Pesach Sheni – The People's Petition/2/he

פסח שני – הבקשה

גישות פרשניות

הטענה המוסרית

פרשנות זו מבארת את טענתם של ה"אנשים הטמאים" כבקשה להתחשבות במעשיהם ללא טיעונים הלכתיים אלא מכח בקשה מוסרית

מקורות:ספורנובמדבר ט':ז'אודות ר' עובדיה ספורנו, 'אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר שיטה א'

בקשו להמנות על קרבן פסח/לאכול/ שניהם – בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול את הפסח

תקדימים הלכתיים – כפי שטומאה הותרה בציבור, (ומשמע מכך שהקב"ה ברצותו, מחשיב את הטמאים כטהורים ) כך מבקשים הם , שנטמאו ברשות ולדבר מצוה, שיחשיבם הקב"ה כטהורים

השוואה לטענת בנות צלפחד ועוד מקרים של וועדת חריגים

מניין שאסור להקריב הפסח בטומאה? "לערלים ולטמאים – פסול" (משנה. פסחים דף סא)

זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים – בין למ"ד נושאי ארונו של יוסף בין למאן דאמר שנטמאו למת מצוה

"אשר היו טמאים" – "אשר היו" – שלא מרצונם נטמאו אלא לצורך מצוה

"ביום ההוא" – "במעדו"

למה ה' לא העביר את הדין למשה לפני האירוע?

הטענה ההלכתית

פרשנות זו מבארת את טענתם של ה"אנשים הטמאים" בטיעונים הלכתיים אשר מצדיקים את השתתפותם בקרבן פסח במועדו

מקורות:רלב"ג, ר"י בכור שור, רש"יבמדבר ט':ז'אודות ר' שלמה יצחקי, אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר, נצי"בבמדבר ט':ג',י'אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין

בקשו להמנות על קרבן פסח/לאכול/ שניהם – רש"י - בקשו רק להמנות ולהקריב, הטהורים יאכלו בערב.
רלב"ג, ר"י בכור שור, נצי"ב - בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול

תקדימים הלכתיים – רש"י - כדין חטאת, שהיא קודשי קדשים, שבה זורקים דם על האדם על בעודו טמא ונאכל בערב לטהורים .
ראב"ד - כדין טמא שרץ שטבל והיזו עליו, ששוחטים עליו .
נצי"ב- קרבן שקבוע לו זמן דוחה את הטומאה
רלב"ג - טומאת מת הקלה, שאינם נידחים אלא ממחנה שכינה, דחויה בציבור וגם ביחיד

מניין שאסור להקריב הפסח בטומאה? "והבשר אשר ייגע בכל טמא לא יאכל.. ונפש כי תגע בכל טמא.. ואכל.. ונכרתה הנפש ההיא מעמיה" (ויקרא ז' י"ט - כ"א) "טומאת הגוף בכרת טומאת בשר בלאו" (פסחים כ"ד:) . "לערלים ולטמאים – פסול" (משנה פסחים ס"א)
רמב"ם ספר המצוות (לא תעשה קכ"ט) למד את האזהרה מן הפסוק "בכל קודש לא תגע"  (פרק י"ב פסוק ד' ) שהובא בטומאת היולדת

זהות האנשים והכרונולגיה של ימי המילואים – אור החיים - היו ביום שביעי לטומאתם – משמע שנטמאו בח' ניסן, שמיני לימי המילואים שהחלו לאחר א' ניסן

"אשר היו טמאים" – רלב"ג – "אשר היו" ולא טמאים במוחלט, לאפוקי טמאי זיבה ונידה שאינם נידחים אפילו בציבור

"ביום ההוא" "במועדו" "בתוך בני ישראל" – ראב"ד - דווקא "ביום ההוא" , ומשמע שביום למחרת מותרים, שהיה שביעי לטומאה
יונתן בן עוזיאל - כפל המילה "במועדו" מלמד שמדבר בזמן ההקרבה במשך היום וכוונתו לשעת בין הערביים
נצי"ב – "במועדו" דבר שיש לו זמן קבוע

הטענה הלמדנית

פרשנות זו מבארת את טענתם של "האנשים הטמאים" בכך שחידשו דין בתורה מכח דרשת התורה ודימוי מילתא למילתא.

מקורות:אור החייםבמדבר ט':ז'אודות ר' חיים בן עטר דעה ב, אברבנאלבמדבר ט':א'אודות ר' יצחק אברבנאל משך חכמה 

בקשו להמנות על קרבן פסח/ לאכול /שניהם – בקשו גם להמנות ולהקריב וגם לאכול.
אור החיים - בימי התשלומים.
אברבנאל , משך חכמה- בי"ד ניסן, ככולם.

תקדימים הלכתיים – אור החיים- ביקשו להקריב בשאר ימי הפסח כדין תשלומין שיש לקרבן חגיגה.
האברבנאל - בניגוד לשאר טמאים כמצורעין או זבים וזבות, הרי שטמא מת אינו מסולק אלא ממחנה שכינה, ולכן כמו שהם יושבים ביחד עם שאר בני ישראל כך מבקשים הם להקריב יחד עם שאר אחיהם.
משך חכמה - כפי, שעל פי הדיבור הקריבו בני ישראל את קרבן פסח אף על פי שאינם מולים, והיתה זו הוראת שעה. כך גם בקשו הלווים, אף שהם היו מולים¹, להקריב כשהם טמאים.

זהות האנשים והכרונולוגיה של ימי המילואים – כרבי יצחק שהיה יום שביעי שלהם לטומאה, שלמחרת יטהרו, ויספיקו להקריב במשך ימי החג
משך חכמה - בני שבט לוי: או נושאי ארונו של יוסף² או מישאל ואליצפן

 

"ביום ההוא" – "במעדו" "בתוך בני ישראל" – אור החיים - שלא יכלו להקריב "ביום ההוא" ומשום כך ביקשו להקריב "במועדו" בשאר ימי המועד.
האברבנאל - ישיבתם בתוך בני ישראל היא העילה לבקשה להקריב את קרבן הפסח יחד עם שאר בני ישראל.
 משך חכמה -   "בתוך בני ישראל" ,כפי שהותר לבני ישראל להקריב בשנה השנית אף על פי שאינם מולים כך גם יש לאפשר לאנשים הטמאים

"אשר היו" – משך חכמה-  "אשר היו" – שהיו ידועים כטמאים

למה ה' לא העביר את הדין למשה לפני האירוע – משך חכמה - קודם חטא העגל לא היה דין כרת ביחיד ולכן יכלו לעשות היחידים את הפסח בטומאה אך לאחר חטא העגל נתחדש דין כרת ביחידים ולכן לא יכלו לעשות את הפסח, ובקשתם שיותר להם כהוראת שעה

¹ ספרי, במדבר פרשת בהעלותך, פיסקא סז

² תנחומא בשלח סימן ב' וכן מהרש"א בחידושי אגדות סוטה י"ג: