Purpose of the Pesach/5

EN/HEע/E

Purpose of the Pesach

Sources

Shemot 12:1-11שמות י"ב:א'-י"א

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. (ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. (ג) דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת. (ד) וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה. (ה) שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים תִּקָּחוּ. (ו) וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. (ז) וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם. (ח) וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. (ט) אַל תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם צְלִי אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ. (י) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. (יא) וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'.

Shemot 12:12-13שמות י"ב:י"ב-י"ג

(יב) וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'. (יג) וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.

Shemot 12:21-23שמות י"ב:כ"א-כ"ג

(כא) וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. (כב) וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. (כג) וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.

Shemot 12:24-27שמות י"ב:כ"ד-כ"ז

(כד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם. (כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. (כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. (כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ.

Yechezkel 9יחזקאל ט'

(א) וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ. (ב) וְהִנֵּה שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים בָּאִים מִדֶּרֶךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר מָפְנֶה צָפוֹנָה וְאִישׁ כְּלִי מַפָּצוֹ בְּיָדוֹ וְאִישׁ אֶחָד בְּתוֹכָם לָבֻשׁ בַּדִּים וְקֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת. (ג) וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו אֶל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּקְרָא אֶל הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר בְּמָתְנָיו. (ד) וַיֹּאמֶר ה' אֵלָ[י]ו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ. (ה) וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ (על) [אַל] תָּחֹס עֵינְ(י)כֶם וְאַל תַּחְמֹלוּ. (ו) זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת. (ז) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר. (ח) וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדנָי ה' הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת חֲמָתְךָ עַל יְרוּשָׁלִָם. (ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דָּמִים וְהָעִיר מָלְאָה מֻטֶּה כִּי אָמְרוּ עָזַב ה' אֶת הָאָרֶץ וְאֵין ה' רֹאֶה. (י) וְגַם אֲנִי לֹא תָחוֹס עֵינִי וְלֹא אֶחְמֹל דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתָתִּי. (יא) וְהִנֵּה הָאִישׁ לְבֻשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר הַקֶּסֶת בְּמָתְנָיו מֵשִׁיב דָּבָר לֵאמֹר עָשִׂיתִי (כאשר) [כְּכֹל אֲשֶׁר] צִוִּיתָנִי.

Jubilees 49יובלים מ"ט

(א) זכור את המצוה אשר נתן ה' לך על דבר הפסח, לשמור אותו במועדו בארבעה עשר לחודש הראשון. (ב) כי תשחט אותו בין הערבים, ויאכלו אותו בלילה ערב החמשה עשר מעת בא השמש. (ג) כי היום הזה הוא החג הראשון ויום ראשון לחג הפסח. (ד) ותאכלו את הפסח במצרים כאשר שולחו כל חילות משטמה להכות כל בכור מצרים מבכור פרעה עד בכור שפחת השבי אחר הרחים ועד הבהמה. (ה) וזה האות אשר נתן להם ה', אל כל בית אשר זורק דם השה על משקופו, אל בית כזה לא יבואו להכות את הסגורים בו, והיה כל אשר בבית נמלטו בהיות אות הדם על הדלת. (ו) ומלאכי האלהים עשו את כל אשר צוה אותם, ופסחו על כל בני ישראל. (ז) ולא היה בהם נגף להשחית מהם נפש כל חי אם בהמה או איש או אך כלב אחד. (ח) ובמצרים היתה המגפה גדולה מאוד, ואין בית אשר אין שם מת ובכיה וצעקה. (ט) וכל ישראל אכלו במנוחה את בשר הפסח, וישתו יין ויהללו ויודו ויברכו לה' אלהי אבותיהם, ויהיו נכונים לצאת מתחת עול הסבלות וממצרים הרעה. (י) ואתה זכור את היום הזה כל ימי חייך אחת בשנה ביומו, ככל חוקתו, ואל תחליף את היום באחר ואל תמיר את החודש באחר. (יא) כי חוקת עולם היא וחרותה היא על לוחות השמים לבני ישראל, לשמור בכל שנה ושנה את מועדה אחת לכל דורותיהם, ואין גבול לזמן כי אם לעולמים נועד. (יב) והאיש אשר הוא טהור ולא בא לעשות אותו במועדו, להקריב קורבן לרצון לפני ה' ביום מועדו, ולאכול ולשתות לפני ה' ביום מועדו. (יג) ונכרת האיש ההוא אם הוא טהור וקרוב, כי קורבן ה' לא הקריב במועדו, וחטאו ישא האיש ההוא. (יד) בני ישראל לדורותיהם ישמרו את הפסח במועדו בארבעה עשר לחודש הראשון בין הערבים, בחלק השלישי ביום, עד החלק השלישי בלילה. (טו) כי שני חלקי היום נתונים לאור, והחלק השלישי לערב. (טז) זה הדבר אשר צוה ה' כי תעשה אותו בין הערבים. (יז) ולא יעשה בבוקר בכל עת האור כי אם לפנות ערב. (יח) ואכלו אותו בעת הערב עד החלק השלישי בלילה, והנותר מכל בשרו אחר החלק השלישי בלילה באש ישרפו גם שרוף אותו. (יט) ולא יבשלו אותו במים, ואל יאכלוהו חי כי אם צלוי היטב באש וקלוי באש. (כ) ראשו על קרבו ועל כרעיו יצלו באש, ועצם לא ישברו בו [כי לא נשברה עצם מבני ישראל ביום ההוא]. (כא) לכן צוה ה' את בני ישראל לעשות את הפסח במועדו ולבלתי שבור עצם בו, כי חג הוא ויום מועד ולא יעברו ממנו יום או חודש כי אם במועדו יעשה. (כב) ואתה צו את בני ישראל ויעשו את הפסח לדורותם בכל שנה ושנה אחת בשנה ליום המועד, להיות לזיכרון לרצון לפני ה', ולא יהיה בהם נגף בשנה ההיא להמית ולהכות אותם. (כג) והיה כאשר יחוגו את הפסח במועדו ככל אשר צוה, ישמרו מאכול אותו מחוץ למקדש ה'. (כד) לפני כל עם עדת ישראל ישמרו אותו במועדו כל הבאים ביומו לאכול אותו במקדש אלוהיכם לפני ה' מבן עשרים שנה ומעלה. (כה) כי כן כתוב ונועד לאכול אותו בבית מקדש ה'. (כו) והיה כי יבואו בני ישראל אל ארץ נחלתם ארץ כנען, ויטו את אהל ה' בקרב הארץ בתוך אחד שבטיו עד בנות מקדש ה' בארץ. (כז) ובאו ועשו את חג הפסח בתוך אוהל ה', ושחטו אותו לפני ה' מימים ימימה. (כח) ובימי היות בית בנוי לשם ה' בארץ נחלתם, ילכו שמה ושחטו את הפסח בערב בבוא השמש בחלק השלישי ליום. (כט) ונתנו את הדם על משקוף המזבח, ואת החלב ישימו על האש אשר על המזבח, ואת בשרו קלוי באש יאכלו בחצר המקדש לשם ה'. (ל) ולא יעשו את הפסח בעריהם ובכל מקום, בלתי לפני אהל ה' או לפני ביתו אשר שמו ישכון בקרבו ולא יחטאו לה'.

Philo, The Special Laws II:XXVII:145-149פילון על החוקים המיוחדים ב':כ"ז:קמ"ה-קמ"ט

(145) And after the feast of the new moon comes the fourth festival, that of the passover, which the Hebrews call pascha, on which the whole people offer sacrifice, beginning at noonday and continuing till evening. (146) And this festival is instituted in remembrance of, and as giving thanks for, their great migration which they made from Egypt, with many myriads of people, in accordance with the commands of God given to them; leaving then, as it seems, a country full of all inhumanity and practicing every kind of inhospitality, and (what was worst of all) giving the honour due to God to brute beasts; and, therefore, they sacrificed at that time themselves out of their exceeding joy, without waiting for priests. And what was then done the law enjoined to be repeated once every year, as a memorial of the gratitude due for their deliverance. These things are thus related in accordance with the ancient historic accounts. (147) But those who are in the habit of turning plain stories into allegory, argue that the passover figuratively represents the purification of the soul; for they say that the lover of wisdom is never practicing anything else except a passing over from the body and the passions. (148) And each house is at that time invested with the character and dignity of a temple, the victim being sacrificed so as to make a suitable feast for the man who has provided it and of those who are collected to share in the feast, being all duly purified with holy ablutions. And those who are to share in the feast come together not as they do to other entertainments, to gratify their bellies with wine and meat, but to fulfill their hereditary custom with prayer and songs of praise. (149) And this universal sacrifice of the whole people is celebrated on the fourteenth day of the month, which consists of two periods of seven, in order that nothing which is accounted worthy of honour may be separated from the number seven. But this number is the beginning of brilliancy and dignity to everything.

Philo, Questions and Answers on Exodus #4 (Exodus 12:11)פילון שאלות על ספר שמות ד' (שמות י"ב:א')

But what is the Pascha, which is interpreted as "Passover"? They make the Passover sacrifice while changing their dwelling-place in accordance with the commands of the Logos, in return for three beneficent acts (of God), which are the beginning and the middle of the freedom to which they now attain. And the beginning was that they were able to conquer the harsh and insupportable masters of whom they had had experience and who had brought all kinds of evil upon them, and this (came about) in two ways, by having their force and their numbers increase. And the middle was that they saw the divinely sent punishments and disasters which overtook their enemies, (for) it was not the nations which fought against them but the regions of the world and the four elements which came against them with the harmfulness and violence of beasts. That is the literal meaning.

Philo, Questions and Answers on Exodus #7 (Exodus 12:5a)פילון שאלות על ספר שמות ז' (שמות י"ב:ה')

Why does (Moses) command (them) to take a "perfect male sheep of one year"? (It is to be) perfect in two physical features, (namely) in the sensitive parts of the body and also in the other organs. For an imperfect (sacrifice) is not worthy to be brought to the altar of God. And (it is to be) male, first, because the male is more perfect than the female. Wherefore it is said by the naturalists that the female is nothing else than an imperfect male. In the second place, since it was commanded by the king of the land that the males should die, he thought it right, in face of this and also for the sake of thanksgiving, to make a sacrifice of male animals. And third, because of the king's cruelty and wickedness in ordering the proclamation against the Hebrew children, (he thought it right) to nourish the female and to kill the male (sheep). For since the (king's) command had been annulled by the friendliness and humaneness and power of God, it was proper to give thanks for the males unexpectedly kept alive by (making) male sacrifices.

Philo, Questions and Answers on Exodus #10 (Exodus 12:5b)פילון שאלות על ספר שמות י' (שמות י"ב:ה')

And, He says, all the multitude shall sacrifice. Now at other times the daily priests (chosen) from the people, being appointed for the slaughtering and taking care of them, performed the sacrifices. But at the Passover, here spoken of, the whole people together is honoured with the priesthood, for all of them act for themselves in the performance of the sacrifice. For what reason ? Because, in the first place, it was the beginning of this kind of sacrifice, the Levites not yet having been elected to the priesthood nor a temple set up. And in the second place, because the Saviour and Liberator, who alone leads out all men to freedom, deemed them (all) equally worthy of sharing in the priesthood and in freedom as well, since all who were of the same nation had given evidence of equal piety… In the third place, because a temple had not yet been built. He showed that the dwelling together of several good persons in the home was a temple and altar, in order that in the first sacrifices of the nation no one might be found to have more than any other. In the fourth place, He thought it just and fitting that before choosing the particular priests He should grant priesthood to the whole nation in order that the part might be adorned through the whole, and not the whole through a part — above all the popular element. And He permitted the nation, as the very first thing to be done, to prepare with their own hands and to slaughter the sacrifice of the so-called Passover (as) the beginning of good things. And He decided that there is nothing more beautiful than that the divine cult should be performed by all in harmony. And also that the nation might be an archetypal example to the temple-wardens and priests and those who exercise the high-priesthood in carrying out the sacred rites.

Philo, Questions and Answers on Exodus #12 (Exodus 12:7)פילון שאלות על ספר שמות י"ב (שמות י"ב:ז')

Why does lie command (them) to place some of the blood upon the doorposts and upon the lintel of every house? That is (because), as I said a little earlier, at that time every house became an altar and a temple of God for the contemplative, wherefore He rightly deemed them worthy of making divine offerings of blood upon the front parts of each (house) that they might at the same time, showing contempt of their enemies, sacrifice without fear and, as it were, bear testimony to and show confidence in the greatness and abundance of God's gracious acts.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo Pischa 5מכילתא בא פסחא ה'

והיה לכם למשמרת וגו' מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים היה רבי מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל טז ח). הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו' (יחזקאל טז ז) ערום מכל מצות נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגומר (יחזקאל טז ו) ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט יא) לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה. רבי אליעזר הקפר ברבי אומר וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם שלא נחשדו על העריות. ולא על לשון הרע ולא שנו את שמם. ולא שנו את לשונם ומנין שלא נחשדו על העריות שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כד י) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניה' אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה גן נעול אחותי כלה (שה"ש ד יב) גן נעול אלו הזכרים. גל נעול מעין חתום אלו הנקבות. ור' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות. גל נעול מעין חתום אלו הארוסות. דבר אחר גן נעול גל נעול אלו שתי ביאות ומנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה תלמוד לומר ושאלה אשה משכנתה (שמות ג כב) כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו ומנין שלא שנו שמם כשם שמייחסן בירידתן שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה (שמות א ב) כך מייחסן בעלייתן ראובן שמעון לוי ואו' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וגו' (במדבר א יח) ואו' המלאך הגאל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי וגו' (בראשית מח טז) ומנין שלא שנו את לשונם שנ' כי פי המדבר אליכם (בראשית מה יב) ואו' ויאמרו אלהי העברים נקרה עלינו וגו' (שמות ה ג) ואומר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית יד יג). ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים לפי שהיו ישראל שטופין בע"ז במצרים וע"ז שקולה כנגד כל המצות שנא' והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה (במדבר טו כד) יחד הכתוב המצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו ואי זה זה עבודה זרה אתה אומר ע"ז או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה סתם כשהוא אומר וכי תשגו ולא תעשו וגו' באו כל המצות ללמד על מצוה אחת [ששקולה בכולן מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה אף העובר על מצוה אחת פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנא' לעבור בריתי] ומנין לעובר על כל מצות שהוא פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנא' לעברך בברית ה' אלהיך (דברים כט יא) ואין ברית אלא תורה שנא' אלה דברי הברית וגו' (דברים כח סט) אמר להם משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות. ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו' וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח נולד לך בן זכר רבך מוציאך לחירות ואינו שמח אם כן למה נאמר ולא שמעו אל משה (שמות ו ט) אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה שנ' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ ז) ואומר וימרו בי ולא אבו שמוע וגו' ואעש למען שמי לבלתי החל וגו' (יחזקאל כ ח-ט) הה"ד וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל (שמות ו יג) צום לפרוש מעבודה זרה. והיה לכם למשמרת למה נאמר לפי שנאמר משכו וקחו לכם צאן וגו' אמרו לו ישראל למשה רבינו הן נזבח את תועבת מצרים וגו' (שמות ח כב) אמר להן מן הנס שהוא עושה לכם במשיכתו אתם יודעים מה בשחיטתו.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo Pischa 6מכילתא בא פסחא ו'

ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף. מבפני'? אתה אומר מבפני' או אינו אלא מבחוץ? ת"ל וראיתי את הדם, הנראה לי ולא הנראה לאחרים – דברי ר' ישמעאל. ר' נתן אומר מבפנים. אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ? ת"ל והיה הדם לכם לאות – לכם לאות ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר לעולם מבחוץ כדי שיהו המצריים רואין ומיעיהן מתחתכין.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Bo Pischa 11מכילתא בא פסחא י"א

משכו וקחו לכם צאן – משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו. רבי יוסי הגלילי אומר משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצוה. רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שלעולם נמנין על הפסח ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט ובלבד שיניח את הפסח כל שהוא. ר' יצחק אומר בא הכתוב ללמדך על בהמה דקה שהיא נקנית במשיכה... והגעתם אל המשקוף – מבפנים אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ ת"ל וראיתי את הדם הנראה לי ולא לאחרים דברי רבי ישמעאל. ר' יונתן אומר מבפנים אתה אומר מבפנים או אינו אלא מבחוץ ת"ל והיה הדם לכם לאות. לכם לאות ולא לאחרים לאות. רבי יצחק אומר לא כי אלא מבחוץ כדי שיהו המצרים רואים ומעיהם מתחתכים. והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות שומע אני אם הקדים זה לזה לא יצא ת"ל ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף הא אם הקדים זה לזה יצא נמצינו למדים שלשה מזבחות היו לאבותינו במצרים המשקוף ושתי מזוזות וכו'... ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר – מגיד משנתנה רשות למשחית לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע שנא' לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך וגו' (ישעיה כו כ) ואומר הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע (יחזקאל כא ח) ואומר והיה בעבור כבודי (שמות לג כב). עד בקר – ללמדך כשתצא לדרך הכנס בכי טוב וצא בכי טוב וכן אתה מוצא שהאבות והנביאים נהגו בדרך ארץ וישכם אברהם בבקר (בראשית כב ג) וישכם יעקב בבקר (בראשית כח יח) וישכם משה בבקר (שמות לד ד) וישכם יהושע בבקר (יהושע ג א) וישכם שמואל לקראת שאול בבקר (שמ"א טו יב) והלא דברים ק"ו והלא האבות והנביאים שהלכו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ שאר בני אדם עאכ"ו וכה"א תשת חשך ויהי לילה (תהלים קד כ) ואו' הכפירים שואגים לטרף ואומר תתן להם ילקוטון וגו' ואומר תזרח השמש יאספון וגומר מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ואומר מה רבו מעשיך יי' וגו'... וראה את הדם – היה ר' ישמעאל אומר והלא הכל גלוי וידוע לפניו שנאמר ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי (דניאל ב כב) ואומר גם חשך לא יחשיך ממך (תהלים קלט יב) ומה ת"ל וראה את הדם אלא בשכר מצות שהם עושים הוא נגלה עליהם וחס עליהם שנאמר ופסח ה' על הפתח ואין פסיחה אלא חייס שנאמר כצפרים עפות כן יגן ה' על ירושלם גנון והציל פסוח והמליט (ישעיה לא ה). ד"א וראה את הדם רואה הוא דם עקדתו של יצחק שנא' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה (בראשית כב יד) וכת' ובהשחית בעם ראה (דהי"א כא טו) מה ראה ראה דם עקדתו של יצחק שנא' אלהים יראה לו השה לעולה (בראשית כב ח).

Mekhilta DeRashbi Shemot 12:21מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות י"ב:כ"א

משכו – ר' אליעזר אומ' אמ' להן משכו ידיכם מעבודה זרה כענין שנא' ואומר אלהם איש (את) שקוצי עיניו וגו' ועד ואעשה למען שמי וגו' (יחז' כ ז-ט). ר' עקיבה אומ' משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו לכם לרבות את הנותן מתנה צאן בכל מקום שנא' צאן תופס כבשים ועזים.

Targum Pseudo-Jonathan Shemot 12:13תרגום המיוחס ליונתן שמות פרק י"ב:י"ג

ויהי דם נכסת פסחא וגזרת מהולתא מערב לכון למעבד מניה את על בתיא דאתון שרין תמן ואחמי ית זכות דמא ואיחוס עליכון ולא ישלוט בכון מלאך מותא דאתיהב ליה רשותא למחבלא במקטלי בארעא דמצרים.

Targum Pseudo-Jonathan Shemot 19:3תרגום המיוחס ליונתן שמות פרק י"ט:ג'

אתון חמיתון מה די עבדית למצראי וטענית יתכון על עננין הי כעל גדפי נשרין מן פילוסין ואובילית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ובההוא ליליא אתיבית יתכון לפילוסין ומתמן קריבית יתכון לאולפן אורייתי.

Pesikta DeRav Kahana HaChodesh 5:17פסיקתא דרב כהנא "החדש" ה':י"ז

דברו אל כל עדת בני ישראל לאמר בעשר לחדש הזה (שמות יב:ג). א"ר יוחנ' והלא אינו יפה אלא מדירן ואת אומר מבעשור, אלא מלמד שהיו קשורים לכרעי מטותיהם של ישר' מבעשור, והיו המצריים נכנסין ורואין אותן ונפשן פורחת מעליהן. ר' חייא בריה דר' אדא דיפו משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח (שמות יב:כא), שיהא כל אחד ואחד מכם מושך אלוהו של מצרי ושחטו לפניו, ודרגשה ליה ימלל. ר' חלבו בשם ר' יוחנן הכא את או' בעשור לחדש הזה (שמות יב:ג), ולהלן את או' והעם עלו מן הירדן בעשור (יהושע ד:יט). ר' חייה בשם ר' יוחנ' לקיחתו עמדה להם בירדן, ואכילתו עמדה להן בימי המן. ואכלו את הבשר בלילה הזה (שמות יב:ח), בלילה ההוא נדדה שנת המלך (אסתר ו:א). ר' ברכיה בשם ר' אבהו דרש נחום ברבי סימאי בטרסוס, ויקחו להם איש (שמות יב: ג) זה הקדוש ברוך הוא, דכת' ביה ה' איש מלחמה (שמות טו:ג). במה את לוקחו, בשני תמידים, שה לבית אבות שה לבית (שמות יב: ג). א"ר יודן בשם ר' סימון מימיו לא לן אדם בירושלם ובידו עון. הא כיצד, תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום, מכל מקום לא היה אדם לן בירושלם ובידו עון. ומה טעמא, צדק ילין בה (ישעיה א:כא).

Shemot Rabbah 16:2שמות רבה ט"ז:ב'

וכן אתה מוצא לישראל כשהיו במצרים היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר (יחזקאל כ) איש את שקוצי עיניהם לא השליכו, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים לא יגאלו, לך ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים ולכפור בעבודת כוכבים, הה"ד (שמות יב) משכו וקחו לכם, כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים ועשו הפסח, שבכך הקדוש ברוך הוא פוסח עליכם, הוי (ישעיה ל) בשובה ונחת תושעון.

Shemot Rabbah 16:3שמות רבה ט"ז:ג'

ד"א משכו וקחו לכם צאן הה"ד (תהלים צז) יבושו כל עובדי פסל, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה רבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלהיהן של מצרים הן, שנאמר (שמות ח) הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהם שאודיע להם שאין אלהיהם כלום, וכן מצינו שעשה, שבאותו הלילה הכה בכוריהם של מצרים ובו בלילה שחטו ישראל פסחיהן ואכלו והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלהיהן שחוטין ולא היו יכולין לעשות כלום, שנאמר (במדבר לג) ומצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור ובאלהיהם עשה ה' שפטים, הוי יבושו כל עובדי פסל.

Shemot Rabbah 18:7שמות רבה י"ח:ז'

מה כתיב למעלה ופסח ה' על הפתח אותה שעה כביכול עמד לו בפתח אלא בנוהג שבעולם כשם שהטבח מכניס צאנו וכל שה או כבש שהוא רוצה לשחוט נוטל הסיקרא ורושם עליה להכיר איזה ישחוט ואיזה לא ישחוט, כך וראה את הדם כביכול עמד בפתח ודוחה המשחית שלא יגוף את ישראל, אמר להם האלהים ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם כשם שעשיתי לכם עכשיו כך אני עתיד לעשות לכם לעתיד לבא, שנאמר (מלאכי ג) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' אבל אתם (שם) וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו.

Bemidbar Rabbah Naso 13במדבר רבה נשא י"ג

שעיר עזים אחד לחטאת כנגד הפסח שצוה הקדוש ברוך הוא לעשות מן העזים על פרישות עבודת כוכבים לפי שעובדי עבודת כוכבים היו ישראל במצרים ולא היתה מדת הדין נותנת לגאלם עד שפרשו ממנה ועל פרישת עבודת כוכבים שעשו ונגאלו עליה כמה דתימא וראיתי את הדם ופסחתי עליכם לפיכך הקריבו כנגדה שעיר לחטאת לפי שבעון עבודת כוכבים היו מקריבין שעיר לחטאת.

Rashi Shemot 12:6רש"י שמות י"ב:ו'

והיה לכם למשמרת – זה לשון בקור שטעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטה, ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז ח) ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם ז) ואת ערום ועריה, ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם ו) מתבוססת בדמיך, בשני דמים, ואומר (זכרי' ט יא). גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו, ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם (פסוק כא) משכו וקחו לכם, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה.

Rashi Shemot 12:11רש"י שמות י"ב:י"א

פסח הוא לה' – הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי, וישראל אמצעי נמלט, ואתם עשו כל עבודותיו לשם שמים. דבר אחר דרך דילוג וקפיצה, זכר לשמו שקרוי פסח וגם פשק"א [פסח] לשון פסיעה.

Rashi Shemot 12:13רשי שמות י"ב:י"ג

והיה הדם לכם לאת – לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים: וראיתי את הדם – הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם: ופסחתי – וחמלתי, ודומה לו (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט. ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים.

Seikhel Tov Shemot 12:6שכל טוב שמות י"ב:ו'

והיה לכם למשמרת. לפי שהיו ישראל מניחין את המילה כדמוכח בספרי או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי (דברים ד לד), מלמד שלא מלו ישראל במצרים, כדי למצוא חן בעיני מצרים, לפיכך הפך לבם לשנוא אותם להתנכל בעבדיו, ועכשיו כששחטו ישראל את פסחיהן, היו המצרים חורקין שן עליהם ואינם יכולין להרע להם, לפי שנפל פחדו של הקדוש ברוך הוא עליהם, אמר להם משה כל ערל לא יאכל בו, אמרו ישראל מה נעשה אם לא נקיים מצוותיו של הקדוש ברוך הוא, הרי הוא מניחנו, ובאין המצריים והורגין אותנו, על ששחטנו את תועבתם, מיד מלו כולם, והיה מתערב דם המילה ודם שחיטת פסחיהם זה בזה, שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל טז ו).

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 4:25אבן עזרא הארוך שמות ד':כ"ה

וטעם ותגע לרגליו, לפי דעתי לרגלי משה, כדרך וראה הדם על המשקוף וגו' ולא יתן המשחית (שמות י"ב:כ"ג), ע"כ וירף ממנו ממשה, שסר החולי והרעדה.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 12:7אבן עזרא הארוך שמות י"ב:ז'

על שתי המזוזות של פתח הבית. ועוד יפרש משה איך יקחו את הדם. ומלת משקוף מגזרת "חלון" (בר' ח':ו'), "וישקף" (בר' כ"ו:ח'), וזה המשקוף הוא על פתח הבית. וככה מנהג כל ארץ ישמעאל, כי מנהג הערלים לא היה כמנהג המצריים, ואפילו במאכליהן, כמו "פתות אותה פתים" (וי' ב':ו'). וככה תכשיטי הנשים לשום נזם באף ובאזן, וכל אשר הזכיר ישעיה על בנות ציון (יש' ג':י"ח-כ"ד). וככה אין בית להם כי אם בחצר, האחת יקרא פתח הבית, והחיצון שער החצר. ורבים אמרו, כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות, להראות שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא, כי כבר נפל פחדם עליהם, ולא יפחדו שיסקלום. ואילו היה כן, היה זה בשער החצר. והנה לא הושם הדם כי אם בסתר, שסגרו שער החצר. והם שחטו בין הערבים, שלא יראה אדם שהוא סמוך ללילה, ואיש לא יצא מפתח ביתו עד בקר. שהלכו לדרכם, וסגרו כל אחד שער חצרו. כי המצריים חשבו שישובו, רק הטעם להיות הדם על המשקוף, להיות כופר בעד כל האוכל בבית, ויהיה סימן למשחית שיראנו, כדרך "והתוית תו" (יח' ט':ד').

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 12:11אבן עזרא הארוך שמות י"ב:י"א

ומקלכם בידכם לנהוג החמורים, כמו "ויך את האתון במקל" (במ' כ"ב:כ"ז). וטעם בחפזון, שלא יתעכבו וימהרו לאכלו לפני בוא רגע המשחית שיפסח השם על הפתח, על כן צוה השם להיותו צלי אש להתבשל מהרה. וכן אמרו אבות הקדושים, אינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא צלי.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 12:13אבן עזרא הארוך שמות י"ב:י"ג

וזה יהיה לכם לאות, שיחזק לבבכם ולא ירך בשמעכם צעקת המצריים במות בכוריהם בעבור המשחית. בעבור הדם אשר אני רואה אפסח עליכם ולא יהיה בכם נגף, כי זה הדם יהיה לאות על המשחית.

Ibn Ezra Shemot Long Commentary 12:27אבן עזרא הארוך שמות י"ב:כ"ז

ואמרתם זבח פסח מצאנו "פסוח והמליט" (יש' ל"א:ה'). והטעם כמו חמלה. ובעבור שהשם חמל על בכורי ישראל בעבור דם השה, נקרא השה פסח, כמו "ושחטו הפסח" (שמ' י"ב:כ"א). והגאון אמר, שהוא מגזרת פסח, כי הפסח ישען על רגלו התמימה, והמשחית כן עשה שהשחית בכורי בית המצרים, ופסח על בית שכנו העברי ולא השחיתו, וכמוהו "עד מתי אתם פוסחים" (מל"א י"ח:כ"א).

Ibn Ezra Shemot Short Commentary 12:7אבן עזרא הקצר שמות י"ב:ז'

על שתי המזוזות – של פתח הבית. ועל המשקוף – כדמות חלון הוא, כמו חלוני שקופים (מ"א ו, ד), שיכנס ממנו האור. וטעם על הבתים אשר אתם שם – כי כן צוו שלא יצאו ממנו עד בקר. ויש אומרים כי טעם זה הדם, שישחטו תועבת מצרים בפרהסיא. ויש אומרים שהוא סימן למלאך העובר הנקרא משחית, כדרך והתוית תו (יחזקאל ט, ד). והענין כי דבר המערכת לא יסור כי אם בתת כופר, וזה סוד גדול, על כן אמר משה פן יפגענו בדבר או בחרב (שמות ה, ג).

Ibn Ezra Shemot Short Commentary 12:11אבן עזרא הקצר שמות י"ב:י"א

מתניכם חגורים – בעבור היותם נכונים לצאת. פסח הוא – יש שמות במצות, כאשר יקרא הבא על האשם אשם. וזה המועד נקרא פסח, בעבור שפסח ה' על בתי ישראל. ופי' פסח על דעת רבים כמו 'חמל', וכן: פסוח והמליט (ישעיה לא, ה), ובעבור היות המשחית נוגף בית המצרי, ולא יגוף בית הישראלי, נקרא פסח, והוא מגז' אתם פוסחים (מ"א, יח, כא), והוא פסח (ש"ב ט, יג).

Ibn Ezra Shemot Short Commentary 12:13אבן עזרא הקצר שמות י"ב:י"ג

והיה הדם לכם לאות – כמו למופת, כי בעבורו תנצלו.

R. Avraham Ibn Daud, Sefer HaEmunah HaRamah Maamar 3ראב"ד, ספר האמונה הרמה מאמר ג' (עמ' 103-102)

ומן הדברים המחייבים בזה אצל המתפלסים, כי הבורא ית' הפקיד אל שבע כוכבי לכת הנהגות בזה העולם תחת רצונו, וכוחו, ויכלתו. ומן השבעה כוכבים כוכב מאדים, ולו שפיכות דמים, ושפיכות דם הבעלי חיים במה שביניהם ירף הזיקם, ואמרו שהאומה שנמנעה משפיכות דמים רבה ביניהם ההרג. ולפעמים מסרה עצמה להרג על דרך עבודה מה, כמו שיעשו אנשי הודו. וכבר מצאנו עובדי הצלמים, למה שהרגישו שההרג קרוב מהם, כמו שספר עליהם אחר זה: ויורידם אליהו אל נחל קדרון וישחטם שם, השתדלו לדחות זה בשפוך מדמיהם דבר מה, כמו שנאמר עליהם: ויתגודדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפוך דם עליהם. ולא אלה בלבד אלא אשת הנביא ע"ה הרגישה כמו זה בבנה והי[א](ה) הוציאה ממנו דם כמאמר הכתוב עליה: ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו עד וירף ממנו. והנה סבת זה מאמר האל ית' לו: כה אמר ה' בני בכורי ישראל ואומר אליך שלח את עמי ויעבדוני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך והנה זה הייעוד כאלו בו שתוף לנביא ג"כ להתמהמה ללכת, והתנצלותו התנצלות אחר התנצלות. ושב עליו דבר מה מן הייעוד בבכור בניו, כמו שהיה סוף ייעוד המצריים מכת בכורות, והיה לנביא ע"ה כאלו אליו הקדמת הידיעה בשישראל יהיו נצלים מזה, בדם שיהיו על שעריהם כמו שבא בכתוב אחר כן: ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות ופסח ה' וכו' והודיע זה לאשתו ועשתה דבר דומה לו. ונאמר ג"כ בפירוש ועבר ה' לנגוף את מצרים מאמר ישוב על פני המשיב עלינו האומר: שמתם לאל אותות, כדי שיכיר בהם בתיהם. נאמר שבתשע מכות אשר הכה בם המצרים קודם מכת בכורות, לא היה למלאך הממונה בהן ממשלה להביא כמותו לישראל, אבל כמו שהוא בכתוב: והנה לא מת מכל לבני ישראל דבר: ולכל בני ישראל היה אור במושבותם והדומים להם. אמנם במכת בכורות כמעט שהיה הדבר כולל למצרים ולישראל, לזה נאמר: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ואין ספק כי כמו זה המות הפתאומי אשר קרה לבכורי מצרים היה בשינוי מזגיהם אל קודחת חדה מופלגת שורפת והגרת הדם. ו[היה יכול ל]חנן השם בשיהיה בבתיהם ג"כ מבעלי חיים שחוטים (צלויים) [מבושלים] שבורי עצמות אלא שצוה שיהיה בבית כל אחד מהם שה תמים צלוי, ועל השערים לדחות מלאכי חב(ו)לה.

Rambam Moreh Nevukhim 3:46רמב"ם מורה נבוכים ג':מ"ו

המצות אשר כלל אותם הכלל העשתי עשר, הם אשר ספרנום בשאר ספר עבודה ובספר קרבנות, וכבר זכרנו תועלתם בכלל. ועתה אתחיל לתת טעם כל אחת ואחת לפי השגתי, ואומר כי כבר אמרה התורה כפי מה שפירש אונקלוס שהמצריים היו עובדים מזל טלה, מפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן, והיו מואסים רועי צאן, אמר הן נזבח את תועבת מצרים, וכן היו כתות מן הצאב"ה עובדים לשדים, והיו חושבים שהם ישובו בצורת העזים, ולזה היו קוראים לשדים שעירים, וכבר התפשט הדעת הזה מאד, ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זובחים, ולזה היו אוסרים הכתות ההם ג"כ אכילת העזים, אבל שחיטת הבקר כמעט שהיו מואסים אותו רוב עובדי ע"ז, וכלם היו מגדילים זה המין מאד, ולזה תמצא אנשי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל, ואפילו בארצות אשר ישחטו שאר מיני בעלי חיים. ובעבור שימחה זכר אלו הדעות אשר אינם אמתיות, צונו להקריב אלו השלשה מינים לבד, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם, עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי, בו יתקרבו אל השם, ובמעשה ההוא יכופרו העונות. כן מרפאים הדעות הרעות אשר הם חליי הנפש האנושי, בהפך אשר בקצה האחרון. ומפני זאת הכונה בעצמה צונו לשחוט כבש בפסח ולהזות דמו במצרים על השערים מחוץ, לנקות עצמנו מן הדעות ההם ולפרסם שכנגדם, ולהביא להאמין שהמעשה אשר תחשבו בו שהוא סבה ממיתה, הוא המציל מן המות, ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, גמול פרסום העבודה בעשות כל מה שהיו מרחיקין אותו עובדי ע"ז, זהו הטעם בבחירת השלש המינין האלה לבד לקרבן, מחובר אל היות אלו השלשת מינין ג"כ נמצאים מאד, ולא כמעשה עובדי ע"ז שהיו מקריבים האריות והדובים והבהמות המדבריות כמו שזכר בטמט"ם, ומפני שרוב בני אדם לא היו יכולים להקריב בהמה, צוה להקריב קרבן ג"כ ממין העוף, מן הנמצא בארץ ישראל יותר, ומן הנאה והקל למוצאו, והם תורים ובני יונה, ומי שלא תמצא ידו די העוף, יקריב לחם עשוי באי זה מין שיהיה ממעשה הלחם המפורסם בזמנים ההם, אם מאפה תנור, או מאפה מחבת, או מאפה מרחשת, ומי שיכבד עליו הלחם האפוי יקריב סולת, וזה כלו למי שירצה. ואחר כן באר לנו שזה המין מן העבודה ר"ל הקרבנות, אם לא נעשהו כלל אין חטא עלינו כלל, אמר וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא. ומפני שעובדי ע"ז לא היו מקריבים לחם, אלא שאור, והיו בוחרים להקריב הענינים המתוקים ומלכלכים קרבניהם בדבש, כמו שהוא מפורסם בספרים אשר ספרתי לך, וכן לא תמצא בדבר מקרבנותם מלח, מפני זה הזהיר השם מהקריב כל שאור וכל דבש, וצוה בהתמדת המלח על כל קרבנך תקריב מלח.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 12:7ר' יוסף בכור שור שמות י"ב:ז'

ונתנו על שתי המזוזות – שהם מזה ומזה לפתח ונראה מבחוץ, כדי שיראה אותו המשחית, ויהיה אותו דם סימן לכפרה על דמכם. ולא יתן המשחית – מלאך המשחית. ומה שאמרו רבותינו (מכילתא בא פסחא ז) "ועברתי בארץ מצרים" (י"ב:י"ב) – אני לא מלאך, כלומר: שלא אשלח אחר במקומי, אלא ארד אני בעצמי ואוליך מלאך המשחית עמי, דכתיב "ישלח בם חרון אפו" וגו' (תה' עח,מט) – עם חרון אפו. הגה"ה.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 12:13ר' יוסף בכור שור שמות י"ב:י"ג

ופסחתי – לשון דילוג, כמו ופסעתי עליכם, וכן "עד מתי אתם פוסחים" (מ"א יח,כא), ואותיות הגרון מתחלפות.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 12:14ר' יוסף בכור שור שמות י"ב:י"ד

לזכרון – עתה תעשו אותו לצורך, ולדורות לזכרון.

R. Yosef Bekhor Shor Shemot 12:22ר' יוסף בכור שור שמות י"ב:כ"ב

לא תצאו – פן יפגע בכם המשחית, שניתן לו רשות, וזה שאמרו רבותינו (ראה ב"ק ס'.-:): בשעת דבר כנוס רגליך.

R"Y Bekhor Shor cited in Moshav Zekeinim Shemot 12:12מושב זקנים בשם ר' יוסף בכור שור שמות י"ב:י"ב

ותי' בכור שור שהמכה נעשית על ידו ועל ידי שלוחו. וה"פ אותו שלא היה המשחית יכול להבחין מעצמו, היה הב"ה הורג בכבודו ובעצמו. כמו בכורות מכמה בני אדם, שהמצריות היו מזנות תחת בעליהן, והיו מתעברות מאנשים פנויים, אותם הבכורות לא היה המשחית מבין בהם. אבל בכורות ידועים היה הורג המשחית וזש"ה לא אתן המשחית לבא אל בתיכם אבל במצריים אתן. ועי"ל שירדו עם הב"ה כתות של מלאכי חבלה שנ' (תהלים ע"ח מ"ט) משלחת מלאכי רעים וכו'. ולא הניח הב"ה לעשות מכת בכורות וליכנס בבתי מצריים לנגוף רק הוא בכבודו שהיה מציל ישראל בביתו של מצרי ומלקה מצרי אם הוא בביתו של ישראל, אך עמדו מלאכי חבלה בשוקים ובחוץ, ולכן (הזכיר) [הזהיר] את ישראל לא תצאו כו', כי אינם מבחינים אותם מלאכי חבלה שבחוץ בין צדיק לרשע. אך ע"י נתינת דם לא נתן רשות למשחית ליכנס בביתו של ישראל, שהדם נתון על המשקוף ועל שתי המזוזות, שהיה סימן הדם כמין תי"ו וכמין ח', לפי שהוא סימן ותי"ו לרמז של חיים.

Chizkuni Shemot 12:3,5-7חזקוני שמות י"ב:ג',ה'-ז'

(ג) ויקחו להם איש שה ע"י שמזל טלה היה יראתם ובגללו היו עובדים לצאן אתם תקחו יראתם בידכם ולא תהיה בהם יכולת לעכב אתכם וילקו בחדש שמזלו טלה ולא יועיל להם. (ה) שה תמים שלא יוכל היהודי לקחת בעל מום להשמט מן המצרי ולומר, אין זה ראוי לכם ואין להקפיד עליו, שהרי הוא בעל מום ונקבה וזקן, לכך נאמר תמים זכר בן שנה שמיקרין אותו לעבודתם אף על פי כן אין לירא מהם, כשתיראו שאין יכולת בידם להציל יראתם מכם בעודכם בעיר כ"ש כשתצאו מן העיר חוצה לא יוכלו להחזירכם. (ו) והיה לכם למשמרת פרש"י נתן להם שתי מצוות דם פסח ודם מילה. כדכתיב ביחזקאל ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי. ומתרגם יונתן בדמא דמהולתא ארחם עלך ובדמא דפסחא אפרוק יתך. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום והא דאמרינן במסכת עבודת כוכבים אנן דפסלינן בדוקים שבעין בעינן ל' יום. דילמא ההוא לידע בין מום קבוע למום עובר והכא לידע אם יש בו מום כלל. ד"א התם כשבא ליקח מן הא"י צריך שלשים יום אבל הכא שהיו מזומנים בידם לא בעינן רק ד' ימים. עד ארבעה עשר יום כדי שיראו המצרים את יראתם קשורה בבשת ובזוי בבתי היהודים וישמעוה צועקת ואין מושיע לה, וראיה לדבר שהרי כאן כתיב לחדש הזה ללמדך שמצוה זאת לא נהגה רק לאותו פסח. ושחטו אתו בין בחול בין בשבת, ומה אני מקיים מחלליה מות יומת בשאר מלאכות חוץ משחיטת הפסח. ושחטו אתו כנגד שאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו אמר לו הקדוש ברוך הוא ושחטו. הפסח אינו טעון נסכים ולא סמיכה ולא תנופה חי. ושחטו אתו כל קהל עדת ישראל שלא יוכל שום יהודי להטיל על חבירו הדבר לומר לא עשיתי אני זאת אלא אחר עשה הדבר כי כולם יהיו שותפין. בין הערבים בשעת אסיפת העם כשפועלים באים ממלאכתם. (ז) ולקחו מן הדם ונתנו על ידי טבילת אזוב כמו שפירש משה לישראל ומה שקצרה פרשה זו פירשה שנייה. על שתי המזוזת משני צדדי הפתח. ועל המשקוף לשון וישקף הוא עבר הפתח הנשקף למעלה וכל זאת שמא לא יוכלו כולם לבא בשעת שחיטה עכשיו יראו כולם דם יראתם נתון שם לבזיון. ד"א כדי שיהיה הדם כמין ח' להגין על הפתח לבלתי נתון בה את המשחית לבא ואות חיים הוא. על הבתים בבתים דוגמת על צבאותם על חרבך תחיה.

Chizkuni Shemot 12:8-11חזקוני שמות י"ב:ח'-י"א

(ח) ואכלו את הבשר בלילה בשעה שכל בני אדם מצויין בבתיהם. בלילה הזה בליל ט"ו בניסן שהוא אותו ליל עצמו של ראש חדש שאני נדבר עמך עכשיו. צלי אש שיהא ריחו הולך ונודף בחוטמן של מצרים וידעו שאתם אוכלים את יראתם. על מררים עם מרורים כל זה דרך בזיון שיאכלוהו עם דבר רע ומר ולא עם דבר חשוב ומתוק. (ט) אל תאכלו ממנו נא אם מצרי יבא בבתיכם בעת צלייתו אל תסלקוהו מן האש לומר צלוי יפה ועדיין הוא נא וכל כך תאמרו מתוך יראה לכך נאמר שלא תיראו מהם, ובשל מבשל וגו' לפי פשוטו וא"ו דובשל יתרה, וה"ק בבקשה מכם אל תאכלוהו מבושל במים פן יהיה נראה דבר סתר כי אם צלי אש בגלוי. נא לשון בקשה. ראשו על כרעיו ועל קרבו עם כרעיו ועם קרבו. דוגמא על שדה הארץ יחשב. האנשים על הנשים, כלומר אפילו בשעת צליה כולו שלם שיהיה ניכר שהוא יראתם. (י) ולא תותירו שאם תותירו לא יהא נודע איזהו זמן קבועו. באש תשרפו כ"ז דרך בזיון. (יא) וככה תאכלו אתו וגו' כלומר דרך חול ובזיון אבל לא כשאר קדשים שאוכלים אותן דרך כבוד. וי"מ מצות אכילתו על החפזון. מצות אואכלו קאי פירוש גם יאכלו בלילה הזה מצות דרך מהירות. על מרורים יאכלהו יאכלו עמו עשב מר כדי שיהיה הכל נאכל בבת אחת: עבדות, הצלה, חירות. עשב מר זכר לוימררו. פסח זכר להצלה שבשעת המגפה פסח עליהם. מצות זכר לחירות שלא הספיק הבצק להחמיץ עד שנגאלו. אל תאכלו ממנו נא שעל ידי כן נפשו של אדם קצה בו ומניחו ונמצא בא לידי נותר. ובשל מבשל שאינו ממהר לבשל כל כך במים כמו באש. ועוד שע"י הבשול שבמים יש פירורין בבשר ובא לידי נותר וכל כך מטעם חפזון. ד"א אל תאכל ממנו, מבושל במים אף על פי שכבר בשלו באש שכן ובשל פירושו צלי אש כמו ויבשלו את הפסח. כי אם צלי אש ויתבשל מהר שאין באש חציצה בינו ובין האש ולכך קורין אותו בלע"ז האט"א לשון מהירות. חזר וכתב כי אם צלי אש להוציא כל משקין, ולהוציא מבושל בקדרה בלא משקין וכולם בלאו הן רק צלי אש לבדו. ולא דמי לאלמנה וגרושה חללה זונה כי אם בתולה דאמרי בעולה בעשה היא, שהרי כתיב שם את אלה לא יקח ללמד שאין לאו רק למבוארים, והכא לא כתיב יאכלוהו. ראשו על כרעיו ועל קרבו יצלוהו כולו כאחת ואם יעשה ממנו שני מיני מאכל אין זה דרך חפזון ושמא יבא לידי נותר. ולא תותירו ממנו עד בקר אין דרך בני אדם שדעתם ללכת בדרך להותיר לצורך המחרת. והנתר ממנו באש תשרפו שהרי תלכו לדרככם ולא תאכלוהו ואם יותר כלבים יאכלוהו. (אך) [או] יושלך דרך בזיון וזה דרך חול והוא בשר קדש. כאן פרש"י מה ת"ל עד בקר פעם שני לומר שאינו נשרף בי"ט אלא ביום המחרת, ואין להקשות ליתי עשה דבאש תשרופו ולדחי לא תעשה מלאכת די"ט, דהא קיי"ל די"ט עשה דכתיב ביום הראשון שבתון, דמשמע שבות ולא תעשה מלאכה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ומקלכם בידכם לנהוג את החמורים כמו שמצינו ויך את האתון במקל. ואכלתם אתו בחפזון שהרי בחפזון תצאו ממצרים. פסח הוא לה' פרש"י הקרבן קרוי פסח על שם הדלוג וכו' ואתם עשו כל עבודותיו, כלומר הקדוש ברוך הוא עשה מה שמוטל עליו ואתם כמו כן עשו מה שהוטל עליכם במצות פסח ודוגמא זו פרש"י גבי השקיפה ממעון קדשך מן השמים.

Chizkuni Shemot 12:13חזקוני שמות י"ב:י"ג

(יג) והיה הדם לכם לאת שאתם מקיימים את המצוה. ד"א לאת וזכר ששפכו את דמכם. וראיתי את הדם אף על פי שהוא בפנים כשהקב"ה מצוה את עבדיו לעשות דבר או לדבר דבר בשמו הם מדברים כאלו הקדוש ברוך הוא מדבר שהרי שלוחו של השולח כשולח וסוף הענין מוכיח, ולא יתן המשחית וגו', אבל ההוצאה היתה על ידי הקדוש ברוך הוא כמו שאמרו רבותינו ויוציאנו ה' לא על ידי מלאך [וראיתי פירוש נתן לב ומחשבה כי ראיה זו בלב היא]. ופסחתי עליכם ופסעתי כמו ויפסחו על המזבח.

Ramban Shemot 12:3רמב"ן שמות י"ב:ג'

איש שה לבית אבות – טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (שמ"ר טז ב), כש"כ שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו. וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים.

R. Bachya Shemot 12:13ר' בחיי שמות י"ב:י"ג

וראיתי את הדם ופסחתי עליכם. אין הדם מונע הנגף ולא מניעתו מביא הנגף, אבל למדך הכתוב כי מי שהאמין בהקב"ה אמונה שלמה ותלה בו בטחונו ולא חשש לאימת פרעה וגזרתו וזבח בפרהסיא תועבת מצרים ונתן מדם הפסח על המזוזות ועל המשקוף הרי זה צדיק ובטח בהקב"ה, ראוי הוא שיגין עליו מן הנגף והמשחית.

R. Bachya Shemot 12:23ר' בחיי שמות י"ב:כ"ג

וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות. על דרך הפשט מפני שישראל היו סבה בפרסום האלהות בעולם בגאולה זו של מצרים על כן נצטוו במצות הפסח לעשות ענינים מפורסמים כנגד המלך הרשע שהיו ברשותו לבזות אמונת המצריים לעיניהם ולקבוע בלב אמונת הקב"ה ויראתו, ומזה נצטוו לשחוט אלהיהם ולאכלו צלי לא מבושל בקדרה כי אם צלי אש להיות הענין נגלה ומפורסם יותר לכל הנכנסים בבתים ואף לעוברי דרך יתפרסם בריחו, וכדי לפרסם הענין עוד נצטוו לתת מן הדם במשקוף ובמזוזות שהם מקומות נגלים ומפורסמים להורות שמדת הדין מתוחה כנגד המצריים וכענין שכתוב (עמוס ט) הך הכפתור וירעשו הספים וגו': וע"ד הקבלה צריך אתה לדעת כי הכתוב הזה רמז לאותיות השם המיוחד והזכיר זה למעלה דרך בנין, הוא שאמר על שתי המזוזות ועל המשקוף כי כן דרך המסדר הבנין לסדר תחלה המזוזות ואחרי כן ישים עליהם המשקוף, אבל עתה הקדים המשקוף ואחרי כן שתי המזוזות, ובכאן תבין סוד הכתוב (משלי ח) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, גם מאמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים ואחר כך יתפלל, שני פתחים סלקא דעתך אלא אימא שעור שני פתחים, והנני מוסיף באור בכתוב הזה ועבר ה' לנגוף את מצרים וראה את הדם, השם בתשלומו, וזהו והיה הדם לכם לאות, מלשון אותיות, על המשקוף הוא"ו, ועל שתי המזוזות שתי ההי"ן, זהו שאמר ופסח ה' על הפתח, לשון פסיעה כלומר ידלג משם, ולא יתן המשחית לבא, בו מפני שהוא חתום בחותמו, והבן זה. ואם כן היו ד' מזבחות כנגד ד' אותיות השם, וכן אמרו במדרש ד' מזבחות היו לאבותינו במצרים ואלו הם המשקוף ושתי המזוזות והסף והיה הסף כלי קטן ועגול וכן עוד ד' כוסות של פסח כנגדם כוס ראשון של קדוש כנגד אות יו"ד שהוא קדש וכן הוא אומר (תהלים קלד) שאו ידיכם קדש, כוס ב' שאומר עליו ההגדה והוא ספור הנסים כנגד אות ה"א שמשם נמשכים הנסים והמכות, כוס ג' של ברכת המזון כנגד אות וי"ו שנקרא שמים ממה שכתוב (מלכים א ח) ואתה תשמע השמים, ומשם בא המזון ממה שכתוב (שמות טז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, כוס ד' שאומר עליו שפוך חמתך כנגד ה"א אחרונה שהיא מדת הדין וזה מבואר: ויתכן עוד לפי הפשט כי אות הדם רמז לחיים ומיתה, מיתה בשונאיהם היא מכת בכורות וחיים לישראל כי הדם הוא הנפש, וכיון שנעשה בהם זכרון זה ולא יתן המשחית.

Ralbag Shemot 12:3רלב"ג שמות י"ב:ג'

בעשור לחדש הזה – הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים לשתי סבות. האחת היא: מפני שכבר יחוייב שיהיה "תמים" (להלן,ה), והנה בזה הזמן יוכלו לבדוק אם יהיה בו מום אם לא; ונצטרך להם אז בזה ארבעה ימים, להעדר מהם הבקיאות בהכרת המומים הפוסלים. והשנית היא, כי זאת המצוה היתה להקנותם אמונה אמתית בשם יתעלה ולהוציאם מאמונות המצרים הנפסדות; ולפי שהמצרים היו עובדים למזל טלה, והיו מפני זה חושבים שיהיה זביחת הצאן דבר מכעיס אלהיהם ומביא עליהם רעות נפלאות, באה המצוה מהשם יתעלה לזבח השלם שבזה המין – והוא הזכר שהוא תמים בלי מום, והיה עם זה בן שנה (להלן,ה), שזביחתו היא יותר זרה – ובזה הפועל יעירם שינצלו מהרע העצום שהביא השם יתעלה על המצרים, הפך מה שהיו חושבים המצרים שימשך מזה הפועל. וכדי שיתנו ישראל זה הענין אל לבם ותתישב נפשם בזאת האמונה, באה המצוה שתהיה לקיחתו בעשור, כדי שיחקרו בזה הענין אשר נצטוו בו, באלו הארבעה ימים, באופן שתעקר מהם זאת האמונה הנפסדת ויהיו נקיים ממנה בעת עשותם זאת המצוה, בדרך שיעשוה לכבוד השם יתעלה בשמחה ובטוב לבב. והנה נבאר במה שאחר זה, שהלקיחה בעשור אינה נוהגת לדורות, אבל היה זה בפסח מצרים לבד.

Ralbag Shemot 12:7רלב"ג שמות י"ב:ז'

ולקחו מן הדם – כבר יתבאר במה שאחר זה, שקבלת הדם היתה בכלי, שנאמר "וטבלתם בדם אשר בסף" (להלן,כב); ומשם היו לוקחים מהדם, כשיטבלו בו אגודת אזוב. ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף – ראוי שתדע, שזאת ההזאה היתה לפנים מהבית, כמו שאמר אחר זה "והיה הדם לכם לאות" (להלן,יג). והנה נצטוו בה, לפרסם להם הפסד האמונה אשר גדלו בה, רוצה לומר: אמונת מצרים. וזה, כי בזאת הפעולה אשר לפי דעתם היה בה אף וכעס לאלהי מצרים, והיה ראוי לפי אמונתם שיבא רע נפלא בבית אשר יזו בו מדם השה, בה היו נצולים, כמו שאמר "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם" (להלן,יג). וזה, כי כבר היה זה אות לישראל שסרו מזאת האמונה הנפסדת, וזה היה סבת הצלתם, רוצה לומר: סורם מהאמונה ההיא. וכבר בארו זה רבותינו ז"ל במכילתא (בא פסחא ז) באופן מסכים לזאת הכונה. על הבתים אשר יאכלו אותו בהם – כבר התבאר אחר זה, כי בשאר הבתים גם כן, אשר היו יושבים בהם, היו מזים מדמו בזה האופן, שנאמר "על הבתים אשר אתם שם" (להלן,יג; ראה מכיל' בא פסחא ו). והיה זה כן, כדי שיראו הדם ויתפרסם להם, שבזה הענין תשלם להם ההצלה מהנגף אשר נגפו המצרים בלילה ההוא.

Ralbag Shemot 12:9רלב"ג שמות י"ב:ט'

כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו – רוצה לומר שיצלהו שלם, באופן שיהיה ראשו אצל כרעיו ואצל קרבו. וראוי שתדע, כי לא היו מחזירים קרבו לתוכו אחר שהדיחו אותו, כי התורה הקפידה שיהיה צלי אש, וזה החלק ממנו יהיה כדמות מבושל; אבל היה קרבו מבחוץ כשיצלו אותו, כדי שישלוט בו האש בעצמו (משנה פסחים ז,א). והנה צותה התורה שיצָּלה שלם, להראות לישראל הפסד אמונת המצרים; כי הם יצלו אותו שלם, והוא האופן שיהיה ראוי יותר שיגיע ממנו כעס לאלהי מצרים, ובזה האופן יהיו נצולים.

Ralbag Shemot 12:13רלב"ג שמות י"ב:י"ג

(יג) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם – וזה לאות, כי לא היתה זאת ההזאה על המשקוף ועל שתי המזוזות כי אם בפסח מצרים (משנה פסחים ט,ה). והרצון בו, שכבר יתבאר לי מפני מה שתעשו מן הדם, שכבר יצאתם מאמונת המצרים; וזה יהיה סבה שאחוס עליכם, ולא יהיה בכם נגף מפאת המשחית הנוגף המצרים.

Ralbag Shemot 12:22-23רלב"ג שמות י"ב:כ"ב-כ"ג

ולקחתם אגודת אזוב – ידוע כי האזוב הוא צמח שפל מאד, ולזה אמר "מן הארז אשר בלבנון עד האזוב אשר בקיר" (מ"א ה,יג), רוצה לומר: מן הצמח הגבוה עד הצמח השפל. והנה צוה השם יתעלה להיות ההזאה הזאת באגודת אזוב – לבזות השה, שהוא תועבת מצרים, בתכלית מה שאפשר, להראות לישראל הפסד אמונת המצרים. ואולם ההזאה שהיתה על המזבח, שהיתה לכבוד השם יתעלה, היתה באצבע הכהן הימני, כמו שיתבאר בענין הקרבנות (וי' ד,ו); ולזה הוא מבואר, שכבר היה בזאת ההזאה בזוי נפלא לתועבת מצרים, ולזה התכלית היתה הצוָאה שתהיה זאת ההזאה באגודת אזוב. ואל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף – הנה יתבאר מזה, שלכל הזאה והזאה היתה טבילה בדם אשר בסף, ולזה שב לזכור מן הדם אשר בסף; רוצה לומר, שלא תהיה ההזאה השנית מהדם הנשאר באגודת אזוב, אבל תהיה מן הדם אשר בסף. וזה מבואר חיובו מלשון הכתוב, וכן בארו זה במכילתא (בא פסחא יא). ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר – ראוי שתדע, שזאת המצוה לא היתה אלא בפסח מצרים. והיתה הסבה בזה, לפי שהם הזו מן הדם על הפתח ועל שתי המזוזות, כדי שתהיה זאת ההזאה מצלת אותם, שלא יכנס המשחית בבית לנגוף, כמו שקדם (לעיל,יג). וזה אמנם יהיה כשיסתכלו בענין ההזאה הזאת, אשר היתה מבפנים בבתים שהיו שם, כי מפני זה יצאו מאמונות מצרים הנפסדות, כמו שבארנו (לעיל,ז,יג).

Ralbag Shemot 12, Toelet 3רלב"ג שמות י"ב, תועלת ג'

התועלת השלישי הוא במצות, והוא מה שצוה לעשות הפסח מִשה תמים זכר בן שנה, ולשחוט אותו ביום ארבעה עשר לחדש ניסן בין הערבים. ואולם התועלת המגיע מזאת המצוה, עם המצות הנלות לה, הוא להעתיק ישראל מאמונות מצרים הנפסדות; כי הם היו מתעבים זביחת הצאן ואכילתו, לחשבם כי אלהיהם יהיה מזל טלה. ולזה צוה השם יתעלה לזבוח השלם שבמין הצאן, והוא הזכר התמים, בחדש האביב בין הערבים, והוא בחצי היום, כי אז יהיה מזל טלה בחצי השמים ויהיה בתכלית כחו. וצוה שיהיה בן שנתו, כי בזה היה בזביחתו ואכילתו מהזרוּת יותר, ומן העשיה כנגד האמונה ההיא. ולפי שהם היו חושבים כי אלהיהם יהיה נשפט באש עם מי שיעשה כנגדו, מפני שהוא ממזלות האש, הפליג השם יתעלה להתחכם כנגד זאת האמונה וצוה שיצלה השה בכללו באש, ראשו על כרעיו ועל קרבו, כי בזה האופן יהיה ההתנגדות היותר נפלא שאפשר לאמונת מצרים; כי כשיצָלה שלם, יהיה הפועל ההוא יותר חזק ההכעסה לאלהי מצרים, לפי אמונת המצרים. ולזאת הסבה בעינה בא הצווי שיאָכל בשלמות במקום אחד, ושלא יוציאו מן הבשר חוצה, ושלא יותירו ממנו עד בקר, כדי שיאָכל בכללות בפעם אחת, כי אין מהנהוג שיֹאכל האדם בלילה כי אם פעם אחת. ואולם שזה הפועל היה חזק ההכעסה לאלהי מצרים, לפי אמונת המצרים, הוא מבואר ממה שאומר; וזה, כי כל מה שהיה השלמות יותר בדבר אשר יבזוהו, היה הבִּזוי ההוא יותר חזק. ולזה הוא מבואר, כי זה היה בזוי נפלא לאלהי מצרים לפי מחשבתם, כי הם היו מתעבים זביחת הצאן ובשולו ואכילתו, וכל אחד מאלו היה בזאת המצוה באופן שיהיה בו הבזוי יותר נפלא. והנה בא הצווי לשרוף הנותר באש לסבה בעינה אשר בא הצווי לצלותו באש. ובא הצווי שלא לאכלו נא ומבושל במים, כדי שיאָכל צלי אש. וצוה להזות מדמו על המשקוף ועל שתי המזוזות באגודת אזוב, שהוא השפל שבצמחים, לעשות כנגד האמונה לפי מה שאפשר, כי כבר היה בזה בזוי נפלא לאלהי מצרים. ונגלה להם כי זה הפועל, אשר היה ראוי לפי אמונת המצרים שיגיע להם בסבתו רע נפלא מאלהי מצרים, היה סבה אל הצלתם מהרע הנפלא אשר הגיע למצרים. ולזאת הסבה בעינה השחית השם יתעלה בלילה ההוא כל אלהי מצרים, כדי שישלם לישראל ההעתקה מהאמונה הנפסדת ההיא. ולזאת הסבה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים, כדי שיתישבו ישראל בזה הענין ויתנו אל לבם מום האמונה ההיא. ולזאת הסבה חוייב שיהיו נמנין בו אוכליו קודם שחיטה וישחטוהו לשם פסח, כדי שיתנו לבם בפועל הזה ויתבוננו בו. וכבר תמצא במכילתא (מכיל' בא פסחא ה) מה שיעיר על זאת הכונה; אמרו: מפני מה הקדים לקיחת הפסח לשחיטתו? לפי שהיו ישראל שטופים בעבודה זרה במצרים; ועוד אמרו שם (יא), בבאור "משכו וקחו לכם" (שמ' יב,כא): רבי יוסי הגלילי אומר: משכו ידיכם מעבודה זרה, והדבקו במצות. והנה צוה לאכול הפסח על מצות ומרורים, להורות על החפזון; כי מי שירצה לתקן הלחם במהירות, יאפה אותו מצות ולא יצטרך להמתין עד שיחמיץ. ולזאת הסבה בעינה היו שם מיני ירקות מרים, כמו החזֶרת ומה שידמה לה, כי האדם יטבל בהם כאשר ירצה לאכול בחפזון, ולא יצטרך להמתין שיעשו לו ממיני הכותח לטבל בהם פתו. ולזאת הסבה נצטוו שיאכלו אותו בתנאי שזכרה התורה, רוצה לומר, שיהיו מתניהם חגורים, נעליהם ברגליהם ומקלם בידם, כמו שבארנו במה שקדם (שמ' יב,יא).

Avudraham Commentary on Haggadah Shel Pesachאבודרהם סדר ההגדה ופירושה

לא על ידי מלאך ואם תאמר והא כתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וי"ל כי ויוציאנו חוזר על הבורא וכן הוא אומר ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים והמלאך זה משה רבינו שהיה שלוחם של ישראל אל פרעה. וא"ת כיון שהדרשה הזאת אומרת כי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו המית בכורי מצרים ולא המיתם על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא ע"י שליח א"כ מהו ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף (שמות יב, כג). וי"ל כי מלת משחית הוא פעל תמורת השֵם. ודומה לה: האליה והמכסה (ויקרא ט, יט): שֵם, המכסה אני מאברהם (ברא' יח, יז) פועל. וכל משקה אשר ישתה (ויקרא יא, לד) שֵם, משקה מלך מצרים (בראשית מ, א) פועל או יהיה שֵם על משקל מרבית משבית, והוא הנכון. ולפי זה יהיה פי' ולא יתן ההשחתה לבא אל בתיכם לנגוף. וא"ת אם כן מה צורך לדמים הללו הואיל ואין אנו צריכים אותם להבחנה? וי"ל כי היו לצורך זכות כדי שיהיו ראויים ליגאל על דרך דרש ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו'.

R. Chasdai Crescas Derashat HaPesach (p. 166)ר' חסדאי קרשקש דרשת הפסח (עמ' 166)

ולהיות ההשגחה הזאת חסד נפלא, היה ראוי שיקרבו בזה הרצון תמורתם להודות לה' כי פסח עליהם, וכל שכן שהחסד כפול ומכופל בשהתחכמה ההשגחה האלהית להיות הקרבן, שהיה שבח והודאה על הצלת ישראל באובדן מולדת המצריים, הפך ממה שהיו עובדים המצריים, שהיה ראוי לפי דעתם להיות הצלה להם והשחתה לישראל.

Tzeror HaMor Shemot 12:3צרור המור שמות י"ב:ג'

ויקחו להם איש שה לבית אבות – הנה זה כפי הכוונה האמתית, להישירם אל המצוות בענין שהיה להם לזכות ולכפרה. לכן צוה לעשות שה תמים כמו שהוצרך לקרבן המזבח. ומן הראוי היה שיהיה זה הקרבן נעשה על המזבח ולזרוק דמו, אלא לפי שהיה ארץ טמאה, ואין ראוי לעשות בה מזבח, רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיאכלוהו בלילה ויהיה חשוב להם כקרבן וכזבח וכן יש דין נותר כמו קרבן. וכמו שבקרבן היו זורקין דמו כן צוה כאן שיתנו מן הדם על המשקוף ועל המזוזות כמו שאמר שם עלה לכבש ופנה לסובב. וכן צוה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, בשלשה כתות. וכן צוה ואכלו את הבשר צלי אש ומצות כמו שהיה הקרבן צלוי באש על המזבח ולא מבושל ולא חי כאומרו אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. ראשו על כרעיו כמו שהיה בקרבן. והנותר ממנו, דינו כדין נותר הקרבן.

Akeidat Yitzchak Shemot #38עקידת יצחק שמות שער ל"ח

כבר היה מפורסם בין המוניהם כי הנוגע באחד אחוז מן הכשבים או מן העזים כנוגע בבבת עינם של אלוהיהם אחת דתו להמית. שיראו ויכירו שיתהפך הדבר כמו רגע, עד שהיהודים האמללים ישלחו ידיהם במקנה המשובח והנעבד מאדוניהם והקרוב לאלוהיהם. ועם בזוי ושסוי תחת עבודת עבדים ירימו יד בעדר אשר בחרו להם לאלוהים ולוקח איש שיו, ובכרעי מטתו יאסור אותו לעיניהם (כלים י"ט:ב') ויניחוהו במשמר שלשת ימים, ואין לאל ידם להציל, יומו יבוא ושחט אותו לפניו בעוד השמש בצהרים, וקול דמיו צועקים על כל דלת ועל כל מזוזה... ונאכל גלוי לכל כדמותו וצלמו, ראשו על כרעיו ועל קרבו; ובדרך ארעי וביזיון יכרו עליו לאכול את כל בשרו... עד אור הבוקר, והנותר שרוף ישרף, והכלבים עזי הנפש לא יוכלו לנבוח; וכדי בזיון וקצף בעיני כתות ההמון המורגלים בענינים ההם; ואף כי חכמי חוזיהם המעמיקים בחכמתם, הרואים בכוכבים את צורת הטלה למזל למו, החושבים אותו היותו ראשונה למלכות לכל דבר שבגדול' וכבוד ושהוא הנותן להם כוח לעשות את החיל ההוא, עד הנה הם המכירים בעצם וראשונה ומרגישים את כל מפלתו, בעשור לחודש הזה ראשית ממלכתו עודנו בבחרותו ושליש זמנו גם כי שחיטתו ואכילתו ביום י"ד, שהוא תכלית גבורתו על ידי המאור הגדול העומד עמו במחיצתו... והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם וגו', חלילה שיהא הדם הזה לו יתברך כתקות השני אל בית רחב (יהושע ב'), אלא כמו שאמרו ז"ל (מכילתא בא ז') לכם לאות ולא לאחרים לאות, אמר שיהיה לכם הדם הזה לאות ברית, בלבכם, ביני וביניכם, וראיתי אותו בבתי מושבותיכם אלה, כי אעבר עליהם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף בהכותי את מצרים, כי הפרד הדעות והאמונות יהיה פדות ביניכם לבינם.

Abarbanel Bereshit 15אברבנאל בראשית ט"ו

הנה נתתי בזה סבת גלות מצרים יותר ישרה מכל הסבות ששערו קדמונינו ז"ל שהיה על עון בני יעקב במכירת יוסף אחיהם בבואו לראות את שלום הצאן ובהיותם רועים בצאן ומכרו לעובדי הצאן ושחטו שעיר עזים מן הצאן ועשו מה שעשו בו והקב"ה המליך את יוסף על עובדי הצאן וכאשר נרצה עונם למדם יתברך לעשות הכפרה דוגמת החטא ולשחוט את הפסח שהוא מן הצאן. והנה א"כ בצאן חטאו בעובדי הצאן לקו ובצאן נתכפרו.

Abarbanel Shemot 12, Question 4אברבנאל שמות י"ב שאלה ד'

השאלה הד' מה טעם במצות הפסח כי הנה המצוה ביארה התורה טעמה שהיתה לזכרון שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגאלו כמו שנזכר בהגדה אבל הפסח ראוי לדעת טעמו וחלקיו. ראשון למה היה שה כבשים ושה עזים ולא שור ובקר ושאר המינים הטהורים. ושני למה צוה שיקחוהו בעשור לחודש וישחטו אותו ביום י"ד בין הערבים ולמה הגביל זמנו כן. והג' למה צוה שיאכל הפסח למנוייו ר"ל שה לבית או הוא ושכנו במכסת נפשות וד' למה צוה שיקחו מן הדם ויתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו את הבשר בהם וביאר אחר זה שיעשה זה באגודת אזוב. והה' למה צוה שלא יאכלו את הפסח נא ולא מבושל במים אלא צלי אש. והו' למה צוה שיצלו אותו ראשו על כרעיו ועל קרבו ולא שיחלקוהו לחלקים ויצלו כל חלק בפני עצמו. והז' למה צוה שיאכלו אותו על מצות ומרורים גם כי אם הם נשאו את בצקם טרם יחמץ יורה שלא אכלו המצה במצרים והפסח כבר נאכל שמה קודם שיצאו לא היה אם כן אפשר שעל מצות יאכלוהו. והח' למה צוה שלא יותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. והט' למה צוה שיאכלו אותו מתניהם חגורים ומנעליהם ברגליהם ומקליהם בידם ומה זה לענין הפסח. הי' למה צוה שיאכלו אותו בחפזון וטוב היה לאכלו מבעוד יום במתינות וטוב לב.

Abarbanel Shemot 12:3-14אברבנאל שמות י"ב:ג'-י"ד

והודיע השם טעם המצוה הזאת בכללות באמרו ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ר"ל אחרי אכילת הפסח בלילה הזה אשר צויתי לאכלו תעבור גבורתי ומכתי בארץ מצרים דרך העברה כמו הסוס הרץ במרוצה חזקה ועובר בשוק והורס כל מי שעומד בדרך לפניו וכל מי שנוטה מן הדרך ינצל וביאר הנמשל בהעברה הזאת ואמר והכיתי כל בכור בארץ מצרים שתהי' ההכאה לבכורות וגדולי הבית מאדם ועד בהמה שהבכורות שלהם ימותו פתאום והרלב"ג פירש ועברתי מלשון עברה וכעס כמו עובר ומתעבר ואמרו ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אין הכונה על השרים אלופיהם ודייניהם כמו שפרשו אנשים מבני עמנו וגם אינו על הפסילים אשר בארץ המה כדברי רש"י אבל הכוונה בו שיבטל כחות המערכות השמימיות המורות טובה על המצריים שהם האלוהו' שהיו עובדים כי אין הקדוש ברוך הוא נפרע מאומ' עד שיפרע מאלהיה וכמו שיתבאר והודיע א"כ השם למשה מכת בכורות בסבותיה והוא אמרו אני ה' רוצה לומר היכול על התחתונים ועל העליונים ומשגיח בפרטים ומבחין בין טפה לטפה ואין להקשות על זה מאשר בפעל כשנזכרה המכה נאמר וה' הכה כל בכור ולא נאמר שם שעשה שפטים באלוהיהם כי שם ספר ההכאה ומה שנמשך ממנה שהוא היציאה ממצרים אך בטול הכחות העליונות לא היה צריך לזכרו שמה אחרי שכבר נזכר כאן ולפי שלא יאמר משה ומה ענין הדם לענין מכת בכורות אמר עוד והיה הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם רוצה לומר שהם יביטו בדם ההוא אשר יהיה נגד עיניהם בבתים שיתקבצו לאכול שם את הפסח והיה להם לאות וראייה על אמונה ודעת קים אמיתי וכאשר אתם תאמינו לי באמצעות האות ההוא ותבינו אמתת הדעת ההיא הנה אנכי בראותי את הדם ומה שתאמינו באמצעותו ופסחתי עליכם רוצה לומר אחמול עליכם והוא מלשון פסוח והמליט או יהיה מענין דילוג שבמכת בכורות אכה בבית המצרי ואדלג מבית ישראל באופן שלא ימותו בכורי ישראל כבכורי המצריים. וזה הוא ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרים וגם זה מורה שלא היתה הזאת הדם אלא בפסח מצרים בלבד ולזכרון הנס הזה תחוגו חג לה' לדורותיכם ביום הזה ויהיה זה לכם חקת עולם שבכל שנה בחודש והיום הזה תחוגו ותעשו חגיגה משתה ויום טוב להודות לה' על כל אשר הגדיל לעשות עמכם ביציאת מצרים וע"ז נאמר במשנ' תור' (שם) שמור את חודש האביב ועשית פסח.

Abarbanel Shemot 12:14אברבנאל שמות י"ב:י"ד

הכבוד והעלוי שיעשו למקנה שנקראה שמו עליו והוא בצלמו כדמותו וידוע בחכמת התכונה שמזל טלה הוא בכור והגדול שבי"ב מזלות האפודה בכחו ובגבורתו ובחדש ניסן הוא בכחו הגדול כי הוא מזל הצומח ותכלית גבורתו הוא ביום י"ד עד יום ט"ו ועל ידי השמש העומד אז עמו במחציתו ולכן מנאוהו התוכנים ראשון לכל המזלות וכבר זכר זה הרמב"ן על פסוק שה לבית. וידעת עם זה מה שביאר הנביא יחזקאל שישראל בהיות' במצרי' רובם היו עובדי' למזל טלה כמו המצרי' עצמם וז"ש (יחזקאל כ"ה ה') ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים וגו' ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלהיכם וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי את שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים וכבר זכר הנביא מתועבותיהם שהיו עובדי ע"א מניחים זכרונה אחר הדלת והמזוזה וכ"ש שלא היו שומרים דרך ה' כאברהם אביהם והפרו את בריתו ולא נימולו מפני שהיו נשקעים באמונות הכוזבות אשר היו למצריים עד ששלח הקדוש ברוך הוא את נאמן ביתו משה רבינו להיותו רופא לשבורי לב וחסרי הדעת האמיתי שהוא הדריכם בדרך אמת במעגלי צדק כמו שצוה (שמות ג') לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ועם ראיותיו אותותיו ומופתיו השרישם באמונות האמיתיות וכמו שאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' וגו' ויקדו וישתחוו. ולהיותם כבר בשלימות האמונ' האלהית לכן לא התפשטו עליהם רעות המכות שהוכו בהם המצריים כי הפלה השם חסיד לו כי היו המכות ההן נעשות על ידי שלוחי ההשגח' והדברים המגיעים מאתו יתברך על ידי אמצעיים הם מוגבלים כפי הסדר והטבע אשר שם בהם בוראם. אמנם לא כן הרעות המגיעות מהשגחת השם הפרטית בלא אמצעיי' כפי המשפט הישר והדין החותך ולכן אמר הנביא (איוב ל"א י"ד) ומה אעשה כי יקום אל ואמר (חבקוק ג) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו ועל זה אמר ראש החכמים (משלי כ) מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע רוצ' לומ' שבהיותו משגיח בהשגחתו הפרטית יעבור הכל על שורת הדין מאין השב הנה מפני זה במכות מצרים היתה הפלאה להיותם ע"י אמצעיים שפעולתם מיוחסת כפי הכח הניתן להם מהשם להזיק לזה ולא לזה כפי הכוונה. האמנם בעבור שהיו המערכות העליונות מסבבות העבדות לישראל במצרי' הצריך הקדוש ב"ה בכבודו ובעצמו לפקוד על צבא המרום במרום לבטל כח מזל טלה בליל' ההוא ועל זה אמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ולהיות המזל ההוא שולט בבכורי מצרים כמו שהוא בכור וגדול מכל מזלות האפודה נמשכה אחר משפטו מכת בכורות שהא בהא תליא ולכן נלקו כל הבכורות כלם מבכור פרעה עד בכור השבי ועד בכור בהמה שכלם לקו לא להיות בכור השבי ובכור בהמה חטאים בעבדות ישראל אלא להיותם בכורות ובהלקות בכור המזלות היה מחוייב שכל הבכורות מאי זה מין ועם שיהיו בהיותם במצרים מקום שולטנות המזל ההוא ילקו עמו הנה אם כן נלקה מהכח הבב"ת כדי שיצאו ישראל ממצרים ומתו הבכורות בהלקות המזל הבכור המורה עליהם והנה היו בכורי ישראל גם הם נכללים במכה הזאת אם כפי הסדור הטבעי כיון שהיו בכורות ונלקם מזלם והם היו במצרים ואם כפי שורת הדין ומשפטו לפי שגם הם היו עובדים למזל טלה במצרים ולכן הי' ראוי שילקו עמהם ומפני זה כדי להציל את ישראל מהמכה ההיא צוה אותם במצות הפסח והביטה וראה איך יסכימו כל פרטי המצו' הזאת עם הרמז הזה. ראשונה שיקחו שם בן שנתו שהוא טלה יען היה בצלמו וכדמותו של מזל טלה שהמצריים היו עובדים. הב' שיהי' זכר תמים כי כן צורת המזל זכר ולהיותו ראש המזלות קראו תמים רוצ' לומר שלם ונכבד. הג' צוה שיקחו השה בעשור לחודש ושחיטתו בי"ד יום והיתה הכוונה בלקיחתו בעשור לחודש לפי שאז השמש באותו מזל בשליש גבורתו וכדי שיראוהו המצרים כרוך בכרעי מטותיהם אשר הוא להם תועבה והכעסה רבה ושחיטתו ביום י"ד לפי שהוא אז שם בגבורתו ומעלתו ועכ"ז אז ישפכו את דם הטלה לדעת שלא ידרשהו אלוה ממעל ולא יצילהו המזל מרעתו ובזה יכירו וידעו כי לה' המלוכ' ושהוא מבטל המערכות בחפצו. וד' צוה שיהי' שה לבית לפי שמזל טלה הוא בית כבודו של שמש ולרמוז לזה יחסו שה ואם ימעט הבית ואמר בבית אחד יאכל ושלא יוציאוהו מן הבית להודיע שהיות השמש במזל טלה שהוא בית כבודו לא יצילהו מרעתו. וה' צוה שימנו עליו כל בני הבית כדי שכלם יושרשו באמונה האמיתית ולא ישאר ביניהם איש חושב מחשבות און. והו' צוה שישחטו אותו כל קהל עדת ישראל כדי שיהי' מפורסם ביניהם האמונה האמיתית ושקרות עבודת מזל טלה ולכן ישחטו הטלה בפומבי לראות אם יש מוחה בשחיטתו ומחזיק ברשעת אמונתו הראשונה. וז' צוה שיקחו מן דם השה ושיתנו ממנו על המשקוף ועל שתי המזוזות לפי שבאותם המקומות אחר הדלת והמזוזה היו הם שמים זכרון הע"א ההיא בהיותם עובדים אותה לכן עתה ישימו שמה דמו אשר שפכו לבזותו ולהכעיסו וצוה שיעשו ההזא' היא מהדם באגודת אזוב שהוא השפל והנבזה שבעצים לרמוז לישראל השפל בעבודת מצרים שידיו יעשו זה הפועל מההזאה מאלהי מצרים. וח' צוה שישימו הדם בבתים אשר יאכלו בהם להגיד שאין הרמז הזה מהאמונה הנקנית שמה מכוונת לנכרים אלא לישראל שהם גוי צדיק שומר אמונים וכמ"ש והיה הדם הזה לכם כי להם יהי' לאות ולעדות בעצמם שלא יהיו עוד עובדים את מזל טלה כימים הראשונים ושהם יצאו ממצרים כי יד אלהיהם הטוב' היא סמכתם בבטול כח מזל טלה וגבורתו גם צוה בזה האות שיהי' אליהם ביחוד כדי שהמצריים לא יעשו אות גם כן להנצל מהמגפה... וי"ג צוה שיאכלו את הפסח מתניהם חגורים ונעליהם ברגליהם כדי להבטיחם שבזכות מצות הפסח יצאו בלילה ההוא מגלות מצרים וכבר אחז"ל (ש"ר פ' י"ז) שעל שתי מצות נצטוו בלילה הזה דם מילה שנימולו כלם כדי לאכול בפסח שכל ערל לא יאכל בו ודם הפסח שנאמר ואומר לך בדמיך חיי ובמכילתא אמרו ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים היה ר' מתיא בן חרש אומר מפני מה צוה הקדוש ברוך הוא לקיחתו של פסח קודם שחיטתו ד' ימים הרי הוא אומר ואעבור עליך הגיעה השבועה שנשבעתי לאברהם לגאול את בניו ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ערום מן המצות לכן נתן להם שתי מצות מצות פסח ומצות מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ונאמר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור לכך הקדים לקיחתו של פסח ד' ימים לשחיטתו כדי שיהיו נוטלים שכר על המעשה הנה ביארו שבאה מצות הפסח כדי שיהיו ראויים לגאולה. וכבר יורה על מצות מילה שקבלו אז מה שנ' בס' (יהושע ה) כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'. ובאלה שמות רבה אמרו שהיה המשקוף בזכות אברהם שהי' משקוף הבית והשתי מזוזות היו רמז ליצחק וליעקב ושלכן אמר ופסח ה' על הפתח. וענין כלו שבזכות מצות הפסח והדבקות אשר בלילה ההוא יתדבקו בבוראם ויאמינו בו וביכלתו על השלמות יהיו ניצולים מפעלי הלקות הכולל הנעשה בארץ המתחייב ממשפט האלוהות. וזהו אמרו ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכותי בארץ מצרי' ובמקום שעובדי מזל טלה היו חושבים שבכבדם צלמו ודמותו ינצלו מהפגעים יתישב בנפשותם של ישראל ויראו בנסיון שהדבר בהפך שהעובדים אותו מתו והמבזי' ומקללי' אותו וכופרים באלהותו ינצלו מדבר באופל יהלוך. ואמנם מה הוא המשחית אשר זכר ושיזכור אחר זה ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף הנה הוא לדעתי אויר מעופש שורף שחידש הקדוש ברוך הוא על דרך הפלא והיה נכנס בבכורות מדרך הפה והנחירים והולך אל לבם פתאום והוא היה המשחית שאינו מבחין בין צדיק לרשע כי אינו בעל דעת ובחינה. והיה מהנס האלהי שבזכות הפסח והמילה לא נכנס האויר המעופש ההוא בבתיהם של ישראל. הנה התבאר שלא תלה הש"י הצלתם בראיית הדם להיותו לאות ולזכרון אלא שבהיותם מאמינים השגחת הש"י וידיעתו ושזובח לאלהי השמים יחרם בלתי לה' לבדו יהיו בשכר זה נצולים מהמגפה ההיא והתבאר שלא היתה מכת בכורות משפט פרטי בהם שישלחם ביד פשעם. אבל השם ביטל כח מזל טלה כדי שיצאו ישראל ממצרים כי מזל טלה היה שרם של המצריים ומזה נמשכה מכת הבכורות כולם לפי שהיתה המכה נמשכת מלמעלה בכל בכור אי זה שיהיה. ולכן היה ראוי שתכלול המכה גם כל בכורי ישראל היושבים במצרים וכ"ש בהיותם עובדים המזל ההוא מקדם כמו המצריים שהיו בעבור זה חייבי מיתה כפי המשפט האלהי ובעבור זה צוה הי"ת שיעשו את הפסח ויפנו עורף לעבודת המזל ההוא וידבקו באלהיהם והוא יהיה להם למושיע מהמית' המסודרת הכוללת ההיא וזה ענין בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים כי בעבור מצות הפסח והמצה עשה עמהם החסד הגדול הזה ולכן היה החסד ההוא בבכורות בלבד ונתקדשו מפני זה כל בכור לגבוה לפי שהיה הלקו' והמכה ראויה לבוא עליהם ולהם נעשה הנס ההוא. והנה במכות מצרים היתה הפלאה לישראל ולא נצטרכו לאות מפני שהיו באות על צד העונש לראוים אליהם ולכך נתיחדו לפושעים. גם שהיו על ידי אמצעיים שלא יעברו החוק והרשות הנתן אליהם. אבל מכת בכורות עשאה הקדוש ברוך הוא בעצמו מבלי אמצעי ולפניו ילך דבר והיה בזה סכנה עצומה לחוטאים כי בקום למשפט אלהים לא לפניו חנף יבא וישראל היו מלוכלכים בגלולי מצרים והיה משורת הדין בהלקות את השרים העליונים שכל עובדיהם ימחו מספר חיים. ומפני הסכנה העצומה שהיה בזה לחטאים בנפשותם הגדיל ה' לעשות עם ישר' לצוותם שיעשו מעשה מיוחד וינצלו מתוך ההפכה. ואמנם בקריעת ים סוף היה העונש על המצריים בעון כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כמו שאמר יתרו ולכן לא היה ראוי שיענשו בזה בני ישראל כי לא היתה הטבעת המצריים דבר נמשך מהלקות העליון כי אם משפט השגחיי כפי החטא. הנה התבאר הדרוש הנכבד הזה והותרה במה שדברתי עד הנה השאלות הד' והה'.

Abarbanel Commentary on Haggadah s.v. "Pesach"אברבנאל הגדה של פסח ד"ה "פסח"

ועם היות בני ישראל גם הם זונים אחרי עבודת מזל טלה ומיחדים אליו בכוריהם כמו שבא בהקדמה הרביעית, הנה לא עזבו את ה' אבל היו חושבים שיושפעו מהמזל ההוא טובות אף כי השי"ת הוא אלהיהם ואלהי אבותיהם, ולכן צעקו אל ה' בצר להם. ואמר הכתוב ששמע אלהים את נאקתם ויזכור את בריתו שהיו סבות מניעות לגאולה, ומצד אחר וירא אלהים את בני ישראל ר"ל ראה גלוליהם שהיו עובדים למזל טלה כמו המצריים. והשי"ת הכריע ע"י בריתו וצעקתם את הסבות המונעות את הגאולה שהם מעשיהם הרעים והטה כלפי חסד לרחם עליהם וזהו אמרו וידע אלהים, ר"ל שחמל עליהם לגאלם, ולכן שלח לפניהם איש משה עבדו להשריש בהם ראשונה האמונה והתורה האמתית כמו שאמר לו לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם ה' אלהי אבותיכם נראה אלי וגו'.

Seforno Shemot 12:12-13ספורנו שמות י"ב:י"ב-י"ג

(יב) ועברתי. לפלס נתיב לאפי, שלא יוכל על זה השליח. והכיתי כל בכור. שאבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור. ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. אשפיל שרי מעלה המנהיגים אותם עתה, כדי שיחול העונש יותר. אני ה'. ולא יאות כל זה בלתי לה' לבדו, כאמרו אני ה' אני הוא ולא אחר. ובזה נתן טעם לכל הקודם למה הוצרך שיעשה האל יתברך בעצמו את כל אלה, ולא כן עשה בסנחריב וזולתו. (יג) ולא יהיה בכם נגף למשחית. לא יגע בכם נגף פי' מכה של אותה ההשחתה שאני עושה במצרים. בהכותי. שמלבד מכת הבכורות שלח בשאר העם עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כי לולא הפסיחה שעשה בחמלתו על ישראל לא היו נמלטים משאר הצרות ששלח על שארית עם מצרים כענין פן תספה בעון העיר (הוריות יט א), וצוה עליהם מתנות הדם לאות, למען ימלטו, וזה למען שמו לבלתי החל כאמרו ואומר לך בדמיך חיי (יחזקאל טז, ו).

Seforno Shemot 12:22-27ספורנו שמות י"ב:כ"ב-כ"ז

(כב) ואתם לא תצאו. הנה הבית יהיה מצויין בדם, ואתם לא תצאו, ובזה האופן ופסח על דרך והתוית תו (יחזקאל ט, ד). (כג) לנגוף. את עם מצרים בעברה וזעם וכו', כי אמנם יאמר נגף על כל מכה גם בלתי מות, כאמרו ונגפו אשה הרה, ולא יהיה אסון (להלן כא, כב). המשחית. את עם מצרים, בעברה וזעם וכו'. (כו) מה העבודה הזאת לכם. שאינה ביום מקרא קדש כשאר הקרבנות, ולא תוך זמן שאר הקרבנות שהוא מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ולמה לא יספיק קרבן אחד לכל ישראל כמו בשאר קרבנות צבור. (כז) זבח פסח הוא. זה הזבח נעשה בשביל הפסיחה שהיתה עתידה להעשות בחצי הלילה של אחריו, ומפני שאין זבח בלילה הוצרך לעשותו בזה הזמן הנמשך אחר הלילה של אחריו בענין הקרבנות. והוצרך כל אחד להקריב כי הנס נעשה לכל יחיד בפני עצמו ולא לציבור בכלל.

Alshikh Shemot 12, Introductionאלשיך שמות פרק י"ב הקדמה

אך הנה לבא אל הענין נקדים. א. כי הנה ידוע כי עבודה זרה של מצרים היתה מזל טלה ויהיו עובדים אל הטלאים דוגמת מזלם למעלה. ב. כי ידוע הוא כי מזל טלה הוא המיוחד לחדש ניסן שהוא הראשון שבמזלות. ונבא אל הענין, והוא, כי הנה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לגאלם, לפיכך צוה למו ימשכו ידיהם מהעבודה זרה שהיו עובדים, הוא את מזל טלה ודוגמתו, הם הטלאים, וישחטו אותם ויעשו בם שפטים, ויאכלו אותם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, להורות כי כפרו בו, ודבקו בו יתברך בדם מילה להורות כי עבדי ה' המה חתומים בחותמו. והנה אין ספק כי הלא יחרד לבם בשומעם כי בחדש ניסן הם נגאלים, באומרם מי יתן והיה בחדש זולתו כי עתה יאכלם חדש זה את חלקי ישראל. כי הלא לא ימנע, או יש כח במזל טלה לנגד את ישראל ומה גם בחדש ניסן שהוא ממשלתו, אם אין. אם יש בו כח, איך נגאל בחדשו שיעצר כח עלינו. ואם אין בו כח, לפחות יהיה לנו החדש הזה לצור מכשול מזכרת עון עבודה זרה שלנו ולא נהיה לרצון לפניו יתברך, כי הלא הימים ההם והזמן ההוא יחלישו כח גאולתנו בהעלות חמת זכרון עבודה זרה שלנו לפניו יתברך. ועל כל שתי הבחינות הנאמרות יש ויש ניגוד בהיות בארץ מצרים. כי אם יש כח במזל, יהיה להם מעיר לעזור, ואם אין בו לא יבצר מהיות גם הוא לשכים לנו כי במקום שבו חטאנו איך נושע בו ולא יזכר עונינו בו. הן זאת היתה נהמת לב בני ישראל בשומעם החדש הזה אתם נגאלים, ויחרדו לאמר, הלא מצרים שהוא מקום שחטאנו בו מלאה מעבודה זרה שלנו שהיא מזל טלה המושל בחדש הזה ואיך נגאל באלה. ובזה נבא אל ענין הכתובים, והוא, כי ראה הוא יתברך והנה להיות ראויים ליגאל צריכין אל מצות דם פסח ודם מילה, שהוא ככתוב אצלנו שצריך סור מרע ועשה טוב, משוך ידיהם מהעבודה זרה בדם פסח, והכנס תחת שעבוד ה' בדם מילה. וירא והנה אם בלי הקדמת החדש הזה לכם כו' אמור יאמר להם יקחו בעשור לחדש הזה איש שה לבית אבות כו', הלא יאמר נא ישראל אוי לי מפאת המזל כי ינגדנו, ומה גם בחדשו, וגם להיות בארץ מצרים מקום החטא ואיך שם נוכל להמלט מידו. ואוי לנו מצד המצריים כי הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו. ולא עוד כי אם שגם לפני ה' יהיה לנו החדש והמקום והשה למזכיר עון להתפס כי בו חטאו במקום ההוא להיותו דוגמת מזל החדש ההוא ואיך יגאלו באלה. על כן גזרה חכמתו יתברך כי טרם הזכיר להם לקיחת השה יקדימו להם שיגאלו בחדש הזה בארץ מצרים, כי בדבר הזה בלבד אין פחד רק מהמזל פן ינגדם, להסיר תחלה מורך לבם מהמזל ומהמקום. אך לא מהעם. כי עדיין לא הוזכר השה שיקחוהו לזבוח את תועבת מצרים לעיניהם שיפחדו מהעם, אך אחר הבטיחם מהמזל והמקום, יקל אחרי כן גם להסיר מלבם מוראת לבם מהעם כי בא להם הענין לאט אחת לאחת, מה שאין כן אם היו שומעים שני הדברים כאחת.

Alshikh Shemot 12:7-9אלשיך שמות י"ב:ז'-ט'

(ז) עוד יתכן בענין ארבעה ימים והשחט בין הערבים, בשום לב גם אומרו ולקחו מן הדם ונתנו על שתי כו', כי אומרו ולקחו מן הדם הוא מיותר, והיה די יאמר ונתנו מן הדם כו'. ועוד, מה ענין המזוזות והמשקוף. ועוד, ענין האכל הבשר צלי אש ומצות על מרורים ולא נא ומבושל, והיות ראשו על כרעיו ועל קרבו, עם היות שבכל אלה יש צפוני סודות, גם לנו ניתן רשות לדרוש צד רמז מה. והוא, כי הנה אחד מהדברים אשר החי יתן אל לבו באשר הוא יהודי, הלא הוא, כי גם ישוב ויתחרט מאשר חטא על הנפש ולא ישוב עוד לכסלה, לא יעלה על רוחו כי צדיק הוא ומה לו עוד לעצבים להיות נעצב על כל אשר חטא ואשם כי לה' אלהינו הרחמים והסליחות. שאם כן איפה, כי יעשה איש אחד ממצות ה' אשר לא תעשינה ויחייב את ראשו באחת ממיתות בית דין, אם ישוב מחטאתו אשר חטא ויהיה כל ימיו בתשובה האם יפטר מן המיתה או דוגמתה כנגד מדתה לכפר בעדו, לא כן ודאי כנלמד מרבותינו ז"ל, כי לא יכופר אם לא במיתה או מעין המיתה ההיא, כי אף גם כשבטלו ארבע מיתות, דין ארבע מיתות לא בטלו או מירוק העון מעין חטאתו אשר חטא. ונבא אל הענין, והוא, כי הנה חטאו ישראל במצרים בעבודה זרה. והנה העון ההוא כלל דברים רבים. א. חילול ה' כי ברבים עזבו את ה' בתבנית שה אוכל עשב. ב. זביחת קרבנות לפניה, וגם קבלת דמן, וגם אכילה מזבחי מתים מתקרובת העבודה זרה. ג. כריעה והשתחויה לפניה. והנה על כל אלה בא האלהים למרק עון ישראל ולטהרם מאשמותם. ועל כן, על האחד, והוא, חילול ה', על כן לעומת זה יקדשו את ה' ויערו למות נפשם בארבעה ימים שהיה שה לבית קשור בכרעי מטתו ארבעה ימים, מסתכנים למות בידי המצריים. כי כלם יקבצו בפתחי ישראל לאמר להם מה זאת, ואומר להם קשרתיו לשוחטו לשם אלהי, והמצרי יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס נגד איש הישראלי לנתחו לנתחיו. ועל מנת כן שם הישראלי את נפשו מנגד למות על קדוש שמו יתברך תחת אשר חללו. והיה ארבעה ימים כנגד ארבע אותיות ה' אשר חיללו כמפורש למעלה, ובשכר זאת אלהים לא עזבו ביד מבקשי נפשו. ובזה שוה לו זכות אברהם שקדש שם שמים בכפרו בעבודה זרה, שעל כן הפילו נמרוד לכבשן האש, וה' אשר הצילו אז הציל גם עתה את בניו בעשותם כמעשהו. והיה מקחו מבעשור כנגד עשר נסיונות שנתנסה אברהם, כי כן בכל אחד מהעשרה ימים מאז נצטוו, היו בצער מחשבת נסיון הלקיחה לעיני כל מצרים, כאילו נתנסו עשר פעמים. והיה מקחו בבקר לעומת תפלת שחרית שתקן אברהם. ועל הדבר השני שעבדו את השה בזבחים, שעל כן היה ראוי בשלח יעבורו גם הם בזה, זה חסדו יתברך אשר עשה שקבל תמורתה את שחיטת השה כדין צבור שעבדו עבודה זרה שדינם בסייף. והיה זה להם בזכות יצחק, כי כאשר קבל יצחק על עצמו לישחט קרבן לה' לקדש שמו, קבל תמורתו את האיל תחתיו, כן גם לישראל אחר שהערו למות נפשם קבל הוא יתברך השה תמורתם. וזהו ושחטו אותו כו' בין הערבים שהוא לזכור זכות יצחק שתקן תפילת בין הערבים. מה שאין כן לקיחת השה שמן הסתם היה בעשור בבקר מעין תפלת שחרית שתיקן אברהם. והעבודה שאחר הזביחה שזבחו לעבודה זרה, שהיא קבלת הדם, על כן ולקחו את הדם, שתחת היותם ראויים שילקח דמם על אשר עשו כן לעבודה זרה, יועיל להם זכות יעקב שנצטער על ידי דם כאשר הובאה לפניו כתונת בנו טבולה בדם. ולהיות שעיקר הגנת זכות האבות הוא בהיותם כאחת כעובדא דאליהו בבבא מציעא (פה ב), על כן אחר הרמז כל אחד בפני עצמו נרמזו שלשתן כאחד במתן הדם. וזהו ונתנו על שתי המזוזות כו' ועל המשקוף שהם האבות כמו שאמרו ז"ל בשמות רבה (יז ג), שתי המזוזות יצחק ויעקב והמשקוף הוא אברהם. (ח) ולא בלבד יכופר עונם, כי אם גם בזכות זה יצאו לחירות, ועל כן יאכלו אותו צלי אש כי יצאו משעבוד עבודה זרה לחירות, שהצלי הוא ררך חירות כנודע. ושמא תאמר איך יכופר עון אשר אכלו שאר בשר תקרובת ועבודה זרה באוכלם דרך חירות ושמחה. לזה אמר ומצות על מרורים יאכלוהו, באופן יזכרו צרותם אשר היו למו בהיותם עובדי עבודה זרה. (ט) עוד צוה לנו יתברך שכל תמצית בחינת טומאת העבודה זרה וארסיותה הדומה ונמשל לדם לא ישאר בלבם, שלא יטעמו מאומה מדבר יהיה בו מדמו, ועל כן יהיה צלי אש ששואבת כל הדם אפילו דם האיברים שלא פירש, ועל כן לא תאכלו נא משום דם האיברים שלא פירש, וכן אפילו בשל מבושל במים, שנשאר דם מתבשל במים כי אם צלי אש. והנה כיוון לתקן כל דבר מענין הזביחה וכל הנמשך ממנה בתקרובת העבודה זרה.ועל העבודה השנית שהיא כריעה והשתחויה, אמר, כי לעומת אשר השתחוית למה שהיה עבודה זרה שלך, עתה יתהפך, כי עתה תהיה מה שהיה דוגמתה לפני מחלליה כורעת ומשתחוה, וזהו ראשו על כרעיו ועל קרבו. עוד אפשר, רצה הקדוש ברוך הוא לעשות בשה שהוא תמורתם ארבע מיתות בית דין, סקילה בהשליך אותו ארץ לשוחטו, וחנק באחוז בעור וסימנים בגרון לשוחטו, והרג בשחיטה, ושרפה בצלי אש שהוא מעין שרפה מה שאין כן בנא ומבושל.

Ma'asei Hashem, Ma'aseh Mizrayim 17מעשי ה', מעשה מצרים פרק י"ז

אבל לדעתי יתיישבו כל הספקות הנזכרים באופן נכון כפשוטו של כתובים, כי המשחית היה משחית ממש והיה נוגף ומכניס עיפוש האויר בכל מי שהיה מוצא כי כבר ניתן רשות למשחית, ורוב מצרים היו נגפים במגפה אבל לא מתו מהם רק הבכורות, כי הקב"ה היה הוא ההורג אותם ולכן הוצרך אות הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות כפשוטו, שיהיה אות וסימן למלאך המשחית כדי שלא יהיו נגפים כלל, לא הצילם מן המות כי הקב"ה בעצמו ההורג המכיר ומבחין בין טיפה לטיפה. וכך אמרו המצריים כלנו מתים לפי שהיו כולם נגפים במגפה מן המשחית. ובזה יאות מה שנאמר וראיתי את הדם ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית כי ביאר מאד הדברים היותם כאשר אמרנו, כי הפסיחה פירושה שבמקום המצווה היתה שכינה שרויה, באופן שהיה המשחית פוסח עליהם, שעל בית מצרי לא היתה שם נראה שכינה שורה ובעבור זה היה רשות למלאך המשחית ליכנס שם, אבל בבית ישראל ששכינה היתה נראית שרויה שם מפני מצות הקרבן לא היה רשות למלאך המשחית ליכנס במקום שכינה, ולכן נאמר ולא יהיה בכם נגף ולא אמר ולא תמותו.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 12:13הכתב והקבלה שמות י"ב:י"ג

הדם לכם לאות. הקושי מפורסם מה ענין האות הזה ומה צורך יש בו, הממנו ית' יפלא להציל בתי בני ישראל בלי שום אות וסימן, ויראה כמ"ש הרע"פ כי באמת היו בישראל דברים מונעים הגאולה, כמ"ש רבותינו שהיו עובדי אלילים כמצרים, והיה רצונו ית' לטהרם ולנקותם, וצוה עליהם קרבן פסח, ובזה יורו הוראה גמורה כי שבו מדרכם הרעה בשחיטת האלוה עצמו אשר היו עובדים אותו; והנה אות האהבה השלמה והסימן הגמור הוא לבלי יכנס בלב האוהב שום פחד ודאגה מאיזה סכנה למלאות רצון הנאהב, אבל ישים נפשו בכפו ויסתכן לבלי המנע מעשות רצונו, לכן צוה הוא ית' שיעשו ג' פעולות בזביחות האלוה של המצרים לעיניהם בפרסום גדול, ולא ישיתו לב על הסכנה העצומה פן יחרה אף מצרים עליהם בראותם עלבון יראתם ויקומו עליהם להשמידם, כמאמר משה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, עם כ"ז לא ימנעו מלמלאות רצון המצוה בשוקים וברחובות בבזוי וקלון, עד הביאום אותו לביתם בקולי קולות ולא ייראו מן המצריים, יתר ע"כ ישחטו הפסח בכנופי' ובעסק גדול משפחות משפחות בפרסום, וגם זה לא יפחדו ולא ייראו משונאיהם, והאחרון הכביד כי לא די להם בכל זה אבל גם אח"כ בעת אכלם אותו יפרסמוהו לכליון עיניהם ולדאבון נפש המצרים, בתתם מדמו על משקופי הבתים והמזוזות לעיני כל עובר וידעו המצרים כי עתה יאכלו את יראתם, הלא ינתקו מורשי לבבם להקהל ולבוא עליהם בחרבות ורמחים ולנקום בתוך בני ישראל, הנה בכל זה יעשו רצון קונם ולא יהיה מורך בלבבם, ובזה אות נפלא על שלמות התשובה והדבקם בו ית', והיותם כופרים בע"א כפירה גמורה וחלוטה, וזהו והיה הדם לכם לאות, רצונו יהיה אות לכם על טוב כוונתכם ויושר אמתת לבבכם עם אלהיכם, ובזה תעוררו רחמים עליכם שלא יהיה בכם נגף למשחית כמו שהיה הדין מחייב בעבור הדמותכם למצרים בעבודת הטלה; וראיתי במכילתא דאמר ר' יצחק שהדם לא היה בפנים אלא בחוץ כדי שיראו המצרים ויתכרכמו בני מעיהם, ע"כ. וזה ממש כדברינו. וקרוב לומר כי ענין וראיתי כאן כמו ירא פרעה איש נבון, וטעמו בחרתי להיות הדם לכם לאות, שבזכות שתקיימו מצותי בזה אחוס עליכם. ופסחתי עליכם. יותר נכון לפרשו לשון הגנה והצלה כתרגומו ואיחוס, ודומה לו פסוח והמליט (פערשאנען), כאמרו ואת בתינו הציל, ולא לשון דלוג וקפיצה (איבערשרייטען, איבערשפרינגען), כי מה לנו להגשים את הבורא ית"ש כ"כ ללא צורך; וכן קרבן הנעשה בחג הנקרא בשם פסח, ושחטו הפסח, תרגומו (פערשאנונגסאפפער), וכן זבח חג הפסח (פערשאנונגספעסט) וכן כלם לשון חמלה הגנה והצלה. והכי איתא במכדרשב"י (ויקרא י"ד א') מאי ופסח ה' על הפתח, דשרי על האי פתחא חסד.

R. S"R Hirsch Shemot 12:3-8רש"ר הירש שמות פרק י"ב:ג'-ח'

(ג-ו) וכל יחיד ויחיד, כל בית וכל משפחה, הציבור בכללו ובפרטיו, חייבים ברגע זה של תחייתם לראות את עצמם מול ה' כ"שה". כולם יתמסרו למחשבה האחת, להיות "צאן מרעיתו" (תהלים ק, ג), לקבל את ה' כרועם, "רועה ישראל" (שם פ, ב), ולהיות נכונים להנהגתו והדרכתו. מושג זה, לפיו ה' הוא רוענו ואנו מרעיתו, היה למן הרגע, בו נטל ה' לידיו את הנהגתנו, המושג הקבוע וההולם ביותר, באמצעותו ניתן לנו לצייר לעצמנו את יחסינו אל ה' ויחסיו אלינו. וגם בעתיד יהיה "הכבש האחד בבקר" ו"הכבש השני... בין הערבים" הסיסמה, לפיה יתייצב ישראל יום יום, בזרוח קרני השמש ובשקען, לפני אלוהיו, וימסור את עצמו לו. ולא יהיה זה כי אם המשך וחזרה של רגע ראשון זה, בו החל ישראל במהלכו על פני ההיסטוריה, ובו מסר את הנהגתו לידי ה' כ"רועה ישראל" וכ"נהג כצאן יוסף" (שם). אולם ה"שה" היהודי אינו "סובל מכאובי העולם", אינו נפש שפלת – רוח ונכאה, המובלת, נכנעת, לטבח: שה תמים זכר בן – שנה יהיה לכם, שלם בגוף, גברי, ברעננות – נעורים נצחית – כך יסמל את אופיינו ומגמתנו. צאן ה' יהיה מושלם ועצמאי, ועם זאת לעולם צעיר; לעולם לא גמול מההנהגה האלוהית, בין אם, מצד מעמדנו החברתי, נהיה ככבש או כעז, מן הכבשים ומן העזים תקחו. במסגרת מין הצאן ניתן לבחור בין כבש לעז. העז – תכונתה האופיינית היא העצמאות הגדולה יותר כלפי חוץ; מכאן "עז" =לגלות התנגדות עזה: העז חושפת את קרניה לכל זר, אך כלפי הרועה היא צייתנית ונכנעת, ככבש. (ז-ח) והנה "שחיטת קרבן", הוויתור על חיים קודמים, לעולם אין פירושה כלייה, כי אם תנאי בל-יעבור כדי לזכות מידי ה' בהווייה נעלה יותר. הדם מתקבל מיד לצורך אותה הווייה חדשה ונעלה: "קבלת הדם". דברים אלה אמורים במיוחד ביחס לקרבן הפסח, הנשחט מלכתחילה כדי להיאכל על - ידי מנוייו: אלה שביטאו בפסח את ביטול הווייתם והתמסרותם לה' חוזרים ואוכלים מבשרו. בשום קרבן אין האכילה כה חיונית כלגבי קרבן הפסח (עי' פסחים עח ע"ב). רק ביחס לקרבן פסח נאמר: "שלא בא מתחילתו אלא לאכילה" (שם עו ע"ב). כי מהו להיות לבן - חורין ולאדם עצמאי, אם לא: ליהנות הנאה מעצמו? מהותה של אי - התלות והעצמאות היא: זכותו של אדם להפנות אל עצמו את כל אישיותו על כל שלוחותיה וכשרונותיה. רק היא אשר מעניקה ל"אני" את ערכו האישי, ומעמידה לרשותו הבלעדית את יישותו הגשמית והרוחנית. לכן, סבורים אנו, כה חיונית דווקא בקרבן זה אכילתו שלו; הוה אומר: אכילת הפסח למי שנימנה עליו, שסימל בו את אישיותו עוד בטרם הקרבת הזבח, ובהקרבתו ביטא את ביטול הווייתו ואת מלוא התמסרותו. אכילת הפסח מסמלת את החירות והעצמאות, שישראל זוכים בה תוך התמסרותם לה'. באכילת הפסח הם חוזרים וזוכים בעצמם אחרי שהיו עד כה עבדים, בטלים באישיות אדוניהם. משום כך "שחטו שלא לאוכליו ושלא למנויו וכו' פסול" (פסחים סא ע"א), שכן, שחיטה שלא למנוייו איננה אלא שיעבוד, ואילו שחיטה שלא לאוכליו היא הקרבה בלא חידוש עצמאות. ברם, לא יחידים חופשיים ועצמאיים, אלא כפי שראינו, בתים חופשיים ועצמאיים, שנוסדו על קשרי דם או בבחירה רצונית, הם הם היסודות, מהם ביקש ה' לבנות את עמו. רק בתוך המשפחה החופשיה יזכה היחיד "ליהנות מעצמו". משום כך נתנו את הדם על המזוזות והמשקוף של הבתים, בהם יחזור השה וייאכל למקריביו. והרי כך נאמר: על - שתי המזוזות ועל - המשקוף על הבתים אשר - יאכלו אתו בהם. המזוזות והמשקוף הם הם נציגי הבתים. כי מושג הבית מורכב משני יסודות: האחד, נעילת המקום מבחינה חברתית בפני אזרחי חברת האדם; והשני, סגירה פיזית מפני חדירת עולם כוחות הטבע. האחד מיוצג על ידי הקירות, השני על ידי הגג. שתי המזוזות מייצגות את היסוד התוחם מבחינה חברתית ("מזוזות", משורש "זיז"= לנוע, המווסתות את תנועת הנכנסים ויוצאים). המשקוף, המרמז על הגג, "הנשקף מעל", מסמל את ההגנה הגופנית ("משקוף" משורש "שקף", להביט ממעל). העבד, שקם והיה לאדם, לאב ולבן למשפחתו, זוכה ל"מזוזות" ו"משקוף": מעמד משפטי ומחסה מאת ה' נגד חדירת כוחות אדם וטבע. אולם, תחילה עליו להתמסר לה' תוך ביטול כל הווייתו הקודמת, ורק אחר כך יזכה "ליהנות מעצמו" באכילת הפסח בבית המוגן מאת ה'. הוא אשר יבטא דם - השה שעל המזוזות ועל משקוף הבתים, אשר בהם ייאכל זבח השה: לא הקירות מגינים עליו מפני כוחות אנוש עוינים, ולא הגג בפני כוחות טבע עוינים, אלא ה' מגן בין הקירות ותחת הגג על אלה המתמסרים לו בקרבנם.

R. S"R Hirsch Shemot 12:11רש"ר הירש שמות פרק י"ב:י"א

פסח קרוב ל"פשע"= צעד, דווקא בצעדים מאוששים: "אפשעה בה" (ישעיה כז, ד), וכן ל"פסע" הארמית =צָעד, ו"פסיעה"= צַעד. (דומה לו: "פשׂה" =הוסף לצעוד, התפשט). הוראת "פסח"= צלע ו"פִסֵחַ" =חיגר שוב מאשרת את הכלל כי האות ח' מציינת מצב של עיכוב לגבי מושג המובע על ידי האות ע', בדומה ל"נוע" לעומת "נוח", "עלה" לעומת "חלה" וכו' (עי' פי' לעיל ט, ט). כן הוא היחס בין "צלע" ו"צלח", אם כי בתוצאה הפוכה: "צלח", הסרת העיכוב הגורם לצליעה: צעד קדימה. על כל פנים, מאחר וברורה משמעותן של פסח= צלע, פסח =חיגר, הרי הוראת היסוד היא: הליכה מעוכבת, איטית והססנית. "פסח על" פירושו: פסע מעל דבר בהססנות. בארבע לשונות מתוארות בישעיה לא, ה ההגנה והישועה, אשר יושיט ה' לירושלים: "גנון והציל פסוח והמליט"; פעם על - ידי גידור מסביב (גנון), למען לא תקרב סכנה משום צד; פעם על - ידי הצלה (והציל), עת כבר אחזה הסכנה בעיר, וה' חוטפה מידיה; פעם בפסיחה (פסוח), בהיותה במוקד הסכנה, ובעוד כל סביבתה מוכרעת, רק בה לא תיגע הסכנה ועליה תפסח; ופעם תמולט (המליט), בהיותה אבודה במקום הסכנה, ורק ה' מסייע לה לנוס. והנה "גנון" ו"פסוח" אמורים בלשון מקור, בעוד "והציל" "והמליט" אמורים בהגדרת זמן; מכאן ש"גנון ופסוח" מציינים את השגחת ה' התמידית והשכיחה, בעוד ש"והציל והמליט" אין נזקקים להם אלא במקרים מיוחדים. כמו כן הואיל והוראת "פסוח" היא העברת הסכנה מתוך היסוס, הרי זה בא להשמיענו, כי בכל עת, כאשר "יפל מצדך אלף ורבבה מימינך" (תהלים צא, ז) תתמהמה הישועה עד אשר יהיה הניצול ראוי להצלתו. רעיון זה הוא המבוטא בשלמותו בקרבן הפסח. בקיימם את הלכות הפסח ייעשו בני ישראל ראויים כדי שתפסח עליהם הפורענות הבאה על בתי המצרים. בתודעה זו יאכלו את קרבן הפסח, תוך ידיעת הסכנה המרחפת על בתיהם, ממנה יוכלו להינצל רק על - ידי עצם אכילת הפסח וכוונם לברית הרועים אשר כרתו עם ה'. "חפזון" מבטא היטב אווירה של האצים להימלט מפני סכנה המאיימת עליהם, ועתה מובן ההקשר: ואכלתם אתו בחפזון פסח הוא לה': לאט ובהיסוס תעבור הסכנה מעל ראשיכם (פסח), לכן אל תתמהמהו להיעשות ראויים להצלה (חפזון).

R. S"R Hirsch Shemot 12:24רש"ר הירש שמות י"ב :כ"ד

את הדבר הזה - הווה אומר: דבר זה, שה' יראה את הדם בבתים, ורק אז יחיש את ישעו. מצוה ראשונה זו היא אפוא סמל בעל משמעות עשירה, ובקיימנו אותה נמצאנו מדברים אל ה' בשפה רבת סמלים, שתוצאותיה החיוביות: ישע; דוגמה היא למשמעותן וחשיבותן של שאר מצוות דומות הבאות אחריה.

R. D"Z Hoffmann Shemot 12:12-13ר' דוד צבי הופמן שמות י"ב:י"ב-י"ג

והיה הדם לכם לאות – כלומר יהיה אות לטובתכם, שהרי ה' אינו צריך לאות כדי להבדיל בין בתי ישראל לבתי מצרים, כשם שאינו צריך לאות זכרון כדי להיזכר בברית שכרת עם נח לאחר המבול. אך, כשם שנאמר שם "וראיתיה" וגו' כלומר שה' מבקש להיזכר דווקא על ידי אות נראה לעין, כדי שגם העולם כולו יראה שהוא ית' זוכר בריתו, ויכיר שהוא ית' מנהיגו של עולם, כך ביקש ה' גם במצרים להבדיל בין בתי ישראל ובתי מצרים על ידי אות נראה לעין, למען יראה העולם כולו, כי ה' מבדיל בין מצרים ובין ישראל, ועם זאת ידעו ישראל שהם חייבים את הצלתם רק לעבודת ה' הבאה לידי ביטוי על ידי מעשה... כשם שבעולת התמיד הקרבה פעמיים מדי יום ביומו מוצגת האומה הישראלית ככבש זה שה' רועהו, כן צריך היה כל ראש בית אב בישראל, כמבוא לשחרור מן העבדות, להקריב כבש קרבן לה'. בתור נציג ביתו, בתור נציג של בית המעמיד עצמו תחת הנהגת ית' ומוסר עצמו להשגחתו, השוה דבר הנביא "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" וכאלו כל משפחה היא אומה בפני עצמה. והרי זוהי מהות החירות, שכל משפחה עצמאית תהיה, שלא יראו בה רק איבר אחד של שלימות המאוחדת לאומה, למדינה. אך מה היה אופיו של קרבן הפסח? אין הוא כמו הכבש היומי ההוא, קרבן עולה שבו מקדיש האדם את כל חייו כשייכים לה' וכחייבים בעבודתו ובציות לו. מכיוון שהוא נקרא לעתים בשם זבח, הוא שמם של הקרבנות הנאכלים, ובמיוחד של קרבן השלמים הרי שהפסח שייך לסוג של שלמים. אכן, אך טבעי הוא שבשעת היציאה לחירות, כאשר באה לישראל הישועה הגדולה ביותר שלה זכתה האומה אי-פעם, יהיה קרב קרבן שלמים. כשם שהאדם מצהיר על ידי קרבן שלמים על ישועתו כתוצאה של התאחדותו עם הקב"ה, כך גם נפתחה הגאולה ממצרים בביאורו של שם הוי"ה ובהבטחה "כי אהיה עמך" ועתה היא צריכה להיות מושלמת בהתאם לאלה. אבל הפסח צריך להיות כמו קרבן תודה, במיוחד בשביל ההצלה מן המוות במכת בכורות, וכאמור במפורש בפסוק כ"ז, ומכיוון שבמצרים היה מת בכל בית ובית – "כי אין בית אשר אין שם מת" צריך היה להיות פסח בכל בית ובית – "שה לבית". ועוד, שלא כמו בפסח שצריך יהיה להביא בעתיד – אות תודה על ההצלה במצרים, הרי הפסח שזבחו במצרים היה גם קרבן שלמים וגם קרבן תפילה למען השיג את הישועה, ומשום כך נצטוו לזבחו "בין הערביים" – לפני בוא מכת בכורות. במצרים שימש הבית כמזבח, ודם הקרבן נזרק על מזוזותיו ומשקופיו. בהרגישם התאחדות עם הבורא ית' ובחפשם רווח והצלה בהתאחדות זו, אכלו כל בני הבית (גם אלה שמחוץ לבית, שנמנו מראש על קרבן זה והתאחדו אפוא לבית אחד), מקרבן זה בהסיבם על שולחן ה', אבל לא הוצרכו ליתן – כפי שצריכים לעשות בקרבנות השלמים האחרים – חלק מובחר ממנו לכהן, כי בארוחה ראשונה זו משולחן גבוה נחשבו כל ישראל לשווים, כדי להפגין את ייעודם של כולם להיות "ממלכת כהנים" בהעמידם עצמם, על ידי הקרבת הפסח, תחת השגחתו ית', כדי ליהנות כביכול משולחנו, השיגו מושג אמיתי של חירות אמיתית ושל תכליתה של חירות זו – על האדם להיות חפשי מעבודת אנוש כדי ללכת את דרכו בחיים תחת הנהגתו ית' וכדי להשתמש בכוחותיו ובכישוריו מתוך התאחדותו עם בוראו וליהנות מהם. האיסור "לא תותירו ממנו עד בקר" תואם את דיני קרבן התודה – "לא יניח ממנו עד בקר". ובאשר למצוות אכילתו "צלי-אש", אפשר שמשמעותו היא שאמנם על האדם לפתח את כוחותיו ואת כישוריו, אבל לא לפתחם "נא" אלא בעזרת האש, האש כסמל תורת ה', ובלי שתערובת זרה תעכיר את אופיים. אך, גם אפשר שמשמעותו היא, מכיוון שבקרבן פסח יש, בתחילה, גם מאופיו של קרבן עולה, להבליט אופי זה על ידי הכנתו באש, לפחות בצלייה.

U. Cassuto Shemot 12:5מ"ד קאסוטו שמות י"ב:ה'

בזבח פסח יש מקצת מאפיו של קרבן ומקצת מאפיו של זבח משפחה. אפשר לשער שהוא קשור במנהג קדום של קרבנות צאן בעונת האביב, אבל כאן, בפירוש לספר שמות, אין מענייננו לחקור על מוצאו המקורי של טכס החג, ועל תהליך תולדותיו, ואין לנו אלא לבאר כוונת הכתוב. וברור הוא שהתורה נותנת צורה חדשה ומשמעות חדשה למנהג הקדום. מהי המשמעות שהתורה מייחסת לקרבן פסח יוצא מפסוק כ"ז, הקובע שהשה של פסח דורות הוא זכר לדבר שפסח ה' על בתי בני ישראל בנגפו את מצרים, ובהתאם לכך השה של פסח מצרים שימש מעין תמורה לחייהם של בכורות ישראל ביום ששלח ה' את המשחית לנגוף בבכורות מצרים. ומלבד זה, יש לראות אולי בדם הפסח, כמו בדם המילה (עיין למעלה על ד', כ"ד-כ"ו, והשווה להלן פס' מ"ח), גם סמל להקדשת חייהם של בני ישראל לאלוהיהם, ולנכונותם לשפוך אף את דמם לעבודתו, אם יהיה צורך בכך. ואולי מתכוון הכתוב להשמיע שדווקא בזכות הקדשה זו נושעו בכורות ישראל כשבאה המגפה על מצרים.