EN/HEע/E

Prohibition of Ov and Yideoni

Sources

Vayikra 19:26-32ויקרא י״ט:כ״ו-ל״ב

(כו) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ. (כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. (כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי י"י. (כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה. (ל) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי י"י. (לא) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים אַל תְּבַקְשׁוּ לְטׇמְאָה בָהֶם אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם. (לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי י"י.

Vayikra 20:1-8ויקרא כ׳:א׳-ח׳

(א) וַיְדַבֵּר י"י אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן. (ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי. (ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ. (ה) וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כׇּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם. (ו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ. (ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי י"י אֱלֹהֵיכֶם. (ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי י"י מְקַדִּשְׁכֶם.

Vayikra 20:26-27ויקרא כ׳:כ״ו-כ״ז

(כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי י"י וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. (כז) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם.

Devarim 18:9-15דברים י״ח:ט׳-ט״ו

(ט) כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר י"י אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. (י) לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. (יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. (יב) כִּי תוֹעֲבַת י"י כׇּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה י"י אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. (יג) תָּמִים תִּהְיֶה עִם י"י אֱלֹהֶיךָ. (יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ י"י אֱלֹהֶיךָ. (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ י"י אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן.

Shemuel I 28:3-25שמואל א׳ כ״ח:ג׳-כ״ה

(ג) וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ. (ד) וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כׇּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ. (ה) וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד. (ו) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּי"י וְלֹא עָנָהוּ י"י גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם. (ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר. (ח) וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר [קָסֳמִי] (קסומי) נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ. (ט) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי. (י) וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּי"י לֵאמֹר חַי י"י אִם יִקְּרֵךְ עָוֺן בַּדָּבָר הַזֶּה. (יא) וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי. (יב) וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל. (יג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ. (יד) וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תׇּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. (טו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה. (טז) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַי"י סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ. (יז) וַיַּעַשׂ י"י לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע י"י אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד. (יח) כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל י"י וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ י"י הַיּוֹם הַזֶּה. (יט) וְיִתֵּן י"י גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן י"י בְּיַד פְּלִשְׁתִּים. (כ) וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כׇּל הַיּוֹם וְכׇל הַלָּיְלָה. (כא) וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. (כב) וְעַתָּה שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ. (כג) וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיָּקׇם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה. (כד) וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. (כה) וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא.

Rashbam Shemot 32:4רשב״ם שמות ל״ב:ד׳

אלה אלהיך ישראל אשר העלוך – וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה שנולד היום לא העלם ממצרים? כל עובדי עבודת כוכבים יודעים שאלהינו בשמים ברא את העולם, אך בזה היו טועים, שהתרפים יש בהם רוח טומאה כמו הנביאים שיש בהם רוח הקדש, וסבורים שהעגל שהיה מדבר ברוח הטומאה כאילו היה מדבר ברוח הקדש של מעלה, ולכך אומרים: אלה אלהיך ישראל אשר העלוך – כלומר רוח הקדש יש בו וכאילו רוח הקדש הולך לפנינו. וכן לבן אמר על התרפים: למה גנבת את אלהי. ולנסות בו את ישראל נתן בו רוח הטומאה שלכל מיני מכשפות ואוב וידעוני כח בו להבחיש פמליא של מעלה ולהגיד נולדות, לדעת אם יהיו תמים לה' אלהיהם ולא יהיה בהם מעונן ומנחש ומכשף ולא מאמין לאות ומופת של רוח הטומאה, כדכתיב: כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלהיכם וגו'.

Rashbam Devarim 5:7רשב״ם דברים ה׳:ז׳

על פני – נראה לי אפילו אתה מאמין בו. לא יהיה לך אלהים אחרים – לקסום בהם קסמים כתרפים של לבן שקרא אותם אלהי – שאינן אלא לקסום קסם. וכן: לא תעשון אתי אלהי כסף – אף על פי שאתם מאמינים בי. וכן בלתי לה' לבדו – ולא לו ולאחרים.

Rashbam Devarim 13:3-4רשב״ם דברים י״ג:ג׳-ד׳

(ג) ובא האות והמופת – שיודעים עתידות ע"י רוח טומאה ותרפים ואוב וידעוני. (ד) כי מנסה ה' וגו' – נתן כח בכשפים לדעת הנולדות לנסות ולזכות ישראל, שהתרה בהם: לא יהיה בך מעונן ומנחש ומכשף וגו' עד תמים תהיה עם ה' אלהיך – ואם לא יאמינו בעבודת גילולים, זו היא זכותן.

Rashbam Devarim 18:12-13רשב״ם דברים י״ח:י״ב-י״ג

(יב) מוריש אותם – כי אינם חוששים לדרוש את הקב"ה ואת נביאי האמת, כי סומכין על תועבותיהם המגידים להם ברוח הטומאה. (יג) תמים תהיה וגו' – וממנו תדרוש ולא מן המתים. ולפי כי מנסה הקב"ה בם את ישראל, נתן כח ברוח הטומאה להגיד על פי השעירים.

Ibn Ezra Vayikra 19:31אבן עזרא ויקרא י״ט:ל״א

האבת – מגזרת וכאובות חדשים כי הם עיקר זאת האומנות. והידענים – מגזרת דעת שיבקשו לדעת העתידות וריקי מוח אמרו לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכשוף לא אסרם הכתוב ואני אומר הפך דבריהם כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר והעד האלילים הפסילים ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות. וטעם אל תפנו – ליודע האומנות. וטעם אל תבקשו – לשאול כשאול. וטעם אני ה' אלהיכם – שלא תבקשו כי אם השם לבדו והנה הזכיר לטמאה כי נפש הפונה והמבקש טמאה היא כי איננה דבקה בשם.

Ibn Ezra Devarim 18:11אבן עזרא דברים י״ח:י״א

וחבר חבר – אלה האומרים שיחברו השדים. אוב וידעני – פירשתיו. ודורש אל המתים – ההולכים אל בית הקברות ולוקחים עצם אדם מת ובעבור מחשבתו ושגיונו תראה לו דמות צורות בחלום גם בהקיץ וכל אלה תועבות השם כי האמת להיות לב האדם תמיד תמים עם בוראו וכאשר ישען על חכמתו לבקש האמת ומה שיהיה חוץ מהשם הנה לבו חסר כי הוא משובש והרוצה לדרוש ידרוש מהשם על פי הנביא על כן כתוב אחריו נביא מקרבך זה יהושע והעד שאמר אליו תשמעון וכתיב וישמעו אליו בני ישראל ועוד ראיה אחרת כי לא מצאנו נביא שנכנם עם ישראל לארץ כי אם יהושע גם כן יתכן להיות זה כלל לכל נביא שיקום אחר משה.

Rambam Hilchot Avodah Zarah 6:1-2רמב״ם הלכות עבודה זרה ו׳:א׳-ב׳

(א) העושה אוב או ידעוני ברצונו בזדון חייב כרת ואם היו שם עדים והתראה נסקל, היה שוגג מביא חטאת קבועה, כיצד הוא מעשה האוב, זה שהוא עומד ומקטיר קטרת ידועה ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאלו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד וכאלו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו, וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו, כל אלו מעשה אוב הן והעושה אחד מהן נסקל. (ב) כיצד מעשה הידעוני, מניח עצם עוף ששמו ידוע בפיו ומקטיר ועושה מעשים אחרים עד שיפול כנכפה וידבר בפיו דברים שעתידים להיות, וכל אלו מיני עבודת כוכבים הן ואזהרה שלהן מנין שנאמר אל תפנו אל האובות וגו'.

Rambam Moreh Nevukhim 3:37רמב״ם מורה נבוכים ג׳:ל״ז

המצוות הכלולות בקבוצה השנייה הן כל המצוות שמנינו בהלכות עבודה זרה. ברור שכולן (ניתנו) כדי להיחלץ מטעויות עבודה זרה ומדעות אחרות בלתי-נכונות שהן גררה של עבודה זרה, כגון מעונן ומנחש ומכשף וחבר חבר (דברים י"ח) ואחרות שבאותו גדר. כאשר תקרא את כל הספרים שציינתי לך, יתברר לך שהכישוף שתשמע הוא מעשים שהיו הצאביה והכשדים והכלדים עושים, ורובם היו אצל המצרים והכנענים. הם היו מעוררים באמצעותם דמיון-שווא, או מדמים (בעצמם), שהם עושים במציאות מעשים מופלאים ומוזרים לאדם אחד או לאנשי מדינה אחת. לא ההיגיון קובע ולא השכל מאמין שמעשים אלה שעושים המכשפים מחייבים איזשהו דבר בכלל. כגון שהם מכוונים לאסוף צמח מסוים בזמן מסוים, או לוקחים מדבר מסוים מספר מסוים ומן האחר מספר מסוים. זה שער רחב מאוד ואני אסכם לך אותו בשלושה מינים: אחד מה שקשור באיזשהו נמצא, בין אם הוא צמח, בעל-חיים או מחצב. השני מה שקשור בהגדרת זמן שבו ייעשו מעשים אלה. והשלישי מעשי אנוש הנעשים, כגון ריקוד, מחיאת כפיים, צעקה, צחוק, קפיצה על רגל אחת, שכיבת פרקדן על הארץ, שריפת דבר-מה, הקטרת עשן מסוים, או דיבור דברים, בין אם הם מובנים או לא מובנים. אלה מיני מעשי הכישוף. יש מעשי כישוף שאינם מתבצעים אלא בכל המעשים האלה כולם, כגון שיאמרו: "יש לקחת כך וכך עלים מצמח פלוני, ויש לקחת זאת בשעה שהירח במזל פלוני וביתד המזרחית או באחת היתדות האחרות, ויש לקחת מקרני בעל-חיים פלוני, או מן הרעי שלו, או משערו, או מדמו, כמות מסוימת בשעה שהשמש, למשל, באמצע השמים, או במקום תחום (אחר), ויש לקחת ממחצב פלוני, או כמה מחצבים, ולהתיך אותם במולד פלוני שעה שהכוכבים בפוזיציה כזאת. אחרי-כן תדבר ותאמר כך שעה שאתה מעלה עשן באותם עלים וכיוצא בהם ומקטר לאותה צורה יצוקה, ואז יקרה כך ". ויש מעשי כישוף המתבצעים באחד ממינים אלה. ברוב מעשי הכישוף הם מתנים שתהיינה העושות בהכרח נשים, כגון שאתה מוצא אותם מציינים - כאשר הם מבקשים שינבעו מים - שעשר נשים בתולות תעדינה עדיים ותלבשנה בגדים אדומים, תרקודנה ותזחלנה קדימה ואחורה לסירוגין ותצבענה אל השמש. והן ממשיכות במעשה ארוך זה עד שלטענתם יוצאים מים. כן מציינים שארבע נשים תשכבנה פרקדן, תרמנה את רגליהן מפושקות, תאמרנה כך וכך ותעשינה כך וכך, כשהן במצב מכוער זה - ואז ייפסק הברד היורד על אותו מקום. בהרבה מסיפורי-הבדים וההזיות האלה אתה מוצא שהם מתנים שרק נשים תבצענה אותם. בכל מעשי הכישוף יש בהכרח לשים לב לעניין הכוכבים. כוונתי שהם טוענים שצמח מסוים שייך לחלקו של כוכב פלוני. כמו כן הם מייחסים כל בעל-חיים וכל מחצב לכוכב. כן טוענים הם שמעשים אלה שעושים המכשפים הם מיני פולחן לאותו כוכב, ואותו מעשה או אותה אמירה או הקטרה משביעים את רצונו, ולכן הוא יעשה לנו מה שאנו רוצים. לאחר הקדמה זאת אשר תישר בעיניך לאור קריאתך בספריהם המצויים עתה בידינו, שהבאתים לידיעתך, שמע את דברי. מכיוון שמבוקשה של התורה כולה והציר שעליו היא סובבת הוא להסיר עבודה זרה ולמחות את עקבותיה, ושלא ידמו שכוכב מן הכוכבים מזיק או מועיל במשהו ממצביהם של אנשים כפרטים - שהרי דעה זאת היא המעוררת לעבוד אותם - חייבים בהכרח להרוג כל מכשף. כי המכשף הוא עובד עבודה זרה בלי ספק, אבל בדרכים מיוחדות מוזרות שאינן דרכי הפולחן של ההמון לאלוהות אלה. ומכיוון שהתנו בכל המעשים האלה - (או) ברובם - שהנשים תעשינה אותם, אמר (הכתוב): מכשפה לא תחיה (שמות כ"ב), וכן מכיוון שמטבעם מרחמים האנשים על הנשים מלהורגן. לכן גם הבהיר באשר לעבודה זרה במיוחד איש או אשה (דברים י"ז) וחזר ואמר את האיש... או את האשה (שם, שם), שלא נאמר כמוהו לגבי חילול שבת ולא לגבי דבר אחר. הטעם לכך הוא ריבוי החמלה הטבעית עליהן. המכשפים טוענים שהכישוף שלהם משפיע, ושבמעשים אלה הם מגרשים מן הכפרים חיות מזיקות כגון אריות ונחשים וכיוצא בהם, והם גם טוענים שבכישופם הם מרחיקים מיני היזק מן הצמחים, כגון שאתה מוצא שהם עושים מעשים שלטענתם מונעים את ירידת הברד, ומעשים המבערים את התולעים מן הגפנים, כדי שלא תשחתנה אותם. הצאביה האריכו בעניין הריגת תולעי הגפנים באותן דרכי האמורי הנזכרות בספר החקלאות הנבטית. כן טוענים הם שיש בידם מעשים המונעים נשירת עלי הצמחים ופירותיהם. בגלל הדברים האלה שהיו מפורסמים באותם ימים, כלל (הכתוב) בדברי הברית (דברים כ"ח) שבפולחן לעבודה זרה ובאותם מעשי כישוף, שאתם טוענים שהם מרחיקים מכם נזקים אלה, יחולו עליכם פגעים אלה. (הכתוב) אומר: והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם (ויקרא כ"ו). ואומר: ושן בהמת אשלח בם עם חמת זחלי עפר (דברים ל"ב). ואומר: פרי אדמתך יירש הצלצל (שם, כ"ח). ואומר: כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת (שם, שם). ואומר: זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך (שם, שם). כללו של דבר, באשר לכל התחבולות שחיבלו עובדי עבודה זרה כדי להנציח את פולחנה בהשלותם את האנשים בדבר הרחקת נזקים מסוימים והבאת תועלות מסוימות, נכלל בדברי הברית שעם פולחנה (של עבודה זרה) תאבדנה אותן תועלות ויחולו אותם נזקים. התברר לך אפוא, אתה המעיין, מדוע כון הכתוב לפרטים אלה של הקללות והברכות הכלולות בדברי הברית, וייחד אותם ולא אחרים. דע אפוא גם את מידתה של התועלת הגדולה הזאת. כדי להרחיק מכל מעשי הכישוף אסר לעשות דבר ממנהגיהם, אפילו מה שנוגע לחקלאות ולמרעה וכיוצא בהם, כלומר, כל מה שנאמר שהוא מועיל והעיון הטבעי אינו מצריך זאת, אלא הם, לטענתם, בבחינת סגולות. זה דברו: ולא תלכו בחקות הגוי (ויקרא כ'). אלה הם מה ש(החכמים) ז"ל קראו דרכי האמורי, כי אלה מסתעפים ממעשי המכשפים, כי הם דברים שהיגיון טבעי אינו מצריך אותם, והם גוררים למעשי כישוף הנשענים בהכרח על ענייני אצטגנינות, כך שהדברים יתגלגלו להערצת הכוכבים ועבודתם. הם אמרו במפורש: כל [דבר] שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, כלומר, כל מה שהעיון הטבעי מצריך מותר, וזולתו אסור. לכן, כאשר נאמר: אילן שמשיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסקרא, מובעת התנגדות למעשה ונאמר: בשלמא טוענו באבנים כי היכי דלכחוש חיליה, אלא סוקרו בסקרא [מאי רפואה קעביד?]. התברר אפוא שלסמן אותו בצבע אדמדם וכל כיוצא בו שאין היגיון מצריכו - אסור לעשותו משום דרכי האמורי. כן אמרו על שליא של מוקדשין: תקבר. אמרו: אין תולין אותה באילן ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי. הקש אפוא על זאת. אל יקשו עליך (הדברים) ההם שאותם התירו, כגון מסמר הצלוב ושן השועל, כי באותם ימים סברו שהם תוצאות הניסיון, ונעשו משום רפואה, ודינם כדין תליית אדמונית על הנכפה, מתן צואת כלב על נפיחויות בגרון, וההקטרה בחומץ ומרקשית נגד נפיחויות הגידים הקשים, כי כל מה שהתאמת נסיונו כגון אלה, גם אם ההיגיון אינו מצריך אותו, מותר לעשותו, כי הוא משום רפואה ונחשב בגדר תרופה כמו החומרים המשלשלים. אתה המעיין, הבן אפוא את הנפלאות האלה מתוך דברי ושמור אותם כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך (משלי א'). כבר פירשנו בחיבורנו הגדול שגילוח פאת ראש ופאת זקן נאסר, מכיוון שזאת אופנתם של כומרי עבודה זרה. זה גם הטעם לאיסור שעטנז, מפני שכך היתה אופנת הכומרין. הם היו מצרפים צמחים ובעלי-חיים בלבוש, וטבעת-חותם מאחת המתכות היתה על ידם. אתה מוצא זאת מפורש בספריהם. והוא גם הטעם לדברו לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כ"ב). תמצא זאת בספר טמטם. הוא אומר שילבש האיש בגד צבוע של אשה כאשר הוא עומד לפני נוגה, ותלבש האשה שריון וכלי נשק בשעה שהיא עומדת לפני מאדים. לדעתי יש לזאת גם טעם אחר והוא שהמעשה הזה מעורר את התאוות ומחייב מיני פריצות. איסור ההנאה מעבודה זרה ברור מאוד, כי יש שאדם נוטל אותה כדי לשבור אותה, וסופו שמשאיר אותה. אז היא נעשית לו מוקש. אפילו שוברים אותה, מתיכים אותה או מוכרים אותה לגוי, נאסר השימוש במחירה. זאת כי לעתים קרובות חושבים ההמון את הדברים המקריים לסיבות עצמותיות, כגון שתמצא שרוב האנשים אומרים: "מאז הוא גר בבית הזה, או מאז קנה בהמה זאת, או כלי זה, הוא התעשר וממונו התרבה. הדבר היה לו לברכה". לכן יש שקורה שיצליח מסחרו או שירבה ממונו מאותו מחיר (של הפסל שמכר), ואז הוא יחשוב זאת לסיבה, ושברכתו של הפסל הנמכר חייבה לו זאת. ואז יאמין באשר לפסל במה שהתורה כולה מבקשת שיאמין בהיפוכו, כמו שברור מכל לשונות התורה. מאותו טעם עצמו נאסר ליהנות מצפוי נעבד ומתקרובת עבודה זרה ומאביזריה כדי שנהיה נקיים מאותה מחשבה, כי באותם ימים האמינו בהם, כלומר בכוכבים, אמונה גדולה ושהם מחיים וממיתים, ושכל טוב או רע (בא) מהם. לכן וידאה התורה להסיר דעה זאת על-ידי בריתות, עדות, שבועות חמורות והאלות הנזכרות. היא הזהירה מפני נטילת דבר מהם ומפני ההנאה מהם. הוא יתעלה הודיענו שאם יתערב דבר ממחירה (של עבודה זרה) בממונו של אדם, הוא ישחית את הממון ויכלה אותו. זה דברו: ולא תביא תועבה אל ביתך, והיית חרם כמהו (דברים ז'). על אחת כמה וכמה אם יאמינו שיש בה ברכה. אם תעקוב אחת לאחת אחר כל המצוות שניתנו באשר לעבודה זרה, תמצא שטעמן ברור, והוא הרחקת אותן דעות כוזבות וההתרחקות מהן אל הקצה האחר. מן הדברים שאנו מעירים את תשומת-הלב אליהם שאלה הממציאים את הדעות הכוזבות, שאין להן שורש ואין בהן תועלת, מערימים להשריש את האמונה בהן על-ידי שהם מפיצים בקרב האנשים שמי שלא יעשה את המעשה המנציח אותה אמונה יחול בו פגע פלוני. ויש שזה יקרה במקרה לאותו איש ביום מן הימים, ואז הוא יבקש אותו מעשה וידבק באותה דעה. והנה ידוע שטבע בני-אדם בדרך-כלל, שמה שהם נזהרים ומפחדים מפניו ביותר הוא שיאבדו הממון והילדים. לכן פרסמו עובדי האש באותם ימים שכל מי שלא יעביר בנו ובתו באש ימותו בניו. אין ספק שבגלל התועבה הזאת מיהר כל אחד לעשות זאת מרוב החמלה על הילדים והדאגה להם, ומכיוון שזה מעשה פעוט וקל, שכן אינו אלא העברה על האש. מה גם שעניין הילדים הקטנים מסור לנשים וידועות מהירות היפעלותן וחולשת שכלן בדרך-כלל. לכן התנגדה התורה למעשה זה מאוד, ומופיעה ביחס אליו הדגשה שאינה באשר לשאר מיני עבודה זרה: למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי (ויקרא כ'). אחרי-כן הודיע דובר-האמת בשם האל יתעלה ואמר: המעשה הזה שאתם עושים כדי שהילד יחיה - האל ישמיד את עושהו וישרש את צאצאיו. הוא אמר: ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו [והכרתי אתו ואת כל הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם] (שם, שם). דע שעקבותיו של מעשה זה נשארו עד היום בשל פרסומו בעולם. הלא רואה אתה שמיילדות לוקחות את הקטנים בחיתולים ומטילות קטורת שאין ריחה טוב על האש ומניעות את הקטנים על קטורת זאת מעל האש. זה בלי ספק אופן של העברה באש שלא מותר לעשותה. התבונן בנכליו של ממציא דעה זאת, כיצד הנציח אותה באמצעות דמיון זה עד כדי שלא נמחו עקבותיה, אף-על-פי שהתורה התנגדה לה אלפי שנים ! כן גם מעשה עבודה זרה באשר לממון. הנהיגו שיהיה עץ אחד נעבד והוא האשרה. לוקחים את פריה, חלקו מוקרב, והשאר נאכל בבית עבודה זרה, כמו שהבהירו בדיני האשרה. כן התקינו שהפרי הראשון שכל עץ מאכל מוציא ייעשה בו כדבר הזה, כלומר חלקו יוקרב וחלקו ייאכל בבית עבודה זרה. כן הפיצו שכל עץ, שלא ייעשה כן בראשית פריו, ייבש או שפירותיו ינשרו או שימעט פריו או שיפגע בו פגע, כשם שהפיצו שכל ילד שלא יועבר באש ימות. ומתוך שבני-אדם חששו לממונם, מיהרו לעשות זאת גם כן. לכן התנגדה התורה לדעה זאת, והוא יתעלה ציווה לשרוף את כל מה שמצמיחים עצי הפרי במשך שלוש שנים, מפני שחלקם נותן פרי כעבור שנה, חלקם נותנים את ראשית פריים כעבור שנתיים, וחלקם - כעבור שלוש. זה הרוב למי שנוטע כדרך שבני-אדם נוהגים לעשות באחת משלוש הדרכים המפורסמות שהן נטיעה, הברכה והרכבה. אין שועים לזורע חרצנים או גלעינים, שאין התורה תולה את הדינים אלא ברוב. ותנובת הנטיעה בארץ ישראל משתהה לכל היותר שלוש שנים. האל יתעלה ערב לנו שבהשמדת התנובה הראשונה הזאת והשחתתה תרבה תנובת העץ. הוא אמר: להוסיף לכם תבואתו (ויקרא י"ט). והוא ציווה לאכול נטע רבעי לפני ה' במקום לאכול עורלה בבית עבודה זרה, כמו שהבהרנו. קדמוני עבודה זרה גם ציינו באותה "החקלאות הנבטית" שהם הרקיבו דברים תוך שהקפידו שהשמש תימצא במזלות ידועים ועשו מעשי כשפים רבים. הם טענו שיהיה דבר זה מוכן אצל כל אחד, שבשעה שייטע עץ פרי יזרה סביבו, או עמו, מאותו דבר רקוב, ואז ימהר העץ לצמוח ולהניב פרי בזמן קצר ביותר שלא כרגיל. הם ציינו שזה עניין נפלא הפועל כמו הטליסמאות, והוא המופלא מבין ענייני הכישוף להחשת תנובת הפרי. וכבר הסברנו והודענו לך שהתורה מתרחקת מכל אותם מעשי כשפים. לכן אסרה התורה כל מה שמניבים עצי הפרי במשך שלוש שנים מיום נטיעתם, ואז אין צורך להחיש צמיחתם, כמו שהם היו טוענים. כעבור שלוש שנים גומרים רוב עצי הפרי בארץ ישראל מטבעם להניב את פריים, ואין נזקקים לאותו מעשה כשפים מפורסם שהיה להם. הבן אפוא גם פלא זה! מבין הדעות, שהיו מפורסמות באותם ימים ושהצאביה הנציחו אותן, שהם אמרו שכאשר מרכיבים מין של עצים במין אחר ועושים זאת במולד מסוים, מקטירים משהו מסוים וקוראים קריאה מסוימת בשעת ההרכבה, יצא מן ההרכבה הזאת דבר-מה המביא, לטענתם, תועלת עצומה. הכישוף הגדול ביותר שהזכירו בתחילת "החקלאות" הוא בדבר הרכבת הזית באתרוג. הנכון ביותר בעיני שספר רפואות שגנז חזקיהו היה בלי ספק ממין זה. כן ציינו שכאשר מרכיבים מין במין אחר, ראוי שהחוטר שרוצים להרכיבו יהיה ביד נערה יפה בשעה שגבר בא עליה ביאה מגונה שתיארו אותה. אמרו: ובשעה שהם מתחילים מעשה זה תרכיב האשה את החוטר בעץ. אין ספק שזה היה נפוץ ולא נותר איש שנהג אחרת, מה גם שהתלווה לו העונג שבמשגל נוסף לציפייה לאותן תועלות. לכן נאסרו אפוא הכלאיים, כלומר, הרכבת אילן באילן, כדי שנתרחק מן הסיבות לעבודה זרה ומתועבות משגליהם שלא בדרך הטבע. ובשל הרכבת אילן נאסר לצרף כל שני מינים של זרעים, אפילו סמוכים אלה לאלה. כאשר תתבונן בדיני מצוה זאת שנמסרו במסורת, תמצא שהרכבת אילן לוקין עליה מן התורה בכל מקום, כי זה עיקר האיסור, ואילו כלאי זרעים, כלומר, סמיכות המקום, אינם נאסרים אלא בארץ ישראל. כמו כן ציינו במפורש באותה "חקלאות" שמנהגם היה לזרוע שעורים וצימוקים ביחד. הם טענו שרק כך יצלחו הגפנים. לכן אסרה התורה את כלאי הכרם וציוותה לשרוף את הכול. כי כל חקות הגויים שטענו שהן סגולות נאסרו, ואפילו דבר שאין בו ריח עבודה זרה, כמו שהסברנו באשר לדברם אין תולין אותה באילן [ואין קוברין אותה בפרשת דרכים מפני דרכי האמורי]. נאסרו כל חקותיהם הנקראות דרכי האמורי, מכיוון שהן גוררות עבודה זרה. כאשר תתבונן במנהגיהם בעבודת-האדמה שלהם תמצא מיני עבודת-אדמה בהם פונים אל כוכבים ומינים בהם פונים אל שני המאורות. לעתים קרובות הם מחשבים את זמנם של מולדות כדי לזרוע, ומקטירים קטורת, והנוטע או הזורע מקיף הקפות. יש מהם הרואים לנכון להקיף חמש הקפות לחמשת הכוכבים הנוצצים. אחרים רואים לנכון להקיף שבע הקפות לחמשת הכוכבים הנוצצים ולשני המאורות. הם טוענים שכל אלה סגולות מועילות מאוד בעבודת-האדמה. זאת כדי לקשור את האנשים לעבודת הכוכבים. לכן נאסרו כל אותן חקות הגויים בצורה כוללת, והוא [יתעלה] אמר: ולא תלכו בחקת הגוי [אשר אני משלח מפניכם, כי את כל אלה עשו, ואקץ בם] (ויקרא כ'). אלה מהם שהיו מפורסמים ביותר ונפוצים, או שהיו מין עבודה זרה בצורה מפורשת, כגון העורלה, הכלאיים וכלאי הכרם, נאסרו איסור מיוחד. מופלא בעיני דברו של ר' יאשיה בדבר כלאי הכרם - וכך ההלכה - [לעולם אינו חייב] עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. אין ספק שהוא הכיר את שורשה של פרשה זאת מדרכי האמורי. התברר אפוא בצורה שאינה מותירה ספק ששעטנז, עורלה וכלאיים נאסרו בגלל עבודה זרה, ושחקותיהם הנזכרות לעיל נאסרו מפני שהן גוררות לעבודה זרה, כמו שהבהרנו.

Responsa of R. Avraham b. HaRambam 27תשובות ר׳ אברהם בן הרמב״ם כ״ז

שאלה ילמדנו רבינו מה אמתות האוב ומה אמתות מעשהו. תשובה אמתות מעשה האוב לא נדענה אבל מה שנבין ממנה שהיא פעלה דמיונית שיראה בה המת לבעלת אוב ולמי שישאל באוב שאלה במצב הדומה לחלום, כלומר שיש בו הסתלקות מן המציאות, ויראה במצב זה כאלו המת עומד לפניו והוא (השואל) אומר דבר ואף נאמר לו דבר, ויתקיים זה או מקצתו, כמו שיראה אחד ממנו בחלומו כאלו הוא ראה את המת ושאלו והחזיר לו ויפתרו לו את זה ויתקיים. לא ששמואל חיה וקם מקברו באמת, והתבונן שאמר: תעלי לי ולא אמר: תחיי לי. והפעולה הזאת אבדה מן העולם, ברוך שעקרה, כי היא מדרכי עובדי עבודה זרה שאיסורה בתורה גדול, וענשה חמור מאד והיא מחטאות שאול שתפסו עליה הכתוב באמרו ושאול לו באוב וכתב אברהם ביר' משה זצו"ל.

Ramban Devarim 18:9רמב״ן דברים י״ח:ט׳

לא תלמד לעשות כתועבת הגוים ההם – גם זו מצוה מבוארת שכבר אמר (ויקרא יח ג) וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו ועתה יזכיר מעשיהם ויאמר שהם תועבה לפני השם והזכיר מעביר בנו ובתו באש והוא מין ממיני הכשוף על דרך הפשט או המולך על דעת רבותינו (סנהדרין סד) והוא האמת כמו שפירשתי במקומו (ויקרא יח כא) והזכיר מכשף שם כלל לכל הכשפים וחובר חבר ושואל אוב וידעוני והם פרטים בכשוף ואסר אותם גם לשואל ודרש אל המתים כאוב עצמו ובכל ענין שידרוש אליהם והזכיר קוסם קסמים והיא מחשבה בעתידות בכלל מלשון קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו (משלי טז י) כמו שאמר (יהושע יג כב) בלעם בן בעור הקוסם והיה מנחש כמו שאמר בו (במדבר כד א) ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וכתיב (שמואל א כח ח) קסמי נא לי באוב והזכיר בפרט מעונן והוא היודע בעננים ומנחש הוא המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף כענין שכתוב (קהלת י כ) כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר והוא לשון נגזר מלשון חשתי ולא התמהמהתי (תהלים קיט ס) שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו יקרא נחש כלומר נחיש ונקדים לדעת ואמר הכתוב כי תועבת ה' כל עושה אלה ולא אמר "עושה כל אלה" כי הכתוב ידבר על רובם כי המעונן והמנחש אינה תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו ומתעסקין בחכמות רבות כאלה לדעתם ועתה דע והבן בעניני הכשפים כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזירת עליונים אשר שם להם אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות וכחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם שאם יהיה מבט הכוכבים (בפניו) בפנים אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו כענין שאמרו תמורת ענג נגע ועשה כן להיות הוא יתברך שמו מהשנא עדניא וזמניא קורא למי הים לעשות בהם כרצונו והופך לבקר צלמות מבלי שינוי טבעו של עולם ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמונסי"א כשהלבנה והיא נקראת גלגל העולם בראש טלה על דרך משל ויהיה פניו מול פלוני תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מן השמות ההם הנזכרים באותו הספר ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך יהיה המבט עליה לרעה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע והנה גם זה הנהגת הלבנה בכח מנהיגיה אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתברך אשר שם בהם מאז וזה היפך וזה סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם (חולין ז) שהם מכחישים פמלייא של מעלה לומר שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמלייא בצד מהצדדין ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו וגם זה מטעמי איסור הכלאים כי יבואו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שינויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה כאשר פירשתי כבר (ויקרא יט יט) ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים ורבותינו גם כן יודו בהם כמו שאמרו בואלה שמות רבה (ויק"ר לב ב קהלת רבה י כג) כי עוף השמים יוליך את הקול (קהלת י כ) זה העורב וחכמת הטיארין העופות בלשון ערב טאי"ר וחכמי העופות יקראו טיארין ועוד מוזכר מזה הענין בגמרא (גיטין מה) אבל יש לענין הזה סוד וכבר הודענו (ויקרא יח כה) כי יש למזלות שרים ינהיגו אותם והם נפשות לכדורי הגלגלים ושרי זנב וטלה הקרובים לארץ והם הנקראים נגידי התלי יודיעו העתידות ומהם נעשים סימנים בעופות שבהם יודיעו עתידות ולא לזמן גדול ולא עתידות רחוקות יגידו רק בעתידות הקרובות לבא יודיעו מהם בקול העוף בקראו בקול מר על מת ומהם בפרישות כנפיו והוא שאמר יוליך את הקול למגידים בקולם ובעל כנפים לרומזים בכנפיהם וכל זה איננו תועבה בעמים אבל חכמה תחשב להם וכך אמרו (במדב"ר יט ג) ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מלכים א ה י) מה היתה חכמתן של בני קדם שהיו יודעין וערומים בטייר וכן יאמר הכתוב (ישעיהו ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים והנה שלמה למד זה בכלל חכמותיו והידיעה היא הבנת הצפצוף והערמה לסבור ענין בפרישות הכנפים וכאשר כלל הכתוב המעוננים והקוסמים עם התועבות הנזכרות חזר ופירש (בפסוק יד) הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו כי חכמתם לדעת הבאות ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך יאמר הנה אסר לך השם המעשים האלה הנזכרים בעבור שהם תועבות לפניו ובגללם הוריש הגוים ההם מפניך ואסר לך הנחשים והקסמים בעבור שעשה לך מעלה גדולה לתתך עליון על כל גויי הארץ שיקים בקרבך נביא ויתן דבריו בפיו ואתה תשמע ממנו מה יפעל אל ולא תצטרך אתה בעתידות אל קוסם ומנחש שיקבלו אותם מן הכוכבים או מן השפלים בשרי מעלה שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך אבל הנבואה תודיע חפץ השם ולא יפול דבר מכל דבריה והוא שיפרש (בפסוק כב) הוא הדבר אשר לא דברו ה' והנה אתה חלקו וסגולתו שומע עצתו מפיו והם חלק המזלות הולכים אחריהם וזה טעם לא כן נתן לך ה' אלהיך שלא נתן לך כאשר נתן להם כטעם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים (לעיל ד יט) כאשר פירשתי (ויקרא יח כה) ובספרי (שופטים קעד) אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו שמא תאמר להם יש במה לשאול ולי אין לי לשאול תלמוד לומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך והנה זו ראיה בכל מה שפירשנו כי הנחשים שורש דבר נמצא בם ולכן היה לישראל טענה במניעה מהם.

Ramban Forgotten Positive Commandments 8רמב״ן שכחת העשין מצווה ח׳

מצוה שמינית שנצטוינו להיות לבבנו תמים עמו ית' והוא שנאמר (שופטי' יח) תמים תהיה עם י"י אלהיך. וענין הצוואה הזאת שנייחד לבבנו אליו לבדו ית' ושנאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד וממנו לבדו נדרוש הבאות מנביאיו או מאנשי חסידיו ר"ל אורים ותומים ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם ולא נבטח שיבאו דבריהם על כל פנים. אבל אם נשמע דבר מהם נאמר הכל בידי שמים כי הוא משנה מערכת הככבים והמזלות כרצונו, מפר אותות בדים וקוסמים יהולל [ישעי' מד], ונאמין שכל הבאות תהיינה אלינו כפי התקרבנו לעבודתו כענין שהבטיח (ירמי' י) אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה. ואמרו באחרון שלפסחים (קיג ב) מנין שאין שואלים דבר מן הכלדיים שנאמר תמים תהיה עם י"י אלהיך. והכלדיים הם שארית האומה המתעסקת במלאכת הכוכבים הנקראים כלדיב"ש. ולשון ספרי אם עשית כל האמור בענין הרי אתה תם לי"י אלהיך. ופירוש זה שאסר הכתוב לשאול את העתיד מאוב וידעוני ומתים ומן מעונן וקוסם ואחרי כן צוה שיהיה לבנו תמים עמו יתב' באלה ולא נירא מדברי מגיד עתידה מן הנזכרים או מזולתם אבל מן נביאו נדרוש ואליו נשמע כאשר יאמר בפרשה. וזה הוא תרגומו שלאנקלוס שלים תהא בדחלתא די"י אלהך. וכן אמר הכתוב (תהל' קיט) יהי לבי תמים בחוקיך. ובמצוה הזאת נצטוה אברהם אבינו כאשר בא לכרות לו ברית ולתת לו זרע, אמר (לך יז ורמב"ן שם) התהלך לפני והיה תמים. כי מפני שהיה הוא זכור לטוב יסוד באמונה והחולק על הכשדים שהיו מייחסים כל הכחות לשמש ולירח ולככבים והוא ראה שיש עליהם יוצר ומנהיג צוהו עוד להתהלך לפניו ולהיות תמים עמו ולא יתן בלבו שיהא בזולתו שום אמת ולא יסתכל בעניינם כלל עם דעתו שיוצרם מנהיג אותם אלא יהיה לבו אליו לבדו ית' כי הוא המצוה אותם והמסדר סדור מערכתם כרצונו כענין שאמרו (שבת קנו א) צא מאצטגנינות שלך וכו'. זהו ענין המצוה הזאת. והזכירה בעל ההלכות וכתב (אות קמד) להיות תמים. ואולי חשב הרב שהיא צוואה כוללת המצות כולן ללכת בדרכי התורה כענין שנ' (תהל' קיט) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י ולכן לא הביאה בחשבונו. והמתבאר מדברי רבותינו והנכון בכתוב הזה הוא מה שפרשנו בה בכאן.

Ralbag Vayikra 19:31רלב״ג ויקרא י״ט:ל״א

אל תפנו אל האובות – ידוע ממה ששאל שאול באוב לאשה בעלת אוב (ראה ש"א כח,ח), כי האוב הוא פועל יביא לדמות שהעלו בו המת, ויתפעל הדומיון באופן שיתדמה לו שהוא שומע קול מהמת ההוא, יודיע לו העתידות. והתבאר, שזה הקול המדומה הוא נמוך מאוד; אמר: שפל מאוב קולך (יש' כט,ד). וידמה שמה שנתפרסם מההודעה המגעת בכמו זה האופן בלקיחת גלגלת המת, הוא מזה הסוג. ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בה – הנה הידעוני היה, שהיו לוקחים עצם מעוף ששמו 'ידוע' והיו משימים אותו בפיהם, ויעשו פעולות להתבודד דמיונם, עד שיגיע מזה שידברו בפיהם דברים ויחשבו שיודיעו בזה האופן מה שעתיד להיות. והנה הפליגה התורה בהרחקת זה, לפי שהיותר חזקה שבראיות על שיש בכאן שכל פועל כל אלו הדברים אשר בכאן, היא ההודעה, שהגיע מזה בחלום או בקסם או בנבואה, כמו שבארנו בשני ממלחמות ה'. ולזה תמצא שאמר הנביא: "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש" (יש' מא,ד), רוצה לומר, שהודעתו הדברים העתידים טרם היותם, הוא ראייה חזקה על היותו פועל אותם; ומי שישים סבת ההודעה - המתים או העצמות, יבטל שיהיה בכאן סדור מסודר משכל, אבל יהיה החומר - הוא התחלה לכל הדברים; וזה בתכלית הגנות וההפסד.

Ralbag Shemuel I 28:8רלב״ג שמואל א׳ כ״ח:ח׳

קסמי נא לי באוב – ראוי שתדע כי ענין האוב הוא לעורר הדמיון כדי שיגיע לו מין ממיני הקסם ולזה לא ישמע קולו כי אם לשואל והוא ישמע קול נמוך מאד כאמרו והיה כאוב מארץ קולך וכבר בארנו בשני מספר מלחמות ה' מה שיש בענין ההודעה אשר תגיע בקסם מהחסרון והנה אמרו ז"ל שענין האוב הוא שהמעלה את המת הוא בלתי שומע דבר אבל רואה תמונת המת הוא והשואל לא יראה התמונה ההיא אבל ישמע דברים מה לפי מחשבתו על שאלתו ולזה לא ראה תמונת שמואל זולת האשה אשר העלתהו ולא שמעה היא הדברי' אבל שמע אותם שאול כי היא שמה התבודדותה כדבר התמונה ההיא ולזה הראתהו לה דמיונה אחר עשותה פעולות מה לעורר דמיונה והתבודדותה בזה ואולם שאול לבדו שמע אלו הדברים להתבודד דמיונו בדבר השאלה עם מה שעוררה היא דמיונו בפעולות שעשתה ולזה ייוחס זה הקסם לזה ומפני זה אמר קסמי נא לי באוב וידמה כי אחר שעשתה מה שעשת' לעורר זה הקסם נתברר לה מי הוא זה אשר העלתה אותו ושהשואל ממנה זה הוא שאול ולזה זעקה האשה בקול גדול בראותה תמונת מי שהעלתהו כי ממנה התבאר לה שאשר העלתה אותו הוא שמואל הנביא לא איש אחר שיהיה שמו שמואל ושהשואל ממנה הוא שאול.

Ralbag Shemuel I 28:19רלב״ג שמואל א׳ כ״ח:י״ט

מחר אתה ובניך עמי – ר"ל שיהיו מתים כמוהו, והנה בענין ההודעה ההיא אשר הגיע לשאול ספקות ראוי שנשתדל בהתרתם, הספק האחד איך יתכן שתגיע נבואה לשמואל אחר המות וזה בלתי אפשר לפי מה שביארנו מענין הנבואה ומהותה בשני מספר מלחמות ה' כל שכן שיגיע ממנו דבור מורגש לשאול עם העדר ממנו כלי הדבור, והספק השני איך יתכן שיגיע באמצעות בהעלאה באוב מאמר כזה שהוא נבואיי לפי מה שביארנו מענין אלו ההודעות במאמר השני מספר מלחמות ה', ואנחנו אומרים בהתר הספק הראשון כי על דרך האמת לא הועלה ממנו ולא הגיע ממנו דבור לשאול על דרך האמת אבל היה זה כלו פועל מפעלות הדמיון כמו שזכרנו ומזה הצד הותר הספק הראשון, ואולם הספק השני יותר ממה שאומר והוא כי שאול היה לו כח מה נבואיי כאמרו הגם שאול בנביאים והנה עם התעוררות דמיונו מזה הפעל ומה שהתאמ' לו מדברי שמואל בחייו שנתבאר לו מהם שהשם יתברך קרע הממלכה ממנו ונתנה לדוד כמו שאמר שאול לדוד ידעתי כי מלוך תמלוך וגו' ונתבאר לו בחוש היות השם יתברך עם דוד והיותו סר ממנו הגיעו מזאת הפעולה כל אלו הדברים הנזכרים פה וקצתם היו נודעים לו קודם זה וקצתם נודעו לו בזה המקום מצד כח מה נבואיי והוא אמרו ויתן ה' גם את ישראל ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי וגו' ובכאן הותרו אלו הספקות באופן שלם לפי הנראה לנו.

Ralbag Toalot Vayikra 19רלב״ג תועלות ויקרא י״ט

... אחר שהזכיר קצת דברים שהיו מחקות עובדי עבודה זרה, כמו האכילה על הדם והנחש והעוננות ומה שנמשך לזה מאלו ההזהרות. עם שבאלו ההזהרות תועלת בדיעות, והוא, שאלו הדברים כלם יביאו להכחיש במציאות השכל ולהאמין שלא תהיה בכאן התחלה כי אם החומר, כמו שהתבאר מביאורנו לאלו האזהרות. ולזה המשיך לזה הצווי לשמור השבתות ולירא המקדש, כי הישיר אל ההאמנה במציאות הצורות ובמציאות הצורה הראשונה, והוא השם יתעלה. וסמך לזה האזהרה מהאוב והידעוני, כי הם מביאים להפך זאת הכונה, ולזה החמירה תורה בהם, והיה ענשה הקשה שבמיתות והיא הסקילה.

Ralbag Toalot Devarim 18-19רלב״ג תועלות דברים י״ח-י״ט

התועלת השלישי הוא במצוות. והוא מה שהזהירנו מלקסום קסמים ולא לעונן ולנחש. ולא שואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. והנה התועלת באלו האזהרות מבואר, כי [זה] הענין יביא להאמין בדברי הבל ולהסיר ממנו הפתח היותר גדול שיהיה לנו לבאר שיש שם אלוה פועל כל הנמצאות ומשיג כל מה שבהם. כי אנחנו נעמוד על זה בקלות ממה שנמצא משפע אלו ההודעות מה' יתעלה לאדם בנבואה או בחלום, כמו שבארנו בשני מספר מלחמות השם. ולזה אמר ישעיהו "מי פעל ועשה קרא הדרות מראש" (ישעיהו מ"א:ד') כמו שבארנו שם. וכשנאמין שמפאת הנחש או המתים שאין בהם רוח ואלו הפעולות המגונות תתחדשנה אלו ההודעות, יסור ממנו זה התועלת הנפלא, אשר אין פתח מבלעדיו לקנות שום שלמות אנושי. ועוד שכבר ימשך מזה מההפסד להסיר מהאנשים התועלות המגיעות להם מההשגחה הפרטית או מההשגחה הכוללת, כי יאמינו אלו הדברים. ויסורו מפני זה מעשות מה שאם יעשוהו יגיעו להם תועלות עצומות. או יתקרבו לעשות מה שהיה נמשך להם מאלו ההשגחות שלא לעשותו, כדי לשמרם מהיזק נפלא. התועלת הרביעי הוא במצוות. והוא מה שהזהירנו שלא יהיה בנו מכשף וחובר חבר. והנה תועלת זאת המצוה מבואר, כי מזה ימשך הפסד בדברים המדיניים. עם שזה יביא לבטל ממנו הפתח היותר גדול שנעמוד ממנו על שיש בכאן אלוה פועל כל הנמצאות. מפני מה שיחייב שיהיה כח באלו ההבלים להמציא פעולות נפלאות, יגיעו מהם במה שידמה למתחדש מהקרי. וזה כי הפעולות ההם אין בעצמותם דבר שיתישר אל התכלית שיגיע מהם. וזה ממה שיביא לחשוב שכל הדברים מתחדשים מהקרי ושבו די סיפוק להמציא כל הנמצאות, כמו שהיה רואה אפיקורוס וסיעתו.

Abarbanel Vayikra 19:31-32אברבנאל ויקרא י״ט:ל״א-ל״ב

ואמר שלא די שהיו נמשכים אחר כל הפעלות האלה להגעת הדברים הטבעיים קודם זמנם כי הנה גם לדעת העתידות שאין בהם מעשה אל תפנו אין ראוי להתעסק לשאול באלילים ועל זה אמר אל תפנו אל האובות ואל הידעונים רוצה לומר לדעת העתיד ואל תבקרו אותם כי אין בהם זולת טומאה לפי שהם נעשים בעצמות אדם או בעצם נבלת בהמה וחיה ידועה וזהו לטמאה בהם. ואמר בזה אני ה' אלהיכם רוצה לומר משגיח בכם ושוכן בתוככם ואין ראוי שתבואו לפני טמאים ואם תאמרו שצריכים אתם לדעת הדברים העתידים ולתקן הדברים הטבעיים... וכן אמר במצות אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ואל תבקשו לטמאה בהם אני ה' להגיד שלהיותו קדוש ושוכן בתוכם אין ראוי שיטמאו בטומאות ההמה...

Abarbanel Vayikra 20:27אברבנאל ויקרא כ׳:כ״ז

והנה אמר עוד איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני כפי חז"ל להודיע שמיתתו בידי אדם כשיהיו בו עדים והתראה. אבל גם לדבריהם אין ספק שבא הפסוק הזה שלא במקומו וגם יקשה אמרו כי יהיה בהם אוב או ידעוני כי היה ראוי שיאמר אשר יפנה אל האוב או אל הידעוני לא אשר יהיה בהם. ולכן אחשוב לפרש בו ע"ד הפשט שמפני שזכר כאן שיתרחקו מעבודת המולך וכל מיני העוננות ומעשה האוב והידעוני שהיו עושים עם עצמות אדם או עצם חיה ידועה שהיו שמים תחת הלשון לדבר עתידות. והיה שכבר ימצאו מבני אדם שלא יעשו מלאכה מאלו המלאכות הטמאות. אבל יאמרו שבעצמם וטבעם יש כח שד או אוב וידעוני יגידו בו הדברים הנעלמים לכן הזהיר עליו יתברך ואמר איש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני. ואין פירושו שיפנו אליהם לעשותם כמו שאמר למעלה אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אלא שיש בהם ר"ל שימצא בהם בעצמם לפי דבריהם כח אוב וידעוני שהוא כח שד להגיד הדברים הנעלמים העתידים. כי הנה האיש או האשה אף על פי שלא יעשה מלאכה בזה כיון שהוא מפורסם שהאוב או השד הוא בקרבו והוא מודיעו מה שיהיה מות יומת באבן ירגמו אותו כי הוא באמת קוסם קסמים מסית ומדיח דובר שקרים ואין ראוי שישב בתוך עם ה' להוליכם אחרי ההבל והכזב והותרה בזה השאלה הט' והי'.

Abarbanel Devarim 18:9-13אברבנאל דברים י״ח:ט׳-י״ג

(ט) כי אתה בא אל הארץ וגו' עד כי הגוים האלה וגו'. ענין המצוה הזאת היא להרחיק את ישראל מדרכי האמורי ותועבות הגוים. וכבר ביאר המצוה הזאת באמרו בפרשת אחרי מות וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקותיהם לא תלכו. ועתה יזכור מעשיהם שהם תועבה. וגם באה אזהרה בסדר קדושים כי שם אמר לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו וגו'. אל תפנו אל האובות ואל הידעוני' וכן באה שם פרשת המולך שהוא המעביר בנו ובתו באש. ובפרש' משפטים הזהיר על הכשוף. האמנם נזכר' המצוה הזאת כאן לבאר בה דברים שהם אסורים גם כן והם הקסמי' וחובר חבר ודורש אל המתים ובא גם כן לבאר שבעבור התועבות האלה גורש הגוי ההוא מן הארץ כי אלה היו מיני העכו"ם ואחריהם היו נמשכי' לאסורי העריות ושאר הדברים אשר שנא השם יתברך. וביאר בזה עוד ואמר תמים תהיה עם ה' אלהיך וענין הנביא אשר יזכור. והנה זכר באיסור העבירה הזאת תשעה שמות. האחד מעביר בנו ובתו באש. הב' קוסם קסמים. השלישי מעונן. הרביעי מנחש. החמישי מכשף. הששי וחובר חבר. השביעי ושואל אוב. השמיני וידעוני. הט' ודורש אל המתים, וכבר חשב הרמב"ן שכל אלה מיני כשוף. ושאמרו ומכשף היו כולל ושהאחרי' הם פרטיו. אבל מאשר נזכר מכשף בתוכו לא בראש ולא בסוף. ראוי שנאמין שהוא אחד מהמינים האסורים ושאינו סוג כולל להם... והז' הוא שואל אוב. והח' הוא הידעוני. והט' הוא דורש אל המתים. וחכמינו ז"ל (סנהדרין דף ס"ה) דרשו שאוב הוא מכשפות הנקרא פיתום ומדבר משחייו. ומעלה את המת מבית השחי אשר לו. וידעוני הוא עצם חיה ששמה ידוע שמכניסו האדם לתוך פיו ומדבר אותו העצם על ידי כשוף. ודורש אל המתים הוא המעלה את המת באיזה אופן שיעלה אותו אם מגולגלתו אם מאיזה אבר מאבריו ושואל בו. ור"א פי' ושואל אוב מגזרת (איוב ל"ב) כאובות חדשים יבקע. כי עקר האומנות בכך וידעוני הוא נקרא כן לפי שמודיע מה שיהיה. ודורש אל המתים הם ההולכים לבית הקברות ולוקחים עצם מת ובעבור מחשבותיו יראו לו דמות צורות בחלום גם בהקיץ. ומאשר ראינו שהבעלת אוב אמרה לשאול (שמואל א' כח) את מי אעלה לך. ידענו שהאובות הם המתים מבני אדם שהיודע בזה מעלה אותם בחכמתו ונראה כאלו הוא מדבר מתחת לארץ. כמו שכתב (ישעי' כ"ט) והיה כאוב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף. ולפי זה ראוי שנתן ההפרש אשר בין שואל אוב לדורש אל המתים ונראה שהשואל באוב הוא המעלה את המתים ושומע את דבריו והידעוני הוא המדבר בעצם החיה כדברי חז"ל. והדורש אל המתים הוא ההולך לבית הקברות לדרוש אל המתים שיבאו אליו בחלום ויודיעוהו מה שירצה. ומזה אמר הנביא (שם ח') הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים. והגיד הכ' כי תועבת ה' כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה וגו'. רוצה לומר שכל הפעולות האלה הם מתועבות אליו ובעבורם הוריש את עם הארץ מלפני ישראל ואם תאמר אהיה אני אם כן חסר מהדברים האלה. רוצה לומר מידיעת השעות ומהשפעת ההצלחות ומהגדת העתידות ויתר הדברים. הנה לזה אמר תמים תהיה עם ה' אלהיך ופי' תמים בלתי חסר דבר אמר אתה לא תהיה חסר דבר מאלו כי הם באמ' החסדים לפי שלא יגיע אליהם התועלת אשר ירדופו אבל אתה תמים תהיה ושלם עם ה' אלהיך ולא יחסר לך דבר. כי ההצלחות המדומות כלם יגיעו אליך עם ה' אלהיך בקיום מצותיו כמו שבא ביעודי התורה. וכל הימים וכל השעות יהיו טובים ומצליחים לפניך ולא תצטרך לעוננות לפי שמלאכיו יצוה לך וברכך בכל מעשה ידיך אשר תעשה. וכמו שפירשתי בששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך שהכונה בו שבהיותו דבק עם אלהיו שכל השעו' והימי' טובים יהיו מוצלחי' לעבודתו. וגם לא יצטרך לנחוש. לפי שכבר ידעת שעל שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין כי בי חשק. הנה אם כן באמרו תמים תהיה עם ה' אלהיך הוא לתת לפניו השלמת כל הדברים המועילים שיקנה אותם עם העבודה האלדית ולא יצטרך לשאר המלאכות המתועבות שזכר. והותר בזה הספק הי"ד.