Pesach Sheni – The People's Petition/1/he
פסח שני – הבקשה
הקדמה
במדבר פרק ט
(ו) וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא:
(ז) וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן יְקֹוָק בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְקֹוָק לָכֶם: פ
מרכזיותו של קרבן הפסח בעבודת ה' אינו ניתן לערעור.
כאשר שומעים אותם ה"אנשים הטמאים" שהטמא אינו בכלל עבודה זו, הרי שהם נזעקים וקרבים אל משה וטוענים את טענת "למה נגרע" מהשתתפות בעבודה זו.
הקרבת קרבן פסח במדבר התקיימה רק בשנה השניה ובשנת הארבעים עם כניסתם של בני ישראל לארצם.
יש אשר ראו בכך את גנותם של ישראל, שלא הקריבו את קרבן הפסח בעקבות שלא יכלו למול (רש"י במדבר ט' א). ויש שראו זאת בכך שלא נצטוו בקרבן זה אלא בארץ ישראל דווקא1. (רמב"ן במדבר שם).
מכל מקום, ההוראה המפורשת של ה' להקרבת קרבן פסח בשנה השניה לא השאירה את האנשים הטמאים בשלוותם, ובעקבותיה הינם ניצבים בפני דילמא ובקשה.
