Difference between revisions of "Petition of the Two and a Half Tribes/1/he"
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
| Line 17: | Line 17: | ||
<h2>הארץ המובטחת?</h2> | <h2>הארץ המובטחת?</h2> | ||
| − | <p> | + | <p>בשום שלב בהתרחשות, משה לא נוזף בשבטים במפורש על דחיית הארץ שה' הבטיח לאבותיהם, וכן הוא אינו מזלזל בערכם של השטחים אותם הם מבקשים, דבר המעלה את התהייה, מה היה מעמדם של השטחים הללו בעיניו? האם הוא ראה בהם חלק אינטגרלי מהארץ המובטחת, או רק שטחים שנכבשו בדרך לארץ הזו? האם הוא הניח שהשטחים הללו קדושים כמו אלו שבגדה המערבית, או פחות מהם? לבסוף, לולא ראובן וגד היו מבקשים להתיישב בשטחים הללו, מה היה נעשה בהם? האם הם תמיד נועדו ליישוב, או שהיו אמורים להיוותר ריקים?</p> |
<h2 name="הופעת מנשה">הופעה הפתאומית של שבט מנשה</h2> | <h2 name="הופעת מנשה">הופעה הפתאומית של שבט מנשה</h2> | ||
Version as of 05:12, 22 July 2019
בקשת בני ראובן, גד, וחצי שבט מנשה
הקדמה
דוד יעקב הלוי אפלבאום ונאוה אפלבאום, הי"ד,
שנרצחו על ידי מחבלים בערב חתונתה של נאוה בירושלים, י"ג אלול תשס"ג.
בקשה בעייתית
הסיפור בבמדבר ל״ב מתמקד בבקשתם של ראובן ושל גד ליישב את שטחי עבר הירדן המזרחי, אשר נכבשו מסיחון ומעוג. בתחילה, משה נענה לבקשתם בשלילה. הוא מבקר אותם על כך שבכוונתם לנטוש את שאר השבטים בעת לחימה, וכן מסביר כי בעזיבתם הם עלולים להשפיע לשלילה על רצונם שאר בני ישראל להמשיך עד לארץ ישראל:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. (ז) וְלָמָּה [תְנִיאוּן] (תנואון) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י"י. (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ.
אולם, מיד לאחר מכן, ראובן וגד הביעו נכונות לא רק להילחם יחד עם שאר השבטים, אלא אפילו להוביל את העם בעת לחימה. בעקבות זאת, משה שינה את דעתו והסכים לדרישתם.
כיצד ניתן להבין את בקשתם הראשונית של גד וראובן, ואת תגובתו של משה לבקשה זו? האם הם באמת התכוונו לוותר על הארץ המובטחת, ולנטוש את אחיהם במסע לכיבוש הארץ? אם כן, מדוע הם שינו את דעתם בפזיזות כה רבה, ואף הציעו לעמוד בראש העם בלחימה? בדומה לכך, אם בקשתם של השבטים אכן הייתה בעייתית עד כדי כך שמשה השווה את מעשיהם לחטא המרגלים, מדוע, לבסוף, הוא הביע הסכמה?
הארץ המובטחת?
בשום שלב בהתרחשות, משה לא נוזף בשבטים במפורש על דחיית הארץ שה' הבטיח לאבותיהם, וכן הוא אינו מזלזל בערכם של השטחים אותם הם מבקשים, דבר המעלה את התהייה, מה היה מעמדם של השטחים הללו בעיניו? האם הוא ראה בהם חלק אינטגרלי מהארץ המובטחת, או רק שטחים שנכבשו בדרך לארץ הזו? האם הוא הניח שהשטחים הללו קדושים כמו אלו שבגדה המערבית, או פחות מהם? לבסוף, לולא ראובן וגד היו מבקשים להתיישב בשטחים הללו, מה היה נעשה בהם? האם הם תמיד נועדו ליישוב, או שהיו אמורים להיוותר ריקים?
הופעה הפתאומית של שבט מנשה
Throughout most of the chapter, the only tribes who negotiate with Moshe are Reuven and Gad. אולם, בפסוק ל"ג, we read that part of the territory on the Eastern bank of the Jordan is apportioned to clans from Menashe. How is one to understand their sudden appearance in the story? Were they part of the original petition? If so, why are they not mentioned until now? If not, why does Moshe decide to give them some of the land? This is especially troubling considering Moshe's original reluctance to grant the request at all!1
נושאים טקסטואליים
The passage raises numerous textual questions as well:
- "וּמִקְנֶה רַב הָיָה" – Throughout the opening verses of the chapter, there is repeated emphasis on the word "cattle". This is further emphasized by the unusual formulation of the opening phrase of the chapter which begins with the subject "מִקְנֶה" rather than the expected verb ("ויהי מקנה רב"). Is the focus on cattle meant to imply a negative evaluation of the tribes' materialism, or simply to provide necessary background for the plot?
- "...עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה" – When Reuven and Gad present their petition, they open by listing the names of the cities they wish to settle without first providing the general context of their request. How is this awkward formulation to be understood?
- "וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמְרוּ"– The text introduces the tribes' speech in פסוק ב' with the word "וַיֹּאמְרוּ". פסוק ה' once again opens with the word "וַיֹּאמְרוּ" despite the fact that no one else speaks in the interim. Why is the tribes' speech interrupted in this manner? What purpose is served by repeating the verb?
- Moshe's rephrasing of the modified proposal – בפסוקים כ'-כ"ד, Moshe repeats the tribes' proposal with slight differences. Whereas they had offered, "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", Moshe instead says, "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה". While they speak of building first pens for their animals and then fortified cities for their children, Moshe reverses the order, and omits the fortifications. Why does Moshe feel the need to repeat the conditions, and how significant are the changes he makes?
Repeat? הסיפור ביהושע כ"ב
לקראת סוף ספר יהושע, after the tribes have fulfilled their promise to fight with the nation, they head home and build an altar on the Jordan (יהושע כ״ב). Their actions are understood as a potential rebellion against God, and almost lead to civil war. Bloodshed is averted as they explain that their motives were pure and the altar was meant only to signal that, despite their residence on the eastern bank of the Jordan, they are part of the nation and faith of Israel. What light might this story shed on the events of במדבר ל״ב? האם חשדות העם בספר יהושע שיש ניצנים של מרד reflect any of Moshe's earlier concerns? Can the misunderstanding in Yehoshua teach anything about the interactions in the original story?
