Difference between revisions of "Mystery at the Malon/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
Line 81: Line 81:
 
<opinion name="">שליחות שהתעכבה
 
<opinion name="">שליחות שהתעכבה
 
<p>משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.</p>
 
<p>משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.</p>
−
<mekorot><multilink><a href="Yelammedenu" data-aht="source">מדרש ילמדנו</a><a href="Yelammedenu" data-aht="source">גניזה (מאן ק"ב.)</a><a href="Midrash Yelamedeinu" data-aht="parshan">אודות מדרש ילמדנו</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot4-14" data-aht="source">שמות ד':י"ד</a><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, , , <multilink><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="Yelammedenu" data-aht="source">מדרש ילמדנו</a><a href="Yelammedenu" data-aht="source">גניזה (מאן ק"ב.)</a><a href="Midrash Yelamedeinu" data-aht="parshan">אודות מדרש ילמדנו</a></multilink>, <multilink><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">מדרש אגדה (בובר)</a><a href="Aggadah4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד</a><a href="Midrash Aggadah (Buber)" data-aht="parshan">אודות מדרש אגדה (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">רשב"ם</a><a href="RashbamShemot4-14" data-aht="source">שמות ד':י"ד</a><a href="RashbamShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ו</a><a href="R. Shemuel b. Meir (Rashbam)" data-aht="parshan">אודות ר' שמואל בן מאיר</a></multilink>, <multilink><a href="RYKimchi" data-aht="source">ר' יוסף קמחי</a><a href="RYKimchi" data-aht="source">ספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)</a><a href="R. Yosef Kimchi" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="IbnDaud" data-aht="source">ר' אברהם אבן דאוד</a><a href="IbnDaud" data-aht="source">ספר האמונה הרמה מאמר ג' (עמ' 103-102)</a><a href="R. Avraham Ibn Daud" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן דאוד</a></multilink>, <multilink><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorShemot4-24" data-aht="source">שמות ד':כ"ד-כ"ה</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>חטאו של משה</b> – These commentators suggest two possible infractions which constituted the delay:
+
<point><b>חטאו של משה</b> – פרשנים אלה מציעים שתי עבירות אפשריות שהיוו את העיכוב:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>Lodging at the inn<fn>Cf. the opinion of R. Yosi above who also says that the problem is indicated in the words "וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן". While R. Yosi understood that the lodging delayed the circumcision, these Midrashim maintain that it delayed Moshe's mission.</fn> – Midrash Yelammedenu and Midrash Aggadah (Buber) say that Moshe procrastinated by staying at the inn.<fn>Midrash Aggadah depicts Moshe literally vacillating between continuing his journey and entering the inn, uncertain whether the time of the redemption had really come. It is unclear if this Midrash is critical of Moshe. This depends on how one punctuates the text and whether one reads "כעס עליו הקדוש ברוך הוא" (like the printed text) or "יכעס עליו הקדוש ברוך הוא" (like the proposed emendation which would better fit the context).</fn> This approach likely understands "בַּמָּלוֹן" as an actual guest lodge and not just any place where Moshe pitched a tent for the night.<fn>See <a href="DIC$">מלון</a> and cf. Shadal Shemot 4:24 who disagrees.</fn></li>
+
<li>חנייה במלון – מדרש ילמדנו ומדרש אגדה (בובר) אומרים שמשה השתהה בכך שעצר במלון. סביר שגישה זו מבינה את "במלון" בתור אכסניית אורחים ממש ולא סתם מקום שבו משה הקים את אהלו ללילה.</li>
−
<li>Bringing his family with him to Egypt – Rashbam<fn>Rashbam explains that Hashem was already angered by Moshe's reluctance at the Burning Bush to undertake the mission, and that the consequences of the anger in 4:14 were felt only later (cf. Rashi there who identifies different ramifications). He compares the incident to the cases of Yaakov, Yonah, and Bilaam who are punished for trying to evade implementing Hashem's will.</fn> and the Tzeror HaMor suggest that Moshe taking his family caused unnecessary delay.<fn>R. Yosef Kimchi also speaks of general tarrying, but it is not clear if this is connected to Moshe bringing his family. He notes that the need for Hashem to tell Moshe again "לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם" indicates that Moshe was procrastinating.</fn></li>
+
<li>הבאת משפחתו יחד איתו למצרים – רשב"ם וצרור המור מציעים שהעובדה שמשה לקח את משפחתו גרמה לעיכוב מיותר.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>עונש מידתי</b> – Hashem's reacted harshly because Moshe's action (or inaction) had consequences for the entire nation.<fn>R. Avraham Ibn Daud says that just as Paroh was punished for not releasing the people immediately, Moshe was punished for his delay.</fn> Hashem's attack was intended to send a message to Moshe to execute his mission in a timely manner.</point>
+
<point><b>עונש מידתי</b> – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו. ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.</point>
−
<point><b>כיצד ברית המילה עזרה?</b> This approach encounters great difficulty in understanding the role of circumcision.
+
<point><b>כיצד ברית המילה עזרה?</b> גישה זו נתקלת בקושי רב בהבנת התפקיד של ברית המילה:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>According to Rashbam, the circumcision functioned as some form of sacrifice<fn>For an Ancient Near Eastern parallel, see the account of Philo of Byblos cited by Eusebius in Praeparatio Evangelica 1:10: "But on the occurrence of a pestilence and mortality, Kronos offers his only begotten son as a whole burnt-offering to his father Uranus, and circumcises himself, compelling his allies also to do the same."</fn> to appease the angel who was trying to kill Moshe.<fn>Rashbam on 4:26 adds that Zipporah understood that a delay in the circumcision had contributed to Moshe's punishment, but it is unclear whether this was merely Zipporah's understanding and how this should be reconciled with the sin of tarrying. There is a similar ambiguity in R"Y Kimchi's reconstruction of the story.</fn></li>
+
<li>לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.</li>
−
<li>R. Avraham Ibn Daud says that the drawing of blood can have an astrological influence and save people who are in life threatening danger.<fn>In addition to noting that this was and is the practice of idolaters such as the prophets of the Baal at Mt. Carmel, he also says that this was the purpose of the blood of the Paschal sacrifice. See <a href="Purpose of the Pesach" data-aht="page">Purpose of the Pesach</a>. Cf. Ibn Kaspi below who explains similarly Zipporah's action and the blood of the Paschal sacrifice, but adds that this was an erroneous belief.</fn></li>
+
<li>ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.</li>
−
<li>The Tzeror HaMor, on the other hand, maintains that Moshe rectified his mistake by hurrying off to Egypt and leaving Zipporah with their sons at the inn.<fn>Apparently according to R. Avraham Saba, Moshe departed as soon as he realized that his procrastination had placed him in danger, and thus was not present for the circumcision. One of the difficulties with this approach is that Moshe leaving his family at the inn is not mentioned in the text here (and is only possibly alluded to in Shemot 18:2). Cf. R. Saadia and R. Chananel above who also posit that Moshe was not present for the circumcision. According to them, however, Moshe had already parted from Zipporah when the attack happened.</fn> The account of the circumcision, according to him, is wholly unconnected to either the sin or punishment.<fn>It is merely recorded here because, as a result of Moshe's leaving for Egypt, Zipporah needed to perform it herself.</fn></li>
+
<li>צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון. לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.</li>
−
<li>Alternatively, Moshe's procrastination was a sign of his lack of identity with his Jewish brothers; performing the circumcision actively showed his connection to his people.<fn>Cf. the second approach in Midrash Yelammedenu that Moshe could not command the Israelites to circumcise, until his own sons were circumcised.</fn></li>
+
<li>לחילופין, ההשתהות של משה היתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> According to most of these sources, the target of Hashem's wrath was Moshe as it was his sin.<fn>The Tzeror HaMor likely agrees, but according to him the danger does not incapacitate Moshe, and he is still able to proceed to Egypt. Alternatively, the Tzeror HaMor thinks that the son became ill, and Moshe departed for Egypt leaving Zipporah to tend to their ill son.</fn> However, R. Yosef Kimchi claims that Hashem came to kill Gershom.<fn>R. Avraham Ibn Daud concurs. See also below for R. Yosef Kimchi's rendering of "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ".</fn></point>
+
<point><b>"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת?</b> לשיטת רוב המקורות האלה, זעמו של ה' היה מכוון כלפי משה, מכיוון שהיה זה חטאו. אולם, ר' יוסף קמחי טוען שה' בא להרוג את גרשום.</point>
−
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> Most of these commentators probably hold that Eliezer was the uncircumcised son who had just been born. R. Yosef Kimchi, though, combines this approach with the Midrash above, suggesting that a deal was made with Zipporah and her family not to circumcise Gershom.<fn>See below for the basis of his theory.</fn></point>
+
<point><b>איזה בן לא נימול ומדוע לא?</b> רוב הפרשנים האלה כנראה סוברים שאליעזר היה הבן שלא נימול. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום.</point>
−
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> Those who hold that Moshe was endangered can say that he was incapacitated. R"Y Kimchi says that Zipporah was compensating for not previously allowing this son to be circumcised. According to Tzeror HaMor, as soon as Moshe became aware of Hashem's anger, he hurried to Egypt, leaving Zipporah behind to circumcise their son.<fn>The Tzeror HaMor proves from the fact that Zipporah performed the circumcision that Moshe was not there. Cf. R. Chananel above.</fn></point>
+
<point><b>מדוע ציפורה ולא משה?</b> אלה שסוברים שמשה היה בסכנה יכולים לומר שהוא היה משותק. ר"י קמחי אומר שציפורה פיצתה על כך שקודם לכן לא איפשרה את מילת הבן הזה. לדעת צרור המור, ברגע שמשה נהיה מודע לכעסו של ה', הוא מיהר למצרים, והשאיר את ציפורה מאחור למול את בנם.</point>
−
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> According to R"Y Kimchi,<fn>Cf. R. Avraham Ibn Daud who says that Moshe's instructions reflected either a foreshadowing or foreknowledge of how the Israelites would be saved through the blood of the Paschal sacrifice.</fn> Moshe told her that the cause of the danger was that Gershom was uncircumcised. The Tzeror HaMor, who says that Moshe was not present, would probably simply maintain that the baby was eight days old.</point>
+
<point><b>איך ציפורה ידעה מהו הפתרון?</b> לדעת ר' יוסף קמחי, משה אמר לה שהגורם לסכנה הוא שגרשום ערל. צרור המור, שאומר שמשה לא היה נוכח, מן הסתם היה סובר בפשטות שהתינוק היה בן שמונה ימים.</point>
 
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b><ul>
 
<point><b>"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?</b><ul>
−
<li>Moshe's – Rashbam says that Zipporah touched the foreskin to Moshe's feet as a way of appeasing the angel.<fn>Since according to Rashbam this was a sacrificial act, one would have expected that Zipporah would have placed the foreskin in front of the angel's legs – cf. Targum Pseudo-Jonathan above. Rashbam rejects this possibility, but only because he is unsure that Zipporah was capable of seeing the angel.</fn></li>
+
<li>משה – רשב"ם אומר שציפורה נגעה בערלה לרגלי משה כדרך לרצות את המלאך.</li>
−
<li>The son's – R. Yosef Kimchi<fn>R"Y Kimhi posits that the son was the one in critical danger, and therefore there would be no reason to touch Moshe's legs.</fn> maintains that "וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" describes the act of circumcision itself, with "לְרַגְלָיו" being a euphemism for genitals.<fn>See <multilink><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">Chizkuni</a><a href="ChizkuniShemot4-24" data-aht="source">Shemot 4:25</a><a href="Chizkuni" data-aht="parshan">About R. Chizkiyah b. Manoach</a></multilink> who cites a similar interpretation, adding that one needs to reverse the word order of the verse (סירוס המקרא) and read it as if it said "ותקח צפרה צר ותגע לרגליו ותכרת את ערלת בנה".</fn></li>
+
<li>הבן – ר' יוסף קמחי מחזיק בדעה ש"ותגע לרגליו" מתאר את פעולת המילה עצמה, כאשר "לרגליו" הוא כינוי בלשון נקיה לאיבר הזכרות.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – According to Rashbam, Zipporah meant that Moshe was saved because of the circumcision. Tzeror HaMor, though, maintains that Moshe was not there and thus understands the "חֲתַן" to be the son with whom Zipporah was playing.</point>
+
<point><b>"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת"</b> – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חתן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.</point>
−
<point><b>הקשר</b> – R. Yosef Kimchi suggests that verse 23 is integral to our story. Hashem instructs Moshe to command Paroh to let His "son" (The Children of Israel) go and then Hashem turns to Moshe telling him "You have refused to go on my mission to take them out,<fn>According to R"Y Kimchi, one would have expected the verse to read "להוציאו" instead of "לְשַׁלְּחוֹ".</fn> and therefore, I will kill your (Moshe's) firstborn."<fn>Cf. the possibility above that the original Midrashic motif read the second half of this verse similarly. R"Y Kimchi's interpretation is able to avoid the exegetical problem that a warning regarding Paroh's refusal and the Plague of the Firstborn seems premature and out of place.</fn> The words "בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ", according to him, refers to Moshe's firstborn son, Gershom. R. Avraham Ibn Daud adopts a similar approach, arguing that the verse was really directed at Paroh, but that it applied to Moshe as well because he had also caused a delay of the nation's redemption from Egypt.</point>
+
<point><b>הקשר</b> – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחפשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם, ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור”. המילים "בנך בכרך", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.</point>
−
<point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – According to the Tzeror HaMor, after the circumcision, Zipporah returned with her children to her father's home.<fn>Surprisingly, though, from Rashbam Shemot 18:2 it appears that Zipporah arrived with Moshe in Egypt - see <a href="When Did Zipporah Return to Midyan" data-aht="page">When Did Zipporah Return to Midyan</a>.</fn></point>
+
<point><b>"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ"</b> – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>

Version as of 15:39, 29 December 2014

תעלומת סיפור המלון

גישות פרשניות

סקירה

בנסיונותיהם להבין את האירוע במלון, פרשנים מוצאים עצמם במבוכה. מצד אחד, נראה שהפסוק אומר שה' ביקש להמית את משה או את בנו, ומשתמע מכך שנעשה חטא חמור כלשהו. מצד שני, המקרא מכיל מעט מאוד רמזים המעידים על עבירה כזו, ולייחס מעשה נורא למשה היה הופך אותו לבלתי ראוי להיות שליח ה'. הפרשן נותר, אם כן, במלכוד, כאשר ככל שמחפים יותר על פעולותיו של משה, אלה של ה' נראים צודקים פחות, וכן להיפך.
הגישה הרווחת ביותר מציעה שמשה אכן נענש על חטא כלשהו. מקורות תנאיים, שנקודת מוצאם היא מברית המילה שבמסקנת הסיפור, מציעים שמשה כנראה התרשל במילת בנו. חלק עושים מאמץ לצמצם את אשמתו של משה בכך שהם מסבירים שהיתה רק התעכבות קלה כתוצאה מהמסע, ור' סעדיה גאון אפילו מסיר את כל האחריות ממשה בכך שהוא מניח שהוא לא היה נוכח במשך המאורע כולו. בניגוד לכך, ר' אלעזר המודעי מנסה למצוא עבירה מתאימה יותר לתגובה הקשה של ה', והוא מציע שמשה חתם הסכם עם יתרו שאחד מבניו לעולם לא יהיה נימול.
אחרים מסתכלים במקום זאת על ההקשר הרחב יותר של סיפורנו, ומציעים שתגובה א-לוהית חמורה כל כך היא כנראה תוצאה של בעיתיות בשליחות הלאומית של משה שגרמה להשלכות הרבה יותר נרחבות. פרשנים אלה צריכים להסביר מדוע ברית המילה שאינה קשורה לכאורה הצליחה להשקיט את רוגזו של ה'. רשב"ם מסביר שמשה התמהמה בביצוע משימתו, וברית המילה היתה קרבן כפרה על כך. ראב"ע רואה את העובדה שמשה צירף את משפחתו למסע, לא כחטא, אלא כטעות טקטית שהיתה עלולה לגרום להורדת מורל העם. תגובת ה' היתה אם כן מכוונת רק לתיקון הטעות הזו ולוודא שהמשפחה נותרה מאחור. לבסוף, אבן כספי מציע שלא היה שום חטא או אפילו טעות מצדו של משה; אלא שחרדתו הגדולה של משה מאימת משימתו גרמה לו לחלות אנושות.

בהערכת פעולותיו של משה ותגובותיו של הקב"ה בפרשה זו, מציעים הפרשנים ספקטרום של גישות. אלה מתחלקות לשלוש קטגוריות מרכזיות:

חטא ועונשו

משה או ציפורה חטאו והיו ראויים לעונש. פרשנים אלה מציעים אפשרויות שונות לגבי אופי ההתנהגות הפסולה:

בן שלא נימול

משה או ציפורה חטאו בכך שלא מלו את אחד מבניהם. המניע הברור לגישה זו היא שהמילה היא מה שמונע את האסון.1 הוריאציות של עמדה זו חולקות ביחס לשאלה מדוע לא התבצעה המילה עד כה:

משה התעכב בגלל המסע

זו אולי הקריאה הפשוטה ביותר של הטקסט מכיוון שהיא דורשת את המספר הקטן ביותר של הנחות נוספות. אולם, היא נתקלת בקשיים בהצדקת חומרת העונש.

מקורות:ר' יהושע בן קרחה, רבי, ר' יוסי, ור' שמעון בן גמליאל במשנה נדריםג':י"אאודות משנה נדרים, מכילתא דרבי ישמעאליתרו עמלק א'אודות מכילתא דרבי ישמעאל, ירושלמי נדריםג':ט'אודות ירושלמי נדרים ובבלי נדריםל"א:-ל"ב.אודות בבלי נדרים, שמות רבהה':ח'אודות שמות רבה, רש"ישמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' שלמה יצחקי, רלב"גשמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' לוי בן גרשון, ספורנושמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' עובדיה ספורנו
חטאו של משה – רבי במכילתא דרבי ישמעאל ור' יהושע בן קרחה בבבלי אומרים שמשה לא נזהר כמו שצריך או התרשל בביצוע מצוות מילה. ר' יוסי2 מנסה לצמצם את העבירה, ומציע שחטאו היחיד של משה היה שהתעסק בסידורי לינה לפני שמל את בנו.3
איזה בן לא נימול ומדוע לא? שמות רבה ורש"י מזהים את הבן שלא נימול עם אליעזר שזה עתה נולד.4 אילו היה זה גרשום, ההתעכבות של משה היתה פחות מובנת, ואפשר היה לצפות מה' להעניש את משה מוקדם יותר ולא לחכות עד שישלח אותו למשימתו במצרים.
מי היה במקום הלינה? לגישה זו, המשפחה כולה היתה במלון, כולל משה, ציפורה, ושני בניהם.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – רוב הפרשנים האלו מציעים שה' שלח מלאך כדי לבצע את ההריגה.5 ר' שמעון בן גמליאל לוקח צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור השטן.6 הניסוח הקדום והקיצוני ביותר של עמדה זו נמצאת בספר היובליםמ"ח:א'-ה'אודות Jubilees שמציע שמשטמה (דמות שטנית) ניסתה להרוג את משה בכדי למנוע ממנו להעניש את המצרים.7 רלב"ג, לעומת זאת, אומר שהפסוק מתייחס רק למחלה אנושה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המפרשים מניחים כי משה הוא זה שהיה בסכנה, כנראה מכיוון שהוא זה שחטא.8 ר' שמעון בן גמליאל, לעומת זאת, לא מסכים וטוען שהתינוק הוא זה שהיה בסכנה והוא זה שאליו התייחסו במילים "חתן דמים".9 סביר שר' שמעון בן גמליאל גם מונע מהבעיה מדוע ה' ינסה להרוג את שלוחו מייד אחרי ששלח אותו למשימה.10
עונש לא מידתי? אחד הקשיים בגישה זו הוא שהעונש הפוטנציאלי נראה לא מידתי ביחס לפשע.11
מילה היא הפתרון – מכיוון שהיעדר המילה היא הבעיה, זו גם הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? הפרשנים שמחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה ומשותק יכולים אם כן להסביר מדוע ציפורה הוצרכה לבצע את המילה.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? ר' יהודה בן ביזנא בבבלי ובשמות רבה מסביר שמשה נבלע עד למקום המילה,12 וכך ציפורה הבינה את הגורם לבעיה.13
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? הירושלמי מביא שלוש דעות – רגליו של משה, המלאך, או הבן. רש"י בוחר בעמדה שהיו אלה רגלי משה,14 בעוד שרלב"ג מאמץ את הדעה שהיו אלה רגלי הבן.15
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' שמעון בן גמליאל מניח שביטוי זה מתייחס לתינוק המדמם,16 בעוד ששמות רבה וספורנו אומרים שהוא מתייחס למשה, שניצל על ידי דם הערלה.17 רש"י מאחד את האפשרויות בכך שהוא מציע שציפורה למעשה מדברת אל התינוק, אך אומרת שכמעט גרם לחתנה – בעלה – להיהרג.18
הקשר – אחד החסרונות של גישה זו היא שאין קשר ברור בין הפרשה הזו לפסוקים שקודמים לה.
"אחר שלוחיה" – שמות רבה ורש"י חושבים שבשלב הראשון ציפורה היתה בדרך חזרה למצרים עם משה, ורק לאחר מכן חזרה למדין. ספורנו, לעומת זאת, מציע שהמאורע במלון התרחש בזמן שמשה ליווה את משפחתו חזרה ליתרו במדין. לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדין.
ציפורה התעכבה בגלל המסע

משה לא היה נוכח במלון, וציפורה נשאה באחריות מלאה למאורע כולו. גם עמדה זו אינה מסבירה את הצורך בעונש כל כך דרמטי.

מקורות:ר' סעדיה גאוןרס"ג מובא בר' יונה אבן ג'נאח ספר השורשים "שלח"רס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות ד':כ"דרס"ג מובא בר' אברהם בן הרמב"ם שמות י"ח:ב'אודות ר' סעדיה גאון, ר' חננאלר' חננאל סוטה פ"ה:ר' חננאל מובא בר' בחיי שמות ד':כ"דאודות ר' חננאל בן חושיאל
האם משה חטא? גישה זו נמנעת מלייחס חטא או אשמה כלשהי למשה.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" ומי היה נוכח במקום הלינה? ר' סעדיה מסביר שבשלב כלשהו לאחר היציאה למצרים, משה החליט לשלוח את ציפורה יחד עם ילדיהם חזרה לביתם במדין בזמן שהוא המשיך לבדו לכיוון מצרים. לניתוח נוסף, ראה מתי ציפורה חזרה למדיין. לכן, רק ציפורה ובניה היו נוכחים במלון.
הקשר – לדעת ר' סעדיה, שמות ד':כ' משמש כפתיחה כפולה, שמספרת לקורא לאיזה כיוון הלכו משה וציפורה, כל אחד לחוד. המקרא אז ממשיך בצורת מסך מפוצל, ראשית הוא מספר על הנבואה שהתקבלה על ידי משה בזמן שיצא למשימתו, ולאחר מכן מתייחס לאירוע שקרה בו זמנית לציפורה במלון.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? אליעזר שזה עתה נולד הוא הבן הערל. לדעת ר' סעדיה, ציפורה היתה רשלנית או שחשבה שזה יכול לחכות עד שתחזור לביתה.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – ר' סעדיה ור' חננאל מסבירים שניהם שהיה זה מלאך, כאשר ר' חננאל מציע כמו המדרש לעיל שהמלאך היה בדמות נחש ובלע את התינוק עד למקום המילה.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? מכיוון שמשה לא נוכח, זה יכול להיות רק בנו (אליעזר) שנמצא בסכנה. דעה זו אם כן מתחמקת מהשאלה מדוע שה' יסכן את שליחו.
עונש לא מידתי? קשה להבין מדוע ה' ירצה להרוג את בנו של משה, רק משום שמילתו התעכבה במקצת.
מילה היא הפתרון – מכיוון שעיכוב המילה היה הגורם לבעיה, מובן שביצוע המילה היה הפתרון.
מדוע ציפורה ולא משה? בנקל ניתן להבין למה ציפורה מלה את בנה, שהרי משה לא היה נוכח.  אכן, זו נקודת המוצא של ר' חננאל.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לפי רס"ג, ציפורה קיבלה "השפעה א-לוהית".  ר' חננאל, מאידך, המעבד את המדרש שנחש בלע את התינוק עד מקום המילה, זה היווה סימן ברור למהות הבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? גישה זו יכולה לטעון שמדובר ברגלי התינוק, אך ייתכן שרס"ג מפרש שציפורה הגישה את הערלה לפני המלאך.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – ר' סעדיה ור' חננאל מפרשים שדברי ציפורה מוסבים על התינוק שכמעט מת.
ברית עם יתרו שלא למול

כדי שיוכל לשאת את ציפורה, משה ערך הסכם קדם-נישואי הזוי עם יתרו שאחד מבניו יהיה מיועד לעבודה זרה.

מקורות:ר' אלעזר המודעי בתרגום המיוחס ליונתןשמות ד':כ"ד-כ"ואודות תרגום המיוחס ליונתן, מדרש אגדה (בובר)שמות י"ח:ג'אודות מדרש אגדה (בובר), מדרש ויושע[אוצר המדרשים (אייזנשטיין, עמוד ק"נ)]אודות מדרש ויושע
חטאו של משה ועונש מידתי – באמצעות נתינת רקע רחב יותר לאי-ביצוע המילה והעצמה של השלכותיו הבעייתיות, גישה זו הופכת את חומרת העונש הפוטנציאלי למובנת יותר.
כיצד היה יכול משה לעשות כזה הסכם? ראב"ע שולל את הגישה הזאת כולה, בטענה שזה בלתי אפשרי שמשה רבינו היה מסכים לתנאים כאלה "ונביא לא יעשה כן. אף כי נביא הנביאים". אחרים חולקים, בניסיון להגן על או לפחות להבין את מעשיו של משה:
  • מדרש ויושע אומר שלמעשה, למשה לא היתה כלל כוונה לקיים את הצד שלו בהסכם. לכן, ברגע שאליעזר נולד, הוא עזב למצרים, בתכנון למול את הילד שם.19
  • אפשרי שלמשה, שמצא מקלט מפרעה בביתו של יתרו, לא היתה ברירה אלא לקבל את התנאים שהציב יתרו או למצוא את עצמו שוב במנוסה.20
  • יש לשקול גם את האפשרות שבשלב זה של סיפורינו, מכיוון שמשה גדל בארמון פרעה, זהותו היהודית של משה לא היתה מפותחת לגמרי, ולא היו לו נקיפות מצפון בקבלת הבקשה של יתרו. להרחבה, ראה דמותו של משה.
ביסוס מקראי – אחד החסרונות המרכזיים בגישה זו הוא שאין כל איזכור להסכם כזה בספר שמות. אף על פי כן, ישנם מספר רמזים אפשריים שאולי שימשו את המדרשים כעדות מקראית לקיומו של הסכם כזה. אלה כוללים:
  • ר' אלעזר המודעי מעיר שהנימוק המקראי לשמו של גרשום ("גר הייתי בארץ נכריה") מרמז על להיות "נכרי לה'".
  • ר' אלעזר המודעי מבין את "ויואל משה לשבת את האיש" בשמות ב':כ"א כלשון השבעה.
  • זיהוים של חז"ל את הכהן האלילי בשופטים י"ח:כ' כנכדו של משה.
הקשר – ייתכן שהקרבה של פסוקים כ"ג-כ"ד לסיפורינו השפיעה על התפתחותו של המוטיב המדרשי המקורי. יכול להיות שהוא הבין את הדיבור הישיר בגוף שני של "ואמר אליך" בפסוק כ"ג כה' שפונה למשה (ולא לפרעה, שאיננו נוכח), ואומר "ואמר אליך, משה, שלח את הבן שלך ויעבדני (כלומר, למול אותו) ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך" במקרה זה, "בנך בכרך" יתייחס אם כן לבנו הבכור של משה, גרשום.
איזה בן לא נימול ומדוע לא?
  • גרשום – ר' אלעזר המודעי במכילתא דרבי ישמעאל, תרגום פסבדו-יונתן. הבחירה של ר' אלעזר המודעי בגרשום דווקא ולא באליעזר נראית מונעת מהנימוק המקראי לשני השמות. בנוסף, אליעזר עוד לא הוזכר בפירוש, וההקשר של "בנך בכרך" אולי מטה את כף המאזניים לצד גרשום.
  • אליעזר – מדרש אגדה ומדרש ויושע. הבחירה שלהם באליעזר מסבירה מדוע משה נענש רק במלון, ולא כבר בזמן הולדתו של גרשום.
מי היה נוכח במלון? אם הבן היה אליעזר, אז משה ומשפחתו כולה היתה נוכחת. אולם, אם הבן היה גרשום, אפשרי שאליעזר עוד לא נולד.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – רוב המקורות האלה מציעים שה' שלח מלאך לתקוף את משה. מדרש ויושע הולך צעד נוסף קדימה ומזהה את המלאך בתור "השטן" בדמות נחש.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? רוב המקורות האלה מחזיקים בדעה שמשה היה בסכנה, כנראה כי הוא זה שחטא. למרות זאת, אם "הנה אנכי הרג את בנך בכרך" מכוון למשה, זהו בנו של משה שנמצא בסכנה.
מילה היא הפתרון – מכיוון שאי-ביצוע המילה הוא הבעיה, המילה היא הדרך הברורה מאליה לתקן את המצב.
מדוע ציפורה ולא משה? אם משה הוא זה שהותקף, הוא לא היה יכול לבצע את ברית המילה.  ואם הבן הוא זה שהיה קרוב למיתה, אפשר שציפורה ביצעה את המילה בגלל שהיא או אביה היו אלו שסירבו בהתחלה למילתו.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? אם "ואמר אליך שלח את בני ויעבדני..." בפסוק כ"ג מכוון למשה, ה' אמר בפירוש מה סיכן את חייו של משה. לחילופין, מדרש ויושע מאמץ את המוטיב של ר' יהודה בן ביזנא שמשה נבלע עד למקום המילה, ולכן ציפורה יכלה לנחש את הגורם לבעיה.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? תרגום פסבדו-יונתן מבין שציפורה מציעה את הערלה לרגלי המלאך כקרבן כפרה. מאידך, מדרש ויושע אינו יכול להסביר זאת כרגלי השטן-נחש, כיוון שלנחש אין רגליים. לכן, הוא מתאר את ציפורה מזה דם על רגלי משה, אולי בתור הגנה.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – תרגום פסבדו-יונתן אומר שציפורה התכוונה בדבריה למשה, כיוון שהוא היה זה שנמצא בסכנה.

שליחות שהתעכבה

משה התמהמה בביצוע שליחותו לגאול את בני ישראל. על גישה זו להסביר איך מילת בנו של משה תיקנה את המצב.

מקורות:מדרש ילמדנוגניזה (מאן ק"ב.)אודות מדרש ילמדנו, מדרש אגדה (בובר)שמות ד':כ"דאודות מדרש אגדה (בובר), רשב"םשמות ד':י"דשמות ד':כ"ד-כ"ואודות ר' שמואל בן מאיר, ר' יוסף קמחיספר הגלוי "אז" (עמ' 68-69)אודות ר' יוסף קמחי, ר' אברהם אבן דאודספר האמונה הרמה מאמר ג' (עמ' 103-102)אודות ר' אברהם אבן דאוד, צרור המורשמות ד':כ"ד-כ"האודות ר' אברהם סבע
חטאו של משה – פרשנים אלה מציעים שתי עבירות אפשריות שהיוו את העיכוב:
  • חנייה במלון – מדרש ילמדנו ומדרש אגדה (בובר) אומרים שמשה השתהה בכך שעצר במלון. סביר שגישה זו מבינה את "במלון" בתור אכסניית אורחים ממש ולא סתם מקום שבו משה הקים את אהלו ללילה.
  • הבאת משפחתו יחד איתו למצרים – רשב"ם וצרור המור מציעים שהעובדה שמשה לקח את משפחתו גרמה לעיכוב מיותר.
עונש מידתי – ה' הגיב בחומרה בגלל שלמעשה (או לחוסר המעש) של משה היו תוצאות שנגעו לעם כולו. ההתקפה של ה' נועדה להעביר מסר למשה לבצע את שליחותו במועדה.
כיצד ברית המילה עזרה? גישה זו נתקלת בקושי רב בהבנת התפקיד של ברית המילה:
  • לשיטת רשב"ם, ברית המילה תפקדה כסוג כלשהו של קרבן לרצות את המלאך שניסה להרוג את משה.
  • ר' אברהם אבן דאוד אומר שלהקזת דם יכולה להיות השפעה אסטרולוגית ולהציל אנשים שנמצאים בסכנת חיים.
  • צרור המור, מאידך גיסא, מחזיק בדעה שמשה תיקן את טעותו בכך שמיהר לכיוון מצרים והשאיר את ציפורה עם בניהם במלון. לשיטתו, הסיפור של המילה לא קשור בכלל לא לחטא ולא לעונש.
  • לחילופין, ההשתהות של משה היתה סימן לחוסר ההזדהות שלו עם אחיו העבריים; ביצוע המילה הראה באופן פעיל את הקשר שלו לעמו.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? לשיטת רוב המקורות האלה, זעמו של ה' היה מכוון כלפי משה, מכיוון שהיה זה חטאו. אולם, ר' יוסף קמחי טוען שה' בא להרוג את גרשום.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? רוב הפרשנים האלה כנראה סוברים שאליעזר היה הבן שלא נימול. ר' יוסף קמחי, לעומת זאת, משלב את הגישה הזו עם המדרש לעיל, ומציע שנערך הסכם עם ציפורה ומשפחתה לא למול את גרשום.
מדוע ציפורה ולא משה? אלה שסוברים שמשה היה בסכנה יכולים לומר שהוא היה משותק. ר"י קמחי אומר שציפורה פיצתה על כך שקודם לכן לא איפשרה את מילת הבן הזה. לדעת צרור המור, ברגע שמשה נהיה מודע לכעסו של ה', הוא מיהר למצרים, והשאיר את ציפורה מאחור למול את בנם.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? לדעת ר' יוסף קמחי, משה אמר לה שהגורם לסכנה הוא שגרשום ערל. צרור המור, שאומר שמשה לא היה נוכח, מן הסתם היה סובר בפשטות שהתינוק היה בן שמונה ימים.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי?
  • משה – רשב"ם אומר שציפורה נגעה בערלה לרגלי משה כדרך לרצות את המלאך.
  • הבן – ר' יוסף קמחי מחזיק בדעה ש"ותגע לרגליו" מתאר את פעולת המילה עצמה, כאשר "לרגליו" הוא כינוי בלשון נקיה לאיבר הזכרות.
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – לדעת רשב"ם, ציפורה התכוונה שמשה ניצל בגלל המילה. צרור המור, לעומת זאת, מחזיק בדעה שמשה לא היה שם ולכן מבין את "חתן" בתור הבן שאתו שיחקה ציפורה.
הקשר – ר' יוסף קמחי מציע שפסוק כ"ג הוא חלק בלתי נפרד מסיפורינו. ה' מורה למשה לצוות את פרעה לשחרר את "בנו" (בני ישראל) לחפשי ואז ה' פונה למשה ואומר לו "סירבת למלא את שליחותי להוציא אותם, ולכן, אהרוג את בנך (של משה) הבכור”. המילים "בנך בכרך", לדעתו, מתייחסים לבנו הבכור, גרשום. ר' אברהם אבן דאוד מאמץ גישה דומה, וטוען שהפסוק באמת כוון לפרעה, אך היה רלוונטי גם למשה מכיוון שהוא גרם לעיכוב בגאולה של העם ממצרים.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – לדעת צרור המור, לאחר המילה, ציפורה חזרה עם ילדיה לביתו של אביה.

טעות בשיפוט ופעולה מתקנת

משה טעה בכך שתיכנן להביא את משפחתו למצרים, ומילת בנו של משה מנעה את יישומה המלא של תכניתו.

מקורות:Midrash from the GenizahGenizah (Mann 238a), Ibn EzraLong Commentary Shemot 4:20Long Commentary Shemot 4:23-26Short Commentary Shemot 4:20Short Commentary Shemot 4:24-26About R. Avraham ibn Ezra, R. Yosef KimchiSefer HaGalui s.v. אז (p.68-69)About R. Yosef Kimchi,21 ShadalShemot 4:23-26About R. S.D. Luzzatto
טעותו של משה – These exegetes suggest two possible negative consequences that would have resulted had Moshe's wife and children arrived in Egypt:
  • Ibn Ezra22 and R. Yosef Kimchi23 suggest that it could have demoralized the Israelites in Egypt24 by causing them to believe that Moshe was merely coming to live with his family in Egypt and that the redemption was not imminent.25
  • Shadal posits that Hashem was concerned that Zipporah and Gershom would dissuade Moshe from his dangerous mission out of their fears that Paroh would kill him.26
תגובה מידתית – Moshe's action was more of a miscalculation than an actual sin, and Hashem's reaction was intended more as a corrective warning than as a punishment.
מילה היא הפתרון – Ibn Ezra and Shadal explain that by reminding Moshe of the need to circumcise his son,27 Hashem arranged that Zipporah would need to stay behind with the children and not accompany Moshe to Egypt.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" – Ibn Ezra says that Hashem sent an angel.28 According to Shadal, however, this merely indicates that Hashem brought an illness.
"וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – מי כמעט מת? Ibn Ezra says that it must have been Moshe, as otherwise he would have performed the circumcision. He further argues that if the son were sick, one would not circumcise him as doing so would increase the pain and danger. However, R. Yosef Kimchi and Shadal claim that it was Moshe's son Gershom who became ill.29
איזה בן לא נימול ומדוע לא? Ibn Ezra assumes that Eliezer was the uncircumcised son, having just been born. R. Yosef Kimchi, though, combines this approach with the Midrash above, suggesting that a deal was made with Zipporah and her family not to circumcise Gershom. Shadal holds the somewhat incongruous position that although Gershom was the son whose life was in danger, Eliezer was the uncircumcised one.30
מדוע ציפורה ולא משה? Ibn Ezra maintains that Moshe was incapacitated by illness, while R"Y Kimchi and Shadal says that Zipporah was correcting her mistake of not previously allowing this son to be circumcised.
איך ציפורה ידעה מהו הפתרון? Ibn Ezra, R"Y Kimchi, and Shadal all explain that Moshe told her that the circumcision would remedy the situation.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? Ibn Ezra says that Zipporah dabbed the blood on Moshe's legs as a protective charm, similar to the role played by the Paschal blood on the doorposts in Shemot 12.31 Shadal also says that it was Moshe's legs.32
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – Ibn Ezra says that newly circumcised babies are referred to as a "חֲתַן". In contrast, Shadal explains that the "חֲתַן" is Moshe.
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – According to Ibn Ezra and Shadal, Zipporah returns to Midyan after this episode.33

השלכות טבעיות

לא היה חטא או עונש. חווית סף המוות היתה פשוט תוצאה טבעית של הנסיבות בהם מצא משה את עצמו.

חרדה

החרדה של משה ממחויבותו להתעמת עם פרעה ולהתרות בו על מותו המתקרב של בנו גרמה למשה עצמו לחלות אנושות.

מקורות:R. Yosef ibn KaspiShemot 4:20-26About R. Yosef ibn Kaspi
הקשר – The context is integrally connected to our story. Hashem's charge to Moshe to speak to Paroh which appears in these verses are what leads to Moshe's fear and sickness.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – This verse needs to be read metaphorically, as according to Ibn Kaspi Hashem was not actively trying to kill Moshe.34
מדוע בנו של משה היה ערל? Ibn Kaspi claims that the son was already circumcised,35 and Zipporah was simply drawing more blood. He finds support in the plural form of the word "לַמּוּלֹת" (in the phrase "חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת"), which suggests that this was a second circumcision.
הקזת דם הינה הפתרון – Zipporah drew blood (הטפת דם) because of her belief that blood acts as a charm (a סגולה) to calm nerves.36
מדוע ציפורה ולא משה? As Moshe was in a state of high anxiety, Zipporah took the initiative to try to tranquilize him.
"וַתַּגַּע לְרַגְלָיו" – רגליו של מי? Ibn Kaspi explains that Zipporah dripped blood onto Moshe's legs either because that was the custom or so Moshe wouldn't see and think that her actions were simply "women's silliness".37
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – Zipporah was fearful of losing her husband and so she cried out to him that he is a "חֲתַן דָּמִים" (a bridegroom of blood). When he was saved, she modifies her statement to make it more positive by adding "לַמּוּלֹת".
"אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ" – Ibn Kaspi maintains that Zipporah and family arrived with Moshe in Egypt and only returned to Midyan after some time had passed.38 Ibn Kaspi contends that Moshe's bringing of his family to Egypt was done with Divine approval, and gave the Children of Israel a critically needed morale boost, strengthening their confidence in Moshe's leadership and their belief that the redemption was imminent.39

לא מוכן לנבואה

מכיוון שמשה היה טרוד בסידורי לינה ובמשפחתו, הוא לא היה במצב מתאים כאשר הרוח הנבואית האלוקית באה עליו, וזה גרם לחוויה הקרובה למוות.

מקורות:AbarbanelShemot 4About R. Yitzchak Abarbanel
"וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן" – Similar to many of the above approaches, Abarbanel explains that these words identify the preoccupation with lodgings as the cause of the problems which ensued.
"וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" – Abarbanel explains that "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'‏" means that prophecy came to Moshe. The words "וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ" don't mean that Hashem wanted to kill Moshe, but rather that his lack of preparedness for prophecy led him near death.
מילה היא הפתרון – Zipporah didn't know the cause of Moshe's sickness, but she assumed that it was either because he had not circumcised his son or because he had erred in bringing his family with him to Egypt. She therefore acted to correct both, first by circumcising her son and then by returning to Midyan.40
"חֲתַן דָּמִים / לַמּוּלֹת" – Zipporah referred to Moshe as a "חֲתַן דָּמִים" , her almost dead groom. At first she cast blame on herself (לי=בגללי) but when she saw the effects of the circumcision she said that Moshe was a bridegroom of blood "לַמּוּלֹת" due to the circumcision.
איזה בן לא נימול ומדוע לא? Abarbanel explains that Eliezer was born just before they left to Egypt. As Moshe didn't want to postpone his mission, he left immediately but delayed the circumcision due to the dangers posed by the journey.
מדוע ציפורה ולא משה? As Moshe was too sick to act, Zipporah took the initiative.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Mystery_at_the_Malon/2/he&oldid=16135&useskin=vector"