EN/HEע/E

Purpose of the Plagues

Sources

Shemot 3:19-20שמות ג׳:י״ט-כ׳

(יט) וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה. (כ) וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.

Shemot 4:21-23שמות ד׳:כ״א-כ״ג

(כא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם. (כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר ה' בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל. (כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכֹרֶךָ.

Shemot 7:3-5שמות ז׳:ג׳-ה׳

(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (ד) וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (ה) וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם.

Shemot 7:17שמות ז׳:י״ז

כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם.

Shemot 8:5-6שמות ח׳:ה׳-ו׳

(ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה הִתְפָּאֵר עָלַי לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וּלְעַמְּךָ לְהַכְרִית הַצְפַרְדְּעִים מִמְּךָ וּמִבָּתֶּיךָ רַק בַּיְאֹר תִּשָּׁאַרְנָה. (ו) וַיֹּאמֶר לְמָחָר וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֵין כַּה' אֱלֹהֵינוּ.

Shemot 8:18שמות ח׳:י״ח

וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

Shemot 9:14-16שמות ט׳:י״ד-ט״ז

(יד) כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי אֶל לִבְּךָ וּבַעֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ. (טו) כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. (טז) וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ.

Shemot 9:29שמות ט׳:כ״ט

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֹשֶׁה כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי אֶל ה' הַקֹּלוֹת יֶחְדָּלוּן וְהַבָּרָד לֹא יִהְיֶה עוֹד לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ.

Shemot 10:1-2שמות י׳:א׳-ב׳

(א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (ב) וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.

Shemot 11:7שמות י״א:ז׳

וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

Shemot 11:9-10שמות י״א:ט׳-י׳

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (י) וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עָשׂוּ אֶת כָּל הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

Shemot 12:12שמות י״ב:י״ב

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'.

Shemot 14:4שמות י״ד:ד׳

וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל חֵילוֹ וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' וַיַּעֲשׂוּ כֵן.

Shemot 14:18שמות י״ד:י״ח

וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי בְּפַרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו.

Shemot 14:31שמות י״ד:ל״א

וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.

Bemidbar 33:4במדבר ל״ג:ד׳

וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים.

Shemuel I 4:8שמואל א׳ ד׳:ח׳

אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר.

Jubilees 48:6-12יובלים מ״ח:ו׳-י״ב

(ו) ויעש ה' נקמה בם, נקם כבד בגלל ישראל, ויכם וימיתם בדם ובצפרדע ובכנים ובערוב ובשחין אבעבועות פורח. (ז) ואת בהמתם [הרג] בדבר ובברד, ויך בו את כל צמחם, ובארבה אשר אכל את הפלטה הנשארת מן הברד. (ח) ובחושך, ואת בכוריהם מאדם עד בהמה [הרג]. (ט) ובכל אליליהם עשה ה' שפטים, וישרוף אותם באש. (י) והכל צווה בידך לעשות אותו, וטרם תעשה ותדבר אל מלך מצרים ולפני כל עבדיו ולפני עמו. (יא) והכל נעשה בדברך, עשרה שפטים גדולים ונוראים באו על ארץ מצרים לנקום נקמת ישראל. (יב) ואת כל זאת עשה ה' בעבור ישראל ועל פי הברית אשר כרת עם אברהם, ויינקם מהם על אשר לחצו אותם בפרך.

Jubilees 48:19יובלים מ״ח:י״ט

תחת בני ישראל אשר השליכו המצרים אותם למאה ולמאות אל היאור, על כן נקום נקם מהם. ואלף אנשי חיל גיבורים ואמיצים טבעו בעבור יונק אחר המומת מבני עמך אשר השליכוהו היאורה.

4Q422 III:74Q422 III:7

He hardened [his] heart [toward] sinning so that the [Isra]elites would know for eternal gene[rations].

[ו]יחזק את לב[ו ל]חטוא למען דעת א[נשי ישר]אל עד דו[רות ] עולם.

Wisdom of Solomon 11:6-7חכמת שלמה י״א:ו׳-ז׳

(ו) תחת בארות מים חיים, דם נבאש הכינות להם. (ז) וחלף פקודתם לרצוח ילדיהם במים, השקית עמך שפעת מים לא הוחילו להם.

Wisdom of Solomon 11:16-22חכמת שלמה י״א:ט״ז-כ״ב

(טז) השחלת בם ערוב אין דעת בו, להינקם בם. (יז) לבעבור יבינו, כי בדבר אשר זדו בו-נשפטו. (יח) הן לא יפלא מידך החזקה אשר בראה הארץ מאין, לפגעם בהמון דובים ואריות גאים. (יט) או בחיות איומות מבריאה חדשה, אשר להבות בפיהם ועשן באפם ועיניהם כלפידים. (כ) אשר בדפגעם ירטשום, ובחיתת מראיהם ישחיתום. (כא) הלא גם מבלעדי זאת ברוח אפך תכלם, וברוח נקמתם ועוזך תפיצם. (כב) אך במידה במספר ובמשקל הכל הכינות.

Wisdom of Solomon 15:20 – 16:2חכמת שלמה ט״ו:כ׳-ט״ז:ב׳

(ט"ו:כ) הלא גם חיות טורפות יעבדו, וכי ימשלו עימהן, רעים המה מאלה. (כא) כי נעדרי יופי הם, ואין חפץ בם, וברכה לא-יישאו מאת ה'. (ט"ז:א) לכן בדבר אשר זדו בו נוגעו, ובערוב כבד ניגפו. (ב) ולעומת הנגע הזה היטבת לעמך, כי שלחת את-השלו להם, למאכל מעדן אשר שאלו.

Wisdom of Solomon 18:4-6חכמת שלמה י״ח:ד׳-ו׳

(ד) כמשפט נעדר המאור לאלה להיכלא בחשכת לילה. (ה) יען כי-כלאו בניך, אשר על-ידם תינתן התורה לאות עולם. (ו) תחת התנכלם לשחת עוללי קדושים, ואחד מהם נמלט להוותם, נגפת בניהם לרוב, ובמים עזים כיליתם.

Wisdom of Solomon 18:14-19חכמת שלמה י״ח:י״ד-י״ט

(יד) בראשית לא-האמינו בכל-אלה, על-דבר החרטומים, אך בראותם בכוריהם כולם פגרים מתים, אז אמרו בנים אלה לה' אלוהיהם. (טו) כי בחצי הלילה, ואין קול דממה נשמע, וירד כגיבור דברך מכסא כבודך במרום, על הארץ הרשעה. (טז) כחרב חדה ירד דברך, וישחת ימין ושמאל, מצבו בארץ וראשו בשמים. (יז) פחד פתאום נפל עלימו, מחזיונות מבהילים אשר ראו בחלומם. (יח) זה מפה וזה מפה, הרע שכב כמתעלף, ויאמר על-מה ככה ימות. (יט) כי מחזות נוראות הגידו בחלומם להם, למען ידעו במותם על-מה נגפו.

Philo, On the Life of Moses I, XVI-XVIIפילון על חיי משה א׳:ט״ז-י״ז:צ״ו

(96) so that the number of the chastisements might be complete which was inflicted upon those who had completed their sins; and the punishment far transcended all ordinary visitations. XVII. For the elements of the universe, earth, water, air, and fire, of which the world was made, were all by the command of God, brought into a state of hostility against them, so that the country of those impious men was destroyed, in order to exhibit the height of the authority which God wielded, who had also fashioned those same elements at the creation of the universe, so as to secure its safety, and who could change them all whenever he pleased, to effect the destruction of impious men.

Philo, On the Life of Moses I, XVII:98פילון על חיי משה א׳:י״ז:צ״ח

And first of all he began to bring on the plagues derived from water; for as the Egyptians used to honour the water in an especial degree, thinking that it was the first principle of the creation of the universe, he thought it fitting to summon that first to the affliction and correction of those who thus honoured it.

Philo, On the Life of Moses I, XIX:109-110פילון על חיי משה א׳:י״ט:ק״ט-ק״י

(109) And perhaps some one may here ask why God punished the land with such insignificant and generally despised animals, omitting bears, and lions, and leopards, and the other races of wild beasts who devour human flesh; and if he did not send these, at least, he might have sent Egyptian asps, the bites of which have naturally the power to cause death instantly. (110) But if such a man really does not know, let him learn, first of all, that God was desirous rather to admonish the Egyptians than to destroy them: for if he had designed to destroy them utterly once for all, he would not have employed animals to be, as it were, his coadjutors in the work of destruction, but rather such heaven-sent afflictions as famine and pestilence.

Philo, On the Life of Moses I, XXIV:134פילון על חיי משה א׳:כ״ד:קל״ד

After which the tenth and last punishment came, exceeding in terror all that had gone before, namely, the death of the Egyptians themselves. Not of them all, for God had not decreed to make the whole country desolate, but only to correct it. Nor even of the greatest number of the men and women of every age all together, but he permitted the rest to live, and only passed sentence of death on all the first-born, beginning with the eldest of the king's sons, and ceasing with the first-born son of the most obscure grinder at the mill.

Mekhilta DeRabbi Yishmael Beshalach Shirah 4מכילתא בשלח שירה ד׳

מרכבות פרעה וחילו ירה בים, במדה שאדם מודד בה מודדין לו. הם אמרו מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה':ב') ואף אתה באותה מדה מדדת להם לכך נאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים. כתוב אחד אומר ירה וכתוב אחד אומר רמה כיצד יתקיימו שני פסוקים הללו, ירה שהן יורדין לתהום רמה שהן עולין למרום. ד"א מרכבות פרעה במדה שמדדו בה מדדת להם, הן אמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א':כ"ב) אף אתה באותה מדה מדדת להם שנאמר מרכבות פרעה ד"א [מרכבות פרעה במדה שמדדו בה מדד' להם] הם אמרו ויקח שש מאות רכב בחור אף אתה [באותה המדה מדדת להם לכך נאמר מרכבות פרעה] ומבחר שלישיו במדה שמד' וגו' הם אמרו ושלישים על כולו ואף אתה באותה המדה מדד' להם ומבחר שלישיו טבעו בים סוף: טובעו בים סוף במדה שמ' וגו', הם מררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ואף אתה באותה המדה מדדת להם ואף אתה עשית להם המים כטיט והיו משתקעין בהם לכך נאמר טבעו בים סוף ואין טובעו אלא בטיט שנ' טבעתי ביון מצולה (תהלים ס"ט:ג') וכתיב ויטבע ירמיה בטיט (ירמיה ל"ח:ו') לכך נאמר טבעו בים סוף.

Sifre Devarim 306ספרי דברים ש״ו

ומנין שלא הביא המקום פורענות ולא הביא עשר מכות על פרעה ועל מצרים אלא בשביל לקדש את שמו הגדול בעולם, שמתחלת הענין הוא אומר (שמות ה':ב') מי ה' אשר אשמע בקולו ובסוף הענין הוא אומר (שמות ט':כ"ז) ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים.

Bavli Sotah 11aבבלי סוטה י״א.

הבה נתחכמה לו - להם מיבעי ליה! א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל, במה נדונם? נדונם באש, כתיב (ישעיהו ס"ו) כי הנה ה' באש יבא, וכתיב: כי באש ה' נשפט וגו'! בחרב, כתיב: [(ישעיהו ס"ו) ובחרבו את כל בשר]! אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: (ישעיהו נ"ד) כי מי נח זאת לי וגו', והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא; אי נמי, הוא אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכו, וכן הוא אומר: (שמות י"ד) ומצרים נסים לקראתו. והיינו דא"ר אלעזר, מאי דכתיב: (שמות י"ח) כי בדבר אשר זדו עליהם? בקדירה שבישלו בה נתבשלו. מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא? דכתיב: (בראשית כ"ה) ויזד יעקב נזיד.

Tanchuma Vaera 13תנחומא וארא י״ג

למה לקו המים תחלה בדם מפני שפרעה והמצריים היו עובדין ליאור אמר הקדוש ברוך הוא תכה אלוהו תחלה לפניו ואחר כך עצמו משל הדיוט אומר מחו אלהיא ויבהתין כומריא.

Tanchuma Vaera 14תנחומא וארא י״ד

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה, למה היה יוצא המימה לפי שהיה אותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו לפיכך היה יוצא המימה בהשכמה שלא יראוהו בני אדם שעומד בקלון, לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה עמוד בהשכמה בשעה שהוא נצרך תפוש אותו... עשר מכות כולן מדה כנגד מדה, דם למה הביא עליו דם, לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתם כדי שלא יהיו פרין ורבין, ומפני מה לקו המים והעפר ע"י אהרן שכך כתיב אמור אל אהרן קח מטך וגו', א"ר תנחום א"ל הקדוש ברוך הוא למשה המים ששמרוך בשעה שהושלכת ליאור, ועפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי אינו דין שילקו על ידיך לפיכך לקו על ידי אהרן, צפרדעים למה הביא עליהם מפני שהיו משתעבדין בישראל ואומרים להן הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך ותעל הצפרדע בשעה שהיו מוזגין את הכוס מתמלא מן הצפרדעים שנאמר ועלו ובאו בביתך וגו' ובמשארותיך אימתי משארת מצויה אצל תנור בשעה שהתנור חם, כל כך למה לעשות רצון בוראם כתוב אחד אומר ושרץ היאור צפרדעים וכתוב אחד אומר ותעל הצפרדע, ר' עקיבא אומר צפרדע אחת היתה והיו המצרים מכין אותה ומתזת צפרדעים הרבה, כנים למה ששמו את ישראל מכבדי חוצות ושוקים לפיכך נהפך עפרם לכנים והיו חופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר שנאמר כל עפר הארץ היה כנים, ויעשו כן החרטומים בלטיהם, א"ר יוחנן בלטיהם מעשה שדים בלהטיהם מעשה כשפים לפי שאין השד יכול לעשות פחות מכשעורה, ערוב למה שהיו המצרים אומרים לישראל צאו הביאו לנו דובים ואריות כדי להיות מצירין בהם לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא עליהן חיות מעורבבות שנאמר ויבא ערוב כבד, דברי רבי יהודה רבי נחמיה אומר מיני צרעין ויתושין ונראין דבריו של רבי יהודה בצפרדעים כתיב ויצברו אותם חמרים חמרים, ובערוב כתיב ויעש ה' כדבר משה, ויסר הערוב, צפרדעים שלא היה בהן הנאה מתו והסריחו מצרים, ערוב שהיה הנאה בעורותיהן לא נשאר עד אחד, שאלו היו צרעין ויתושין היה להן שימותו ויסריחו במצרים, ויבא ערוב כבד ביתה פרעה תחלה שהוא התחיל בעצה רעה עליהם, שנאמר ויצו פרעה לכל עמו ואח"כ ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ וגו', דבר למה מפני ששמו את ישראל רועי בקר ורועי צאן ורועי גמלים בהרים ובקעות ובמדברות כדי שלא יפרו וירבו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אני אביא לכם רועה יפה שנאמר הנה יד ה' הויה וגו', וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה וגו' אפילו בהמה חציה של מצרי וחציה של ישראל לא מתה, שחין מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן להם צונן לפיכך לקו בשחין שלא יכלו ליגע בגופן אמר ריב"ל נס גדול נעשה בשחין שאם אדם זורק חץ כלפי מעלה אינו מהלך מאה אמה, ומשה זרק פיח כבשן מלא חפניו מה שאי אפשר ליטול מלא חפניו ואין בו ממש, וזרקו משה השמימה עד כסא הכבוד, ועוד נס גדול היה בשחין שהחזיקה מלא ידיו של משה מלא ידו שלו ושל אהרן, ועוד נס אחר נעשה בשחין אדם מפזר עפר קב אחד אין מפזר אלא ארבע אמות אבל משה נטל מלא ידו ופזרו על כל ארץ מצרים שהיתה ת' פרסה על ת' פרסה, ברד מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים ואילנות וכרמים לפיכך הביא עליהן ברד ושבר אילנותיהן שנאמר ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד נס בתוך נס, רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר כפרטתא דרומנא דחרצנותא מתחמיא מלגאו, וחד אמר כהדין עששיתא דמיא ומישחא מתערבא כחדא ונורא דליק מגויהון, משל למה הדבר דומה לשני לגיונות קשין ששונאין זה את זה לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך מה עשה המלך עשה שלום ביניהם והלכו ועשו שליחות המלך כך אש וברד צהובין זה לזה כיון שהגיע זמן מלחמה של מצרים עשה הקדוש ברוך הוא שלום ביניהם והכו במצרים הוי ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, היה יושב מצרי נכוה בברד עומד נכוה באש כמשפט רשעים בגיהנם שנאמר (תהלים ע"ח) יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל, רבי יהודה בר שלום אומר מהו ושקמותם בחנמל ב"א נ"ח מ"ל, ורבי פנחס אומר יורד בפלכין וקוצץ את האילנות, ארבה למה מפני ששמו את ישראל זורעי חטין ושעורים לפיכך הביא עליהן ארבה יאכלו כל מה שזרעו להם ישראל, אמר רבי יוחנן כיון שבא ארבה שמחו המצרים ואמרו נקבץ ונשלק מהן נמלא מהן חבית אמר הקדוש ברוך הוא רשעים במכה שהבאתי עליכם אתם הייתם שמחין מיד ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים אפילו מה שבקדרות ובחביות מלוחין פרחו והלכו להן, חשך למה ית' שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות לפי שהיו בישראל פושעין שהיה להם פטרונין מן המצרים והיה להם שם כבוד ועושר ולא היו רוצין לצאת ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא אם אני אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצרים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן לפיכך הביא על המצרים את החשך שלשה ימים, ולא ראו איש את אחיו, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, וכתיב וימש חשך, אמר רבי אבדימי בר חמא אותו חשך כפל ומכופל היה, היה מצרי עומד אינו יכול לישב יושב אינו יכול לעמוד רבוץ לא היה יכול לזקוף, המכות האלו ג' ע"י אהרן וג' ע"י משה ושלשה על ידי הקדוש ברוך הוא ואחת על ידי כלן, דם צפרדע וכנים שהיו בארץ על ידי אהרן, ברד ארבה חושך שהן באויר ע"י משה שכך שלט משה בשמים ובארץ, ערוב דבר מכת בכורות ע"י הקדוש ברוך הוא, ושחין על ידי כלן, ובשלשת ימי האפלה נתן הקדוש ברוך הוא את חן העם בעיני מצרים וישאילום והיה ישראל נכנס לתוך בתיהן של מצרים והיו שואלין מהן כלי כסף וכלי זהב ושמלות אם היו אומרים אין לנו להשאיל היה מאיר הקדוש ברוך הוא את המקום שהיו שם והיה אומר לו ישראל הרי הוא במקום פלוני לקיים מה שנא' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.

Tanchuma Bo 4תנחומא בא ד׳

ארז"ל כטקסין של מלכים הביא הקדוש ברוך הוא עליהן את המכות מלך בשר ודם כשמדינה מורדת עליו משלח עליה לגיונות ומקיפים אותה בתחלה סוכר אמת המים שלהם חזרו מוטב, ואם לאו מביא עליהם קלאנים, חזרו מוטב ואם לאו יורה בהם חצים, חזרו הרי מוטב וא"ל מביא עליהם ברבריים, חזרו מוטב, וא"ל מביא עליהם דורמוסיות, חזרו מוטב ואם לאו זורק בהם נפט, חזרו מוטב, ואם לאו משליך עליהן אבני בליסטראות חזרו מוטב ואם לאו מגרה בהן אוכלוסין הרבה, חזרו יפה, ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, חזרו יפה, ואם לאו הורג גדולים שבהם כך הקדוש ברוך הוא בא על מצרים כטקסין של מלכים בתחלה סוכר אמת המים שלהם שנא' (תהלים עח) ויהפך לדם יאוריהם לא חזרו הביא עליהם קלאנים אלו צפרדעים, ר' יוסי בר חנינא אמר קרקורן היה קשה להם מהשחתם, לא חזרו ירה עליהם חצים אלו הכנים שנא' ותהי הכנם באדם ובבהמה היו נכנסים בגופם של מצרים כחצים לא חזרו הביא עליהן ברבריים זה ערוב שנא' (תהלים ע"ח) ישלח בם ערוב, לא חזרו הביא עליהם דורמוסיות זה הדבר והרג את מקניהם, לא חזרו הביא עליהם נפט זה השחין, שנאמר ויהי שחין אבעבועות פורח באדם, לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטראות זה הברד, לא חזרה גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה, לא חזרו חבשן בבית האסורים זה חשך שנאמר ויהי חשך אפלה, לא חזרו הרג גדולים שבהם שנאמר וה' הכה כל בכור... כל מה שחשבו המצרים על ישראל הקדוש ברוך הוא הביא עליהן, חשבו שיהיו שואבין מימיהן לפיכך ויהפך יאוריהם לדם, חשבו כדי שיהו טוענין פרגמטיהן הביא עליהם צפרדעים והיתה משרפת אותן, חשבו להיות עושין להן בארץ, הרחיש את הארץ כנים, חשבו שיהו טוענין אותן כפדגוג שלח בהן ערוב אריות זאבים נמרים ודובים ונשרים היה למצרי חמשה בנים והיה נותנן לישראל להוציאן לשוק בידו בא ארי נוטל אחד זאב נוטל אחד דוב אחד נמר א' נשר א', היה נכנס לתוך ביתו של מצרי לבדו אומר לו היכן בני הוא אומר לו אעשה חשבון בא הארי נטל אחד והזאב אחד הדוב אחד ונמר אחד ונשר א' חשבו כדי שיהיו רועין את מקניהם שלח בהן את הדבר שנאמר הנה יד ה' הויה וגו', חשבו כדי שיהיו מחמין להן חמין, שלח בהן את השחין, חשבו לסקלם באבנים, הביא עליהם את הברד, חשבו כדי שיהיו כורמיהן, הביא עליהם את הארבה ואכל אילנותיהן ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ חשבו לחבוש אותם בבית האסורין, הביא עליהן את החשך, חשבו להרוג אותם, וה' הכה כל בכור, חשבו לשקע אותן במים, ונער פרעה וחילו בים סוף (תהלים קל"ו).

Midrash Aggadah Shemot 7:15מדרש אגדה שמות ז׳:ט״ו

לך אל פרעה בבקר. ולמה יוצא הוא למים, לפי שהיה עובד למים, ולכך לקה המים תחלה, ולמה נהפכו לדם, לפי שהיו מונעים בנות ישראל מלטבול, שלא יטהרו מנדותם.

Midrash Aggadah Shemot 8:12מדרש אגדה שמות ח׳:י״ב

כנים. למה. מפני שישראל שמו אותם המצריים מכבדי חוצות ושווקים, לכך נהפך עפרם לכנים. ולא היה שם עפר, שנאמר כל עפר הארץ היה כנים וגו' (פסוק י"ג).

Midrash Aggadah Shemot 8:16מדרש אגדה שמות ח׳:ט״ז

השכם בבקר והתיצב וגו'. לפי שאותו הרשע משתבח ואומר שאינו יוצא לנקביו שהוא אלוה, לכך אמר הנה יוצא המימה בהשכמה והוצרך לגדולים, מיד משה הלך ואחזו, אמר לו הנח לי שאעשה צרכי, ואחר כך אדבר עמך, אמר לו וכי יש אלוה שהוא צריך לנקביו, אמר לו וכי אני אלוה, אמר לו אם אין [אתה] אלוה ולמה תשבח עצמך בזה, אמר לו ולפני [מי] משבח עצמי, אמר לו לפני המצרים, אמר לו אותם שוטים הם ואינן בחשבון בני אדם, כי אם בחשבון חמורים, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ג:כ').

Midrash Aggadah Shemot 8:20מדרש אגדה שמות ח׳:כ׳

ויבא ערב כבד ביתה פרעה וגו'. למה, לפי שהתחיל בעצה תחלה, לפיכך באו תחלה בביתו ואחר כך בבית עבדיו. ולמה הביא להם ערוב לפי שהיו אומרים לישראל לצוד להם מיני חיות דובים ואריות ונמרים. לכך הביא עליהם הקדוש ברוך הוא [חיות מעורבבות] והיה להם ידים מלאים ארס, והיו פותחים את הדלתות: ולמה הביא להן דבר, מפני ששמו ישראל רועי צאן ובקר בהרים ובמדברות, כדי שלא יפרו וירבו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אני מביא עליכם רעה גדולה, מיד הנה יד ה' הויה במקנך וגו' דבר כבד מאד.

Midrash Aggadah Shemot 9:10מדרש אגדה שמות ט׳:י׳

שחין. למה, מפני שהיו משעבדין את ישראל ולא היו מניחין אותם שעה אחת כדי לגרד את עצמם מעבודה קשה: ד"א שחין למה, מפני ששמו את ישראל בלנין ומחמי חמין, לפיכך נידונו בשחין.

Midrash Aggadah Shemot 10:12מדרש אגדה שמות י׳:י״ב

נטה (את) ידך על ארץ מצרים בארבה. ולמה ארבה, לפי ששמו [את] ישראל זורעים חטים ושעורים, ולפיכך הביא עליהם ארבה ואכלו מה שזרעו להם ישראל.

Midrash Aggadah Shemot 10:21מדרש אגדה שמות י׳:כ״א

וימש חשך: כפול ומכופל היה, אם היה המצרי עומד אינו יכול לישב, יושב אינו יכול לעמד, רבוץ אינו יכול לזקוף. ולמה הביא עליהם חשך, לפי שהיו בישראל, רשעים גמורים, שהיו ממונים פטרונין מן המצריים. והיה להם שם גדול ועושר גדול, ולא היו רוצים לצאת ממצרים, אמר הקדוש ברוך הוא אם אני הביא עליהם מכה בפרהסיא וימותו, יאמרו המצרים כשם שהוא מכה אותנו כן מכה את ישראל, לכך הביא החשך, כדי שלא יראו המצריים מפלתם של אותם הרשעים.

Midrash Tehillim 78:11מדרש תהלים ע״ח:י״א

אמר ר' שמעון בן לקיש כך אמר הקדוש ברוך הוא לפרעה אתה בקשת לערבב זרעו של אברהם אוהבי, ואני מערבבך מן העולם, שנאמר ישלח (בם) [בהם] ערוב, ולא ערבוביא בלבד, אלא צפרדע ותשחיתם.

Seder Eliyahu Rabbah 8אליהו רבה ח׳

עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על מצרים, וכולן לא באו עליהן אלא ממה שחישבו עליהן לעשות בהן לישראל, לפי שכל דרכיו אמת אין מידה רעה יוצאת מלפניו, אלא כל מידות טובות יוצאות מלפניו, ובשביל מעשיהן (מקולקלין) [המקולקלין] של בני אדם מידה רעה יוצאה עליהן, ואילו הן, דם צפרדע כינים ערוב דבר שחין ברד ארבה חשך מכת בכורות. דם, מפני מה [בא] עליהן, ראו את ישראל שהן טובלין ממיטותיהן, ואת בנות ישראל שהן טובלות מן הנידה ומן המיטה, אחזו עליהן את המים כדי שלא יטבלו ויבואו זה על (זה) [זו] ויפרו וירבו, לפיכך הפך הקדוש ברוך הוא מימיהם לדם, שנאמר הפך לדם יאוריהם (תהלים ע"ח:מ"ד), היה אומר לו מצרי לישראל, תן לי מים, נתן לו מים היו דם, אמר לו, שתה אתה, שתה ישראל היו מים, אמר לו, נשתה אני ואתה מכלי אחד, נחלקו, מים לישראל ודם למצרי, לקיים מה שנאמר, ולמען תספר באזני בנך וגו' [כי אני ה'], אני נאמן לשלם שכר ודין לפורענות. צפרדעים, מפני מה באו עליהן, אמרו להן לישראל, צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחוק עמהן כמה שאנו רוצים, לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא עליהן צפרדעים עד שנשמע קולן מתוך כריסן של מצריים שהיו אומרים קו לקו, ולא עוד אלא כשהיו הולכין לבית הכסא היו יוצאין מהן ונושכים אותם בנקביו ואין לו בושה כיוצא בה, שנאמר ושרץ היאר צפרדעים [וגו'] ובכה ובעמך וגו' (שמות ז':כ"ח-כ"ט). אמר לו פרעה למשה, בכשפים אתה בא עלי, קראו תינוקות מבית רבן ויעשו כיוצא בזה, שנאמר ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים וגו' (שמות ז':י"א), ומשה ואהרן עשו את הדם ומכשפין עשו את הדם, משה ואהרן עשו צפרדעים ומצריים עשו צפרדעים, מיכן ואילך אין העולם יכול לבראות פחות מכעדשה. כתוב אחד אומר ותעל הצפרדע (שמות ח':ב') וכתוב אחד אומר ושרץ היאר צפרדעים (שמות ז':כ"ח), כאי זה צד נתקיימו שני כתובין, ר' עקיבא אומר צפרדע אחת היתה, והיו מצריים מכין אותה במקל, והיו מנשרין ממנה צפרדעים עד שנתמלאתה כל ארץ מצרים צפרדעים, אמר לו ר' לעזר המודעי, מה לך אצל הגדה כלך מדברותיך אצל נגעים ואהילות, ותעל הצפרדע, שיש בו דיעה, בשעה שהעופות צמאים ובאים לשתות מים מן הייאורים ומן האגמים, קורא אותם, בואו ושתו ואל תיראו, עליהן הכתוב אומר, עליהם עוף השמים ישכון וגו' (תהלים ק"ד:י"ב). ארבע עשרה מיני כינים הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים, ואילו הן, (ירקובין) [ירקונין], ירקובין, קפזווין, קפזיזות, כפונין, וכפבדרין, יעלי בתים, יעלי שדות, נמלה אבי עצל, נמלה אבי כנים, עכשים, וכיבי דחכיכי, ביוקי, בילי. כנים מפני מה באו עליהן שמו את ישראל מכבדי בתים מכבדי שדות מכבדי דרכים מכבדי רחובות, האיש מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית האיש, לפיכך הפך הקדוש ברוך הוא את עפר מצרים לכנים, שנאמר ויט אהרן [וגו'] (שמות ח':י"ג), עד שלא (מינו) [מצאו] ישראל עפר שיכבדו. ערוב, מפני מה בא עליהן, אמרו להן לישראל, צאו והביאו לנו זאבים ואריות והכניסו לבית מלחמתינו ונעשה בהם קיניגאות כמה שאנו רוצים, כדי שיהו במדברות החיצונים ולא יכנסו בתוך בתיהן ויבואו זה על (זה) [זו] ויפרו וירבו, לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא [עליהם] כל חיות רעות שבעולם עד שאמרו, חטאנו, שנאמר ויעש ה' כן ויבא ערוב כבד וגו' ויקרא פרעה [וגו'] (שמות ח':כ'-כ"א). [דבר], מפני מה בא (דבר) עליהן, שמו את ישראל רועי סוסין רועי חמורים רועי גמלים רועי בקר רועי צאן, כדי שיהו במדברות (החיצון) [החיצונים], ושלא יכנסו לתוך בתיהן (יבואו) [ויבואו] זה על (זה) [זו] ויפרו וירבו, לפיכך [הביא] הקדוש ברוך הוא (הביא) עליהן דבר, והרג [את] כל מה שירעו (את) ישראל, שנאמר הנה יד ה' הויה וגו' (שמות ט':ג'), עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו. שחין, מפני מה בא עליהן, שמו ישראל להחם [להם] את החמין ולהצנין להן את הצונין, לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא עליהן שחין, כדי שלא יגעו במים בין חמין ובין צונין, שנאמר ויקחו את פיח הכבשן וגו' (שמות ט':י'), ומה היו ישראל עושין באותה שעה, הולכים ונרחצין במים ונכנסין לתוך בתיהן בשמחה. ברד, מפני מה בא עליהן, שמו את ישראל נוטעי גנות ופרדיסות וכל מיני אילנות כולן, שיהו במדברות החיצונין, ושלא יכנסו לתוך בתיהן ויבואו זה על (זה) [זו] ויפרו וירבו, לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא ברד (שיבר) [ושיבר] כל נטעים שנטעו ישראל, שנאמר ויך הברד [וגו'], רק בארץ גושן [וגו'] (שמות ט':כ"ה-כ"ו), דבר שהוא חונה עליו נמלל, [שנאמר יהרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל] ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים ע"ח:מ"ז). ארבה, מפני מה בא עליהן, שמו את ישראל זורעי חטים ושעורין וכל מיני קטניות כולן שיהו במדברות החיצונות ולא יכנסו לתוך בתיהן ויבואו זה על (זה) [זו] ויפרו וירבו, לפיכך הביא הקדוש ברוך הוא ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל, שנאמר ויכס את עין כל הארץ וגו' (שמות י':ט"ו). חשך, מפני מה בא עליהן, ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, פושעין היו בישראל, באותה שעה היה חשך למצרים ואור לישראל, כדי לקבור פושעים שבישראל, כדי שלא יהו מצריים אומרים, כשם שהיתה בנו מגפה כך היתה מגפה בהן, שנאמר לא ראו איש את אחיו [וגו'] (שמות י':כ"ג). בכוריהן למה מתו, לפי (שהיו אומרים) [שהוא אומר], ויאמר בילדכן וגו' (שמות א':ט"ז) זו עיצה טובה שגזרו עלינו, אילו אמרו, אם בת היא והמתן אותה ואם בן הוא וחי, כבר נתמעטו ישראל באותה שעה, דרכו של איש שישא עשר נשים ויהיו לו בנים נימולין, ואין דרכה של אשה שתינשא אפילו (שני) [לשני] בני אדם. ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים (שם שמות א':י"ז), ראה את הדבר כאילו נעשה, מיכן אמרו, אומות העולם נתפסין על המחשבה (מי) [כמו] שנעשה, אבל ישראל אין נתפסין עד שיעשה מעשה על ידיהן. ומפני מה טבעו (בנהר) [בים], לפי שהוא אומר ויצו פרעה לכל עמו לאמר (שמות א':כ"ב) ואין צויה אלא כרוז, שנאמר ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו' (שמות ל"ו:ו'), נאמר כאן ציוה (יאין) [ונאמר] להלן ציוה, מה אותה ציוה כרוז אף ציוה האמורה כן כרוז. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו (שמות א':כ"ב), ואף זו גזרו עצה טובה עלינו, אילו אמרו כל הבת היאורה תשליכוה כל הבן תחיון כבר נתמעטו שונאיהן של ישראל באותה שעה, דרכו של איש שישא עשר נשים ואין דרכה של אשה שתינשא אפילו לשני בני אדם. ומה היו עושים בני מצרים הרשעים, הולכין ומחזרין בעיירותיהן של ישראל, וכיון ששומעין קולה של אשה שצועקת בלידתה (והולכין) [הולכין] ואומרים לאבותיהן, ובאין ונוטלין בניהן של ישראל ומשליכין אותם בנהר, על אותה שעה אמרו, אחזו לנו שועלים (שיר השירים ב':ט"ו), אילו המצריים הרשעים, [שועלים] קטנים (שיר השירים ב'), אילו בני המצריים, וכרמינו סמדר (שיר השירים ב'), אילו בית ישראל שהן משולין בכרם, שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל (ישעיה ה':ז'), ר' אליעזר הגדול אומר, כרמו של הקדוש ברוך הוא בית ישראל אל תציץ בו, ואם הצצת בו אל תרד לתוכו, ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו, ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו, ואם הצצת וירדת ונהניתה ואכלתה מפירותיו סופו של אותו [איש] ליכרת מן העולם.

Pirkei DeRabbi Eliezer 48פרקי דרבי אליעזר מ״ח

ועוד שורפין את בניהם בכור של אש שנאמר ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים ומדד להם הקב"ה באותו מדה והרג את בכוריהם שנאמר למכה מצרים בבכוריהם.

Mishnat R. Eliezer 19משנת ר׳ אליעזר י״ט

[מכה] ראשונה. שנ' כל הבן הילוד היארה תשליכוהו. הביא עליהן מכת דם. מפני שהשליכו אותן ליאר, לפיכך דן את המים אשר ביאר.... כנים למה. לפי שהיו אומ' לישראל, יכבדו חוצות ושווקים, לפיכך נהפך עפרם לכנים, והיו חופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר.... [מכה] רביעית. מכת ערוב. מפני מה הביא עליהן ערוב. מפני כשביטלו הלבנים, אמרו, הואיל ואין להן מלאכה להתעסק בה, יגדלו את בנינו.... [מכה] חמישית. מכת דבר. מפני מה הביא עליהן הקדוש ברוך הוא מכת דבר. מפני, שכשאבדו תינוקות שלהן, אמרו, הואיל ואין להן מלאכה, ירעו את בהמתינו, שנ' ובכל עבודה בשדה.... [מכה] ששית. מכת שחין. מפני מה הביא עליהן הקדוש ברוך הוא מכת שחין. מפני, שכשאבדה בהמתן, אמרו, הואיל ואין להן מלאכה להתעסק בה, יחמו לנו חמין ומרחצאות. אמ' הקדוש ברוך הוא, אם שעבדתם עמי במרחצאות, כדי לעדן עצמכם, אני נפרע מכם בשחין. וכן הוא אומ' כי בדבר אשר זדו עליהם.... [מכה] שביעית. מכת ברד. מפני מה הביא עליהן מכת ברד. מפני ששמו ישראל נוטעי גנות ופרדסין, שנ' ובכל עבדה בשדה. לפיכך הביא עליהן הברד, ושיבר אילנותיהן.... [מכה] עשירית. מכת בכורות. למה הביא עליהן מכת בכורות. לפי שבקשו לאסור את ישראל, לפיכך הרגו בחוריהן.... וכל אחד ואחד מן המצרים היה נידון במכות הללו, לפי שעבודו ששעבד את ישראל, שנ' יפלס נתיב לאפו, ואין פלס אלא משקל, שנ' ושקל בפלס הרים.

Shemot Rabbah 9:8שמות רבה ט׳:ח׳

לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה, לא היה יוצא אלא המימה [בבוקר] לפי שאותו רשע היה משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו יוצא לנקביו לפיכך היה יוצא בבקר, בשעה שהוא נצרך תפוש אותו, והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, כדי שיתיירא ממנו.

Shemot Rabbah 9:9שמות רבה ט׳:ט׳

למה לקו המים תחלה בדם מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור, אמר הקדוש ברוך הוא אכה אלוה תחלה ואח"כ עמו משל להדיוט אומר מחי אלהייא ויבעתון כומריא וכה"א (ישעיה כ"ד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ וגו', והדגה אשר ביאור תמות.

Shemot Rabbah 9:10שמות רבה ט׳:י׳

מפני מה הביא הקדוש ברוך הוא עליהן דם מדה כנגד מדה, שכך אמר לאברהם (בראשית ט"ו) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וגו', לפי שלא היו מניחין בנות ישראל לטבול מטומאתן כדי שלא יהו פרין ורבין, לפיכך לקו המים בדם.

Shemot Rabbah 10:4שמות רבה י׳:ד׳

למה הביא עליהם צפרדעים מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרים להן הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך הביא עליהן צפרדעים.

Shemot Rabbah 11:3שמות רבה י״א:ג׳

למה הביא עליהם ערוב, לפי שהיו אומרים לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונמרים כדי להיות מצירים בהם לפיכך הביא עליהם חיות מעורבבות, דברי ר"י, ר' נחמיה אמר מיני צרעין ויתושין.

Shemot Rabbah 11:5שמות רבה י״א:ה׳

שחין למה הביא עליהן מפני ששמו את ישראל לחום להם חמין ולצנן להם את הצונן, לפיכך לקו בשחין כדי שלא יוכלו ליגע בגופן.

Shemot Rabbah 12:3שמות רבה י״ב:ג׳

למה הביא עליהם ברד לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות לפיכך הביא עליהם ברד ושבר את הכל.

Shemot Rabbah 13:6שמות רבה י״ג:ו׳

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך, ארבה למה הביא עליהן, מפני ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים, לפיכך הביא עליהן ארבה ואכלו כל מה שזרעו להם ישראל.

Shemot Rabbah 14:3שמות רבה י״ד:ג׳

חשך למה הביא עליהן יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים והוא חוקר לב ובוחן כליות לפי שהיו פושעים בישראל שהיה להן פטרונין מן המצריים והיה להן שם עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת אמר הקדוש ברוך הוא אם אביא עליהן מכה בפרהסיא וימותו יאמרו המצריים כשם שעבר עלינו כך עבר עליהן לפיכך הביא על המצריים את החשך ג' ימים כדי שיהיו קוברין מתיהם ולא יהיו רואין אותן שונאיהם ויהיו משבחין להקב"ה על כך.

Divrei HaYamim LeMoshe Rabbeinu [Otzar HaMidrashim (Eisenstein p.360-361)]דברי הימים למשה רבינו [אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמ׳ 360-361]

מכה א' הביא עליהם הקדוש ברוך הוא דם מפני שהיו מונעים בנות ישראל לעשות טבילה, לכך הביא עליהם דם. מכה ב' הביא עליהם צפרדעים שהיו נופלות במשארותם ובחדרי משכנותם ומשכבם ומרקדין ומנגנין בתוך מעיהם, והיתה מכת צפרדע קשה מכולן. ולפיכך הביא צפרדע לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו וצודו לנו דגים לכך הביא עליהם צפרדע. מכה ג' הביא עליהם כנים ברום אמה על הארץ, וכשהיו המצריים לובשים בגדים נקיים מיד מתמלאין כנים, לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו וטאטאו וכבדו בתינו וחצרותינו ושווקינו, לכך נהפך להם עפר הארץ לכנים. מכה ד' הביא עליהם ערוב מאריות וזאבים ונמרים ודובים וחיות רעות, והיו המצריים סוגרים דלתות בתיהם, והקב"ה שולח חיה מן האדמה ששמה סילוניא והיתה נכנסת בחלונות ופותחת הדלתות, והיו דובים ונמרים ואריות וזאבים נכנסים ואוכלים המצריים ותינוקות בערסיהן. ומפני מה הביא עליהם ערוב, לפי שהיו המצריים אומרים לכו רעו את בהמתינו לפיכך הביא עליהם ערוב. מכה ה' דבר שימותו כל בהמתם וכו'. מכה ו' הביא עליהם שחין באדם ובבהמה, ומפני מה הביא עליהם שחין לפי שהיו המצריים אומרים תקנו לנו מרחצאות לעדן גופנו ועצמנו, לפיכך הביא עליהם שחין לחמם את בשרם והיו מגררין את גופם בחיכוך גדול. מכה ז' הביא עליהם ברד, ומפני מה הביא עליהם ברד לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו וחרשו וזרעו לנו את שדותינו לכך הביא עליהם ברד שישבור האילנות והזרעים. מכה ח' הביא ארבה לפי שהיו שניו כשני ארזה ומתלעותיו מתלעות לביא, ומפני מה הביא עליהם ארבה, לפי שהיו המצריים אומרים לישראל לכו ונטעו לנו אילנות ושמרו את פירותיהם לפיכך הביא עליהם ארבה שיאכל מה שנשאר מהברד. מכה ט' הביא עליהם חשך של גיהנם, מי שהיה עומד לא יכול לישב ומי שהיה יושב לא יכול לעמוד מפני כובד החשך, ומפני מה הביא עליהם חשך, מפני שהיו פושעים בישראל ויבקש הקדוש ברוך הוא להמיתם בשלשה ימי אפילה כדי שלא יראו המצריים במפלתן של ישראל וישמחו עליהם.

Yalkut Shimoni 182ילקוט שמעוני קפ״ב

הנה יוצא המימה פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה שנאמר הנה יוצא המימה י' מכות דצ"ך עד"ש באח"ב אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בדבר שנתגאה בו ואמר לי יאורי בו אתחיל פורענותא דכתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור, אחר דם צפרדעים אמר הקדוש ברוך הוא יבוא דבר שגדולו ומחיתו במים ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שעתידה לקבל תורה שהיא משולה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, אחר זאת כנים אמר הקדוש ברוך הוא יבוא דבר שנברא מעפר ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה משולה לעפר שנאמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ. אחר זאת ערוב אמר הקדוש ברוך הוא יבואו אריות נחשים ודובים ויפרעו ממצרים שבקשו לאבד אומה המשולה לחיות גור אריה יהודה דן גור אריה יהי דן נחש עלי דרך בנימין זאב וגו', אחר זאת דבר אמר הקדוש ברוך הוא יבוא דבר שממית ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה המוסרת עצמה למיתה על יחוד שמי שנאמר כי עליך הורגנו כל היום, אחר זאת שחין מלא חפניכם פיח כבשן אמר הקדוש ברוך הוא יבוא העולה מן הכבשן ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שמסרה עצמה למיתה. אברהם באור כשדים חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש. אחר זאת ברד אמר הקדוש ברוך הוא יבוא ברד שהוא לבן כשלג ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שאני עתיד להלבין עונותיהם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אחר זאת ארבה אמר הקדוש ברוך הוא יבוא ארבה שנקרא חילי הגדול ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שנקראו חיילות שנאמר והוצאתי את צבאותי, אחר זאת חשך אמר הקדוש ברוך הוא יבוא חשך שהוא מובדל מן האור ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה המובדלת מן האומות. אחר זאת מכת בכורות אמר הקדוש ברוך הוא אני עובר בתוך מצרים בחצי הלילה ואפרע ממצרים שבקשו לאבד בני אברהם אוהבי שחלק לילה לאבד אויבי שנאמר ויחלק עליהם לילה, ובזכות עשרה נסיונות שנתנסה ונמצא שלם הכם עשר מכות. בטכסיס בשר ודם הביא הקדוש ברוך הוא עליהם את המכות, מלך בשר ודם כשהמדינה מורדת עליו מהו עושה משלח לגיונות והן מקיפין עליה. בתחלה הוא סוכר אמת המים שלהם אם חוזרין מוטב ואם לאו הוא מורה בהן חצים. אם חוזרין מוטב ואם לאו זורק בהן נפט. אם חוזרין מוטב ואם לאו מגרה בהן לגיונות ואוכלוסים הרבה אם חוזרים מוטב ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין. אם חוזרין מוטב ואם לאו הורג הגדולים שבהם. כך הקדוש ברוך הוא בא על מצרים בטכסיס של מלכים בתחלה סכר אמת המים שלהן שנאמר ויהפוך לדם יאוריהם, לא חזרו הביא עליהם קולנים אלו הצפרדעים. לא חזרו הביא עליהם החצים אלו הכנים שהיו נכנסים בגופם של מצריים כחץ הזה, לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטרא זה הברד. אחר כך גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה. ואח"כ נתנם בבית האסורים זה החשך. לא חזרו הרג כל הגדולים שבהם שנאמר וה' הכה כל בכור, לפי מה שחשבו המצריים את ישראל הביא הקדוש ברוך הוא עליהם. הם חשבו שיהו שואבים מימיהם לכך ויהפוך לדם יאוריהם. הם חשבו שיהו טוענין פרגמטוטין שלטו עליהם צפרדעים והיו משרפים אותם, הם חשבו שיהו עושים בארץ הרחישה הארץ כנים. הם חשבו טוענים את בניהם כפדגוג הזה שלח בהם אריות וזאבים ודובים. היה לו למצרי י' בנים ואמר לישראל שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב אחד והדוב אחד והנמר אחד והיה נכנס אצל המצרי לבדו ומצרי אומר לו היכן הם בני אומר לו ישראל שב ואני אעשה לך חשבון נטל הארי אחד וכך וכך עד שנתן לו חשבון, הם חושבים לגזול את מקניהם ושלח בהם את הדבר וימת כל מקנה מצרים. הם חשבו שיהו בלנין הביא עליהם את השחין, הם חשבו לסקול אותם באבנים הביא עליהם את הברד. הם חשבו שיהו כורמיהם הביא עליהם הארבה ואכל אילנותיהם. הם חשבו לאסור אותם בבית האסורים הביא עליהם חשך שנאמר לא ראו איש את אחיו, הם חשבו להרוג אותם והקב"ה הרג את בכוריהם. הם חשבו להשקיע אותם במים אף הקדוש ברוך הוא שקעם במים שנאמר ונער פרעה וחילו.... דם מפני מה בא עליהם שהיו רואים את ישראל שהיו טובלין מטומאותיהם ואת בנות ישראל שהיו טובלות מנדתן ואחזו עליהם את המים כדי שלא יטבלו לפיכך הפך הקדוש ברוך הוא את כל מימיהם לדם, ומה ת"ל בעצים ובאבנים אלא מלמד שאפילו ע"ז שלהן היו פולטין ומוציאין דם שנאמר אומרים לעץ אבי אתה, צפרדעים מפני מה באו עליהם אמרו לישראל צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק בהן כמו שאנו רוצין לפיכך הביא עליהם צפרדעים עד שנשמע קולן בתוך כרסן של מצרים שהיו עושין קוקי, ולא עוד כשהיו נכנסין לבית הכסא היו מנשכין אותן בנקבן אין בושה גדולה מזו שנאמר ובכה ובעמך ובכל עבדיך וגו', הרבה מיני צפרדעים הביא עליהן הקדוש ברוך הוא שנאמר ותעל הצפרדע צפור שיש בו דעה, בשעה שהיו העופות צמאים והיו מתיראין לשתות מים היה קורא אותם ואומר להם בואו ושתו ואל תיראו. כנים מפני מה הביא עליהם ששמו את ישראל מכבדי בתים מכבדי דרכים מכבדי חוצות ורחובות, האיש מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית האיש. לפיכך הפך הקדוש ברוך הוא עפרם לכנים עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו. י"ד מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז. ערוב מפני מה הביא עליהם שאומרים להם לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונעשה קניגיוס ונשחקה בהן כמו שאנו רוצים ואל יבואו זה אצל זה ויפרו וירבו לפיכך הביא עליהן כל חיה רעה, דבר מפני מה בא עליהן ששמו את ישראל רועי סוסים וגמלים חמורים בקר וצאן לפיכך הביא עליהם דבר והרג כל מה שרעו ישראל עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו. שחין מפני מה הביא עליהן ששמו את ישראל שמשים להחם את הצוננים ולצנן להם את החמין לפיכך הביא עליהם שחין לח כדי שלא ירחצו בין בחמין ובין בצונן. ברד מפני מה מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל. ארבה מפני מה ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל. חשך מפני מה בא עליהם ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כדי לקבור פושעיהם של ישראל. בכוריהם מפני מה מתו משום שאמר בילדכן את העבריות ואף זו גזרה טובה אם אמר אם בת היא והמתן אותה נתמעטו שונאיהן של ישראל לפי שדרכו של איש לישא לו עשר נשים לפרות ולרבות מהן ואין דרכה של אשה להנשא אפילו לשני בני אדם כאחת. ומפני מה טובעו בים סוף משום שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' כל הבן הילוד וגו'.

Midrash HaGadol Shemot 7:17מדרש הגדול שמות ז׳:י״ז

כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' מפני מה לקה נילוס תחלה לפי שהיו פרעה ועבדיו משתחוין לנילוס נהר ומקטרין לו ומזבחין לו שנ' על כן יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו (חבקוק א':ט"ז) לפיכך אמר הקב"ה למשה הך נילוס ויהפך הוא ומימי מצרים לדם ויהא ריחן כנבלה ויהיה לפרעה ולמצרים בושה גדולה שלקה אלהיהן תחלה. ד"א מפני מה לקה נילוס נהר תחלה שלא יאמרו אלהינו כעס עלינו. מפני מה הביא עליהן מכת דם מפני שהשליכו את ילדי ישראל לים שנ' כל הבן הילוד היארה תשליכוהו לפיכך דן את המים אשר ביאר. ד"א לפי שמנעו בנות ישראל מלטבול כדי למעטם מפריה ורביה לפיכך לקה היאור.

Midrash HaGadol Shemot 7:26-27מדרש הגדול שמות ז׳:כ״ו-כ״ז

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, מכה שנייה מכת צפרדעים. מפני מה הביא עליהם מכת צפרדעים לפי שאמרו לישראל לצבור טיט ולעשות לבנים השריץ ארצם צפרדעים.

Midrash HaGadol Shemot 8:12מדרש הגדול שמות ח׳:י״ב

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ מכה שלישית מכת כנים מפני מה הביא עליהם מכת כנים לפי כשבטלו הלבנים אמרו ילכו ויקבלו עפר כרמים ונגזר על עפר ארצם להיות כנים. ד"א כיון שבטלו הלבנים אמרו יכבדו לנו את השווקים ואת הרחובות ונעשה עפר ארצם כנים.

Midrash HaGadol Shemot 8:17מדרש הגדול שמות ח׳:י״ז

מכה רביעית מכת ערוב מפני מה הביא עליו מכת ערוב לפי כשבטלו הלבנים אמרו ילכו למדברות ויצודו לנו דובים ואריות ונמרים להקים במלחמותינו מיד צוח משה ואמר יש לך מי שיצא לקראת ארי ואינו טורפו אמר לו הקב"ה אל תירא צה השדה וקרא לחיות רעות ואמור להם כה אמר ה' מיום שבראתי אתכם התקנתי אתכם ליום זה מחר עשו אחוה זה עם זה ובואו כלכם בערבוביא ושחתו את ארץ מצרים. והלך משה ועשה כן ומיד באו למחר כולן מעורבבין לתוך ארץ מצרים שנ' ויעש כן ויבוא ערוב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו. ד"א מפני מה הביא עליהם ערוב מפני כשבטלו הלבנים אמרו הואיל ואין להם מלאכה להתעסק בה יגדלו את בנינו ולפיכך הביא הקב"ה עליהם ערוב... וכשהיו ישראל מגדלים את בני המצרים לא היו מטעינין אותן אחד אחד אלא ספקן ארבעה ארבעה שנים על שתי כתפיו ושנים על ידיו שנ' את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך (א':י"ד) וכשהיה ישראל יוצא לשוק טעון היה בא הארי וטוען אחד והדוב אחד והזאב אחד והנמר אחד. וכשהיה חוזר היה המצרי אומר לו היכן בני וישראל אומר לו בוא טול לך חשבון ארבעה בנים נתת לי בא ארי ונטל אחד והדוב נטל אחד והזאב נטל אחד והנמר אחד שמא יש כאן טעות.

Midrash HaGadol Shemot 9:1-3מדרש הגדול שמות ט׳:א׳-ג׳

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה. מכה חמישית מכת דבר. מפני מה הביא הקב"ה עליהם מכת דבר מפני שכשאבדו תינוקות שלהן אמרו הואיל ואין להן מלאכה ירעו את בהמתנו וכן הוא אומר ובכל עבדה בשדה (א':י"ד) הביא עליהם את הדבר.

Midrash HaGadol Shemot 9:8מדרש הגדול שמות ט׳:ח׳

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם. מכה שישית מכת שחין. מפני מה הביא הקב"ה עליהם מכת שחין, מפני שכשאבדה בהמתן אמרו הואיל ואין להם מלאכה להתעסק בה יחחמו לנו חמין במרחצאות אמר הקב"ה אתם שעבדתם עמי במרחצאות לעדן בהם עצמכם אני נפרע מכם בשחין וכן הוא אומר כי בדבר אשר זדו עליהם (י"ח:י"ט) דנן הקב"ה במה שדנו את ישראל מדה במדה עד שהיו מכריזין כל הרוחץ בחמין נפשו יוצאה.

Midrash HaGadol Shemot 9:12מדרש הגדול שמות ט׳:י״ב

ויאמר ה' אל משה השכם בבוקר. מכה שביעית מכת ברד. מפני מה הביא הקב"ה עליהן מכת ברד מפני ששמו ישראל נוטעי גנות ופרדסים שנאמר ובכל עבודה בשדה (א':י"ד) לפיכך הביא עליהן הברד ושיבר אילנותיהן.

Midrash HaGadol Shemot 10:2מדרש הגדול שמות י׳:ב׳

את אשר התעללתי במצרים אמר ר' טרפון פיגר הקב"ה גופן של מצרים כנגד מה שאמרו הבה נתחכמה לו (א':ו') מכת דם מפני שמנעו את ישראל מלטבול כדי שלא יפרו וירבו. ד"א לפי שהיו מטילין זכריהם ביאר לפיכך לקה היאר תחילה. צפרדע מפני שעשו את ישראל מפנין להם את הדרכים ואת הרחובות ומתקנין אותן. כנים, על שעשו ישראל מכבדין להם את הדרכים ואת השווקות. ערוב על שאמרו לישראל צאו למדבר והביאו לנו דובים ואריות ונמרים. דבר שהיו עושים אותם רועי בהמתן. שחין שעשו אותן בלנין במרחצאות. ברד, שעשאום זורעי חטים ושעורים וקטניות ומשמרין אותן כל השנה כולה כדי להמעיטן מפריה ורביה. ארבה, שעשאום מציבי אילנות ונוטעי נטיעות. חשך, כדי שלא יראו במיתת רשיעי ישראל. מכת בכורות, ששעבדו ישראל שהן כבן בכור לפני מקום שנ' בני בכורי ישראל (ד':כ"ב).

Midrash HaGadol Shemot 10:12מדרש הגדול שמות י׳:י״ב

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על מצרים בארבה. מכה שמינית מכת ארבה מפני מה הביא עליהן הקב"ה ארבה אלא כיון שלקו בברד ושבר גפנם ותאנתם אמרו טובה היא לנו מי שהיה אוסף קימעה אוסף הרבה לפיכך הביא אליהם ארבה ואכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד.

Midrash HaGadol Shemot 10:23מדרש הגדול שמות י׳:כ״ג

ומפני מה הביא עליהן מכת חשך מפני כבודם של ישראל לפי שהיו בישראל רשעים שאינן מאמינין בגאולה והיו מגלין מסטירין של ישראל למצרים מה עשה הקב"ה להפרע מהן הביא חשך על המצרים ולא היו זזין ממקומן והיו ישראל מקברין רשעים שבהם וכך הקב"ה מוכיחן על ידי יחזקאל ואפרש כנפי עליך ואכסה ערותך (יחז' ט"ז:ח') הביא עליהן חשך כדי שלא יאמרו המצרים כשם שהיה מכה בנו הוא מכה בהם.

R. Saadia Tafsir Shemot 7:17תפסיר רס״ג שמות ז׳:י״ז

בזאת תדע כי אני ה' - בזה הדבר תדע כי אני ה' המעניש.

Rashi Shemot 7:3רש״י שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה AND I WILL ALLOW [PHARAOH'S HEART] TO HARDEN – Since he has wickedly resisted Me, and it is manifest to Me that the heathen nations find no spiritual satisfaction in setting their whole heart to return to Me penitently, it is better that his heart should be hardened in order that My signs may be multiplied against him so that ye may recognise My divine power. Such, indeed, is the method of the Holy One, blessed be He: He brings punishment upon the nations so that Israel may hear of it and fear Him, as it is said, (Zephaniah 3:6, 3:7) "I have cut off nations, their corners are desolate etc. … I said: Surely thou wilt fear Me, thou wilt receive correction" (cf. Yevamot 63a). Nevertheless, in the case of the first five plagues it is not stated, "The Lord hardened Pharaoh's heart" but "Pharaoh's heart was hardened" (Tanchuma, Shemot Rabbah 11 end).

ואני אקשה – מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם גבורותיי וכן מידתו של הקב"ה מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל ויראו, שנאמר הכיתי גוים נשמו פנותם (צפניה ג':ו') אמרתי אך תראי אותי תקחי מוסר (צפניה ג':ז'), ואף על פי כן בחמש מכות ראשונות לא נאמר ויחזק י"י את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה.

Rashi Shemot 7:17רש״י שמות ז׳:י״ז

ונהפכו לדם AND THEY SHALL BE TURNED INTO BLOOD – Because rain does not fall in Egypt but the Nile rises and irrigates the land and the Egyptians on this account worshipped the Nile, therefore God first smote their deity and afterwards smote them (Tanchuma, Shemot Rabbah 9).

ונהפכו לדם – לפי שאין גשמי' יורדים למצרים ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרי' עובדים לנילוס לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך הלקה אותם.

Rashi Shemot 10:22רש״י שמות י׳:כ״ב

שלשת ימים denotes a triad of days. old French terziane; so, too, שבעת ימים everywhere it occurs denotes in old French a septaine of days (a period of seven days). ויהי חשך אפלה … שלשת ימים – there was darkness of gloom when no man saw another during those three days, and there was moreover another period of three days' darkness twice as thick as this when no man rose from his place: one who happened to be sitting when this second period of darkness began was unable to rise, and one who was then standing was unable to sit down. And why did He bring darkness upon them? Because there were wicked people amongst the Israelites of that generation who had no desire to leave Egypt, and these died during the three days of darkness so that the Egyptians might not see their destruction and say, "These, (the Israelites) too have been stricken as we have". And a further reason is that the Israelites searched (the darkness came just in order that they might do this) and saw their (the Egyptians') jewels, and when they were leaving Egypt and asked them for their jewels, and they replied, "We have none at all in our possession", they answered them, "I have seen it in your house and it is in such and such a place" (cf. Tanchuma; Shemot Rabbah 14).

ולמה הביא עליהם חשך שהיו בישראל מאותו הדור פושעים שלא רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי אפלה, כדֵי שלא יראו במפלתם ויאמרו אף הם לוקים כמונו, ועוד שחפשו ישראל וראו כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהם, והיו אומרים אין בידי אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא.

Lekach Tov Shemot 7:17לקח טוב שמות ז׳:י״ז

לפי ששפכו דמם של ישראל כמים, נהפכו לדם יאוריהם, ונוזליהם בל ישתיון (תהלים ע"ח:מ"ד).

Lekach Tov Shemot 7:28לקח טוב שמות ז׳:כ״ח

על שהיו המצריים מעירים אותם משנתם. לאמר עמדו עשו עבודת פרעה, הביא עליהם קולנים, שהיו באים הצפרדעים וצווחים באזניהם.

Lekach Tov Shemot 8:15לקח טוב שמות ח׳:ט״ו

ולמה לקו בכנים, לפי שמנעו מישראל מרחצאות, והיו הכנים מצירים אותם, ולפיכך גם המצריים לקו בהם.

Lekach Tov Shemot 8:17לקח טוב שמות ח׳:י״ז

את הערוב. חיות רעות באות ונוטלות תינוק של מצרים מתוך העריסה, וכל כך למה, לפי שהיו אומרים לישראל לכו וצודו לנו אריות דובים ונמרים, כי על כל מכות ומכות פרעה ועמו כלם מדה כנגד מדה.

Lekach Tov Shemot 9:3לקח טוב שמות ט׳:ג׳

לפי שהיו ישראל רועים את מקנה מצרים שלח בהם הקדוש ברוך הוא את הדבר.

Lekach Tov Shemot 9:11לקח טוב שמות ט׳:י״א

מכת שחין באה על המצריים למה, לפי שהיו משעבדין את ישראל להביא להם חמין וצונן במרחצאות, בא השחין עליהם ולא יכלו לרחוץ לא בחמין ולא בצונן.

Lekach Tov Shemot 9:23לקח טוב שמות ט׳:כ״ג

ולמה הכם הברד, לפי שהיו המצריים חושבים שיהיו ישראל בוצרים את כרמיהם.

Lekach Tov Shemot 10:21לקח טוב שמות י׳:כ״א

ומכת החשך למה היא באה, על שהיה המצרי אוחז את העברי ואומר לו עמוד עד שאני אוכל, והנר מונח דולק על ראשך, ולא תזוז לכאן ולכאן, ואם תזוז הריני חותך ראשך בסייף.

Tosafot HaShalem Shemot 7:3:7תוספות השלם שמות ז׳:ג׳:ז׳

ואני אקשה את לב פרעה, אקשה לית, לא היה קודם לו מלך עז פנים כמהו, ולכך חיזקו ואימצו הקב"ה ללבו כל כך כדי שיעשה בו אותות הרבה, לפי שהוא ראשון למדעבדים בישראל, ולהוכיח את כל הבאים אחריו לשעבד בם, ואעפ"כ לא לקחו מוסר, לכך יתחייבו לעתיד לבא, כי למה לא לקחו מוסר.

Ramban Shemot 7:3רמב״ן שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה את לב פרעה - אמרו במדרש רבה (שמו"ר ה':ו') גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם (י"ג:ד') כי אני הכבדתי את לבו (להלן י':א'), אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה. אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ (משלי ג':ל"ד), מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא. כך פרעה הרשע, כיון ששגר הקדוש ברוך הוא אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך. והנה פירשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו, ויש בו שני טעמים ושניהם אמת. האחד, כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה (להלן פסוק י"ג, כ"ב, ח' ט"ו), ויכבד פרעה את לבו (להלן ח':כ"ח, ט':ז'). הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם, אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו' (יחזקאל ל"ח:כ"ג). ואשר אמר קודם המכות (לעיל ד':כ"א) ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות, כענין שאמר (לעיל ג':י"ט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי, כלומר שאקשה לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים. כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק ה' (להלן י"ד:ח'), כי לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו (משלי כ"א:א').

Ramban Shemot 10:1רמב״ן שמות י׳:א׳

כי אני הכבדתי את לבו - הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שהוא הכביד את לבם עתה אחרי שפחדו ממנו בברד והתודו על עונם. ואמר לו הטעם כי עשיתי כן, למען שאשית בקרבם אלה האותות אשר אני חפץ לעשות בהם שידעו מצרים את גבורתי, לא שאעניש אותם יותר מפני הכובד הזה. ועוד כדי שתספר אתה וכל ישראל לדורות הבאים כח מעשי, ותדעו כי אני ה', וכל אשר אחפוץ אעשה בשמים ובארץ.

Ramban Shemot 13:16רמב״ן שמות י״ג:ט״ז

ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות. הנה מעת היות ע"ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים ע"ג:י"א), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ. וכאשר ירצה האלהים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל בטול הדעות האלה כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוה מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה, כי ידבר האלהים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים, ותתקיים עם זה התורה כלה. ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח':י"ח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם. ואמר (שם ט':כ"ט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט':י"ד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה. ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון.

R. Bachya Shemot 7:17רבינו בחיי שמות ז׳:י״ז

בזאת תדע כי אני ה'. אתה אמרת (שמות ה':ב') "לא ידעתי את ה'", ואינך מכירני אני אעשה שתכירני, וכן כתוב (שמות י"ד: י"ח) "וידעו מצרים כי אני ה'". עוד "בזאת תדע כי אני ה'", ע"ד הפשט במכה הזאת וכיוצא בה ראוי לך שתדע כי אני ה'.

R. Bachya Shemot 8:18רבינו בחיי שמות ח׳:י״ח

למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. שליט ומשגיח בקרב הארץ להשחית את המורדים ולהציל את הבוטחים בו, ואמר כן כנגד פרעה הרשע שהיה כופר בהשגחה והיה מן הכת האומרים: (איוב כ"ב:י"ד) "עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך".

R. Bachya Shemot 9:14רבינו בחיי שמות ט׳:י״ד

בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. הודיעו בכלל דבריו ענין מציאות הש"י וההשגחה והיכולת, כי הוא יתברך נמצא ומשגיח ויכול. נמצא, הוא שהזכיר במכת הצפרדעים: (לעיל ח':ו') "למען תדע כי אין כה'" כלומר אין מציאות אחר בנמצאים כמציאותו. משגיח, הוא שאמר במכת הערוב: (פסוק י"ח) "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" כלומר משגיח כמלך בתוך המדינה להיותו קרוב אל הקצוות. יכול, הוא שהזכיר כאן במכת הברד: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" כלומר שאין בעל יכולת כמוני. והזכיר משה כן לפרעה, לפי שהיה פרעה כופר בשלשתן במציאותו והשגחתו ויכלתו.

R. Bachya Shemot 10:1רבינו בחיי שמות י׳:א׳

וכתיב: (משלי ט"ז:ד') "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה", למדך הכתוב שהרשע מוכן לפורענות ומזומן ליום רעה, ואף ענשו ופורענותו של רשע הוא למענהו, כלומר לכבוד הש"י כדי שיתקדש שם שמים וכענין שנאמר: (יחזקאל ל"ח:כ"ג) "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים", כשם שמצינו בפרעה הרשע שהיה מקשה לבו ועל כן נפל ואבד בסופו, הוא הכביד את לבו מעצמו כענין שנאמר (שמות ט':ל"ד) "ויכבד לבו הוא ועבדיו" וכתיב: (שמות ח':כ"ח) "ויכבד פרעה את - לבו" והקב"ה הכביד את לבו יותר כדי להענישו ולמען רבות אותותיו ומופתיו במצרים.

R. Bachya Shemot 10:2רבינו בחיי שמות י׳:ב׳

וידעתם כי אני ה'. לשעה ולדורות, כי מתוך המוסר הזה שנתן הקדוש ברוך הוא במצרים יכירו ישראל לדורות וידעו שמו הגדול, גם אומות העולם יתיסרו בהם ויראו ויקחו מוסר, כענין שכתוב בפלשתים כשעכבו ארון הברית אצלם: (שמואל א' ו':ו') "ולמה תכבדו את לבבכם כאשר כבדו מצרים ופרעה את לבם הלא כאשר התעלל בהם וישלחם וילכו". ויתכן לפרש "אשר התעללתי" שהוא לשון עלה, כי המעשים הנעשים בעוה"ז יקראם הכתוב "עלילות" כלשון (תהלים ק"ה:א') "הודיעו בעמים עלילותיו", וכתיב (שמואל א' ב':ג') "ולו נתכנו עלילות", וזהו שתרגם אונקלוס: ית נסין דעבדית במצרים, וכן הזכיר דוד על הקדוש ברוך הוא (תהלים ס"ו:ה') "נורא עלילה על בני אדם", ונקראו כל הפעולות עלילות מפני שכולן נמשכות ונאצלות מן העלה הראשונה וכל הנמצאים עלולים אצלו. ובאר הכתוב כי מתוך עלילותיו ונפלאותיו שבמצרים הראה עצמו עלה, כמו שידוע כי מתוך מצרים נתפרסם אלהותו בעולם, מזה אמר הנביא: (הושע י"ב:י') "ואנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים" יאמר מארץ מצרים התחילו הבריות לידע אותי ונודע בגוים שמי להיותי משנה הטבעיים בנסים המפורסמים.

R. Bachya Shemot 10:3רבינו בחיי שמות י׳:ג׳

והנה כובד המכות על פרעה לכובד לבו, כי מה שאמר: "אני הכבדתי את לבו" פירושו, מוסיף כובד על כבדו, לפי שאמר למעלה: "ויוסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו". וכבר ידעת כי אחאב מלך ישראל שהיה רשע עובד ע"ז ונכנע ועלתה לו הכנעתו, הוא שכתוב: (מלכים א' כ"א:כ"ט) "הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו", נבוכדנצר הרשע שלא נכנע כבר ידעת עונשו שהכניעו השי"ת וגרש אותו ממלכותו, ולפי שהיה מתגאה ועושה עצמו אלוה והיה מגביה עצמו ומתעלה ממדרגה אנושית למדרגה אלהית, לפיכך הכניעו הקדוש ברוך הוא והשפילו ממדרגה אנושית למדרגת הבהמות, והיה אוכל עשבים ז' שנים כבהמה שפלה והיה עונשו מדה כנגד מדה, שהרי ההכנעה וההשפלה עונשו של גאוה שנאמר: (משלי ט"ז:י"ח) "לפני שבר גאון", כן פרעה הרשע מאן להכנע בגאותו וגאונו ועל כן אבד בסופו.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 10:2ר׳ יוסף אבן כספי שמות י׳:ב׳

ולמען תספר – ידוע כי לדבר אחד סבות רבות תכליתיות, והנה זאת התכלית לא זכר עדיין, וענינו למען יספר משה וכל עמו, ונמשך אחריו וכל עמו הוא עם בני ישראל באזני הבנים הבאים, כל המעשים הנפלאים ההם.

R. Yosef ibn Kaspi Shemot 11:10ר׳ יוסף אבן כספי שמות י״א:י׳

ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה – מי חכם ויבין אלה הענינים הנפלאים והנשגבים, ומי יוכל להתקרב לידיעתם מעט, ואולי די לנו אם ניכל לעמוד על קצת סדוריהם ונאמר כי אלו הפעולות נקראו מכות, כי כן היו לפרעה ועמו, רצוני שהיו מורים שהם פעולים, והם ג"כ מכות ביחס למשה ולאהרן המכים, ונקראו ג"כ אותות ומופתים, כי נעשו להיותם ראיות להצדיק דברי משה ואהרן, רצוני לאמת שהשם אמר להם שילכו לפרעה לשלח את בני ישראל על צד דמיון להקש המופת, ויתוארו ג"כ בנפלאות ונשגבות, [לא] בערך למשה ואהרן רק במה שלמטה מהם, וכל שכן לנו החסרים. והנה מבואר כי היו עשר מכות מסודרות זו אחר זו, כמו שהוא מפורסם. אמנם תחלת המכות האלה היו שני ענינים מסודרים תחלה כראוי, וזה כי תחלה הציע משה לפרעה בדבר הקל, כה אמר י"י לשלח בני ישראל, ואחר זה בביאה אחרת עשה לו מופת ע"ז, רצוני לראיה כי שליח השם הוא כמו שפרשנו, וזה היה הפיכת המטה לנחש, ומי יעשה זה רק בשלמות שליח השם הנכבד שהוא אלהי האבות. וכאשר ראה משה כי לא האמין פרעה באלו שתי ההצעות, והוא ההנחה בקבלה, ואחר ראיה מה מהמוחשות, התחיל לעשות לו ענינים היו ראיות מן המוחשות על צדק שליחותו, וע"ז הם מכות מדאיבות לפרעה והם עשר מכות. והנה ידוע כי היסודות ארבעה המה והנה האויר שהוא אחד מהם, נחלק בסדור החכמים לשלשה חלקים כמו שהתבאר בבראשית, כי החלק השפל הוא קר ולח עד שהוא כמו המים בקרוב, ואחריו האמצעי חלק חם ולח, ואחריו העליון חם ויבש, והוא הסמוך אל האש עד שהוא כמוהו בקרוב. לכן אלו הפעולות העשרה התחיל לפועלם בשפל תחלה, כמו שקדם לנו, שראוי שילך הענין מדרגה אחר מדרגה, כמו שהחל בדבור קל ואחר בראיה, ואחר במכה, ובסוג המכות הנהיג מדרגה אחר מדרגה, עד שהחל בשפל מן היסודות וכלה בעליון, כי כן סדור כל רופא אומן, מצורף שהויות כולם בעשר המכות היתה הקודמת סבה עצמית למאוחרת, וכן כולם זו אחר זו. כי אין ספק אצלי שלא היה הפסק בין מכה למכה, ולכן היה מכת הדם שהיא קצה הראשון סבה למכת הבכורים שהיא הקצה האחרון, וכל שכן כי האמצעיים בין שני האלה, היו מתיחסים בענין הסבה, עד כי רבוי העפוש במים היה סבה ראשונה קודמת להתעפש מה שאחריו בסדר העולם, עד שהגיע לעולם היסודות הארבעה, ואז היתה מכת הבכורים, כמו שנבאר עוד. לכן אין לנו תכלית ההעלם באלו ההויות רק בראשונה והיא המים לדם, ואם יבא מורה יורה לנו איך עשה השם ית' זאת הראשונה, ובמה שנה טבע המים לטבע הדם עד שקבלו המים בעצמותם חום טבעי נוסף, מיד יקל עלינו לעמוד על ענין הבאות אחרי זאת. ואע"פ שהארץ הוא היסוד השפל ידוע כי המים הם מונחים בשפלי הארץ ובעמקה, עד שכל הולך אל הים יקרא יורד. ועוד כי בלחות סגולה לעפוש, לכן התחיל במים עד שנשתנו המים לדם, אשר היה שנוי במראה גם בטעם, והראיה ע"ז מות הדגה אשר ביאור, וידוע כי המים קר ולח והדם חם ולח, א"כ הסתפק השם בזה בהפוך הקר אל החם עד ששבו המים לטבע הדם, א"כ נשתנה יסוד המים, רצוני חלק מן היסוד והוא היאור אשר בגבול מצרים. אמנם איך עשה זה השם לא נזכר בתורה, אך כתוב שמשה הרים המטה והכה בו המים לא זולת זה. ובתקין המים עד שיהפכו מרע לטוב כתוב במקום אחר שהשליך עץ מה ידוע אל המים וימתקו המים, אמנם אותו העץ לא ידעני, אבל מבואר בכלל ויורהו י"י עץ (ט"ו:כ"ה). ואולם זה המטה שלא עשה בו רק הכאה, והוא כולל כל האותות, אין בו פעל טבעי רק הוא בכלל מטה האלהים, כי ישאנו משה על צד הכבוד לעצמו, כאלו הוא כמו שרביט זהב ביד המלך. ואין לשאול איך יהפכו כלל מים רבים לדם, כי זה אפשר אצל השם כמו שנהפכו בכלל ממר גדול למתוק בהשלכת עץ במקום אחר. ואולם בכלל זאת המכה, רצוני בשנוי טבע המים לדם, נפסד החי המימיי עד שהגיע לו דבר ומגפה, כמ"ש והדגה אשר ביאור תמות, א"כ לקה היסוד והחי הניזון בו, והוא המים והחי המימי, ואחר צפרדעים כי קדם ובאש היאור, אשר היה זה הקדמה וסבה להויית הצפרדעים, רצוני הוספתם, כי הם נמצאים ביאור לעולם. אבל כאשר נפסד טבע היאור הנבאש במצות השם היה זה סבה עצמיית לרבוי התהוות הצפרדעים בו. וזה המין הוא גם כן חי מימיי, א"כ כלל אלו השתי מכות, היה לקות יסוד המים, רצוני השתנות טבעו באותו הגבול ממצרים, והשחתת הטוב מן החי שבו, והתרבות הרע מן החי שבו. א"כ היה זה שלש מכות במים, רק לא תחשב הדם ומיתת הדג כי אם אחת, ויקרא הכל מכת הדם, אבל על דרך האמת הם שלשה ענינים, כמו שהיה בענין זה ביסוד הארץ כאשר נבאר. וזה כי אחר שנעשו אלו הפעולות במים, עשה כמו כן ביסוד הארץ, רצוני בחלק שבגבול מצרים אשר מה שקדם מפעולות המים היה סבה למה שיעשה בארץ, כמו שקדם אמרו ותבאש הארץ, כי כמו שאמרו ויבאש היאור הוא סבה אל ותעל הצפרדע, כן ותבאש הארץ סבה אל והיה לכנים. רצוני, שכמו שבאש המים חומר להויית הצפרדעים, כן באש הארץ חומר להויית הכנים עד שנהפכה הארץ לכנים, רצוני עפר הארץ הדק שהוא חול, כי זהו עפר הארץ ההיא, לפי ששם לא ירד הגשם וכל העפר חול כחול הים. רק שנתערב בה עפוש לחות מקרי, והוא ממגפת הצפרדעים עליה. והנה ידוע כי הכנים מתילדים מלחות עם תוספת חום, וכמו שהכה המים במטהו, כן הכה הארץ במטהו, וכן כמו שעשה שלשה ענינים במים כן עשה בארץ, רצוני שנוי טבע היסוד הזה ולקותו והשחתת הטוב מן החי שבו והתרבות הרע מן החי שבו, וזה כי הארץ עצמה לקתה ונהפכה לכנים ונתרבו בה הבעלי חיים הרעים, והוא הערוב שהוא סיג לכל בעלי חיים מזיקים כנחשים ועקרבים ועכביש וצרעה וזבוב ונמלים ונדלים וזולתם. ובכלל רבוי קצת הרעים כי לא בארה התורה מינים, רק אמר ערוב להסתיר הסוד. גם להיותו כולל רבוי מינים שונים אין קץ למספרם. ואחר נתמעטו הבעלי חיים הטובים, והוא דבר המקנה כסוסים וחמורים וגמלים ובקרים, כי בזה בארה התורה מינים, אמנם זה הרבוי והמעוט בחי הארצי היה על הפך סדור מה שהיה במימיי, רצוני כי במימיי היה המעוט קודם הרבוי ובארצי היה הרבוי קודם המעוט, והיה זה כי הערוב סבה קודמת עצמית לדֶבר המקנה, אם מפחד אם מריח אם מצד אחר כאשר גזר השם. והפסד הארץ עד שהיה כנים הניע הערוב לבוא ולהתרבות ג"כ, עד שהיו הכנים סבה עצמית לערוב, רצוני התהוות קצת המינים ההם והתרבותם כענין הצפרדע. א"כ יסוד הארץ שם היה כן, כי לקה הוא בגופו ונתרבה החי הארצי הרע ונתמעט החי הארצי הטוב. א"כ היה הענין בארץ כמו במים, אמנם מבואר כי שנוי שני היסודות האלה אינו רע לו מצד עצמו, רק מצד האנשים הזנים ממנו, כי השתנות המים לדם והשנות הארץ לכנים, תכליתם להיות זה מכות מכאיבות לפרעה. ואח"כ בא אל יסוד האויר, והנה ידוע כי זה היסוד אינו מורגש אצלנו כיסוד המים והארץ שקדם זכרם, לכן לא יראה לאנשים שנוי האויר מטבעו, כמו שיראה להם שנוי המים, עד שיהיו דם, וכן לא יפול בו לשון הכאה במטה, אבל חקוי להכאה במטה יהיה בו זריקת פיח הכבשן והתפזרו באויר הנה והנה, עם שאותו הפיח והאבק הוא עוזר פועל ברצון השם, אבל התחיל באויר ועשה בו שנוי מטבעו, עד שאותו השנוי הניע וחדש השחינים, כמו ששנוי המים המית הדגים ושנוי הארץ המית המקנה. ואולם מה שהיה בארץ היה סבה עצמית קודמת לשנוי האויר, כי הדֶבר מהמקנה הפסיד האויר ועפשו, עד כי אותו ההפסד הוליד השחינים בבעלי חיים. וככר קדם כי כלל האויר הוא בעל שלשה טבעים, עד כי יש בו חלק שפל וחלק אמצעי וחלק עליון, לכן נשתנה תחלה השפל שטבעו קר ולח או קר ויבש, כי הוא קרוב למים ולארץ. וזה החלק הסמוך בפרשת בראשית ליקוו המים ותראה היבשה, ובהפסד זה החלק השפל והתעפשו, נולדו השחינים באדם ובבהמה. ואחר בחלק האמצעי שטבעו החם הלח, וזה החלק הוא הסמוך בפרשת בראשית ליהי רקיע בתוך המים ויקרא אלהים לרקיע שמים. ולכן נתהוה הברד וחבריו, שהם הויות לעולם בזה החלק האמצעי, כמו שהתבאר בספר אותות העליונות. ואחור בחלק העליון שטבעו חם ויבש, ולכן נתהוו הרוחות שהם הויות לעולם הזה העליון כמו שהתבאר בס' אותות עליונות ג"כ ולכן בא הארבה. וזה העליון הוא הנסמך בפרשת בראשית למים אשר מעל לרקיע, אשר נקרא אבני שיש טהור. כי הוא חם ויבש קרוב מאד לטבע האש, עד שיתכן להקרא גם היא אור כמו האש עצמו, כי טבע האש הוא חם ויבש, אמנם האש הוא חזק החום והיובש מזה החלק מן האויר העליון אכל הם משתמשים [בערבוביא ?] והקורבה בטבע עצומה ביניהם, לכן אין להאשים אם יקרא זה החלק העליון בשם אש, ואין להאשים אם יקרא בשם אויר. והנה הלך הענין ביסוד האויר אשר בגבול מצרים, כמו שהלך הענין בשני היסודות הקודמים, רצוני שנוי האויר ולקותו, עד שנראה בזה לחוש האנשים מצד השחינים גם השחתת החי האוירי הטוב ורבוי החי האוירי הרע, וזה כי כתוב ויך הברד בכל מצרים את כל אשר בשדה מאדם עד בהמה ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עצי השדה שבר, א"כ יבואר כי זאת המכה היתה בשדה ששם האויר סוכך, אבל מה שהבית סוכך וחופף היה נשמר, ולכן האדם והבהמה שהיו עומדים באויר אז היו מתים, וכן העופות, אבל רבים ורבים מתים מהם, ואין עצם המות בם מצד היותם פורחים ונסים ומסתתרים בכל יכולתם, גם העשבים והעצים הם נמצאות מתהוות באויר העולם, ואלו יעשה להם תקרה יפסדו לגמרי ויכלו, א"כ מיוחסות לבריאות האויר. וכלל הדבר כי זאת המכה רצוני הברד כללה כל מה שבאויר העולם כמ"ש את כל אשר בשדה, שאין עליו מחסה מבדיל בינו ובין האויר, והנה הפסד כל הנמצא בשדה כמ"ש זהו הפסד החי האוירי הטוב ואח"כ נתרבה החי האוירי הרע והוא ביאת . . . . חי עמידתו לאויר האויר כל שכן כי הוא מעופף אם כן. . . מן שלשה ענינים אלה ביסוד האויר כמו שהיו ביסוד המים ויסוד הארץ, והיה זה נחלק באויר שהוא בעל שלשה טבעים, מה שאין כן יסוד המים ויסוד הארץ. וכלל הדבר ביסוד האויר כי לקה תחלה בגופו, רצוני הפסד החלק השפל שבו, והוכר זה בילידת השחינים, ואחר השחתת ומעוט הנמצאות הטובות שבו, רצוני אשר בשדה, והיה זה מצד פעל החלק האמצעי שבו, ואחר רבוי הנמצאות הרעות שבו, והיה זה מצד פעל בחלק העליון שבו, כמ"ש וי"י נהג רוח קדים, וככר התבאר בספר האותות, כי הרוחות יתהוו מן האיד העשני החם היבש והוא חמרם, כמו שהברד והמטר וחבריו מתהוים מן האמצעי שהוא חם ולח והוא חמרם. ואח"כ בא אל יסוד האש, והנה כבר קדם לנו כי החלק העליון מן האויר הוא כמו אש בקרוב, והנה זה החלק הוא גשם נכבד מאד, כל שכן יסוד האש ויותר ממנו חלקו הגבוה הממשש לגשם הגלגל, א"כ אין לעשות פעולות נרשמות בזה היסוד כמו באחרים השלשה, רצוני בכל כלליו, ודי אם יפעל בחלקיו השפלים הקרובים לאויר אשר כבר אמרנו שהם קרובים בטבע, והנה כבר קדם לנו בפ' בראשית כי אמרו יהי אור, הוא ע"ז החלק העליון מן האויר שהוא כמו החלק השפל מן האש, ולא נשיג אנחנו ענין שלשה טבעים באש עד שנשיג רבוי ומעוט בנמצאות מאתו, כמו שנשיג ענין ג' טבעים באויר, עד שנדע כי האמצעי הוא חמר לברד ולמטר, והעליון הוא חומר לרוחות ואל הלפידים ובעלי הזנבות והדומים להם. לכן ראוי לקצר מאד פעולות ביסוד האש, לכן אין בו כי אם שני ענינים קצרים, מצורף כי רבוי מציאות הארבה הוא משותף לאויר ולאש, מצד כי היה בחלק החם היבש, והנה אחר היה החשך שהוא הפך האור, וכבר פרשנו בפ' בראשית כי האור הנזכר שם הוא הזכוך המופלג אשר לחלק העליון מן האויר או לאש, כי כבר אמרנו שהאחד ילקה תמורת האחר והנה ברצון השם הגיע עכירות לחות ועובי לזה הזך, אשר בו יגיע לנו בארץ אור וזוהר. וזה גם כן היה לבד בגבול מצרים, עד שלקה זה הנברא העליון הזך, אם שהוא אש או אויר אישיי. ולכן אמרו בזה יהי חשך, הוא הפך מה שאמר במעשה בראשית יהי אור, וזה כי עתה נתעכר הלחות ונתעבה, עד שהיה כמו החלק האמצעי מן האויר שהוא חם ולח, כאלו נתבלבלו שני חלקים האלה מן האויר כדמיון מה קרוב לענין תחלת בריאת העולם טרם ויהי אור. וזה העכירות עמד שלשה ימים, וליל יום הרביעי היה בה מכת הבכורים, כי באותן השלשה ימים שאפו אותו האויר הרע, עד שבתחלת היום הרביעי, רצוני לילו, היתה המגפה בם, כי גועו, והיה בחצי הלילה כי אז תגבורת העובי והלחות מן הלילה, ולכן מצד זה העכירות היתה מכת הבכורים אשר הם המין הבעלי חיים, נמצאות מיוחסות לזה הגשם הנברא העליון הזך, שהוא — כמו שקדם לנו — אש או אויר אשיי, כי פטר רחם באדם ובבהמה הנה החם וזַכות האד נמצא .בו בתכלית, ופועלו העצמי מאד הוא הגשם העליון הזך, כי החם גובר בם מצד תגבורת כח הדם בם, עד שבו כח מה מן המרה האדומה, וגם יש בם לחות רב, כי הדם הוא חם ולח, ולכן העפוש בלחות עם רתיחת חום חזק בם הוא ממית, והנה במכת החשך היה זח עפוש במה שהחם חזק בו, ובעבור שהחם בפטר רחם גובר בו, לכן היה הוא העיקר בזאת המכה, ואחריו בכל הדומה לו, רצוני כל בחור רב השנים שהחם גובר בו, כי בכור שם כולל לכל זה, כאמרנו בכירה וצעירה, וכן אמר רש"י גדול הבית בכלל. אמנם פטר רחם הוא העיקר, לכן אמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם (י"ג:א'), והוא מקטנותו החום גובר בו, לכן הוא ברוב יותר נכבד, ובעבור שהגיע עכירת ועובי לפועלו נפסד ונשחת הוא, כי הפעול מאתו, עד שכמו שיקרא הדג חי מימיי, והמקנה חי ארציי, ואשר בשדה חי אויריי, כן יקרא הבכור חי אישיי, ואין בזה היסוד מקום לרבות נמצאות בו שיהיו עונש ומכה לפרעה, שיהיה אפשר בו סדור במדרגות מה שהיה ברבוי הצפרדעים והערוב והארבה. וזאת המניעה מהשם בזה אפשר לה סבות רבות, ואולי אחת מהן, כי אין בזה היסוד יותר מיוחס וקרוב אליו מן הארבה, ואולי שנית כי אם יש יותר מיוחס וקרוב אליו, יהיה מר ממות גם לישראל, כי הנה אף מהארבה לא נצולו, ומה יהיה הקשה ממנה, אם היא כאש אוכלת ותבער ואין מכבה. ובזה נשלמו המכות ואין אני מחייב שיהיו עשר מכות כמו שמנו קצת מהקדמונים, כי אין אני מדקדק אם היו עשרה או פחות או יתר, כי אין בתורה זכרון מספר מוגבל להם, וזה כענין אמרם ז"ל שלש עשרה מדות עד שטרחו רבים מן המפרשים אחריהם למנותם, ונחלקו בזה מאד. אמנם אין אני טורח בזה כלל, ולא נחוש רק לנו שנבין הענין כמה שיעלה מספרם. לכן אל תטעון עלי מצד מה שמנינו אחד עשר חלקים באלו הנפלאות, והם שלשה במים, ושלשה בארץ, ושלשה באויר, ושנים באש, כי אין לנו בזה מספר מוגבל בתורה, רק שבאמת נכון לכלול הענין במספר עשרה לפי מספר פרשיות התורה, וזה שמשה רבנו כותב התורה כולל מיתת הדג עם הדם, עד שאינו רק כמו מופת אחד, כמ"ש ונהפכו לדם והדגה אשר ביאור תמות, כי שני אלו הדברים נעשים ברגע אחד בהכרח, מה שאין כן הענין בשאר היסידות עד"מ, כי אינו מחוייב שברגע השתנות הארץ לכנים ימות המקנה. אמנם נכון אצלי מאד כי אלו הנפלאות היו קרובות וסמוכות אחת לאחת להדבקם לעלה ועלול, והענינים מתיחסים קצתם לקצתם והקודמת חומר למאוחרת, וכן כולם זו אחר זו, עד שמבואר כי היו כולם בהכרח מתקופת טבת עד חצי ניסן. וידוע כי תקופת טבת היא קרה ולחה ולכן התחילה הפעולה במים והשלימה באש שהחום גובר בו, כמו שהחום גובר בתקופת ניסן. והנה המכות האלה לא נדע בכל אחת זמן העמידה אבל נדע בשתים לבד וזה בדם שבעה ימים (ז':כ"ה) ובחשך שלשה ימים (י':כ"ג), ואמנם הדבר והברד די ביום אחד לכל אחת, ומכת הבכור די בלילה אחת, תשלום ג' ימי החשך ותכליתם, גם אז, רצוני בעת ליל המגפה אולי היה חשך גדול וערפל עד קרוב לעלות השחר, גם אז היה תקופת ניסן כמו שקדם לנו או קרוב לו, אשר ידוע כי בזה הזמן הוא תגבורת הדם, ובכלל החום והלחות עד שאז ימסו כל הלחות, ולכן יצוו הרופאים להקיז בזה הזמן. ואולם המכות האחרות די לרוב אם עמדה כל אחת ז' ימים, כאלו היה אמרו וימלא ז' ימים, למשל למה שראוי בזה, א"כ נכון מאד שיהיה זמן כל המכות בכלל כמו חמשים יום, שהם שבעה שבועות כזמן שהיה מיציאת מצרים עד יום מתן תורה. א"כ היה תחלת אלו הפעולות ביום כ"ה בשבט. ואחרי זה באו הענינים תכופים ודבוקים קצתם לקצתם כי ממהר אלהים לעשותם, עד שכלו כל מעשיו בחצי ניסן. ולא הספיק לשם זה נקמה ממצרים ואם מתו מהם הנבחרים שבם, והם מיני הבכורים אם זכר ואם נקבה גם באדם ובבהמה, עד שרצה אח"כ להמיתם בים כלה ונחרצה, קרוב לכלם הם זכרים ונקבות גם באדם ובבהמה. וזה כי החיל ההוא הכבד שיצא ממצרים כמ"ש, היה עם רב ועצום וסוס ורכב, אף חמורים וגמלים ובקר לשאת צידה גם למשוך עגלות היה רב לאין חקר גם נשים לרוב מאד, כי היתה המלחמה קרובה, כל שכן לכבוש נשי ישראל לשפחות כאשר היו לפנים, גם זכרי ישראל כפופים לנשי מצרים, כי תשש כחם יותר מנקבות עד שזה האחרון, רצוני הטביעה בים, כללה כל מה שעבר בחלוקות רבות ביתר המכות, והוא שתית המים הרעים שהיה בדם ועליית הצפרדעים בגופות, גם היותם נאכלים מכנים וערוב או הדומים להם, גם דבר במקנה גם שחינים ונגעים רעים באדם ובבהמה, גם קולות ושפיכות דמים גם דומה לארבה כי היה שם רוח קדים עזה, וזה הרוח הביא הארבה, כל שכן דומה לחשך ומיתת בכורים. וכלל הדבר כי על הים עם מה שהיה טרם טביעתם, ומה שהוה אחר טביעחם, נקבצו שם כל עניני המכות והנפלאות שקדם זכרם, וכלל לכל אנשי מצרים, רצוני רובם שהוא ככולם, עד שהיה כל מאורע הים כולל משני צדדים, וזה היה כולל המכות וכולל המוכים, והוא היה מסיים הסדר והשורה. וזה היה תכלית שעור אלהי חכם מחוכם, אשר יסד וסדר פעולותיו בטוב הסדור, והתחיל ליסר פרעה תחלה בקלות ואחר בחמורות אחת לאחת הולך וחזק מעט מעט בסדר, עד שעלו המכות עליהם מצד השפל והוא המים, וממנו הגיעו מעט נזקים כי היו חופרים ושותים מים טובים, אמנם במה שהתחיל שב לסיים, ושיהיו הסיום רב הנזקים והכללות מכל צד, עד שהיה בכלל במכות הים שוים לסבוב העגלה למה שהחל ממנו, רצוני שהחל במים וסיים במים, כאלו היה בתחלה עולה מן השפל אל העליון, ואחר שב לרדת מן הענין ההוא אל השפל, עד ששב למקום שנפסק ממנו, וזה הפלגת שלמות ענין והקפה וכללות פעל דומה לעגולות חרעיוניות הנזכרות בספר הידוע, ובזאת ההשבה היה חתימה לחיים רעים להם אויבי השם, והיה גאולה וישועה לנו, אוהבי השם ית' וית' פועלם.

Ralbag Bereshit Beur HaParashah 15:14רלב״ג בראשית ביאור הפרשה ט״ו:י״ד

וייעד אותו ה' יתעלה שהוא יקח נקמתו מהגוי ההוא אשר יעבודו, ואחרי כן יצאו בניו ברכוש גדול מתחת הגוי ההוא. והנה היה העיט משל לזה הגוי אשר יכסוף לטרוף זרעו, ויחשוב להפר הברית אשר בין ה' יתעלה ובין אברם, והנה הודיע אותו ה' יתעלה לוקחוֹ נקמתו מהגוי ההוא, לפי שזה היה כלי להשלים ישראל באמונה האמיתית — רוצה לומר המכות שהכה ה' יתעלה המצרים, כי ה' הכה אותם באלו המכות כדי שידעו ישראל שהוא ה', כמו שיתבאר שם בגזרת ה', ובזה האופן נתקרבו ישראל לעבודת ה' והיו ראויים לירושת הארץ.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 4:21רלב״ג שמות ביאור המילות ד׳:כ״א

והנה הודיע אותו כי בסוף זה הענין תחול במצרים מכת בכורות. ואפשר שנאמר שיהיה הרצון באומרו 'אשר שמתי בידך', שהוא שׂמָם אז בידו על סדרם עד מכת בכורות; והנה לא זכר בכאן כי אם מכת בכורות, כי היא היתה בתכלית המכות, ובסיבתה נכנע פרעה ונתרצה לשלח את ישראל מארצו.

Ralbag Shemot Beur HaParashah 6:5-8רלב״ג שמות ביאור הפרשה ו׳:ה׳-ח׳

(ה) ובהיות הענין כן, הוא מבואר שעתה ששמי ה' הוא נודע להם על ידך במה שלימדת לזקני ישראל, הם יותר ראויים שתדבק השגחתי בהם, ולזה אין ראוי שתירא שתִּמָּנַע מהם זאת ההשגחה האלהית מצד חסרונם, כי כבר ייעדתי זה להם בעת שהיו יותר חסרים ממה שהם עתה. (ו) לכן אמור לבני ישראל: אני ה' שהיכולת בידי לעשות מה שארצה, והוצאתי אתכם מתחת יד מצרים ומעבודתם הקשה, וגאלתי אתכם באמצעות מכות נפלאות שאביא עליהם. (ז) ובאמצעות אלו הנפלאות אקח אתכם לי לעם, ואהיה לכם לאלהים ולמנהיג, מרוב השגחתי בכם; ותדעו כי אני ה' המוציא אתכם מתחת עבדות מצרים; וזה, כי ריבוי הנפלאות שאחדש שם להוציא אתכם ממצרים, יביא אתכם להאמין בי שאני שליט על הנמצאות ומשגיח בדבקים בי להצילם מהרע שהם בו. ובעבור זה הכביד ה' יתעלה לב פרעה, כמו שיתבאר בפרשת בא אל פרעה (חלק א, י, א-ב). (ח) והנה אחר זה תהיו נכונים אל שתדבק השגחתי בכם באופן שאביא אתכם אל ארץ כנען ואתננה לכם מורשה; אני ה' שהיכולת בידי לקיים מה שאגזור.

Ralbag Shemot Toalot 6:3רלב״ג שמות תועלות ו׳:ג׳

התועלת השלישי הוא בדעות, והוא להודיע שההשגחה האלהית תשגיח במושגחים בה להקנותם הטובות הנפשיות ולהצילם מהרעות הנפשיות, כמו שתשגיח בהם להקנותם הטובות הגופיות ולהצילם מהרעות הגופיות. ולזה תמצא שהשגיח ה' יתעלה בישראל בעבור האבות להקנותם האמונה האמיתית ולהצילם מהאמונות הנפסדות במה שהראה מריבוי אותותיו ומופתיו במצרים, כדי שיוכנו אל השלמות האמיתי וידעו שה' יתעלה הוא ה', ויהיה להם מפני זה לאלהים ולמנהיג להשגיח בכל עניניהם באופן שיתכן בהם שיירשו ארץ כנען, כמו שנזכר שייעד ה' יתעלה לאברהם בפרשת לך לך כמו שביארנו שם, כי כמו זאת ההשגחה — רוצה לומר ירושת הארץ — לא היה אפשר שתתקיים לזרע האבות אם לא היו באופן שיהיו ראויים לכמו זאת ההשגחה. ואמנם ההצלה מהרע באופן שלא ימותו תחת יד מצרים, היה אפשר שתהיה לישראל מצד האבות. והנה היה ענין זאת ההשגחה נפלא מאד, רוצה לומר שבמעט מהזמן הוציא ה' יתעלה עם רב בכללו מהאמונות הנפסדות אשר גדלו בהם, והביא אותם אל האמונה האמיתית, עד שבצאתם ממצרים היו נכונים לקבל זאת התורה השלמה. וזהו מה שאמר ה' יתעלה: 'ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבִא אתכם אלי' (שמות יט, ד), רוצה לומר שהוא הביאם לעבודתו בקלות ובמהירות נפלא, כאילו היו דורכים אל זה התכלית בשישאו אותם על כנפי נשרים ויתעופפו הנשרים במהירות נפלא כמנהגם ויוליכום אל התכלית המכוון.

Ralbag Shemot 7רלב״ג שמות ז׳

והנה ראוי שנתיר ספק מה, יקרה בזה הספור, קודם שנמנה תועלות המגיעות ממנו. וזה שיש למספק שיספק ויאמר איך יתכן שיעניש השם יתע' פרעה כשלא שמע אליו, והנה הוא הקשה את לבו. ואנחנו אומרים בהיתר זה הספק שהוא מבואר שפרעה ועמו היו רעים מאד וזה מבואר מרוע מנהגיהם עם ישראל ומרוע מנהגיהם בעריות, לפי מה שפרסמה התורה מהם במה שצותה בפרשת העריות שלא נעשה כמעשה ארץ מצרים. ובהיות הענין כן לא היה עול אם היה מגיע לו רעות מאת השם יתע' אף על פי שישמע אל דבריו לשלח בני ישראל ממצרים. וכבר בארנו ברביעי ממ"י שהרע יביא השם יתע' לרעים מיד לאחת משתי סבות. האחת היא להיות הרע ההוא מסודר להם מצד הגרמים השמימיים, כי הם אינם באופן שישגיח בהם השם יתעלה להצילם מהרע ההוא. והשנית היא מצד ההשגחה על הטובים. והנה היה זה הרע אשר הגיע מאת השם יתעלה לפרעה ולעמו בהכותו אותם באלו המכות להשגחה על ישראל, שיקנו בזה אמונה שלמה כדי שיהיו ראויים לירושת הארץ כאשר יעד השם יתע' אל האבות. ולזאת הסבה אמר השם יתע' לאברהם "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול" (בראשית ט"ו:י"ד) כמו שבארנו שם, וכן תמצא שהקשה השם יתע' רוח סיחון ואמץ את לבבו לבלתי נתון את ישראל עבור בגבולו, להשגחתו על ישראל כדי שיפול בידם וירשו ארצו. ובכאן נשלם היתר זה הספק.

Ralbag Beiur HaParashah Shemot 7:3רלב״ג ביאור הפרשה שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה את לב פרעה מפני יתרון השגחתי בישראל בעבור האבות, באופן שיהיה זה סבה אל שאצטרך להרבות אותותי ומופתי בארץ מצרים. וזה, כי מפני שלא ישמע אליכם פרעה אכה את מצרים במכות רבות, בדרך שאוציא כל צבאותי – והם השבטים, שהם עמי בני ישראל – מארץ מצרים בשפטים גדולים; ובסוף הענין אודיע למצרים כי אני ה', בנטותי את ידי על מצרים ברדפם אחרי בני ישראל, בדרך שיטבעו בים סוף – כמו שנזכר בפרשת 'ויהי בשלח', כי שם נזכר שכבר ידעו המצרים כי השם יתעלה הוא ה', בהכבדו בפרעה ברכבו ובפרשיו (שמ' יד,יח) – וזה יהיה סבה שלא יוסיפו עוד לרדוף אחרי בני ישראל; ואז תשלם לישראל היציאה ממצרים, כי לא ישתדלו עוד המצרים לרדוף אחריהם להביאם תחת ידם.

Ralbag Shemot Toalot 7:2רלב״ג שמות תועלות ז׳:ב׳

התועלת השני הוא להודיע ההדרגה אשר נהג בה ה' יתעלה עם פרעה כאשר רצה שישלח ישראל, אשר העירונו על ענינה בתועלות הפרשה הקודמת. וזה, כי תחילה ציוה שיעשו לפניו מופת בלתי מצער אותו כלל — והוא הֵהָפֵךְ המטה לתנין; ואחר כן ציוה שיעשו לפניו מופת מזיק לו מעט — והוא הֵהָפֵךְ המימות לדם, כי לא היו מוצאים מים לשתות כי אם בקושי; ואחר כן ציוה שיעשו לפניו מופת יותר מזיק מזה — והוא מופת הצפרדעים, אלא שהיזקם היה מעט, והם הנקראות גראנולי"ש בלעז, והנה הם היו עולים בביתם ובחדר משכבם ועל מטתם וביתר המקומות שזכר, והיו מפני זה מצערות האנשים צער־מה, אלא שלא היה כמו הצער שהגיע להם מהכינים, כי הם היו עולים בבשרם תוך לבושיהם, והיו עוקצים אותם כמנהג הכינים, ולזה הביא עליהם אחר זה מכת הכינים. והנה זה הסידור הוא אשר ראוי שיהיה מהאדון הטוב לאנשים המורדים בו; וכן יעשו המלכים במורדים בהם אשר אינם שומעים לדבריהם; וזה, כי בהלחמם עליהם יִמְנְעוּ מהם ראשונה מזונותיהם, ואחר כן יצערו גופם וייסרום בשוטים או בעקרבים. והנה תמצא שכבר הגיעו בתחילה לפרעה אלו המוּסָרים מה' יתעלה ביותר קל שאפשר; וזה, כי הוא לא מנע ממזונותיהם זולת המים, והם גם כן היו נמצאים להם, אלא שכבר היו נמצאים להם בקושי, ואחר כן ציערם בגופם צער חלוש בהדרגה רק במכת הצפרדעים והכנים. ואחר זה שב להכביד להם המכות בהדרגה בזה הסידור בעינו; וזה, שהוא הביא בתחילה הערוב שהיה משחית המקנה ומזונותיהם אשר בבית ובשדה; ואחר כן הוסיף שנית להזיקם במזונותיהם, וזה, שכבר הביא דבר כבד מאד במקניהם, שהיה היזקו יותר חזק מן ההיזק שהגיע למקנה מן הערוב, עם שזה ההיזק הגיע כרגע ולא היו יכולין לקחת בו שום עצה, ואין הענין כן בהיזק שהגיע מפני הערוב; ואחר כן הביא בגופם מה שיצערם צער נפלא, והוא השחין שהיה פורח אבעבועות, כי השחין שהוא בזה התואר הוא מצער מאד. ואחר זה שב להכביד מכותיהם בהדרגה בזה הסידור בעינו; וזה, שכבר הביא תחילה הברד להשחית כל אשר בשדה אשר אפשר שישחת מפני הברד, למנוע מהמצרים מזונותיהם; ואחר כן הכביד עליהם והביא הארבה הנפלא בגבולם, להשחית מה שנשאר להם מן הברד והעץ הצומח להם מן השדה, כדי שיעדרו מזונותיהם במוחלט, והם היו עם זה מצערים גופיהם צער־מה, כי מלאו מהם בתי המצרים; ואחר זה הביא עליהם מה שיצער גופם צער נפלא, אלא שלא יגיע ממנו המות, והוא החושך החזק שהתמיד להם שלושה ימים באופן שלא קמו איש מתחתיו ולא ראו איש את אחיו — כי גם הנר לא היה מאיר להם לפי דעתי, וסיבת זה היתה עובי האויר המחשיך עד שהיו יכולים למשש אותו — ולזה לא היה אפשר להם לקחת מזונותיהם כראוי בכל אלו השלושה ימים; ואחר זה הביא המוות בבכוריהם. והנה הנגע האחרון הכביד מכל הקודמים. והנה המכות הראשונות נעשו על יד אהרן, כי לא היה ענינם נפלא כמו ענין המכות שנעשו על יד משה; וזה, כי המכות שנעשו על יד אהרן היה רמוז הדבר שנתחדש ממנו מה שנתחדש על דרך פלא — כאילו תאמר כי מהמטה היה תנין, ומהמים דם וצפרדעים, ומהעפר כנים — ואולם הברד לא נתחדש על יד משה מִדָּבָר רמוז אליו, ולא הארבה ולא החושך. והנה השחין שנתחדש על יד משה מפיח הכבשן, לא היה באופן השתנות המים דם, כי לא שב פיח הכבשן שחין, אבל נתחדש השחין בעת שזרקו משה לצד השמים; ועם כל זה, הנה מפני שיִדְמה באופן־מה שיהיה התחדש השחין מדבר רמוז, נשתתף בענינו אהרן השתתפות־מה, כי הוא כמו ממוצע בין מה שיתחדש מדבר רמוז ובין מה שיתחדש לא מדבר רמוז. ולהראות אופן המדרגות האלו מהמכות, שהיו שלוש מדרגות, היה נותן בהם ר' יהודה סימנין: דצ"ך עד"ש באח"ב, וכללם באלו השלוש תיבות, לפי שהמדרגה הראשונה היתה דם צפרדע כנים, והמדרגה השנית היתה ערוב דבר שחין, והמדרגה השלישית היתה ברד ארבה חושך בכורות, כמו שהתבאר מדברינו.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 8:11רלב״ג שמות ביאור המילות ח׳:י״א

וירא פרעה כי היתה הרוחה והַכְבֵּד את לבו ולא שמע אלֵהם – יתכן שבאו לפניו משה ואהרן אחר שסרו הצפרדעים, לבקש ממנו שישלח את ישראל כמו שהבטיחם, ולא שמע אליהם; ואז אמרו לו - לפי מה שאחשוב - שאם מָאֵן הוא לשלח את העם הנה יכו במטה אשר בידם את עפר הארץ והיה לכנים בכל ארץ מצרים, כמו שהיה מנהגם בשאר המכות הקודמות, כי לא היו מביאים המכות כי אם לתכלית שישלח פרעה את בני ישראל ממצרים.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 9:7רלב״ג שמות ביאור המילות ט׳:ז׳

וַיִּכְבַּד לב פרעה ולא שִׁלַּח את העם – הנה אף על פי שכבר היה ראוי שיתברר לו שזה פועַל אלהי, לפי שלא מת אחד ממקנה ישראל - והיה בלתי אפשר שיהיה כמו זה ההבדל בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים במקרה - הנה עם כל זה הכביד לבו ולא שלח את העם, כמו שייעד ה' יתעלה שכבר יחזק לבו כדי שירבו אותותיו ונפלאותיו במצרים, ויתקרבו ישראל מפני זה לעבודת ה' יתעלה. ויִדְמה שכבר אמרו לו אז שישלח את העם בהִתְאַמֵּת לו דבריהם, והוא חיזק את לבו, ואז אמרו לו כי אם מאן הוא לשלח יביאו מכת שחין, כי המכות לא באו כי אם לתכלית שיצאו ישראל ממצרים.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 9:15רלב״ג שמות ביאור המילות ט׳:ט״ו

כי עתה שלחתי את ידי – רוצה לומר אם הייתי רוצה הייתי שולח מכתי ואכה אותך ואת עמך בדבר, ולא יִמְצְאוּ ישראל מונע אַחַר זה מהיציאה ממצרים לזבוח לי; ואולם העמדתיך בעבור שתראה כוחי ויכנע לבבך, ובעבור שיכירו מדרגת מציאותי בכל הארץ, כדי שיתקרבו כולם לעבודתי.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 10:1-2רלב״ג שמות ביאור המילות י׳:א׳-ב׳

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' – הרצון בו: בא אל פרעה, ולא יעצרך מזה היותו בלתי שומע לדברַי לשלח את העם, כי אני הוא הסיבה בהכבדת לבו ולב עבדיו; והנה עשיתי זה כדי שאשית ריבוי האותות האלה בקרבו. והנה רציתי שירבו אותותי בקרבו, להקנות לבני ישראל אמונה שלמה באופן שתִּמָּשֵׁךְ לזרעם אחריהם; וזה, כי הם יראו אלו הנפלאות וידעו כי אני ה', ויספרו זה לבניהם ובניהם לבניהם דור אחר דור באופן שיתפרסמו לכולם אלו הנפלאות ויאמינו בי תמיד. והנה הזכיר לב עבדיו, מפני שהזכיר במכה הקודמת (לעיל ט, לד) שכבר הכבידו לבם פרעה ועבדיו. התעללתי – הוא לדבר כלשון בני אדם, והרצון בו: התפעלתי. וזה, כי ה' יתעלה הראה במה שהביא עליהם מהמכות כאילו הוא כועס עליהם.

Ralbag Shemot Toalot 11:1רלב״ג שמות תועלות י״א:א׳

התועלת הראשון הוא בדעות, והוא להודיע שה' יתעלה, כשיעשה רע, הנה יכוין בו להשגחה על הטובים; ולזה יעשה ה' יתעלה זה הרע מצד מה שהוא טוב, לא מצד מה שהוא רע, כי אין מדרכו שיגיע ממנו רע, כמו שביארנו ברביעי מספר מלחמות ה' ובביאורנו לספר איוב. ולזה ביאר שהוא הכביד לב פרעה כדי להרבות מופתיו, והנה הכוונה היתה בהרבותו מופתיו כדי שישיגו ישראל כי הוא ה', ויודיעו זה לבניהם אחריהם, באופן שתִּמָּשֵׁךְ תמיד בישראל זאת האמונה האמיתית.

Ralbag Shemot Beur HaMilot 11:9-10רלב״ג שמות ביאור המילות י״א:ט׳-י׳

(ט) ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה וגו' – הרצון בזה שכבר אמר ה' יתעלה למשה קודם שיבוא למצרים, שלא ישמע אליו פרעה, כי הוא יסבב זה כדי שירבו מופתיו בארץ מצרים, להקנות לישראל אמונה אמיתית בה' יתעלה. ושם הודיע לו כי בסוף הענין יביא עליהם מכת בכורות. (י) והנה קיים ה' יתעלה זה הייעוד, רוצה לומר שכבר עשו משה ואהרן את כל המופתים האלה לפני פרעה ולא רצה לשלח את ישראל, כי ה' יתעלה חיזק את לבבו.

Ralbag Bemidbar 15:41רלב״ג במדבר ט״ו:מ״א

אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים – רוצה לומר שכבר הוציאם מארץ מצרים באופן שיהיה להם לאלהים מצד עוצם הנפלאות שראו ישראל אז. והנה רמז עם זה בזה המאמר אל מה שביארנו בענין ברית בין הבתרים; והוא, כי אברהם כששאל אות על ירושת הארץ, לפי שזה הייעוד יחוייב שיהיה בו תנאי, והוא שיהיה זרעו באופן מהשלמות שיתכן שידבק בו כמו זאת ההשגחה הנפלאה מה' יתעלה, ובאהו המענה כי ה' יתעלה יישירם אל זה השלמות בשישימם גֵרים בארץ לא להם ובעבדות נפלא, ואחר זה יהיה דן את הגוי אשר יעבודו, ויוציאם ברכוש גדול, ובאלו הדינין והמכות אשר דן הגוי ההוא הישיר ישראל אל השלמות באופן שהיו ראויים לקבל התורה שהיה בה ה' יתעלה להם לאלהים והם לו לעם.

Ralbag Milchamot Hashem 4:6רלב״ג מלחמות ה׳ ד׳:ו׳

כי כשחויב לפרעה העונש, והיה אפשר שיגיע בו תועלת לישראל בהגעתו לו בזה האופן בדרך שיתישב בלבם שבכאן אלוה נמצא ושיתאמת להם כחו יתברך וגבורתו מצד רבוי המופתים, סבב השם יתברך שיקשה פרעה את לבו בדרך שירבו מופתיו ותתפרסם האמונה האמתית לישראל. וזהו אמרו בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. כבר ביארתי לך הכבדת לב פרעה היה להרבות מופתיו, ורבוי מופתיו היה כדי שיתפרסם לישראל ולדורות הבאים אחריהם שיש בכאן אלוה נמצא פעל כל מה שירצה.

Tzeror HaMor Shemot 9:29צרור המור שמות ט׳:כ״ט

ואמר העתירו אל ה'. בענין שלא ישאר זה הדבר בהרגל תמידי. וכאומרו בכאן למען תדע כי לה' הארץ. נראה כי פרעה היה כופר בבריאת שמים וארץ. וזה הטעם האמתי בכל המכות מלבד מה שהאריכו במדרשים. ובזה תראה מפורש למה היו י' במספר. ולמה היו מהם במים ומהם בארץ ומהם בשמים. כי אחר שפרעה היה כופר באלהי השמים ואלהי הארץ היה כופר בבריאת העולם. רצה השם לחזור העולם תהו ובהו ולעשות בריאה חדשה. בענין שעל כרחו יודה. ולכן אנו אומרים בכל הדברים זכר ליציאת מצרים שהוא כמו זכר למעשה בראשית. ולפי שידוע שהעולם נברא בעשרה מאמרות בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. יהי רקיע. תדשא הארץ. יהי מאורות. וכן כולם ופרעה כפר בכולם. ראוי היה שילקוהו בעשר מכות. כנגד י' מאמרות שבהם נברא העולם. ולכן לקה יסוד המים בדם. והעפר בכנים. והרוח בדבר. והאש בשחין. וכן לרדת למטה חוץ מטבעו. והשמש בחשך. והערוב שהיה עירוב חיות רעות. לפי שהם היו מערבבים הכחות כולם ולא היו נותנים כבוד לה' אחר שהוא מושל על כולם. בענין שיכיר פרעה כי יוצר הכל הוא והוא ברא שמים וארץ ובידו לסותרם ולבנותם. כמו שחזר העולם חשך בימי המבול. וכן הביא במצרים חשך ואפלה והשחית ארצם והפך מימיהם לדם. וכן לקו כל היסודות בענין שעל כרחו יודה שהשם ברא שמים וארץ. ולכן אמר כי לה' הארץ וכו' כי אין כמוני בכל הארץ בכלל. וכן השגחתי בפרטים. וזהו למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ולא די אלא שרצה להודיעו שאין כח באלהיהם. ולכן לקה התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו כמו שכתבתי. ולכן אמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים שזה היה במכת בכורות. ולכן אמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ ובכל אלהיכם. ולכן הביא עליהם י' מכות כנגד י' מאמרות וכנגד י' הדברות כי זה לעומת זה עשה האלהים. ולכן כתבו במדרש הנעלם עשרה עשרה הכף בשקל הקדש. עשרה עשרה למה אלא י' למ"ת י' למעשה בראשית. כתיב אני ה' אלהיך וכתיב יהי אור. דהא קב"ה אור איקרי. וכנגד זה לקה אור שמשם. וכן בשני ויהי מבדיל בין מים למים. ובמ"ת לא יהיה לך אלהים אחרים שנקראו בורות נשברים. והקב"ה נקרא באר מים חיים. וזהו ויהי מבדיל בין מים למים בין מים מרים למים מתוקים. ולכן נהפכו יאוריהם לדם. וכן כל דיבור ודיבור היה כנגד מאמר אחד. וכל מכה ומכה כנגד דיבור ומאמר אחד. וזהו הנכון באלו המכות והמעיין ימצאהו ואם אמצא המאמר אכתבהו. ובמדרש הגלוי בילמדנו אמרו טעם לעשר מכות. דם אמר הקדוש ברוך הוא בדבר שנתגאה בו אני מתחיל להכותו. והוא אמר לי יאורי. לפיכך קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים. צפרדעים למה אמר הקדוש ברוך הוא יבואו צפרדעים שגידולם במים. ויפרעו ממצריים שבקשו לאבד אומה שעתידים לקבל התורה שנמשלה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים. כנים אמר הקדוש ברוך הוא יבואו כנים שנבראו מן העפר ויפרעו ממצריים שבקשו לאבד אומה שנמשלה לעפר שנאמר והיה זרעך כעפר הארץ וכו'. ערוב מהו ערוב. אריות ונמרים דובים זאבים ונחשים. אמר הקדוש ברוך הוא יבואו חיות אלו ויפרעו מהם שבקשו לאבד אומה שנמשלה לחיות. שנאמר גור אריה יהודה בנימן זאב יטרף דן גור אריה. דבר אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שממית. ויפרע ממצרים שבקשו לאבד אומה שממיתין עצמן על קדושת השם. ואומרים בתפלתם כי עליך הורגנו כל היום. שחין אמר הקדוש ברוך הוא יבא שחין העולה מן הכבשן ויפרע מן המצריים שבקשו לאבד אומה שעתידה למסור נפשה על קדושת שמים. ומי הם חנניה מישאל ועזריה. ברד אמר הקדוש ברוך הוא יבא ברד שהוא לבן ויפרע ממי שבקש לאבד אומה שאני עתיד ללבן עונותיהם כשלג. שנאמר כשלג ילבינו. ארבה אמר הקדוש ברוך הוא יבא ארבה שנקרא חילי הגדול אשר שלחתי בכם. ויפרע מהם שבקשו לאבד אומה שנקראו חיילותי. שנאמר והוצאתי את צבאותי ותרגומו חיילותי. חשך אמר הקדוש ברוך הוא יבא חשך שהוא מובדל מן האור. ויפרע ממצריים שבקשו לאבד אומה שהם מובדלים מן הכנענים שנקראו חשך. שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ. ולא עוד אלא שמברכים שמי ואומרים יוצר אור ובורא חשך. מכת בכורות. אמר הקדוש ברוך הוא אני יוצא בתוך מצרים בחצי הלילה ואפרע ממצריים שבקשו לאבד אומה שהם בני אברהם אוהבי שחלק עליהם לילה כדי לאבד אויביו שנאמר ויחלק עליהם לילה. ובשביל שהשליכו בני בכורי ליאור. הנה אני הורג את בנך בכורך. ובשביל י' נסיונות שנתנסה אברהם ונמצא שלם. לפיכך הכיתים בי' מכות עד כאן.

Tzeror HaMor Shemot 12:12צרור המור שמות י״ב:י״ב

ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים של מעלה ושל מטה. וכאן יכנסו ג"כ בכורי מצרים שהיו להם לאלהים. בין בכור אדם בין בכור בהמה. והטעם בהכאת אלו הבכורות כולם. אולי לפי שהיו עובדים אותה עבודה הזרה היתה להם להכנה. והתשובה האמיתית היא לפי שהוא היה בעל מרי. מותרה ועומד לשלח את העם. ואם לא ישלח שיהרג בנו בכורו. לכן בא השם להצדיק הדין להכות בכורי מצרים על מריו. וזהו בכל אלהי מצרים אעשה שפטים. משפטים צדיקים שהוא מודד להם מדה כנגד מדה. והוא דבר אלהי יוצא מהשכל האנושי. ואינו יוצא מכל וכל. כי אחר שהמצריים הרגו בכורי ישראל והשליכום ליאור. השכל נותן שימותו בכוריהם. מאדם ועד בהמה. ואחר שהשם עשה זה הפועל בעצמו בלי אמצעי בשביל כבוד בכורי ישראל. ראוי לקדש בכורי ישראל לשם ה' ולכבודו. וז"ש קדש לי כל בכור. ואין לחוש לדברי האומר שיש הכנה מה בלידת הבכורות בפתיחת הרחם. עד שזה היה מחייב שימותו ג"כ בכורי ישראל. כי אין אנו צריכין לזה. כי מה הכנה יש לך לבקש. אלא בשביל כבוד בכורי ישראל שנהרגו. הרג השם ית' כל בכורי מצרים למעלה ולמטה. ולכן צוה והיה היום הזה לכם לזכרון לדורות. הוא יום היציאה בסבת מכת בכורות.

Akeidat Yitzchak 36עקדת יצחק שמות שער ל״ו

אמנם הדרך המיוחד הזה שאמרנו אצל פרעה, יתבאר כשנשים לב אל מה שאמרו חז"ל בהגדה בזכרון סדר אלו המכות, ר' יהודה היה נותן בהם סמנין דצ"ך עד"ש באח"ב. כי באמת כחו של ר' יהודה אתא לאשמועינן, כי סימן גדול מסר בידנו להעיר שנשים לב אל אלו החלוקים, ושכל אחד ואחד מהם הוא סימן בפני עצמו, כי על כן אמרו היה נותן בהם סימנין. ושנמצא כי סוף כל ג' וג' מהם באה המכה בלי שאלה והתראה, והוא מה שיורה הוראה עצומה, שכל מכה ומכה הנה היא סיום וחתום הענין המכוון בשתי המכות הקודמות באותו סימן. ואם כן היו שם בלי ספק ד' כוונות, כוונה אחת לכל ג', והרביעית במכה אחרונה שהיא היתה תחלת המחשבה וסוף המעשה. והנה ארבעתם נכללו בתוך דברי משה הראשונים אליו במלאכות ה', ובתשובתו החצופה, כפי מה שאומר. וזה כי במה שאמר לו משה (שמות ה') כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, יכלול לו ד' דברים המחוייבים אל שליחותו. השלשה מהם הם העקרים ההכרחיים להאמין ולקבל המצווה מהמצוה. והרביעי הוא ענין הצווי המיוחד, והוא כי באומרו כה אמר ה', הניח לו מציאות סבת הסבות ועלת העלות ברוך הוא. ובאומרו "אלהי ישראל" קיים לו כי זה המחויב המציאות הוא משגיח ומבחין בנמצאות העולם הזה וכתותם, עד שמזה הצד הוא נקרא אלהי ישראל מזולתם מהאומות. ובאומרו "שלח את עמי", יורה כי זה הנמצא העליון המשגיח לא יופסק יכולתו באומה ההיא אשר נקרא שמו עליה, אבל שכבר יהיה לו יכולת מוחלט לצוות ולרדות לכל מי שירצה ממלכי הארץ ומאציליה. ומטעם זה הוא מצוה עליו, ואם לא מבני ישראל הוא. ובאומרו "ויחוגו לי במדבר", יאמר כי זה הנמצא המשגיח והיכול הוא רוצה עתה בעבודה הזאת המיוחדת, ומצוה שתעשה על כל פנים. והנה לא היתה תשובת פרעה בתחלת דברי פיהו סכלות, רק הכפירה בארבעתן אחת לאחת, כי באומרו "מי ה'" כפר בעיקר. ובאומרו "אשר אשמע בקולו לשלח את בני ישראל" כפר בשתים. האחד, שאינו מאמין שישראל הם שלו. והשני, שאף על פי שיהיה כן, שהוא אינו חייב לשמוע בקולו, כי אינו משועבד לאלהותו. ולפי שאף כי יתאמתו אליו שלשה אלה עדיין יש לספק אם הוא נאמן על זה הצווי הפרטי. ואם יתכן שיבא לו אלהים זה לקחת לו גוי מקרב גוי לעבוד אותו ולחוג לפניו, כי הוא מה שהוכחש אל הדעת התחלת הענין מצדדים מתחלפים, אבאר אותם להבא בפירוש מכת בכורות המיוחדת לה ב"ה, לזה היתה תשובתו כנגד הענין הפרטי הזה (שם) "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח", ירצה, לא ידעתי אותו בשימצאו בו אלו השלשה עקרים שנחת כדי שאתחייב לשמוע בקולו. וגם אם הונח שימצאו, את ישראל לא אשלח, כי לא נתברר בזה שאתה שליח נאמן מאתו על זה, ואולי אתה בודה דברים אלו מלבך. והנה מעתה כבר נתחדשו ביניהם מחלוקות וויכוחים נפרדים, אשר חוייב משה לקיים אמתת דבריו, ולבטל כפירותיו של פרעה בכל אחד ואחד מהם, להכבד ולהקדש בעיני כל באי עולם, וגם שלא יטמאו בני ישראל השוכנים אתם בתוך טומאתם, אבל שיראו ויכירו הלכה למעשה. והנה היה דרך הלמוד הישר וההוראה הנכונה בהם, מן הקודם אל המתאחר, ומן הכולל אל הפרטי, רצוני, שיתבאר אצלו תחלה מציאות הש"י, ואחר כך השגחתו, ואחר כך יכלתו. ואחר בירור שלשתן, שיברר לו אמתת השליחות הפרטי. ולזה מה שבאו ג' מכות מורות על מציאות הש"י. והג' השניות על השגחתו. והשלישיות על יכלתו המוחלט. והאחרונה על הצווי הפרטי מהצדדים אשר יכחישם, כמו שיתבאר אמתת כל זה כלל ופרט על סדר הכתובים ב"ה. והנה לא היה שם קושי לב אחר, זולתי סדר הלמוד הזה אשר היה מכוון ביניהם, כי אף על פי שנתאמת אצלו במכות הראשונות מציאות הש"י, עדין נשאר לו פתחון פה שאינו אלהי ישראל. וגם כשנתאמת אצלו במכות הראשונות מציאות הש"י, עדין נשאר לו פתחון פה שאינו אלהי ישראל. וגם כנשתאמת לו זה בשניות, עדין לא נתברר אצלו שהוא יכול עליו. וגם כי נתברר לו זה בשלישיות, עדין מכביד את לבו על אמות הצווי הפרטי. והוא מה שאמר בפירוש ואני אקשה את לב פרעה (שם י"א), למען רבות מופתי, ואומרו (שם י') כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר וגו' וידעתם כי אני ה'. יראה, כי הקושי וההכבדה אינה רק שימת אותותיו אלה בקרבו, על האופן ההוא הנכון והישר בסדר הלמוד המחייב שיעשה כן, למען יהיה לנו לאות ולמופת אשר נספר באזני בנינו ובני בנינו את אשר התעלל במצרים, כלומר שבקש עלילה אצלם להביא עליהם אלו האותות והמכות על סדר אלו הסימנין, לקיים העקרים הגדולים האלו בזה אחר זה, אשר תכלית הכל הוא אומרו וידעתם כי אני ה', מה שלא ימשך התועלת הזה הנפלא מהכות כסיל מאה על שלוח העם לבד. וזהו עצמו מה שהודיע בתחלה כשאמר לכן אמור לבני ישראל והוצאתי וגו' וגאלתי אתכם וגו' עד וידעתם כי אני ה'. ירצה, שימשכו העניינים ודרך המופתים בגאולתם, באופן שיספיקו להכניסם תחת כנפי השכינה בקנין דעות ואמונות אמתיות בידיעת האל יתברך. ובשער ל"ט ב"ה ילוה אל זה טעם לשבח עוד ב"ה.... והנה באה המכה השלישית הזאת וכל הדומות אליה בלא התראה, לשתי סבות. האחת, שידמה זה למי שרודה בעבודה קשה ומכריחו לעשות דבר, שפעם ראשונה מתרה בו שיעשה. ואם מאן ימאן, מכה אותו, וחוזר ומתרה בו שנייה. אם אינו שומע, מכה אותו מכה אחר מכה, ולא יסיר שבטו ממנו עד שיודה. וכן בכאן, כשהתרהו ראשונה ולא קבל הכהו מכה ראשונה, והתרהו שנית ולא קבל, אין לו כי אם הכה ופצוע עד שיודה. ואחר שהודה בעקר אשר היו עליו, נגמר הסימן ההוא והשנית, לקוחה מהטבע, והוא כי כמו שהיסו כל עוד שיתקרב אל מקומו הטבעי תהיה תנועתו לשם יותר ממהרת, כן כל פועל, כל עוד שיגיע אל התכלית יהיו פעולותיו יותר מהירות וחרוצות. וזו היא ראיה שכל אחד מהמכות אשר לא נתעכב בה בהתראה, אבל הוא שוקד עליה וממהר להביא היא סוף דבר וגמר ענין. והנה בזה הושלם סימן דצ"ך הבא על הוראת מציאות האל יתעלה. אמנם עדין נתחזק לב פרעה, כי אף על פי שאמרו לו אצבע אלהים הוא, הנה הוא הודה במה שאמר (שמות ה') מי ה', אבל עדין לא נתברר לו כי זה ה' הוא אלהי ישראל, ושיש לו שום זכות עליהם לומר שלח את עמי. ולזה צריך להתחיל סימן אחר שיתברר לו בו זה העקר.... ויכבד את לבו, כי עדין פקפק בלבו שמא מזל הבעלים גורם, והם תולים באלהיהם. והנה לא הוצרך עוד אל התראה מהטעמים שכתבנו. והוסיף להכותו מכת השחין אשר בה הודו בעקר השני הזה כמו שנאמר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים, ירצה, שלא עמד עוד בם טעמם, ולא יכלו לכלכל דבריהם מפני המכה הזאת, שהיתה בחרטומים ובכל ארץ מצרים לבדם, שאם היו גם אהרן ומשה וכל ישראל מוכי שחין איך נבהלו מפניהם ולא יוכלו עמוד. אמנם היה כח המכה הזאת יתר על הקודמות לה, במה שנגעה יד ה' בעצמם ובשרם על המצריים וגם בחרטומים, ונלאו מבקש עלות לתלות בהם, ולזה לא יכלו לעמדו, והודו בעבורה בעקר השני הזה, אשר כפר עליו באומרו לשלח את בני ישראל, כמו שפירשנו. ובזה נשלם סימן עד"ש בפנה זו. אמנם עדיין חזק את לבם, כי לא נתברר להם העקר השלישי, והוא שתתפשט יכלתו והשגחתו על הארץ כלה ועל כל מלכיה לעשות בהם כרצונו, כמו שעשה בו, כי הוא מה שכפר בו בתחלה באומרו (שם ה') לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, כמו שכתבנו, וצריך שיתברר לו עוד כי זה אלהים אלהינו אלהי כל הארץ יקרא, וזה בהביא עליהם מכות מופלאות חדשות בכמות ואיכות, אשר לא נבראו כמותם מימות עולם, כי זה מה שיורה היותם ביכולת מוחלט, הרודה על ממשלת הטבע כלו, שאם היו לפי המנהג הטבעי או ממשפט אלהי הארץ ומזלה, יתחייב בהכרח כי מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה, ואין כל חדש, כי סבוב מערכות שמים הם חוזרין תמיד על משפטם וכן יסבו בלכתם. ד ולזה הביא עליהם סימן בא"ח, שנתייחדו מהקודמות לבד בזה הענין עצמו, כמו שאמר בברד אשר לא היה כמוהו למן היום הוסדה ועד עתה. ובארבה (שמות י') לפניו לא היה כן ארבה כמוהו וגו', אמנם באו בצירוף התפארות הזמן, גם ההפלאה, כי תמיד הגדיל והפליא לעשות, כמו שיתבאר. ויאמר י"י אל משה השכם בבקר וגו'. ואמרת אליו כה אמר י"י וגו'. כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך ובעמך למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ, במאמר הזה ביאר תכלית הביאור כי הוא דורך במכות ההנה הסדר והמהלך שאמרנו, כי הוא יקרא השלשה סמנין הללו ג' פעמים, כי במרת הערוב הראשונה לסימן השני אמר ויכבד את לבו גם בפעם הזאת, שירצה שכבר יתחיל לנהוג בכבדות בסימן ההוא כמו שעשה בראשון, כאשר פירשנו.... אך ראה נא איך כלל כל ענייני שלשת הסימנין הנזכרים במכה הזאת העשירית, עם הענין המיוחד בה, שהוא מכת בכורות, כמו שהיה המנהג בכל הסימנין, אלא שהיו העניינים בכאן על צד היותר נפלא מבראשונות, והוא דבר שיאות שימצא כן במה שהוא תשלום הענין הזה הנפלא וסיומו, שיוכללו בו כל דברי השליחות, שאמר (שם ה') כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. וזה, כי הענין המיוחד בסימן הראשון אשר בו נתבאר מציאות הש"י, הוא לבראת בריאות חדשות, שהוא ענין מיוחס לו ית', עם ההתפארות הזמני שנתגלגל הזמן, כמו שאמר כה אמר ה' בחצות הלילה אני יוצא וגו' ומת כל בכור וגו', ונאמר ועברתי בארץ מצרים וגו', וכמה דקדקו חז"ל לייחס לו ית' זה הענין הנפלא, באומרו (מכילתא בא פ"ז) אני ולא המלאך, אני ולא השרף, אני ולא השליח, אני ה' אני הוא ולא אחר, יבוא ביאורו (בשער ל"ח) ב"ה. וגם שההתפארות הזמני הוא קביעות זמן יותר דק מכל הקביעות הקודמות. והענין המיוחד בסימן השני הוא ההפלאה, כמו שנתבאר, ועליה אמר בכאן ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השפחה, וזו היא הבחנה יותר עצומה, וכמו שאמרו חז"ל (ב"מ ס"א ע"ב) אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור וכו'. וכן נאמר אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. ונאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל. והענין המיוחד בסימן השלישי, הוא אשר כמוהו לא הורגל להיות, כאשר נתבאר, והוא מה שאמר בכאן והיתה צעקה גדולה במצרים אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף. הנה שכלל שני העניינים מהעבר והעתיד, כמו שהיה הענין בסימן ההוא, כי בראשונה מהמכות אמר אשר לא היה כמוהו במצרים למן היום הוסדה ועד עתה, ובשנייה הוסיף לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן, והנה שהוא מבואר שהסימן הראשון לקח ענין אחד, והשני לקח הענין ההוא והמיוחד אליו. והשלישי, השנים הראשונים והמיוחד אליו. והמכה העשירית לקחה השלשה העניינים הקודמים והמיוחד אליה. והוא מה שיאמת הדרך אשר דרכנו בו מלבד שאר ההכרחיות אשר הכרחנו לפי דרכנו.

Abarbanel Shemot 7:3אברבנאל שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה את לב פרעה וגו' עד ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה. הספק במאמר הזה מבואר והוא למה הקשה הש"י את לב פרעה ורצה להרבות מופתיו ומכותיו במצרים ומוטב היה שישמע בקולו כשיבא משה אליו בשליחותו וישלח את ישראל ממצרים ולא יסרב ולא יסתולל לבלתי שלחם. ואם היה שהש"י לסבה מן הסבות הקשה את לבו למה אם כן נתחייב פרעה לקבל המכות האלה כמו שאמר ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ואמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. והרב הגדול המימוני בהקדמת פירושו למסכת אבות ובספר המדע כתב בתשובת זה ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה עד שינתן הדין לפני דיין האמת שיהיו נפרעים מזה החוטא על החטאים שעשה מרצונו ודעתו ומונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה הוא שהקב"ה אמר ע"י ישעיהו ע"ה (ישעי' ו') השמן לב העם הזה וגו' עד ושב ורפא לו וכה"א ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וגו' (דברי הימים ב' מ"ט) עד לאין מרפא לפי' כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו וכן הוא בסיחון ועוג ובכל מקום שזכר שהקשה הש"י רוח כל בשר איש ואמץ את לבבו לבלתי שמוע בקולו ולדעת הזה גם כן נמשך הרמב"ן ונסתייע עם מה שאמרו במדרש גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין תחת שהעבידום בעבודה קשה וגם כן אמרו שם כי אני הכבדתי את לבו א"ר יוחנן מכאן פתחון פה לרשעים לא היתה ממנו שנעשה תשובה אמר רשב"ג יסתם פיהם של רשעים אלא אם ללצים הוא יליץ (שמות רבה ה':י"ג) מתרה בו פעם ראשונה וב' ובג' אם אינו חוזר בו הוא נועל לפניו דלתי תשוב' כדי לפרוע ממנו מה שחט' כך פרע' הרשע כיון ששגר הש"י אצלו ה' פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הב"ה אתה הקשי' את ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך וכו' הא לך מבואר שלפי דעת שני הרבנים האלה היה קושי לב פרעה מניעת התשובה ממנו כדי להפרע ממנו על פשעו. והדעת הזה מהמדרש ומחכמי מחברינו והוא אצלי זר וקשה מאד כפי מה שלמדונו הנביאים מדרכיו של הב"ה כי כלם נבאו פה אחד שלא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו וחי' ונאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמיה ג') והמשורר (תהלים כ"ה:ח') אמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עד שתרגם אונקלוס ונקה לא ינקה סלח לדתיבין לאוריתא ולדלא תיבין לא מזכה ומי לנו גדולים בפושעים כאחאב ומנשה וכאשר נכנע אחאב אמר יתברך לא אביא הרע' בימיו (דברי הימים ב' ל"ג:י"ב) ובמנשה נאמר ובהצר לו חלה את פני ה' אלהיו וגו' ויעתר לו וישיבהו ירושלי' למלכותו והתימא מהרב הגדו' עצמו שבספר המד' כשכתב אותם שאין להם חלק לע"ה אמר בסוף דבריו בד"א כשמת בלא תשובה אבל אם שב מפשעו ומת הרי זה מבני הע"ה שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפי' כופר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק בע"ה שנאמר (ישעיה נ"ז:י"ט) שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו וקרוב לזה כתב בכ"ד דברים המעכבים את התשובה דבר זה מוסכם מהחכמים הראשונים ומפני זה אמרו במשנה ושוב יום א' לפני מיתתך. וכבר הרגיש הרב בזרות הדעת הזה וכתב שאין לנו לחקור ולשאול למה תמנע הבחירה ע"ז ולא ע"ז כמו שלא נשאל על שנוי צורות הנבראות. וכל זה איננו שוה לי לפי שעינינו הרואו' שאין הנדון דומה לראיה ושאין הדעת סובל שיהיה ממדתו של הב"ה לאמר לרשע הוסף רשע כמו שירא' מענין פרעה וג"כ מענין סיחון שהדבר בו יותר מבואר כי מה פשעו ומה חטאתו יותר ממלך אדום ומואב שלא נתנו את ישר' עבור בגבולם ונטו מעליה' לשיאמר הכתוב בו ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה ה' אלהיך את רוחו וגו' מורה כי מה שלא אבה היה מפני שהקשה הש"י את רוחו והרי א"כ היה הש"י מסלף רשעי' לרע ונועל בפניהם דלתי התשובה ללא סבה והראיה שהביא הרב מהפסוק השמן לב העם הזה אינו מחויב אדרבה המאמר ההוא מורה על הערה והזריזות בתשובה כמו שאמר פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו והנני משיב על זה ג' תשובות בדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת: התשובה הא' היא כי כבר יתחייב אדם בכמה עונשים ויסורים מפני מה שחטא כנגד המקום ב"ה וינצל מהם כשישובו אל ה' ויתחרט ממעשיו יבכה ויתחנן לפניו כי אז ישוב אל ה' מחרון אפו וכמו שאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו אבל יש עונות אחרים שהם בין אדם לחבירו שבעשות אותם האדם אף שיחנן לפניו יתברך לא יעבור על חטאתו ולא יסלח לו. וכל שכן שב"ד של מטה עכ"פ ענוש יענשו כדי רשעתו אם הרג נפש יהרגוהו וכמו שאמר ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו. ואם גנב ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן הנה אם כן התשובה תועיל בעצם ואמת בעונות שבין אדם למקום וגם באמת כבר תמצא עבירה שלא תנתן לתשובה וכאמרם ז"ל אבל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אבל כלן תולין ומיתה מכפרת. האמנם העונות שעושים בני אדם זה לזה לא נמסרו לתשובה שא"כ בטלו כל מיתות ב"ד האמורות בתורה כי מי גבר יראה מות לנגד עיניו על אשר הרג את הנפש ולא ימהר לשוב אל ה' בכל לבבו למלט נפשו מני שחת והתורה אמרה ובערת הרע מקרבך וכל העם ישמעו וייראו הנה אם כן העונות אשר כאלה אין ראוי לסלוח להם מפני התשובה והנה פרעה לא לבד חטא אל אלהים באמונותיו הנפסדות אבל גם לישראל עשה חמס גדול כי עם היות שגזר הש"י עליהם להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם הנה פרעה ועמו הוסיפו להרע עמהם כי השליכו את בניהם ליאור וימררו את חייהם וכמו שאמר הכתוב (זכרי' א') קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה וע"ז נאמר לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ויתרו אמר כי בדבר אשר זדו עליהם לפי שבזדון עשוהו כ"ש שלא עשו פרעה והמצרים מה שעשו לישראל לקיים גזרת הש"י כי אם מרשעת לבבם וזדונם. וכבר כתב זה הרמב"ן בפ' לך. ובעבור שפרעה וכל מצרים חטאו כנגד ישראל אם בשפיכות דמים ואם בג"ע גזל וחמס היה מן הדין שיענשו במכות באותות ובמופתים כדי רשעתם במספר ואף שישובו בתשובה ויחננו קולם לא יקובלו תפלותיהם אבל היתה מדת הדין שיקבלו עונש מעשיהם הרעים ואין זה סותר למאמר לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה כי שם בענין האמונות והמצות שבין אדם למקום הכתוב מדבר לא בעונשים הראוים כפי המשפט וזו היא התשובה הראשונה. התשובה הב' היא שהנה המשפט הישר והדין הברור הוא שהנפש החוטאת היא תמות ושכל אדם יקבל גמול מעשיו אם לטוב אם לרע ואמנם תרופת התשובה היא חסד עליון מהאל יתברך מיוחד לעמו ונחלתו ישראל שבהיותם תחת השגחתו הפרטית בכל עת שישובו אליו ויקראו לו בכל לבבם ובכל נפשם ישמע אל ויענם. ועז"א מרע"ה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו. ואמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך והנביא הושע אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו' ארפא משובתם אוהבם נדבה וגו'. אהיה כטל לישראל וגו' אמנם שאר האומות לא בנקלה תועיל להם התשובה התפלה והתחנה לפניו יתברך מאחר שהם עובדי ע"כ והם בתשובתם יהיו כמו שטובל ושרץ בידו על אשר אינם שבים אל ה' בכל נפשם ובכל מאדם ואין להקשות ע"ז מענין נינוה שקרא יונה בדבר הש"י עוד מ' יום ונינוה נהפכת ושבו אנשי נינוה מרעתם וינחם ה' כי הנה כבר כתבתי בפי' הנבואה ההיא שלא רצה הב"ה על נינוה לשלוח את יונה ליסרם ולהזהירם ולקבל תשובתם אלא מפני שהיה רצונו שיהיה אשור שבט אפו ומטה זעמו ומפני זה חס הב"ה עליהם שלא יכלו כדי שיהיו מעותדים למועדי רגל של ישראל ולזה ברח יונה ושאל את נפשו למות על הצלת נינוה בדעתו שהוא יהיה הצר הצורר לכלות שבטי ישראל וכן מה שנא' רגע אדבר על גוי ועל ממלכה ושב הגוי ההוא מרעתו הכל הוא בתנאי שיעזבו ע"כ שבידם וישעו אל קדוש ישראל כי אז תדבק בהם ההשגחה ויזכו לחסד המחילה ורחמי התשובה. אמנם פרעה שהיה עובד ע"כ הוא וכל עמו לא היה ראוי שיקבלהו הש"י בתשובה ושיהיה בכלל ומודה ועוזב ירוחם מאחר שלא היה עוזב עבודת אלהיו וזו היא התשובה הב'. התשובה הג' והיא היותר נכונה בעיני שאין ענין קושי הלב הנז' בפרעה ובסיחון שהש"י הטה את לבבו שלא ישמע לדברי משה כי הוא קושי לבבו בעצם אבל היה קושי לבבו נמשך מהמכות במקרה כי בראותו מכת הדם ושסרה מיד ולא התמידה חשב בלבבו שלא היתה המכה ההיא דבר אלהים אלא דבר טבעי או מפאת המערכה. וכאשר ראה אח"כ מכת הצפרדעי' ושסרה מיד ולא התמידה חשב ככה וז"א וירא פרעה כי היתה הרוחה והכבד את לבו. וגם במכת הכנים שאמרו לו החרטומים אצבע אלהים היא כתוב ויחזק לב פרעה ולא שמע לפי שהסרת המכות והיותן בלתי מתמידות היתה סבה להיותו מפקפק ובלתי מאמין בהן עד שבמכת הערוב מפני שהוסיף בה לומר מר"עה והפלתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד עליה וגו' ושמתי פדות בין עמי ובין עמך אמר פרעה לכו זבחו לאלהיכם ואמר אנכי אשלח אתכם וגו' והנה פרעה ברוע לבבו כשראה שסר הערוב הכביד את לבו מהסבה אשר קדמה וכן במכת הדבר והנה אם כן לא היתה סבת קושי לב פרעה כי אם רבוי המכות והסרתן אחר היותן וכמו שמפאת המכות ההן הוכבד לב פרעה ונתקשה כן אמרו בשאר המכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה כי אני הכבדתי את לבו אין ענינו שה"בה הקשה את לבו ומנעהו מעשות מצות חלילה אלא שנתן בו אותן המכות שמפניהן בא לבו לידי קושי וכבדות ומזה הצד ייוחס אליו יתברך קושי לב פרעה לפי שנתן הוא יתברך המכות ההן בארצו עד שמפניהן הקשה פרעה את לבו. וע"ז נאמר במכת הברד כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר וגו'. ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי וגו' ר"ל שהיה בידו יתברך להתמיד עליו מכה א' שתהיה מכה בלתי סרה עד שישלחם אבל העמידו בהסר המכה אחרי בואה ובוא אחרת תחתיה בעבור הראות לו את כחו הגדול ולמען ספר שמו בכל הארץ וכן כשבאו על הים כאשר הוגד לפרעה נבוכים הם בארץ אמר הכתוב וחזקתי את לב פרעה שאותה השמועה ששמע נבוכים הם בארץ היא חזקה את לבו וכבר ייוחסו הדברים לאל יתברך בזה האופן כי הנה במרגלים נאמר וישלח אותם משה על פי ה' וישראל שאלו אותם כמו שאמר במשנה תורה ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו וכן ה' אמר לקלל את דוד ורבים כאלה. וכן בענין סיחון מבואר כי נטית ישראל מעל מלך אדום ומעל מלכי מואב ועמון אשר לא נתנום עבור בגבולם היתה הסתה ופתוי נפלא אל סיחון לעשות ק"ו לעצמו ולמנעם מעבור בגבולו והיא היתה הסבה שערך עמהם מלחמה וניתן בידם ולזה כשזכר מרע"ה במשנה תורה אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו' ונפן ונעבור וגו' וקרבת מול בני עמון וגו' אמר ע"ז קומו סעו ועברו את נחל ארנון ראה נתתי בידך את סיחון וגו' רוצה לומר שעם הנטיות הללו שצויתיך לעשות מאדום עמון ומואב נתתי בידך את סיחון שיתחזק בלבו להלחם עמך ויתפתה לצאת לקראתך ויפול בידך. הנה התבאר שהב"ה לא מנע לפרעה מלשלוח את ישראל ולא את סיחון מלתת את ישראל עבור בגבולם בעצם אבל היתה סבה במכות שהביא על פרעה ועל עמו ובהסרתן אחרי בואן נתקשה לבו וכן אותן הנטייות שצוה לישראל לנטות מאדום עמון ומואב במצותו יתברך היו סבה להקשות לב סיחון ולאמץ את לבבו להלחם עם ישראל והיה אם כן הש"י פועל בכל אלו הפעולות אבל לא פועל קרוב בעצם ובראשונה כי אם פועל רחוק או פועל במקרה לפי שהש"י היה פועל קרוב בעצם למכות שירדו על פרעה ולאותן הנטיות שנטה ישראל מאדום ומעמון ומואב ואותן המכות היו הסבות קרובות עצמיות לקושי לב פרעה וכן הנטיות לסיחון והיה אם כן הש"י פועל רחוק או פועל במקרה לקושי לב פרעה ולקושי לב סיחון ומפני זה אמר הכתוב במקום הזה ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים כי מרבוי האותות והמופתים נמשך קושי לבבו לפי שלא ישמע אליהם פרעה מפני רבוי האותות והמופתים והסרתם ולזה בא פסוק ולא ישמע אליכם פרעה וגו' שהוא ביאור סבת קושי לב פרעה האמנם הודיע שבאחרונה יתן את ידו במצרים והוא רמז למכת בכורות ואז יוציא את צבאותיו שהוא עם בני ישראל מארץ מצרים בשפטים גדולים ר"ל שיתחברו בזה יציאת העם משם והנקמה מאויביהם בשפטים גדולים והנה קרא לישראל צבאותי להגיד שהם חביבים לפניו כצבאות השמים ואמנם אמרו וידעו מצרים כי אני ה' הוא לתת הסבה למה הרבה באתות ההן ואמר שיהיה זה כדי שידעו מצרים כי אני ה' ולא כמו שאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו. ובזה גלה שהיו במצרים הרבה מאנשים כופרים במציאות האל ובהשגחתו ויכלתו כמו שיתבאר אח"ז ולזה באו המכות מכוונת לאמת ולפרסם האמונות האמתיות ההמה. וזכר הכתוב שמשה ואהרן עשו כאשר צוה אותם יתברך כלומר שאחר זה לא טען עוד משה מערלת שפתיו ולא נשמט מלילך בשליחותו ולא אהרן גם כן כי שניהם עשו כל מה שצום השם אותם וזה המאמר כולל לכל עניני האות והמופתים שיזכור. והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה הב'. וספר הכתוב שהיו משה ואהרן זקנים באים בימים כשהלכו בזה השליחות כי אין ראוי לבוא לפני שער המלך בדבר חמור וגדול אשר כזה לבחורי' אשר דמם רותח כי אם לזקנים שקנו חכמה והם היו הראויים לשליחות האלהי הזה.

Abarbanel Shemot 7:9אברבנאל שמות ז׳:ט׳

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן וכו' עד ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה. הנה משה רבינו אמר לפרעה בתחלת שליחותו כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויעבדוני ובזה כלל אליו שלשה הודעות. האחת שיהיה אלוה נמצא מחוייב המציאות מעצמו כי על זה מורה שם ה'. והשנית שהאלוה ההוא הוא משגיח בבני אדם עד שירצה בעבודתם. והשלישית שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלהי ישראל בעל הכחות והיכולת הבב"ת שבעבור זה יעקב שנקרא ישראל ניצל מכל אויביו וישר אל מלאך ויוכל וכבר הורה גם כן ענין היכולת האלהי באמרו פן יפגענו בדבר או בחרב כלומר ואין מציל אותנו מידו. והנה פרעה כחש שלשתם. כי לענין מציאותו אמר לא ידעתי את ה' ולענין השגחתו ויכלתו אמר מי ה' אשר אשמע בקולו. ואמר וגם את ישראל לא אשלח. והיה זה לפי שלא היה עובר עיונם מהמורגש כי הם משערים בגרמי' השמימיים שהיו מנהיגים העולם השפל אבל לא היו מאמינים במציאות שכל נבדל והיתה אמונתם שהעולם קדמון ושהוא כמנהגו נוהג ושא"א שישתנה הטבע ממנהגו לא כלו ולא חלק ממנו ואפילו לקצר כנף הנמלה או להאריך בכנף החגב ממה שנוצר בטבע שאם היה אפשר החדוש הזה בחלק מחלקי העולם היה איפשרי בעולם בכללו שיתחד' ומזה היו בורחים תכלית הבריחה בראותם שסדר הגלגלי לא ישתנה והכל תלוי במזל ושמיני ההווים והנפסדים קיימים נצחיים בהנהגת טבעם ואישיהם נעזבים למקרה ולכן כיחשו בה' המחוייב המציאות מעצמו וכ"ש שיהיה משגיח במה שבכאן. וכיחשו השכר והעונש ולא שיערו שישנה דבר מהמנהג הטבעי כי היה אצלם האלוה הוא הטבע הקדום. וכאשר בא משה רבינו ע"ה ואמר לפרעה שלשת הפנות סותרות לאמונתו נפל נולד ביניהם רוצה לומר בין פרעה ומשה הויכוח בשלשת הפנות האלה רוצה לומר במציאות השם הנכבד והשגחתו ויכלתו ונתחדש ביניה' הויכוח והמחלוקת בשלשת השרשי' ההם כמו שיתבאר. ולפי שהמוציא מחבירו עליו הראיה היה מוטל על משה לעשות ראיותיו על שלשתם. ועשה הקדוש ברוך הוא ראיותיו על כל זה בדברים הנסיים אשר יעשה מזולת המנהג הטבעי להודיע שיש למעלה מן הטבע אדון מנהיג את הטבע כרצונו ומחדשו ומשנה אותה כחפצו כי כמו שחדש וברא את העולם בכללו לא מדבר. ככה ישנה ויחדש חלקיו ככל אשר יחפוץ ועל זה היסוד באו המכות כלם. וכמו שיתבאר. האמנם פרעה ראה להקדי' לשלשת המחלוקת האלה מחלוקת רביעית והוא שמשה ואהרן להיותם הם המדברים בשם ה' ראשונה יאמתו שהם נביאים ושרוח השם דבר בם. ושאינם מכשפים חרטומי' אשפים ומשאר המלאכו'. ומפני שהיה זה בלב פרעה לנסותם בשרש הד' הזה ראשונה לכן אמר הש"י למשה ולאהרן להיות שניהם הולכים בשליחות הזה כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת וכו' רוצה לומר אני ידעתי את האיש ואת שיחו שירצה קודם אימות הפנות האלהיות שתאמתו אתם לפניו שאתם נביאים ועל זה אמר למשה ולאהרן להיות הספק הזה נוגע לשניהם כי ידבר אליכם פרעה תנו לכם מופת רוצה לומר כאשר ידבר לשניכם ויאמר תנו לכם מופת רוצה לומר איני צריך עתה מופת על מציאות השם ולא על השגחתו ולא על יכלתו אבל אתם תנו לכם רוצה לומר על ענין נבואתכם מופת כדי שנדע ונכיר שאתם נביאי האלוה אשר אמרתם והנה התבאר שבא הדבור הזה אל משה ואל אהרן לפי שהיה על ענין השליחות שניהם. אמנם דבורי המכות שהיו מיוחדים לפנות האלהיות בא עליהם הדבור למשה בלבד ולא לאהרן כי לא היה הדבר מגיע אליו בפרט. ולכן אמר כי ידבר אליכם פרעה כי הוא יספק זה והוא יאמר כנגדכם ככה תנו לכם מופת על ענינכ' מהיותכם נביאים ושלוחים לנסותם היש השם בקרבם אם אין. והותרו בזה שתי שאלות הראשונות.

Abarbanel Shemot 7:17אברבנאל שמות ז׳:י״ז

והנה אמר בזאת תדע כי אני ה' לפי שפרעה הוא חולק על משה כמו שביארתי בג' שרשים האחד שמשה הניח מציאות סבה ראשונה מחוייב המציאות מעצמו. ופרעה כחש לו מפני שהיה חושב שאלוה העולם הוא הטבע ושהגרם השמימיים הוא היה מנהיג הטבע השפל ולכן כשאמר משה כה אמר ה' השיב פרעה לא ידעתי את ה' כלו' איני מודה במציאותו. והשרש השני הוא שמשה הניח שהאלוה משגיח על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו ופרעה כחש זה באמרו מי ה'. והשורש השלישי שמשה הניח שהיה האלוה יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו ביכולת בב"ת כמו שאמר (שמות ה' ג') פן יפגענו בדבר או בחרב ופרעה יכחישהו כמו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו רוצה לומר מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלשת השרשים האלה כי הנה לאמת מציאות האל באו ג' מכות שהם דם צפרדעים וכנים. ולכן בראשונה מהם אמר כאן בזאת תדע כי אני ה' ובמכת הצפרדעים והכנים לא אמר דבר מזה לפי ששלשת המכות ההמה היו לאמת השורש הראשון ההוא ונסמכו בטעמ' על הראשונה מהם אמנם הג' מכות השניות באו לאמת השורש השני והם ערוב דבר שחין ולזה בראשונה מהן שהוא הערוב אמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ רוצה לומר משגיח ומנהיג אותה ובדבר ובשחין לא אמר דבר לפי שנסמך על מה שאמר בראשונה מהן. ואמנם הג' המכות האחרונות שהם ברד ארבה חושך באו לאמת השרש השלישי שהוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו ולכן אמר בראשונה מהן שהוא הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ רוצה לומר יכול לפעול בה כחפצו והשתים האחרות ארבה חושך נתמכו לראשונה מהן ובאה אחריה מכת בכורות להנקם מילדי העבריים שהמיתו ולהיות המכות כלם מכוונות לרמוז שלשת השרשים האלה היה רבי יהודה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב כי היו הסימנים ההם כפי שלשת הכוונות שכיוון בהם הקדוש ברוך הוא כמו שבארתי במאמר זבח פסח והותרה בזה השאלה הג'.

Abarbanel Shemot 7:25אברבנאל שמות ז׳:כ״ה

ואמנם סדר ההשגחה האלהית שראינו במכות מצרים הוא שבאו מדה כנגד מדה על המצריים כפי מה שעשו לישראל מהרעות והצרות שהיו עשרה מינים מהרעות. האחת מיתת בניהם במי היאור כמו שאמר (שמות א' כ"ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכאלו היה יאור מצרים מלא דם בניהם. וכנגד הרעה הזאת באה מכת היאור בדם והדגה אשר ביאור מתה לרמוז שדם יחשב ליאור ההוא דם שפך וכמו שהילדים היו מתים בתוכו כך הדגה אשר ביאור מתה. המכה הב' היתה הצפרדעים כנגד צעקת בנות ישראל ודמעתן על לחיין על הריגת בניהן ביאור בהספדן על שהיה היאור מכלה את פרי בטניהן וכנגד זה באו הצפרדעים שהם הצועקים לדעת המפרשים כצעקת ויללת בנות ישראל ויצאו מן היאור כי משם יצאה צעקה ויללה. המכה שלישית היו הכנים בעפר הארץ לפי שהמצריים מררו את חיי בני ישראל בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה ובעבור שנתנו עמלם ועוניי' בעפר האדמה צוה השם להכות את עפר הארץ שהוא היה עמל וכעס לישראל ולזה נהפך לכנים שהיו למצרים כצנינים בצדם. המכה הד' הערוב שהיה נכנס בבתי המצריים ונושך וטורף וחומס את בניהם והיה זה לפי שכל אחד מהמצריים היה משעבד לישראל כרצונו ונכנס בבתים ולוקח בניהם ובנותיהם לעבודתו כמו שכתב הרמב"ן וכנגד הרעה הזאת בא הערוב אל בתיהם ועושה כרצונו כאשר היו עושים המצריים בבתי בני ישראל. המכה הה' היתה הדבר אשר בא במקנה והיה זה לפי שהמצריים היו גוזלים בקרם וצאנם ומקניהם של ישראל ואין אומר השב גם כי מפני טורח עבודתם עניים ולחצם לא יוכלו בני ישראל לרעות את מקניהם ולכן בתגמול זה מתו מקנה המצריים בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד. המכה הו' השחין והיה זה לפי שהמצריים היו מחרפים ומגדפים את בני ישראל סורו טמא קראו למו וכמו שאמר (בראשית מ"ג ל"א) כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם לכן היה עונשם שהיו כלם מוכי שחין וטמא טמא יקרא כל אחד מהם גם כי הם בעבודתם היו מטרידים ומונעים את ישראל מלהזדווג לנשיהם ולכך נענשו שיהיו מוכי שחין שהאשה נפרשת מבעלה כשהוא כן והיו להם אבעבועות המצורעים. המכה הז' היתה הברד לפי שהיו המצריים מכים את ישראל באבן או באגרוף והיו נותנים עליהם בקולם קול ענות בחרופים וגדופים לכן הביא עליהם הברד אבנים מן השמים קולות וברקים מבהלים ומצערים אותם להומם ולאבדם. המכה הח' היא הארבה לפי שישראל כל אחד מהם עובדי אדמה למצוא אוכל לנפשם והמצריים היו גוזלים תבואותיהם אשר בשדה לכן הביא עליהם הארבה שאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ. המכה הט' היה החשך לפי שבהיות ישראל בגלות מצרים היו בחשך אפלה כי הגלות נמשל לחשך כמו שאמר (איכה ג' ו') במחשכים הושיבני כמתי עולם ובהפך הגאולה שנקראת אור כמו שאמר (ישעי' ט') העם ההולכים בחשך ראו אור גדול ולתגמול הגלות שעשו להם נידונו הם בחשך (שמות י' כ"ג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. המכה הי' היתה מכת בכורות לפי שישראל נקראו בני אל חי ואמר בני בכורי ישראל ולפי שהמצריים הרעו להם בכלל באה מכת בכוריהם שהיא כוללת בערך הרעה הכוללת שעשו להם בשעבודם. הרי לך סדר השגחיי במכות האלה ע"פ הרעות שהרעו לישראל מדה כנגד מדה. ויש גם כן בזה דרך אחר השגחיי והוא שהקב"ה ברצותו להעניש את המצריים על מה שעשו לישראל הענישם בדברים הצריכים לחיותם ומזונותיהם. וראשונה במים שהוא המשקה היותר הכרחי. ושנית במיתת הדגה שהיו אוכלים ממנה ושריצת הצפרדעים במקום הדגים שהיו מצערים ונוגפים אותם ולפי שגם מלבושיהם לא יועילו להם באה מכת הכנים שהיו מצערים את בשרם ומקלים את כבודם. ולפי שהיו להם בבתיהם מזונות מה לאכול בא הערוב שהיה מפסיד הכל ולפי שהיו אוכלים מהבשר לחסרון הדגה בא הדבר במקנה על שלהעדר המזונות הטובים היו כלם מוכי שחין ולפי שלא יהיו נזונים מפרי העצים בא הברד וכדי שלא יזונו מהחטה ועשב הארץ בא הארבה שאכל את כל עשב השדה וכדי שלא ילכו מפה ומפה לבקש לאכול בא החשך שלא קם איש ממקומו וכדי שיראו רעתם מכופלת באה מכת בכורות שמתו בניהם הזכרים הגדולים לעיניהם פתע פתאום ובזה הדרך כללו המכות מהרעות והצרות כל מה שיוכל. ואחרי אשר ביארתי לך כל זה אבוא לבאר הדרושים השלשה אשר זכרתי. ואומר כי הנה המכה הראשונה מהעשרה מכות. ההפך מי היאור לדם אם כפי הסדר הטבעי מהנחת היסודות וסדרם. ואם לפי שממכת הדם נמשכו שאר המכות כמו שביארתי. והיותר עצמות שבסבות היא מפני שהיא היתה רמז ועונש על הריגת בני ישראל שכנגד הרעה ההיא באה המכה הראשונה מהדם והמכה האחרונה מקריעת ים סוף וטביעת המצריים בו וכמו שאמר יתרו (שמות י"ח י"א) כי בדבר אשר זדו עליהם וכמו שפירשו השלם אונקלוס כי להיות הריגת הבנים הגדולה שברעות שקבלו במצרים נרמזה במכה הראשונה ונשלמה באחרונה והיתה היא אם כן תחלת המחשבה וסוף המעשה. וזאת היא תשובת הדרוש הראשון. האמנם לפי שהרעה והצרה ההיא היה הפועל הגדול בה הוא פרעה מלך מצרים שצוה לעשותו שנאמר (שמות א' כ"ב) ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והכלים העושים במלאכה ההיא היו המצריים ויאור מצרים היה מורה על המלך כמו שאמר (יחזקאל כ"ט ג') לי יאורי ואני עשיתני לכן נעשתה המכה ההיא קצתה ע"י משה רבינו לפני פרעה על שפת יאורו כנגד הרעה אשר עשה הוא בצואתו. וקצתה ע"י אהרן במימי מצרים לרמוז אל המצריים שעשו גם כן כמעשה ההוא. וכאלו לכבוד המלכות עשה משה הראוי לענשו של פרעה כי לא היה ראוי שילקה המלך כי אם ע"י בחיר ה' משה ואהרן עשה ענין המצריים לסבה שאבאר במכת הצפרדעים בע"ה: ויש עוד לי בזה סבה שנית והיא שעונש הרעה והצרה ההיא רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה תחלתו ביאור מצרים וסופו בים סוף ולזה היה ראוי ששניהם יהיו על ידי משה כי כמו שקריעת ים סוף ושוב המים על פרעה ועל פרשיו נעשה ע"י משה ובמטהו ככה /הכה/ לקות יאור מצרים להיות לזה הרמז וההערה בעצמה היה ראוי שיהיה ע"י משה. וזו היא תשובת הדרוש השני. ומפני שלקות היאור היה ממין קריעת ים סוף וטביעת המצריים כי לקות היאור ומיתת הדגה הורה על יציאת מצרים ומכת בכורות וקריעת ים סוף הורה על גמר הנקמה לכן היה מהחכמה האלהית שימלאו שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור כשבאו הצפרדעים לרמוז על קריעת ים סוף שתהיה שבעה ימים אחרי יציאת מצרים וכמו שאחרי שבעת ימים שהכה השם את היאור באה צעקת הצפרדעים ככה אחרי שבעת ימים שיצאו ישראל ממצרים שנרמז בלקות יאורם ומיתת הדגה באה צעקת הנשים המצריות על מות בעליהן בים סוף. ולרמוז ולהעיר על הדבר הזה נזכרו שבעת ימים בנס היאור ולא במכה אחרת. וזאת היא תשובת הדרוש השלישי.

Abarbanel Shemot 7:26אברבנאל שמות ז׳:כ״ו

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה וגו' עד ויאמר ה' למשה אמור אל אהרן. כלל גדול אני נותן במכות האלה והוא שבראשונה משלשת המכות הראשונות נאמר התיצב לפני פרעה ובב' בא אל פרעה ובג' לא זה הלשון ולא אותו אבל מבלי התראה לפרעה נעשה הנס. וכן בשלשה שאחריהן וכן בג' שאחריהן בכלן נשמר זה הסדר תמיד. והיתה הסבה בזה שרצה הקדוש ברוך הוא לעשות המכות כפי התכליות כאשר ביארתי למעלה והיו השלש המכות הראשונות אותות ומופתים לבאר ולהוכיח מציאות האל כמו שאמר בתחלתן (שמות ח' ז') למען תדע כי אני ה' והראשונה מהן באה מכוונת כנגד פרעה ועבדיו כל בית המלך ולזה היה מופת הדם מותרה באותו פומבי וז"ש שם לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו וגו'. אמנם המכה השנית ייחד התראתה לפרעה בלבד ולזה נאמר כאן בצפרדעים בא אל פרעה ואמרת אליו בפרסום גדול לא שילך לארמון המלך וידבר אליו לבדו. הנה ר"ל בסתר. אמנם במכת הכנים לא התרה אל פרעה אבל עשאה לפני המון עם הארץ ולזה לא נאמר בה התיצב לפני פרעה ולא בא אל פרעה. והיתה הסבה בזה לפי שהמכה הראשונה הזאת היה ראוי שתהיה מותרית לפני המלך ועבדיו וכל אנשי עצתו שעליהם הדבר מוטל ליעץ אל המלך. והשנית יאמר אותה למלך לבדו כמגלה את אזנו לאהבתו אותו ולכן ילך לביתו ובחדר משכבו יודיעהו מה דבר ה' כי יש אנשים לא ירצו לשמוע את דברי תוכחתם בפרסום מפני הבושה והכלימה אלא בסתר. והג' תהיה בפני עם הארץ ולכן לא תהיה בה התראה למלך לא עם עבדיו ולא בהיותו לבדו. אבל אחרי אשר התרה בו בגלוי ובנסתר ולא שמע ישא משה עליו צעקה ומודעא ברחוב העיר ויכה הארץ במטהו באמרו אי לך ארץ שמלכך פורע מוסר ועוכר את ארצו ועובר על דברו אשר אמר לשלח את העם וכן תמצא בשלש המכות השניות שבאו להוכיח מציאות אלוה משגיח כמו שאמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ שבראשונה מהן והיא מכת הערוב אמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה כאשר אמר בדם להתרות בה בגלוי ובשנית מהן שהיא הדבר אמר בא אל פרעה ואמרת אליו וגו' כאשר אמר במכת הצפרדעים להתרות בו בנסתר ובשלישית מהן שהוא השחין לא אמר בא אל פרעה ולא התיצב כי באה מבלי התראה כמכת הכנים ברחוב העיר שזרק פיח הכבשן כצועק אל ה' על העול והחמס הנעשה בארץ ההיא. וככה בשלש האחרות שבאו להוכיח יכלתו יתברך כמו שאמר למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ. כי הנה בראשונה מהן שהיא הברד אמר השכם בבקר והתיצב לפני פרעה להתרות בו בגלוי כאשר אמר בדם ובערוב ובשנית מהן שהיא הארבה אמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו להתרות בו בסתר כאשר אמר בצפרדעים ובדבר. ובשלישית מהן שהיא החשך לא נזכרה התראה לפרעה כלל אלא נטה את ידך על השמים ויהי חשך כי עשה זה ברחוב העיר כאומר אין ראוי שיזרח אור השמש בארץ עיפתה כזאת צלמות ולא סדרים. הרי לך מבואר ששמר הקדוש ברוך הוא הסדר הזה בכל המכות משלש אל שלש כפי תכליותיהן. והותרה בזה השאלה הראשונה שהעירותי בפרשה.

Abarbanel Shemot 8:11אברבנאל שמות ח׳:י״א

ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן וגו' עד ויאמר ה' אל משה והשכם בבקר. חשבו המפרשים שלא היתה מכה מבלי התראה ושזה הדבור נאמר למשה בהיותו לפני פרעה וששם נעשתה התראה מכת הכנים לפרעה ושקצרה התורה מלספר. וכבר ביארתי למעלה שאין הדעת הזה נכון כי הנה תמצא בסדר המכות תמיד שתים בהתראה ואחת מבלי התראה אחריהן ואיך יהיה זה תמיד מבלי סבה אבל האמת הוא מה שהודעתיך שהקדוש ברוך הוא הביא שלש מכות לאותות ולמופתי' על מציאות הסבה ראשונה מחוייב המציאות יתברך וצוה שבראשונה מהם יתרה משה לפרעה בגלוי בפני כל שריו ועבדיו ואחר כך יתר' גם כן אליו לבדו בסתר וכן עשה משה רבינו במכת הדם והצפרדעים ולפי שפרעה נדר לו שאם יסורו הצפרדעים ישלח את העם לזבוח לאלהיהם וכאשר ראה כי היתה הרוחה הכביד את לבו ולא רצה לשלחם לכן צוה השם למשה שיצוה לאהרן שילך לרחוב העיר מבלי שילך אל פרעה ולא שיתרה בו אלא שיפרסם להמון עמי הארץ שפרעה מלך מצרים שאון העביר את דברו ושקר באמונתו וזה ענין והך את עפר הארץ שיכה את הארץ ושיקלל את האדמה אשר פרעה מולך בתוכה כיון שאין אמונה לדבריו ולא קיום במאמרו ולפי שזה היה תרעומת משקרות פרעה וקללת ארצו באומר אי לך ארץ שפרעה מלך בה לכן במקום שארץ מצרים היתה מקדם מלאה כל טוב ועפרות זהב לה עתה מפני זאת הקללה תהפך כלה לכנים והותרה בזה השאלה הא'.

Abarbanel Shemot 8:18אברבנאל שמות ח׳:י״ח

וכבר ביארתי למעלה שעד"ש והם מכת הערוב ומכת הדבר והשחין באו להוכיח פנת השגחת השם יתברך בפרטי העולם השפל שהיה פרעה גם כן מכחיש ולזה אמר כאן למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ר"ל למען תדע לא לבד במכת הערוב אבל עם ההפלאה ממצרים לגושן שאני ה' המחוייב המציאות השגחתי והנהגתי בקרב הארץ ולכן בא הפסוק הנה אחרי פסוק והפליתי לפי שמההפלאה תודע ההשגחה שבפרט ישגיח על מצרים להרע להם ועל ארץ גושן למלטה ולהצילה והותרה בזה השאלה הג'.

Abarbanel Shemot 9:13-19אברבנאל שמות ט׳:י״ג-י״ט

ויאמר ה' אל משה השכם בבקר וגומר עד סוף הסדר. אחרי שהשלים הקדוש ברוך הוא לעשות אותות ומופתים להוכיח ולאמת השורש מההשגחה בסימן עד"ש רצה לאמת ולהוכיח השורש הג' מהיכולת המוחלט על כל אלהים באותות במסות ובמופתים בסימן באח"ב שהם ברד ארבה חשך מכת בכורות ולזה צוה למשה שיעשה בהם הסדר הרגיל בשאר המכות והוא שבמכה הראשונה מהם שהיא הברד בא לפרעה בגלוי. והשנית התרה בה בסתר אליו כמו שהתבאר בארבה ואחר כך יבוא החשך מבלי התראה. האמנם אמרו כי בפעם הזאת אנכי שולח את כל מגפותי אין ראוי שיפורש הפעם הזאת על מכת הברד בלבד אבל אמר זה על כל הסימן מהארבע מכות שיעשה לאמת השורש הג' הזה והיה זה הקדמה לכל מדות הסימן הזה שבפעם הזאת ממכות זה הסימן ישלח את כל מגפותיו אל לבו כי הנה בברד מת המקנה והבהמות והאנשים אשר בשדה והרי מגפה אחת ובארבה בא שנת הצורת והיא מגפה אחרת שאכל הארבה כל עשב הארץ וכל פרי העץ והיו בני אדם מתים ברעב. ובמכת החשך במחשכים הושיבם כמתי עולם והיא כדמות מגפה אחרת ובמכת בכורות מת כל בכור מצרים ואף בכור פרעה היושב על כסאו ועל זו בפרט אמר כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך ומה היא המגפה הנוגעת בלבו אלא מיתת בנו בכורו והתבארה עם זה תשובת השאלה הא' ונתן הסבה התכליתית בכל מכות הפעם הזאת באמרו בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ רוצה לומר גדול מכל האלהים ועושה נפלאות גדולות לבדו ואמרו כי עתה שלחתי את ידי ענינו לא תחשוב שלא נגעה בגופך מכה מהמכות שנעשו עד עתה להעדר היכולת כי אלו הייתי רוצה עתה שלחתי את ידי והייתי מכה אותך פרעה ואת עמך בדבר רוצה לומר בדבר אשר בא במקנה מצרים שאלו הייתי רוצה היה הדבר ההוא כולל גם לבני אדם ותכחד מן הארץ. ותמות ותכרת ממלכותך ואולם בעבור זאת העמדתיך והצלתיך ממות בדבר ההיא לא בצדקתך וביושר לבבך כי עודך מסתולל ומחזיק בעמי לבלתי שלחם אלא בעבור הראותך את כחי ולאמת במפותים חזקים שכחי גדול על כל אלהים ולמען ספר שמי בכל הארץ שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי גדול ה' ורב כחו ואחרי אשר הקדים ההקדמה הזאת לכל מכות הסימן הזה התחיל בראשונה מהן שהיא הברד ואמר הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד ואפשר לפרש הפסוקים האלה באופן אחר והוא שלא אמר שישלח את מגפותיו אל לבו אלא שהודיעו שהיה ראוי מן הדין כפי ההפסד אשר נעשה במזג האויר מהמכות שכבר נעשו דם צפרדע כנים ערוב ודבר המקנה והנבלות שהיו בכל הארץ מעופשות מהאויר לשלוח בפעם הזאת רוצה לומר במכה הזאת כל מגפותיו כלומר כל המגפות שהם אפשריות בחוק הטבע שילכו אל הלב וזהוא אל לבך ובעבדיך ובעמך שימותו ויכלה אותם כרגע באופן שיכירו וידעו שאין כמוהו בכל הארץ להחריב את אויביו וביאר זה עוד מאמרו כי עתה שלחתי את ידי רוצה לומר כי הנה בעתה אחד הייתי שולח את ידי והיא המגפה שזכר ואך אותך ואת עמך בדבר באופן שתכחד ותכרת מן הארץ במגפה כוללת. אבל איני רוצה לעשות בך ובעמך כליה עתה לפי שאם יהיה כן לא ישאר מי שיקבל המכות הנשארות והוא אמרו ואולם בעבור זאת העמדתיך רוצה לומר שלא תמות במגפה פתאומית הפעם הזאת בעבור הראותך את כחי במה שאכריע הטבע כפי רצוני ולמען ספר שמי בכל הארץ שידעו אלהותי שאני מנהיג הטבע ברצוני והנה חפצתי להראותך זה עוד במכות אחרות לפי שראיתי את רשעתך כי עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם ואיפשר לפרש מסתולל מלשון מסלול מגזרת סלה כל אבירי ה' ואחרי שהודיע שלא ישלח בהם מגפה עם היותה כפי הדין ביאר לו המכה באשר ישלח עתה שהיא הברד ואחשוב שהיה זה ממחרת אחרי מכת השחין ולפי שאז המטיר השם עליהם אבק ועפר מן השמים אמר כאן הנני ממטיר כעת מחר רוצה לומר באותו עת שהמטרתי האבק אמטיר מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמו הברד ההוא במצרים בשום זמן מן היום שהוסדה מצרים ועד עתה. ואמרו אחר זה ועתה שלח העז את מקנך וגו' אמר אני שאינם דברי השם אבל הם דברי משה רבינו כדי להחניף את הרשעים אמר לפרעה בדרך עצה כאדם אוהב אותו. ועתה שלח העז רוצה לומר אסוף את מקנך וכל אשר לך בשדה כי ידוע תדע שכל מה שלא תאסוף ירד עליו הברד ומתו. והותרה בזה השאלה הב'.

Abarbanel Shemot 9:27אברבנאל שמות ט׳:כ״ז

והנה פרעה צוה לקרוא למשה ולאהרן ואמר אליהם חטאתי הפעם וגו' ופי' המאמר אצלי כן הוא שאמר הנה הפעם הראשונ' שהוא סימן דצ"ך שבאו לאמת השורש הראשון היתה לי טענה והתנצלות לפי שלא ידעתי את ה' וגם בפעם השנית מהמכות שבאו בסימן עד"ש לאמת שורש ההשגחה לא ימצא לי עון אשר חטא לפי שאף שנודה במציאות האל היה קשה להאמין היותו משגיח בפרטים אבל עתה אחר אשר כבר נתאמתו שני השרשים הא' ממציאות האל והשני מהשגחתו בפרטי העולם השפל מה לי להכחיש ביכלתו ועוצמו באמת חטאתי הפעם כלומר במה שהכחשתי עתה היכולת באלהי על כל אלהים אחרי מה שנתאמתו השני השרשים הראשונים אין ספק שבזה חטאתי וישר העותי והקדוש ברוך הוא במכות שיבואו עלי הפעם בסימן הזה הוא הצדיק ואני ועמי שהיינו סבת ביאתם אנחנו הרשעים הנה התבאר שלא אמר חטאתי הפעם על מכת הברד לבד כ"א על הסימן כלו ובאיזה אופן צדקו דבריו והותרה בזה השאלה הד'.

Abarbanel Shemot 10:1-2אברבנאל שמות י׳:א׳-ב׳

ואמר לו שיהיו תכליות במכות שיבואו למצרים אחר זה הא' למען שתי אותותי אלה בקרבו. ואותותי הוא שם נאמר על המכות כמו ושמתי בהם אות ואמר שהמכות האלה שיזכור היו ראויות לבוא על המצרים מפני רשעת' ומה שהרעו לישראל והוא אמרו למען שתי אותותי אלה בקרבו והתכלית הב' הוא כנגד ישראל שיספרו לבניהם ובניהם לדור אחרון את אשר התעללתי במצרי' כלומר מה שפעלתי בתוכם וימשך אליהם מזה שלימות האמונה וזהו וידעתם כי אני ה' וענין זה כי הנה הנסים והנפלאות הם ראיות חזקות על אמונת חדוש העולם לפי שהיה מעשה הנסים פועל אלהי כפי הרצון המוחלט ולכן אמר וידעת' כי אני ה' ר"ל מהוה העולם ועם היות שבערך פרעה ומצרים היו המכות מכוונות לאמת ג' השרשים שזכרתי בסדר של מעלה הנה בערך ישראל כולם היו מכוונות לדעת את ה' שהוא המחוייב המציאות שברא את העולם והותרו עם מה שפרשתי בזה השאלות הב' והג'.

Sforno Shemot 4:23ספורנו שמות ד׳:כ״ג

הנה אנכי הורג את בנך בכורך. כפי המשפט האלהי שהוא מידה כנגד מידה, כאמרו וכארח איש ימציאנו (איוב לד, א) כי אמנם מכת בכורות לבדה היתה למשפט עונש לפרעה מכל המכות, אבל שאר המכות היו לאות ולמופת למען ישובו, כי לא יחפוץ במות המת כי לא נעל בפניהם דרכי התשובה אמתית כלל, לו חכמו לשוב אל האל יתברך מאהבת טובו ויראת גדלו, שהיא התשובה המגעת עד כסא הכבוד, אשר היא המצלת ונותנת חן בעיני אלהים, כאמרם ז"ל (יומא פרק יום הכפורים) עונות נחשבים לו כזכיות (יומא פו ב) או לפחות לשוב כעבדים מיראת מה שיוכל להעניש. אבל מכת בכורות וטביעת פרעה וחילו בים היו שפטים אלהיים לקיים מדה כנגד מדה.

Sforno Shemot 7:3-4ספורנו שמות ז׳:ג׳-ד׳

(ג) ואני אקשה. הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה (יחזקאל לג, יא), אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גדלו וחסדו באותות ובמופתים, כאמרו בעבור זאת העמדתיך, בעבור הראותך את כחי (להלן ט, טז) ועם זה היתה הכונה שישראל יראו וייראו, כאמרו למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר (להלן י, ז), ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גדלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באמרם הטרם תדע כי אבדה מצרים וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך ואני אקשה את לב פרעה, שיתאמץ לסבול המכות ולא ישלח מיראת המכות את ישראל, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, שמהם יכירו גדלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמתית. ולמען תספר אתה ישראל הרואה בצרתם, באזני בנך להודיע שכל אלה יפעל אל עם גבר להשיבו אליו, וזה כשיפשפשו במעשיהם בבוא עליהם איזה פורענות. (ד) ולא ישמע אליכם פרעה. לא קודם ההקשאה, גם לא אחרי כן עם ראותו רבוי האותות והמופתים, ולכן אעשה בהם שפטים, והם מכת בכורות וטביעת מצרים בים סוף, ששניהם בלבד היו על צד עונש להם מדה כנגד מדה. אבל שאר המכות היו אותות ומופתים להשיבם בתשובה, כאמרו בזאת תדע כי אני ה', בעבור תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי לה' הארץ, למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ולמען תספר וידעתם. אתה ישראל והמצרים. וגם כשהטביעם בים כוון לעשות באופן שהנשארים במצרים יכירו וידעו כאמרו וידעו מצרים כי אני ה'.

Sforno Shemot 9:14-16ספורנו שמות ט׳:י״ד-ט״ז

בעבור הראותך את כחי. כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח, לא). ולמען ספר שמי. ורבים תשיב מעון.

Sforno Shemot 10:1-2ספורנו שמות י׳:א׳-ב׳

(א) כי אני הכבדתי. אף על פי שאמר משה ידעתי כי טרם תיראון חשב שאף על פי שלא יכנע לאל יתברך מיראת גדלו, מכל מקום ישמע בהיותו בלתי יכול עוד לסבול את רעת המכות, וזה חשב כאשר ראה שמכח המכה אמר ה' הצדיק אמנם כאשר ראה שעם כל זה לא שמע חשב משה שהיתה ההתראה בו לריק, כי גם שלא יוכל לסבול לא ישמע, ולכן אמר לו ה' יתברך אף על פי שעתה גם הוא הכביד לבו הנה אנכי כבר הכבדתי את לבו בשחין, וזה להרבות האותות בקרב מצרים, כדי שישוב איזה מהם בתשובה, ולמען יספרו ישראל לדורות ויכירו גדלי וטובי, לפיכך ההתראה ראויה אף על פי שלא ישמע פרעה: למען שיתי אותותי אלה בקרבו. כדי שבהם יכיר העם את גדלי וישוב מרשעתו. (ב) ולמען תספר. למען ידעו דורות ישראל את כל אלה. וידעתם. אתה ודורותיך והמצרים.

Sforno Shemot 11:9ספורנו שמות י״א:ט׳

ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה כו'. אמר שבהיות שהאל יתברך אמר אל משה שטעם הכבדת הלב שהיתה לפרעה כי הקשה ה' את רוחו היה כדי להרבות מופתיו, כדי שבהם יכירו המצרים וישראל את גדלו וטובו, כאמרו וידעתם כי אני ה' (לעיל י, ב) והנה להשלים כונתו זאת משה ואהרן יחדיו התעסקו לעשות המופתים, לכן עתה כאשר גזר האל יתברך להעניש את המצרים ולהציל את ישראל מאותו העונש, עם היות קצתם ראוים לו בצד מה, ולהפיל את אלהי מצרים, כדי שיחול העונש, וכל זה בזבח הפסח, כאמרו ועברתי והכיתי אעשה שפטים ופסחתי (להלן יב, יב - יג), רצה שתהיה מצותו זאת לישראל על ידי משה ואהרן יחדיו, כמו שהשתדלו יחדיו להשיב את המצרים בתשובה ולהורות את בני ישראל, כדי שיזכו שניהם יחד להוציא לפועל את פרי פעולת השתדלותם.

Sforno Shemot 12:12ספורנו שמות י״ב:י״ב

ועברתי. לפלס נתיב לאפי, שלא יוכל על זה השליח. והכיתי כל בכור. שאבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור (בבבא מציעא פרק איזהו נשך). ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. אשפיל שרי מעלה המנהיגים אותם עתה, כדי שיחול העונש יותר. אני ה'. ולא יאות כל זה בלתי לה' לבדו, כאמרו אני ה' אני הוא ולא אחר. ובזה נתן טעם לכל הקודם למה הוצרך שיעשה האל יתברך בעצמו את כל אלה, ולא כן עשה בסנחריב וזולתו.

Sforno Shemot 14:18ספורנו שמות י״ד:י״ח

וידעו מצרים. הנשארים במצרים וישובו אלי, כי לא אחפוץ במות המת (יחזקאל יח, לב).

Ma'asei Hashem, Ma'asei Mitzrayim 11מעשי ה׳, מעשי מצרים, י״א

עוד תראה כי היה ענין העשר מכות מורים על שהוא ברא כל מעשה בראשית: ברא השמים אמר נטה ידך על השמים ויהי ברד להורות שהם נכנעים למצותו. ברא היבשה שהוא העפר היה כנים. ברא הרוח ויהפוך ה' רוח שהופכו כרצונו. ברא מים היו לדם. ברא עשב מזריע נתנו מאכל לארבה. ברא עץ עושה פרי הכהו הברד. ברא מאורות הביא עליהם חשך. ברא שרץ העוף הביא במצותו הארבה. ברא שרץ המים הביא הצפרדע. ברא חייתו ארץ הביא הערוב. ולפי שהחשוב שבנבראות הם המאורות נכנע קצת בענין החשך. וזהו אשר התעללתי כי לא הכה המאורות קודם אבל באחרונה, ולא הוכו הבכורות רק באחרונה שנבראו באחרונה.

Maharal Gevurot Hashem 57מהר״ל גבורות ה׳ נ״ז

ועוד יש לך לדעת גם כן, כי כאשר הביא הקב״ה על המצרים המכות, הכה אותם בכל חלקי העולם. שכמו שאמרנו שבאו עליהם מכות למטה, ולמעלה, ובחלל העולם, כך היו באים עליהם המכות בכל חלקי העולם גם כן. וחלקי העולם הם עשרה, והם עשרה חלקים שברא הקב״ה בששת ימי בראשית, ולכל חלק אחד מאמר אחד בפני עצמו, והם עשרה מאמרות שבהם ברא עולמו, כי ״בראשית״ (בראשית א, א) גם כן מאמר הוא, כדאיתא במסכת ראש השנה (לב.). ואף על גב שלא היו המכות באות עליהם כסדר מאמרות שבהם ברא הקב״ה את עולמו, מפני שכל אחד ואחד סדר מיוחד. וזה כי לענין הכאת המכָּה, תמיד המכָּה שהיא מלמעלה יותר קשה, ואין להביא מכָּה קשה, ואחר כך שאינה קשה כל כך. ולפיכך היו עולים מלמטה למעלה, וזה שגורם שנוי בסדר מאמרות. ומכל מקום תמצא מבואר שכל אלו המכות היו נגד עשרה* מאמרות. וזה שתמצא במאמר האחרון (בראשית א, כט) ״ויאמר ה׳ הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו׳ לאכלה״, וזהו המאמר העשירי, שנתן השם יתברך לבעלי חיים פרנסתם ומזונם על ידי שהמזונות באכילתם שבים לדם, וכאשר הם דם מהם יתפרנס הבעל חי, שישוב הדם חלק בשר, ומן הדם יתפרנס הבעל חי, והוא חיותו. ושינה הקב״ה מאמר הזה שיהא כל היאור דם. וכמו שהיה בטל להם המאמר אם היה חסר בריאת* דם מה שראוי להיות פרנסתם, כן נחשב הפסד וקלקול כאשר היה תוספת דם, שכל תוספת וכל גרעון שוה הוא. המכה השניה* צפרדע, הוכה* מאמר (בראשית א, כ) ״ישרצו המים שרץ נפש חיה״, ובזה בטל להם מאמר ״שרץ נפש חיה״, שהיה כאן תוספת, כי התוספת והמגרעת שניהם כאחד שוים (חולין נח:), שנחשב הכאה כאשר יש יציאה מן סדר המאמר, וכאן היה שנוי מסדר הטבעי. המכה השלישית כנים, שהיה עפרם כנים, שלקה מאמר (בראשית א, ט) ״יקוו המים ותראה היבשה״, ועכשיו לקה היבשה, שהוא עפר הארץ, להיות כנים. ואין עפר אלא מקום הראוי לישוב, שזה נקרא עפר, ששאר הארץ נקראת ״ארץ״, אבל ״עפר״ נאמר על הארץ המיושבת, כדמוכח בפרק כסוי הדם (חולין פח:). ערוב נגד (בראשית א, כד) ״תוצא הארץ נפש חיה״, ששינה הקב״ה המאמר הזה, עד שבאו להשחית לגמרי. דֶּבר נגד (בראשית א, יד) ״יהי מאורות ברקיע השמים״. מוסכם הוא אצל המעיינים כי התחדשות הדֶּבר בא מן ניצוצות הכוכבים אשר יחודש* במבטיהם, ומהם יחודש שנוי האויר ועפושו מן ניצוץ הכוכבים, כן אמרו המעיינים. ולפיכך הדֶּבר שבא עליהם הוא מכה במאמר ״יהי מאורות ברקיע השמים״. השחין הוא מכה במאמר (בראשית א, כו) ״נעשה אדם בצלמנו״, כי כבר התבאר לך למעלה כי השחין מכה דבוקה באדם, ולא מצאנו דבוקה באדם זולת זה. ומפני שכתוב בזה המאמר ״נעשה אדם בצלמנו״, ״בצלם אלקים ברא את האדם״ (שם פסוק כז), ובהכאת* השחין נהפך תארם וצלמם, שלא היה להם דמות וצלם מפני השחין הדבק בהם, כי השחין היה משחית תאר האדם, שלא יהיה נראה לו תאר ודמות. ולפיכך מפני שנוי התאר שלהם היו מתביישים החרטומים לעמוד בפני משה ואהרן כשבא עליהם השחין. ברד נגד (בראשית א, ו) ״יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים״, ובמאמר הזה נתחדש פעל נוסף ברקיע ובא ממנו הברד, שלא כדרך טבע ומנהגו של עולם, שזהו שנוי במאמר ״יהי רקיע בתוך המים״, כי מן הרקיע בא הברד. ארבה נגד (בראשית א, יא) ״תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי״. כי הארבה הזה הוא השחתה לפרי עץ, וזהו השחתה* במאמר הזה דוקא, כי הארבה יותר מיוחד מכל שאר התולעים שהוא משחית הפרי, כדכתיב (דברים כח, לח) ״זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה״. ועוד נאמר (דברים כח, מב) ״כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל״, שמזה תראה כי הארבה מיוחד שהוא משחית העץ והפרי. ואף על גב שהברד גם כן היה מכה על עץ השדה (שמות ט, כה), אין זה מיוחד לעץ השדה, שגם בהמה ואדם היה מכה הברד (שם). אבל הארבה לא היה מיוחד כי אם לעץ ולפרי, וזהו השחתת הפרי נחשב ביחוד. החשך הוא מכה אל מאמר (בראשית א, ג) ״יהי אור״. מכת בכורות ״ראשית אונם״, הוא נגד מאמר (בראשית א, א) ״בראשית״, שהבכור ראשית לבאים אחריו, והוא נגד מאמר ״בראשית״, שהוא ראשית הבריאה גם כן, ושניהם ״ראשית״ הם. וכמו שמכות בכורות שקולה נגד כל המכות (רש״י שמות ט, יד), כך מאמר ״בראשית״ שקול נגד כל המאמרות, שכן יש במדרשות. הנה באלה עשר מכות הוכו בכל עשרה חלקי העולם, שהם כוללים כל העולם, עד שהוכו בכל. וכאשר תתבונן עוד תמצא, כי אלו עשר מכות התחיל הקב״ה בהם מן הקטן, ובגדול כלה. וזה כי תמיד המכות הראשונות לא היתה המכה כל כך מגיע לנפשם, כי תחלה היה מכה אותם הכאה שאין* מגיע לגמרי לנפשם, ותמיד היה מוסיף במכה, עד שבאחרונה היה מכה אותם במכת המיתה לגמרי. וכך היה במצרים, תחלה הכה אותם בדם, וזאת המכה לא היתה פועלת בם, שהרי הדם היה עומד על מקומו. כי כאשר המכה פועלת יותר במוכה, ומתפעל ממנו המוכה, המכה הזאת יותר גדולה. ואפילו אם היתה המכה גדולה בהיזק, אם אינה פועלת באדם, ולא תגיע אליו, לא נחשב כל כך. ולפיכך מכת הדם לא היתה נחשבת להם, מפני כי הדם לא הגיע להם בשום ענין. ומפני שאין פעולה לדם בם*, היה הדם תחתון במדריגה. ומזה תבין עוד מה שאמרו (הגש״פ) ״ובמופתים״ (דברים כו, ח) זה הדם. כי כאשר אמרנו לך למעלה כי ה״מופת״ בדבר שאינו פועל כלל, הפך ה״אות״ שהוא בדבר שהוא פועל. לכך לא היה ראוי להקרא ״אות״ כי אם המטֶה, בשביל שהוא פועל ולא מתפעל, ושנוי אשר בא מן* הפועל הוא יקרא ״אות״. ואין דבר שיקרא ״מופת״ כמו הדם, שהרי הדם אינו פועל דבר כלל, רק עומד בעומדו, ומפני זה נקרא ״מופת״. ולא כן הצפרדעים וכנים וערוב ודֶבר ושחין ברד וארבה*, שכלם היו פועלים בם. והחושך, אל תאמר שלא היה שם פעולה, כיון שהגיע החושך להם, שהרי בחושך* אם היה עומד לא היה יכול לישב, ישב לא היה יכול לעמוד (רש״י שמות י, כב), והיו עומדים בחושך, אין ספק שהיה פועל בהם. והרי היושב בחושך כאילו הוא מת, שנאמר (איכה ג, ו) ״במחשכים הושיבני כמתי עולם״. ומאחר שנטל אורם, אין לך פועל בהם יותר מזה. אבל מכת דם לא היתה פועלת בם, לפיכך לא שת פרעה לבו לזאת כלל. אכן מכת צפרדעים ומכת כנים, אף על גב שהיתה המכה פועלת בהם, מכל מקום לא היו יראים שיבא עליהם הפסד לגמרי. אבל אחר כך התחיל במכות ערוב דבר שחין, שאלו מכות היו פועלים בהם עד שהיו יראים שלא יהיו נפסדים. וזה כי הערוב יראים שימיתו אותם. וכן הדֶּבר* היו יראים שלא יבא הדֶּבר לכלותם, כמו שכתוב (שמות ט, טו) ״כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך בדֶּבר וגו׳⁠ ⁠״. וכן השחין בודאי יראים היו שלא יהיו נפסדים לגמרי. אבל לא היו נחשבים נפסדים, רק שהיו יראים מן ההפסד בלבד. אבל במכת ברד היו גוברים עליו קולות אלקים, עד שהאדם נבהל מחמת קולות אלקים, עד שלא נותרה נשמתם בם, ומפני זה היו כאילו נפסדים. ודבר זה ידוע מאוד, כי כאשר יבא קול כזה על האדם, כדכתיב (שמות ט, כח) ״קולות אלקים״, שנפל* לבם ופרח רוחם ונשמתם. ומפני זה כתיב במכת ברד (שמות ט, יד) ״בפעם הזה אני שולח כל מגפותי אל לבך״, שנגף לבו והיה מת מפני קולות אלקים. וכן הארבה, שכתוב (שמות י, יז) ״ויסר מעלי המות הזה״, הרי שנקרא ״מות״. וכן מכת חושך*, החושך נחשב כמיתה גם כן, שנאמר (איכה ג, ו) ״במחשכים הושיבני כמתי עולם״. ומכת בכורות היא מיתה גמורה. הרי לך כי ראוי שיהיו נחלקים המכות על שלשה חלקים; החלק הראשון בשלש מכות הראשונות לא היה להם יראה. שלש מכות האמצעית היו יראים מן ההפסד שיבא עליהם. אבל שלש מכות האחרונות נחשבים מתים, המכה האחרונה היא מיתה לגמרי. וראוי הוא שיהיו המכות נחלקים לאלו שלשה החלקים; דהיינו בשלש מכות ראשונות לא היו יראים מן ההפסד, ובשלש מכות אמצעיות היו יראים מן ההפסד, ובשלש מכות אחרונות היו נחשבים כמו מתים ונפסדים, עד מכה אחרונה, היא מכת בכורות, שקבלו המיתה לגמרי. וזה כי כבר אמרנו כי המכות האלו היו תמיד מתקרבין אל מצרים, ותמיד המכה הראשונה יותר רחוקה מהם, עד המכה האחרונה, שהיתה מגיעה לעצמן לגמרי. אבל מכות הראשונות, שהם תשע מכות, לא היו המכות מגיעין לעצמן לגמרי, רק לדבר שהוא מקרה בהם. ולפיכך היו המכות עשרה, כי העצם הוא אחד, והמקריים שהם* לעצם הם תשעה. ולפיכך היו תשע מכות, וכלם לא היו מגיעים עד עצם מצרים, עד העשירי, שהיא* מגיעה לעצמן לגמרי, כי העשירי הוא העצם. וידוע כי הדבר שהוא ראשון יותר ראוי להיות עצם, כי העצם הוא הראשון, ואשר אינו בעצם אינו ראשון. ולכך מכה עשירית [היתה] בָּרֵאשִׁית שלהם, שהוא הבכור, כי המכה העשירית היתה בעצמן לגמרי, ודבר שהוא ראשון הוא עצם יותר. ולפי שהמכות היו מתחילין ברחוק יותר, ותמיד היו מתקרבין, עד שהגיעו המכות לעצם מצרים. וכל דבר המתקרב ומגיע אל דבר, יש לו שלשה גבולים; האחד הוא התחלה, והשני הוא האמצעי, והשלישי הוא בסוף. ואין זה כזה, כי כל גבול הוא דבר מחולק לעצמו. ולפיכך היו שלש מכות הראשונות בענין אחד, שלא היו יראים מן המיתה. והאמצעי מחולק לעצמו, שהיו יראים מן המיתה. והיו דומים לשלש הראשונות, שלא היו נחשבים כמו המיתה. והם דומים לשלש אחרונות, כיון שהיו יראים מן המיתה וההפסד. והאחרונות היו נחשבים כמו מיתה לגמרי. ושלש הראשונות גם כן, כל אחת ואחת יותר קירוב אל מצרים. כי אף אם הראשונים הם שוים במה שלא היו יראים מן המיתה, מכל מקום כל אחת ואחת יותר קירוב אל מצרים. כי מכת דם לא היה במכה זאת שום התקרבות כלל, שהיה הדם עומד על מקומו. ולפיכך הדם ראשון, והיא נקראת דוקא ״מופת״ יותר מכל המכות, כמו שהתבאר. ואחר כך צפרדעים, שהרי היו הצפרדעים באים לביתם, כמו שכתוב בפירוש. ומכת כנים, שהיו הכנים עומדים בגופם לגמרי, דבר זה יותר קירוב אל מצרים. וכן מכות אמצעיות, שהם ערוב דבר שחין, שהיו יראים מן המות. לא היה היראה מגעת להם בערוב, שאפשר להסגיר עצמם ולהציל עצמם מן הערוב. לכך לא היה היראה הזאת מגעת להם, כמו שהיה מגיע להם הדֶּבר, כי היה המות בבהמות, והיו יראים כי הדֶּבר יגיע להם, ואין מציל מזה כלל. ויותר מזה השחין, כי כבר התחילה המכה בגופם, ובא השחין עליהם, והיו יראים שיאכל השחין לגמרי את גופם. ודבר זה שכבר הגיע להתחיל הוא יותר יראה. ובמכת ברד ארבה חושך בכורות, שנחשב זה מיתה, והברד, אף על גב שהאדם נבהל מן קולות אלקים, ונשמתו לא נותרה בו, אין נחשב זה מיתה כמו הארבה, שהכתוב קראו בפירוש ״מות״, כדכתיב (שמות י, יז) ״ויסר מעלי המות הזה״. ומכל מקום אין זה מות כמו מי שהוא יושב [ב]חושך, שהכתוב אומר (איכה ג, ו) ״במחשכים הושיבני כמתי עולם״, כי זהו* המיתה אשר לא יראה אור. ויותר מזה המכה האחרונה, שהיא מכת בכורות, שהיא מיתה גמורה. הרי התבאר לך סדר המכות האלו, שהיו תמיד מתקרבין, עד שהגיעו באחרונה אל עצמן לגמרי. ובמדרש, בזכות שנתנסה אברהם בעשרה נסיונות, הביא הקב״ה עשרה נגעים על מצרים. ובאור זה, כי עשרה נסיונות נתנסה אברהם כדי לבחון אמתת עצמו. כי לפעמים מראה האדם עצמו צדיק, ואינו באמת צדיק, רק שנראה כן. והיה השם יתברך בוחן את אברהם בעשרה נסיונות, כדי לעמוד על אמתת עצמו, כי העשירי עצם הדבר כמו שהתבאר. ולכך נתנסה בעשרה נסיונות, עד שהיה נבחן עיקר עצמו, ובזה היה נבחן לגמרי. וכמו כך כאשר הביא הקב״ה המכות על מצרים, הביא עשר מכות, כדי שתהא המכה באמתת עצמן של מצרים, ובמכה העשירית הגיע המכה לעצם מצרים, והיא מכות בכורות, כמו שהתבאר. וראוי על האיש המשכיל להוסיף בזה השכל ודעת, כי אי אפשר לפרש כל דבר בפירוש, אך יוסיף המעיין בזה מדעתו. ולעיל בפרקים (לב-לד) הארכנו יותר בענין המכות, עיין שם. וכל* הפירושים שנאמרו בזה הם נכונים ואמתיים בלי ספק.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 7:3-5הכתב והקבלה שמות ז׳:ג׳

(ג) אקשה את לב פרעה. כלומר אכניס צרה גדולה וצער אל לבו (זיין הערץ דראנגען, שווערמוטהספאלל ווערדען לאססען), כי שרש קשה ישמש על חוזק הצרה, כמו הראית עמך קשה, חזות קשה הגד לי, בכיתי לקשה יום, קשת רוח אנכי, ועבר בה נקשה ותרגומו עקא (הארטע שטראפע, בעדראנגיסס), וכמו שהונח ענין השמחה אל הלב, לב שמח, נתתי שמחה בלבי, ככה על הפוכו על הצער והצרה המגיע ללבב, ומזה קשוי לב. כי שרש קש שמשוהו רבותינו לענין הכאה (שלאגען) הקשת זרועותיו (כריתות ג') המקיש בקרסוליו (בכורות מ"ד) וכן בלשון מקרא מקשה תיעשה המנורה פירש"י שמכה בקורנס על הסדן לרדדו כמו איברי דא לדא נקשן, ולפי"ז טעם הראית עמך קשה, מכה קשה (הארטע שלאגע) וכן אקשה את לבו (זיינעם הערצען הארטע שלאגע בייאברינגען) אכה אותו על הלב כלומר העונשים שיבאו עליו יביאהו בסכנת נפשות, ואני אקשה את לב פרעה. ואם המכוון בקשוי לב כדעת המפרשים צריכים אנו לפרש אקשה, אניחנו בקשוי וכמ"ש אצל אחזק את לב פרעה. והתכלית המכוונת בכל הצרות הנוגעות אל לבו אינה להוציא את ב"י, כ"א למען הרבות במצרים אותות וראיות על האמתיות המורות עלי, וזהו והרביתי את אותותי. ירצה אני אביא צרות רבות ורעות הנוגעות עד לבבו במכות המיועדות לבוא עליו, למען תהיינה לעיניהם לאותות גדולות ולראיות עצומות על עצמות הויתי ועל מלכותי המושלת גם בעולם התחתון, ושהאדם משועבד לשמוע בכל אשר אצוה עליו (מעהרערע אויף מיך בעציהנעדע בעווייזגרינדע ערשיינען לאססען); וי"ו של והרביתי היא כטעם למען, כמו לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי, שטעמן כמו למען לא יסור, למען אבנה, כן והרביתי כמו למען. כי אמנם כל המכות והעונשים הקודמים למכת בכורות לא באו כ"א להיותם לפרעה ולעמו לאותות, כלומר ראיות על אמתות מציאותו ית', ושמלכותו מושלת גם בארץ מתחת, ולזה קרא הוא ית' את כל עונשי מצרים בשם אותותי, כלומר ראיות המורות על עצמות היותי ועל התנהגות מדותי, כי אותות הוא לשון ראי' (בעווייז), כמו ואותותם לא תנכרו (איוב כ"א), והיו"ד כיו"ד של ושמחתים בבית תפלתי שר"ל בית המיוחד לתפלה אלי, ככה יו"ד של אותותי ר"ל המיוחדות והמיועדות להיות אותות וראיות עלי (אויף מיך בעציהענדע בעווייזגרינדע) (עיין ברי"א בהבדל שבין אות ומופת, ואמר אות ומופת יאמר גם על הנעשה בדרך הטבעי, גם בזולת המנהג הטבעי, רק שהאות הוא ראיי' חלושה, ומופת הוא ראיי' חזקה). ולזה בכל התראה והתראה הודיע משה לפרעה תכלית המכוון בעונש המיועד לבוא עליו, שהוא להישירו אל אחת מדעות האמתיות הנוגעות אליו ית', פעם אמר למען תדע כי אני ה', פעם למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ופעם למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ; ויורנו לפי"ז במאמר אקשה, והרבתי, יושר משפט אלהי, כי התנהג עם פרעה וארצו בכל העונשים האלה כאשר יתנהג האדם עם בנו, וכעדות הכתוב ממדותיו ית' כי כאשר ייסר איש את בנו, ורחמיו על כל מעשיו, ואפילו בשעת עונש הרשעים, כאמרם חז"ל מעשי ידיו טבעו בים ואתם אומרים לפני שירה; ואחרי שידענו ממאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה', הנה בזה כפר במציאות ית' וגם באפשרות המצאו, ואין האדם משועבד לשמוע את אשר יצוה עליו, כי אין מלכותו שולטת בעולם התחתון, לכן אמר וגם את ישראל לא אשלח, והיה מרצון אלהי המטיב לכל בריותיו, להביא את הכופרים האלה פרעה ועמו אל קשט דברי אמת, שיודו באמתיות האלה, ולכוונה זו לבדה באו כל המכות והעונשים עלי, לא להוציא על ידיהם את ישראל מתוכם, כי מבלעדי עונשים אלה היו הרבה דרכים לפניו ית' להוציאם חפשי, גם כבר הודיע הוא ית' למשה מקודם כי המכה האחרונה לבדה מכת בכורות היא מיועדת להוציא בה את ב"י לחירותם, וכעדות הכתוב ואמרת אל פרעה הנה אנכי הורג (לעיל ד') וע"ש רש"י מרבותינו; ואתה הקורא פקח עיניך וראה, אם נאמר כדעת המפרשים שמצד עצמו היה פרעה נותן אל לבו לשמוע בקול ה' ולשלוח ב"י חפשי, אבל הוא ית' נתן בו הכח וההתאמצות לסבול בו כל הצרות ולהעיז נגד פני עליון, הנה מלבד שהוא מתנגד למשפט אלהי, גם קרא צווח ואמר (לעיל ג' י"ט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים וגו' ולא ביד חזקה, שפשטות הדברים הם הודעה מפי ה' שמיאון פרעה וסרובו, מצד עצמו היתה ולא יד ה' עשתה זאת, אף גם זאת יהיה לדעה זו דברי המקראות שלפנינו מסורסים והפוכים, כי אם נאמר שהקשוי היתה סבה מצדו ית' למנוע ממנו בע"כ בחירת השמיעה, היה מן הראוי לחבר הסבה עם המסובב במאמר אחד ולומר, ואני אקשה את לב פרעה ולא ישמע אליכם, ולמה הפסיק ביניהם במאמר והרביתי. (ד) ולא ישמע וגו', ונתתי את ידי במצרים. אף שהמכוון ממני בכל המכות האלה להיותן אותות וראיות על עצמותי והתנהגותי, להביאם לידי הכרות האמתיות, הנה ידעתי כי כל זה לא יעשה רושם בלבבו, כי בראותו התנהגותי עמו בדרך ענותנותי, כאילו אני פושט ידי אליהם לבקש מהם לשלח העם מרצון טוב, הוא יזיל בתר איפכא לא ישים אל לבו שבמקום גדולתי ענותנותי, לא יבין כי כן דרכי את בני אדם להורותם דרך תשובה, אבל יחשוב כי נתינת ידי זאת והתנהגותי בענוה עמהם היא לחולשת כחי ויכלתי אליו, כי יאמר אם זה המענש אותי הוא האלהי האמתי, לא היה לו לשלוח אלי ולבקש ממני להתרצות אל חפשיות עמו, אבל היה לו לריב את ריבו ולהוציא את עמו מתחת ידי אף שלא לרצוני, אין זה האלהי' שהוא התקיף ובעל היכולת אם יתנהג בדרך ענוה את בני אדם. זהו המכוון לדעתי במאמר לא ישמע וגו' ונתתי וגו', כי ידענו שנתינת יד בין אדם לחברו היא הוראת השלום ביניהם והשתוות דעתם זע"ז, כמו שראינו מנהג בני אדם אם היו מתנגדים זה לזה בענין מן הענינים, אחרי אשר יבאו אל עסק השתוות דעתם לעשות שלום ביניהם, יתנו יד זה לזה, ויורו בזה הכנעת דעתם בינותם (דיא האנדע איינאנדער ביעטען), ועד"ז מצאנוהו בכ"ק, מצרים נתנו יד, ויתנו ידם להוציא (עזרא יו"ד), תנו יד להן (דה"ב למ"ד), נתנו יד תחת שלמה (דה"א כ"ט); וזהו ג"כ טעם ונתתי את ידי במצרים ר"ל שאבוא אליהם בדרך ענוה לבקש שלומם שיתרצו אל שליחות בני ישראל חפשי, וטעם לא ישמע ונתתי, סבת מניעת שמיעתו בקולי תהיה נתינת ידי בהם (וי"ו של מלת ונתתי היא לנתינת סבה אל הקודם, כוי"ו במאמר הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעלת בעל, שפירוש הוי"ו כמלת כי או במקום שי"ן שהיא. ואפשר על כוונה זו לפרש ונתתי מן לא יתנו מעלליהם (הושע ג') דתרגומו שבקו לשון עזיבה, כתרגום ורש"י שם, וכמ"ש באחרי בונתן אותם על ראש השעיר. וטעם ונתתי את ידי אניח ואעזוב מעט כחי לבלי השתמש בו כפי היכולת ליסרם בעונשים חמורים שיכריחום לשלוח מיד, אבל אתעכב מעט בכחי ולא אענישם תחלה רק בעונשים קלים, ולזה לא ישמע, כי ידמה בלבו לחשבו לחסרון היכולת). והוצאתי בשפטים. אחרי שהודיע הוא ית' למשה כי כל היסורים והמכות המיועדות להיותן אותות וראיות על אמתיות הנמצאות בו ית' לא תעשינה פעולותיהן, מסבת התנהגות הענוה עמו (שהיא נתינת היד בהם), בא עתה להודיע באיזה דרך יוציא את העם לחירות, ואמר והוצאתי את צבאותי בשפטים גדולים, המה העונשים היותר קשים, והוא הריגת בכוריהם (וכמו שהודיע ג"כ במקום אחר קודם לזה במאמר ואמרת אליו הנה אנכי הורג) כי מכה זו לבדה היותר גדולה וקשה היא המיועדת מתחלה להוציא בה את העם חפשי. (ה) וידעו וגו' בנטותי. אף שעד הנה נתינת ידי ודרך ענותנותי בהם הטעתם לחשוב חולשת כחי ויכלתי, עתה אחרי ראיתם המשפטים הגדולים (מכת בכורות), בזה יתגלה לעיניהם גודל יכלתי, ומזה יתנו לב להבין ולדון למפרע כי לא מחולשת יכלתי התנהגתי עמהם בנטותי ידי אליהם לבקש מהם הסכמת רצונם, כי עתה ידעו ויבינו כי אני ה'. ממדת הרחמים היה כל אלה, כי כן דרכי לרחם על מעשה ידי, להורותם דרך תשובה ולאט לאט אוליכם אל הדרך הנכונה להודיעם ולהכירם האמתיות. כי שרש נטה יורה ג"כ על הורדת ההכנעה והשפלה, כמו ויט שמים וירד, ויט שכמו, נטיתי ידי ואין מקשיב, והמכוון אראה להם ענותנותי הגדולה כאלו אכיר את כבודם וגדלם לשלוח להם דרך בקשה שמרצון נפשם ימלאו חפצי ורצוני לשלוח ב"י לחירות (ובי"ת במצרים כאלו אמר בתוך מצרים ר"ל ביניהם, ואל במקום על כברוב מקומות); ובחנת ותדע אתה הקורא כי לפירוש המפרשים אין הנגינה מסכמת, כי לדבריהם רישי' דקרא ולא ישמע אליכם מוסב על רישי' דקרא קמא על ואני אקשה, וכן לדבריהם מאמר ונתתי את ידי במצרים הוא מחובר אל מה שאחריו והוצאתי את צבאותי, אמנם הנגינה תורה היפך כל זה, כי היא תפסיק את מאמר ונתתי את ידי במצרים באתנח, וזה יורה שאינו מצטרף למה שאחריו כ"א אל מה שלפניו, אמנם לפי המבואר לדעתי בכוונת מליצת ונתתי את ידי במצרים, הוא באמת מאמר מתאחד עם מה שקדם לו, ובזה סר קושי המליצות האלה, והמקראות מיושבות הולכות על סדר ראוי מוסכמות עם הנגינה.

HaKetav VeHaKabbalah Shemot 10:2הכתב והקבלה שמות י׳:ב׳

ולמען תספר באזני בנך. דוגמת שאמר משה לפרעה בעבור זאת העמדתיך למען ספר שמי בכל הארץ, ואמרו עליו במכילתא לא נשאר בהם עד אחד, פרעה נשאר ולא נטבע בי"ס לקיים מאמר ספר שמי בכל הארץ, כי אלו נאבדו כולם בלי שום פליטה מהם מי יודיע לשאר אומות מעשי הגדול הנעשה בקי"ס. הנה לפי"ז שני המקראות אלה הם הודעה לפרעה ממשה; ואין טענה משאמר קרא קמא בלשון נסתר וקרא דבתרי' בלשון נכח, כי כן דרך הכתובים בהרבה מקומות, כמו ועשו להם ציצית וראיתם אותו; ולרבותינו שבפרעה נתקיים מאמר ספר שמי, מלת תספר כאן לנכח כראוי; וטעם כלל הודעה זו לפרעה, אחרי שידענו מן המקראות כי מכת בכורות לבדה היתה מיועדת ממנו ית' להוציא בה את ישראל לחירות, וכל המכות הקודמות לה לא באו עליו כ"א להכירם ולהביאם לידיעות האמיתיות הכוללות, להודות במציאת המהוה כל ית', שמלכותו מושלת גם בארץ, והאדם מחוייב להכנע ולשמוע בקול דברי ה', ולסבה זו קרא הוא ית' את כל המכות האלה בשם אותותי, ר"ל ראיות המורות עלי (אויף מיך בעציהענדע בעווייזגרינדע) כמ"ש למעלה, ולהיות שבכל ההתראות התחיל משה בדבורו אל פרעה ואמר שלח את בנ"י ויעבדני כי אם מאן אתה לשלח הנני וגו', מזה טעה פרעה לחשוב כי כל עיקר המכוון במכות אינו כ"א להוציא את ב"י מארצו, ואף שהזכיר לו בכל פעם גם המכוון האמתי מן המכה שהיא באה להכירו ולהודיעו האמתיות באמונת בורא עולם והנהגתו, באמרו אליו למען תדע כי אני ה', כי אני ה' בקרב הארץ, כי אין כמוני, בכל זאת חשב פרעה שאין זה עיקר המכוון, כ"א בשלחו את העם לחפשי לבד הפיק רצון אלהים אף אם לא יודע האמתיות, לכן רצה הוא ית' שיודיע משה לפרעה טעות מחשבתו בזה. ולהודיעו כי עיקר המכוון במכות אינו להוציא בם את ישראל לחירות אבל להיותן אותות וראיות שיכירו וידעו כי יש אלהי בארץ וכדומה מאמתיות. זהו לדעתי המכוון במקראות אלה.

R. S.R. Hirsch Shemot 7:15רש״ר הירש שמות ז׳:ט״ו

אנו מגיעים עתה לתחילתן של עשר המכות. הבה נתחיל את עיוננו בסקירה כללית. רבי יהודה כבר סידר את המכות בשלוש קבוצות: דצ״ך, עד״ש, באח״ב. חלוקה זו לקבוצות ניכרת מאליה מיד מתוך הסיפור עצמו. לשתי המכות הראשונות בכל קבוצה קודמת התראה ברורה, ואילו השלישית בכל קבוצה – היינו, כנים, שחין, וחושך – באה ללא התראה. משמע מכאן שהמכה השלישית באה כעונש, על כך שלא התייחסו כראוי לשתי המכות שקדמו. עיון מדוקדק יותר מגלה הַקְבָּלָה בין שלוש קבוצות אלה, לבין שלוש הבחינות היסודיות של גלות מצרים, אשר הגאולה באה לבטלן. גרות, עבדות, ועינוי. אלה היו החלקים שמהם הורכב הסבל שהביאה מצרים על ישראל (השווה פירוש לעיל א, יד; ו, ו), ובהם מונח חֶטְאָהּ. אותם מצבים – גרות, עבדות, ועינוי – יבואו עכשיו, על ידי המכות, גם על המצרים; כדי להטביע בהם רושם בל יימחה, שהתנשאותם על העם האומלל הזה הייתה ללא הצדקה, וכדי שיחושו על בשרם את מרירות הסבל שהביאו על אלה שנפלו בידם. ״דם״ ״ערוב״ ו״ברד״ הראו למצרים בעליל, שהם עצמם אינם אלא ״גרים״ בארצם שלהם; ולכן כמעט ולא הייתה הצדקה לכך, שיוכלו להתייחס לישראל כ״גרים״ ולשלול מהם את זכויותיהם. ״צפרדע״ ״דבר״ ו״ארבה״ הראו להם, כמה מטעים היו הרעיונות שהביאו אותם לחוש עליונות על העם שהשפילו ל״עבדות״. ״כנים״ ״שחין״ ו״חשך״ היו ״עינויים״, שגרמו למצרים לחוש על גופם, מה פירושה של כניעה למשטר שיטתי של ״עינוי״. מכת בכורות סיימה את סדר המכות, והביאה בסופו של דבר את גאולת ישראל. לפי זה, אפשר לסדר את מכות כדלהלן: גרות עבדות עינוי דם צפרדע כנים ערוב דבר שחין ברד ארבה חושך מכת בכורות כל אחת משלוש קבוצות מכות אלה, נועדה לרפא את המצרים מרעיון השווא, שיש להם הזכות להטיל על הישראלים גרות, עבדות ועינוי. דצ״ך ישיג מטרה זו, בכך שיראה לעין כל את שליטת ה׳ על המים והארץ; עד״ש, בכך שיראה את שליטתו על התושבים החיים בארץ; ובא״ח, בכך שיראה את שליטתו באוויר המקיף את הארץ ויושביה. דם, ערוב, ברד – היינו גרות – ה״גר״ הוא אדם אשר ישיבתו בארץ תלויה ברצונם הטוב של אחרים ובסובלנותם. בטחונה־העצמי של מצרים שאוב מיאורה; שכן הודות ליאור ולעלייתו השנתית על גדותיו, היו המצרים גאים על אדמתם, וחשו נעלים מכל אומה אחרת. הם אף דימו עצמם כבלתי תלויים במתנות שמים, באומרם: ״לִי יְארִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי״ (יחזקאל כט, ג). והנה באמצעות מכת דם, אמר להם ה׳: ״לי יאורך״; אם רצוני בכך, הרי לא רק שיאורכם ייבש, אלא יביא לכם ריקבון במקום ברכות והצלחה, ויקיא אתכם מארצכם. אתם עצמכם ״גרים״ בלבד בארץ הזאת, ותשהו בה רק כל עוד כך הוא רצוני. מכת ערוב הראתה, שרק בגזירת ה׳, מפנות חיות הבר (״ערוב״, היינו ״ערבה״, מדבר) מקום לאדם. אין לה׳ אלא לומר את דברו, וכבר תיפול המחיצה בין אדם לחיה; ואז לא יהיה עוד האדם בטוח אפילו בתוככי ביתו; והחיות תמנענה רגליהן רק מהאזור המיושב באותם האנשים, אשר המצרים רואים בהם עתה זרים חסרי זכויות אזרח. לבסוף, על ידי המטרת הברד, הוכיח ה׳ לַמִצְרִים, לזעזועם הגדול, שאין צורך ליותר מאשר רמז מלמעלה, כדי לגרום למהפך גמור באקלים הארץ. במצרים יורדים מעט מאד גשמים, וכל הלחות שהיא מקבלת באה מהיאור, כך שהמצרים לא ראו מעולם ברד קודם לכן. עתה, רואים הם לפתע שינוי קיצוני במזג האוויר בסביבתם, וסערת הברד הראשונה שהם ראו בעיניהם, באה כאזהרה מבשרת רעות, שהם עלולים למצוא עצמם פתאום חיים בתנאי מזג אוויר שונים לחלוטין. (דבר זה מסביר, מדוע סערת הברד הממשמשת ובאה, הוכרזה להם במילים אלה: ״כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך!״ [להלן ט, יד].) צפרדע, דבר, ארבה – היינו עבדות – אדון החש את עצמו נעלה על עבדיו, נתון לדמיון שווא כפול: ראשית, שהוא שייך למין נעלה יותר; ושנית, שהוא נעלה בזכות כוחו ועושרו. והנה הצפרדעים, הנפחדים שביצורים, אשר בדרך כלל נחבאים מעיני אדם במים ובין הקנים; יוצאים עתה ממחבואם ומתפרצים באומץ ובהעזה לתוך מגורי האדם, קופצים בחוצפה על גופם של מושלי הארץ, ובכך ״משחררים״ את רמי הלב מרעיונות העליונות שלהם, בהראותם שאפילו היצורים הקטנים והשפלים ביותר איבדו כל רחש כבוד כלפיהם. ואז מכה דבר, והורג את סוסיהם (אשר בהם נשתבחה ונתפרסמה מצרים), חמוריהם וגמליהם (בהמות המשא הנושאות את רכושם), והמקנה והצאן (המייצגים את עושרם האמיתי). ולאחר מכן בא ארבה, ומכלה את כל היבול שהותירה סערת הברד. כנים, שחין, חושך – היינו עינוי – עתה למדו המצרים מה טיבם של חיים מלאי סבל, כאב ומחסור. לקח זה לבש צורה של כאב וסבל גופניים – הכנים, השחין, ושלושת ימי הכלא והרעב שבאו על מצרים על ידי החושך. כדי לכלוא אדם, אין לה׳ צורך בשלשלאות או בבית כלא. ה׳ כולא את האדם בתוך חשכת הליל: הוא משולל תנועה ואינו מעיז לזוז, ונותר נטוע במקומו ללא מזון, עד שה׳ נותן לו שוב אור.

R. S.R. Hirsch Shemot 10:2רש״ר הירש שמות י׳:ב׳

וידעתם – אף אם מצרים לא למדו דבר מהאותות, הם נעשו בעיקר למענכם, להניח את היסוד לידיעתכם את ה׳.

Malbim Shemot 4:21מלבי״ם שמות ד׳:כ״א

ויאמר ה' אל משה. עתה באר לו הטעם מה שצוהו שיתישב במצרים בקביעות, וז"ש בלכתך לשוב מצרימה ר"ל הטעם מה שצויתיך שתשוב מצרימה להשאר שם בקביעות, הוא כי כל המופתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה, אז הודיע לו ה' שיכה את פרעה בעשר מכות והודיע לו מהותם וענינם וסדרם, שעז"א ראה כל המופתים אשר שמתי בידך, והודיע לו שמ"ש ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים פי' שיכה אותם ע"י משה שהוא יהיה השליח לזה ועז"א ועשיתם לפני פרעה, נמצא שהשליחות ימשך ימים רבים, ואני אחזק את לבו, שבכל תשע מכות הראשונות לא ישלח את העם, שה' חזק את לבו, כי המכות באו לברר מציאות ה' והשגחתו ויכלתו כמשי"ת בפ' וארא והיה צריך שיבואו כולם.

Malbim Shemot 6:6מלבי״ם שמות ו׳:ו׳

לכן אמר לבני ישראל אני ה'. לכן תאמר להם ששלשה דברים שאני צריך לעשות להם כולם לא יהיו ע"י שם שדי או אלהים, ר"ל ע"י נסים נסתרים באמצעות הטבע רק ע"י נסים נגלים ע"י שם הויה, והם יצ"מ ומתן תורה וירושת הארץ, ועל יצ"מ אמר אני ה' והוצאתי אתכם זה יהיה ע"י שם הויה, וחושב ג' דברים, א] תחלה אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, שמציין סבל העול הקשה שהכביד עליהם שלא לתת להם תבן שזה נבטל תיכף כשהתחילו המכות לבא על פרעה, ואח"כ והצלתי אתכם מעבודתם, שאחר מכת בכורות נפסק העבדות לגמרי כי נעשו בני חורין ויצאו מן הארץ, ובכ"ז לא היתה עדיין הגאולה שלמה כי מצרים רדפו אחריהם ועז"א וגאלתי אתכם שזה היה כשטבעו המצריים בים שאז נגמרה הגאולה כמ"ש ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים, וזה היה בזרוע נטויה בנסים מפורסמים, וגם היה בשפטים גדולים להעניש המצריים במה שטבעו בים סוף שהיה משפט מדה כנגד מדה כמ"ש כי בדבר אשר זדו עליהם.

Malbim Shemot 7:3מלבי״ם שמות ז׳:ג׳

ואני אקשה את לב פרעה. כבר בארתי למעלה (פרק ד' פס' כב) שקושי לב מורה שלא ירך לבו בעת ההתראה, שהגם שאהרן ידבר ויתרה בו לא יירא ולא יחת, ועי"כ והרביתי את אותותי ואת מופתי, ומבואר אצלי שיש הבדל בין אות ובין מופת, האות א"צ שיהיה דבר יוצא מדרך הטבע רק שיהיה סימן אל דבר אחר, והמופת הוא דבר זר מפליא רואים, ויצויר שתי הלשונות על דבר אחד, למשל מה שנתהפך המטה לנחש קורא אצל ישראל בשם אות, ואצל פרעה קראו מופת, כי ישראל האמינו בה' וידעו כי יכול לשנות טבעי הדברים ולא היה אצלם מופת רק אות שמשה הוא השליח, ופרעה שלא האמין שה' יש יכולת בידו לשנות את הטבע היה אצלו מופת, ולא היה אות כי לא קבל הדברים, ועפ"ז המכות שבאו בהתראה נקראו אותות כי היו לאות על מציאות ה' ועל השגחתו ויכלתו, ומכות כנים שחין חשך שבאו שלא בהתראה היו מופת ולא אות, ויבואר לקמן שהיו משולשות ועז"א והרביתי כי סתם רבים אינו פחות משלשה.

Malbim Shemot 7:5מלבי״ם שמות ז׳:ה׳

וידעו מצרים. ר"ל ומצרים יסתפקו עדיין ביכולת האל וירדפו אחריהם עד שיוכו על הים שאז ידעו מצרים כי אני ה' כמ"ש ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', וזה יהיה בנטותי את ידי שנטית היד מציין שאינו פוסק מלהכות מכה אחר מכה כמ"ש ועוד ידו נטויה, ואז והוצאתי את ב"י מתוכם, שתחלה אמר והוצאתי מארץ מצרים, ובמכת הים כבר יצאו מארץ מצרים, רק היו שנית בתוכם, כי רדפו אחריהם להחזירם ואז יצאו מתוכם, וכמ"ש כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.

Malbim Shemot 7:9מלבי״ם שמות ז׳:ט׳

אולם איזה יחוס היה למופת הזה לברר ע"י שהם שלוחי ה', זה מבואר עפמ"ש ביחזקאל (סי' כ"ט) הנני עליך וגו' התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני, שידוע שמצרים היו עובדים ליאור נילוס, והיו אומרים שהוא אלוה גדול שברא את עצמו, והוא המקבל כח מן השמש שהיה אלהי עליון אצלם, והיו עובדים את היאור בכל בקר בצאת השמש, כמ"ש לך אל פרעה בבקר הנה יוצא המימה, וכן היו עובדים אל התנינים שביאור שהיו אלהות אצלם, ופרעה שהיה אצלם ג"כ אלוה היה אומר שהוא התנים הגדול של היאור וגם הוא ברא א"ע, והיאור הוא שותף אליו באלהות, וע"כ אמר לי יאורי ואני עשיתני, ע"כ הראו לו לפי מחשבתו שהאלהים של משה מושל על הנילוס, וזה ברר אח"ז במכת דם וצפרדעים, ושמשה שהוא שלוחו מושל על פרעה שהוא התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו כי משה אחזו בידו כמטה יבש, וכשישליך את מטהו לפני פרעה יהיה המטה תנין ופרעה יהיה כמטה עץ יבש. וכן אמר במדרש לפי שפרעה נדמה לתנין וכשהיה משה יוצא מלפני פרעה היה אומר אני הורגו אני צולבו וכשנכנס משה נעשה פרעה מטה, ויתבאר בפסוק ט"ו שמ"ש קח את מטך ר"ל מטה משה שמסרו ביד אהרן לכן נקרא ברגע זו מטה אהרן.

Malbim Shemot 7:14מלבי״ם שמות ז׳:י״ד

ויאמר ה' אל משה. המכות נחלקו לג' סדרים, כמ"ש ר"י היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, ומכה אחרונה שהיא מכת בכורות היא חוץ מן הסדרים, כי תכליתה היה שישלח את ישראל, ואז נתרצה לשלחם, אבל תשע הראשונות לא היה תכליתם לשלח את ישראל כי ה' חזק את לבו שלא יאבה לשלחם, רק היה תכליתם להודיע לכל העולם שיש אלוה, ושהוא משגיח על העולם, ושהוא בעל היכולת מאין כמוהו, ומכל סדר באו שתי מכות בהתראה, והמכה השלישית היתה בלא התראה, ובא הסדר ראשון דצ"ך, לברר מציאות ה', כמ"ש בזאת תדע כי אני ה', וע"ז באו שתי מכות בהתראה, ואחר שחזק לבו בא מכת כנים שלא בהתראה, כי לא היה ענינה לברר איזה ענין, שכבר נתברר מציאות ה' ע"פ שנים עדים, רק בא דרך עונש להכותו מכה של בזיון על שהכביד לבו, ולכן לא התרה בו תחלה, וכן שתי מכות הראשונות מן הסדר השני באו בהתראה, ובאו לברר שה' משגיח גם בארץ, כמ"ש במכת ערוב למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, ואחר שנתקיים זה ע"י שני עדים בא מכת שחין בלא התראה, כי לא בא לברר דבר רק להכותו מכת בזיון דרך עונש. וכן שתי מכות מן הסדר השלישי באו בהתראה ובאו לברר שהוא בעל היכולת מאין כמוהו כמ"ש במכת ברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ואחר שנתקיים ע"פ שני עדים בא מכת חשך בלא התראה כי לא בא רק דרך עונש, שרשעים בחשך ידמו. ואחר שנתבררו שלשה העקרים האלה, בא מכת בכורות לכופו שישלח את העם, עוד תדע שבשתי מכות שבכל סדר שבאו בהתראה התרה בו פעם הראשון בבקר בהיותו אצל היאור שחלק לו כבוד אלהות, ותפס תמיד לשון התיצבות התיצב לפני פרעה, שלשון זה מורה שמתחזק נגדו בכח ומכחיש אלהותו, וההתראה הב' נאמר תמיד בא אל פרעה, שצוה שיבא אל ביתו, ולא היה בבקר רק בחצות היום שישב בפלטין שלו וכל שריו וחכמיו לפניו למען יתפרסם ההתראה לכל עמו, ועוד הינם חלוקים שסדר הראשון נעשה ע"י אהרן, וסדר השני נעשה ע"י ה' לבד חוץ ממכת השחין שנעשה ע"י משה ואהרן, וסדר השלישי נעשה ע"י משה, ואחרי ההקדמה הזאת, נבוא לבאר המכות בפרטות, כבד לב פרעה כל התראה היה שלח את עמי ואם אינך משלח התרה בו שיכהו, לבד בהתראת מכת דם שבא בלא תנאי רק חרץ משפטו להכותו, ובאר הטעם כי ידע שכבד לב פרעה אחר שעדיין לא הכהו בשום מכה לא יועיל ההתראה כי יחשוב בלבו דגזים ולא עביד ואף שתתרה בו מאן לשלח העם, ולכן תחרץ עליו מכה זו בלא תנאי.

Malbim Shemot 7:15מלבי״ם שמות ז׳:ט״ו

לך אל פרעה בבקר. כבר בארנו שבסדר זה רצה לברר לו מציאות ה', כמ"ש בזאת תדע כי אני ה', כי פרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו, והכחיש מציאותו, כי לדעתו היאור הוא האלוה הגדול המקבל כחו מן השמש שהוא היה אלהי האלהים לכל העמים הקדמונים, לכן היה משכים בבקר בעלות השמש והוא יוצא המימה לעבוד את היאור ונצבת לקראתו על שפת היאר.

Malbim Shemot 7:17מלבי״ם שמות ז׳:י״ז

בזאת תדע כי אני ה'. כבר בארתי שהסדר הראשון בא לברר מציאות ה' שפרעה כחש בו ויאמר לא הוא כמ"ש מי ה' אשר אשמע בקולו, והברור היה ע"י הכאת היאור שהיה אלהים של פרעה מזה יראה שיש אלהים המושל על אלהי פרעה.

Malbim Shemot 7:19מלבי״ם שמות ז׳:י״ט

ויאמר ה' אל משה. הנה בהתראה לא אמר רק שיכה את היאור לבד לא יתר מימות, כי אל המופת לברר מציאות ה' לא היה צריך רק הכאת היאור שהיה אלוה פרעה לא יתר מימות שלא יחסו להם אלהות, אבל כשבא לידי מעשה רצה ה' שיהיה בו גם עונש למצרים שלא יהיה להם מים לשתות, ואם היה מכה רק היאור לבד היו מוצאים מים לשתות, לכן הוסיף שיטה ידו בהולכה והובאה לכל הצדדים שבזה תחול המכה על מימי מצרים, ר"ל על כל המימות שהם היאור וכל מימות, ומפרש על נהרותם וכו' שהם המתפלגים מן יאור מצרים הגדול כולם יהיו דם, וגם והיה דם בכל ארץ מצרים אף מים הנמצאים בעצים ואבנים שאינם מחוברים עם הנילוס, וזה נעשה ע"י נטית היד לכל רוח.

Malbim Shemot 7:25מלבי״ם שמות ז׳:כ״ה

וימלא שבעת מים. במכה זו לא בקש ממשה להסיר המכה, כי לא התרה בו על תנאי שישלח את העם ותסור המכה כנ"ל, והנה הרי"א חפש לתת להמכות סדר טבעי, ויאמר שמכת הדם סבבה מכת הצפרדעים, כי מעפושי היאור ע"י נבלות הדגים ובאשתם שרץ היאור צפרדעים לרוב והם לברוח משם יצאו אל היבשה ונכנסו בבתי מצרים, ובסבת עפוש הדם והצפרדעים שצברו אותם חמרים חמרים נתעפש העפר והיה לכנים עיין שם, ולא ידעתי למה יקטין את הנסים ויתן להם שלשלת טבעי, ולהוציא מסברות אלה אמר הכתוב כי נמלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור וכבר נתרפא היאור ולא היו בו צפרדעים, ואח"כ שרץ היאור צפרדעים ע"פ ה' לא מסבה טבעיית, אולם הסבה ההשגחיית שנתן בזה היא נכונה שהיה עונש על הריגת ילדי ישראל שנטבעו ביאור מצרים ודמי הילדים הפך המים לדם, ועל צעקת האומללים יצאו הצפרדעים ונדמה להמצרים שהילדים המתים עולים מן היאור בדמות צפרדעים צועקים ומיללים ומשחיתים אותם מדה במדה, עד שבבואם שנית אל המים מי סוף טבעו גם הם כמ"ש על בדבר אשר זדו עליהם.

Malbim Shemot 7:26מלבי״ם שמות ז׳:כ״ו

בא אל פרעה. כבר בארתי שבמכה השנית שבכל סדר נצטוה לבא אל ביתו באמצע היום בעת שישב על כסא מלכותו וכל שריו ועבדיו לפניו, ולא השכים בבקר, ששם בקר בהרחבה הוא עד חצות היום, ושבתו בפלטין היה אחר חצות, וגם מכה זו באה לברר מציאות ה', לכן באה מן היאור שהחזיקו אותו מצרים לאלוה, והראה בפעם הא' שיש אלהים עליון מכה את אלהים שלו, ובפעם השני הראה כי אלוה של פרעה המוכה ישמע לפקודת ה' להעלות צפרדעים להשחית את א"מ, עד שהאלוה שקוו ממנו שפע וברכה בתבואת השדה ובדגים ובכל צרכיהם נהפך להם לרועץ ויוציא כלי זעם ומשחית, וכן אמר במדרש אתה אמרת לי יאורי אראה אותך אם הוא שלי או שלך שמכתו ממני תבא עליו [ר"ל מכת דם] ואני גוזר עליו והוא מעלה צפרדעים כשם שגזרתי על המים בתחלה ואמרתי ישרצו המים שרץ נפש חיה ועשו צוויי כן היאור יעשה גזרתי.

Malbim Shemot 8:14מלבי״ם שמות ח׳:י״ד

ומבואר שעל הכנים הנולדים בבע"ח יש רפואות ותרופות להוציאם ולהמיתם ע"י סמים ומשיחות לנקות הזיעה ומותרי העור, והחרטומים היו מומחים בזה, רק עתה לא יכלו כי היה ענין השגחי, שלא יועיל שום תרופה טבעית לזה, ונשארו הכנים באדם ובבהמה, וגם רמז עמ"ש בפי' תהלים עמ"ש ויבא ערוב גו' כנים בכל גבולם שמכת הכנים לא סרה מהם ונשארה בכל אנשי הדור ההוא, שגם אחר שהביא מכת ערוב היה כנים בכל גבולם, ועז"א ותהי הכנם באדם ובבהמה, ר"ל שנשארה בהם לעולם, שכבר כתבתי שמכת כנים לא היה להורות איזה דבר רק להכות אותם במכת בזיון, שלכן בא שלא בהתראה ולא סרה מהם גם אח"כ.

Malbim Shemot 8:16מלבי״ם שמות ח׳:ט״ז

ויאמר ה' אל משה. עתה התחיל הסדר השני של המכות, אחר שהראה להם במופת מציאות ה', באו שני עדים לברר פנת ההשגחה וכמ"ש בהקדמה לסדרי המכות למעלה ז' י"ד עיין שם.

Malbim Shemot 9:11מלבי״ם שמות ט׳:י״א

לא יכלו החרטמים. בג' מכות הראשונות שנעשו ע"י אהרן נסו גם החרטומים להראות כחם, אבל במכות ערוב ודבר שנעשו ע"י ה' החרישו, עד מכת שחין שנעשה ע"י משה ואהרן רצו גם הם לעשות דבר רק שלא יכלו לעמוד לפני משה משני טעמים: א] כי היה השחין בחרטומים עצמם, ב] שלא יכלו לנסות שגם הם יעשו שחין על איש אחד כי היה השחין בכל מצרים ועל מי ינסו לעשות בו שחין, וגם מודיע שהשחין לא נתרפא גם אחר הזמן כמ"ש בשחין מצרים אשר לא תוכל להרפא, וז"ש כי היה השחין בחרטומים, ר"ל שנשאר בהויתו לעולם, עד ששתי המכות כנים ושחין שבאו דרך עונש כמ"ש (ז':י"ד) לא סרו מהם לעולם.

Malbim Shemot 9:14מלבי״ם שמות ט׳:י״ד

והפלה ה'. כבר בארתי (ז':י"ד) שסדר השני של המכות בא לברר ההשגחה הפרטית, ותחלה באר ההשגחה הפרטית על ישראל בעצמם כמ"ש ושמתי פדות בין עמי ובין עמך, ועתה הוסיף לברר שההשגחה מתפשטת גם על מקניהם וקנינם עד שיפלה בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל, ולא ימות מכל לבני ישראל דבר.

Malbim Shemot 10:1-2מלבי״ם שמות י׳:א׳-ב׳

(א) השאלות (א - ב) למה אמר לו עתה הדברים האלה כי אני הכבדתי וכו' שזאת היל"ל עד הנה: ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה. כי משה היה מתפלא אחר שפרעה היה מתירא כבר, עד שבמכת שחין הוצרך ה' לחזק את לבו, איך אחרי מכת ברד סר הפחד ממנו ויחזק לב פרעה מעצמו, הודיע לו ה' כי אני הכבדתי את לבו, מה שהטעיתי אותו שידמה לו שלא נתקיים כפי דברי משה ועי"כ הכביד את לבו זה היה ממני לשתי תכליות: א] למען שתי אתתי אלה בקרבו, כי לכל סדר היה צריך שתי מכות [כנ"ל ז' י"ד] שהם שני אותות, ועל פנה זו לברר היכולת המוחלט לא בא רק אות אחד והכביד לבו למען ישית בו כל האותות, ב] היה הדבר לתועלת ישראל. (ב) למען תספר באזני בנך. כי מעת הוציאם ממצרים הפלם בהנהגה אחרת לעשות עמהם נפלאות ונסים גלוים מתמידים לא נסים נסתרים כמו שעשה להאבות שמיוחסים ליתר שמות הבורא כמו שדי ואלהים, רק נסים גלוים המיוחסים לשם הויה ב"ה שאין להם שום קשר עם הטבע, וזה שלשה ענינים: א] להעניש את המצרים בעונשים גלוים ע"ד הפלא, ועז"א את אשר התעללתי במצרים, ב] שיקבע בלבם ג' פנות האמונה שנתבררו ע"י ג' סדרי המכות [כמו שנתבאר ז':י"ד], ועז"א ואת אתתי אשר שמתי בם, ג] מה שנוגע לענין ישראל וידעתם כי אני ה', שאין פי' כמו וידעת כי אני ה' הנאמר אצל פרעה שידע מציאות ה', שישראל כבר ידעו אותו, רק פי' שידעו שמנהיג אותם בהנהגה פלאיית לפי הנהגת שם הוי"ה, כי היה יכול להוציאם בנסים נסתרים ע"פ הטבע, כמו שיתן בלב מלך ושרים שיאבו לשלחם וכדומה, שזה מיוחס להנהגת שם אלהים או שדי, אבל רצה להודיעם הנהגת שם הויה באותות ומופתים ונסים גלוים, וכמ"ש בריש פ' וארא בארך.

Malbim Shemot 10:3מלבי״ם שמות י׳:ג׳

עד מתי. ר"ל אחר שכבר נתברר אצלך מציאות ה' והשגחתו, רק שאתה חושב שגם אתה יש בך כח אלהות ולא תרצה להכנע לפני אלהי ישראל, הנני מביא מחר ארבה בגבולך ותכנע לפני בריה קטנה מבריותיו שהוא הארבה.

Netziv Shemot 7:5נצי״ב שמות ז׳:ה׳

וידעו מצרים וגו', אינו מדבר בידיעה שע"י עשר מכות, דא"כ היה לומר כך אחר ונתתי את ידי וגו', או אחר והרביתי את אתתי וגו', אלא ג"ז המאמר הוא מסדר הגאולה עד שיגיעו לגאולה שלימה דבאמת במכות עצמם לא נודע כ"כ יד ה' למצרים רק לפרעה שנעשה הכל לעיניו ונוכח כי דבר ה' הוא וכמבואר הלשון בכ"מ למען תדע וגו' אבל כל מצריים לא נוכחו כ"כ, וגם לא שלטו בהם המכות בתוקף עוזם כמו בסמוך לפרעה כאשר יבואר עוד, ומודיע ה' שאחר יציאה מקומית ולא היה עוד גאולה שלימה אלא מפרעה שהוא הוציאם לחרות לגמרי, וכמאמר ה' למשה לפני מכת בכורות, כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה אבל כל מצריים כסבורים היו שישובו לעבודתם ועל מנת כן השאילום כ"כ, אך בהגיעם לים סוף אז כתיב להלן י"ד ד' וידעו מצרים כי אני ה', שאז ראו הכל את היד הגדולה שנעשה לעיניהם, וזהו דבר ה' כאן, וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים ולא אמר בנתני את ידי, כי לא היה שם דבר, אלא נטיית היד על הים לשוב על מצרים, אז והוצאתי את בני ישראל מתוכם, יהיה יציאה רוחנית והוא גאולה שלימה וע' להלן י"ב ל"ג.

Netziv Shemot 7:17נצי״ב שמות ז׳:י״ז

בזאת תדע, אתה פרעה ולא כל מצרים, וכאשר יבואר לפנינו, וכמש"כ לעיל מקרא ה', שלא נודע לכל מצרים עד בואם לים סוף.

Netziv Shemot 8:6נצי״ב שמות ח׳:ו׳

למען תדע, בזה שבידי להבטיחך שיהי כדברך מכוון, תדע שאין מעשה ה' אלהינו כמו כל הכחות שאין יכולים לכוין השעה בצמצום כ"כ, באשר תלוים בדעת עליון מהם ואמר למען תדע כי לא נודע זה אלא לפרעה לבדו שאמר הצמצום של השעה, מש"ה לא אמר כי ידעו מצרים כמו להלן י"ד ד'.

Netziv Shemot 8:18נצי״ב שמות ח׳:י״ח

למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, לא שאני משגיח ביחוד על ישראל בשביל שעמי המה, וא"כ אני בקרב ישראל אבל מה שאינו נוגע לישראל אין לו שליטה בהם וזה המחשבה עלה בדעת אוה"ע בדורות הקודמים כמו שאמר מלך אשרו משפט אלהי הארץ שכסבור שהוא ית' משגיח ושולט רק על א"י באשר ארץ ישראל היא אבל מזה שהפלה ה' ארץ גושן בשביל שישראל עומדים עליה אע"ג שאינו נוגע להם תדע כי אני ה' והשגחתי בקרב הארץ אינו תלוי רק באומה אלא גם בתבל ומלואה לכן כעת שישראל עומדים בגושן השגחתי לטובה על הארץ הזאת בכללה, ומזה תדע שלה' הארץ ומלואה ובכל מקום שרוצה להשגיח בפרטות לפי צורך השעה הרי עושה כרצונו ית', ועוד נכלל בזה המאמר למען תדע וגו' על עיקר המכה כי בזה שמעיר המון חיות מארבע כנפות הארץ, והרי אין טבע כל החיות שוין, יש החיים במקום קר ויש להיפך, וכאן נתקבצו ונתערבו ברואים שאין טבעם שוה, נודע בזה שכחו ית' בכל הארץ ואמר למען תדע בלשון יחיד היינו פרעה לבדו כי רק הוא אשר הודיעו משה ושמתי פדת וגו', וידע שאין ישראל ניזוק אפילו בהיותו במצרים כולה וא"כ הא שאין הערוב כלל בארץ גושן הוא שלא בשביל ישראל וטובתם אלא בשביל שהשגחתו ית' בזה הארץ אבל כל מצרים לא ידעו מזה הפדות וגם הרבה ברחו לגושן ולא ראו מה שנעשה בארץ והיה להם לחשוב דהא שאין ערוב בגושן הוא בשביל הצלת ישראל, ובמצרים גם המה אינם נצולים וגם לא ידעו כ"כ מטיב הערוב כמו פרעה.

Netziv Shemot 9:14נצי״ב שמות ט׳:י״ד

את כל מגפתי, מוכח מזה הלשון דמכת ברד היה קשה מכל המכות שהיו עד כה, ומש"ה נכלל בזה כל המגפות, שהיו עד כה משמשים כל מכה במקצת כמו שביארנו לעיל ז' כ"ו עפ"י המדרש, ודיוק הכתוב אבל לא היו כ"כ נגפים כמו במכת ברד, ומזה למדנו עוד דמיתת אדם היה קשה מכל הצרות והיסורים שבא להם, ואם כן במ"ב שמתו עוד הרבה יותר מבמכת ברד מובן שהיה קשה מכולם וזהו כונת רש"י מש"כ למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות דלא נחשוב דהא שנכנעו במכת בכורות יותר משום שהית' מכה עשירי' אבל אם היתה ראשונה וכדומה לא היו נכנעים בה אלא לא כן כי אם על ידי אותה מכה לבדה היה די להכניע לבבם ולעשות כרצון ה' אלא משום שרצה הקב"ה להרבות אותותיו ומופתיו במצרים לא בא במ"ב מתחלה וכ"ז בעבור תדע וגו', לא שאני רוצה במגפה זו שימותו הרבה ב"א שהרי אני מתרה בך ועתה שלח העז וגו' הרי שאינני רוצה במיתתכם אלא שאני רוצה במכה נפלאה המסוכנת כזו רק לבעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, כי במכת ערוב נוכח פרעה כי כח ה' בכל הארץ כמו כח אלוה בחלקו אשר חלק ה' להם לפי דעתם כך יכולת ה' עדיין בכל העולם ולא עזב את הארץ להם לגמרי ועדיין היה יכול פרעה לחשוב כי כל אלוה בחלקו יכול לעשות כמו ה' בכל העולם, אבל במה שאני עושה עתה תדע שאני מפליא לעשות בכחי מה שאין שום כח אלהי יכול כזה אפילו במקומו, ואמר בעבור תדע בל"י דמשמעו רק פרעה ולא כל מצרים משום שהוא לבדו שמע ממשה שלא היה ברד כזה במצרים מיום הוסדה והוא דבר פלא אבל כל מצרים לא ידעו מזה ובאשר לא היו רגילים בגשם וברד בהליכות ארץ מצרים ע"כ היו יכולים לחשוב שבמקרה בעת שבא ברד מזדמן גם ברד כזה משא"כ פרעה ידע כי ברד כזה אינו אלא פלא.

Netziv Shemot 9:15נצי״ב שמות ט׳:ט״ו

כי עתה וגו', הראה לדעת שתכלית המכה רק להודיע כבודו וגדלו ולא להעניש את כל מי שאינו ירא את דבר ה' ולא יניס את מקנהו ועבדיו אל הבתים כ"א היה רצוני להעניש הייתי שולח את ידי וגו'.

Netziv Shemot 10:1נצי״ב שמות י׳:א׳

כי אני וגו', בכל פעם אני עושה שישגה ויכבד לבו כענין מסיר לב ראשי ע"ה ויתעם בתה לא דרך במה שנותן לפניהם מקום לחטוא כמש"כ לעיל ט' ז', וכך היא המדה אם הוחלט לאבדם כמש"כ בס' בראשית י"ט א', ואין בזה עול כלל, אחרי שגם בל"ז הגיע מדה"ד לאבדם אלא שעושה אופני העונש בתכלית הנרצה לו ית' לפי השעה ופי' כאן הטעם שמתעה אותם, למען שתי אתתי אלה בקרבו, שישכילו הכל על האותות שמהם נודע כי הוא ה' וכי אין כה' אלהינו, וכי הוא בקרב הארץ, וכי אין כמוהו בכל הארץ, וכי לה' הארץ, כמבואר בכל מקום פי' הרואות הללו, מש"ה הטעם כדי שיגיעו ע"י זה לידיעות אלו ועי' לעיל ז' ג'.

Netziv Shemot 10:2נצי״ב שמות י׳:ב׳

ולמען תספר וגו', עוד תכלית מיוחד לישראל שידעו ישראל הכלל, את אשר התעללתי במצרים, משמע כמו כי התעללות בי מלשון התלוצצות, ומזה ידעו כי הבא ליטמא פותחין לו כדאיתא ביומא ספ"ג ודרשו מדכתיב אם ללצים הוא יליץ וכך ראו במצרים שפתחו לפני פרעה פתח לחטוא יותר. ואת אתתי אשר שמתי במצרים, וגם בשביל אותם הידיעות ששמתי לפרעה נדרש גם לישראל לדעת ביחוד, נמצא שהתכלית לאוה"ע אינו אלא לדעת בדרך כלל מענין השגחה ויכולת ה', ולישראל התכלית עוד בפרט לדעת איך לירא מפניו ולעבדו, וזהו דבר יהושע ד' כ"ד למען דעת כלעמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא למען יראתם את ה' אלהיכם כל הימים פי' לכל ע"ה אין המבוקש אלא שידעו את יד ה' ותהי' יראה כללית שלא לעבוד ע"ז וכדומה שאין שייך ע"ז לומר כל הימים שהרי אין זה מתחלק לימים כי יראה תמידית היא בלי הפסק אבל לישראל המבוקש גם לירא ממנו ית' בעבודת תורה ומצות שהוא מתחלק בכל יום מעין מצותיו ונופל ע"ז לשון כל הימים. וידעתם כי אני ה', כח כל הכחות ועושה הכל.

Netziv Shemot 11:7נצי״ב שמות י״א:ז׳

אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל, כבר נתבאר כ"פ דבכ"מ דכתיב בין ויבן, יש אמצעין בין שתי הקצוות, וכן הפי' כאן דמצרים ניגפו לגמרי וישראל הכשרים ראוים היו לאותו נס מצד עצמם, והיו ג"כ רשעים שלא היו ראוים הרי הם אמצעים בין הקצוות, ומכ"מ יהיו ניצולים להיות לצוותא לצדיקים כמו יבואר, ותדעון בזה שלא יחרץ כלב לשונו לשום אדם, כמה הפלגת ההבדל בין מרצים ובין ישראל החביבים עד אשר אפילו צוותא שלהם יקר בעיני ה', משא"כ שאר אוה"ע אפילו מי שלא היה בכור ולא הרגיש גלוי שכינה, אך אם היה רשע כ"כ שראוי היה להפקד במה"ד ניגף על חטאיו או השיג קול חריצת כלבים כאמור, ואמר כאן בלשון למען תדעון בל"ר לא כמו עד כה, לפי שעד כה לא השיגו כל מצרים זה הידיעה כמו פרעה כמש"כ שם, אבל כאן הכירו הכל הבדל מעלת ישראל בעיני ה'.

Netziv Shemot 14:4נצי״ב שמות י״ד:ד׳

וידעו מצרים כי אני ה', היינו ההמון של מצרים שנשארו בראותם בעיניהם זה הפלא יכירו וידעו גם המה, כי אני ה' העושה הכל בתוך מצרים משום דעד כה לא כתיב אלא למען תדע וכדומה הכל בלשון יחדי, משום דרק פרעה שראה לפניו נעשין המכות, ובתפלת משה נעדרין והולכין, בזה ידע כי דבר ה' עושה מה שחפץ, אבל כל מצרים לא ידעו מכ"ז מאומה רק ראו מכות באין והולכין, וגם קושי המכות בתקפה לא שלט כ"כ במצרים כמו אצל פרעה ועבדיו כמש"כ בהמשך המכות מש"ה אמר דכאן ידעו גם המצרים וגו', וזהו שאמר ה' מראש לעיל ז' ה' וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי וגו' כמש"כ שם.

Netziv Shemot 14:18נצי״ב שמות י״ד:י״ח

וידעו מצרים כי אני ה', באשר עד כה לא נודע למצרים ע"י המכות כ"א לפרעה ועבדיו שראו איך באו המכות ואיך הלכו, משא"כ כל יושבי מצרים, ועתה ידעו גם המה.

Cassuto Shemot 4:21קאסוטו שמות ד׳:כ״א

אשר לחיזוק לב פרעה, יש לנו לשוות לנגד עינינו שלושה דברים, אם אנו רוצים להבין את הבנת הכתובים על בורייה... דבר שני: פרעה חטא בזה, שהטיל על בני ישראל שעבוד קשה וגזר גזירת השמדה על ילדיהם: מפני זה נענש, ולא מפני חוזק לבו. ואילו היה מסכים מיד לדרישתם של משה ואהרן, היה יוצא פטור בלא כלום וזה לא היה צודק. חוזק לבו משמש אמצעי כדי להביא עליו את עונש המכות, הוא העונש הראוי לו על חטאיו הראשונים, וכדי להוכיח לעולם שיש דין ויש דיין, הגומל לאיש כמעשיו.

Cassuto Shemot 7:8קאסוטו שמות ז׳:ח׳

פרשה זו היא החלק המרכזי של הסיפור המקראי על השעבוד ועל השחרור, והיא מתארת אחד לאחד את מעשי האלהים שהביאו על פרעה ועל עבדיו את העונש בגלל שעבוד ישראל, והכריחום סוף סוף לשלח את ישראל חפשי מעמם.

Cassuto Shemot 7:13קאסוטו שמות ז׳:י״ג

לאחר שהסתיים הראיון בסירובו של פרעה, לא נשאר אלא להמשיך לפעול לפי התכנית שנקבעה מלכתחילה, ולהטיל על פרעה ועל עמו את הנגעים שיענשו אותם על שעבוד ישראל ויביאו אותם, דרגה אחר דרגה, לידי ההחלטה לשחרר את העם המשועבד. כיצד הובאו עליהם נגעים אלו, יסופר בהמשך הפרשה.

Cassuto Shemot 10:1-2קאסוטו שמות י׳:א׳-ב׳

כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה, המכות הנוראות של המחזור השלישי, בקרבו, בקרב מדינתו, להטיל עליו ועל עמו את ענשם על שעבוד בני ישראל ועל השמדת הילדים במימי היאור, וגם למען חינוכו של עם ישראל, ולמען תספר - כאן הפועל בגוף שני אינו מכוון רק למשה בלבד, אלא לכלל ישראל - באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי, הרעותי כפי רשעתם, במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בם (הפועל שם בא כווריאציה לפועל שית שלמעלה), וידעתם כולכם, בני ישראל, כי אני ה', ההווה עמכם בצרתכם והמקיים את דברי.