Difference between revisions of "Petition of the Two and a Half Tribes/1/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
 
(9 intermediate revisions by one other user not shown)
Line 9: Line 9:
 
</div>
 
</div>
 
<h2>בקשה בעייתית</h2>
 
<h2>בקשה בעייתית</h2>
−
<p>הסיפור ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">במדבר ל״ב</a>&#160;מתמקד בבקשתם של ראובן ושל גד ליישב את השטחים בעבר הירדן המזרחי, אשר נכבשו מסיחון ומעוג. בתחילה, משה נענה לבקשתם בשלילה. הוא מבקר אותם על כך שבכוונתם לנטוש את שאר השבטים בעת לחימה, וכן מסביר כי בעזיבתם הם עלולים להשפיע לשלילה&#160;על רצונם שאר בני ישראל להגיע לארץ ישראל:</p>
+
<p>הסיפור ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">במדבר ל״ב</a>&#160;מתמקד בבקשתם של ראובן ושל גד ליישב את שטחי עבר הירדן המזרחי, אשר נכבשו מסיחון ומעוג. בתחילה, משה נענה בשלילה לבקשתם. הוא מבקר אותם על כך שבכוונתם לנטוש את שאר השבטים בעת לחימה, וכן מסביר כי בעזיבתם הם עלולים להשפיע לרעה על שאר בני ישראל ולפגוע ברצונם להמשיך עד לארץ ישראל:</p>
−
<q class="" lang="he" dir="rtl">
+
<q class="" dir="rtl" lang="he">
 
<p>(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. (ז) וְלָמָּה [תְנִיאוּן] (תנואון) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י"י. (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ.</p>
 
<p>(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. (ז) וְלָמָּה [תְנִיאוּן] (תנואון) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י"י. (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ.</p>
 
</q>
 
</q>
−
<p>Immediately afterwards, however, Reuven and Gad express their willingness not just to fight, but even to lead the nation in battle. Moshe changes his mind and acquiesces to their original demands.</p>
+
<p>אולם, מיד לאחר האשמה זו, ראובן וגד&#160;מביעים נכונות לא רק להילחם יחד עם שאר השבטים, אלא אפילו להוביל את העם בעת לחימה. בעקבות זאת, משה שינה את דעתו והסכים לבקשתם.</p>
−
<p>How are we to evaluate both the original request and Moshe's reaction? Did the tribes really mean to forsake the Promised Land, and leave their brothers to embark on the Conquest alone?&#160; If so, why are they so quick to change their minds and offer to head the campaign? Similarly, if settling the eastern bank of the Jordan was problematic, and the tribes' request so troubling to Moshe that he compares their actions to the sin of the spies, why, in the end, does he allow it?</p>
+
<p>כיצד ניתן להבין את בקשתם הראשונית של גד וראובן, וכן את תגובתו של משה לבקשה זו? האם בני גד וראובן באמת&#160;התכוונו לוותר על הארץ המובטחת, ולנטוש את אחיהם במסע לכיבוש הארץ? אם כן, מדוע הם שינו את דעתם חיש מהר, ואפילו הציעו לעמוד בראש העם בלחימה? בדומה לכך, אם בקשתם של השבטים אכן הייתה בעייתית עד כדי כך שמשה השווה את מעשיהם לחטא המרגלים, מדוע, לבסוף, הוא נתן את הסכמתו?</p>
  
 
<h2>הארץ המובטחת?</h2>
 
<h2>הארץ המובטחת?</h2>
−
<p>Moshe never explicitly rebukes the tribes for rejecting Hashem's Promised Land,<fn>למרות זאת, השוואתו למרגלים מראה שמשה חשב שבקשתם הייתה בעייתית.</fn> nor does he disparage the desired territory, making the reader wonder how he viewed the lands that lay on the eastern bank of the Jordan.&#160; Did he consider this territory to be outside the borders of the Holy Land, or a part of Hashem's gift to the nation?&#160; Did he assume that the lands had the same level of sanctity as the western bank or less?&#160; Finally, were it not for Reuven and Gad's request, what would have become of the conquered territory?&#160; Were these lands always meant to be settled or would they have remained barren?</p>
+
<p>בשום שלב בהתרחשות, משה לא נוזף בשבטים במפורש על דחיית הארץ שה' הבטיח לאבותיהם,<fn>אף על פי כן, ההשוואה אותה ערך בינם לבין המרגלים מעידה על כך שהפרשה הטרידה אותו.</fn> וכן הוא אינו מזלזל בערכם של השטחים אותם הם מבקשים, דבר המעלה את התהייה, מה היה מעמדם של השטחים הללו בעיניו? האם משה ראה בהם חלק אינטגרלי מהארץ המובטחת או רק&#160;שטחים שנכבשו בדרך לארץ הזו? האם הוא הניח שהשטחים הללו קדושים כמו אלו שבגדה המערבית, או פחות מהם? לבסוף, לולא ראובן וגד היו מבקשים להתיישב בשטחים הללו, מה היה נעשה בהם? האם הם מלכתחילה נועדו ליישוב, או שהיו אמורים להישאר בלתי-מאוכלסים?</p>
  
 
<h2 name="הופעת מנשה">הופעה הפתאומית של שבט מנשה</h2>
 
<h2 name="הופעת מנשה">הופעה הפתאומית של שבט מנשה</h2>
−
Throughout most of the chapter, the only tribes who negotiate with Moshe are Reuven and Gad. אולם, ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוק ל"ג</a>, we read that part of the territory on the Eastern bank of the Jordan is apportioned to clans from Menashe. How is one to understand their sudden appearance in the story?&#160; Were they part of the original petition?&#160; If so, why are they not mentioned until now? If not, why does Moshe decide to give them some of the land?&#160; This is especially troubling considering Moshe's original reluctance to grant the request at all!<fn>לדיון מלא בנושא זה, ראו גם <a href="Menashe Joins Reuven and Gad" data-aht="page">חצי שבט מנשה מצטרף לבקשת בני ראובן וגד</a>.</fn>
+
<p>לאורך רוב הפרק, רק שבט ראובן ושבט גד מנהלים את המשא ומתן עם משה,&#160;אולם, ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוק ל"ג</a>, כתוב שחלק משטחי עבר הירדן המזרחי הוקצו למשפחות מסויימות משבט מנשה. כיצד ניתן להסביר את הופעתם הפתאומית בסיפור? האם הם&#160;השתתפו&#160;בבקשה המקורית? אם כן, מדוע לא הוזכרו עד עכשיו? אם לא, מדוע משה החליט לתת להם חלק מן השטחים המדוברים? שאלה זו מטרידה במיוחד לאור רתיעתו הראשונית של משה מקיום הבקשה כלל.<fn>לדיון מלא בנושא זה, ראו גם <a href="Menashe Joins Reuven and Gad" data-aht="page">חצי שבט מנשה מצטרף לבקשת בני ראובן וגד</a>.</fn></p>
  
 
<h2>נושאים טקסטואליים</h2>
 
<h2>נושאים טקסטואליים</h2>
−
<p>The passage raises numerous textual questions as well:</p>
+
<p>פסקה זו מעלה גם כמה תהיות לשוניות:</p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>"וּמִקְנֶה רַב הָיָה"</b> – Throughout the opening verses of the chapter, there is repeated emphasis on the word "cattle".&#160; This is further emphasized by the unusual formulation of the opening phrase of the chapter which begins with the subject "מִקְנֶה" rather than the expected verb ("ויהי מקנה רב").&#160; Is the focus on cattle meant to imply a negative evaluation of the tribes' materialism, or simply to provide necessary background for the plot?</li>
+
<li><b>"וּמִקְנֶה רַב הָיָה"</b> – לאורך פסוקי הפתיחה לפרק זה, ישנה חזרה על המילה "מִקְנֶה". חזרה זו בולטת עוד יותר לאור הניסוח הלא שגרתי של הפסוק הראשון בפרק, הפותח בנושא ("וּמִקְנֶה") ובעבר מהופך, ולא בפועל רגיל כפי שהיינו מצפים ("ויהי מקנה רב"). האם ההתמקדות במקנה אמורה לרמוז על גישה מטריאליסטית מידי של השבטים, או פשוט לספק רקע הכרחי לסיפור?&#160;</li>
−
<li><b>"...עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה"</b> – When Reuven and Gad present their petition, they open by listing the names of the cities they wish to settle without first providing the general context of their request.&#160; How is this awkward formulation to be understood?</li>
+
<li><b>"עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה..."</b> – כאשר ראובן וגד מעלים בפני משה את הצעתם, הם פותחים בציון כל הערים בהם הם רוצים להתיישב, בלי לספק קודם לכן הקשר כללי יותר לבקשתם. כיצד ניתן להבין ניסוח&#160;משונה&#160;זה?</li>
−
<li><b>"וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמְרוּ"</b>– The text introduces the tribes' speech in&#160;<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוק ב'</a> with the word "וַיֹּאמְרוּ".&#160; פסוק ה' once again opens with the word "וַיֹּאמְרוּ" despite the fact that no one else speaks in the interim.&#160; Why is the tribes' speech interrupted in this manner?&#160; What purpose is served by repeating the verb?<b><br/></b></li>
+
<li><b>"וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמְרוּ"</b> – הטקסט&#160;מקדים&#160;את נאום השבטים ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוק ב'</a>&#160;במילה "וַיֹּאמְרוּ".&#160; גם פסוק ה' נפתח במילה "וַיֹּאמְרוּ" אף על פי שאף אחד אחר לא דיבר בינתיים. מדוע נאומם של השבטים נקטע באופן זה? איזו מטרה אמורה החזרה על הפועל "וַיֹּאמְרוּ" לשרת?<b><br/></b></li>
−
<li><b>Moshe's rephrasing of the modified proposal</b>&#160;– ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוקים כ'-כ"ד</a>, Moshe repeats the tribes' proposal with slight differences.&#160; Whereas they had offered, "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", Moshe instead says, "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה".&#160; While they speak of building first pens for their animals and then fortified cities for their children, Moshe reverses the order, and omits the fortifications.&#160; Why does Moshe feel the need to repeat the conditions, and how significant are the changes he makes?</li>
+
<li><b>ניסוחו מחדש של משה את הבקשה המתוקנת</b>&#160;– ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוקים כ'-כ"ד</a>, משה חוזר על ההצעה אותה העלו השבטים, עם כמה שינויים קלים. בעוד הם הציעו, "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", משה אמר, "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה". הם אמרו שקודם יבנו דירים למקניהם, ולאחר מכן יבצרו ערים למשפחותיהם, ומשה הופך את הסדר, ומשמיט את ביצור הערים. מדוע משה מרגיש צורך לחזור על בקשתם, ומהי משמעות השינויים שהוא עורך בבקשתם?</li>
 
</ul>
 
</ul>
  
−
<h2 name="Repeat?">Repeat? הסיפור ביהושע כ"ב</h2>
+
<h2 name="חזרתיות?">חזרתיות? הסיפור ביהושע כ"ב</h2>
−
<p>לקראת סוף ספר יהושע, after the tribes have fulfilled their promise to fight with the nation, they head home and build an altar on the Jordan (<a href="Yehoshua22" data-aht="source">יהושע כ״ב</a>).&#160; Their actions are understood as a potential rebellion against God, and almost lead to civil war.&#160; Bloodshed is averted as they explain that their motives were pure and the altar was meant only to signal that, despite their residence on the eastern bank of the Jordan, they are part of the nation and faith of Israel. What light might this story shed on the events of <a href="Bemidbar32" data-aht="source">במדבר ל״ב</a>?&#160; האם חשדות העם בספר יהושע שיש ניצנים של מרד reflect any of Moshe's earlier concerns? Can the misunderstanding in Yehoshua&#160; teach anything about the interactions in the original story?&#160;</p>
+
<p>לקראת סוף ספר יהושע, לאחר שהשבטים עמדו בהבטחתם להילחם נגד העמים, הם חזרו לביתם ובנו מזבח על הירדן (<a href="Yehoshua22" data-aht="source">יהושע כ״ב</a>). מעשה זה הובן כמרד נגד ה', וכמעט הוביל למלחמת אחים.&#160;שפיכות דמים נמנעת רק ברגע האחרון, כשהשבטים הסבירו שכוונותיהם היו טהורות, ושהמזבח נועד רק לסמל שעל אף התיישבותם בעבר הירדן המזרחי, הם מהווים חלק בלתי נפרד מעם ישראל ומאמונתו בה'. כיצד ניתן להשתמש בסיפור זה על מנת להבין טוב יותר את אירועי <a href="Bemidbar32" data-aht="source">במדבר ל״ב</a>?&#160;האם חשדות העם בספר יהושע, שיש ניצנים של מרד, מתכתבות עם חששותיו הראשוניות של משה? האם אי-ההבנה שבספר יהושע יכולה ללמד אותנו משהו על מערכות היחסים בסיפור המקורי?</p>
  
 
</page>
 
</page>
 
</aht-xml>
 
</aht-xml>

Latest revision as of 19:35, 12 September 2019

בקשת בני ראובן, גד, וחצי שבט מנשה

הקדמה

נושא זה מוקדש לזכר נשמות אב ובת,
דוד יעקב הלוי אפלבאום ונאוה אפלבאום, הי"ד,
שנרצחו על ידי מחבלים בערב חתונתה של נאוה בירושלים, י"ג אלול תשס"ג.

בקשה בעייתית

הסיפור בבמדבר ל״ב מתמקד בבקשתם של ראובן ושל גד ליישב את שטחי עבר הירדן המזרחי, אשר נכבשו מסיחון ומעוג. בתחילה, משה נענה בשלילה לבקשתם. הוא מבקר אותם על כך שבכוונתם לנטוש את שאר השבטים בעת לחימה, וכן מסביר כי בעזיבתם הם עלולים להשפיע לרעה על שאר בני ישראל ולפגוע ברצונם להמשיך עד לארץ ישראל:

(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. (ז) וְלָמָּה [תְנִיאוּן] (תנואון) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י"י. (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ.

אולם, מיד לאחר האשמה זו, ראובן וגד מביעים נכונות לא רק להילחם יחד עם שאר השבטים, אלא אפילו להוביל את העם בעת לחימה. בעקבות זאת, משה שינה את דעתו והסכים לבקשתם.

כיצד ניתן להבין את בקשתם הראשונית של גד וראובן, וכן את תגובתו של משה לבקשה זו? האם בני גד וראובן באמת התכוונו לוותר על הארץ המובטחת, ולנטוש את אחיהם במסע לכיבוש הארץ? אם כן, מדוע הם שינו את דעתם חיש מהר, ואפילו הציעו לעמוד בראש העם בלחימה? בדומה לכך, אם בקשתם של השבטים אכן הייתה בעייתית עד כדי כך שמשה השווה את מעשיהם לחטא המרגלים, מדוע, לבסוף, הוא נתן את הסכמתו?

הארץ המובטחת?

בשום שלב בהתרחשות, משה לא נוזף בשבטים במפורש על דחיית הארץ שה' הבטיח לאבותיהם,1 וכן הוא אינו מזלזל בערכם של השטחים אותם הם מבקשים, דבר המעלה את התהייה, מה היה מעמדם של השטחים הללו בעיניו? האם משה ראה בהם חלק אינטגרלי מהארץ המובטחת או רק שטחים שנכבשו בדרך לארץ הזו? האם הוא הניח שהשטחים הללו קדושים כמו אלו שבגדה המערבית, או פחות מהם? לבסוף, לולא ראובן וגד היו מבקשים להתיישב בשטחים הללו, מה היה נעשה בהם? האם הם מלכתחילה נועדו ליישוב, או שהיו אמורים להישאר בלתי-מאוכלסים?

הופעה הפתאומית של שבט מנשה

לאורך רוב הפרק, רק שבט ראובן ושבט גד מנהלים את המשא ומתן עם משה, אולם, בפסוק ל"ג, כתוב שחלק משטחי עבר הירדן המזרחי הוקצו למשפחות מסויימות משבט מנשה. כיצד ניתן להסביר את הופעתם הפתאומית בסיפור? האם הם השתתפו בבקשה המקורית? אם כן, מדוע לא הוזכרו עד עכשיו? אם לא, מדוע משה החליט לתת להם חלק מן השטחים המדוברים? שאלה זו מטרידה במיוחד לאור רתיעתו הראשונית של משה מקיום הבקשה כלל.2

נושאים טקסטואליים

פסקה זו מעלה גם כמה תהיות לשוניות:

  • "וּמִקְנֶה רַב הָיָה" – לאורך פסוקי הפתיחה לפרק זה, ישנה חזרה על המילה "מִקְנֶה". חזרה זו בולטת עוד יותר לאור הניסוח הלא שגרתי של הפסוק הראשון בפרק, הפותח בנושא ("וּמִקְנֶה") ובעבר מהופך, ולא בפועל רגיל כפי שהיינו מצפים ("ויהי מקנה רב"). האם ההתמקדות במקנה אמורה לרמוז על גישה מטריאליסטית מידי של השבטים, או פשוט לספק רקע הכרחי לסיפור? 
  • "עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה..." – כאשר ראובן וגד מעלים בפני משה את הצעתם, הם פותחים בציון כל הערים בהם הם רוצים להתיישב, בלי לספק קודם לכן הקשר כללי יותר לבקשתם. כיצד ניתן להבין ניסוח משונה זה?
  • "וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמְרוּ" – הטקסט מקדים את נאום השבטים בפסוק ב' במילה "וַיֹּאמְרוּ".  גם פסוק ה' נפתח במילה "וַיֹּאמְרוּ" אף על פי שאף אחד אחר לא דיבר בינתיים. מדוע נאומם של השבטים נקטע באופן זה? איזו מטרה אמורה החזרה על הפועל "וַיֹּאמְרוּ" לשרת?
  • ניסוחו מחדש של משה את הבקשה המתוקנת – בפסוקים כ'-כ"ד, משה חוזר על ההצעה אותה העלו השבטים, עם כמה שינויים קלים. בעוד הם הציעו, "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", משה אמר, "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה". הם אמרו שקודם יבנו דירים למקניהם, ולאחר מכן יבצרו ערים למשפחותיהם, ומשה הופך את הסדר, ומשמיט את ביצור הערים. מדוע משה מרגיש צורך לחזור על בקשתם, ומהי משמעות השינויים שהוא עורך בבקשתם?

חזרתיות? הסיפור ביהושע כ"ב

לקראת סוף ספר יהושע, לאחר שהשבטים עמדו בהבטחתם להילחם נגד העמים, הם חזרו לביתם ובנו מזבח על הירדן (יהושע כ״ב). מעשה זה הובן כמרד נגד ה', וכמעט הוביל למלחמת אחים. שפיכות דמים נמנעת רק ברגע האחרון, כשהשבטים הסבירו שכוונותיהם היו טהורות, ושהמזבח נועד רק לסמל שעל אף התיישבותם בעבר הירדן המזרחי, הם מהווים חלק בלתי נפרד מעם ישראל ומאמונתו בה'. כיצד ניתן להשתמש בסיפור זה על מנת להבין טוב יותר את אירועי במדבר ל״ב? האם חשדות העם בספר יהושע, שיש ניצנים של מרד, מתכתבות עם חששותיו הראשוניות של משה? האם אי-ההבנה שבספר יהושע יכולה ללמד אותנו משהו על מערכות היחסים בסיפור המקורי?

Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Petition_of_the_Two_and_a_Half_Tribes/1/he&oldid=61171&useskin=vector"