Prophetic Actions Without Explicit Divine Sanction/1/he

מעשי נביאים בלי צו מפורש מאת ה'

הקדמה

אוטונומיה של הנביא?

כמה אוטונומיה יש לנביאים? האם עליהם להתייעץ עם הקב"ה לגבי כל מעשה שלהם על מנת למנוע סטייה מהרצון האלוקי, או שמא מותר להם לפעול גם ללא אישור אלוקי? האם יכול נביא להכריז על נס בעצמו, ולצפות שהטבע יעשה כדברו? שאלות אלו מתעוררות בעקבות המקרים הרבים בתנך בהם נביאים פועלים, ואף מכריזים על ניסים, מבלי שקיבלו לפני כן הנחיה אלוקית לעשות זאת:

How much autonomy do prophets have?  Must they consult with Hashem regarding their every deed lest they veer from the Divine will, or may they act even without Divine sanction?  Can a prophet declare a miracle on his own, and expect that nature will be overturned at his word?  These questions are raised by the many instances where prophets seem to act, and even declare supernatural phenomena, without having previously received a Divine directive to do so:

• משה והמכות – בשמות ח', משה אומר לפרעה שינקוב זמן לסיום מכת הצפרדעים, והבטיח כי היא תסתיים בשעה שיבקש.¹ אולם בשום מקום לא מתואר שה' הורה למשה להבטיח דבר כזה. כיצד, אם כן, יכול היה משה להיות בטוח שה' באמת רוצה שהמכה תיפסק?
• משה והמכות – בשמות ח', Moshe tells Paroh to set a time for the plague of frogs to end, promising that it will terminate as requested.² owhere, though, does the text share that Hashem directed him to make such a promise. How, then, could Moshe be certain that Hashem really wanted the plague to end, and that He would agree to do so?
• משה והשלו – בשמות ט"ז, לאחר שהעם מתלונן שהוא רעב, ה' מבטיח לספק להם לחם. עם זאת, כשמשה מדבר עם העם, הוא מוסיף שלא זו בלבד שה' ייתן להם לחם, אלא בנוסף גם יספק להם בשר.
• משה והשלו – בשמות ט"ז, in the aftermath of the nation's complaints of hunger, Hashem promises to provide them with bread. When speaking to the people, however, Moshe adds that Hashem will provide them, not only with bread, but also with meat.
• משה וקרח –במהלך המרד של קרח נראה שמשה מארגן באופן עצמאי "מבחן קטורת" כדי להוכיח את מי בחר אלוהים (במדבר ט"ז:א'-ז'), ומאוחר יותר מצהיר כי מנהיגי המרד ימותו מוות לא טבעי (במדבר ט"ז:כ"ג-ל"א). כיצד יכול היה משה לסמוך על כך שה' יסכים למבחן שלו ויחולל נס על פי דרישתו, במיוחד בהתחשב בכך שניסים אלו אמורים לגרום ממש למוות?
• משה וקרח – During Korach's rebellion, Moshe appears to independently devise an "incense test" to prove whom God has chosen (במדבר ט"ז:א'-ז'), and later declares that the rebellion's leaders will die an unnatural death (במדבר ט"ז:כ"ג-ל"א). How could Moshe trust that Hashem would agree to his test and enact a miracle on Moshe's demand, especially considering that both were to cause death?
• משה ובקשת בני ראובן וגד – כאשר ראובן וגד מגישים את הבקשה ליישוב השטח שממזרח לירדן (במדבר ל"ב), משה מעניק להם אישור לעשות זאת מבלי להתייעץ קודם לכן עם הקב"ה. כיצד הוא ידע שזהו רצון ה'?
• משה ובקשת בני ראובן וגד – When Reuven and Gad negotiate to settle the land east of the Jordan (במדבר ל"ב), Moshe grants them permission to do so without first consulting with Hashem. How did he know that this was Hashem's desire?
• יהושע והשמש בגבעון – ביהושע י', מצהיר יהושע את ההכרזה המפורסמת "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם", וכתוצאה מכך השמש עומדת דוממת. הסיפור מסיים במילים "וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ יַי בְּקוֹל אִישׁ". ובכן, נראה כי הדבר מצביע על כך שה' באמת שינה את הטבע אך ורק בגלל הכרזתו של יהושע, אך מצד שני נאמר בפירוש כי מדובר במקרה ייחודי אשר לא חזר על עצמו במקומות אחרים.
• יהושע והשמש בגבעון – ביהושע י', Yehoshua makes the famous declaration "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם", resulting in the sun standing still.  The narrative concludes "וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ י"י בְּקוֹל אִישׁ".  This suggests that Hashem really did change nature only due to the bidding of Yehoshua, but also that this was a unique case and not replicated elsewhere.
• שמואל מביא גשם – כששמואל נוזף בעם על דרישתם למנות מלך בשמואל א' י"ב, הוא אומר להם שכאות להתנהגותם הפסולה, הוא יקרא לה', שיחולל סערה באמצע עונת הקיץ. גם להצהרה זו לא קדמה הנחיה אלוקית.
• שמואל מביא גשם – When Shemuel rebukes the people for requesting a king בשמואל א' י"ב, he tells them that as a sign of their sinful behavior, he will cry out to Hashem and He will bring a storm in the dry season. Here, too, the declaration is not preceded by a Divine command.
• נתן ודוד – בשמואל ב' ז', כאשר דוד מביע רצון לבנות את בית המקדש, נתן  הנביא אומר לו לעשות מה שיחפוץ. לא רק שנתן אומר זאת על דעת עצמו, אלא אף מתברר לבסוף שנתן בכלל שגה. האם חטא נתן בהבעת דעתו השגויה באופן עצמאי? האם נביא יכול לטעות?
• נתן ודוד – בשמואל ב' ז', when David expresses a desire to build the Mikdash, Natan tells him to do as his heart wishes  Not only does Natan say this on his own, but Natan is in fact proven wrong.  Did Natan sin in expressing his erroneous opinion independently? Can a prophet make a mistake?
• ניסי אליהו – נראה כי הרוב המכריע מתוך פעולותיו של אליהו הן פרי יוזמתו שלו עצמו ולא של ה'.³ הוא מכריז על בצורת (מלכים א' י"ז:א'), מספק אוכל באופן פלאי לאלמנה מצרפת (מלכים א׳ י״ז:י׳-ט"ו), מארגן את מבחן הקרבנות בהר הכרמל (מלכים א' י"ח), והורג את שרי החמישים באש שמימית (מלכים ב' א':ט'-ט"ו),  כל האותות והמופתים הללו נעשים לכאורה מבלי לבקש אישור אלוהי לפני כן. הוא אף פועל נגד התורה בכך שהוא בונה מזבח פרטי בתקופה שבה היה אסור לעשות זאת!
• ניסי אליהו – The vast majority of Eliyahu's actions appear to be initiated by him rather than Hashem.⁴  He declares drought (מלכים א' י"ז:א'), miraculously brings food to the widow of Tzarefat (מלכים א׳ י״ז:י׳-ט"ו), sets up the contest on Mt. Carmel (מלכים א' י"ח), and kills the officers of fifty with heavenly fire (מלכים ב' א':ט'-ט"ו), all seemingly without seeking Divine approval beforehand. He even acts against the Torah to build a private altar in a period when doing so was prohibited!
• ניסי אלישע – בדומה למנטור שלו, גם אלישע לכאורה מחולל ניסים על פי רצונו, ללא התייעצות אלוהית מראש. כך, הוא מטהר מים מרים (מלכים ב' ב':י"ט-כ"ב) ואוכל מורעל (מלכים ב׳ ד׳:מ'-מ"א), מספק אוכל באופן פלאי לבני הנביאים (מלכים ב׳ ד׳:א'-ו' ומ"ב-מ"ד), מבטיח לשונמית בן (מלכים ב׳ ד׳:ט"ז), ומרפא ומביא צרעת (מלכים ב ה':א'-י"ד) .
• ניסי אלישע – Like his mentor, Elisha, too, appears to bring miracles of his own accord, without prior Divine consultation. Thus, he cures bitter waters (מלכים ב' ב':י"ט-כ"ב) and poisoned food (מלכים ב׳ ד׳:מ'-מ"א), miraculously provides for the בני הנביאים (מלכים ב׳ ד׳:א'-ו' ומ"ב-מ"ד),  promises the Shunamite a son (מלכים ב׳ ד׳:ט"ז), and both cures and brings צרעת (מלכים ב ה':א'-י"ד) .

כיצד יש להבין את כל המקרים הללו? האם עלינו להניח שלמרות השתיקה הטקסטואלית, הנביאים בכל זאת פעלו על פי הנחייה אלוהית שהתקבלה קודם לכן? או שמא השתיקה אכן מרמזת על כך שבאמת לא הייתה הוראה אלוהית? אם נלך עם התשובה האחרונה, אזי תתעורר השאלה, במילותיו של אברבנאל "ויקשה אם כן איך זכו הנביאים האלה ... לפעול הנסים מבלי ציווי א-להי"? יתרה מזאת, כיצד היו הנביאים יכולים להיות בטוחים כי החלטותיהם תואמות את רצונו של השם?

How should all of these cases be understood? Should we assume that, despite the textual silence, the prophets must nonetheless be operating according to a received Divine directive? Or, does silence imply that really there was no Divine communication? If the latter, as Abarbanel asks, "ויקשה אם כן איך זכו הנביאים האלה... לפעול הנסים מבלי ציווי א-להי"?  Moreover, how could they be certain thattheir decisions aligned with Hashem's desires?

עד כמה התיעוד שלם?

הצד השני של נושא זה הוא השאלה מה וכמה התורה בוחרת לתעד עבור הדורות הבאים. האם יש צורך לתעד גם את ההנחיות של ה' לנביא וגם את הביצוע של הנביא, או שמספיק אחד מהם? במקרים מסוימים, גם הציווי וגם הביצוע מוזכרים בטקסט.⁵  במקרים מועטים יותר, רק דברי ה' מוזכרים, וההנחה היא שההנחיות בוצעו, למרות שאין לכך אזכור בכתוב.⁶  במקרים שתוארו לעיל, המצב הפוך, וצו ה' הוא שחסר בטקסט. מדוע הטקסט לפעמים משתמש בשיטה אחת ולפעמים בשיטות אחרות? אם הכל קורה תמיד לפי רצונו של ה', מדוע דבריו אינם תמיד מוזכרים?

מה הצורך בתפילה?

In several of the above incidents the prophet feels the need to pray that Hashem bring the desired miracle:

• Moshe prays that plagues be removed from Paroh at the set time, and he petitions Hashem to refuse the offerings of the 250 men during Korach's rebellion.
• Shemuel prays for rain.
• Eliyahu requests of Hashem that fire consume the offering on Mt. Carmel.⁷

If the prophets are acting via Divine command, why would they need to pray that His will be fulfilled?  If, on the other hand, they have powers to bring miracles on their own, why not simply do so?  Moreover, if a prophet is not sure that Hashem will acquiesce to change nature at his request (as implied by the need to pray), how can he declare publicly that a miracle is to occur?  If his words do not come true, does he not risk being labelled a false prophet?

"מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ"

ישעיהו מ"ד מדבר על יחסו של ה כלפי נביאי אמת ונביאי שקר:

(כה) מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל. (כו) מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַ‍ִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחׇרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם.

איוב כ"ב:כ"ח מצהיר בדומה: "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ."  בפסוקים אלה, ה' מבטיח לקיים את דברי נביאיו, דבר שרומז שלעתים נביא יכול לדבר בלי ציווי מפורש מה', ושבכל זאת ה' ידאג שהנבואה תתגשם. האם זה נכון לגבי כל הנביאים? באיזו נסיבות? האם הפסוקים רומזים כי נביא יכול אפילו "להכריח" את הקב"ה לעשות משהו שהוא אחרת לא התכוון לעשות?

נושאים תיאולוגיים נוספים

• Prophetic fallibility – The possibility that a prophet might act on his own raises the question of whether in so doing, it is possible for him to err, misrepresent Hashem's will, or even act against it.  If prophets can make mistakes, how can they be trusted?
• מעשים נגד התורה – Eliyahu is singular in the above cases in transgressing a Torah law in order to bring the people back to faith.  Even if in general a prophet can act on his own, does transgressing a law require Divine sanction, or might this, too, be left to the discretion of the prophet?
• פעילות בשם ה' ללא צו מפורש – In several cases, prophets not only seem to speak or act on their own initiative, but do so in God's name, invoking Divine authority for their message or action.  Is a prophet allowed to attribute his personal decisions to Hashem?  לדיון נרחב, ראו פעילות בשם ה' ללא צו מפורש של ה'.

¹ ראו הדוגמאות הדומות בשמות ח':כ"ה-כ"ז ושמות ט':כ"ט-ל"ג  בהן משה אומר לפרעה, לכאורה מדעת עצמו, מתי המכות של ערוב וברד תסתיימנה.

² ראו הדוגמאות הדומות בשמות ח':כ"ה-כ"ז ושמות ט':כ"ט-ל"ג  בהן משה אומר לפרעה, לכאורה מדעת עצמו, מתי המכות של ערוב וברד תסתיימנה.

³ על כך מעידים דבריו הראשונים של אליהו בספר מלכים. לפני שהקורא אפילו מתוודע לנביא, אליהו מצהיר: "חַי י"י... אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי" (מלכים א' י"ז:א').

⁴ על כך מעידים דבריו הראשונים של אליהו בספר מלכים. לפני שהקורא אפילו מתוודע לנביא, אליהו מצהיר: "חַי י"י... אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי" (מלכים א' י"ז:א').

⁵ לדוגמה, בכמעט כל המקרים בהם נצטווה משה לפעול, הטקסט מזכיר גם את הפקודה וגם את ביצועה. ראו: שמות ז':ט'-י',י"ט-כ', ח':י"ב-י"ג, ט':י"א-י"ג, ט':כ"ב-כ"ג, י':י"ב-י"ג, י':כ"א-כ"ב, י"ד:ט"ז, כ"א-כ"ב, י"ד:כ"ו-כ"ז, י"ז:ה'-ו', י"ט:י'-ט"ו, כ"ד:א'-ב', ט', כ"ד:י"ב-ט"ו, פרקים כ"ה-ל"א ופרקים ל"ה-מ', ל':י"א-ט"ז ול"ח:כ"א-כ"ח, ל"ב:ז',ט"ו, ל"ג:ה'-ו', ל"ד:א'-ד', ל"ד:כ"ז-כ"ח, מ':א'-ל"ג.

⁶ ראו למשל: שמות ז':ט"ו-י"ח, ז':כ"ו-כ"ט,ח':ט"ז-י"ט, ט':א'-ד', ט':י"ג-י"ט, י"א:ב' וי"ד:ב'.

⁷ ייתכן שהצהרתו של יהושע הייתה גם תפילה. לפני דבריו מופיעה הכותרת: "אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לַי"י", שמשמעה שהוא דיבר אל ה'. עם זאת, דבריו אינם מנוסחים כתחינה אלא כהצהרה פומבית, מה שמציע כי הוא לא היה בספק שהשם יתברך יבצע את הנס.