מטרת דיני אשת יפת תאר

הקדמה

מניקור ותספורת

דברים כ"א  מפרטת את התהליך שעוברת אישה שבויה שהאיש השובה אותה רוצה להינשא לה:

(י) כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ י״י אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. (יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. (יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפׇּרְנֶיהָ. (יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה. (יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ.

מה המטרה והצורך בכל הפעולות הללו? האם הם משמשים כדי להפוך את האישה ליפה יותר או מכוערת יותר? לבזות אותה או לכבד אותה?¹ כך או כך, מהי משמעות מצב שיערה, ציפורניה,² ובגדיה של האישה? בנוסף, מדוע התורה כל כך דואגת שהאישה מבכה על הוריה?³ ומה אם הוריה נפטרו מזמן או שהם עדיין בחיים?

נישאת פעמיים?

התורה משאירה עמימות כלשהי בשאלה אם נוהל זה מתקיים לפני או אחרי שהשובה מתחתן עם האישה. מן הביטוי "וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה" בפסוק י"א, לפני פירוט התהליך, אולי משתמע כי הנישואין כבר התקיימו. עם זאת, לאחר סיום התהליך, פסוק י"ג חוזר ואומר "וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה". מה הקשר בין שני תיאורי הנישואין הללו? האם כל הפעולות באמצע מהוות תנאי מוקדם הנצרך לנישואין? אם כן, מדוע?

הבעיה של נישואי תערובת

בעוד שהתורה נראית די עסוקה בפרטים הקטנים של המראה הגופני של האשה הכבושה, היא לא מזכירה כלל את מצבה הרוחני ואת אמונותיה הדתיות. מדוע התורה אינה מדגישה כי על האישה להפסיק לסגוד לאלילים או להתחיל לקיים מצוות? הייתכן שהתורה מאשרת נישואי תערובת?

¹ במקרה של הציפורניים, יש מספר דברים שאינם ברורים: (א) האם פירוש "וְעָשְׂתָה" הוא לקצץ או לגדל? (ב) האם הקיצוץ/גידול משפיע על המראה החיצוני של האשה לטובה או לרעה? (ג) האם כוונת התורה היא לטובת האשה או לרעתה?

² ראוי לציין שזו הפעם היחידה שציפורניים נזכרות בכל התורה. הפעם היחידה הנוספת ששורש זה מופיע בשאר התנ"ך הוא בירמיהו י"ז:א'.

³ זה בולט שהאישה השבויה היא האדם היחיד שעליו מטילה התורה חיוב (שהוא מצווה לדורות) להתאבל על קרובים. חוקי אבילות הכלליים אינם מפורשים בתורה, וויקרא י':ו' הוא המקרה היחיד האחר בתורה שבו מסופר על אנשים שנצטוו להתאבל.