EN/HEע/E

Prophecy of Calamity or Consolation?

Sources

Melakhim II 16:1-9מלכים ב׳ ט״ז:א׳-ט׳

(1) In the seventeenth year of Pekah the son of Remaliah Ahaz the son of Jotham king of Judah began to reign. (2) Twenty years old was Ahaz when he began to reign; and he reigned sixteen years in Jerusalem; and he did not that which was right in the eyes of the Lord his God, like David his father. (3) But he walked in the way of the kings of Israel, yea, and made his son to pass through the fire, according to the abominations of the heathen, whom the Lord cast out from before the children of Israel. (4) And he sacrificed and offered in the high places, and on the hills, and under every leafy tree. (5) Then Rezin king of Aram and Pekah son of Remaliah king of Israel came up to Jerusalem to war; and they besieged Ahaz, but could not overcome him. (6) At that time Rezin king of Aram recovered Elath to Aram, and drove the Jews from Elath; and the Edomites came to Elath, and dwelt there, unto this day. (7) So Ahaz sent messengers to Tiglath-pileser king of Assyria, saying: 'I am thy servant and thy son; come up, and save me out of the hand of the king of Aram, and out of the hand of the king of Israel, who rise up against me.' (8) And Ahaz took the silver and gold that was found in the house of the Lord, and in the treasures of the king's house, and sent it for a present to the king of Assyria. (9) And the king of Assyria hearkened unto him; and the king of Assyria went up against Damascus, and took it, and carried the people of it captive to Kir, and slew Rezin.

(א) בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מָלַךְ אָחָז בֶּן יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. (ב) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י"י אֱלֹהָיו כְּדָוִד אָבִיו. (ג) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ י"י אֹתָם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן. (ה) אָז יַעֲלֶה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַ‍ִם לַמִּלְחָמָה וַיָּצֻרוּ עַל אָחָז וְלֹא יָכְלוּ לְהִלָּחֵם. (ו) בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְּהוּדִים מֵאֵילוֹת [וַאֲדֹמִים] (וארמים) בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. (ז) וַיִּשְׁלַח אָחָז מַלְאָכִים אֶל תִּגְלַת פְּלֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר לֵאמֹר עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי. (ח) וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית י"י וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד. (ט) וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית.

Yeshayahu 7ישעיהו ז׳

(1) And it came to pass in the days of Ahaz the son of Jotham, the son of Uzziah, king of Judah, that Rezin the king of Aram, and Pekah the son of Remaliah, king of Israel, went up to Jerusalem to war against it; but could not prevail against it. (2) And it was told the house of David, saying: 'Aram is confederate with Ephraim.' And his heart was moved, and the heart of his people, as the trees of the forest are moved with the wind. (3) Then said the Lord unto Isaiah: 'Go forth now to meet Ahaz, thou, and Shear-jashub thy son, at the end of the conduit of the upper pool, in the highway of the fullers' field; (4) and say unto him: Keep calm, and be quiet; fear not, neither let thy heart be faint, because of these two tails of smoking firebrands, for the fierce anger of Rezin and Aram, and of the son of Remaliah. (5) Because Aram hath counselled evil against thee, Ephraim also, and the son of Remaliah, saying: (6) Let us go up against Judah, and vex it, and let us make a breach therein for us, and set up a king in the midst of it, even the son of Tabeel; (7) thus saith the Lord God: It shall not stand, neither shall it come to pass. (8) For the head of Aram is Damascus, And the head of Damascus is Rezin; And within threescore and five years Shall Ephraim be broken, that it be not a people; (9) And the head of Ephraim is Samaria, And the head of Samaria is Remaliah's son. If ye will not have faith, surely ye shall not be established.' (10) And the Lord spoke again unto Ahaz, saying: (11) 'Ask thee a sign of the Lord thy God: ask it either in the depth, or in the height above.' (12) But Ahaz said: 'I will not ask, neitherwill I try the Lord.' (13) And he said: 'Hear ye now, O house of David: Is it a small thing for you to weary men, that ye will weary my God also? (14) Therefore the Lord Himself shall give you a sign: behold, the young woman shall conceive, and bear a son, and shall call his name Immanuel. (15) Curd and honey shall he eat, when he knoweth to refuse the evil, and choose the good. (16) Yea, before the child shall know to refuse the evil, and choose the good, the land whose two kings thou hast a horror of shall be forsaken. (17) The Lord shall bring upon thee, and upon thy people, and upon thy father's house, days that have not come, from the day that Ephraim departed from Judah; even the king of Assyria.' (18) And it shall come to pass in that day, That the Lord shall hiss for the fly That is in the uttermost part of the rivers of Egypt, And for the bee that is in the land of Assyria. (19) And they shall come, and shall rest all of them In the rugged valleys, and in the holes of the rocks, And upon all thorns, and upon all brambles. (20) In that day shall the Lord shave with a razor that is hired in the parts beyond the River, even with the king of Assyria, the head and the hair of the feet; and it shall also sweep away the beard. (21) And it shall come to pass in that day, that a man shall rear a young cow, and two sheep; (22) and it shall come to pass, for the abundance of milk that they shall give, he shall eat curd; for curd and honey shall every one eat that is left in the midst of the land. (23) And it shall come to pass in that day, that every place, where there were a thousand vines at a thousand silverlings, shall even be for briers and thorns. (24) With arrows and with bow shall one come thither; because all the land shall become briers and thorns. (25) And all the hills that were digged with the mattock, thou shalt not come thither for fear of briers and thorns, but it shall be for the sending forth of oxen, and for the treading of sheep.

(א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן יוֹתָם בֶּן עֻזִּיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַ‍ִם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ. (ב) וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ. (ג) וַיֹּאמֶר י"י אֶל יְשַׁעְיָהוּ צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס. (ד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט אַל תִּירָא וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בׇּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן רְמַלְיָהוּ. (ה) יַעַן כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה אֶפְרַיִם וּבֶן רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר. (ו) נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאַל. (ז) כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה. (ח) כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם. (ט) וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן רְמַלְיָהוּ אִם לֹא תַאֲמִינוּ כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ. (י) וַיּוֹסֶף י"י דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר. (יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם י"י אֱלֹהֶיךָ הַעְמֵק שְׁאָלָה אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה. (יב) וַיֹּאמֶר אָחָז לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת י"י. (יג) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי. (יד) לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל. (טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. (טז) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ. (יז) יָבִיא י"י עָלֶיךָ וְעַל עַמְּךָ וְעַל בֵּית אָבִיךָ יָמִים אֲשֶׁר לֹא בָאוּ לְמִיּוֹם סוּר אֶפְרַיִם מֵעַל יְהוּדָה אֵת מֶלֶךְ אַשּׁוּר. (יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק י"י לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וְלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר. (יט) וּבָאוּ וְנָחוּ כֻלָּם בְּנַחֲלֵי הַבַּתּוֹת וּבִנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וּבְכֹל הַנַּעֲצוּצִים וּבְכֹל הַנַּהֲלֹלִים. (כ) בַּיּוֹם הַהוּא יְגַלַּח אֲדֹנָי בְּתַעַר הַשְּׂכִירָה בְּעֶבְרֵי נָהָר בְּמֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת הָרֹאשׁ וְשַׂעַר הָרַגְלָיִם וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה. (כא) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי צֹאן. (כב) וְהָיָה מֵרֹב עֲשׂוֹת חָלָב יֹאכַל חֶמְאָה כִּי חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל כׇּל הַנּוֹתָר בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (כג) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כׇל מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה. (כד) בַּחִצִּים וּבַקֶּשֶׁת יָבוֹא שָׁמָּה כִּי שָׁמִיר וָשַׁיִת תִּהְיֶה כׇל הָאָרֶץ. (כה) וְכֹל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא תָבוֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת וְהָיָה לְמִשְׁלַח שׁוֹר וּלְמִרְמַס שֶׂה.

Yeshayahu 8:1-15ישעיהו ח׳:א׳-ט״ו

(1) And the Lord said unto me: 'Take thee a great tablet, and write upon it in common script: The spoil speedeth, the prey hasteth; (2) and I will take unto Me faithful witnesses to record, Uriah the priest, and Zechariah the son of Jeberechiah.' (3) And I went unto the prophetess; and she conceived, and bore a son. Then said the Lord unto me: 'Call his name Maher-shalal-hashbaz. (4) For before the child shall have knowledge to cry: My father, and: My mother, the riches of Damascus and the spoil of Samaria shall be carried away before the king of Assyria.' (5) And the Lord spoke unto me yet again, saying: (6) Forasmuch as this people hath refused The waters of Shiloah that go softly, And rejoiceth with Rezin and Remaliah's son; (7) Now therefore, behold, the Lord bringeth up upon them The waters of the River, mighty and many, Even the king of Assyria and all his glory; And he shall come up over all his channels, And go over all his banks; (8) And he shall sweep through Judah Overflowing as he passeth through He shall reach even to the neck; And the stretching out of his wings Shall fill the breadth of thy land, O Immanuel. (9) Make an uproar, O ye peoples, and ye shall be broken in pieces; And give ear, all ye of far countries; Gird yourselves, and ye shall be broken in pieces; Gird yourselves, and ye shall be broken in pieces. (10) Take counsel together, and it shall be brought to nought; Speak the word, and it shall not stand; For God is with us. (11) For the Lord spoke thus to me with a strong hand, admonishing me that I should not walk in the way of this people, saying: (12) 'Say ye not: A conspiracy, concerning all whereof this people do say: A conspiracy; neither fear ye their fear, nor account it dreadful. (13) The Lord of hosts, Him shall ye sanctify; and let Him be your fear, and let Him be your dread. (14) And He shall be for a sanctuary; but for a stone of stumbling and for a rock of offence to both the houses of Israel, for a gin and for a snare to the inhabitants of Jerusalem. (15) And many among them shall stumble, and fall, and be broken, and be snared, and be taken.'

(א) וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי קַח לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז. (ב) וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ. (ג) וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיֹּאמֶר י"י אֵלַי קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז. (ד) כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרֹא אָבִי וְאִמִּי יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר. (ה) וַיֹּסֶף י"י דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמֹר. (ו) יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ. (ז) וְלָכֵן הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כׇּל כְּבוֹדוֹ וְעָלָה עַל כׇּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כׇּל גְּדוֹתָיו. (ח) וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל. (ט) רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי אָרֶץ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ. (י) עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל. (יא) כִּי כֹה אָמַר י"י אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה לֵאמֹר. (יב) לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ. (יג) אֶת י"י צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם. (יד) וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלָ‍ִם. (טו) וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ.

Yeshayahu 20ישעיהו כ׳

(1) In the year that Tartan came into Ashdod, when Sargon the king of Assyria sent him, and he fought against Ashdod and took it; (2) at that time the Lord spoke by Isaiah the son of Amoz, saying: 'Go, and loose the sackcloth from off thy loins, and put thy shoe from off thy foot.' And he did so, walking naked and barefoot. (3) And the Lord said: 'Like as My servant Isaiah hath walked naked and barefoot to be for three years a sign and a wonder upon Egypt and upon Ethiopia, (4) so shall the king of Assyria lead away the captives of Egypt, and the exiles of Ethiopia, young and old, naked and barefoot, and with buttocks uncovered, to the shame of Egypt. (5) And they shall be dismayed and ashamed, because of Ethiopia their expectation, and of Egypt their glory. (6) And the inhabitant of this coast-land shall say in that day: Behold, such is our expectation, whither we fled for help to be delivered from the king of Assyria; and how shall we escape?'

(א) בִּשְׁנַת בֹּא תַרְתָּן אַשְׁדּוֹדָה בִּשְׁלֹחַ אֹתוֹ סַרְגוֹן מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלָּחֶם בְּאַשְׁדּוֹד וַיִּלְכְּדָהּ. (ב) בָּעֵת הַהִיא דִּבֶּר י"י בְּיַד יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ לֵאמֹר לֵךְ וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מׇתְנֶיךָ וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ מֵעַל רַגְלֶךָ וַיַּעַשׂ כֵּן הָלֹךְ עָרוֹם וְיָחֵף. (ג) וַיֹּאמֶר י"י כַּאֲשֶׁר הָלַךְ עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ. (ד) כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם. (ה) וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ מִכּוּשׁ מַבָּטָם וּמִן מִצְרַיִם תִּפְאַרְתָּם. (ו) וְאָמַר יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה כֹה מַבָּטֵנוּ אֲשֶׁר נַסְנוּ שָׁם לְעֶזְרָה לְהִנָּצֵל מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֵיךְ נִמָּלֵט אֲנָחְנוּ.

Yeshayahu 30ישעיהו ל׳

(1) Woe to the rebellious children, saith the Lord, That take counsel, but not of Me; And that form projects, but not of My spirit, That they may add sin to sin; (2) That walk to go down into Egypt, And have not asked at My mouth; To take refuge in the stronghold of Pharaoh, And to take shelter in the shadow of Egypt! (3) Therefore shall the stronghold of Pharaoh turn to your shame, And the shelter in the shadow of Egypt to your confusion. (4) For his princes are at Zoan, And his ambassadors are come to Hanes. (5) They shall all be ashamed of a people that cannot profit them, That are not a help nor profit, But a shame, and also a reproach. (6) The burden of the beasts of the South. Through the land of trouble and anguish, From whence come the lioness and the lion, The viper and flying serpent, They carry their riches upon the shoulders of young asses, And their treasures upon the humps of camels, To a people that shall not profit them. (7) For Egypt helpeth in vain, and to no purpose; Therefore have I called her arrogancy that sitteth still. (8) Now go, write it before them on a tablet, And inscribe it in a book, That it may be for the time to come For ever and ever. (9) For it is a rebellious people, Lying children, Children that refuse to hear the teaching of the Lord; (10) That say to the seers: 'See not', And to the prophets: 'Prophesy not unto us right things, Speak unto us smooth things, prophesy delusions; (11) Get you out of the way, Turn aside out of the path, Cause the Holy One of Israel To cease from before us.' (12) Wherefore thus saith the Holy One of Israel: Because ye despise this word, And trust in oppression and perverseness, And stay thereon; (13) Therefore this iniquity shall be to you As a breach ready to fall, swelling out in a high wall, Whose breaking cometh suddenly at an instant. (14) And He shall break it as a potter's vessel is broken, Breaking it in pieces without sparing; So that there shall not be found among the pieces thereof a sherd To take fire from the hearth, Or to take water out of the cistern. (15) For thus said the Lord God, the Holy One of Israel: In sitting still and rest shall ye be saved, In quietness and in confidence shall be your strength; And ye would not. (16) But ye said: 'No, for we will flee upon horses'; Therefore shall ye flee; And: 'We will ride upon the swift'; Therefore shall they that pursue you be swift. (17) One thousand shall flee at the rebuke of one, At the rebuke of five shall ye flee; Till ye be left as a beacon upon the top of a mountain, And as an ensign on a hill. (18) And therefore will the Lord wait, that He may be gracious unto you, And therefore will He be exalted, that He may have compassion upon you; For the Lord is a God of justice, Happy are all they that wait for Him. (19) For, O people that dwellest in Zion at Jerusalem, Thou shalt weep no more; He will surely be gracious unto thee at the voice of thy cry, When He shall hear, He will answer thee. (20) And though the Lord give you sparing bread and scant water, Yet shall not thy Teacher hide Himself any more, But thine eyes shall see thy Teacher; (21) And thine ears shall hear a word behind thee, saying: 'This is the way, walk ye in it, When ye turn to the right hand, and when ye turn to the left.' (22) And ye shall defile thy graven images overlaid with silver, And thy molten images covered with gold; Thou shalt put them far away as one unclean; Thou shalt say unto it: 'Get thee hence.' (23) And He will give the rain for thy seed, wherewith thou sowest the ground, And bread of the increase of the ground, and it shall be fat and plenteous; In that day shall thy cattle feed in large pastures. (24) The oxen likewise and the young asses that till the ground Shall eat savoury provender, Which hath been winnowed with the shovel and with the fan. (25) And there shall be upon every lofty mountain, and upon every high hill Streams and watercourses, In the day of the great slaughter, when the towers fall. (26) Moreover the light of the moon shall be as the light of the sun, And the light of the sun shall be sevenfold, as the light of the seven days, In the day that the Lord bindeth up the bruise of His people, And healeth the stroke of their wound. (27) Behold, the name of the Lord cometh from far, With His anger burning, and in thick uplifting of smoke; His lips are full of indignation, And His tongue is as a devouring fire; (28) And His breath is as an overflowing stream, That divideth even unto the neck, To sift the nations with the sieve of destruction; And a bridle that causeth to err shall be in the jaws of the peoples. (29) Ye shall have a song As in the night when a feast is hallowed; And gladness of heart, as when one goeth with the pipe To come into the mountain of the Lord, to the Rock of Israel. (30) And the Lord will cause His glorious voice to be heard, And will show the lighting down of His arm, With furious anger, and the flame of a devouring fire, With a bursting of clouds, and a storm of rain, and hailstones. (31) For through the voice of the Lord shall Asshur be dismayed, The rod with which He smote. (32) And in every place where the appointed staff shall pass, Which the Lord shall lay upon him, It shall be with tabrets and harps; And in battles of wielding will He fight with them. (33) For a hearth is ordered of old; Yea, for the king it is prepared, Deep and large; The pile thereof is fire and much wood; The breath of the Lord, like a stream of brimstone, doth kindle it.

(א) הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם י"י לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת. (ב) הַהֹלְכִים לָרֶדֶת מִצְרַיִם וּפִי לֹא שָׁאָלוּ לָעוֹז בְּמָעוֹז פַּרְעֹה וְלַחְסוֹת בְּצֵל מִצְרָיִם. (ג) וְהָיָה לָכֶם מָעוֹז פַּרְעֹה לְבֹשֶׁת וְהֶחָסוּת בְּצֵל מִצְרַיִם לִכְלִמָּה. (ד) כִּי הָיוּ בְצֹעַן שָׂרָיו וּמַלְאָכָיו חָנֵס יַגִּיעוּ. (ה) כֹּל הֹבִאישׁ עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ לָמוֹ לֹא לְעֵזֶר וְלֹא לְהוֹעִיל כִּי לְבֹשֶׁת וְגַם לְחֶרְפָּה. (ו) מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף יִשְׂאוּ עַל כֶּתֶף עֲיָרִים חֵילֵהֶם וְעַל דַּבֶּשֶׁת גְּמַלִּים אוֹצְרֹתָם עַל עַם לֹא יוֹעִילוּ. (ז) וּמִצְרַיִם הֶבֶל וָרִיק יַעְזֹרוּ לָכֵן קָרָאתִי לָזֹאת רַהַב הֵם שָׁבֶת. (ח) עַתָּה בּוֹא כׇתְבָהּ עַל לוּחַ אִתָּם וְעַל סֵפֶר חֻקָּהּ וּתְהִי לְיוֹם אַחֲרוֹן לָעַד עַד עוֹלָם. (ט) כִּי עַם מְרִי הוּא בָּנִים כֶּחָשִׁים בָּנִים לֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ תּוֹרַת י"י. (י) אֲשֶׁר אָמְרוּ לָרֹאִים לֹא תִרְאוּ וְלַחֹזִים לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת. (יא) סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח הַשְׁבִּיתוּ מִפָּנֵינוּ אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. (יב) לָכֵן כֹּה אָמַר קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יַעַן מָאָסְכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה וַתִּבְטְחוּ בְּעֹשֶׁק וְנָלוֹז וַתִּשָּׁעֲנוּ עָלָיו. (יג) לָכֵן יִהְיֶה לָכֶם הֶעָוֺן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ. (יד) וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹל וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא. (טו) כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי יֱ־הֹוִה קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם. (טז) וַתֹּאמְרוּ לֹא כִי עַל סוּס נָנוּס עַל כֵּן תְּנוּסוּן וְעַל קַל נִרְכָּב עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם. (יז) אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה. (יח) וְלָכֵן יְחַכֶּה י"י לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט י"י אַשְׁרֵי כׇּל חוֹכֵי לוֹ. (יט) כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלָ‍ִם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה חָנוֹן יׇחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ כְּשׇׁמְעָתוֹ עָנָךְ. (כ) וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ. (כא) וְאׇזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ. (כב) וְטִמֵּאתֶם אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה צֵא תֹּאמַר לוֹ. (כג) וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב. (כד) וְהָאֲלָפִים וְהָעֲיָרִים עֹבְדֵי הָאֲדָמָה בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה. (כה) וְהָיָה עַל כׇּל הַר גָּבֹהַּ וְעַל כׇּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם בְּיוֹם הֶרֶג רָב בִּנְפֹל מִגְדָּלִים. (כו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ י"י אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא. (כז) הִנֵּה שֵׁם י"י בָּא מִמֶּרְחָק בֹּעֵר אַפּוֹ וְכֹבֶד מַשָּׂאָה שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת. (כח) וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים. (כט) הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג וְשִׂמְחַת לֵבָב כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר י"י אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל. (ל) וְהִשְׁמִיעַ י"י אֶת הוֹד קוֹלוֹ וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד. (לא) כִּי מִקּוֹל י"י יֵחַת אַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה. (לב) וְהָיָה כֹּל מַעֲבַר מַטֵּה מוּסָדָה אֲשֶׁר יָנִיחַ י"י עָלָיו בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם [בָּם] (בה). (לג) כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תׇּפְתֶּה גַּם [הִיא] (הוא) לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה נִשְׁמַת י"י כְּנַחַל גׇּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ.

Yeshayahu 31:1-3ישעיהו ל״א:א׳-ג׳

(1) Woe to them that go down to Egypt for help, And rely on horses, And trust in chariots, because they are many, And in horsemen, because they are exceeding mighty; But they look not unto the Holy One of Israel, Neither seek the Lord! (2) Yet He also is wise, And bringeth evil, And doth not call back His words; But will arise against the house of the evil-doers, And against the help of them that work iniquity. (3) Now the Egyptians are men, and not God, And their horses flesh, and not spirit; So when the Lord shall stretch out His hand, Both he that helpeth shall stumble, and he that is helped shall fall, And they all shall perish together.

(א) הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת י"י לֹא דָרָשׁוּ. (ב) וְגַם הוּא חָכָם וַיָּבֵא רָע וְאֶת דְּבָרָיו לֹא הֵסִיר וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים וְעַל עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן. (ג) וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ וַי"י יַטֶּה יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן.

Yirmeyahu 46:21ירמיהו מ״ו:כ״א

Also her mercenaries in the midst of her Are like calves of the stall, For they also are turned back, they are fled away together, They did not stand; For the day of their calamity is come upon them, The time of their visitation.

גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי גַם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם.

Divrei HaYamim II 16:1-10דברי הימים ב׳ ט״ז:א׳-י׳

(1) In the six and thirtieth year of the reign of Asa, Baasa king of Israel went up against Judah, and built Ramah, that he might not suffer any to go out or come in to Asa king of Judah. (2) Then Asa brought out silver and gold out of the treasures of the house of the Lord and of the king's house, and sent to Ben-hadad king of Aram, that dwelt at Damascus, saying: (3) 'There is a league between me and thee, as there was between my father and thy father; behold, I have sent thee silver and gold; go, break thy league with Baasa king of Israel, that he may depart from me.' (4) And Ben-hadad hearkened unto king Asa, and sent the captains of his armies against the cities of Israel; and they smote Ijon, and Dan, and Abelmaim, and all the store-cities of Naphtali. (5) And it came to pass, when Baasa heard thereof, that he left off building Ramah, and let his work cease. (6) Then Asa the king took all Judah; and they carried away the stones of Ramah, and the timber thereof, wherewith Baasa had builded; and he built therewith Geba and Mizpah. (7) And at that time Hanani the seer came to Asa king of Judah, and said unto him: 'Because thou hast relied on the king of Aram, and hast not relied on the Lord thy God, therefore is the host of the king of Aram escaped out of thy hand. (8) Were not the Ethiopians and the Lubim a huge host, with chariots and horsemen exceeding many? yet, because thou didst rely on the Lord, He delivered them into thy hand. (9) For the eyes of the Lord run to and fro throughout the whole earth, to show Himself strong in the behalf of them whose heart is whole toward Him. Herein thou hast done foolishly; for from henceforth thou shalt have wars.' (10) Then Asa was wroth with the seer, and put him in the prison-house; for he was in a rage with him because of this thing. And Asa oppressed some of the people the same time.

(א) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה לְבִלְתִּי תֵּת יוֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. (ב) וַיֹּצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב מֵאֹצְרוֹת בֵּית י"י וּבֵית הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַרְמֶשֶׂק לֵאמֹר. (ג) בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵר בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְיַעֲלֶה מֵעָלָי. (ד) וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ אֶל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל מָיִם וְאֵת כׇּל מִסְכְּנוֹת עָרֵי נַפְתָּלִי. (ה) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיַּשְׁבֵּת אֶת מְלַאכְתּוֹ. (ו) וְאָסָא הַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת כׇּל יְהוּדָה וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּהֶם אֶת גֶּבַע וְאֶת הַמִּצְפָּה. (ז) וּבָעֵת הַהִיא בָּא חֲנָנִי הָרֹאֶה אֶל אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל י"י אֱלֹהֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ. (ח) הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל י"י נְתָנָם בְּיָדֶךָ. (ט) כִּי י"י עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכׇל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת. (י) וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא.

Divrei HaYamim II 28:1-22דברי הימים ב׳ כ״ח:א׳-כ״ב

(1) Ahaz was twenty years old when he began to reign; and he reigned sixteen years in Jerusalem; and he did not that which was right in the eyes of the Lord, like David his father; (2) but he walked in the ways of the kings of Israel, and made also molten images for the Baalim. (3) Moreover he offered in the valley of the son of Hinnom, and burnt his children in the fire, according to the abominations of the heathen, whom the Lord cast out before the children of Israel. (4) And he sacrificed and offered in the high places, and on the hills, and under every leafy tree. (5) Wherefore the Lord his God delivered him into the hand of the king of Aram; and they smote him, and carried away of his a great multitude of captives, and brought them to Damascus. And he was also delivered into the hand of the king of Israel, who smote him with a great slaughter. (6) For Pekah the son of Remaliah slew in Judah a hundred and twenty thousand in one day, all of them valiant men; because they had forsaken the Lord, the God of their fathers. (7) And Zichri, a mighty man of Ephraim, slew Maaseiah the king's son, and Azrikam the ruler of the house, and Elkanah that was next to the king. (8) And the children of Israel carried away captive of their brethren two hundred thousand women, sons, and daughters, and took also away much spoil from them, and brought the spoil to Samaria. (9) But a prophet of the Lord was there, whose name was Oded; and he went out to meet the host that came to Samaria, and said unto them: 'Behold, because the Lord, the God of your fathers, was wroth with Judah, He hath delivered them into your hand, and ye have slain them in a rage which hath reached up unto heaven. (10) And now ye purpose to bring the children of Judah and Jerusalem into subjection for bondmen and bondwomen unto you; but are there not even with you acts of guilt of your own against the Lord your God? (11) Now hear me therefore, and send back the captives, that ye have taken captive of your brethren; for the fierce wrath of the Lord is upon you.' (12) Then certain of the heads of the children of Ephraim, Azariah the son of Jehohanan, Berechiah the son of Meshillemoth, and Jehizkiah the son of Shallum, and Amasa the son of Hadlai, stood up against them that came from the war, (13) and said unto them: 'Ye shall not bring in the captives hither; for ye purpose that which will bring upon us guilt against the Lord, to add unto our sins and to our guilt; for our guilt is great, and there is fierce wrath against Israel.' (14) So the armed men left the captives and the spoil before the princes and all the congregation. (15) And the men that have been mentioned by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon asses, and brought them to Jericho, the city of palm-trees, unto their brethren; then they returned to Samaria. (16) At that time did king Ahaz send unto the kings of Assyria to help him. (17) For again the Edomites had come and smitten Judah, and carried away captives. (18) The Philistines also had invaded the cities of the Lowland, and of the South of Judah, and had taken Beth-shemesh, and Aijalon, and Gederoth, and Soco with the towns thereof, and Timnah with the towns thereof, Gimzo also and the towns thereof; and they dwelt there. (19) For the Lord brought Judah low because of Ahaz king of Israel; for he had cast away restraint in Judah, and acted treacherously against the Lord. (20) And Tillegath-pilneser king of Assyria came unto him, and distressed him, but strengthened him not. (21) For Ahaz stripped the house of the Lord, and the house of the king and the princes, and gave thereof unto the king of Assyria; but it helped him not. (22) And in the time of his distress did he act even more treacherously against the Lord, this same king Ahaz.

(א) בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה אָחָז בְּמׇלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָ‍ִם וְלֹא עָשָׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי י״י כְּדָוִיד אָבִיו. (ב) וַיֵּלֶךְ בְּדַרְכֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וְגַם מַסֵּכוֹת עָשָׂה לַבְּעָלִים. (ג) וְהוּא הִקְטִיר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ כְּתֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֹרִישׁ י״י מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (ד) וַיְזַבֵּחַ וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן. (ה) וַיִּתְּנֵהוּ י״י אֱלֹהָיו בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וַיַּכּוּ בוֹ וַיִּשְׁבּוּ מִמֶּנּוּ שִׁבְיָה גְדוֹלָה וַיָּבִיאוּ דַּרְמָשֶׂק וְגַם בְּיַד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל נִתָּן וַיַּךְ בּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה. (ו) וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ בִּיהוּדָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף בְּיוֹם אֶחָד הַכֹּל בְּנֵי חָיִל בְּעׇזְבָם אֶת י״י אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם. (ז) וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ. (ח) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן. (ט) וְשָׁם הָיָה נָבִיא לַי״י עֹדֵד שְׁמוֹ וַיֵּצֵא לִפְנֵי הַצָּבָא הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בַּחֲמַת י״י אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם עַל יְהוּדָה נְתָנָם בְּיֶדְכֶם וַתַּהַרְגוּ בָם בְּזַעַף עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ. (י) וְעַתָּה בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם אֲשָׁמוֹת לַי״י אֱלֹהֵיכֶם. (יא) וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי חֲרוֹן אַף י״י עֲלֵיכֶם. (יב) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן חַדְלָי עַל הַבָּאִים מִן הַצָּבָא. (יג) וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא תָבִיאוּ אֶת הַשִּׁבְיָה הֵנָּה כִּי לְאַשְׁמַת י״י עָלֵינוּ אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל חַטֹּאתֵנוּ וְעַל אַשְׁמָתֵנוּ כִּי רַבָּה אַשְׁמָה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף עַל יִשְׂרָאֵל. (יד) וַיַּעֲזֹב הֶחָלוּץ אֶת הַשִּׁבְיָה וְאֶת הַבִּזָּה לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְכׇל הַקָּהָל. (טו) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכׇל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשֻׁם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכׇל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן. (טז) בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ. (יז) וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ וַיַּכּוּ בִיהוּדָה וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי. (יח) וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ אֶת בֵּית שֶׁמֶשׁ וְאֶת אַיָּלוֹן וְאֶת הַגְּדֵרוֹת וְאֶת שׂוֹכוֹ וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת תִּמְנָה וּבְנוֹתֶיהָ וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. (יט) כִּי הִכְנִיעַ י״י אֶת יְהוּדָה בַּעֲבוּר אָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי הִפְרִיעַ בִּיהוּדָה וּמָעוֹל מַעַל בַּי״י. (כ) וַיָּבֹא עָלָיו תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיָּצַר לוֹ וְלֹא חֲזָקוֹ. (כא) כִּי חָלַק אָחָז אֶת בֵּית י״י וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיִּתֵּן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא לְעֶזְרָה לוֹ. (כב) וּבְעֵת הָצֵר לוֹ וַיּוֹסֶף לִמְעוֹל בַּי״י הוּא הַמֶּלֶךְ אָחָז.

Targum Yonatan Yeshayahu 7:15-25תרגום יונתן ישעיהו ז׳:ט״ו-כ״ה

(טו) שְׁמַן וּדְבַשׁ יֵכוּל עַד לָא יְדַע עוּלֵימָא לְרָחְקָא בִישָׁא וּלְקָרָבָא טָבָא. (טז) אֲרֵי עַד לָא יְדַע עוּלֵימָא לְרָחָקָא בִישָׁא וּלְקָרָבָא טָבָא תִּתְרְטִישׁ אַרְעָא דִי אַתְּ מְעִיק מִן קֳדָם תְּרֵין מַלְכָּהָא. (יז) יֵיתֵי יְיָ עֲלָךְ וְעַל עַמָךְ וְעַל בֵּית אֲבוּךְ יוֹמִין דְלָא אֲתוֹ לְמִיוֹמָא דְאִתְפְּלִיגוּ בֵית יִשְׂרָאֵל עַל דְבֵית יְהוּדָה יַת מַלְכָּא דְאַתּוּר. (יח) וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יַכְלֵי יְיָ לְעַם קִטְרֵי מַשִׁרְיַת גִבָּרַיָא דְסַגִיאִין כִּדְבוּבַיָא וְיַיְתִינוּן מִסְיָפֵי אַרְעָא דְמִצְרַיִם וְלַעֲזִיזֵי מַשִׁרְיָתָא דְאִינוּן תַּקִיפִין כְּדַבַּרְיָתָא וְיַיְתִינוּן מִסְיָפֵי אַרְעָא דְאַתּוּר. (יט) וְיֵיתוּן וְיִשְׁרוּן כּוּלְהוֹן בִּרְחוֹבֵי קִרְוַיָא וּבִשְׁקִיפֵי כֵיפַיָא וּבְכֹל מַדְבְּרֵי נַעֲצוּצַיָא וּבְכֹל בָּתֵּי תוּשְׁבְּחָתָא. (כ) בְּעִדָנָא הַהִיא יִקְטוֹל יְיָ בְּהוֹן כְּמָא דְמִתְקְטֵיל בְּחַרְבָּא חֲרִיפָא בְּסִבְכַיָא וּבְמִגְרַיָא בְּעֶבְרֵי נַהֲרָא בְּמַלְכָּא דְאַתּוּר וְיַת מַלְכָּא וְיַת מַשִׁרְיָתֵיהּ וְאַף יַת שִׁלְטוֹנֵי כַּחֲדָא יְשֵׁיצֵי. (כא) וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יְקַיֵם גְבַר עִגְלַת תּוֹרִין וּתְרֵין עָן. (כב) וִיהֵי מִסְגֵי טוּב מְשַׁח יֵכוֹל שְׁמַן אֲרֵי שְׁמַן וּדְבַשׁ יִתְפַּרְנְסוּן כָּל צַדִיקַיָא דְאִשְׁתָּאֲרוּן בְּגוֹ אַרְעָא. (כג) וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יְהֵי כָל אֲתַר דִיהוֹן תַּמָן אֶלֶף גוּפְנִין שַׁוְיָן בְּאֶלֶף מָנִין כְּסַף לְהוֹבָאֵי וּבוּר יְהֵי. (כד) בְּגִירִין וּבְקַשְׁתָּן יַהֲכוּן לְתַמָן הֲרֵי הוֹבָאִי וּבוּר תְּהֵי כָל אַרְעָא. (כה) וְּכָל טוּרַיָא דְבֵית יְהוּדָה דִי בְמַעְדֵר יִתְפַּלְחוּן לָא תֵיעוּל לְתַמָן דַחֲלַת הוֹבָאִי וּבוּר וִיהֵי לְבֵית אַרְבָּעָה בַקְרָן דְתוֹרִין וּלְבֵית מַשְׁרֵי עֶדְרִין דְעָן.

Rashi Yeshayahu 7:15-25רש״י ישעיהו ז׳:ט״ו-כ״ה

(טו) חמאה ודבש יאכל – הולד שתהא ארצנו מלאה כל טוב. לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב – כשידע למאוס ברע ובחור בטוב ומאין לנו הטובה הזאת הלא עתה הארץ חרבה בגדודי מלכי ארץ ופקח בן רמליהו. (טז) כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב הארץ – מיושביה אדמת רצין ואדמת פקח. אשר אתה קץ – ויגור מפני ב׳ מלכיה רצין ופקח שבאותה שנה עלה מלך אשור על דמשק כי שכרו אחז כמה שנאמר בספר (מלכים ב ט״ז:ט׳) ויתפשה ויגלה קירה ואת רצין המית ואותה שנה ויקשר קשר הושע בן אלה על פקח בן רמליהו ויכהו וימיתהו בשנת עשרים ליותם (מלכים ב ט״ו:ל׳) שהיא שנת ארבע לאחז. (יז) יביא י״י עליך ועל עמך – על חזקיהו בנך המולך אחריך ולפי שהוא צדיק לא קראו בנו. ימים אשר לא באו – מיום שנחלקה מלכות בית דוד וסר אפרים מעל יהודה ומה הם הימים ימי חיל מלך אשור ואף בהם יעשה ליהודה וכן מנינו (דברי הימים ב כ״ח) שבא מתחילה על אחז דכתיב ויבא עליו תגלת פלאסר וצר לו ולא חזקו ובימי חזקיהו בנו נעשה הנס. (יח) ושרק י״י – ירמוז להם שיתקבצו. לזבוב – חיילות רבות כזבובים מארץ מצרים יבואו עם סנחריב. יאורי מצרים – לפי שכל ארץ מצרים עשוייה יאורים שאין הגשמים יורדים שם אלא נילוס עולה ומשקה. ולדבורה – חיל גבורים עוקצים כדבורים. (יט) בנחלי הבתות – נחלי עמקים שדות בורים. ובנקיקי הסלעים – לארוב, נקיקי נקרות הצור. ובכל הנעצוצים – מקום הסירים (שקורין ברוצ״ש בלעז) וכן תחת הנעצוץ יעלה ברוש (ישעיהו נ״ה). הנהלולים – בתי תושבחתא. (כ) יגלח אדני בתער השכירה – הגדולה וכן גם שכיריה בקרבה (ירמיהו מ״ו) תרגם יונתן: רברבהא יגלח. בעברי נהר – ביושבי עבר הנהר ובמי מן היושבים במלך אשור את הראש יגלח ואת שער הרגלים לפי שהוא דבוק נשתנה לינקד פתח. תספה – תכלה והתגלחת היא ההריגה והתער היא החרב. את הראש – הוא סנחריב. הרגלים – משרייתיה. הזקן – שלטונייא. ורבותינו אמרו גילוח ממש וספת הזקן חריכתה באש הזקן זקן סנחריב כדאיתא באגדת חלק. (כא) יחיה איש וגו׳ – ולפי שתהא ארצם ריקנית שיבוזו החיילות את הבהמות ובמעט הנותר אתן ברכה. (כב) והיה מרוב – חלב שיעשו ב׳ הצאן הללו יבוזו בעיניהם החלב ויאכלו החמאה הוא שומן החלב. כל הנותר – הצדיקים הפלטים מחרב סנחריב בשורה גדולה הוא מבשר להם שתזדמן להם פרנסה אחר כל השממון ההוא. (כג) והיה ביום ההוא – אשר תהיה הארץ שממה יהיה מקום שהיו שם לפני בא חיילות אלף גפן. שוות אלף כסף יהיו לשמיר ולשית כי יניחום בעליהם ובורחין והם מעלות קימשונים ותולעים ועקרבים. (כד) בחצים ובקשת יבא שמה – כל הרוצה ליכנס לתוכו יהא צריך קשת וחצים בידו למלט עצמו מחיות רעות ונחשים ועקרבים. (כה) וכל ההרים – אשר שם שדות לבן לתבואה. אשר במעדר יעדרון – היא כמין מריש שקורין פשויי״ר בלעז. לא תבא שמה יראת שמיר ושית – כי בהם יתעסקו לזרוע תבואה למאכל שאי אפשר בלא התבואה אבל הגפנים יהיו לבז כי אותו הדור של יחזקיהו ישובו אלי לעסוק בתורה ולא לשתות יין וכן היתה כדאיתא בחלק בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש שלא היה בקי בהלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה ועל אותו הדור הוא אומר והיה כל מקום וגו׳ הוא שנאמר (משלי כ״ה) אשר העתיקו אנשי חזקיהו מלך יהודה. והיה למשלח שור – שם ירעו בהמותיהם מרעה שמן.

R. Yosef Kara Yeshayahu 7:15-25ר׳ יוסף קרא ישעיהו ז׳:ט״ו-כ״ה

(טו-טז) חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע בחור בטוב – הרי מתנבא שני דברים במקרא זה ולא פירש טעמן כמשפט דברים הדבורים זה בצד זה והם קצרים שתמצא לעולם פתרונם בצדם, כשם שפירשתי בתחילת הספר בכמה מקומות (ר״י קרא ישעיהו ג׳:א׳, ג׳:ה׳, ג׳:י״ג-ט״ו, ו׳:ב׳). כמו בכאן שהוא אומר: חמאה ודבש יאכל, לא פירש אי זה דבר יגרום שחמאה ודבש יאכל. שנייה שהוא אומר לדעתו מאוס ברע וגו׳ ולא פירש מה צורך להזכיר כאן לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. והרי פתרון שניהם בצדם: את אשר הראני הנער הניתן לאות ולמופת שלדעתו מואס ברע ובוחר בטוב, זה דבר י״י אל אחז לאמר: כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה – כלומר בטרם ידע הנער הנולד עכשיו בשנת ארבע לאחז מאוס ברע ובחור בטוב, תעזב אדמת שני המלכים אשר אתה קץ מפניהם, היא אדמת רצין, כשם שמצינו שצרו פקח ורצין על אחז, עלה סנחריב על דמשק ויתפשה ויגלה קירה (מלכים ב׳ ט״ז:ט׳). ואותה שנה עצמה גלו עשרת השבטים, כשם שמצינו בימי אחז עלה תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ויגלם אשורה, וזה היה בשנת ארבע לאחז, וכן מפורש בסדר עולם. וזהו שאמר: תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה – פתרונו: בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב תעזב אדמת רצין ופקח אשר אתה יגור מפניהם. הרי פירש לך מה ראה לומר: לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב, כי בטרם ידע הנער וגו׳. (יז) וחוזר ומפרש איזה דבר יגרום לנער שחמאה ודבש יאכל שבימיו של הנער היולד עכשיו: יביא י״י עליך ועל עמך ועל בית אביך על בית דוד אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה – שיביא על חזקיה בנך שאון ממלכת זרים ועריצי לגיונות עם רב ועצום כמוהו לא נהיה מיום סור אפרים מעל יהודה שנחלקו לשני ממלכות ואת מי יביא עליו את מלך אשור. ואל תשיבני: והלא הוא אומר עליך והיכן מצינו שבא מלך אשור להלחם על אחז. הרבה מצינו מה שהקב״ה מביא על בנו של אדם אם טוב אם רע הרי נחשב כאילו מביאה על האדם עצמו, כשם שהוא אומר באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו׳ עד למען הביא י״י על אברהם את אשר דבר עליו היה למקרא לומר למען הביא י״י על זרעו אשר דבר עליהם ואינו אומר אלא למען הביא על אברהם למדנו שאם ייטיב לבנו הריהו נחשב כאילו מטיב לו אף כאן יביא י״י עליך ועל עמך זה היה בשנת י״ד לחזקיה שעלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם (מלכים ב י״ח:י״ג) וישם פניו לעלות ירושלם. (יח) והיה ביום ההוא ישרוק י״י לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים – ישרוק פתרונו יקרא למחנות הגבורים אשר הם מרובים כזבובים ויוצאים מארץ מצרים. ולדבורה אשר בארץ אשור – ולעריצי לגיונות העוקצים כדבורים ויבאו מארץ אשור. המון מצרים הוא מדמה לזבוב, ושרי צבאות מלך אשור מדמה לדבורה המנהלת ריעותיה. זבוב – לשון רבים הוא כמו: ותהי הכנם (שמות ח׳:י״ג-י״ד), וכמו: והדגה אשר ביאור מתה (שמות ז׳:כ״א), וכמו: ויהי לי שור וחמור (בראשית ל״ב:ו׳), שכולם לשון רבים. אשר בקצה יאורי מצרים – כל ארץ מצרים נקראת יאורים על שם שקציר יאור תבואתה, ולא למטר השמים ישתו מים, אלא היאור עולה ומשקה אותה. וכן מצינו ביחזקאל כשרוצה לומר ונתתי מצרים חרבה, הוא אומר ונתתי יאורים חרבה (יחזקאל ל׳:י״ב). וכן לדבורה – לשון רבים הוא. (יט) ובאו ונחו כולם בנחלי הבתות – בארץ חריבה מרוב חיילותם. בתות – הם שדות בורות כמו: ואשיתהו בתה. ובנקיקי הסלעים – שבזמן שהמלך יוצא במחנות מרובים אין מקום לגור בארץ נושבת ובאים ונחים להם באשר ימצאו בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים. ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים – מיני סרפדים וקוצים הם. (כ) ביום ההוא יגלח י״י בתער השכירה – יהרג י״י בהם בחרבו הגדולה ובמגלים ובמגירות. את הראש – זה המלך. ושער הרגלים – זה דלת ההמון. וגם את הזקן תספה – אילו השרים וראשי לגיונות. (כא) והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן – שהבריח ממחנה מלך אשור בעלות מלך אשור על הארץ. והיה מרוב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה יאכל כל הנותר בקרב הארץ – שלא הגלהו מלך אשור, ועמד שם בארץ. וזה הדבר יהיה בימי הנער הנולד עכשיו והוא יהיה מאותם הנותרים בקרב הארץ שלא גלו לכן יאכל חמאה ודבש הוא אשר דברתי אליכם לאמר חמאה ודבש יאכל. (כג) והיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה – שעזבו בני ישראל את הכרמים מלזמר ומלעדר מפני מלך אשור ומעצמך אתה למד שכל כרם שלא יזמר ושלא יעדר תעלה שמיר ושית. (כד) בחצים ובקשת יבא – איש אשר יבא שמה לאחר מפלתו של סנחריב שצריך שימלא ידו קשת וחצים כי תהיה הארץ שממה ורבה עליו חית השדה שכל אדם מזמר את כרמו, נכנסים לתוכו חית השדה ונטמנים שם. (כה) וכל ההרים אשר במעדר יעדרון לא תבוא שמה יראת שמיר ושית – כל ההרים שדרכן לעדור במעדר כגון שדה הלבן שהוא שדה זרע לא תבא שמה יראת שמיר ושית שהרי אין יכולה חית השדה ליטמן שם והיה למשלח שור ולמרמס שה. (כ-כה) מדרש רבותינו: אמר רב בא עליהם בארבעים וחמשה אלף בני מלכים יושבים בקרנות של זהב ועמהם שגל בית וזונות ובפרשים אלף גיבורים לבושים שיריונות קלופה ובששים אלף אחוזי חרבות וצינה ומגן רצים לפניו, ואחריו פרשים, וכן עתידין לבוא עם גוג ומגוג. במתניתא תנא: אורך מחנהו ארבע מאות פרסה ורוחב מחניהו ארבעים פרסה. ראשונים עברו ניסחו, שנאמר: וחלף ביהודה שטף ועבר עד וגומ׳ (ישעיהו ח׳:ח׳). אמצעים עברו בקומה, שנאמר: עד צואר יגיע (ישעיהו ח׳:ח׳). ואחרונים העלו עפר ברגליהם ולא מצאו מים לשתות בנהר עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו, שנאמר: אני קרתי ושתיתי. והכתיב: ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (מלכים ב י״ט:ל״ה)? אמר ר׳ אבהו הללו ראשי גייסות. אמר רב אשי דיקא נמי דכתיב: במשמניו רזון (ישעיהו י׳:ט״ז). במה? אמר ר׳ אלעזר: ביד היכן, שנאמר: וירא ישראל את היד הגדולה (שמות י״ד:ל״א) – היא היד שעתידה ליפרע מן סנחריב הרשע. ר׳ יהושע אומר: באצבע היכן שנאמר: ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא שעתיד ליפרע מסנחריב. אמר ר׳ אלעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי: א״ל הקב״ה לגבריאל: גבריאל, מגלך לטושה? אמר לו: לטושה מששת ימי בראשית. ביום ההוא יגלח י״י בתער השכירה – תרגומו: ביומא {וגו׳} ית מלכא עם משרייתיה ואף ית שילטוניא כחדא ישצי. ר׳ שמעון בן יוחיי אומר: אותו זמן בישול פירות היה. אמר לו הקב״ה לגבריאל: עד שאתה יוצא לבשל פירות היזקק להם. ויש אומרים: בחוטמו נפח בהן. ויש אומרים: כפים ספק להם. ר׳ יצחק נפחא אומר אזנם פתחו להם, שמעו שירה מפי החיות, ומתו, שנאמר: ומרוממותיך נפצו עמים (ישעיהו ל״ג:ג׳). כמה נשתייר להם? אמר רב: עשרה, ושאר עץ יערו נער יכתבם (ישעיהו י׳:י״ט). כמה נער כותב? עשרה. ר׳ שמואל אמר: תשעה, שנאמר ארבעה חמשה בסעיפיה. ר׳ יהודה אומר: ארבעה עשר, שנאמר: {שנים} שלשה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמשה. ר׳ יוחנן אמר: {סנחריב} ושני בניו, נבוכדנצר ונבוזראדן – נבוזראדן גמרא, נבוכדנצר דכתיב: ויהי הוא משתחוה בית ניסרוך אלהיו. אמר ר׳ מאיר: אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו, שנאמר: ביום ההוא יגלח י״י בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור (ישעיהו ז׳:כ׳). אתא הקב״ה אידמי כאינשא. אמר ליה: כי אזלת להני מלכי מזרח ומערב דאייתנהו לבינייהו וקטלתניהו, מאי אמרת להו? אמר {ליה: האי גברא נמי בהאי פחדא יתיב. אמר ליה: מאי איעבד? אמר ליה: זיל שני נפשך. אמר ליה:} במאי אשני? אמר ליה: זיל אייתי מסיפרא. אמר ליה: אי בעית דניתן לך טחון חד גרזיא דחשייתא עד דאחשיך. הוה קא דלקא שרגא איתעקרא. אזל נפח ליה נורא בדיקניה. הבו ליה מספרא וגלחו רישיה. אזל אשכח דפא מתיבותא דנה. אמר: היינו אלהא דשזביה לנח מטופנא. אמר ליה: אי אזיל ההוא גברא ומצלח מקריב להו לתרין בניה קמך שמעון בניה אמרו ליה כולי האי סליק בך ולא הדרת בתשובה וקטליה. הדא הוא דכתיב: ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו היכוהו בחרב. ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן (ישעיהו ז׳:כ״א) – ביום מפלתו של סנחריב לא נותר בארץ ישראל לא צאן ולא בקר. כל מי שהיה עמו עגלת בקר ושתי צאן שהניס אותם ויחיה מפני חיל מלך אשור, ויהי לו חלב מהן כמו ממאה צאן קודם לכן, כי במקום שחנו שם מחנות אשור עלה שם עשבים לרוב וירעו שם הבהמות והשפע. והיה מרוב עשות הבהמה חלב יאכל חמאה (ישעיהו ז׳:כ״ב) – כי יעסקו בתורה ויאכלו חמאה ודבש. כל הצדיקים הנותרים בקרב הארץ – על אותו הדור אמר כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף (ישעיהו ז׳:כ״ב-כ״ג) – אין שיתעסק בהן, שיתעסקו כולם בדברי תורה. כי אם לשמיר ולשית – מתרגם: הובאי ובורי.

Ibn Ezra Yeshayahu 7:15-25אבן עזרא ישעיהו ז׳:ט״ו-כ״ה

(15) ברע The bad. The bad food; as הטוב the good means the good food. (16) For before the child shall know, etc. Some assume that such is the case at the age of twenty years, because of the words of Moses, From twenty years old, etc. (Exod. 30:14); if so, this prophecy must have been delivered after the second year of the reign of Ahaz. But it is possible that an earlier age than twenty is meant. (17) The Lord shall bring unto thee, etc. When Samaria and Damascus will be exiled, then Sennacherib shall come against Judah. (18) The fly. The host is compared to a fly. The rivers of Egypt. The king of Assyria conquered Egypt; therefore the Egyptians had to come to assist him. (19) וְנָחֽוּ And shall rest. Accent on the last syllable; comp. שָֽׂמוּ (Gen. 40:15), וְשָׂמֽוּ (Num. 6:27). בתות Desolate places. Comp. בתה desolate (5:6). ובנקיקי And in the holes of. Hapax legomenon; its meaning is found by the context. נעצוצים Thorns Trees that bear no fruit. Comp. נעצוץ (55:13) thorn. נהלולים Bushes. Hap. leg.—They will be so many that they will encamp even in uninhabited and desolate places. (20) Shall the Lord shave with a razor that is hired. This refers to the angel of the Lord coming forth and destroying the camp of Assyria (37:36). Some take השכירה in the meaning of great; comp. שכיריה (Jer. 46:21) her great ones. I think that שכירה is a noun like אכילה the eating (1 Kings 19:8), derived from שכר hire, which the owner of the razor receives; for this instrument, the hired razor, is very sharp; it is his profession. The head, the hair of the feet, the beard. Every mighty one, all princes and noblemen; it is said so distinctly (9:14) (21) ושתי צאן And two sheep. Elliptical expression for ושתי שיות צאן And two lambs of the flock. A man. Every one that will be in Jerusalem. (22) And it shall come, etc. God will send a blessing, so that plenty will spring out of little; therefore the sign was given, He will eat butter and honey. (23) היה═יהיה Was; comp. ישיר (Exod. 15:1) sang, יעשו They made (Ps. 106:19). שמיר ושית Two kinds of thorns. This figure refers to the hosts of Assyria that destroyed the land year after year. (24) With arrows, etc. One will not be able to enter the vineyards of former days, unless armed with arrows, from fear, they might harbour robbers or wild beasts in the thickets. (25) And on all hills, etc. And all the hills, where vineyards have formerly been carefully dressed, will now again be prepared; for there will be no thorns, and God will give such a blessing on the vineyards of the mountains, that people will send the cattle there; comp. He bindeth his foal to the vine (Gen. 49:4). The prophet says that from one cow and two sheep there will be obtained a plentiful supply of milk; and the vineyards of the mountains, that will alone remain undamaged, will enjoy a boundless blessing from the Almighty.

(טו) חמאה – לדעתו מאוס, במאכל הרע כי הטוב הוא המתוק. (טז) כי וגו׳ – יש אומרים בן עשרים שנה בעבור דברי משה מבן עשרים (שמות ל׳:י״ד), אם כן היתה זאת הנבואה אחר שתי שנים במלכות אחז, ויתכן היותו פחות מעשרים. (יז) יביא – הטעם כאשר תגלה שומרון ודמשק אז יבא סנחריב על יהודה. (יח) והיה – המשיל החיל לזבוב, וטעם ׳דרך מצרים׳ כי עבר עליהם מלך אשור וכולם באו לעזרו. (יט) ובאו – מלת ונחו מלרע כמו כי שמו אותי בבור (בראשית מ׳:ט״ו) ושמו את שמי (במדבר ו׳:כ״ז). הבתות – מקום שממ׳, מגזרת ואשיתהו בתה (ה׳:י׳). ובנקיקי הסלעים – אין לו חבר ופירושו לפי מקומו, גם ׳הנעצוצים׳ אילנים אין להם פרי, וכן ותחת הנעצוץ (נ״ה:י״ג), גם אין אח למלת ׳הנהלולים׳, והנה יהיו רבים עד שיחנו במקום היישוב ואשר אין שם יישוב. (כ) ביום – בתער השכירה, משל על יציאת מלאך השם והרג מחנ׳ אשור, יש מפרשי׳ ׳השכירה׳ הגדולה, ואמרו כי כמוהו גם שכיריה בקרבה (ירמיהו מ״ו:כ״א), ולפי דעתי שהשכיר׳ שם כמו בכח האכילה (מלכים א י״ט:ח׳), והוא מגזרת שכר שיקח בעל התעד, בעבור שהיה חדה מאד, כי זאת היא אומנותו, וטעם את הראש והזקן ושר ונגיד, כי כן כתוב (דברי הימים ב ל״ב:כ״א). (כא) והיה, ושתי צאן – דרך קצרה והטעם שיות, וטעם ׳יחיה איש׳ מי שיהי׳ בירושלם. (כב) והיה וגו׳ – הטעם שהשם יתן ברכה כי יבא רב ממעט, על כן אות חמאה ודבש יאכל. (כג) והיה – אשר יהיה שם, כמו היה, וכן אז ישיר משה (שמות ט״ו:א׳) יעשו עגל (תהלים ק״ו:י״ט). לשמיר ולשית – מיני חוחים, והטעם כי מחנ׳ אשור השחיתו את האר׳ שנה אחר שנה. (כד) בחצים – לא יוכל אדם לבא במקום הכרמים שהיו, כי אם בחצים, כי יפחד שיש יעד שנחבאו לסטי׳ או חיות בחוחים. (כה) וכל ההרים – אשר במעדר וגו׳, שהיו הכרמים שם בתחילה מתקנים יתקנום עתה, כי לא יהיו שם חוחים, וכל כך יתן השם ברכה בכרמי ההר עד שישלחו השור שם, כטעם אסרי לגפן עירה (בראשית מ״ח:י״א), והנה אמר כי מעגלה אחת ושתי צאן ירבה החלב, ו{ב}כרמי ההר שימלטו לבדם יתן השם ברכה עד בלי די.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 7:4ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו ז׳:ד׳

ואמרת אליו השמר והשקט – עמוד על שמריך ומקומך. אל תנח לצאת להלחם בם שאין לך לירא מהם. ולבבך אל ירך – להסב מימי התעלה בשבילם. וזהו שאתה מוצא רבשקה חונה על מי התעלה העליונה שישעיהו לא הניחו להסב את המים.

R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 7:15-25ר׳ אליעזר מבלגנצי ישעיהו ז׳:ט״ו-כ״ה

(טו) שלדעתו מאוס ברע – ובמגונה, ובחור בטוב – וביפה כשיהיה לו ג׳ וד׳ שנה שיהיה לו לוכל לחם ומאכל שאר בני אדם, יהא מואס בם ובוחר בחמאה ודבש – ואף על פי שכבר הוא גמול מחלב עתיק משדים ולא יאכל לחם ואוכל אחר. ועל ידי שיהא בו דעת גדולה מאוס ברע ובחור בטוב בשאר דברים ימאס במאכל אדם ובלחם ויבחור חמאה ודבש כעת יניקתו. (טז) ומפרש ראשון ראשון ואחרון אחרון למה הן אילו שני האותות. כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב – בעודו יונק, תעזב – מיושביה האדמה אשר אתה קץ – בחייך עתה ממורא וממגור, מפני שני מלכיה – שכלפי שארצם עתה רבתי עם וסמוכה לך ואתה תגור מסביב מיושביה תהיה נעזבת מהם. כמו ורבה העזובה. נוה משולח ונעזב. והרי בימי אחז לאחר לידת עמנו אל לאלתר כששבו המלכים מעליו עלה תגלת פלאסר מלך אשור על ארם ויגלהו לקירה וחזרו למטעתם למקום שיצאו משם בראשונה. כדכתוב ופלשתים מכפתר וארם מקיר וכבש דמשק והרג רצין. גם הגליל והגלעד כל ארץ סיחון ועוג וזבולן ונפתלי הגלה מארצם. הרי זה אות לאיבוד המלכים שיאבדו ולא ירעו להם. ואשר יאכל חמאה ודבש בעת שיגדל כעת יניקתו והיה לו לאכול לחם ומאכל שאר אדם זהו לפי שיביא י״י עליך וגו׳. והרי בטרם ידע – מוסב על לידתו וקריאת שמו. (יז) ויביא י״י – מוסב על חמאה ודבש לומר לכך יאכל חמאה ודבש אף בגדלו שהרי יביא י״י עליך מלך אשור. שאף על אחז עלה כמפורש בדברי הימים. ועל בית אביך – בימי חזקיהו בנו. ימים אשר לא באו – לכבוש ארצכם. למיום סור אפרים מעל יהודה – שנתמעטה ארצם ועמם. ואת מי, את מלך אשור – שיתפוש כל ערי יהודה הבצורות ותהא נותרת בת ציון כסכה בכרם. ואז יתקיימו נבואות הראשונות ויען אשר לא האמנת בי״י אלהיך והלאית אותו נוסף לך זה האות לדבר זה בילד. ועל מה הוא אות שיאכל החמאה והדבש בגדלו למעשה מלך אשור שביום ההוא שיביא י״י על בית אביך יביא כל כך עם רב ועצום עמו שישחיתו כל הארץ ולא ישאירו מחיה בשדות ובכרמים ולא יאכלו הנותרים רק חמאה ודבש. כך שיטת הענין. (יח) ישרק י״י – לקבץ ולהביא לזבוב אשר בקצה יארי מצרים – עם הסמוך למצרים וישב על קצה יארי מלכות מצרים. ואתה מוצא בכל מקום מצרים ואשור סמוכים ונזכרים יחד. כגון מחוילה ועד שור אשר על פני מצרים באכה אשור{ה}. ולמטה בזה הספר במשא מצרים. לפיכך סמוך למצרים הוא קצה יארי מצרים. ומעם אשור הן אפס אינם חזקים וקשים כאותן הישבים על נהר חדקל כאשר אין הזבוב קשה כדבורה וכאשר אין היאר קשה כנהר. והרי הוא כאילו אומר מקצה יאר מצרים והלאה. ועל זה יאמר בספר זה כי אם שם אדיר י״י לנו מקום נהרים יארים רחבי ידים על מלכי אשור. (יט) {ב}נחלי הבתות – אשר לא עובר בם, דמיון נקיקי הסלעים. כלומר כל הארץ תמלא מהם, אף מקומות שאין בם לחלוח ופרי למוץ כדרך זבוב ודבורה. נעצוץ ונהלל אילני סרק הן. (כ) ביום ההוא יגלח י״י בתער השכירה – השוכרת וסוגרת על מקום העברתה ליאחז וליסגר בכל מקום מרוב חידודה ומריטתה שאף הרגלים החלקות שאינם מקום שֵער לא ישאר בם שער כל כך יהא חידודה אוחז וסוגר בכל מקום. ולקח לו הראש – ששערו גדול ומסובך מאד עם הרגלים – ששערן דק וקלוש ומפוזר. ולפי שלהוט לשיטה זו הניח הזקן – ואמרו באחרונה כלומר הגדול והקטן. השכירה – כל עשי שֶכֶר. נמצאו עברי הנהר מגולחים ומוסרים מעם. (כא) יחיה איש עגלת בקר או שתי צאן – לחלב, ללחם ביתו, מרוב חוסר לחם שלא זרעו לשעבר מפני מלך אשור שעלה על כל הארץ והשחיתה ולא השאיר מחיה והיו נאספים אל עריהם מפניו. וכן תמצא למטה בזה הספר אכול השנה ספיח והשנה השניה שחיס, הוא ספחי ספחים. שהשנה היוצאת אכלו ספחי קציר אשתקד אחר כלות תבואות שנה שלפניה לפי שלא זרעו כלום ולשנה הבאה יאכלו ספיח ספיחים של אשתקד. (כב) והיה מרוב עשות – עגלתו וצאנו חלב כי יברכם המקום בפרי בהמתם כי יראה עניים וחסרונם, יאכל חמאה – אף מחלב צאן שאין דרך לעשות ממנו חמאה. כדכתוב חמאת בקר וחלב צאן. כי חמאה ודבש יאכל {כל} הנותר בקרב הארץ – לפי שלא היה להם לשעבר חריש וקציר כמו שפירשתי. והרי החלב יש בו פרנסת בית כדכתיב ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך. וממה שאומר שם בסמוך כבשים ללבושך תדע שחלב העזים לאכילה ממש הוא. (כג) אשר יהיה שם – שהיה רגיל להיות שם אלף גפן – שהיו כל כך חשובות ופוריות שהיו הנוטרים מקבלים אותן באלף כסף. כענין איש יביא בפריו אלף כסף, אם לא ישמרום יפה, ויובירום ויעלו שמיר ושית, אותו מקום יהיה אז לשמיר ולשית כי לא יוכלו איש לצאת לפעלו מפחד הגייסות. (כד) וכאשר ילכו לאבדון אז יבא – בעל הכרם בכרמו בחצים ובקשת – מפחד חיות רעות שבאו שם ואורבות בתוך השמיר והשית שלא היתה עליהם אימת אדם. כי שמיר ושית תהיה כל הארץ – ושכנו שם חיות. (כה) וכל ההרים – ששם כרמים אשר במעדר יעדרון – לכרם. כמו לא יזמר ולא יעדר. לא תבא שמה – בלבם יראת שמיר ושית. שאחרי שנעדר הכרם בטרם בוא מלך אשור לזמן גדול לא יעלה שם שמיר ושית כל כך גדולים שחיות יתחבאו שם לפי שהן מקום סלעים ואינם מגדלים שמיר ושית מהר אם לא יניחום שנים רבות מלעדור. כענין לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית למדת שהעידור מעכב עליית שמיר ושית. ודוקא בהרים כמו שמוכיח כאן. אבל בעמקים ובשרון אין עדור מועיל אלא מזמיר לזמיר. והיה למשלח שור – לשלח שם רגל השור והשה שלא ייראו שתהא חיה רעה מזקתן, והוא שאמר לא תבא שמה יראת שמיר ושית.

Radak Yeshayahu 7:15-25רד״ק ישעיהו ז׳:ט״ו-כ״ה

(טו) חמאה ודבש יאכל – כלומר מיום שנולד יאכל לדעתו חמאה ודבש וכל דבר מתוק שיקריבו לפניו הוא יפתח פיו לו ויקחנו ואם יקריבו לפניו מאכל רע ימאסנו ויסגור פיו לו ולא ירצה בו וזהו מאוס ברע ובחור בטוב, ויבחר במאכל הטוב, כמו שאמר חמאה ודבש יאכל לדעתו ומלת לדעתו היא נקשרת למעלה ממנה ולמטה ממנה וזה הבן לא נוכל לומר כי הוא חזקיהו, כי כשמלך אחז היה יחזקיהו ובנו בן תשע שנים וזאת הנבואה נאמרה לאחז בימי מלכותו, והעלמה גם כן אינה אם חזקיהו כי לא היתה עלמה כשנאמר נבואה זו, ויונתן תרגם פסוק חמאה ודבש כן שמן ודבש ייכול עד לא ידע לרחקא בישא ולקרבא טבא, ולהשיב לחולקים בזאת הפרשה מבואר בספר הברית שחבר אדוני אבי זכרונו לברכה בתשובת החולקים, וענין הפרשה סותר דבריהם בפי׳ כי אחז היה מפחד בעבור שני המלכים האלה שלא ילכדו את ירושלם ונתן לו אות כדי להאמין שלא ילכדוהו ואם האות דבר כאשר הם אומרים מה אות היה זה לאחז דבר שהיה אחר כן ליותר מארבע מאות שנה ואיך יתחזק לבו בזה הדבר שלא היה בימיו, ושאר התשובות מסודרות שם בספר הברית. (טז) כי בטרם – פי׳ אדוני אבי ז״ל אמר לו כי בטרם שיגיע זה האות להם ילכו להם המלכים, זהו שאמר תעזב האדמה, כלומר תעזב מהם שילכו להם, אבל היה יכול שישוב אחרי כן וילכדו אותה לכך נתן לו האות שכיון שיראה האות בנער יבטח לבו באל כי כמו שהאות הזה שנתן לו נתקיים כן יתקיים דברו שלא ילכדו ירושלם ולא תקום עצתם ולא תהיה, ומה שאמר מפני מלכיה והם לא היו מלכי האדמה ההיא שהיא ירושלם אלא מלכי דמשק ושמרון כך פירוש מפני אלה השנים שהיו מחשבים שיהיו מלכיה, ויש לפרש הפסוק בענין אחר ולא יהיה פירוש מאוס ברע השני כמו הראשון אלא פירוש זה השני מאוס ברע ובחור בטוב כשאר נערים שיגדלו ותכנס בהם דעת הבחירה מעת שיחלו לדבר, ואמר כי בטרם שיחל נער זה לדבר שיהיה בעת בחירת הטוב ומאסו ברע כשאר הנערים וזה עד שלש שנים או קודם תעזב אדמת שמרון ודמשק ותהיה שממה אשר אתה קץ עתה מפני שני מלכיה, והם רצין ופקח, וכדי שתאמין זה נתן לך האל זה האות מעתה, כי מיד שיולד הנער יבחר במאכל טוב וימאס ברע לדעתו כמו שפירשנו. (יז) יביא ה׳ עליך – מאלה המלכים לא תפחד אבל עוד יביא ה׳ עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו וגומר, כלומר ימי רעה אשר לא באו מיום שנחלק המלכות, כי אז החלו הרעות לבא על ישראל ולא היו בכלל הימים שעברו ימי רעה כמו אלה הימים, ומי יהיה העושה הרעה הגדולה הזאת שיביא ה׳ עליך את מלך אשור, ואמר עליך, כי עליו עלה תגלת פלאסר מלך אשור ויצר לו, כמו שכתוב בדברי הימים, ואמר ועל בית אביך, בעבור חזקיהו בנו שעליו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם ולא נשארה עיר בכל ארץ יהודה שלא כבש אלא ירושלם, ואמר ועל בית אביך, ולא אמר על בנך לכבוד חזקיהו שהיה צדיק ואחז היה רשע. (יח) והיה ביום ההוא ישרוק – כאלו ישרוק להם שיבאו, כלומר שיעור את רוחם, וכן אמר למעלה ושרק לו מקצה הארץ, ואמר זבוב ודבורה לפי שמתאספים לרוב כרגע לפי׳ המשיל חיל מצרים וחיל אשור לזבוב ולדבורה שיתאספו מהרה ויבאו מהרה כמו שאמר למעלה והנה מהרה קל יבא, וכן נאמר במשל סבוני כדבורים, כאשר תעשנה הדבורים,. ויונתן תרגם כן יכלי ה׳ לעם קטרי משרית גבריא וגו׳, ואמר בקצה יאורי מצרים כי הקצינים שבמצרים יבאו עם מלך אשור כשיעלה על ארץ ישראל, וזכר יאורי לפי שעובדי האדמה מתקנים יארים בכל מקום להשקות אדמתם, ואמר כי אפילו עובדי האדמה יניחו עבודתם ויבאו מרוב תאותם להשחית את ארץ ישראל. (יט) ובאו ונחו כולם – אמר ונחו כולם לפי שהדבורים נחות על הפרחים, ואמר בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים, כלומר בערים אשר בעמקים ובערים הבצורות אשר בסלעים, ופירוש הבתות חרבות, כמו ואשיתהו בתה, ודגש התי״ו תמורת הנח, ופירוש נקיקי הסלעים שני סלעים. ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים – הם עצים פחותים. כמו תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס, והם משל על ערי הפרזות,. ויונתן תרגם ובכל הנהלולים בתי תושבחתא. (כ) ביום ההוא – זה היה במגפה אשר היה במחנה אשור כשבא לירושלם אחר שכבש כל ארץ ישראל, ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור, המשיל המגפה לתער לפי שהתער משחית השער מכל וכל כך היתה המגפה רבה בהם ובגדוליהם, כמו שכתוב ויכחד כל גבור חיל נגיד ושר במחנה מלך אשור, ופירוש בעברי נהר בחיל הבא מעברי הנהר, וזהו במלך אשור שבא עם צבאותיו לירושלם, ומה שאמר יגלח בהם הראש, פירוש את שער הראש, וכן וגלח את ראשו, והוא משל על ראשי צבאותיו, ושער הרגלים הוא שער הערוה והוא כנוי להמון העם. וגם את הזקן תספה – והזקן כנוי למלך, לפיכך אמר וגם כי אין דרך לגלח את הזקן ואפילו מי שיגלח את ראשו לא יגלח את זקנו, אבל שער הרגלים דרך העולם לגלח, ואמר על הזקן תספה ולא היתה בכלל יגלח לפי שמלך אשור לא מת במחנה כי בארצו מת בשובו כי בניו הכוהו בחרב, ומלת תספה פעל עומד, ותי״ו תספה לזקן כי הוא לשון נקבה כמו וכל זקן גדועה אף על פי שנמצא גם כן בלשון זכר,. ויונתן תרגם את הראש ית מלכא, ותרגם וגם את הזקן ואף ית שלטוניא, ושער הרגלים, תרגם כמו שפירשנו, ופירוש השכירה כי התער שישכור אדם הוא טוב ומחודד, וי״מ שכירה גדולה, וכן גם שכירים בקרבה גדוליה,. ויונתן תרגם בחרבא חריפא, ושער הוא משקל אחד לסמוך ובמוכרת והוא בשקל נער שער ואינו ממשקל שער צהוב. (כא) והיה ביום ההוא יחיה איש – גם זה בימי חזקיהו, ואמר שיהיה שלום וברכה בארץ ומרוב הברכה יגדל איש עגלת בקר ושתי צאן ודי לו בהם, כמו אם יהיו לו עדרים מהם בזמן אחר כי זמן ברכה יהיה בימים ההם. (כב) מרוב עשות חלב – מרוב שיעשו חלב יאכלו החמאה כי החלב יש בו הקום שהוא נסיובי דחלבא וכשישתה החלב ישתנו מעורב ובימים ההם מרוב שיהיה להם חלב יעשו ממנו חמאה ולא יחושו על הקום וישפכו אותו ולא יאכלו מן החלב אלא החמאה שיוציאו ממנו וגם דבש יהיה להם הרבה מאד כמו שנאמר על האדמה זבת חלב ודבש. כל הנותר – כי בימי חזקיהו גלו רוב ישראל, ואמר כי הנותרים יהיה להם שבע גדול בימי חזקיהו. (כג) והיה – הפסוק כמו הפוך, וככה פירושו כל מקום אשר הוא עתה לשמיר ולשית שאין יכולין לעובדו מפני המלחמה יהיה מעובד בו כאלו אמר אשר הוא עתה לשמיר ולשית וכמוהו רבים, ואמר כי אותו המקום יהיה עבוד ביום ההוא עד שאלף גפן בו ישוו אלף כסף שיהיה הפרי מבורך ומוציא הרבה ופרי טוב. (כד) בחצים יבא שמה – עתה בא שמה מי שירצה לבא בחצים ובקשת מפני המלחמות לפיכך תהיה עתה כל הארץ שמיר ושית שאינה עבודה מפני המלחמה ותעלה שמיר ושית. (כה) וכל ההרים – והם ההרים שהם בישוב שנעבדו, גם ההרים בימי חזקיהו לא תבא שמה יראת שמיר ושית כמו שהוא עתה, כי יעדרון במעדר ולא יהיו יראים שיעלו שמיר ושית בם אבל יהיו למשלח שור ולמרמס שה שירעו בהם הבהמות ולא יחושו מרוב התבואה, על דרך משלחי רגל השור והחמור ומעדר הוא שם הכלי שחופרין בו. יעדרון – יחפרון.

Shadal Yeshayahu 7 Introductionשד״ל ישעיהו ז׳ הקדמה

פרקים ז׳–ח׳ עד פס׳ ט״ו – נבואה בתחלת ימי אחז, בבוא מלך ארם ומלך ישראל להלחם על ירושלים, והמלך והעם יראו מהם מאד, והנביא מבשר כי לא תקום עצתם. וגם יהיו הם עצמם לבז למלך גדול מהם, הוא מלך אשור.

Shadal Yeshayahu 7:12שד״ל ישעיהו ז׳:י״ב

לא אשאל ולא אנסה את ה׳ – אחז דבר בלב ולב, ואמר בפיו לא אשאל אות לבלתי נסות את ה׳, ככתוב לא תנסו את ה׳ אלהיכם (דברים ו׳:ט״ז), אבל כוונתו היתה שלא לשאול אות מפחדו שמא יתקדש שם ה׳ על ידו (כדעת רש״י ואחריו מיכיליס ואחרים), כלומר אחז לא היה מאמין אמונה שלמה בה׳ ובישעיה, שהרי היה עובד אלילים, אך היה ירא שמא ישעיה יעשה דבר הדומה לאות שימשוך לבב העם אחריו. ואמנם כדי שלא להקניט את ישעיה ואת המאמינים בה׳, אמר דבריו דרך כבוד כלפי מעלה, כאלו אינו רוצה לנסות את ה׳. והנה הנביא קנס את המלך על שלא רצה לשאול אות, ולא נתן לו האות שהיה צריך לו כדי להשקיטו מפחד האויבים, כי לזה היה צריך אות שיתקיים מיד. והואיל ולא רצה אחז שיתקדש שם שמים על ידו, היה עונשו שלא יעשה לו אות, וישאר הוא בפחדו, ועל ידי כן יבזבז אוצרותיו לשלוח שחד למלך אשור, ועל ידי כך הביא עליו האויב הגדול והנורא ההוא.

Shadal Yeshayahu 7:15-25שד״ל ישעיהו ז׳:ט״ו-כ״ה

(טו) חמאה ודבש יאכל – יהיה הנער בסוף ימי היניקה, ויאכל חמאה ודבש. חמאה – הוא שומן החלב שקולטין מעל פניו (רש״י בבראשית י״ח:ח׳). לדעתו – כי ידע למאוס במאכלים שטעמם רע, ולבחור במאכלים המתוקים, כלומר כשיהיה הנער יודע למאוס ברע ולבחור בטוב, אז תעזב האדמה וגו׳. ואחר כך חזר בו הנביא (דרך מליצה ויפוי המאמר) ואמר לא כשידע הנער וכו׳ אלא בטרם ידע הנער וכו׳ יהיה הדבר הזה שאמרתי כי תעזב האדמה וגו׳. ואין צורך לומר כרד״ק שזה דרך נס, אבל דבר טבעי הוא בילדים לבחור המתוק אחר שיטעמו מתיקותו. ומיכיליס וגיזניוס ואחרים מפרשים על העם כלו שיאכלו חמאה ודבש להיות הארץ שממה מפני המלחמה. וזה לא יתכן כלל, כי הכתוב מדבר על הילד, לא על העם: אבל כוונת הנביא כי בעוד שתים או שלש שנים תהיה ארץ ארם וישראל שממה, וזה היה על ידי תגלת פלאסר, אלא שהאריך ה׳ לישראל ולא השליכם מעל פניו כלם, אלא קצת מהם (מלכים ב ט״ו:כ״ט). והנה תחלה הודיעו תשועת ארץ יהודה מיד האויבים המציקים להם באותה שעה, באמרו הנה העלמה וגו׳ וקראת שמו עמנואל, ואחר כך הודיעו נפילת דמשק וישראל על ידי מלך אשור באמרו חמאה ודבש וגו׳ תעזב האדמה וגו׳. אמנם ידע הנביא שלא יאמין לו אחז, ויבקש עזרה מבשר ודם, על כן סמך לנבואה זו נבואה אחרת קשה, רמז לו בה כי המלכות אשר יסמוך עליה לקוות ממנה עזרו, היא תבא עליו ותהפך לאויב משחית ליהודה. (יז) ימים אשר לא באו למיום וגו׳ – אינו אומר כן על עוצם הנזק אשר יבואם, אלא על גדולת האויב, והפחד אשר יפול עליהם בראותם המלך הגדול אשר הכה את ארם ואת אפרים בא בארצם. למיום סור אפרים מעל יהודה – כי אז כשנחלקה המלכות החלו הרעות לבא על ישראל (רד״ק). את מלך אשור – גיזניוס ואחרים אמרו שהמלות האלה נוספות, מפני שאחר זה הנביא מזכיר לא אשור לבד אך מצרים גם כן, ועוד קשה להם שיהיה הנביא מפרש הימים אשר לא באו וגו׳ במלות את מלך אשור. ואני אומר שאי אפשר לומר שלא היתה כוונת הנביא על אשור בפרט, שהרי למטה הוא אומר בפירוש ישא את חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור {ישעיהו ח׳:ד׳}, ושָם לא עלה על דעת אדם לומר ש״לפני מלך אשור״ נוסף, אם כן אין ספק שהיתה כוונת הנביא על אשור בפרט, ולא על מצרים כלל. ואין להקשות מן ישרק ה׳ לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים, כי משל הוא, והזכיר מצרים מפני ששם נמצא רוב זבובים ושאר שרצים המתרבים על ידי מימי נילוס, והזכיר הדבורה אשר בארץ אשור, אולי שהיתה ארץ אשור ידועה בימים ההם לְרַבַת דְבורים. והנה הזבוב והדבורה אינו אלא משל לרבוי האויבים, והכל על מלך אשור נאמר, ומלות את מלך אשור חוזרות לְיָביא ה׳ עליך, אמר יביא ה׳ עליך ימים אשר לא באו וגו׳ יביא ה׳ עליך את מלך אשור, ואין מלך אשור פירוש הימים אשר לא באו, אלא פירוש מה שיביא ה׳ עליו. (יט) ובאו ונחו כלם – הזכיר המקומות החרבים והעצים הפחותים, כי שם ינוחו הזבובים והדבורים באין מחריד, והטעם יבא חיל מלך אשור ויפשוט בארץ, ואיש לא יעמוד בפניו. ובאו – ברביע (ברישא, וכן מצא מיכיליס בארבעה כתבי יד ובחמשה דפוסים), ליתן ריוח בין שתי הפעולות, יבאו, ואחר כך ינוחו. הבתות – עיין למעלה ה׳:ו׳. הנעצוצים – מין קוצים, כמו תחת הנעצוץ (ישעיה נ״ה:י״ג), וכן בערבי יש מין קוצים נקרא נַעְץְ (ר״י חיוג וגיזניוס), והוא משרש נעץ, כי הקוץ דוקר ונכנס בבשר (ר׳ אליה בחור בנימוקיו לס׳ השרשים, וגיזניוס). ולדעת גוסיציוס המלה נגזרת מן עץ, והכוונה אילן פחות ונבזה. הנהללים – נראה גם זה אילן פחות (כדעת רבנו סעדיה, ר׳ יונה ורד״ק), ויונתן תרגם משרש הַלֵל, בתי תושבחתא, וגיזניוס פירש מקומות מִרְעֶה, מענין נִהֵל. (כ) בתער השכירה בעברי נהר – תער הלקוחה בשכר בארצות עבר הנהר, והתער הוא מלך אשור. שכירה – מן שָכיר, ומלך אשור נקרא תער לקוח בשכר, יען אחז שלח לו שחד כדי שיבא לעזרתו, כמו שזכרתי למעלה פסוק י״ב (Steudel). ורמז על מלך אשור בכנוי שיריי תער השכירה בעברי נהר, ואחר כך הוסיף דרך פירוש במלך אשור, והזכיר תער בלשון נקבה גם כי בשאר מקומות הוא לשון זכר, ואמר על התער וגם את הזקן תספה, התער תספה ותכרות את הזקן. והנה הגלוח הוא משל נאות מאד לביאת תגלת פלאסר בארץ יהודה, כי לא נלחם בהם, אבל חיילותיו שטפו בארץ והשחיתוה כדרך הגייסות, כמו שנרמז בדברי הימים (דברי הימים ב כ״ח:כ׳) ויבא עליו תגלת פלאסר מלך אשור ויצר לו ולא חֲזָקוֹ, וכבר נשתבשו המפרשים בפירוש ולא חזקו, ונראה לי דבר ברור שהוא כמו חזקתני ותוכל (ירמיה כ׳:ז׳) שענינו בָאתָ עלי בחָזְקָה, אף כאן ולא חזקו, תגלת הֵצַר לאחז על ידי שהשחיתו חיילותיו את אדמת יהודה, אך לא בא עליו בחזקה, שאם היה רוצה היה לוקח את כל ארצו מידו, והיה מַגְלֶה את יהודה, אבל לא רצה, ונתפייס בשחד, והנה ההשחתה הזאת המשיל הנביא לגלוח, שהוא קרוב לבשר ואינו נוגע בבשר, והזכיר תחלה הראש שדרכם לגלחו, וכן שער הרגלים אולי כמשמעו, והיו מגלחים אותו מפני שהולכים יחפים, או הוא כנוי לשער בית הערוה, כמו מי רגלים שהוא כנוי, וסיים בזקן שאין דרכם לגלחו ושגלוחו היה חרפה להם, להודיע כי הגלוח הזה לא יהיה להנאת המגולחים (הם בני יהודה) כי אם לרע להם. (כא) יחיה איש עגלת בקר וגו׳ – רש״י ראב״ע ורד״ק פירשו זה ושלפניו ושלאחריו ברכה לימי חזקיהו, ולא יתכן, שאם כן ערבוב דברים יש כאן, כי למטה {ישעיהו ח׳:ד׳} הוא חוזר ואומר כי בטרם ידע הנער קרוא אבי ואמי ישא את חיל דמשק, אם כן לימים קרובים הוא מדבר. מלבד כי סגנון הפרשה מוכיח שמדבר בפורענות, שאומר כי שמיר ושית תהיה כל הארץ {ישעיהו ז׳:כ״ד}, עד שהוצרך רד״ק לפרש ״והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף לשמיר ולשית יהיה״ כאלו כלו הפוך, וכאלו כתוב: והיה ביום ההוא, כל מקום אשר הוא עתה לשמיר ולשית יהיה שם אלף גפן באלף כסף, וכדַי דֹחַק ולַחַץ. והנכון כפירוש יירונימוס ואחרים שמדבר על שממת הארץ כמו שאמרתי, ואמר כי אחרי השחתת האדמה והשדות הנעבדים וגם שחיטת הבהמות שיאכלו אותן חיילות אשור, יהיו מקומות המרעה רבים מאד ביהודה, ומי שישאר אצלו עגלת בקר ושתי צאן (אחר אבדן הבהמות שאכלו אותן חיילות אשור) ירעה אותן במרעה שמֵן, ויעשה מהן חלב וחמאה ללחמו, גם דבש יאכל ממה שימצא ביערים, ומחֹסר כל, חמאה ודבש יאכל. (כג) כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף – הכרמים הטובים שעתה יש בהם אלף גפן, והם שווים עתה אלף כסף לחשיבותם, יהיו לשמיר ולשית. בהר הלבנון הכרמים נמכרים לפי מספר הגפנים שבהם, Piastra אחת לכל גפן, ובאשכנז בעיר Johannisberg המשובחת ביינה, זהוב (Ducat) לכל גפן. (כד) בחצים ובקשת יבא שמה – מי שירצה לבא שם, מפחד החיות שתהיינה שמה. (כה) אשר במעדר יעדרון – שמעקרין מהם העשבים והשרשים הרעים. לא תבוא שמה יראת שמיר ושית – הנכון כפירוש לודוביקוס de Dieu שחסרה מלת אשר, כלומר ההרים אשר במעדר יעדרון, אשר לא תבא שמה יראת שמיר ושית, מפני שכבר נעקרו מהם העשבים והשרשים הרעים, יהיו למשלח שור ולמרמס שה. וגיזניוס מפרש: לא תבא (אתה בן אדם) שמה מפני יראת שמיר ושית, ואיננו נכון, כי אין משפט לשון הקדש לדבר על ההוראה הזאת לנכח (חוץ ממלת בואכה), והנה למעלה אמר ״בחצים ובקשת יבא שמה״ בלשון נסתר. ועוד תחסר אות המ״ם (מיראת). ולא יתכן לפרש יראת שמיר ושית מליצה כעין תאר הפעל, על דרך פה אחד, קול אחד, לב אחד, קול גדול, כי בכל אלה תחסר הבי״ת, וכאן אין מקום לבי״ת אלא למ״ם, ואם תאמר לא תבא שמה ביראת שמיר ושית, תהיה הכוונה שתבא שמה בלא יראה.

Malbim Yeshayahu Beur HaInyan 7:15-25מלבי״ם ישעיהו ביאור הענין ז׳:ט״ו-כ״ה

(טו) חמאה – בעת שיגיע הנער לזמן שידע למאוס ברע ולבחור בטוב יאכל חמאה ודבש היערים, ור״ל שמצייר עם הילד ציור האומה בכללה, שכמו ששמו עמנו אל מצייר כלל האומה שה׳ עמהם, כן אכילתו חמאה ודבש מצייר כלל האומה שעמה אל שתאכל חמאה ודבש וכל זה מן האות והסימן שאף שעתה ארץ יהודה חרבה, ה׳ ברחמיו יותיר לה שארית - ואיך יהיה זה. ? מבאר. (טז) כי בטרם – שהוא לזמן קרוב, תעזב האדמה אשר אתה קץ בה – היא אדמת רצין ופקח אשר אתה קץ ומואס אותה תעזב מיושביה. מפני שני מלכיה – מסבת רעת שני מלכיה ורשעתם, וממילא אחר שתחרב ארצם יהיה שארית לארץ יהודה. (יז) יביא – אבל גם אתה מפני שאינך בוטח בה׳ שצוה לך השמר והשקט, ואתה לא בטחת בו וקראת אל מלך אשור לישועה, לכן גם עליך יעבור כוס, וה׳ יביא אליך את מלך אשור כפעם בפעם להחריב ארצך (כמ״ש במ״ב ט״ז, ודה״ב כ״ח), ומספר והולך מה שיעשה מלך אשור למיום סור אפרים – מיום שנחלקה מלכות ב״ד. (יח) והיה ביום ההוא – כששב מלך אשור ממצרים שם פניו לכבוש את ארץ יהודה, והמשיל את מצרים לזבוב שהוא חלוש מדבורה, כן היו חלושים מאשור. (יט) ובאו ונחו – הזבובים והדבורים האלה ינוחו בבקעת החרבות ובחורי הצורים בין הקוצים והסנאים מקום שדרך הזבובים לשכון שם, והוא משל על התפשטותם בכל הארץ. (כ) והיה ביום ההוא – כל זה בימי אחז יגלח ה׳ – ה׳ יגלח אז, ע״י תער השכירה אשר בעברי נהר – ומפרש מי היא התער השכירה הזאת במלך אשור – היינו ע״י מלך אשור שבא מעבר הנהר והוא נמשל לתער השכירה המשיר כל השער בו יגלח ה׳ את הראש וכו׳, ר״ל כי שערות הראש היה דרך לגלחם בימים ההם, והיה גנאי שלוח פרע שער ראשו, (שכן הוזהרו הכהנים שלא לגדל פרע והמלך מסתפר בכל יום), ושער הרגלים היה נוול ג״כ, אבל לא כ״כ כי היה נוול בסתר, אבל שער הזקן היו מגדלים אותו לכבוד ותפארת עפ״ז המליץ כי התער הלז והוא מלך אשור יגלח שער הראש, והוא משל אל הרשעים הגדולים שנוולם גלוי וחטאם מפורסם, וגם שער הרגלים והם החוטאים בסתר שנוולם נסתר, אבל כיון שנתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע, והתער עצמה (לא ע״י ה׳), תספה גם את הזקן – שהוא משל אל הצדיקים, וע״כ ייחס זה אל התער לא אל ה׳, ואמר תספה לא תגלח, כי זה אינו גילוח רק השחתה. (כא) והיה ביום ההוא – מ״מ גם אז יתקיים האות של עמנו אל, ואות שיאכל הילד חמאה ודבש, כי מרוב השממון שתחרב המדינה יחיה כל איש לעצמו עגלת בקר. (כב) והיה – ובזה תהיה השפע רב כ״כ עד שיאכלו חמאה, כי החלב אינו מתקיים ובהכרח יעשו ממנו חמאה, כי לא יוכלו למכור החלב לסחורה כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ – ומי יקנה, אחר שכולם יהיה להם חמאה ודבש. (כג) והיה – ואם תשאל, למה יאכלו חמאה ודבש ולא לחם ויין ? משיב, כי כל הארץ תהיה לשממה, עד שהמקום שיש שם אלף גפנים השוים אלף כסף יהיה שמיר ושית וכ״ש כי שדי תבואה יהיה שממה, ולכן יצטרכו להחיות א״ע מחלב הבהמות לשמיר ולשית יהיה – המליצה תצייר, כאילו השמיר והשית הוא יהיה אדוני הארץ, עד שהכרם היקר השוה אלף כסף יהיה שלו וקנינו. (כד) בחצים – מצייר כאילו השמיר והשית יבא שמה אל הכרמים היקרים בחצים ובקשת ויכבוש אותם בחרבו ובקשתו עד שיהיו שלו וקנינו, והוא ציור מליציי, ועתה מבאר המליצה, כי שמיר ושית תהיה כל הארץ. (כה) וכל – ואם תשאל א״כ איפה ירעו הבהמות אחר שכל הארץ תהיה שמיר ושית ? משיב, ההרים הגבוהים אשר א״א לחרוש שם בכלי חרישה מרוב גובהם, רק במעדר וכלי חפירה יעדרון, אל ההרים האלה לא תבא שמה היראה והממשלה של השמיר והשית – מצייר כאילו השמיר והשית הכובש את הארץ לא תשיג ידו לכבוש ההרים הגבוהים ולהפיל יראתו עליהם, ושם יהיה למשלח שור ושה שם ירעו וירבצו והכונה כי מקומות היקרים יהיו שממה ומקומות הבלתי חשובים יהיו מיושבים לרבץ בקר וצאן.