Difference between revisions of "Purpose of Akeidat Yitzchak/2/he"
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
Miriam.Havin (talk | contribs) m |
||
Line 40: | Line 40: | ||
<point><b>שכרו של אברהם</b> – העובדה כי אברהם קיבל שכר  ונחשב ל"יְרֵא אֱלֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה הסיפור כולו הינו עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי<fn>אולם רשב"ם אינו אומר זאת.</fn> העקדה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.<fn>ר' יעקב מדן (ראו הערה לעיל) מציע כי סלחנותו של ה' לאברהם בהר המוריה מסמלת את תפקידו של המשכן שעתיד להיבנות שם – כפרה על חטאים, וכן משפט ה' על פי מידת הרחמים ולא על פי מידת הדין.</fn> אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא אלוהים, ולכן ראוי לשכר.<fn>ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל) מסביר כי בעת כניעתו של אברהם בפני הצו הא-לוהי, ה' יכל לחדש את הברית שבוטלה. משום כך הוא מברך אותו בשנית בזרע ובאדמה. בן-ארצי מציע כי היה זה יצחק שתיקן לגמרי את מעשי אביו, בכך שהתעקש לעבוד ולגור באדמת הפלישתים, על אף ניסיונותיהם להבריח אותו משם.</fn></point> | <point><b>שכרו של אברהם</b> – העובדה כי אברהם קיבל שכר  ונחשב ל"יְרֵא אֱלֹהִים" בסוף הסיפור, מקשה על הבנה זו של הטקסט, על פיה הסיפור כולו הינו עונש לאברהם. אולם, ניתן להציע כי<fn>אולם רשב"ם אינו אומר זאת.</fn> העקדה שימשה לא רק כעונש לאברהם, אלא גם כהזדמנות לתקן את מעשיו.<fn>ר' יעקב מדן (ראו הערה לעיל) מציע כי סלחנותו של ה' לאברהם בהר המוריה מסמלת את תפקידו של המשכן שעתיד להיבנות שם – כפרה על חטאים, וכן משפט ה' על פי מידת הרחמים ולא על פי מידת הדין.</fn> אם הברית עם אבימלך הדגימה חוסר צייתנות לרצון ה', אזי כניעתו הטוטאלית בזמן העקידה הוכיחה כי הוא שוב ירא אלוהים, ולכן ראוי לשכר.<fn>ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל) מסביר כי בעת כניעתו של אברהם בפני הצו הא-לוהי, ה' יכל לחדש את הברית שבוטלה. משום כך הוא מברך אותו בשנית בזרע ובאדמה. בן-ארצי מציע כי היה זה יצחק שתיקן לגמרי את מעשי אביו, בכך שהתעקש לעבוד ולגור באדמת הפלישתים, על אף ניסיונותיהם להבריח אותו משם.</fn></point> | ||
<point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – לפי גישה זו,<fn>רשב"ם עצמו אינו אומר זאת אלא מבין את הפסוק כמתכוון לכך שלאחר המעשה, ייראת הא-לוהים של אברהם נעשתה ידועה לכול, והתפרסמה בקרב העולם כולו. לא ה' צבר כאן ידע חדש, אלא הציבור.</fn> ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו ייראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.<fn>גישה זו מבינה את הפסוק כאילו נכתב במהופך: "כִּי <b>יָדַעְתִּי כִּי עַתָּה</b> יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה".</fn> אנו חומקים כאן מן התסביך הפילוסופי ידיעתו מראש של ה', מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' ידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר ייראת ה', אשר הוא רכש על ידי מעשה העקדה.</point> | <point><b>"כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – לפי גישה זו,<fn>רשב"ם עצמו אינו אומר זאת אלא מבין את הפסוק כמתכוון לכך שלאחר המעשה, ייראת הא-לוהים של אברהם נעשתה ידועה לכול, והתפרסמה בקרב העולם כולו. לא ה' צבר כאן ידע חדש, אלא הציבור.</fn> ייתכן כי ה' התייחס כאן לידע שלו עצמו. מוקדם יותר, ביחסים שפיתח עם הפלישתים, אברהם התנהג באופן שלא היה בו ייראת ה', אך כעת, ה' הכיר בצייתנותו של אברהם.<fn>גישה זו מבינה את הפסוק כאילו נכתב במהופך: "כִּי <b>יָדַעְתִּי כִּי עַתָּה</b> יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה".</fn> אנו חומקים כאן מן התסביך הפילוסופי ידיעתו מראש של ה', מאחר ולפי קריאה זו, לא היה חסר לה' ידע כלשהו אשר הניסיון בא להשלים, אלא, לאברהם היה חסר ייראת ה', אשר הוא רכש על ידי מעשה העקדה.</point> | ||
− | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,<fn>לפי ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל) | + | <point><b>כיצד ה' יכול לצוות על רצח?</b> לפי גישה זו, ה' מעולם לא התכוון לתת לאברהם להקריב את יצחק,<fn>בניגוד לכך, לפי ח. בן ארצי (ראו הערה לעיל), ייתכן כי ה' במקור אכן תכנן שיצחק יוקרב, ובכך לוודא שיוחזר לה'. מאחר ואברהם הפר את בריתו על ה', ה' תכנן לחזור בו מן הצד שלו בברית, כלומר, לקחת בחזרה את יצחק ודרכו גם את הבטחת הזרע. עם זאת, נותר לא ברור מדוע ה' ציווה שדווקא אברהם יהיה הכלי דרכו יצחק יוחזר לה'.</fn> אלא, הוא נתן לאברהם פקודה כה קשה על מנת לגרום לו לסבול. אולם, עדיין לא ברור מדוע אברהם לא התווכח עם ה' לגבי הציווי.</point> |
<point><b>מניעים פולמוסיים</b> – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:<br/> | <point><b>מניעים פולמוסיים</b> – ייתכן כי פרשנותו של רשב"ם מונעת, לפחות באופן חלקי, מפולמוסים שהתעוררו בתקופתו:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li>מאחר ונוצרים ראו בעקדה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור הרבה יותר | + | <li>מאחר ונוצרים ראו בעקדה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור שלילי הרבה יותר, ולהציע כי הסיפור אינו מגלם את תמצית מערכת היחסים שבין אברהם לבין ה', אלא דווקא הינו תוצאה של חטא.</li> |
<li>י. בן-נון,<fn>ראו הערה לעיל.</fn> לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקדה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, וראו באברהם, בעקבות מעשה העקדה, מודל לחיקוי.<fn>ראו ש. שפיגל ב"מאגדות העקידה: פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא", מתוך "ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס" (ניו יורק, תש"י): 471-547, אשר דן בחלקים שונים מתוך ספרות האגדה אשר מציגים את יצחק כנהרג ממש במהלך העקידה (ולאחר מכן קם לתחייה), וכיצד משוררים ורבים נוספים במהלך תקופת מסעות הצלב עיבדו את הפרשנויות הללו על מנת להשלים עם הטבח ההמוני שהתרחש בקהילותיהם. </fn></li> | <li>י. בן-נון,<fn>ראו הערה לעיל.</fn> לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקדה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, וראו באברהם, בעקבות מעשה העקדה, מודל לחיקוי.<fn>ראו ש. שפיגל ב"מאגדות העקידה: פיוט על שחיטת יצחק ותחייתו לר' אפרים מבונא", מתוך "ספר היובל לכבוד אלכסנדר מארכס" (ניו יורק, תש"י): 471-547, אשר דן בחלקים שונים מתוך ספרות האגדה אשר מציגים את יצחק כנהרג ממש במהלך העקידה (ולאחר מכן קם לתחייה), וכיצד משוררים ורבים נוספים במהלך תקופת מסעות הצלב עיבדו את הפרשנויות הללו על מנת להשלים עם הטבח ההמוני שהתרחש בקהילותיהם. </fn></li> | ||
</ul></point> | </ul></point> | ||
Line 49: | Line 49: | ||
<opinion>שכר | <opinion>שכר | ||
<p>בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר אותו לא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.</p> | <p>בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר אותו לא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.</p> | ||
− | <mekorot><p><multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">רס"ג</a><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">פירוש בראשית כ״ב:א׳-ב׳</a><a href="RSaadiaGaonHaEmunotVeHaDeiot5-2-3" data-aht="source">האמונות והדעות ה׳:ב׳-ג׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>רס"ג משלב את הגישה הזו עם הגישה הבאה, ומציע כי בנוסף להגדלת שכרו של אברהם, הניסיון נועד להדגים את היות אברהם ראוי | + | <mekorot><p><multilink><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">רס"ג</a><a href="RSaadiaGaonCommentaryBereshit22-1-2" data-aht="source">פירוש בראשית כ״ב:א׳-ב׳</a><a href="RSaadiaGaonHaEmunotVeHaDeiot5-2-3" data-aht="source">האמונות והדעות ה׳:ב׳-ג׳</a><a href="R. Saadia Gaon" data-aht="parshan">אודות ר׳ סעדיה גאון</a></multilink>,<fn>רס"ג משלב את הגישה הזו עם הגישה הבאה, ומציע כי בנוסף להגדלת שכרו של אברהם, הניסיון נועד להדגים לעולם כולו את היות אברהם ראוי.</fn> <multilink><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1" data-aht="source">אבן עזרא</a><a href="IbnEzraBereshitFirstCommentary22-1" data-aht="source">בראשית פירוש ראשון כ״ב:א׳</a><a href="R. Avraham ibn Ezra" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם אבן עזרא</a></multilink>, <multilink><a href="RanBereshit22" data-aht="source">ר"ן</a><a href="RanBereshit22" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="SeferHaIkkarim4-13" data-aht="source">ספר העיקרים</a><a href="SeferHaIkkarim4-13" data-aht="source">ד׳</a><a href="Sefer HaIkkarim" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף אלבו</a></multilink>, <multilink><a href="SefornoBereshit22-1-12" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoBereshit22-1-12" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳-י״ב</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>, <multilink><a href="BiurBereshit22-1" data-aht="source">ביאור</a>.<a href="BiurBereshit22-1" data-aht="source">בראשית כ״ב:א׳</a><a href="Biur (Netivot HaShalom)" data-aht="parshan">אודות הביאור (נתיבות השלום)</a></multilink> </p></mekorot> |
<point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:<br/> | <point><b>משמעות המילה "נִסָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את המילה הזו:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li><b>בחן </b>– רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן | + | <li><b>בחן </b>– רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן הניסיון.<fn>ה', בניגוד לאברהם, ידע לכל אורך הדרך את תוצאות הניסיון.</fn></li> |
− | <li><b>אימן – </b>מצד שני, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש " | + | <li><b>אימן – </b>מצד שני, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נ.ס.ה" היא אימן או הרגיל.<fn>לפסוקים אחרים בהם ייתכן כי למילה נסה ישנה משמעות כזו, ראו <a href="Shemot20-16" data-aht="source">שמות כ׳:ט״ז</a>, ו<a href="ShemuelI17-39" data-aht="source">שמואל א י״ז:ל״ט</a>. ראו גם <a href="RashbamShemot16-4" data-aht="source">רשב״ם שמות ט״ז:ד׳</a>.</fn> בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.<fn>השוו לרש"ר הירש אשר קושר בין המילה "נסה" לשורש "נשא" אך גם מציע כי משמעות הפסוק הינה שה' רומם את אברהם לרמה גבוהה יותר. בציווי זה, רמתו הרוחנית של אברהם רוממה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום ידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של ה'.</point> | <point><b>האם ה' יודע הכול מראש?</b> כל המקורות כאן מסכימים כי ה' לא רכש שום ידע חדש כתוצאה מן הניסיון, ולכן הפסוקים אינם מציבים כל בעיה תיאולוגית בהקשר לידיעתו מראש של ה'.</point> | ||
<point><b>מה אברהם הרוויח מן הניסיון?</b> רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.<fn>או, כפי שכתוב במקורות "יוציא מן הכוח אל הפועל"</fn> על ידי כך הושגו שני דברים:<br/> | <point><b>מה אברהם הרוויח מן הניסיון?</b> רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת החוויה הייתה שאברהם יממש את הפוטניאל הגלום בו, ויהפוך את מחשבותיו למעשים.<fn>או, כפי שכתוב במקורות "יוציא מן הכוח אל הפועל"</fn> על ידי כך הושגו שני דברים:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li><b>פיתוח-עצמי – </b>ר"ן, ר' יוסף אלבו והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.<fn>בהתאם לרעיון כי "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".</fn> אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה תחת סימן שאלה, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק | + | <li><b>פיתוח-עצמי – </b>ר"ן, ר' יוסף אלבו והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.<fn>בהתאם לרעיון כי "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".</fn> אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה תחת סימן שאלה, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק והפנה לעברו את הסכין, העלתה את ייראתו של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה אדם באופן שמחשבה בלבד לא מסוגלת לעשות.<fn>בניגוד לפרשנים הללו, הגרי"ד (ראו דברי השקפה, בתרגום מ. קרונה, (ירושלים, תשנ"ב): 254-255) לא מתמקד ברעיון שיש לממש מחשבות, אלא במה מעשה של הקרבה עצמית עושה לבן-אדם. הוא עומד על כך שכל מעשה דתי חייב להתחיל בהקרבה עצמית, וטוען כי מעשה זה חייב להיות מלא בסבל וייסורים. הסבל הוא שעוזר לאדם לצמוח.</fn></li> |
− | <li><b>שכר מוגדל – </b>רמב"ן ור' יוסף אלבו<fn>רס"ג ואבן עזרא מסכימים כי מטרת הניסיון הייתה לתת שכר | + | <li><b>שכר מוגדל – </b>רמב"ן ור' יוסף אלבו<fn>רס"ג ואבן עזרא מסכימים כי מטרת הניסיון הייתה לתת לאברהם שכר, אך הם אינם מתייחסים להבדלים בשכר שבין כוונות טובות לבין מעשים ממש.</fn> טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונותיו הטובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.<fn>הן רס"ג והן ר' יוסף אלבו מציעים כי כך, לפחות באופן חלקי, ניתן להסביר את התופעה של "צדיק ורע לו". להרחבה ראו <a href="Philosophy:Theodicy – צדיק ורע לו" data-aht="page">צדיק ורע לו – תאודיציה</a>. <a href="RambamMorehNevukhim324" data-aht="source">רמב״ם</a> תוקף את העמדה הזו, בטענה שאין זה הוגן שאדם שלא חטא, יסבול רק על מנת לקבל שכר לאחר מכן. הוא טוען כי על אף שרבים מניחים שיש אמת ברעיון זה, אין לו כל בסיס בתורה.</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
− | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם, כשהעקדה מהווה את פסגת הניסיונות הללו. הוא<fn>ראו גם רמב"ם.</fn> טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח שלא ייכשל.<fn>כהוכחה לכך שה' מנסה רק את הצדיקים, הוא מצביע על הפסוק "י"י צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים י"א:ה'). ההקבלה השלילית לשאר הפסוק "וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" מחזקת את ההבנה כי הניסיון לצדיקים הינו ניסיון מתוך אהבה, ואמור לזכות בשכר ולא להעניש. [המילה "יבחן" בפסוק מנוגדת למילה "שנאה", ומכאן ניתן להסיק כי המבחן הנו דוגמא | + | <point><b>"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"</b> – לפי רס"ג, ה"דברים" המוזכרים הנם כל הניסיונות הקודמים אותם עבר אברהם בהצלחה, כשהעקדה מהווה את פסגת כל הניסיונות הללו. הוא<fn>ראו גם רמב"ם.</fn> טוען כי ה' מנסה רק אדם שהוכיח בעבר שלא ייכשל.<fn>כהוכחה לכך שה' מנסה רק את הצדיקים, הוא מצביע על הפסוק "י"י צַדִּיק יִבְחָן" (תהילים י"א:ה'). ההקבלה השלילית לשאר הפסוק "וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ" מחזקת את ההבנה כי הניסיון לצדיקים הינו ניסיון מתוך אהבה, ואמור לזכות בשכר ולא להעניש. [המילה "יבחן" בפסוק מנוגדת למילה "שנאה", ומכאן ניתן להסיק כי המבחן הנו דוגמא ל'ייסורים של אהבה'.]</fn> בכך, הגברת הניסיונות יכולה להוביל רק לשכר מרובה.</point> |
<point><b>תחושותיו של אברהם</b> – <fn>ראו הערה לעיל.</fn>הגרי"ד מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.</point> | <point><b>תחושותיו של אברהם</b> – <fn>ראו הערה לעיל.</fn>הגרי"ד מציג את אברהם כחרד וסובל בעודו בדרך לעשות את דבר ה'. הוא טוען כי סבל זה היה הכרחי לצמיחתו הרוחנית של אברהם. כדי לחזק את הקשר בינו לבין א-לוהים, אברהם היה חייב להרגיש את החרדה הכרוכה בהקרבה עצמית.</point> | ||
<point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:<br/> | <point><b>"עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה"</b> – הפרשנים חלוקים בהבנתם את הפסוק:<br/> | ||
<ul> | <ul> | ||
− | <li><b>נודעה – </b>רמב"ן מחליף את הפועל "יָדַעְתִּי" בצורתו הסבילה, "נודעה". מרגע שאברהם מימש את הפוטניציאל שלו, ייראת הא-לוהים שלו נודעה ברבים.<fn>בדומה לרמב"ן, רס"ג קורא אחרת את המילה, ומציע כי יש להבין אותה כמו | + | <li><b>נודעה – </b>רמב"ן מחליף את הפועל "יָדַעְתִּי" בצורתו הסבילה, "נודעה". מרגע שאברהם מימש את הפוטניציאל שלו, ייראת הא-לוהים שלו נודעה ברבים.<fn>בדומה לרמב"ן, רס"ג קורא אחרת את המילה, ומציע כי יש להבין אותה כמו הייתה "והודעתי". לפי רס"ג, לעקידה שתי מטרות, כשהאחת היא להגדיל את שכרו של אברהם, והשנייה, ללמד אחרים מדוע אברהם הוא הנבחר.</fn></li> |
− | <li><b>מילות הדובר – | + | <li><b>מילות הדובר – </b>לחלופין, ספורנו טוען כי המלאך הוא שאומר את המילים הללו, כלומר, המלאך טוען כאן שעתה הוא (המלאך) יודע שאברהם יותר ירא ה' ממנו.<fn>על מנת לאפשר קריאה של הפסוק על פיה המלאך מדבר בשמו לאברהם, ספורנו מוכרח לשחק עם התחביר של המשפט. לפיו, המילה "מִמֶּנִּי" אינה מחוברת למילים "וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ" (מאחר ומחיבור זה משתמע שהמלאך דיבר בשם ה'), אלא שהמילה "מִמֶּנִּי" מחוברת דווקא למילים "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". כך, יש לקרוא את הפסוק כמו היה כתוב "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה [מִמֶּנִּי] וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ".</fn></li> |
</ul></point> | </ul></point> | ||
<point><b>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</b> הפרשנים התומכים בגישה זו מסבירים כי ה' לא חזר בו מדבריו:<br/> | <point><b>האם ה' יכול לחזור בו מדבריו?</b> הפרשנים התומכים בגישה זו מסבירים כי ה' לא חזר בו מדבריו:<br/> |
Version as of 05:38, 27 June 2019
מטרת עקידת יצחק
גישות פרשניות
סקירה
בניסיון להתמודד עם השאלות השונות העולות מסיפור העקידה, פרשנים רבים בוחנים מחדש הנחות יסוד הנמצאות בלב התיאולוגיה היהודית, וכן תפיסות עולם בסיסיות ביותר. כך, רלב"ג קורא תיגר על הרעיון הנפוץ כי ה' הוא לחלוטין יודע-כל וכי הוא לא יכול לסגת מציווי שנתן. מתוך הבנת פשט של הטקסט, הוא טוען כי, עד לסיפור העקידה, ה' באמת לא היה בטוח לגבי עומק נאמנותו של א-ברהם, וכי עדיין לא החליט בוודאות, האם יצחק יהיה ממשיך דרכו של אברהם?
אחרים מערערים על התפיסה המקובלת של האבות כצדיקים גמורים. כך, רשב"ם דוחה את התפיסה על פיה העקידה היוותה אירוע שיא בקריירה של אברהם, וטוען כי העקידה דווקא הייתה עונש על חטא. בדומה לך, גישתו של שד"ל גורמת לנו לבחון מחדש האם המערכת הערכית של האבות תמיד תאמה את המערכת הערכית אותה מבטאת התורה בשלבים מאוחרים יותר, או שאולי ישנה אפשרות כי המערכת הזו התפתחה לאורך התורה. לפי שד"ל, העולם כולו, לרבות אברהם, תפס את המעשה של הקרבת ילדים כצורה הגבוהה ביותר של הבעת נאמנות לא-לוהים. רק דרך סיפור העקידה עצמו, ה' לימד את העולם המונוטאיסטי כי זהו מעשה מזעזע ולא מוסרי.
לבסוף, רד"צ הופמן ואחרים דוחים את הרעיון כי ישנה מערכת אתית אנושית הנפרדת מרצון ה'. בעיניהם, סיפור העקידה בא ללמד אותנו שאדם צריך להיות מוכן להקריב את כל ישותו לא-לוהים, כולל את אמונותיו המוסריות, מתוך הבנה כי רק דבר ה' קובע מהו המעשה המוסרי והנכון.
בשביל ה': הערכת אברהם
ה' היה חייב לבחון את אברהם על מנת להעריך את גודל אמונתו מאחר ועד סיפור העקידה, ה' לא ידע עד כמה אברהם באמת נאמן אליו.
בשביל אברהם
לפי גישה זו, אברהם, ולא ה', הוא זה שאמור ללמוד מחוויה זו. גישה זו חלוקה בשאלה האם החווייה נועדה להועיל לאברהם, או להעניש אותו:
עונש
החוויה נועדה להעניש את אברהם על הברית שכרת עם הפלישתים.
- מאחר ונוצרים ראו בעקדה סמל מטרים להצלבתו של ישו, ייתכן כי רשב"ם רצה להאיר את הסיפור באור שלילי הרבה יותר, ולהציע כי הסיפור אינו מגלם את תמצית מערכת היחסים שבין אברהם לבין ה', אלא דווקא הינו תוצאה של חטא.
- י. בן-נון,27 לחילופין, מציע כי ייתכן שרשב"ם נאבק כאן באידיאליזציה שעברה העקדה בקרב אנשי ימי הביניים אשר הוכרחו לוותר על חיי ילדיהם על מנת שלא להמיר את דתם, וראו באברהם, בעקבות מעשה העקדה, מודל לחיקוי.28
שכר
בכך שפעל על פי צו ה', אברהם הגיע לרמות חדשות של אמונה, וזכה לשכר אותו לא היה מקבל לולא עבר את הניסיון בהצלחה.
- בחן – רס"ג ורמב"ן מבינים את המילה "נִסָּה" כבחן, אך מציינים כי מבחן לא בהכרח נועד בשביל הבוחן. במבחן, האדם הנבחן עצמו הוא זה שמרוויח מן הניסיון.30
- אימן – מצד שני, לפי ר' יוסף אלבו והביאור, משמעות השורש "נ.ס.ה" היא אימן או הרגיל.31 בכך שציווה את אברהם לעקוד את בנו, ה' אימן את לבו של אברהם והרגיל אותו לייראת ה' הראוייה לעבודת ה'.32
- פיתוח-עצמי – ר"ן, ר' יוסף אלבו והביאור מסבירים כי פעולה מתוך אמונה משמשת לחיזוק האמונה.34 אף על פי שנכונותו של אברהם לעשות כדבר ה' ולהקריב את בנו לא הייתה תחת סימן שאלה, העובדה שאברהם קשר את בנו יצחק והפנה לעברו את הסכין, העלתה את ייראתו של אברהם לרמות חדשות. עמידה בניסיון משנה אדם באופן שמחשבה בלבד לא מסוגלת לעשות.35
- שכר מוגדל – רמב"ן ור' יוסף אלבו36 טוענים כי, לאחר הניסיון, אברהם זכה בשכר לא רק על כוונותיו הטובות, אלא גם על מעשים חיוביים. רס"ג מצביע על כך שה' לעיתים קרובות מנסה דווקא את הצדיקים בניסיונות רבים בעולם הזה, על מנת להגדיל את שכרם בעולם הבא.37
- הטקסט המקראי פותח בכך שזהו ניסיון – אבן עזרא טוען כי זה אינו המקום היחיד בו נדמה שה' חוזר בו ממילתו, ומצביע על החלפת הבכורים בבני לוי כדוגמא נוספת. על כל פנים, הוא מסביר כי בסיפור זה, העובדה שכבר בפתיחה מצויין כי "הָאֱ-לֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם" מוכיחה כי, כבר מן ההתחלה, ה' לא התכוון שאברהם באמת ישחוט את בנו.
- ה' אף פעם לא באמת ציווה את אברהם להקריב את יצחק – רס"ג עוסק בשאלה זו רבות, ומציע ארבעה הסברים אפשריים לכך שה' לא באמת נסוג מדבריו. אחדים מן ההסברים דומים לקריאתו של רלב"ג לעיל, ומניחים עמימות מסויימת בניסוח המקורי של הציווי,43 הפותחת פתח לאפשרות שה' מעולם לא ציווה את אברהם להקריב את בנו יצחק.44 פירוש זה של רס"ג מושפע בבירור מפולמוסים בתקופתו, והינו מענה לטענות המוסלמים כי אם א-לוהים יכול לסגת מציוויו, הוא גם כן יכול לחזור בו מן התורה כולה ולהחליפה באחרת.45 בתשובתו, רס"ג מבחין בין הוראותיו של ה' שנתנו לאברהם בפרטי, לבין מצוות התורה, שניתנו לכל העם ובאופן מפורש לכל הדורות לעתיד.
בשביל אחרים
לפי התומכים בגישה זו, הניסיון לא התרחש על מנת להועיל למשתתפיו דווקא, אלא בעיקר בשביל ללמד את אלו הנחשפים לניסיון זה מבחוץ לקחים בדבר דרכו של ה' ו/או דרכי עבודתו.
הסבר לבחירה באברהם
מטרת העקידה הינה להדגים את היות אברהם ראוי, וכן לספק הסבר לכך שדווקא הוא נבחר להיות אבי האומה.
יובלים, פסבדו-פילון, בבלי סנהדרין, בראשית רבה, רס"ג,47 רש"י, לקח טוב, ר' יוסף בכור שור, רמב"ם, רד"ק, כלי יקר, שד"ל.
- מבחן – רוב הפרשנים התומכים בגישה זו מבינים את המילה בפשוטה, כ"לבחון" או "לנסות", אך טוענים כי ישנם מקרים בהם מבחן לא נועד לבוחן, או אפילו לנבחן, אלא לקהל הרואה את הניסיון או שומע עליו.48
- לנופף בו כבדגל – בראשית רבה, *gloss* ר' יוסף בכור שור, אברבנאל, והכלי יקר, לוקחים צעד אחד קדימה בטענתם כי המילה "נִסָּה" קשורה במילה "נס" או, דגל. דרך העקידה, ה' מנופף באברהם כבדגל ומציע אותו כמודל לחיקוי.
- ייראתו של אברהם וצייתנותו – רוב המקורות כאן טוענים כי מטרת הניסיון הייתה להוכיח לכל עד כמה אברהם ירא ה' ומציית להוראותיו. נכונותו של אברהם להקריב את בנו היחיד והאהוב בפקודת ה', מוכיחה מדוע אברהם זכה להיות נבחר ה'.
- אברהם ראוי על אף שלא הקריב את בנו – בניגוד לפרשנים האחרים, שד"ל מציע כי דרך מעשה העקידה, ה' רצה להבהיר לעולם שהעובדה שבני ישראל אינם מקריבים את ילדיהם אינו סממן לכך שאינם יראי ה'. כך, נכונותו של אברהם להקריב את יצחק הדגימה שאילו ה' רצה בכך, גם הוא היה מקריב את יקיריו. אולם, ה' אינו רוצה בהקרבת ילדים. לכן, אין לעם ישראל שוב סיבה להרגיש נחותים, ועמים פגאנים לא אמורים להרגיש עליונים עליהם.
- אברהם לא ייחודי – בשביל שד"ל, שאלה זו לא רלוונטית, כיוון שהוא אינו מציע כי מטרת הסיפור הנה להראות את ייחודיותו של אברהם, אלא רק להוכיח כי הוא אינו פחות מסור מן האחרים.
- התרחק ממערכת הערכים הקודמת – לחילופין, לפי אלו שאינם מסכימים עם שד"ל, הקושי שבניסיון שעבר אברהם יכל לצמוח בדיוק מכך שהוא התרחק מן הדרכים הפגאניות והייתה לו הבנה שונה הן של ה', והן של הערכים אותם ה' ייצג.52 כדי לציית לדבר ה', אברהם היה מוכרח להיאבק במערכת הערכים אותה ה' החדיר לו בעצמו, על פיה הקרבת ילדים הינה "רצח".53
- לא היה לו מניע נסתר – פילון טוען שרוב האנשים המקריבים את ילדיהם עושים זאת עם מניע נסתר, הצומח מתוך רצון לזכות בתהילה, או מתוך פחד או תקווה למנוע אסון כלשהו.54 לעומת זאת, לאברהם לא היה כל מניע נסתר, רק רצון לעשות את דבר ה'. 55
- שטן ומלאכים אחרים – יובלים, פסבדו-פילון, בבלי, בראשית רבה, רש"י, ור' יוסף בכור שור מציעי כי הניסיון היה מכוון לשטן ו/או מלאכים אחרים אשר הטילו ספק בנאמנותו של אברהם לה', ובצייתנותו.56 ישויות כגון אלה לא היו צריכים להיות נוכחים פיזית על מנת לראות את המעשה.
- אנשים אחרים – רוב הפרשנים האחרים טוענים שלקחי העקידה נועדו לאומות האחרות (או, לפי שד"ל, גם לעם ישראל) שחיו בזמנו של אברהם או בדורות שאחריו, ושמעו על המעשה (אפילו אם לא היו עדים לו).57 רד"ק מצביע על כך שהדבר התפשט על ידי כך שנכתב בתורה. 58
- לפי הבבלי,60 פסןק זה מתייחס לאירועים שאינם מתועדים בתורה, אשר הובילו לצורך להדגים את צדיקותו של אברהם לעולם.61
- לחילופין, גישה זו יכולה לטעון כי הפסוק נועד לקשר בין העקידה לבין הפרשה הקודמת, בה מתוארת לידתו הניסית של יצחק וכן ההבטחה "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, כיוון ששניהם מקשים על אברהם לעמוד בניסיון.
דגם של עבודת ה'
סיפור זה בא ללמד מהי הדרך הראויה לעבוד את ה', וכן ללמד לגבי הצורך להיכנע לגמרי לרצון ה'.
רד"צ הופמן, רש"ר הירש, ר' קלונימוס שפירא, חוקרים מודרניים.62
- נכונות להקריב למען ה' – רד"צ הופמן טוען כי העקידה באה ללמד שכאשר אנו מתבקשים, עלינו להיות מוכנים להקריב את עצמנו (או אפילו את ילדינו), לה'. אף על פי שה' אינו דורש דברים כאלו לעיתים קרובות מאחר ואין לו צורך בקורבנות חסרות תכלית, ישנן בהחלט נסיבות בהן הקרבה עצמית הינה המעשה המצופה מן האדם. עבודת ה' ראוייה כרוכה בהכרה תמידית בעובדה הזו. כך, כל פעם שאדם מקריב חיה, הוא בעצם מכריז בכך שהוא, כמו אברהם, נותן את כל כולו ונכנע לגמרי לה', ושהחיה המוצעת כקורבן הינה תחליף לאדם עצמו.63
- קדימות הרצון הא-לוהי על האתיקה האנושית – באופן דומה,64 חוקרים מודרניים רבים מציעים כי מטרת העקידה הינה ללמד אותנו שכאשר נדמה שהאתיקה האנושית מתנגשת עם הרצון הא-לוהי, רצון ה' חייב לקבל קדימות.65 אין דבר כזה מערכת אתיקה אנושית עצמאית.66 במילות אש קודש: "והנה אומות העולם, גם הטובים שבהם, חושבים שהאמת הוא דבר עצם לעצמו, וה' ציווה על האמת מפני שהאמת לעצמו אמת... מה שאין כן ישראל אומרים 'אתה אלוהים אמת', הוא יתברך אמת, ואין אמת זולתו, וכל אמת שנמצא בעולם הוא רק מפני שכן ציווה ה' ורצה, וכיוון שהוא יתברך אמת, לכן גם זה אמת."67