EN/HEע/E

Nimrod

Sources

Bereshit 10:6-12בראשית י׳:ו׳-י״ב

(ו) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן. (ז) וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן. (ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. (ט) הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי י"י עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי י"י. (י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. (יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח. (יב) וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה.

Yirmeyahu 2:31ירמיהו ב׳:ל״א

הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר י"י הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ.

Yonah 3:3יונה ג׳:ג׳

וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר י"י וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

Mikhah 5:5מיכה ה׳:ה׳

וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב וְאֶת אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ וְהִצִּיל מֵאַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ.

Tehillim 36:7תהלים ל״ו:ז׳

צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ י"י.

Philo, Questions and Answers on Genesis II:82פילון, שאלות ותשובות על בראשית ב׳:פ״ב

Why was Chus the father of Nimrod, who began to be a giant and a hunter before the Lord: on which account they said, "Like Nimrod the mighty hunter before the Lord?" (Gen 10:8). The father in this case, having a nature truly dissolute, does not at all keep fast the spiritual bond of the soul, nor of nature, nor of consistency of manners, but rather like a giant born of the earth, prefers earthly to heavenly things, and thus appears to verify the ancient fable of the giants and Titans; for in truth he who is an emulator of earthly and corruptible things is always engaged in a conflict with heavenly and admirable natures, raising up earth as a bulwark against heaven; and those things which are below are adverse to those which are above. On which account there is much propriety in the expression, he was a giant against God, which thus declares the opposition of such beings to the deity; for a wicked man is nothing else than an enemy, contending against God: on which account it has become a proverb that every one who sins greatly ought to be referred to him as the original and chief of sinners, being spoken of "as a second Nimrod." Therefore his very name is an indication of his character, for it is interpreted Aethiopian, and his art is that of hunting, both of which things are detestable: an Aethiopian because unmitigated wickedness has no participation in light, but imitates night and darkness: and the practice of the huntsman is as much as possible at variance with rational nature, for he who lives among wild beasts wishes to live the life of a beast, and to be equal to the brutes in the vices of wickedness.

Philo, On the Giants 65-66פילון, על הנפילים ס״ה-ס״ו

(65) But the sons of earth removing their minds from contemplation, and becoming deserters so as to fly to the lifeless and immovable nature of the flesh, "for they two became one Flesh," (gen 2:24.) as the lawgiver says, adulterated the excellent coinage, and abandoned the better rank which had been allotted to them as their own, and deserted to the worse rank, which was contrary to their original nature, Nimrod being the first to set the example of this desertion; (66) for the lawgiver says, "that this man began to be a giant upon the Earth:"(gen 10:29) is the passage supposed to be alluded to; but as translated in the Bible it only says "He was a mighty hunter before the Lord."} and the name Nimrod, being interpreted, means, desertion; for it was not enough for the thoroughly miserable soul to stand on neither side, but having gone over to its enemies, it took up arms against its friends, and resisted them, and made open war upon them; in reference to which fact it is that, Moses calls the seat of Nimrod's kingdom Babylon, and the interpretation of the word Babylon is "change;" a thing nearly akin to desertion, the name, too, being akin to the name, and the one action to the other; for the first step of every deserter is a change and alteration of mind, (67) and it would be consistent in the truth to say that, according to the most holy Moses, the bad man, as being one destitute of a home and of a city, without any settled habitation, and a fugitive, is naturally a deserter also; but the good man is the firmest of allies. Having said thus much at present, and dwelt sufficiently on the subject of the giants, we will now proceed to what comes next in our subject, which is this.

Josephus, Antiquities of the Jews 1:4:2-3יוספוס פלביוס, קדמוניות היהודים א׳:ד׳:ב׳-ג׳

2. Now it was Nimrod who excited them to such an affront and contempt of God. He was the grandson of Ham, the son of Noah, a bold man, and of great strength of hand. He persuaded them not to ascribe it to God, as if it was through his means they were happy, but to believe that it was their own courage which procured that happiness. He also gradually changed the government into tyranny, seeing no other way of turning men from the fear of God, but to bring them into a constant dependence on his power. He also said he would be revenged on God, if he should have a mind to drown the world again; for that he would build a tower too high for the waters to be able to reach! and that he would avenge himself on God for destroying their forefathers ! 3. Now the multitude were very ready to follow the determination of Nimrod, and to esteem it a piece of cowardice to submit to God; and they built a tower, neither sparing any pains, nor being in any degree negligent about the work: and, by reason of the multitude of hands employed in it, it grew very high, sooner than any one could expect; but the thickness of it was so great, and it was so strongly built, that thereby its great height seemed, upon the view, to be less than it really was. It was built of burnt brick, cemented together with mortar, made of bitumen, that it might not be liable to admit water. When God saw that they acted so madly, he did not resolve to destroy them utterly, since they were not grown wiser by the destruction of the former sinners; but he caused a tumult among them, by producing in them divers languages, and causing that, through the multitude of those languages, they should not be able to understand one another. The place wherein they built the tower is now called Babylon, because of the confusion of that language which they readily understood before; for the Hebrews mean by the word Babel, confusion. The Sibyl also makes mention of this tower, and of the confusion of the language, when she says thus: "When all men were of one language, some of them built a high tower, as if they would thereby ascend up to heaven, but the gods sent storms of wind and overthrew the tower, and gave every one his peculiar language; and for this reason it was that the city was called Babylon." But as to the plan of Shinar, in the country of Babylonia, Hestiaeus mentions it, when he says thus: "Such of the priests as were saved, took the sacred vessels of Jupiter Enyalius, and came to Shinar of Babylonia."

Targum Onkelos Bereshit 10:8-10תרגום אונקלוס בראשית י׳:ח׳-י׳

(ח) וְכוּשׁ אוֹלֵיד יָת נִמְרוֹד, הוּא שָׁרִי לְמִהְוֵי גִּבָּר בְּאַרְעָא.  (ט) הוּא הֲוָה גִּבָּר תַּקִּיף קֳדָם יְ"יָ, עַל כֵּין יִתְאֲמַר כְּנִמְרוֹד גִּבָּר תַּקִּיף קֳדָם יְ"יָ.  (י) וַהֲוָת רֵישׁ מַלְכוּתֵיהּ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאַרְעָא דְּבָבֶל.

Sifra Vayikra Bechukotai 2:2ספרא בחוקותי ב׳:ב׳

ואם לא תשמעו מה ת"ל אין לי אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו, וכן הוא אומר כנמרוד גבור ציד, שאין ת"ל לפני ה' אלא זה שהוא יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו, וכן הוא אומר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד שאין תלמוד לומר לה' אלא אילו שיודעי' את רבונו ומתכוין למרוד בו.

Bavli Eiruvin 53aבבלי ערובין נ״ג.

ויהי בימי אמרפל רב ושמואל חד אמר נמרוד שמו ולמה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש וחד אמר אמרפל שמו ולמה נקרא שמו נמרוד שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו

Bavli Pesachim 94a-94bבבלי פסחים צ״ד.-צ״ד:

ת"ש דאמר ר' יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע בשעה שאמר {ישעיה יד-יד} אעלה על במתי עב אדמה לעליון יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו

Bavli Chulin 89aבבלי חולין פ״ט.

אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני {בראשית יח-כז} ואנכי עפר ואפר למשה ואהרן אמר {שמות טז-ז} ונחנו מה לדוד אמר {תהילים כב-ז} ואנכי תולעת ולא איש אבל עובדי כוכבים אינן כן נתתי גדולה לנמרוד אמר {בראשית יא-ד} הבה נבנה לנו עיר לפרעה אמר {שמות ה-ב} מי ה' לסנחריב אמר {מלכים ב יח-לה} מי בכל אלהי הארצות וגו' לנבוכדנצר אמר {ישעיה יד-יד} אעלה על במתי עב לחירם מלך צור אמר {יחזקאל כח-ב} מושב אלהים ישבתי בלב ימים...

Bereshit Rabbah 23:7בראשית רבה כ״ג:ז׳

אָז הוּחַל (בראשית ד, כו), אָמַר רַבִּי סִימוֹן בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת נֶאֱמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לְשׁוֹן מֶרֶד, אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה', (בראשית ו, א): וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם, (בראשית י, ח): הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. אֲתִיבוּן וְהָכְתִיב (בראשית יא, ו): וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת, אָמַר לָהֶם קִיפַּח עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל נִמְרוֹד וְאָמַר זֶה הַמּוֹרְדָן עָלַי.

Bereshit Rabbah 37:2-3בראשית רבה ל״ז:ב׳-ג׳

(ב) וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן (בראשית י, ו), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁנִּתְבַּלְּעָה מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל פּוּט, בָּא יְחֶזְקֵאל וּפֵרַשׁ (יחזקאל ל, ה): כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד וְכָל הָעֶרֶב וְכוּב וּבְנֵי אֶרֶץ הַבְּרִית אִתָּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ. (בראשית י, ח): וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ז, א): שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָה בֶּן יִצְחָק כְּנֶגֶד בִּימָה שֶׁל, רָשָׁע אֲמָרוֹ, וְכִי כּוּשִׁי הֲוָה, אֶלָּא שֶׁעָשָׂה כְּמַעֲשֵׂה נִמְרוֹד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עַל כֵּן יֵאָמַר נִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִּד לִפְנֵי ה', אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִּד, מַה זֶּה צָד אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּפִיהֶם, אַף זֶה צָד אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּפִיהֶם, לָא גְנֵבְתְּ מַן גְּנַב עִמָּךְ, לָא קְטַלְתְּ מַן קְטַל עִמָּךְ. (ג) הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִּד לִפְנֵי ה' (בראשית י, ט), חֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, וַחֲמִשָּׁה הוּא לְרָעָה. הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיּד לִפְנֵי ה', (בראשית לו, מג): הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם, (במדבר כו, ט): הוּא דָּתָן וַאֲבִירָם, (דברי הימים ב כח, כב): הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז, (אסתר א, א): הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וַחֲמִשָּׁה הוּא לְטוֹבָה, (דברי הימים א כז): אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם: (שמות ו, כז): הוּא משֶׁה וְאַהֲרֹן: (שמות ו, כו): הוּא אַהֲרֹן וּמשֶׁה: (דברי הימים ב לב, ל): הוּא חִזְקִיָּה הַמֶּלֶךְ: (עזרא ז, ו): הוּא עֶזְרָא עָלָה מִבָּבֶל. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין אַף אִית לָן חַד הוּא טָבָא מִן כֻּלְּהוֹן, (תהלים קה, ז): הוּא ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁמִּדַּת רַחֲמָיו לְעוֹלָם. (ד) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה (בראשית י, י), חֶרֶן וּנְצִיבִין וְקַטּוֹסְפִין. בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, זוֹ בָּבֶל, לָמָה נִקְרָא שְׁמָהּ שִׁנְעָר אָמַר רֵישׁ לָקֵישׁ שֶׁשָּׁם נִנְעֲרוּ מֵתֵי דּוֹר הַמַּבּוּל. דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁהִיא מְנֹעֶרֶת מִן הַמִּצְווֹת, בְּלֹא תְּרוּמָה וּבְלֹא מַעַשְׂרוֹת וּבְלֹא שְׁבִיעִית. דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁהֵם מֵתִים בְּתַשְׁנִיק, בְּלֹא נֵר וּבְלֹא מֶרְחָץ. דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר שֶׁשָֹּׂרֶיהָ מֵתִים נְעָרִים. דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁשָֹּׂרֶיהָ מַבִּיטִין בַּתּוֹרָה עַד שֶׁהֵם נְעָרִים. דָּבָר אַחֵר, שִׁנְעָר, שֶׁהֶעֱמִידָה שׂוֹנֵא וְעָר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵי זֶה זֶה נְבוּכַדְנֶצַר. (בראשית י, יא): מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר, מִן הָעֵצָה הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן בָּאִים לַחְלֹק עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנָה מֵאַרְצוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ יָצָאתָה לְךָ מֵאַרְבַּע, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ וְנוֹתֵן לְךָ אַרְבַּע, וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח וְאֶת רֶסֶן, תְּלַתְסַר, וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּא וְנִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן. בְּחֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶתְמוֹל אֶפְרוֹחַ עַכְשָׁו בֵּיצָה, אֶתְמוֹל מַפְרִיחַ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, עַכְשָׁו מְכוֹנָן כַּבֵּיצָה, אֶתְמְהָא, לְפִיכָךְ (תהלים פג, ט): הָיוּ זְרוֹעַ לִבְנֵי לוֹט סֶלָה, לִלְוָט. (בראשית י, יב): וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח וגו', אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם רֶסֶן הִיא הַגְּדוֹלָה וְאִם נִינְוֵה הִיא הַגְּדוֹלָה, מִן מַה דִּכְתִיב (יונה ג, ג): וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלשָׁה יָמִים, הֱוֵי נִינְוֵה הִיא הַגְּדוֹלָה.

Bereshit Rabbah 38:13בראשית רבה ל״ח:י״ג

וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו (בראשית יא, כח), רַבִּי חִיָּא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַדָא דְּיָפוֹ, תֶּרַח עוֹבֵד צְלָמִים הָיָה, חַד זְמַן נְפֵיק לַאֲתַר, הוֹשִׁיב לְאַבְרָהָם מוֹכֵר תַּחְתָּיו. הֲוָה אָתֵי בַּר אֵינַשׁ בָּעֵי דְּיִזְבַּן, וַהֲוָה אֲמַר לֵהּ בַּר כַּמָּה שְׁנִין אַתְּ, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ בַּר חַמְשִׁין אוֹ שִׁתִּין, וַהֲוָה אֲמַר לֵיהּ וַי לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא דַּהֲוָה בַּר שִׁתִּין וּבָעֵי לְמִסְגַּד לְבַר יוֹמֵי, וַהֲוָה מִתְבַּיֵּשׁ וְהוֹלֵךְ לוֹ. חַד זְמַן אֲתָא חַד אִתְּתָא טְעִינָא בִּידָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹלֶת, אֲמָרָהּ לֵיהּ הֵא לָךְ קָרֵב קֳדָמֵיהוֹן, קָם נְסֵיב בּוּקְלָסָא בִּידֵיהּ, וְתַבְרִינוּן לְכָלְהוֹן פְּסִילַיָא, וִיהַב בּוּקְלָסָא בִּידָא דְּרַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן. כֵּיוָן דַּאֲתָא אֲבוּהָ אֲמַר לֵיהּ מַאן עָבֵיד לְהוֹן כְּדֵין, אֲמַר לֵיהּ מַה נִּכְפּוּר מִינָךְ אֲתַת חָדָא אִתְּתָא טְעִינָא לָהּ חָדָא פִּינָךְ דְּסֹוֹלֶת, וַאֲמַרַת לִי הֵא לָךְ קָרֵיב קֳדָמֵיהון, קָרֵיבְתְּ לָקֳדָמֵיהוֹן הֲוָה דֵּין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, וְדֵין אֲמַר אֲנָא אֵיכוֹל קַדְמָאי, קָם הָדֵין רַבָּה דַּהֲוָה בֵּינֵיהוֹן נְסַב בּוּקְלָסָא וְתַבַּרִינוֹן. אֲמַר לֵיהּ מָה אַתָּה מַפְלֶה בִּי, וְיָדְעִין אִינוּן. אֲמַר לֵיהּ וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר. נַסְבֵיהּ וּמְסָרֵיהּ לְנִמְרוֹד. אֲמַר לֵיהּ נִסְגוֹד לְנוּרָא, אֲמַר לֵיהּ אַבְרָהָם וְנִסְגּוֹד לְמַיָא דְּמַטְפִין נוּרָא. אֲמַר לֵיהּ נִמְרוֹד נִסְגּוֹד לְמַיָא, אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא דְּטָעִין מַיָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לַעֲנָנָא. אָמַר לֵיהּ אִם כֵּן נִסְגּוֹד לְרוּחָא דִּמְבַדַּר עֲנָנָא. אֲמַר לֵיהּ נִסְגּוֹד לְרוּחָא. אֲמַר לֵיהּ וְנִסְגּוֹד לְבַר אֵינָשָׁא דְּסָבֵיל רוּחָא. אֲמַר לֵיהּ מִלִּין אַתְּ מִשְׁתָּעֵי, אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכֲךָ בְּתוֹכוֹ, וְיָבוֹא אֱלוֹהַּ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ. הֲוָה תַּמָן הָרָן קָאֵים פְּלוּג, אָמַר מַה נַּפְשָׁךְ אִם נָצַח אַבְרָהָם אֲנָא אָמַר מִן דְּאַבְרָהָם אֲנָא וְאִם נָצַח נִמְרוֹד אֲנָא אֲמַר דְּנִמְרוֹד אֲנָא. כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצֹּל, אָמְרִין לֵיהּ דְּמַאן אַתְּ, אֲמַר לְהוֹן מִן אַבְרָהָם אֲנָא, נְטָלוּהוּ וְהִשְּׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח וגו'.

Targum Yerushalmi (Yonatan) Bereshit 10:8-11תרגום ירושלמי (יונתן) בראשית י׳:ח׳-י״א

(8) And Kush begat Nimrod: he began to be mighty in sin, and to rebel before the Lord in the earth. (9) He was a mighty rebel before the Lord; therefore it is said, From the day that the world was created there hath not been as Nimrod, mighty in hunting, and a rebel before the Lord. (10) And the beginning of his kingdom was Bavel the Great, and Hadas, and Netsibin, and Ketispon, in the land of Pontos. (11) From that land went forth Nimrod, and reigned in Athur, because he would not be in the counsel of a divided generation. And he left those four cities; and the Lord thereupon gave him a place; and he builded four other cities, Nineveh and Pelatiath, Kartha and Parioth.

(ח) וכוש אוליד ית נמרוד הוא שרי למיהוי גיבר בחיטאה ולמרדא קדם ייי בארעא. (ט) הוא הוה גיבר מרודא קדם ייי בגין כן יתאמר מן יומא דאיתברי עלמא לא הוה כנמרוד גיבר בצידא ומרודא קדם ייי. (י) והות שירוי מלכותיה בבלרבתי והדס ונציבין וקטיספון בארעא דפונטוס. (יא) מן ארעא ההיא נפק נמרוד ומלך באתור דלא בעא למיהוי בעיטת דרא דפלוגתא ושבק ארבע קוריין אילין ויהב ליה ייי בגין כן אתרא ובנא ארבע קוריין אוחרנין ית נינוה וית פלטיאתקרתא וית חדיות.

Targum Yerushalmi (Fragmentary) Bereshit 11:9תרגום ירושלמי (קטעים) בראשית י״א:ט׳

(ט) הוא הוה גבור בציידא בחטאה קדם יי דהוה צייד בני אנשא בלישנהון ואמר להון רחוקו מן דינו דשם ואדבקו בדינו דנמרוד בגין כדין יתאמר כנמרוד גברא גבר בצדיא בחטאה קדם יי.

Pirkei DeRabbi Eliezer 24פרקי דרבי אליעזר כ״ד

רבי חנינא אומר נמרוד גבור כח היה שנאמר וכוש ילד את נמרוד, רבי יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאד' ולאשתו והית' עמם בתיבה וכשיצאו מן התיבה לקחה חם בן נח והוציאה עמו והנחילה לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותה היו כל בהמ' חיה ועוף באין ונופלי' לפניו כסבורין שהוא מכח גבורתו לפיכך המליכוהו עליהם מלך שנאמ' על כן ואם כנמרוד גבור ציד לפני יי'. אמר נמרוד לעמו באו נבנה לנו עיר גדולה ונשב שם בתוכה פן נפוץ על פני כל הארץ כראשוני' ונבנה מגדל גדול בתוכ' ונעלה לשמים שאין כחו של הקב"ה אלא במים ונקנה לנו שם גדול בארץ שנאמ' ונעשה לנו שם. רבי פנחס אומר לא היו שם אבנים לבנות את העיר ואת המגדל מה היו עושין היו מלבנים לבנים ושורפין אותן כיוצר חרש עד שבנו אותו גבוה שבעים מיל ומעלות היו לו ממזרחו וממערבו אלו שהיו מעלין את הלבנים היו עולים ממזרחו ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו ואם נפל אדם ומת לא שמי' את לבם עליו ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה ועבר אברם בן תרח וראה אותם בוני' את העיר וקללם בשם אלהיו ואמר בלע יי' פלג לשונם ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע והלא כל אבן בחור וטוב אין נותני' אותו אלא על פנות הבית ועליו הכתוב אומר אבן מאסו הבונים וגומר ר' שמעון אומר קרא הקב"ה לשבעים מלאכים המסובבים כסא כבודו ואמ' להם באו ונבלבל את לשונם ומנין שהקב"ה ירד אליהם שנאמר הבה נרדה ארדה אין כתיב אלא נרדה ומנין מהפיל גורלות בניהם שנאמר בהנחל עליון גוים ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל זרעו שנאמר כי חלק יי עמו אמר הקב"ה חבל וגורל זה שנפל עלי רצת נפשי שנאמר חבלי' נפלו לי בנעימי'. וירד הקדוש ברוך הוא ושבעים המלאכים הסובבים כסא כבודו ובלבל את לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון כל אחד ואחד גוי וכתבו ולשונו ומנה מלאך על כל אומה ואומה וישראל נפל בחלקו וחבלו ועל זה נאמ' כי חלק יי' עמו. ומנין שירד הקדוש ברוך הוא שנאמר וירד יי' לראות את העיר ואת המגדל וזו ירידה שנייה והיו רוצין לדבר איש אל רעהו בלשון הקדש ולא מכירין איש לשון רעהו מה עשו לקח איש חרבו ונלחמו אלו עם אלו להשחית וחצי העולם שם נפלו בחרב ומשם הפיצם יי' על פני כל הארץ שנאמר וייפץ יי' אותם משם על פני כל הארץ. רבי אומר עשו אחיו של יעקב ראה את הכתונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם וחוה על נמרוד וחמד אותם בלבו והרגו ולקח אותה ממנו ומנין שהיו חמודות בעניו שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות וכשלבש אותם נעשה גם הוא גבור שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד וכשבא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר אין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכתנת הללו וחפר וטמנם שם שנאמר טמון בארץ חבלו.

Rashi Bereshit 10:8-11רש״י בראשית י׳:ח׳-י״א

(8) להיות גבור TO BE A MIGHTY ONE – Mighty in causing the whole world to rebel against the Holy One, blessed be He, by the plan he devised for the generation that witnessed the separation of the races (דור הפלגה) to build the Tower of Babel. (9) גבור ציד A MIGHTY HUNTER – He ensnared the minds of people by his words, misleading them to rebel against the Omnipresent ‘לפני ה BEFORE THE LORD – intending purposely to provoke Him to His face על כן יאמר WHEREFORE IT IS SAID – Regarding any man who brazenly acts wickedly — knowing his Master and yet of set purpose rebelling against Him — it is said. "This man is like Nimrod a mighty hunter" (Sifra, sec. Bechukotai). (11) ‘מן הארץ וגו OUT OF THAT LAND WENT FORTH ASSHUR – As soon as Asshur saw that his sons listened to Nimrod, rebelling against the Omnipresent by building the Tower, he went forth out of their midst (Genesis Rabbah 37).

(ח) להיות גבור – להמריד את כל העולם כלו על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה. (ט) גבור ציד – צד דעתן של בריות בפיו, ומטעם למרוד במקום. לפני י"י – מתכוין להקניטו על פניו. על כן יאמר – על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו, כנמרוד גבור ציד. (יא) מן הארץ ההיא – כיון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדים במקום לבנות המגדל, יצא מתוכם.

Rashbam Bereshit 27:7רשב״ם בראשית כ״ז:ז׳

Lifne yhwh: In God's name. However, lifne yhwh in the phrase (Gen. 10.9), "Nimrod, a mighty fighter lifne yhwh," means "throughout the world." So also (Jonah 3.3), "Nineveh was a large city le'lohim" means that in all of God's world there was no city as large as Nineveh.

לפני י"י – בשם י"י. אבל כנמרוד גבור ציד לפני י"י (בראשית י':ט'), פירושו בכל העולם. וכן ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים (יונה ג':ג'), בכל עולמו של הקדוש ברוך הוא לא היתה עיר גדולה כנינוה.

Ibn Ezra Bereshit First Commentary 10:8-11אבן עזרא בראשית פירוש ראשון י׳:ח׳-י״א

(ח) נמרד – אל תבקש טעם כל השמות, אם לא נכתב. הוא החל – להראות גבורת בן אדם על החיות, כי הוא היה גבור ציד. וטעם לפני י"י – שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולות לשם, וזו דרך הפשט, והדרש דרך אחרת. (ט) על כן יאמר כנמרד – משל היה גם בימי משה. (יא) וטעם מן הארץ ההיא יצא אשור – והוא בן יפת, וזה היה אחר הפלגה, והמלך אשר מלך על בבל בתחלה היה נמרוד. ובעל סדר עולם פירש, כי בימיו נפלגה הארץ שהוא היה מלך על השבעים.

Ibn Ezra Bereshit Second Commentary 10:8אבן עזרא בראשית פירוש שני י׳:ח׳

לא ידענו למה נקרא שם נמרוד. כי הנה לפי הדרש (בבלי מגילה י"ג.) נקרא כלב מרד. ודרך הפשט בעבור שאמר הכתוב כנמרוד גבור ציד לפני יי, שהיה צד הבהמות ומקריבן לפני השם. והוא החל להראות גבורתו על החיות. והנה מלך על בבל אחר הפלגה, הטעם מעת הפלגה.

R. Yosef Bekhor Shor Bereshit 10:8-11ר׳ יוסף בכור שור בראשית י׳:ח׳-י״א

(ט) גבור ציד – לצוד חיות וללסטס בריות. לפני ה' – פירש רש"י: מתכוין להכעיס. (ח-ט) הוא החל להיות גבור בארץ – אחר המבול. כי לפני המבול היו הגיבורים אשר מעולם שהיו גוזלים וחומסים, ונכנעו במבול. ואחר המבול התחיל נמרוד למרוד. ולכך כתוב: לפני ה', שאף על פי שטבע הקב"ה האחרים, העיז פניו ולא נכנע. ועל כך יאמר על כל עז פנים: זה כנמרוד שלא קבל תוכחתו של הקב"ה, אלא מעיז פניו והיה מלסטס הבריות. (יא) מן הארץ ההוא יצא אשור – כמו: לאשור. כלומר: יצא למלוך באשור, כמו: ויבא ירושלים (שמואל ב י':י"ד, מלכים א ג':ט"ו), כמו לירושלים.

Radak Bereshit 10:8-12רד״ק בראשית י׳:ח׳-י״ב

(8) וכוש ילד את נמרד, he was accorded prominence, i.e. separate mention, seeing that Nimrod developed into such a historic personality. הוא החל להיות גבור בארץ, this does not mean that there had not been warriors, brave heroes, before his time. Clearly, amongst the antediluvian giants, נפילים, there had been such men. Besides, the expression החל is never used to describe that some phenomenon occurred for the fist time. The word החל describes an act that was performed for the first time, not the existence of something or someone for the first time. Nimrod displayed his power and bravery either vis a vis one nation, or even vis a vis numerous nations by conquering them and being appointed or appointing himself as their ruler, their king. Until the time of Nimrod no one had possessed the effrontery to lord it wholesale over his fellow man. Nimrod invented the concept of “dictator.” These developments were a by-product of mankind having dispersed over different areas of the globe after the collapse of their attempt to “conquer” heaven. (9) 'הוא היה גבור ציד לפני ה, the word ציד tells us that Nimrod was also a mighty hunter, i.e. that the beasts were in awe of him, too. He both shot and trapped them. People wondered how he managed this. His fame became proverbial. When one encountered an exceptionally powerful individual either then or in the future, one would compare him to Nimrod, saying that he was as great a hero as Nimrod. The meaning of the words לפני ה', is a figure of speech, i.e. if one uses this simile one pays the subject described as such a supreme compliment. Expressions such as עיר גדולה לאלוקים, (Jonah 3,3) or הררי א-ל (Psalms 36,7) and numerous other examples, all use the name of God to describe something as outstanding in its category, i.e. as almost divine in nature. Some scholars understand the words לפני ה' as meaning that Nimrod offered some of the animals he had hunted to God as a sacrifice, acknowledging His help. Onkelos is closer to our interpretation when he writes גבר תקיף, an aggressive and powerful man. (10) ותהי ראשית, first he conquered Babylon, and established himself as king there. Subsequently, he conquered ארך, אכד, and כלנה, all of which are part of the land known as the land of Shinor. After that he went on to conquer many more and more distant lands. (11) מן הארץ, from the land of Ashur he went forth in the direction of Assyria. The Torah fails to tell us if Ashur belonged to the descendants of Cham or of Shem. In verse 22 we are told that Eylam and Ashur were sons of Shem, so that it is unlikely that here we speak of a descendant of Shem, the subject matter being the descendants of Cham, i.e. Kush. However, seeing the Torah did not mention another Ashur, it is most probable that he was a descendant of Shem. Perhaps he had made his home for a while in the land of Shinor, i.e. regions populated by the descendants of Cham, so that the words מן הארץ ההיא יצא אשור gain added significance, seeing that this was the first example of someone migrating from one region to another. Perhaps Ashur had even overcome Nimrod or his successor in the land of Shinor and founded a rival kingdom in Nineveh. His kingdom, as distinct from its capital, may have been named after its founder, Ashur. We definitely have evidence that the King of Ashur ruled over Babylon and its surrounding region. The various descendants of Cham were expelled from that entire region, being supplanted by the Chaldeans, כשדים, in the time of Avraham. These people were descended from Shem, This whole story is only meant to remind us that the entire universe belongs to God, no matter how great the conquerors on earth, (Psalms 24,1 and Samuel I 2,9) and if He decides to take away a country from its ruler and to substitute new inhabitants and rulers, He will do so at will. This is what the prophet Jeremiah 27,5 spoke about when he said ונתתיה לאשר ישר בעיני “I will give it (the land) to whoever is right in My eyes.” Ownership of a part of the earth is totally dependent on the deeds or misdeeds of the people living on that land. (Deuteronomy, 32,4). We are not sure if the word Ashur refers only to a city or to an entire kingdom. The verses (25,18 in Genesis, or Kings II 15,19), speaking of מלך אשור, or Kings II 19,11, speaking of מלכי אשור, do not give clear guidance on that point. According to Yuma 10, in the name of Rabbi Yossi, Ashur is equivalent to סלוק, (Silikia? in Iraq, on the banks of the Tigris) (12) ויבן את נינוה היא העיר הגדולה, most commentators believe that the words העיר הגדולה refer to the city Nineveh, seeing that this city has been described in similar terms in Jonah 3,3. I believe that actually, these words refer to רסן, seeing that our verse speaks about this city in the first place. The entire story, as we mentioned previously, has as its objective to demonstrate how ownership of even a sizable land or city is subject to rapid change. Even though Ashur established a great empire, this empire was crushed by the Babylonians who replaced them, and who, in turn were replaced in short order by the Persians and the Medes.

(ח) וכוש ילד את נמרד – זכר לבדו מפני גבורתו ומלכותו. ומה שזכר הוא החל להיות גבור בארץ – אינו אומר כי לא היה גבור לפניו ולא בדורו אלא הוא, כי זה לא יתכן, והלא הנפילים היו, ועוד שמלת החל אינו נופל בזה הענין, כי החל ר"ל החל לעשות מעשה, אלא פירש החל להראות גבורתו באומה אחת או באומות לכובשן תחתיו ולהיות מלך עליהם, כי עד שקם הוא לא היה אדם שמלאו לבו בגבורתו למשול על עם וזהו שאמר בארץ, וזכר ממלכתו והערים שכבש ועד שקם הוא לא היה מלך אלא היו מתנהגים כל גוי וגוי על פי שופטים ומנהיגים, וכל זה היה אחר הפלגה. (ט) הוא היה גבור ציד לפני ה' – אמר שהתגבר גם כן על החיות רעות לצוד אותם בגבורתו ותחבולותיו עד שתמהו בני אדם עליו איך יכול עליהם, עד שהיה משל בפי האנשים, כי כשהיו רואים באותו זמן או בזמנים הבאים אדם מתגבר על החיות רעות, היו אומרים עליו, זהו כנמרד. ופירש לפני ה', הוא הגדלת הגבורה כי כן מנהג הלשון כשמגדלים הדבר סומך אותו לאל, כמו "עיר גדולה לאלהים" (יונה ג') "כהררי אל" (תהלים ל"ו) "וענפיה ארזי אל" (שם פ') שלהבת יה (שיר השירים ח') מאפליה (ירמיה ב') ויש מפרש (אב"ע) שהיה צד החיות ומקריבם לפני ה', ודעת אונקלס נוטה לפירושנו שתרגם גבר תקיף. (י) ותהי ראשית ממלכתו בבל – ומלך עליה ואחר כך כבש. ארך אכד וכלנה – שארבעתם בארץ שנער או ארבעתם כבשן בתחלה ואחר כך כבש מדינת אחרות שלא נזכרו. (יא) מן הארץ ההיא – מארץ שנער. יצא אשור – ולא זכר בו מי היה אולי מבני חם לפי שזכרו עם בני חם, או היה בן שם. כמו שאמר בני שם עילם ואשור וזהו הקטן, ומה שזכרו הנה עם ספור בני חם, אולי ישב אשור בארץ שנער אחר שגדל והתגבר על מלך הארץ ההיא שהיה נמרד או אחד מבניו ולקח המלוכה מידו, כי מן הדומה כי הוא לקח המלוכה מיד נמרד או מיד זרעו ומלך על כל הארץ, לפיכך אמר יצא, יצא מארצו מי שלקח המלוכה מידו, אע"פ שהיה גבור, או מיד זרעו, ונקרא הארץ אשור על שמו, כי מצאנו כי מלך אשור מלך על בבל ועל כל הארץ ההיא. גם בני חם גורשו משם והיתה לבני כשד שנקראו כשדים והם מבני שם. וכל הספור הזה להודיע כי הארץ ומלואה לשם יתברך ולא בכח יגבר איש, ונוטל מלכות הארץ מזה ונתנה לזה כאשר ישר בעיניו כמו שאמר "ונתתיה לאשר ישר בעיני" (ירמיה כ"ז) והכל לפי מעשיהם כי הוא אל אמונה ואין עול. ואפשר כי לעיר מיוחדת שבנה אשור קרא שמה אשור כשמו, או לכל הארץ ההיא כי מצאנו "בואכה אשורה" (כ"ה י"ח), מלך אשור, מלכי אשור (מלכים ב' י"ט) לפיכך יוכל להיות שם עיר או שם הארץ. ובדרז"ל (בבלי יומא י') תני רב יוסף אשור, זה סליק. (יב) ויבן את נינוה וגו' היא העיר הגדולה – רוב המפרשים אמרו כי על ננוה אמר כמו שנאמר עליה (יונה ג') "גדולה לאלהים", והנכון כי על רסן אמר, כי עליה היה הספור. וכל הספור הזה כמו שכתבנו, כי אע"פ שכבש אשור ארצות ובנה עירות גדולות ומלכו עליהם מלך אשור, בזמן רב לקחום מידם הנקראים מלכי בבל, מדורך בלאדן בן בלאדן ונבוכדנאצר ובניו, ואחרי כן לקחו המלוכה מלכי פרס, וכן ממלך למלך, כן הם כן כל הארצות, כל הימים להודיע כי לה' הארץ.

Ramban Bereshit 10:8-11רמב״ן בראשית י׳:ח׳-י״א

(ח) הוא החל להיות גבור בארץ – כתב רש"י להמריד כל העולם על הקב"ה בעצת דור הפלגה ואם כן "הוא החל" אחר המבול כי בימי דור אנוש הוחל ואפשר שנאמר כי הוחל בדור הפלגה מרד ובימי אנוש לא היו במורדי אור אבל עבדו גם לאלהים אחרים. (ט) הוא היה גבור ציד לפני ה' – צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום על כן יאמר על כל אדם מרשיע בעזות פנים ויודע רבונו ומתכוין למרוד בו יאמר זה כנמרוד לשון רש"י וכן דעת רבותינו (עירובין נג) ורבי אברהם פירש הפך הענין על דרך פשוטו כי הוא החל להיות גבור על החיות לצוד אותן ופירש "לפני ה'" שהיה בונה מזבחות ומעלה את החיות לעולה לפני השם ואין דבריו נראין והנה הוא מצדיק רשע כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה והנכון בעיני כי הוא החל להיות מושל בגבורתו על האנשים והוא המולך תחלה כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך וגבר תחלה על אנשי בבל עד שמלך עליהם ואחר כן יצא אל אשור ועשה כרצונו והגדיל ובנה שם ערים בצורות בתקפו ובגבורתו וזהו שאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה. (יא) מן הארץ ההיא – במלכו עליה יצא אשור פתרונו יצא אל אשור כי אשור מבני שם היה וזהו כלשון ויצא חצר אדר ועבר עצמונה (במדבר לד ד) ויצא עוג מלך הבשן לקראתנו אדרעי (דברים ג א) וישוב ארצו ברכוש גדול (דניאל יא כח) ורבים כן ולכך תקרא ארץ אשור "ארץ נמרוד" כמו שנאמר (מיכה ה ה) ורעו את אשור בחרב ואת ארץ נמרוד בפתחיה ו"ארץ נמרוד" ירמוז אל נינוה ואל רחובות עיר ואל כלח וסיפר עוד בגבורתו כי הוא גבור ציד להתגבר גם על החיות ולצוד אותן ואמר לפני ה' להפליג כי אין תחת כל השמים כמוהו בגבורה וכן ותשחת הארץ לפני האלהים (לעיל ו יא) כי כל אשר לפניו בארץ נשחתו כענין ונכרתה הנפש ההיא מלפני (ויקרא כב ג) כי בכל מקום הוא לפניו.

Sforno Bereshit 10:8-11ספורנו בראשית י׳:ח׳-י״א

(ח) וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד – בְּתוֹךְ אוֹתָם שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ יָלַד אִישׁ פְּרָטִי מְפֻרְסָם לְגִבּוֹר. (ט) לִפְנֵי ה' – גִּבּוֹר מְאד, כְּעִנְיַן "עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים" (יונה ג, ג). עַל כֵּן יֵאָמֵר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד – וּלְשֵׁמַע גְּבוּרָתוֹ מָלַךְ בַּגּוֹיִים, כְּאָמְרוֹ, (י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל – וְזֶה לְהוֹדִיעַ שֶׁמִּפְּנֵי מַלְכוּתוֹ קָרָה, כְּשֶׁבָּאוּ הָאֻמּוֹת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, שֶׁנֶּעֶשְׂתָה הַמְצָאַת הָעִיר וְהַמִּגְדָּל כְּדֵי שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט מַלְכוּתוֹ עַל כָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי בְּאֶמְצָעוּת אֵל נֵכָר כְּלָלִי לְכָל הַמִּין, 'אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ', כְּעִנְיַן עֲצַת יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יָרֵא דְּרִישַׁת הַמִּקְדָּשׁ. (יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר – בִּלְתִּי מַסְכִּים לְמַלְכוּת נִמְרוֹד אוֹ לַעֲצָתוֹ הַנִּבְעֲרָה, כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה – וְלָכֵן זָכָה לִבְנוֹת אֶת כָּל אֵלֶּה, כְּאָמְרוֹ "אֶל פָּנָיו יְשַׁלֵּם לו" (דברים ז, י).

Ma'asei Hashem, Ma'asei Bereshit 30 (Parashat Noach)מעשי ה׳ מעשי בראשית פרק ל (פרשת נח)

ומה שנאמר בנמרוד הוא החל להיות גבור בארץ הוא היה גבור ציד. רש"י פירש על דרך המדרש המקובל צד דעתן של בריות, והרב אבן עזרא פירש שהיה מקריב עולות, והרמב"ן כתב עליו שאין דבריו נראים שהוא מצדיק רשע, והוא פירש שהיה גבור שהוא היה המולך תחילה על הבריות. ולדעתי שאומרו החל להיות גבור, פירושו שהיה חכם בחכמות, שכן נאמר (בראשית ו, ד) המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם על הפלוסופים, גם דור הפלגה אמרו (בראשית יא, ד) נעשה לנו שם, על דרך זה כמו שיתבאר במקומו בס"ד, וכתבנו שם שאמרו רז"ל (בר"ר כו, ז) שבעה שמות נקראו להם, ענקים רפאים נפילים גבורים זוזים זמזומים אימים, ושהשבעה שמות הללו מורים על שבע חכמות. והנה לדעתי שאומרו גבורים על עוסקי בחכמת ההנדסא אשר ממנה נתלמדו האנשים לעשות הבנינים החזקים, ולכן אמר שאחר המבול הוא החל החכמה הזאת, ולכן נאמר (בראשית י, יא) שבנה את נינוה ורחובות עיר וכלח. עם היות שדרשו ז"ל (בר"ר לז, ד) שאשור כאשר ראה בניו שומעין לנמרוד יצא מתוכה, לפי הפשט יצדק שאמר שכבר היתה ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער, ושמארץ שנער הלך לאשור במחוז שהיה נקרא בימי משה אשור, ובנה את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח, ואשור ועילם ולוד בני שם לא הוזכר להם בנים, לכן יתכן שמה שנאמר משם יצא אשור הוא כולו סיפור ענין נמרוד וגבורתו לפי הפשט שמבבל יצא לארץ אשור ושם בנה העיירות ההם, וכן מצאתי שפירש הרמב"ן. ואומרו גבור ציד, לדעתי אמר שנמשך לו מזה היותו ג"כ גבור מלחמה, כי מקום המלחמה אשר הנלחמים מסודרים נקראת מצודה, כמו שנאמר (שמואל א כב, ד) היות דוד במצודה, והר"ר דוד קמחי פירשו צור חזק וגבוה, כי גם זה מחכמת ההנדסא לדעת המקום הנכון לשמירה מן האויבים ושיעור גבהו. או שנאמר על הדרך שאמרנו כמה שנאמר בנח איש האדמה (בראשית ט, כ), וכן בעשו איש שדה ויודע ציד (בראשית כה, כז), שפירשנו שהלכו אחרי הגופניות, כמו כן אמר שהחל נמרוד להיותו עוסק בטבעיות, וזה אומרו גבור בארץ לא בגרמים השמימיים, ואמרו לפני ה' כך מנהג הכתוב לומר על הדבר המפורסם וכן נאמר (שמואל ב כא, ט) ויוקיעום בהר לפני ה', כלומר שהוא היה הראשון בפרסום החכמה ההיא.

Shadal Bereshit 10:8-11שד״ל בראשית י׳:ח׳-י״א

(ח) להיות גבור בארץ – להיות מפורסם בגבורתו, ועי"כ הביא בני אדם תחת ממשלתו, ודעת Petavius כי נמרד הוא Belus {בל} המלך הראשון לאשור, וקרוב הדבר שלכך נזכר כאן, מפני שעשו אותו ע"ז; ומצאנו ארץ אשור נקראת (מיכה ה':ה') ארץ נמרוד, גם מגדל בבל נקרא עד היום על שם נמרד ברז נמרד, ובאותו מגדל או היכל היה עיקר עבודת בל: ויש אומרים {פסחים צ"ד ע"ב}, שנקרא נמרד על שהמריד את העולם בקב"ה, אמנם אין נראה מסיפור התורה שעשה עצמו ע"ז בחייו, רק שעשה לו מלוכה ביד חזקה, ואולי העמים שהיו תחת ידו קראו לו בל כלו' בעל ואדון, ואשר לא היו תחת ידו קראוהו מורד (ויש אומרים כי נמרד נגזר מן נמר). ולהיות בל ע"ז מפורסמת מאד, הודיעה התורה שלא היה אלא גבור ציד. (ט) הוא היה גבור ציד – ידוע כי בימי קדם היו חיות השדה פושטות בארץ למיעוט היישוב, והיו הגבורים הורגי החיות נכבדים מאד לרב תועלתם, כגון הירקוליס ואחרים. גבור ציד – גבור סמוך וציד שם דבר, כמו גבורי מלחמה {דברי הימים ב י"ג:ג'}, אנשי אמת {שמות י"ח כ"א}. לפני ה' – בכל העולם, שגם האל לא היה רואה בארץ גבור ציד ממנו (רמב"ן). על כן יאמר – כך היה משל הדיוט כשהיו רוצים להלל איש גבור היו אומרים דרך גוזמא שהוא כנמרד. (י) ותהי ראשית ממלכתו וגו' – נראה שהוא בנה את הערים האלה כמו שאמר אח"כ שבנה את נינוה וכו'. ארך – תרגום ירושלמי והיירונימוס ומר אפרֵים סורי אומרים שהיא Edessa בארם נהרים, וראז'{נמילר} וגעז'{ניוס} נוטים לדעת Salmasius ובושארט האומרים שהיא Areca בארץ בבל, ומהעיר הזאת אומרים שהם הנזכרים בעזרא (ד':ט') בשם אַרְכְוָיֵא. אכד – וראז'{נמילר} וגעז'{ניוס} נוטים לדברי קלעריקוס שהוא עיר Sacada שהזכיר תַלְמַי (Ptolemaeus) ואמר שהיא מעט למטה מנינוה, קודם שיִשָפֵך נהר ליקוס לתוך חדקל. כלנה – לדעת Quatremere היא עיר Kolwan הרחוקה חמשה ימים מבבל. שנער – הארץ שסביבות בבל, ולא נדע עד היכן נמשכה. (יא) מן הארץ ההוא יצא אשור – הנכון כדברי רמב"ן ולפניו התרגום המיוחס ליונתן ואחריו בושארט, קלעריקוס ורמב"ן ומהרש"ד כי נמרד יצא משם והלך לאשור. וארץ אשור היתה נקראת בפרט מדינת Adyabene (Plinius, 5. 12.) אשר בה עיר נינוה, ולפעמים נכללו בשם אשור כל ארצות ממלכת מלכי אשור, כשנפלה מלכות אשור ביד מלכי בבל, וכשנפלה בבל ביד פרס ומדי נקרא דריוש מלך פרס בשם מלך אשור (עזרא ו':כ"ב). נינוה – היא עתה נחרבת, ואצלה עתה עיר Mosul {מוסול}. ויש קרוב לה כפר הנקרא Nunia. אבל מה שרצה מהרש"ד {דובנא} להסתייע מתרגום אנקלוס אינו אלא טעות, כי הה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בתחילה אינה נוהגת בלשון ארמי; ותרגום אשורה (למטה כ"ה י"ח הוא לאתור, אבל אתוראה הוא שם היחס (אשורי) כמו בבלאה, פרסאה, מערבאה, וכן עד מה אשור תִשְבֶךָ (במדבר כ"ד:כ"ב) תרגומו אתוראה ישבינך. רחובות עיר – כך היה שמה, והוסיפו מלת עיר, כי שם רחובות לא יראה ממנו שהוא שם עיר. ולדעת בני ע"ה כך עקר שמה, רחובות עיר, והוא שם הודיי (Sanscritico) לפיכך בא הסמוך אחר הסמוך, ומלת Ira ענינה ארץ. יצא אשור, אל אשור, כמו בצאתי שער עלי קרת (איוב כ"ט:ז'), ויצא חצר אדר (במדבר ל"ד:ד'), ויצא נחל מצרים (יהושע ט"ו:ד') ויצא יבנאל (שם שם י"א), ויצא הירדן (שם ט"ז:ז'), ויצא עין שמש (שם י"ח:י"ז), וכן בשרש בוא, ויבא ירושלים (מלכים א ג':ט"ו) ויביאהו בבל (מלכים ב כ"ה:ז'), וזולתם רבים.

Netziv Bereshit 10:8-11נצי״ב בראשית י׳:ח׳-י״א

(ח) להיות גבור בארץ – ממנו החל ענין מלוכה להתגבר ולשור על אנשים. ובאמת היה כך רצון ה' וזהו קיום העולם. שאלמלא מוראה ש"מ איש את רעהו חיים בלעו והיה נמרוד המתחיל לעשות כזה והיינו דכתיב. (ט) גבור ציד לפני ה' – שבזה השלים בגבורתו רצון ה' ומיקרי עבד ה' כמו נ"נ הרשע שנקרא עבדי. ואע"ג שהרשיע לעשות בכ"ז משום שהיה שבט אפו של הקב"ה ובו השלים הקב"ה רצונו מש"ה נקרא עבד ה'. וכך היה נמרוד הרשע. על כן יאמר – על איש שהוא רשע ומ"מ מעשיו רצוים לפניו ית'. וזהו דבר פלא וחידוש ונאמר על איש כזה. כנמרוד גבור ציד לפני ה'. (יא) יצא אשור – עוד לא נפרדו כל הגוים והיה כולם שפה אחת. ונמרוד מלך. והיו בני שם וחם ויפת מעורבים ומ"מ ודאי כמה עיירות היו כמש"כ להלן י"א ד' ויצא אשור ובנה ערים הללו סמוכים לבבל ותחת רשות המלך נמרוד. וברבה אי' שאשור נשתבח בזה שנפרד מנמרוד. וגם זה אמת. שבלבו היה נפרד ולא הסכים לדברים אחדים שהיו ביניהם אבל לא היה בידו להפרד לגמרי באשר גזרת נמרוד חזקה עליו. וזהו ענין המגדל כאשר יבואר ע"כ יצא ברשותו ובנה איזה ערים בארצו סמוך לעיר בבל. ומש"ה אפי' אחר שנפרדו בעונש. הוא אשור נשאר במקומו בעריו וממשלה בפני עצמו.