Pesach Sheni – The People's Petition/2/he

פסח שני – הבקשה

גישות פרשניות

סקירה

את התשובות של הראשונים והאחרונים בהעמסת התוכן של בקשתם, ערכנו בשלש מגמות. המגמה המוסרית- ערכית, המגמה ההלכתית והמגמה הלמדנית.
האם בקשה זו מכילה בתוכה תוכן של "וועדת חריגים" בעקבות הסיטואציה שבגינה נטמאו?
האם בקשה זו מגלמת בתוכה ניתוח הלכתי/מציאותי אשר מאפשר השתתפות "האנשים הטמאים" בהקרבת הקרבן?
או שמא נשאו ולמדו במידות שהתורה נדרשת בהם, את דיניו המיוחדים של קרבן זה, אשר יאפשרו השתתפותם יחד עם כלל ישראל?
בדרכם, משתמשים הפרשנים בדיוק המילים בפרטי בקשתם שהובאו במקרא, "במועדו" "אשר היו" "בתוך בני ישראל" ומהם שואבים ומסתייעים בפרשנותם.

הטענה המוסרית

האנשים הטמאים מעלים בקשתם להתחשבות במעשיהם  מכח בקשה ערכית- מוסרית. הם שעסקו בצרכי מצוה, ונטמאו בגללה למת, מבקשים שלא להפסיד בגינה ולהקריב את קרבן פסח יחד עם שאר בני ישראל.

מקורות:ספורנובמדבר ט':ז'אודות ר' עובדיה ספורנו, 'אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר שיטה א'

בקשו להמנות על קרבן פסח/לאכול/ שניהם – האנשים הטמאים בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול את הפסח

תקדימים הלכתיים – כפי שטומאה הותרה בציבור, (ומשמע מכך שהקב"ה ברצותו, מחשיב את הטמאים כטהורים ) כך מבקשים הם , שנטמאו ברשות ולדבר מצוה, שיחשיבם הקב"ה כטהורים.

מניין שאסור להקריב הפסח בטומאה?

• ביום הקמת המשכן א' ניסן, למדו ישראל שמונה פרשיות שנתחדשו בתורה ( בבלי גיטיןגיטין ס'.-ס':אודות בבלי גיטין ס. - ס:) . אחת מפרשיות אלו הייתה פרשת הטמאים, שבגינה הבינו אותם אנשים שלא יוכלו להקריב את הפסח אם לא יטהרו. (רש"יבמדבר ט':ז'גיטין ס'.אודות ר' שלמה יצחקי גיטין ס.) ובו ביום נאמרה גם פרשת פסח שני.¹ 
• רוב הראשונים למדו את איסור הטומאה בקדשים מן הפסוקים "והבשר אשר ייגע בכל טמא לא יאכל.. ונפש כי תגע בכל טמא.. ואכל.. ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז' י"ט - כ"א) "טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו" (פסחים כ"ד:) . 
• אמנם הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה קכ"ט) למד את האזהרה מן הפסוק "בכל קודש לא תגע" (פרק י"ב פסוק ד' ) שהובא בטומאת היולדת
• ובמשנה - "לערלים ולטמאים – פסול" (משנה. פסחים דף סא)

זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים –  מחלוקת בין התנאים מי היו ה"אנשים הטמאים" (בבלי סוכהסוכה כ"ה.סוכה כ"ה:אודות בבלי סוכה כה.-כה: )

• יש שטענו שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף (רבי יוסי הגלילי) 
• יש שאמרו שהיו אלו מישאל ואליצפן אשר נטמאו לנדב ואביהו בהקריבם אש זרה (רבי עקיבא) 
• יש שאמרו שהיו אלו אנשים שנטמאו למת מצוה (רבי יצחק)     

דעה זו מכילה בתוכה את כלל הדעות ובלבד שעסקו בצרכי מצוה. 

"אשר היו טמאים" – "אשר היו" – שלא מרצונם נטמאו אלא לצורך מצוה

"ביום ההוא" – "במעדו" – האנשים הטמאים מבקשים להקריב "במועדו" יחד עם כל ישראל

השוואה לטענת בנות צלפחד ועוד מקרים של וועדת חריגים – בעוד שבפסח שני הבקשה היא שלא להפסיד את הקרבת הקרבן בעקבות עשיית מצוה, בבנות צלפחד הבקשה היא לקבל חלק בנחלה על פי הגיון וסברא.

מדוע  לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע? אין כאן  הוראה הלכתית כסדרו של עולם, אשר ניתנו כולם בסיני למשה. אלא בקשה חריגה, הוראת שעה.

הגישה השניה

האנשים הטמאים טוענים שמכיוון שהם ייטהרו לערב הרי שהם יכולים להמנות על הקרבת הקרבן מבעוד יום. ואין טומאתם הזמנית מעכבת מהשתתפותם בקרבן הפסח.

מקורות:ר' יוסף בכור שורבמדבר ט'אודות ר' יוסף בכור שור, רש"יבמדבר ט':ז'אודות ר' שלמה יצחקי, אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר דעה ג', רלב"גבמדבר ט':ו'אודות ר' לוי בן גרשום   רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ו' הלכה ב' . השגות הראב"ד שם.

בקשו להמנות על קרבן פסח/לאכול/ שניהם

•  בקשו רק להמנות ולהקריב, הטהורים יאכלו בערב. (רש"י) 
•  בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול. ( ר"י בכור שור, אור החיים דעה ג', רלב"ג ) 

תקדימים הלכתיים

• כדין חטאת, שהיא קודשי קדשים, שבה זורקים דם על האדם על בעודו טמא ונאכל בערב לטהורים . (רש"י )
•  כדין טמא שרץ שטבל והיזו עליו, ששוחטים עליו . (ראב"ד) 

זהות האנשים והכרונולגיה של ימי המילואים – היו ביום שביעי לטומאתם – משמע שנטמאו בח' ניסן, שמיני לימי המילואים שהחלו לאחר א' ניסן. (אור החיים)

"אשר היו טמאים" – "אשר היו" ולא טמאים במוחלט, לאפוקי טמאי זיבה ונידה שאינם נידחים אפילו בציבור. רלב"ג

"ביום ההוא" "במועדו" "בתוך בני ישראל"

•  דווקא "ביום ההוא" , ומשמע שביום למחרת מותרים, שהיה שביעי לטומאה. (ראב"ד) 

מדוע לא העביר  ה' את הדין למשה לפני האירוע? כל המצוות ניתנו למשה בסיני, השאלות שעלו לאחר מכן, הם לא מחסרון ידיעת ההלכה אלא מחסרון ניתוח והערכת המציאות². ניתן להסביר גם שבדין קרבן פסח ידע משה שטומאה נדחית מפני הציבור, אלא שהיה חסרון ידיעה בדינו של כל יחיד האם בקרבן פסח שנצטוו בו כלל ישראל, דינו כציבור או שמא דינו שונה והרי הוא כיחיד וידחה מהקרבתו³

הטענה הלמדנית

פרשנות זו מבארת את טענתם של "האנשים הטמאים" בכך שחידשו דין בתורה מכח דרשת התורה ודימוי מילתא למילתא.

מקורות:אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר דעה ב, אברבנאלבמדבר ט':א'אודות ר' יצחק אברבנאל  משך חכמהבמדבר ט'אודות ר' מאיר שמחה מדווינסק

בקשו להמנות על קרבן פסח/ לאכול /שניהם – בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול.

• בימי התשלומים. (אור החיים )
•  בי"ד ניסן, ככולם. (אברבנאל , משך חכמה)

תקדימים הלכתיים

•  ביקשו להקריב בשאר ימי הפסח כדין תשלומין שיש לקרבן חגיגה. (אור החיים)
•  בניגוד לשאר טמאים כמצורעין או זבים וזבות, הרי שטמא מת אינו מסולק אלא ממחנה שכינה, ולכן כמו שהם יושבים ביחד עם שאר בני ישראל כך מבקשים הם להקריב יחד עם שאר אחיהם. (האברבנאל )
•  כפי, שעל פי הדיבור הקריבו בני ישראל את קרבן פסח אף על פי שאינם מולים, והיתה זו הוראת שעה. כך גם בקשו הלווים, אף שהם היו מולים⁴, להקריב כשהם טמאים. (משך חכמה )

זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים – כרבי יצחק שהיה יום שביעי שלהם לטומאה, שלמחרת יטהרו, ויספיקו להקריב במשך ימי החג
 בני שבט לוי: או נושאי ארונו של יוסף⁵ או מישאל ואליצפן. (משך חכמה )

"ביום ההוא" – "במעדו" "בתוך בני ישראל"

• שלא יכלו להקריב "ביום ההוא" ומשום כך ביקשו להקריב "במועדו" בשאר ימי המועד. (אור החיים )
•  ישיבתם בתוך בני ישראל היא העילה לבקשה להקריב את קרבן הפסח יחד עם שאר בני ישראל. (האברבנאל )
•  "בתוך בני ישראל" ,כפי שהותר לבני ישראל להקריב בשנה השנית אף על פי שאינם מולים כך גם יש לאפשר לאנשים הטמאים. ( משך חכמה )

"אשר היו" – "אשר היו" – שהיו ידועים כטמאים (משך חכמה )

מדוע לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע – קודם חטא העגל לא היה דין כרת ביחיד ולכן יכלו לעשות היחידים את הפסח בטומאה אך לאחר חטא העגל נתחדש דין כרת ביחידים ולכן לא יכלו לעשות את הפסח, ובקשתם שיותר להם כהוראת שעה. (משך חכמה )

בקשת התשלומים

האנשים הטמאים מבקשים להקריב את קרבן הפסח בשאר ימי חג הפסח, ימי תשלומין.

מקורות:אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר דעה ב'

תקדימים הלכתיים – קרבן חגיגה, ניתן להקריבו במשך כל שבעת ימי החג.

זהות האנשים – דעה זו מכילה את כלל האפשרויות האנשים הטמאים. הן מישאל ואליצפן, הן נושאי ארונו של יוסף והן הנטמאים למת מצוה

"ביום ההוא"  "במועדו" – במועדו - במשך ימי המועד, חג הפסח.  ביום ההוא - דווקא באותו יום אינם יכולים אך בשאר ימי החג יכולים

¹ בעלי התוספות הקשו על שיטת רש"י, שהרי לשיטתם, אינה ברורות אותם דעות חכמים בדבר זהות "האנשים הטמאים" שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואליצפן שנטמאו לנדב ואביהו, שהרי ביכולתם להספיק ולהיטהר קודם הפסח באותם י"ד ימים שעד הקרבת הקרבן. נראה שרש"י הרגיש בקושיא זו והוסיף בבאורו שם ששאלתם הייתה בנוגע לאלו שלא יטהרו קודם יום י"ד. מאדיך, הקשו האחרונים על בעלי התוספות, שטענו שפרשיה זו נאמרה ביום י"ד בניסן, שהרי קושייתם היא קושיית רבי יצחק עצמו שהובאה בגמרא (סוכה דף כ"ה:) ומה חידשו עליה?

² אור החיים במדבר כ"ז פס' ה'

³ על פי דברי הרש"ר הירש בבאורו לפרשה

⁴ ספרי, במדבר פרשת בהעלותך, פיסקא סז

⁵ תנחומא בשלח סימן ב' וכן מהרש"א בחידושי אגדות סוטה י"ג: