Difference between revisions of "Mystery at the Malon/2/he"
m |
m |
||
Line 19: | Line 19: | ||
<mekorot>ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל ב<multilink><a href="MishnaNedarim3-11" data-aht="source">משנה נדרים</a><a href="MishnaNedarim3-11" data-aht="source">ג':י"א</a><a href="משנה נדרים" data-aht="parshan">אודות משנה נדרים</a></multilink>, <multilink><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">undefined</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות Mekhilta DeRabbi Yishmael</a></multilink>, <multilink><a href="YerushalmiNedarim3-9" data-aht="source">ירושלמי נדרים</a><a href="YerushalmiNedarim3-9" data-aht="source">ג':ט'</a><a href="Talmud Yerushalmi" data-aht="parshan">אודות ירושלמי נדרים</a></multilink> ו<multilink><a href="Nedarim31b" data-aht="source">בבלי נדרים</a><a href="Nedarim31b" data-aht="source">ל"א:-ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות בבלי נדרים</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah5-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah5-8" data-aht="source">ה':ח'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot4-24" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot4-24" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Levi b. Gershon (Ralbag)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשון</a></multilink>, <multilink><a href="SefornoShemot4-24" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink></mekorot> | <mekorot>ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל ב<multilink><a href="MishnaNedarim3-11" data-aht="source">משנה נדרים</a><a href="MishnaNedarim3-11" data-aht="source">ג':י"א</a><a href="משנה נדרים" data-aht="parshan">אודות משנה נדרים</a></multilink>, <multilink><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">מכילתא דרבי ישמעאל</a><a href="MekhiltaAmalek1" data-aht="source">undefined</a><a href="Mekhilta DeRabbi Yishmael" data-aht="parshan">אודות Mekhilta DeRabbi Yishmael</a></multilink>, <multilink><a href="YerushalmiNedarim3-9" data-aht="source">ירושלמי נדרים</a><a href="YerushalmiNedarim3-9" data-aht="source">ג':ט'</a><a href="Talmud Yerushalmi" data-aht="parshan">אודות ירושלמי נדרים</a></multilink> ו<multilink><a href="Nedarim31b" data-aht="source">בבלי נדרים</a><a href="Nedarim31b" data-aht="source">ל"א:-ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות בבלי נדרים</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah5-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah5-8" data-aht="source">ה':ח'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot4-24" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot4-24" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Levi b. Gershon (Ralbag)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשון</a></multilink>, <multilink><a href="SefornoShemot4-24" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink></mekorot> | ||
<point><b>חטאו של משה</b> – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי<fn>זוהי דעתו של ר' יוסי במכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי, ורוב עדי הנוסח של הבבלי. בדפוס וילנא מובאים הדברים בשם רבי.</fn> מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.<fn>הקטנת מימדי החטא מציגה את משה באור חיובי יותר, אך הופכת את העונש למובן פחות. עמדתו של ר' יוסי גם מעלה את השאלה מדוע היה מצופה ממשה למול את בנו מיד בהגעתו למלון, אם הם עוד היו באמצע מסע מסוכן שבדרך כלל (לדעת ר' יוסי עצמו) היתה מחייבת עיכוב של המילה. רש"י בנדרים ל"ב. מנסה לתרץ שהמלון היה קרוב מאוד למצרים, ולכן לא היתה נשקפת סכנה. אולם, מהמשך הסיפור נראה כי הם פגשו את אהרון בהר סיני לאחר מאורע זה, ומשתמע מזה שהם עוד היו במרחק ניכר ממצרים. ראה גם את השיטה המובאת בשיטה מקובצת נדרים ל"ב. שמציעה תשובה חילופית.</fn></point> | <point><b>חטאו של משה</b> – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי<fn>זוהי דעתו של ר' יוסי במכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי, ורוב עדי הנוסח של הבבלי. בדפוס וילנא מובאים הדברים בשם רבי.</fn> מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.<fn>הקטנת מימדי החטא מציגה את משה באור חיובי יותר, אך הופכת את העונש למובן פחות. עמדתו של ר' יוסי גם מעלה את השאלה מדוע היה מצופה ממשה למול את בנו מיד בהגעתו למלון, אם הם עוד היו באמצע מסע מסוכן שבדרך כלל (לדעת ר' יוסי עצמו) היתה מחייבת עיכוב של המילה. רש"י בנדרים ל"ב. מנסה לתרץ שהמלון היה קרוב מאוד למצרים, ולכן לא היתה נשקפת סכנה. אולם, מהמשך הסיפור נראה כי הם פגשו את אהרון בהר סיני לאחר מאורע זה, ומשתמע מזה שהם עוד היו במרחק ניכר ממצרים. ראה גם את השיטה המובאת בשיטה מקובצת נדרים ל"ב. שמציעה תשובה חילופית.</fn></point> | ||
− | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.<fn>למרות שאליעזר עוד לא הוזכר בפסוקים, צורת הריבוי של "בניו" בפסוק כ' מרמזת שהוא כבר נולד. אבן עזרא מוסיף ומסביר שהיעדר האיזכור יכול להיזקף לעובדה הפשוטה שעוד לא נתנו לו שם. ראה, לעומת זאת, את | + | <point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.<fn>למרות שאליעזר עוד לא הוזכר בפסוקים, צורת הריבוי של "בניו" בפסוק כ' מרמזת שהוא כבר נולד. <multilink><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotLong4-22" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ב</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="IbnEzraShemotShort4-20" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> מוסיף ומסביר שהיעדר האיזכור יכול להיזקף לעובדה הפשוטה שעוד לא נתנו לו שם. ראה, לעומת זאת, את ה<multilink><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot4-19" data-aht="source">שמות ד':י"ט-כ'</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink> שמציע שצורת הריבוי אינה מכריעה, ומשווה אותה לצורת רבים דומה בבמדבר כ"ו:ח' שם ישנו רק בן אחד.</fn> אילו היה זה גרשום, ההתעכבות של משה היתה פחות מובנת, ואפשר היה לצפות מה' להעניש את משה מוקדם יותר ולא לחכות עד שישלח אותו למשימתו במצרים.</point> |
<point><b>מי היה במקום הלינה?</b> לגישה זו, המשפחה כולה היתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.</point> | <point><b>מי היה במקום הלינה?</b> לגישה זו, המשפחה כולה היתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.</point> | ||
− | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.<fn>לעיתים קרובות שליח מכונה על שם שולחו. למקרים נוספים בהם ה' מתייחס אולי למלאך, ראה ראב"ע להלן וראה כאן.</fn> ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.<fn>כך הוא מצוטט בבבלי (גם בנוסחים המודפסים וגם בכתבי היד); במכילתא דרבי ישמעאל ובירושלמי (וראה גם את הגלוס במרווחים של הבבלי המודפס) הוא אומר בפשטות "מלאך" (השווה LXX ואונקלוס). ראה גם ניאופיטי, תרגום פסבדו- יונתן, וקטעים מתרגומי המקרא מהגניזה שמתייחסים ל"מלאך חבלה" בניגוד לשמות רבה שמדבר על "מלאך של רחמים". ר' יהודה בן ביזנא בבבלי זוקף את האירוע לכוחות ההרס של "אף וחימה". ראה גם מדרש אגדה (בובר) שמדבר על אוריאל בדמות נחש, ומדרש ויושע שיש בו "שטן" בצורת נחש.</fn> הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת ב<multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">ספר היובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">מ"ח:א'-ה'</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות Jubilees</a></multilink> שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.<fn>לשיטת ספר היובלים, אפשרי שמשה לא עשה אף חטא -ראה להלן. נראה שספר היובלים מונע מהקושי שבהחלטת ה' עצמו להרוג את שלוחו. אולם, פתרון זה יוצר בעיה נפרדת של כיצד משטמה יכולה לפעול כנגד רצון ה', ואיך המעשה של ציפורה הועיל. למקרים נוספים בהם ספר היובלים עושה ניסיון לעקוף קשיים באמצעות ייחוס אירועים מתמיהים למשטמה, ראה הקשיית לבבות | + | <point><b>"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏"</b> – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.<fn>לעיתים קרובות שליח מכונה על שם שולחו. למקרים נוספים בהם ה' מתייחס אולי למלאך, ראה ראב"ע להלן וראה כאן.</fn> ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.<fn>כך הוא מצוטט בבבלי (גם בנוסחים המודפסים וגם בכתבי היד); במכילתא דרבי ישמעאל ובירושלמי (וראה גם את הגלוס במרווחים של הבבלי המודפס) הוא אומר בפשטות "מלאך" (השווה LXX ואונקלוס). ראה גם ניאופיטי, תרגום פסבדו-יונתן, וקטעים מתרגומי המקרא מהגניזה שמתייחסים ל"מלאך חבלה" בניגוד לשמות רבה שמדבר על "מלאך של רחמים". ר' יהודה בן ביזנא בבבלי זוקף את האירוע לכוחות ההרס של "אף וחימה". ראה גם <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">ד':כ"ד</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה שמות</a></multilink> שמדבר על אוריאל בדמות נחש, ומדרש ויושע שיש בו "שטן" בצורת נחש.</fn> הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת ב<multilink><a href="Jubilees48" data-aht="source">ספר היובלים</a><a href="Jubilees48" data-aht="source">מ"ח:א'-ה'</a><a href="Jubilees" data-aht="parshan">אודות Jubilees</a></multilink> שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.<fn>לשיטת ספר היובלים, אפשרי שמשה לא עשה אף חטא -ראה להלן. נראה שספר היובלים מונע מהקושי שבהחלטת ה' עצמו להרוג את שלוחו. אולם, פתרון זה יוצר בעיה נפרדת של כיצד משטמה יכולה לפעול כנגד רצון ה', ואיך המעשה של ציפורה הועיל. למקרים נוספים בהם ספר היובלים עושה ניסיון לעקוף קשיים באמצעות ייחוס אירועים מתמיהים למשטמה, ראה <a href="Hardened Hearts" data-aht="page">הקשיית לבבות</a> ו<a href="Commentators:Jubilees" data-aht="page">על ספר היובלים</a>.</fn> רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.</point> |
− | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.<fn>דבר זה גם יסביר למה זוהי ציפורה ולא משה שמבצעת את המילה.</fn> ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, לא מסכים וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חתן דמים".<fn>לא כולם מסכימים כיצד יש להבין את הביטוי הזה, או כל כך שהוא מתייחס לתינוק. ראה עוד הסברים להלן.</fn> סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מונע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מייד אחרי ששלח אותו למשימה.<fn>ראה ר' שמואל בן חופני גאון, מצוטט על ידי | + | <point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.<fn>דבר זה גם יסביר למה זוהי ציפורה ולא משה שמבצעת את המילה.</fn> ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, לא מסכים וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חתן דמים".<fn>לא כולם מסכימים כיצד יש להבין את הביטוי הזה, או כל כך שהוא מתייחס לתינוק. ראה עוד הסברים להלן.</fn> סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מונע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מייד אחרי ששלח אותו למשימה.<fn>ראה ר' שמואל בן חופני גאון, מצוטט על ידי <multilink><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">ראב"ע</a><a href="IbnEzraShemotLong4-20" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotLong4-22" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ב</a><a href="IbnEzraShemotLong4-23" data-aht="source">הפירוש הארוך שמות ד':כ"ג-כ"ו</a><a href="IbnEzraShemotShort4-20" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ'</a><a href="IbnEzraShemotShort4-24" data-aht="source">הפירוש הקצר שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink> שאומר בפירוש: "חלילה להיות השם מבקש להמית משה שהולך בשליחותו להוציא עמו, רק בקש להמית אליעזר".</fn></point> |
− | <point><b>עונש לא מידתי?</b> אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.<fn>רלב"ג משיב שה' ציפה ממשה ליותר, מכיוון שמאוחר יותר הוא ישמש דוגמא לעם כולו. ראה גם את | + | <point><b>עונש לא מידתי?</b> אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.<fn>רלב"ג משיב שה' ציפה ממשה ליותר, מכיוון שמאוחר יותר הוא ישמש דוגמא לעם כולו. ראה גם את ה<multilink><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">תולדות יצחק</a><a href="ToledotYitzchakShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Yitzchak Karo" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק קארו</a></multilink>, שאחרי ניתוח ארוך שעושה ניסיון להבין את ההיגיון מאחורי פעולותיהם גם של ה' וגם של משה, הוא מסכם: "סוף סוף החטא קטן מאד ואם כן למה בקש המיתו, יספיק עונש קטן, ועוד שאין עונש מי שלא מל בנו אפילו שיהיה במזיד אלא כרת, וגם זה לו עצמו כשהגדיל ולא לאב". הוא משיב (בדומה לרלב"ג) שה' מדקדק יותר בשפיטת צדיקים.</fn></point> |
<point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point> | <point><b>מילה היא הפתרון</b> – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.</point> | ||
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.</point> | <point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.</point> | ||
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,<fn>להקבלות מהמזרח התיכון הקדום, ראה פירוש עולם התנ"ך על שמות (תל אביב, 1993): 49-50.</fn> וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.<fn>לשיטת ר' שמעון בן גמליאל שהתינוק הוא זה שהותקף, זהו ברור אפילו יותר. השווה ר' חננאל להלן.</fn></point> | <point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,<fn>להקבלות מהמזרח התיכון הקדום, ראה פירוש עולם התנ"ך על שמות (תל אביב, 1993): 49-50.</fn> וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.<fn>לשיטת ר' שמעון בן גמליאל שהתינוק הוא זה שהותקף, זהו ברור אפילו יותר. השווה ר' חננאל להלן.</fn></point> | ||
− | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,<fn>מכיוון שמשה נבלע עד למקום המילה, "לרגליו" זהו אולי כינוי בלשון נקיה לאיברי הזכרות (השווה ר"י קמחי | + | <point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b> הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,<fn>מכיוון שמשה נבלע עד למקום המילה, "לרגליו" זהו אולי כינוי בלשון נקיה לאיברי הזכרות (השווה ר"י קמחי ו<multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">חזקוני</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Chizkiyah b. Manoach (Chizkuni)" data-aht="parshan">אודות ר' חזקיה בן מנוח</a></multilink>).</fn> בעוד שרלב"ג מאמץ את הדעה שהיו אלה רגלי הבן.<fn>רלב"ג מסביר שציפורה לא היתה מיומנת במילה ולא ידעה איך לעצור את הדימום, עד שמשה התאושש מספיק כדי לומר לה. לשיטתו, הנושא של "ותגע" הוא לא ציפורה, אלא הדם (שלא הוזכר) שזרם במורד רגלי התינוק. [אולם, דם בדרך כלל בא עם צורת הזכר של הפועל.] רלב"ג, כהרגלו, עושה ניסיון להקטין את המימדים של הצדדים העל- טבעיים והקשורים לאמונות תפלות בסיפור – ראה <a href="Ralbag" data-aht="parshan">על רלב"ג</a>.</fn></point> |
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,<fn>ר' שמעון בן גמליאל מושפע אולי מהעובדה שבתורה המילה "חתן" אינה מתייחסת אף פעם לבעל אלא לבעלה של הבת. ראה מהרש"א נדרים ל"ב. (חידושי אגדות ד"ה "מי"), וראה חתן. רלב"ג מסכים, אך מסביר שציפורה מתייחסת לכך שמילת הילד זו חוויה של פעם ראשונה עבורה.</fn> בעוד ששמות רבה וספורנו אומרים שהוא מתייחס למשה, שניצל על ידי דם הערלה.<fn>ספורנו כותב שציפורה הגנה על התנהלותו של משה בפני המלאך התוקף בכך שהצביעה על כך שמשה התנה את נישואיהם במילת בניהם.</fn> רש"י מאחד את האפשרויות בכך שהוא מציע שציפורה למעשה מדברת אל התינוק, אך אומרת שכמעט גרם לחתנה – בעלה – להיהרג.<fn>לשיטת רש"י, את המילים "אתה לי" צריך להבין בתור "כמעט גרמת לי".</fn></point> | <point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,<fn>ר' שמעון בן גמליאל מושפע אולי מהעובדה שבתורה המילה "חתן" אינה מתייחסת אף פעם לבעל אלא לבעלה של הבת. ראה מהרש"א נדרים ל"ב. (חידושי אגדות ד"ה "מי"), וראה חתן. רלב"ג מסכים, אך מסביר שציפורה מתייחסת לכך שמילת הילד זו חוויה של פעם ראשונה עבורה.</fn> בעוד ששמות רבה וספורנו אומרים שהוא מתייחס למשה, שניצל על ידי דם הערלה.<fn>ספורנו כותב שציפורה הגנה על התנהלותו של משה בפני המלאך התוקף בכך שהצביעה על כך שמשה התנה את נישואיהם במילת בניהם.</fn> רש"י מאחד את האפשרויות בכך שהוא מציע שציפורה למעשה מדברת אל התינוק, אך אומרת שכמעט גרם לחתנה – בעלה – להיהרג.<fn>לשיטת רש"י, את המילים "אתה לי" צריך להבין בתור "כמעט גרמת לי".</fn></point> | ||
<point><b>הקשר</b> – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.</point> | <point><b>הקשר</b> – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.</point> |
Version as of 22:32, 23 December 2014
תעלומת סיפור המלון
גישות פרשניות
סקירה
בנסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעיתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה היתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהיתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' היתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.
בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים ספקטרום של גישות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:
חטא ועונשו
משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:
בן שלא נימול
משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.1 הוריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:
משה התעכב בגלל המסע
זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.
ציפורה התעכבה בגלל המסע
משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.
ברית עם יתרו שלא למול
כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו "יהיה מיועד לעבודה זרה".
- Midrash Vayosha says that Moshe actually had no intention of keeping his side of the bargain. Thus, as soon as Eliezer was born, he left for Egypt, planning to circumcise the boy there.25
- It is possible that Moshe, having found refuge from Paroh in Yitro's home, had no choice but to accept the conditions set by Yitro or find himself once again on the run.26
- One must also consider the possibility that at this stage of our story, having grown up in Paroh's palace, Moshe's Jewish identity was not fully developed, and he had no qualms about accepting Yitro's request. For more, see Moshe's Character.27
- R. Elazar HaModai notes that the Biblical derivation of Gershom's name ("גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה") alludes to being "foreign to God."
- R. Elazar HaModai understands "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" in Shemot 2:21 as a language of oath-taking.
- Chazal's identification of the idolatrous priest of Shofetim 18:20 as Moshe's grandson.29
- Gershom – R. Elazar HaModai in the Mekhilta DeRabbi Yishmael, Targum Pseudo-Jonathan.31 R. Elazar HaModai's choice of Gershom rather than Eliezer appears to be motivated by the Torah's derivations of the two names.32 Additionally, Eliezer has not yet been mentioned explicitly,33 and the context of "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ" may tip the scales toward Gershom.
- Eliezer – Midrash Aggadah and Midrash Vayosha.34 Their choice of Eliezer explains why Moshe was punished only at the inn, and not already at the time of Gershom's birth.35
שליחות שהתעכבה
משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.
- Lodging at the inn41 – Midrash Yelammedenu and Midrash Aggadah (Buber) say that Moshe procrastinated by staying at the inn.42 This approach likely understands "בַּמָּלוֹן" as an actual guest lodge and not just any place where Moshe pitched a tent for the night.43
- Bringing his family with him to Egypt – Rashbam44 and the Tzeror HaMor suggest that Moshe taking his family caused unnecessary delay.45
- According to Rashbam, the circumcision functioned as some form of sacrifice47 to appease the angel who was trying to kill Moshe.48
- R. Avraham Ibn Daud says that the drawing of blood can have an astrological influence and save people who are in life threatening danger.49
- The Tzeror HaMor, on the other hand, maintains that Moshe rectified his mistake by hurrying off to Egypt and leaving Zipporah with their sons at the inn.50 The account of the circumcision, according to him, is wholly unconnected to either the sin or punishment.51
- Alternatively, Moshe's procrastination was a sign of his lack of identity with his Jewish brothers; performing the circumcision actively showed his connection to his people.52
טעות בשיפוט ופעולה מתקנת
משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.
- Ibn Ezra65 and R. Yosef Kimchi66 suggest that it could have demoralized the Israelites in Egypt67 by causing them to believe that Moshe was merely coming to live with his family in Egypt and that the redemption was not imminent.68
- Shadal posits that Hashem was concerned that Zipporah and Gershom would dissuade Moshe from his dangerous mission out of their fears that Paroh would kill him.69
השלכות טבעיות
לא היה חטא או עונש. חווית סף המוות היתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.
חרדה
החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.
לא מוכן לנבואה
מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.