איסור דם

הקדמה

נושא זה טרם עבר עריכה מערכתית

אזכורים מרובים

איסור הדם חוזר ונשנה מספר פעמים בתורה: בויקרא ג׳:י״ז ובויקרא ז׳:כ״ו-כ״ז בהקשר של קרבן שלמים ודיני החלב, בויקרא י״ז וב דברים י״ב בעניין החובה להקריב במקדש ודיני בשר הנאכל לתיאבון (בשר תאווה),¹ וב דברים ט״ו:כ״ג בהקשר לדיני בכור בעל מום.² שני פסוקים נוספים אף הם עשויים לרמוז לאיסור, אם כי הם פחות מפורשים ופתוחים לפרשנות.  בבראשית ט׳:ד׳, ה' מצווה את נח, "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ" ובויקרא י״ט:כ״ו, האומה מצטווה, "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם".‎³ 

חזרה שביעית זו של האיסור מרמזת שהתורה רואה באכילת דם עבירה חמורה ביותר.  מה, אם כן, בעייתי במעשה? מדוע הדם אסור על האדם?

הסברים מרובים

ויקרא י״ז מכיל את הדיון המפורט ביותר בנושא, הכולל הסבר רב-פנים לאיסור:

EN/HEע/E

(י) וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כׇּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ. (יא) כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. (יב) עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כׇּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם.

פסוקים אלה מעלים שלוש נקודות בנוגע לדם, המרמזות שכל אחת מהן ממלאת תפקיד כלשהו בטעם האיסור: הוא משכן נפשה של הבהמה ("נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא"), הוא מוזה על המזבח ("וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ"), והוא מכפר ("כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר").

• מהו היחס בין הגורמים הללו?  האם מדובר בטעמים נפרדים לאיסור הדם, או שמא הנקודות השונות משלימות ומסבירות זו את זו? אם כך, מהו החשש המרכזי המוביל לאיסור?
• מהי המשמעות של העובדה ש"נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא", ומדוע יש בכך כדי לאסור את אכילתו?⁴ 
• מדוע נבחר הדם דווקא להיות מוקדש לה' ולכפר, וכיצד עשוי הדבר להתקשר לטעם האיסור? יתרה מכך, אם האיסור נובע מתפקידו של הדם בעבודת הקרבנות, מדוע אין האיסור מוגבל לדם בהמות הכשרות להקרבה?⁵

ההקשר הרחב

כיצד עשויים ההקשרים השונים של ההוראות השונות בנוגע לדם לשפוך אור על האיסור?

• בראשית ט׳:ד׳ – הציווי לנח משובץ בין ההיתר לאכול בשר לבין איסור הרצח. האם יש בכך כדי לרמוז שהאיסור הוא תוצאה ישירה של ההיתר לאכול בשר?⁶  יתרה מכך, האם המיקום מרמז שאכילת דם נתפסת כדומה במידת מה למעשה הרצח?
• ויקרא ג׳:י״ז וויקרא ז׳:כ״ו – האם הסמיכות בין איסור הדם לאיסור החלב בפרקים אלה מרמזת ששני האיסורים חולקים טעם משותף?
• ויקרא י״ז⁷ – מחציתו הראשונה של ויקרא י״ז דנה באיסור תקופת המדבר לשחוט בשר לאכילה שלא כחלק מעבודת הקרבנות (בשר תאווה)‎⁸ ואיסור ההקרבה לה' מחוץ למקדש (שחוטי חוץ). הפסוקים מסבירים שהדבר נתקן כדי שהעם לא יזבחו לשעירים, והעוברים על כך נמשלים לשופכי דמים. כיצד עשויים חוקים וטעמים אלה להשליך על איסור אכילת דם?
• ויקרא י״ט:כ״ו – לבסוף, איסור "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" בויקרא י״ט מלווה באזהרה מפני ניחוש. האם יש בכך כדי לרמוז שגם האיסור בנוגע לדם קשור בפרקטיקות כישוף?

הזאה, כיסוי או שפיכה?

התורה מצווה על שלוש דרכי טיפול שונות בדם האסור של בהמות שחוטות.  דם בהמות הבאות כקרבן מוזה על המזבח,  דם חיות שאינן מבויתות, שאינן כשרות להקרבה, מכוסה, ולבסוף, דם בהמות מבויתות הנשחטות לאכילה נשפך פשוט על הקרקע.  מה מסביר את ההבדל בדין?  מדוע רק דם חיות שאינן מבויתות מכוסה? ומהי, בכל מקרה, מטרתה של פרקטיקה זו?⁹

¹ ראו הדיון בסעיף שלהלן, לפיו לא כולם מסכימים שויקרא י״ז מתייחס לבשר תאווה.

² ה' מזהיר שאף על פי שמותר לאכול בכור בעל מום, אין לאכול את דמו.

³ כאמור, לא כולם מבינים שפסוקים אלה מתייחסים לאיסור אכילת דם.  בבלי סנהדרין נ״ט. (ורבים בעקבותיו) סוברים שהפסוק בבראשית מתייחס, במקום זאת,  לאכילת אבר מן החי, ורבים קוראים את הפסוק בויקרא י״ט כפשוטו, כמתייחס לאכילת סעודה על גבי דם או בסמוך לו, אך לא לאכילת הדם עצמו.

⁴ בקושרה את הדם לנפש, האם התורה מרמזת שהדם מייצג את חיוניותה של הבהמה או את מהותה הפנימית? אם הראשון, האם משתמע מכך שאכילת דם דומה לרצח? ואם כן, מדוע נאסר הדם בעוד ששחיטת בהמה מותרת?

⁵ מדוע נאסר גם דמן של חיות שאינן מבויתות, בכורות בעלי מום, ובהמות הנשחטות לאכילה?

⁶ הדבר תלוי, בין היתר, בשאלה האם מניחים שנח היה הראשון שהותר לו לאכול בשר, או שמא הדבר כבר הותר לאדם הראשון.  ראו היתר אכילת בשר לעמדות שונות.

⁷ ההקשר של האיסור בדברים י״ב דומה.  גם שם מדובר בצורך להקריב רק "במקום אשר יבחר ה'" ובדיני אכילת בשר לתיאבון.  בניגוד לויקרא י״ז, לעומת זאת, שם מותרת שחיטת בשר לתיאבון אף ללא הקרבה, אך רק לאחר בוא האומה לארץ ישראל.

⁸ לא כולם מבינים את הפרק באופן זה. ראו רש״י על ויקרא י״ז:ג׳, "במוקדשין הכתוב מדבר" ור' עקיבא בספרי דברים י״ב:כ׳  ובבלי חולין ט״ז: – י״ז.  לפי דעות אלה, הפרק אינו עוסק כלל בבשר תאווה (בשר הנשחט לאכילה מחוץ לעבודת הקרבנות) (שאולי מעולם לא נאסר), ומתייחס רק לבהמות המובאות כקרבן.

⁹ אם מדובר באמצעי מניעה להבטיח שלא ייאכל הדם, האם אין אמצעי כזה נחוץ באותה מידה גם לגבי בהמות מבויתות?