EN/HEע/E

Navot's Vineyard and Achav's Punishment

Sources

Melakhim I 20:38-43מלכים א׳ כ׳:ל״ח-מ״ג

(38) So the prophet departed, and waited for the king by the way, and disguised himself with his headband over his eyes. (39) And as the king passed by, he cried unto the king; and he said: 'Thy servant went out into the midst of the battle; and, behold, a man turned aside, and brought a man unto me, and said: Keep this man; if by any means he be missing, then shall thy life be for his life, or else thou shalt pay a talent of silver. (40) And as thy servant was busy here and there, he was gone.' And the king of Israel said unto him: 'So shall thy judgment be; thyself hast decided it.' (41) And he hastened, and took the headband away from his eyes; and the king of Israel discerned him that he was of the prophets. (42) And he said unto him: 'Thus saith the Lord: Because thou hast let go out of thy hand the man whom I had devoted to destruction, therefore thy life shall go for his life, and thy people for his people.' (43) And the king of Israel went to his house sullen and displeased, and came to Samaria.

(לח) וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו. (לט) וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל. (מ) וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ. (מא) וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר [מֵעֲלֵי] (מעל) עֵינָיו וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִיאִים הוּא. (מב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר י"י יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. (מג) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה.

Melakhim I 21מלכים א׳ כ״א

(1) And it came to pass after these things, that Naboth the Jezreelite had a vineyard, which was in Jezreel, hard by the palace of Ahab, king of Samaria. (2) And Ahab spoke unto Naboth, saying: 'Give me thy vineyard, that I may have it for a garden of herbs, because it is near unto my house; and I will give thee for it a better vineyard than it; or, if it seem good to thee, I will give thee the worth of it in money.' (3) And Naboth said to Ahab: 'The Lord forbid it me, that I should give the inheritance of my fathers unto thee.' (4) And Ahab came into his house sullen and displeased because of the word which Naboth the Jezreelite had spoken to him; for he had said: 'I will not give thee the inheritance of my fathers.' And he laid him down upon his bed, and turned away his face, and would eat no bread. (5) But Jezebel his wife came to him, and said unto him: 'Why is thy spirit so sullen, that thou eatest no bread?' (6) And he said unto her: 'Because I spoke unto Naboth the Jezreelite, and said unto him: Give me thy vineyard for money; or else, if it please thee, I will give thee another vineyard for it; and he answered: I will not give thee my vineyard.' (7) And Jezebel his wife said unto him: 'Dost thou now govern the kingdom of Israel? arise, and eat bread, and let thy heart be merry; I will give thee the vineyard of Naboth the Jezreelite.' (8) So she wrote letters inAhab's name, and sealed them with his seal, and sent the letters unto the elders and to the nobles that were in his city, and that dwelt with Naboth. (9) And she wrote in the letters, saying: 'Proclaim a fast, and set Naboth at the head of the people; (10) and set two men, base fellows, before him, and let them bear witness against him, saying: Thou didst curse God and the king. And then carry him out, and stone him, that he die.' (11) And the men of his city, even the elders and the nobles who dwelt in his city, did as Jezebel had sent unto them, according as it was written in the letters which she had sent unto them. (12) They proclaimed a fast, and set Naboth at the head of the people. (13) And the two men, the base fellows, came in and sat before him; and the base fellows bore witness against him, even against Naboth, in the presence of the people, saying: 'Naboth did curse God and the king.' Then they carried him forth out of the city, and stoned him with stones, that he died. (14) Then they sent to Jezebel, saying: 'Naboth is stoned, and is dead.' (15) And it came to pass, when Jezebel heard that Naboth was stoned, and was dead, that Jezebel said to Ahab: 'Arise, take possession of the vineyard of Naboth the Jezreelite, which he refused to give thee for money; for Naboth is not alive, but dead.' (16) And it came to pass, when Ahab heard that Naboth was dead, that Ahab rose up to go down to the vineyard of Naboth the Jezreelite, to take possession of it. (17) And the word of the Lord came to Elijah the Tishbite, saying: (18) 'Arise, go down to meet Ahab king of Israel, who dwelleth in Samaria; behold, he is in the vineyard of Naboth, whither he is gone down to take possession of it. (19) And thou shalt speak unto him, saying: Thus saith the Lord: Hast thou killed, and also taken possessions? and thou shalt speak unto him, saying: Thus saith the Lord: In the place where dogs licked the blood of Naboth shall dogs lick thy blood, even thine.' (20) And Ahab said to Elijah: 'Hast thou found me, O mine enemy?' And he answered: 'I have found thee; because thou hast given thyself over to do that which is evil in the sight of the Lord. (21) Behold, I will bring evil upon thee, and will utterly sweep thee away, and will cut off from Ahab every man-child, and him that is shut up and him that is left at large in Israel. (22) And I will make thy house like the house of Jeroboam the son of Nebat, and like the house of Baasa the son of Ahijah, for the provocation wherewith thou hast provoked Me, and hast made Israel to sin. (23) And of Jezebel also spoke the Lord, saying: The dogs shall eat Jezebel in the moat of Jezreel. (24) Him that dieth of Ahab in the city the dogs shall eat; and him that dieth in the field shall the fowls of the air eat.' (25) But there was none like unto Ahab, who did give himself over to do that which was evil in the sight of the Lord, whom Jezebel his wife stirred up. (26) And he did very abominably in following idols, according to all that the Amorites did, whom the Lord cast out before the children of Israel. (27) And it came to pass, when Ahab heard those words, that he rent his clothes, and put sackcloth upon his flesh, and fasted, and lay in sackcloth, and went softy. (28) And the word of the Lord came to Elijah the Tishbite, saying: (29) 'Seest thou how Ahab humbleth himself before Me? because hehumbleth himself before Me, I will not bring the evil in his days; but in his son's days will I bring the evil upon his house.'

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. (ב) וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. (ג) וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵי"י מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ. (ד) וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם. (ה) וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם. (ו) וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי. (ז) וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכׇל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. (ח) וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח [סְפָרִים] (הספרים) אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת. (ט) וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. (י) וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת. (יא) וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם. (יב) קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. (יג) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת. (יד) וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת. (טו) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת. (טז) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקׇם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ. (יז) וַיְהִי דְּבַר י"י אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. (יח) קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. (יט) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר י"י הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר י"י בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה. (כ) וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי י"י. (כא) הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל. (כב) וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל. (כג) וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר י"י לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל. (כד) הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם. (כה) רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי י"י אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ. (כו) וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ י"י מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (כז) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט. (כח) וַיְהִי דְּבַר י"י אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. (כט) הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אָבִי הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ.

Melakhim II 17:15-17מלכים ב׳ י״ז:ט״ו-י״ז

(15) and they rejected His statutes, and His covenant that He made with their fathers, and His testimonieswherewith He testified against them; and they went after things of nought, and became nought, and after the nations that were round about them, concerning whom the Lord had charged them that they should not do like them; (16) and they forsook all the commandments of the Lord their God, and made them molten images, even two calves, and made an Asherah, and worshipped all the host of heaven, and served Baal; (17) and they caused their sons and their daughters to pass through the fire, and used divination and enchantments, and gave themselves over to do that which was evil in the sight of the Lord, to provoke Him;

(טו) וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְוֺתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה י"י אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם. (טז) וַיַּעַזְבוּ אֶת כׇּל מִצְוֺת י"י אֱלֹהֵיהֶם וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה [שְׁנֵי] (שנים) עֲגָלִים וַיַּעֲשׂוּ אֲשֵׁירָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְכׇל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבָּעַל. (יז) וַיַּעֲבִירוּ אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ וַיִּקְסְמוּ קְסָמִים וַיְנַחֵשׁוּ וַיִּתְמַכְּרוּ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי י"י לְהַכְעִיסוֹ.

Yeshayahu 1:29ישעיהו א׳:כ״ט

For they shall be ashamed of the terebinths which ye have desired, And ye shall be confounded for the gardens that ye have chosen.

כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם וְתַחְפְּרוּ מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם.

Yeshayahu 65:3ישעיהו ס״ה:ג׳

A people that provoke Me To My face continually, That sacrifice in gardens, And burn incense upon bricks;

הָעָם הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים.

Yeshayahu 66:17ישעיהו ס״ו:י״ז

They that sanctify themselves and purify themselves To go unto the gardens, Behind one in the midst, Eating swine's flesh, and the detestable thing, and the mouse, Shall be consumed together, saith the Lord.

הַמִּתְקַדְּשִׁים וְהַמִּטַּהֲרִים אֶל הַגַּנּוֹת אַחַר [אַחַת] (אחד) בַּתָּוֶךְ אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר יַחְדָּו יָסֻפוּ נְאֻם י"י.

Tanchuma (Buber) Vaetchanan Appendix 2תנחומא (בובר) ואתחנן הוספה ב'

(Deut. 4:25:) WHEN YOU HAVE BEGOTTEN CHILDREN AND CHILDREN'S CHILDREN. This text is related (to Is. 46:10): DECLARING THE END FROM THE BEGINNING. When Moses arrived at passing from the world, the Holy One declared to him what Israel was going to do after the death of Joshua. Thus it is stated (in Deut. 31:16): THE LORD SAID UNTO MOSES: BEHOLD, YOU ARE SOON TO SLEEP WITH YOUR ANCESTORS. THEN THIS PEOPLE WILL ARISE AND GO WHORING AFTER THE ALIEN GODS OF THE LAND. For that reason Moses warned them (in Deut. 31:29): FOR I KNOW THAT AFTER MY DEATH YOU WILL SURELY ACT CORRUPTLY. But they said to him: We will not do this thing. He said to them: You are going to beget CHILDREN AND CHILDREN'S CHILDREN and forget the name of the Holy One, as stated (in Deut. 4:26; 30:19): I HAVE CALLED THE HEAVENS AND THE EARTH TO WITNESS AGAINST YOU TODAY…. Ergo (in Is. 46:10): DECLARING THE END FROM THE BEGINNING. And so you find that Israel did everything that he had said to them in the days of the judges, as stated (in Jud. 10:6): <AGAIN THE CHILDREN OF ISRAEL DID WHAT WAS EVIL IN THE EYES OF THE LORD> AND SERVED THE BAALS AND THE ASTARTES. So also Jeroboam, as stated (in I Kings 12:28–29): SO THE KING TOOK COUNSEL AND MADE TWO CALVES OF GOLD <….> THEN HE SET ONE IN BETHEL AND THE OTHER HE {SET} [PUT] IN DAN. Moreover, he did not allow Israel to go up to Jerusalem. Instead he said: These are your Gods, O Israel. So also Ahab sinned and made Israel sin more than all he wicked ones who came before him. (I Kings 16:30:) AND AHAB [BEN OMRI] DID MORE EVIL IN THE EYES OF THE LORD THAN ALL WHO <HAD COME> BEFORE HIM. You yourself know that he sold himself to idolatrous worship, as stated (in I Kings 21:25): <INDEED THERE WAS NO ONE> LIKE AHAB WHO SOLD HIMSELF TO DO EVIL IN THE EYES OF THE LORD. He also made them forget the name of the Holy One. How? He blotted out the references <to the Divine Name> and wrote in their place, <e.g.,> "And Baal spoke," "In the beginning Baal," "And Baal said." And for all the whole Torah he did likewise. That is what the prophet says (in Jer. 23:27): THE ONES WHO INTEND TO MAKE MY PEOPLE FORGET MY NAME. But Menasseh did more than all of them, as stated (in II Chron 33:7; cf. II Kings 21:7): AND HE SET UP A SCULPTURED IMAGE <WHICH HE HAD MADE IN THE HOUSE OF GOD>…. (II Chron. 33:6 // II KINGS 21:6): AND HE HAD HIS SONS PASS THROUGH FIRE {FOR MOLECH} IN THE VALLEY OF BEN-HINNOM. HE ALSO PRACTICED SOOTHSAYING, AUGURY, [SORCERY,] NECROMANCY, AND WIZARDRY. [HE DID MUCH EVIL IN THE EYES OF THE LORD TO PROVOKE HIM TO ANGER.] And how <did he do it>? Molech was in the valley of Ben-hinnom.6Cf. Lam. R. 1:9 (36). It took place outside of Jerusalem and in a remote place. There was also an image <there> with the face of a calf and with its hands extended like a human [whose hands are open to receive] something from one's friend. Then they heated it until its hands became like fire. It also had seven latticed gates,7Qanqalim. Probably from the Gk.: kingklis, or the Lat.: cancelli, but Buber, n. 5, suggests the word comes from coenacula, which means “upper rooms.” with <the image> behind the innermost of them. Each and every one would enter in accordance with his offering. Whoever offered a bird entered the first lattice gate. With a goat he entered the second lattice gate; with a lamb, the third; with a calf, the fourth; with a bullock, the fifth; with a bull, the sixth. To whoever was offering his child the idol priests would say that there is none higher than that. He entered within the seventh lattice gate. Then he went and kissed it, as stated (in Hos. 13:2): THOSE WHO SACRIFICE A HUMAN BEING KISS CALVES. Then the idol priests would take his child from him and put the young child8Tinoq. “Young child” rather than “infant” here, because a parallel description in Lam. R. suggests that the offering might be an offspring somewhat older than an infant. upon the hands of Molech, while they took the drums and beat on them, so that the father would not hear the voice of his child. Then they pressed the young child's entrails upon it, while the young child screamed until <its spirit> left its body in the hands of <the idol>. R Judah the Levite said: That is what is written (in Jer. 7:31): AND THEY HAVE BUILT THE HIGH PLACES OF TOPHETH, WHICH ARE IN THE VALLEY OF BEN-HINNOM <TO BURN THEIR SONS AND THEIR DAUGHTERS IN THE FIRE>. What is the meaning of TOPHETH? That they beat on their drums (tuppim, sing.: toph). What is the meaning of HINNOM? That the idol priests said to Molech, when the young child screamed (rt.: NHM): May it be pleasing to you! May it be appealing to you! Look at how fervent they were for idolatry! The Holy One said: It is on account of the evil drive (yetser hara) that you have sinned and gone into exile; but in the age to come I am rooting it (i.e., the evil drive) out of you,9Cf. Deut. R. 2:30. as stated (in Ezek. 36:26): I WILL REMOVE THE HEART OF STONE FROM YOUR FLESH AND GIVE YOU A HEART OF FLESH

כי תוליד בנים ובני בנים (דברים ד כה). זש״ה מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י), כשהגיע משה ליפטר מן העולם, הגיד לו הקב״ה מה ישראל עתידים לעשות אחר מיתתו של יהושע, שנאמר ויאמר ה׳ אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא טז), לפיכך משה מזהיר בהם כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון (שם שם כט), ואמרו לו אין אנו עושים את הדבר הזה, אמר להם עתידים אתם להוליד בנים ובני בנים ולשכח שמו של הקב״ה, שנאמר (העיד אני) [העידותי] בכך היום את השמים ואת הארץ וגו׳ (דברים ד כו ל יט), הוי מגיד מראשית אחרית. וכן אתה מוצא שעשו ישראל כל מה שאמר להם בימי השופטים, שנאמר ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות (שופטים י ו), וכן ירבעם, שנאמר ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וישם האחד בבית אל ואת האחד (שם) [נתן] בדן (מ״א יב כט), ולא היה מניח לישראל לעלות לירושלים, והיה אומר אלה אלהיך ישראל, וכן אחאב חטא והחטיא את ישראל מכל הרשעים שהיו לפניו, ויעש אחאב [בן עמרי] הרע בעיני ה׳ מכל אשר לפניו (שם טז ל), תדע לך שהיה מוכר עצמו לעבודה זרה, שנאמר כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה׳ (שם כא כה), והשכיח שמו של הקב״ה, היאך, היה מוחק את האזכרות, וכותב תחתיהם וידבר הבעל, בראשית הבעל, ויאמר הבעל וכל התורה כולה עשה כן, הוא שהנביא אומר החושבים להשכיח את עמי שמי (ירמיה כג כז), ומנשה עשה יותר מכולם, שנאמר וישם [את] פסל הסמל וגו׳ (דה״ב לג ז), והוא העביר [אות] בניו באש (למולך) בגי בן הנום ועונן וניחש [וכשף] ועשה אוב וידעוני [הרבה לעשות הרע בעיני ה׳ להכעיסו] (דה״ב לג ו), וכיצד היה המולך בגיא בן הנום, עשוי חוץ לירושלים, ובמקום מופלג, וצלם היה ופניו של עגל, וידיו פשוטות כאדם [שפותח ידיו לקבל] דבר מחבירו, והיו מסיקין אותו עד שהידים נעשים כאש, ושבעה קנקלים היו לו, והוא לפנים מהם, ולפי קרבנו של כל אחד ואחד היה נכנס, מי שמקריב עוף נכנס לקנקל הראשון, עז נכנס לקנקל השני, שה לשלישי, עגל לרביעי, פר לחמישי, שור לששי, מי שמקריב בנו אומרים הכומרים כי אין למעלה הימנו, היה נכנס לפנים מן הקנקל השביעי, והיה הולך ונושקו, שנאמר זובחי אדם עגלים ישקון (הושע יג ב), והיו הכומרים נוטלין בנו ממנו ונותנין התינוק על ידי המולך, ונוטלין התופין ומקישין בהן כדי שלא ישמע אביו קול בנו, ומעיו של תינוק מתמעכין עליו, והיה התינוק מנהים עד שישליט נפשו על ידו. אמר ר׳ יהודה הלוי הוא שכתוב ובנו במות התופת אשר בגיא בן הנום (ירמיה ז לא), מה היא התופת, שהיו מקישין בתופים, מה הוא הנום, שהיו הכומרים אומרין למולך כשהתינוק מנהים יהנה לך יערב לך. ראה היאך היו להוטין אחרי ע״ז, אמר הקב״ה על ידי יצר הרע הייתם חוטאים וגולים, אבל לעתיד לבא אני עוקרו מכם, שנא׳ והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו).

Rashi Melakhim I 21:25רש״י מלכים א׳ כ״א:כ״ה

רק לא היה כאחאב – הכתוב מעיד עליו, שלא היה במלכים כמותו, שירבעם וכל אשר אחריו, עבדו את העגלים מיראה, אם יעלה העם ירושלים, תשוב הממלכה לבית דוד, וזה הוסיף הבעל והאשרה להכעיס. התמכר – נמכר לעבודה זרה ראיתי בירושלמי (ירושלמי סנהדרין י׳:ב׳) חיאל בית האלי שושבינו היה, ובכל יום שם דמיו ונתן לעבודת גלולים.

R. Yosef Kara Melakhim I 21:20ר׳ יוסף קרא מלכים א׳ כ״א:כ׳

התמכרך – כמו התנכרך.

R. Yosef Kara Melakhim I 21:25ר׳ יוסף קרא מלכים א׳ כ״א:כ״ה

רק לא {היה} כאחאב – הכתוב מעיד עליו שלא היה רשע במלכים כמותו שירבעם וכל אשר קמו אחריו עבדו את העגלים מיראה אם יעלה העם ירושלים תשוב המלוכה לבית דוד וזה הוסיף עליהם הבעל והאשירה. התמכר – כמו התנכר.

Ralbag Melakhim I 21:25רלב״ג מלכים א׳ כ״א:כ״ה

רק לא היה כאחאב – כל זה אמר לו אליהו.

Abarbanel Melakhim I 21:7אברבנאל מלכים א׳ כ״א:ז׳

ואשתו הוכיחתו על אשר לא היה מבקש עלילה ללקחו, או יגזלהו ממנו בחזקה, ואמרה בדרך תמיהה, "אתה תעשה מלוכה על ישראל"? ר"ל התצליח למלוכה אחרי שאין לך לב וגבורה לעשות רצונך בדבר קטון כזה? "קום אכול לחם וייטב לבך" כי "אני אתן לך את כרם היזרעאלי".  ואין ספק שמיד הגידה לו מה שהיה בלבה לעשות, שכתבה ספרים בשם אחאב "אל הזקנים ואל החורים", שהם השרים, לאמר שיקראו צום... ושיושיבו את נבות בראש העם... ושהם יעידו שבירך נבות אלהים ומלך ויסקלוהו מיד...

Abarbanel Melakhim I 21:20אברבנאל מלכים א׳ כ״א:כ'

והנה אליהו במצאו אותו, אין ספק שדיבר אליו מה שציווהו הש"י, ר"ל "הרצחת וגם ירשת", ועל זה השיבו אחאב "המצאתני אויבי" ר"ל המצאתני חייב והורג נפש בדבר הזה אויבי? כאילו אמר שלא היה הוא בדבר נבות ולא ידע ממנו דבר, כי אם איזבל, ולכן הוא להיותו אויבו, היה חושד אותו במה שלא עשה. ןלכן אמר אליהו "מצאתי" וידעתי האמת, שהיא עשתה הדבר בעצתך ובדעתך.

Metzudat David Melakhim I 21:19-20מצודת דוד מלכים א׳ כ״א:י״ט-כ׳

(יט) הרצחת – כי מדעתו עשתה איזבל, ולזה אמר לו, היתכן שרצחת את נבות כאויב, וגם ירשת אותו כקרוב אהוב. גם אתה – בא כפול לתוספת ביאור. (כ) המצאתני אויבי – אתה אויבי, וכי מצאת אותי חייב ואשם בדבר זה כאומר הלא איזבל עשתה זאת, ולא אני וחשב לכחש בפני הנביא, כאילו לא נעשתה מדעתו. מצאתי – רצה לומר: הן מצאתי אותך חייב בדבר, כי ידעתי אשר נעשתה מדעתך. התמכרך – מרוב השתדלותו בעבירות, חשבו כאילו מכר עצמו לעשות הרע.

Malbim Melakhim I 21:2-25מלבי״ם מלכים א׳ כ״א:ב׳-כ״ה

(ב) וידבר וגם לא רצה את כרמו לצורך איזה דבר כללי רק רצה לעשות ממנו גן ירק, באופן שרצה להשחית עצי הכרם (שהוא איסור) לזרוע בו ירק, ולא נתן בו שום טעם של תועלת רק מצד שקרוב אל ביתו והנה אחאב שהיה עוע״א היה דרכו להעמיד הבעל על הגן שלו, כמ״ש ותחפרו מהגנות אשר בחרתם, המתקדשים והמטהרים אל הגנות, (וכ״כ התוס׳ בסנהדרין (דף כ׳ ע״ב) שלכן לא רצה לתתו לו מפני שרצה לעשות בו ע״ז, וגם כתבו שאף למ״ד כל האמור בפ׳ מלך היה מותר בו, זה רק אם לוקח הכרם לצורך עבדיו לא לעצמו, ועוד כתבו שזה אם הכרם אינו נחלת אבות), וא״ל אם לא תרצה לתתו בעבור שצריך לך לכרם, אתנה לך כרם טוב ממנו, ואם טוב בעיניך למכרו אתנה לך כסף. (ג) השאלות: למה אמר חלילה לי מה׳ כאלו יעשה בזה עון פלילי. ויאמר נבות הנה מלבד שנבות לא רצה למכור את נחלת אבותיו, דבר אל אחאב דברים הנוקבים עד חדרי בטן, במ״ש חלילה לי מה׳ מתתי את נחלת אבותי לך רצה להוכיח בזה את אחאב שעזב נחלת אבותיו, שהוא ה׳ אלהי אבותיו, שהוא הנחלה היותר יקר מנחלת שדה וכרם שהם רק לחיים הזמנים, אבל האמונה והתורה היא נחלת הנפש, והוא עזבם בלא כסף ובלא מחיר, ולהוכיח על פניו אמר חלילה לי מתתי את נחלת אבותי, הזכיר לו איך יקר בעיני איש נלבב נחלת אבותיו אף נחלה זמנית משדה וכרם, וכ״ש נחלה נפשיית, ובמ״ש חלילה לי מה׳ – שלא היה לו להזכיר בזה שם ה׳ רמז כי אחר שאתה תעמיד על הגן את ההבל והבעל, חלילה לי מה׳ אשר הוא נחלת אבותי, בו בטחו אבותי ויהי נחלתם, ואיך אתנהו לך לבעל ואשרה. (ד) השאלות: למה בא סר וזעף ולא אכל לחם, והוא לא דבר אליו דברים קשים רק לא רצה לעזוב נחלת אבותיו ומה כל הרעש הזה, ולמה כפל אשר דבר אליו ויאמר. ויבא אחאב לא נתפעל על שלא רצה לתת לו הכרם, רק על הדברים שדבר, שבזה בזהו על עזבו נחלת אבותיו ואלהי ישראל, וגם כי נגעו הדברים בלבו כדרך הרשעים שמלאים חרטה, כי הוסר בדברים, וז״ש שבא סר וזעף שהיה רוחו סרה מאתו, לא על גוף המעשה שלא השיג הכרם רק על הדבר אשר דבר אליו (ר״ל אחר שכוונת הדבור היה לקלוע אליו למטרה במ״ש לא אתן לך את נחלת אבותי) – שידע שבאמירה זו דבר אליו דברי תוכחה, ולכן שכב על מטתו ולא אכל לחם מרוב צערו. (ו) השאלות: למה כפל כי אדבר אל נבות, ואומר לו, וכן למה לא ספר מ״ש לא אתן לך את נחלת אבותי שבזה יצדק נבות בעיניה. וידבר הנה הגם שבודאי ספר לאיזבל כל הדברים שנפלו ביניהם, בכ״ז לא רצה לגלות לה שרוחו סרה על הדיבור הפרטי הזה שהיה לו תוכחת מוסר ממ״ש לא אתן את נחלת אבותי, כי לא רצה להראות בפני איזבל שעוד יש רשף בלבו להתפעל מדברים כאלה וכי עודנו זוכר באלהי אבותיו, ולכן א״ל שעיקר כעסו על שאמר לא אתן לך את כרמי – על שלא השיג הכרם, וז״ש כי אדבר אל נבות ואומר לו – במ״ש כי אדבר ספר לה פרטי הדברים כמו שהיו, וסיים דבריו ואני כועס יען כי ואומר לו תנה לי את כרמך ויאמר לא אתן לך את כרמי – ר״ל על יתר הדברים לא אשית לב רק על שלא השגתי הכרם. (ז) השאלות: מה כוונתה במ״ש אתה עתה תעשה מלוכה. אתה עתה אמרה בעת שמיסדים בית מלכות במדינה שעדיין לא היה להם מלך, אזי קובעים ביניהם משפט המלוכה וחוקיה, ומפרטים מה יוכל המלך ומה לא יוכל לעשות, לא כן במלכות ישנה מי סכל להשקיף על משפט המלוכה, המלך עושה כל אשר בכחו לעשות באין מוחה, וז״ש וכי אתה עתה תעשה מלוכה – ר״ל וכי אתה העושה המלוכה הלא היא קיימת מכמה דורות, או הכי עתה תעשה, רק שלא ידעת איך תקחהו מידו בחזקה פן ימרדו העם בראותם כי תגזול נחלת אחרים ואני אתן לך ע״י ערמה. (ח) השאלות: יפלא מאד איך לא התיראה מלכתוב בשם המלך אל הזקנים והחורים שישכרו עדי שקר ויעידו עדות שקר על נבות ושישפטוהו ע״ז משפט מות, ומה תעשה אם הזקנים יראו את מכתב המלך אל כל העם ותתגלה הנבלה הזאת שהמלך אשר במשפט יעמיד ארץ מצוה לרצוח נפש נקי על לא חמס בשקר ובמרמה, והלא מחר יעשה כן לכל איש ואיש ותחנף הארץ בדמים, ואיך הסכימו כל הזקנים לזה ולא גלו ערותו וחטאתו לעיני השמש, ודבר כזה לא נמצא דוגמתו בקורות העמים גם בימי החשך והאפלה, ולמה יושיבוהו בראש העם, ולמה יעידו שברך אלהים ומלך ולא די באחד מהם, ולמה אמר ותכתוב ספרים והיה די שתכתוב ספר אחד, ולמה כפל ויבואו שני האנשים בני בליעל ויעידוהו אנשי הבליעל. ותכתוב – הנה היא שמעה והבינה ג״כ כי נבות כיון לבזות את הע״ז איך שאחאב המיר נחלת אבותיו, וכן בזה את המלך בדברו אליו כזאת, והגם שלא היו עדים, וע״י שבזה את המלך אין המלך יכול להיות עד ובע״ד, הלא במה שבזה אלהיו הלא על זה נאמן המלך להעיד, והנה משפט המבזה את המלך יהיה לפני החורים, ומשפט המקלל אלהיו הוא לפני הזקנים, וז״ש שכתבה ספרים בשם אחאב ותחתום בחותמו ובספרים האלה היה כתוב כי אחאב מעיד שנבות ברך אלהים ומלך, ובזה לא כתבה שקר כי באמת בזה את אחאב ואלהיו, ושלחה את הספרים אל הזקנים שהם ידונו על שבזה הע״ז, ואל החורים שהם ידונו על שבזה את המלך, ובאר למה שלחה זאת ליזרעאל כי אשר בעירו היושבים את נבות וראוי שיהיה נדון לפני ב״ד שבעירו, והנה לפי המשפט ראוי שאחאב יבא בעצמו לפני הב״ד ויעידו בפניו, כי אין ראוי לדון דיני נפשות על עדות שבכתב, וע״ז. (ט) ותכתוב בספרים דבר זה כתבה בדרך עצה מדעתה, ובשמה לא בשם אחאב, כאומרת הנה אחאב מעיד לפניכם בכתבו וחותמו כי נבות ברך אלהים ומלך ואתם לעצמכם בודאי תאמינו לדברי המלך כי לא ישקר, אולם באשר לא תוכלו לחרוץ עליו משפט מות לפני העם על מכתב הזה עד יעיד המלך בפניו, וכדי בזיון וקצף להמלך כי אם היה רק על שבזה אלהיו היה בא להעיד, אבל אחר שבזה גם את המלך גנאי היא לו לבא בעצמו להעידו, לכן עצתי שתחפאו הדבר בפני העם באופן זה, קראו צום ואסיפה, כי משפט מות היה נעשה בהקהל העם כולו, ואת נבות הנדון הושיבו בראש העם כי את הנדונים משפט מות היו מושיבים על בימה גדולה שהכל יראוהו. (י) והושיבו ואתם תושיבו שני עדים – שהם יהיו בני בליעל נגדו – ר״ל כי באמת לא יהיו בליעל כי אחר שתראו להם מכתב המלך וחותמו שנאמן אצלם כמאה עדים יוכלו להעיד שיודעים שאמת הדבר, ולא יהיה זה דבר בליעל רק מה שיעידו העדות נגדו בפניו, שבזה יכזבו לו באיכות הגדתם, אבל גוף הדבר אמת, ויעידוהו לאמר ברכת אלהים ומלך – כי עדות זה אמת הגם שמה שיאמרו ששמעו זאת, ושיאמרו איך ברך יהיה שקר, אין נ״מ אחר שגוף המעשה אמת הוא...  (טו) קום רש – אחר שהעידוהו שברך אלהים ומלך, מצד שברך ע״ז נתחייב מדין ב״ד סקילה ולכן נסקל, ומצד שברך המלך נדון ע״פ החורים ונתחייב כדין מורד והרוגי מלך נכסיהם למלך, וז״ש קום רש – כי נהרג מטעם אשר מאן לתת לך בכסף, שמצד זה הוא מהרוגי מלך, והגם שמצד חטאו השני שאמר לא אתן נחלת אבותי שבזה הע״ז הוא מן הרוגי ב״ד, כי אין נבות חי כי מת – כי מצד המלך מיתתו בסייף ומצד קללת אלהים מיתתו בסקילה, אמרה עכ״פ הגם שנסקל אינו חי ונכלל בזה ענשו על המלך רק שנידון בסקילה שהיא חמורה ובה נכלל גם על המרידה שעכ״פ אינו חי.... (כ) השאלות: מה השאלה המצאתני, והתשובה מצאתי, ולמה תפס לשון התמכרך. המצאתני ר״ל וכי מצאת אותי בזה וכי אני רצחתיו והלא נהרג שלא על ידי רק ע״י איזבל, ויאמר מצאתי שאתה הרוצח במה שהתמכרת לעשות הרע וכאילו אתה נמכר לאיזבל אשתך לענין עשות הרע שבזה אתה עבד לה לעשות פקודתה, וכל אשר עשתה יחשב כאילו עשיתו אתה. (כב) וחוץ מחטא זה (שהיה ע״י איזבל) ונתתי את ביתך וכו׳ אל הכעס וכו׳ בע״ז ובעלים. (כג) וגם – ומה שאמרת שאיזבל עשתה הרציחה זאת גם לאיזבל דבר ה׳ וכו׳. (כד) ואז המת לאחאב בעיר וכו׳ וזה נתקיים בימי יהוא. (כה) רק ר״ל בכל המלכים הרשעים לא היה אחד כאחאב, כי כולם עשו הרע מדעת עצמם, והוא התמכר לרצון אחרים יען שהסתה אותו איזבל.