Difference between revisions of "Purposes of the Egyptian Bondage/2/he"

From AlHaTorah.org
Jump to navigation Jump to search
m
m (Text replacement - "Seforno" to "Sforno")
 
(52 intermediate revisions by the same user not shown)
Line 7: Line 7:
 
<h2>סקירה</h2>
 
<h2>סקירה</h2>
 
<p>השעבוד המצרי הוא המקרה היחיד בתנ"ך של עם שסובל שאינו קשור מפורשות לשום חטא. פרשנים לכן נחלקים בין חיפוש אחר מועמדים לחטא שאולי היה ראוי לעונש כה חמור, או מנסים לחשוף מטרות מלבד הענשה להתנסות המצרית. בכך, פרשנים משתמשים בגלות המצרית ובאופי של בני ישראל במצרים כעדשה שדרכה הם רואים עניינים דומים שעלו בנוגע לתקופתם ולגלותם.</p>
 
<p>השעבוד המצרי הוא המקרה היחיד בתנ"ך של עם שסובל שאינו קשור מפורשות לשום חטא. פרשנים לכן נחלקים בין חיפוש אחר מועמדים לחטא שאולי היה ראוי לעונש כה חמור, או מנסים לחשוף מטרות מלבד הענשה להתנסות המצרית. בכך, פרשנים משתמשים בגלות המצרית ובאופי של בני ישראל במצרים כעדשה שדרכה הם רואים עניינים דומים שעלו בנוגע לתקופתם ולגלותם.</p>
−
<p>מה שמסבך את המשימה היא העובדה שתהליך הגלות והשעבוד היה ארוך שהשתרע על מספר דורות, כאשר לא כולם התנהגו באותו האופן או הושפעו באותה צורה. אלה שנוקטים בגישת העונש מוכרחים משום כך להחליט האם לחפש חטא של אברהם שהיה הראשון שהוזהר על העונש אך לא חווה את ההשלכות, חטא של יוסף ואחיו שהוגלו, או חטא של בני ישראל ששועבדו. בדומה, אלה שמאמצים את התיאוריות החינוכיות מוכרחים גם כן להתחבט בשאלה איזה דור היה זקוק להתנסות ביותר והאם המטרות הושגו באמצעות הגלות, שעבוד, או גאולה. לכן, השאלה המרכזית מסתבכת בפקעת של עניינים תיאולוגיים סבוכים כמו עונש קבוצתי, ייסורים של אהבה, דקדוק עם הצדיקים כחוט השערה, בחירה חופשית, והשגחה אלוהית.</p>
+
<p>מה שמסבך את המשימה היא העובדה שתהליך הגלות והשעבוד היה ארוך שהשתרע על מספר דורות, כאשר לא כולם התנהגו באותו האופן או הושפעו באותה צורה. אלה שנוקטים בגישת העונש מוכרחים משום כך להחליט האם לחפש חטא של אברהם שהיה הראשון שהוזהר על העונש אך לא חווה את ההשלכות, חטא של יוסף ואחיו שהוגלו, או חטא של בני ישראל ששועבדו. בדומה, אלה שמאמצים את התיאוריות החינוכיות מוכרחים גם כן להתחבט בשאלה איזה דור היה זקוק להתנסות ביותר והאם המטרות הושגו באמצעות הגלות, שעבוד, או גאולה. לכן, השאלה המרכזית מסתבכת בפקעת של עניינים תאולוגיים סבוכים כמו עונש קבוצתי, ייסורים של אהבה, דקדוק עם צדיקים כחוט השערה, בחירה חופשית, והשגחה א-לוהית.</p>
 
<p>לכל גישה יתרונות וחסרונות, והם אינם בהכרח סותרים. יצירת שילוב של האפשרויות השונות שמאפשר הבנת מכלול הדורות והמטרות יכולה להביא לידי הבנה מלאה יותר של הדינמיקה של התהליך.</p></div>
 
<p>לכל גישה יתרונות וחסרונות, והם אינם בהכרח סותרים. יצירת שילוב של האפשרויות השונות שמאפשר הבנת מכלול הדורות והמטרות יכולה להביא לידי הבנה מלאה יותר של הדינמיקה של התהליך.</p></div>
−
 
 
<approaches>
 
<approaches>
  
−
<category name="">Punitive
+
<category>הענשה
−
<p>This approach views the Egyptian experience as a punishment for a sin. It subdivides regarding which generation was the guilty party, why other generations were also either punished or informed of the punishment, and what the nature of the relationship is between the exile and the bondage:</p>
+
<p>גישה זו רואה בשהות במצרים עונש על חטא. היא מסתעפת בנוגע לשאלה איזה דור היה הצד האשם, ומדוע דורות אחרים גם נענשו או יודעו על העונש, ומהו טיב היחסים שבין הגלות והשעבוד:</p>
−
<opinion name="Avraham">Avraham (Generation of the Prediction)
+
<opinion name="אברהם">
−
<p>Avraham, to whom the decree was first foretold, is the one who sinned, but the later generations of the exile and slavery were the ones who suffered the consequences.</p>
+
אברהם (דור הנבואה)
−
<mekorot>Three Amoraic opinions in <multilink><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">Bavli Nedarim</a><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">נדרים ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="VayikraRabbah11-5" data-aht="source">ויקרא רבה</a><a href="VayikraRabbah11-5" data-aht="source">י"א:ה'</a><a href="Vayikra Rabbah" data-aht="parshan">אודות ויקרא רבה</a></multilink>, <multilink><a href="PsJBereshit15-13" data-aht="source">תרגום המיוחס ליונתן</a><a href="PsJShemot1-1" data-aht="source">Bereshit 15:13</a><a href="Targum Pseudo-Jonathan" data-aht="parshan">אודות תרגום המיוחס ליונתן</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">קדושים י"ג</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא (בובר)</a></multilink>, R. Yochanan b. Zakkai in <multilink><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger)</a><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">פרקי דר' אליעזר (היגר) מ"ז</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'</a><a href="RambanBereshit15-12" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink></mekorot>
+
<p>אברהם, שהיה הראשון שנאמרה לו הגזירה מראש, הוא זה שחטא, אך הדורות המאוחרים יותר של הגלות והשעבוד היו אלה שסבלו מההשלכות.</p>
−
<point><b>Identifying the sin</b> – These sources all agree that the Egyptian experience was a punishment for Avraham, but they suggest various possibilities for what was his sin:
+
<mekorot>שלוש&#160;דעות של אמוראים ב<multilink><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">בבלי נדרים</a><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="VayikraRabbah11-5" data-aht="source">ויקרא רבה</a><a href="VayikraRabbah11-5" data-aht="source">י"א:ה'</a><a href="Vayikra Rabbah" data-aht="parshan">אודות ויקרא רבה</a></multilink>, <multilink><a href="PsJBereshit15-13" data-aht="source">תרגום המיוחס ליונתן</a><a href="PsJShemot1-1" data-aht="source">Bereshit 15:13</a><a href="Targum Pseudo-Jonathan" data-aht="parshan">אודות תרגום המיוחס ליונתן</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">קדושים י"ג</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>,&#160;ר' יוחנן בן זכאי ב<multilink><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">פרקי דר' אליעזר</a><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">פרקי דר' אליעזר (היגר) מ"ז</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink>, <multilink><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'</a><a href="RambanBereshit15-12" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink></mekorot>
 +
<point><b>זיהוי החטא</b> – כל המקורות האלה מסכימים שההתנסות המצרית הייתה עונש לאברהם, אך הם מציעים אפשרויות שונות לטיב חטאו:
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>In Bereshit 15, Avraham displayed a lack of faith in Hashem when he asked for a sign that he would inherit the land ("בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה") – Shemuel in <multilink><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">Bavli Nedarim</a><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">נדרים ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="VayikraRabbah11-5" data-aht="source">ויקרא רבה</a><a href="VayikraRabbah11-5" data-aht="source">י"א:ה'</a><a href="Vayikra Rabbah" data-aht="parshan">אודות ויקרא רבה</a></multilink>,<fn>Vayikra Rabbah, Tanchuma, and Pirkei DeRabbi Eliezer all note that "&#8207;יָדֹעַ תֵּדַע...&#8207;" was Hashem's measured response to Avraham's "&#8207;בַּמָּה אֵדַע...&#8207;". For more fundamental applications of the "measure for measure" concept, see the approaches of Ramban and Abarbanel below.</fn> <multilink><a href="PsJBereshit15-13" data-aht="source">תרגום המיוחס ליונתן</a><a href="PsJShemot1-1" data-aht="source">Bereshit 15:13</a><a href="Targum Pseudo-Jonathan" data-aht="parshan">אודות תרגום המיוחס ליונתן</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">קדושים י"ג</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא (בובר)</a></multilink>, R. Yochanan b. Zakkai in <multilink><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger)</a><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">פרקי דר' אליעזר (היגר) מ"ז</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink>.</li>
+
<li>בבראשית ט"ו, אברהם הפגין חוסר בטחון בה', כאשר ביקש אות שהוא יירש את הארץ&#160;("בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה") –&#160;שמואל ב<multilink><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">בבלי נדרים</a><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>, <multilink><a href="VayikraRabbah11-5" data-aht="source">ויקרא רבה</a><a href="VayikraRabbah11-5" data-aht="source">י"א:ה'</a><a href="Vayikra Rabbah" data-aht="parshan">אודות ויקרא רבה</a></multilink>,<fn>ויקרא רבה, תנחומא, ופרקי דרבי אליעזר מעירים ש"&#8207;יָדֹעַ תֵּדַע..." הוא התגובה השקולה של ה' ל"בַּמָּה אֵדַע...&#8207;" של אברהם. ליישומים עקרוניים יותר של המושג "מידה כנגד מידה", ראה גישות הרמב"ן ואברבנאל להלן.</fn> <multilink><a href="PsJBereshit15-13" data-aht="source">תרגום המיוחס ליונתן</a><a href="PsJShemot1-1" data-aht="source">Bereshit 15:13</a><a href="Targum Pseudo-Jonathan" data-aht="parshan">אודות תרגום המיוחס ליונתן</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">קדושים י"ג</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>,&#160;ר' יוחנן בן זכאי ב<multilink><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">פרקי דר' אליעזר</a><a href="PirkeiDRE47" data-aht="source">פרקי דר' אליעזר (היגר) מ"ז</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">אודות פרקי דרבי אליעזר</a></multilink>.</li>
−
<li>In Bereshit 14, Avraham acted inappropriately in drafting Torah scholars for battle – R. Elazar in <multilink><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">Bavli Nedarim</a><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">נדרים ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>.<fn>It is unclear what body of Torah literature the scholars of Avraham's era would have been studying, but this may be linked to the Midrashic motif of the <a href="$">Academies of Shem and Ever</a>. See M. Avioz, "<a href="http://www.biu.ac.il/jh/parasha/shemoth/abi.html" rel="external">&#8207;מדוע נשתעבדו בני ישראל במצרים?&#8207;</a>", Bar Ilan University Weekly Parashah Sheet (Shemot 5761) who suggests that this position reflects a desire during the Roman period to solidify the communal standing and support of Rabbinic scholars.</fn></li>
+
<li>בבראשית י"ד, אברהם התנהג באופן לא ראוי בגיוס לומדי תורה למלחמה&#160;– ר' אלעזר ב<multilink><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">בבלי נדרים</a><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>.<fn>לא ברור איזה גוף של ספרות התורה היו לומדים החכמים של תקופת אברהם, אך זה אולי קשור למוטיב המדרשי של <a href="$" data-aht="page">בתי מדרש של שם ועבר</a>. ראה מ' אביעוז, "<a href="http://www.biu.ac.il/jh/parasha/shemoth/abi.html">&#8207;מדוע נשתעבדו בני ישראל במצרים?&#8207;</a>", הדף השבועי של אוניברסיטת בר אילן (פרשת שמות, תשס"א) שמציע שעמדה זו משקפת את הרצון בתקופה הרומאית לחזק את מעמד הקהילה ואת התמיכה בתלמידי חכמים.</fn></li>
−
<li>After his victory in the War of the Kings in Bereshit 14, Avraham squandered a golden opportunity to keep the people of Sedom<fn>The words "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ" in Bereshit 14:21 may hark back to "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" in Bereshit 12:5.</fn> as part of the spoils, absorb them into his household, and convert them<fn>It is possible that had Avraham done so, the destruction of Sedom might have been averted, and Avraham's inheritance of the land of Israel might have transpired by mass conversion and education rather than by conquest. Thus, by in effect choosing the conquest route, Avraham was required to wait four generations before inheriting the land until "the iniquity of the Amorites was complete".</fn> – R. Yochanan in <multilink><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">Bavli Nedarim</a><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">נדרים ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>.<fn>See E. Urbach, חז"ל פרקי אמונות ודעות, (Jerusalem, 1969): 489-490 (n. 88*) and Avioz (see note above) who read this statement as a manifestation of R. Yochanan's generally positive attitude toward proselytizing. Interestingly, R. Eliezer Ashkenazi maintains that Avraham, in fact, kept the people and only returned the material possessions to the king of Sedom.</fn></li>
+
<li>לאחר ניצחונו במלחמת המלכים בבראשית י"ד, אברהם פספס הזדמנות פז לשמור על אנשי סדום <fn>המילים "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ" בבראשית י"ד:כ"א אולי מפנות חזרה ל"וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" בבראשית י"ב:ה'.</fn> כחלק מהשלל, לקלוט אותם לתוך משק ביתו, ולגייר אותם<fn>אפשר שלו היה אברהם עושה זאת, היה אפשר להימנע מהחרבת סדום, וירושת אברהם את ארץ ישראל הייתה מתרחשת באמצעות גיור המוני וחינוך ולא כיבוש. לכן, בכך שבפועל אברהם בחר בדרך הכיבוש, אברהם נזקק לחכות ארבעה דורות לפני ירושת הארץ עד שהיה "שלם עון האמורי".</fn> – ר' יוחנן ב<multilink><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">בבלי נדרים</a><a href="BavliNedarim32a" data-aht="source">ל"ב.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink>.<fn>ראה א. אורבך, חז"ל פרקי אמונות ודעות, (ירושלים, 1969):489-490 (הערה 88*) ואביעוז (שם) שמבינים את האמירה הזו בתור ביטוי לגישה החיובית בדרך כלל של ר' יוחנן כלפי גיור. באופן מעניין, ר' אליעזר אשכנזי מחזיק בדעה שאברהם השאיר אצלו את האנשים והחזיר רק את הרכוש החומרי למלך סדום.</fn></li>
−
<li>During the famine in Bereshit 12, Avraham demonstrated a lack of faith in Hashem by leaving the land of Israel for Egypt and endangering Sarah<fn>It is unclear whether these constituted a single sin or two distinct sins. See the analysis of <a href="$">Avraham's Descent to Egypt</a> which notes that Ramban in Derashat Torat Hashem Temimah mentions only the sin of endangering Sarah.</fn> – <multilink><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'</a><a href="RambanBereshit15-12" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.<fn>Ramban's opinion fits within his general position that the actions of the Patriarchs established the patterns and templates which charted the course of history for their descendants. For more, see the discussion of the parallels below and <a href="$"><i>Ma'aseh Avot Siman LeBanim</i></a>. Cf. Ramban <a href="RambanBereshit16-6" data-aht="source">Bereshit 16:6</a> where he posits similarly that as a result of Sarah's harsh treatment of Hagar, Hashem caused Hagar's descendants to oppress the Jewish people. While Ramban views Sarah's actions as leading to the Ishmaelite (Arab/Muslim) persecutions, Y. Zakovitch, "<a href="http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10533&amp;author=589" rel="external">יציאת מצרים בספר בראשית</a>", Al HaPerek 3 (1987): 25-34, sees them as the cause of the bondage in Egypt (which functioned as a "measure for measure" punishment for the oppression of Sarah's Egyptian maidservant, Hagar). While the latter theory may find support in the root ענה which links the stories of Bereshit 15–16 (appearing in 15:13, 16:6,9, and numerous times in the story of the actual slavery in Egypt), it would work better if the sin in Bereshit 16 preceded the story of the Covenant.</fn></li>
+
<li>במהלך הרעב בבראשית י"ב, אברהם הפגין חוסר בטחון בה' בכך שעזב את ארץ ישראל למצרים וסיכן את שרה<fn>לא ברור האם אלה הוו חטא יחיד או שני חטאים נבדלים. ראה בעיון ב<a href="$" data-aht="page">ירידת אברהם למצרים</a> שרמב"ן בדרשת תורת ה' תמימה מזכיר רק את החטא של העמדת שרה בסכנה.</fn> – <multilink><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'</a><a href="RambanBereshit15-12" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ב</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>.<fn>דעת הרמב"ן מתאימה לעמדתו הכללית שמעשי האבות בנו את הדפוסים והתבניות שהתוו את מהלך ההיסטוריה של זרעם. לעוד, ראה את הדיון על ההקבלות להלן ו<a href="$" data-aht="page">מעשה אבות סימן לבנים</a>. השווה רמב"ן <a href="RambanBereshit16-6" data-aht="source">בראשית ט"ז:ו'</a> שם הוא טוען בדומה שכתוצאה מהיחס הקשה של שרה להגר, ה' גרם לצאצאי הגר לדכא את עם ישראל. בעוד שרמב"ן רואה את מעשי שרה כמובילים לרדיפות הישמעאליות (ערביות/מוסלמיות), י. זקוביץ, "<a href="http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10533&amp;author=589">יציאת מצרים בספר בראשית</a>", על הפרק 3 (1987): 25-34, רואה בהם הגורם לשעבוד במצרים (שתפקד כעונש "מידה כנגד מידה" לשעבוד של השפחה המצרית של שרה, הגר). בעוד שאפשר שהתיאוריה השנייה יכולה לקבל תמיכה משורש ענ"ה שמקשר בין הסיפורים בבראשית ט"ו-ט"ז (הוא מופיע בט"ו:י"ג, ט"ז:ו',ט' ופעמים רבות בסיפור של השעבוד עצמו במצרים), היא הייתה עובדת טוב יותר אילו החטא בבראשית ט"ז היה קודם לסיפור ברית בין הבתרים.</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Did Avraham sin?</b> The Torah itself does not identify any of these actions of Avraham as sins,<fn>In fact, the Torah never attributes any sin to Avraham. Commentators debate the meaning of "אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא" in <a href="Yeshayahu43-27" data-aht="source">Yeshayahu 43:27</a>, with <multilink><a href="RashiYeshayahu43-27" data-aht="source">Rashi</a><a href="RashiYeshayahu43-27" data-aht="source">Yeshayahu 43:27</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">About R. Shelomo Yitzchaki</a></multilink> claiming that this refers to Avraham's lack of faith expressed by "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". Radak and others, though, interpret the verse as referring to Adam. Radak's position is in accordance with his commentary on Bereshit 15:8,14 where he maintains that Avraham displayed full faith in Hashem ("&#8207;וְהֶאֱמִן בַּה'&#8207;"), and that the slavery was a punishment for the sins of the Israelites in Egypt and not for any sin of Avraham.</fn> leaving ample room for debate whether any should be regarded as sins.<fn>On the general issue of attributing sins to the Avot, see <a href="$">Avot and Mitzvot</a>.</fn> Ramban's view, in particular, aroused the ire of several commentators.<fn>Ralbag argues that it would have been the "piety of fools" for Avraham to risk his life by remaining in Israel during the famine and relying on a miracle (cf. Pirkoi b. Bavoi, RS"R Hirsch, and the Netziv in <a href="$">Avraham's Descent to Egypt</a>). Additionally, the <multilink><a href="RanBereshit12-10" data-aht="source">Ran</a><a href="RanBereshit12-10" data-aht="source">Bereshit 12:10-13</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">About R. Nissim Gerondi</a></multilink> notes that this incident of the famine was counted (by various Rabbinic sources) as one of the ten tests which Avraham passed with flying colors (see also Avot DeRabbi Natan 1:33 that Hashem brought the Ten Plagues in the merit of Avraham's ten tests). He further points out that according to Ramban's reasoning, Avraham and Yitzchak should have also been punished for their similar actions in Bereshit 20 and 26. For more, see the extended analysis of Avraham's actions in <a href="$">Avraham's Descent to Egypt</a>.</fn> Furthermore, the <multilink><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי ה'</a><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי מצרים א'</a><a href="R. Eliezer Ashkenazi (Ma'asei Hashem)" data-aht="parshan">אודות ר' אליעזר אשכנזי</a></multilink> points out that understanding the Covenant as a punishment would be incongruous with the festive context and atmosphere of the event.<fn>See Bereshit 15:1,6,7,18-21. The Ma'asei Hashem further suggests that had the prophecy to Avraham been a punishment, the day of the Covenant should have become an annual day of mourning. If the prophecy was a punishment, one also would have expected Hashem to make this explicit to Avraham.</fn></point>
+
<point><b>האם אברהם חטא?</b> התורה עצמה אינה מזהה אף אחד ממעשים אלה של אברהם כחטאים,<fn>למעשה, התורה אף פעם לא מייחסת חטא כלשהו לאברהם. פרשנים דנים במשמעות של "אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא" ב<a href="Yeshayahu43-27" data-aht="source">ישעיהו מ"ג:כ"ז</a>, כאשר <multilink><a href="RashiYeshayahu43-27" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiYeshayahu43-27" data-aht="source">ישעיהו מ"ג:כ"ז</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink> טוען שזוהי התייחסות לחוסר הביטחון של אברהם שהובע בדבריו "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". רד"ק ואחרים, לעומת זאת, מסבירים שהפסוק מתייחס לאדם. עמדת הרד"ק היא בהתאם לפרשנותו לבראשית ט"ו:ח',י"ד שם הוא מחזיק בדעה שאברהם הציג בטחון מלא בה' ("&#8207;וְהֶאֱמִן בַּה'"), ושהעבדות הייתה עונש על חטאי בני ישראל במצרים ולא על אף חטא של אברהם.</fn> מה שמשאיר מקום נרחב לדון בהאם צריך להתייחס לאף אחד מהם כמעשה שלילי.<fn>על הנושא הכללי של ייחוס חטאים לאבות, ראה <a href="Avot and Mitzvot – Was Avraham the First Jew" data-aht="page">אבות ומצוות</a>.</fn> דעת הרמב"ן, בפרט, עוררה את זעמם של מספר פרשנים.<fn>רלב"ג טוען שהייתה זו "חסידות שוטה" מצד אברהם לסכן את חייו בכך שיישאר בארץ ישראל במשך הרעב ולסמוך על נס (השווה פרקוי בן באבוי, רש"ר הירש, והנצי"ב ב<a href="$" data-aht="page">ירידת אברהם למצרים</a>). בנוסף, ה<multilink><a href="RanBereshit12-10" data-aht="source">ר"ן</a><a href="RanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'-י"ג</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>&#160;מעיר שהמאורע הזה של רעב נמנה (בידי מקורות חז"ל מגוונים) בתור אחד מהניסיונות שעבר בהצטיינות יתירה (ראה גם אבות דרבי נתן א':ל"ג שה' הביא את עשר המכות בזכות עשרת הניסיונות של אברהם). הוא עוד מציין שעל פי ההיגיון של הרמב"ן, אברהם ויצחק גם היו צריכים להיענש על מעשיהם הדומים בבראשית כ' וכ"ו. לעוד, ראה את הדיון המורחב במעשי אברהם ב<a href="$" data-aht="page">ירידת אברהם למצרים</a>.</fn> יתר על כן, ה<multilink><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי ה'</a><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי מצרים א'</a><a href="R. Eliezer Ashkenazi (Ma'asei Hashem)" data-aht="parshan">אודות ר' אליעזר אשכנזי</a></multilink> מצביע על כך שהבנת הברית בתור עונש לא מתאימה להקשר החגיגי ולאווירה של המעמד.<fn>ראה בראשית ט"ו:א',ו',ז',י"ח-כ"א. מעשי ה' מציע עוד שאם הנבואה לאברהם הייתה העונש, היום של הברית היה צריך להיהפך ליום אבל לאומי. אם הנבואה הייתה עונש, היה מצופה גם שה' יבהיר את זה בפירוש לאברהם.</fn></point>
−
<point><b>Proportionate punishment?</b> The <multilink><a href="Akeidat36" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat36" data-aht="source">שמות שער ל"ו</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> and Ma'asei Hashem observe that even assuming that one or more of these actions could be considered a sin, the punishment would seem rather harsh and disproportionate.<fn>In light of this, The <multilink><a href="KeliYekarBereshit15-8" data-aht="source">Keli Yekar</a><a href="KeliYekarBereshit15-8" data-aht="source">Bereshit 15:8</a><a href="R. Shelomo Ephraim Luntschitz (Keli Yekar)" data-aht="parshan">About R. Shelomo Ephraim Luntschitz</a></multilink> and Tzeidah LaDerekh (on Rashi Shemot 2:14) attempt to the various opinions in the Bavli as coming to explain why Hashem upset Avraham by sharing with him the news of the impending exile rather than giving the cause of the exile itself. According to this, only the communication of the prophecy to Avraham was a rebuke for his relatively minor infraction, but the the exile and slavery themselves happened for a different reason entirely. Similarly, Ma'asei Hashem suggests that the opinions in the Bavli are coming to explain only why the slavery portion constituted slightly more than half of the four hundred years rather than exactly half.</fn> It is possible though that this approach could explain that the righteous are held to a higher standard.<fn>See Bavli BK 50a: "שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה".</fn> Alternatively, see below for the possibility that only the exile was a punishment for Avraham.</point>
+
<point><b>עונש מידתי?</b> ה<multilink><a href="Akeidat36" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat36" data-aht="source">שמות שער ל"ו</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink> ומעשי ה' מבחינים שאפילו אם מניחים שאחת או יותר מפעולות אלה יכולה להיחשב חטא, העונש נראה קשה למדי ולא מידתי.<fn>לאור זה, ה<multilink><a href="KeliYekarBereshit15-8" data-aht="source">כלי יקר</a><a href="KeliYekarBereshit15-8" data-aht="source">בראשית ט"ו:ח'</a><a href="R. Shelomo Ephraim Luntschitz (Keli Yekar)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה אפרים מלונטשיץ</a></multilink> וצידה לדרך (על רש"י שמות ב':י"ד) עושים ניסיון להסביר שהדעות השונות בבבלי באות להסביר למה ה' הדאיג את אברהם בכך שחלק עמו את החדשות על הגלות המתקרבת ולא נתן לו את הגורם לגלות עצמה. לשיטה זו, רק מסירת הנבואה לאברהם הייתה תוכחה על העבירה הקלה יחסית שלו, אך הגלות והשעבוד עצמם התרחשו מסיבה שונה לחלוטין. בדומה, מעשי ה' מציע שהדעות בבבלי מגיעות רק בכדי להסביר מדוע החלק של השעבוד הווה מעט יותר מחצי של ארבע מאות השנה ולא בדיוק חצי.</fn>&#160; אך אפשר שגישה זו יכולה להסביר שמדקדקים עם צדיקים כחוט השערה.<fn>ראה בבלי ב"ק נ'.: "שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה".</fn>&#160; לחילופין, ראה להלן לאפשרות שרק הגלות הייתה עונש לאברהם (ולא השעבוד).</point>
−
<point><b>Punishing children for the sins of fathers</b> – The Akeidat Yitzchak and <multilink><a href="AbarbanelBereshit15Q15" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBereshit15Q15" data-aht="source">בראשית ט"ו שאלה ט"ו</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink> reject this approach as being antithetical to the Torah's doctrine that only the sinner himself is punished. If Avraham sinned, why did he deserve to live out his life in peace, while his descendants suffered the consequences of his actions?<fn>It is possible that this approach could argue that the worst punishment Avraham himself could have received was that his descendants would be enslaved and that the fulfillment of the Covenant would be delayed.</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah5-22" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah5-22" data-aht="source">ה':כ"ב</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> places a similar argument in the mouth of Moshe, with Moshe asking Hashem why the descendants of Yishmael and Esav were not also punished, and why specifically the generation of the slavery suffered more than their ancestors. For more on this issue, see <a href="Are Children Punished for Parents' Sins" data-aht="page">Punishing Children for their Parent's Sins</a>.</point>
+
<point><b>הענשת בנים על חטאי אבות</b> – העקידת יצחק ו<multilink><a href="AbarbanelBereshit15Q15" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBereshit15Q15" data-aht="source">בראשית ט"ו שאלה ט"ו</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink> דוחים את גישה זו באמירה שהיא מנוגדת לעקרון של התורה שרק החוטא עצמו נענש. אם אברהם חטא, מדוע הגיע לו לחיות את חייו בשלווה, בעוד שצאצאיו סבלו את ההשלכות של מעשיו?<fn>אפשר שגישה זו יכולה לטעון שהעונש הגרוע ביותר שאברהם עצמו היה יכול לקבל הוא שזרעו ישועבד ושקיום הברית יידחה.</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah5-22" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah5-22" data-aht="source">ה':כ"ב</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink> מכניס טענה דומה לפיו של משה, בכך שמשה שואל את ה' למה צאצאי עשו וישמעאל לא נענשו גם כן, ומדוע דווקא דור השעבוד סבל יותר מאבותיו. לעוד בעניין זה, ראה <a href="Are Children Punished for Parents' Sins" data-aht="page">הענשת בנים על חטאי אבותם</a>.</point>
−
<point><b>Why in Egypt?</b> Abarbanel notes that the opinions in the Bavli do not provide an answer to this question. In contrast, Ramban's approach notes that the exile to Egypt paralleled Avraham's going down to Egypt ("במקום המשפט שמה הרשע והחטא"&#8206;).<fn>Ramban cites <multilink><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">Bereshit Rabbah</a><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">40:6</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">About Bereshit Rabbah</a></multilink> and synopsizes its extensive list of parallels between the two stories. For a similar list in table form, see Y. Zakovitch's article cited above. See also <a href="$">Foreshadowing of the Egyptian Bondage in Bereshit 12</a>.</fn></point>
+
<point><b>למה במצרים?</b> אברבנאל מעיר שהדעות בבבלי אינן מספקות מענה לשאלה זו. בניגוד לכך, גישת הרמב"ן מציינת שהגלות למצרים הקבילה לירידת אברהם למצרים ("במקום המשפט שם הרשע והחטא").<fn>רמב"ן מצטט את <multilink><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">מ':ו'</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>&#160;ומתמצת את הרשימה הנרחבת שלה של הקבלות בין שני הסיפורים. לרשימה דומה בצורת טבלה, ראה את מאמרו של י' זקוביץ שצוטט לעיל. ראה גם <a href="$" data-aht="page">רמזים מטרימים לשעבוד מצרים בבראשית י"ב</a>.</fn></point>
−
<point><b>Why foretold to Avraham?</b> The advantage of these approaches is that, according to them, the prophecy predicting the exile occurred after the sin which caused it.<fn>R. Elazar and R. Yochanan (and Ramban) must maintain that the Avraham stories are presented in chronological order and the Covenant of Pieces occurred after the battle (and Avraham's sin) in Bereshit 14. Shemuel, on the other hand, could hold like the view in Seder Olam Rabbah that the Covenant occurred when Avraham was seventy and before the events recorded in Bereshit 12-14. For more, see <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">Duration of the Egyptian Exile</a>.</fn> Since Avraham's transgression was the cause of the exile, it was only appropriate that he receive the prophecy, and once the decree was in place, subsequent generations could do nothing to commute the sentence.<fn>The Ma'asei Hashem, though, wonders why the Patriarchs could not have prayed for the reversal of the decree.</fn> According to Shemuel's opinion, the punishment is decreed immediately following the purported sin,<fn>See, however, Ma'asei Hashem who notes that the opinions in the Bavli are not consistent with <multilink><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">Bereshit Rabbah</a><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">40:6</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">About Bereshit Rabbah</a></multilink>, which implies that the Egyptian experience was decreed already at the time Avraham went down to Egypt. Yet, see the note above that were Shemuel to maintain like Seder Olam Rabbah that the Covenant took place when Avraham was seventy, his opinion could work in tandem with Bereshit Rabbah.</fn> while according to R. Elazar and R. Yochanan it comes in the very next story.<fn>For Ramban, though, there is a greater gap between the sin and punishment which is more difficult to explain (see Ramban's attempt in his comment to Bereshit 15:12).</fn></point>
+
<point><b>למה סוּפַּר מראש לאברהם?</b> היתרון של גישות אלה הוא, שלשיטתם, הנבואה שצפתה את הגלות התרחשה לאחר החטא שגרם אותה.<fn>ר' אלעזר ור' יוחנן (ורמב"ן) מוכרחים לסבור שסיפורי אברהם מוצגים בסדר כרונולוגי ושברית בין הבתרים התרחשה לאחר המלחמה (והחטא של אברהם) בבראשית י"ד. שמואל, מצד שני, יכול להחזיק בדעה בסדר עולם רבה שהברית אירעה כאשר אברהם היה בן שבעים ולפני האירועים המוזכרים בבראשית י"ב-י"ד. לעוד, ראה&#160;<a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">אורכה של גלות מצרים</a>.</fn> מכיוון שהעבירה של אברהם הייתה הגורם לגלות, היה מתאים ביותר שהוא יקבל את הנבואה, וברגע שהגזירה הונחה, הדורות הבאים לא יכלו לעשות דבר בכדי להמתיק את העונש.<fn>המעשי ה', לעומת זאת, תוהה מדוע האבות לא היו יכולים להתפלל לביטול הגזירה.</fn> לדעת שמואל, העונש נגזר מיד לאחר העונש המיוחס,<fn>אולם ראה מעשי ה' שמעיר שהדעות בבבלי אינן עקביות עם&#160;<multilink><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">בראשית רבה</a><a href="BereshitRabbah40-6" data-aht="source">מ':ו'</a><a href="Bereshit Rabbah" data-aht="parshan">אודות בראשית רבה</a></multilink>, שממנו משתמע שההתנסות המצרית כבר נגזרה בתקופה בה אברהם ירד למצרים. אולם, ראה את ההערה לעיל שלו היה שמואל סובר כמו הסדר עולם רבה שהברית התרחשה כאשר אברהם היה בן שבעים, דעתו הייתה יכולה ללכת יד ביד עם בראשית רבה.</fn> בעוד שלשיטת ר' אלעזר ור' יוחנן הוא מגיע בסיפור שמיד אחריו.<fn>אולם, לרמב"ן ישנו פער גדול יותר בין החטא לעונש שקשה יותר להסביר אותו (ראה את ניסיונו של רמב"ן בפירושו לבראשית ט"ו:י"ב).</fn></point>
−
<point><b>Relationship between exile and bondage</b> – This approach could maintain that both the exile and slavery were part of Avraham's punishment.<fn>R. Elazar in the Bavli and the Tanchuma refer explicitly to the slavery as the punishment.</fn> Alternatively, only the exile was the punishment for Avraham's action,<fn>Targum Pseudo-Jonathan interpolates the description of the sin in the middle of the verse, linking it only to the exile. This possibility would somewhat reduce the problem of disproportionate punishment.</fn> and the slavery was the punishment for the sins of later generations.<fn>See below for various possibilities and for the options that the slavery was intended to be an educative or formative experience. The Keli Yekar and Tzeidah LaDerekh's approach cited above could even have three levels: Avraham's minor infraction was punished by knowledge of the prophecy, Yosef's brothers' sin was punished with exile, and the Israelites' sin was punished by slavery.</fn></point>
+
<point><b>יחס בין גלות לשעבוד</b> – גישה זו יכולה לסבור שגם הגלות וגם השעבוד היו חלק מעונשו של אברהם.<fn>ר' אלעזר בבבלי ובתנחומא מתייחס בפירוש לשעבוד בתור העונש.</fn> לחילופין, רק הגלות הייתה עונש על מעשה אברהם,<fn>תרגום ירושלמי(יונתן) מחדיר&#160; את התיאור של החטא לאמצע הפסוק, ובכך מקשר אותו רק לגלות. אפשרות זו מקטינה במידת מה את הבעיה של עונש לא מידתי.</fn> והשעבוד היה עונש על חטאי הדורות המאוחרים יותר.<fn>ראה להלן לאפשרויות שונות ולאופציות שהשעבוד נועד להיות חינוכי או התנסות בונה. לגישה של הכלי יקר וצידה לדרך שצוטטה לעיל אפילו יכולה לכלול שלושה שלבים: העבירה הקלה של אברהם נענשה בידיעה על הנבואה, החטא של אחי יוסף נענש בגלות, והחטא של בני ישראל נענש בשעבוד.</fn></point>
−
<point><b>The Israelites' idolatry in Yechezkel 20</b> – According to <multilink><a href="RambanShemot12-40" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot2-25" data-aht="source">שמות ב':כ"ה</a><a href="RambanShemot12-40" data-aht="source">שמות י"ב:מ'</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, the bondage started before the idolatry,<fn>This is how Ramban would respond to Radak's argument that there is no reason to look for sins of Avraham when there are sins of the entire nation explicitly mentioned. For further discussion of when the idolatry commenced, see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">Israelites' Religious Identity</a> and the Beit HaLevi Parashat Shemot.</fn> and the Israelites' sins were therefore the cause not of the original exile and bondage, but rather of the lengthening of the exile to 430 years.<fn>For more, see <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">Duration of the Egyptian Exile</a>.</fn></point>
+
<point><b>עבודת האלילים של בני ישראל ביחזקאל כ'</b> – לשיטת <multilink><a href="RambanShemot12-40" data-aht="source">רמב"ן</a><a href="RambanShemot2-25" data-aht="source">שמות ב':כ"ה</a><a href="RambanShemot12-40" data-aht="source">שמות י"ב:מ'</a><a href="R. Moshe b. Nachman (Ramban, Nachmanides)" data-aht="parshan">אודות ר' משה בן נחמן</a></multilink>, השעבוד החל לפני עבודת האלילים,<fn>כך הרמב"ן היה מגיב לטענה של רד"ק שאין סיבה לחפש אחר חטאים של אברהם כאשר יש חטאים של האומה גולה שמוזכרים בפירוש. לדיון נוסף על מתי העבודה הזרה החלה, ראה <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a> ובית הלוי פרשת שמות.</fn> וחטאי בני ישראל לפיכך היו הגורם לא לגלות ולשעבוד המקוריים, אלא להארכת הגלות ל430 שנה.<fn>להרחבה, עיין <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">אורכה של גלות מצרים</a>.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="Yosef's Brothers">Yosef's Brothers (Generation of the Exile)
+
<opinion name="אחי יוסף">
−
<p>Yosef's brothers, in whose time the exile came to pass, were the ones culpable, but the events were predicted long before that, and the brunt of the bondage was felt only by the subsequent generations.</p>
+
אחי יוסף (דור הגלות)
−
<mekorot><multilink><a href="MishnatRE8" data-aht="source">Mishnat Rabbi Eliezer</a><a href="MishnatRE8" data-aht="source">ח'</a><a href="Mishnat R. Eliezer" data-aht="parshan">אודות משנת רבי אליעזר</a></multilink>,<fn>Mishnat Rabbi Eliezer speaks only about the descent to Egypt, but not about the exile and slavery. Mishnat Rabbi Eliezer puts a different spin on the motif found already in Bavli Shabbat 89b and Tanchuma Vayeshev 18.</fn> Opinion cited (and rejected) by <multilink><a href="Akeidat36" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat36" data-aht="source">שמות שער ל"ו</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, but developed by <multilink><a href="AbarbanelBereshit15-1" data-aht="source">Abarbanel (Approach #1)</a><a href="AbarbanelBereshit15-1" data-aht="source">בראשית ט"ו, דרך א'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink><fn>See also Zevach Pesach s.v. "Baruch Shomer" Approach #1. Abarbanel is the first extant source to fully develop the notion that the Egyptian Exile was a punishment for the behavior of Yaakov's sons, but the kernel appears already in earlier sources. See <multilink><a href="TosafotShabbat10b" data-aht="source">Tosafot Shabbat</a><a href="TosafotShabbat10b" data-aht="source">Shabbat 10b s.v. ה"ג</a><a href="Baalei HaTosafot" data-aht="parshan">About Ba'alei HaTosafot</a></multilink> and <multilink><a href="ZoharChadashVayeshev" data-aht="source">Zohar Chadash</a><a href="ZoharChadashVayeshev" data-aht="source">Vayeshev</a><a href="ZoharChadashKiTisa" data-aht="source">Ki Tisa</a><a href="Zohar Chadash" data-aht="parshan">About the Zohar Chadash</a></multilink>. <multilink><a href="BavliShabbat10b" data-aht="source">Bavli Shabbat</a><a href="BavliShabbat10b" data-aht="source">Shabbat 10b</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">About the Bavli</a></multilink> notes the cause and effect relationship, but it does not say that there was a Divine punishment involved, merely that the sale led to the going down to Egypt.</fn></mekorot>
+
<p>אחי יוסף, שבזמנם הגלות התממשה, היו האשמים, אך האירועים נגזרו זמן ארוך קודם לכן, ועיקר נטל השעבוד הורגש רק בידי הדורות המאוחרים יותר.</p>
−
<point><b>The sin</b> – Abarbanel says that Yosef's brothers committed a threefold sin in plotting to kill Yosef, throwing him into the pit, and then selling him.<fn>Yosef's brothers themselves acknowledge their guilt on a couple of occasions – see Bereshit 42:21, 50:15-20. Regarding whether the brothers were involved in the actual sale, see <a href="$">Who Sold Yosef</a>.</fn></point>
+
<mekorot><multilink><a href="MishnatRE8" data-aht="source">משנת רבי אליעזר</a><a href="MishnatRE8" data-aht="source">ח'</a><a href="Mishnat R. Eliezer" data-aht="parshan">אודות משנת רבי אליעזר</a></multilink>,<fn>משנת רבי אליעזר מדברת רק על הירידה למצרים, אך לא על הגלות והשעבוד. משנת רבי אליעזר מדגישה צד שונה במוטיב שכבר נמצא בבבלי שבת פ"ט ע"ב ותנחומא וישב י"ח.</fn>&#160;דעה שמצוטטת (ונדחית) על ידי ה<multilink><a href="Akeidat36" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat36" data-aht="source">שמות שער ל"ו</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>,&#160;אך מפותחת בידי <multilink><a href="AbarbanelBereshit15-1" data-aht="source">אברבנאל (גישה א')</a><a href="AbarbanelBereshit15-1" data-aht="source">בראשית ט"ו, דרך א'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink><fn>ראה גם זבח פסח ד"ה "ברוך שומר" גישה #1. אברבנאל הוא הוא המקור הראשון הקיים שמפתח באופן מלא את הרעיון שגלות מצרים הייתה עונש על התנהגותם של בני יעקב, אך הגרעין כבר נמצא במקורות קדומים יותר. ראה <multilink><a href="TosafotShabbat10b" data-aht="source">תוספות</a><a href="TosafotShabbat10b" data-aht="source">שבת י': "ה"ג"</a><a href="Ba'alei HaTosafot" data-aht="parshan">אודות בעלי התוספות</a></multilink> ו<multilink><a href="ZoharChadashVayeshev" data-aht="source">זוהר החדש</a><a href="ZoharShemot" data-aht="source">זוהר פרשת שמות (י"ד:-ט"ו.)</a><a href="ZoharChadashVayeshev" data-aht="source">זוהר חדש פרשת וישב</a><a href="ZoharChadashKiTisa" data-aht="source">זוהר חדש פרשת כי תשא</a><a href="Zohar" data-aht="parshan">אודות הזוהר</a></multilink>.&#160; <multilink><a href="BavliShabbat10b" data-aht="source">בבלי שבת י':</a><a href="BavliShabbat10b" data-aht="source">י':</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> מציין את היחס של סיבה ותוצאה, אך לא אומר שהיה מעורב עונש א-לוהי, אלא רק שהמכירה הובילה לירידה למצרים.</fn></mekorot>
−
<point><b>Proportionate punishment?</b> The Torah legislates death as the punishment for kidnapping and selling a person,<fn>The connection between this law (Shemot 21:16) and the sale of Yosef is enshrined in the piyyut "Eleh Ezkerah" recited in Musaf on Yom HaKippurim. See also Bereshit Rabbati 37:26 and Otzar HaMidrashim (Eisenstein) pp. 444-449.</fn> and a number of Rabbinic Midrashim discuss the gravity of the brothers' sin and its lasting consequences.<fn>See the <multilink><a href="SifraShemini1" data-aht="source">Sifra</a><a href="SifraShemini1" data-aht="source">Shemini 1</a><a href="Sifra" data-aht="parshan">About Sifra</a></multilink> that the Children of Israel needed to bring a goat for a sin offering to atone for selling Yosef, <multilink><a href="PirkeiDRE37" data-aht="source">Pirkei DeRabbi Eliezer</a><a href="PirkeiDRE37" data-aht="source">37</a><a href="Pirkei DeRabbi Eliezer" data-aht="parshan">About Pirkei DeRabbi Eliezer</a></multilink> that Yosef's brothers received atonement only with death, <multilink><a href="EstherRabbah7-25" data-aht="source">Esther Rabbah</a><a href="EstherRabbah7-25" data-aht="source">7:25</a><a href="Esther Rabbah" data-aht="parshan">About Esther Rabbah</a></multilink> that Haman's decree was a punishment for this sin, and <multilink><a href="MidrashMishlei1-13" data-aht="source">Midrash Mishlei</a><a href="MidrashMishlei1-13" data-aht="source">1:13</a><a href="Midrash Mishlei" data-aht="parshan">About Midrash Mishlei</a></multilink> that the death of the Ten Martyrs resulted from the brothers' sin.</fn></point>
+
<point><b>החטא</b> – אברבנאל אומר שאחי יוסף ביצעו חטא משולש בכך שזממו להרוג את יוסף, זרקו אותו לבור, ואז מכרו אותו.<fn>אחי יוסף עצמם מודים באשמתם במספר הזדמנויות – ראה בראשית מ"ב:כ"א, נ':ט"ו-כ'. בנוגע לשאלה האם האם היו מעורבים במכירה עצמה, ראה <a href="Who Sold Yosef" data-aht="page">מי מכר את יוסף?</a>.</fn></point>
−
<point><b>Collective punishment?</b> Although Yosef and Binyamin were not involved in the sale,<fn>Binyamin was still a young boy and presumably at home with Yaakov, and Yosef himself was the victim.</fn> their descendants were still exiled and enslaved in Egypt. The Akeidat Yitzchak views this as a fatal flaw in the logic of this approach.<fn>He also notes a difficulty from the opposite perspective that, according to a combination of Midrashim, although Levi played a lead role in the plotting against Yosef, his descendants were not enslaved in Egypt.</fn> Abarbanel, though, attempts to explain why the punishment affected each and every member of Yaakov's family:
+
<point><b>עונש מידתי?</b> התורה חוקקה עונש מוות לחטיפה ומכירה של אדם,<fn>הקשר בין חוק זה (שמות כ"א:ט"ז) ומכירת יוסף מעוגנת בפיוט "אלה אזכרה" שנאמר במוסף של יום הכיפורים. ראה גם בראשית רבתי ל"ז:כ"ו ואוצר במדרשים (איזנשטיין) עמ' 444-449.</fn> ומספר מדרשי חז"ל דנים בכובד החטא של האחים ובהשלכותיו המתמשכות.<fn>ראה&#160;<multilink><a href="SifraShemini1" data-aht="source">ספרא</a><a href="SifraShemini1" data-aht="source">שמיני א'</a><a href="Sifra" data-aht="parshan">אודות הספרא</a></multilink> לדעה שבני ישראל היו צריכים להביא שעיר לקרבן חטאת כדי לכפר על מכירת יוסף,&#160;<a href="PirkeiDRE37" data-aht="source">פרקי דרבי אליעזר</a> לשיטה שאחי יוסף קיבלו כפרה רק במיתה,&#160;<multilink><a href="EstherRabbah7-25" data-aht="source">אסתר רבה</a><a href="EstherRabbah7-25" data-aht="source">ז':כ"ה</a><a href="Esther Rabbah" data-aht="parshan">אודות אסתר רבה</a></multilink> שגזירת המן הייתה עונש על חטא זה, ו<multilink><a href="MidrashMishlei1-13" data-aht="source">מדרש משלי</a><a href="MidrashMishlei1-13" data-aht="source">א':י"ג</a><a href="Midrash Mishlei" data-aht="parshan">אודות מדרש משלי</a></multilink> שמות עשרת הרוגי מלכות היה כתוצאה מחטאי האחרים.</fn></point>
 +
<point><b>ענישה קיבוצית?</b> למרות שיוסף ובנימין לא היו מעורבים במכירה,<fn>בנימין עוד היה ילד צעיר ומן הסתם בבית עם יעקב, ויוסף עצמו היה הקרבן.</fn> צאצאיהם עדיין הוגלו ושועבדו במצרים. העקידת יצחק רואה דבר זה בתור פגם יסודי בהיגיון של גישה זו.<fn>הוא גם מציין קושי מנקודת המבט ההפוכה, שלפי צירוף של כמה מדרשים, אף על פי שלוי שיחק תפקיד חשוב במזימה נגד יוסף, צאצאיו לא שועבדו במצרים.</fn> אברבנאל, לעומת זאת, עושה ניסיון להסביר למה העונש השפיע על כל אחד ואחד מבני משפחת יעקב:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li>Yosef – According to Abarbanel, Yosef sinned (albeit unintentionally) by boasting about his dreams.<fn>Abarbanel adds, though, that since Yosef's sin was unintentional, he merited burial in Israel, in contrast to the rest of his brothers who were punished by being buried in Egypt. Abarbanel rejects the view in the Midrash that the bones of all of the brothers were brought up from Egypt together with Yosef's. See <a href="$">Yosef's Bones</a> for further discussion.</fn></li>
+
<li><b>יוסף</b> – לשיטת אברבנאל, יוסף חטא (אף כי שלא בכוונה) בכך שהתרברב על חלומותיו.<fn>אולם, אברבנאל מוסיף שמכיוון שחטאו של יוסף לא נעשה בכוונה, הוא זכה להיקבר בארץ, בניגוד לשאר אחיו שנענשו בקבורה במצרים. אברבנאל דוחה את הדעה במדרש שהעצמות של כל האחרים הועלו ממצרים יחד עם אלה של יוסף. ראה <a href="$" data-aht="page">עצמות יוסף</a> לדיון נוסף.</fn></li>
−
<li>Binyamin – Abarbanel posits that Binyamin was punished even though he did not sin because the principle of collective punishment applies when the majority sins.<fn>Once Abarbanel needed to resort to this answer, he could have used it to explain Reuven and Yosef as well.</fn></li>
+
<li><b>בנימין</b> – אברבנאל טוען שבנימין נענש למרות שלא חטא מכיוון שהעיקרון של עונש קבוצתי מוחל כאשר הרוב חוטא.<fn>לאחר שאברבנאל הוצרך להסתפק בתשובה זו, הוא היה יכול להשתמש בה כדי להסביר גם את ראובן ויוסף.</fn></li>
−
<li>Yaakov – Abarbanel explains that Yaakov sinned in giving a special tunic to Yosef and thereby provoking the jealousy of the brothers.<fn>Cf. <multilink><a href="BavliShabbat10b" data-aht="source">Bavli Shabbat</a><a href="BavliShabbat10b" data-aht="source">Shabbat 10b</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">About the Bavli</a></multilink> which already notes Yaakov's responsibility but does not claim that the exile was a punishment. Abarbanel says that Yaakov's sin, like Yosef's, was unintentional and therefore his body was returned for burial in Israel.</fn></li>
+
<li><b>יעקב</b> – אברבנאל מסביר שיעקב חטא בכך שנתן כתונת מיוחדת ליוסף ועל ידי כך גירה את קנאת האחים.<fn>השווה <multilink><a href="BavliShabbat10b" data-aht="source">בבלי שבת</a><a href="BavliShabbat10b" data-aht="source">י':</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> שכבר מציין את אחריותו של יעקב אך לא טוען שהגלות הייתה עונש. אברבנאל אומר שחטאו של יעקב, כמו זה של יוסף, לא נעשה בכוונה ולכן גופתו הוחזרה לקבורה בארץ.</fn></li>
−
<li>Reuven – Abarbanel suggests that Reuven was involved in the hatred of Yosef,<fn>It is unclear what is Abarbanel's basis for this assertion.</fn> even though he did not participate in the sale.</li>
+
<li><b>ראובן</b> – אברבנאל מציע שראובן היה מעורב בשנאת יוסף,<fn>לא ברור מהו הבסיס של אברבנאל לטענה זו.</fn> למרות שלא השתתף במכירה.</li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Relationship between exile and bondage</b> – According to this approach of Abarbanel, the exile and slavery were both stages of the same punishment. Alternatively, only the exile was the punishment for the brothers, and the slavery was an additional punishment for the sins of later generations.<fn>See below for various possibilities and for the options that the slavery was intended to be an educative or formative experience.</fn></point>
+
<point><b>יחס בין גלות לשעבוד</b> – לפי גישת אברבנאל, הגלות והשעבוד הם שניהם שלבים של אותו העונש. לחילופין, רק הגלות הייתה עונש לאחים, והעבדות הייתה עונש נוסף לחטאים של דורות מאוחרים יותר.<fn>ראה להלן לאפשרויות שונות ולאופציות שהשעבוד נועד להיות התנסות חינוכית או בונה.</fn></point>
−
<point><b>Punishing children for the sins of fathers?</b> This approach must grapple with the question of why the generation which sinned got off relatively easy, while the subsequent generations endured the harsher stages of the punishment. Abarbanel adopts <multilink><a href="RalbagShemot20-5" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot20-5" data-aht="source">שמות כ':ה'</a><a href="R. Levi b. Gershon (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשון</a></multilink>'s position that sometimes children continue to suffer the natural consequences of the punishment which their parents received.<fn>Both cite the verse from Eikhah 5:7 "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ [וְ]אֵינָם [וַ]אֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ". For more, see <a href="Are Children Punished for Parents' Sins" data-aht="page">Punishing Children for their Parent's Sins</a>.</fn> Abarbanel notes that Shemot 20:5 limits this collateral punishment to four generations, and thus Hashem promises Avraham that the fourth generation will return to the land of Israel. Alternatively, the slavery was an additional punishment given to the later generations for their own severe sins – see below.</point>
+
<point><b>הענשת בנים על חטאי אבותיהם?</b> גישה זו צריכה להיאבק עם השאלה מדוע הדור שחטא יצא עם עונש קל יחסית, בעוד שהדורות המאוחרים יותר סבלו את השלבים הקשים יותר של העונש. אברבנאל מאמץ את עמדת&#160;<multilink><a href="RalbagShemot20-5" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot20-5" data-aht="source">שמות כ':ה'</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink> שלפעמים הבנים ממשיכים לסבול מההשלכות הטבעיות של העונש שהוריהם קיבלו.<fn>שניהם מצטטים את הפסוק מאיכה ה':ז' "אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ [וְ]אֵינָם [וַ]אֲנַחְנוּ עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ". לעוד, ראה <a href="Are Children Punished for Parents' Sins" data-aht="page">הענשת בנים על חטאי אבותם</a>.</fn> אברבנאל מציין ששמות כ':ה' מגביל את העונש הקבוצתי הזה לארבעה דורות, ולכן ה' מבטיח לאברהם שהדור הרביעי ישוב לארץ ישראל. לחילופין, השעבוד היה עונש נוסף שניתן לדורות המאוחרים יותר על חטאים חמורים שהם ביצעו – ראה להלן.</point>
−
<point><b>Why in Egypt?</b> Abarbanel explains that since Yosef's brothers sold him to be a slave in Egypt, their descendants were punished measure for measure<fn>Abarbanel adds that there were other aspects of the punishment which reflect this same principle: The brothers threw Yosef into a pit and therefore the Egyptians threw their sons into the Nile, and the brothers' finding pasture for their sheep is involved in both their sale of Yosef and the descent to Egypt. According to Abarbanel, the sheep and goats of the Paschal sacrifice were intended as atonement for the sheep and goats involved in the story of Yosef's sale.</fn> in becoming slaves in Egypt.<fn>See Bereshit 50:18 where Yosef's brothers themselves suggest that they be slaves to Yosef.</fn></point>
+
<point><b>למה במצרים?</b> אברבנאל מסביר שבגלל שאחי יוסף מכרו אותו לעבד במצרים, צאצאיהם נענשו מידה כנגד מידה<fn>אברבנאל מוסיף שהיו פנים נוספות לעונש שמשקפות את אותו העיקרון: האחים זרקו את יוסף לבור ולכן המצרים זרקו את בניהם לנילוס, ומציאת מקום מרעה לצאנם על ידי האחים מעורב גם במכירתם את יוסף וגם בירידתם למצרים. לשיטת אברבנאל, הכבשים והעזים של קרבן הפסח נועדו לכפרה על הכבשים והעזים שהיו מעורבים בסיפור מכירת יוסף.</fn> בכך שהפכו לעבדים במצרים.<fn>ראה בראשית נ':י"ח שם אחי יוסף עצמם מציעים להיות עבדים ליוסף.</fn></point>
−
<point><b>Divine decree vs. free will</b> – The Akeidat Yitzchak and <multilink><a href="MaharalGevurot9" data-aht="source">מהר"ל</a><a href="MaharalGevurot9" data-aht="source">גבורות השם ט'</a><a href="R. Judah Loew of Prague (Maharal)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה ליווא מפראג</a></multilink> reject this approach on the grounds that the decree of the exile preceded the sin of the sale of Yosef. Hence, they contend that Hashem arranged for the sale in order to facilitate the fulfillment of the earlier decree, rather than the earlier decree being a punishment for the later sale.<fn>They cite the <multilink><a href="BavliShabbat89b" data-aht="source">Bavli Shabbat</a><a href="BavliShabbat89b" data-aht="source">Shabbat 89b</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">About the Bavli</a></multilink> and <multilink><a href="BavliSotah11a" data-aht="source">Bavli Sotah</a><a href="BavliSotah11a" data-aht="source">Sotah 11a</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">About the Bavli</a></multilink> as support for their understanding. They do not, however, raise the philosophical problem of how there can be free will following a Divine decree. This latter issue appears to underlie the statement of the Ma'asei Hashem: "ולא יתכן לומר שנגזר קודם, דבר הנמשך לסיבת‬ חטא".</fn> Abarbanel, however, points to Devarim 4:25-26 as an analogous case of a punishment being predicted before the sin occurred.<fn>See also the dire predictions of Devarim 31-32 cited by Radak below. Both cases in Devarim, though, describe not only the impending punishment but also the future sins. They can thus be construed as general warnings (or conditional decrees) intended to prevent the nation from disobeying the commandments of Hashem, rather than absolute Divine decrees with a specific time frame. This would be fundamentally different from the prophecy/decree of the Egyptian Exile which both specified a time period and could not have served as an admonition (as no sin is mentioned). Abarbanel does cite an additional parallel from Shemot 23:20 where, he claims, a punishment is predicted without mention of the sin, but as he notes, this only works according to Rashi's interpretation of the verse.</fn></point>
+
<point><b>גזירות א-לוהיות מול בחירה חופשית</b> – העקידת יצחק ו<multilink><a href="MaharalGevurot9" data-aht="source">מהר"ל</a><a href="MaharalGevurot9" data-aht="source">גבורות השם ט'</a><a href="R. Judah Loew of Prague (Maharal)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה ליווא מפראג</a></multilink> דוחים גישה זו בטיעון שגזירת הגלות קדמה למכירת יוסף. לכן, הם טוענים שה' ארגן את המכירה כדי להקל על מימוש הגזירה המוקדמת יותר, ולא שהגזירה המוקדמת יותר היא עונש על המכירה המאוחרת יותר.<fn>הם מצטטים את&#160;<multilink><a href="BavliShabbat89b" data-aht="source">בבלי שבת</a><a href="BavliShabbat89b" data-aht="source">פ"ט:</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> ו<multilink><a href="BavliSotah11a" data-aht="source">בבלי סוטה</a><a href="BavliSotah11a" data-aht="source">י"א.</a><a href="Talmud Bavli" data-aht="parshan">אודות הבבלי</a></multilink> כתימוכין לדרך ההבנה שלהם. אולם, הם לא מעלים את הבעיה הפילוסופית איך יכולה להיות בחירה חופשית בעקבות גזירה א-לוהית. נראה שקושי אחרון זה הוא מה שעומד בבסיס האמירה של מעשי ה': "ולא יתכן לומר שנגזר קודם, דבר הנמשך לסיבת‬ חטא".</fn> אולם, אברבנאל מצביע על דברים ד':כ"ה-כ"ו כמקרה מקביל של עונש שנגזר לפני שהחטא התרחש.<fn>ראה גם את התחזיות הקודרות של דברים ל"א-ל"ב שמצוטטים בידי רד"ק להלן. אך, שני המקרים בדברים מתארים לא רק את העונש הממשמש אלא גם את החטאים העתידיים. הם יכולים אם כן להתפרש בתור אזהרות כלליות (או גזירות מותנות) שנועדו למנוע מהעם להמרות את ציוויי ה', ולא בתור גזירות א-לוהיות מוחלטות עם מסגרת זמן מסוימת. דבר זה יהיה שונה באופן מהותי מהנבואה/גזירה על גלות מצרים שנקבה בתקופת זמן מסוימת וכן לא הייתה יכולה לשמש התראה (מכיוון שלא מוזכר שום חטא). אברבנאל כן מצטט מקבילה נוספת משמות כ"ג:כ' שבה, הוא טוען, ישנו עונש שנחזה מראש ללא אזכור של חטא, אך כפי שהוא מציין, זה רק מסתדר לפי הדרך בה רש"י מפרש את הפסוק.</fn></point>
−
<point><b>Why was the punishment foretold already to Avraham?</b> Abarbanel explains that the prophecy about the Egyptian Exile was a parenthetical comment, necessary only in order to explain to Avraham the delay in the inheritance of the land. Thus, Hashem mentioned only the punishment and not the sin.</point>
+
<point><b>למה סוּפַּר מראש לאברהם?</b> אברבנאל מסביר שהנבואה על גלות מצרים הייתה הערת סוגריים, חיונית רק בכדי להסביר לאברהם על העיכוב בירושת הארץ. לכן, ה' מזכיר רק את העונש ולא את החטא.</point>
−
<point><b>Brothers not explicitly rebuked in the Torah</b> – <multilink><a href="AbarbanelBereshit45" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBereshit45" data-aht="source">בראשית מ"ה</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, in a different passage, suggests that the fact that the Torah doesn't explicitly criticize the brothers' actions argues against the possibility of attributing sin to them.<fn>Abarbanel, in that passage, attempts to suggest that the brothers were not culpable for their actions because the events were preordained.</fn> However, one can respond that the Torah renders its moral judgment in a more subtle way by showing how the brothers (and their descendants) were punished for their actions.</point>
+
<point><b>האחים לא מקבלים תוכחה מפורשת בתורה</b> – <multilink><a href="AbarbanelBereshit45" data-aht="source">אברבנאל</a><a href="AbarbanelBereshit45" data-aht="source">בראשית מ"ה</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>, קטע אחר, מציע שהעובדה שהתורה אינה מבקרת בפירוש את מעשי האחים מהווה טענה נגד האפשרות של לייחס להם חטא.<fn>אברבנאל, בקטע זה, מנסה להציע שהאחים לא נשאו באשמה על מעשיהם מכיוון שהאירועים הוכתבו מראש.</fn> אולם, אפשר להשיב על כך שהתורה מוסרת את שיפוטה המוסרית בדרך עדינה יותר בכך שהיא מראה כיצד האחים (וצאצאיהם) נענשו על מעשיהם.</point>
−
<point><b>The Israelites' idolatry in Yechezkel 20</b> – Abarbanel<fn>Like Ramban above.</fn> explains that the bondage started before the idolatry,<fn>For discussion of when the idolatry commenced, see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">Israelites' Religious Identity</a> and the Beit HaLevi Parashat Shemot.</fn> and the Israelites' sins were therefore the cause not of the original exile and bondage, but rather of the lengthening of the exile to 430 years.<fn>For more, see <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">Duration of the Egyptian Exile</a>.</fn></point>
+
<point><b>עבודת האלילים של בני ישראל ביחזקאל כ'</b> – אברבנאל<fn>כמו רמב"ן לעיל.</fn> מסביר שהשעבוד התחיל לפני העבודה זרה,<fn>לדיון בשאלה מתי עבודת האלילים החלה, ראה <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a> ובית הלוי פרשת שמות.</fn> וחטאי בני ישראל היו משום כך הגורם לא לגלות המקורית ולשעבוד, אלא להארכת הגלות ל 430 שנה.<fn>לעוד, ראה <a href="Duration of the Egyptian Exile" data-aht="page">אורכה של גלות מצרים</a>.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="Israelites in Egypt">Israelites in Egypt (Generation of the Enslavement)
+
<opinion name="בני ישראל במצרים">
−
<p>The generation during which the slavery began was the one that sinned and was thus responsible for its own plight. The exile, though, preceded the sin in Egypt and thus came, not as part of the punishment, but rather for a different reason.</p>
+
בני ישראל במצרים (דור השעבוד)
−
<mekorot><multilink><a href="Damascus3-2" data-aht="source">ברית דמשק</a><a href="Damascus3-2" data-aht="source">מגילת ברית דמשק ג':ב'-ו'</a><a href="Damascus Document" data-aht="parshan">אודות ברית דמשק</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">שמות ה'</a><a href="TanchumaShemot10" data-aht="source">שמות י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא בובר וארא י"ז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah1-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-8" data-aht="source">א':ח'</a><a href="ShemotRabbah1-30" data-aht="source">א':ל'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot2-14" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot2-14" data-aht="source">שמות ב':י"ד</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ד</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">שמות ב' תועלת ח'</a><a href="RalbagBemidbar15-41" data-aht="source">במדבר ט"ו:מ"א</a><a href="R. Levi b. Gershon (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשון</a></multilink>, <multilink><a href="NimmukeiYosefShemot1-10" data-aht="source">נימוקי יוסף</a><a href="NimmukeiYosefShemot1-10" data-aht="source">ר' יוסף בן דוד מסרגוסה שמות א':י'</a><a href="R. Yosef b. David of Saragosa" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בן דוד מסרגוסה</a></multilink>, <multilink><a href="SefornoHakdamah" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoHakdamah" data-aht="source">הקדמה לתורה</a><a href="SefornoBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="SefornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="SefornoShemot1-14" data-aht="source">שמות א':י"ד</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink></mekorot>
+
<p>הדור שבמהלכו החל השעבוד היה זה שחטא ומשום כל אחראי על מצבו שלו. אך הגלות קדמה לחטא במצרים ולכן הגיעה לא בתור חלק מהעונש, אלא מסיבה שונה.</p>
−
<point><b>Identifying the sin</b> – Many of these sources attempt to find a textual hook for a ritual prohibition or obligation which was violated, while others attribute the punishment to problematic interpersonal behavior:
+
<mekorot><multilink><a href="Damascus3-2" data-aht="source">ברית דמשק</a><a href="Damascus3-2" data-aht="source">מגילת ברית דמשק ג':ב'-ו'</a><a href="Damascus Document" data-aht="parshan">אודות ברית דמשק</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">שמות ה'</a><a href="TanchumaShemot10" data-aht="source">שמות י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא בובר וארא י"ז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah1-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-8" data-aht="source">א':ח'</a><a href="ShemotRabbah1-30" data-aht="source">א':ל'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>, <multilink><a href="RashiShemot2-14" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot2-14" data-aht="source">שמות ב':י"ד</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ד</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">שמות ב' תועלת ח'</a><a href="RalbagBemidbar15-41" data-aht="source">במדבר ט"ו:מ"א</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>, <multilink><a href="NimmukeiYosefShemot1-10" data-aht="source">נימוקי יוסף</a><a href="NimmukeiYosefShemot1-10" data-aht="source">ר' יוסף בן דוד מסרגוסה שמות א':י'</a><a href="R. Yosef b. David of Saragosa" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בן דוד מסרגוסה</a></multilink>, <multilink><a href="SfornoHakdamah" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoHakdamah" data-aht="source">הקדמה לתורה</a><a href="SfornoBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="SfornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="SfornoShemot1-14" data-aht="source">שמות א':י"ד</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink></mekorot>
 +
<point><b>זיהוי החטא</b> – רבים מהמקורות האלה עושים ניסיון למצוא רמז במקרא לאיסור טקסי או חיוב שעברו עליו, בעוד שאחרים מייחסים את העונש להתנהגות בעייתית בין אדם לחבירו:<br/>
 
<ul>
 
<ul>
−
<li><b>Eating blood</b> – <multilink><a href="Damascus3-2" data-aht="source">ברית דמשק</a><a href="Damascus3-2" data-aht="source">מגילת ברית דמשק ג':ב'-ו'</a><a href="Damascus Document" data-aht="parshan">אודות ברית דמשק</a></multilink>. The prohibition of eating blood dates back to Noachide law<fn>This is the literal interpretation of Bereshit 9:4. For more, see <a href="$">Prohibition of Eating Blood</a>.</fn> and is one of the most often repeated prohibitions in the Torah.<fn>The prohibition of eating blood was a very significant one for the Qumran and Damascus Sects, and it played a central role in their disputes with the Pharisees. For more, see <a href="$">Prohibition of Eating Blood</a>. Thus, it was no coincidence that they chose this to be the sin that the Israelites committed.</fn></li>
+
<li><b>אכילת דם</b> – <multilink><a href="Damascus3-2" data-aht="source">ברית דמשק</a><a href="Damascus3-2" data-aht="source">מגילת ברית דמשק ג':ב'-ו'</a><a href="Damascus Document" data-aht="parshan">אודות ברית דמשק</a></multilink>. האיסור של אכילת דם ניתן כבר לבני נח<fn>זהו ההסבר המילולי של בראשית ט':ד'. להרחבה, ראה <a href="Prohibition of Eating Blood" data-aht="page">איסור אכילת דם</a>.</fn> והוא אחד האיסורים שחוזרים עליהם הכי הרבה בתורה.<fn>איסור אכילת דם היה משמעותי מאוד לכתות קומראן ודמשק, והוא שיחק תפקיד מרכזי בחילוקי הדעות שלהם עם הפרושים.&#160; להרחבה, ראה <a href="Prohibition of Eating Blood" data-aht="page">איסור אכילת דם</a>. לכן, לא היה זה מקרי שהם בחרו בזה בתור החטא שביצעו בני ישראל.</fn></li>
−
<li><b>Ceased performing circumcision</b> – <multilink><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">שמות ה'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא (בובר)</a></multilink>,<fn>See Tanchuma below for the additional sin of tale-bearing. According to the categorization here, the Tanchuma (and Shemot Rabbah) view the bondage and Paroh's decrees as a punishment, and this seems to be the implication of the words they cite from Hoshea ("בה' בגדו כי בנים זרים ילדו <b>עתה יאכלם</b> חדש את חלקיהם"). However, it is also possible that the intent of the Midrashim is that Hashem caused Paroh to hate the Israelites in order to prevent them from assimilating further, rather than to punish them. See below that this is the reading of the Netziv.</fn> <multilink><a href="ShemotRabbah1-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-8" data-aht="source">א':ח'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>.<fn>See Shemot Rabbah below for the additional sin of tale-bearing.</fn> Circumcision was an extremely logical candidate as it was the only commandment given as a covenant with Avraham's descendants.<fn>Tanchuma and Shemot Rabbah present the abrogation of circumcision in the context of the Israelites' desire to assimilate ("נהיה כמצרים").</fn> For discussion of the various opinions as to whether the Israelites practiced circumcision in Egypt, see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">Israelites' Religious Identity</a>.</li>
+
<li><b>אי-קיום ברית מילה</b> – <multilink><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">שמות ה'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>,<fn>ראה תנחומא להלן לחטא הנוסף של לשון הרע. לאור הסיווג כאן, התנחומא (ושמות רבה) רואים את השעבוד ואת גזירות פרעה בתור עונש, וכך נראה שמשמע מהפסוקים בהושע שהם מצטטים ("בה' בגדו כי בנים זרים ילדו <b>עתה יאכלם</b> חדש את חלקיהם"). אולם, אפשרי גם שכוונת המדרשים היא שה' גרם לפרעה לשנוא את בני ישראל בכדי למנוע מהם להמשיך בהתבוללות, ולא כדי להעניש אותם. ראה להלן שזוהי הבנת הנצי"ב.</fn> ו<multilink><a href="ShemotRabbah1-8" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-8" data-aht="source">א':ח'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>.<fn>ראה שמות רבה לעיל לחטא הנוסף של לשון הרע.</fn>&#160; ברית מילה הייתה מועמד הגיוני ביותר מכיוון שזוהי המצווה היחידה שניתנה בתור ברית עם צאצאי אברהם.<fn>תנחומא ושמות רבה מציגים את ביטול המילה בקשר לרצון של בני ישראל להתבולל ("נהיה כמצרים").</fn> לדיון בדעות השונות האם בני ישראל מלו את בניהם במצרים, ראה <a href="Religious_Identity_in_Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל</a>.</li>
−
<li><b>Idolatry</b> – <multilink><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ד</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>,<fn>See note above for Radak's critique of the position that Avraham sinned.</fn> <multilink><a href="NimmukeiYosefShemot1-10" data-aht="source">נימוקי יוסף</a><a href="NimmukeiYosefShemot1-10" data-aht="source">ר' יוסף בן דוד מסרגוסה שמות א':י'</a><a href="R. Yosef b. David of Saragosa" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בן דוד מסרגוסה</a></multilink>,<fn>The Nimmukei Yosef links the verses in Yechezkel to the description in Tehillim 105:25 of Hashem's causing the Egyptians' persecution.</fn> and <multilink><a href="SefornoHakdamah" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoHakdamah" data-aht="source">הקדמה לתורה</a><a href="SefornoBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="SefornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="SefornoShemot1-14" data-aht="source">שמות א':י"ד</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink><fn>This is Seforno's understanding of the cause of the slavery. See below for his understanding of the need for the exile.</fn> develop this approach based on the explicit verses in <a href="Yechezkel20-1" data-aht="source">Yechezkel 20</a>. It is unclear though whether this idolatry preceded the bondage.<fn>For discussion of when the idolatry commenced, see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">Israelites' Religious Identity</a> and the Beit HaLevi Parashat Shemot. Ramban and Abarbanel above maintain that the idolatry began only after the bondage, and therefore could have been responsible only for its lengthening.</fn></li>
+
<li><b>עבודת אלילים</b> – <multilink><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">רד"ק</a><a href="RadakBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ד</a><a href="R. David Kimchi (Radak)" data-aht="parshan">אודות ר' דוד קמחי</a></multilink>,<fn>ראה הערה לעיל לביקורת של רד"ק על העמדה שאברהם חטא.</fn> <multilink><a href="NimmukeiYosefShemot1-10" data-aht="source">נימוקי יוסף</a><a href="NimmukeiYosefShemot1-10" data-aht="source">ר' יוסף בן דוד מסרגוסה שמות א':י'</a><a href="R. Yosef b. David of Saragosa" data-aht="parshan">אודות ר' יוסף בן דוד מסרגוסה</a></multilink>,<fn>נימוקי יוסף מקשר את הפסוקים ביחזקאל לתיאור בתהילים ק"ה:כ"ה שבו ה' גורם לרדיפת המצרים.</fn> ו<multilink><a href="SfornoHakdamah" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoHakdamah" data-aht="source">הקדמה לתורה</a><a href="SfornoBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="SfornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="SfornoShemot1-14" data-aht="source">שמות א':י"ד</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink><fn>כך ספורנו מבין את הגורם לשעבוד. ראה להלן כיצד הוא מבין את הצורך בגלות.</fn> מפתחים את הגישה הזו בהתבסס על פסוקים מפורשים ב<a href="Yechezkel20-1" data-aht="source">יחזקאל כ':א'-י'</a>. אך לא ברור האם עבודה זרה זו קדמה לשעבוד.<fn>לדיון במתי החלה עבודת האלילים, ראה&#160;<a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a> ובית הלוי פרשת שמות. רמב"ן ואברבנאל לעיל מחזיקים בדעה שעבודת האלילים החלה רק לאחר השעבוד, ולכן היא הייתה יכולה להיות אחראית רק להארכתה.</fn></li>
−
<li><b>Tale-bearing and informing</b> – <multilink><a href="TanchumaShemot10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot10" data-aht="source">שמות י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא (בובר)</a></multilink>,<fn>See Tanchuma above for the additional sin of not circumcising their sons.</fn> <multilink><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא בובר וארא י"ז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא (בובר)</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah1-30" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-30" data-aht="source">א':ל'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>,<fn>See Shemot Rabbah above for the additional sin of not circumcising their sons.</fn> <multilink><a href="RashiShemot2-14" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot2-14" data-aht="source">שמות ב':י"ד</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">שמות ב' תועלת ח'</a><a href="RalbagBemidbar15-41" data-aht="source">במדבר ט"ו:מ"א</a><a href="R. Levi b. Gershon (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשון</a></multilink>.<fn>Ralbag's explanation of the cause of the slavery includes internecine feuding and refusal to accept rebuke. See below for his understanding of the need for the exile.</fn> These sources learn from the story of Moshe's killing of the Egyptian taskmaster that informants existed among the Israelites.<fn>For sources which disagree and praise the Israelites for refraining from tale-bearing, see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">Israelites' Religious Identity</a>.</fn></li>
+
<li><b>רכילות ומסירה</b> – <multilink><a href="TanchumaShemot10" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot10" data-aht="source">שמות י'</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>,<fn>ראה תנחומא לעיל לחטא הנוסף של אי-מילת בניהם.</fn> <multilink><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא (בובר)</a><a href="TanchumaBuberVaera17" data-aht="source">תנחומא בובר וארא י"ז</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>, <multilink><a href="ShemotRabbah1-30" data-aht="source">שמות רבה</a><a href="ShemotRabbah1-30" data-aht="source">א':ל'</a><a href="Shemot Rabbah" data-aht="parshan">אודות שמות רבה</a></multilink>,<fn>ראה שמות רבה לעיל לחטא הנוסף של אי-מילת בניהם.</fn> <multilink><a href="RashiShemot2-14" data-aht="source">רש"י</a><a href="RashiShemot2-14" data-aht="source">שמות ב':י"ד</a><a href="R. Shelomo Yitzchaki (Rashi)" data-aht="parshan">אודות ר' שלמה יצחקי</a></multilink>, ו<multilink><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">שמות ב' תועלת ח'</a><a href="RalbagBemidbar15-41" data-aht="source">במדבר ט"ו:מ"א</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>.<fn>הסברו של רלב"ג על הגורם לעבדות כולל איבה הרסנית וסירוב לקבל תוכחה. ראה להלן לאופן שבו הוא מבין את הצורך בגלות.</fn> מקורות אלה לומדים מסיפור הריגת הנוגש המצרי בידי משה שהיו מלשינים בקרב עם ישראל.<fn>למקורות שאינם מסכימים ומשבחים את בני ישראל על הימנעות מלשון הרע, ראה <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a>.</fn></li>
 
</ul></point>
 
</ul></point>
−
<point><b>Proportionate punishment?</b> The sins listed are serious ones, but textual evidence for their prevalence amongst the Israelites exists only for idolatry.</point>
+
<point><b>עונש מידתי?</b> החטאים המנויים הם חמורים, אך עדות טקסטואלית על הימצאותם בקרב בני ישראל קיימת רק לעבודת אלילים.</point>
−
<point><b>Divine decree vs. free will</b> – This approach must explain how the prophecy to Avraham could precede the sin. Radak states that Hashem knew the people would sin, and he points to Devarim 31-32 as an analogous case of a punishment being predicted before the sin occurred.<fn>See the issues raised in the analysis above of Abarbanel's similar parallel to Devarim 4:25-26.</fn> Ralbag goes a step further and maintains that had the Israelites exercised their free will and not sinned, the exile would not have been so harsh.<fn>He thus explains why the bondage did not start until after the death of the righteous generation of Yosef and his brothers. It is possible that according to Ralbag, despite the Divine prophecy, the slavery might still have been avoided entirely had the Israelites in Egypt not sinned, but he does not say this explicitly. See Ralbag's formulation "כי טוב הבחירה ינצח זה הסדור" and see <a href="$">Free Will</a> for further discussion of his stance.</fn></point>
+
<point><b>גזירות א-לוהיות מול בחירה חופשית</b> – גישה זו צריכה להסביר איך הנבואה לאברהם יכולה להיות קודמת לחטא. רד"ק אומר שה' ידע שהאנשים יחטאו, והוא מצביע על דברים ל"א-ל"ב בתור מקרה מקביל של עונש שנגזר לפני שהחטא אירע.<fn>ראה את הדברים שהועלו בניתוח שהובא לעיל על ההקבלה הדומה של אברבנאל לדברים ד':כ"ה-כ"ו.</fn> רלב"ג הולך צעד נוסף וסובר שאילו בני ישראל היו משתמשים בבחירה החופשית שלהם ולא היו חוטאים, הגלות הייתה פחות קשה.<fn>בכך הוא מסביר מדוע השעבוד לא התחיל עד אחר מותם של הדור הצדיק של יוסף ואחיו. אפשרי שלשיטת רלב"ג, למרות הנבואה הא-לוהית, היה אפשר למנוע את העבדות לגמרי אם בני ישראל לא היו חוטאים במצרים, אך הוא לא אומר זאת בפירוש. ראה ניסוחו של רלב"ג "כי טוב הבחירה ינצח זה הסדור" וראה <a href="$" data-aht="page">בחירה חופשית</a> לדיון נוסף בעמדתו.</fn></point>
−
<point><b>Why were the Israelites' sins not recorded in the Torah?</b> This approach, in particular, must address why the Torah does not mention the sins,<fn>See Vayikra Rabbah 7:1 which notes that Hashem waited 900 years between the Exodus and Yechezkel before disclosing the Israelites' idolatry.</fn> despite their resulting in a very significant punishment.<fn>Other approaches also must account for why the Israelites' idolatry is described only in Yechezkel 20 (and perhaps Yehoshua 24) but not in the Torah. However, they could explain that it was only a small minority of the nation. It is more difficult to give this answer, though, if the sin led to a national punishment.</fn> It is possible that the Torah's silence results from its not wanting to mitigate the responsibility of the Egyptians in enslaving the Israelites.<fn>In Shemot 1-2 there is also no discussion of Hashem's role in bringing about the slavery (cf. Tehillim 105:25). See <a href="Divine Plans and Egyptian Free Choice" data-aht="page">Divine Plans and Egyptian Free Choice</a> that this may also be to keep the focus on the Egyptian culpability.</fn></point>
+
<point><b>מדוע חטאי בני ישראל לא נזכרו בתורה?</b> גישה זו, במיוחד, צריכה להתייחס לשאלה למה התורה אינה מזכירה את החטאים, <fn>ראה ויקרא רבה ז':א' שמעיר שה' חיכה 900 שנה בין יציאת מצרים ויחזקאל לפני שחשף את עבודת האלילים של בני ישראל.</fn> על אף שכתוצאה מגיע עליהם עונש משמעותי מאוד.<fn>גישות אחרות צריכות גם להסביר מדוע עבודת האלילים של בני ישראל מתוארת רק ביחזקאל כ' (ואולי גם ביהושע כ"ד) אך לא בתורה. אולם, הם יכולים להסביר שהיה זה רק מיעוט של העם. אך, יותר קשה לתת את התשובה הזו אם החטא הוביל לעונש לאומי.</fn> אפשר ששתיקת התורה היא תוצאה של חוסר רצון להקטין את האחריות של המצרים ששעבדו את בני ישראל.<fn>בשמות א'-ב' גם אין דיון בתפקידו של ה' בגרימת העבדות. (השווה תהילים ק"ה:כ"ה). ראה <a href="Divine Plans and Egyptian Free Choice" data-aht="page">תוכניות א-לוהיות ובחירה חופשית של המצרים</a> שגם זה נעשה כדי שהקורא יתמקד באשמת המצרים.</fn></point>
−
<point><b>Why was the punishment foretold already to Avraham?</b> Seforno suggests that Hashem wanted Avraham's descendants in Egypt to know that their trials and tribulations were all coming from Him (to punish them for their sins).<fn>Compare to Devarim 31:19-26.</fn></point>
+
<point><b>למה סוּפַּר לאברהם מראש על העונש של בניו?</b> ספורנו מציע שה' רצה שצאצאי אברהם במצרים ידעו שהניסיונות והתלאות שהם עוברים מגיעים כולם ממנו (כדי להעניש אותם על חטאיהם).<fn>השווה לדברים ל"א:י"ט-כ"ב.</fn></point>
−
<point><b>Relationship between exile and bondage</b> – As the exile preceded the Israelites' sins in Egypt, this approach must come up with a different explanation for the purpose of the exile (and why it was in Egypt). Ralbag explains that the exile was needed so that the Israelites' faith could be strengthened by seeing Hashem's miracles. On the other hand, Seforno proposes that the exile in Egypt facilitated growth into a large nation without the risk of losing their national identity.<fn>See below for elaboration on both of these approaches.</fn> Alternatively, one could posit that the exile was a punishment for the sin of Yosef's brothers, while the bondage was a punishment for the Israelites' sins in Egypt.<fn>The Damascus Document attributes sins to both Yaakov's sons and to their descendants in Egypt.</fn></point>
+
<point><b>יחס בין גלות לשעבוד</b> – מכיוון שהגלות קדמה לחטאי בני ישראל במצרים, על גישה זו להעלות פתרון אחר למטרה של הגלות (ולמה היא הייתה במצרים). רלב"ג מסביר שהגלות הייתה חיונית כדי שהביטחון של בני ישראל יתחזק באמצעות ראיית ניסי ה'. מצד שני, ספורנו מציע שהגלות במצרים הקלה על גדילה לעם גדול מבלי הסיכון שזהותם הלאומית תיפגע.<fn>ראה להלן להרחבה של שתי גישות אלה.</fn>&#160; לחילופין, אפשר לטעון שהגלות הייתה עונש לחטא יוסף ואחיו, בעוד שהשעבוד היה עונש לחטאי בני ישראל במצרים<fn>מגילת דמשק מייחסת חטאים גם לבני יעקב וגם לצאצאיהם במצרים.</fn></point>
−
<point><b>What ultimately brought about the redemption?</b> According to Seforno, a portion of the Israelites repented.</point>
+
<point><b>מה בסופו של דבר הביא את הגאולה?</b> לשיטת ספורנו, חלק מבני ישראל חזרו בתשובה.</point>
−
<point><b>Gratitude for the redemption</b> – Since Hashem saved the Israelites despite their sins, gratitude is the obvious response.<fn>This is true even if they repented, but it would be especially true if one maintains that the sins persisted until the Exodus – see above.</fn></point>
+
<point><b>הכרת הטוב על הגאולה</b> – מכיוון שה' הציל את בני ישראל למרות חטאיהם, הכרת הטוב היא התגובה הברורה מאליה.<fn>דבר זה נכון גם אם הם חזרו בתשובה, אך נכון במיוחד אם סוברים שהם התמידו בחטאיהם עד יציאת מצרים – ראה לעיל.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
−
<category name="">Educative
+
<category>חינוכית
−
<p>This category subdivides regarding whether the educational objective was in the theological or moral-ethical sphere, and if the goal was achieved through the suffering or the redemption.</p>
+
<p>קטגוריה זו נחלקת חלוקת משנה בנוגע לשאלה האם המטרה החינוכית הייתה בתחום התאולוגי או מוסרי-אתי, והאם היעד הושג דרך הסבל או הגאולה</p>
−
<opinion name="Monotheism">Spread Monotheism
+
<opinion name="מונותיאיזם">
−
<p>The redemption demonstrated Hashem's power, and the exile and bondage were merely a necessary prelude for this objective.</p>
+
התפשטות המונותיאיזם
−
<mekorot><multilink><a href="SifreDevarim406" data-aht="source">Sifre</a><a href="SifreDevarim406" data-aht="source">ש"ו</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>,  
+
<p>הגאולה הפגינה את כוחו של ה', והגלות והשעבוד היו רק הקדמה נחוצה למטרה זו.</p>
−
<multilink><a href="RalbagBemidbar15-41" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">שמות ב' תועלת ח'</a><a href="RalbagBemidbar15-41" data-aht="source">במדבר ט"ו:מ"א</a><a href="R. Levi b. Gershon (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשון</a></multilink>,<fn>This is Ralbag's understanding of the need for the exile and redemption. See above for his position that the slavery was a punishment for sins in Egypt.</fn>  
+
<mekorot><multilink><a href="SifreDevarim406" data-aht="source">ספרי דברים</a><a href="SifreDevarim406" data-aht="source">ש"ו</a><a href="Sifre Devarim" data-aht="parshan">אודות ספרי דברים</a></multilink>, <multilink><a href="RalbagBemidbar15-41" data-aht="source">רלב"ג</a><a href="RalbagShemot2-T8" data-aht="source">שמות ב' תועלת ח'</a><a href="RalbagBemidbar15-41" data-aht="source">במדבר ט"ו:מ"א</a><a href="R. Levi b. Gershom (Ralbag, Gersonides)" data-aht="parshan">אודות ר' לוי בן גרשום</a></multilink>,<fn>זוהי הדרך בה רלב"ג מבין את הצורך בגלות וגאולה. ראה לעיל לעמדתו שהעבדות הייתה עונש לחטאים במצרים.</fn> <multilink><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי ה'</a><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי מצרים א'</a><a href="R. Eliezer Ashkenazi (Ma'asei Hashem)" data-aht="parshan">אודות ר' אליעזר אשכנזי</a></multilink></mekorot>
−
<multilink><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי ה'</a><a href="MaaseiHashem1" data-aht="source">מעשי מצרים א'</a><a href="R. Eliezer Ashkenazi (Ma'asei Hashem)" data-aht="parshan">אודות ר' אליעזר אשכנזי</a></multilink></mekorot>
+
<point><b>קהל יעד</b> – ספרי דברים מדבר על הפצת גדולת ה' ברחבי העולם,<fn>מהדורת ספרי דברים של ל. פינקלשטיין הולך בעקבות כ"י ברלין של הספרי שבו כתוב "ובשביל". יכול להיות שמשתמע מכך שהייתה מטרה כפולה. אולם, ברוב כתבי היד האות "ו" חסרה או המלה כולה הושמטה.</fn> הרלב"ג מתמקד בחיזוק האמונה של בני ישראל בה' והכנתם לקבלת התורה,<fn>לעוד על עמדתו של רלב"ג, ראה <a href="Purpose of the Plagues" data-aht="page">מטרת המכות</a>.</fn> ובעל מעשי ה' משלב בין שני הרעיונות.</point>
−
<point><b>Target audience</b> – The Sifre speaks of promulgating God's glory throughout the world,<fn>L. Finkelstein's edition of the Sifre follows the Berlin ms. of the Sifre which reads "<b>ו</b>בשביל". This might imply that there was a dual purpose. However, most manuscripts either do not have the "ו" or omit the word entirely.</fn> Ralbag focuses on strengthening the Israelites' belief in Hashem and preparing them to receive the Torah,<fn>For more on Ralbag's position, see <a href="Purpose of the Plagues" data-aht="page">Purpose of the Plagues</a>.</fn> and the Ma'asei Hashem combines both themes.</point>
+
<point><b>למה סוּפַּר מראש לאברהם?</b> לשיטת רלב"ג, ה' מסביר את התהליך שבאמצעותו צאצאי אברהם יהיו מוכנים לרשת את הארץ, בתגובה לדאגה של אברהם שהם לא יהיו ראויים. מעשי ה' מוסיף שאברהם היה נפעם ושמח מאוד כששמע את החדשות שצאצאיו יהיו הכלי שבאמצעותו נפלאות ה' יוכרזו לעולם.<fn>בעל מעשי ה' מסביר שכל רמ"ח האיברים של אברהם הוקדשו לעבודת ה', ולאורך כל ברית בין הבתרים משתקפת דאגתו של אברהם שהוא אינו מסוגל להפיץ בעצמו את המונותיאיזם לכל העולם. לכן, כלל לא הדאיגה את אברהם העובדה שצאצאיו ישועבדו, כל עוד הם יצליחו לממש את תכלית קיומם להגדיל את ידיעת ה'. ר' אליעזר אשכנזי מביא סיוע לפירושו מההקשר החגיגי של הברית, ומהעובדה שאברהם לא התפלל שצאצאיו לא ישועבדו.</fn></point>
−
<point><b>Why foretold already to Avraham?</b> According to Ralbag, Hashem explains the process through which Avraham's descendants would become prepared to inherit the land, in response to Avraham's concern that they would not be worthy. The Ma'asei Hashem adds that Avraham was thrilled by the news that his descendants would be the vehicle through which the wonders of Hashem would be proclaimed to the world.<fn>The Ma'asei Hashem explains that every fiber of Avraham's being was dedicated to the worship of Hashem, and the entire Covenant of Pieces reflects Avraham's concern that he was not capable by himself of spreading monotheism to the entire world. Thus, it was of no concern to Avraham that his descendants would be enslaved, as long as they would thereby achieve their raison d'être of increasing knowledge of God. R. Eliezer Ashkenazi brings support for his interpretation from the festive context of the Covenant, and from the fact that Avraham did not pray that his descendants should not be enslaved.</fn></point>
+
<point><b>יחס בין גלות לשעבוד</b> – גישה זו יכולה לראות גם את הגלות וגם את השעבוד בתור אמצעים בלבד להשגת היעדים של שלב הגאולה. אולם, רלב"ג רואה בעבדות עונש על חטאי בני ישראל במצרים.<fn>ראה לעיל לניתוח עמדת רלב"ג.</fn></point>
−
<point><b>Relationship between exile and bondage</b> – This approach could view both the exile and bondage as merely a means to achieving the goals of the redemption stage. Ralbag, though, views the slavery as a punishment for the sins of the Israelites in Egypt.<fn>See above for analysis of Ralbag's position.</fn></point>
+
<point><b>מקבילות היסטוריות</b> – ר' אליעזר אשכנזי טוען שמטרת הגלות העכשווית, כמו גלות מצרים, היא כדי לאפשר את הפצת המונותיאיזם לעולם כולו.</point>
−
<point><b>Historical parallels</b> – R. Eliezer Ashkenazi claims that the purpose of the current exile, like the Egyptian Exile, is to allow for the dissemination of monotheism to the entire world.</point>
 
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="">Afflictions of Love
+
<opinion>ייסורים של אהבה
−
<p>The exile and bondage were a manifestation of Divine love, as they raised the spiritual level of the Israelites, brought them closer to Hashem, and prepared them to receive the Torah and the land of Israel.</p>
+
<p>הגלות והשעבוד היו הגשמה של אהבת ה', מכיוון שהם העלו את הרמה הרוחנית של בני ישראל, קירבה אותם לה', והכינה אותם לקבל את התורה ואת ארץ ישראל.</p>
−
<mekorot><multilink><a href="RBachyaShemot5-22" data-aht="source">ר' חננאל</a><a href="RBachyaShemot5-22" data-aht="source">שמות ה':כ"ב</a><a href="R. Chananel b. Chushiel" data-aht="parshan">אודות ר' חננאל בן חושיאל</a></multilink>,<fn>R. Chananel and R. Bachya both focus on the final stage of the bondage after Moshe's initial overture to Paroh. It is not clear if they maintain the same position regarding the exile and the earlier stages of the slavery.</fn>  
+
<mekorot><multilink><a href="RBachyaShemot5-22" data-aht="source">ר' חננאל</a><a href="RBachyaShemot5-22" data-aht="source">שמות ה':כ"ב</a><a href="R. Chananel b. Chushiel" data-aht="parshan">אודות ר' חננאל בן חושיאל</a></multilink>,<fn>ר' חננאל ור' בחיי מתמקדים שניהם בשלב הסופי של השעבוד לאחר הפנייה הראשונית של משה לפרעה. לא ברור אם הם מחזיקים בעמדה זהה בנוגע לגלות ולשלבים המוקדמים יותר של העבדות.</fn> <multilink><a href="RBachyaShemot5-22" data-aht="source">ר' בחיי</a><a href="RBachyaShemot5-22" data-aht="source">שמות ה':כ"ב</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink>,<fn>לא ברור היכן מסתיים הציטוט מר' חננאל ומתחיל פירושו של ר' בחיי עצמו, אך הפסקה השנייה ("ודע כי ענייני הגלות הזה הראשון...") שמתייחס לשלטון נוצרי היא בבירור דברי ר' בחיי עצמו.</fn> <multilink><a href="RanBereshit15-13" data-aht="source">ר"ן</a><a href="RanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'-י"ג</a><a href="RanBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="RanBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ד</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>, <multilink><a href="OhrHashem3-1-8" data-aht="source">ר' חסדאי קרשקש</a><a href="OhrHashem3-1-8" data-aht="source">אור ה' ג':א':ח':ב'</a><a href="AbarbanelBereshit15Q15" data-aht="source">אברבנאל בראשית ט"ו שאלה ט"ו</a><a href="R. Chasdai Crescas" data-aht="parshan">אודות ר' חסדאי קרשקש</a></multilink>,<fn>ר' חסדאי הולך בדרכו של המורה שלו, הר"ן.</fn> <multilink><a href="MidrashHaHeifetzBereshit37-15" data-aht="source">מדרש החפץ</a><a href="MidrashHaHeifetzBereshit37-15" data-aht="source">בראשית ל"ז:ט"ו</a><a href="Midrash HaHeifetz" data-aht="parshan">אודות מדרש החפץ</a></multilink>, <multilink><a href="TzerorBereshit15-9" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorBereshit15-9" data-aht="source">בראשית ט"ו:ט'</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink>,<fn>פירושו של צרור המור מופיע גם ב<multilink><a href="MinchahBereshit15-13" data-aht="source">מנחה בלולה</a><a href="MinchahBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="R. Avraham Porto (Minchah Belulah)" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם מפורטו</a></multilink>.</fn> <multilink><a href="MalbimBereshit15-13" data-aht="source">מלבי"ם</a><a href="MalbimBereshit 15-13" data-aht="source">Bereshit 15:13</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink></mekorot>
−
<multilink><a href="RBachyaShemot5-22" data-aht="source">ר' בחיי</a><a href="RBachyaShemot5-22" data-aht="source">שמות ה':כ"ב</a><a href="R. Bachya b. Asher" data-aht="parshan">אודות ר' בחיי בן אשר</a></multilink>,<fn>It is not clear where the citation from R. Chananel ends and R. Bachya's own comment begins, but the second paragraph ("&#8207;ודע כי עניני הגלות הזה הראשון...&#8207;") which refers to Christian dominion is clearly from R. Bachya himself.</fn>  
+
<point><b>סבל ללא חטא</b> – המושג של "ייסורין של אהבה" מופיע כבר בספרות האמוראים,<fn>ראה בבלי ברכות ה' ע"א-ע"ב ובראשית רבה צ"ב:א'.</fn> אך הפרשנים חולקים האם ייסורים מגיעים לעתים אפילו כאשר אין חטא בכלל.<fn>רש"י ברכות ה' ע"א ד"ה "ייסורים" נוקט בגישה שהם יכולים להגיע אפילו כאשר אין חטא, בעוד שרמב"ן (תורת האדם עמ' 270-273) מחזיק בדעה שייסורים תמיד מגיעים כדי לטהר מאיזושהי דרגה של חטא (רמב"ן מבחין בין הקטגוריות של נסיונות וייסורין של אהבה). רמב"ם (מורה נבוכים ג':י"ז,כ"ד) נראה כדוחה את המושג ייסורין של אהבה כולו.</fn> הר"ן<fn>לשיטת הר"ן, נסיונות הם סוג של ייסורין של אהבה. הר"ן מפתח את עמדתו גם בדרשות הר"ן י' שם הוא משתמש בה כדי לפרש את הפסוקים בדברים ד':כ"ט-ל"א.</fn>&#160;ור' חסדאי קרשקש סוברים שהם מגיעים אפילו ללא חטא,<fn>העמדה של ר' חננאל ור' בחיי פחות חד משמעית. בכד הקמח (ד"ה כיפורים עמ' 209-211), נראה שר' בחיי מאמץ את עמדת הרמב"ן שאפילו ייסורין של אהבה מגיעים בעקבות חטא (קטן), אך מפירושו על שמות ה':כ"ב נראה שהם מגיעים ללא חטא כלל. אפילו אם ר' בחיי מחזיק בדעה שהיה חטא שולי במצרים, עמדה זו עדיין תהיה שונה באופן מהותי מהפרשנים בקטגוריית ההענשה לעיל שמאמינים שהגלות/עבדות היו עונש שהגיע על חטאים משמעותיים ביותר.</fn> , ושזה היה המצב במצרים.<fn>ראה אברבנאל שחולק וטוען שאפילו אם ייסורים של יחידים מגיעים ללא חטא, דבר זה אינו נכון לגבי הסבל של עם שלם.</fn></point>
−
<multilink><a href="RanBereshit15-13" data-aht="source">ר"ן</a><a href="RanBereshit12-10" data-aht="source">בראשית י"ב:י'-י"ג</a><a href="RanBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="RanBereshit15-14" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ד</a><a href="R. Nissim Gerondi (Ran)" data-aht="parshan">אודות ר' נסים גירונדי</a></multilink>,  
+
<point><b>זהות דתית במצרים</b> – גישה זו רואה את בני ישראל במצרים בתור עם צדיק לחלוטין.<fn>ראה גם <multilink><a href="OhrHashem3-1-3" data-aht="source">אור ה'</a><a href="OhrHashem3-1-3" data-aht="source">אור ה' ג':א':ג':ג'</a><a href="R. Chasdai Crescas" data-aht="parshan">אודות ר' חסדאי קרשקש</a></multilink>, בו ר' חסדאי טוען שלו היו בני ישראל מתבוללים במצרים, הגזירות היו פחות קשות ואולי הם היו מתקבלים לתוך החברה המצרית.</fn> אולם, כפי שאברבנאל מציין, דיוקן זה לא עולה בקנה אחד עם הטקסט ב<a href="Yechezkel20-1" data-aht="source">יחזקאל כ'</a>.<fn>לדיון נוסף, ראה <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">זהותם הדתית של בני ישראל במצרים</a>.</fn> אברבנאל גם טוען שההתנהגות של בני ישראל אחר כך במדבר נראית כמצביעה על כך שה"ייסורין של אהבה" במצרים היו כישלון חינוכי מוחלט.<fn>אברבנאל מעיר שדור יוצאי מצאים היה צריך למות במדבר לפני שהעם היה יכול להיכנס לארץ ישראל. ראה גם&#160;<multilink><a href="MaharalGevurot9" data-aht="source">מהר"ל</a><a href="MaharalGevurot9" data-aht="source">גבורות השם ט'</a><a href="R. Judah Loew of Prague (Maharal)" data-aht="parshan">אודות ר' יהודה ליווא מפראג</a></multilink> שמצביע על כך שכמה דורות מתו במצרים, ושגישת הר"ן יכולה לעבוד רק בהסברת מקרה של דור בודד שסבל ואז נגאל. אותו עניין שייך גם לגישה של ר' חננאל ור' בחיי, ולמעשה הם מדברים רק על הייסורים של דור יוצאי מצרים.</fn></point>
−
<multilink><a href="OhrHashem3-1-8" data-aht="source">ר' חסדאי קרשקש</a><a href="OhrHashem3-1-8" data-aht="source">אור ה' ג':א':ח':ב'</a><a href="AbarbanelBereshit15Q15" data-aht="source">אברבנאל בראשית ט"ו שאלה ט"ו</a><a href="R. Chasdai Crescas" data-aht="parshan">אודות ר' חסדאי קרשקש</a></multilink>,<fn>R. Chasdai is following in the footsteps of his teacher, the Ran.</fn>  
+
<point><b>מטרת הייסורים</b> – בעוד שר' חננאל ור' בחיי מציעים שהייסורים מגדילים את השכר של הצדיקים ואת העונש של הרשעים, הר"ן מסביר שייסורים הופכים את האדם ליותר עניו, מרחיקים אותו מהתאוות הגופניות של העולם הזה, ובכך מכינים אותו לקרבה רוחנית לה'.<fn>ר"ן מוסיף שבני ישראל גם יראו את כוחו של ה' כאשר הוא יעניש את המצרים על כך ששעבדו אותם. זה דומה להסברו של רלב"ג לעיל.</fn> במקרה של בני ישראל במצרים , הר"ן מצטט את אמרתו של רשב"י מהבבלי בברכות ה'. שייסורים הכשירו את בני ישראל לקבל את התורה ואת ארץ ישראל.<fn>דברי רשב"י נמצאים כבר במכילתא יתרו בחודש י' וספרי דברים ל"ב. הוא גם מצוטט בהקשר של דוגמאות אחרות של ייסורים של אהבה בקטעים הפותחים של ה<multilink><a href="TanchumaShemot1" data-aht="source">תנחומא</a><a href="TanchumaShemot1" data-aht="source">שמות א'</a><a href="TanchumaShemot5" data-aht="source">שמות ה'</a><a href="TanchumaShemot10" data-aht="source">שמות י'</a><a href="TanchumaKedoshim13" data-aht="source">קדושים י"ג</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">אודות התנחומא</a></multilink>&#160;ושמות רבה א':א'. מקורות אלה אינם טוענים בפירוש כמו הר"ן שייסורין של אהבה היו המטרה הראשית של עבדות מצרים, אך זו יכולה להיות כוונתם.</fn> אך, אברבנאל דוחה את הבנת הר"ן, בהערה שבעוד שהתורה מתארת את האירועים של ארבעים השנה במדבר בתור תהליך חינוכי,<fn>ראה דברים ח':ב'-ה',ט"ו-ט"ז.</fn> היא מעולם לא עושה זאת בנוגע לשעבוד מצרים. יתר על כן, אברבנאל מקשה מדוע אותם היעדים לא היו יכולים להיות מושגים ללא רדיפה קשה כל כך, ומדוע התורה רואה את יציאת מצרים בתור מעשה בלעדי של חסד א-לוהי, אם בני ישראל לא עשו דבר שבגללו היה מגיע להם להיות משועבדים מלכתחילה.</point>
−
<multilink><a href="MidrashHaHeifetzBereshit37-15" data-aht="source">מדרש החפץ</a><a href="MidrashHaHeifetzBereshit37-15" data-aht="source">בראשית ל"ז:ט"ו</a><a href="Midrash HaHeifetz" data-aht="parshan">אודות מדרש החפץ</a></multilink>,  
+
<point><b>למה במצרים?</b> אברבנאל מצטט את ר' חסדאי קרשקש<fn>הנקודה הזו בדיוק אינה נמצאת בכתביו הקיימים של ר' חסדאי, אך עקבית עם הרעיונות שנמצאים בדרשת הפסח של ר' חסדאי (עמ' 144) ואור ה' ג':א':ו':א' ובדרשות הר"ן ג' וה'.</fn> כאומר שה' בחר את מצרים מכיוון שהיא הייתה המרכז העולמי המוביל לקסם אפל, ולכן הוא היה יכול להפגין בצורה טובה יותר את עליונותו על כל הצורות של כישוף.</point>
−
<multilink><a href="TzerorBereshit15-9" data-aht="source">צרור המור</a><a href="TzerorBereshit15-9" data-aht="source">בראשית ט"ו:ט'</a><a href="R. Avraham Saba" data-aht="parshan">אודות ר' אברהם סבע</a></multilink>,<fn>Tzeror HaMor's interpretation appears also in the <multilink><a href="MinchahBereshit15-13" data-aht="source">Minchah Belulah</a><a href="MinchahBereshit15-13" data-aht="source">Bereshit 15:13</a><a href="R. Avraham Porto (Minchah Belulah)" data-aht="parshan">About R. Avraham Porto</a></multilink>.</fn>  
+
<point><b>גזירה א-לוהית מול בחירה חופשית</b> – לשיטת הר"ן, המצרים השתמשו בבחירה חופשית בשעבוד בני ישראל, וה' לא התערב לטובת בני ישראל רק בגלל הרווחים מהעבדות שבני ישראל צברו. לעוד, ראה <a href="Exile and Enslavement – Divinely Designed" data-aht="page">גלות ושעבוד – תוכנית א-לוהית?</a> ו<a href="Divine Plans and Egyptian Free Choice" data-aht="page">תוכניות א-לוהיות ובחירה חופשית של המצרים</a>.</point>
−
<multilink><a href="MalbimBereshit15-13" data-aht="source">מלבי"ם</a><a href="MalbimBereshit 15-13" data-aht="source">Bereshit 15:13</a><a href="R. Meir Leibush Weiser (Malbim)" data-aht="parshan">אודות ר' מאיר ליבוש וייזר</a></multilink></mekorot>
+
<point><b>למה סוּפַּר מראש לאברהם?</b> הר"ן מסביר שהנבואה היא תגובת ה' לדאגת אברהם שצאצאיו לא יהיו ראויים לרשת את הארץ. בנבואה, ה' מסביר איך הניסיונות ותלאות שהעם יעבור יכין אותם לאהוב ולירא אותו.<fn>מבחינה זו, הר"ן הולך בעקבות גישת רלב"ג לעיל.</fn> בעל צרור המור מוסיף שהנבואה הייתה השכר של אברהם על צדקתו.<fn>הוא גם מסביר שאברהם לא התפלל שה' יבטל את הגזירה, מכיוון שראה אותה בתור שכר.</fn></point>
−
<point><b>Suffering without sin</b> – The concept of "afflictions of love" ("ייסורין של אהבה") appears already in Amoraic literature,<fn>See Bavli Berakhot 5a-b and Bereshit Rabbah 92:1.</fn> but commentators disagree as to whether these afflictions sometimes come even without there being any sin whatsoever.<fn>Rashi Berakhot 5a s.v. "yissurin" takes the approach that they can come even when there is no sin, while Ramban (Torat HaAdam pp.270-273) maintains that afflictions always come to purify from some degree of sin (Ramban distinguishes between the categories of נסיונות and ייסורין של אהבה). Rambam (Moreh Nevukhim 3:17,24) appears to reject the entire concept of ייסורין של אהבה.</fn> The Ran<fn>According to the Ran, נסיונות are a form of ייסורין של אהבה. The Ran develops his position also in Derashot HaRan 10 where he uses it to interpret the verses in Devarim 4:29-31.</fn> and R. Chasdai maintain that they come even without sin,<fn>The position of R. Chananel and R. Bachya is more ambiguous. In his Kad HaKemach (s.v. Kippurim, pp. 209-211), R. Bachya appears to adopt the Ramban's position that even ייסורין של אהבה come because of a (small) sin, but from his commentary on Shemot 5:22 it would appear that they come without any sin at all. Even if R. Bachya maintains that there was a minor sin in Egypt, this position would still be fundamentally different from the exegetes in the punitive category above who believe that the exile/slavery were a deserved punishment for very significant sins.</fn> and that this was the case in Egypt.<fn>See Abarbanel who argues and says that even if afflictions of individuals come without any sin, this would not be true of the suffering of an entire nation.</fn></point>
+
<point><b>יחס בין גלות לשעבוד</b> – לשיטת הר"ן ור' חסדאי קרשקש, שניהם היו ייסורים של אהבה.<fn>ר' חננאל ור' בחיי, לעומת זאת, יכולים להבין את מטרת הגלות באופן שונה.</fn></point>
−
<point><b>Religious identity in Egypt</b> – This approach views the Israelites in Egypt as a completely righteous nation.<fn>See also <multilink><a href="OhrHashem3-1-3" data-aht="source">Ohr Hashem</a><a href="OhrHashem3-1-3" data-aht="source">Ohr Hashem 3:1:3:3</a><a href="R. Chasdai Crescas" data-aht="parshan">About R. Chasdai Crescas</a></multilink> where R. Chasdai claims that had the Israelites assimilated, the decrees would have been less severe and they might have been accepted into Egyptian society.</fn> As Abarbanel points out, though, this portrait appears to be at odds with the text of <a href="Yechezkel20-1" data-aht="source">Yechezkel 20</a>.<fn>For further discussion, see <a href="Religious Identity in Egypt" data-aht="page">Israelites' Religious Identity</a>.</fn> Abarbanel also argues that the Israelites' subsequent behavior in the desert would seem to indicate that the "afflictions of love" in Egypt were a complete educational failure.<fn>Abarbanel notes that the generation of the Exodus needed to die out in the desert before the nation could enter the land of Israel. See also the <multilink><a href="MaharalGevurot9" data-aht="source">Maharal</a><a href="MaharalGevurot9" data-aht="source">Gevurot HaShem 9</a><a href="R. Judah Loew of Prague" data-aht="parshan">About R. Judah Loew of Prague</a></multilink> who points out that multiple generations died out in Egypt, and that the Ran's approach could work only to explain a case of a single generation which suffered and was then redeemed. The same issue would apply to R. Chananel and R. Bachya's approach, and they in fact speak of the afflictions of only the generation of the Exodus.</fn></point>
+
<point><b>"כּוּר הַבַּרְזֶל"</b> – ביטוי זה מופיע שלוש פעמים בתנ"ך,<fn>והם: <a href="Devarim4-20" data-aht="source">דברים ד':כ'</a>, מלכים א' ח':נ"א, וירמיהו י"א:ד'.</fn> וכל המקרים מתארים את העבדות במצרים. בעדו שבפרשנים קדומים<fn>ראה פרקי דרבי אליעזר (היגר) מ"ז, לקח טוב דברים ד':כ', רד"ק מלכים א' ח':נ"א וירמיהו י"א:ד'.</fn> ביטוי זה מובן רק כהתייחסות לתנאי העבודה הקשים במצרים, בעל צרור המור הוא מהראשונים להתמקד בשימוש בכור היתוך כדי לזקק מתכות<fn>ראה גם את פירושיו לבראשית י"ב:י', כ"ב:א', מ"ה:כ"ג, ושמות י"ט:ה'.</fn> ולהבין את הביטוי כמטפורה לזיקוק האופי הרוחני של העם במצרים.<fn>גישה זו נהפכה לפופולרית בידי האלשיך, כלי יקר, ואחרים.</fn></point>
−
<point><b>Goal of the afflictions</b> – While R. Chananel and R. Bachya propose that the afflictions increase the reward of the righteous and the punishment of the sinner, the Ran explains that afflictions humble a person and distance him from the physical desires of this world, thus preparing him for spiritual closeness to Hashem.<fn>The Ran adds that the Israelites will also see Hashem's might when he punishes the Egyptians for enslaving them. This is similar to Ralbag's explanation above.</fn> In the case of the Israelites in Egypt, the Ran cites Rashbi's statement from Bavli Berakhot 5a that afflictions prepared the Children of Israel to receive the Torah and the land of Israel.<fn>Rashbi's statement is found already in Mekhilta Yitro Bachodesh 10 and Sifre Vaetchanan 32. It is also cited in the context of other examples of afflictions of love in the opening passages of <multilink><a href="TanchumaShemot1" data-aht="source">Tanchuma</a><a href="TanchumaShemot1" data-aht="source">Shemot 1</a><a href="Tanchuma" data-aht="parshan">About the Tanchuma</a></multilink> and Shemot Rabbah 1:1. These sources do not make the Ran's explicit claim that ייסורין של אהבה was the primary purpose of the Egyptian slavery, but it could be their implication.</fn> Abarbanel, though, rejects the Ran's understanding, noting that while the Torah describes the events of the forty years in the desert as an educational process,<fn>See Devarim 8:2-5,15-16.</fn> it never does the same regarding the Egyptian bondage. Furthermore, Abarbanel questions why the same goals could not have been achieved without such a harsh persecution, and why the Torah views the Exodus as the ultimate act of Divine kindness if the Israelites had done nothing to deserve to be enslaved in the first place.</point>
+
<point><b>הכרת הטוב על הגאולה</b> – לשיטה זו, אנו חשים הכרת הטוב מכיוון שהתהליך כולו היה לטובתינו.</point>
−
<point><b>Why in Egypt?</b> Abarbanel cites R. Chasdai Crescas<fn>This precise point is not found in R. Chasdai's extant writings, but it is consistent with the ideas found in R. Chasdai's Derashat HaPesach (p.144) and Ohr Hashem 3:1:6:1 and in Derashot HaRan 3 and 5.</fn> as saying that Hashem chose Egypt because it was the world's leading center of black magic, and thus He could better demonstrate His supremacy over all forms of sorcery.</point>
+
<point><b>מקבילות היסטוריות</b> – ר' בחיי אומר שהגאולה שהתעכבה והתעצמות הרדיפה לקראת הסוף גם בגלות מצרים וגם בזו העכשווית נועדה להגדיל גם את שכרינו וגם את העונש של אלו שעינו אותנו.<fn>ר' בחיי כתב את פירושו מעל 600 שנה לפני השואה.</fn> ר' חסדאי קרשקש מוסיף שהאורך המופרז של הגלות העכשווית אינה תוצאה של חטא, כמו שגלות מצרים לא הייתה עונש על חטאים. אלא, הוא אומר, זהו הגשמה של חסד ה' ומעוצב כך שהוא אמור לקרב אותנו אליו.<fn>סביר שר' חסדאי עושה מאמץ לספק נחמה לקהילתו (שהושמדה ברובה בפוגרומים הספרדיים ב 1391 ותוצאותיה), ולענות לפולמוסים נוצריים בנוגע ליהודים הנודדים והמושפלים. בעיני ר' חסדאי, היהודים של ספרד הנוצרית חיו מחדש את החוויה של גלות מצרים על בסיס יומי. לעוד על עמדתו של ר' חסדאי על הגלות שלו, ראה פרופ' זאב הרוי, ר' חסדאי קרשקש, (ירושלים, 2010): 157-160.</fn></point>
−
<point><b>Divine decree vs. free will</b> – According to the Ran, the Egyptians exercised free choice in enslaving the Israelites, and Hashem merely did not intercede because of the benefits from the slavery which the Israelites accrued. For more, see <a href="Exile and Enslavement – Divinely Designed" data-aht="page">Exile and Enslavement – Divine Design?</a> and <a href="Divine Plans and Egyptian Free Choice" data-aht="page">Divine Plans and Egyptian Free Choice</a>.</point>
 
−
<point><b>Why foretold already to Avraham?</b> The Ran explains that the prophecy is Hashem's response to Avraham's concern that his descendants would be unworthy of inheriting the land. In it, Hashem explains how the trials and tribulations the people will undergo will prepare them to love and fear Him.<fn>In this aspect, the Ran is following the approach of Ralbag above.</fn> The Tzeror HaMor adds that the prophecy was Avraham's reward for his righteousness.<fn>He also explains that Avraham did not pray for Hashem to rescind the decree, as he viewed it as a reward.</fn></point>
 
−
<point><b>Relationship between exile and bondage</b> – According to the Ran and R. Chasdai Crescas, both were part of the afflictions of love.<fn>R. Chananel and R. Bachya, though, might understand the purpose of the exile differently.</fn></point>
 
−
<point><b>"כּוּר הַבַּרְזֶל"</b> – This expression appears three times in Tanakh,<fn>They are: <a href="Devarim4-20" data-aht="source">Devarim 4:20</a>, Melakhim I 8:51, and Yirmeyahu 11:4.</fn> and all of the cases describe the slavery in Egypt. While in earlier exegesis<fn>See Pirkei DeRabbi Eliezer (Higger) 47, Lekach Tov Devarim 4:20, Radak Melakhim I 8:51 and Yirmeyahu 11:4.</fn> this phrase is understood as merely a reference to the harsh labor conditions in Egypt, the Tzeror HaMor is one of the first to focus on the use of a smelting furnace for refining metals<fn>See also his interpretations of Bereshit 12:10, 22:1, 45:23, and Shemot 19:5.</fn> and to understand the phrase as a metaphor for the refining of the Israelites' spiritual character in Egypt.<fn>This theme is then popularized by the Alshikh, Keli Yekar, and others.</fn></point>
 
−
<point><b>Gratitude for the redemption</b> – According to this approach, we feel gratitude because the entire process was for our benefit.</point>
 
−
<point><b>Historical parallels</b> – R. Bachya says that the delayed redemption and intensification of the persecution toward the end of each of the Egyptian and current exiles is intended to increase both our reward and the punishment of our tormentors.<fn>R. Bachya wrote his commentary over 600 years before the Shoah.</fn> R. Chasdai Crescas adds that the excessive length of the current exile is not the result of sin, just as the Egyptian Exile was not a punishment for sins. Rather, he says, it is a manifestation of Hashem's kindness and is designed to bring us closer to him.<fn>R. Chasdai is likely attempting to provide comfort to his own community (which was decimated in the Spanish pogroms of 1391 and their aftermath), and to respond to Christian polemics regarding the wandering and downtrodden Jew. For R. Chasdai, the Jews of Christian Spain were reliving the experience of the Egyptian Exile on a daily basis. For more on R. Chasdai's view of his own exile, see Prof. Zev Harvey, R. Hasdai Crescas, (Jerusalem, 2010): 157-160.</fn></point>
 
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="">A Crucible
+
<opinion>כור היתוך
−
<p>The purpose of the exile and bondage was to purge the Israelites from all of their impure elements.<fn>This approach is similar to the previous one ("Afflictions of Love") in that both view the suffering as raising the spiritual level of the Israelites. They differ, though, regarding the level of the Israelites at the outset. The previous approach understands the afflictions to be taking an already righteous people to a higher level, while the current approach views the suffering as transforming a nation of sinners into a more worthy one.</fn></p>
+
<p>המטרה של הגלות והשעבוד הייתה לטהר את בני ישראל מכל היסודות הטמאים שלהם.<fn>גישה זו דומה לקודמת ("ייסורים של אהבה") בכך ששניהם רואים את הסבל כמעלה את הרמה הרוחנית של בני ישראל. הם חולקים, לעומת זאת, בנוגע לרמה של בני ישראל בהתחלה. הגישה הקודמת מבינה שהייסורים מעלים עם שהוא כבר צדיק לרמה גבוהה יותר, בעוד שגישה הנוכחית רואה את הסבל כהופך עם של חוטאים לעם ראוי יותר.</fn></p>
−
<mekorot><multilink><a href="AbarbanelBereshit15-2" data-aht="source">Abarbanel (Approach #2)</a><a href="AbarbanelBereshit15-2" data-aht="source">בראשית ט"ו, דרך ב'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>,<fn>Abarbanel in this approach combines two distinct theories. While his primary focus is on the refining process for the nation itself, he links this with the need for the Children of Israel and the Exodus to serve as a vehicle for proclaiming Hashem's power throughout the world (like the Sifre above). In contrast, the Abarbanel in Zevach Pesach s.v. "Baruch Shomer" Approach #2 emphasizes the international aspect.</fn> <multilink><a href="AlshikhBereshit15-13" data-aht="source">ר' משה אלשיך</a><a href="AlshikhBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="R. Moshe Alshikh" data-aht="parshan">אודות ר' משה אלשיך</a></multilink></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="AbarbanelBereshit15-2" data-aht="source">אברבנאל (גישה ב')</a><a href="AbarbanelBereshit15-2" data-aht="source">בראשית ט"ו, דרך ב'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink>,<fn>אברבנאל בגישה זו משלב שתי תיאוריות נבדלות. בעוד שהתמקדותו הראשונית היא בתהליך זיקוק לעם עצמו, הוא מקשר זאת עם הצורך שבני ישראל ויציאת מצרים ישמשו אמצעי להכריז על כוחו של ה' ברחבי העולם (כמו הספרי דברים לעיל). בניגוד לכך, אברבנאל בזבח פסח ד"ה "ברוך שומר" גישה #2 מדגיש את הפן הבינלאומי.</fn> <multilink><a href="AlshikhBereshit15-13" data-aht="source">ר' משה אלשיך</a><a href="AlshikhBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="R. Moshe Alshikh" data-aht="parshan">אודות ר' משה אלשיך</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>The situation before the descent to Egypt</b> – Abarbanel depicts Yaakov's family in Canaan as having begun to mingle with the Canaanites and absorb their practices, and being unprepared to receive the Torah.<fn>Cf. Seforno below, and see <a href="$">Yaakov's Sons' Wives</a>.</fn></point>
+
<point><b>המצב לפני הירידה למצרים</b> – אברבנאל מתאר שמשפחת יעקב בכנען החלה להתערב עם הכנענים ולספוג את מנהיגיהם, ולא הייתה מוכנה לקבל את התורה.<fn>השווה ספורנו להלן, וראה <a href="Yaakov's Sons' Wives" data-aht="page">נשי בני יעקב</a>.</fn></point>
−
<point><b>Religious identity in Egypt</b> – Abarbanel cites the verses from <a href="Yechezkel20-1" data-aht="source">Yechezkel 20</a> as proof that the Israelites worshiped idolatry in Egypt.</point>
+
<point><b>זהות מצרית במצרים</b> – אברבנאל מצטט את הפסוקים מ<a href="Yechezkel20-1" data-aht="source">יחזקאל כ'</a> בתור הוכחה שבני ישראל עבדו עבודה זרה במצרים.</point>
−
<point><b>"כּוּר הַבַּרְזֶל" and the purgatory process</b> – The Alshikh merges the Midrashic motif of "Only 1/5" ("וַחֲמֻשִׁים")&#8206;<fn>See Mekhilta Beshalach Vayehi Petichta.</fn> with the metaphor of the smelting furnace and explains that the wicked part of the nation died off in Egypt.<fn>This position comes close to the punitive approaches analyzed above, however according to the Alshikh the emphasis is not on the people receiving the punishment but rather on the remaining portion of the nation which was purified.</fn> The righteous portion which remained could then proceed to Mt. Sinai for the revelation.<fn>Abarbanel, on the other hand, presents Egypt as a test of whether the Israelites would maintain their faith in the midst of an idolatrous society. According to Abarbanel, the Israelites failed this test, but Hashem nevertheless redeemed them. This raises the difficulty of why Hashem would give them a test just so they would fail.</fn></point>
+
<point><b>"כּוּר הַבַּרְזֶל" והתהליך המטהר</b> – האלשיך משלב את המוטיב המדרשי של "רק חמישית" ("וַחֲמֻשִׁים")&#8206;<fn>ראה מכילתא בשלח ויהי פתיחתא.</fn> עם המטפורה של כור ההיתוך ומסביר שהחלק הרשע בעם מת במצרים.<fn>עמדה זו מתקרבת לגישות ההענשה שנותחו לעיל, אך לשיטת האלשיך הדגש הוא לא האנשים שנענשו אלא על החלק הנותר של העם שנטהר.</fn> החלק הצדיק שנותר היה יכול אז להתקדם להר סיני למעמד ההתגלות.<fn>אברבנאל, לעומת זאת, מציג את מצרים בתור מבחן האם בני ישראל ישמרו על אמונתם בתוך חברה עובדת אלילים. לשיטת אברבנאל, בני ישראל נכשלו במבחן, אך ה' גאל אותם בכל זאת. דבר זה מעלה את הקושי מדוע שה' יעמיד אותם במבחן רק על מנת שייכשלו.</fn></point>
−
<point><b>Why in Egypt?</b> Abarbanel posits that Egypt was chosen because it was the world's leading center of idolatry, and the miracles of the Exodus could thus have a greater impact in spreading monotheism.<fn>In this respect, Abarbanel is following the course charted by the Ran and R. Chasdai Crescas – see above.</fn></point>
+
<point><b>למה במצרים?</b> אברבנאל טוען שמצרים נבחרה מכיוון שהיא הייתה המרכז המוביל של העולם בעבודה זרה, ולכן לניסי יציאת מצרים יכול להיות השפעה גדולה יותר בהתפשטות המונותיאיזם.<fn>מהבחינה הזו, אברבנאל הולך בדרך שתוו הרן ור' חסדאי קרשקש – ראה לעיל.</fn></point>
−
<point><b>What ultimately brought about the redemption?</b> According to this approach, the redemption came about after all of the impure elements were removed.</point>
+
<point><b>מה בסופו של דבר הביא את הגאולה?</b> לשיטה זו, הגאולה הגיעה אחרי שהעם נטהר מכל יסודות הטומאה.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="Empathy">Instill Empathy for Less Fortunate
+
<opinion name="אמפתיה">
−
<p>By experiencing exile and slavery themselves, the Children of Israel learned to feel empathy and care for the downtrodden and less fortunate members of society.</p>
+
החדרת הזדהות לשכבות החלשות בחברה
−
<mekorot><multilink><a href="NechamaShemotMavo" data-aht="source">נחמה ליבוביץ</a><a href="NechamaShemotMavo" data-aht="source">עיונים חדשים בספר שמות , עמ' 14-12</a><a href="Nechama Leibowitz" data-aht="parshan">אודות נחמה ליבוביץ</a></multilink></mekorot>
+
<p>בכך שחוו גלות ושעבוד בעצמם, בני ישראל למדו להרגיש הזדהות ואכפתיות כלפי האנשים החלשים ופחות ברי המזל בחברה.</p>
−
<point><b>Social justice and the Egyptian experience</b> – The Torah references the Egyptian exile and redemption in numerous commandments which deal with social justice,<fn>See Shemot 22:20, 23:9, Vayikra 19:34, Devarim 5:15, 10:19, 15:15, 16:12, 24:18, and 24:22. Nechama Leibowitz also notes that the word "פרך" appears in the Torah only in the two contexts of the Egyptian slavery (Shemot 1:13-14) and how not to treat a slave (Vayikra 25:43-53).</fn> and the Exodus has become a global symbol of liberty, justice, and human rights.</point>
+
<mekorot><multilink><a href="NechamaShemotMavo" data-aht="source">נחמה ליבוביץ</a><a href="NechamaShemotMavo" data-aht="source">עיונים חדשים בספר שמות , עמ' 14-12</a><a href="Prof. Nechama Leibowitz" data-aht="parshan">אודות פרופ' נחמה ליבוביץ</a></multilink></mekorot>
−
<point><b>Purpose or result?</b> It is unclear whether the Torah is implying that this was the purpose of the exile and slavery, or merely a lesson that can be derived in retrospect.</point>
+
<point><b>צדק חברתי וחוויית השעבוד</b> – התורה מתייחסת לגלות מצרים ולגאולה במצוות רבות שעוסקות בצדק חברתי,<fn>ראה שמות כ"ב:כ', כ"ג:ט', ויקרא י"ט:ל"ד, דברים ה':ט"ו, י':י"ט, ט"ו:ט"ו, ט"ז:י"ב, כ"ד:י"ח, וכ"ד:כ"ב. נחמה ליבוביץ גם מציינת שהמילה "פרך" מופיעה בתורה רק בשני ההקשרים של עבדות מצרים (שמות א':י"ג-י"ד) וכיצד לא לנהוג בעבד (ויקרא כ"ה:מ"ג-נ"ג).</fn> ויציאת מצרים הפכה לסמל אוניברסלי של חירות, שוויון וזכויות אדם.</point>
 +
<point><b>מטרה או תוצאה?</b> לא ברור האם התורה משמיעה שזו הייתה המטרה של הגלות והשעבוד, או רק לקח שאפשר להפיק ממבט לאחור.</point>
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
−
<category name="Formative">Forging a National Identity
+
<category name="יצירת זהות">
−
<p>Egypt was an incubator in which Yaakov's family could overcome both the internal and external challenges it faced on the road to developing into a nation with its own unique identity.</p>
+
יצירת זהות לאומית
−
<opinion name="Melting Pot">A Melting Pot
+
<p>מצרים הייתה חממה בה משפחת יעקב הייתה יכולה לגבור על אתגרים פנימיים וחיצוניים כאחד שמולם ניצבה בדרך להתפתחות לאומה עם זהות ייחודית משלה.</p>
−
<p>The shared suffering of the entire nation in Egypt was intended to eliminate class distinctions and foster unity.</p>
+
<opinion>מצרף
−
<mekorot><multilink><a href="PesiktaChadta" data-aht="source">Pesikta Chadta</a><a href="PesiktaChadta" data-aht="source">פסיקתא חדתא, (אוצר המדרשים אייזנשטיין עמ' 48)</a><a href="Pesikta Chadta" data-aht="parshan">About Pesikta Chadta</a></multilink>,<fn>While the Pesikta Chadta does view Hashem's action as a punishment, it emphasizes the constructive nature and goal of the punishment.</fn>  
+
<p>הסבל המשותף על של העם כולו במצרים נועד לבטל את ההבדלים בין המעמדות ולטפח אחדות.</p>
−
<multilink><a href="RHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ"ה:י"א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>See below that R. Hirsch also develops the notion that emigrating to Egypt would prevent assimilation.</fn></mekorot>
+
<mekorot><multilink><a href="PesiktaChadta" data-aht="source">פסיקתא חדתא</a><a href="PesiktaChadta" data-aht="source">פסיקתא חדתא, (אוצר המדרשים אייזנשטיין עמ' 48)</a><a href="Pesikta Chadta" data-aht="parshan">אודות About Pesikta Chadta</a></multilink>,<fn>בעוד שפסיקתא חדתא רואה את מעשה ה' בתור עונש, היא מדגישה את המטרה והאופי הבונה של העונש.</fn> <multilink><a href="RHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ"ה:י"א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink><fn>ראה להלן שר' הירש גם מפתח את הרעיון שהגירה למצרים תמנע התבוללות.</fn></mekorot>
−
<point><b>The situation before the descent to Egypt</b> – Before the Egyptian Exile, Yaakov favors Yosef and also distinguishes between the sons of his wives and the sons of his maidservants.<fn>See Bereshit 33:2. See also Yerushalmi Peah 1:1 which records that Yosef reported to Yaakov that the sons of Leah were disrespecting the sons of Bilhah and Zilpah and treating them as servants. While the Yerushalmi implies that this was a false report, from the Pesikta Chadta it would seem that there was more than a grain of truth in this claim.</fn> After the Exodus, though, all twelve tribes have equal status.</point>
+
<point><b>המצב לפני הירידה למצרים</b> – לפני גלות מצרים, יעקב מעדיף את יוסף וגם מבדיל בין בני נשיו לבני שפחותיו.<fn>ראה בראשית ל"ג:ב'. ראה גם ירושלמי פאה א':א' שמתאר שיוסף דיווח ליעקב שבני לאה התנהגו בזלזול לבני בלהה וזלפה והתייחסו אליהם כמו אל משרתים. בעוד שמשתמע מהירושלמי שהדיווח הזה היה שקרי, מהפסיקתא חדתא נראה שהיה יותר מקמצוץ של אמת בטענה זו.</fn> אך, לאחר יציאת מצרים, לכל שנים עשר השבטים יש מעמד שווה.</point>
−
<point><b>Shared experiences</b> – The Pesikta Chadta speaks of the Egyptian experience being a great equalizer, as the entire nation participated together in both the slavery and in the commandments of the Paschal sacrifice.</point>
+
<point><b>חוויות משותפות</b> – הפסיקתא חדתא מדבר על ההתנסות המצרית כמשווה אדיר, מכיוון שהעם כולו השתתף יחד גם בשעבוד וגם בציוויים על קרבן הפסח.</point>
−
<point><b>"כּוּר הַבַּרְזֶל"</b> – R. Hirsch emphasizes the fusing property of the blast furnace.</point>
+
<point><b>"כּוּר הַבַּרְזֶל"</b> – ר' הירש מדגיש את כוח הצירוף של הכור.</point>
−
<point><b>Historical parallels</b> – R. Hirsch notes that both the Egyptian Exile and the current exile were caused by jealousy and internecine strife.<fn>While the Egyptian experience created a measure of equality between the twelve tribes, conflict between the tribes never ceased throughout the entire First Temple era.</fn></point>
+
<point><b>מקבילות היסטוריות</b> – ר' הירש מציין שגם גלות מצרים וגם הגלות העכשווית נגרמו בידי קנאה ומאבקים פנימיים.<fn>בעוד שההתנסות המצרית יצרה מידה של שוויון בין שנים עשר השבטים, חיכוכים ומאבקים בין השבטים מעולם לא פסקו במשך כל התקופה של בית ראשון.</fn></point>
 
</opinion>
 
</opinion>
−
<opinion name="Anti-Assimilation">Preventing Assimilation
+
<opinion>מניעת התבוללות
−
<p>Yaakov's family needed to leave Canaan to stem the tide of intermarriage. Once their population had grown into a nation,<fn>See Seforno in his Introduction to Sefer Bereshit that the land was promised to Avraham's descendants "כאשר יהיו לגוי מספיק לקבוץ מדיני".</fn> they could then return and conquer Canaan.</p>
+
<p>משפחת יעקב הייתה צריכה לעזוב את כנען כדי לסכור את זרם נישואי התערובת. ברגע שהאוכלוסיה שלהם גדלה לעם,<fn>ראה ספורנו בהקדמתו לספר בראשית שהארץ הובטחה לצאצאיו של אברהם "כאשר יהיו לגוי מספיק לקבוץ מדיני".</fn> הם יכלו לשוב ולכבוש את כנען.</p>
−
<mekorot><multilink><a href="ZoharShemot" data-aht="source">זוהר</a><a href="ZoharShemot" data-aht="source">פרשת שמות (י"ד:-ט"ו.)</a><a href="Zohar" data-aht="parshan">אודות הזוהר</a></multilink>,  
+
<mekorot><multilink><a href="ZoharShemot" data-aht="source">זוהר</a><a href="ZoharShemot" data-aht="source">פרשת שמות (י"ד:-ט"ו.)</a><a href="Zohar" data-aht="parshan">אודות הזוהר</a></multilink>, <multilink><a href="SfornoBereshit46-3" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SfornoHakdamah" data-aht="source">הקדמה לתורה</a><a href="SfornoBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="SfornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="SfornoShemot1-14" data-aht="source">שמות א':י"ד</a><a href="R. Ovadyah Sforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>,<fn>כך ספורנו מבין את הצורך בגלות. ראה לעיל לעמדתו שהעבדות הייתה עונש על חטאי בני ישראל במצרים.</fn> <multilink><a href="RHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ"ה:י"א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink>,<fn>ראה לעיל שר' הירש גם מציג את הגישה של כור היתוך.</fn> <multilink><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי"ב</a><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">שמות א':ז'</a><a href="NetzivBereshit15-14" data-aht="source">הרחב דבר בראשית ט"ו:י"ד</a><a href="NetzivBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'-ד'</a><a href="NetzivBereshit46-34" data-aht="source">בראשית מ"ו:ל"ד</a><a href="NetzivBemidbar23-9" data-aht="source">במדבר כ"ג:ט'</a><a href="NetzivHaggadah" data-aht="source">אמרי שפר, "והיא שעמדה"</a><a href="R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink>, <a href="ImmanueliBereshit" data-aht="source">י"מ עמנואלי</a></mekorot>
−
<multilink><a href="SefornoBereshit46-3" data-aht="source">ספורנו</a><a href="SefornoHakdamah" data-aht="source">הקדמה לתורה</a><a href="SefornoBereshit15-13" data-aht="source">בראשית ט"ו:י"ג</a><a href="SefornoBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'</a><a href="SefornoShemot1-14" data-aht="source">שמות א':י"ד</a><a href="R. Ovadyah Seforno" data-aht="parshan">אודות ר' עובדיה ספורנו</a></multilink>,<fn>This is how Seforno understands the need for the exile. See above for his position that the slavery was a punishment for the Israelite's sins in Egypt.</fn>  
+
<point><b>המצב לפני הירידה למצרים</b> – ר' הירש טוען שאילו הייתה משפחת יעקב נותרת בכנען הם היו מתבוללים לתוך העמים הסובבים. י"מ עמנואלי מוסיף שבני יעקב כבר החלו להתחתן עם כנעניות.<fn>ראה בראשית ל"ח:ב' ומ"ו:י', וראה <a href="Yaakov's Sons' Wives" data-aht="page">נשי בני יעקב</a>.</fn></point>
−
<multilink><a href="RHirschBereshit45-11" data-aht="source">רש"ר הירש</a><a href="RHirschBereshit45-11" data-aht="source">בראשית מ"ה:י"א</a><a href="R. Samson Raphael Hirsch" data-aht="parshan">אודות ר' שמשון רפאל הירש</a></multilink>,<fn>See above that R. Hirsch also presents the theme of the melting pot.</fn>  
+
<point><b>למה במצרים?</b> הזוהר וספורנו מציינים שמכיוון שהמצרים תיעבו זרים ולא היו מוכנים אפילו לאכול לחם עם העברים, שלא לדבר על להתחתן אתם, סיכויי ההתבוללות היו קטנים הרבה יותר במצרים מאשר בכנען.<fn>אולם, כפי שספורנו עצמו מעיר בהתבססו על יחזקאל כ', בני ישראל ספגו למעשה את המנהגים האליליים של המצרים.</fn></point>
−
<multilink><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">נצי"ב</a><a href="NetzivShemot1-7" data-aht="source">שמות א':ז'</a><a href="NetzivBereshit15-14" data-aht="source">הרחב דבר בראשית ט"ו:י"ד</a><a href="NetzivBereshit46-3" data-aht="source">בראשית מ"ו:ג'-ד'</a><a href="NetzivBereshit46-34" data-aht="source">בראשית מ"ו:ל"ד</a><a href="NetzivBemidbar23-9" data-aht="source">במדבר כ"ג:ט'</a><a href="NetzivHaggadah" data-aht="source">אמרי שפר, "והיא שעמדה"</a><a href="R. Naftali Zvi Yehuda Berlin (Netziv)" data-aht="parshan">אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין</a></multilink>,  
+
<point><b>יחס בין גלות לשעבוד</b> – לשיטת ספורנו, רק הגלות נועדה כדי למנוע נישואי תערובת, אך השעבוד היה עונש לחטאים במצרים. הנצי"ב, לעומת זאת, טוען שהצורך בשעבוד התעורר מכיוון שבני ישראל לא נשארו בגושן<fn>לעוד, ראה <a href="ותמלא הארץ אתם – Where Did the Jews Live" data-aht="page">היכן חיו היהודים</a>.</fn> וניסו להשתלב בחברה המצרית הכללית.<fn>בעוד שנראה שהתנחומא ושמות רבה לעיל רואים את השעבוד בתור עונש על הניסיונות של בני ישראל להתבולל (ראה את הדיון מקודם בעמדתם), הנצי"ב מסביר ששמות רבה אומר שגזירות פרעה שימשו ככלי של ה' כדי למנוע את המשך ההתבוללות. לשיטת הנצי"ב, הבטחת ה' בברית בין הבתרים שזרע אברהם תמיד יישארו גרים ("גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם") ולעולם לא יתבוללו היא מה ששימרה את הזהות היהודית לאורך ההיסטוריה, והיא המושא של "והיא" ב"והיא שעמדה לאבותינו ולנו". למרות מיטב מאמציהם של העם היהודי להתבולל שהביא לידי "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", ה' "מצילנו מידם" ומונע את התבוללותנו. דבר זה, אומר הנצי"ב, הוא מה שהתרחש גם במצרים ובדורות שבאו אחר כך ("ובדה הגיע ויקם מלך חדש וגו'. וכן הוא בכל דור").</fn> שילוב של ספורנו עם הנצי"ב יוצר עמדה שגם הגלות וגם השעבוד עוצבו כדי ללחום בהתבוללות.<fn>הגלות כוונה למניעת התבוללות בכנען, וכוונת העבדות הייתה למנוע התבוללות במצרים.</fn></point>
−
<multilink><a href="ImmanueliBereshit" data-aht="source">Y"M Immanueli</a><a href="ImmanueliBereshit" data-aht="source">י"מ עמנואלי, ספר בראשית, עמ' 489-484</a></multilink></mekorot>
+
<point><b>מקבילות היסטוריות</b> – הנצי"ב עורך הקבלה היסטורית לימיו, ומסיק שהשורש שגורם לאנטישמיות לאורך הדורות הוא הרצון היהודי להתבולל ולהיות מקובל בחברה הלא-יהודית. באופן דומה, ר' הירש ועמנואלי רואים את גושן בתור האבטיפוס של גטו יהודי לאורך ההיסטוריה.</point>
−
<point><b>The situation before the descent to Egypt</b> – R. Hirsch asserts that had Yaakov's family remained in Canaan they would have been assimilated into the surrounding nations. Immanueli adds that the sons of Yaakov had already begun to intermarry with the Canaanites.<fn>See Bereshit 38:2 and 46:10, and see <a href="$">Yaakov's Sons' Wives</a>.</fn></point>
+
<point><b>מה בסופו של דבר הביא את הגאולה?</b> לשיטה זו, העם הצליח להיגאל כאשר הגיע לכמות מספקת להוות עם עצמאי.</point>
−
<point><b>Why in Egypt?</b> The Zohar and Seforno note that since the Egyptians were xenophobic and would not even eat with the Hebrews, let alone marry them, the chances of assimilation were much smaller in Egypt than in Canaan.<fn>However, as Seforno himself notes based on Yechezkel 20, the Israelites did in fact absorb the Egyptian idolatrous customs.</fn></point>
 
−
<point><b>Relationship between exile and bondage</b> – According to Seforno, only the exile was intended to prevent intermarriage, but the bondage was a punishment for sins in Egypt. The Netziv, though, contends that the need for the bondage arose because the Israelites did not remain in Goshen<fn>For more, see <a href="ותמלא הארץ אתם – Where Did the Jews Live" data-aht="page">Where did the Jews Live</a>.</fn> and attempted to assimilate into general Egyptian society.<fn>While the Tanchuma and Shemot Rabbah above appear to view the bondage as a punishment for the Israelites' attempts to assimilate (see the earlier discussion of their position), the Netziv interprets Shemot Rabbah as saying that Paroh's decrees served as Hashem's vehicle for preventing further assimilation. According to the Netziv, Hashem's promise at the Covenant of Pieces that Abraham's descendants would always remain foreigners ("גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם") and never assimilate is what maintained Jewish identity throughout history, and is the referent of "והיא" in "והיא שעמדה לאבותינו ולנו". Despite the Jewish people's best efforts to assimilate which engender "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", Hashem is "מצילנו מידם" and prevents our assimilation. This, the Netziv says, is what happened both in Egypt and in subsequent generations ("ובזה הגיע ויקם מלך חדש וגו'. וכן הוא בכל דור").</fn> Combining Seforno and the Netziv would thus create a position that each of the exile and slavery were designed to combat assimilation.<fn>The exile was aimed at preventing assimilation in Canaan, and the slavery was intended to prevent assimilation in Egypt.</fn></point>
 
−
<point><b>Historical parallels</b> – The Netziv draws historical parallels to his own day, and concludes that the root cause of anti-semitism throughout the generations is the Jewish desire to assimilate and be accepted in non-Jewish society. Similarly, R. Hirsch and Immanueli view Goshen as the prototype for Jewish ghettoes throughout history.</point>
 
−
<point><b>What ultimately brought about the redemption?</b> According to this approach, the nation was able to be redeemed when it had achieved critical mass.</point>
 
 
</opinion>
 
</opinion>
 
</category>
 
</category>
−
<category name="">No Purpose
+
<category>ללא מטרה
−
<p>This option challenges the assumption of the previous approaches that the bondage was Divinely planned and therefore must have had a purpose. It contends that the exile and bondage were purely the result of natural processes and human choices.</p>
+
<p>אפשרות זו שוללת את ההנחה של הגישות הקודמות שהשעבוד תוכנן על יד ה' ולכן מוכרח להיות לו מטרה. היא טוענת שהגלות והשעבוד היו לחלוטין תוצאה של תהליכים טבעיים ובחירות אנושיות.</p>
−
<mekorot><multilink><a href="Akeidat36" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat36" data-aht="source">שמות שער ל"ו</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>,  
+
<mekorot><multilink><a href="Akeidat36" data-aht="source">עקדת יצחק</a><a href="Akeidat36" data-aht="source">שמות שער ל"ו</a><a href="R. Yitzchak Arama (Akeidat Yitzchak)" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק עראמה</a></multilink>, <multilink><a href="AbarbanelHaggadah" data-aht="source">אברבנאל (גישה ג')</a><a href="AbarbanelHaggadah" data-aht="source">זבח פסח "ברוך שומר", דרך ג'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink></mekorot>
−
<multilink><a href="AbarbanelHaggadah" data-aht="source">Abarbanel (Approach #3)</a><a href="AbarbanelHaggadah" data-aht="source">זבח פסח "ברוך שומר", דרך ג'</a><a href="R. Yitzchak Abarbanel" data-aht="parshan">אודות ר' יצחק אברבנאל</a></multilink></mekorot>
+
<point><b>גזירות א-לוהיות מול בחירה חופשית</b> – בעל העקידת יצחק ואברבנאל רואים את הברית כנבואה על העתיד בלבד ולא כגזירה שחייבה או אילצה.<fn>העקידת יצחק ואברבנאל מעירים שבבראשית ט"ו:י"ג אין אזכור לכך שה' שיחק תפקיד כלשהו בגלות או בעבדות. דבר זה עומד בניגוד לפסוק שאחריו שמדגיש את תפקידו בהבאת הגאולה. הם מציינים את אותה הנקודה לגבי כמה פסוקים אחרים בתנ"ך שמתארים את הירידה למצרים כיוזמה של יעקב ומשפחתו ולא של ה', ואברבנאל מציב מנגד את המספר העצום של הפסוקים שמתאים כיצד ה' הביא באופן פעיל את בני ישראל חזרה לישראל.</fn>&#160;לעוד, ראה <a href="Divine Plans and Israelite Free Choice" data-aht="page">תוכניות א-לוהיות ובחירה חופשית של עם ישראל</a>.<fn>ראה גם <a href="Exile and Enslavement – Divinely Designed" data-aht="page">גלות ושעבוד – גזירת הקב"ה?</a> ו<a href="Divine Plans and Egyptian Free Choice" data-aht="page">תוכניות ה' ובחירה חופשית של המצרים</a>.</fn></point>
−
<point><b>Divine decree vs. free will</b> – The Akeidah and Abarbanel view the Covenant as merely a foretelling of the future and not as a decree which obligated or compelled.<fn>The Akeidat Yitzchak and Abarbanel note that Bereshit 15:13 makes no mention of Hashem playing any role in the exile or slavery. This stands in contrast to the following verse which emphasizes His role in bringing about the redemption. They make this same point about several other verses in Tanakh which describe the descent to Egypt as initiated by Yaakov and his family and not by Hashem, and Abarbanel contrasts these to the myriad verses which describe how Hashem actively brought the Children of Israel back to Israel.</fn> For more, see <a href="Divine Plans and Israelite Free Choice" data-aht="page">Divine Plans and Israelite Free Choice</a>.<fn>See also <a href="Exile and Enslavement – Divinely Designed" data-aht="page">Exile and Enslavement – Divine Design?</a> and <a href="Divine Plans and Egyptian Free Choice" data-aht="page">Divine Plans and Egyptian Free Choice</a>.</fn></point>
+
<point><b>מדוע ה' לא מנע את המצרים מלשעבד את בני ישראל?</b> גישה זו אינה מתייחסת לשאלה מדוע ה' חיכה מאות שנים בצד לפני שהגיע לבסוף כדי להציל את עמו הנבחר</point>
−
<point><b>Why did Hashem not prevent the Egyptians from enslaving the Israelites?</b> This approach does not address why Hashem waited for centuries on the sidelines before finally coming to the rescue of His chosen nation.</point>
+
<point><b>הכרת הטוב על הגאולה</b> – לשיטה זו, אנו חשים הכרת הטוב מכיוון שה' הוציא את בני ישראל מהמצב שאליו הם הכניסו את עצמם.</point>
−
<point><b>Gratitude for the redemption</b> – According to this approach, we feel gratitude because Hashem redeemed the Israelites from the situation into which they got themselves.</point>
 
 
</category>
 
</category>
 
</approaches>
 
</approaches>
 
</page>
 
</page>
 
</aht-xml>
 
</aht-xml>

Latest revision as of 09:24, 28 January 2023

מטרות שעבוד מצרים

גישות פרשניות

תרגום זה עדיין לא עבר ביקורת עורך

סקירה

השעבוד המצרי הוא המקרה היחיד בתנ"ך של עם שסובל שאינו קשור מפורשות לשום חטא. פרשנים לכן נחלקים בין חיפוש אחר מועמדים לחטא שאולי היה ראוי לעונש כה חמור, או מנסים לחשוף מטרות מלבד הענשה להתנסות המצרית. בכך, פרשנים משתמשים בגלות המצרית ובאופי של בני ישראל במצרים כעדשה שדרכה הם רואים עניינים דומים שעלו בנוגע לתקופתם ולגלותם.

מה שמסבך את המשימה היא העובדה שתהליך הגלות והשעבוד היה ארוך שהשתרע על מספר דורות, כאשר לא כולם התנהגו באותו האופן או הושפעו באותה צורה. אלה שנוקטים בגישת העונש מוכרחים משום כך להחליט האם לחפש חטא של אברהם שהיה הראשון שהוזהר על העונש אך לא חווה את ההשלכות, חטא של יוסף ואחיו שהוגלו, או חטא של בני ישראל ששועבדו. בדומה, אלה שמאמצים את התיאוריות החינוכיות מוכרחים גם כן להתחבט בשאלה איזה דור היה זקוק להתנסות ביותר והאם המטרות הושגו באמצעות הגלות, שעבוד, או גאולה. לכן, השאלה המרכזית מסתבכת בפקעת של עניינים תאולוגיים סבוכים כמו עונש קבוצתי, ייסורים של אהבה, דקדוק עם צדיקים כחוט השערה, בחירה חופשית, והשגחה א-לוהית.

לכל גישה יתרונות וחסרונות, והם אינם בהכרח סותרים. יצירת שילוב של האפשרויות השונות שמאפשר הבנת מכלול הדורות והמטרות יכולה להביא לידי הבנה מלאה יותר של הדינמיקה של התהליך.

הענשה

גישה זו רואה בשהות במצרים עונש על חטא. היא מסתעפת בנוגע לשאלה איזה דור היה הצד האשם, ומדוע דורות אחרים גם נענשו או יודעו על העונש, ומהו טיב היחסים שבין הגלות והשעבוד:

אברהם (דור הנבואה)

אברהם, שהיה הראשון שנאמרה לו הגזירה מראש, הוא זה שחטא, אך הדורות המאוחרים יותר של הגלות והשעבוד היו אלה שסבלו מההשלכות.

מקורות:שלוש דעות של אמוראים בבבלי נדריםל"ב.אודות הבבלי, ויקרא רבהי"א:ה'אודות ויקרא רבה, תרגום המיוחס ליונתןBereshit 15:13אודות תרגום המיוחס ליונתן, תנחומאקדושים י"גאודות התנחומא, ר' יוחנן בן זכאי בפרקי דר' אליעזרפרקי דר' אליעזר (היגר) מ"זאודות פרקי דרבי אליעזר, רמב"ןבראשית י"ב:י'בראשית ט"ו:י"באודות ר' משה בן נחמן
זיהוי החטא – כל המקורות האלה מסכימים שההתנסות המצרית הייתה עונש לאברהם, אך הם מציעים אפשרויות שונות לטיב חטאו:
האם אברהם חטא? התורה עצמה אינה מזהה אף אחד ממעשים אלה של אברהם כחטאים,8 מה שמשאיר מקום נרחב לדון בהאם צריך להתייחס לאף אחד מהם כמעשה שלילי.9 דעת הרמב"ן, בפרט, עוררה את זעמם של מספר פרשנים.10 יתר על כן, המעשי ה'מעשי מצרים א'אודות ר' אליעזר אשכנזי מצביע על כך שהבנת הברית בתור עונש לא מתאימה להקשר החגיגי ולאווירה של המעמד.11
עונש מידתי? העקדת יצחקשמות שער ל"ואודות ר' יצחק עראמה ומעשי ה' מבחינים שאפילו אם מניחים שאחת או יותר מפעולות אלה יכולה להיחשב חטא, העונש נראה קשה למדי ולא מידתי.12  אך אפשר שגישה זו יכולה להסביר שמדקדקים עם צדיקים כחוט השערה.13  לחילופין, ראה להלן לאפשרות שרק הגלות הייתה עונש לאברהם (ולא השעבוד).
הענשת בנים על חטאי אבות – העקידת יצחק ואברבנאלבראשית ט"ו שאלה ט"ואודות ר' יצחק אברבנאל דוחים את גישה זו באמירה שהיא מנוגדת לעקרון של התורה שרק החוטא עצמו נענש. אם אברהם חטא, מדוע הגיע לו לחיות את חייו בשלווה, בעוד שצאצאיו סבלו את ההשלכות של מעשיו?14 שמות רבהה':כ"באודות שמות רבה מכניס טענה דומה לפיו של משה, בכך שמשה שואל את ה' למה צאצאי עשו וישמעאל לא נענשו גם כן, ומדוע דווקא דור השעבוד סבל יותר מאבותיו. לעוד בעניין זה, ראה הענשת בנים על חטאי אבותם.
למה במצרים? אברבנאל מעיר שהדעות בבבלי אינן מספקות מענה לשאלה זו. בניגוד לכך, גישת הרמב"ן מציינת שהגלות למצרים הקבילה לירידת אברהם למצרים ("במקום המשפט שם הרשע והחטא").15
למה סוּפַּר מראש לאברהם? היתרון של גישות אלה הוא, שלשיטתם, הנבואה שצפתה את הגלות התרחשה לאחר החטא שגרם אותה.16 מכיוון שהעבירה של אברהם הייתה הגורם לגלות, היה מתאים ביותר שהוא יקבל את הנבואה, וברגע שהגזירה הונחה, הדורות הבאים לא יכלו לעשות דבר בכדי להמתיק את העונש.17 לדעת שמואל, העונש נגזר מיד לאחר העונש המיוחס,18 בעוד שלשיטת ר' אלעזר ור' יוחנן הוא מגיע בסיפור שמיד אחריו.19
יחס בין גלות לשעבוד – גישה זו יכולה לסבור שגם הגלות וגם השעבוד היו חלק מעונשו של אברהם.20 לחילופין, רק הגלות הייתה עונש על מעשה אברהם,21 והשעבוד היה עונש על חטאי הדורות המאוחרים יותר.22
עבודת האלילים של בני ישראל ביחזקאל כ' – לשיטת רמב"ןשמות ב':כ"השמות י"ב:מ'אודות ר' משה בן נחמן, השעבוד החל לפני עבודת האלילים,23 וחטאי בני ישראל לפיכך היו הגורם לא לגלות ולשעבוד המקוריים, אלא להארכת הגלות ל430 שנה.24

אחי יוסף (דור הגלות)

אחי יוסף, שבזמנם הגלות התממשה, היו האשמים, אך האירועים נגזרו זמן ארוך קודם לכן, ועיקר נטל השעבוד הורגש רק בידי הדורות המאוחרים יותר.

מקורות:משנת רבי אליעזרח'אודות משנת רבי אליעזר,25 דעה שמצוטטת (ונדחית) על ידי העקדת יצחקשמות שער ל"ואודות ר' יצחק עראמה, אך מפותחת בידי אברבנאל (גישה א')בראשית ט"ו, דרך א'אודות ר' יצחק אברבנאל26
החטא – אברבנאל אומר שאחי יוסף ביצעו חטא משולש בכך שזממו להרוג את יוסף, זרקו אותו לבור, ואז מכרו אותו.27
עונש מידתי? התורה חוקקה עונש מוות לחטיפה ומכירה של אדם,28 ומספר מדרשי חז"ל דנים בכובד החטא של האחים ובהשלכותיו המתמשכות.29
ענישה קיבוצית? למרות שיוסף ובנימין לא היו מעורבים במכירה,30 צאצאיהם עדיין הוגלו ושועבדו במצרים. העקידת יצחק רואה דבר זה בתור פגם יסודי בהיגיון של גישה זו.31 אברבנאל, לעומת זאת, עושה ניסיון להסביר למה העונש השפיע על כל אחד ואחד מבני משפחת יעקב:
  • יוסף – לשיטת אברבנאל, יוסף חטא (אף כי שלא בכוונה) בכך שהתרברב על חלומותיו.32
  • בנימין – אברבנאל טוען שבנימין נענש למרות שלא חטא מכיוון שהעיקרון של עונש קבוצתי מוחל כאשר הרוב חוטא.33
  • יעקב – אברבנאל מסביר שיעקב חטא בכך שנתן כתונת מיוחדת ליוסף ועל ידי כך גירה את קנאת האחים.34
  • ראובן – אברבנאל מציע שראובן היה מעורב בשנאת יוסף,35 למרות שלא השתתף במכירה.
יחס בין גלות לשעבוד – לפי גישת אברבנאל, הגלות והשעבוד הם שניהם שלבים של אותו העונש. לחילופין, רק הגלות הייתה עונש לאחים, והעבדות הייתה עונש נוסף לחטאים של דורות מאוחרים יותר.36
הענשת בנים על חטאי אבותיהם? גישה זו צריכה להיאבק עם השאלה מדוע הדור שחטא יצא עם עונש קל יחסית, בעוד שהדורות המאוחרים יותר סבלו את השלבים הקשים יותר של העונש. אברבנאל מאמץ את עמדת רלב"גשמות כ':ה'אודות ר' לוי בן גרשום שלפעמים הבנים ממשיכים לסבול מההשלכות הטבעיות של העונש שהוריהם קיבלו.37 אברבנאל מציין ששמות כ':ה' מגביל את העונש הקבוצתי הזה לארבעה דורות, ולכן ה' מבטיח לאברהם שהדור הרביעי ישוב לארץ ישראל. לחילופין, השעבוד היה עונש נוסף שניתן לדורות המאוחרים יותר על חטאים חמורים שהם ביצעו – ראה להלן.
למה במצרים? אברבנאל מסביר שבגלל שאחי יוסף מכרו אותו לעבד במצרים, צאצאיהם נענשו מידה כנגד מידה38 בכך שהפכו לעבדים במצרים.39
גזירות א-לוהיות מול בחירה חופשית – העקידת יצחק ומהר"לגבורות השם ט'אודות ר' יהודה ליווא מפראג דוחים גישה זו בטיעון שגזירת הגלות קדמה למכירת יוסף. לכן, הם טוענים שה' ארגן את המכירה כדי להקל על מימוש הגזירה המוקדמת יותר, ולא שהגזירה המוקדמת יותר היא עונש על המכירה המאוחרת יותר.40 אולם, אברבנאל מצביע על דברים ד':כ"ה-כ"ו כמקרה מקביל של עונש שנגזר לפני שהחטא התרחש.41
למה סוּפַּר מראש לאברהם? אברבנאל מסביר שהנבואה על גלות מצרים הייתה הערת סוגריים, חיונית רק בכדי להסביר לאברהם על העיכוב בירושת הארץ. לכן, ה' מזכיר רק את העונש ולא את החטא.
האחים לא מקבלים תוכחה מפורשת בתורה – אברבנאלבראשית מ"האודות ר' יצחק אברבנאל, קטע אחר, מציע שהעובדה שהתורה אינה מבקרת בפירוש את מעשי האחים מהווה טענה נגד האפשרות של לייחס להם חטא.42 אולם, אפשר להשיב על כך שהתורה מוסרת את שיפוטה המוסרית בדרך עדינה יותר בכך שהיא מראה כיצד האחים (וצאצאיהם) נענשו על מעשיהם.
עבודת האלילים של בני ישראל ביחזקאל כ' – אברבנאל43 מסביר שהשעבוד התחיל לפני העבודה זרה,44 וחטאי בני ישראל היו משום כך הגורם לא לגלות המקורית ולשעבוד, אלא להארכת הגלות ל 430 שנה.45

בני ישראל במצרים (דור השעבוד)

הדור שבמהלכו החל השעבוד היה זה שחטא ומשום כל אחראי על מצבו שלו. אך הגלות קדמה לחטא במצרים ולכן הגיעה לא בתור חלק מהעונש, אלא מסיבה שונה.

מקורות:ברית דמשקמגילת ברית דמשק ג':ב'-ו'אודות ברית דמשק, תנחומאשמות ה'שמות י'אודות התנחומא, תנחומא (בובר)תנחומא בובר וארא י"זאודות התנחומא, שמות רבהא':ח'א':ל'אודות שמות רבה, רש"ישמות ב':י"דאודות ר' שלמה יצחקי, רד"קבראשית ט"ו:י"דאודות ר' דוד קמחי, רלב"גשמות ב' תועלת ח'במדבר ט"ו:מ"אאודות ר' לוי בן גרשום, נימוקי יוסףר' יוסף בן דוד מסרגוסה שמות א':י'אודות ר' יוסף בן דוד מסרגוסה, ספורנוהקדמה לתורהבראשית ט"ו:י"גבראשית מ"ו:ג'שמות א':י"דאודות ר' עובדיה ספורנו
זיהוי החטא – רבים מהמקורות האלה עושים ניסיון למצוא רמז במקרא לאיסור טקסי או חיוב שעברו עליו, בעוד שאחרים מייחסים את העונש להתנהגות בעייתית בין אדם לחבירו:
עונש מידתי? החטאים המנויים הם חמורים, אך עדות טקסטואלית על הימצאותם בקרב בני ישראל קיימת רק לעבודת אלילים.
גזירות א-לוהיות מול בחירה חופשית – גישה זו צריכה להסביר איך הנבואה לאברהם יכולה להיות קודמת לחטא. רד"ק אומר שה' ידע שהאנשים יחטאו, והוא מצביע על דברים ל"א-ל"ב בתור מקרה מקביל של עונש שנגזר לפני שהחטא אירע.59 רלב"ג הולך צעד נוסף וסובר שאילו בני ישראל היו משתמשים בבחירה החופשית שלהם ולא היו חוטאים, הגלות הייתה פחות קשה.60
מדוע חטאי בני ישראל לא נזכרו בתורה? גישה זו, במיוחד, צריכה להתייחס לשאלה למה התורה אינה מזכירה את החטאים, 61 על אף שכתוצאה מגיע עליהם עונש משמעותי מאוד.62 אפשר ששתיקת התורה היא תוצאה של חוסר רצון להקטין את האחריות של המצרים ששעבדו את בני ישראל.63
למה סוּפַּר לאברהם מראש על העונש של בניו? ספורנו מציע שה' רצה שצאצאי אברהם במצרים ידעו שהניסיונות והתלאות שהם עוברים מגיעים כולם ממנו (כדי להעניש אותם על חטאיהם).64
יחס בין גלות לשעבוד – מכיוון שהגלות קדמה לחטאי בני ישראל במצרים, על גישה זו להעלות פתרון אחר למטרה של הגלות (ולמה היא הייתה במצרים). רלב"ג מסביר שהגלות הייתה חיונית כדי שהביטחון של בני ישראל יתחזק באמצעות ראיית ניסי ה'. מצד שני, ספורנו מציע שהגלות במצרים הקלה על גדילה לעם גדול מבלי הסיכון שזהותם הלאומית תיפגע.65  לחילופין, אפשר לטעון שהגלות הייתה עונש לחטא יוסף ואחיו, בעוד שהשעבוד היה עונש לחטאי בני ישראל במצרים66
מה בסופו של דבר הביא את הגאולה? לשיטת ספורנו, חלק מבני ישראל חזרו בתשובה.
הכרת הטוב על הגאולה – מכיוון שה' הציל את בני ישראל למרות חטאיהם, הכרת הטוב היא התגובה הברורה מאליה.67

חינוכית

קטגוריה זו נחלקת חלוקת משנה בנוגע לשאלה האם המטרה החינוכית הייתה בתחום התאולוגי או מוסרי-אתי, והאם היעד הושג דרך הסבל או הגאולה

התפשטות המונותיאיזם

הגאולה הפגינה את כוחו של ה', והגלות והשעבוד היו רק הקדמה נחוצה למטרה זו.

מקורות:ספרי דבריםש"ואודות ספרי דברים, רלב"גשמות ב' תועלת ח'במדבר ט"ו:מ"אאודות ר' לוי בן גרשום,68 מעשי ה'מעשי מצרים א'אודות ר' אליעזר אשכנזי
קהל יעד – ספרי דברים מדבר על הפצת גדולת ה' ברחבי העולם,69 הרלב"ג מתמקד בחיזוק האמונה של בני ישראל בה' והכנתם לקבלת התורה,70 ובעל מעשי ה' משלב בין שני הרעיונות.
למה סוּפַּר מראש לאברהם? לשיטת רלב"ג, ה' מסביר את התהליך שבאמצעותו צאצאי אברהם יהיו מוכנים לרשת את הארץ, בתגובה לדאגה של אברהם שהם לא יהיו ראויים. מעשי ה' מוסיף שאברהם היה נפעם ושמח מאוד כששמע את החדשות שצאצאיו יהיו הכלי שבאמצעותו נפלאות ה' יוכרזו לעולם.71
יחס בין גלות לשעבוד – גישה זו יכולה לראות גם את הגלות וגם את השעבוד בתור אמצעים בלבד להשגת היעדים של שלב הגאולה. אולם, רלב"ג רואה בעבדות עונש על חטאי בני ישראל במצרים.72
מקבילות היסטוריות – ר' אליעזר אשכנזי טוען שמטרת הגלות העכשווית, כמו גלות מצרים, היא כדי לאפשר את הפצת המונותיאיזם לעולם כולו.

ייסורים של אהבה

הגלות והשעבוד היו הגשמה של אהבת ה', מכיוון שהם העלו את הרמה הרוחנית של בני ישראל, קירבה אותם לה', והכינה אותם לקבל את התורה ואת ארץ ישראל.

מקורות:ר' חננאלשמות ה':כ"באודות ר' חננאל בן חושיאל,73 ר' בחיישמות ה':כ"באודות ר' בחיי בן אשר,74 ר"ןבראשית י"ב:י'-י"גבראשית ט"ו:י"גבראשית ט"ו:י"דאודות ר' נסים גירונדי, ר' חסדאי קרשקשאור ה' ג':א':ח':ב'אברבנאל בראשית ט"ו שאלה ט"ואודות ר' חסדאי קרשקש,75 מדרש החפץבראשית ל"ז:ט"ואודות מדרש החפץ, צרור המורבראשית ט"ו:ט'אודות ר' אברהם סבע,76 מלבי"םBereshit 15:13אודות ר' מאיר ליבוש וייזר
סבל ללא חטא – המושג של "ייסורין של אהבה" מופיע כבר בספרות האמוראים,77 אך הפרשנים חולקים האם ייסורים מגיעים לעתים אפילו כאשר אין חטא בכלל.78 הר"ן79 ור' חסדאי קרשקש סוברים שהם מגיעים אפילו ללא חטא,80 , ושזה היה המצב במצרים.81
זהות דתית במצרים – גישה זו רואה את בני ישראל במצרים בתור עם צדיק לחלוטין.82 אולם, כפי שאברבנאל מציין, דיוקן זה לא עולה בקנה אחד עם הטקסט ביחזקאל כ'.83 אברבנאל גם טוען שההתנהגות של בני ישראל אחר כך במדבר נראית כמצביעה על כך שה"ייסורין של אהבה" במצרים היו כישלון חינוכי מוחלט.84
מטרת הייסורים – בעוד שר' חננאל ור' בחיי מציעים שהייסורים מגדילים את השכר של הצדיקים ואת העונש של הרשעים, הר"ן מסביר שייסורים הופכים את האדם ליותר עניו, מרחיקים אותו מהתאוות הגופניות של העולם הזה, ובכך מכינים אותו לקרבה רוחנית לה'.85 במקרה של בני ישראל במצרים , הר"ן מצטט את אמרתו של רשב"י מהבבלי בברכות ה'. שייסורים הכשירו את בני ישראל לקבל את התורה ואת ארץ ישראל.86 אך, אברבנאל דוחה את הבנת הר"ן, בהערה שבעוד שהתורה מתארת את האירועים של ארבעים השנה במדבר בתור תהליך חינוכי,87 היא מעולם לא עושה זאת בנוגע לשעבוד מצרים. יתר על כן, אברבנאל מקשה מדוע אותם היעדים לא היו יכולים להיות מושגים ללא רדיפה קשה כל כך, ומדוע התורה רואה את יציאת מצרים בתור מעשה בלעדי של חסד א-לוהי, אם בני ישראל לא עשו דבר שבגללו היה מגיע להם להיות משועבדים מלכתחילה.
למה במצרים? אברבנאל מצטט את ר' חסדאי קרשקש88 כאומר שה' בחר את מצרים מכיוון שהיא הייתה המרכז העולמי המוביל לקסם אפל, ולכן הוא היה יכול להפגין בצורה טובה יותר את עליונותו על כל הצורות של כישוף.
גזירה א-לוהית מול בחירה חופשית – לשיטת הר"ן, המצרים השתמשו בבחירה חופשית בשעבוד בני ישראל, וה' לא התערב לטובת בני ישראל רק בגלל הרווחים מהעבדות שבני ישראל צברו. לעוד, ראה גלות ושעבוד – תוכנית א-לוהית? ותוכניות א-לוהיות ובחירה חופשית של המצרים.
למה סוּפַּר מראש לאברהם? הר"ן מסביר שהנבואה היא תגובת ה' לדאגת אברהם שצאצאיו לא יהיו ראויים לרשת את הארץ. בנבואה, ה' מסביר איך הניסיונות ותלאות שהעם יעבור יכין אותם לאהוב ולירא אותו.89 בעל צרור המור מוסיף שהנבואה הייתה השכר של אברהם על צדקתו.90
יחס בין גלות לשעבוד – לשיטת הר"ן ור' חסדאי קרשקש, שניהם היו ייסורים של אהבה.91
"כּוּר הַבַּרְזֶל" – ביטוי זה מופיע שלוש פעמים בתנ"ך,92 וכל המקרים מתארים את העבדות במצרים. בעדו שבפרשנים קדומים93 ביטוי זה מובן רק כהתייחסות לתנאי העבודה הקשים במצרים, בעל צרור המור הוא מהראשונים להתמקד בשימוש בכור היתוך כדי לזקק מתכות94 ולהבין את הביטוי כמטפורה לזיקוק האופי הרוחני של העם במצרים.95
הכרת הטוב על הגאולה – לשיטה זו, אנו חשים הכרת הטוב מכיוון שהתהליך כולו היה לטובתינו.
מקבילות היסטוריות – ר' בחיי אומר שהגאולה שהתעכבה והתעצמות הרדיפה לקראת הסוף גם בגלות מצרים וגם בזו העכשווית נועדה להגדיל גם את שכרינו וגם את העונש של אלו שעינו אותנו.96 ר' חסדאי קרשקש מוסיף שהאורך המופרז של הגלות העכשווית אינה תוצאה של חטא, כמו שגלות מצרים לא הייתה עונש על חטאים. אלא, הוא אומר, זהו הגשמה של חסד ה' ומעוצב כך שהוא אמור לקרב אותנו אליו.97

כור היתוך

המטרה של הגלות והשעבוד הייתה לטהר את בני ישראל מכל היסודות הטמאים שלהם.98

מקורות:אברבנאל (גישה ב')בראשית ט"ו, דרך ב'אודות ר' יצחק אברבנאל,99 ר' משה אלשיךבראשית ט"ו:י"גאודות ר' משה אלשיך
המצב לפני הירידה למצרים – אברבנאל מתאר שמשפחת יעקב בכנען החלה להתערב עם הכנענים ולספוג את מנהיגיהם, ולא הייתה מוכנה לקבל את התורה.100
זהות מצרית במצרים – אברבנאל מצטט את הפסוקים מיחזקאל כ' בתור הוכחה שבני ישראל עבדו עבודה זרה במצרים.
"כּוּר הַבַּרְזֶל" והתהליך המטהר – האלשיך משלב את המוטיב המדרשי של "רק חמישית" ("וַחֲמֻשִׁים")‎101 עם המטפורה של כור ההיתוך ומסביר שהחלק הרשע בעם מת במצרים.102 החלק הצדיק שנותר היה יכול אז להתקדם להר סיני למעמד ההתגלות.103
למה במצרים? אברבנאל טוען שמצרים נבחרה מכיוון שהיא הייתה המרכז המוביל של העולם בעבודה זרה, ולכן לניסי יציאת מצרים יכול להיות השפעה גדולה יותר בהתפשטות המונותיאיזם.104
מה בסופו של דבר הביא את הגאולה? לשיטה זו, הגאולה הגיעה אחרי שהעם נטהר מכל יסודות הטומאה.

החדרת הזדהות לשכבות החלשות בחברה

בכך שחוו גלות ושעבוד בעצמם, בני ישראל למדו להרגיש הזדהות ואכפתיות כלפי האנשים החלשים ופחות ברי המזל בחברה.

מקורות:נחמה ליבוביץעיונים חדשים בספר שמות , עמ' 14-12אודות פרופ' נחמה ליבוביץ
צדק חברתי וחוויית השעבוד – התורה מתייחסת לגלות מצרים ולגאולה במצוות רבות שעוסקות בצדק חברתי,105 ויציאת מצרים הפכה לסמל אוניברסלי של חירות, שוויון וזכויות אדם.
מטרה או תוצאה? לא ברור האם התורה משמיעה שזו הייתה המטרה של הגלות והשעבוד, או רק לקח שאפשר להפיק ממבט לאחור.

יצירת זהות לאומית

מצרים הייתה חממה בה משפחת יעקב הייתה יכולה לגבור על אתגרים פנימיים וחיצוניים כאחד שמולם ניצבה בדרך להתפתחות לאומה עם זהות ייחודית משלה.

מצרף

הסבל המשותף על של העם כולו במצרים נועד לבטל את ההבדלים בין המעמדות ולטפח אחדות.

מקורות:פסיקתא חדתאפסיקתא חדתא, (אוצר המדרשים אייזנשטיין עמ' 48)אודות About Pesikta Chadta,106 רש"ר הירשבראשית מ"ה:י"אאודות ר' שמשון רפאל הירש107
המצב לפני הירידה למצרים – לפני גלות מצרים, יעקב מעדיף את יוסף וגם מבדיל בין בני נשיו לבני שפחותיו.108 אך, לאחר יציאת מצרים, לכל שנים עשר השבטים יש מעמד שווה.
חוויות משותפות – הפסיקתא חדתא מדבר על ההתנסות המצרית כמשווה אדיר, מכיוון שהעם כולו השתתף יחד גם בשעבוד וגם בציוויים על קרבן הפסח.
"כּוּר הַבַּרְזֶל" – ר' הירש מדגיש את כוח הצירוף של הכור.
מקבילות היסטוריות – ר' הירש מציין שגם גלות מצרים וגם הגלות העכשווית נגרמו בידי קנאה ומאבקים פנימיים.109

מניעת התבוללות

משפחת יעקב הייתה צריכה לעזוב את כנען כדי לסכור את זרם נישואי התערובת. ברגע שהאוכלוסיה שלהם גדלה לעם,110 הם יכלו לשוב ולכבוש את כנען.

מקורות:זוהרפרשת שמות (י"ד:-ט"ו.)אודות הזוהר, ספורנוהקדמה לתורהבראשית ט"ו:י"גבראשית מ"ו:ג'שמות א':י"דאודות ר' עובדיה ספורנו,111 רש"ר הירשבראשית מ"ה:י"אאודות ר' שמשון רפאל הירש,112 נצי"בשמות א':ז'הרחב דבר בראשית ט"ו:י"דבראשית מ"ו:ג'-ד'בראשית מ"ו:ל"דבמדבר כ"ג:ט'אמרי שפר, "והיא שעמדה"אודות ר' נפתלי צבי יהודה ברלין, י"מ עמנואלי
המצב לפני הירידה למצרים – ר' הירש טוען שאילו הייתה משפחת יעקב נותרת בכנען הם היו מתבוללים לתוך העמים הסובבים. י"מ עמנואלי מוסיף שבני יעקב כבר החלו להתחתן עם כנעניות.113
למה במצרים? הזוהר וספורנו מציינים שמכיוון שהמצרים תיעבו זרים ולא היו מוכנים אפילו לאכול לחם עם העברים, שלא לדבר על להתחתן אתם, סיכויי ההתבוללות היו קטנים הרבה יותר במצרים מאשר בכנען.114
יחס בין גלות לשעבוד – לשיטת ספורנו, רק הגלות נועדה כדי למנוע נישואי תערובת, אך השעבוד היה עונש לחטאים במצרים. הנצי"ב, לעומת זאת, טוען שהצורך בשעבוד התעורר מכיוון שבני ישראל לא נשארו בגושן115 וניסו להשתלב בחברה המצרית הכללית.116 שילוב של ספורנו עם הנצי"ב יוצר עמדה שגם הגלות וגם השעבוד עוצבו כדי ללחום בהתבוללות.117
מקבילות היסטוריות – הנצי"ב עורך הקבלה היסטורית לימיו, ומסיק שהשורש שגורם לאנטישמיות לאורך הדורות הוא הרצון היהודי להתבולל ולהיות מקובל בחברה הלא-יהודית. באופן דומה, ר' הירש ועמנואלי רואים את גושן בתור האבטיפוס של גטו יהודי לאורך ההיסטוריה.
מה בסופו של דבר הביא את הגאולה? לשיטה זו, העם הצליח להיגאל כאשר הגיע לכמות מספקת להוות עם עצמאי.

ללא מטרה

אפשרות זו שוללת את ההנחה של הגישות הקודמות שהשעבוד תוכנן על יד ה' ולכן מוכרח להיות לו מטרה. היא טוענת שהגלות והשעבוד היו לחלוטין תוצאה של תהליכים טבעיים ובחירות אנושיות.

מקורות:עקדת יצחקשמות שער ל"ואודות ר' יצחק עראמה, אברבנאל (גישה ג')זבח פסח "ברוך שומר", דרך ג'אודות ר' יצחק אברבנאל
גזירות א-לוהיות מול בחירה חופשית – בעל העקידת יצחק ואברבנאל רואים את הברית כנבואה על העתיד בלבד ולא כגזירה שחייבה או אילצה.118 לעוד, ראה תוכניות א-לוהיות ובחירה חופשית של עם ישראל.119
מדוע ה' לא מנע את המצרים מלשעבד את בני ישראל? גישה זו אינה מתייחסת לשאלה מדוע ה' חיכה מאות שנים בצד לפני שהגיע לבסוף כדי להציל את עמו הנבחר
הכרת הטוב על הגאולה – לשיטה זו, אנו חשים הכרת הטוב מכיוון שה' הוציא את בני ישראל מהמצב שאליו הם הכניסו את עצמם.
Retrieved from "http://alhatorah.org/w/index.php?title=Purposes_of_the_Egyptian_Bondage/2/he&oldid=75756&useskin=vector"