Difference between revisions of "Pesach Sheni – The People's Petition/1/he"
m |
m |
||
| Line 15: | Line 15: | ||
<p>השאלה העיקרית שבה עסקו הפרשנים הינה עצם הבקשה להשתתף במעשה הקרבן על אף היותם טמאים.   הקרבת קדשים בטומאה נאסרה בתורה במפורש<fn>ויקרא ז' יט -כא. כפי שיבואר להלן.</fn>. אף עונשה החמור (כרת) מעיד על חומרתה, והאיך מבקשים האנשים האלו את בקשתם? עדי כדי כך שאחד הראשונים התבטא בחריפות באומרו " ומה מבקשים? ליתן להם תורה חדשה? " (אור החיים במדבר ט' ו')</p> | <p>השאלה העיקרית שבה עסקו הפרשנים הינה עצם הבקשה להשתתף במעשה הקרבן על אף היותם טמאים.   הקרבת קדשים בטומאה נאסרה בתורה במפורש<fn>ויקרא ז' יט -כא. כפי שיבואר להלן.</fn>. אף עונשה החמור (כרת) מעיד על חומרתה, והאיך מבקשים האנשים האלו את בקשתם? עדי כדי כך שאחד הראשונים התבטא בחריפות באומרו " ומה מבקשים? ליתן להם תורה חדשה? " (אור החיים במדבר ט' ו')</p> | ||
<p>כערך מקדים לעיסוק בסוגיא זו עלינו להבין את המקור לאיסור הקרבת הקדשים בטומאה: </p> | <p>כערך מקדים לעיסוק בסוגיא זו עלינו להבין את המקור לאיסור הקרבת הקדשים בטומאה: </p> | ||
| − | <p>ביום הקמת המשכן א' ניסן, למדו ישראל שמונה פרשיות שנתחדשו בתורה ( בבלי גיטין ס. - ס:) . אחת מפרשיות אלו הייתה פרשת הטמאים, שבגינה הבינו אותם אנשים שלא יוכלו להקריב את הפסח אם לא יטהרו. <fn>בעלי התוספות הקשו על שיטת רש"י, שהרי לשיטתם, אינה ברורות אותם דעות חכמים בדבר זהות "האנשים הטמאים" שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואליצפן שנטמאו לנדב ואביהו, שהרי ביכולתם להספיק ולהיטהר קודם הפסח באותם י"ד ימים שעד הקרבת הקרבן. נראה שרש"י הרגיש בקושיא זו והוסיף בבאורו שם ששאלתם הייתה בנוגע לאלו שלא יטהרו קודם יום י"ד. מאדיך, הקשו האחרונים על בעלי התוספות, שטענו שפרשיה זו נאמרה ביום י"ד בניסן, שהרי קושייתם היא קושיית רבי יצחק עצמו שהובאה בגמרא (סוכה דף כ"ה:) ומה חידשו עליה? </fn>(רש"י גיטין ס.) ובו ביום נאמרה גם פרשת פסח שני. <br/>רוב הראשונים למדו את איסור הטומאה בקדשים מן הפסוקים "והבשר אשר ייגע בכל טמא לא יאכל.. ונפש כי תגע בכל טמא.. ואכל.. ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז' י"ט - כ"א) "טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו" (פסחים כ"ד:) <fn>ובמשנה, לעניין הקרבת קרבן הפסח - "לערלים ולטמאים – פסול" (משנה. פסחים דף סא)</fn>. <br/>אמנם הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה קכ"ט) למד את האזהרה מן הפסוק "בכל קודש לא תגע" (פרק י"ב פסוק ד' ) שהובא בטומאת היולדת<br/><br/></p> | + | <p>ביום הקמת המשכן א' ניסן, למדו ישראל שמונה פרשיות שנתחדשו בתורה ( בבלי גיטין ס. - ס:) . אחת מפרשיות אלו הייתה פרשת הטמאים, שבגינה הבינו אותם אנשים שלא יוכלו להקריב את הפסח אם לא יטהרו. <fn>בעלי התוספות הקשו על שיטת רש"י, שהרי לשיטתם, אינה ברורות אותם דעות חכמים בדבר זהות "האנשים הטמאים" שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואליצפן שנטמאו לנדב ואביהו, שהרי ביכולתם להספיק ולהיטהר קודם הפסח באותם י"ד ימים שעד הקרבת הקרבן. נראה שרש"י הרגיש בקושיא זו והוסיף בבאורו שם ששאלתם הייתה בנוגע לאלו שלא יטהרו קודם יום י"ד. מאדיך, הקשו האחרונים על בעלי התוספות, שטענו שפרשיה זו נאמרה ביום י"ד בניסן, שהרי קושייתם היא קושיית רבי יצחק עצמו שהובאה בגמרא (סוכה דף כ"ה:) ומה חידשו עליה? </fn>(רש"י גיטין ס.) ובו ביום נאמרה גם פרשת פסח שני. <br/>רוב הראשונים למדו את איסור הטומאה בקדשים מן הפסוקים "והבשר אשר ייגע בכל טמא לא יאכל.. ונפש כי תגע בכל טמא.. ואכל.. ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז' י"ט - כ"א), ומפסוקים אלו למדו בגמרא: "טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו" (פסחים כ"ד:) <fn>ובמשנה, לעניין הקרבת קרבן הפסח - "לערלים ולטמאים – פסול" (משנה. פסחים דף סא)</fn>. <br/>אמנם הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה קכ"ט) למד את האזהרה מן הפסוק "בכל קודש לא תגע" (פרק י"ב פסוק ד' ) שהובא בטומאת היולדת<br/><br/></p> |
<p>שאלות המשנה בהם עסקו הפרשנים הם :</p> | <p>שאלות המשנה בהם עסקו הפרשנים הם :</p> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><span style="font-size: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit;">מי הם אותם האנשים הטמאים<fn><multilink> | + | <li><span style="font-size: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit;">מי הם אותם האנשים הטמאים<fn><multilink><a href="SifreZutaBemidbar9-6-8" data-aht="source">ספרי זוטא</a><a href="SifreZutaBemidbar9-6-8" data-aht="source">במדבר ט':ו'-ח'</a><a href="Sifre Zuta" data-aht="parshan">אודות ספרי זוטא</a></multilink> <span class="aht-chrome-space"> " ויאמרו האנשים - בעלי שמות היו"</span></fn>? </span></li> |
| − | <li><span style="font-size: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit;">מה הם התקדימים ההלכתיים אשר מעניקים סימוכין לבקשתם?</span></li> | + | <li><span style="font-size: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit;">מה הם התקדימים ההלכתיים אשר מעניקים סימוכין לבקשתם? והרי היא מנוגדת להלכה?</span></li> |
<li><span style="font-size: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit;">מדוע לא העביר ה' הוראה זו למשה, בעת נתינת התורה מסיני, קודם בקשתם?</span></li> | <li><span style="font-size: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit;">מדוע לא העביר ה' הוראה זו למשה, בעת נתינת התורה מסיני, קודם בקשתם?</span></li> | ||
</ul> | </ul> | ||
Version as of 21:07, 14 July 2016
פסח שני – הבקשה
הקדמה
(ו) וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. (ז) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קׇרְבַּן י"י בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה י"י לָכֶם.
(6) But there were certain men, who were unclean by the dead body of a man, so that they could not keep the passover on that day; and they came before Moses and before Aaron on that day. (7) And those men said unto him: 'We are unclean by the dead body of a man; wherefore are we to be kept back, so as not to bring the offering of the Lord in its appointed season among the children of Israel?' (8) And Moses said unto them: 'Stay ye, that I may hear what the Lord will command concerning you.'
מרכזיותו של קרבן הפסח בעבודת ה' אינו ניתן לערעור.
כאשר שומעים אותם ה"אנשים הטמאים" שהטמא, אינו בכלל עבודה זו, הרי שהם נזעקים וקרבים אל משה ובפיהם טענה "למה נגרע" מהשתתפות בעבודה זו.
הקרבת קרבן פסח במדבר התקיימה רק בשנה השניה ובשנת הארבעים עם כניסתם של בני ישראל לארצם.
יש אשר ראו בכך את גנותם של ישראל, שלא הקריבו את קרבן הפסח בעקבות שלא יכלו למול (רש"י במדבר ט' א). ויש שלא ראו זאת בעין שלילית אלא שנצטוו בקרבן זה בארץ ישראל דווקא1. (רמב"ן במדבר שם).
מכל מקום, ההוראה המפורשת של ה' להקרבת קרבן פסח בשנה השניה לא השאירה את האנשים הטמאים בשלוותם, ובעקבותיה הינם ניצבים בפני דילמא ובקשה.
בקשתם של האנשים הטמאים להשתתף בהקרבת קרבן פסח מעוררת תהיות.
השאלה העיקרית שבה עסקו הפרשנים הינה עצם הבקשה להשתתף במעשה הקרבן על אף היותם טמאים. הקרבת קדשים בטומאה נאסרה בתורה במפורש2. אף עונשה החמור (כרת) מעיד על חומרתה, והאיך מבקשים האנשים האלו את בקשתם? עדי כדי כך שאחד הראשונים התבטא בחריפות באומרו " ומה מבקשים? ליתן להם תורה חדשה? " (אור החיים במדבר ט' ו')
כערך מקדים לעיסוק בסוגיא זו עלינו להבין את המקור לאיסור הקרבת הקדשים בטומאה:
ביום הקמת המשכן א' ניסן, למדו ישראל שמונה פרשיות שנתחדשו בתורה ( בבלי גיטין ס. - ס:) . אחת מפרשיות אלו הייתה פרשת הטמאים, שבגינה הבינו אותם אנשים שלא יוכלו להקריב את הפסח אם לא יטהרו. 3(רש"י גיטין ס.) ובו ביום נאמרה גם פרשת פסח שני.
רוב הראשונים למדו את איסור הטומאה בקדשים מן הפסוקים "והבשר אשר ייגע בכל טמא לא יאכל.. ונפש כי תגע בכל טמא.. ואכל.. ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז' י"ט - כ"א), ומפסוקים אלו למדו בגמרא: "טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו" (פסחים כ"ד:) 4.
אמנם הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה קכ"ט) למד את האזהרה מן הפסוק "בכל קודש לא תגע" (פרק י"ב פסוק ד' ) שהובא בטומאת היולדת
שאלות המשנה בהם עסקו הפרשנים הם :
- מי הם אותם האנשים הטמאים5?
- מה הם התקדימים ההלכתיים אשר מעניקים סימוכין לבקשתם? והרי היא מנוגדת להלכה?
- מדוע לא העביר ה' הוראה זו למשה, בעת נתינת התורה מסיני, קודם בקשתם?
