EN/HEע/E

Nature of the Pre-Shemittah Blessing of the Produce

Sources

Shemot 23:16שמות כ״ג:ט״ז

and the feast of harvest, the firstfruits of thy labours, which thou sowest in the field; and the feast of ingathering, at the end of the year, when thou gatherest in thy labours out of the field.

וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאׇסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה.

Shemot 34:22שמות ל״ד:כ״ב

And thou shalt observe the feast of weeks, even of the first-fruits of wheat harvest, and the feast of ingathering at the turn of the year.

וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה.

Vayikra 25:8-24ויקרא כ״ה:ח׳-כ״ד

(8) And thou shalt number seven sabbaths of years unto thee, seven times seven years; and there shall be unto thee the days of seven sabbaths of years, even forty and nine years. (9) Then shalt thou make proclamation with the blast of the horn on the tenth day of the seventh month; in the day of atonement shall ye make proclamation with the horn throughout all your land. (10) And ye shall hallow the fiftieth year, and proclaim liberty throughout the land unto all the inhabitants thereof; it shall be a jubilee unto you; and ye shall return every man unto his possession, and ye shall return every man unto his family. (11) A jubilee shall that fiftieth year beunto you; ye shall not sow, neither reap that which groweth of itself in it, nor gather the grapes in it of the undressed vines. (12) For it is a jubilee; it shall be holy unto you; ye shall eat the increase thereof out of the field. (13) In this year of jubilee ye shall return every man unto his possession. (14) And if thou sell aught unto thy neighbour, or buy of thy neighbour's hand, ye shall not wrong one another. (15) According to the number of years after the jubilee thou shalt buy of thy neighbour, and according unto the number of years of the crops he shall sell unto thee. (16) According to the multitude of the years thou shalt increase the price thereof, and according to the fewness of the years thou shalt diminish the price of it; for the number of crops doth he sell unto thee. (17) And ye shall not wrong one another; but thou shalt fear thy God; for I am the Lord your God. (18) Wherefore ye shall do My statutes, and keep Mine ordinances and do them; and ye shall dwell in the land in safety. (19) And the land shall yield her fruit, and ye shall eat until ye have enough, and dwell therein in safety. (20) And if ye shall say: 'What shall we eat the seventh year? behold, we may not sow, nor gather in our increase'; (21) then I will command My blessing upon you in the sixth year, and it shall bring forth produce for the three years. (22) And ye shall sow the eighth year, and eat of the produce, the old store; until the ninth year, until her produce come in, ye shall eat the old store. (23) And the land shall not be sold in perpetuity; for the land is Mine; for ye are strangers and settlers with Me. (24) And in all the land of your possession ye shall grant a redemption for the land.

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. (ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכׇל אַרְצְכֶם. (י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכׇל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. (יא) יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ. (יב) כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. (יג) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. (יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. (טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכׇּר לָךְ. (טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ. (יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם. (יח) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. (יט) וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ. (כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. (כא) וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. (כב) וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן. (כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי. (כד) וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ.

Vayikra 26:33-35ויקרא כ״ו:ל״ג-ל״ה

(33) I will scatter you among the nations, and I will draw out the sword after you: and your land will be a desolation, and your cities shall be a waste. (34) Then the land will enjoy its sabbaths as long as it lies desolate and you are in your enemies’ land. Even then the land will rest and enjoy its sabbaths. (35) As long as it lies desolate it shall have rest, even the rest which it didn’t have in your sabbaths, when you lived on it.

(לג) וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חׇרְבָּה. (לד) אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. (לה) כׇּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ.

Devarim 7:17-20דברים ז׳:י״ז-כ׳

(17) If thou shalt say in thy heart: 'These nations are more than I; how can I dispossess them?' (18) thou shalt not be afraid of them; thou shalt well remember what the Lord thy God did unto Pharaoh, and unto all Egypt: (19) the great trials which thine eyes saw, and the signs, and the wonders, and the mighty hand, and the outstretched arm, whereby the Lord thy God brought thee out; so shall the Lord thy God do unto all the peoplesof whom thou art afraid. (20) Moreover the Lord thy God will send the hornet among them, until they that are left, and they that hide themselves, perish from before thee.

(יז) כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם. (יח) לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה י"י אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכׇל מִצְרָיִם. (יט) הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ י"י אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה י"י אֱלֹהֶיךָ לְכׇל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם. (כ) וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח י"י אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ.

Devarim 11:13-14דברים י״א:י״ג-י״ד

(13) It shall happen, if you shall listen diligently to my commandments which I command you this day, to love Hashem your God, and to serve him with all your heart and with all your soul, (14) that I will give the rain of your land in its season, the former rain and the latter rain, that you may gather in your grain, and your new wine, and your oil.

(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֺתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת י״י אֱלֹהֵיכֶם וּלְעׇבְדוֹ בְּכׇל לְבַבְכֶם וּבְכׇל נַפְשְׁכֶם. (יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.

Devarim 14:29דברים י״ד:כ״ט

and the Levite, because he has no portion nor inheritance with you, and the foreigner living among you, and the fatherless, and the widow, who are within your gates, shall come, and shall eat and be satisfied; that Hashem your God may bless you in all the work of your hand which you do.

וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה.

Devarim 15:1-10דברים ט״ו:א׳-י׳

(1) At the end of every seven years thou shalt make a release. (2) And this is the manner of the release: every creditor shall release that which hehath lent unto his neighbour; he shall not exact it of his neighbour and his brother; because the Lord's release hath been proclaimed. (3) Of a foreigner thou mayest exact it; but whatsoever of thine is with thy brother thy hand shall release. (4) Howbeit there shall be no needy among you — for the Lord will surely bless thee in the land which the Lord thy God giveth thee for an inheritance to possess it — (5) if only thou diligently hearken unto the voice of the Lord thy God, to observe to do all this commandment which I command thee this day. (6) For the Lord thy God will bless thee, as He promised thee; and thou shalt lend unto many nations, but thou shalt not borrow; and thou shalt rule over many nations, but they shall not rule over thee. (7) If there be among you a needy man, one of thy brethren, within any of thy gates, in thy land which the Lord thy God giveth thee, thou shalt not harden thy heart, nor shut thy hand from thy needy brother; (8) but thou shalt surely open thy hand unto him, and shalt surely lend him sufficient for his need in that which he wanteth. (9) Beware that there be not a base thought in thy heart, saying: 'The seventh year, the year of release, is at hand'; and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought; and he cry unto the Lord against thee, and it be sin in thee. (10) Thou shalt surely give him, and thy heart shall not be grieved when thou givest unto him; because that for this thing the Lord thy God will bless thee in all thy work, and in all that thou puttest thy hand unto.

(א) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. (ב) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כׇּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַי"י. (ג) אֶת הַנׇּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. (ד) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ י"י בָּאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. (ה) רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל י"י אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. (ו) כִּי י"י אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ. (ז) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. (ט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל י"י וְהָיָה בְךָ חֵטְא. (י) נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ י"י אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.

Devarim 18:21-22דברים י״ח:כ״א-כ״ב

(21) And if thou say in thy heart: 'How shall we know the word which the Lord hath not spoken?' (22) When a prophet speaketh in the name of the Lord, if the thing follow not, nor come to pass, that is the thing which the Lord hath not spoken; the prophet hath spoken it presumptuously, thou shalt not be afraid of him.

(כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ י"י. (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם י"י וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ י"י בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.

Devarim 23:21דברים כ״ג:כ״א

to a foreigner you may lend on interest; but to your brother you shall not lend on interest, that Hashem your God may bless you in all that you put your hand to, in the land where you go in to possess it.

לַנׇּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.

Devarim 24:19דברים כ״ד:י״ט

When you reap your harvest in your field, and have forgot a sheaf in the field, you shall not go again to get it: it shall be for the foreigner, for the fatherless, and for the widow; that Hashem your God may bless you in all the work of your hands.

כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ י״י אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.

Melakhim II 18:22מלכים ב׳ י״ח:כ״ב

But if ye say unto me: We trust in the Lord our God; is not that He, whose high places and whose altars Hezekiah hath taken away, and hath said to Judah and to Jerusalem: Ye shall worship before this altar in Jerusalem?

וְכִי תֹאמְרוּן אֵלַי אֶל י"י אֱלֹהֵינוּ בָּטָחְנוּ הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ‍ִם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלָ‍ִם.

Yirmeyahu 5:19ירמיהו ה׳:י״ט

And it shall come to pass, when ye shall say: 'Wherefore hath the Lord our God done all these things unto us?' then shalt Thou say unto them: 'Like as ye have forsaken Me, and served strange gods in your land, so shall ye serve strangers in a land that is not yours.'

וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה י"י אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת כׇּל אֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם.

Yirmeyahu 13:22ירמיהו י״ג:כ״ב

And if thou say in thy heart: 'Wherefore are these things befallen me?'— For the greatness of thine iniquity are thy skirts uncovered, And thy heels suffer violence.

וְכִי תֹאמְרִי בִּלְבָבֵךְ מַדּוּעַ קְרָאֻנִי אֵלֶּה בְּרֹב עֲוֺנֵךְ נִגְלוּ שׁוּלַיִךְ נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ.

Yechezkel 40:1יחזקאל מ׳:א׳

In the five and twentieth year of our captivity, in the beginning of the year, in the tenth day of the month, in the fourteenth year after that the city was smitten, in the selfsame day, the hand of the Lord was upon me, and He brought me thither.

בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה לְגָלוּתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אַחַר אֲשֶׁר הֻכְּתָה הָעִיר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הָיְתָה עָלַי יַד י"י וַיָּבֵא אֹתִי שָׁמָּה.

Malakhi 3:10מלאכי ג׳:י׳

Bring ye the whole tithe into the store-house, That there may be food in My house, And try Me now herewith, Saith the Lord of hosts, If I will not open you the windows of heaven, And pour you out a blessing, That there shall be more than sufficiency.

הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר י"י צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי.

Divrei HaYamim II 36:20-21דברי הימים ב׳ ל״ו:כ׳-כ״א

(20) And them that had escaped from the sword carried he away to Babylon; and they were servants to him and his sons until the reign of the kingdom of Persia; (21) to fulfil the word of the Lord by the mouth of Jeremiah, until the land had been paid her sabbaths; for as long as she lay desolate she kept sabbath, to fulfil threescore and ten years.

(כ) וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית מִן הַחֶרֶב אֶל בָּבֶל וַיִּהְיוּ לוֹ וּלְבָנָיו לַעֲבָדִים עַד מְלֹךְ מַלְכוּת פָּרָס. (כא) לְמַלֹּאות דְּבַר י"י בְּפִי יִרְמְיָהוּ עַד רָצְתָה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כׇּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה.

Mishna Rosh HaShanah 1:1משנה ראש השנה א׳:א׳

אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.

Sifra Vayikra 25:20-22ספרא ויקרא כ״ה:כ׳-כ״ב

(כ) וכי תאמרו – עתידים אתם לומר: מה נאכל בשנה השביעית הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו, אם אין אנו זורעים מה אנו אוספים? אמר רבי עקיבא: מיכן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורים בשביעית. וחכמים אומרים: אין ספחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים. אם כן למה נאמר: הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו? אמרת לנו לא תזרעו ומה שאנו אוספים אין מכניסין לקיום, אמרת לנו בערוהו, ומה אנו אוכלים מן הביעור והילך? (כא) וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית – אין לי אלא בשישית בחמישית וברביעית בשלישית ובשניה מנין? משנה לחבירתה מנין? תלמוד לומר: ובשנה, ועשית את התבואה לשלש השנים, לשישית ולשבעית ולמוצאי שביעית. דבר אחר: לשלש השנים – ולשביעית וליובל ולמוצאי יובל. (כב) וזרעתם את השמינית – זו שמינית שלאחר שמיטה. כשהוא אומר שנה זו תשיעית שלאחר שמיטה ואכלתם מן התבואה ישן, לא סלמנטין עד התשיעית זו תשיעית (שאחר שמינית) (שאחר היובל) שאחר השמיטה. כשהוא אומר שנה, זו עשירית שאחר תשיעית שאחרי היובל שאחר השמיטה עד בוא תבואתה תאכלו ישן, שהיא אחת עשרה לזית.

Bavli Arakhin 12aבבלי ערכין י״ב.

גופא ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וכו' בראשונה במוצאי שביעית מי משכחת לה והכתיב (יחזקאל מ':א') בעשרים וחמש שנה לגלותנו בראש השנה בעשור לחדש בארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר איזו היא שנה שראש השנה בעשור לחדש הוי אומר זה יובל

Rashi Vayikra 25:20-22רש״י ויקרא כ״ה:כ׳-כ״ב

(20) ולא נאסף [AND IF YE SHALL SAY,… BEHOLD WE SHALL NOT SOW] NOR GATHER IN – into the house. את תבואתנו OUR INCREASE – as, e.g., the wine and the fruits of trees and the aftergrowth of the fields, which grow of their own accord. (21) לשלש השנים [IT SHALL BRING FORTH INCREASE] FOR THE THREE YEARS – i.e. for a part of the sixth year — from Nisan till the New Year of the seventh — for the whole seventh year and for part of the eighth year, for in the eighth year they will sow in Marcheshvan but will harvest only in Nisan (so that they will have to depend on the harvest of the sixth year in the eighth too). (22) עד השנה התשיעית UNTIL THE NINTH YEAR – i.e. until the Feast of Tabernacles of the ninth year which is the time when the crop of the eighth year comes ‎(בא תבואתה) into the house (the granaries). For during the whole summer-time (the fruits) remained in the fields inthe barns, and in Tishri was the time for gathering them into the house. Sometimes indeed it th)e soil) had to bring forth fruits for four years, viz., during the sixth year preceding the seventh "Shemittah" (i.e. in the forty-eighth year of the Jubilee-period) when they had to refrain from agricultural work two successive years, viz., the Sabbatical year and the Jubilee immediately following it. This verse, however, (which mentions only an increase sufficient for three years) is said (written) with reference to all other (i.e. ordinary) Sabbatical years.

(כ) ולא נאסף – אל הבית. את תבואתנו – כגון יין ופירות האילן וספחים הבאים מאיליהם. (כא) לשלש השנים – לקצת הששית מניסן עד ראש השנה, ולשביעית ולשמינית שיזרעו בשמינית במרחשוון ויקצרו בניסן. (כב) עד השנה התשיעית – עד חג הסוכות של תשיעית שהוא עת בוא תבואתה של שמינית לתוך הבית, שכל ימות הקיץ היו הגרנות בשדה ובתשרי היה עת האסיף לבית, ופעמים היתה צריכה לעשות לארבעה שנים בששית שלפני השמיטה השביעית שהן בטלין מעבודת קרקע שתי שנים רצופות השביעית והיובל ומקרא זה נאמר בשאר השמיטות כולן.

Rashbam Vayikra 25:20-22רשב״ם ויקרא כ״ה:כ׳-כ״ב

(21) לשלש השנים [IN THE SIXTH YEAR IT SHALL YIELD A CROP SUFFICIENT] FOR THREE YEARS: Following the plain meaning of Scripture, this means that the seed of the sixth year will feed you during the sixth year and the seventh year. Then, in the eighth year you will sow [with it]. But you will eat the crops of the sixth year until the beginning of the ninth year, when you will begin to eat of the crops that were sown in the eighth year.

(כא-כב) לשלש השנים – לפי הפשט: זריעת ששית תפרנס ששית ושביעית, ושמינית יזרעו. ויאכלו מתבואת ששית עד תחילת תשיעית – שיתפרנסו מתבואה הנזרעת בשמינית.

Ibn Ezra Vayikra 25:9אבן עזרא ויקרא כ״ה:ט׳

והעברת שופר תרועה – יש מחלוקת אם נברא העולם בניסן או בתשרי. ואין צורך להאריך כי מעתיקי הדת תקנו לנו בתפלת ראש השנה זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון. ועוד ראינו תקיעת שופר בשנת היובל בתשרי בתחלת השנה. ועוד בפרשת הקהל את העם לקרוא התורה בחג הסוכות, וכתוב, למען ישמעו ולמען ילמדו (דברים ל"א:י"ב). ולא יתכן להיות אחר חצי השנה. ועוד, וחג האסיף בצאת השנה (שמות כ"ג:ט"ז), וכן תקופת השנה (שמות ל"ד:כ"ב). והעד הנאמן, שנת השבת, שכתוב לא תזרעו (ויקרא כ"ה:י"א), ובמרחשון יחלו לזרוע בארץ ישראל. ואם היתה תחלת השנה מניסן, הנה לא יקצרו אשר זרעו בשנה הששית ולא יזרעו, כי הנה שנת השמיטה היא. ואחר שלא יקצרו זרע השנה הששית לא יזרעו פעמים, והכתוב אמר לא תזרעו (ויקרא כ"ה:י"א), בשנה השביעי לבדה. ויהודה הפרסי אמר, כי ישראל היו מונים בחשבון השמש. ואילו היה זה נכון, הנה לא פירש משה מהלך שנה תמימה, כי חכמי המזלות לא יכלו עד הנה להוציאה לאור, כי חכמי הודו מוסיפים על רביע היום חומש שעה, ותלמי וחבירנו אומרין, כי יחסר חלק משלש מאות ביום, והוא קרוב ממהלך העיבור. והבאים אחריו אמרו, חלק ממאה ושש, ואחרים ק"י, ואחרים אמרו ק"ל, גם ק"פ, כי יש מי שהוא שנתו להשלמת המזלות מנקודה נראית, ויש מנקודת הגלגל הנטוי לימין ולשמאל. והנה אנחנו צריכין לקבלה. ועוד כי פי' חדש יכחיש הפרסי, והצדוקים האומרים שהדת על שנת הלבנה, דע כי אין ללבנה שנה כלל, רק בקשו המחשבים מספר חדשים קרובים לשנת חמה ומצאו שנים עשר כאשר אין לחמה חדש. והמחשבים בקשו מספר שיהיה נחלק קרוב מימות חדש הלבנה, על כן חדשינו הם ללבנה, ושנותינו ישובו בסוף לשנת החמה. על כן העתיקו הקדמונים כי לעולם היה בית דין עושה שבעה עיבורים בכל מחזור הלכה למשה מסיני, אע"פ שהיו בכל חדש קובעין על פי ראיית הלבנה. וסוד המחזור ידוע מחכמת המזלות. וטעם תעבירו – שיתקעו השופר בכל המסלות.

Ibn Ezra Vayikra 25:20-22אבן עזרא ויקרא כ״ה:כ׳-כ״ב

(כ) אמרו הצדוקין, תבואתנו – ראיה כי תחלת השנה מניסן. ואין זאת ראיה, כי יתכן להיות פירוש תבואתנו – מה שתוציא הארץ מעצמה. ואם אמרו, לא תקרא תבואה כי אם ספיח, הנה לנגדם מן השדה תאכלו את תבואתה (ויקרא כ"ה:י"ב). ועוד יודיעונו איך יעשו בשנת היובל, כי לא יזרעו בששית ובשביעית ובשמינית, רק יזרעו בתשיעית ויקצרו בעשירית. ולמה לא הזכיר הכתוב זה, כי אמר לשלש השנים לבדם. (כא) והנכון בעיני, שפירוש ועשת את התבואה – שאתן ברכה בששית, ויספיק ויוסיף עוד שנה, ובשנת היובל יהיו שלש שנים בלא תוספת. ומלת ועשת – זרה, כמו משרת את המלך (מלכים א א':ט"ו), כי בעבור התחברות השנים ת"וין חסרו האחד להקל על הלשון. (כב) ישן – שב אל מן, וטעמו כעצם. וכן, מן הכפרת תעשו את הכרובים (שמות כ"ה:י"ט).

R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 40:1ר׳ אליעזר מבלגנצי יחזקאל מ׳:א׳

בראש השנה – רבותינו דרשו בערכין (בבלי ערכין י"ב.) מה שדרשו ואינו לפי פשוטו. אלא כל מקום שמנה בספר זה שני גלותו, מונה החדש ובכמה בחדש. לבד אם עמד באותו חדש עצמו שמנה ומונה בו מנין אחר. פעמים אינו מזכיר החדש אלא חדוש היום, שהואיל ובו עומד, אינו מדקדק בכך, כגון נבואת מצרים האחרונה. אבל אם לא מנה למעלה שום חדש, לעולם מדקדק להזכיר שום השנה והחדש והיום. וכאן שלא מנה למעלה שום חדש, צריך להזכירו, והוא אינו מזכיר אלא השנה והיום. אלא ודאי בראש השנה הוא החדש. ותדע שאומר אחריו: בעשור לחודש. ואם לא נזכר חדש בכתוב, על איזה חודש אומר בעשור לחדש, מעתה יכולנו לומר שהוא ניסן, שאף היא ראש השנה, ראשון לחדשי השנה, והרי הוא כאילו אומר בראשון או חדש אחר שהוא ראש השנה למנין שני הגלות.

R. Yosef Bekhor Shor Vayikra 25:20-22ר׳ יוסף בכור שור ויקרא כ״ה:כ׳-כ״ב

(כ) ולא נאסוף – מאחר שלא נזרע מהיכן נאסוף. מכאן א"ר עקיבא: ספחים אסורים. אבל רבנן דלא דרשי הכי אמרי: דאין ספחים אסורים מן התורה אלא מדרבנן (ספרא ויקרא כ"ה:כ'), כגון גדולי תרומה תרומה. וספחים דפליגי בהו, הם ספחים הגדולים מן הגרגרים של שביעית לאחר זמן הביעור שהן אסורין, והם ספיחי ספיחין. וספיחין של שביעית דבר פשוט הוא דלפני הביעור מותרין, כדכתיב: והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (ויקרא כ"ה:ו'). ולאחר הביעור אסורין, כיון שכלו לחיה שבשדה, כדדרשינן (ספרא ויקרא כ"ה:ז') מלבהמתך ולחיה. וכן פירשתי בהלכת ספחים בפסחים (בבלי פסחים נ"א:). (כא) לשלש השנים – לפי הסברא נראה לי: דאשנת היובל קאי, שיש שתי שנים מקודשות זה אחר זה, וצריכה התבואה הנלקטת בשישית מפסח ועד תשרי – שמיטין ויובלות מתשרי מנינן (משנה ר"ה א':א'), שתספיק לשביעית, לשמינית שהיא יובל, ולתשיעית, עד שילקטו מה שילקטו בעשירית בפסח, והם שלש שנים. (כב) וזרעתם את השנה השמינית – האי קרא קאי אשביעית דכל שמיטה ושמיטה.

Ramban Vayikra 25:20רמב״ן ויקרא כ״ה:כ׳

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית – כמו מסורס וכי תאמרו בשנה השביעית מה נאכל כי הדאגה להם בעבור השמינית כי כיון שתחילת שנת השמיטה והיובל מתשרי מפירות הששית יאכלו בשביעית כמנהג בכל השנים לאכול עד אחרי הקציר שהוא בחג השבועות וגם אחרי כן עד כלות מלאכת התבואות לזרות ולהבר ועל כן הנכון בפירוש "ועשת את התבואה לשלש השנים" בעבור שנת היובל שתעשה הששית לכל שנת השמיטה והיובל והשנה שאחרי היובל כי כולם ישן יאכלו והבטיח הכתוב כי תפחדו בשנה השביעית לאמר מה נאכל אני אצוה את ברכתי בשנה הששית שתעשה התבואה לשלש השנים הבאים אחריהם והיא תוספת ברכה כדי שתספיק גם בשמיטה והיובל ואמר "וזרעתם את השנה השמינית" לומר שתזרעו בשנה השמינית כמנהג הארץ ולא תמהרו לחרוש ולזרוע ולא לקצור כי עד בא תבואתה לבית בעת אוסף השנים בחג הסוכות תאכלו ישן ובתורת כהנים (פרק ד':ו') לשלש השנים לששית ולשביעית ולמוצאי שביעית דבר אחר לשלש השנים לשביעית וליובל ולמוצאי יובל.

Minchat Yehuda Vayikra 25:20מנחת יהודה ויקרא כ״ה:כ׳

וכי תאמר מה נאכל בשנה השביעית – פי' מה נאכל בשנה השמינית הלא בשנה השביעית לא נזרע ולא נאסוף את תבואתינו. דחק לפרש לפי שבשביעית אוכלין תבואת הששית. ולאותו פי' מקרא מסורס הוא וכי תאמרו מה נאכל הן בשנה לא נאסוף ולא נזרע. ואולי יש לישבו כמשמעו כי דרך היה לקצור בניסן ומאז היו מתחילין לאכול תבואת הקציר כי מעומר ואילך היו אוכלין חדש הרי תבואת קציר של ניסן של ששית כלתה בניסן של שביעית כי היה לתבואה להספיק שנה. וא"כ מה נאכל משנת ניסן של שביעית עד סופה הרי לא זרענו במרחשון שנוכל לקצור בניסן שלה את תבואתה ולאוכלה. וגם על השמינית היה יכול לשאול מה נאכל מתשרי שלה עד ניסן שלה אלא השביעית לבדה שואל שגרמה כל זאת. ועוד שקדמה לשמינית כדרך אדם ששואל מה נאכל היום ואינו שואל על מחרתו עד"י ב"ו.

Ralbag Vayikra 25:20-22רלב״ג ויקרא כ״ה:כ׳-כ״ב

(כ-כב) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעִת וגו' – ידוע שזה המאמר יתכן שיפול בכל שמיטה ושמיטה, כי יצטרך שתספיק להם תבואת השנה הששית לשתי שנים; ויותר מה שתפול זאת המבוכה הוא בשמיטה אשר יבוא אחריה היובל, כי יצטרך שתספיק אז תבואת השנה הששית לשלוש שנים, ועליו אמר: וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים. ואפשר שנֹאמר - והוא היותר נכון - שזה הפסוק נאמר על כל שנת השמיטה; והנה תעשה התבואה לשלוש השנים, שכבר יאכלו ממנה בשנה הששית מעת בוא תבואתה, ובשנה השביעית, ויאכלו ממנה בשנה השמינית עד בוא תבואתה; ועוד, שכבר יזרעו מהתבואה ההיא בשנה השמינית; וזהו מה שאמר: וזרעתם את השנה השמינִת ואכלתם מן התבואה ישן – רוצה לומר שכבר תספיק עוד התבואה ההיא לזרוע ממנה בשנה השמינית ולאכול ממנה ישן עד בוא תבואתה. ואמנם מה שאמר אחר זה: עד השנה התשיעִת עד בוא תבואתה תאכלו ישן הוא שב לשנת השמיטה שבא אחריה היובל.

Abarbanel Vayikra 25אברבנאל ויקרא כ״ה

והטענה הג' לחייבה בשמירת המצוות האלה היא שלא ימשך אליהם מהם נזק כלל. ועל זה אמר וצויתי את ברכתי. ואמר וכי תאמרו מה נאכל ואין פירושו שיאמרו מה יאכלו בשנה השביעית. אלא בשנה השביעית יאמרו מה נאכל. או יהיה פירושו כפי הטעמים. וכי תאמרו מה נאכל. כי הנה בשנה השביעית לא נזרע ולא נאסוף. ולכך הושמה טרחא במה נאכל כאלו הוא שם תכלית הדברים. ואמר בתשובת זה וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים. ואמר וזרעתם את השנה השמינית. ולדעת המפרשים כלם היתה האמירה הזאת מה נאכל בשנה השביעית לכל שמיטה ושמיטה. וכפי רש"י יהיה זה וזרעתם את השנה השמינית שהיא אחר כל שמיטה. ויקשה להם למה לא נאמר זה למעלה בפרשת השמיטה ונאמר כאן בפרשת היובל. ויקשה עוד לדעתו אמרו לשלש השנים שאינם ג' שנים שלמות לשמיטה. וגם יקשה אמרו עד השנה התשיעית. ולכך נדחק רש"י לפרש עד שתבא לבית תבואת השנה התשיעית. ויפרש אמרו עד בא תבואתה על השנה השמינית. ואין דבר מזה מתישב ללב. והרל"בג מאשר הוקשה לו זה פי' הכתוב כן שרצה להשיב על הספק שזכר אם בשמיטה ואם ביובל ושלענין השמיטה אמר וזרעתם את השנה השמינית. ולענין היובל אמר עד השנה התשיעית. ואינו נכון כי הכתוב מדובק ואיך יפרשהו לשעורין חלק לשמטה וחלק ביובל. והנה הספק שהוא ביובל היה מה יאכלו כל ג' שנים רצופים זה אחר זה כי הנה שנה אחת פעמים לא יזרעו ולא יקצרו בה לסבה מן הסבות ויאכלו משנה אחת לשנה אחרת אבל התימה על ג' השנים וזה לא יפול אלא ביובל. ולכן נראה לי לפרש וזרעתם את השנה השמינית שהוא נקשר עם מה שלמעלה. וענין ועשת את התבואה לג' השנים כאלו זרעתם את השנה השמינית ככה יהיה בארץ שובע רב ואתם תאכלו את תבואתה של השנה הששית עד בא תבואת השנה התשיעית. והוא הפירוש היותר נכון ומתישב. והותרה בזה השאלה הי"ב.

Sforno Vayikra 25:19-21ספורנו ויקרא כ״ה:י״ט-כ״א

(19) ואכלתם לשובע, the produce of the land will prove nutritious. An example of this is the manna when the same quantity, an omer per head, whether for a baby or a fully grown person proved adequate, showing that God had imbued it with the nutrients needed by the person eating it. Our sages describe this as an example of food adjusting to the body’s needs after it had come into a person’s entrails. (Torat Kohanim, Bechukotai 1,7) This is also how we can understand that the crops grown in the sixth year of the sh’mittah cycle were able to be sufficient for the people’s needs during the seventh year. וישבתם לבטח עליה, you will not need to be embarrassed by having to import food because your land did not provide you with sufficient means of nutrition. (20) וכי תאמרו מה נאכל, when you raise doubts about this promise which I have made you, asking that you would not have enough to eat because you cannot believe that the quality of such food would compensate for its lack of quantity. (21) ועשת את התבואה, in a manner which will satisfy the eyes of those who see it so that the people seeing it will realise that the quantity will be sufficient.

(יט) וַאֲכַלְתֶּם לָשׂוֹבַע – שֶׁיִּהְיוּ הַפֵּרוֹת רַבִּי הַמָּזוֹן, כְּעִנְיַן שֶׁהָיָה בָּעֹמֶר שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לְגָדוֹל כְּמוֹ לְקָטָן, כְּאָמְרָם ז"ל: אוֹכֵל קִמְעָא וּמִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו (תורת כהנים בחוקותי כ"ו:ה'), וְיַסְפִּיקוּ פֵּרוֹת הַשִּׁשִּׁית גַּם לַשְּׁבִיעִית. וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ. וְלֹא תִשְׂאוּ חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם, שֶׁלֹּא תִּצְטָרְכוּ לָלֶכֶת בְּאַרְצוֹתָם לִקְנוֹת הַתְּבוּאָה. (כ) וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל – וְכַאֲשֶׁר יְסֻפָּק זֶה אֶצְלְכֶם, וְלֹא תִבְטְחוּ שֶׁיִּהְיֶה הַמְעַט מַסְפִּיק בְּאֵיכוּתוֹ. (כא) וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה – בְּאֹפֶן שֶׁתִּשְׂבַּע עַיִן מֵרְאוֹת וְתִרְאוּ שֶׁיַּסְפִּיק הַכַּמּוּת.

Keli Yekar Vayikra 25:2כלי יקר ויקרא כ״ה:ב׳

ושבתה הארץ שבת לה' – בטעם מצוה זו יש דיעות חלוקות כי רבים אומרים שהטעם הוא שתשבות הארץ כדי שתוסיף תת כחה לזרוע, ולדעה זו נטה הרב המורה, ורבים חולקים עליו ואמרו שאם חששה התורה לזה שלא תחלש האדמה למה יתחייבו גלות על שמיטת הארץ יהיה ענשם שלא תוסיף הארץ תת כחה להם, ועוד שאין זה שבת לה' כי אם לצורך הארץ, ומהו שאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה מה תרויח בזה שיגלו ממנה ישראל וישבו עליה הגוים אשר לעולם בה יעבודו ואיך תשבות הארץ בהשמה מהם, ובעקידה נתן טעם אחר ואמר שתכלית מצוה זו לזכר חידוש העולם ולזכור ימות עולם וסוף ימי חלדו, וכן כתב מהרי"א והוסיף עוד נופך משלו וגם זה רחוק מכליותי כי הוא דומה ליהודה ועוד לקרא כי יום השבת התמידי בכל שבוע בא לזכר חידוש העולם ואם הוא לא יועיל מה יושיענו זה הבא לעיתים רחוקים וכדי ליישב כמה דקדוקים בלשון הפר', אומר אני שטעם מצוה זו היא להשריש את ישראל במדת האמונה, והבטחון בה' כי חשש הקב"ה פן בבואם אל הארץ יתעסקו בעבודת האדמה על המנהג הטבעי וכאשר כביר מצאה ידם ישכחו את ה' ויסורו בטחונם ממנו, ויחשבו כי כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה ועולם כמנהגו נוהג ויחשבו שהארץ שלהם היא והם הבעלים ואין זולתם. על כן הוציאם ה' מן המנהג הטבעי לגמרי כי בשש שנים דרך האומות לעשות שני שנים זרע ושנה אחת בור כדי שלא להכחיש חילה, והקב"ה אמר שש שנים תזרע שדך. מידי שנה בשנה ואני מבטיחך להוסיף כחה שלא תכחיש. ועוד נס בתוך נס שאחר שזרעתה שש שנים אם בשנה הששית לא יכחיש חילה הנה לכל הפחות לא יוסיף לה זה כח, ואמר ה' אדרבה שבשנה הששית יוסיף לה כח כל כך עד שנאמר וצויתי את ברכתי בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים. ואם היה הנס שתעשה התבואה לג' שנים הרי זה מעשה ניסים, אבל ושלישים על כלו. שהתבואה שתעשה בשנה הששית אף אם לא יהיה בה כי אם שעור אכילה לשנה אחת מ"מ ישלח ה' את הברכה באסמיהם שיאכל קמעא ומתברך במעיו עד שתספיק התבואה לשלש שנים, מדקאמר ועשת את התבואה בה"א הידיעה, והיה לו לומר ועשת תבואה לשלש שנים. אלא שרמז בה"א הידיעה שאותה התבואה שהיא רגילה לעשות מידי שנה בשנה כן תעשה גם בשנה הששית, ויוסף ה' כח בארץ עד שאותה התבואה תספיק לשלש שנים וזה ודאי נס נגלה וגדול מכולם, ועל ידי כל המופתים הללו אשר שמתי בידך תדע כי לי כל הארץ. ועל ידי זה יהיו עיניך נשואות אל ה', כמו שמצינו בירידת המן ליומו כדי שיהיו עיניהם נשואות אל ה' תמיד ויבטחו בו תמיד, כך ענין השמיטה שלא יעבדו האדמה כל שנה שביעית אין זרע ואין קציר ויסמכו על הנס. וזה טעם נכון וברור יותר מכל מה שדברו בו המפרשים. ולפי זה דין הוא שיתחייבו גלות בעון השמיטה, מצד חסרון האמונה שבהם כי לא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו (תהלים עחכב) שיעשה להם נס כזה בעשיית התבואה לשלש שנים וכמ"ש (ירמיה ה.א) שוטטו בחצות ירושלם ודעו וראו אם יש איש מבקש אמונה ואסלח לה. גם הארץ עצמה תקפיד על זה מאד כי רצונה שיתגלגל זכות זה על ידה לחזק האמונה בה' על ידה, ועוד שעל ידי זה יאמינו כי כולם אינן רק אריסים בקרקע והקב"ה בעל השדה ובדבר זה הארץ חפיצה שיהיה הקב"ה בעצמו בעלה ואדונה כי לו ית' הארץ. ובביטול השמיטות שיחזיקו המה כבעלים בארץ ראוי הוא שתקפיד הארץ על זה לכך נאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה. אבל העכו"ם לא תקפיד אם ינהגו בה מנהג הטבעי כי בלאו הכי כל הנהגתם על פי הטבע ואין בהם אמונה. ואחר הצעה זו נבא לביאור הפסוקים כי המה מסכימים לכוונה זו האמיתית אשר אין ספק בה.

Keli Yekar Vayikra 25:20כלי יקר ויקרא כ״ה:כ׳

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית – י"מ שבשנה השביעית אינו מוסב על וכי תאמרו אלא וכי תאמרו בששית מה נאכל בשנה השביעית הן בשנה השביעית לא נזרע, אבל בשביעית ודאי לא יאמרו מה נאכל בשמינית שהרי נאמר ועשת את התבואה לשלש השנים אם כן כבר ראו בששית ריבוי התבואה וזה קושיא על הרמב"ן ומהרי"א שפירשו כן שיאמרו בשביעית מה נאכל בשמינית. ולפי מה שכתבנו למעלה שברכה זו שיאכל קמעא ומתברך במעיו, אין זה קושיא כי סוף סוף לא יראו ריבוי תבואה. וי"א שכל מי שיש בידו מעט לחם הוא מקמץ מיד ותיכף מיראה פן יחסר ממנו לעתיד כך יקמצו גם בשביעית מיראת חסרון התבואה שבשמינית. ולי נראה שכך פירושו, שכל תלונה זו סובבת על מה שנאמר בפסוק שלפני זה ואכלתם לחמכם לשובע וארז"ל (עיין יומא עד.) כתיב (דברים ח.טז) המאכילך מן במדבר. וכתיב (שם ח.ג) ויענך וירעיבך. אלא אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו, הנך רואה שאע"פ שירד המן דבר יום ביומו מ"מ היו אוכלים ורעבים לפי שלא היה פת בסלם ליום המחרת, ע"כ כאן ודאי יאמרו מה נאכל בשנה השביעית קודם שיראו בששית רבוי תבואה ויאמרו אילו היינו זורעים בשביעית לצורך שמינית היה לנו פת בסל והיינו אוכלים ושבעים אבל מאחר שלא נזרע לצורך שמינית אם כן לא יהיה לנו פת בסל ואם כן גם בשביעית לא נשבע וכל שכן בשמינית ואיה הבטחת האומר ואכלתם לחמכם לשובע. ומה נאכל שיהיה לשבעה מאחר שלא נזרע ולא נאסף תבואתינו לצורך שמינית, על זה אמר וצויתי את ברכתי וגו'. כדי שיהיה לכם פת בסל גם לצורך שמינית ואז יאכלו לחמם לשובע בשביעית כי יהיה להם פת בסלם לשלש שנים. וי"א ששלש שנים היינו מפני שנת היובל שלא יזרעו שני שנים רצופים. ויתכן לפרש שלש שנים על כל שמיטה ויאמרו כן בעבור חסרון הספיחים של שנה שמינית אף אם יש בידם מן הישן ובמקום הספיחים הבטיחם שתעשה התבואה על שנה יתירה למלאות חסרון הספיחים כדי שיאכלו וישבעו כשיהיה להם תבואה בריוח גדול ולא בצמצום.

Biur Vayikra 25ביאור ויקרא כ״ה

(כ) וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית – בכל השנים התבואה החדשה נאכלת בשנה שלאחריה, ואם כן תבואת השנה הששית שנקצרה בניסן ובסיון, היא מאכל לשנה השביעי', ולמה יאמרו מה נאכל בשנה השביעי', יאמרו מה נאכל בשנה השמינית, כי בשביעית אין זרע ואין קציר, על כן אמר רמ"בן ז"ל שהוא כמו מסורס וכי תאמרו בשנה השביעית מה נאכל, כלומר מה נאכל בשמינית, ואין טוב בעיני לסרס המקרא, ועוד מה טעם וכי תאמרו בשביעית, וגם בששית ובחמישית ידאגו על רעבון השנה שאחר השמיטה, והיה לו לומר וכי תאמרו מה נאכל בשנה השמינית, ולדעתי הכתוב מתפרש מן האמור למעלה והיתה שבת הארץ לכם לאכלה (פסוק ו'), ופרשנו מלת לאכלה הוא על השמחה שישמחו לאכול תבואותיהם בהשקט בלי עמל כבני חורין ושרים, ועתה יפרש הדבר, אם תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, איך אמרת נאכל לחמנו בשמחה ובלי דאגה, הן לא נזרע בשנה זו ולא נאסוף בו תבואתנו, ואם כלינו לאכול מה שבאוצרותינו מתבואות השנה הששית, יהיה לנו חרפת רעב ומחסור בשמינית... (כא) לשלש השנים – לקצת הששית מניסן ועד ר"ה ולשביעית ולשמינית שיזרעו בשמינית במרחשון ויקצרו בניסן, לשון רש"י ז"ל, ולדעתו אין כאן הבטחה על שביעית שאחריה יובל, ועל כן פי' על עד השנה התשיעית וגו' עד חג הסכות של תשיעית, שהוא עת בו תבואת שמינית לתוך הבית, שכל ימות הקיץ היו בשדה בגרנות, ובתשרי הוא עת האסיף לבית, ולדבריו אלו חסר שנת הששית, שעת האסיף שלה בסכות של שביעית ואין כאן שלש שנים, אלא שביעית ושמינית, ויאמר רש"י ז"ל עוד פעמים שהיתה צריכה לעשות לארבע שנים בששית שלפני השמטה השביעית, שהן בטלין מעבוד' קרקע ב' שנים רצופות, ומקרא זה נאמר בשאר השמטות כלן, אבל יותר היה ראוי שיזכור הכתוב ברכה לד' שנים, ויהיו שלש כל שכן וביותר שלמעלה ממנו מדבר ביובל, ורש"בם ז"ל שאמר שזהו פשוטו של מקרא, לא למדנו מדבריו תשובה על מה ששאלנו, אבל רמ"בן ז"ל אמר שהנכון בפ' ועשת את התבואה לשלש השנים, בעבור שנת היובל שתעשה הששית לכל שנת השמטה והיובל והשנה שאחרי היובל כי כולה ישן יאכלו, ואם כדבריו איך אמר אחריו וזרעתם את השנה השמינית, והיא שנת היובל?  ומה שכתב שבא לומר שתזרעו בשנה השמינית כמנהג הארץ, ולא תמהרו לחרוש ולזרוע ולבצור, כי עד בוא תבואתה לבית בעת האסיף בחג הסוכות תאכלו ישן, אין הדעת מתישבת בו, שהתחיל ביובל וסיים בשמטה פשוטה, ואיך ימהרו זרע וקציר כל שנה כמנהג הארץ, ועוד שהקצירה בניסן ובסיון ויכולים לאכול מתבואה חדשה, ואם הבטיח ברכה לשלש השנים, כל שכן שלא ידאגו על שנת אחת, ולכל הפרושים האלה אין טעם למה כפל הכתוב ואמר ואכלתם מן התבואה ישן, וחזר לומר עד השנה התשיעית וגו' תאכלו ישן, יאמר ואכלתם ישן עד בוא תבואתה, וידענו שאסי' שנה שמינית היא בחג האסיף של תשיעי', ולדעתי הכתוב מדבר על השמטה, ועל השמטה השביעית שאחריה שנת היובל, כי לפי שבשמטה אמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה וגו', אמר עכשיו וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, וכל שכן שידאגו בשנה השביעית שאחריה יובל, ועל שתיהן אמר וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית, שלא תדאגו משנת השמטה, ולא משמטה ויובל שלאחריה, כי אצוה ברכתי ועשת לשלש השנים, והן שנים שלמות, כי תבואת השנה הששית תבוא אל הבית בעת האסיף, והוא חג הסכות של שביעית, ויאכל ממנה כל שנה השביעית, ושנת היובל שהיא השמינית, ושנה שאחרי היובל שהיא התשיעית שבה יזרעו ויקצרו, ועת האסיף שלה בחג הסכות של עשירית, ועד אותו הזמן יאכלו מתבואת ששית, וזהו לשלש השנים, וחזר ופירש שתיהן על שנת השמטה אמר וזרעתם את השנה השמינית, כלומר אם תזרעו בשנה השמינית, שהיא השנה שאחרי השמטה הפשוטה, אז תאכלו מן התבואה כל השנה ההיא ישן מתבואת הששית, וזה שמוש הוי"ו של וזרעתם, ולענין שמטה ויובל אמר עד השנה התשיעית, כלומר ואם לא תזרעו גם עד ועד בכלל כל השנה התשיעית, וזהו שפי' עד בוא תבואתה תאכלו ישן, ומלת תבואתה שב על השנה התשיעית, כלומר עד בוא אסיף של שנה תשיעית, שהיא בחג הסכות של עשירית תאכלו ישן מתבואת ששית, נוסף על ישן ראשון, שהוא ישן נושן, וכמ"ש (פרשה כ"ז י') ורבותינו ז"ל בת"כ אמרו ג"כ שהכתובים מדברים על שמטה פשוטה, ועל שמטה שאחריה היובל, אלא שדרשו כן ממלות יתרות, ואני לפרש פשוטו של מקרא באתי.

HaMeamer Vayikra 25:20המעמר ויקרא כ״ה:כ׳

וכי תאמרו – לדעתי בחנם נלחצו המפרשים לבאר מדוע על שנה השביעית אמרו מה נאכל? כי הלא הדבר ידוע הוא, שכמה זירועים ופירות לא יתקיימו משנה לשנה ומיד בהאספם נאכלים, אף החציר מספוא לבהמה נקצר שתים ושלש פעמים בקיץ אחד, ואם יכלו הבקר מן הרפתים וצאן ממכלאותיהם מאין יהי' להם בשר לאכול, והבטיח ה', שישלח להם ברכתו בשנה הששית ולא יחסר להם כל דבר בשנים הבאות.

HaKetav VeHaKabbalah Vayikra 25:20-21הכתב והקבלה ויקרא כ״ה:כ׳-כ״א

(כ) מה נאכל וגו' – בכל השנים התבואה החדשה נאכלת בשנה שלאחריה, ואם כן תבואת השנה הששית שנקצרת בניסן ובסיון הוא מאכל לשנה השביעית, ולמה יאמרו מה נאכל בשנה השביעית, יאמרו מה נאכל בשנה השמינית? כי בשביעית אין זרע ואין קציר, ולכן אמר רמב"ן שלשון המקרא מסורס, וכי תאמרו בשנה השביעית מה נאכל, כלומר מה נאכל בשמינית; ואין הדעת נוחה בסירוסי לשון המקראות; והרב"ח מחבר בשנה השביעית עם הן לא נזרע, והוא מתנגד לנגינה. ונ"ל כי הבי"ת תשמש שתי הוראות, תוך הזמן, ואחר זמן, כמו (ס"פ וישב), בעוד שלשת ימים ותרגומם סוף תלתא יומין, ואמר אחריו ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה, דפי' ע"כ אחר יום השלישי, וכן היו נכונים לשלת ימים (יתרו י"ט), שהא לסוף ג' ימים והוא יום הרביעי (ע"ש רש"י), ואמר אחריו ויהי ביום השלישי דפי' ע"כ אחר יום השלישי, ואמר במשפטים וחג האסיף בצאת השנה, שבי"ת תורה על כלות השנה, כי חג הסוכות הוא במיפקא דשתא, וכן תקבר בשיבה טובה אות בי"ת של בשיבה הוא ע"כ על זמן שלאחריו, וכן בתשעה לחודש (אמור), דהבי"ת תורה על כלות יום התשיעי, וכן בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות (בא י"ב), בי"ת בארבעה עשר הוא בכלות, כי בליל חמשה עשר הוא זמן אכילת מצות, ויהיה אם כן בשנה השביעית כאן גם כן בי"ת דלאחר זמן, ופירש מה נאכל אחר השנה השביעית (נאך אבלויף דעם זיבענטען יאהרעס), אמנם מה שכתב אחר זה בשנה הששית, הוא בי"ת תוך הזמן, והמכוון שבתוך השנה הששית תהיה הברכה להספקת מזון על שלש שנים, ועמ"ש (בכי תבא) בשנה השלישית. (כא) לשלש השנים – המפרשים יחתרו לבוא אל יבשת באור דבר זה, כי באמת אין כאן רק שתי שנים שביעית ושמינית, מחג הסוכות של שביעית שהוא עת האסיף לתבואת השנה הששית עד חג הסוכות של תשיעית שהוא עת האסיף לתבואת השנה השמינית, ערש"י ורמב"ן ורנ"ו, ולא הבינותי למה יחשבו רק האכילה הממשית דהיינו אכילת האדם מתבואת השנה הששית, ולא יחשבו גם האכילה הסבובית, דהיינו מה שיש בתבואת הששית די והותר לזרוע ממנה בשנה השמינית, הגורמת אכילת אדם כל השנה התשיעית, כי אם לא היה בידינו מתבואת הששית כדי הזריעה בשנה השמינית, מה היינו אוכלים בשנה התשיעית, אם אין זרע אין קציר ואין אסיף; והנה לפירוש המפרשים לשון המקרא מיותר, והוא מ"ש. וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית עד בוא תבואתה תאכלו ישן. דלפירושם המכוון בזה, כשתזרעו בשמינית יהיה בידכם אכילת הישן וגם בזמן אסיפת התבואה בשנה התשיעית יאכלו ישן, וזה רק למותר שאם יאכלו ישן באסיפה מכש"כ שבזריעה המוקדמת יאכלו ממנו, ולדברינו הזריעה בשמינית לצורך התשיעית הוא עיקר הברכה ועליה יאמר וזרעתם וגו' ואכלתם, וטעמו שיהיה בידכם בשנה השמינית כדי זריעה לצורך התשיעית, וכדי צורך אכילה בו משעת הזריעה עד האסיפה, וענין הברכה הוא תוספת מרובה מכדי הצורך, האכילה הממשית הוא הצורך העיקרי בזמנו, והתוספת לזמן הבא הנקרא אכילה סבובית היא עצם הברכה, ועלי' יאמר. וצויתי את ברכתי לשלש השנים. ירצה האכילה החמשית שבשתי שנים, והאכילה הסבובית שבשנה השלישית; גם אפשר לומר כי לשון לשלוש השנים אינו מספר יסודי רק מספר סדורי, כמו היו נכונים לשלשת ימים (יתרו) שפי' ליום השלישי, כן לשלש השנים פי' לשנה השלישית, כי עיקר הברכה הוא האכילה הסבובית שבשנה השלישית, כי האכילה הממשית שבשתי השנים השביעית והשמינית, אינו כל כך מן הברכה, שבכל שנה ושנה הארץ תוציא תבואות כדי צורך שתי שנים, האכילה הממשית שבשנה הבאה, והאכילה הסבובית שבשנה שלאחריו, א"כ האכילה הממשית שבשנה השמינית אין בה מן הברכה כלל, כי היא במקום האכילה הסבובית שבשנים אחרות; ומצאתי לרבותינו (ר"ה י"ג) שאמרו ועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרא לשלש אלא לשליש, ע"ש.

Shadal Vayikra 25:21-22שד״ל ויקרא כ״ה:כ״א-כ״ב

(כא) לשלש השנים – חצי הששית וכל השביעית וחצי השמינית (ע' רש"י), חלק מן השנה קרוי שנה. (כב) עד השנה התשיעית – ע' רש"י.

Netziv Vayikra 25:20-22נצי״ב ויקרא כ״ה:כ׳-כ״ב

(כ) וכי תאמרו וגו' – באשר שבאמת כ"ז אינו אלא מעשה נס שיהיו גדלים בשנה לא זרועה תבואה ופירות האילן משביעים את כל האדם והבהמה וידוע דדרך נס אינו ראוי אלא לפי ההכנה לכך. והיינו עפ"י שהקדים הכתוב ועשיתם את חקתי וגו' שירבו בשקידת התורה ובפלפולה בשנים אלו. ואין מן הפלא שיוגדל כחם לאלוה. ויהיו מאמינים ומוסרים את עצמם להנהגה עליונה זו. ונגד זה תהיה באמת אז השגחה נפלאה. אבל אם לא תהיו בזה האופן ותהיו משתוממים ע"ז מה נעשה בשנה השביעית. וכאשר יהא כן אז לא יהיה דרך נס שהשגחה היא באה לפי הכנה וכמש"כ בס' שמות ג' י"ד וי"ט ו' ובספר דברים ה' ד'. והיה עולה עה"ד דעיקר מצות שביעית ויובל לא ניתנה אלא למתנהגים בדרך מעלה יתירה. אבל באמת אינו כן דהתורה יכולה להתנהג בשלימות אפילו לאנשים שאינם בזו המעלה. ומש"ה פירש הכתוב וכי תאמרו בשנה הששית מה נאכל בשנה השביעית ולא תהיו במעלה עליונה זו אזי וצויתי וגו' – שהוא בדרך השגחה פרטית בדרך הטבע. (כב) עד השנה התשיעית – לא תהיו נחוצים לאכול בשמינית מן השדה קודם כניסה לגורן אלא הכניסו לגורן והתייבש היטב בלי דוחק הרעב. עד בוא תבואתה – שתביאו התבואה לגורן ולאוצר.

R. David Zvi Hoffmann Vayikra 25:18-22ר׳ דוד צבי הופמן ויקרא כ״ה:י״ח-כ״ב

(יח-יט) לאחר שבמלות "כי אני ה' אלהיכם" מסתיימים שלושת סדרי החוקים הראשונים, מפסיק הדיבור בתוספת של מוסר-השכל שבפסוקים יח-כב את הרצאת החוקים. זהו המקום הראשון שראוי להפסקה כזו, שהרי כאן נסתיים הוק שמיטה ויובל ובפסוק כג מתחיל ענין הגאולה (ירמיהו לב, ז: "משפט הגאלה"). וכך נמצא מאמר־המוסר הנוסף במקומו הנכון (נגד קנובל וולהאוזן). בפסוק יח מבטיח לנו ה', שאם נשמור את חוקותיו יגן בעדנו מפני סכנות מן החוץ, ובפסוק יט הוא מבטיח לנו ברכה ופריון, שנשב לבטח בארץ ולא נהיה מוכרחים להגר ממנה מפני הרעב. השוה ספר רות. (כ-כב) הבטחון מפני הרעב שהובטח בפסוק יט יכול היה להתערער על־ידי שנת השבתון משום שלא נזרע ולא נקצר: אולם ה' יתן לנו את ברכתו במידה כזו, שהעם לא יֵדע מחסור אף בזמן ההוא... לשלש השנים – לדעת רש"י הכוונה היא: חלק מהשנה השישית, השנה השביעית כולה, והלק מהשנה השמינית (ולכן לא נאמר: "לשלש שנים", אלא ל"שלש השנים" כלומר: לאותן שלוש השנים שהכתוב מתכוון להן). זהו גם הפשט הפשוט, כי אין להניח שהכוונה היא, כפי שהרמב"ן סובר: "לשלש השנים, בעבור שנת היובל, שתעשה הששית לכל שנת השמיטה והיובל והשנה שאחרי היובל" מקרה שחוזר רק פעם במשך חמישים שנה.