Difference between revisions of "Petition of the Two and a Half Tribes/1/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
m
Line 20: Line 20:
  
 
<h2 name="הופעת מנשה">הופעה הפתאומית של שבט מנשה</h2>
 
<h2 name="הופעת מנשה">הופעה הפתאומית של שבט מנשה</h2>
−
Throughout most of the chapter, the only tribes who negotiate with Moshe are Reuven and Gad. אולם, ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוק ל"ג</a>, we read that part of the territory on the Eastern bank of the Jordan is apportioned to clans from Menashe. How is one to understand their sudden appearance in the story?&#160; Were they part of the original petition?&#160; If so, why are they not mentioned until now? If not, why does Moshe decide to give them some of the land?&#160; This is especially troubling considering Moshe's original reluctance to grant the request at all!<fn>לדיון מלא בנושא זה, ראו גם <a href="Menashe Joins Reuven and Gad" data-aht="page">חצי שבט מנשה מצטרף לבקשת בני ראובן וגד</a>.</fn>
+
<p>לאורך רוב הפרק, רק שבט ראובן ושבט גד מנהלים את המשא ומתן עם משה,&#160;אולם, ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוק ל"ג</a>, כתוב שחלק משטחי עבר הירדן המזרחי הוקצו למשפחות מסויימות משבט מנשה. כיצד ניתן להסביר את הופעתם הפתאומית בסיפור? האם הם היו חלק מהבקשה המקורית? אם כן, מדוע לא הוזכרו עד עכשיו? אם לא, מדוע משה החליט לתת להם חלק מן השטחים המדוברים? שאלה זו מטרידה במיוחד לאור רתיעתו הראשונית של משה לקיום הבקשה בכלל.<fn>לדיון מלא בנושא זה, ראו גם <a href="Menashe Joins Reuven and Gad" data-aht="page">חצי שבט מנשה מצטרף לבקשת בני ראובן וגד</a>.</fn></p>
  
 
<h2>נושאים טקסטואליים</h2>
 
<h2>נושאים טקסטואליים</h2>
−
<p>The passage raises numerous textual questions as well:</p>
+
<p>פסקה זו מעלה גם כמה תהיות לשוניות:</p>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>"וּמִקְנֶה רַב הָיָה"</b> – Throughout the opening verses of the chapter, there is repeated emphasis on the word "cattle".&#160; This is further emphasized by the unusual formulation of the opening phrase of the chapter which begins with the subject "מִקְנֶה" rather than the expected verb ("ויהי מקנה רב").&#160; Is the focus on cattle meant to imply a negative evaluation of the tribes' materialism, or simply to provide necessary background for the plot?</li>
+
<li><b>"וּמִקְנֶה רַב הָיָה"</b> – לאורך פסוקי הפתיחה לפרק זה, ישנה חזרה על המילה "מִקְנֶה". חזרה זו בולטת עוד יותר לאור הניסוח הלא שגרתי של הפסוק הראשון בפרק, הפותח בנושא&#160;"מִקְנֶה" ולא בפועל, כפי שהיינו מצפים ("ויהי מקנה רב"). האם ההתמקדות במקנה אמורה לרמוז על גישה מטריאליסטית מידי של השבטים, או פשוט לספק רקע הכרחי לסיפור?&#160;</li>
−
<li><b>"...עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה"</b> – When Reuven and Gad present their petition, they open by listing the names of the cities they wish to settle without first providing the general context of their request.&#160; How is this awkward formulation to be understood?</li>
+
<li><b>"...עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה"</b> – כאשר ראובן וגד מעלים בפני משה את הצעתם, הם פותחים בציון כל הערים בהם הם רוצים להתיישב, בלי לספק קודם לכן הקשר כללי יותר לבקשתם. כיצד ניתן להבין ניסוח מוזר זה?</li>
−
<li><b>"וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמְרוּ"</b>– The text introduces the tribes' speech in&#160;<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוק ב'</a> with the word "וַיֹּאמְרוּ".&#160; פסוק ה' once again opens with the word "וַיֹּאמְרוּ" despite the fact that no one else speaks in the interim.&#160; Why is the tribes' speech interrupted in this manner?&#160; What purpose is served by repeating the verb?<b><br/></b></li>
+
<li><b>"וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמְרוּ"</b>– הטקסט&#160;מקדים&#160;את נאום השבטים ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוק ב'</a>&#160;במילה "וַיֹּאמְרוּ".&#160; גם פסוק ה' נפתח במילה "וַיֹּאמְרוּ" אף על פי שאף אחד אחר לא דיבר בטווח שבין הפסוקים הללו. מדוע נאומם של השבטים נקטע באופן זה? איזה מטרה אמורה החזרה על הפועל "וַיֹּאמְרוּ" לשרת?<b><br/></b></li>
−
<li><b>Moshe's rephrasing of the modified proposal</b>&#160;– ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוקים כ'-כ"ד</a>, Moshe repeats the tribes' proposal with slight differences.&#160; Whereas they had offered, "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", Moshe instead says, "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה".&#160; While they speak of building first pens for their animals and then fortified cities for their children, Moshe reverses the order, and omits the fortifications.&#160; Why does Moshe feel the need to repeat the conditions, and how significant are the changes he makes?</li>
+
<li><b>ניסוחו מחדש של משה את הבקשה המתוקנת</b>&#160;– ב<a href="Bemidbar32" data-aht="source">פסוקים כ'-כ"ד</a>, משה חוזר על ההצעה אותה העלו השבטים, עם כמה שינויים קלים. בעוד הם הציעו, "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", משה אמר, "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה".&#160; בעוד הם אמרו קודם שיבנו דירים לחיותיהם, ולאחר מכן יבצרו ערים לילדיהם, משה הופך את הסדר, ומשמיט את ביצור הערים. מדוע משה מרגיש צורך לחזור על בקשתם, ומהי משמעות השינויים שהוא עורך בבקשה זו?</li>
 
</ul>
 
</ul>
  

Version as of 05:44, 22 July 2019

בקשת בני ראובן, גד, וחצי שבט מנשה

הקדמה

נושא זה מוקדש לזכר נשמות אב ובת,
דוד יעקב הלוי אפלבאום ונאוה אפלבאום, הי"ד,
שנרצחו על ידי מחבלים בערב חתונתה של נאוה בירושלים, י"ג אלול תשס"ג.

בקשה בעייתית

הסיפור בבמדבר ל״ב מתמקד בבקשתם של ראובן ושל גד ליישב את שטחי עבר הירדן המזרחי, אשר נכבשו מסיחון ומעוג. בתחילה, משה נענה לבקשתם בשלילה. הוא מבקר אותם על כך שבכוונתם לנטוש את שאר השבטים בעת לחימה, וכן מסביר כי בעזיבתם הם עלולים להשפיע לשלילה על רצונם שאר בני ישראל להמשיך עד לארץ ישראל:

(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. (ז) וְלָמָּה [תְנִיאוּן] (תנואון) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י"י. (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ.

אולם, מיד לאחר מכן, ראובן וגד הביעו נכונות לא רק להילחם יחד עם שאר השבטים, אלא אפילו להוביל את העם בעת לחימה. בעקבות זאת, משה שינה את דעתו והסכים לדרישתם.

כיצד ניתן להבין את בקשתם הראשונית של גד וראובן, ואת תגובתו של משה לבקשה זו? האם הם באמת התכוונו לוותר על הארץ המובטחת, ולנטוש את אחיהם במסע לכיבוש הארץ? אם כן, מדוע הם שינו את דעתם בפזיזות כה רבה, ואף הציעו לעמוד בראש העם בלחימה? בדומה לכך, אם בקשתם של השבטים אכן הייתה בעייתית עד כדי כך שמשה השווה את מעשיהם לחטא המרגלים, מדוע, לבסוף, הוא הביע הסכמה?

הארץ המובטחת?

בשום שלב בהתרחשות, משה לא נוזף בשבטים במפורש על דחיית הארץ שה' הבטיח לאבותיהם, וכן הוא אינו מזלזל בערכם של השטחים אותם הם מבקשים, דבר המעלה את התהייה, מה היה מעמדם של השטחים הללו בעיניו? האם הוא ראה בהם חלק אינטגרלי מהארץ המובטחת, או רק שטחים שנכבשו בדרך לארץ הזו? האם הוא הניח שהשטחים הללו קדושים כמו אלו שבגדה המערבית, או פחות מהם? לבסוף, לולא ראובן וגד היו מבקשים להתיישב בשטחים הללו, מה היה נעשה בהם? האם הם תמיד נועדו ליישוב, או שהיו אמורים להיוותר ריקים?

הופעה הפתאומית של שבט מנשה

לאורך רוב הפרק, רק שבט ראובן ושבט גד מנהלים את המשא ומתן עם משה, אולם, בפסוק ל"ג, כתוב שחלק משטחי עבר הירדן המזרחי הוקצו למשפחות מסויימות משבט מנשה. כיצד ניתן להסביר את הופעתם הפתאומית בסיפור? האם הם היו חלק מהבקשה המקורית? אם כן, מדוע לא הוזכרו עד עכשיו? אם לא, מדוע משה החליט לתת להם חלק מן השטחים המדוברים? שאלה זו מטרידה במיוחד לאור רתיעתו הראשונית של משה לקיום הבקשה בכלל.1

נושאים טקסטואליים

פסקה זו מעלה גם כמה תהיות לשוניות:

  • "וּמִקְנֶה רַב הָיָה" – לאורך פסוקי הפתיחה לפרק זה, ישנה חזרה על המילה "מִקְנֶה". חזרה זו בולטת עוד יותר לאור הניסוח הלא שגרתי של הפסוק הראשון בפרק, הפותח בנושא "מִקְנֶה" ולא בפועל, כפי שהיינו מצפים ("ויהי מקנה רב"). האם ההתמקדות במקנה אמורה לרמוז על גישה מטריאליסטית מידי של השבטים, או פשוט לספק רקע הכרחי לסיפור? 
  • "...עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה" – כאשר ראובן וגד מעלים בפני משה את הצעתם, הם פותחים בציון כל הערים בהם הם רוצים להתיישב, בלי לספק קודם לכן הקשר כללי יותר לבקשתם. כיצד ניתן להבין ניסוח מוזר זה?
  • "וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמְרוּ"– הטקסט מקדים את נאום השבטים בפסוק ב' במילה "וַיֹּאמְרוּ".  גם פסוק ה' נפתח במילה "וַיֹּאמְרוּ" אף על פי שאף אחד אחר לא דיבר בטווח שבין הפסוקים הללו. מדוע נאומם של השבטים נקטע באופן זה? איזה מטרה אמורה החזרה על הפועל "וַיֹּאמְרוּ" לשרת?
  • ניסוחו מחדש של משה את הבקשה המתוקנת – בפסוקים כ'-כ"ד, משה חוזר על ההצעה אותה העלו השבטים, עם כמה שינויים קלים. בעוד הם הציעו, "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", משה אמר, "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה".  בעוד הם אמרו קודם שיבנו דירים לחיותיהם, ולאחר מכן יבצרו ערים לילדיהם, משה הופך את הסדר, ומשמיט את ביצור הערים. מדוע משה מרגיש צורך לחזור על בקשתם, ומהי משמעות השינויים שהוא עורך בבקשה זו?

Repeat? הסיפור ביהושע כ"ב

לקראת סוף ספר יהושע, after the tribes have fulfilled their promise to fight with the nation, they head home and build an altar on the Jordan (יהושע כ״ב).  Their actions are understood as a potential rebellion against God, and almost lead to civil war.  Bloodshed is averted as they explain that their motives were pure and the altar was meant only to signal that, despite their residence on the eastern bank of the Jordan, they are part of the nation and faith of Israel. What light might this story shed on the events of במדבר ל״ב?  האם חשדות העם בספר יהושע שיש ניצנים של מרד reflect any of Moshe's earlier concerns? Can the misunderstanding in Yehoshua  teach anything about the interactions in the original story? 

Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Petition_of_the_Two_and_a_Half_Tribes/1/he&oldid=57138&useskin=vector"