגום ירושלמי (יונתן) מבין שציפורה מציעה את הערלה לרגלי המלאך כקרבן כפרה. מאידך, מדרש ויושע אינו יכול להסביר זאת כרגלי השטן-נחש, כיוון שלנחש אין רגליים. לכן, הוא מתאר את ציפורה מזה דם על רגלי משה,42 אולי בתור הגנה.43
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – תרגום ירושלמי (יונתן) אומר שציפורה התכוונה בדבריה למשה, כיוון שהוא היה זה שנמצא בסכנה.
שליחות שהתעכבה
משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל.44 על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.
חטאו של משה – פרשנים אלה מציעים שתי עבירות אפשריות שהיוו את העיכוב:
עונש מידתי – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו.50 ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.
כיצד ברית המילה עזרה? גישה זו נתקלת בקושי רב בהבנת התפקיד של ברית המילה:
- לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן51 לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.52
- ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.53
- צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון.54 לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.55
- לחילופין, ההשתהות של משה הייתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.56
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? לשיטת רוב המקורות האלה, זעמו של ה' היה מכוון כלפי משה, מכיוון שהיה זה חטאו.57 אולם, ר' יוסף קמחי טוען שה' בא להרוג את גרשום.58
איזה בן לא נימול ומדוע לא? רוב הפרשנים האלה כנראה סוברים שאליעזר היה הבן שלא נימול. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום.59
מדוע ציפורה ולא משה? אלה שסוברים שמשה היה בסכנה יכולים לומר שהוא היה משותק. ר"י קמחי אומר שציפורה פיצתה על כך שקודם לכן לא איפשרה את מילת הבן הזה. לדעת צרור המור, ברגע שמשה נהיה מודע לכעסו של ה', הוא מיהר למצרים, והשאיר את ציפורה מאחור למול את בנם.60
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לדעת ר' יוסף קמחי,61 משה אמר לה שהגורם לסכנה הוא שגרשום ערל. צרור המור, שאומר שמשה לא היה נוכח, מן הסתם היה סובר בפשטות שהתינוק היה בן שמונה ימים.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חֲתַן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.
הקשר – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחופשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם,65 ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור".66 המילים "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.67
טעות בשיפוט ופעולה מתקנת
משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.
טעותו של משה – פרשנים אלה מציעים שתי תוצאות שליליות אפשריות שהיו מתרחשות אילו אשתו של משה וילדיו היו מגיעים למצרים:
תגובה מידתית – מעשהו של משה היה טעות בשיקול יותר מאשר חטא ממש, ותגובת ה' נועדה להיות אזהרה מתקנת יותר מאשר עונש.
מילה היא הפתרון – ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו,74 ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים. ראב"ע ושד"ל מסבירים שבאמצעות התזכורת למשה על הצורך למול את בנו, ה' סידר שציפורה תיאלץ להישאר מאחור עם הילדים ולא תלווה את משה למצרים.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" – ראב"ע אומר שה' שלח מלאך.75 לדעת שד"ל, לעומת זאת, זה רק מצביע על כך שה' גרם למחלה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? ראב"ע אומר שזה בהכרח היה משה, מכיוון שאחרת הוא זה שהיה מבצע את המילה. הוא ממשיך לטעון שאם הבן היה חולה, לא היו מלים אותו כי לעשות זאת היה מגדיל את הכאב והסכנה. לעומת זאת, ר' יוסף קמחי ושד"ל טוענים שזה היה בנו של משה גרשום שנהיה חולה.76
איזה בן לא נימול ומדוע לא? ראב"ע מניח שאליעזר היה הבן שלא נימול, מכיוון שהוא זה שאך נולד. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום. שד"ל מחזיק בדעה הבעייתית משהו שלמרות שגרשום היה הבן שחייו היו בסכנה, אליעזר היה זה שלא נימול.77
מדוע ציפורה ולא משה? ראב"ע סובר שמשה היה משותק בעקבות מחלה, בעוד שר"י קמחי ושד"ל אומרים שציפורה תיקנה את הטעות שעשתה בכך שלא אפשרה למול את הבן הזה.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? ראב"ע, ר"י קמחי ושד"ל מסבירים כולם שמשה אמר לה שהמילה תתקן את המצב.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? ראב"ע אומר שציפורה מרחה את הדם על רגליו של משה בתור קמיע הגנה, בדומה לתפקיד ששיחק דם הפסח על המשקוף והמזוזות בשמות י"ב.78 שד"ל גם כן אומר שהיו אלה רגלי משה.79
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ראב"ע אומר שתינוקות שזה עתה נימולו מכונים "חֲתַן". בניגוד, שד"ל מסביר שה"חֲתַן" הוא משה.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – לשיטת ראב"ע ושד"ל, ציפורה חוזרת למדיין לאחר מאורע זה.80
השלכות טבעיות
לא היה חטא או עונש.81 חווית סף המוות הייתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.
חרדה
החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.
מקורות:ר' יוסף אבן כספי
הקשר – ההקשר מתחבר באופן מהותי לסיפורנו. הציווי של ה' למשה לדבר עם פרעה שמופיע בפסוקים אלה הוא מה שגרם לדאגתו ולמחלתו של משה.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – הפסוק הזה צריך להיקרא כמטפורה, מכיוון שלשיטת אבן כספי ה' לא ניסה להרוג את משה באופן פעיל.82
מדוע בנו של משה היה ערל? אבן כספי טוען שהבן כבר היה נימול,83 וציפורה רק הטיפה עוד דם. הוא מוצא סיוע בצורת הריבוי של המילה "לַמּוּלֹת" (בביטוי "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), שמשתמע ממנה שזו הייתה מילה שנייה.
הקזת דם היא הפתרון – ציפורה ביצעה הטפת דם מכיוון שהיא האמינה שהדם מתפקד כסגולה להרגעת עצבים.84
מדוע ציפורה ולא משה? מכיוון שמשה היה נתון בחרדה עזה, ציפורה לקחה יוזמה וניסתה להרגיעו.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? אבן כספי מסביר שציפורה טפטפה דם על רגלי משה או כי כך היה המנהג או כדי שמשה לא יראה ויחשוב שמעשיה הם רק "טפשות נשים".85
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ציפורה חששה לאבד את בעלה וקראה אליו שהוא "חֲתַן דָּמִים". כאשר ניצל, היא שינתה את אמרתה כדי להפוך אותה לחיובית יותר בכך שהוסיפה "לַמּוּלֹת".
לא מוכן לנבואה
מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו,88 וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.89
מקורות:אברבנאל
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" – בדומה לרבות מהגישות לעיל, אברבנאל מסביר שמילים אלה מזהות את העיסוק בסידורי לינה בתור הגורם לבעיות שהתפתחו.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – אברבנאל מסביר שב"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" הכוונה שמשה קיבל נבואה. הכוונה במילים "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" אינה שה' רצה להרוג את משה, אלא שחוסר המוכנות שלו לקבל נבואה הובילה אותו למצב של מוות קרוב.
מילה היא הפתרון – ציפורה לא ידעה מה הגורם למחלתו של משה, אך הניחה שזה או מכיוון שלא מל את בנו או מכיוון שטעה בהבאת משפחתו יחד אתו למצרים. לכן היא פעלה לתיקון שניהם, ראשית במילת בנה ולאחר מכן בכך שחזרה למדיין.90
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ציפורה כינתה את משה "חֲתַן דָּמִים", בעלה שכמעט מת. בהתחלה היא האשימה את עצמה ("לִי" = בגללי) אחר כאשר ראתה את ההשפעות של המילה היא אמרה שמשה הוא חתן דמים "לַמּוּלֹת" בעקבות מעשה המילה.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? אברבנאל מסביר שאליעזר נולד מיד לפני שעזבו למצרים. מכיוון שמשה לא רצה לדחות את שליחותו, הוא עזב מיד אך עיכב את המילה בגלל הסכנות שנשקפו מהדרך.
מדוע ציפורה ולא משה? מכיוון שמשה היה חולה מידי כדי לפעול, ציפורה נאלצה לקחה את היוזמה.
