Difference between revisions of "Purpose of Akeidat Yitzchak/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
| Line 5: | Line 5: | ||
<div class="overview"> | <div class="overview"> | ||
<h2>סקירה</h2> | <h2>סקירה</h2> | ||
| − | <p>בניסיון להתמודד עם השאלות השונות | + | <p>בניסיון להתמודד עם השאלות השונות העולות מסיפור העקידה, פרשנים רבים בוחנים מחדש הנחות יסוד הנמצאות בלב התיאולוגיה היהודית, וכן תפיסות עולם בסיסיות ביותר. כך, רלב"ג קורא תיגר על הרעיון הנפוץ כי ה' הוא לחלוטין יודע-כל וכי הוא לא יכול לסגת מציווי שנתן. מתוך הבנת פשט של הטקסט, הוא טוען כי, עד לסיפור העקידה, ה' באמת לא היה בטוח לגבי עומק נאמנותו של א-ברהם, וכי עדיין לא החליט בוודאות, האם יצחק יהיה ממשיך דרכו של אברהם?</p> |
| − | <p>אחרים מערערים על התפיסה המקובלת | + | <p>אחרים מערערים על התפיסה המקובלת של האבות כצדיקים גמורים. כך, רשב"ם דוחה את התפיסה על פיה העקידה היוותה אירוע שיא בקריירה של אברהם, וטוען כי העקידה דווקא הייתה עונש על חטא. בדומה לך, גישתו של שד"ל גורמת לנו לבחון מחדש האם המערכת הערכית של האבות תמיד תאמה את המערכת הערכית אותה מבטאת התורה בשלבים מאוחרים יותר, או שאולי ישנה אפשרות כי המערכת הזו התפתחה לאורך התורה. לפי שד"ל, העולם כולו, לרבות אברהם, תפס את המעשה של הקרבת ילדים כצורה הגבוהה ביותר של הבעת נאמנות לא-לוהים. רק דרך סיפור העקידה עצמו, ה' לימד את העולם המונוטאיסטי כי זהו מעשה מזעזע ולא מוסרי.</p> |
<p>לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.</p></div> | <p>לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.</p></div> | ||
<approaches> | <approaches> | ||
| Line 12: | Line 12: | ||
<category name="בשביל ה'"> | <category name="בשביל ה'"> | ||
בשביל ה': הערכת אברהם | בשביל ה': הערכת אברהם | ||
| − | <p>ה' היה | + | <p>ה' היה חייב לבחון את אברהם על מנת להעריך את גודל אמונתו מאחר ועד סיפור העקידה, ה' לא ידע עד כמה אברהם באמת נאמן אליו.</p> |
<mekorot><multilink><a href="RalbagBereshitBeurHaMilot22-1" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagBereshitBeurHaMilot22-1" data-aht="source">בראשית ביאור המילות כ״ב:א׳-י״א</a><a href="RalbagBereshitBeurHaParashah22-1-57-810-13" data-aht="source">בראשית ביאור הפרשה כ״ב: א׳-ה׳, ז׳-ח׳, י׳-י״ג</a><a href="RalbagBereshitToalot22" data-aht="source">בראשית תועלות כ״ב</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink></mekorot> | <mekorot><multilink><a href="RalbagBereshitBeurHaMilot22-1" data-aht="source">רלב״ג</a><a href="RalbagBereshitBeurHaMilot22-1" data-aht="source">בראשית ביאור המילות כ״ב:א׳-י״א</a><a href="RalbagBereshitBeurHaParashah22-1-57-810-13" data-aht="source">בראשית ביאור הפרשה כ״ב: א׳-ה׳, ז׳-ח׳, י׳-י״ג</a><a href="RalbagBereshitToalot22" data-aht="source">בראשית תועלות כ״ב</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink></mekorot> | ||
| − | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> רלב"ג דוחה את ההנחה המסורתית כי ה' ידע מראש | + | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> רלב"ג דוחה את ההנחה המסורתית כי ה' ידע מראש מה אברהם יעשה. לפי רלב"ג, בעוד שה' יודע את כל האפשרויות מהן האדם יכול לבחור, וכן הוא יודע מהי הפעולה שסביר שהאדם ינקוט בה, אין לו שום ידיעה מראש באשר לאיזו דרך האדם יבחר בסופו של דבר, מאחר וידיעה כזו מתנגשת עם כל הרעיון של בחירה חופשית.<fn>לפי רלב"ג, העובדה שלה' אין ידיעה מראש לכבי הבחירות האנושית הינה הכרחית על מנת שלאדם תהיה בחירה חופשית. רלב"ג גם גורס כי המגבלה הא-לוהית הזו אינה פגם, מאחר ומה שאינו אפשרי אינו יכול להיחשב כחיסרון. להרחבה בנושא הבנת הרלב"ג את הידיעה הא-לוהית, ראו <a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">רלב״ג</a> ו<a href="Philosophy:Free Will" data-aht="page">בחירה חופשית</a>.</fn>  מתוך הבנה כזו יש להניח כי ה' באמת לא ידע האם אברהם יסכים להקריב את יצחק.<fn>השוו <multilink><a href="RYosefibnKaspiTiratKesef1-30" data-aht="source">אבן כספי</a><a href="RYosefibnKaspiTiratKesef1-30" data-aht="source">טירת כסף א׳:ל׳</a><a href="RYosefibnKaspiGaviaKesefp30-31" data-aht="source">גביע כסף, עמ׳ 30-31</a><a href="R. Yosef ibn Kaspi" data-aht="parshan">אודות ר׳ יוסף אבן כספי</a></multilink> אשר מציע כי התורה משתמשת במונח "נסה" מאחר ו"דברה תורה בלשון בני אדם", אבל באמת ישנו הבדל בין הניסיון הא-לוהי לניסיון האנושי מאחר וה', בניגוד לבני אדם, יודע מראש מה אדם חושב ומה הוא מוכן לעשות. אף על פי כן, אבן כספי, בדומה לרלב"ג, בו בזמן רומז כי ישנה אפשרות שידיעתו של ה' אינה שלמה לגמרי. הוא טוען שלה' ישנו ידיעה שכלית בנוגע לעומק ייראת ה' של אברהם, אך אין לו ידיעת ניסיון. הוא כותב "אע"פ שה' ידע ידיעת שכל טרם זה המעשה שאברהם היה ירא ה' הנה עתה רצה לדעת זה ידיעת ניסיון".</fn></point> |
| − | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – רלב"ג מבין מילה זו כמייחסת ל"ניסיון" במובן המילולי של המילה. ה' מנסה את אברהם על מנת להעריך את רמת | + | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – רלב"ג מבין מילה זו כמייחסת ל"ניסיון" במובן המילולי של המילה. ה' מנסה את אברהם על מנת להעריך את רמת ייראתו ואת צייתנותו.<fn>רלב"ג אינו עקבי בהסברו את את השורש "נסה" באופן זה. ב<a href="Shemot20-16" data-aht="source">שמות כ׳:ט״ז</a> ובאחד ההסברים ל<a href="Shemot15-25" data-aht="source">שמות ט״ו:כ״ה</a>, הוא טוען כי הכוונה היא העלה או רומם, כמו היה כתוב שם "נשא".</fn></point> |
<point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – רלב"ג מסוגל להסביר גם את הפסוק הזה על דרך הפשט; רק  "עתה" לאחר הניסיון, ה' ידע בבטחה כמה ירא א-לוהים אברהם באמת היה.<fn>ניתן להקשות ולשאול- כיצד אפשרי שא-לוהים מבין משהו שלא הבין קודם? האין זה אומר שא-לוהים השתנה? רלב"ג אינו רואה בעייתיות בשאלה זו. לתפיסתו, מאחר וה' תמיד ידע שבחירה זו של אברהם הינה בגדר אפשרות, ידיעה זו תמיד הייתה קיימת בו.</fn></point> | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – רלב"ג מסוגל להסביר גם את הפסוק הזה על דרך הפשט; רק  "עתה" לאחר הניסיון, ה' ידע בבטחה כמה ירא א-לוהים אברהם באמת היה.<fn>ניתן להקשות ולשאול- כיצד אפשרי שא-לוהים מבין משהו שלא הבין קודם? האין זה אומר שא-לוהים השתנה? רלב"ג אינו רואה בעייתיות בשאלה זו. לתפיסתו, מאחר וה' תמיד ידע שבחירה זו של אברהם הינה בגדר אפשרות, ידיעה זו תמיד הייתה קיימת בו.</fn></point> | ||
<point><b>נסיגה מהבטחות ומחזור שכר?</b> לפי רלב"ג, כל ההבטחות הא-לוהיות תלויות בהתנהגותם הטובה של המקבלים.<fn>רלב"ג כאן מאזכר את דיונו המעמיק יותר בנושא ב<a href="RalbagBereshitBeurHaParashah32-8" data-aht="source">פרשנותו לבראשית ל"ב:ח'</a>.</fn> כך, אברהם וצאצאיו צריכים להמשיך לעשות כטוב בעיני ה' על מנת שהבטחותיו יתקיימו. לאור הבנה זו, רלב"ג מסביר כי ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אינה ערבות נצחית, ולא בהכרח מנוגדת לציווי להקריב את יצחק. בדומה לכך, הברכה שלאחר העקידה לא בהכרח מחדשת משהו על ההבטחות הקודמות, אלא רק מחזקת את היות אברהם ויצחק ראויים לקבלת ההבטחות.</point> | <point><b>נסיגה מהבטחות ומחזור שכר?</b> לפי רלב"ג, כל ההבטחות הא-לוהיות תלויות בהתנהגותם הטובה של המקבלים.<fn>רלב"ג כאן מאזכר את דיונו המעמיק יותר בנושא ב<a href="RalbagBereshitBeurHaParashah32-8" data-aht="source">פרשנותו לבראשית ל"ב:ח'</a>.</fn> כך, אברהם וצאצאיו צריכים להמשיך לעשות כטוב בעיני ה' על מנת שהבטחותיו יתקיימו. לאור הבנה זו, רלב"ג מסביר כי ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אינה ערבות נצחית, ולא בהכרח מנוגדת לציווי להקריב את יצחק. בדומה לכך, הברכה שלאחר העקידה לא בהכרח מחדשת משהו על ההבטחות הקודמות, אלא רק מחזקת את היות אברהם ויצחק ראויים לקבלת ההבטחות.</point> | ||
| Line 38: | Line 38: | ||
<point><b>העקידה אינה פסגת הקריירה של אברהם</b> – בעוד רלב"ג מאתגר את התפיסה המסורתית של ה' כיודע כל, רשב"ם שוחט פרה קדושה אחרת. הוא מאתגר את ההנחה הרווחת<fn>ראו רס"ג בהמשך אשר מציין כי העקידה הגיעה לאחר שעבר את כל הניסיונות הקודמים בהצטיינות.</fn> כי העקדה הייתה גולת הכותרת של הקריירה של אברהם, ומציע כי למעשה הייתה זו רק פציעה עצמית לה גרם בכך שהתנהל באופן שגוי.<fn>לאירועים נוספים בהם הפרשנים חלוקים באשר להערכתם את התנהלות האבות, ראו <a href="Endangering Sarai in Egypt" data-aht="page">סיכון שרי במצרים</a>, <a href="Sarah's Treatment of Hagar" data-aht="page">התייחסותה של שרה להגר</a>, <a href="Yaakov's Taking of the Blessing" data-aht="page">לקיחת הבכורה על ידי יעקב</a>, <a href="Rachel's Stealing of the Terafim" data-aht="page">גניבת התרפים על ידי רחל</a>, ו<a href="Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew" data-aht="page">אבות ומצוות</a></fn></point> | <point><b>העקידה אינה פסגת הקריירה של אברהם</b> – בעוד רלב"ג מאתגר את התפיסה המסורתית של ה' כיודע כל, רשב"ם שוחט פרה קדושה אחרת. הוא מאתגר את ההנחה הרווחת<fn>ראו רס"ג בהמשך אשר מציין כי העקידה הגיעה לאחר שעבר את כל הניסיונות הקודמים בהצטיינות.</fn> כי העקדה הייתה גולת הכותרת של הקריירה של אברהם, ומציע כי למעשה הייתה זו רק פציעה עצמית לה גרם בכך שהתנהל באופן שגוי.<fn>לאירועים נוספים בהם הפרשנים חלוקים באשר להערכתם את התנהלות האבות, ראו <a href="Endangering Sarai in Egypt" data-aht="page">סיכון שרי במצרים</a>, <a href="Sarah's Treatment of Hagar" data-aht="page">התייחסותה של שרה להגר</a>, <a href="Yaakov's Taking of the Blessing" data-aht="page">לקיחת הבכורה על ידי יעקב</a>, <a href="Rachel's Stealing of the Terafim" data-aht="page">גניבת התרפים על ידי רחל</a>, ו<a href="Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew" data-aht="page">אבות ומצוות</a></fn></point> | ||
<point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן כל השאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.</point> | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן כל השאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.</point> | ||
| − | <point><b>שכרו של אברהם</b> – העובדה כי אברהם קיבל שכר  ונחשב ל"יְרֵא אֱלֹהִים" בסוף | + | <point><b>שכרו של אברהם</b> – העובדה כי אברהם קיבל שכר  ונחשב ל"יְרֵא אֱלֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה המרשה כולה הינה עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי<fn>אך רשב"ם אינו אומר זאת.</fn> העקדה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.<fn>ר' יעקב מדן (ראו הערה לעיל) מציע כי סלחנותו של ה' לאברהם בהר המוריה הינה סמל לתפקידו של המשכן שעתיד להיבנות שם – כפרה על חטאים, ושימוש של ה' במידת הרחמים ולא במידת הדין.</fn> אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא אלוהים, ולכן ראוי לשכר.<fn>ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל) מסביר כי בכניעתו של אברהם בפני הצו הא-לוהי, ה' יכל לחדש את הברית שבוטלה. משום כך הוא מברך אותו בשנית בזרע ובאדמה. בן-ארצי מציע כי היה זה יצחק שתיקן לגמרי את מעשי אביו, בכך שהתעקש לעבוד ולגור באדמם הפלישתים, על אף ניסיונותיהם להבריח אותו משם.</fn></point> |
| − | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – לפי גישה זו,<fn>רשב"ם עצמו אינו אומר זאת אלא מבין את הפסוק כמתכוון לכך שלאחר המעשה, | + | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – לפי גישה זו,<fn>רשב"ם עצמו אינו אומר זאת אלא מבין את הפסוק כמתכוון לכך שלאחר המעשה, ייראת הא-לוהים של אברהם נעשתה נעשתה ידועה לכלל, והתפרסמה בקרב העולם כולו. לא ה' צבר כאן ידע חדש, אלא הציבור.</fn> ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו ייראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.<fn>גישה זו מבינה את הפסוק כאילו נכתב במהופך: "כִּי <b>יָדַעְתִּי כִּי עַתָּה</b> יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה".</fn> אנו חומקים כאן מן התסביך הפילוסופי בדבר ה' כיודע כל, מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' ידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר ייראת ה', אשר הוא רכש על ידי מעשה העקדה.</point> |
<point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,<fn>לפי ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל), בניגוד לכך, ייתכן כי ה' במקור אכן תכנן שיצחק יוקרב, ובכך הוא יוחזר לה'. מאחר ואברהם הפר את בריתו על ה', ה' תכנן לחזור בו מן הצד שלו בברית, כלומר, לקחת בחזרה את יצחק ודרכו גם את הבטחת הזרע. עם זאת, נותר לא ברור מדוע ה' צריך שאברהם דווקא יהיה הכלי דרכו יצחק מוחזר לה'.</fn> אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.</point> | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,<fn>לפי ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל), בניגוד לכך, ייתכן כי ה' במקור אכן תכנן שיצחק יוקרב, ובכך הוא יוחזר לה'. מאחר ואברהם הפר את בריתו על ה', ה' תכנן לחזור בו מן הצד שלו בברית, כלומר, לקחת בחזרה את יצחק ודרכו גם את הבטחת הזרע. עם זאת, נותר לא ברור מדוע ה' צריך שאברהם דווקא יהיה הכלי דרכו יצחק מוחזר לה'.</fn> אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.</point> | ||
<point><b>מניעים פולמוסיים</b> – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:<br/> | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:<br/> | ||
| Line 53: | Line 53: | ||
<ul> | <ul> | ||
<li><b>בחן </b>– רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן החוויה.<fn>ה', בניגוד לאברהם, ידע לכך אורך הדרך את תוצאות הניסיון.</fn></li> | <li><b>בחן </b>– רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן החוויה.<fn>ה', בניגוד לאברהם, ידע לכך אורך הדרך את תוצאות הניסיון.</fn></li> | ||
| − | <li><b>אימן – </b>מצד שני, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נסה" הוא אימן או הרגיל.<fn>לפסוקים אחרים בהם ייתכן כי המילה נסה מקבלת את המשמעות הזו, ראו שמות כ":ט"ז, ושמואל א' י"ז:ל"ט. ראו גם רשב"ם על שמות ט"ז:ד'.</fn> בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו | + | <li><b>אימן – </b>מצד שני, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נסה" הוא אימן או הרגיל.<fn>לפסוקים אחרים בהם ייתכן כי המילה נסה מקבלת את המשמעות הזו, ראו שמות כ":ט"ז, ושמואל א' י"ז:ל"ט. ראו גם רשב"ם על שמות ט"ז:ד'.</fn> בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.<fn>השוו לרש"ר הירש אשר מקשר בין המילה "נסה" לשורש "נשא" אך גם מציע כי משמעות הפסוק הנה שה' רומם את אברהם לרמה גבוהה יותר. בציווי זה, רמתו הרוחנית של אברהם רוממה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום ידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של ה'.</point> | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום ידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של ה'.</point> | ||
<point><b>מה אברהם הרוויח מן הניסיון?</b> רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.<fn>או, כפי שכתוב במקורות "יוציא מן הכוח אל הפועל"</fn> על ידי כך הושגו שני דברים:<br/> | <point><b>מה אברהם הרוויח מן הניסיון?</b> רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.<fn>או, כפי שכתוב במקורות "יוציא מן הכוח אל הפועל"</fn> על ידי כך הושגו שני דברים:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>פיתוח-עצמי – </b>ר"ן, ר' יוסף אלבו והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.<fn>בהתאם לרעיון כי "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".</fn> אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה תחת סימן שאלה, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק ממש והפנה לעברו את הסכין, רוממה את | + | <li><b>פיתוח-עצמי – </b>ר"ן, ר' יוסף אלבו והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.<fn>בהתאם לרעיון כי "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".</fn> אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה תחת סימן שאלה, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק ממש והפנה לעברו את הסכין, רוממה את ייראת הא-לוהים של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה אדם באופן שמחשבה בלבד לא מסוגלת לו.<fn>בניגוד לפרשנים הללו, הגרי"ד (ראו דברי השקפה, בתרגום מ. קרונה, (ירושלים, תשנ"ב): 254-255) מתמקד לא ברעיון שיש לממש מחשבות, אלא פשוט במה מעשה של הקרבה עצמית עושה לבן אדם. הוא עומד על כך שכל מעשה דתי חייב להתחיל בהקרבה עצמית, וטוען כי מעשה זה חייב להיות מלא בסבל וייסורים. הסבל הוא שעוזר לאדם לצמוח.</fn></li> |
<li><b>שכר מוגדל – </b>רמב"ן ור' יוסף אלבו<fn>רס"ג ואבן עזרא מסכימים כי מטרת הניסיון הייתה לתת שכר לאברהם, אך הם אינם מדברים על ההבדלים בשכר שבין כוונות טובות ומעשים ממש.</fn> טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונות טובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.<fn>הן רס"ג והן ר' יוסף אלבו מציעים כי כך, לפחות באופן חלקי, ניתן להסביר את התופעה של "צדיק ורע לו". להרחבה ראו <a href="Philosophy:Theodicy – צדיק ורע לו" data-aht="page">צדיק ורע לו – תאודיציה</a>. <a href="RambamMorehNevukhim324" data-aht="source">רמב״ם</a> תוקף את העמדה הזו, בטענה שאין זה הוגן שאדם שלא חטא, יסבול רק על מנת לקבל שכר לאחר מכן. הוא טוען כי על אף שרבים מניחים שיש אמת ברעיון זה, אין לו כל בסיס בתורה.</fn></li> | <li><b>שכר מוגדל – </b>רמב"ן ור' יוסף אלבו<fn>רס"ג ואבן עזרא מסכימים כי מטרת הניסיון הייתה לתת שכר לאברהם, אך הם אינם מדברים על ההבדלים בשכר שבין כוונות טובות ומעשים ממש.</fn> טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונות טובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.<fn>הן רס"ג והן ר' יוסף אלבו מציעים כי כך, לפחות באופן חלקי, ניתן להסביר את התופעה של "צדיק ורע לו". להרחבה ראו <a href="Philosophy:Theodicy – צדיק ורע לו" data-aht="page">צדיק ורע לו – תאודיציה</a>. <a href="RambamMorehNevukhim324" data-aht="source">רמב״ם</a> תוקף את העמדה הזו, בטענה שאין זה הוגן שאדם שלא חטא, יסבול רק על מנת לקבל שכר לאחר מכן. הוא טוען כי על אף שרבים מניחים שיש אמת ברעיון זה, אין לו כל בסיס בתורה.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| Line 65: | Line 65: | ||
<point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:<br/> | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>נודעה – </b>רמב"ן מחליף את הפועל "יָדַעְתִּי" בצורתו הסבילה, "נודעה". מרגע שאברהם מימש את הפוטניציאל שלו, | + | <li><b>נודעה – </b>רמב"ן מחליף את הפועל "יָדַעְתִּי" בצורתו הסבילה, "נודעה". מרגע שאברהם מימש את הפוטניציאל שלו, ייראת הא-לוהים שלו נודעה ברבים.<fn>בדומה לרמב"ן, רס"ג קורא אחרת את המילה, ומציע כי יש להבין אותה כמו היתה "והודעתי". לפי רס"ג, לעקידה שתי מטרות, כשהאחת היא להגדיל את שכרו של אברהם, והשנייה, ללמד אחרים מדוע אברהם הוא הנבחר.</fn></li> |
<li><b>מילות הדובר – </b>במקום זאת, ספורנו טוען כי המלאך הוא שאומר את המילים הללו, כלומר, המלאך טוען כאן שעתה הוא (המלאך) יודע שאברהם יותר ירא ה' ממנו.<fn>על מנת לאפשר קריאה של הפסוק על פיה המלאך מדבר בשמו לאברהם, ספורנו מוכרח לשחק עם התחביר של המשפט. לפיו, המילה "מִמֶּנִּי" אינה מחוברת למילים "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ" (מאחר ומחיבור זה משתמע שהמלאך דיבר בשם ה'), אלא שהמילה "מִמֶּנִּי" מחוברת דווקא למילים "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". כך, יש לקרוא את הפסוק כמו היה כתוב "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה [מִמֶּנִּי] וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ".</fn></li> | <li><b>מילות הדובר – </b>במקום זאת, ספורנו טוען כי המלאך הוא שאומר את המילים הללו, כלומר, המלאך טוען כאן שעתה הוא (המלאך) יודע שאברהם יותר ירא ה' ממנו.<fn>על מנת לאפשר קריאה של הפסוק על פיה המלאך מדבר בשמו לאברהם, ספורנו מוכרח לשחק עם התחביר של המשפט. לפיו, המילה "מִמֶּנִּי" אינה מחוברת למילים "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ" (מאחר ומחיבור זה משתמע שהמלאך דיבר בשם ה'), אלא שהמילה "מִמֶּנִּי" מחוברת דווקא למילים "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". כך, יש לקרוא את הפסוק כמו היה כתוב "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה [מִמֶּנִּי] וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ".</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| Line 85: | Line 85: | ||
<li><b>לנופף בו כבדגל – </b>בראשית רבה, *gloss* ר' יוסף בכור שור, אברבנאל, והכלי יקר, לוקחים צעד אחד קדימה בטענתם כי המילה "נִסָּה" קשורה במילה "נס" או, דגל. דרך העקידה, ה' מנופף באברהם כבדגל ומציע אותו כמודל לחיקוי.</li> | <li><b>לנופף בו כבדגל – </b>בראשית רבה, *gloss* ר' יוסף בכור שור, אברבנאל, והכלי יקר, לוקחים צעד אחד קדימה בטענתם כי המילה "נִסָּה" קשורה במילה "נס" או, דגל. דרך העקידה, ה' מנופף באברהם כבדגל ומציע אותו כמודל לחיקוי.</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – לפי בראשית רבה, רס"ג, לקח טוב, רמב"ם, וכלי יקר,<fn>הוא גם מעלה את האפשרות כי יש לקרוא את הפסוק כאילו נכתב בו "הנה ידעתי" ולא "עתה ידעתי". על פי קריאה זו, ה' כמו מצהיר כאן "הבט! תמיד ידעתי שאתה ירא ה'..."</fn> ה' לא אומר כאן "עתה <b>אני</b> יודע" אלא "עתה | + | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – לפי בראשית רבה, רס"ג, לקח טוב, רמב"ם, וכלי יקר,<fn>הוא גם מעלה את האפשרות כי יש לקרוא את הפסוק כאילו נכתב בו "הנה ידעתי" ולא "עתה ידעתי". על פי קריאה זו, ה' כמו מצהיר כאן "הבט! תמיד ידעתי שאתה ירא ה'..."</fn> ה' לא אומר כאן "עתה <b>אני</b> יודע" אלא "עתה ייראת הא-לוהים של אברהם <b>נודעת ברבים</b>". לעומתם, ר' יוסף בכור שור טוען כי ה' פשוט דיבר בשפה הרווחת ("דברה תורה בלשון בני אדם"), והתנהג כאילו אינו יודע שאמונתו ונאמנותו של אברהם יוצאות מן הכלל עד שאברהם צלח את הניסיון, אף על פי שידע זאת לאורך כל הדרך. </point> |
<point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> התומכים בעמדה זו יכולים לטעון כי לה' ידיעה מושלמת כיוון שאינם מניחים כאן כי ה' למד משהו חדש מן הניסיון.</point> | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> התומכים בעמדה זו יכולים לטעון כי לה' ידיעה מושלמת כיוון שאינם מניחים כאן כי ה' למד משהו חדש מן הניסיון.</point> | ||
<point><b>מה הציבור היה אמור ללמוד?</b> המקורות הללו מסכימים כי מטרת העקידה הינה להדגים את היותו של אברהם ראוי, אם כי הם חלוקים בשאלת המסר המסוים שאמור להיות מועבר כאן:<br/> | <point><b>מה הציבור היה אמור ללמוד?</b> המקורות הללו מסכימים כי מטרת העקידה הינה להדגים את היותו של אברהם ראוי, אם כי הם חלוקים בשאלת המסר המסוים שאמור להיות מועבר כאן:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b> | + | <li><b>ייראתו של אברהם וצייתנותו </b>– רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת הניסיון הייתה להוכיח לכל עד כמה אברהם ירא ה' ומציית להוראותיו. נכונותו של אברהם להקריב את בנו היחיד והאהוב בפקודת ה', מוכיחה מדוע אברהם זכה להיות נבחר ה'. </li> |
<li><b>אברהם ראוי על אף שלא הקריב את בנו –</b> בניגוד לפרשנים האחרים, שד"ל מציע כי דרך מעשה העקידה, ה' רצה להבהיר לעולם שהעובדה שבני ישראל אינם מקריבים את ילדיהם אינו סממן לכך שאינם יראי ה'. כך, נכונותו של אברהם להקריב את יצחק הדגימה שאילו ה' רצה בכך, גם הוא היה מקריב את יקיריו. אולם, ה' אינו רוצה בהקרבת ילדים. לכן, אין לעם ישראל שוב סיבה להרגיש נחותים, ועמים פגאנים לא אמורים להרגיש עליונים עליהם.</li> | <li><b>אברהם ראוי על אף שלא הקריב את בנו –</b> בניגוד לפרשנים האחרים, שד"ל מציע כי דרך מעשה העקידה, ה' רצה להבהיר לעולם שהעובדה שבני ישראל אינם מקריבים את ילדיהם אינו סממן לכך שאינם יראי ה'. כך, נכונותו של אברהם להקריב את יצחק הדגימה שאילו ה' רצה בכך, גם הוא היה מקריב את יקיריו. אולם, ה' אינו רוצה בהקרבת ילדים. לכן, אין לעם ישראל שוב סיבה להרגיש נחותים, ועמים פגאנים לא אמורים להרגיש עליונים עליהם.</li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| Line 101: | Line 101: | ||
<point><b>למען מי?</b> אבן עזרא מטיל ספק בכל הגישה הזו, על סמך הטענה כי אף אחד מלבד אברהם ויצחק, לא היה נוכח בעת העקידה. תחת הנחה זו, כיצד המקורות הללו יכולים לטעון כי מטרת העקידה הייתה לאחרים?<br/> | <point><b>למען מי?</b> אבן עזרא מטיל ספק בכל הגישה הזו, על סמך הטענה כי אף אחד מלבד אברהם ויצחק, לא היה נוכח בעת העקידה. תחת הנחה זו, כיצד המקורות הללו יכולים לטעון כי מטרת העקידה הייתה לאחרים?<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| − | <li><b>שטן ומלאכים אחרים – </b>יובלים, פסבדו-פילון, בבלי, בראשית רבה, רש"י, ור' יוסף בכור שור מציעי כי הניסיון היה מכוון לשטן ו/או מלאכים אחרים אשר הטילו ספק בנאמנותו של אברהם לה', ובצייתנותו.<fn>ר' יוסף בכור שור אומר כי המלאכים טענו טענות הדומות לתלונותיו של השטן לגבי איוב. הם שואלים מדוע | + | <li><b>שטן ומלאכים אחרים – </b>יובלים, פסבדו-פילון, בבלי, בראשית רבה, רש"י, ור' יוסף בכור שור מציעי כי הניסיון היה מכוון לשטן ו/או מלאכים אחרים אשר הטילו ספק בנאמנותו של אברהם לה', ובצייתנותו.<fn>ר' יוסף בכור שור אומר כי המלאכים טענו טענות הדומות לתלונותיו של השטן לגבי איוב. הם שואלים מדוע ייראת הא-ל של אברהם נחשבת לכה ייחודית; ככלות הכול, בהנחה והוא מוגן על ידי ה', ונערץ על ידי סביבתו, איזה סיבה הייתה לו שלא להיות ירא ה'?</fn> ישויות כגון אלה לא היו צריכים להיות נוכחים פיזית על מנת לראות את המעשה.</li> |
<li><b>אנשים אחרים – </b>רוב הפרשנים האחרים טוענים שלקחי העקידה נועדו לאומות האחרות (או, לפי שד"ל, גם לעם ישראל) שחיו בזמנו של אברהם או בדורות שאחריו, ושמעו על המעשה (אפילו אם לא היו עדים לו).<fn>בשביל שד"ל, העובדה שלא היו עדים מהווה קושי מסויים. במידה והניסיון נועד להוכיח לפגאנים שגם אברהם היה מוכן להקריב את בנו, שמועות בדבר המעשה לא היו מספיקות.</fn> רד"ק מצביע על כך שהדבר התפשט על ידי כך שנכתב בתורה. <fn>לכן, הוא מציע כי המטרה העיקרית הייתה הדורות הבאים, ולאו דווקא בני דורו של אברהם.</fn></li> | <li><b>אנשים אחרים – </b>רוב הפרשנים האחרים טוענים שלקחי העקידה נועדו לאומות האחרות (או, לפי שד"ל, גם לעם ישראל) שחיו בזמנו של אברהם או בדורות שאחריו, ושמעו על המעשה (אפילו אם לא היו עדים לו).<fn>בשביל שד"ל, העובדה שלא היו עדים מהווה קושי מסויים. במידה והניסיון נועד להוכיח לפגאנים שגם אברהם היה מוכן להקריב את בנו, שמועות בדבר המעשה לא היו מספיקות.</fn> רד"ק מצביע על כך שהדבר התפשט על ידי כך שנכתב בתורה. <fn>לכן, הוא מציע כי המטרה העיקרית הייתה הדורות הבאים, ולאו דווקא בני דורו של אברהם.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| Line 117: | Line 117: | ||
<ul> | <ul> | ||
<li><b>נכונות להקריב למען ה'</b> – רד"צ הופמן טוען כי העקידה באה ללמד שכאשר אנו מתבקשים, עלינו להיות מוכנים להקריב את עצמנו (או אפילו את ילדינו), לה'. אף על פי שה' אינו דורש דברים כאלו לעיתים קרובות מאחר ואין לו צורך בקורבנות חסרות תכלית, ישנן בהחלט נסיבות בהן הקרבה עצמית הינה המעשה המצופה מן האדם. עבודת ה' ראוייה כרוכה בהכרה תמידית בעובדה הזו. כך, כל פעם שאדם מקריב חיה, הוא בעצם מכריז בכך שהוא, כמו אברהם, נותן את כל כולו ונכנע לגמרי לה', ושהחיה המוצעת כקורבן הינה תחליף לאדם עצמו.<fn>כך, הוא מציע כי החיות הנבחרות לשמש כקורבן הן החיות הדומות ביותר לבני אדם. להרחבה בנושא הבנתו של רד"צ הופמן את מערכת הקרבת הקורבנות ואת הקשר שלו למעשה העקידה, ראו <a href="Purpose of the Sacrifices" data-aht="page">מטרת הקרבת הקורבנות</a>.</fn></li> | <li><b>נכונות להקריב למען ה'</b> – רד"צ הופמן טוען כי העקידה באה ללמד שכאשר אנו מתבקשים, עלינו להיות מוכנים להקריב את עצמנו (או אפילו את ילדינו), לה'. אף על פי שה' אינו דורש דברים כאלו לעיתים קרובות מאחר ואין לו צורך בקורבנות חסרות תכלית, ישנן בהחלט נסיבות בהן הקרבה עצמית הינה המעשה המצופה מן האדם. עבודת ה' ראוייה כרוכה בהכרה תמידית בעובדה הזו. כך, כל פעם שאדם מקריב חיה, הוא בעצם מכריז בכך שהוא, כמו אברהם, נותן את כל כולו ונכנע לגמרי לה', ושהחיה המוצעת כקורבן הינה תחליף לאדם עצמו.<fn>כך, הוא מציע כי החיות הנבחרות לשמש כקורבן הן החיות הדומות ביותר לבני אדם. להרחבה בנושא הבנתו של רד"צ הופמן את מערכת הקרבת הקורבנות ואת הקשר שלו למעשה העקידה, ראו <a href="Purpose of the Sacrifices" data-aht="page">מטרת הקרבת הקורבנות</a>.</fn></li> | ||
| − | <li><b>קדימות הרצון הא-לוהי על האתיקה האנושית – </b>באופן דומה,<fn>גם כאן מדובר על כניעה לרצון הא-ל, אך במחשבות ובערכים ולא בנתינת החיים עצמם. כך, הם לא מגבילים את המסר למוות על קידוש ה'.</fn> חוקרים מודרניים רבים מציעים כי מטרת העקידה הינה ללמד אותנו שכאשר נדמה שהאתיקה האנושית מתנגשת עם הרצון הא-לוהי, רצון ה' חייב לקבל קדימות.<fn>דבר זה, כמובן, מותנה בכך שאנו יודעים בוודאות שמדובר בדבר ה'. למעשה, רמב"ם טוען כי אחד מן הלקחים שניתן להפיק מסיפור העקידה הינו שלנביאים אמיתיים אין כל ספק בדבר אמיתות הנבואה שלהם. אברהם ידע בוודאות שה' הוא זה שדיבר אליו, אחרת לא היה מבצע את המעשה.<br/>השוו ע. קאנט, ב"The Conflict of the Faculties" (נברסקה, תשנ"ב) אשר מציג עמדה מנוגדת לחלוטין לזאת המוצגת כאן. הוא טוען כי כאשר ישנה התנגשות ביו מוסר אישי לבין קול א-לוהי, על האדם להשמע תמיד לקול המוסר שבו. העובדה שרצח זה מעשה לא מוסרי נכונה בוודאות, ואילו הרעיון שהוא באמת שמע את דבר האל מוטל בספק בהכרח. לכן, קאנט מסיק כי אברהם נכשל בניסיון, מסקנה שבירור לא תואמת את פשט הפסוקים בבראשית כ"ב.</fn> אין דבר כזה מערכת אתיקה אנושית עצמאית.<fn>קירקגור הביע זאת בחיבורו, חיל ורעדה כ"אמירת 'הנני', השהיית האתי." השוו רש"ר הירש הכותב בדומה לכך " | + | <li><b>קדימות הרצון הא-לוהי על האתיקה האנושית – </b>באופן דומה,<fn>גם כאן מדובר על כניעה לרצון הא-ל, אך במחשבות ובערכים ולא בנתינת החיים עצמם. כך, הם לא מגבילים את המסר למוות על קידוש ה'.</fn> חוקרים מודרניים רבים מציעים כי מטרת העקידה הינה ללמד אותנו שכאשר נדמה שהאתיקה האנושית מתנגשת עם הרצון הא-לוהי, רצון ה' חייב לקבל קדימות.<fn>דבר זה, כמובן, מותנה בכך שאנו יודעים בוודאות שמדובר בדבר ה'. למעשה, רמב"ם טוען כי אחד מן הלקחים שניתן להפיק מסיפור העקידה הינו שלנביאים אמיתיים אין כל ספק בדבר אמיתות הנבואה שלהם. אברהם ידע בוודאות שה' הוא זה שדיבר אליו, אחרת לא היה מבצע את המעשה.<br/>השוו ע. קאנט, ב"The Conflict of the Faculties" (נברסקה, תשנ"ב) אשר מציג עמדה מנוגדת לחלוטין לזאת המוצגת כאן. הוא טוען כי כאשר ישנה התנגשות ביו מוסר אישי לבין קול א-לוהי, על האדם להשמע תמיד לקול המוסר שבו. העובדה שרצח זה מעשה לא מוסרי נכונה בוודאות, ואילו הרעיון שהוא באמת שמע את דבר האל מוטל בספק בהכרח. לכן, קאנט מסיק כי אברהם נכשל בניסיון, מסקנה שבירור לא תואמת את פשט הפסוקים בבראשית כ"ב.</fn> אין דבר כזה מערכת אתיקה אנושית עצמאית.<fn>קירקגור הביע זאת בחיבורו, חיל ורעדה כ"אמירת 'הנני', השהיית האתי." השוו רש"ר הירש הכותב בדומה לכך "ייראת ה׳ אינה אלא המידה המפעילה את חירותו המוסרית של האדם וכח תבונתו, על ידי שעבוד תבונתו ורצונו באופן חפשי ומוחלט, אל תבונתם ורצונם של הדעת והאהבה העליונים."</fn> במילות אש קודש: "והנה אומות העולם, גם הטובים שבהם, חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וה' ציווה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת... מה שאין כן ישראל אומרים 'אתה אלוהים אמת', הוא יתברך אמת, ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן ציווה ה' ורצה, וכיוון שהוא יתברך אמת, לכן גם זה אמת."<fn>ראו א' שגיא, יהדות: בין דת למוסר (תל אביב, תשנ"ח): 257-267, אשר מציע כי גישתו של ר' שפירא הינה רק ניסיון להצדיק את ה' אל מול זוועות השואה. ר' שפירא רואה את דורו כמעין יצחק מודרני, מאחר וגם הם נשחטו על פי רצון ה'.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי רד"צ הופמן, ההנחה שה' לא יכול לצוות על קורבן אדם, שגויה לחלוטין. על אף שה' אוסר על הקרבת קורבנות אדם כאופן רגיל של עבודת ה', אין זה אומר שדרישה שכזו לאדם יחיד הינה לא מוסרית. יתר על כן, אם דבר ה' מגדיר מהו המעשה המוסרי, כל ציווי שלו הינו מוסרי בהכרח. כפי שכותב ר' שפירא: "כשציווה לאברהם אבינו שיעקוד את יצחק בנו, היה זה האמת לעקדו, ובאם לא אמר לו אחר כך 'אל תעש לו מאומה', היה זה האמת לשחטו."</point> | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי רד"צ הופמן, ההנחה שה' לא יכול לצוות על קורבן אדם, שגויה לחלוטין. על אף שה' אוסר על הקרבת קורבנות אדם כאופן רגיל של עבודת ה', אין זה אומר שדרישה שכזו לאדם יחיד הינה לא מוסרית. יתר על כן, אם דבר ה' מגדיר מהו המעשה המוסרי, כל ציווי שלו הינו מוסרי בהכרח. כפי שכותב ר' שפירא: "כשציווה לאברהם אבינו שיעקוד את יצחק בנו, היה זה האמת לעקדו, ובאם לא אמר לו אחר כך 'אל תעש לו מאומה', היה זה האמת לשחטו."</point> | ||
Version as of 03:27, 27 June 2019
מטרת עקידת יצחק
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להתמודד עם השאלות השונות העולות מסיפור העקידה, פרשנים רבים בוחנים מחדש הנחות יסוד הנמצאות בלב התיאולוגיה היהודית, וכן תפיסות עולם בסיסיות ביותר. כך, רלב"ג קורא תיגר על הרעיון הנפוץ כי ה' הוא לחלוטין יודע-כל וכי הוא לא יכול לסגת מציווי שנתן. מתוך הבנת פשט של הטקסט, הוא טוען כי, עד לסיפור העקידה, ה' באמת לא היה בטוח לגבי עומק נאמנותו של א-ברהם, וכי עדיין לא החליט בוודאות, האם יצחק יהיה ממשיך דרכו של אברהם?
אחרים מערערים על התפיסה המקובלת של האבות כצדיקים גמורים. כך, רשב"ם דוחה את התפיסה על פיה העקידה היוותה אירוע שיא בקריירה של אברהם, וטוען כי העקידה דווקא הייתה עונש על חטא. בדומה לך, גישתו של שד"ל גורמת לנו לבחון מחדש האם המערכת הערכית של האבות תמיד תאמה את המערכת הערכית אותה מבטאת התורה בשלבים מאוחרים יותר, או שאולי ישנה אפשרות כי המערכת הזו התפתחה לאורך התורה. לפי שד"ל, העולם כולו, לרבות אברהם, תפס את המעשה של הקרבת ילדים כצורה הגבוהה ביותר של הבעת נאמנות לא-לוהים. רק דרך סיפור העקידה עצמו, ה' לימד את העולם המונוטאיסטי כי זהו מעשה מזעזע ולא מוסרי.
לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.
בשביל ה': הערכת אברהם
ה' היה חייב לבחון את אברהם על מנת להעריך את גודל אמונתו מאחר ועד סיפור העקידה, ה' לא ידע עד כמה אברהם באמת נאמן אליו.
מקורות:רלב״ג
האם ה' יודע הכול מראש? רלב"ג דוחה את ההנחה המסורתית כי ה' ידע מראש מה אברהם יעשה. לפי רלב"ג, בעוד שה' יודע את כל האפשרויות מהן האדם יכול לבחור, וכן הוא יודע מהי הפעולה שסביר שהאדם ינקוט בה, אין לו שום ידיעה מראש באשר לאיזו דרך האדם יבחר בסופו של דבר, מאחר וידיעה כזו מתנגשת עם כל הרעיון של בחירה חופשית.1 מתוך הבנה כזו יש להניח כי ה' באמת לא ידע האם אברהם יסכים להקריב את יצחק.2
משמעות המילה "נִסָּה" – רלב"ג מבין מילה זו כמייחסת ל"ניסיון" במובן המילולי של המילה. ה' מנסה את אברהם על מנת להעריך את רמת ייראתו ואת צייתנותו.3
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – רלב"ג מסוגל להסביר גם את הפסוק הזה על דרך הפשט; רק "עתה" לאחר הניסיון, ה' ידע בבטחה כמה ירא א-לוהים אברהם באמת היה.4
נסיגה מהבטחות ומחזור שכר? לפי רלב"ג, כל ההבטחות הא-לוהיות תלויות בהתנהגותם הטובה של המקבלים.5 כך, אברהם וצאצאיו צריכים להמשיך לעשות כטוב בעיני ה' על מנת שהבטחותיו יתקיימו. לאור הבנה זו, רלב"ג מסביר כי ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אינה ערבות נצחית, ולא בהכרח מנוגדת לציווי להקריב את יצחק. בדומה לכך, הברכה שלאחר העקידה לא בהכרח מחדשת משהו על ההבטחות הקודמות, אלא רק מחזקת את היות אברהם ויצחק ראויים לקבלת ההבטחות.
העמימות בביטוי "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" – רלב"ג טוען כי ה' ניסח את ציוויו לאברהם באופן עמום בכוונה תחילה,6 כך שניתן יהיה להסיק מדבריו שעל אברהם להקריב את יצחק, או לחלופין, שעליו להביא עמו את יצחק להקרבת העולה.7 מאחר והקריאה השנייה הרבה פחות מובנת מתוך פשט הדברים, יש להניח כי אברהם יבין את הציווי כך רק במידה ויש לו התנגדות לקריאה הראשונה. מכאן ניתן להבין כי הניסוח עצמו הווה ניסיון לאברהם, ושה' בדק כאן אם אברהם ישקול לעקוב אחר הבנה של דבר ה'.8
תחושותיו של אברהם – רלב"ג מציג דמות של אברהם אשר אהבתו הגדולה לה' ורצונו העז לציית לו, כה חזקים שכל דבר אחר מתגמד בהשוואה, כך שיכל להיות נינוח אפילו בעת הקרבת בנו האהוב.9 הלהט בו אברהם ציית לדבר ה' מתבטא בעובדה שקם מוקדם בבוקר על מנת לעשות את דבר ה', ובכך שנמנע מכל הטלת ספק בציווי הא-לוהי.10 רלב"ג מוסיף וטוען כי העובדה שאברהם קיבל נבואה בעת היותו ער, מוכיחה כי, אפילו בשעת העקידה עצמה, הוא לא היה חרד ולא היה עצוב. 11
"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" – רלב"ג טוען כי אברהם במילים אלו למעשה מתפלל12 לכך שיתברר בסופו של דבר שה' התכוון ששה (ולא יצחק) יוקרב לעולה.13 בכך, רלב"ג מציע כי אברהם זיהה שהייתה דרך חלופית להבין את הציווי, אך למרות זאת, לא היה מוכן לפעול על פיו ללא הבהרה ישירה מה'.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי רלב"ג, ה' מעולם לא התכוון שאברהם באמת יקריב את יצחק,14 ולכן ניסח את הציווי כך שתתאפשר הבנה חלופית (ולבסוף נכונה) של הצו, על פיה יצחק הובא להר רק על מנת לחזות בהקרבת העולה. אף על פי כן, הפרשנות אותה מציע רלב"ג הינה בעייתית, כיוון שאם אנו פועלים תחת ההנחה כי ה' התכוון שאברהם יסיק מדבריו שעליו להקריב את בנו (כפי שמציע רלב"ג), אזי שאלת מוסריותו של הציווי נותרת על כנה.
בשביל אברהם
לפי גישה זו, אברהם, ולא ה', הוא זה שאמור ללמוד מחוויה זו. גישה זו חלוקה בשאלה האם החווייה נועדה להועיל לאברהם, או להעניש אותו:
עונש
החוויה נועדה להעניש את אברהם על הברית שכרת עם הפלישתים.
מקורות:רשב״ם
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – לפי רשב"ם, המילים הללו נועדו לחבר בין הפרשה שלנו לפרשה הקודמת לה, ומהוות אחת משתי דרכים בהן התורה מחברת בין פרשיות.15 אם כן, הפתיחה רומזת כי הברית אותה כרת אברהם עם אבימלך הינה הגורם לציווי להקריב את יצחק.16 ה' כעס על אברהם על כך שהגיע להסכם שלום עם הפלישתים כיוון שאדמת הפלישתים מהווה חלק מהבטחתו לאברהם, ולכן האיסור "לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה" חל גם עליהם.
משמעות המילה "נִסָּה" – לפי רשב"ם, למילה "נסה" בהקשר זה משמעות הדומה ל"לצער" או "להרגיז" ולא "לבחון".17 מאחר וההסכמים אליהם הגיע אברהם עם הפלשיתים מנוגדות לרצון ה', ה' העניש את אברהם בכך שציווה אותו להקריב את בנו. רשב"ם מציג את הניסיון כעונש "מידה כנגד מידה", בכך שה' כמו אומר: "אתה הבעת גאווה בבן שלך, בכך שכרתת ברית בינו לבין צאצאי אבימלך, ועכשיו תקריב אותו ותראה מה יהיה על הברית שלך!"18
העקידה אינה פסגת הקריירה של אברהם – בעוד רלב"ג מאתגר את התפיסה המסורתית של ה' כיודע כל, רשב"ם שוחט פרה קדושה אחרת. הוא מאתגר את ההנחה הרווחת19 כי העקדה הייתה גולת הכותרת של הקריירה של אברהם, ומציע כי למעשה הייתה זו רק פציעה עצמית לה גרם בכך שהתנהל באופן שגוי.20
האם ה' יודע הכול מראש? לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן כל השאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.
שכרו של אברהם – העובדה כי אברהם קיבל שכר ונחשב ל"יְרֵא אֱלֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה המרשה כולה הינה עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי21 העקדה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.22 אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא אלוהים, ולכן ראוי לשכר.23
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – לפי גישה זו,24 ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו ייראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.25 אנו חומקים כאן מן התסביך הפילוסופי בדבר ה' כיודע כל, מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' ידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר ייראת ה', אשר הוא רכש על ידי מעשה העקדה.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,26 אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.
מניעים פולמוסיים – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:
- מאחר ונוצרים ראו בעקדה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור הרבה יותר שלילי, ולהציע כי הסיפור אינו מגלם את תמצית מערכת היחסים שבין אברהם לבין ה', אלא דווקא הינו תוצאה של חטא.
- י. בן-נון,27 לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקדה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, וראו באברהם, בעקבות מעשה העקדה, מודל לחיקוי.28
שכר
בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר אותו לא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.
משמעות המילה "נִסָּה" – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:
- בחן – רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן החוויה.30
- אימן – מצד שני, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נסה" הוא אימן או הרגיל.31 בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.32
האם ה' יודע הכול מראש? כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום ידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של ה'.
מה אברהם הרוויח מן הניסיון? רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.33 על ידי כך הושגו שני דברים:
- פיתוח-עצמי – ר"ן, ר' יוסף אלבו והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.34 אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה תחת סימן שאלה, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק ממש והפנה לעברו את הסכין, רוממה את ייראת הא-לוהים של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה אדם באופן שמחשבה בלבד לא מסוגלת לו.35
- שכר מוגדל – רמב"ן ור' יוסף אלבו36 טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונות טובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.37
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם, כשהעקדה מהווה את פסגת הניסיונות הללו. הוא38 טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח שלא ייכשל.39 בכך, הגברת הניסיונות יכולה להוביל רק לשכר מרובה.
תחושותיו של אברהם – 40הגרי"ד מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? הפרשנים התומכים בגישה זו מסבירים כי ה' לא חזר בו מדבריו:
- הטקסט המקראי פותח בכך שזהו ניסיון – אבן עזרא טוען כי זה אינו המקום היחיד בו נדמה שה' חוזר בו ממילתו, ומצביע על החלפת הבכורים בבני לוי כדוגמא נוספת. על כל פנים, הוא מסביר כי בסיפור זה, העובדה שכבר בפתיחה מצויין כי "הָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" מוכיחה כי, כבר מן ההתחלה, ה' לא התכוון שאברהם באמת ישחוט את בנו.
- ה' אף פעם לא באמת ציווה את אברהם להקריב את יצחק – רס"ג עוסק בשאלה זו רבות, ומציע ארבעה הסברים אפשריים לכך שה' לא באמת נסוג מדבריו. אחדים מן ההסברים דומים לקריאתו של רלב"ג לעיל, ומניחים עמימות מסויימת בניסוח המקורי של הציווי,43 הפותחת פתח לאפשרות שה' מעולם לא ציווה את אברהם להקריב את בנו יצחק.44 פירוש זה של רס"ג מושפע בבירור מפולמוסים בתקופתו, והינו מענה לטענות המוסלמים כי אם א-לוהים יכול לסגת מציוויו, הוא גם כן יכול לחזור בו מן התורה כולה ולהחליפה באחרת.45 בתשובתו, רס"ג מבחין בין הוראותיו של ה' שנתנו לאברהם בפרטי, לבין מצוות התורה, שניתנו לכל העם ובאופן מפורש לכל הדורות לעתיד.
מוסריות הציווי והסכמתו של אברהם – רוב המקורות כאן אינם מתייחסים לסוגייה זו מפורשות, אך ניתן להניח כי, בהגדרה, כל ציווי א-לוהי חייב להיות מוסרי. אברהם הבין זאת, ולכן לא התווכח עם ה' אף על פי שלא הבין כיצד ציווי להקריב ילד יכול להיות מוסרי.46
בשביל אחרים
לפי התומכים בגישה זו, הניסיון לא התרחש על מנת להועיל למשתתפיו דווקא, אלא בעיקר בשביל ללמד את אלו הנחשפים לניסיון זה מבחוץ לקחים בדבר דרכו של ה' ו/או דרכי עבודתו.
הסבר לבחירה באברהם
מטרת העקידה הינה להדגים את היות אברהם ראוי, וכן לספק הסבר לכך שדווקא הוא נבחר להיות אבי האומה.
מקורות:
יובלים, פסבדו-פילון, בבלי סנהדרין, בראשית רבה, רס"ג,47 רש"י, לקח טוב, ר' יוסף בכור שור, רמב"ם, רד"ק, כלי יקר, שד"ל.
משמעות המילה "נִסָּה"
- מבחן – רוב הפרשנים התומכים בגישה זו מבינים את המילה בפשוטה, כ"לבחון" או "לנסות", אך טוענים כי ישנם מקרים בהם מבחן לא נועד לבוחן, או אפילו לנבחן, אלא לקהל הרואה את הניסיון או שומע עליו.48
- לנופף בו כבדגל – בראשית רבה, *gloss* ר' יוסף בכור שור, אברבנאל, והכלי יקר, לוקחים צעד אחד קדימה בטענתם כי המילה "נִסָּה" קשורה במילה "נס" או, דגל. דרך העקידה, ה' מנופף באברהם כבדגל ומציע אותו כמודל לחיקוי.
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – לפי בראשית רבה, רס"ג, לקח טוב, רמב"ם, וכלי יקר,49 ה' לא אומר כאן "עתה אני יודע" אלא "עתה ייראת הא-לוהים של אברהם נודעת ברבים". לעומתם, ר' יוסף בכור שור טוען כי ה' פשוט דיבר בשפה הרווחת ("דברה תורה בלשון בני אדם"), והתנהג כאילו אינו יודע שאמונתו ונאמנותו של אברהם יוצאות מן הכלל עד שאברהם צלח את הניסיון, אף על פי שידע זאת לאורך כל הדרך.
האם ה' יודע הכול מראש? התומכים בעמדה זו יכולים לטעון כי לה' ידיעה מושלמת כיוון שאינם מניחים כאן כי ה' למד משהו חדש מן הניסיון.
מה הציבור היה אמור ללמוד? המקורות הללו מסכימים כי מטרת העקידה הינה להדגים את היותו של אברהם ראוי, אם כי הם חלוקים בשאלת המסר המסוים שאמור להיות מועבר כאן:
- ייראתו של אברהם וצייתנותו – רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת הניסיון הייתה להוכיח לכל עד כמה אברהם ירא ה' ומציית להוראותיו. נכונותו של אברהם להקריב את בנו היחיד והאהוב בפקודת ה', מוכיחה מדוע אברהם זכה להיות נבחר ה'.
- אברהם ראוי על אף שלא הקריב את בנו – בניגוד לפרשנים האחרים, שד"ל מציע כי דרך מעשה העקידה, ה' רצה להבהיר לעולם שהעובדה שבני ישראל אינם מקריבים את ילדיהם אינו סממן לכך שאינם יראי ה'. כך, נכונותו של אברהם להקריב את יצחק הדגימה שאילו ה' רצה בכך, גם הוא היה מקריב את יקיריו. אולם, ה' אינו רוצה בהקרבת ילדים. לכן, אין לעם ישראל שוב סיבה להרגיש נחותים, ועמים פגאנים לא אמורים להרגיש עליונים עליהם.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? מדוע אברהם לא התנגד? לפי הבנתו של שד"ל את הסיפור,50 מטרת הניסיון הייתה ללמד הן את אברהם והן את העולם כולו, כי הקרבת ילדים אינה מוסרית. עד אז, אנשים ראו במעשה זה את תמצית העבודה הרוחנית כולה,51 כך שאף אחד, לרבות אברהם, לא היה חושב להתנגד לכך. הרעיון כי מעשה העקידה אינו מוסרי, נלמד דווקא דרך העקידה עצמה, ורק בזכותה אנו רואים בה כיום מעשה מתועב ואף מעלים את השאלה, כיצד ה' יכל לצוות דבר כזה? למעשה, מתברר כי הציווי שנדמה לנו כלא מוסרי, דווקא היה לקח מוסרי.
מדוע ההקרבה של אברהם כה ייחודית? פילון העלה את השאלה: במידה ואנשים רבים בזמנו של אברהם הקריבו את ילדיהם, מדוע מעשיו של אברהם הוכיחו שהוא ראוי יותר מהם?
- אברהם לא ייחודי – בשביל שד"ל, שאלה זו לא רלוונטית, כיוון שהוא אינו מציע כי מטרת הסיפור הנה להראות את ייחודיותו של אברהם, אלא רק להוכיח כי הוא אינו פחות מסור מן האחרים.
- התרחק ממערכת הערכים הקודמת – לחילופין, לפי אלו שאינם מסכימים עם שד"ל, הקושי שבניסיון שעבר אברהם יכל לצמוח בדיוק מכך שהוא התרחק מן הדרכים הפגאניות והייתה לו הבנה שונה הן של ה', והן של הערכים אותם ה' ייצג.52 כדי לציית לדבר ה', אברהם היה מוכרח להיאבק במערכת הערכים אותה ה' החדיר לו בעצמו, על פיה הקרבת ילדים הינה "רצח".53
- לא היה לו מניע נסתר – פילון טוען שרוב האנשים המקריבים את ילדיהם עושים זאת עם מניע נסתר, הצומח מתוך רצון לזכות בתהילה, או מתוך פחד או תקווה למנוע אסון כלשהו.54 לעומת זאת, לאברהם לא היה כל מניע נסתר, רק רצון לעשות את דבר ה'. 55
למען מי? אבן עזרא מטיל ספק בכל הגישה הזו, על סמך הטענה כי אף אחד מלבד אברהם ויצחק, לא היה נוכח בעת העקידה. תחת הנחה זו, כיצד המקורות הללו יכולים לטעון כי מטרת העקידה הייתה לאחרים?
- שטן ומלאכים אחרים – יובלים, פסבדו-פילון, בבלי, בראשית רבה, רש"י, ור' יוסף בכור שור מציעי כי הניסיון היה מכוון לשטן ו/או מלאכים אחרים אשר הטילו ספק בנאמנותו של אברהם לה', ובצייתנותו.56 ישויות כגון אלה לא היו צריכים להיות נוכחים פיזית על מנת לראות את המעשה.
- אנשים אחרים – רוב הפרשנים האחרים טוענים שלקחי העקידה נועדו לאומות האחרות (או, לפי שד"ל, גם לעם ישראל) שחיו בזמנו של אברהם או בדורות שאחריו, ושמעו על המעשה (אפילו אם לא היו עדים לו).57 רד"ק מצביע על כך שהדבר התפשט על ידי כך שנכתב בתורה. 58
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? על מנת להפחית מן הקושי התאולוגי הזה, רבים מן הפרשנים59 מציעים כי הייתה עמימות בציווי הא-לוהי. כך, בראשית רבה מציע כי ה' אמר "וְהַעֲלֵהוּ", אבל לא "שחטהו" ולכן מעולם לא ציווה שיצחק יישחט מלכתחילה.
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"
- לפי הבבלי,60 פסןק זה מתייחס לאירועים שאינם מתועדים בתורה, אשר הובילו לצורך להדגים את צדיקותו של אברהם לעולם.61
- לחילופין, גישה זו יכולה לטעון כי הפסוק נועד לקשר בין העקידה לבין הפרשה הקודמת, בה מתוארת לידתו הניסית של יצחק וכן ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, כיוון ששניהם מקשים על אברהם לעמוד בניסיון.
דגם של עבודת ה'
סיפור זה בא ללמד מהי הדרך הראויה לעבוד את ה', וכן ללמד לגבי הצורך להיכנע לגמרי לרצון ה'.
מקורות:
רד"צ הופמן, רש"ר הירש, ר' קלונימוס שפירא, חוקרים מודרניים.62
משמעות המילה "נִסָּה" וידיעתו מראש של ה' – התומכים בגישה זו טוענים כי הניסיון לא היה בשביל ה', אשר ידע כבר מראש את תוצאות הניסיון, אלא בשביל אחרים ששמעו על הניסיון לאחר שארע.
אלו שיעורים העקידה באה ללמד? כל הפרשנים התומכים בגישה זו, מציעים כי מעשה העקידה נועד ללמד שיעורים חשובים בדבר הדרך הראוייה לעבוד את ה', אך הם חלוקים בפרטים:
- נכונות להקריב למען ה' – רד"צ הופמן טוען כי העקידה באה ללמד שכאשר אנו מתבקשים, עלינו להיות מוכנים להקריב את עצמנו (או אפילו את ילדינו), לה'. אף על פי שה' אינו דורש דברים כאלו לעיתים קרובות מאחר ואין לו צורך בקורבנות חסרות תכלית, ישנן בהחלט נסיבות בהן הקרבה עצמית הינה המעשה המצופה מן האדם. עבודת ה' ראוייה כרוכה בהכרה תמידית בעובדה הזו. כך, כל פעם שאדם מקריב חיה, הוא בעצם מכריז בכך שהוא, כמו אברהם, נותן את כל כולו ונכנע לגמרי לה', ושהחיה המוצעת כקורבן הינה תחליף לאדם עצמו.63
- קדימות הרצון הא-לוהי על האתיקה האנושית – באופן דומה,64 חוקרים מודרניים רבים מציעים כי מטרת העקידה הינה ללמד אותנו שכאשר נדמה שהאתיקה האנושית מתנגשת עם הרצון הא-לוהי, רצון ה' חייב לקבל קדימות.65 אין דבר כזה מערכת אתיקה אנושית עצמאית.66 במילות אש קודש: "והנה אומות העולם, גם הטובים שבהם, חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וה' ציווה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת... מה שאין כן ישראל אומרים 'אתה אלוהים אמת', הוא יתברך אמת, ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן ציווה ה' ורצה, וכיוון שהוא יתברך אמת, לכן גם זה אמת."67
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי רד"צ הופמן, ההנחה שה' לא יכול לצוות על קורבן אדם, שגויה לחלוטין. על אף שה' אוסר על הקרבת קורבנות אדם כאופן רגיל של עבודת ה', אין זה אומר שדרישה שכזו לאדם יחיד הינה לא מוסרית. יתר על כן, אם דבר ה' מגדיר מהו המעשה המוסרי, כל ציווי שלו הינו מוסרי בהכרח. כפי שכותב ר' שפירא: "כשציווה לאברהם אבינו שיעקוד את יצחק בנו, היה זה האמת לעקדו, ובאם לא אמר לו אחר כך 'אל תעש לו מאומה', היה זה האמת לשחטו."
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? לפי עמדה זו, אין כל בעיה בכך שה' יחזור בו מדבריו. המושג של "הוראת שעה", רומז כי אפשרי שתחת נסיבות מסויימות ה' יאסור על עשיית מעשה כלשהו, ותחת נסיבות אחרות יצווה על אותו המעשה בדיוק, ועדיין שני הציוויים יישארו מוסריים.
