Petition of the Two and a Half Tribes/1/he
בקשת בני ראובן, גד, וחצי שבט מנשה
הקדמה
דוד יעקב הלוי אפלבאום ונאוה אפלבאום, הי"ד,
שנרצחו על ידי מחבלים בערב חתונתה של נאוה בירושלים, י"ג אלול תשס"ג.
בקשה בעייתית
הסיפור בבמדבר ל״ב מתמקד בבקשתם של ראובן ושל גד ליישב את שטחי עבר הירדן המזרחי, אשר נכבשו מסיחון ומעוג. בתחילה, משה נענה בשלילה לבקשתם. הוא מבקר אותם על כך שבכוונתם לנטוש את שאר השבטים בעת לחימה, וכן מסביר כי בעזיבתם הם עלולים להשפיע לרעה על שאר בני ישראל, ולפגום ברצונם להמשיך עד לארץ ישראל:
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה. (ז) וְלָמָּה [תְנִיאוּן] (תנואון) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם י"י. (ח) כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשׇׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ.
אולם, מיד לאחר האשמה זו, ראובן וגד מביעים נכונות לא רק להילחם יחד עם שאר השבטים, אלא אפילו להוביל את העם בעת לחימה. בעקבות זאת, משה שינה את דעתו והסכים לבקשתם.
כיצד ניתן להבין את בקשתם הראשונית של גד וראובן, וכן את תגובתו של משה לבקשה זו? האם הם באמת התכוונו לוותר על הארץ המובטחת, ולנטוש את אחיהם במסע לכיבוש הארץ? אם כן, מדוע הם שינו את דעתם בפזיזות כה רבה, ואפילו הציעו לעמוד בראש העם בלחימה? בדומה לכך, אם בקשתם של השבטים אכן הייתה בעייתית עד כדי כך שמשה השווה את מעשיהם לחטא המרגלים, מדוע, לבסוף, הוא נתן את הסכמתו?
הארץ המובטחת?
בשום שלב בהתרחשות, משה לא נוזף בשבטים במפורש על דחיית הארץ שה' הבטיח לאבותיהם,1 וכן הוא אינו מזלזל בערכם של השטחים אותם הם מבקשים, דבר המעלה את התהייה, מה היה מעמדם של השטחים הללו בעיניו? האם הוא ראה בהם חלק אינטגרלי מהארץ המובטחת, או רק שטחים שנכבשו בדרך לארץ הזו? האם הוא הניח שהשטחים הללו קדושים כמו אלו שבגדה המערבית, או פחות מהם? לבסוף, לולא ראובן וגד היו מבקשים להתיישב בשטחים הללו, מה היה נעשה בהם? האם הם מלכתחילה נועדו ליישוב, או שהיו אמורים להישאר ריקים?
הופעה הפתאומית של שבט מנשה
לאורך רוב הפרק, רק שבט ראובן ושבט גד מנהלים את המשא ומתן עם משה, אולם, בפסוק ל"ג, כתוב שחלק משטחי עבר הירדן המזרחי הוקצו למשפחות מסויימות משבט מנשה. כיצד ניתן להסביר את הופעתם הפתאומית בסיפור? האם הם השתתפו בבקשה המקורית? אם כן, מדוע לא הוזכרו עד עכשיו? אם לא, מדוע משה החליט לתת להם חלק מן השטחים המדוברים? שאלה זו מטרידה במיוחד לאור רתיעתו הראשונית של משה מקיום הבקשה כלל.2
נושאים טקסטואליים
פסקה זו מעלה גם כמה תהיות לשוניות:
- "וּמִקְנֶה רַב הָיָה" – לאורך פסוקי הפתיחה לפרק זה, ישנה חזרה על המילה "מִקְנֶה". חזרה זו בולטת עוד יותר לאור הניסוח הלא שגרתי של הפסוק הראשון בפרק, הפותח בנושא "מִקְנֶה" ולא בפועל, כפי שהיינו מצפים ("ויהי מקנה רב"). האם ההתמקדות במקנה אמורה לרמוז על גישה מטריאליסטית מידי של השבטים, או פשוט לספק רקע הכרחי לסיפור?
- "...עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה" – כאשר ראובן וגד מעלים בפני משה את הצעתם, הם פותחים בציון כל הערים בהם הם רוצים להתיישב, בלי לספק קודם לכן הקשר כללי יותר לבקשתם. כיצד ניתן להבין ניסוח מוזר זה?
- "וַיֹּאמְרוּ... וַיֹּאמְרוּ"– הטקסט מקדים את נאום השבטים בפסוק ב' במילה "וַיֹּאמְרוּ". גם פסוק ה' נפתח במילה "וַיֹּאמְרוּ" אף על פי שאף אחד אחר לא דיבר בטווח שבין הפסוקים הללו. מדוע נאומם של השבטים נקטע באופן זה? איזה מטרה אמורה החזרה על הפועל "וַיֹּאמְרוּ" לשרת?
- ניסוחו מחדש של משה את הבקשה המתוקנת – בפסוקים כ'-כ"ד, משה חוזר על ההצעה אותה העלו השבטים, עם כמה שינויים קלים. בעוד הם הציעו, "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", משה אמר, "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי י"י לַמִּלְחָמָה". בעוד הם אמרו קודם שיבנו דירים לחיותיהם, ולאחר מכן יבצרו ערים לילדיהם, משה הופך את הסדר, ומשמיט את ביצור הערים. מדוע משה מרגיש צורך לחזור על בקשתם, ומהי משמעות השינויים שהוא עורך בבקשה זו?
חזרתיות? הסיפור ביהושע כ"ב
לקראת סוף ספר יהושע, לאחר שהשבטים עמדו בהבטחתם להילחם נגד העמים, הם חזרו לביתם ובנו מזבח על הירדן (יהושע כ״ב). מעשה זה הובן כמרד נגד ה', וכמעט הוביל למלחמת אחים. העם ניצל ברגע האחרון משפיכות דמים זו, כשהשבטים הסבירו שכוונותיהם היו טהורות, ושהמזבח נועד רק לסמל שעל אף התיישבותם בעבר הירדן המזרחי, הם מהווים חלק בלתי נפרד מעם ישראל ומאמונתו בה'. כיצד ניתן להשתמש בסיפור זה על מנת להבין טוב יותר את אירועי במדבר ל״ב? האם חשדות העם בספר יהושע שיש ניצנים של מרד מתכתבות עם חששותיו הראשוניים של משה? האם אי ההבנה שבספר יהושע יכולה ללמד אותנו משהו על מערכות היחסים בסיפור המקורי?
