Difference between revisions of "Purpose of Akeidat Yitzchak/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno") |
|||
| (One intermediate revision by the same user not shown) | |||
| Line 39: | Line 39: | ||
<point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן שאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.</point> | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן שאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.</point> | ||
<point><b>שכרו של אברהם</b> – העובדה כי אברהם קיבל שכר ונחשב ל"יְרֵא אֱ-לֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה הסיפור כולו הינו עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי<fn>אולם רשב"ם אינו אומר זאת.</fn> העקידה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.<fn>ר' יעקב מדן (ראו הערה לעיל) מציע כי סלחנותו של ה' לאברהם בהר המוריה מסמלת את תפקידו של המשכן שעתיד להיבנות שם – כפרה על חטאים, וכן את משפט ה' על פי מידת הרחמים ולא על פי מידת הדין.</fn> אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא א-להים, ולכן ראוי לשכר.<fn>ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל) מסביר כי בעקבות כניעתו של אברהם בפני הצו הא-לוהי, ה' יכל לחדש את הברית שבוטלה. משום כך הוא מברך אותו בשנית בזרע ובאדמה. בן-ארצי מציע כי היה זה יצחק שתיקן לגמרי את מעשי אביו, בכך שהתעקש לעבוד ולגור באדמת הפלישתים, על אף ניסיונותיהם להבריח אותו משם.</fn></point> | <point><b>שכרו של אברהם</b> – העובדה כי אברהם קיבל שכר ונחשב ל"יְרֵא אֱ-לֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה הסיפור כולו הינו עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי<fn>אולם רשב"ם אינו אומר זאת.</fn> העקידה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.<fn>ר' יעקב מדן (ראו הערה לעיל) מציע כי סלחנותו של ה' לאברהם בהר המוריה מסמלת את תפקידו של המשכן שעתיד להיבנות שם – כפרה על חטאים, וכן את משפט ה' על פי מידת הרחמים ולא על פי מידת הדין.</fn> אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא א-להים, ולכן ראוי לשכר.<fn>ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל) מסביר כי בעקבות כניעתו של אברהם בפני הצו הא-לוהי, ה' יכל לחדש את הברית שבוטלה. משום כך הוא מברך אותו בשנית בזרע ובאדמה. בן-ארצי מציע כי היה זה יצחק שתיקן לגמרי את מעשי אביו, בכך שהתעקש לעבוד ולגור באדמת הפלישתים, על אף ניסיונותיהם להבריח אותו משם.</fn></point> | ||
| − | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה"</b> – לפי גישה זו,<fn>רשב"ם עצמו אינו אומר זאת אלא מבין את הפסוק כמתכוון לכך, שלאחר המעשה, יראת הא-לוהים של אברהם נעשתה ידועה לכול, והתפרסמה בקרב העולם כולו. לא ה' צבר כאן | + | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה"</b> – לפי גישה זו,<fn>רשב"ם עצמו אינו אומר זאת אלא מבין את הפסוק כמתכוון לכך, שלאחר המעשה, יראת הא-לוהים של אברהם נעשתה ידועה לכול, והתפרסמה בקרב העולם כולו. לא ה' צבר כאן מידע חדש, אלא הציבור.</fn> ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו יראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.<fn>גישה זו מבינה את הפסוק כאילו נכתב במהופך: "<b>יָדַעְתִּי כִּי עַתָּה</b> יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה".</fn> בכך ניתן לחמוק מן התסביך הפילוסופי לגבי ידיעתו מראש של ה', מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' מידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר יראת ה', אותה הוא רכש על ידי מעשה העקידה.</point> |
<point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,<fn>בניגוד לכך, לפי ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל), ייתכן כי ה' במקור אכן תכנן שיצחק יוקרב, ובכך לוודא שיוחזר לה'. מאחר ואברהם הפר את בריתו על ה', ה' חשב לחזור בו מן הצד שלו בברית, כלומר, לקחת בחזרה את יצחק, ודרכו גם את הבטחת הזרע. עם זאת, לא ברור מדוע ה' ציווה שדווקא אברהם יהיה הכלי דרכו יצחק יוחזר לה'.</fn> אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.</point> | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,<fn>בניגוד לכך, לפי ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל), ייתכן כי ה' במקור אכן תכנן שיצחק יוקרב, ובכך לוודא שיוחזר לה'. מאחר ואברהם הפר את בריתו על ה', ה' חשב לחזור בו מן הצד שלו בברית, כלומר, לקחת בחזרה את יצחק, ודרכו גם את הבטחת הזרע. עם זאת, לא ברור מדוע ה' ציווה שדווקא אברהם יהיה הכלי דרכו יצחק יוחזר לה'.</fn> אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.</point> | ||
<point><b>מניעים פולמוסיים</b> – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:<br/> | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:<br/> | ||
| Line 49: | Line 49: | ||
<opinion>שכר | <opinion>שכר | ||
<p>בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר שלא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.</p> | <p>בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר שלא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.</p> | ||
| − | <mekorot><p><multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">רס"ג</a><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">פירוש בראשית כ״ב:א׳-ב׳</a><a href="RSaadiaGaonHaEmunotVeHaDeiot5-2-3" data-aht="source">האמונות והדעות ה׳:ב׳-ג׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>רס"ג משלב את הגישה הזו עם הגישה הבאה, ומציע כי בנוסף להגדלת שכרו של אברהם, הניסיון נועד להדגים לעולם כולו את היות אברהם ראוי.</fn> <multilink><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1" data-aht="source">בראשית פירוש ראשון כ״ב:א׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RanBereshit22" data-aht="source">ר"ן</a><a href="RanBereshit22" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="SeferHaIkkarim4-13" data-aht="source">ספר העיקרים</a><a href="SeferHaIkkarim4-13" data-aht="source">ד׳</a><a href="Sefer HaIkkarim" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אלבו</a></multilink>, <multilink><a href=" | + | <mekorot><p><multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">רס"ג</a><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">פירוש בראשית כ״ב:א׳-ב׳</a><a href="RSaadiaGaonHaEmunotVeHaDeiot5-2-3" data-aht="source">האמונות והדעות ה׳:ב׳-ג׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>רס"ג משלב את הגישה הזו עם הגישה הבאה, ומציע כי בנוסף להגדלת שכרו של אברהם, הניסיון נועד להדגים לעולם כולו את היות אברהם ראוי.</fn> <multilink><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1" data-aht="source">בראשית פירוש ראשון כ״ב:א׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RanBereshit22" data-aht="source">ר"ן</a><a href="RanBereshit22" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="SeferHaIkkarim4-13" data-aht="source">ספר העיקרים</a><a href="SeferHaIkkarim4-13" data-aht="source">ד׳</a><a href="Sefer HaIkkarim" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אלבו</a></multilink>, <multilink><a href="SfornoBereshit22-1-12" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoBereshit22-1-12" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳-י״ב</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="BiurBereshit22-1" data-aht="source">ביאור</a><a href="BiurBereshit22-1" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="Biur (Netivot HaShalom)" data-aht="parshan">אודות הביאור (נתיבות השלום)</a></multilink> </p></mekorot> |
<point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:<br/> | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
| Line 55: | Line 55: | ||
<li><b>אימן</b> – לעומתם, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נ.ס.ה" היא אימן או הרגיל.<fn>לפסוקים אחרים בהם ייתכן כי למילה נסה ישנה משמעות כזו, ראו <a href="Shemot20-16" data-aht="source">שמות כ׳:ט״ז</a>, ו<a href="ShemuelI17-39" data-aht="source">שמואל א י״ז:ל״ט</a>. ראו גם <a href="RashbamShemot16-4" data-aht="source">רשב״ם שמות ט״ז:ד׳</a>.</fn> בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.<fn>השוו לרש"ר הירש אשר קושר בין המילה "נסה" לשורש "נשא", אך גם מציע כי משמעות הפסוק הינה שה' רומם את אברהם לרמה גבוהה יותר. בציווי זה, רמתו הרוחנית של אברהם רוממה.</fn></li> | <li><b>אימן</b> – לעומתם, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נ.ס.ה" היא אימן או הרגיל.<fn>לפסוקים אחרים בהם ייתכן כי למילה נסה ישנה משמעות כזו, ראו <a href="Shemot20-16" data-aht="source">שמות כ׳:ט״ז</a>, ו<a href="ShemuelI17-39" data-aht="source">שמואל א י״ז:ל״ט</a>. ראו גם <a href="RashbamShemot16-4" data-aht="source">רשב״ם שמות ט״ז:ד׳</a>.</fn> בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.<fn>השוו לרש"ר הירש אשר קושר בין המילה "נסה" לשורש "נשא", אך גם מציע כי משמעות הפסוק הינה שה' רומם את אברהם לרמה גבוהה יותר. בציווי זה, רמתו הרוחנית של אברהם רוממה.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום | + | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום מידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של הקב"ה.</point> |
<point><b>מה אברהם הרוויח מן הניסיון?</b> רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.<fn>או, כפי שכתוב במקורות: "להוציא מן הכוח אל הפועל".</fn> על ידי כך הושגו שני דברים:<br/> | <point><b>מה אברהם הרוויח מן הניסיון?</b> רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.<fn>או, כפי שכתוב במקורות: "להוציא מן הכוח אל הפועל".</fn> על ידי כך הושגו שני דברים:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
Latest revision as of 11:14, 28 January 2023
מטרת עקידת יצחק
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להתמודד עם השאלות השונות העולות מסיפור העקידה, פרשנים רבים בוחנים מחדש הנחות יסוד הנמצאות בלב התיאולוגיה היהודית, וכן תפיסות עולם בסיסיות ביותר. כך, רלב"ג קורא תיגר על ההנחות הנפוצות כי ה' הוא יודע-כל באופן מושלם וכי הוא לא יכול לסגת מציווי שנתן. מתוך הבנת פשטות הטקסט, הוא טוען כי, עד לסיפור העקידה, ה' באמת לא היה בטוח לגבי עומק נאמנותו של אברהם, וכי עדיין לא החליט בוודאות, האם יצחק יהיה ממשיך דרכו של אברהם.
אחרים מערערים על התפיסה המקובלת של האבות כצדיקים גמורים. כך, רשב"ם דוחה את התפיסה על פיה העקידה היוותה אירוע שיא בקריירה של אברהם, וטוען כי העקידה דווקא הייתה עונש על חטא. בדומה לך, גישתו של שד"ל גורמת לנו לבחון מחדש האם המערכת הערכית של האבות תמיד תאמה את המערכת הערכית אותה מבטאת התורה בשלבים מאוחרים יותר, או שאולי ישנה אפשרות כי המערכת הזו התפתחה לאורך התורה. לפי שד"ל, העולם כולו, לרבות אברהם, תפס את המעשה של הקרבת ילדים כצורה הגבוהה ביותר של הבעת נאמנות לא-לוהים. רק דרך סיפור העקידה עצמו, ה' לימד את העולם המונוטאיסטי כי זהו מעשה מזעזע ולא מוסרי.
לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.
בשביל ה': הערכת אברהם
ה' היה חייב לבחון את אברהם על מנת להעריך את גודל אמונתו מאחר ועד סיפור העקידה, ה' לא ידע עד כמה אברהם באמת נאמן לו.
מקורות:רלב״ג
האם ה' יודע הכול מראש? רלב"ג דוחה את ההנחה המסורתית כי ה' ידע מראש מה אברהם יעשה. לפי רלב"ג, בעוד שה' יודע את כל האפשרויות מהן האדם יכול לבחור, וכן הוא יודע מהי הפעולה שסביר שהאדם ינקוט בה, אין לו שום ידיעה מראש באשר לדרך בה האדם יבחר בסופו של דבר, מאחר וידיעה כזו מתנגשת עם כל הרעיון של בחירה חופשית.1 מתוך הבנה כזו יש להניח כי ה' באמת לא ידע האם אברהם יסכים להקריב את יצחק.2
משמעות המילה "נִסָּה" – רלב"ג מבין מילה זו כמייחסת ל"ניסיון" במובן המילולי של המילה. ה' מנסה את אברהם על מנת להעריך את רמת ייראתו ואת צייתנותו.3
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" – רלב"ג יכול להסביר גם את הפסוק הזה על דרך הפשט; רק "עתה", כלומר, לאחר הניסיון, ה' ידע בבטחה כמה ירא א-לוהים אברהם באמת היה.4
נסיגה מהבטחות ושכר ממוחזר – לפי רלב"ג, כל ההבטחות הא-לוהיות תלויות בהתנהגותם הטובה של מקבלי ההבטחה.5 כך, אברהם וצאצאיו צריכים להמשיך לעשות כטוב בעיני ה' על מנת שהבטחותיהם יתקיימו. לאור הבנה זו, רלב"ג מסביר כי ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אינה ערבות נצחית, ולא בהכרח מנוגדת לציווי להקריב את יצחק. בדומה לכך, הברכה שלאחר העקידה לא בהכרח מחדשת משהו על ההבטחות הקודמות, אלא רק מחזקת את היות אברהם ויצחק ראויים להבטחות שכבר קיבלו בעבר.
העמימות בביטוי "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" – רלב"ג טוען כי ה' ניסח את ציוויו לאברהם באופן עמום בכוונה תחילה,6 כך שניתן יהיה להסיק מדבריו שעל אברהם להקריב את יצחק, או לחילופין, שעליו להביא עמו את יצחק להקרבת העולה.7 מאחר והקריאה השנייה הרבה פחות מובנת מפשט הדברים, יש להניח כי אברהם יבין את הציווי כך, רק במידה ויש לו התנגדות לקריאה הראשונה. מכאן ניתן להבין כי הניסוח עצמו היווה ניסיון לאברהם, ושה' בדק כאן האם אברהם ישקול לעקוב אחר הבנה חלופית (ופחות משכנעת) של דבר ה'.8
תחושותיו של אברהם – רלב"ג מציג דמות של אברהם אשר אהבתו הגדולה לה' ורצונו העז לציית לו, חזקים עד כדי כך שכל דבר אחר מתגמד בהשוואה. כך אברהם יכל להיות נינוח אפילו בעת הקרבת בנו האהוב.9 הלהט בו אברהם ציית לדבר ה' מתבטא בעובדה שקם מוקדם בבוקר על מנת לעשות את דבר ה', ובכך שנמנע מכל התנגדות לציווי הא-לוהי.10 רלב"ג מוסיף וטוען כי העובדה שאברהם קיבל נבואה בעת היותו ער, מוכיחה כי, אפילו בשעת העקידה עצמה, הוא לא היה חרד ולא היה עצוב.11
"אֱ-לֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" – רלב"ג טוען כי אברהם במילים אלו למעשה נושא תפילה12 לכך שיתברר בסופו של דבר שה' התכוון ששֶׂה (ולא יצחק) יוקרב לעולה.13 בכך, רלב"ג מציע כי אברהם זיהה שהייתה דרך חלופית להבין את הציווי, אך למרות זאת, הוא לא היה מוכן לפעול על פיה ללא הבהרה ישירה מה'.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי רלב"ג, ה' מעולם לא התכוון שאברהם באמת יקריב את יצחק,14 ולכן ניסח את הציווי כך שתתאפשר הבנה חלופית (ולבסוף נכונה) של הצו, על פיה יצחק הובא להר רק על מנת לחזות בהקרבת העולה. אף על פי כן, הפרשנות אותה מציע רלב"ג הינה בעייתית, כיוון שאם אנו פועלים תחת ההנחה כי ה' התכוון שאברהם יסיק מדבריו שעליו להקריב את בנו (כפי שמציע רלב"ג), אזי שאלת מוסריותו של הציווי נותרת על כנה.
בשביל אברהם
לפי גישה זו, אברהם, ולא ה', הוא זה שאמור ללמוד מחוויה זו. גישה זו חלוקה בשאלה האם החווייה נועדה להועיל לאברהם, או להעניש אותו:
עונש
החוויה נועדה להעניש את אברהם על הברית שכרת עם הפלישתים.
מקורות:רשב״ם
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – לפי רשב"ם, המילים הללו נועדו לחבר בין הפרשה שלנו לפרשה הקודמת לה, ומהוות אחת מן הדרכים בהן התורה מחברת בין פרשיות.15 אם כן, הפתיחה מרמזת כי הברית אותה כרת אברהם עם אבימלך הינה הגורם לציווי להקריב את יצחק.16 ה' כעס על אברהם על כך שחתם על הסכם שלום עם הפלישתים כיוון שאדמת הפלישתים הינה חלק מהבטחתו לאברהם, ולכן האיסור "לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה" חל גם עליהם.
משמעות המילה "נִסָּה" – לפי רשב"ם, מובן המילה "נסה" בהקשר זה הוא "לצער" או "להרגיז", ולא "לבחון".17 מאחר וההסכמים אליהם הגיע אברהם עם הפלשיתים מנוגדים לרצון ה', ה' העניש את אברהם בכך שציווה אותו להקריב את בנו. רשב"ם מציג את הניסיון כעונש "מידה כנגד מידה", המתבטא בכך שה' כאילו אומר: "נתגאיתה בבן שנתתיך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך!"18
העקידה אינה פסגת הקריירה של אברהם – בעוד רלב"ג מאתגר את התפיסה המסורתית של ה' כיודע כל, רשב"ם שוחט פרה קדושה אחרת. הוא מאתגר את ההנחה הרווחת19 כי העקידה הייתה גולת הכותרת של הקריירה של אברהם, ומציע כי למעשה הייתה זו רק פגיעה עצמית שאברהם גרם בכך שהתנהג באופן שגוי.20
האם ה' יודע הכול מראש? לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן שאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.
שכרו של אברהם – העובדה כי אברהם קיבל שכר ונחשב ל"יְרֵא אֱ-לֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה הסיפור כולו הינו עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי21 העקידה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.22 אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא א-להים, ולכן ראוי לשכר.23
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" – לפי גישה זו,24 ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו יראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.25 בכך ניתן לחמוק מן התסביך הפילוסופי לגבי ידיעתו מראש של ה', מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' מידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר יראת ה', אותה הוא רכש על ידי מעשה העקידה.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,26 אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.
מניעים פולמוסיים – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:
- מאחר ונוצרים ראו בעקידה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור שלילי הרבה יותר, ולהציע כי הסיפור אינו מגלם את תמצית מערכת היחסים שבין אברהם לבין ה', אלא דווקא הינו תוצאה של חטא.
- י. בן-נון,27 לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקידה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, והצביעו על מעשה אברהם בעקידה כמודל לחיקוי.28
שכר
בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר שלא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.
משמעות המילה "נִסָּה" – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:
- בחן – רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן הניסיון.30
- אימן – לעומתם, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נ.ס.ה" היא אימן או הרגיל.31 בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.32
האם ה' יודע הכול מראש? כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום מידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של הקב"ה.
מה אברהם הרוויח מן הניסיון? רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.33 על ידי כך הושגו שני דברים:
- פיתוח-עצמי – ר"ן, ר' יוסף אלבו, והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.34 אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה עומדת בספק, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק והפנה לעברו את הסכין, העלתה את ייראתו של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה את האדם באופן שמחשבה לבד לא מסוגלת לעשות.35
- שכר מוגדל – רמב"ן ור' יוסף אלבו36 טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונותיו הטובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.37
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם בהצלחה, כשהעקידה מהווה את פסגת כל הניסיונות הללו. הוא38 טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח בעבר שלא ייכשל.39 בכך, הגברת הניסיונות יכולה להוביל רק לשכר מרובה.
תחושותיו של אברהם – 40רי"ד סולובייצ'יק מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? הפרשנים התומכים בגישה זו מסבירים כי ה' לא חזר בו מדבריו:
- הטקסט המקראי פותח בכך שזהו ניסיון – אבן עזרא טוען כי זה אינו המקום היחיד בו נדמה שה' חוזר בו ממילתו, והוא מצביע על החלפת הבכורים בבני לוי כדוגמא נוספת. על כל פנים, הוא מסביר כי בסיפור זה, העובדה שכבר בפתיחה מצויין כי "הָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" מוכיחה כי, כבר מן ההתחלה, ה' לא התכוון שאברהם באמת ישחוט את בנו.
- ה' אף פעם לא באמת ציווה את אברהם להקריב את יצחק – רס"ג עוסק בשאלה זו רבות, ומציע ארבעה הסברים אפשריים לכך שה' לא באמת נסוג מדבריו. אחדים מן ההסברים דומים לקריאתו של רלב"ג לעיל, ומניחים עמימות מסויימת בניסוח המקורי של הציווי,43 הפותחת פתח לאפשרות שה' מעולם לא ציווה את אברהם להקריב את בנו יצחק.44 עיסוק זה של רס"ג מושפע בבירור מפולמוסים בתקופתו, והינו מענה לטענות המוסלמים כי אם א-לוהים יכול לסגת מציוויו, הוא גם כן יכול לחזור בו מן התורה כולה ולהחליפה באחרת.45 בתשובתו, רס"ג מבחין בין הוראותיו של ה' שנתנו לאברהם בפרטי, לבין מצוות התורה, שניתנו לכל העם ולכל הדורות לעתיד.
מוסריות הציווי והסכמתו של אברהם – רוב המקורות כאן אינם מתייחסים לסוגייה זו מפורשות, אך ניתן להניח כי, בהגדרה, כל ציווי א-לוהי חייב להיות מוסרי. אברהם הבין זאת, ולכן לא התווכח עם ה' אף על פי שלא הבין כיצד ציווי להקריב ילד יכול להיות מוסרי.46
בשביל אחרים
לפי התומכים בגישה זו, הניסיון לא התרחש על מנת להועיל למשתתפים בו דווקא, אלא בעיקר בשביל ללמד את אלו הנחשפים לניסיון זה מבחוץ לקחים בדבר דרכו של ה' ו/או דרכי עבודתו.
הסבר לבחירה באברהם
מטרת העקידה הינה להדגים את היות אברהם ראוי, וכן לספק הסבר לכך שדווקא הוא נבחר להיות אבי האומה.
מקורות:
יובלים, פסבדו-פילון, בבלי סנהדרין, בראשית רבה, רס"ג,47 רש"י, לקח טוב, ר' יוסף בכור שור, רמב"ם, רד"ק, כלי יקר, שד"ל.
משמעות המילה "נִסָּה"
- מבחן – רוב הפרשנים התומכים בגישה זו מבינים את המילה כפשוטה, כ"לבחון" או "לנסות", אך טוענים כי ישנם מקרים בהם מבחן לא נועד לבוחן, או אפילו לנבחן, אלא לקהל הרואה את הניסיון או השומע עליו.48
- לנופף בדגל – בראשית רבה, ההוספה בפירוש ר' יוסף בכור שור, אברבנאל, והכלי יקר, הולכים צעד אחד קדימה בטענתם כי המילה "נִסָּה" קשורה במילה "נס" או, דגל. דרך העקידה, ה' מנופף באברהם כבדגל ומציע אותו כמודל לחיקוי.
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱ-לֹהִים אַתָּה" – לפי בראשית רבה, רס"ג, לקח טוב, רמב"ם, וכלי יקר,49 ה' לא אומר כאן "עתה אני יודע" אלא "עתה יראת הא-לוהים של אברהם נודעת ברבים". לעומתם, ר' יוסף בכור שור טוען כי ה' פשוט דיבר בשפה הרווחת ("דברה תורה בלשון בני אדם"), והתנהג כאילו אינו יודע שאמונתו ונאמנותו של אברהם יוצאות מן הכלל עד שאברהם צלח את הניסיון, אף על פי שאכן ידע זאת לאורך כל הדרך.
האם ה' יודע הכול מראש? התומכים בעמדה זו יכולים לטעון כי לה' ידיעה מושלמת, כיוון שאינם מניחים כאן שה' למד משהו חדש מן הניסיון.
מה הציבור היה אמור ללמוד? המקורות הללו מסכימים כי מטרת העקידה הינה להדגים את היותו של אברהם ראוי, אם כי הם חלוקים בשאלת המסר המסוים שהעקידה אמורה להעביר:
- ייראתו של אברהם וצייתנותו – רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת הניסיון הייתה להוכיח לכל עד כמה אברהם ירא ה' ומציית להוראותיו. נכונותו של אברהם להקריב את בנו היחיד והאהוב בפקודת ה', מוכיחה מדוע אברהם זכה להיות נבחר ה'.
- אברהם ראוי על אף שלא הקריב את בנו – בניגוד לפרשנים האחרים, שד"ל מציע כי דרך מעשה העקידה, ה' רצה להבהיר לעולם שהעובדה שבני ישראל אינם מקריבים את ילדיהם איננו סממן לכך שהם אינם יראי ה'. כך, נכונותו של אברהם להקריב את יצחק באה להדגים שאילו ה' רצה בכך, גם הוא היה מקריב את יקיריו. אולם, ה' אינו רוצה בהקרבת ילדים. לכן, אין לעם ישראל שוב סיבה להרגיש נחותים, ולעמים הפגאנים אין סיבה להרגיש עליונים עליהם.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? מדוע אברהם לא התנגד? לפי הבנתו של שד"ל את הסיפור,50 מטרת הניסיון הייתה ללמד הן את אברהם והן את העולם כולו, כי הקרבת ילדים אינה מוסרית. עד אז, אנשים ראו במעשה זה את פסגת העבודה הרוחנית כולה,51 כך שאף אחד, כולל אברהם, לא היה חושב להתנגד לכך. הרעיון כי מעשה העקידה אינו מוסרי, נלמד דווקא דרך העקידה עצמה, ורק בזכותה אנו רואים בה כיום מעשה מתועב ואף מעלים את השאלה, כיצד ה' יכל לצוות דבר כזה? למעשה, מתברר כי הציווי שנדמה לנו כלא מוסרי, דווקא שימש כלקח באותה הסוגייה המוסרית בדיוק.
מדוע ההקרבה של אברהם כה ייחודית? פילון מעלה את השאלה: בהנחה ואנשים רבים בזמנו של אברהם הקריבו את ילדיהם, מדוע מעשיו של אברהם הוכיחו שהוא ראוי יותר מהם?
- אברהם לא ייחודי – בשביל שד"ל, שאלה זו לא רלוונטית, כיוון שהוא אינו מציע כי מטרת הסיפור הינה להראות את ייחודיותו של אברהם, אלא רק להוכיח כי הוא אינו פחות מסור להקב"ה מאנשים אחרים.
- התרחק ממערכת הערכים הקודמת – לחילופין, לפי אלו שאינם מסכימים עם שד"ל, הקושי שבניסיון שעבר אברהם יכל לצמוח בדיוק מכך שהוא התרחק מן הדרכים הפגאניות והייתה לו הבנה שונה הן של ה', והן של הערכים של ה'.52 כדי לציית לדבר ה', אברהם היה מוכרח להיאבק במערכת הערכים אותה ה' החדיר לו בעצמו, על פיה הקרבת ילדים הינה "רצח".53
- לא היה לו מניע נסתר – פילון טוען שרוב האנשים המקריבים את ילדיהם עושים זאת עם מניע נסתר, הצומח מתוך רצון לזכות בתהילה, או מתוך פחד או תקווה למנוע אסון כלשהו.54 לעומת זאת, לאברהם לא היה כל מניע נסתר, אלא רק רצון לעשות את דבר ה'. 55
למען מי? אבן עזרא מטיל ספק בכל הגישה הזו, על סמך הטענה כי אף אחד מלבד אברהם ויצחק, לא היה נוכח בעת העקידה. אם כן, כיצד המקורות הללו יכולים לטעון כי מטרת העקידה הייתה לאחרים?
- שטן ומלאכים אחרים – יובלים, פסבדו-פילון, בבלי, בראשית רבה, רש"י, ור' יוסף בכור שור מציעים כי הניסיון היה מכוון לשטן ו/או מלאכים אחרים אשר הטילו ספק בנאמנותו של אברהם לה' ובצייתנותו.56 ישויות כגון אלה לא היו צריכות להיות נוכחות ברמה הפיזית על מנת לראות את המעשה.
- אנשים אחרים – רוב הפרשנים האחרים טוענים שלקחי העקידה נועדו לאומות האחרות (או, לפי שד"ל, גם לעם ישראל) שחיו בזמנו של אברהם או בדורות שלאחריו, ושמעו על המעשה (אפילו אם לא היו עדים לו).57 רד"ק מצביע על כך ששמועת המעשה התפשטה על ידי כך שנכתבה בתורה. 58
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? על מנת להפחית מן הקושי התאולוגי הזה, רבים מן הפרשנים59 מציעים כי הייתה עמימות בציווי הא-לוהי. כך, בראשית רבה מציע כי ה' אמר "וְהַעֲלֵהוּ", אבל לא "שחטהו" ולכן מעולם לא ציווה הקב"ה לשחוט את יצחק.
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"
- לפי הבבלי,60 פסוק זה מתייחס לאירועים שאינם מתועדים בתורה, אשר הובילו לצורך להדגים את צדקתו של אברהם לעולם.61
- לחילופין, גישה זו יכולה לטעון כי הפסוק נועד לקשר בין העקידה לבין הפרשה הקודמת, בה מתוארת לידתו הניסית של יצחק וההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", כיוון ששני אלו מקשים על אברהם לעמוד בניסיון.
דגם של עבודת ה'
סיפור זה בא ללמד מהי הדרך הראויה לעבוד את ה', וכן ללמד שיש להיכנע לגמרי לרצון ה'.
מקורות:
רד"צ הופמן, רש"ר הירש, ר' קלונימוס שפירא, חוקרים מודרניים.62
משמעות המילה "נִסָּה" וידיעתו מראש של ה' – התומכים בגישה זו טוענים כי הניסיון לא היה בשביל ה', אשר ידע כבר מראש את תוצאות הניסיון, אלא בשביל אחרים ששמעו על הניסיון לאחר שארע.
אלו לקחים העקידה באה ללמד? כל הפרשנים התומכים בגישה זו, מציעים כי מעשה העקידה נועד ללמד שיעורים חשובים בדבר הדרך הראוייה לעבוד את ה', אך הם חלוקים ביניהם באשר לפרטים:
- נכונות להקריב למען ה' – רד"צ הופמן טוען כי העקידה באה ללמד שכאשר אנו מתבקשים, עלינו להיות מוכנים להקריב את עצמנו (או אפילו את ילדינו) לה'. אף על פי שה' אינו דורש דברים כאלו לעיתים קרובות מאחר ואין לו צורך בקורבנות חסרות תכלית, ישנן בהחלט נסיבות בהן הקרבה עצמית הינה המעשה המצופה מן האדם. עבודת ה' הראוייה כרוכה בהכרה תמידית בעובדה הזו. כך, כל פעם שאדם מקריב בהמה, הוא בעצם מכריז על ידי כך שהוא, כמו אברהם, נותן את כל כולו ונכנע לגמרי לה', ושהבהמה המוצעת כקורבן הינה תחליף לאדם עצמו.63
- קדימות הרצון הא-לוהי על האתיקה האנושית – באופן דומה,64 חוקרים מודרניים רבים מציעים כי מטרת העקידה הינה ללמד אותנו שכאשר נדמה שהאתיקה האנושית מתנגשת עם הרצון הא-לוהי, רצון ה' חייב לקבל קדימות.65 אין דבר כמו מערכת אתיקה אנושית עצמאית.66 במילות בעל אש קודש: "והנה אומות העולם, גם הטובים שבהם, חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וה' ציווה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת... מה שאין כן ישראל אומרים 'אתה א-לוהים אמת', הוא יתברך אמת, ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן ציווה ה' ורצה, וכיוון שהוא יתברך אמת, לכן גם זה אמת."67
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי רד"צ הופמן, ההנחה שה' לא יכול לצוות על קורבן אדם, שגויה לחלוטין. על אף שה' אוסר על הקרבת קורבנות אדם כדרך רגילה של עבודת ה', אין זה אומר שדרישה שכזו לאדם יחיד הינה לא מוסרית. יתר על כן, אם דבר ה' מגדיר מהו המעשה המוסרי, כל ציווי שלו הינו מוסרי בהכרח. כפי שכותב ר' שפירא: "כשציווה לאברהם אבינו שיעקוד את יצחק בנו, היה זה האמת לעקדו, ובאם לא אמר לו אחר כך 'אל תעש לו מאומה', היה זה האמת לשחטו."
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? לפי עמדה זו, אין כל בעיה בכך שה' יחזור בו מדבריו. המושג של "הוראת שעה", בא להסביר כי אפשרי שתחת נסיבות מסויימות ה' יאסור על עשיית מעשה כלשהו, ותחת נסיבות אחרות יצווה על אותו המעשה בדיוק, ועדיין שני הציוויים יישארו מוסריים.
