Difference between revisions of "Pesach Sheni – The People's Petition/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
m |
m |
||
| Line 13: | Line 13: | ||
<point><b>תקדימים הלכתיים</b> – כפי שטומאה הותרה בציבור, (ומשמע מכך שהקב"ה ברצותו, מחשיב את הטמאים כטהורים ) כך מבקשים הם , שנטמאו ברשות ולדבר מצוה, שיחשיבם הקב"ה כטהורים.</point> | <point><b>תקדימים הלכתיים</b> – כפי שטומאה הותרה בציבור, (ומשמע מכך שהקב"ה ברצותו, מחשיב את הטמאים כטהורים ) כך מבקשים הם , שנטמאו ברשות ולדבר מצוה, שיחשיבם הקב"ה כטהורים.</point> | ||
<point><b>השוואה לטענת בנות צלפחד ועוד מקרים של וועדת חריגים</b> – בעוד שבפסח שני הבקשה היא שלא להפסיד את הקרבת הקרבן בעקבות עשיית מצוה, בבנות צלפחד הבקשה היא לקבל חלק בנחלה על פי הגיון וסברא.</point> | <point><b>השוואה לטענת בנות צלפחד ועוד מקרים של וועדת חריגים</b> – בעוד שבפסח שני הבקשה היא שלא להפסיד את הקרבת הקרבן בעקבות עשיית מצוה, בבנות צלפחד הבקשה היא לקבל חלק בנחלה על פי הגיון וסברא.</point> | ||
| − | <point><b>מניין שאסור להקריב הפסח בטומאה?</b> חז"ל מלמדים אותנו שביום הקמת המשכן א' ניסן למדו ישראל שמונה פרשיות שנתחדשו בתורה ( גיטין ס. - ס:) . אחת מפרשיות אלו הייתה פרשת הטמאים, שבגינה הבינו אותם אנשים שלא יוכלו להקריב את הפסח אם לא יטהרו. (<multilink><a href="RashiGittin60a" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiBemidbar9-7" data-aht="source">במדבר ט':ז'</a><a href="RashiGittin60a" data-aht="source">גיטין ס'.</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink><span | + | <point><b>מניין שאסור להקריב הפסח בטומאה?</b> חז"ל מלמדים אותנו שביום הקמת המשכן א' ניסן למדו ישראל שמונה פרשיות שנתחדשו בתורה ( גיטין ס. - ס:) . <br/> |
| + | <ul> | ||
| + | <li>אחת מפרשיות אלו הייתה פרשת הטמאים, שבגינה הבינו אותם אנשים שלא יוכלו להקריב את הפסח אם לא יטהרו. (<multilink><a href="RashiGittin60a" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiBemidbar9-7" data-aht="source">במדבר ט':ז'</a><a href="RashiGittin60a" data-aht="source">גיטין ס'.</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> גיטין ס.) ובו ביום נאמרה גם פרשת פסח שני.</li> | ||
| + | <li><span style="font-size: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit;">אחרים סברו שפרשיה זו של פסח שני נאמרה ביום י"ד בניסן ( </span><multilink><a href="TosafotGittin60b" data-aht="source">תוספות</a> <a href="TosafotGittin60b" data-aht="source">גיטין ס':</a><a href="Ba'alei HaTosafot" data-aht="parshan">אודות בעלי התוספות</a></multilink><span style="font-size: inherit; font-style: inherit; font-variant: inherit; font-weight: inherit; line-height: inherit;">גיטין ס.)</span><fn>בעלי התוספות הקשו על שיטת רש"י, שלשיטתם, אינה ברורות אותם דעות חכמים בזהות "האנשים הטמאים" שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואליצפן שנטמאו לנדב ואביהו, שהרי ביכולתם להספיק ולהיטהר קודם הפסח באותם י"ד ימים שעד הקרבת הקרבן. נראה שרש"י הרגיש בקושיא זו והוסיף בבאורו שם ששאלתם הייתה בנוגע לאלו שלא יטהרו קודם יום י"ד. מאדיך, הקשו האחרונים על בעלי התוספות שהרי קושייתם היא קושיית רבי יצחק עצמו שהובאה בגמרא (סוכה דף כ"ה:) ומה חידשו עליה?</fn></li> | ||
| + | </ul> | ||
| + | "לערלים ולטמאים – פסול" (משנה. פסחים דף סא)</point> | ||
<point><b>זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים</b> – חז"ל הביאו מחלוקת בין התנאים מי היו ה"אנשים הטמאים" (<multilink><a href="BavliSukkah25a" data-aht="source">בבלי סוכה</a><a href="BavliSukkah25a" data-aht="source">סוכה כ"ה.</a><a href="BavliSukkah25b" data-aht="source">סוכה כ"ה:</a><a href="Bavli Sukkah" data-aht="parshan">אודות בבלי סוכה</a></multilink> כה.-כה:) <br/> | <point><b>זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים</b> – חז"ל הביאו מחלוקת בין התנאים מי היו ה"אנשים הטמאים" (<multilink><a href="BavliSukkah25a" data-aht="source">בבלי סוכה</a><a href="BavliSukkah25a" data-aht="source">סוכה כ"ה.</a><a href="BavliSukkah25b" data-aht="source">סוכה כ"ה:</a><a href="Bavli Sukkah" data-aht="parshan">אודות בבלי סוכה</a></multilink> כה.-כה:) <br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| Line 23: | Line 28: | ||
<point><b>"אשר היו טמאים"</b> – "אשר היו" – שלא מרצונם נטמאו אלא לצורך מצוה</point> | <point><b>"אשר היו טמאים"</b> – "אשר היו" – שלא מרצונם נטמאו אלא לצורך מצוה</point> | ||
<point><b>"ביום ההוא" – "במעדו"</b> – להקריב "במועדו" יחד עם כל ישראל</point> | <point><b>"ביום ההוא" – "במעדו"</b> – להקריב "במועדו" יחד עם כל ישראל</point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>מדוע  לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע?</b> אין כאן  הוראה הלכתית כסדרו של עולם, אשר ניתנו כולם בסיני למשה. אלא בקשה חריגה, הוראת שעה.</point> |
</category> | </category> | ||
<category>הטענה ההלכתית | <category>הטענה ההלכתית | ||
| Line 46: | Line 51: | ||
<li> "במועדו" דבר שיש לו זמן קבוע. (נצי"ב )</li> | <li> "במועדו" דבר שיש לו זמן קבוע. (נצי"ב )</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>מדוע לא העביר  ה' את הדין למשה לפני האירוע?</b> כל המצוות ניתנו למשה בסיני, השאלות שעלו לאחר מכן, הם לא מחסרון ידיעת ההלכה אלא מחסרון ניתוח והערכת המציאות<fn>אור החיים במדבר כ"ז פס' ה'</fn>. ניתן להסביר גם שבדין קרבן פסח ידע משה שטומאה נדחית מפני הציבור, אלא שהיה חסרון ידיעה בדינו של כל יחיד האם בקרבן פסח שנצטוו בו כלל ישראל, דינו כציבור או שמא דינו שונה והרי הוא כיחיד וידחה מהקרבתו<fn>על פי דברי הרש"ר הירש בבאורו לפרשה</fn></point> |
</category> | </category> | ||
<category>הטענה הלמדנית | <category>הטענה הלמדנית | ||
| Line 62: | Line 67: | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים</b> – כרבי יצחק שהיה יום שביעי שלהם לטומאה, שלמחרת יטהרו, ויספיקו להקריב במשך ימי החג<br/> בני שבט לוי: או נושאי ארונו של יוסף<fn>תנחומא בשלח סימן ב' וכן מהרש"א בחידושי אגדות סוטה י"ג:</fn> או מישאל ואליצפן. (משך חכמה )<br/><br/></point> | <point><b>זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים</b> – כרבי יצחק שהיה יום שביעי שלהם לטומאה, שלמחרת יטהרו, ויספיקו להקריב במשך ימי החג<br/> בני שבט לוי: או נושאי ארונו של יוסף<fn>תנחומא בשלח סימן ב' וכן מהרש"א בחידושי אגדות סוטה י"ג:</fn> או מישאל ואליצפן. (משך חכמה )<br/><br/></point> | ||
| − | <point><b>"ביום ההוא" – "במעדו" "בתוך בני ישראל"</b> | + | <point><b>"ביום ההוא" – "במעדו" "בתוך בני ישראל"</b><ul> |
| + | <li>שלא יכלו להקריב "ביום ההוא" ומשום כך ביקשו להקריב "במועדו" בשאר ימי המועד. (אור החיים )</li> | ||
| + | <li> ישיבתם בתוך בני ישראל היא העילה לבקשה להקריב את קרבן הפסח יחד עם שאר בני ישראל. (האברבנאל )</li> | ||
| + | <li> "בתוך בני ישראל" ,כפי שהותר לבני ישראל להקריב בשנה השנית אף על פי שאינם מולים כך גם יש לאפשר לאנשים הטמאים. ( משך חכמה )</li> | ||
| + | </ul></point> | ||
<point><b>"אשר היו"</b> – "אשר היו" – שהיו ידועים כטמאים (משך חכמה )</point> | <point><b>"אשר היו"</b> – "אשר היו" – שהיו ידועים כטמאים (משך חכמה )</point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>מדוע לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע</b> – קודם חטא העגל לא היה דין כרת ביחיד ולכן יכלו לעשות היחידים את הפסח בטומאה אך לאחר חטא העגל נתחדש דין כרת ביחידים ולכן לא יכלו לעשות את הפסח, ובקשתם שיותר להם כהוראת שעה. (משך חכמה )</point> |
</category> | </category> | ||
</approaches> | </approaches> | ||
</page> | </page> | ||
</aht-xml> | </aht-xml> | ||
Version as of 22:48, 6 July 2016
פסח שני – הבקשה
גישות פרשניות
הטענה המוסרית
פרשנות זו מבארת את טענתם של ה"אנשים הטמאים" כבקשה להתחשבות במעשיהם ללא טיעונים הלכתיים אלא מכח בקשה ערכית- מוסרית.
בקשו להמנות על קרבן פסח/לאכול/ שניהם – האנשים הטמאים בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול את הפסח
תקדימים הלכתיים – כפי שטומאה הותרה בציבור, (ומשמע מכך שהקב"ה ברצותו, מחשיב את הטמאים כטהורים ) כך מבקשים הם , שנטמאו ברשות ולדבר מצוה, שיחשיבם הקב"ה כטהורים.
השוואה לטענת בנות צלפחד ועוד מקרים של וועדת חריגים – בעוד שבפסח שני הבקשה היא שלא להפסיד את הקרבת הקרבן בעקבות עשיית מצוה, בבנות צלפחד הבקשה היא לקבל חלק בנחלה על פי הגיון וסברא.
מניין שאסור להקריב הפסח בטומאה? חז"ל מלמדים אותנו שביום הקמת המשכן א' ניסן למדו ישראל שמונה פרשיות שנתחדשו בתורה ( גיטין ס. - ס:) .
"לערלים ולטמאים – פסול" (משנה. פסחים דף סא)
"לערלים ולטמאים – פסול" (משנה. פסחים דף סא)
זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים – חז"ל הביאו מחלוקת בין התנאים מי היו ה"אנשים הטמאים" (בבלי סוכה כה.-כה:)
- יש שטענו שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף (רבי יוסי הגלילי)
- יש שאמרו שהיו אלו מישאל ואליצפן אשר נטמאו לנדב ואביהו בהקריבם אש זרה (רבי עקיבא)
- יש שאמרו שהיו אלו אנשים שנטמאו למת מצוה (רבי יצחק)
"אשר היו טמאים" – "אשר היו" – שלא מרצונם נטמאו אלא לצורך מצוה
"ביום ההוא" – "במעדו" – להקריב "במועדו" יחד עם כל ישראל
מדוע לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע? אין כאן הוראה הלכתית כסדרו של עולם, אשר ניתנו כולם בסיני למשה. אלא בקשה חריגה, הוראת שעה.
הטענה ההלכתית
פרשנות זו מבארת את טענתם של ה"אנשים הטמאים" בטיעונים הלכתיים אשר מצדיקים את השתתפותם בקרבן פסח במועדו
מקורות:ר' יוסף בכור שור, רש"י, אור החיים, נצי"ב רלב"ג, רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ו' הלכה ב' . השגות הראב"ד שם.
בקשו להמנות על קרבן פסח/לאכול/ שניהם
- בקשו רק להמנות ולהקריב, הטהורים יאכלו בערב. (רש"י)
- בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול. (רלב"ג, ר"י בכור שור, נצי"ב)
תקדימים הלכתיים
- כדין חטאת, שהיא קודשי קדשים, שבה זורקים דם על האדם על בעודו טמא ונאכל בערב לטהורים . (רש"י )
- כדין טמא שרץ שטבל והיזו עליו, ששוחטים עליו . (ראב"ד)
- קרבן שקבוע לו זמן דוחה את הטומאה. (נצי"ב)
- טומאת מת הקלה, שאינם נידחים אלא ממחנה שכינה, דחויה בציבור וגם ביחיד. (רלב"ג)
מניין שאסור להקריב הפסח בטומאה? "והבשר אשר ייגע בכל טמא לא יאכל.. ונפש כי תגע בכל טמא.. ואכל.. ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז' י"ט - כ"א) "טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו" (פסחים כ"ד:) . "לערלים ולטמאים – פסול" (משנה פסחים ס"א)
רמב"ם ספר המצוות (לא תעשה קכ"ט) למד את האזהרה מן הפסוק "בכל קודש לא תגע" (פרק י"ב פסוק ד' ) שהובא בטומאת היולדת
רמב"ם ספר המצוות (לא תעשה קכ"ט) למד את האזהרה מן הפסוק "בכל קודש לא תגע" (פרק י"ב פסוק ד' ) שהובא בטומאת היולדת
זהות האנשים והכרונולגיה של ימי המילואים – היו ביום שביעי לטומאתם – משמע שנטמאו בח' ניסן, שמיני לימי המילואים שהחלו לאחר א' ניסן. (אור החיים)
"אשר היו טמאים" – "אשר היו" ולא טמאים במוחלט, לאפוקי טמאי זיבה ונידה שאינם נידחים אפילו בציבור. רלב"ג
"ביום ההוא" "במועדו" "בתוך בני ישראל"
- דווקא "ביום ההוא" , ומשמע שביום למחרת מותרים, שהיה שביעי לטומאה. (ראב"ד)
- כפל המילה "במועדו" מלמד שמדבר בזמן ההקרבה במשך היום וכוונתו לשעת בין הערביים. (יונתן בן עוזיאל)
- "במועדו" דבר שיש לו זמן קבוע. (נצי"ב )
מדוע לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע? כל המצוות ניתנו למשה בסיני, השאלות שעלו לאחר מכן, הם לא מחסרון ידיעת ההלכה אלא מחסרון ניתוח והערכת המציאות2. ניתן להסביר גם שבדין קרבן פסח ידע משה שטומאה נדחית מפני הציבור, אלא שהיה חסרון ידיעה בדינו של כל יחיד האם בקרבן פסח שנצטוו בו כלל ישראל, דינו כציבור או שמא דינו שונה והרי הוא כיחיד וידחה מהקרבתו3
הטענה הלמדנית
פרשנות זו מבארת את טענתם של "האנשים הטמאים" בכך שחידשו דין בתורה מכח דרשת התורה ודימוי מילתא למילתא.
בקשו להמנות על קרבן פסח/ לאכול /שניהם – בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול.
- בימי התשלומים. (אור החיים )
- בי"ד ניסן, ככולם. (אברבנאל , משך חכמה)
תקדימים הלכתיים
- ביקשו להקריב בשאר ימי הפסח כדין תשלומין שיש לקרבן חגיגה. (אור החיים)
- בניגוד לשאר טמאים כמצורעין או זבים וזבות, הרי שטמא מת אינו מסולק אלא ממחנה שכינה, ולכן כמו שהם יושבים ביחד עם שאר בני ישראל כך מבקשים הם להקריב יחד עם שאר אחיהם. (האברבנאל )
- כפי, שעל פי הדיבור הקריבו בני ישראל את קרבן פסח אף על פי שאינם מולים, והיתה זו הוראת שעה. כך גם בקשו הלווים, אף שהם היו מולים4, להקריב כשהם טמאים. (משך חכמה )
זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים – כרבי יצחק שהיה יום שביעי שלהם לטומאה, שלמחרת יטהרו, ויספיקו להקריב במשך ימי החג
בני שבט לוי: או נושאי ארונו של יוסף5 או מישאל ואליצפן. (משך חכמה )
בני שבט לוי: או נושאי ארונו של יוסף5 או מישאל ואליצפן. (משך חכמה )
"ביום ההוא" – "במעדו" "בתוך בני ישראל"
- שלא יכלו להקריב "ביום ההוא" ומשום כך ביקשו להקריב "במועדו" בשאר ימי המועד. (אור החיים )
- ישיבתם בתוך בני ישראל היא העילה לבקשה להקריב את קרבן הפסח יחד עם שאר בני ישראל. (האברבנאל )
- "בתוך בני ישראל" ,כפי שהותר לבני ישראל להקריב בשנה השנית אף על פי שאינם מולים כך גם יש לאפשר לאנשים הטמאים. ( משך חכמה )
"אשר היו" – "אשר היו" – שהיו ידועים כטמאים (משך חכמה )
מדוע לא העביר ה' את הדין למשה לפני האירוע – קודם חטא העגל לא היה דין כרת ביחיד ולכן יכלו לעשות היחידים את הפסח בטומאה אך לאחר חטא העגל נתחדש דין כרת ביחידים ולכן לא יכלו לעשות את הפסח, ובקשתם שיותר להם כהוראת שעה. (משך חכמה )
