Psalm 29: Hashem's Voice
Sources
Biblical Texts
Shemot 19:16-19שמות י״ט:ט״ז-י״ט
(16) On the third day, in the morning, there was thunder and lightning and a heavy cloud on the mountain, and the sound of a horn, very strong. And all the people in the camp trembled. (17) Moshe brought the people out of the camp to meet God, and they stationed themselves at the bottom of the mountain. (18) And all of Mount Sinai was smoking because Hashem had come down upon it in fire, and its smoke went up like the smoke of a furnace; and the whole mountain trembled greatly. (19) The sound of the horn was growing exceedingly stronger and stronger. Moshe would speak and Hashem would reply with a voice. | (טז) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כׇּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. (יז) וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. (יח) וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו י״י בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כׇּל הָהָר מְאֹד. (יט) וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. |
Devarim 4:9-15דברים ד׳:ט׳-ט״ו
(9) Only be careful, and keep your soul diligently, lest you forget the things which your eyes saw, and lest they depart from your heart all the days of your life. But make them known to your children and your children's children, (10) the day that you stood before Hashem your God in Horeb, when Hashem said to me, "Assemble the people to Me, and I will make them hear my words, that they may learn to fear Me all the days that they live on the earth, and that they may teach their children." (11) You came near and stood under the mountain; and the mountain burned with fire to the heart of the sky, with darkness, cloud, and thick darkness. (12) Hashem spoke to you out of the midst of the fire. You heard the sound of words, but you saw no form; you only heard a voice. (13) He declared to you his covenant, which He commanded you to perform, even the ten statements; and He wrote them on two tables of stone. (14) Hashem commanded me at that time to teach you statutes and ordinances, that you might do them in the land where you pass to possess it. (15) Take therefore good care of yourselves, for you saw no kind of form on the day that Hashem spoke to you in Horeb out of the midst of the fire. | (ט) רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. (י) יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי י״י אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בֶּאֱמֹר י״י אֵלַי הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי כׇּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה וְאֶת בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן. (יא) וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ עָנָן וַעֲרָפֶל. (יב) וַיְדַבֵּר י״י אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל. (יג) וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים. (יד) וְאֹתִי צִוָּה י״י בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. (טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כׇּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר י״י אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. |
Devarim 4:32-36דברים ד׳:ל״ב-ל״ו
(32) For ask now of the days that are past, which were before you, since the day that God created man on the earth, and from the one end of the sky to the other, has there ever been anything like this great thing or has anything ever been heard like it? (33) Did a people ever hear the voice of God speaking out of the midst of the fire, as you have heard, and live? (34) Or has God tried to go and take a nation for himself from the midst of another nation, by trials, by signs, and by wonders, and by war, and by a mighty hand, and by an outstretched arm, and by great terrors, like all that Hashem your God did for you in Egypt before your eyes? (35) It was shown to you so that you might know that Hashem is God. There is no one else besides him. (36) Out of heaven He made you hear his voice, that He might instruct you. And on earth He made you see his great fire; and you heard his words out of the midst of the fire. | (לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. (לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי. (לד) אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם י״י אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. (לה) אַתָּה הׇרְאֵתָ לָדַעַת כִּי י״י הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. (לו) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. |
Shofetim 5:4-5שופטים ה׳:ד׳-ה׳
(4) Hashem, when you went forth out of Seir, when you marched out of the field of Edom, the earth trembled, the sky also dropped. Yes, the clouds dropped water. (5) The mountains quaked at the presence of Hashem, even Sinai, at the presence of Hashem, the God of Israel. | (ד) י״י בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. (ה) הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי י״י זֶה סִינַי מִפְּנֵי י״י אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. |
Tehillim 29תהלים כ״ט
(1) A Psalm of David. Ascribe to Hashem, O you sons of might, ascribe to Hashem glory and strength. (2) Ascribe to Hashem the glory due to His name; bow down to Hashem in the beauty of holiness. (3) The voice of Hashem is upon the waters. The God of glory thunders. Hashem is upon many waters. (4) The voice of Hashem is powerful; the voice of Hashem is full of majesty. (5) The voice of Hashem breaks the cedars; yes, Hashem breaks in pieces the cedars of Lebanon. (6) He made them skip like a calf, Lebanon and Sirion like a young wild-ox. (7) The voice of Hashem hews out flames of fire. (8) The voice of Hashem shakes the wilderness; Hashem shakes the wilderness of Kadesh. (9) The voice of Hashem makes the hinds calve and strips the forests bare. And in His temple all say, "Glory." (10) Hashem sat enthroned at the flood; Hashem sits as King forever. (11) Hashem will give strength to His people. Hashem will bless his people with peace. | (א) מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַי״י בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַי״י כָּבוֹד וָעֹז. (ב) הָבוּ לַי״י כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַי״י בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. (ג) קוֹל י״י עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים י״י עַל מַיִם רַבִּים. (ד) קוֹל י״י בַּכֹּחַ קוֹל י״י בֶּהָדָר. (ה) קוֹל י״י שֹׁבֵר אֲרָזִים וַיְשַׁבֵּר י״י אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. (ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים. (ז) קוֹל י״י חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. (ח) קוֹל י״י יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל י״י מִדְבַּר קָדֵשׁ. (ט) קוֹל י״י יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. (י) י״י לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב י״י מֶלֶךְ לְעוֹלָם. (יא) י״י עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן י״י יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. |
Tehillim 114תהלים קי״ד
(1) When Israel came forth out of Egypt, the house of Jacob from a people of strange language; (2) Judah became His sanctuary, Israel His dominion. (3) The sea saw it, and fled; the Jordan turned backward. (4) The mountains skipped like rams, the hills like young sheep. (5) What ails you, O sea, that you flee? You Jordan, that you turn backward? (6) You mountains, that you skip like rams, you hills, like young sheep? (7) Tremble, you earth, at the presence of Hashem, at the presence of the God of Jacob, (8) Who turned the rock into a pool of water, the flint into a fountain of waters. | (א) בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. (ב) הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. (ג) הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. (ד) הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. (ה) מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר. (ו) הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. (ז) מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. (ח) הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם. |
Classical Texts
Mekhilta DeRabbi Yishmael Shemot 20:14מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ׳:י״ד
"And all the people saw the sounds and the lightnings": They saw what was visible and heard what was audible. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: They saw and heard what was audible. There was nothing that left the mouth of the Omnipotent which was not inscribed on the tablets, as it is written (Psalms 29:7) "The voice of the Lord hews (with) flames of fire." finds great spoil." | מסכתא דבחדש יתרו פרשה ט וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת – רוֹאִין הַנִּרְאֶה וְשׁוֹמְעִין הַנִּשְׁמָע. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: רוֹאִין וְשׁוֹמְעִין הַנִּרְאֶה. רוֹאִין דָּבָר שֶׁלָּאֵשׁ יוֹצֵא מִפִּי הַגְּבוּרָה וְנֶחְצָב עַל הַלּוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״קוֹל י״י חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ״ (תהלים כ״ט:ז׳). |
Mekhilta DeRashbi Shemot 19:16מכילתא דרשב״י שמות י״ט:ט״ז
ויהי ביום השלישי בהיות הבקר – כזמן שנאמר לו מלמד שהזמן והמעשה מסייעין את השעה שחיים ניתנין בה לכל באי העולם: יכול ניתנה בלילה ת״ל ביום ביום ולא בלילה: יכול ניתנה בשתיקה ת״ל ויהי קולות וברקים קולות וקולי קולות: ברקים וברקי ברקים קולות משונין זה מזה וברקים משונין זה מזה וכן הוא אומר (תהלים כ״ט:ג׳) קול ה׳ על המים אל הכבוד הרעים ה׳ על מים רבים קול ה׳ בכוח קול ה׳ בהדר קול ה׳ שובר ארזים קול ה׳ חוצב להבות אש קול ה׳ יחיל מדבר קול ה׳ יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כלו אומר כבוד מגיד הכתוב שביום מתן תורה היו עננים וברקים וירידת גשמים וכן הוא אומר (שופטים ה׳:ד׳) ה׳ בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים: ואומר (תהלים ע״ז:מ״ט) קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל וכמו קול שופר נשמע באויר שנ׳ וקול שופר חזק מאד עד שרעש כל העולם כולו ונתקבצו כל אומות העולם אצל בלעם בן בעור אמרו לו דומה שהמקום מאבד את עולמו במים כענין שנ׳ (תהלים כ״ט:י׳) ה׳ למבול ישב אמר להן שוטים שבעולם כבר נשבע שאינו מביא מבול לעולם כענין שנ׳ (ישעיהו נ״ד:ט׳) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ אמרו לו ודאי מבול של מים אינו מביא אבל הוא מביא מבול של אש אמר להם אינו מביא לא מבול של מים ולא מבול של אש אמרו לו והקול הזה למה אמר להם תורה הוא נותן לעמו שנ׳ (תהלים כ״ט:י״א) ה׳ עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שנ׳ (איוב י״ב:ט״ו) עמו עוז ותושיה אמרו לו אם כן ה׳ יברך את עמו בשלום. |
Sifre Devarim 33:2ספרי דברים ל״ג:ב׳
Variantly: "And He said: The Lord came from Sinai": When the Lord appeared to give Torah to Israel, it is not to Israel alone that He appeared, but to all of the nations. First He went to the children of Esav, and He asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered: "You shall not kill" (Shemot 20:13). They answered: The entire essence of our father is murder, as it is written (Bereshit 27:22) "And the hands are the hands of Esav." And it is with this that his father assured him (Ibid. 27:40) "And by your sword shall you live." He then went to the children of Ammon and Moav and asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered "You shall not commit adultery." They answered: Lord of the Universe, ervah (illicit relations) is our entire essence, as it is written (Ibid. 19:36) "And the two daughters of Lot conceived by their father." He then went and found the children of Yishmael and asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered: "You shall not steal" (Shemot, Ibid.) They answered: Lord of the Universe, our father's entire essence is stealing, viz. (Bereshit 16:12) "And he (Yishmael) shall be a wild man, his hand against all." There was none among all of the nations to whom He did not go and speak and knock at their door, asking if they would accept the Torah, viz. (Psalms 138:4) "All the kings of the earth will acknowledge You, O Lord, for they heard the words of Your mouth." I might think they heard and accepted; it is, therefore, written (Ezekiel 33:31) "And they did not do them (the mitzvoth)." And (Michah 5:14) "And with anger and wrath will I take revenge of the nations because they did not accept (the mitzvoth)." And even the seven mitzvoth that the sons of Noach took upon themselves they could not abide by, until they divested themselves of them and ceded them to Israel. An analogy: One sent his donkey and his dog to the threshing floor, loading his donkey with a lethech (a dry measure) and his dog with three sa’ah. The donkey went and the dog buckled, whereupon he took a sa'ah from it and put it on the ass; and so with the second (sa’ah) and so with the third. Here, too, Israel accepted the Torah with all of its explanations and inferences; but the sons of Noach could not even abide by the seven mitzvoth that they did take upon themselves, until they divested themselves of them and ceded them to Israel, wherefore it is written "And he said: The Lord came from Sinai, etc." When the Holy One Blessed be He appeared to give Torah to Israel, He "thundered" the entire world on its inhabitants," as it is written (Psalms 29:3) "The voice of the Lord upon the waters; the G-d of glory thunders. When the nations of the world heard the thunders all of them gathered near Bilam and said to him: It seems that G-d is going to destroy His world. He answered: Is it not already written (Bereshit 9:15) "And the waters will no more be a deluge to destroy all flesh"? They asked: What is this sound? He answered (Psalms 29:11) "The Lord is giving oz to His people," oz being nothing other than Torah, as it is written (Iyyov 12:16) "With Him there is oz and might" — whereupon they responded: If so, "let the Lord bless His people with peace!" (Psalms 29:11). Variantly: "And he said: The Lord came from Sinai.": When the Lord is destined to exact payment of Seir, He is destined to "thunder" all of the world on its inhabitants, as He did at the giving of the Torah, viz. (Judges 5:14) "O Lord, when You went out of Seir, when You strode from the field of Edom, the earth thundered; the heavens, too, trickled; the heights, too, dripped water." ... "From His right hand (He gave) them the law of fire": When the word left the mouth of the Omnipotent, it left by way of the right hand of the Holy One and the left of Israel and encircled the encampment of Israel, twelve mil by twelve mil, and returned by way of the right of Israel to the left of the Lord. And the Holy One Blessed be He received it with His left hand and engraved it into the tablet. And His voice traveled from one end of the world to the other, viz. (Psalms 29:7) "The voice of the Lord cleaves (the tablets with) shafts of fire." | דבר אחר: ויאמר י״י מסיני בא – כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תרצח. אמרו לפניו: רבש״ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנאמר: והידים ידי עשו (בראשית כ״ז:כ״ב) ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר: ועל חרבך תחייה (בראשית כ״ז:מ׳). הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תנאף. אמרו לפניו: רבש״ע, עצמה של ערוה להם היא, שנאמר: ותהרן שתי בנות לוט מאביהן (בראשית י״ט:ל״ו). הלך ומצא בני ישמעאל אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם: לא תגנוב. אמרו לפניו: רבש״ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנאמר: והוא יהיה פרא אדם (בראשית ט״ז:י״ב). לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה מה ירצו ויקבלו את התורה. וכן הוא אומר: יודוך י״י כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קל״ח:ד׳). יכול שמעו וקיבלו? תלמוד לומר: ואתם לא תעשו (יחזקאל ל״ג). ואומר: ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו (מיכה ה׳:י״ד), אלא אפילו שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג׳ סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית, פרק ממנו סאה ונתן על החמור, וכן שני וכן שלישי, אף כן ישראל קיבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם ז׳ מצוות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל, לכך נאמר: ויאמר י״י מסיני בא. כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר: קול י״י על המים אל הכבוד הרעים (תהלים כ״ט:ג׳), כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו: כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו. אמר להם: והלא כבר נאמר: ולא יהיה עוד המים למבול (בראשית ט׳:ט״ו). אמרו לו: הקול הזה מהו? אמר להם: י״י עוז לעמו יתן (תהלים כ״ט:י״א), ואין עוז אלא תורה, שנאמר: עמו עוז ותושיה (איוב י״ב:ט״ז). אמרו לו: אם כן, י״י יברך את עמו בשלום (תהלים כ״ט:י״א).... מימינו אש דת למו – כשהיה הדבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא דרך ימינו של קודש לשמאלם של ישראל, ועוקף את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום והקב״ה מקבלו לימינו וחקקו בלוח, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: קול י״י חוצב להבות אש (תהלים כ״ט:ז׳). |
Bavli Shabbat 89aבבלי שבת פ״ט.
One of the Sages said to Rav Kahana: Did you hear what is the reason that the mountain was called Mount Sinai? Rav Kahana said to him: It is because it is a mountain upon which miracles [nissim] were performed for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Mount Nisai, the mountain of miracles. Rather, Rav Kahana said to him: It is a mountain that was a good omen [siman] for the Jewish people. The Sage said to him: If so, it should have been called Har Simanai, the mountain of omens. Rav Kahana said to him: What is the reason that you do not frequent the school where you can study before Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who study aggada? As Rav Ḥisda and Rabba, son of Rav Huna, both said: What is the reason it is called Mount Sinai? It is because it is a mountain upon which hatred [sina] for the nations of the world descended because they did not accept the Torah. And that is what Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The desert in which Israel remained for forty years has five names. Each name has a source and a rationale: The Zin Desert, because the Jewish people were commanded [nitztavu] in it; the Kadesh Desert, because the Jewish people were sanctified [nitkadshu] in it. The Kedemot Desert, because the ancient [keduma] Torah, which preceded the world, was given in it. The Paran Desert, | א״ל ההוא מרבנן לרב כהנא מי שמיע לך מאי הר סיני א״ל הר שנעשו בו נסים לישראל הר ניסאי מיבעי ליה אלא הר שנעשה סימן טוב לישראל הר סימנאי מיבעי ליה א״ל מ״ט לא שכיחת קמיה דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דמעייני באגדתא דרב חסדא ורבה ברי׳ דרב הונא דאמרי תרווייהו מאי הר סיני הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו והיינו דאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא ה׳ שמות יש לו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות שנתנה קדומה עליו מדבר פארן |
Bavli Zevachim 116aבבלי זבחים קט״ז.
Rabbi Elazar HaModa’i says: He heard about the giving of the Torah and came. As when the Torah was given to the Jewish people, the voice of the Holy One, Blessed be He, went from one end of the world to the other end, and all of the kings of the nations of the world were overcome with trembling in their palaces and recited a song of praise, as it is stated: “The voice of the Lord makes the hinds to calve…and in his palace all say: Glory” (Psalms 29:9), i.e., each king in his own palace recited songs of praise to God. At that time, all of the kings gathered around Balaam the wicked, who was the greatest gentile prophet, and said to him: What is the tumultuous sound, i.e., the loud noise, that we have heard? Perhaps a flood is coming to destroy the world, as it is stated: “The Lord sat enthroned at the flood” (Psalms 29:10)? Balaam said to them: “The Lord sits as King forever” (Psalms 29:10), which means that the Holy One, Blessed be He, already took an oath after the flood never to bring a flood to the world, as it is stated: “And the waters shall no more become a flood” (Genesis 9:15). The kings said to him: He will not bring a flood of water, as he vowed, but perhaps He will bring a flood of fire, as in the future the Lord will punish the nations with fire, as it is stated: “For by fire will the Lord contend, and by His sword with all flesh; and the slain of the Lord shall be many” (Isaiah 66:16). Balaam said to them: He already took an oath that He will not destroy all flesh in any manner, as it is stated: “To destroy all flesh” (Genesis 9:15). Therefore, there will not be a flood of fire. They asked: And if so, what is this tumultuous sound that we have heard? Balaam said to them: He has a good and precious item in His treasury, that was hidden away with Him for 974 generations before the world was created, and He seeks to give it to his children, as it is stated: “The Lord will give strength to His people” (Psalms 29:11). “Strength” is a reference to the Torah, which is the strength of the Jewish people. Immediately, they all began to say: “The Lord will bless His people with peace” (Psalms 29:11). | ר״א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] אומות העולם אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר {תהלים כ״ט:ט׳} ובהיכלו כולו אומר כבוד. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם (אמר להם) {תהלים כ״ט:י׳} ה׳ למבול ישב [אמר להם] וישב ה׳ מלך לעולם כבר נשבע הקב״ה שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא׳ {ישעיהו ס״ו:ט״ז} כי (הנה) באש ה׳ נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר {תהלים כ״ט:י״א} ה׳ עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו {תהלים כ״ט:י״א} ה׳ יברך את עמו בשלום. |
Medieval Texts
Rashi Tehillim 29:3-11רש״י תהלים כ״ט:ג׳-י״א
(3) The voice of the Lord is upon the waters Upon the Sea of Reeds, "The Lord thundered from heaven" (above 18:14). thunders Heb. הרעים, tormanta in Old French. (4) The voice of the Lord is in strength At the time of the giving of the Torah, He moderated His voice according to the strength of Israel, as it is said (Exod. 19:19): "and God would answer him with a voice," with Moses' voice. (5) The voice of the Lord breaks the cedars The kings of the nations, as the matter that is written (in I Sam. 7:10): "and the Lord thundered with a loud noise etc. upon the Philistines"; (in Isa. 30:31): "For from the Lord's voice Assyria shall be broken." And at the time of the giving of the Torah (Deut. 5:23): "For who is there of all flesh who has heard the voice of the living God speak out of the fire as we have and remained alive?" You heard and remained alive, but the nations of the world would hear it and die. (6) He causes them to dance like a calf The cedars and the mountains that came to hear the giving of the Torah. Lebanon and Sirion The names of mountains. (7) cleaves with flames of fire taylont in Old French, to cut. Our Sages (Mechilta ibid.) explained that the utterance of the Decalogue emanated from His mouth with a flame of fire and was engraved on the tablets according to their form. (8) causes the desert to quake Heb. יחיל, an expression of (Jer. 6:24), "pain (חיל) as a woman in travail." the Lord causes the desert of Kadesh to quake That is the desert of Sinai, as our Sages said in Tractate Shabbath (89a): It was called by five names: the desert of Sinai, the desert of Zin, the desert of Kadesh, the desert of Kedemoth, the desert of Paran. [It was called] the desert of Kadesh because Israel was sanctified on its account. (9) The voice of the Lord will frighten the hinds In the future, it will frighten the nations of the world and cause [them] to quake, those who are now standing firmly like hinds, as the matter that is stated (above 18:34): "He makes my feet like hinds." Said Rabbi Phinehas: It does not say, "like harts," but "like hinds," like the females, because the feet of the females stand straighter than those of the males (Midrash Tehillim 22:1). Another explanation: יחולל is kria in Old French, to create, as (in Prov. 8:25), "before the hills, I was created (חוללתי)." and strip the forests Like (Gen. 30:37), "by uncovering (מחשף) the white." He will strip the forest trees, i.e., he will strip the nations, compared to forest trees, of their glory, as is stated (in Amos 2:9): "whose height is as the height of the cedar trees." and in His Temple which will be built. everyone speaks of His glory Everyone will praise Him there and say... (10-11) The Lord sat [enthroned] at the flood alone in His greatness, and now also, the Lord sits alone forever, "but the idols will completely pass away," (as in Isa. 2:18), yet to His people He will give strength and a blessing of peace. Our Sages, however, expounded upon it in Midrash Psalms (29:2) that the nations became frightened and startled, and they came to Balaam and said to him, "What is the sound of the stirring that we heard? Is He going to bring a flood upon the world?" He replied to them, "He already swore that He would not bring a flood. Rather, the sound of the stirring that you heard is that the Holy One, blessed be He, is giving a Torah to His people." | (ג) קול י״י על המים – על ים סוף, ירעם משמים י״י וגו׳ (שמואל ב כ״ב:י״ד). [הרעים – טורמיבטאוש בלעז.] (ד) קול י״י בכח – בשעת מתן תורה צימצם את קולו לפי כוחם של ישראל, שנאמר: והאלהים יעננו בקול (שמות י״ט:י״ט) – בקולו של משה. (ה) קול י״י שובר ארזים – מלכי האומות, כעיניין שנאמר: וירעם י״י בקול גדול על פלשתים וגו׳ (שמואל א ז׳:י׳), כי מקול י״י יחת אשור (ישעיהו ל׳:ל״א). ובשעת מתן תורה: מי כל בשר וגו׳ ויחי (דברים ה׳:כ״ב) – אתה שמעת וחיית, ואומות העולם שומעים ומתים. (ו) וירקידם כמו עגל – את הארזים (תהלים כ״ט:ה׳) ואת ההרים שבאו לשמוע מתן תורה. לבנון ושריון – שמות הרים. (ז) חוצב להבות אש – [טיילנט בלעז.] רבותינו פירשו שהיה הדבור של עשרת הדברות יוצא בלהבות אש מפיו ונחקק על הלוחות כתבניתם. (ח) יחיל מדבר – לשון חיל כיולדה (ירמיהו ו׳:כ״ד). יחיל י״י מדבר קדש – הוא מדבר סיני, כמו שאמרו רבותינו במסכת שבת (בבלי שבת פ״ט.): חמשה שמות נקראו לו מדבר סיני, מדבר צין, מדבר קדמות, מדבר קדש, מדבר פארן. מדבר קדש – שנתקדשו ישראל עליו. (ט) קול י״י יחולל איילות – יפחיד ויחיל לעתיד את האומות, שהם עכשיו עומדות בחוזק כאיילות, כעניין שנאמר: משווה רגלי כאיילות (תהלים י״ח:ל״ד). אמר ר׳ פנחס: כאיילים אין כתיב כאן, אלא כאיילות – כנקבות, שרגלי הנקבות עומדות מן הזכרים. [לשון אחר: יחולל – קריאה בלעז, כמו לפני גבעות חוללתי (משלי ח׳:כ״ה).] ויחשוף יערות – כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז), יקלף עצי היער, כלומר יפשיטם מכבודם. שהאומות משולים בעצי היער: אשר כגובה ארזים גובהו (עמוס ב׳:ט׳). ובהיכלו – שיבנה. כולו אומר כבוד – הכל יקלסוהו שם. (י-יא) ויאמרו: י״י למבול ישב – בגדולתו יחידי, וגם עתה וישב י״י – לבדו מלך לעולם – והאלילים כליל יחלוף (ישעיהו ב׳:י״ח), אבל לעמו יתן עוז וברכת שלום. ורבותינו דרשוהו: במתן תורה, שנתפחדו ונתבהלו האומות ובאו להם אצל בלעם, ואמרו לו: מה קול ההמון ששמענו, שמא מבול הוא בא להביא לעולם. אמר להם: כבר נשבע שלא יביא, אלא קול ההמון ששמעתם, הקב״ה נותן תורה לעמו. |
Ibn Ezra Tehillim Second Commentary 29:1-11אבן עזרא תהלים פירוש שני כ״ט:א׳-י״א
(א) מזמור – הבו לי״י בני אלים – הבו – אולי תשתנה תנועת הה״א בעבור אות הגרון, כמו: את אשר תאפו אפו (שמות ט״ז:כ״ג). ובני אלים – הם הככבים. והעד: ברון יחד ככבי בקר (איוב ל״ח:ז׳) ואחריו ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח:ז׳) והטעם כפול. וטעם להזכיר הככבים כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים. והזכיר פעם אחרת הבו לי״י – כי כן תמיד, על דרך: נשאו נהרות י״י (תהלים צ״ג:ג׳). וטעם הבו לי״י – בדבור, על דרך: תנו עוז (תהלים ס״ח:ל״ה) שתודו שהעוז והכבוד לשם לבדו. וטעם והשתחוו – כהשתחות העבד לאדוניו ברצותו לעשות את אשר יצונו. והטעם כי אין יכולת בכוכבים לשנות את תנועתם ודרכי מערכתם. (ג) קול – הזכיר י״י בעבור הראות כחו ועוזו בעת רדת הגשם כאשר כתוב באיוב עושה גדולות עד אין חקר (איוב ט׳:י׳) ואחריו הנותן מטר. ובעבור כי הזכיר כבוד שמו קראו אל הכבוד הרעים וזה פירוש קול י״י על המים. וטעם על מים רבים – שיביא רעם אחרי רעם, והנה מלת הרעים מושכת עצמה ואחרת עמה. (ד-ה) קול – יש אומרים: בכח ששם השם בתולדת, וככה: בהדר. ויש אומרים: בגופות שיש להם כח. ובהדר – הם ההרים, כמו: והדורים איישר (ישעיהו מ״ה:ב׳) ועל זה הדרך יהיה השם תחת התאר כאילו אמר בבעלי הכח, על דרך: ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳). או פירושו בכח הכתוב אחר זה קול י״י שובר ארזים. והזכיר הארזים – בעבור היותם חזקים. וטעם ארזי הלבנון – הם הידועים בארזים. (ו) וירקידם – זה הדבר ידוע ממעשה הרעם. כמו בן ראמים – בן חורים, בן אתונות. (ז) קול י״י חוצב להבות אש – אמר ר׳ משה: זה רמז לאבן שהיא כדמות ברזל השורפת וטעם חוצב שחצבם מהצור והטעם בדמיון כאלו חצבם. ולפי דעתי: שהטעם על הברקים, כדרך: ועליון יתן קולו (תהלים י״ח:י״ד) ואחריו ישלח חציו. (ח) קול י״י יחיל מדבר – דרך משל, כמו: תכאיבו באבנים (מלכים ב ג׳:י״ט). או רמז לחיות המדבר כאשר יפרש: קול י״י יחולל איילות (תהלים כ״ט:ט׳). הזכיר מדבר כנגד בהדר (תהלים כ״ט:ד׳), והזכיר מדבר קדש – בעבור היותו גדול ונורא. (ט-י) והזכיר איילות – כי לידתו קשה, והנה הרעם מחוללו. והטעם יביא להם החיל מהרה ותלדנה בהפתח הרחם האיילה גם בעבור הפחד. וטעם ויחשף יערות – יגלה בנפול האילנים. ויש אומרים: כי טעם ובהיכלו – השמים, כמו: י״י בהיכל קדשו. וטעם שהשוכנים בו יתנו כבוד לשם ואומרים כמה גדול כבודך. ואחרים אמרו: כי הטעם על הכהנים והלוים העומדים להתפלל. ור׳ משה אמר: כי הטעם שהשוכנים בהיכלו הוא בית המקדש ולא יפחדו כי השם יכבדם שלא יבא להם שום נזק בעבור הרעם, על כן אחריו: י״י למבול ישב. והטעם כי המים השחיתו הרשעים אז נתגלתה מלכות השם כי עשה בהם משפט. והנה השם ימלט חסידיו כנח ובניו וימית שונאיו. (י-יא) ואחרים אמרו כי טעם להזכיר המבול בעבור שהזכיר חלק מנפלאותיו והוא רדת הגשם הזכיר הפלא העצום והוא הגשם הרב בימי נח וזה אות כי השם יושב קדם לעולם חסדו על עמו, על כן אחריו: י״י עוז לעמו יתן. ויש אומרים: כי הזכיר המבול – בעבור השבועה שמים לא ישחתו כל הארץ ולא תשחת ממלכת השם שהוא מלך החיים, על כן אחריו: וישב י״י מלך לעולם. ויש אומרים: כי מיום שישב לשפוט בימי המבול נראתה מלכותו ויפחדו בני אדם הבאים אחרי המבול כי לפני נח לא היה מבול. (יא) י״י – תפלה או ברוח הקודש שהשם יתן עוז לעמו בעתות הרעם ושלום יהיה להם. |
Radak Tehillim 29רד״ק תהלים כ״ט
(א) מזמור לדוד הבו לי״י בני אלים הבו לי״י כבוד ועז: הבו לי״י – כמו תנו לי״י כבוד, תנו עז לאלהים (תהלים ס״ח:ל״ה). והנתינה בדבור ובהודאה. והכפל כמנהג הלשון לחזק הדבר. ולפי דעתי כי המזמור הזה לעתיד לימות המשיח. ובני אלים הם ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב. והמשיל מלכי האמות לארזים כמו שהוא מנהג הכתוב, כמו שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל ל״א:ג׳), וכל הפרשה. וכן נמשלו להרים כמו שאמר: ההרים ימושו והגבעות תמוטינה (ישעיהו נ״ד:י׳), והוא משל על מלכי האמות. וכן נמשל חרבן האמות לחורב המים לפי שהם שלוים ומלאים ושקטים בזה העולם מכל טוב כמים לים מכסים. והמשיל חרבנם לחורב המים כמו שאמר: והחרבתי את ימה (ירמיהו נ״א:ל״ו). ואמר: והחרים י״י את לשון ים מצרים (ישעיהו י״א:ט״ו). ואפשר שזה הוא כמשמעו כי כן יהיה לעתיד. ואמר: קול י״י על המים רצונו לומר: על שלות ועל שפע האמות ועל טובם הרב. ואמר כי אל הכבוד ירעים עליהם בקולו, רצונו לומר: ישחיתם. ואז יראה כבודו לנשארים ויאמרו עליו: אל הכבוד: קול י״י בכח: קול י״י יבא להם בכחו ובהדרו ובכבודו עד שיכירו כי כל כחם הבל ואין לאל ידם להנצל ממנו. ומה שהמשיל האבידו אותם לקול לפי שהקול לא יראנו האדם ולא ירגישנו כי אם בשמע ויבהיל ויפיל וימית, כן ילחם י״י עליהם בלא חרב ובלא חנית. ויתכן לפרש הענין כמשמעו: כי במלחמת גוג ומגוג שילחם האל כתוב: ונשפטתי עמו בדבר ובדם וגשם שוטף וגומר (יחזקאל ל״ח:כ״ב). ויהיה אותו הקול לאמות העולם בכח שימיתם ויפילם, ויהיה לישראל בהדר שלא יזיקם. |
Modern Texts
Shiurei Sforno Tehillim 29שיעורי ר׳ עובדיה ספורנו תהלים כ״ט
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים וגו׳. פעמים רבות אמר הגאון – ובפרט בפירושו על התורה – והורנו כי ה׳ יתברך עשה מה שאפשר לעשות עם המין האנושי כדי שייהפך ל[] מה שיעשה אחר כך בביאת הגואל על כל פנים, והמה מרו ועצבו את רוח קודשו וקלקלו כוונתו זאת ברוע הבחירה האנושית, וזה ניסה ה׳ לעשות עם המין כולו, היינו עם אדם, [והוא] בבחירתו סרח וינבל צור ישועתו. ובראותו יתברך כי עם כל המין האנושי לא קויים מכוונו זה, ביקש להשלימו פעם שנית, והביא את המבול מים על הארץ [לשחתם] מפני רוע מעלליהם, כדי שכל המין האנושי הנשאר לפליטה, בו יושלם מכוונו זה. ולא עלה בידו לבחירתם, כי הוסיפו למרות עיני כבודו. והיו לאחדים השרידים ש[הכירו] בוראם, והיה אברהם אבינו ע״ה אב לכולם, וממנו נתפשט קו אנשים תמימים יראי אלקים. הנה אם כן, אחרי שלא נשלמה כוונת האל יתברך עם כל המין האנושי בכללו, כי ב[נו] בוחר ה׳ להינחם עליהם להיות לו לעם סגולה, ופנה לעשות ולהשלים מכוונו עם חלק המין, היינו עם ישראל, ונתן לנו את תורתו, וביקש לקדשנו במצוותיו ולעשות א[ותנו השרידים] אשר הוא קורא, כאמרו (שמות י״ט:ה׳) ׳והייתם לי סגולה׳, וכן אמר (שם פסוק ו) ׳וגוי קדוש׳, וכן ברוב טובו ביקש להכניסם אל הארץ הטובה לדגליהם, ולא היו צריכין לכלי זיין, ואותו [הדור קלקלו] כוונתו זאת, ויקם תרבות אנשים חטאים, עד שהוצרך ה׳ יתברך להפיל אותם במדבר. נמצא אם כן שכל זאת עשה ה׳ לנו כדי להשלימנו, הן עם המין האנושי, הן עם חלק המין, ותמיד הבחירה האנושית שיחתה ארצה המכוון הזה, עד שה׳ יתברך יעשה מכוונו זה בביאת הגואל עם חלק החלק, כי ישארו מעטים השרידים אשר ׳כהני ה׳ יקראו׳, כאמרו (זכריה י״ג:ט׳) ׳והבאתי את השלישית באש׳, ׳והיה כל הנותר וגו׳ קדוש יאמר לו׳ (ישעיה ד׳:ג׳) . ואלה השרידים, קראם פה המשורר בְּנֵי אֵלִים לרוב מעלתם, כי בם ה׳ ישלים מה שפעל ועשה פעמים רבות ולא יכול – לבחירה האנושית. הנה אם כן על הנושא הזה סובב זה המזמור, ובו יספר הפעמים שביקש ה׳ לעשות ולא עשה. ותחילה יאמר לשרידים הכתובים לחיים בירושלים, הָבוּ לַה׳ בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה׳ כָּבוֹד וָעֹז. ואמר שתיים פעמים ׳הבו לה׳ ׳, כי כן דרך המקרא לדבר על דבר שיעשה ממנו עיקר, כמו ׳כי הנה אויביך ה׳ כי הנה אויביך׳ (תהלים צ״ב:י׳), ׳עד מתי רשעים ה׳ עד מתי רשעים׳ (שם צ״ד:ג׳), ורבים כיוצא. ואמר ׳כבוד ועוז׳, כי ה׳כבוד׳ הוא על הקדושה ופעולת הנפש השכלית שהיא ה׳כבוד׳, ו׳עוז׳ – אין ׳עוז׳ אלא מלכות (מכילתא שירה ט), שהוא החלק הגשמי והצלחתו, כי למצליח יצטרך שתיים אלה, היינו החלק הרוחני והגשמי. וכן בעת מתן תורה כשביקש ה׳ לרומם חלק המין כמו שאמרנו, היה נותן לו שני אלה החלקים, באמרו (שמות י״ט:ו׳) ׳ואתם תהיו לי ממלכת כהנים׳ – שהוא החלק הגשמי והמלוכה, כלומר שהם יהיו מושלים על האומות האחרות להכניסם תחת כנפי השכינה, כאמרו (ישעיה ס״א:ו׳) ׳ואתם כהני ה׳ תקראו משרתי אלקינו׳, ואמר עוד (שמות שם) ׳וגוי קדוש׳ – שהוא החלק הרוחני, כי קדושה [היא הקיום] והנצחיות, כאמרם ז״ל (סנהדרין צב.) ׳מה קדוש לעולם קיים׳. אם כן יאמר המשורר לאלה השרידים, הָבוּ לַה׳ כָּבוֹד וָעֹז: (ב) הָבוּ לַה׳ כְּבוֹד שְׁמוֹ. יאמר שהם ידרושו ויקראו ב[שם ה׳, שילמדו] לאחרים פירוש שם ה׳ יתברך המורה על גדלו, כמו שביאר הגאון בספר אור עמים שלו (פרק ׳בריאה׳): הִשְׁתַּחֲווּ לַה׳ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ. ׳הדר׳ – הוא לשון יראה והכנעה לגדול, מלשון ׳[והדרת פני] זקן׳ (ויקרא י״ט:ל״ב), יאמר אם כן, ׳השתחוו לה׳ בהדרת קודש׳ שיש לכם: (ג) והתחיל לספר מה שעשה ה׳ בתחילה עם אדם, להודיע רחמי ה׳ כי לא תמו, והיטיב לאדם כדי לה[יישירו אל] המדריגה שאמרנו ולא עלתה לו, וזה שהוא יתברך הגליד טיפה אמצעית בין מים למים באופן שביארנו לעיל במזמור ׳השמים מספרים כבוד אל׳ (יט ב), ועוד היטיב ש[] שהקווה המים לחיות על הארץ הבעלי חיים והאדם, וגילה תבל בחכמתו להחיותם ולהכין להם צידה בעבור האדם, כדי להשלים מכוונו זה. וזהו שאמר קוֹל ה׳ עַל הַמָּיִם, במה שהבדיל רקיע בין מים עליונים למים תחתונים: אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים. במה שהקווה המים ונגלית היבשה. ובלשון זה אמר המשורר (תהלים ק״ד:ז׳) ׳מן קול רעמך יחפזון׳: ה׳ עַל מַיִם רַבִּים. יאמר, עשה כל זה לתכלית טוב שאמרנו – והובא תכלית רע, שהוא המבול, שהוצרך להשחתת וקלקול כל הארץ לבלבל כל העולם [במים] רבים לרוע מעשיהם, ׳כי השחית כל בשר׳: (ד) ואחר זה יתחיל לספר מה שעשה ה׳ עם חלק המין בעת מתן תורה, ואמר, קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ קוֹל ה׳ בֶּהָדָר, [כי נתן] ׳כח׳ – שהוא החלק הגופני, ו׳הדר׳ – שהוא החלק הנפשי, לקצת המין: (ה) ועוד, קוֹל ה׳ שֹׁבֵר אֲרָזִים, כי היה חפץ ה׳ לשבר ארזים, היינו כל האומות והממלכות [אשר כגובה] ארזים גבהם, ולהשאיר ישראל לבדם לעבודתו, ולא יכול, כי דור המדבר השחיתו התעיבו, וַיְשַׁבֵּר ה׳ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן לבד, שהם השבעה עממים: (ו) וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל לְבָנוֹן וגו׳. כי אפילו השבעה עממים לא החרימם כולם, כי קצתם פנו עורף וברחו ועזבו ארציהם, ועל זה אמר ישעיהו (יז ט) ׳כעזובת החורש והאמיר [אשר עזבו מפני בני ישראל]׳ וגו׳, וכך אמרו ז״ל, [ועליהם] אמר כי קצתם הרקידם ׳כמו עגל לבנון׳ שלא היו לטבח, ועל זה הלשון אמר (דברים ז׳:א׳) ׳ונשל ה׳ ׳ וגו׳. ושיעור הכתוב כך, ׳וירקידם כמו עגל הלבנון׳, ׳וירקידם שִׂרְיֹן׳ שהוא שם מקום גם כן, כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים: (ז) אחר שסיפר זה, נפנה המשורר לדבר על עת ביאת המשיח, ואמר, קוֹל ה׳ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ לעתיד, על דרך ׳כי באש ה׳ נשפט׳ (ישעיה ס״ו:ט״ז), וכן ׳והבאתי את השלישית באש׳ (זכריה י״ג:ט׳): (ח) קוֹל ה׳ יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה׳ מִדְבַּר קָדֵשׁ. שאפילו ׳מדבר קדש׳ שהיו בו נחשים כקורות בזמן דור המדבר כמפורש מן הגאון בפרשת מסעי, יזדעזע ויחיל: (ט) קוֹל ה׳ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת. כלומר, שחבלי משיח יהיו מרובים, כאמרו (ישעיה ס״ו:ז׳) ׳בטרם תחיל ילדה׳ וגו׳. ואמר ׳איילות׳ כמו שאמרו ז״ל (ב״ב טז:) שרחמה צר, להורות שחבלי משיח יהיו חבלי יולדה ורחמה צר, כי ירבו חללי ה׳: וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת. לפי שלעיל אמר ששבר ׳ארזי הלבנון׳, ולא עקרם רק שברם, יאמר עתה כי יעקרם לגמרי ויחשוף כל היערות ושרש ישרש, מלשון ׳חשופי שת׳ (ישעיה כ׳:ד׳), כי שרשי הארזים יהיו חשופים: וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד. ר״ל, אותו הקול שיחיל ויחולל ויחשוף, ׳בהיכלו׳ יהיה ׳אומר כבוד׳ לבד, כלומר שיעשה דין לזה וחסד לזה, ׳כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם׳ (דברים ל״ב:ל״ו): (י) וה׳כבוד׳ הנאמר ׳בהיכלו׳ הוא זה: ה׳ לַמַּבּוּל יָשָׁב – ה׳ בעת המבול ישב מלך לבדו על כל הארץ עת מה, אמנם קם עוד דור רע ולא היה נודע ה׳ למלך על כל הארץ, אבל בעת המשיח וַיֵּשֶׁב ה׳ מֶלֶךְ לְעוֹלָם, כי ה׳ ימלוך לעולם ועד, כי היא גאולה שאין אחריה הפסק. ומה שאמר ׳וַיֵּשֶׁב׳ לשון עבר ולא אמר ׳יָשָׁב׳, לפי שבאותו העת שה׳ אומר כבוד בהיכלו, אז יצדק עליו זה שכבר היה מלך לעולם: (יא) ולכן אמר דוד המלך ע״ה, ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן אז באותו הזמן, שהוא המלכות, וה׳ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם, לומר שיהיה מלכותם מלכות שלום בלי התמוטטות כלל ועיקר. ואל תתמה על מה שאמר ׳קול ה׳ ׳ ׳קול ה׳ ׳, כי הקול יעורר האדם מאוד יותר משאר ההרגשים, וכן במתן תורה בא בקולות ולפידים, ועוד כי חוש השמע הוא חוש ההשכל והבינה, כמאמר בפילוסוף בספר ׳החוש והמוחש׳ ובהקדמתו לספר ׳מה שאחר׳ (ח״א פ״א): |
Malbim Tehillim Beur HaInyan 29מלבי״ם תהלים ביאור הענין כ״ט
(א) מזמור לדוד – הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא ע״י סופה וסער מתחולל, ע״י זרם ושטף מים רבים, ע״י אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, ע״י רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר זאר״א עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה׳ ברך את עמו בשלום הבו לה׳ – הזמינו א״ע לה׳ להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם בני אלים! אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמכם לה׳ השולח אתכם לעשות דברו הבו והזמינו עצמכם לה׳ להיות שלוחיו, אתם כבוד ועז ! אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה׳ ועוזו וגבורותיו. (ב) הבו והזמינו עצמיכם לה׳ – להראות ג״כ כבוד שמו כי חוץ מאשר תהיו שלוחיו להרוס ולהחריב, תתנו ג״כ כבוד לשמו, כי תשתחוו לה׳ בהדרת קדש – עת תתקרבו אל הדרת קדש מקום שכינתו, שם תשתחוו לה׳, שם תפלו על פניכם ותכנעו ותכרעו ותדומו, והייתם לדממה. (ג) קול – מצייר תהלוכות בני אלים אלה פרץ מים שוטף את הארצות! המשורר אומר, הקול הנורא הנשמע על המים הוא קול ה׳ ! הוא השמיע הוד קולו, רעמים גדולים מתפוצצים מבין חשרת השטף, המשורר אומר אל הכבוד הוא הרעים – השטף הולך ומתרבה, אומר ה׳ הוא המרעים ופוקד על מים רבים. (ד) קול – עתה התעוררו נפץ וזרם ואבני ברד, כחות עצומות ומחזות מהודרות נוראות ואיומות על כל עברים, המשורר אומר קול ה׳ נשמע בכל כח, קול ה׳ נשמע בכל הדר – כל כח וכח כל הדר והדר המתראה, קול ה׳ נשמע בו ונחת זרועו יראה. (ה) קול – הסער והזרם הגיע עד יער הלבנון ועד שריון, והמשורר אמר קול ה׳ הוא השובר ארזים, וה׳ הוא המשבר את ארזי הלבנון עד שירקדו מפניו כעגל, והלבנון והשריון עצמו ירקדו לפניו כבן ראמים (שהוא גדול מעגל). (ז) קול – הארץ התפוררה, ולהבות אש נוראות יוצאים מתהומות הארץ על כל המדבר הבוער ברוח זלעפות, המשורר אומר קול ה׳ הוא החוצב להבות אש. (ח) קול ה׳ – הוא אשר יחיל מדבר – כאילו האדמה אשר במדבר באה עד המשבר ותחולל בחבלי יולדה להוליד את העצמים אשר בבטן הארץ המלאה אש וגפרית ולהבה, וה׳ הוא יחיל מדבר קדש. (ט) קול – מן הרעש הזה התחוללו האילות ונחשפו היערות – החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה׳ ודברו, קול ה׳ בכל כח, אבל בהיכלו כלו אומר כבוד – שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו. (י) ה׳ – גם אם ה׳ למבול ישב – גם אם יתרבה השטף והרעש עד שיתהוה מזה מבול להחריב כל העולם, וישב ה׳ מלך לעולם – לשפוט את כל הארץ, כי ה׳ ימלוך עולם ועד גם כי אבדו גוים מארצו (כנ״ל י׳ ט״ז), בכל זאת (יא) ה׳ עוז לעמו יתן – לא יגע רע בישראל, בהפך הם ישיגו עי״ז עז ותעצומות, וה׳ יברך את עמו בשלום – שעי״כ נחרבו הרשעים הנלחמים עמהם והיה להם שלום מני צרים, (וכמו ששר עוד על כיוצא בזה בסי׳ מ״ו ובסי׳ מ״ח). |
Malbim Tehillim Beur HaInyan 48:1מלבי״ם תהלים ביאור הענין מ״ח:א׳
שיר מזמור – מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, ובהר ציון ששם ג״כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה׳ השוכן בהר הזה הגין עליה, והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל, והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי׳ מ״ו. |
Hoil Moshe Tehillim 29הואיל משה תהלים כ״ט
(א) הבו – שרשו יהב והוא מלשון ארמי ונתנו לו מקום גם בלשון הקודש אף כי לא ימצא בתנ״ך כי אם בלשון צווי, והגבול בינו ובין נתן שיהב עיקר הוראתו עריכה לפני איש, ונתן עיקר הוראתו שים ביד איש; וזרות נמצא בו שלנקבה יחידה או לזכרים רבים ראוי היה לחטף והוא נקוד תמיד קמץ רחב. בני אלים – יש לפרשו על המלאכים וכן למטה (פ״ט:ז׳) כי מי בשחק יערך לה׳ ידמה לה׳ בבני אלים, ומצאנו להוראה זו גם בני אלהים, ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח:ז׳) ויש לפתור בני אלים זה כמו בני חלוף, בני תמותה, בני בליעל, לא שאבותם היו אלים רק שהם עצמם אלים כלומר חזקים וגבורים. כבוד ועז – אתם המלאכים ערכו שיר לפניו והגידו כבודו ועוזו. (ב) בהדרת קדש – כבר כתבנו למעלה (כ״א:ו׳) שהדר היא יראה שמחמתה אדם נרתע לאחוריו, וכאן ר״ל חרדו מלפניו מחמת קדושתו, וקדוש יקרא לשונא עולה ונשאר ממנה הרבה; וכל המזמור כולו עד הפסוק האחרון הוא ערך שריי ליכולת ה׳ המהפכת פני ארץ לעונש יושביה החטאים. (ג) קול ה׳ על המים וגו׳ – תוכן פסוק זה קול ה׳ אל הכבוד הרעים על מים רבים, והוא בעל ג׳ איברים ויש בזה מה שאין בזה. על מים רבים – על מי המבול שרבו וכסו כל הארץ. (ד) בכח – בי״ת נקודה פתח, בכח הידוע שלו, וכן בהדר, בכח הידוע המוליד חרדה. (ה) שבר ארזים – ע״י אש המתהלכת ארצה. (ו) וירקידם – הארזים, ולא הארזים בלבד ירקיד כי גם ההרים שעליהם יערי הארזים ירקיד. בן ראמים – מכפל ענין בפסוק זה נראה שהראם הוא שור הבר, והחכם המליץ יוסף ברזלי סובר שהיא חיה הנקראת Rennthier, Renne ומביא ראיות רבות לקיים סברתו (מכתב עתי המגיד שנת תרל״ב עלה י״ג דף 152). (ז) חצב – מן ההרים המקיאים להבות אש. (ח) יחיל מדבר – ע״י תנועת הארץ הבאה מחמת אדים ואש הכלואים בקרבה. (ט) יחולל אילות – יחולל מלשון חוללה ידו נחש בריח (איוב כ״ג:י״ג) ממקור חלל וענינו כאן מפרק ומשבר, ואילות מלשון כאלה וכאלון (ישעיה ו׳:י״ג) מפרק האלנות ומגלה היערות ויש ג״כ לפרשו כנהוג ירעיד וירעיש האילות מלשון נפתלי אילה שלוחה (פרשת ויחי) או ימהר לדתן וכמהו באיוב (ל״ט:א׳) חולל אילות, ועם כל זרותו וריבוי היו״ד בו יש להסביר פנים גם לפירוש הראשון, ויהיה הפסוק רמז להפכת היערות מחמת סערה בימי המבול ומנפילת האילנות ארצה כאילו חללים הם, ורפש וטיט כסום ומהם נהיה הפחם הנמצא במעי האדמה. ובהיכלו וגו׳ – כל אשר בהיכלו הוא השמים שמהם יערף הגשם ותהלך האש מגיד כבודו, כמה ראוי הוא לכבוד. (י) למבול ישב – על כסאו לדון דין ולהביא המבול, ותוכן הפסוק ה׳ מלך לעולם ישב על כסאו למבול. מלך לעולם – שמימי בריאת תבל עד יום בוא כליונה יודיע שהוא לבדו מלך ובידו השלטון. (יא) עוז לעמו יתן – נ״ל שזה יסוד כל המזמור, בני ישראל היו מרגנים אחרי דוד שאיש מלחמות הוא ומשליך נפש עבדיו מנגד, וזאת היתה חטאת דוד במנותו את ישראל בסוף ימיו לדעת כמה בהם שולפי חרב לחשוב מחשבות נגד איזו ממלכה יוכל להלחם, והוא להשקיט תלונותם אומר אע״פי שכל עוז זה שזכרתי יתן ה׳ לעמו כלומר יהם את אויביהם ע״י רעם וסערה וע״כ אין לירא מלבא בקרב, עכ״ז אני מתפלל שיברך את עמו בשלום, שמשלום יש לקוות ברכה, וממלחמה גם לנוצחים אין לקוות כי אם קללה תחת ברכה; ונתנו מקום למזמור זה אחר מזמור שלפניו המסיים ה׳ עוז למו וגו׳. |