Difference between revisions of "Purpose of Akeidat Yitzchak/2/he"
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
Line 63: | Line 63: | ||
<point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם, כשהעקדה מהווה את פסגת הניסיונות הללו. הוא<fn>ראו גם רמב"ם.</fn> טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח שלא ייכשל.<fn>כהוכחה לכך שה' מנסה רק את הצדיקים, הוא מצביע על הפסוק "י"י צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים י"א:ה'). ההקבלה השלילית לשאר הפסוק "וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" מחזקת את ההבנה כי הניסיון לצדיקים הינו ניסיון מתוך אהבה, ואמור לזכות בשכר ולא להעניש. [המילה "יבחן" בפסוק מנוגדת למילה "שנאה", ומכאן ניתן להסיק כי המבחן הנו דוגמא לייסורים של אהבה.]</fn> בכך, הגברת הניסיונות יכולה להוביל רק לשכר מרובה.</point> | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם, כשהעקדה מהווה את פסגת הניסיונות הללו. הוא<fn>ראו גם רמב"ם.</fn> טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח שלא ייכשל.<fn>כהוכחה לכך שה' מנסה רק את הצדיקים, הוא מצביע על הפסוק "י"י צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים י"א:ה'). ההקבלה השלילית לשאר הפסוק "וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" מחזקת את ההבנה כי הניסיון לצדיקים הינו ניסיון מתוך אהבה, ואמור לזכות בשכר ולא להעניש. [המילה "יבחן" בפסוק מנוגדת למילה "שנאה", ומכאן ניתן להסיק כי המבחן הנו דוגמא לייסורים של אהבה.]</fn> בכך, הגברת הניסיונות יכולה להוביל רק לשכר מרובה.</point> | ||
<point><b>תחושותיו של אברהם</b> – ר' סולוביצ'יק<fn>ראו הערה לעיל.</fn> מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.</point> | <point><b>תחושותיו של אברהם</b> – ר' סולוביצ'יק<fn>ראו הערה לעיל.</fn> מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.</point> | ||
− | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – | + | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:<br/> |
<ul> | <ul> | ||
<li><b>Was known</b> – Ramban turns the verb "יָדַעְתִּי" into the passive, "נודעה". Now that Avraham had actualized his potential, his awe of God was known in practice.‎<fn>R. Saadia similarly rereads the word, suggesting that it should be understood as if written: "והודעתי".  R. Saadia thinks that the <i>Akeidah</i> served two purposes, not only to increase Avraham's rewards but also to teach others why he was chosen.</fn></li> | <li><b>Was known</b> – Ramban turns the verb "יָדַעְתִּי" into the passive, "נודעה". Now that Avraham had actualized his potential, his awe of God was known in practice.‎<fn>R. Saadia similarly rereads the word, suggesting that it should be understood as if written: "והודעתי".  R. Saadia thinks that the <i>Akeidah</i> served two purposes, not only to increase Avraham's rewards but also to teach others why he was chosen.</fn></li> |
Version as of 03:32, 26 June 2019
מטרת עקידת יצחק
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להתמודד עם הבעיות השונות אשר מעלה פרשת העקידה, פרשנים רבים בוחנים מחדש הנחות יסוד השוכנות בלב התיאולוגיה היהודית, וכן תפיסות עולם בסיסיות ביותר. כך, רלב"ג קורא תיגר על הרעיון הנפוץ כי ה' הוא לחלוטין יודע-כל וכי ה' לא יכול לסגת מצו שנתן. מתוך הבנת פשט של הטקסט, הוא טוען כי, עד לפרשת העקידה, ה' באמת לא היה בטוח לגבי עומק נאמנותו של א-ברהם, וכי עדיין הייתה אי-ודאות בשאלה, האם יצחק יהיה ממשיך דרכו של אברהם?
אחרים מערערים על התפיסה המקובלת שלנו את האבות. כך, רשב"ם דוחה את התפיסה על פיה העקידה היוותה אירוע שיא בקריירה של אברהם, וטוען כי העקידה דווקא הייתה עונש. בדומה לך, גישתו של שד"ל גורמת לנו לבחון מחדש האם מערכת הערכים של האבות תמיד תאמה את המערכת הערכית אותה מבטאת התורה בשלבים מאוחרים יותר, או שאולי ישנה אפשרות כי המערכת הזו התפתחה לאורך זמן. על פיו, העולם כולו, לרבות אברהם, תפס את המעשה של הקרבת ילדים כצורה הגבוהה ביותר של הבעת נאמנות לא-לוהים. רק דרך סיפור העקידה עצמו, ה' לימד את העולם המונוטאיסטי כי זהו מעשה מזעזע ולא מוסרי.
לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.
בשביל ה': הערכת אברהם
ה' היה צריך לבחון את אברהם על מנת להעריך את גודל אמונתו מאחר ועד פרשת העקידה, ה' לא ידע את מלוא ההיקף של נאמנותו של אברהם אליו.
בשביל אברהם
על פי גישה זו, אברהם, ולא ה', הוא זה שאמור ללמוד מחוויה זו. גישה זו חלוקה בשאלה האם החווייה נועדה להועיל לאברהם, או להעניש אותו:
עונש
החוויה נועדה להעניש את אברהם על הברית שכרת עם הפלישתים.
ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:
- מאחר ונוצרים ראו בעקדה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור הרבה יותר שלילי, ולהציע כי הסיפור אינו מגלם את תמצית מערכת היחסים שבין אברהם לבין ה', אלא דווקא הינו תוצאה של חטא.
- י. בן-נון,27 לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקדה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, וראו באברהם, בעקבות מעשה העקדה, מודל לחיקוי.28
שכר
בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר אותו לא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.
- בחן – רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן החוויה.30
- אימן – מצד שני, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נסה" הוא אימן או הרגיל.31 בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו ליראת ה' הראוייה לעבודת ה'.32
- פיתוח-עצמי – ר"ן, ר' יוסף אלבו והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.34 אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה תחת סימן שאלה, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק ממש והפנה לעברו את הסכין, רוממה את יראת הא-לוהים של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה אדם באופן שמחשבה בלבד לא מסוגלת לו.35
- שכר מוגדל – רמב"ן ור' יוסף אלבו36 טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונות טובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.37
- Was known – Ramban turns the verb "יָדַעְתִּי" into the passive, "נודעה". Now that Avraham had actualized his potential, his awe of God was known in practice.41
- Words of the spokesperson – Seforno, instead, claims that it is the angel speaking in his own name who declares, "now I know that you are more God-fearing [than me, the angel]."42
- The text prefaces that this was a test – Ibn Ezra asserts that this is not the only place where Hashem appears to have changed His mind, pointing to the replacement of the firstborns with the Levites as another example. Nonetheless, he explains that in this story, the fact that the narrative opens with the words "And Hashem tested Avraham" proves that, from the outset, Hashem never intended that Avraham should actually slaughter his son.
- Hashem never really commanded a sacrifice – R. Saadia deals with this question at length, offering four possible explanations of how Hashem did not really go back on His word. Some of these are somewhat similar to Ralbag's reading above, and posit some ambiguity in the wording of the original command,43 which allows for the possibility that Hashem never really asked that Yitzchak be sacrificed.44 R. Saadia's comments are explicitly polemical, responding to Moslem claims that if God can command one thing and then retract it, it is also possible that He can command the Torah and then replace it.45 In his reply, R. Saadia distinguishes between Hashem's private instructions to Avraham and the Torah's mitzvot which were explicitly given to be permanent.
For Others
The primary objective of the trial was not for its actual participants, but to teach others looking in from the outside enduring lessons about Hashem's ways and/or worship.
Explanation of Choice of Avraham
The Akeidah was meant to demonstrate Avraham's worthiness and why he merited to be selected by Hashem to be the father of the chosen nation.
- Test – Most of these sources understand the word according to its simple sense, to mean "to test" or "try", but claim that a test is sometimes aimed not at the tester, or even at the one tested, but rather at the audience who watches or hears of the trial.48
- Raise as a banner – Bereshit Rabbah, the gloss in R"Y Bekhor Shor, Abarbanel, and the Keli Yekar go a step further in asserting that the word "נִסָּה" is related to the word "נס", or banner. Through the Akeidah, Hashem set up Avraham as a signpost for others to emulate.
- Avraham's unconditional fear and obedience – Most of these sources claim that the trial was meant to prove to all the extent of Avraham's love of and obedience to God. Avraham's willingness to sacrifice his only, beloved child at Hashem's behest, proved why Avraham merited to be Hashem's choice.
- Avraham worthy despite not practicing child sacrifice – Shadal, in contrast, suggests that, through the Akeidah, Hashem wanted to make clear to the entire world that the fact that the Children of Israel do not practice child sacrifice is not a sign of lack of devotion to God. Thus, Avraham's readiness to sacrifice Yitzchak demonstrated that had Hashem so desired, he, too, would have been willing to sacrifice his loved ones. Hashem, though, has no desire for child offerings. As such, Israel has no reason to feel inferior, and pagan nations should not view themselves as superior.
- Avraham not unique – For Shadal, this is not a question, as he does not suggest that the story's goal is to show Avraham's uniqueness, but only that he is no less devoted than others.
- Dissonance with prior value system – Alternatively, according to those who disagree with Shadal, the difficulty of the test for Avraham might have been precisely because he had grown away from pagan norms and had a different understanding of both God and what that God stood for.52 To heed Hashem's word, he had to struggle with a value system, instilled in him by God Himself, which called child sacrifice "murder".53
- No ulterior motive – Philo asserts that most people who offer their children in sacrifice do so with an ulterior motive in mind, stemming either from a desire for glory or out of fear or hopes of preventing some catastrophe.54 Avraham, though, had neither purpose in mind, only the desire to do Hashem's bidding.55
- Satan and other angels – Jubilees, Pseudo-Philo, Bavli, Bereshit Rabbah, Rashi, and R"Y Bekhor Shor suggest that the test was aimed at the Satan and/or other angels who had questioned Avraham's loyalty and obedience to Hashem.56 Such beings need not have been physically present to see the event.
- Other people – Most of the other sources more simply suggest that the lesson was for the other nations (or, according to Shadal, Israel as well) living in or after Avraham's generation who had heard of (even if they did not witness) the event.57 Radak points out that word of the experience spread due to its being recounted in the Torah.58
- According to the Bavli,60 the verse is referring to events not recorded in the Torah, which led to the need to demonstrate Avraham's righteousness to the world.61
- Alternatively, this approach could say that the phrase serves to link the Akeidah to the previous chapter's description of the miraculous birth of Yitzchak and the promise "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע", both of which contributed to the difficulty of the trial.
Model of How to Worship Hashem
The episode teaches how to properly serve God and about the need to completely submit ourselves to His will.
- Willingness to sacrifice for God – R. D"Z Hoffmann asserts that the Akeidah teaches that when asked, one must be ready to sacrifice one's self (or, what is even more difficult, one's child) for Hashem. Though Hashem does not demand this all the time, and has no need for pointless sacrifices of the self, there are certain circumstances when martyrdom is expected of an individual. Proper service of Hashem entails a constant recognition of that fact. Thus, every time an individual offers an animal sacrifice for Hashem, he makes the same declaration as Avraham that he is submitting and surrendering his entire being to God, and that the animal is serving as a substitute for the person himself.63
- Priority of Divine will over human ethics – In a similar vein,64 many modern scholars suggest that the point of the Akeidah was to teach that when human ethics seem to conflict with the Divine will, priority must be given to Hashem's command.65 There is no such thing as an independent human morality.66 In the words of the Aish Kodesh: "The nations of the world think that truth exists in and of itself and that God commanded truth because it was of itself true... not so the nation of Israel who say... all truth that is in the world is only because God commanded it."67