EN/HEע/E

Obligation to Tell the Story of the Exodus

Sources

Shemot 10:1-2שמות י׳:א׳-ב׳

(1) And the Lord said unto Moses: 'Go in unto Pharaoh; for I have hardened his heart, and the heart of his servants, that I might show these My signs in the midst of them; (2) and that thou mayest tell in the ears of thy son, and of thy son's son, what I have wrought upon Egypt, and My signs which I have done among them; that ye may know that I am the Lord.'

(א) וַיֹּאמֶר י"י אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאׇזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי י"י.

Shemot 12:21-27שמות י״ב:כ״א-כ״ז

(21) Then Moses called for all the elders of Israel, and said unto them: 'Draw out, and take you lambs according to your families, and kill the passover lamb. (22) And ye shall take a bunch of hyssop, and dip it in the blood that is in the basin, and strike the lintel and the two side-posts with the blood that is in the basin; and none of you shall go out of the door of his house until the morning. (23) For the Lord will pass through to smite the Egyptians; and when He seeth the blood upon the lintel, and on the two side-posts, the Lord will pass over the door, and will not suffer the destroyer to come in unto your houses to smite you. (24) And ye shall observe this thing for an ordinance to thee and to thy sons for ever. (25) And it shall come to pass, when ye be come to the land which the Lord will give you, according as He hath promised, that ye shall keep this service. (26) And it shall come to pass, when your children shall say unto you: What mean ye by this service? (27) that ye shall say: It is the sacrifice of the Lord's passover, for that He passed over the houses of the children of Israel in Egypt, when He smote the Egyptians, and delivered our houses.' And the people bowed the head and worshipped.

(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכׇל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. (כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. (כג) וְעָבַר י"י לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח י"י עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף. (כד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחׇק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם. (כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן י"י לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. (כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. (כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַי"י אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנׇגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

Shemot 13:3-8שמות י״ג:ג׳-ח׳

(3) And Moses said unto the people: 'Remember this day, in which ye came out from Egypt, out of the house of bondage; for by strength of hand the Lord brought you out from this place; there shall no leavened bread be eaten. (4) This day ye go forth in the month Abib. (5) And it shall be when the Lord shall bring thee into the land of the Canaanite, and the Hittite, and the Amorite, and the Hivite, and the Jebusite, which He swore unto thy fathers to give thee, a land flowing with milk and honey, that thou shalt keep this service in this month. (6) Seven days thou shalt eat unleavened bread, and in the seventh day shall be a feast to the Lord. (7) Unleavened bread shall be eaten throughout the seven days; and there shall no leavened bread be seen with thee, neither shall there be leaven seen with thee, in all thy borders. (8) And thou shalt tell thy son in that day, saying: It is because of that which the Lord did for me when I came forth out of Egypt.

(ג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא י"י אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ. (ד) הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. (ה) וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ י"י אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. (ו) שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַי"י. (ז) מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכׇל גְּבֻלֶךָ. (ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה י"י לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

Shemot 13:11-16שמות י״ג:י״א-ט״ז

(11) And it shall be when the Lord shall bring thee into the land of the Canaanite, as He swore unto thee and to thy fathers, and shall give it thee, (12) that thou shalt set apart unto the Lord all that openeth the womb; every firstling that is a male, which thou hast coming of a beast, shall be the Lord's. (13) And every firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb; and if thou wilt not redeem it, then thou shalt break its neck; and all the first-born of man among thy sons shalt thou redeem. (14) And it shall be when thy son asketh thee in time to come, saying: What is this? that thou shalt say unto him: By strength of hand the Lord brought us out from Egypt, from the house of bondage; (15) and it came to pass, when Pharaoh would hardly let us go that the Lord slew all the firstborn in the land of Egypt, both the first-born of man, and the first-born of beast; therefore I sacrifice to the Lord all that openeth the womb, being males; but all the first-born of my sons I redeem. (16) And it shall be for a sign upon thy hand, and for frontlets between thine eyes; for by strength of hand the Lord brought us forth out of Egypt.'

(יא) וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ י"י אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ. (יב) וְהַעֲבַרְתָּ כׇל פֶּטֶר רֶחֶם לַי"י וְכׇל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַי"י. (יג) וְכׇל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. (יד) וְהָיָה כִּי יִשְׁאׇלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ י"י מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. (טו) וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג י"י כׇּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַי"י כׇּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכׇל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה. (טז) וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ י"י מִמִּצְרָיִם.

Devarim 6:20-25דברים ו׳:כ׳-כ״ה

(20) When thy son asketh thee in time to come, saying: 'What mean the testimonies, and the statutes, and the ordinances, which the Lord our God hath commanded you?' (21) then thou shalt say unto thy son: 'We were Pharaoh's bondmen in Egypt; and the Lord brought us out of Egypt with a mighty hand. (22) And the Lord showed signs and wonders, great and sore, upon Egypt, upon Pharaoh, and upon all his house, before our eyes. (23) And He brought us out from thence, that He might bring us in, to give us the land which He swore unto our fathers. (24) And the Lord commanded us to do all these statutes, to fear the Lord our God, for our good always, that He might preserve us alive, as it is at this day. (25) And it shall be righteousness unto us, if we observe to do all this commandment before the Lord our God, as He hath commanded us.'

(כ) כִּי יִשְׁאׇלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה י"י אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. (כא) וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם וַיֹּצִיאֵנוּ י"י מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. (כב) וַיִּתֵּן י"י אוֹתֹת וּמֹפְתִים גְּדֹלִים וְרָעִים בְּמִצְרַיִם בְּפַרְעֹה וּבְכׇל בֵּיתוֹ לְעֵינֵינוּ. (כג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ. (כד) וַיְצַוֵּנוּ י"י לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת י"י אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כׇּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. (כה) וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כׇּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי י"י אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ.

Devarim 16:1-3דברים ט״ז:א׳-ג׳

(1) Observe the month of Abib, and keep the passover unto the Lord thy God; for in the month of Abib the Lord thy God brought thee forth out of Egypt by night. (2) And thou shalt sacrifice the passover-offering unto the Lord thy God, of the flock and the herd, in the place which the Lord shall choose to cause His name to dwell there. (3) Thou shalt eat no leavened bread with it; seven days shalt thou eat unleavened bread therewith, even the bread of affliction; for in haste didst thou come forth out of the land of Egypt; that thou mayest remember the day when thou camest forth out of the land of Egypt all the days of thy life.

(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַי"י אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ י"י אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה. (ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַי"י אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר י"י לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. (ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 12:27מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ב:כ״ז

"Then you shall say that it is a Paschal sacrifice to the Lord.": R. Yossi HaGelili said: The Jews would have deserved to die in Egypt (if not for the merit of the Paschal sacrifice) whereby the last of them consummated his sacrifice (and lived.) "Then you shall say that it is a Paschal sacrifice." We are hereby apprised that all who hear of or see the miracles that the Holy One Blessed be He wrought in Egypt must give praise. And thus is it written (Exodus 18:8-9) "And Moses related to his father-in-law all that the Lord did to Pharaoh and to Egypt. And Yitro rejoiced, etc."

ויקד העם וישתחוו – ללמדך שכל מי ששומע הנסים האלו שעשה הקב"ה לישראל במצרים, צריך לשבח וגו', ויספר משה לחתנו וגו' ויחד יתרו, ברוך ה' (שמות י"ח:ח'–י').

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 13:3מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ג:ג׳

"And Moses said to the people: Remember this day when you went out of Egypt, etc." I know only that the exodus from Egypt is mentioned in the daytime. Whence do I derive (the same for) the evenings? From (Devarim 16:3) "… so that you remember the day of your going out of Egypt all the days of your life": "the days of your life" — the days; "all the days of your life" — (to include) the nights, as per Ben Zoma. The sages say: "the days of your life" — in this world; "all the days of your life" — to include the days of the Messiah. Ben Zoma said to them: Israel is destined not to mention the exodus from Egypt in time to come, it being written (Jeremiah 23:7-8) "Therefore, behold, days are coming, says the Lord, when it will no more be said: 'As the Lord lives, who brought up the children of Israel from the land of Egypt, but as the Lord lives, who brought up and who brought the seed of the house of Israel from the land of the north.'" R. Nathan says: "who brought up and who brought": The exodus from Egypt is mentioned in time to come.

ויאמר משה אל העם וגו' – אין לי אלא שמזכירים יציאת מצרים בימים. בלילות מנין? שנאמר: למען תזכור את יום צאתך וגו'. ימי חייך – בימים. כל ימי חייך – הלילות, כדברי בן זומא. וחכמים אומרים: ימי חייך – בעולם הזה. כל ימי חייך – להביא לימות המשיח. אמר להם בן זומא: עתידים ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא, שנאמר: לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ צפון. ר' נתן אומר: אשר העלה – ואשר הביא שמזכירים יציאת מצרים לעתיד לבוא.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 13:8מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ג:ח׳

And you shall tell your son. I [would] understand from Rosh Chodesh [that one would have to observe Pesach. However] we learn [otherwise, since] it is stated, "on that day." If it is [written] "on that day," it could be from while it is still day [before the night of the fifteenth of Nissan. However] we learn [otherwise, since] it is stated, "for the sake of this;" when [this] matsa and maror are resting in front of you [meaning, on the night of the fifteenth]. "Because of this": What is the intent of this? Because he — the wicked son, who removed himself from the community — says (Ibid. 12:26) "What is this work to you?", you remove him in kind, by telling him "Because of this the Lord wrought for me," and not for you. Had you been there, you would not have been redeemed.

והגדת לבנך – שומע אני מראש חדש? תלמוד לומר: ביום ההוא. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום? תלמוד לומר: בעבור זה – בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך על שולחנך. בעבור זה – למה נאמר? לפי שהוא אומר: מה העבודה הזאת לכם.אלא זה בן רשע הוא שהוציא את עצמו מן הכלל, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה הוציאהו מן הכלל, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצריםלי ולא לך, ולפי שהוצאת את עצמך מן הכלל, אלו היית שם לא היית נגאל.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 13:14מכילתא דרבי ישמעאל שמות י״ג:י״ד

"And it shall be if your son asks you tomorrow": "tomorrow" may indicate" in the present," and it may indicate "in time to come." (Exodus 17:9) "Tomorrow I will stand on top of the hill" — in the present. (Joshua 22:24) "Tomorrow your children might say to our children" — in time to come. (It is written, Devarim 6:20) "If your son asks you tomorrow (i.e., in the time to come): What are the testimonies and the statutes, etc.": There are four sons: a wise son, a wicked son, a simple son, and one who does not know how to ask. What does the wise son say? "What are the testimonies and the statutes and the judgments that the Lord our God commanded you?" — you, likewise, "open" to him in the halachoth of Pesach — "ein maftirin achar hapesach afikoman." What does the wicked son say? (Exodus 12:26) "What is this (Pesach) service to you?" "to you" and not to him. Because he disassociated himself from the congregation and denied the foundation (of the faith), you, likewise, blunt his teeth and tell him (Ibid. 13;8) "Because of this (the mitzvoth) the Lord wrought for me when I went out of Egypt." For me and not for you. Had you been there, you would not have been redeemed. What does the simple son say? (Ibid. 14) "What is this?" And you shall tell him (Ibid.) "With might of hand did the Lord take us out of Egypt from the house of bondage." And he who does not know how to ask, you open for him, as it is written (Ibid. 8) "And you shall tell your son on that day, etc." Variantly: "What are the testimonies and the statutes, etc.": R. Eliezer says: Whence is it derived that if there were a company of sages or of disciples they must occupy themselves with the halachoth of Pesach until midnight? From "What are the testimonies, etc."

והיה כי ישאלך בנך מחר – יש מחר עכשו ויש מחר לאחר זמן. מה זאת? הרי מחר לאחר זמן. מחר יהיה האות הזה – הרי מחר עכשיו. מחר יאמרו בניכם לבנינו – הרי מחר לאחר זמן. מה העדות החוקים והמשפטים – נמצאת אומר: ארבעה בנים הם: אחד חכם. ואחד רשע. ואחד תם. ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר? מה העדות החקים והמשפטים, אשר צוה ה' אלהינו אותנו אף אתה פתח לו בהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומין. רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם. לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, אף אתה אמור לו והקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לך, אלו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר? מה זאת? ואמרת אליו: בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ושאינו יודע לשאול את פתח לו, שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא וגו'. דבר אחר: מה העדות – ר' אליעזר אומר: מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמים או של תלמידים שצריכים לעסוק בהלכות פסח עד חצות? לכך נאמר: מה העדות וגו'.

Mekhilta DeRashbi Shemot 13:3מכילתא דרשב״י שמות י״ג:ג׳

ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה – משום שנאמר (י"ג י"ד) והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר יכול אם שאלך אתה מגיד לו ואם לאו אי אתה מגיד לו ת"ל (י"ג ח') והגדת לבנך אעפ"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו, בינו לבין אחרים מנין ת"ל ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים.

Mekhilta DeRashbi Shemot 13:8מכילתא דרשב״י שמות י״ג:ח׳

והגדת לבנך – אעפ"י שלא שאלך: אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו ובינו לבין אחרים מנין ת"ל והגדת. בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים – כל זמן שגופו של פסח קיים. עשה לי – יכול עד שנצטרפה זכות כולן אילו כן לא היה כדאי בדבר ת"ל בעבור זה מלמד שכל אחד מישראל היה כדאי שיעשו נסין על ידו.

Rashi Shemot 13:3רש״י שמות י״ג:ג׳

זכור את היום הזה REMEMBER THIS DAY – This teaches that one must make mention of the Exodus from Egypt every day (cf. Rashi on Deuteronomy 27:9).

זכור את היום הזה – לימד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום.

Rashi Devarim 16:3רש״י דברים ט״ז:ג׳

למען תזכר THAT THOU MAYEST REMEMBER through the eating of the Passover sacrifice and the unleavened bread, את יום צאתך THE DAY WHEN THOU CAMEST FORTH [OUT OF THE LAND OF EGYPT].

למען תזכר – על ידי אכילת הפסח והמצה את יום צאתך.

Rambam Sefer HaMitzvot Positive Commandments 157רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קנ״ז

היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר מניסן בתחלת הלילה, כפי צחות לשון המספר. וכל מי שיוסיף במאמר ויאריך הדברים בהגדלת מה שעשה לנו השם, ומה שעשו לנו המצרים מעול וחמס, ואיך לקח השם נקמתנו מהם, ולהודות לו יתעלה על כל טוב שגמלנו, יהיה יותר טוב, כמו שאמרו: וכל המאריך לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח (הגדה של פסח). והכתוב שבא על הצווי הזה הוא אמרו: והגדת לבנך ביום ההוא (שמות י"ג:ח'), ובא הפירוש: והגדת לבנך – יכול מראש חדש, תלמוד לומר: ביום ההוא. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום תלמוד לומר: בעבור זה – לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך (מכילתא דר' ישמעאל שמות י"ג:ח'), כלומר מתחלת הלילה אתה מספר. ולשון מכילתא: מכלל שנאמר כי ישאלך בנך, יכול אם ישאלך בנך אתה מגיד לו כו', תלמוד לומר: והגדת לבנך אע"פ שאינו שואלך. אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו בינו לבין אחרים מנין? תלמוד לומר: ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה (שמות י"ג:ג') (מכילתא דרשב"י שמות י"ג:י"ד) – רוצה לומר שהוא צוה לזכרו כמו שאמר: זכור את יום השבת (שמות כ':ז'). וכבר ידעת לשון אמרם: ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה כלה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים (הגדה של פסח). וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף פסחים (בבלי פסחים קט"ז.-:). (בא אל פרעה, זמנים הלכות חמץ ומצה פ"ח).

Rambam Hilkhot Keriat Shema 1:3רמב״ם הלכות קריאת שמע א׳:ג׳

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִצְוַת צִיצִית נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה קוֹרְאִין אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמִצְוָה לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט"ז:ג') לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּקְרִיאַת שָׁלֹשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל סֵדֶר זֶה הִיא הַנִּקְרֵאת קְרִיאַת שְׁמַע.

Rambam Hilkhot Chametz uMatzah 7:1-6רמב״ם הלכות חמץ ומצה ז׳:א׳-ו׳

(א) מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְסַפֵּר בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ג:ג') זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':ח') זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. וּמִנַּיִן שֶׁבְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות י"ג:ח') וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ בֵּן. אֲפִלּוּ חֲכָמִים גְּדוֹלִים חַיָּבִים לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרִים וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בִּדְבָרִים שֶׁאֵרְעוּ וְשֶׁהָיוּ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. (ב) מִצְוָה לְהוֹדִיעַ לַבָּנִים וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ג:ח') וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ. לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. כֵּיצַד. אִם הָיָה קָטָן אוֹ טִפֵּשׁ אוֹמֵר לוֹ בְּנִי כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עֲבָדִים כְּמוֹ שִׁפְחָה זוֹ אוֹ כְּמוֹ עֶבֶד זֶה בְּמִצְרַיִם וּבַלַּיְלָה הַזֶּה פָּדָה אוֹתָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַיּוֹצִיאֵנוּ לְחֵרוּת. וְאִם הָיָה הַבֵּן גָּדוֹל וְחָכָם מוֹדִיעוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לָנוּ בְּמִצְרַיִם וְנִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ עַל יְדֵי משֶׁה רַבֵּנוּ הַכּל לְפִי דַּעְתּוֹ שֶׁל בֵּן. (ג) וְצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּלַּיְלָה הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבָּנִים וְיִשְׁאֲלוּ וְיֹאמְרוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת עַד שֶׁיָּשִׁיב לָהֶם וְיֹאמַר לָהֶם כָּךְ וְכָךְ אֵרַע וְכָךְ וְכָךְ הָיָה. וְכֵיצַד מְשַׁנֶּה. מְחַלֵּק לָהֶם קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים וְעוֹקְרִים הַשֻּׁלְחָן מִלִּפְנֵיהֶם קֹדֶם שֶׁיֹּאכְלוּ וְחוֹטְפִין מַצָּה זֶה מִיַּד זֶה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ. אֵין לוֹ בֵּן אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ. אֵין לוֹ אִשָּׁה שׁוֹאֲלִין זֶה אֶת זֶה מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. וַאֲפִלּוּ הָיוּ כֻּלָּן חֲכָמִים. הָיָה לְבַדּוֹ שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. (ד) וְצָרִיךְ לְהַתְחִיל בִּגְנוּת וּלְסַיֵּם בְּשֶׁבַח. כֵּיצַד. מַתְחִיל וּמְסַפֵּר שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי תֶּרַח וּמִלְּפָנָיו כּוֹפְרִים וְטוֹעִין אַחַר הַהֶבֶל וְרוֹדְפִין אַחַר עֲבוֹדַת אֱלִילִים. וּמְסַיֵּם בְּדַת הָאֱמֶת שֶׁקֵּרְבָנוּ הַמָּקוֹם לוֹ וְהִבְדִּילָנוּ מֵהָאֻמּוֹת וְקֵרְבָנוּ לְיִחוּדוֹ. וְכֵן מַתְחִיל וּמוֹדִיעַ שֶׁעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם וְכָל הָרָעָה שֶׁגְּמָלָנוּ וּמְסַיֵּם בַּנִּסִּים וּבַנִּפְלָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לָנוּ וּבְחֵרוּתֵנוּ. וְהוּא שֶׁיִּדְרשׁ מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (דברים כ"ו:ה') עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה. וְכָל הַמּוֹסִיף וּמַאֲרִיךְ בִּדְרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. (ה) כָּל מִי שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְאֵלּוּ הֵן. פֶּסַח מַצָּה וּמָרוֹר. פֶּסַח עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ב:כ"ז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' וְגוֹ'. מָרוֹר עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִיִּים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. מַצָּה עַל שָׁם שֶׁנִּגְאֲלוּ. וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן נִקְרָאִין הַגָּדָה. (ו) בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ יָצָא עַתָּה מִשִּׁעְבּוּד מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו':כ"ג) וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם וְגוֹ'. וְעַל דָּבָר זֶה צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ כְּלוֹמַר כְּאִלּוּ אַתָּה בְּעַצְמְךָ הָיִיתָ עֶבֶד וְיָצָאתָ לְחֵרוּת וְנִפְדֵּיתָ.

Tosafot Pesachim 116aתוספות פסחים קט״ז.

ואמרתם זבח פסח הוא – פי' באמירה שצריך לומר פסח זה שאנו אוכלין ואיתקש מצה ומרור לפסח וצ"ל נמי מצה זו מרור זה.

Ramban Sefer HaMitzvot Forgotten Positive Commandents 15רמב״ן ספר המצוות מצוות עשה ששכחן ט״ו

מכל זה נתבאר שהברכה הזו מן התורה ואין ראוי למנותה מצוה אחת עם הקריאה כמו שמקרא בכורים אינו נמנה מצוה אחת עם הבאתו וספור יציאת מצרים עם אכילת הפסח.

Ramban Derashah LeRosh HaShanahרמב״ן דרשות, דרשה לראש השנה

והנה צוה הכתוב שנעשה יום טוב ומקרא קודש ביום הזה ולא פירש למה ועל מה, ובשאר כל המועדים מפרש טעם המועד כל אחד ואחד במועדו, כמו שאמר בחג המצות את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות למועד חודש האביב כי בו יצאת ממצרים, והאריך בטעמו בכמה מקומות וצוה להגידו לבנים לדורות כדכתיב והגדת לבנך וגו'.

Ramban Shemot 13:16רמב״ן שמות י״ג:ט״ז

ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים ע"ג:י"א), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה. ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח':י"ח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר (שם ט':כ"ט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט':י"ד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה. ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל י"ב:ט"ו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט':י"ג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא.) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים ט"ז:ג') למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה. וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלהים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בענינה כבר הודה בחדוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פנות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו.

Ramban Devarim 24:9רמב״ן דברים כ״ד:ט׳

זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים – אם באת ליזהר שלא תלקה בצרעת לא תספר לשון הרע לשון רש"י ולפי דעתי שהיא מצות עשה ממש כמו זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ':ח') זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים (שם י"ג:ג') זכור את אשר עשה לך עמלק (להלן כ"ה:י"ז) כולם מצוה אם כן גם זה כמותם והיא אזהרה מלדבר לשון הרע יצוה במצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה ולא דברה בפניו שיבוש ולא בפני רבים רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה.

Ramban Devarim 26:3רמב״ן דברים כ״ו:ג׳

הגדתי היום – בפרי הזה שהבאתי הגדתי והודיתי לשם אלהיך שהביאני לארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו והנה השם מקיים דבריו ואני מודה ומשבח לשמו וטעם הגדתי כמו ספרתי וכן ויגד משה את דברי העם אל ה' (שמות י"ט:ט') ספור או יהיה פירושו הגדתי לך הכהן ולכל העומדים האלה וההגדה הזו היא לה' אלהיך כלומר לשמו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לאבותינו כי הוא הביאני אליו לעבדו בארץ.

Ramban Milchamot Berakhot 2bרמב״ן מלחמות ה׳ ברכות (ב׳: באלפס)

ושנינו כיוצא בה כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ולא שיהא צריך לחזור ולאכול פסח מצה ומרור.

Meiri פסחים קט"ז.מאירי פסחים קט״ז.

ר"ג אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ר"ל שלא הפליג בספור זה בכדי הראוי אלא אם כן פירש טעמן של שלש אלו.

Rosh Responsum 24:2 (MS Paris 420)שו״ת הרא״ש כ״ד:ב׳ (כ״י פריס 420)

וששאלת: למה אין מברכין על ספור ההגדה. הרבה דברים צוה הקב"ה לעשות [דבר] זכר ליציאת מצרים ואין אנו מברכין עליהן; כגון: הפרשת בכורות וכל המועדים, שאין צריך להזכיר בהפרשת בכורות שאנו עושין אותו זכר ליציאת מצרים.  אלא (ש)צוה הקב"ה לעשות המעשה ומתוך כך אנו זוכרין יציאת מצרים. [וכן צוה הקב"ה לאכול פסח מצה ומרור, וזו היא ההגדה לבן שזוכרין בזה יציאת מצרים.] ולאו דווקא הגדה בפה, אלא אם ישאל מפרשין לו. (וזהו ההגדה לבד שזוכרין יציאת מצרים).

Ritva הגדה של פסח "ר"ג היה אומר"ריטב״א הגדה של פסח "ר״ג היה אומר"

ומ"ש לא יצא ידי חובתו, פירושו לחכמים, שלא קיים מצותו כראוי. כי לא מצינו שהקפיד הכתוב באמירה כל שנזכור נפלאות הבורא מתוך שנזכור כלנו למה הם באים.

סמ״ק מצוה ק״י

להזכיר יציאת מצרים דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים ולכך תקנו פרשת ציצית בקריאת שמע וגם תקנו אמת ואמונה ואמת ויציב.

סמ״ק מצוה קמ״ד

להגיד לבנו ליל ט"ו בניסן יציאת מצרים דכתיב והגדת לבנך. ואמרו רבותינו שצריך לעשות שינוי כדי שישאל הבן, גם צריך ליטול ידיו קודם אכילת ירקות וגם לעקור השלחן וצריך לעשות הסיבה וצריך להיות לו ד' כוסות של יין ושנים מהם מוזגים קודם אכילה כדי שישאלו. ואפילו אינו שואל מגיד לו אביו שנאמר והגדת לבנך. וכן אדם לחבירו או לעצמו אומר האגדה כולה כמו שהיא כתובה.