Lang: he; Title: פרשת מטות; Content:

פרק ל

(ב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה י״י. (ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַי״י אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכׇל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. (ד) וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַי״י וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ. (ה) וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כׇּל נְדָרֶיהָ וְכׇל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם. (ו) וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ כׇּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַי״י יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ. (ז) וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ. (ח) וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ. (ט) וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַי״י יִסְלַח לָהּ. (י) וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ. (יא) וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה. (יב) וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כׇּל נְדָרֶיהָ וְכׇל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם. (יג) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ כׇּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַי״י יִסְלַח לָהּ. (יד) כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. (טו) וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כׇּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כׇּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שׇׁמְעוֹ. (טז) וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שׇׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֺנָהּ. (יז) אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ.

פרק לא

(א) וַיְדַבֵּר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. (ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת י״י בְּמִדְיָן. (ד) אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא. (ה) וַיִּמָּסְרוּ מֵאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֶלֶף לַמַּטֶּה שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא. (ו) וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה אֶלֶף לַמַּטֶּה לַצָּבָא אֹתָם וְאֶת פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן לַצָּבָא וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ. (ז) וַיִּצְבְּאוּ עַל מִדְיָן כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה וַיַּהַרְגוּ כׇּל זָכָר. (ח) וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב. (ט) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כׇּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כׇּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כׇּל חֵילָם בָּזָזוּ. (י) וְאֵת כׇּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כׇּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ. (יא) וַיִּקְחוּ אֶת כׇּל הַשָּׁלָל וְאֵת כׇּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה. (יב) וַיָּבִאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשְּׁבִי וְאֶת הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת הַשָּׁלָל אֶל הַמַּחֲנֶה אֶל עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. (יג) וַיֵּצְאוּ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְכׇל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לִקְרָאתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. (יד) וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה. (טו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כׇּל נְקֵבָה. (טז) הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסׇר מַעַל בַּי״י עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת י״י. (יז) וְעַתָּה הִרְגוּ כׇל זָכָר בַּטָּף וְכׇל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ. (יח) וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם. (יט) וְאַתֶּם חֲנוּ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים כֹּל הֹרֵג נֶפֶשׁ וְכֹל נֹגֵעַ בֶּחָלָל תִּתְחַטְּאוּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם. (כ) וְכׇל בֶּגֶד וְכׇל כְּלִי עוֹר וְכׇל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכׇל כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ. (כא) וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה. (כב) אַךְ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. (כג) כׇּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם. (כד) וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה. (כה) וַיֹּאמֶר י״י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (כו) שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה. (כז) וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כׇּל הָעֵדָה. (כח) וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַי״י מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן. (כט) מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת י״י. (ל) וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם מִן הַבָּקָר מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכׇּל הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן י״י. (לא) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה. (לב) וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים. (לג) וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף. (לד) וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף. (לה) וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כׇּל נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף. (לו) וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. (לז) וַיְהִי הַמֶּכֶס לַי״י מִן הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים. (לח) וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַי״י שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים. (לט) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַי״י אֶחָד וְשִׁשִּׁים. (מ) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַי״י שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ. (מא) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת מֶכֶס תְּרוּמַת י״י לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה. (מב) וּמִמַּחֲצִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חָצָה מֹשֶׁה מִן הָאֲנָשִׁים הַצֹּבְאִים. (מג) וַתְּהִי מֶחֱצַת הָעֵדָה מִן הַצֹּאן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. (מד) וּבָקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף. (מה) וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. (מו) וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף. (מז) וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִמַּחֲצִת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָאָחֻז אֶחָד מִן הַחֲמִשִּׁים מִן הָאָדָם וּמִן הַבְּהֵמָה וַיִּתֵּן אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן י״י כַּאֲשֶׁר צִוָּה י״י אֶת מֹשֶׁה. (מח) וַיִּקְרְבוּ אֶל מֹשֶׁה הַפְּקֻדִים אֲשֶׁר לְאַלְפֵי הַצָּבָא שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת. (מט) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ. (נ) וַנַּקְרֵב אֶת קׇרְבַּן י״י אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי י״י. (נא) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאִתָּם כֹּל כְּלִי מַעֲשֶׂה. (נב) וַיְהִי כׇּל זְהַב הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵרִימוּ לַי״י שִׁשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שָׁקֶל מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וּמֵאֵת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת. (נג) אַנְשֵׁי הַצָּבָא בָּזְזוּ אִישׁ לוֹ. (נד) וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶת הַזָּהָב מֵאֵת שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי י״י.

פרק לב

(א) וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. (ב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר. (ג) עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן. (ד) הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה י״י לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. (ה) וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. (ז) וְלָמָּה [תְנִיאוּן] (תנואון) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י״י. (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. (ט) וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י״י. (י) וַיִּחַר אַף י״י בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. (יא) אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. (יב) בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי י״י. (יג) וַיִּחַר אַף י״י בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כׇּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי י״י. (יד) וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף י״י אֶל יִשְׂרָאֵל. (טו) כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכׇל הָעָם הַזֶּה. (טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ. (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה. (כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י״י לַמִּלְחָמָה. (כא) וְעָבַר לָכֶם כׇּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי י״י עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו. (כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי י״י וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵי״י וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי י״י. (כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַי״י וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם. (כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ. (כה) וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה. (כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכׇל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד. (כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כׇּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי י״י לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר. (כח) וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כׇּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי י״י וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה. (ל) וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. (לא) וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר י״י אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. (לב) נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי י״י אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. (לג) וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב. (לד) וַיִּבְנוּ בְנֵי גָד אֶת דִּיבֹן וְאֶת עֲטָרֹת וְאֵת עֲרֹעֵר. (לה) וְאֶת עַטְרֹת שׁוֹפָן וְאֶת יַעְזֵר וְיׇגְבְּהָה. (לו) וְאֶת בֵּית נִמְרָה וְאֶת בֵּית הָרָן עָרֵי מִבְצָר וְגִדְרֹת צֹאן. (לז) וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֵא וְאֵת קִרְיָתָיִם. (לח) וְאֶת נְבוֹ וְאֶת בַּעַל מְעוֹן מוּסַבֹּת שֵׁם וְאֶת שִׂבְמָה וַיִּקְרְאוּ בְשֵׁמֹת אֶת שְׁמוֹת הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנוּ. (לט) וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ. (מ) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ. (מא) וְיָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת חַוֺּתֵיהֶם וַיִּקְרָא אֶתְהֶן חַוֺּת יָאִיר. (מב) וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ.

===

Lang: en; Title: Parashat Mattot; Content:

Chapter 30

(2) Moses spoke to the heads of the tribes of the Children of Israel, saying, "This is the thing which Hashem has commanded. (3) When a man vows a vow to Hashem, or swears an oath to bind his soul with a bond, he shall not break his word; he shall do according to all that proceeds out of his mouth. (4) Also when a woman vows a vow to Hashem, and binds herself by a bond, being in her father's house, in her youth, (5) and her father hears her vow and her bond with which she has bound her soul, and her father holds his peace at her; then all her vows shall stand, and every bond with which she has bound her soul shall stand. (6) But if her father disallows her on the day that he hears, none of her vows or of her bonds with which she has bound her soul shall stand; and Hashem will forgive her, because her father disallowed her. (7) If she has a husband, while her vows are on her or the rash utterance of her lips with which she has bound her soul, (8) and her husband hears it and hold his peace at her on the day that he hears it, then her vows shall stand, and her bonds with which she has bound her soul shall stand. (9) But if her husband forbids her on the day that he hears it, then he shall make void her vow which is on her, and the rash utterance of her lips with which she has bound her soul; and Hashem will forgive her. (10) But the vow of a widow, or of her who is divorced, everything with which she has bound her soul, shall stand against her. (11) If she vowed in her husband's house or bound her soul by a bond with an oath, (12) and her husband heard it, and held his peace at her, and didn't disallow her; then all her vows shall stand, and every bond with which she bound her soul shall stand. (13) But if her husband made them null and void on the day that he heard them, then whatever proceeded out of her lips concerning her vows or concerning the bond of her soul shall not stand, her husband has made them void. And Hashem will forgive her. (14) Every vow and every binding oath to afflict the soul, her husband may establish it, or her husband may make it void. (15) But if her husband altogether holds his peace at her from day to day, then he establishes all her vows, or all her bonds which are on her; he has established them because he held his peace at her on the day that he heard them. (16) But if he shall make them null and void after that he has heard them, then he shall bear her iniquity." (17) These are the statutes which Hashem commanded Moses, between a man and his wife, between a father and his daughter, being in her youth, in her father's house.

Chapter 31

(1) Hashem spoke to Moses, saying, (2) "Avenge the Children of Israel for the Midianites. Afterward you shall be gathered to your people." (3) Moses spoke to the people, saying, "Arm men from among you for the war, that they may go against Midian, to execute Hashem's vengeance on Midian. (4) Of every tribe one thousand, throughout all the tribes of Israel, you shall send to the war." (5) So there were delivered, out of the thousands of Israel, a thousand of every tribe, twelve thousand armed for war. (6) Moses sent them, one thousand of every tribe, to the war, them and Phinehas the son of Eleazar the priest, to the war, with the vessels of the sanctuary and the trumpets for the alarm in his hand. (7) They warred against Midian, as Hashem commanded Moses; and they killed every male. (8) They killed the kings of Midian with the rest of their slain: Evi, and Rekem, and Zur, and Hur, and Reba, the five kings of Midian. Also Balaam the son of Beor they killed with the sword. (9) The Children of Israel took captive the women of Midian and their little ones; and all their livestock, and all their flocks, and all their goods, they took for a prey. (10) All their cities in the places in which they lived, and all their encampments, they burnt with fire. (11) They took all the spoil and all the prey, both of man and of animal. (12) They brought the captives, and the prey, and the spoil, to Moses, and to Eleazar the priest, and to the congregation of the Children of Israel, to the camp at the plains of Moab, which are by the Jordan at Jericho. (13) Moses, and Eleazar the priest, and all the princes of the congregation, went forth to meet them outside of the camp. (14) Moses was angry with the officers of the army, the captains of thousands and the captains of hundreds, who came from the service of the war. (15) Moses said to them, "Have you kept all the women alive? (16) Behold, these caused the Children of Israel, through the counsel of Balaam, to commit trespass against Hashem in the matter of Peor, and so the plague was among the congregation of Hashem. (17) Now therefore kill every male among the little ones, and kill every woman who has known man by lying with him. (18) But all the girls, who have not known man by lying with him, keep alive for yourselves. (19) Encamp outside of the camp seven days; whoever has killed any person, and whoever has touched any slain, purify yourselves on the third day and on the seventh day, you and your captives. (20) As to every garment, and all that is made of skin, and all work of goats' hair, and all things made of wood, you shall purify yourselves." (21) Eleazar the priest said to the men of war who went to the battle, "This is the statute of the law which Hashem has commanded Moses. (22) However, the gold, and the silver, the brass, the iron, the tin, and the lead, (23) everything that may withstand the fire, you shall make to go through the fire, and it shall be clean; nevertheless it shall be purified with the water for impurity. And all that doesn't withstand the fire you shall make to go through the water. (24) You shall wash your clothes on the seventh day, and you shall be clean; and afterward you shall come into the camp." (25) Hashem spoke to Moses, saying, (26) "Take the sum of the prey that was taken, both of man and of animal, you, and Eleazar the priest, and the heads of the fathers' households of the congregation; (27) and divide the prey into two parts: between the men skilled in war, who went out to battle, and all the congregation. (28) Levy a tribute to Hashem of the men of war who went out to battle: one soul of five hundred of the persons, of the cattle, of the donkeys, and of the flocks. (29) Take it of their half, and give it to Eleazar the priest, for Hashem's wave offering. (30) Of the Children of Israel's half, you shall take one drawn out of every fifty of the persons, of the cattle, of the donkeys, and of the flocks, of all the livestock, and give them to the Levites who perform the duty of the Tabernacle of Hashem." (31) Moses and Eleazar the priest did as Hashem commanded Moses. (32) Now the prey, over and above the booty which the men of war took, was six hundred seventy-five thousand sheep, (33) and seventy-two thousand head of cattle, (34) and sixty-one thousand donkeys, (35) and thirty-two thousand persons in all, of the women who had not known man by lying with him. (36) The half, which was the portion of those who went out to war, was in number three hundred thirty-seven thousand five hundred sheep, (37) and Hashem's tribute of the sheep was six hundred seventy-five. (38) The cattle were thirty-six thousand of which Hashem's tribute was seventy-two. (39) The donkeys were thirty thousand five hundred of which Hashem's tribute was sixty-one. (40) The persons were sixteen thousand of whom Hashem's tribute was thirty-two persons. (41) Moses gave the tribute, which was Hashem's wave offering, to Eleazar the priest, as Hashem commanded Moses. (42) Of the Children of Israel's half, which Moses divided off from the men who warred, (43) now the congregation's half was three hundred thirty-seven thousand five hundred sheep, (44) and thirty-six thousand head of cattle, (45) and thirty thousand five hundred donkeys, (46) and sixteen thousand persons. (47) From the Children of Israel's half, Moses took one drawn out of every fifty, both of man and of animal, and gave them to the Levites who performed the duty of the Tabernacle of Hashem, as Hashem commanded Moses. (48) The officers who were over the thousands of the army, the captains of thousands, and the captains of hundreds, came near to Moses; (49) and they said to Moses, "Your servants have taken the sum of the men of war who are under our command, and not one man of us is missing. (50) We have brought Hashem's offering, what every man has gotten, of jewels of gold, armlets, and bracelets, signet rings, earrings, and necklaces, to make atonement for our souls before Hashem." (51) Moses and Eleazar the priest took their gold, even all worked jewels. (52) All the gold of the wave offering that they offered up to Hashem, of the captains of thousands, and of the captains of hundreds, was sixteen thousand seven hundred fifty shekels. (53) The men of war had taken booty, every man for himself. (54) Moses and Eleazar the priest took the gold of the captains of thousands and of hundreds, and brought it into the Tent of Meeting, for a memorial for the Children of Israel before Hashem.

Chapter 32

(1) Now the children of Reuben and the children of Gad had a very great multitude of livestock. When they saw the land of Jazer, and the land of Gilead, that behold, the place was a place for livestock, (2) the children of Gad and the children of Reuben came and spoke to Moses, and to Eleazar the priest, and to the princes of the congregation, saying, (3) "Ataroth, and Dibon, and Jazer, and Nimrah, and Heshbon, and Elealeh, and Sebam, and Nebo, and Beon, (4) the land which Hashem struck before the congregation of Israel, is a land for livestock; and your servants have livestock." (5) They said, "If we have found favor in your sight, let this land be given to your servants for a possession; don't bring us over the Jordan." (6) Moses said to the children of Gad, and to the children of Reuben, "Shall your brothers go to the war, and you shall sit here? (7) Why do you discourage the heart of the Children of Israel from going over into the land which Hashem has given them? (8) Your fathers did so when I sent them from Kadesh Barnea to see the land. (9) For when they went up to the valley of Eshcol, and saw the land, they discouraged the heart of the Children of Israel, that they should not go into the land which Hashem had given them. (10) Hashem's anger was kindled in that day, and he swore, saying, (11) 'Surely none of the men who came up out of Egypt, from twenty years old and upward, shall see the land which I swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob, because they have not wholly followed me, (12) except Caleb the son of Jephunneh the Kenizzite, and Joshua the son of Nun, because they have followed Hashem completely.' (13) Hashem's anger was kindled against Israel, and he made them wander back and forth in the wilderness forty years, until all the generation who had done evil in the sight of Hashem, was consumed. (14) Behold, you have risen up in your fathers' place, a brood of sinful men, to augment yet the fierce anger of Hashem toward Israel. (15) For if you turn away from after him, he will yet again leave them in the wilderness; and you will destroy all this people." (16) They came near to him, and said, "We will build sheepfolds here for our livestock, and cities for our little ones, (17) but we ourselves will be ready armed to go before the Children of Israel, until we have brought them to their place. And our little ones shall dwell in the fortified cities because of the inhabitants of the land. (18) We will not return to our houses, until every one of the Children of Israel has inherited his inheritance. (19) For we will not inherit with them on the other side of the Jordan, and forward, because our inheritance is fallen to us on this side of the Jordan eastward." (20) Moses said to them, "If you will do this thing, if you will arm yourselves to go before Hashem to the war, (21) and every armed man of you will pass over the Jordan before Hashem, until he has driven out his enemies from before him, (22) and the land is subdued before Hashem, then afterward you shall return, and you shall be guiltless towards Hashem and towards Israel; and this land shall be to you for a possession before Hashem. (23) "But if you will not do so, behold, you have sinned against Hashem; and be sure your sin will find you out. (24) Build cities for your little ones, and folds for your sheep; and do that which has proceeded out of your mouth." (25) The children of Gad and the children of Reuben spoke to Moses, saying, "Your servants will do as my lord commands. (26) Our little ones, our wives, our flocks, and all our livestock, shall be there in the cities of Gilead, (27) but your servants will pass over, every man who is armed for war, before Hashem to battle, as my lord says." (28) So Moses commanded concerning them to Eleazar the priest, and to Joshua the son of Nun, and to the heads of the fathers' households of the tribes of the Children of Israel. (29) Moses said to them, "If the children of Gad and the children of Reuben will pass with you over the Jordan, every man who is armed to battle, before Hashem, and the land shall be subdued before you; then you shall give them the land of Gilead for a possession. (30) But if they will not pass over with you armed, they shall have possessions among you in the land of Canaan." (31) The children of Gad and the children of Reuben answered, saying, "As Hashem has said to your servants, so will we do. (32) We will pass over armed before Hashem into the land of Canaan, and the possession of our inheritance shall remain with us beyond the Jordan." (33) Moses gave to them, even to the children of Gad, and to the children of Reuben, and to the half-tribe of Manasseh the son of Joseph, the kingdom of Sihon king of the Amorites, and the kingdom of Og king of Bashan, the land, according to its cities and borders, even the cities of the surrounding land. (34) The children of Gad built Dibon, and Ataroth, and Aroer, (35) and Atrothshophan, and Jazer, and Jogbehah, (36) and Beth Nimrah, and Beth Haran: fortified cities, and folds for sheep. (37) The children of Reuben built Heshbon, and Elealeh, and Kiriathaim, (38) and Nebo, and Baal Meon, their names being changed, and Sibmah; and they gave other names to the cities which they built. (39) The children of Machir the son of Manasseh went to Gilead, and took it, and dispossessed the Amorites who were therein. (40) Moses gave Gilead to Machir the son of Manasseh; and he lived therein. (41) Jair the son of Manasseh went and took its towns, and called them Havvoth Jair. (42) Nobah went and took Kenath and its villages, and called it Nobah, after his own name.