Difference between revisions of "Purpose of Akeidat Yitzchak/2/he"
Jump to navigation
Jump to search
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
| Line 68: | Line 68: | ||
<li><b>מילות הדובר – </b>במקום זאת, ספורנו טוען כי המלאך הוא שאומר את המילים הללו, כלומר, המלאך טוען כאן שעתה הוא (המלאך) יודע שאברהם יותר ירא ה' ממנו.<fn>על מנת לאפשר קריאה של הפסוק על פיה המלאך מדבר בשמו לאברהם, ספורנו מוכרח לשחק עם התחביר של המשפט. לפיו, המילה "מִמֶּנִּי" אינה מחוברת למילים "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ" (מאחר ומחיבור זה משתמע שהמלאך דיבר בשם ה'), אלא שהמילה "מִמֶּנִּי" מחוברת דווקא למילים "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". כך, יש לקרוא את הפסוק כמו היה כתוב "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה [מִמֶּנִּי] וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ".</fn></li> | <li><b>מילות הדובר – </b>במקום זאת, ספורנו טוען כי המלאך הוא שאומר את המילים הללו, כלומר, המלאך טוען כאן שעתה הוא (המלאך) יודע שאברהם יותר ירא ה' ממנו.<fn>על מנת לאפשר קריאה של הפסוק על פיה המלאך מדבר בשמו לאברהם, ספורנו מוכרח לשחק עם התחביר של המשפט. לפיו, המילה "מִמֶּנִּי" אינה מחוברת למילים "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ" (מאחר ומחיבור זה משתמע שהמלאך דיבר בשם ה'), אלא שהמילה "מִמֶּנִּי" מחוברת דווקא למילים "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". כך, יש לקרוא את הפסוק כמו היה כתוב "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה [מִמֶּנִּי] וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ".</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b>האם ה' יכול לחזור בו | + | <point><b>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</b> הפרשנים התומכים בגישה זו מסבירים כי ה' לא חזר בו מדבריו:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
<li><b>הטקסט המקראי פותח בכך שזהו ניסיון – </b>אבן עזרא טוען כי זה אינו המקום היחיד בו נדמה שה' חוזר בו ממילתו, ומצביע על  החלפת הבכורים בבני לוי כדוגמא נוספת. על כל פנים, הוא מסביר כי בסיפור זה, העובדה שכבר בפתיחה מצויין כי "הָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" מוכיחה כי, כבר מן ההתחלה, ה' לא התכוון שאברהם באמת ישחוט את בנו.  </li> | <li><b>הטקסט המקראי פותח בכך שזהו ניסיון – </b>אבן עזרא טוען כי זה אינו המקום היחיד בו נדמה שה' חוזר בו ממילתו, ומצביע על  החלפת הבכורים בבני לוי כדוגמא נוספת. על כל פנים, הוא מסביר כי בסיפור זה, העובדה שכבר בפתיחה מצויין כי "הָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" מוכיחה כי, כבר מן ההתחלה, ה' לא התכוון שאברהם באמת ישחוט את בנו.  </li> | ||
| Line 99: | Line 99: | ||
<li><b>לא היה לו מניע נסתר – </b>פילון טוען שרוב האנשים המקריבים את ילדיהם עושים זאת עם מניע נסתר, הצומח מתוך רצון לזכות בתהילה, או מתוך פחד או תקווה למנוע אסון כלשהו.<fn>כך, מישע, מלך מואב הקריב את בנו רק כאשר פחד שינוצח במלחמה (מלכים ב' ג').</fn> לעומת זאת, לאברהם לא היה כל מניע נסתר, רק רצון לעשות את דבר ה'. <fn>יתר על כן, אברהם לא התכוון להקריב סתם ילד, אלא את בנו האהוב, היחיד, אשר ניתן לו בנס בגיל מופלג. לכן הפסוק מדגיש "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת <b>יְחִידְךָ</b> אֲשֶׁר<b> אָהַבְתָּ</b> אֶת יִצְחָק".<br/>רמב"ם מוסיף כי העובדה שאברהם קשר את יצחק רק שלושה ימים לאחר קבלת הצו, מוכיחה כי אברהם לא פעל מתוך הלם ראשוני אשר בגללו לא הבין את השלכות פעולותיו, אלא מתוך הכרה מלאה במשמעות המעשה ובתוצאותיו.</fn></li> | <li><b>לא היה לו מניע נסתר – </b>פילון טוען שרוב האנשים המקריבים את ילדיהם עושים זאת עם מניע נסתר, הצומח מתוך רצון לזכות בתהילה, או מתוך פחד או תקווה למנוע אסון כלשהו.<fn>כך, מישע, מלך מואב הקריב את בנו רק כאשר פחד שינוצח במלחמה (מלכים ב' ג').</fn> לעומת זאת, לאברהם לא היה כל מניע נסתר, רק רצון לעשות את דבר ה'. <fn>יתר על כן, אברהם לא התכוון להקריב סתם ילד, אלא את בנו האהוב, היחיד, אשר ניתן לו בנס בגיל מופלג. לכן הפסוק מדגיש "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת <b>יְחִידְךָ</b> אֲשֶׁר<b> אָהַבְתָּ</b> אֶת יִצְחָק".<br/>רמב"ם מוסיף כי העובדה שאברהם קשר את יצחק רק שלושה ימים לאחר קבלת הצו, מוכיחה כי אברהם לא פעל מתוך הלם ראשוני אשר בגללו לא הבין את השלכות פעולותיו, אלא מתוך הכרה מלאה במשמעות המעשה ובתוצאותיו.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>למען מי?</b> Ibn Ezra questions this entire approach on the grounds that no one but Avraham and Yitzchak were present at the event.  As such, how could these sources claim that it was intended for others? <br/> |
<ul> | <ul> | ||
<li><b>Satan and other angels</b> – Jubilees, Pseudo-Philo, Bavli, Bereshit Rabbah, Rashi, and R"Y Bekhor Shor suggest that the test was aimed at the Satan and/or other angels who had questioned Avraham's loyalty and obedience to Hashem.<fn>R"Y Bekhor Shor has the angels echo the complaints that Satan had made regarding Iyyov.  They question why Avraham's fear of God is considered so special; after all if he was protected by God and admired by others, what reason had he not to be God-fearing?!</fn>  Such beings need not have been physically present to see the event.</li> | <li><b>Satan and other angels</b> – Jubilees, Pseudo-Philo, Bavli, Bereshit Rabbah, Rashi, and R"Y Bekhor Shor suggest that the test was aimed at the Satan and/or other angels who had questioned Avraham's loyalty and obedience to Hashem.<fn>R"Y Bekhor Shor has the angels echo the complaints that Satan had made regarding Iyyov.  They question why Avraham's fear of God is considered so special; after all if he was protected by God and admired by others, what reason had he not to be God-fearing?!</fn>  Such beings need not have been physically present to see the event.</li> | ||
<li><b>Other people </b>– Most of the other sources more simply suggest that the lesson was for the other nations (or, according to Shadal, Israel as well) living in or after Avraham's generation who had heard of (even if they did not witness) the event.<fn>For Shadal, the fact that there were no witnesses to the event is somewhat difficult.  If the trial was intended to prove to the pagans that Avraham, too, was ready to sacrifice his son, hearsay regarding the event should not have sufficed.</fn>  Radak points out that word of the experience spread due to its being recounted in the Torah.<fn>He, therefore, suggests that the main target was future generations rather than Avraham's own generation.</fn></li> | <li><b>Other people </b>– Most of the other sources more simply suggest that the lesson was for the other nations (or, according to Shadal, Israel as well) living in or after Avraham's generation who had heard of (even if they did not witness) the event.<fn>For Shadal, the fact that there were no witnesses to the event is somewhat difficult.  If the trial was intended to prove to the pagans that Avraham, too, was ready to sacrifice his son, hearsay regarding the event should not have sufficed.</fn>  Radak points out that word of the experience spread due to its being recounted in the Torah.<fn>He, therefore, suggests that the main target was future generations rather than Avraham's own generation.</fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
| − | <point><b> | + | <point><b>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</b> To lessen this theological difficulty, many of these sources<fn>See Bereshit Rabbah, R. Saadia Gaon, Rashi, Lekach Tov, and R. Yosef Bekhor Shor.  See above points regarding the polemical motivations for suggesting this.</fn> suggest that there was an ambiguity in Hashem's command.  Thus, Bereshit Rabbah suggests that Hashem says "וְהַעֲלֵהוּ", but not "שחטהו", and, as such, Hashem had never commanded that Yitzchak be slaughtered to begin with.</point> |
<point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b><ul> | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b><ul> | ||
<li>According to the Bavli,<fn>See also Bereshit Rabbah and Rashi.</fn> the verse is referring to events not recorded in the Torah, which led to the need to demonstrate Avraham's righteousness to the world.<fn>R. Yochanan suggests that the phrase refers to the complaints of the Satan who tried to cast doubt on Avraham's love of Hashem by pointing out that at the party in honor of Yitzchak's weaning, Avraham did not think to honor Hashem through a sacrifice. In response, Hashem showed the Satan that Avraham would be willing to offer him even his son.  <br/>R. Levi, in contrast, suggests the phrase refers to Yishmael's claims that he was more worthy than Yitzchak.  Yishmael gloated that he was at a higher level since he consented to be circumcised, while Yitzchak had no choice. Yitzchak responded that he would be willing to give not just one limb, but even his whole being, if asked.</fn></li> | <li>According to the Bavli,<fn>See also Bereshit Rabbah and Rashi.</fn> the verse is referring to events not recorded in the Torah, which led to the need to demonstrate Avraham's righteousness to the world.<fn>R. Yochanan suggests that the phrase refers to the complaints of the Satan who tried to cast doubt on Avraham's love of Hashem by pointing out that at the party in honor of Yitzchak's weaning, Avraham did not think to honor Hashem through a sacrifice. In response, Hashem showed the Satan that Avraham would be willing to offer him even his son.  <br/>R. Levi, in contrast, suggests the phrase refers to Yishmael's claims that he was more worthy than Yitzchak.  Yishmael gloated that he was at a higher level since he consented to be circumcised, while Yitzchak had no choice. Yitzchak responded that he would be willing to give not just one limb, but even his whole being, if asked.</fn></li> | ||
Version as of 09:41, 26 June 2019
מטרת עקידת יצחק
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להתמודד עם הבעיות השונות אשר מעלה פרשת העקידה, פרשנים רבים בוחנים מחדש הנחות יסוד השוכנות בלב התיאולוגיה היהודית, וכן תפיסות עולם בסיסיות ביותר. כך, רלב"ג קורא תיגר על הרעיון הנפוץ כי ה' הוא לחלוטין יודע-כל וכי ה' לא יכול לסגת מצו שנתן. מתוך הבנת פשט של הטקסט, הוא טוען כי, עד לפרשת העקידה, ה' באמת לא היה בטוח לגבי עומק נאמנותו של א-ברהם, וכי עדיין הייתה אי-ודאות בשאלה, האם יצחק יהיה ממשיך דרכו של אברהם?
אחרים מערערים על התפיסה המקובלת שלנו את האבות. כך, רשב"ם דוחה את התפיסה על פיה העקידה היוותה אירוע שיא בקריירה של אברהם, וטוען כי העקידה דווקא הייתה עונש. בדומה לך, גישתו של שד"ל גורמת לנו לבחון מחדש האם מערכת הערכים של האבות תמיד תאמה את המערכת הערכית אותה מבטאת התורה בשלבים מאוחרים יותר, או שאולי ישנה אפשרות כי המערכת הזו התפתחה לאורך זמן. על פיו, העולם כולו, לרבות אברהם, תפס את המעשה של הקרבת ילדים כצורה הגבוהה ביותר של הבעת נאמנות לא-לוהים. רק דרך סיפור העקידה עצמו, ה' לימד את העולם המונוטאיסטי כי זהו מעשה מזעזע ולא מוסרי.
לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.
בשביל ה': הערכת אברהם
ה' היה צריך לבחון את אברהם על מנת להעריך את גודל אמונתו מאחר ועד פרשת העקידה, ה' לא ידע את מלוא ההיקף של נאמנותו של אברהם אליו.
מקורות:רלב״ג
האם ה' יודע הכול מראש? רלב"ג דוחה את ההנחה המסורתית כי ה' ידע מראש את דרך הפעולה של אברהם. לפי רלב"ג, בעוד שה' יודע את כל הבחירות האפשריות לאדם וכן מהי דרך הפעולה שסביר שינקוט בה, אין לו שום ידיעה מראש באשר לאיזו דרך האדם יבחר בסופו של דבר, מאחר וידיעה כזו מתנגשת עם כל הרעיון של בחירה חופשית.1 מתוך הבנה כזו יש להניח כי ה' באמת לא ידע האם אברהם יסכים להקריב את יצחק.2
משמעות המילה "נִסָּה" – רלב"ג מבין מילה זו כמייחסת ל"ניסיון" במובן המילולי של המילה. ה' מנסה את אברהם על מנת להעריך את רמת היראה שלו ואת צייתנותו.3
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – רלב"ג מסוגל להסביר גם את הפסוק הזה על דרך הפשט; רק "עתה" לאחר הניסיון, ה' ידע בבטחה כמה ירא א-לוהים אברהם באמת היה.4
נסיגה מהבטחות ומחזור שכר? לפי רלב"ג, כל ההבטחות הא-לוהיות תלויות בהתנהגותם הטובה של המקבלים.5 כך, אברהם וצאצאיו צריכים להמשיך לעשות כטוב בעיני ה' על מנת שהבטחותיו יתקיימו. לאור הבנה זו, רלב"ג מסביר כי ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" אינה ערבות נצחית, ולא בהכרח מנוגדת לציווי להקריב את יצחק. בדומה לכך, הברכה שלאחר העקידה לא בהכרח מחדשת משהו על ההבטחות הקודמות, אלא רק מחזקת את היות אברהם ויצחק ראויים לקבלת ההבטחות.
העמימות בביטוי "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" – רלב"ג טוען כי ה' ניסח את ציוויו לאברהם באופן עמום בכוונה תחילה,6 כך שניתן יהיה להסיק מדבריו שעל אברהם להקריב את יצחק, או לחלופין, שעליו להביא עמו את יצחק להקרבת העולה.7 מאחר והקריאה השנייה הרבה פחות מובנת מתוך פשט הדברים, יש להניח כי אברהם יבין את הציווי כך רק במידה ויש לו התנגדות לקריאה הראשונה. מכאן ניתן להבין כי הניסוח עצמו הווה ניסיון לאברהם, ושה' בדק כאן אם אברהם ישקול לעקוב אחר הבנה של דבר ה'.8
תחושותיו של אברהם – רלב"ג מציג דמות של אברהם אשר אהבתו הגדולה לה' ורצונו העז לציית לו, כה חזקים שכל דבר אחר מתגמד בהשוואה, כך שיכל להיות נינוח אפילו בעת הקרבת בנו האהוב.9 הלהט בו אברהם ציית לדבר ה' מתבטא בעובדה שקם מוקדם בבוקר על מנת לעשות את דבר ה', ובכך שנמנע מכל הטלת ספק בציווי הא-לוהי.10 רלב"ג מוסיף וטוען כי העובדה שאברהם קיבל נבואה בעת היותו ער, מוכיחה כי, אפילו בשעת העקידה עצמה, הוא לא היה חרד ולא היה עצוב. 11
"אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" – רלב"ג טוען כי אברהם במילים אלו למעשה מתפלל12 לכך שיתברר בסופו של דבר שה' התכוון ששה (ולא יצחק) יוקרב לעולה.13 בכך, רלב"ג מציע כי אברהם זיהה שהייתה דרך חלופית להבין את הציווי, אך למרות זאת, לא היה מוכן לפעול על פיו ללא הבהרה ישירה מה'.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי רלב"ג, ה' מעולם לא התכוון שאברהם באמת יקריב את יצחק,14 ולכן ניסח את הציווי כך שתתאפשר הבנה חלופית (ולבסוף נכונה) של הצו, על פיה יצחק הובא להר רק על מנת לחזות בהקרבת העולה. אף על פי כן, הפרשנות אותה מציע רלב"ג הינה בעייתית, כיוון שאם אנו פועלים תחת ההנחה כי ה' התכוון שאברהם יסיק מדבריו שעליו להקריב את בנו (כפי שמציע רלב"ג), אזי שאלת מוסריותו של הציווי נותרת על כנה.
בשביל אברהם
לפי גישה זו, אברהם, ולא ה', הוא זה שאמור ללמוד מחוויה זו. גישה זו חלוקה בשאלה האם החווייה נועדה להועיל לאברהם, או להעניש אותו:
עונש
החוויה נועדה להעניש את אברהם על הברית שכרת עם הפלישתים.
מקורות:רשב״ם
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – לפי רשב"ם, המילים הללו נועדו לחבר בין הפרשה שלנו לפרשה הקודמת לה, ומהוות אחת משתי דרכים בהן התורה מחברת בין פרשיות.15 אם כן, הפתיחה רומזת כי הברית אותה כרת אברהם עם אבימלך הינה הגורם לציווי להקריב את יצחק.16 ה' כעס על אברהם על כך שהגיע להסכם שלום עם הפלישתים כיוון שאדמת הפלישתים מהווה חלק מהבטחתו לאברהם, ולכן האיסור "לֹא תְחַיֶּה כׇּל נְשָׁמָה" חל גם עליהם.
משמעות המילה "נִסָּה" – לפי רשב"ם, למילה "נסה" בהקשר זה משמעות הדומה ל"לצער" או "להרגיז" ולא "לבחון".17 מאחר וההסכמים אליהם הגיע אברהם עם הפלשיתים מנוגדות לרצון ה', ה' העניש את אברהם בכך שציווה אותו להקריב את בנו. רשב"ם מציג את הניסיון כעונש "מידה כנגד מידה", בכך שה' כמו אומר: "אתה הבעת גאווה בבן שלך, בכך שכרתת ברית בינו לבין צאצאי אבימלך, ועכשיו תקריב אותו ותראה מה יהיה על הברית שלך!"18
העקידה אינה פסגת הקריירה של אברהם – בעוד רלב"ג מאתגר את התפיסה המסורתית של ה' כיודע כל, רשב"ם שוחט פרה קדושה אחרת. הוא מאתגר את ההנחה הרווחת19 כי העקדה הייתה גולת הכותרת של הקריירה של אברהם, ומציע כי למעשה הייתה זו רק פציעה עצמית לה גרם בכך שהתנהל באופן שגוי.20
האם ה' יודע הכול מראש? לפי רשב"ם, הסיפור אינו ניסיון כלל, ולכן כל השאלות כגון, מדוע ה' צריך לנסות מישהו על מנת לדעת כיצד ינהג, נעשות ללא רלוונטיות.
שכרו של אברהם – העובדה כי אברהם קיבל שכר ונחשב ל"יְרֵא אֱלֹהִים" בסוף הפרשה, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה המרשה כולה הינה עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי21 העקדה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.22 אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא אלוהים, ולכן ראוי לשכר.23
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – לפי גישה זו,24 ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו יראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.25 אנו חומקים כאן מן התסביך הפילוסופי בדבר ה' כיודע כל, מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' ידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר יראת ה', אשר הוא רכש על ידי מעשה העקדה.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,26 אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.
מניעים פולמוסיים – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:
- מאחר ונוצרים ראו בעקדה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור הרבה יותר שלילי, ולהציע כי הסיפור אינו מגלם את תמצית מערכת היחסים שבין אברהם לבין ה', אלא דווקא הינו תוצאה של חטא.
- י. בן-נון,27 לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקדה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, וראו באברהם, בעקבות מעשה העקדה, מודל לחיקוי.28
שכר
בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר אותו לא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.
משמעות המילה "נִסָּה" – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:
- בחן – רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן החוויה.30
- אימן – מצד שני, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נסה" הוא אימן או הרגיל.31 בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו ליראת ה' הראוייה לעבודת ה'.32
האם ה' יודע הכול מראש? כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום ידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של ה'.
מה אברהם הרוויח מן הניסיון? רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.33 על ידי כך הושגו שני דברים:
- פיתוח-עצמי – ר"ן, ר' יוסף אלבו והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.34 אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה תחת סימן שאלה, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק ממש והפנה לעברו את הסכין, רוממה את יראת הא-לוהים של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה אדם באופן שמחשבה בלבד לא מסוגלת לו.35
- שכר מוגדל – רמב"ן ור' יוסף אלבו36 טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונות טובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.37
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם, כשהעקדה מהווה את פסגת הניסיונות הללו. הוא38 טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח שלא ייכשל.39 בכך, הגברת הניסיונות יכולה להוביל רק לשכר מרובה.
תחושותיו של אברהם – 40הגרי"ד מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? הפרשנים התומכים בגישה זו מסבירים כי ה' לא חזר בו מדבריו:
- הטקסט המקראי פותח בכך שזהו ניסיון – אבן עזרא טוען כי זה אינו המקום היחיד בו נדמה שה' חוזר בו ממילתו, ומצביע על החלפת הבכורים בבני לוי כדוגמא נוספת. על כל פנים, הוא מסביר כי בסיפור זה, העובדה שכבר בפתיחה מצויין כי "הָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" מוכיחה כי, כבר מן ההתחלה, ה' לא התכוון שאברהם באמת ישחוט את בנו.
- ה' אף פעם לא באמת ציווה את אברהם להקריב את יצחק – רס"ג עוסק בשאלה זו רבות, ומציע ארבעה הסברים אפשריים לכך שה' לא באמת נסוג מדבריו. אחדים מן ההסברים דומים לקריאתו של רלב"ג לעיל, ומניחים עמימות מסויימת בניסוח המקורי של הציווי,43 הפותחת פתח לאפשרות שה' מעולם לא ציווה את אברהם להקריב את בנו יצחק.44 פירוש זה של רס"ג מושפע בבירור מפולמוסים בתקופתו, והינו מענה לטענות המוסלמים כי אם א-לוהים יכול לסגת מציוויו, הוא גם כן יכול לחזור בו מן התורה כולה ולהחליפה באחרת.45 בתשובתו, רס"ג מבחין בין הוראותיו של ה' שנתנו לאברהם בפרטי, לבין מצוות התורה, שניתנו לכל העם ובאופן מפורש לכל הדורות לעתיד.
מוסריות הציווי והסכמתו של אברהם – רוב המקורות כאן אינם מתייחסים לסוגייה זו מפורשות, אך ניתן להניח כי, בהגדרה, כל ציווי א-לוהי חייב להיות מוסרי. אברהם הבין זאת, ולכן לא התווכח עם ה' אף על פי שלא הבין כיצד ציווי להקריב ילד יכול להיות מוסרי.46
בשביל אחרים
לפי התומכים בגישה זו, הניסיון לא התרחש על מנת להועיל למשתתפיו דווקא, אלא בעיקר בשביל ללמד את אלו הנחשפים לניסיון זה מבחוץ לקחים בדבר דרכו של ה' ו/או דרכי עבודתו.
הסבר לבחירה באברהם
מטרת העקידה הינה להדגים את היות אברהם ראוי, וכן לספק הסבר לכך שדווקא הוא נבחר להיות אבי האומה.
מקורות:Jubilees, Pseudo-Philo, Bavli Sanhedrin, Bereshit Rabbah, R. Saadia Gaon,47 Rashi, Lekach Tov, R. Yosef Bekhor Shor, Rambam, Radak, Keli Yekar, Shadal
משמעות המילה "נִסָּה"
- מבחן – רוב הפרשנים התומכים בגישה זו מבינים את המילה בפשוטה, כ"לבחון" או "לנסות", אך טוענים כי ישנם מקרים בהם מבחן לא נועד לבוחן, או אפילו לנבחן, אלא לקהל הרואה את הניסיון או שומע עליו.48
- לנופף בו כבדגל – בראשית רבה, *gloss* ר' יוסף בכור שור, אברבנאל, והכלי יקר, לוקחים צעד אחד קדימה בטענתם כי המילה "נִסָּה" קשורה במילה "נס" או, דגל. דרך העקידה, ה' מנופף באברהם כבדגל ומציע אותו כמודל לחיקוי.
"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – לפי בראשית רבה, רס"ג, לקח טוב, רמב"ם, וכלי יקר,49 ה' לא אומר כאן "עתה אני יודע" אלא "עתה יראת הא-לוהים של אברהם נודעת ברבים". לעומתם, ר' יוסף בכור שור טוען כי ה' פשוט דיבר בשפה הרווחת ("דברה תורה בלשון בני אדם"), והתנהג כאילו אינו יודע שאמונתו ונאמנותו של אברהם יוצאות מן הכלל עד שאברהם צלח את הניסיון, אף על פי שידע זאת לאורך כל הדרך.
האם ה' יודע הכול מראש? התומכים בעמדה זו יכולים לטעון כי לה' ידיעה מושלמת כיוון שאינם מניחים כאן כי ה' למד משהו חדש מן הניסיון.
מה הציבור היה אמור ללמוד? המקורות הללו מסכימים כי מטרת העקידה הינה להדגים את היותו של אברהם ראוי, אם כי הם חלוקים בשאלת המסר המסוים שאמור להיות מועבר כאן:
- יראתו של אברהם וצייתנותו – רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת הניסיון הייתה להוכיח לכל עד כמה אברהם ירא ה' ומציית להוראותיו. נכונותו של אברהם להקריב את בנו היחיד והאהוב בפקודת ה', מוכיחה מדוע אברהם זכה להיות נבחר ה'.
- אברהם ראוי על אף שלא הקריב את בנו – בניגוד לפרשנים האחרים, שד"ל מציע כי דרך מעשה העקידה, ה' רצה להבהיר לעולם שהעובדה שבני ישראל אינם מקריבים את ילדיהם אינו סממן לכך שאינם יראי ה'. כך, נכונותו של אברהם להקריב את יצחק הדגימה שאילו ה' רצה בכך, גם הוא היה מקריב את יקיריו. אולם, ה' אינו רוצה בהקרבת ילדים. לכן, אין לעם ישראל שוב סיבה להרגיש נחותים, ועמים פגאנים לא אמורים להרגיש עליונים עליהם.
כיצד ה' יכול לצוות על רצח? מדוע אברהם לא התנגד? לפי הבנתו של שד"ל את הסיפור,50 מטרת הניסיון הייתה ללמד הן את אברהם והן את העולם כולו, כי הקרבת ילדים אינה מוסרית. עד אז, אנשים ראו במעשה זה את תמצית העבודה הרוחנית כולה,51 כך שאף אחד, לרבות אברהם, לא היה חושב להתנגד לכך. הרעיון כי מעשה העקידה אינו מוסרי, נלמד דווקא דרך העקידה עצמה, ורק בזכותה אנו רואים בה כיום מעשה מתועב ואף מעלים את השאלה, כיצד ה' יכל לצוות דבר כזה? למעשה, מתברר כי הציווי שנדמה לנו כלא מוסרי, דווקא היה לקח מוסרי.
מדוע ההקרבה של אברהם כה ייחודית? פילון העלה את השאלה: במידה ואנשים רבים בזמנו של אברהם הקריבו את ילדיהם, מדוע מעשיו של אברהם הוכיחו שהוא ראוי יותר מהם?
- אברהם לא ייחודי – בשביל שד"ל, שאלה זו לא רלוונטית, כיוון שהוא אינו מציע כי מטרת הסיפור הנה להראות את ייחודיותו של אברהם, אלא רק להוכיח כי הוא אינו פחות מסור מן האחרים.
- התרחק ממערכת הערכים הקודמת – לחילופין, לפי אלו שאינם מסכימים עם שד"ל, הקושי שבניסיון שעבר אברהם יכל לצמוח בדיוק מכך שהוא התרחק מן הדרכים הפגאניות והייתה לו הבנה שונה הן של ה', והן של הערכים אותם ה' ייצג.52 כדי לציית לדבר ה', אברהם היה מוכרח להיאבק במערכת הערכים אותה ה' החדיר לו בעצמו, על פיה הקרבת ילדים הינה "רצח".53
- לא היה לו מניע נסתר – פילון טוען שרוב האנשים המקריבים את ילדיהם עושים זאת עם מניע נסתר, הצומח מתוך רצון לזכות בתהילה, או מתוך פחד או תקווה למנוע אסון כלשהו.54 לעומת זאת, לאברהם לא היה כל מניע נסתר, רק רצון לעשות את דבר ה'. 55
למען מי? Ibn Ezra questions this entire approach on the grounds that no one but Avraham and Yitzchak were present at the event. As such, how could these sources claim that it was intended for others?
- Satan and other angels – Jubilees, Pseudo-Philo, Bavli, Bereshit Rabbah, Rashi, and R"Y Bekhor Shor suggest that the test was aimed at the Satan and/or other angels who had questioned Avraham's loyalty and obedience to Hashem.56 Such beings need not have been physically present to see the event.
- Other people – Most of the other sources more simply suggest that the lesson was for the other nations (or, according to Shadal, Israel as well) living in or after Avraham's generation who had heard of (even if they did not witness) the event.57 Radak points out that word of the experience spread due to its being recounted in the Torah.58
האם ה' יכול לחזור בו מדבריו? To lessen this theological difficulty, many of these sources59 suggest that there was an ambiguity in Hashem's command. Thus, Bereshit Rabbah suggests that Hashem says "וְהַעֲלֵהוּ", but not "שחטהו", and, as such, Hashem had never commanded that Yitzchak be slaughtered to begin with.
"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"
- According to the Bavli,60 the verse is referring to events not recorded in the Torah, which led to the need to demonstrate Avraham's righteousness to the world.61
- Alternatively, this approach could say that the phrase serves to link the Akeidah to the previous chapter's description of the miraculous birth of Yitzchak and the promise "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", both of which contributed to the difficulty of the trial.
Model of How to Worship Hashem
The episode teaches how to properly serve God and about the need to completely submit ourselves to His will.
Meaning of "נִסָּה" and Hashem's knowledge – This position posits that the test was not for Hashem, whose knowledge is complete, but for those who heard about it.
What lessons were to be learned? These sources all suggest that the episode taught important lessons about the proper service of Hashem, but they differ in the details:
- Willingness to sacrifice for God – R. D"Z Hoffmann asserts that the Akeidah teaches that when asked, one must be ready to sacrifice one's self (or, what is even more difficult, one's child) for Hashem. Though Hashem does not demand this all the time, and has no need for pointless sacrifices of the self, there are certain circumstances when martyrdom is expected of an individual. Proper service of Hashem entails a constant recognition of that fact. Thus, every time an individual offers an animal sacrifice for Hashem, he makes the same declaration as Avraham that he is submitting and surrendering his entire being to God, and that the animal is serving as a substitute for the person himself.63
- Priority of Divine will over human ethics – In a similar vein,64 many modern scholars suggest that the point of the Akeidah was to teach that when human ethics seem to conflict with the Divine will, priority must be given to Hashem's command.65 There is no such thing as an independent human morality.66 In the words of the Aish Kodesh: "The nations of the world think that truth exists in and of itself and that God commanded truth because it was of itself true... not so the nation of Israel who say... all truth that is in the world is only because God commanded it."67
How can Hashem command murder? According to R. Hoffmann, the assumption that Hashem cannot demand human sacrifice is simply wrong. Though Hashem prohibits such sacrifice as a consistent mode of worship, that does not make such individual demands unethical. Moreover, if Hashem's word defines morality, whatever He commands must be just. As R. Shapira writes, "When Hashem commanded Avraham our forefather that he bind his son Yitzchak, it was true to bind him, and had He not said "do not do unto him anything" it would have been true to slaughter him."
The immutability of the Divine word – According to this position, there is absolutely no problem with Hashem changing His word. The concept of a "הוראת שעה" (a teaching or command for a specific time), suggests that it is possible that in one situation Hashem can prohibit a certain act, and in another situation command the very same deed, and both directives will still be ethical.
"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה" – This position might understand the phrase "יְרֵא אֱלֹהִים" to mean ethical rather than God-fearing.68 Through Avraham's willingness to sacrifice Yitzchak, he made it known that true ethical behavior means abiding by Hashem's will, and not one's own moral compass.69
