מטרת הקרבנות

הקדמה

למה דווקא קרבנות?

חלק ניכר מהתורה מוקדש לעיסוק בדיני קרבנות. אולם בשום מקום לא מסבירה התורה מדוע ה' בחר בדרך זו של פולחן ולא בדרכים אחרות. האם הודיה לה' או בקשת מחילה באמת מושגת בצורה הטובה ביותר באמצעות הקרבת בעלי חיים? מה בתהליך זה יותר טוב מאשר להתפלל או לעבוד את ה' בדרכים אחרות? איך משפיעה הבאת מתנה לה' על האדם המביא אותה? ואיזו השפעה, אם בכלל, יש לקרבן על הקב"ה עצמו?

השקפות הנביאים

בהתחשב במספר המשמעותי של הפרקים בתורה המוקדשים לעבודת הקרבנות, ניתן להניח בנקל שהקרבנות נתפסים כמשהו חיובי. נראה כי התיאורים "רֵיחַ נִיחוֹחַ לַי"י" או "לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי י"י" תומכים ברעיון זה. עם זאת, נדמה כי מספר אמירות של הנביאים מפקפקות בערך עבודת הקרבנות. לדוגמה, בישעיהו א' הנביא מכריז שה' לא חפץ במנחות העם:¹

(יא) לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר י"י שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי. (יב) כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי. (יג) לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה.

ירמיהו ז׳:כ״ב אף הולך צעד נוסף. בפסוק זה נראה שאפילו עצם קיומו של הציווי להקריב קרבנות מוטל בספק:²

כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם וְלֹא צִוִּיתִים בְּיוֹם [הוֹצִיאִי] (הוציא) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח.

כיצד ניתן ליישב אמירות כאלה עם הציוויים המקראיים? מה ניתן לגלות דרכם על יחסו של ה' לעבודת הקרבנות?

נגד חוקי עבודה זרה?

בויקרא י"ז מוצעת נקודת מבט שונה על התפקיד שממלאים הקרבנות:

(ג) אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. (ד) וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קׇרְבָּן לַי"י לִפְנֵי מִשְׁכַּן י"י דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. (ה) לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַי"י אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַי"י אוֹתָם. (ו) וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח י"י פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַי"י. (ז) וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם.

נראה כי פסוקים אלה מרמזים על כך, שלפחות לגבי חלק מהקרבנות, תכלית הקרבתם נעוצה במניעת עבודה זרה, ולאו דווקא בערך עצמי כלשהו. האם יש ליישם נימוק זה על כל עולם הקרבנות, או שמא מדובר פה במקרה חריג? האם ייתכן שכל המערכת כולה נועדה רק כדי להילחם באמונות תפלות?

פרטי תהליך ההקרבה

הסיבות העומדות מאחורי מגוון הפרטים של תהליך ההקרבה אינן מתוארות לנו בתורה, אך באמצעות פרטים אלו אפשר לשפוך מעט אור על מטרת מצוות הקרבן בכללותה:

הבהמות שמקריבים – האם ישנה משמעות לבחירה דווקא בבעלי חיים מסוימים עבור הקרבנות שונים? מדוע אנו מקריבים בקר, כבשים, עזים, תורים, ויונים, אך לא יצורים חיים אחרים?
סמיכה – מדוע האדם המביא את הקרבן מניח את ידיו עליו (ויקרא א':ד') לפני שחיטתו?
הזאת הדם וזריקתו – מדוע לפעמים יש להזות את דמה של החיה ולפעמים לזרוק אותו? ומהי הסיבה לשינוי בנוגע למיקום בו יש להקריב (ויקרא א':ה', ויקרא ד':א'-ז')?
איסור הקרבת שאור ודבש – מדוע אסור להביא קרבן משאור או מדבש (ויקרא ב׳:י״א-י״ב)?
חובת הקרבת מלח – מדוע יש צורך להוסיף מלח לכל קרבן (ויקרא ב׳:י״ג)?

סוגיות פילוסופיות

בנסותם להכריע בסוגיות שנידונו לעיל, דהיינו – מטרת מערכת הקרבנות והשאלה האם זוהי הדרך האידיאלית לבצע פולחן, פרשנים מושפעים מעמדותיהם במספר סוגיות פילוסופיות אחרות:

תפילה וקרבנות – מהו היחס בין תפילה לקרבנות? האם אלו מודלים שונים אך שווים בערכם עבור פולחן האל, או שמא אחד מהם הוא האידיאל שיש להעדיף על פני השני?
מטרת שמירת המצוות – האם חוקי התורה חייבים לייצג אידיאל ולהיות בעלי ערך פנימי, או שמא הם פשוט נועדו לתת מענה לצרכים אנושיים? האם ייתכן שמצוות מסוימות נועדו רק כפשרה עם חולשות בני אדם או למען תיקון אמונות תפלות?
נצחיות התורה – האם כל חוקי התורה רלוונטיים באותה מידה לכל הדורות, או שמא ייתכן שחלקם נועדו בעיקר לתקופה מסוימת?